top of page

טיפול זוגי - פרק 7 - כעס




כשרועי כועס הוא עולה מ0- ל100- צועק מבלי להתחשב מי נמצא לידנו זה יכול

לקרות באמצע רחוב או קניון ואי אפשר להשחיל מילה.

אני לעומת זאת כשאני כועסת אני מדחיקה הכל פנימה, מסתגרת עם עצמי בניסיון

להבין מה קרה פה עכשיו מה אני מרגישה ואיך אני מנסחת את זה לעצמי קודם כל

ואח"כ לאחרים.

בין שתי התגובות האלה נמצאת קשת שלמה של התנהגויות להתמודדות וביטוי של

כעס. איפה אתם ממקמים את עצמכם על הסקאלה?

כעס הוא הנושא של הפרק שלנו היום. נושא חשוב וגדול שאני אנסה לפרק אותו

לביסים קטנים ולמרכיבים החשובים כדי לעזור לכולנו להבין כעס טוב יותר ושיהיו לנו

כלים שיעזרו לנו להתמודד עם הכעס שלנו ושל בני הזוג שלנו טוב יותר.


אז בואו נצלול ישר פנימה.

מור וחיים זוג בשנות ה30- לחייהם הזמין חברים שלהם לארוחת ערב, במהלך

הארוחה האורחים התמוגגו מהאוכל הטעים והמשובח ואחת האורחות פנתה אל מור

ושאלה אותה: "איך יצאו לך כאלה תפוחי אדמה קריספים ונימוחים" חיים התערב

בשיחה ואמר: "נראה לך שמור יודעת להכין כאלה תפ"א בקושי חביתה היא יודעת

להכין, אני הכנתי את כל הארוחה". כולם צחקו, כולל מור. אך היא הרגישה כיווץ בבטן

כאילו קיבלה אגרוף. היא לא אמרה כלום וניסתה למשיך כרגיל כשמבפנים היא מנסה



להבין אם מה שחייים עשה בסדר או לא בסדר? האם זו בדיחה מצחיקה שהיא יכולה

לשתף איתה פעולה? או מכה מתחת לחגורה? היא מנסה להיזכר אם היו עוד מקרים

כאלה בעבר? נזכרת בכל הפעמים שהוא התנהג אליה בתחושה שמזכירה את מה

שהיא מרגישה עכשיו? היא מעלה לזכרון את כל הפעמים שהוא הראה לה שהוא

אוהב אותה היא ניסתה למדוד אותם ולבדוק איזה מהצדדים האלה של חיים שוקל

יותר? היא הרגישה כעס והיא שאלה את עצמה אם זה בסדר לכעוס? האם זה

מוצדק? האם זה מוצדק מספיק כדי שאדבר איתו כאן ועכשיו או שראוי יותר לחכות

שכל האורחים ילכו? אולי כדאי שאדבר עם הילה חברה שלי ולראות אם היא גם

חושבת שההתנהגות של חיים מקוממת? האם משהו מזה נשמע מוכר?

האמת שאני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מתנהגת כך, חלקים מהדרך הזו נועדו

לעבד את החוויה והם טובים עבורנו כמו: לחשוב באופן לוגי ושקול, לחשוב על התגובה

שלי בהתאם למה שאני רוצה להשיג וחלקים בתהליך הזה לא תורמים במיוחד כמו

רומניציה, בניית איסוף ראיות ובניית טיעון כאילו אנחנו בבית משפט והחלק הכי חשוב

הוא עצם ההתעסקות בשאלה האם מוצדק לכעוס. אז בואו נתחיל בכך שכעס הוא

רגש וכמו כל הרגשות שלנו יש לנו ולכל אחד אחר זכות להרגיש איזה רגש שעולה בנו.

אין דבר כזה כעס מוצדק או לא מוצדק למרות שהרבה פעמים בעיקר נשים שואלות

את השאלה הזאת: האם זה בסדר שאני כועסת על הדבר הזה? זה כמו שהרייט לרנר

פיסכולוגית אהובה עלי אומרת זה כמו לשאול את עצמנו האם יש לי זכות להיות

צמאה?

כמו כן כעס הוא סימן. הוא שם כדי לסמן לנו שמשהו לא כשורה. אבל הוא לא תמיד

מסביר לנו למה אנחנו כועסים או מה לעשות עם הכעס שאנחנו חווים?

והוא סימן שיש להתייחס אליו, לתת לו מקום, יחס ותשומת לב.


פעם פסיכולוגים חשבו שהדבר הכי טוב שכדאי לעשות עם כעס הוא לאוורר אותו,

להוציא הכל החוצה ולטהר את האוירה. אני שמחה לבשר שמאז הוכח בעשרות

מחקרים שזה לא יעיל ולא מטהר שום אוירה אלא משאיר את האויר טעון במתח

וטינה.



והכי עצוב הוא שכעס בלי שאנחנו מודעים לזה שומר על הסטטוס קוו, שומר על המצב

הקיים, משמר את הדפוס ושומר על הצד השני כלומר אנחנו אולי כועסים אבל בכך

שאנחנו רק כועסים ולא עושים שום דבר אנחנו בעצם משמרים את הדפוס ומגנים על

האדם עליו אנחנו כועסים.

כמה פעמים אנחנו שומעים את עצמנו כועסים על אותו דבר, רבים את אותו ריב ושום

דבר לא משתנה?

למשל כשגבר כועס על כך שאשתו נמצאת בטלפון כל פעם שהם אוכלים ארוחת ערב.

הוא כועס, האווירה מתעכרת אבל זה חוזר על עצמו שוב ושוב כל ערב. זה הדפוס,

הוא מדבר איתה, היא מביטה במסך במקום בו ושום דבר לא משתנה.

לכעוס זה קל, לעשות משהו אחרת זה קשה יותר כי אז אנחנו נצטרך לעמוד במילה

של עצמנו ולפגוש את התוצאות של המעשים שלנו.

למשל הבעל יכול להמשיך לכעוס על אשתו אך כל עוד הוא עושה זאת כל הכוח נשמר

אצלה. אם הוא יחליט לשנות, לדוגמא לא לשבת לידה בזמן ארוחת הערב כי לא נעים

לו לדבר איתה כשהיא לא מוכנה להתרחק מהטלפון לחצי שעה ולדבר איתו. או לא

להיות בבית בכלל ולומר לה אני רוצה תקשורת ותחושת קרבה אתך אם את לא

מעוניינת לדבר רק איתי ולא בקבוצות וואטסאפ או קריאת מיילים לחצי שעה אני

מעדיף לקרוא ספר לבד או להפגש עם חבר ולדבר איתו ואז יהיה עליו לעשות זאת,

להוציא לפועל את התכנית שלו ולהתמודד עם ההשלכות, עם מהלכים נגדיים של

אשתו שכנראה תיפגע ותעלב, תתגונן, תאשים ותבקר אותו, תשלוף דוגמאות לפעמים

שבהם הוא היה בטלפון בזמן שדיברה איתו או דוגמאות אחרות בהן הוא לא היה זמין

ונוכח עבורה כפי שהיא היתה רוצה שיהיה. ויהיה עליו לחשוב על אופן התגובה שלו

למהלכי הנגד שהיא תוביל נגדו. כל זה מצריך מאיתנו מחשבה, עבודה ואנרגיה

ובהרבה פעמים מסגרת טיפולית שתעזור לנו ותתמוך בנו ברגעים הקשים.

אז כדי שנוכל להתמודד עם כעס בצורה טובה יותר אנחנו צריכים להבין אותו לעומק

ולהבין על מה אנחנו כועסים כשאנחנו כועסים.



ובאמת, לפעמים אנחנו לא יודעים למה אנחנו כועסים אני רוצה להכיר לכם את מודל

הקרחון - כעס כמו קרחון שרוב רובו נמצא במים ואנחנו רואים רק את החלק העליון

והקטן שלו מעל המים. מתחת לכעס מסתתרים רגשות אחרים.

אם נתבונן לעומק ונסתכל על התפקיד שיש לכעס, כעס כמעין שליח של רגשות

גולמיים שיכול ללמד אותנו דברים על עצמנו ולקדם אותנו אל עבר החלטות חשובות

בחיים. לשוחח על הדברים ולהבין טוב יותר את עצמנו ואת בן/בת הזוג שלנו.

בכעס קל להבחין ולא פעם הוא עולה כמגן על רגשות גולמיים "ששולחים" אותו לקרב

במקומם. רגשות כמו: בושה, תשישות, חוסר ערך, פחד, דכאון

אם נבין שכשאנחנו כועסים הרבה פעמים הכעס הזה מגן על רגשות אחרים

שכלואים מטה וכדאי להוציא אותם אל האור כדי להבין לעומק את עצמנו ואת

בן/בת הזוג שלנו יהיה לנו קל יותר לקבל את הכעס.


בדרך כלל התגובה לכעס היא התגוננות וזה מובן והגיוני מאד אך זו התנהגות שלא

תורמת ולא מובילה לפתרון.


מה לעשות כדי לנסות להבין טוב יותר את הרגשות שמסתתרים מתחת לכעס של


בן/בת הזוג:


.1 לא לקחת את זה אישית - הכעס של בן/בת הזוג שלך הוא לא כלפיך, זה לא

פשוט לראות את זה בצורה כזאת ומצריך מאיתנו לגייס את כל האמפתיה

והחמלה שיש בתוכנו. אני מדריכה מטופלים שלי לראות את עצמם כבלשים

שמנסים לחקור ולהבין לעומק חידה חשובה. שאלות שכדאי לשאול: למה

אתה מרגיש ככה? מה היית רוצה שיקרה? איך את רואה את הדברים? מה

החלום הלא ממומש כאן?


.2 אף פעם אל תגידו לבני הזוג שלכם להירגע - כשאנחנו מרגישים כעס הדבר

שאנחנו הכי זקוקים לו זה שמישהו יהיה איתנו בזמן הזה, יבין אותנו או לפחות



ינסה, משפטים כמו "תרגעי" או "אתה מגזים" יגרמו לבני הזוג שלכם להרגיש

שאין לרגשות שלהם מקום וזכות קיום ושהם לא בסדר. אם תקבלו את

הרגשות של בני הזוג שלכם כמשהו שקיים בלי רצון לשנות, להתעלם או

לדחות אותם השהיה שלכם זו לצד זה בזמן כעס תהפוך להיות עם הזמן

מרגיעה ותקרב ביניכם. (הסתייגות: שאם הכעס מבוטא בצורה שפוגעת בכם

או אלימה אל תשארו לבד ופנו לעזרה כמה שיותר מהר).


.3 לזהות את הצורך - הרבה פעמים כשאנחנו מרגישים כעס זה בגלל שיש לנו

צורך שלא מתממש. למשל רועי הרבה פעמים כועס עלי שאני לוקחת הכל על

עצמי, ענייני לוגיסטיקה, תכניות, לדבר ולקבוע עם אנשים יש לו צורך שאני

אסמוך עליו אך אני לוקחת על עצמי את כל האחריות בדברים החשובים ואז אני

בעצם מונעת ממנו צורך חשוב להרגיש בעל ערך, להרגיש שזקוקים לו

ושאפשר לסמוך עליו. אם אשה מסויימת כועסת על בעלה בכל פעם שהוא

נפגש עם חברים בלעדיה זה יכול להעיד על הצורך שלה להרגיש קרובה יותר

לבעלה ולחזק את החברות ביניהם.


יש לנו תפקיד חשוב כבני זוג ללמוד להכיר טוב יותר את הרגשות, החלומות,

הרצונות והצרכים של בני הזוג שלנו כדי לעזור להתמודד עם הכעס ולהרגיש יותר

קרבה.


אני רוצה לתת דוגמא ולספר לכם על זוג שמאד מחוייב זה לזו אך תקוע בהאשמות

אחד כלפי השניה בלי סוף. אמיר ודנה- לדנה יש בעיה עם העובדה שההורים של אמיר

מגיעים לביקור פעמיים בשנה הם גרים בארץ אחרת בלי לתאם איתם לפני והם

מגיעים בד"כ לשבועיים-שלושה. דנה חושבת שזו חוצפה לצפות שהם יעמדו דום בכל

פעם שהם דופקים אצלם בדלת עם מזוודות ולדאוג לארח אותם. היא אוהבת אותם

ונהנית שהם באים והילדים אוהבים אותם רק שהיא חושבת שהם צריכים לתאם

מראש. דנה מוציאה את הכעס והתסכול שלה על אמיר ואמיר עסוק בלהגן ולהצדיק



את ההורים שלו. דנה הבינה שהיא זו שצריכה להתמודד עם ההתנהגות שלהם

בעצמה לא בכעס אבל בבהירות והחליטה לכתוב להם מכתב. אמיר הרגיש מאויים ולא

רצה שהיא תכתוב להם את המכתב, היא הסבירה לו שעליה להחליט בעצמה על

נושאים שמפריעים לה והאמת שההורים שלו הגיבו בצורה נעימה וטובה והכעס של

דנה כלפיהם התמוגג. ואתם יודעים מה קרה אז? ברגע שדנה לא כעסה על ההורים

של אמיר יותר הוא התחיל לכעוס עליהם על הנושאים שמפריעים לו עם ההורים שלו

הוא הרגיש צורך לפתור את הכעסים שלו איתם. הדפוס שהם היו כלואים בו השאיר

ושמר על אמיר קר, מרוחק ורציונאלי ואת דנה כאמוציונאלית זו שמביעה הרבה פעמים

הביעה רגשות במקומו. ברגע שהיא לא הפנתה את הכעס שלה כלפיו אלא התמודדה

מול ההורים שלו בעצמה הדפוס שלהם השתנה.


אנחנו אחראים להתנהגות שלנו אך אנחנו לא אחראים לתגובה של אחרים, כפי

שאחרים לא אחראים לתגובות שלנו. נשים נוטות להפוך את סדר הדברים. אנחנו

נוטות לקחת אחריות על הרגשות, מחשבות וההתנהגויות של אחרים ונותנות לאחרים

אחריות להתנהגות שלנו. השאלה מי אחראי ולמה קשה מאד במיוחד לנשים - לנו

הנשים הרבה פעמים קשה לקחת אחריות לגבי חיינו כי אנחנו רגילות להתחשב יותר

מדי ברצונות של אחרים עבורנו. אשמה ואשמה אישית הם נחלתן כמעט של כל

הנשים.

לנשום, לנשוך לשון, לספור עד עשר, יש אינספור שיטות מה לעשות כשכועסים. לטווח

הארוך זה לא מה שאנחנו עושים או לא עושים עם הכעס שלנו באותו הרגע הוא

שחשוב הדבר החשוב האם לאורך זמן אנחנו מצליחים להשתמש בכעס שלנו כתמריץ

להשיג בהירות גדולה יותר.ולמצוא דרך לנווט מערכות יחסים. אם אנחנו משתמשים

בכעס כדי להנציח את הדפוסים הישנים שלנו לא נתקדם לשום מקום.


לתרגל הבחנה: מה הסגנון האישי שלך להתמודד עם כעס: האם את הופכת כעס

לדמעות, האם את מחליפה בין שתיקה נכנעת או האשמה לא אפקטיבית? לכולנו יש

סגנון לנהל את הכעס שלנו ויכול להיות לנו סגנון שונה עם כל אחד. למשל כשעולה


קונפליקט יכול להיות שעם אבא שלך תריבי, מאמא תתרחקי, תתפקדי בתפקוד נמוך

עם הבוס או תרדפי אחר בן הזוג שלך.


מחשבות לניהול הכעס האישי שלך כשחרדה עולה: איך אתה מתנהג עם בני

המשפחה, עם קולגות, עם אשתך/ בעלך, ועם ילדייך


10 דברים שאפשר לעשות כשאתם כועסים:


.1 דברו והביעו את קולכם בנושא שחשוב לכם - לשחרר יכול להיות אקט של

בגרות לא חייבים לדבר בשם כל עוולה ומעשה שגוי שמפריע לנו אך זו טעות

לשתוק אם זה גורם לנו להרגיש מרירות, טינה, ואומללות. אנחנו שוללים את

עצמנו כשאנחנו לא נוקטים עמדה על נושאים שחשובים לנו.


.2 אל תחבטו כל עוד הברזל חם - ריב טוב יטהר את האויר בחלק ממערכות

היחסים אך אם המטרה שלכם היא לשנות את הדפוס ביחסים הרגע הכי לא

טוב הוא לדבר כשאתם מרגישים כעס או לחץ. תמיד אפשר לומר "אני צריך

קצת זמן לעשות סדר במחשבות שלי" "בואי נקבע מועד אחר לדבר על זה

עוד". לבקש מרחב זמני זה לא אותו דבר כמו התרחקות קרירה וניתוק.


.3 קחו פסק זמן - לחשוב על הבעיה ולהבהיר בפני עצמכם לפני שאתם

מדברים. שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: מה בסיטואציה הזאת



מכעיס אותי? מה העניין האמיתי פה? מה העמדה שלי? מה אני רוצה

להשיג? מי אחראי למה? מה ספציפית אני רוצה לשנות? מה הדברים שאני

אעשה ולא אעשה?


.4 אל תכו מתחת לחגורה - הימנעו מהאשמות, ביקורת, ניתוח אישיות, הטפות,

חקירות, לגלוג, הרצאות.


.5 דברו בשפת האני - למדו לומר: אני חושבת, אני מרגיש, אני פוחדת, אני

רוצה. בלי לבקר ולהאשים את האחר ובלי לחשוב שהאחר אחראי על הרגשות

והתגובות שלכם.

.6 בקשו בקשות ברורות ולא מעורפלות- אל תגידו משהו כמו "אני צריכה שתהיה

רגיש יותר לצרכים שלי" דרשי מה ספציפית את מבקשת. אל תצפו מאנשים

לצפות את הצרכים שלכם או לעשות דברים שלא ביקשתם. גם אלה

שאוהבים אתכם, לא יכולים לקרוא מחשבות.


.7 זכרו שבני אדם שונים זה מזה- יש דרכים שונות לראות את העולם. אם אתם

רבים על מי מכם מחזיק באמת אתם מחמיצים את הנקודה. העובדה שכל אחד

רואה חושב ומגיב אחרת לא אומר שאחד צודק והשני טועה.


.8 אל תשתתפו בויכוחים אינטלקטואלים שלא מובילים לשום מקום - אל תעשו

שמיניות באויר כדי לשכנע מישהו אחר, אם הוא לא שומע אותך את יכולה לומר

"זה אולי נשמע משוגע בשבילך אבל ככה אני מרגישה". או: "אני מבין שאת לא

מסכימה אני מניח שאנחנו רואים זאת באור שונה"


.9 אל תאמרו לאדם אחר מה הוא צריך לחשוב או להרגיש - אם מישהו מגיב

בכעס לשינוי שאתם עושים אתם יכולים לומר "אני מבינה שאתה כועס, אולי אם

אני הייתי בנעליך הייתי כועסת גם אך חשבתי על זה הרבה וזו החלטתי".



.10 אל תצפו לשינוי מהיר - שינוי מתרחש לאט, אם תעשו שינוי קטן יבחנו

אתכם הרבה פעמים כדי לבדוק אם אתם באמת מתכוונים לזה. אל תתייאשו

אם תפלו בדרך. לסטות מהמסלול זה חלק מהדרך אז היו סבלניים עם

עצמכם.


אני מקווה שהפרק הזה שפך אור על כל הנושא של כעס, זה נושא מאד חשוב וממה

שאני רואה באופן יומיומי כמעט בקליניקה שלי זה אחד הדברים שבאמת עומדים

בדרכנו ביצירת מערכות יחסים מאושרות יותר וחיים טובים יותר באפן כללי. אם אתם

זקוקים לליווי ותמיכה בתהליך שחרור הכעס שלכם, הבנה של דפוסים חוזרים ויצירת

שינוי שיוביל אתכם למערכת יחסים בריאה, יציבה ואוהבת.

אל תהססו לפנות אלי


שלכם,

שרון לב צוקרמן נתראה בפרק הבא.

1 view0 comments

Comments


bottom of page