top of page

טיפול זוגי - פרק 8 - חמלה




זוכרים את הפעם הראשונה שראיתם הומלס? אני זוכרת, אני זוכרת שהלכתי עם

אמא שלי ברחוב בת"א וראינו איש יושב על המדרכה בבגדים קרועים ובלויים הוא היה

מלוכלך מאד ואני זוכרת שתי מחשבות שעברו לי בראש אחת שהאיש הזה ממש

מפחיד ואני מפחדת להתקרב אליו והשניה היא שאיזה כיף לו שיש לו הרבה מטבעות

כמה נחשי גומי הוא יכול לקנות בהן, הייתי חזק מאד בעניין נחשי הגומי באותה

תקופה.

ואיך אתם היום כשאתם עוברים ליד הומלס? כשאנחנו רואים הומלס ברחוב לפעמים

אנחנו נבחין בו ונרגיש חמלה ולפעמים לא. כדי להבחין בו אנחנו צריכים להיות מודעים

ולראות אותו אך זה לא מספיק, אנחנו צריכים גם להיות מודעים לסבל שלו, לראות את

הסבל, להיות פתוחים לסבל ולומר לעצמנו שהוא בטח מתקשה. ולפעמים נהיה

טרודים בעניינים שלנו ובכלל לא נבחין בו או נחשוב עליו בכלל.

שלום לכולם אני רוצה שנדבר היום על חמלה וחמלה עצמית נושא שעוזר לי מאד מאד

בחיי באופן יומיומי כמעט. כשאני מדברת על חמלה וחמלה עצמית אני מדברת על

העבודה של דר' קריסטין נף ושונה שפירו שתי חוקרות מוערכות מאד שערכו מחקר

מזה כמה עשורים בנושאים כמו מיינדפולנס, חמלה וחמלה עצמית. אם אתם שואלים

את עצמכם מה זה בדיוק חמלה עצמית אז דעו שהיא דומה מאד לחמלה לאחרים אך

אנחנו פחות מורגלים בשימוש בחמלה כלפי עצמנו


ואין הגדרה שאני אוהבת יותר מזו של קריסטין נף שהיא מדברת על כך שלחמלה

עצמית יש 3 מרכיבים:


המרכיב הראשון הוא מודעות מיינדפולנס


הפתיחות לסבל שחווה ההומלס היא למעשה מודעות, מיינדפולנס והתגובה החומלת

היא תגובה של חום ואדיבות כלפיו. עמדה לא שופטת, אם נשפוט ונגיד שזו אשמתו,

הוא כנראה עשה משהו רע אז לא נוכל להרגיש חמלה. בתחושת חמלה נביע דאגה

עבור אותו אדם, האם הוא מקבל את השירותים שהוא זקוק להם, האם אני יכולה

לעזור לו? ומה שמבדיל חמלה ורחמים הוא שבחמלה אני מבינה שגם אני עלולה

להיות במצב הזה בנסיבות מסוימות, בחמלה יש את התחושה שכולנו בני אדם, כולנו

אנושיים, כולנו סובלים. רחמים זה התנשאות. אנחנו אוהבים כשאחרים מביעים חמלה

כלפינו אנחנו לא אוהבים רחמים.


עפ"י קריסטין נף מיינדפולנס היא ההתחלה של כל חמלה עצמית, אנחנו צריכים להיות

מסוגלים לעצור ולהבחין בכך שאנחנו סובלים כרגע. רוב הפעמים שאנחנו חווים קושי,

סכסוך, אתגר אנחנו לא עושים את זה או שאנחנו אבודים בסיפור שאנחנו מספרים

לעצמנו, אוי אני לא מאמינה שזה קרה לי, מה אני צריכה לעשות. במיינדפולנס אנחנו

עוצרים ולוקחים צעד אחורה, מסתכלים על עצמנו מהצד היכולת לראות את העובדה

שקשה לי כרגע ולשאול את עצמי איך אני יכולה להיות שם בשבילי?

לפעמים אנחנו במוד של לפתור את הבעיה וגם אז אנחנו גם לא יכולים להיות במצב

של חמלה עצמית.


המרכיב השני של חמלה עצמית הוא: אנושיות משותפת, ההבנה שאנחנו בני אדם

כל בני האדם סובלים, זה מה שמשותף לכולנו כאנושות. אנחנו יודעים את זה

רציונאלית אך באותו רגע אנחנו מרגישים באופן לא רציונאלי שמשהו רע קרה, זה לא

אמור היה לקרות לי, לא ככה תכננתי את זה. התחושה שמשהו לא בסדר קרה והבעיה

אצלי ואיכשהו כל השאר חיים חיים נפלאים ששום דבר לא משתבש להם וזה רק אני

סובלת ומתקשה זה מוסיף עוד מלח לפצעים כי לא רק אני זו שסובלת אני לבד בזה כל

השאר נהנים והכל עובד ומסתדר להם בחיים.

בחמלה עצמית אני זוכרת שכולם לא מושלמים, החיים של כולם לא מושלמים ולכן זה

לא רק אני, אני לא לבד.

וזו הסיבה שאני מאמינה גדולה בלהוציא לאור את כל הפחדים, השריטות, הפאדיחות,

הטעויות והקשיים שלי. יש לי בלוג באתר שלי ואני אף פעם לא יודעת לצפות אילו

מהפוסטים שלי יזכו לאלפי צפיות ואלו פוסטים יזכו רק למאות או עשרות צפיות אבל

מה שכן גיליתי זה שדווקא הדברים שגורמים לי להרגיש הכי לבד והכי מצורעת ודחויה

ובודדה בחיי זוכים להכי הרבה צפיות, וברגע שאני מוציאה אותם לאור אנשים מיד שם

להגיד וואו גם אני, רוב האנשים מזדהים ומרגישים את אותם דברים שאני מרגישה. כך

שככל שאני משתפת בקשיים ובחלקים העקומים, הלא מתפקדים והמכוערים בחיי


אנשים אחרים מתחברים אלי יותר ואולי אפילו מקבלים את התחושה שזה בסדר

להוציא גם את הדברים המכוערים בחיים שלהם החוצה עד שלאט לאט כולנו נתפכח

מהתפיסה שהחיים שלנו אמורים להיראות מרוטשים כמו תמונה ממגזין או ערוכים כמו

סרט. כולנו יצירות בהתהוות כולנו לא מושלמים כולנו מנסים ונופלים וקמים. החלק הכי

חשוב פה הוא לקום.

המרכיב השלישי של חמלה עצמית הוא להיות אדיבים כלפי עצמנו - היכולת להביע

חום כלפי עצמנו. זה גם חלק מהאנושיות שלנו אנחנו יכולים להיות שם לעצמנו כמו

שאנחנו נמצאים שם עבור אחרים. אנחנו יכולים להרגיש חום, אהבה, אכפתיות כלפי

עצמנו לתמוך בעצמנו. כשלומדים זאת אנחנו חיים חיים טובים יותר.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אישית שלי: לפני כמה חודשים זכיתי להגשים חלום

שלי ולהתארח בפודקאסט של יהודית כץ, זה אולי לא אומר הרבה עבור הרבה אנשים

אך עבורי הפודקאסט הזה משמעותי מאד עבורי, חלק מהאורחים שהתארחו

בפודקאסט של יהודית הם אנשים שאני מעריצה שנים ויהודית עצמה הצטיירה בעיני

כמשהי מרתקת, חכמה שהייתי רוצה מאד לשוחח איתה. בנוסף הפודקאסט שלה הוא

אחד המצליחים ואם אצליח להגיע לשם ולהפיץ את הרעיונות שלי שכל כך חשובים

בעיני זו תהיה קפיצת מדרגה עצומה.

למען האמת לא הייתי בטוחה שאני אקבל תגובה מיהודית בכלל כששלחתי לה הודעה,

וכשקיבלתי את ההזמנה להשתתף בפרק התרגשתי יותר מכל סיטואציה אחרת בחיי.

ביום ההקלטה של הפרק הגעתי לבית של יהודית, חניתי ואז המחשבות המוכרות

התחילו להשתלט עלי "מה את עושה? מי את חושבת שאת? עוד לא עשית מספיק

בחיים עוד לא הוכחת את עצמך מספיק בשביל להיות אורחת בפודקאסט שלה יהודית

מראיינת פרופסורים שאת מעריצה וקראת את כל הספרים שלהם. איפה את ואיפה

הם?"

ואז הנחתי לעצמי יד על הלב ואמרתי לעצמי, אני מתרגשת, אני מאד מאד מתרגשת

אני פה כי אני נהנית לדבר על הנושאים האלה ואני מקווה שעוד אנשים ירוויחו, יהנו,

יקבלו משהו כתוצאה מהאזנה לפרק איתי אני מבטיחה לעשות הכי טוב שאני יכולה,

זה כל מה שאני יכולה לעשות, זה מה שתמיד עשיתי ומה שאני תמיד אעשה"

במקרה הזה, במקום לשתף פעולה עם הקולות הביקורתיים, השיפוטיים והמפחדים

בתוכי הזכרתי לעצמי מי אני, מה אני עושה כאן והכרתי בכך שזה באמת מאד מפחיד

ומאיים ומרגש והענקתי לעצמי חמלה. ואני שמחה מאד שעשיתי את זה הפרק זכה

לתגובות נלהבות ואנשים באמת קיבלו תובנות ממנו


האופן שבו דיברתי לעצמי באותם רגעים היה בדיוק אותו האופן שבו שהייתי מדברת

לחברה טובה שלי. לא הייתי מדברת לחברה שלי בצורה מעליבה, קטנה, פוגענית

נכון? לא הייתי מדברת לאף אחד ככה? והיום אני מתרגלת לא לדבר כך גם לעצמי

המטרה של כל המרכיבים של חמלה הם להקל על הסבל. אנחנו יכולים לעשות זאת

עבור אחרים ועבור עצמנו.

לקריסטין נף יש דוגמא יפה חמלה עצמית - לא נועדה כדי להרגיש יותר טוב אלא

בגלל שאני מרגישה רע מה אני יכולה לעשות לעצמי כדי להרגיש טוב יותר? כמו

שאמא שמנחמת את הילד החולה שלה לא כי זה יגרום לו להרגיש יותר טוב היא לא

יכולה לקחת את השפעת ממנו אלא בגלל שהוא מרגיש רע.

הסיבה שאני חושבת שחמלה וחמלה עצמית יכולים לגרום לנו להיות בני זוג טובים

יותר היא בגלל שתרגול חמלה וחמלה עצמית עוזר לנו לתקשר טוב יותר ולענות זו לזה

על הצרכים, הרצונות, הבקשות והחלומות שלנו.

קודם כל היא תוכל לעזור לנו לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ומתוך כך נוכל להעניק ליתר

הסובבים אותנו


ואני מוצאת שחמלה עצמית יכולה לעזור לנו להגיע לשם דווקא ברגעים של קונפליקט,

של מתח, של אי הסכמה, של מריבה

זה כמו שהבן שלי שחוטף טנטרום מוגזם לחלוטין ולא הגיוני בעליל על זה שאני לא

מרשה לו לאכול בצק סיפור אמיתי ואני יכולה באותו רגע גם להיות בטוחה בהחלטה

שלי וגם לראות אותו ולנחם אותו על התסכול שהוא מרגיש.


אני מתרגלת חמלה גם במהלך המריבות שלי עם רועי. לפעמים אני יכולה להתבונן על

עצמי מהצד ולהגיד וואי אני ממש כועסת עכשיו. ואז רועי יכול להסתכל עלי ולהגיד לי

"את חושבת? את כבר 10 דקות צורחת עלי בטח שאת כועסת" ואז משם לנסות להבין

למה אני כועסת למה הוא כועס. אם שנינו כועסים סימן שיש פה משהו שחשוב לשנינו

סימן שיש פה צורך של שנינו שלא מקבל מענה. בוא ננסה להבין מה זה. היכולת

לראות אותי ואותו ואת הריב שלנו כסימן שמורה לנו לחקור ולהבין מה החלום פה

עבור כל אחד מאיתנו? מה הצורך הלא ממומש?


אם אכפת לנו מעצמנו תהיה לנו מוטיבציה לממש את הפוטנציאל שלנו. הורים לפחות הורים

אידאליים עושים זאת נפלא הם אוהבים את הילדים שלהם בדיוק כפי שהם ומצד שני הם מעוררים

מוטיבציה בילדים שלהם להגשים את עצמם, למצוא את מה שמביא להם סיפוק ולהיות הגרסא הכי

טובה של עצמם. הבטחון שאנחנו מקבלים מהקבלה העצמית שהיא ללא תנאי עוזרת לנו להיות הכי

טובים. קארל רוג'רס כתב: פרדוקס הסקרנות הוא כשככל שאני מקבל את עצמי בדיוק כפי שאני אז

אני יכול להשתנות"

אז כשאנחנו יודעים שזה בסדר להכשל, בסדר לעשות טעויות, בסדר לא להגשים את היעדים שלנו

זה מאפשר לנו את היציבות לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים. כשאנחנו מפחדים מכשלון, מפחדים

ליפול, מפחדים להתנסות זה חותר תחת האפשרות שלנו לנסות להגשים את המטרות שלנו.


. מקווה שנהנתם מהפרק ושיש לכם רצון ומוטיבציה לפנות קצת יותר מקום לחמלה

בחייכם.


נתראה בפרק הבא,

שרון

4 views0 comments

Comments


bottom of page