top of page

ההסכת שאין לומר את שמו - פרק 22 - היו לי פעם חברים

Updated: Dec 18, 2023





(אתן מאזינות לכאן הסכתים, כאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי)


שיר: היי אתם על ההסכת שאין לומר את שמו. אני שיר ראובן.

דור: ואני דור סער מן.

שיר: ואנחנו קוראים את כל ספרי הארי פוטר מההתחלה ועד שהתאגיד יפסיקו אותנו.

דור: והיום אנחנו בפרקים 17, 18 ו19- "עכברוש חתול וכלב" , "ירחוני, זנב תולע רך כף וקרניים" ו"משרתו של הלורד וולדמורט", איזה שמות ארוכים.

שיר: איזה יופי של פרקים.

דור: פרקים מדהימים, יפהפיים ובאמת אחד מהשיאים של הסדרה בעיניי.

שיר: מהשיאים של הדברים שקיבלתי עליהם כסף לעשות

דור: בדיוק

שיר: היה לקרוא את הפרקים

דור: לגמרי! וטוב, נתחיל בלקרוא חלק שאני מאוד אוהב באופן אישי

"שפע של שיער מטונף ומלא קשרים השתלשל עד למרפקיו, לולא זרחו עיניו בתוך שמורותיהן העמוקות החשוכות אפשר היה לחשוב שהוא גווייה, העור דמוי השעווה היה כה מתוח על עצמותיו עד כי ראשו נראה כמו גולגולת, שיניו הצהובות היו עטופות בחיוך מצמרר. זה היה סיריוס בלאק. "אקספרליאמוס" הוא קרקר והניף לעברם את שרביטו של רון, השרביטים של הארי והרמיוני זינקו מתוך ידיהם והמריאו גבוה באוויר ובלאק תפס אותם ואז הוא עשה צעד קדימה, עיניו היו נעוצות בהארי, "חשבתי שתבוא לעזרת חברך" הוא אמר בצרידות, קולו נשמע כאילו מזמן לא נעשה בו שימוש. "אביך היה עושה אותו הדבר למעני, אמיץ מצדך לא לרוץ לקרוא למורה, אני מודה לך, כך הכל יהיה הרבה יותר קל".

שיר: מפחיד

דור: מפחיד, וכתוב מדהים. ואני חייב להגיד, אני מרגיש שככל שאנחנו מתקדמים בסדרת הספרים אני יותר ויותר מחמיא לרולינג על הסגנון כתיבה שלה, הוא משתפר

שיר: הוא גם משתפר וגם אני חושבת שהיא עשתה כאן דבר שהוא, דיברנו על זה קצת בפרק הקודם, אבל אם אנחנו מתייחסים לזה כספרות ילדים ויש הרבה סיבות להתייחס לזה כספרות ילדים כלומר אנחנו כמבוגרים יכולים לקרוא אותה אבל כל מיני שאלות שיש לנו למשל למה אין מיניות בסדרה הזאת בגילאים האלה, התשובה הפשוטה היא כי זה ספרות ילדים.

דור: כן

שיר: בסוף, ולקחת ספרות ילדים ולכתוב אותה כמו ספרות יפה, כספרות יפה, להראות שהיא יכולה להיות, זה הישג מדהים, זה גם דבר נדיב. היא יכלה לא לכתוב כל כך טוב, היא יכלה לעשות לעצמה עבודה פחות

דור: היא יכלה לזרוק

שיר: ממש! והיא לא עשתה את זה. עכשיו האמת היא שאני רוצה להתחיל טיפה לפני, בגלל שהפרקים האלה נפתחים בהוצאה להורג של בקביק

דור: כן

שיר: ואני חושבת שבאופן כללי אנחנו כבר מתקרבים לסוף של הספר, אז אני קצת באסק של סיכומים, אני כשניגשתי לספר הזה מה שהיה לי בראש, ההערה שאני הילדה השאירה לי- ספר על אבהות, ככל שאנחנו מתקדמים יותר בסדרה אני מבינה עד כמה הספר הזה יש בו את אלמנט האבהות והחיפוש אחר דמות אב אבל הספר הזה הוא קודם כל ספר על התבגרות. ואני חושבת שהנקודה הראשונה שבה אני באמת יכולה להגיד וואו! זה אחת הכאילו מהאסים של סופרגול שאתה שם באלבום ההתבגרות כדי להפוך למבוגר זה הרגע הזה שהארי, רון והרמיוני חווים אחרי שמוציאים להורג את בקביק, כי מה שהם אומרים זה אני לא מאמין שהם עשו את זה, הם לא מאמינים שהם עשו את זה. ואני חושבת שזאת הנקודה, זאת אחת הנקודות שבה אתה הופך למבוגר בגלל שכילד אתה רגיל לקבל את הסמכות של המבוגרים בצורה מאוד שלווה, הם יודעים מה הם עושים, הם מטפלים בעניינים שלהם והנה בפעם הראשונה הם חווים משהו שאנחנו כמבוגרים חווים כל הזמן שזה מה אתם עושים? כשאתה מבוגר אתה כל הזמן מתרעם על הסמכות הממשלתית, על הסמכות של האנשים שעובדים מעליך, על הסמכות של האנשים שבעצם מופקדים על ווטאבר, עליך בגדול וכילד אתה כן יותר נוטה לסמוך עליהם, אני חושבת שהרגע הזה שבו הם קלטו שמבוגר חד משמעית עשה טעות, חד משמעית פעל משיקולים פוליטיים, חד משמעית פגע במישהו אחר כדי

דור: במישהו חף מפשע

שיר: במישהו חף מפשע, בשני אנשים חפים מפשע, גם בבקביק וגם בהאגריד כדי להשיג משהו, אני חושבת שזה אחד הרגעים שנשבר לך, שאתה גדול מדי לכד שמכיל אותך כילד ואתה נאלץ לצמוח להיות מבוגר כי אתה מבין שהמבוגרים לא יודעים טוב ממך, אתה יודע יותר טוב מהם לפעמים, אתה שווה ערך להם, אין כאן שום דבר נסתר, אתה מכיר את כל התמונה, אין כאן "כשתגדל תבין", גדלת, הבנת, אתם טועים, אתם טיפשים ואני יכול לעשות את מה שאתם עושים יותר טוב וזאת נקודה שמאוד מאוד הבהירה לי ככה טוב טוב את מערך הכוחות בספר הזה ואת התמה שלו ואיך היא ערוכה

דור: אני מאוד מסכים, אנחנו גם נראה את זה אגב בפרקים הבאים עוד יותר לקראת סוף הספר

שיר: כן

דור: את האיורים המבוגרים, וגם בהמשך סדרת הספרים, כלומר התמה הזאת של ה, בכלל ספרות ילדים הרבה פעמם עוסקת בילד מול המבוגר, כן בחבורת ילדים שמבינה דברים שמבוגרים לא מסוגלים להבין, כן וזה חוזר הרבה פעמים בחבורת הילדים שפותרות פשעים וכל מיני כאלה וזה גם קורה עוד לפני זה בהארי פוטר, כן הם תמיד שלושה חברה שפותרים דברים. אבל פה את מאוד מאוד צודקת כי זה ההבנה שמבוגרים לא סתם לא שמים לב למשהו, הם טועים, הם רעים, הם טיפשים, כלומר הם כן כל מה שאנחנו כמבוגרים חושבים על מבוגרים אחרים

שיר: כן, הם גם, יש לי שאלה אליך, אם אני אומרת לך עכשיו אדם מבוגר, על איזה גיל אתה חושב?

דור: 60

שיר: יואו, אלוהים ישמור, אני היחידה שחושבת 40, כי זה לא כזה רחוק

דור: נכון

שיר: זה עוד 8 שנים בגילנו

דור: נכון

שיר: ואני חושבת שאם אומרים לי אדם מבוגר, אני כזה 40

דור: אבל אני אגיד לך למה אני אומר 60, כי אני לא רוצה לראות את עצמי בתור אדם מבוגר

שיר: יפה

דור: זה נראה לי הטריק, אם היית שואלת אותי לפני 10 שנים הייתי אומר לך 40, ואם היית שואלת אותי לפני 20 שנה הייתי אומר לך 22

שיר: כן אני זוכרת את התקופה הזאת ש26 היה נראה לי כזה וואו!

דור: כן זה היה נראה לי, כאילו ככה דמיינתי את כל המבוגרים, שהם הופכים להיות כזה אביב גפן כזה

*שיר צוחקת*

דור: אביב גפן היה כזה הסמל עבורי ל

שיר: לנעורים שהוחמצו

דור: לא, גם לאדם כזה שהוא כזה גדול ממני, זה היה לי מאוד מאוד ברור, אז עד כאן בעצם

שיר: מעניין, בסדר, נשאיר את זה כשי למאזינינו

דור: וזה ילך וישתנה, בגיל 60 אני פשוט אחשוב שמישהו בן 90 הוא אדם מבוגר

שיר: אני בגיל 60 בטח אחשוב עדיין שזה 40

*דור צוחק"

דור: נקודה שלי מאוד בלטה בעצם מהרגע שבלאק לוכד אותם זה מה קורה פה להארי ואני אחזור לזה גם כשאנחנו נסיים את הפרק הזה כי הארי יעבור פה איזשהו שינוי, מה שקורה פה בעצם זה שהארי מבין שסיריוס בלאק מולו, הוא מאבד את זה לגמרי, כן אפילו כן כתוב שרולינג מתארת שהארי שוכח שהוא בן 13 ושסיריוס בלאק בן אדם מבוגר, הוא שוכח שיש קסמים בעולם, הוא כאילו רוצה פשוט לא יודע פשוט להרוג אותו במכות או משהו, הוא מאבד כל הגיון בעצם מרוב הזעם שאוחז בו והוא גם לא יודע מה לעשות, עכשיו מה שעלול לקרות פה להארי אני חושב בהקשר הזה זה שהכאוס הנוראי, הרגשי שאליו הוא נקלע שגם במידה רבה מאוד לא הוגן כי הוא רק בן 13, יש פה את הפוטנציאל שהוא יאבד צלם אנוש ורולינג אגב מאוד מדגישה את זה בהמשך הספר עם ההורקרוקסים, אבל התמה המאוד בולטת ואנחנו נראה את זה בהמשך, רצח, לשפוך דם מבחינתה זה לאבד משהו מצלם אנוש שלך כן היא אשכרה אומרת את זה מילולית בהמשך הסדרה אבל הרצון לאלימות הופכת אותך לפחות אנושי ופה הזעם של הארי

שיר: לא לעימות, לרצח, יש פער, אלימות מפוזרת לאורך כל הסדרה

דור: נכון, נכון הרצון לרצוח את צודקת הופך אותך לפחות אנושי ואכן אני צריך להגיד אני חושב שבכל תרבות אנושית רצח הוא סוג של טאבו, כלומר

שיר: לגמרי

דור: יש מנגנונים שיכולים להצדיק כמובן רצח ואנחנו קוראים לזה להרוג או משהו או הגנה עצמית וכולי כן כל תרבות ואיך שהיא מצדיקה מקרה כזה של נטילת חיים

שיר: מצדיקה או משתפת פעולה, או מקריבה הקורבנות

דור: או מארגנת רצח עם, כן יש הרבה

שיר: אבל זה עדיין שימוש במשקל המאוד גדול שיש לפעולה הזאת

דור: בדיוק

שיר: כפולחן אולי או באופן טקסי אבל כן זה אף פעם לא קז'ואלי

דור: אם נחזור לגיבורים הנסתרים של הפודקאסט הזה כלומר הנאצים, שהם תמיד עומדים פה ברקע, איך הנאצים היו יכולים לעשות מה שהם עשו, זה אך ורק כי קודם כל הם שללו את האנושיות מהקורבנות שלהם ורק אז היה אפשר, הייתה איזו הצדקה לרצוח אותם כי זה לא בנאדם אבל אם אתה ממש מודע לזה שאתה אדם שהורג אדם אתה מאבד משהו מהאנושיות שלך וזה משהו שעשוי לקרות פה להארי כלומר אם יש את הפוטנציאל הזה שהוא על הסף, הוא כמעט אבל הוא לא מצליח וזה מה שמאוד יפה עכשיו הוא מרגיש כישלון שהוא לא מצליח, כן הוא מאוכזב מעצמו שהוא לא מצליח לנצל את הרגע ש שהוא יכול אבל כמובן שאני חושב שאני לפחות בקריאה שלי גאה בו על זה

שיר: גם אני

דור: זה מה שבעצם הופך אותו לגיבור זה גם מה שהופך אותו לאנושי בסופו של דבר

שיר: אני מאוד אוהבת את הקריאה שלך את הדבר אני גם מניחה שאני גם מבינה לאן זה הולך אבל אני קראתי בזה דווקא משהו אחר שהוא לא הוא לא סותר סתם עוד מחשבה שהייתה לי כי בסופו של דבר אני חשבתי על מחוות כלואות של אהבה כי הרבה פעמים כלומר בסופו של דבר למה הארי כועס על סיריוס בלאק כי הוא בגד בהורים שלו הארי לא מכיר את ההורים שלו זאת אומרת הדרך שבה הוא מגונן על דמויות של ההורים שלו אפשר לומר שהוא כן מרגיש איזשהו חום כללי שהוא קיבל בשנה הראשונה והמאוד משמעותית של החיים שלו כלומר אנחנו יודעים שילדים שלא מקבלים אהבה הם מי סיפר לי את זה גיתית פישר חברתי שלומדת פסיכולוגיה עכשיו אז היא לומדת פסיכולוגיה התפתחותית היא עושה קורס בפתוחה מצטערת אם אני חושפת פה פרטים אישיים והיא סיפרה לי שתינוקות שהם לא מקבלים אהבה שלא מחבקים אותם הם מפתחים פיגור זאת אומרת זה עד כדי כך האהבה שאתה מקבל בשנים בשנה הראשונה לחיים שלך היא עד כדי כך קריטית כלומר זה ממש מפתח אותך זה דבר שהארי יכול להרגיש אז עדיין אם אנחנו הולכים על הדבר הזה שיש בו איזשהו חמימות שהמקום הזה זה איזשהו זיכרון עמום בעור שלו ובגוף שלו ולא איזה זיכרון שהם היו ההורים שלו עדיין אני שואלת את עצמי על מה הוא מגונן, על מה אתה מגונן למה אתה יוצא ככה על סיריוס בלאק על אנשים שהזעם הזה על מה הוא מדבר ואני הרגשתי שבסופו של דבר הזעם הזה הוא הדרך היחידה שפתוחה בפניו להראות אהבה להורים שלו וחשבתי באופן כללי על מחוות כלואות של אהבה שהם הרבה פעמים מקושרות לגבריות או גבריות רעילה שמישהו אוהב אותך והוא לא יודע להגיד אני אוהב אותך אז מה שהוא אומר לך שמי שמציק לך אני אפוצץ אותו במכות מי שמדבר איתך אני אשבור עליו כיסא וזה קצת ביאס אותי על הארי בגלל שזה הזכיר לי את האי לגיטימציה שיש ל להראות רוך ואהבה ואני חושבת שגם הוא במצבו הוא כל כך פוחד להיראות חלש, אנחנו גם רואים את זה לאורך הספר הסוהרסנים שאומרים לו שהוא חלש, הוא לא רוצה להיראות חלש ואז השברון לב המאוד כבד שהוא מרגיש והרגשות המאוד מורכבים האלה שמצד אחד האהבה הזאת להורים שלו גם ההורים שלו כסמל וגם ההורים שלו בתור כן איזושהי מחשבה שאני כן מאמינה לה שהוא מרגיש אותם הוא לא יודע מה הוא מרגיש אבל הוא מרגיש אותם הוא יכול להתחבר לאיזשהו רגש בתוכו לאיזשהו חום בתוכו שהם אחראים אליו והדרך היחידה שלו להפגין את זה זה בלהוציא אגרופים ולהגיד אני הולך לרצוח את סיריוס בלאק אני הולך להרוג אותו וזה פילטר שכאב לי שהאהבה הזאת קיבלה כי בסופו של דבר כפי שאמרתי נראה לי גם בפרק הקודם אני לא קונה את רגש העצבים רגש העצבים לא רגש אמיתי מבחינתי אתה רוצה לבכות ולהגיד שאתה מתגעגע להורים שלו שאתה מתבאס שהם לא שם ואז אתה מוציא אגרופים על סיריוס בלאק אז זה קצת ביאס אותי בשבילו

דור: כן אם כי צריך להגיד שוב הוא בסיטואציה לא נורמלית

שיר: לא, אני לא הסיטואציה לא

דור: אבל את צודקת שכלומר חד משמעית את צודקת שגם שוב לאורך כל הספר הארי לא מוכן שיראו אותו חלש

שיר: כן

דור: זה ממש פחד שלו נראה לי

שיר: אפשר להבין למה אבל

דור: לגמרי אבל

שיר: אבל כואב עליו בוא נקווה שג'יני שלחה אותו לטיפול

דור: האמת שכל העניין הזה על טיפולים וזה מוביל אותי לגיבור הבא ששווה לדבר עליו פה שזה לופין

שיר: איזה כיף

דור: עכשיו לופין בעצם נחשף לנו פה זה פרקים שנחשפים לנו פה מאוד אמיתויות, הרבה אמיתויות נחשפות פה בפרקים האלה שזה גם מה שהופך אותם למאוד כיפיים ואנחנו מגלים את האמת על לופין שהוא איש זאב, כן הוא ננשך בילדותו

שיר: דור נהוג להגיד אדם זאב

דור: אדם זאב

שיר: אני מבקשת לא להיות פוגעני כלפי נשים

דור: יש זאבות? זה תמיד גבר

שיר: זה תמיד גבר

דור: זה תמיד גבר

שיר: כן

דור: כי כי זה אדם שוב אפרופו גבריות רעילה, מזיקה זה זה הרבה פעמים נשים יכולות מכשפות או ערפדיות דברים כאלה

שיר: כן אדם זאב זה חד משמעית אדם שהוא בסדר ואז איזושהי אלימות שיוצאת ממנו

דור: זהו עכשיו יש פה תהליך כפול בזמנים מבחינתי ובמשחק של רולינג עם ההגדרה הזאת של אדם זאב ברור לגמרי מאיך שהם מתייחסים פה ללופין כן רולינג עושה את ההקבלה ממש כן נראה לי על פני השטח זה ממש בעיניי

שיר: מה איידס?

דור: איידס. ובכלל היחס בכלל להומואים כזה בשנות ה80 תחילת ה90 כזה

שיר: אני חשבתי כזה כמובן

דור: אבל איידס

שיר: גם על ניצולי שואה

דור: כמובן

שיר: כשהם הגיעו לארץ כשהם היו

דור: אנשים מסתירים משהו בושה מאוד גדולה כן

שיר: אנשים שנגועים במשהו שאנחנו לא יכולים לתפוס כלומר מה זה איידס? אני חושבת שהפחד מאיידס היה כמו זומבים הם באייטיז אתה מת חי אנחנו אתה יכול להדביק אותנו זה יכול לגעת בנו זה קצת כמו קורונה עכשיו

דור: אבל זה מדהים כי אף אחד לא חושב שמישהו שחולה בקורונה הוא מפלצת פה רון קורא לו מפלצת כן

שיר: בגלל שרון מדבר את הסאבטקסט של התופעה כן ברור שבאתה הבנאדם ההגיוני

דור: מה שמפחיד באיידס לצורך העניין זה לא האיידס כמחלה זה שהוא קשור להומוסקסואלים כלומר אם נדבקת באיידס אני חושב אתה פוחד שנדבקת בהומוסקסואליות כן בזה נראה לי הסאבטקסט המפחיד פה

שיר: כן זה אני חושבת שזה המוות שזה מחלה שהיא נושאת איתה מוות

דור: אבל צריך להגיד בהקשר הזה שוב אנחנו נכנסים פה לניתוחים עמוקים היום אם אני אשאל אותך היום מה הסטריאוטיפ של הומו? הסטריאוטיפ הכי שאם תשאלי אנשים מבוגרים הם יגידו לך לא יודע זה אדם ככה לא יודע מה הם יגידו ססגוני אני לא יודע איך אנשים אבל כן גם אנחנו כן בואי נודה בזה אדם סופר שמח מלא אנרגיית חיים נכון

שיר: תראה אני בקהילה אז אני ממש מכירה הומואים אחרים

דור: לא לא אני גם אני חד משמעית מכיר הומואים אחרים שיהיה ברור אני מדבר פה אך ורק על הסטריאוטיפ

שיר: הסטריאוטיפ

דור: הסטריאוטיפ הנפוץ היום בחברה לא על איך שהומואים הם באמת כל ההומואים שיהיה ברור לגמרי גם לך וגם למאזינים כן חד משמעית.

שיר: לא התכוונתי לשים אותך בפינה הזאת.

דור: וכל סגנון אופי הוא בסדר כמובן אבל שאלתי את עצמי מה הסטריאוטיפ אבל זה הסטריאוטיפ שיש היום תחזרי כמה עשרות שנים אחורה בסה"כ הסטריאוטיפים על הומואים זה היה בתקופות לפני שנולדנו

שיר: כן

דור: הם היו הפוכים לגמרי, הם תוארו כאנשים מתבודדים, חולניים, נוטים למות, א-סוציאליים

שיר: אנסים, יתפסו אותך בגינה

דור: עוד לפני שהם נהיו מסוכנים הם תמיד תוארו כאנשים אומללים כמעט לא אנושיים, סוג של אגב אדם זאב כלומר מנודים לגמרי אנשים שהם הומואים כי הם לא מסוגלים ליצור בכלל קשרים חברתיים עם אנשים זה מה שמוביל אותם לדבר הזה.

שיר: נכון

דור: ונראה לי אם נחזור עכשיו בכל הסאבטקסט שבסאבטקסט ולאדם זאב ומה רון פוחד פה כן וכולי ומה כולם פוחדים מאדם זאב זה החשש הוא לא להפוך לזאב הפחד הוא להיות מורחק ומנודה מהחברה וזה לב העניין פה כי האדם הוא יצור חברתי ואף אחד לא רוצה להיות מנודה ומוחרם וזה מה שאתה פוחד שידבוק בך.

שיר: בדיוק, נידוי והחרמה זה מוות בשורה התחתונה

דור: בדיוק, זה מוות חברתי וזה הסטריאוטיפ שהיה בעבר להומואים וזה חד משמעית הגורל של האדם זאב כלומר זה בעצם כל הסיפור שמסופר לנו כאן על לופין זה סיפור של אדם שהיה עשוי לסבול מנידוי והחרמה זה היה שאדם שהיו עבורו הסדרים מיוחדים כדי שהוא יוכל ללכת לביה"ס כלומר אם היה אדם כן וזה הכל כמובן בזכות דמבלדור כלומר אם לא היה אדם באמת הומניסט במלוא מובן המילה כמו דמבלדור אם זה היה המנהל הקודם כנראה הוא פשוט היה אומר להורים של לופין כזה: "אוקיי זבשכם אני לא מכניס"

שיר: הייתם צריכים להשגיח על הילד בקניון שלא ינשוך אותו איש זאב

דור: בדיוק

שיר: צר לי

דור: ולופין היה חי חיים של אדם נבער מורחק לגמרי מכל דבר כן ואלוהים ישמור מה היה קורה לו

שיר: כן וזה גם מחדד מאוד את מה שהחברים שלו עשו בשבילו

דור: בדיוק

שיר: כלומר מספרים פה לא רק הרי הספר הזה הוא באמת עוסק בחברות והפרקים האלה במיוחד בגלל שבפרקים האלה אתה ממש רואה את החיבור החבורה של פעם קמה לתחייה ואנחנו נדבר על זה עוד בהמשך אבל החבורה של פעם קמה לתחייה זה אומר שאתה ממש רואה את הייחוד, יש לך את סיריוס בלאק, יש לך את לופין, יש לך את פיטר פטריגו ויש לך את ג'יימס בתפקיד הארי שהוא סוג של סוכן כפול הוא בעצם השער בין החבורה של פעם לחבורה של היום

דור: בדיוק

שיר: וגם שים לב שהחבורה של פעם זה ארבעה אנשים שהם בעצם שלושה כי אחד מהם הוא בוגד והארי רון והרמיוני הם כאילו שלושה ללא האדם הבוגד הזה ואני חושבת שאחד הרגעים הכי יפים היו כשהוא אמר כאמור היה מנודה וכאמור סבל וכמה שאף אחד לא שם עליו בעצם אף אחד לא היו לו חברים אבל שהחברים הטובים שלו ג'יימס וסיריוס בלאק שמו לב שהוא נעלם מביה"ס והם שמו לב מתי ואני חושבת שזאת הדוגמה הכי יפה לחברות בגלל שחברות זה קודם כל מישהו שרואה אותך חברות זה קודם כל בנאדם ששם לב למה אתה לא בא לביה"ס בתאריכים האלה כלומר זה זה המבט הזה זה המבט הזה שהוא גם מאוד שהוא פשוט שהוא חם שהוא אכפתי

דור: כן

שיר: שהוא שם לב שקורה לך משהו, שהוא רוצה לראות מה קורה איתך שהוא רוצה שיהיה לך בסדר, שהוא מתעניין בשלומך וזה רק מראה עד כמה לופין א.איבד את כל עולמו וכמה הפרקים האלה הם משמעותיים בשבילו כי הוא אמנם מבין שג'יימס אין אותו ופיטר פטריגו אין אותו אבל סיריוס בלאק החבר שהוא כן שם כלומר הבדידות המאוד גדולה שהוא חי בה היא כן באיזשהו מקום הפרק הזה הוא מאוד אופטימי אם דיברנו בפרק הקודם או הקודם קודם על זה שגם הארי וגם לופין חוו חוויה מאוד קודמת ביום שוולדמורט נפל בו הלילה הזה הוא לילה הפוך עבורם בגלל שהארי מקבל סנדק ולופין מקבל את החבר הכי טוב שלו שם

דור: נכון

שיר: מה שמביא אותי לנקודה הבאה

דור: בבקשה

שיר: הדמות של פיט פטריגרו, הרוע שלו הוא רוע כל כך ספציפי ומעניין ומדהים בגלל שאם בספר הראשון ווולדמורט מציג את משנתו וולדמורט נגלה להארי מהטורבן ואומר לו נראה אין טוב ורע אל תבזבז זמנך יש כוח ויש את מי שחלשים מכדי להשתמש בו משפט שאני אומרת לזוגתי שרון כשהיא מסרבת לבקש בחנות דגים את מה שאני אומרת לה בדיוק לבקש ופיטר הוא בעצם ההקהל יעד של התוכנית הזאת של האידיאולוגיה הזאת

דור: אתם לא רואים אבל אני מהנהן מאוד מאוד מאוד

שיר: בגלל שבסופו של דבר אנחנו עלולים היינו לחשוב שהוא חבר טוב הרי הוא גם הפך איתם ל תגיד את המילה

דור: אנימגוס

שיר: אנימגוס, תודה אהה והוא בא איתם לצריף המצווח והוא הסתובב עם אדם זאב כלומר היה אפשר לטעות בו שהוא גריפינדור הוא גילה אומץ לב בדיוק כמוהם

דור: הוא גם היה שייך לבית גריפינדור

שיר: לגמרי וסיריוס בלאק אני חושבת מאבחן את זה בצורה הכי יפה שיש כי הוא אמר אני הייתי חבר טוב לכם ואז הוא אמר אתה לא היית חבר טוב לנו אתה היית איפה שהכוח נמצא כשאנחנו החזקים אתה היית איתנו ברגע שוולדמורט בא ופרס עליך את חסותו אתה מיד עברת לצד שלו ואני חושבת שהספר הזה הוא מתעסק אנחנו אומרים את זה בסוף כל פרק כי בסופו של דבר זאת התמה המרכזית של כל הספרים- טוב מול רע ומה שאני אוהבת בספרים האלה זה שקודם כל הטוב והרע הם הם בגלל שזה ספר פנטזיה הם מוצגים בצורה שהיא מאוד לא עכשווית שהיא מאוד לא מורכבת חוץ מסנייפ אולי זו הדמות היחידה שהיא טובה ורעה או שהיא הייתה רעה והתחלפה לטובה חוץ אני חושבת שבגלל זה היא כל כך אהובה

דור: כן

שיר: כי זו דמות מורכבת כל השאר הם לא מורכבים אין לך כל כך מורכבות בהארי פוטר, יש לך אולי בפאן פיקים אולי בסופו של דבר הטוב הוא טוב, וולדמורט הוא הרע ומי שתומך בו הם רעים והם נקראים אוכלי מוות

דור: כן

שיר: כל מי שנלחם בוולדמורט הוא טוב עכשיו אני חושבת שמה שאני אוהבת שהיא עשתה בספר הזה זה שלמרות הטוב והרע המובהקים והשחור והלבנים האלה יש לה כן אמירה מאוד מאוד מורכבת ורלוונטית אני חושבת לתמיד כי היא אומרת הרע לא יכול להיווצר בלי עוזרים בלי סייענים בלי אנשים שיש להם אינטרס כי בסופו של דבר פיטר הוא לא בהכרח אדם רע אם לא היה וולדמורט יכול להיות שהוא היה חי את כל חייו כחלק מהחבורה הזאת והוא היה בעולם מקביל שבו אין וולדמורט או שכל החבורה הזאת מתקיימת 100 שנה אחורה בזמן שבעולם הקוסמים זה באמת לא כל כך משנה, הוא מסיים את חייו כאדם טוב, נשוי עם 2 ילדים הולך לעשות על האש עם החברים הטובים שלו סיריוס בלאק וג'יימס פוטר ולופין בפארק עם הילדים שלהם והוא מסיים את חייו כאדם טוב זאת אומרת האינטרסנטיות יצאה רק ברגע שהיה את וולדמורט שהיה את האיום הזה וזה דבר שג'יי קיי רולינג כל הזמן אומרת לנו הרוע יכול להתממש הרוע יכול לעלות רק במידה שיש לו סייענים ומה זה סייענים? זה אנשים פחדנים שהדבר היחיד שמעניין אותם זה להיות בצד הטוב של העולם שלא אכפת להם מטוב ורע שאין להם ערכים שאין להם עמוד שדרה ערכי שלא אכפת להם משום דבר אכפת להם רק מההישרדות שלהם עצמם ופיטר באמת הנאום שלו הוא נאום הוא נאום חלאתי כי הוא אומר מה זה משנה בכלל הוא בכל אופן היה הורג אותי הוא היה חזק מה הטעם בלהתנגד בו זאת אומרת הוא באמת לא רואה ערכים הוא הדבר היחיד שהוא רואה לנגד עיניו זה את ההישרדות שלו הוא חלש והחולשה שלו היא מסוכנת שוב אני חוזרת למסכן-מסוכן ועוד דבר שעניין אותי בפרקים האלה זה זה שזה מאוד מאוד דיכוטומי וגם אני שוב עוד נקודה שאני כל הזמן אומרת בסוף הפרקים זה שברגע שמציעים לך את הטוב המוחלט זה הרע המוחלט זאת אומרת ברגע שיש טוב מוחלט יש רע מוחלט ואני חושבת שיש כאן הדגמה מאוד יפה עם זה בגלל שבסופו של דבר מה אנחנו רואים פה אם אנחנו מסתכלים במאקרו, סיריוס בלאק ברח מאזקבאן כדי לרצוח את פיטר זה מה שהוא רצה לעשות, הוא מוצא את פיטר, הוא פורץ להוגוורטס, כל הדבר הזה קרה קראנו את הספר בסופו של דבר פיטר בורח והוא מגיע לוולדמורט כלומר וולדמורט לא היה עולה שוב אם סיריוס בלאק לא היה יוצא לרצוח את פיטר פטריגרו הוא סוג של גרם לזה ולהפך וולדמורט לא היה מת במוות הסופי שלו אחרי כל ההורוקרוקסים אם הוא לא היה מסמן את הארי פוטר כלומר רע יוצר את הטוב והטוב יוצר את הרע יש משהו במוחלטות הזאת שאנחנו רואים כל הזמן שהם כוחות מנוגדים והם מנוגדים ולכן הם יוצרים אחד את השני ואני חושבת שזה פילוסופית רעיון מאוד מאוד מעניין שהיא מצליחה לעשות פה שהיא מצליחה לפרוט זה סיפור שהוא מאוד מאוד מתוחכם כי בסופו של דבר שחושבים על זה סיריוס בלאק לא היה בורח מאזקבאן וולדמורט לא היה עולה היה לנו עוד ארבעה ספרים חמודים שהוא מנסה כל פעם וזה פשוט לא היה מגיע לשיא, ורק ברגע שהוא עשה את זה הרוע הגדול והמפחיד של וולדמורט שעלה חזק יותר הפעם לפי הנבואה הצליח באמת להתממש שזה פשוט מרתק

דור: זה מרתק והעניין, אני מסכים מכל ליבי כלומר א.את דיברת על דברים שאני כתבתי לעצמי ואת פשוט דיברת אז ממש זה אחד המקרים לטובת המאזינים נגיד שאני ושיר כותבים את הנקודות בנפרד כן כל אחד עם עולמו שלו וזו לדעתי הייתה הפעם שהייתה את החפיפה הכי גדולה

שיר: באמת?

דור: כן, בהקשר על פיטר פטיגרו חד משמעית, ממש כאילו

שיר: וואו

דור: כן, כאילו כתבתי ממש מילה במילה

שיר: איזה יופי

דור: אז קראנו אותו בצורה מאוד דומה אני ארחיב על זה משהו בכל זאת כי כל כך בוער לי לדבר עליו

שיר: אני מבינה

דור: מה שנראה לי מאומת כאן כמובן זזה הטוב והרע ברור ואני חושב שרולינג מחברת לזה מידה רבה אפרופו תפיסות פילוסופיות זה לא טוב נגד רע זה אופטימיות מול פסימיות פיטר פטיגרו הוא פסימיסט קודר כן אם הוא היה מדען מדינה אוקיי והיה חוקר יחסית בינלאומיים האיש הזה היה הנרי קיסינג'ר על ספידים כאילו זה זה אדם שרואה אך ורק את יחסי הכוח כלומר אין רובנו מאמינים כן אפרופו יחסים בינלאומיים שגם במדינות העולם יש טובות ויש רעות יותר נכון שגם אם אנחנו יותר ציניים קצת ורובנו קצת ציניים אנחנו נגיד סבבה יש טובים יש רעים אבל יש אינטרסים נכון מדינת ישראל לא תכריז עכשיו על מלחמה עם סין והסינים הם קצת לא החבר'ה הטובים כן מכל מיני בחינות אבל וואלה יש אינטרסים

שיר: ועכשיו לא

דור: בעולם הזה

שיר: ועכשיו לא יתרגמו את הפודקאסט שלנו לעולם

דור: לסינית

שיר: לסין

דור: כן, איציק הסיני שעושה סרטים, זהו אבד הסיכוי שלי לעשות איתו אי פעם פרויקט, אבל אממ אבל רובנו מחזיקים אני חושב בתפיסת עולם שהיא קצת לפה קצת לשם וכל אחד נוטה טיפה יותר לפה או לשם אבל פיטר פטיגרו הוא פסימיסט לגמרי כי הוא רואה כמו שאמרת יפה אך ורק את הכוח והוא ילך אך ורק אך ורק עם מי שחזק עכשיו הרבה פעמים טועים ומגדירים אדם כזה בתור מקייבליסט על שם מקייבלי ואני חושב שזו אידיאולוגיה שנחשבת למאוד מאוד אינטרסנטית אבל אנשים טועים לדעתי יש פה הרבה יותר גרוע מזה כי המטרה של מקייבלי מי שקרא את הספר שלו "הנסיך" שזה אחלה ספר, נורא נחמד, כל זה שהוא אומר שם שלנסיך מותר לשקר ולרמות ולעשות זה זה בסוף לטובת מטרה של להעצים את השלטון שלו ואת הנסיכות שלו וכך הוא זוכה במה שאנחנו נקרא לו בעברית כן "תהילת עולם" כלומר שההיסטוריה תזכור אותך לטובה כמנהיג דגול ולכן מותר לך בדברים הקטנים לשקר ולעשות קומבינות וזה אם זה לטובת המטרה הגדולה וחשובה של עוצמה צבאית וכלכלית ולהיות אדם שההיסטוריה תעריץ אוקיי זה מקייבליזם. פיטר פטיגרו הוא לא מקייבליסט כן כי הוא ממש לא עושה את זה כדי למען תהילת עולם הוא עושה את זה כי יש לו כבר תודעה עכברושית של ההישרדות העלובה ביותר, הבסיסית ביותר גם ממש מתואר אני התחלתי את דברי מאיבוד אנושיות ומאיבוד צלם האנוש שהארי כמעט מגיע אליו סיריוס גם מגיע אליו אבל צריך להגיד שסיריוס מאבד צלם אנוש מכורח הנסיבות כן הוא אדם חף מפשע שנאלץ לחיות ככלב בזמן שהוא בורח כי אחרת יתממש פה אי צדק גדול ויהרגו אותו

שיר: זו גם בחירה מעניינת זה שנתנו לו את הכלב שזו החיה שמיוחסות לה התכונות האנושיות ביותר

דור: בדיוק, ולפחות הקשורות ביותר באדם

שיר: כן

דור: לופין אגב גם הוא מאבד את האנושיות שלו פעם בחודש אבל זה גם מתוך כורח הוא לא בוחר בזה והוא לא רוצה בזה האדם היחיד בכל החבורה הזו שבחר 12 שנה והוא בחר והארי פוטר עוסק בבחירות כי פיטר פטיגרו לא היה חייב להסגיר את הפוטרים והוא לא היה חייב לזייף את המוות שלו ואז לחיות בתור עכברוש כדי להתחמק מאימת הדין כן, פטיגרו הוא היחיד שבחר לחיות כחיה ולכן הוא גם הכי איבד את צלם האנוש שלו מכל החברים ואפרופו החיבור לוולדמורט שוב וולדמורט הוא אדם משוויתר לאנושיות שלו ואפילו בז לאנושיות שלו ולכן זה אפילו לא מפתיע שהמשרת הכי הכי נאמן שלו חי 12 שנה כעכברוש ואיבד את צלם האנוש שלו במידה רבה

שיר: טפיל

דור: טפיל

שיר: הוא בחר חיים טפיליים

דור: נכון, נכון הוא חי חיים טפיליים

שיר: וזה מתואר גם בתקופה הטובה שלו לכאורה

דור: כן

שיר: כשהוא היה צריך עזרה מהם הוא גועל נפש גועל נפש של בן אדם

דור: נכון, עוד נקודה מאוד מאוד חשובה לדעתי שנמצאת בפרקים האלה ואני מאוד אוהב אותה זו הרדיפה ע"י העבר זו העבר רודף את הגיבורים המבוגרים כאן והגיבורים המבוגרים כאן זה כמובן השלישייה כן כלומר סיריוס לופין ופיטר וגם סנייפ שפתאום מגיח באמצע ואגב שוב סנייפ מטרלל לגמרי פה הוא לא מסוגל להאמין

שיר: אני חייב לסייג

דור: זה לא טירלול, כן צריך להגיד

שיר: סנייפ התנהג כמו שכל אחד מאיתנו היה מתנהג

דור: אבל צריך לראות עד כמה הוא בז פה גם ללופין והוא בז שוב אני חוזר לנקודה הזאתי הוא בז ללופין כי לופין הוא אדם זאב ולכן מבחינתו כל הזמן הזה הוא ממילא היה אדם חשוד שאין לבטוח בו

שיר: אני לא מסכימה איתך אני חייבת לומר

דור: זה ממש

שיר: אני לא חושבת שהוא בז ללופין כי הוא אדם זאב אני חושבת שהוא משתמש שימוש ציני בזה שהוא אדם זאב כי הוא שונא את לופין, הוא שונא את לופין מהתיכון אני לא תופסת את סנייפ, סנייפ הוא המון דברים אין לו את סוג האופי הגזעני שגורם לו לשנוא אדם כי הוא אדם זאב כל פעם שהוא אמר אדם זאב אני הרגשתי כאילו הוא יודע איך תופסים אדם זאב והוא משתמש בזה שימוש מאוד מאוד ציני

דור: אז פה אני חולק עליך אני חושב שהוא באמת

שיר: הוא לא היה מכין לו את השיקוי

דור: אממממ

שיר: הריב עם לופין

דור: לא, הסיבה שהוא הכין לו את השיקוי אני חושב זה

שיר: דמבלדור

דור: דמבלדור, הוא נאמן לדמבלדור באופן יוצא מן הכלל זה ברור לגמרי

שיר: אוקיי, נכון אבל אנחנו

דור: אבל אני חושב שמלכתחילה הוא לא נותן אמון בלופין אוקיי עכשיו רגע אני אשלים את הנקודה הזאת על משקעי העבר כי היא קשורה כולם פה נרדפים על ידי משקעי העבר שלהם, סיריוס ברור למה כן הוא גם מרגיש את האשמה הנוראית שהוא שכנע את הפוטרים להעביר את שמירת הסוד לפיטר

שיר: האמת דבר די מטומטם לעשות

דור: כן אבל הוא מרגיש מאוד אשם ואני חושב גם במידה רבה מאוד הוא גם, הוא היה באיזשהו מקום מוכן לקבל על עצמו את העונש באזקבאן, אני חושב שזה, הוא אוחז בכזאת אשמה נוראית על מה שהוא עשה שהוא קצת זה הייתה הצדקה מבחינתו לגורלו העגום

שיר: מאוד נוצרי

דור: כן, לופין וכאן לופין חושף בעצם עד כמה הוא נרדף על ידי העבר שלו כי לופין שיקר לדמבלדור כן הוא הסתיר את העובדה שכבר בתיכון הוא הסתיר את זה שיש לו חברים אנימגוסים וגם כשהוא התקבל כמורה ומתחילות השמועות על סיריוס בלאק ויש כלב משוטט הוא לא חושף לדמבלדור שהוא יודע שסיריוס בלאק יודע ללבוש צורת כלב כי זה יאלץ אותו להתאמת עם השקר הישן שלו

שיר: נכון

דור: וזאת הבעיה שלשקר אין רגליים והוא יחזור וירדוף אותך וינשוך אותך בתחת

שיר: לא אומרים שלשקר יש רגליים, אף פעם לא הבנתי את הביטוי הזה

דור: אני, לא משנה הנקודה היא ששקר זה דבר

שיר: כן לא טוב

דור: בעייתי, וסנייפ כמובן גם הוא רדוף לחלוטין על ידי העבר שלו וזה פחות מתחבר לנקודה שלך ומציג את מה שהיא אומרת הוא לא מסוגל כן

שיר: זה בדיוק מה שאני אומרת

דור: התיעוב שלו לחבורה שלו רודף אותו לחלוטין והוא לא מסוגל לצאת מתוך הדבר הזה עכשיו מה הרגע הממש יפה פה מי האדם היחיד שמנסה להוציא אותם במיוחד את סנייפ מתוך העבר?

שיר: הרמיונוש

דור: הארי, הארי, הארי מנסה

שיר: אתה אומר?

דור: אני אומר

שיר: אני חושבת שהרמיוני שהוא צועק עליה "תסתמי את הפה ילדה טיפשה"

דור: הארי מנסה, לא הרמיוני מנסה להסביר לו אבל הארי פשוט צועק עליו ואומר לו "אתה נלעג רק בגלל שהם גרמו לך להרגיש טיפש בביה"ס אתה לא מוכן להקשיב" ואז הוא כמובן צורח עליו בחזרה אבל זה הרגע שבו הארי מגלה בגרות יותר מסנייפ ובהמשך הוא גם יגלה יותר בגרות מכל האחרים ועוד מעט נגיע לזה אבל הוא מגלה בגרות יותר מסנייפ הוא אומר לו: "תגיד אתה מקשיב לעצמך?" חתיכת אידיוט כאילו אתה לא אתה מבין איזה חיים מותנים פה על הכף אתה מבין שאתה עומד פה מול ואפילו בהיבט הזה אפילו שהוא חושב, שסנייפ חושב שסיריוס בלאק הוא באמת הרוצח אבל נראה לי שיותר משהוא מאמין שהוא הרוצח הוא רוצה להתנקם בו על כאילו דברים

שיר: ברור

דור: מלפני יותר מ10 שנים וזה העניין פה

שיר: אני מסכימה לגמרי בגלל זה אני גם חושבת שלא אכפת מזה שלופין הוא אדם זאב הוא פשוט לא יכול להגיד לפאדג' "ורק שתדע שבתיכון הוא היה ממש מניאק" אז הוא אומר לו והוא אדם זאב ואתה יודע מה אנחנו חושבים עליהם, אני לא מאמינה לו לשנייה הוא לא גזען סנייפ הוא לא גזען הוא אהב את לילי, מי שגזען הוא גזען לכולם

דור: לא אבל אחרי זה הוא הצטרף לאוכלי המוות

שיר: הוא הצטרף כי הוא היה דחוי

דור: אני חושב שאנחנו

שיר: וחווה בריונות

דור: אני חושב שאנחנו מעלים פה את הוויכוח הנצחי על דמותו של סנייפ

שיר: אוי נפלנו בפח הזה

דור: נפלנו בפח של הוויכוח על סנייפ שאבל בסדר נשמור את זה ל..

שיר: לסנייפ הספר

דור: לסנייפ הספר, לספר השישי בעצם, אני אגיד משהו אחרון לסיום ומשהו שאיתו התחלתי, הארי בתחילת הפרקים האלה כמעט מאבד את האנושיות שלו הוא מוכן לרצוח את סיריוס בלאק ברגע שהאמת מתגלה ומבינים שפיטר פטיגרו הוא הבוגד האמיתי וכולם מוכנים לרצוח אותו כלומר גם לופין גם סיריוס גם רון וגם הרמיוני כן פיטר מתחנן על חייו והם כאילו "לך מפה למה מי אתה בכלל" כאילו אפילו הם מוכנים להרוג אותו והיחיד שאומר להשאיר אותו בחיים זה הארי והסיבה שהוא גם עושה את זה זה כי חשוב לו שוב מהאנושיות של סיריוס ושל לופין הוא אומר להם אני יודע שאבא שלי לא היה רוצה שהחברים שלו יהפכו לרוצחים כלומר לא אכפת לו באמת מפיטר שזה הגיוני אבל הוא פתאום מבין כי אולי הוא פתאום רואה את התת אדם שפיטר פטיגרו הפך אליו כן בעיקר ההסגרה וההלשנה ונופל לו איזה אסימון של מה גורם לך כשאתה לוקח חיים גם אם זה באופן עקיף על ידי הלשנה לצורך העניין אתה מאבד איזה צלם אנוש ונופל לו מכל הערב המשוגע הזה אני חושב יש לו איזה רגע יש לו הרבה רגעים של צלילות בערב הזה אבל זה ה רגע מבחינתי, זה הרגע שהארי הוא הכי גיבור בספר מבחינתי ה רגע שהוא היחיד שרוצה לעצור את מחול הדמים הזה עכשיו זה נכון בגלל שהוא חס על חייו לורד וולדמורט יעלה אפרופו הטוב שמביא לרע וכולי אבל הוא שומר על האנושיות שלו ושל כל החברים שלו

שיר: אני כל כך שמחה שהעלית את זה בגלל שזה מתחבר, אנחנו מדברים הרבה על העבר וההווה וזה מרפרר באופן ישיר לסיפור שסיריוס בלאק שלח את סנייפ לצריף

דור: נכון

שיר: לפגוש את זה ומי שחס על חייו וחזר זה גיימס ואם אנחנו מדברים על החבורה החסרה הזאת בלי גיימס הארי שוב ושוב לאורך הפרקים האלה ובטח לאורך הפרק הבא מגלם את דמותו של גיימס ואנחנו רואים שהחיפוש אחרי דמות אב שלו היא בסופו של דבר להפוך לאבא שלו בעצמו ועל כך אנחנו נגיד הרבה בפרק הבא

דור: בפרק הבא חברים אנחנו נדבר על שני פרקים- פרק 20 ו21- " נשיקת הסוהרסנים" ו"סודה של הרמיוני", וואו איזה כיף, איזה מדהים, תודה רבה שיר

שיר: תודה רבה דור, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו "הקבוצה שאין לומר את שמה" ניתן להאזין לנו באתר כאן ובכל אפליקציות ההסכתים ואני רוצה לומר תודה לרום אטיק שהפיק אותנו ולירדן מרציאנו שהפיקה וערכה, תודה!


-סוף הפרק-




23 views0 comments

תגובות


bottom of page