top of page

טיפול זוגי - פרק 9 - שינוי דפוסים




בכל פעם שאני מבקשת מאנשים להגדיר את הפער בין המקום שהם נמצאים בו

למקום שהם רוצים להיות הם אומרים דברים כמו:

אם הוא היה עוזר לי קצת יותר

אם היא לא היתה מתעצבנת על כל דבר

אם הוא רק היה יודע לבקש יפה

אם היא היתה מפסיקה לריב איתי על כל דבר

אם הוא היה יותר בבית

אם הוא היה פשוט מקשיב לי

אם היא לא היתה משתפת את אמא שלה בכל דבר

אם הוא רק היה מדבר איתי ונפתח טיפה יותר

המשותף לכל האמירות האלה הוא הרצון שהצד השני ישתנה, שהוא או היא יעשו

משהו אחרת, שהם יתנהגו, יגידו ויחשבו כמו שאנחנו רוצים שהם יתנהגו, ידברו

ויחשבו. מה כל כך קשה בזה?

הציפיה שמישהו אחר ישתנה רק בגלל שאנחנו מצפים לכך ממנו, מבקשים, רוצים,

מתחננים היא אפקטיבית כמו לצפות לקבל מילון ש"ח זה בהחלט אפשרי אך זה לא

יקרה אם אני רק ממש ממש ארצה ואחשוב על זה כל הזמן בניגוד למה שחסידי הסוד

רוצים שתאמינו.


אנחנו חייבים לשנות משהו בעצמנו, למצוא דרך חדשה להסתכל על הדברים, לחשוב

על משהו שעוד לא ניסינו


אך לרוב אנחנו לא נוטים לעשות זאת

פסיכולוגית שאני ממש אוהבת הרייט לרנר אומרת שאפילו עכברים במעבדה משנים

את המסלול שלהם כשהם מבינים שהמסלול שהם בוחרים לפסוע בו שוב ושוב לא

מוביל אותם לגבינה.


למה אנחנו בני האדם חוזרים שוב ושוב על אותו דפוס הולכים באותו מסלול שוב ושוב

ושוב למרות שהוא לא מוביל אותנו לתוצאה הרצויה?


אז אני רוצה באמת שנדבר רגע על הסיבות למה אנחנו עושים זאת? למה באמת

קשה לנו לשנות את המסלול שלנו גם כשהוא לא מביא לנו תועלת:

.1 כשאנחנו חושבים שמישהו אחר הוא האשם ואנחנו צודקים אז ברור שאנחנו

לא אלה שצריכים להשתנות

.2 כשאנחנו כועסים גם אם ממש נשתדל יהיה לנו קשה להתנהג באופן אחר ממה

שאנחנו רגילים. ושעת כעס מוציאה מרובנו את הצד המבקר, מתלונן ומאשים

שלנו כלפי הצד השני.

.3 אנחנו לא יודעים משהו אחר. אף אחד לא לימד אותנו דרך אחרת ואם לא היינו

בטיפול או בהתבוננות רפלקסיבית כלשהי כנראה שאנחנו מחקים את

ההתנהגות שנהוגה במשפחה שלנו.

.4 אנחנו בני האדם יצורים שנקשרים ולפעמים המחשבה לשנות דפוס או

התנהגות או אדם שאנחנו בדפוס התקשרות איתו אפילו אם זה דפוס לא טוב

ואיפלו אם הוא רע ופוגע בנו מצריך חוזק נפשי, כוח רצון והמון תמיכה

.5 לפעמים אנשים כל כך לא רוצים ששום דבר ישתנה שיכולים להיות להם

סיפטומים פסיכוטיים או פיזיים הגוף או הנפש שלהם יתנגדו עבורם ובין אם

אנחנו יודעים את זה מנסיון עבר בתת מודע או במודע זה יכול להקשות עלינו

לשנות דפוס אחרי הכל אנחנו לא רוצים להזיק למישהו אלא רק לשפר את

מערכת היחסים בנינו. יש המון דוגמאות לזה בסרטים נכון למשל אשה שסוף

סוף אומרת את דעתה האמיתית בפני בעלה או שמבקשת להתגרש והגבר מיד

במקום חווה התקף לב.

.6 גם בתוכנו יש התנגדות לשינוי, בגלל המורשת המשפחתית שלנו נרגיש אשמה

על כך שאנחנו לא מתנהגות כפי שחינכו אותנו באפן לא מודע. למשל אם

במשפחה שגדלתי בה צריך להתייחס לגברים בכבוד ותמיד לקבל את המילה

שלהם, אני כסוררת במשפחה שלי מעבר לזה שאני זוכה לבוז מצד בני


המשפחה שלי אני חווה גם את ההתנגדות בתוך עצמי, זו בגידה במורשת שלי

וזה מצריך הרבה מאמץ והרבה כוח רצון ואופי כדי לעמוד לבד מול שושלת

ארוכה של נשים וגברים במשפחה שלי.


אז הנה הזדמנות עכשיו לעשות זאת ביחד דמיינו שאני עכשיו מולכם או מחזיקה לכם

את היד אם זה נוח לכם, ומזמינה אתכם להתבונן יחד על דפוס שהייתם רוצים לשנות

ביחסים שלכם, איך זה נראה: התפרצויות כעס, חוסר תקשורת, חוסר יכולת להקשיב,

מדברים ומדברים כועסים מציבים אולטימטומים אפילו ועדיין הצד השני לא משתנה או

אולי משתנה לכמה ימים וחוזר חזרה. אולי יש הרבה ביקורת ביחסים שלכם, אולי

אתם מזלזלים זו בזה, אולי אתם מסתגרים בחדר ובוכים, אולי אתם מחזיקים הכל

בפנים ומבליגים עד שאי אפשר יותר והכל מתפוצץ בתחושה חסרת מעצורים ואתם

מרגישים אשמה אח"כ. האם אחד מהדפוסים האלה נשמע מוכר? אולי אתם מזהים

דפוסים אחרים במערכות היחסים שלכם? מהם? כתבו אותם, שתפו אותי, שתפו אדם

קרוב.

הדבר הראשון והכי חשוב שאני מזמינה אתכם לעשות זה קודם כל להתבונן, לצפות

בהתנהגות שלכם בזמן שהדפוס הזה בפעולה כאילו הייתם צופים מהצד. ורק תבדקו

מי עושה מה בתגובה למה ומתי?


הצעד השני שאתם צריכים הוא לשבת עם עצמכם ולחשוב על מה המחלוקת ואיך

אתם מנסחים שורה תחתונה.


אני רוצה לתת דוגמא: ברכה ואליהו הם זוג נשוי כבר ארבעה עשורים אליהו פיתח

קשר עמוק ומיוחד עם אחת מהקולגות שלו בעבודה רותי. ברכה אשתו של אליהו

הרגישה לא בנוח ושאלה אותו מה קורה שם ואליהו הת עקש שזו רק ידידות. כשברכה

היתה במשרד של אליהו היא ראתה כמה הם קרובים, קרובים מדי והיא אמרה לאליהו

שהקשר הזה מפריע לה. אליהו בתגובה נמנע מלדבר ולהעלות את שמה של רותי

בבית אך המשיך להתכתב איתה, לצאת איתה לדרינקים אחרי העבודה. ברכה

הרגישה קנאה וכעס והם היו במקום הרגשות האלה שיקפו את האינסטינקט שלה

שמשהו לא תקין קורה. אליהו כנראה משקר לה או משקר לעצמו.

איומים ואוליטמטומים לא עוזרים מכיוון שהם עלולים להזמין עוד סודות ושקרים הצד

הבוגד מרגיש נשלט וזה גורם לו לפנות יותר אל הצד השלישי. איומים לא עושים דבר

כדי להבטיח נאמנות וחיזוק האמון. לא יעיל לאיים בגירושים ממקום של כעס ופגיעה

הדבר הכי חשוב זה להישאר מחוברים ולהמשיך לשוחח על הבעיה מבלי להתרחק,


להרחיק או להאשים. שווה לקחת את הדרך הארוכה כי למע' היחסים הזאת יש

משמעות חשובה.

עודדתי את ברכה להעניק תשומת לב למע' היחסים זה לא יהיה יעיל אם היא תתרחק

או תנתק רגשית מאליהו. אלא להפך, היא היתה צריכה להתקרב אליו במטרה לחזק

את הקשר ביניהם ולהיות בת זוג אוהבת ונדיבה וע"י כך שאליהו ידע כמה היא אוהבת

וזקוקה לו. לא הצעתי שברכה תתפשר ותאפשר לאליהו לנהוג איך שהוא רוצה אלא

רק שהיא תתן למע' היחסים שלהם את הסיכוי הכי טוב ואת הגרסא הכי טובה של

עצמה. תוך כדי שמירה על תקשורת עם אליהו כך שנושא מע' היחסים השניה שלו לא

ירד מהפרק. היא שאלה אותו "אם הייתי זבוב על הקיר האם הייתי רואה משהו

שיכעיס אותי שלא ארגיש נוח איתו?" היא שאלה אותו בזמן חיבור וקרבה ולא מתוך

כעס ומרחק. היא הזמינה אותו לומר לה את האמת לא משנה כמה היא כואבת,

הזמנה לכנות מוחלטת כי כנות היא הבסיס היחיד עליו אמון יכול להיבנות. ועשתה

כמיטב יכולתה להימנע מלהאשים, להיות ביקורתית. האתגר הגדול שלה היה לקחת

שליטה על הרגשות שלה. כשאנחנו מרגישים מאויימים למצוא נקודת איזון זה קשה.

בנוסף עודדתי אותה להשתתף בפעילויות יצירתיות ועוזרות שיחזקו אותה ואת תחושת

שביעות הרצון שלה, זה עוזר להפחית חרדה, ולטפח עצמי חזק ויציב יותר שמהווה

בסיס לקול צלול יותר. למרות שברכה באמת ניסתה לעשות את הדבר הנכון היא

הרגישה שהיא הולכת ומשתגעת והפכה אובססיבית כלפי רותי. באחת הפגישות היא

אמרה לי שהיא מאבדת את דעתה. ואני אישרתי לה שהיא חווה תגובה נורמלית

לחלוטין למצב שלה. ההרגשה שהיא משתגעת זה סימן שהיא צריכה להביא את

השיחה לרמה אחרת, ולהסביר לאליהו שהיא לא יכולה יותר לסבול את מע' היחסים

שלו עם רותי היא היתה צריכה לקבוע שורה תחתונה חדשה.

ברכה הבהירה לו שהיא מבינה שיש לו משיכה לרותי אך זה גובה ממנה מחיר כבד

מדי ומשפיע עליה חזק מדי זה גרר ריב וכעס הוא אמר לה שהוא לא ממשטר את מע'

היחסים שלה אז שהיא לא תמשטר את מע' היחסים שלו. היא לא נסוגה וביטאה בקול

את הגבולות שלה והכאב. היא לא רוצה לשלוט בו היא יודעת שזה לא אפשרי הוא

יבחר מה לעשות עם מע' היחסים שלו אך היא לא תוכל לחיות כך יותר. הוא הגיב

בכעס והתגוננות. והם התרחקו. שאלתי אותה כמה זמן היא תוכל להמשיך לחיות כך?

חודש? שנה? 10 שנים? התשובה שלה היתה מיידת "לא שנה" היא אמרה וכשהיא

שמעה את עצמה אומרת את זה בקול והיא אמרה לאליהו שהיא לא תוכל להמשיך

לחיות ככה עוד שנה וגם לא עוד חודש עד כמה שהיא רוצה לשמור על הנישואים

שלהם זה היה מצב מלחיץ מדי עבורה. היא אמרה דברים דומים קודם אך עכשיו

הכוונה שלה היתה שונה. וכך גם המעשים שלה. היא ניסחה מה הפעולות שהיא

צריכה לעשות עם עצמה אם אליהו לא מפסיק את הקשר עם רותי. היא הפסיקה

להתעסק באליהו ורותי ורק התעסקה במטרות שלה, במערכת התמיכה שלה,


בתכנית מגורים ותכנית כלכלית. כשאליהו התעמת עם אבדן הנישואים שלו הוא

התעורר, הוא נהיה מדוכא וחרד והתחיל טיפול והם החלימו ולמדו מהחוויות הכואבות

שלהם.

תהליך הריפוי אילץ את אליהו להיות כנה לחלוטין עם עצמו ועם ברכה הקשר עם רותי

לא היה פיזי אך היתה בו הרבה אירוטיקה אליהו עבר משרד לבקשתה של ברכה הוא

כתב מכתב לרותי שהוא הראה לברכה לפני שבו הוא כתב לה שהוא מסיים את זה כי

הוא לא רוצה לעשות משהו שפוגע בברכה ומאיים על הנישואים שלהם. זה היה

תהליך ארוך עד שברכה בטחה שוב באליהו אך בסופו של דבר הם הצליחו להחלים

וליצור אינטימיות ומחוייבות לכנות ולנישואים שלהם. זה לא תמיד מסתיים ככה אך מה

שחשוב זה שברכה היתה כנה עם עצמה ועם אליהו וביטאה את הצרכים שלה ממקום

צלול.

רק כשאנחנו צלולים עם עצמנו רק אז הדיבור גם אם הוא לא קל הופך אפשרי.

מה זה בכלל עמדת שורה תחתונה? זה בעצם הגבולות האישיים שלנו של מה אני

מוכנה/לא מוכנה לחיות איתו. זוגות בד"כ יודעים שיש קו שאסור לחצות אותו,

שהתנהגויות מסוימות לא יוכלו להמשך לאורך זמן. גם כשהן לא נאמרות במילים,

זוגות יודעים מה השורה התחתונה זו של זה. בדיוק כפי שילדים יודעים ממה הם

יכולים להתחמק ומה לא. וכמו ילדים בני זוג יכולים ממש לדחוף אותנו לקצה עד

שנאמר מספיק ובאמת נתכוון לזה. המקום הזה הוא השורה התחתונה שלנו.

עמדת שורה תחתונה אמיתית היא לא אולטימטום, היא לא איום או עמדה תגובתית

שהוחלטה באימפולסיביות בזמן אינטנסיבי מאד כמו: "אם תעשה את זה עוד פעם

אחת אני עוזבת" זו לא עמדה מתוך ייאוש או רצון לכפות על בן זוג את הרצון שלי.

להפך, עמדת שורה תחתונה מתפתחת מתוך פוקוס בעצמי מתוך מודעות עמוקה

לצרכים שלנו, למה שאנו מרגישים ראויים לו ומהם הגבולות של הסבלנות שלנו.

אנחנו מבהירים שורה תחתונה לא כדי לשנות את האדם האחר אם כי הרצון שזה

יקרה בהחלט ישנו שם, אלא כדי לשמר את הכבוד, יושרה וה-being well שלנו הצעד

הראשון כדי לבסס שורה תחתונה הוא ידע עצמי ומשם ביטוי עצמי. שורה תחתונה לא

בהכרח מוחזקת בקשיחות ואפשר להעריך אותה מחדש לאור חוויות חדשות ומידע

חדש. הערכה מחדש היא לא אותו דבר כמו ללכת בדרך שהוכתבה לי על חשבון

העצמי שלי

חלקנו חושבים על השורה התחתונה שלנו רק כשאנחנו בצומת של להישאר/ לעזוב

במציאות היא שם איתנו כל יום ובכל מע' יחסים חשובה שלנו. אם אין לנו שורה

תחתונה במע' היחסים שלנו אז מע' היחסים שלנו נועדה להיפע.

ניסוח שורה תחתונה יכול להיות מאד מבלבל עבורנו, אנחנו יכולים להתחיל בראש

צלול רק כדי להפוך לעיסה כשהאדם השני מעמיד אותנו במבחן ואם זה קשה בשבילנו


לומר זה מה שאני מבקשת לעצמי זה עוד יותר קשה לומר זה מה שאני מצפה ממך.

ואז אם מתעלמים מאיתנו להחליט מה לומר בפעם הבאה ואיך לנהוג.

אנחנו חייבים להפסיק להתעסק בכמה בלתי אפשרי השותף שלנו ובמקום להתמקד

רק בבהירות הקול שלנו. השיחות שאנחנו עושים או נמנעים מהן, העמדות שאנחנו

לוקחים או לא לוקחים, המקום בו אנחנו עומדים זקופים או מתקפלים פנימה. אנחנו

צריכים לקחת כמה זמן שיידרש כדי להבין האם אנחנו יכולים לחיות עם הסטטוס קוו

לפעמים יותר מפחיד לעזוב מע' יחסים מאשר להישאר יכול להיות שנצטרך לחוות

יותר כאב כדי שהאיזון ישתנה אם נקבל את העמדה החדשה לנו אנחנו נתנהג ונדבר

ממקום אחר זה לא יהיה עניין של לשנות את האדם האחר אלא אמירה כפי שאני רואה

זאת ההתנהגות שלך הורסת את מע' היחסים שלנו אני לא יכולה להמשיך ככה ועדיין

להרגיש טוב כלפי עצמי או כלפיך והחיים שלנו יחד. כשאנחנו באמת מתכוונים לזה

המהלכים הנגדיים או המחאות של האדם השני לא יזיזו אותנו האדם האחר יוכל

להגיד: את לא מקבלת אותי כפי שאני או את מנסה לשנות אותי או את רוצה לשלוט בי

התגובות הצפויות האלה הן לא הנקודה רק האדם השני יכול להחליט - איך הוא רוצה

להתנהג - על מה הוא מרגיש אחריות - על מה הוא מרגיש שיש לו זכות לבקש - איזה

אדם הוא רוצה להיות - ומה הוא מוכן/לא מוכן לשנות ואנחנו לבדנו אחראים בלעדיים

לאותן החלטות בדיוק. וכדי לבהר מתי לא נשאר במע' יחסים כי היא כואבת מדי או

פוגעת מדי.


ובהחלט כשאנשנים מגיעים אלי לטיפול לבד והם רוצים לשנות או לפרק דפוס שמפריע

להם אחרי שניסחנו ואנחנו יודעים מה ההבדלים והמחלוקת בין בני הזוג ואחרי

שניסחנו עמדת שורה תחתונה אני מכינה אותם לכך שהצד השני הולך לאתגר אותם

בשורה של מהלכי נגדיים שכולם נועדו כדי למנוע את השינוי ולשמור על הססטוס קוו.

ואני רוצה לתת דוגמא נוספת של שינוי דפוס


רונן ומורן תקועים בדפוס שהיא הרודפת והוא הנדרף היא הרגשנית שדורשת קרבה

ושיחות עומק והוא הסגור והנמנע. רונן מכור לעבודה ולא נותן משתף את מורן ומבלה

איתה כפי שהיא היתה רוצה. מורן הבינה בטיפול שהיא לא יכולה לשנות את רונן

וחשבה על דרכים יצירתיות לספק לעצמה את כל מה שחסר לה היא נרשמה לחוג יוגה

וקבעה יום בשבוע שבו תלך עם חברה טובה לבר יין כדי שתהיה לה חברה, עניין

וחוויות נוספות בחיים מלבד גידול ילדים וטיפול בבית.


איך מורן שברה את המעגל: היא התיישבה לצד רונן ודיברה בחום: אני מרגישה שאני

חייבת לך התנצלות, אני מרגישה שהעמסתי עליך, נדנדתי לך, רציתי שתספק לי

משהו שהאמת היא שאני צריכה לספק לעצמי אולי זה נובע מכך שלך יש את העבודה


שלך ולי יש רק את הבית והילדים. היא לא רדפה אחריו ונשארה חמה אליו אך

העבירה הרבה אנרגיה לעצמה. הוא התמלא חרדה וניסה ליזום ריבים אך היא

הסבירה את הרצון שלה בחברה.

למה מורן היא זאת לקחה את היוזמה לשנות את הדפוס? כי היא סבלה ממנו יותר.

היא היתה צריכה ליצור שינוי כי אף אחד אחר לא יעשה עבורה.

בהורות שלה מורן היתה מעורבת יתר עם הילדים כמו שאמא שלה היתה איתה. היא

רצתה שרונן יהיה מעורב אך בכל פעם שניסה היא כעסה עליו כי הוא לא מעורב איך

שהיא היתה רוצה שהוא יהיה מעורב זה היה דפוס של "תתקרב תתרחק" מורן

הצליחה לשנות גם את הדפוס הזה במערכת היחסים ביניהם. היא הפסיקה להישען

על ילדיה. היא הבינה שההישענות שלה על בעלה והילדים מנעו ממנה להתמודד עם

שאלות מסוימות כמו להבין מה המטרות האישיות שלה? מה העדיפויות שלה? מה

מעניין אותה? וכשהיא שמה דגש על שאלות אלה היא איפשרה לרונן מקום לתקשר

עם הילדים באופן שהוא רוצה מבלי לתקן או לבקר אותו. ברגע שהיא נסוגה הוא נכנס

יותר פנימה, הילדים הרוויחו מערכת יחסים עם אבא שלהם ללא אשמה וחרדה שאמא

שלהם שזקוקה להם תרגיש פגועה מכך.

מרגע שמורן הבינה שהיא לא יכולה לשנות את רונן אלא רק את עצמה זה גרם לה

להבין מה היא צריכה לעשות עם התנהגות שהיא לא מרוצה ממנה. בעוד שכעס

והאשמות בדפוס הקודם היה משאיר את הדברים בדיוק כפי שהם. למשל היא לא

אהבה את האופן שבו הוא משאיר את עבודות הבית חצי דרך הדפוס הקודם היה: הוא

דוחה ודוחה והיא לוחצת ודוחפת הוא נמנע מלהתמודד עם הבעיה שלו עם דחיינות

וחוסר אחריות כי היה עסוק בלהתגונן על המתקפה והביקורת שלה. מורן עכשיו

נחושה בלבטא את הכעס שלה על מה שהיא מרגישה, למשל אני מרגישה עכשיו כעס

על כך שהתקרה בסלון נשארה חצי צבועה. אם היא לא מקבלת פידבק חיובי כלשהו

ממנו היא צריכה להבין ולהחליט עם עצמה מה היא רוצה לעשות. אם הוא היה חלילה

מת עכשיו האם היא היתה נשארת עם תקרה חצי צבועה? לא. יש לה אפשרויות

להתמודד עם המצב הזה בעצמה היא רק צריכה למצוא אותן.


יש כמה סוגי התנהגויות בדפוסים זוגיים וזה חשוב להכיר אותם כדי לזהות את עצמנו

ואת בן/בת הזוג שלנו אני אפרט אותם בקצרה כדי לראות איך כל אחד מהדפוסים

האלה מתנהג בזמן כעס שהלחץ ורמות החרדה עולות כדי שנוכל לחשוב איך לנהל את

עצמנו ולשנות את הדפוס. דווקא כשאנחנו רגועים. כמו שאמרנו הצעד הראשון בשינוי

דפוס הוא התבוננות, בזמן שאתם מתבוננים איך אתם מתנהגים בשעת סערה תוכלו

לנתח את המרכיבים השונים ולהתכונן בזמן רגוע ושקט.


רודפים - הרודפים מגיבים לחרדה ע"י כך שהם מחפשים קרבה במערכות היחסים

שלהם. יש ערך גבוה עבורם לדבר על הדברים ולהביע פידבקים ומאמינים שאחרים

גם צריכים להתנהג ככה. הם נפגעים ולוקחים אישית אם מישהו רוצה זמן לבד ומבקש

ספייס, נוטים לרדוף חזק יותר ואז לסגת כשהאדם מולם מבקש מרחק. עלולים לתייג

את עצמם כ: תלותיים, או דורשים יתר על המידה, נוטים לבקר את בן הזוג שלהם

כמישהו שלא יכול להתמודד עם רגשות.


מתרחקים: מחפשים מרחב אישי כשהמתח גבוה, מגדירים את עצמם כאנשים

שסומכים על עצמם, פרטיים, אנשים שעושים זאת בעצמם. קשה להם להראות

נזקקות, חולשות, ומבליטים את הצד העצמאי שלהם. נתפסים כלא מסוגלים להתמודד

עם רגשות, לא פנויים רגשית לבני הזוג שלהם. ניהול החרדה בזוגיות שלהם ע"י

העצמה של פרויקטים שקשורים בעבודה. יכול להיות שהם יבחרו לחתוך לגמרי

ממערכת היחסים כשהדברים הופכים לאינטנסיביים במקום להיאחז ולנסות לפתור.

והאמת היא שהם נפתחים בקלות כשהם לא נרדפים וכשלא מלחיצים אותם.

תפקוד נמוך: יש להם תחומים שונים בהם הם לא מצליחים להיות מאורגנים. הופכים

להיות חסרי בטחון תחת לחץ ובכך מזמינים אחרים להשתלט. נוטים לפתח

סימפטומים פיזיים או רגשיים כשהלחץ גבוה. עלולים להפוך למקור לדאגה ורכילות

משפחתית. תוויות כמו: החולה, השברירי, הבעייתי, חסרת האחריות, קשה להם

להראות את הצד החזק שלהם במערכות יחסים.

תפקוד יתר: יודעים מה טוב להם ולאחרים גם. ממהרים לתת עצה, להציל או להשתלט

כשהלחץ מכה. קשה להם להשאר בחוץ כשאחרים נאבקים עם קשיים. נמנעים

מלהתמודד עם הקשיים שלהם ע"י התמקדות בקשיים של אחרים. קשה להם להראות

את הצד הפגיע שלהם בעיקר בפני אנשים שהם רואים אותם כשאנשים עם בעיות.

התוויות שלהם: אנשים שתמיד אפשר לסמוך עליהם או תמיד מוחזקים - together

מאשימים: נוטים להתמודד עם חרדה בעוצמה רגשית גבוהה ובמריבות יש להם פיוז

קצר, מבזבזים המון אנרגיה בניסיון לשנות מישהו שלא רוצה להשתנות. נוהגים לריב

הרבה בצורה שמפיגה מתח אבל משמרת את הדפוסים הישנים. מחזיקים אנשים

אחרים אחראים על הרגשות והפעולות של עצמם. רואים אחרים כמכשול היחיד בדרך

לשינוי.


נשים מאומנות להיות רודפות ובתפקוד נמוך עם גברים חוץ מנושאים של עבודות בית,

גידול ילדים, ועולם הרגשי שם אנחנו בתפקוד יתר.


גברים באופן טיפוסי מתרחקים תחת לחץ במערכת יחסים וסולחים להם ואפילו

מתגמלים אותם על סגנון זה.


כשחרדה עולה בין שני אנשים הרבה פעמים יהיה קשה לנו להפנות את הכעס שלנו

כלפי אותו אדם ונמצא אדם שלישי להפנות אליו את זעמנו. הרבה פעמים צלע שלישית

תמצא את מקומה מהר מאד במצבים מעוררי חרדה שכאלה. בד"כ זה יהיה מישהו

שנתפס בעינינו כחלש יותר כמו אשה נוספת או ילד/ה אנחנו אפילו לא מודעים לזה.

ואז אנחנו נמצאים בדפוסים משולשים ולא זוגיים. שהם מעניינים ומורכבים מאד כמו

הרבה פעמים נראה את זה אמא-אבא- ילד או אשה-אמא של האשה-בעל


המטרה של משולשים היא לשמור נושאים מעוררי חרדה מתחת לפני השטח

ולהתעסק במשהו אחר. אני לא אגע בפרק הזה בדפוסים משולשים פשוט כי כבר נגמר

לנו הזמן להיום. אם זה מעניין אתכם תכתבו לי וארחיב על זה גם בהמשך.


אז כמו שאמרנו הדרך לשנות את הדפוס מוטלת על מי שסובל הכי הרבה ממנו.

היכולת לנסח בבהירות את העמדה שלנו מצריכה יכולת התבוננות פנימית והתבוננות

על המתרחש בזמן ויכוח/ כעס שמשמר את הדפוס

והיכולת לדבר על ההבדלים לדבר אל הצד השני בכבוד, באהבה, בחום ולדבר על

עצמנו ועל הצרכים שלנו תוך כדי הכנה מוקדמת של התגובות שלנו לתגובות הנגד של

בני הזוג שלנו והאופן שבו אנחנו מגדירים לעצמנו עם מה אנחנו יכולים ולא יכולים

לחיות ולהתנהג לפי מה שאנחנו צריכים.


אני אשמח לשמוע איך הפרק הזה שירת אתכם, האם הגעתם לתובנות חדשות, האם

הוא עזר לכם להבין טוב יותר את הדפוסים שלכם ולנסח התבוננות חדשה, עמדת

שורה תחתונה, תכנית פעולה. שתפו אותי בכל תובנה, פריצת דרך וגם בהצעות

לשיפור ודברים נוספים שהיו מעניינים אתכם להבין לעומק ולדעת כדי ליצור מערכות

יחסים טובות יותר.


עד הפרק הבא

שרון

2 views0 comments

Comments


bottom of page