top of page

יחידים במינם - פרק 57 - צ'ה גווארה - האיש שחולל מהפכות -חלק ב'




(מנגינת פתיחה)


ברוכים הבאים לפודקאסט "יחידים במינם"

שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית.

מדי פרק נפגוש דמות מרתקת. הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן.

אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי "יחידים במינם".


(מנגינה)

צ'ה גווארה, האיש שחולל מהפכות – חלק ב'.

פגישתו הראשונה של צ'ה גווארה, עם פידל קסטרו, נערכה באמצע יולי, 1955, במקסיקו סיטי. זו הייתה תחילתה של ידידות מורכבת, בעלת חשיבות היסטורית לא מבוטלת. זמן קצר לאחר הפגישה, גווארה החל באימוניו הצבאיים, לצד יתר חברי ארגונו של קסטרו, תנועת "העשרים ושישה ביולי".

(מנגינה)

למרות התקפי האסטמה שלו, גווארה, טיפס על הרים תלולים, ערך מסעות מפרכים, ואף התגלה כצלף מוכשר. לא חלף זמן רב, בטרם זכה הרופא הארגנטינאי לאמונם המלא של המורדים הקובנים. תודות ליכולות המנהיגות שלו, גווארה החל לעשות אז, את צעדיו הראשונים כמפקד כוח גרילה. אבל אז, נדמה היה לפתע, שהמהפכה הקובנית נגמרה עוד לפני שהחלה.

(מנגינה)

בעשרים ביוני 1956, עצרה המשטרה המקסיקנית את קסטרו ושניים מלוחמיו. ארבעה ימים לאחר מכן, מצא עצמו גם גווארה מאחורי סורג ובריח. בתחילה, הוא טען שנפלה טעות, והוא בסך הכול תייר תמים מארגנטינה. אבל אז, גווארה פשוט הודה שהחליט להצטרף כרופא לשורות המהפכנים שהיו בדרכם לקובה. נראה היה שכולם צפויים לעונשי מאסר לא קצרים.

(מנגינה)

ואז קרה דבר, מוזר, אפילו בקנה המידה המאתגר של אמריקה הלטינית: למרות שקסטרו היה מוכר לשלטונות כעושה צרות מדופלם וגווארה, הצהיר בריש גלי שהתכוון להצטרף לגרילה הקובנית, שניהם, ובכן, שניהם פשוט שוחררו מהכלא: קסטרו יצא לחופשי כעבור כחודש, וגווארה, בתום חודשיים. ככל הנראה, ערימת פסוס, שהעביר קסטרו למי שהעביר, סייעה בעניין.

(מנגינה)


ומה מקור הכספים, אתם שואלים? הו, אז לפי אחד המקורות, בשלב הזה גם לסי.אי.איי, כבר נמאס ממשטרו הרודני של בטיסטה, שליט קובה. כך קרה שהאמריקאים החלו להעביר כספים לקסטרו ולממן – ולא בפעם הראשונה או האחרונה – את מי שיהיו, אויביהם המרים בעתיד. וכך, חופשיים כמו שלוש טרנטולות שעירות, נפגשו גווארה, פידל וראול קסטרו, והחלו לטוות את קוריהם הדביקים, מסביב לקובה. לבסוף, נראה היה שהכול מוכן. אחרי העיכובים, המעצרים וחוסר-הוודאות, מבצע ההשתלטות על קובה, יצא סוף סוף לדרך.

(מנגינה)

בעשרים וחמישה בנובמבר, 1956, הפליגה הספינה "גרנמה", ממקסיקו לקובה. על סיפונה היו, שמונים ושניים לוחמי תנועת "העשרים ושישה ביולי", בהם גם גווארה. כוח הגרילה תכנן לנחות על אחד מחופי דרום מזרח קובה, שם אמורה הייתה להמתין חוליית לוחמים נוספת. אבל מהר מאוד התקבל הרושם, שכל מה שיכול היה להשתבש בפלישה, השתבש בצורה נוראית.

(מנגינה)

זה התחיל עם עלייתה של ספינת לוחמי הגרילה על שרטון. במקום חמישה ימי הפלגה, היא נמשכה שבוע. כתוצאה מכך, רבים מהלוחמים לקו במחלת ים. כשכבר הגיעו סוף סוף לחופי קובה, גילו שעגנו בקטע הלא נכון, וגם עשו זאת באיחור של יומיים. מכאן ואילך, המצב רק הלך ונעשה גרוע יותר.

(מנגינה)

לוחמי הגרילה החלושים מיהרו לחוף כדי לדרוך סוף סוף על קרקע מוצקה. הם הותירו על הספינה את כלי נשקם, מזונם ואת ציודם הרפואי, והחלו לחפש אחר חוליית הלוחמים המקומית, שאמורה הייתה להמתין להם. אבל כאמור, זו המתינה להם במשך יומיים ובחוף אחר בכלל, ולכן כבר לא הייתה שם. מי שכן היה שם, היה הצבא הקובני, שארב ללוחמים בכוחות גדולים.

(מנגינה)

ב-5 בדצמבר, חיילי הצבא הקובני, פתחו באש מן היבשה, על לוחמיו של קסטרו ומטוסי חיל האוויר ריססו אותם מן השחקים. גווארה, פידל, ראול, ויתר הלוחמים, שהחלו לנוס ולהתפצל, נפלו שוב ושוב למארבים שטמנו להם החיילים. באחד מהם, נאלץ גווארה לבחור במהירות ותחת אש מה לקחת עמו: את תרמיל החובש הקרבי או את תיבת התחמושת? הוא בחר, באפשרות השנייה, ובאופן סמלי, היה זה הרגע שבו בחר הרופא הצעיר, בדרך המוות, במקום בדרך החיים, שאותם נשבע להציל.

(מנגינה)

בטרם הצליח להימלט מזרחה יחד עם שרידי כוח הגרילה, גווארה הספיק לאבד את הרובה שלו ולהיפגע בצווארו מנתז של קליע. רק ברכס הרי סיירה מאסטרה, רכס ההרים הגבוה בקובה, הצליחו הלוחמים להתאחד שוב ולעכל את תוצאות הפלישה הרות האסון. מתוך שמונים ושניים לוחמי הגרילה שהגיעו לחופי קובה, עשרים ושניים בלבד, בהם גווארה, פידל וראול, הצליחו להימלט אל ההרים. ברשותם, היו תשעה כלי נשק אישיים בלבד.

(מנגינה)

במצב עגום זה, החלו לוחמי הגרילה הנותרים להקים את מפקדת המרד שלהם. ההרים הגבוהים העניקו להם ביטחון יחסי ובהדרגה הצטרפו אליהם מתנדבים ומצבור הנשק, הלך וגדל. בחודשים הבאים, ייסדו לוחמי הגרילה ביטאון בשם "קובה החופשית", שבו גם כתב גווארה. הם בנו בהרים גם בית חולים בסיסי, לצד תחנת שידור מחתרתית שזכתה לשם המקורי "רדיו המורדים". בהמשך, הוקמה אפילו תעשייה צבאית זעירה, שייצרה מוקשים ורימונים פרימיטיביים תוצרת בית.

(מנגינה)

עקב בצד אגודל, החלו לוחמי הגרילה לגלות תעוזה. בשבעה עשר בינואר 1957, הם תקפו כוח של צבא קובה. בהדרגה, הם החלו לפשוט על מחנות הצבא, כדי לשבות חיילים, ולבזוז את נשקם. באחת הפשיטות הללו, שהתרחשה חמישה ימים לאחר מכן, ירה גווארה וקטל את האדם הראשון בחייו. היה זה חייל בצבא קובה.

(מנגינה)

ככל שנקף הזמן, גווארה החל להפגין שנאה עמוקה כלפי מתנדבים לכוח המורדים, שנראו לו פחדנים. כשנתפסו מרגלים של הצבא, הוא תבע בתוקף להוציאם להורג, ורק בהתערבות פידל, חייהם ניצלו. אלא שבשבעה עשר בפברואר, נתפס בוגד ופידל הורה להוציאו להורג. איש מן המורדים, לא היה מוכן לעשות זאת. רק אחד הסכים ועשה זאת בקור רוח מטריד.

לפי חלק מן המקורות, גווארה, היה היחיד שהתנדב מרצונו החופשי לירות בראשו של השבוי. התיאור הבא, שאותו הוא כתב ביומנו, באותו היום, מצמרר. המינוח המקצועי שבו משתמש הרופא גווארה מרוחק וקר והאדישות כלפי הוצאתו להורג של אדם מחרידה:

"[...] פתרתי את הבעיה, כשתקעתי בו כדור, בקוטר 0.32, בצד הימני של מוחו, עם פצע יציאה, ברקה השמאלית. הוא גנח מעט, ומת. כשרוקנו את כיסיו, לאחר שנעצר, לא הצלחתי להוריד את השעון, הקשור בשרשרת לחגורתו, ואז הוא אמר לי, בקול יציב, רחוק מפחד: 'תלוש אותו, חבר, מה זה כבר משנה'. עשיתי כדבריו, ועכשיו רכושו, הוא רכושי. בלילה ישנו רע, רטובים, ולי, הייתה קצת אסטמה".

מאותו יום ואילך, יצאו לגווארה מוניטין, של מי שמוכן לרצוח, בדם קר, את כל מי שיפגע, בנורמות המהפכניות. ובצדק. בחמישה עשר באפריל, היה זה שוב גווארה, שהוציא להורג בירייה, מודיע של הצבא. בהזדמנות אחרת, הוא ירה בגור כלב, שהלך בעקבות הטור וילל ללא הפסקה. בהדרגה, קיבל גווארה, עוד ועוד לוחמים, תחת פיקודו. הם כיבדו אותו, אך גם חששו ממנו, שכן העניש אותם בחומרה רבה, עד כדי איום בהוצאה להורג, על הפרות משמעת.

(מנגינה)

בד בבד, גווארה גם טיפל בחולים מקרב האוכלוסייה המקומית, וכך, לצד ההוצאות להורג שביצע, הפך גם ל"רופא המהפכני", שביקש להיות בעבר. הוא שימש גם, כמעין קצין פוליטי של כוח המורדים ונטע במוחותיהם רעיונות מרקסיסטיים. ומכיוון שגווארה המלומד, חי ולחם לצד חייליו, שהיו ברובם המוחץ אנאלפביתים, נוצרה סביבו הילה שליוותה אותו עד ליומו האחרון. כך שמי ששרד, תחת פיקודו של גווארה הנוקשה, ראה בו מודל לחיקוי והלך אחריו בעיניים עצומות. האגדה סביב גווארה, הרופא הלוחם חסר הפשרות, הלכה ונוצרה במהירות.

(מנגינה)

בעשרים ושניים ביוני 1957, עדכן פידל את גווארה, שהחליט לקדם אותו. גווארה הועלה אז לדרגת מפקד הטור השני של צבא הגרילה, שהיה עדיין, קטן למדי. דרגתו החדשה של גווארה, הייתה קומנדנטה, רב סרן, שנייה רק לדרגתו של פידל, המפקד העליון. הוא כונה מעתה, בפי כול, קומנדנטה צ'ה גווארה, כמאמר השיר.

(מנגינה)

בדצמבר 1957, הורה פידל קסטרו להרחיב את היקף המאבק במשטרו של בטיסטה. לוחמי הגרילה החלו לרדת מן ההרים ולפגוע במשאיות ובאוטובוסים בדרכים הראשיות. בד בבד, קסטרו, השליט את מרותו על ארגוני הגרילה בקובה והפך בכך ל"מפקד העליון של הכוחות המהפכניים".

(מנגינה)

בשלב הזה, לוחמי הגרילה כבר נהנו מאהדה גדולה בקרב הציבור הקובני. רבים החלו לראות אז ב"מזוקנים", כפי שכונו הלוחמים בחיבה, חלופה ראויה, למשטרו השנוא של בטיסטה. הניסיון אחרון של צבא קובה להביס את כוחותיו של קסטרו, שנערך במהלך יוני ויולי 1958, הסתיים בנסיגה משפילה של החיילים. לכולם היה ברור אז שזמנו בשלטון של בטיסטה הלך ואזל במהירות.

בשלושים ואחד באוגוסט, הוביל גווארה טור של לוחמים, שיעדו הסופי היה העיר סנטה קלרה. הקרב על העיר החשובה, פרץ בעשרים ושמונה בדצמבר ובראשון בינואר 1959 היא נפלה לידי הלוחמים. באותו היום, נמלט גם הרודן בטיסטה מקובה, בבושת פנים. שבוע לאחר מכן, נכנס קסטרו להוואנה, בירת קובה, בראש חייליו המנצחים, כשהוא עומד על טנק, שנלקח שלל.

(מנגינה)

בשלב הזה, הסירו גווארה, פידל וראול את הכפפות וניגשו לבצע את העבודה המלוכלכת באמת. עד מהרה, זרם הדם ברחובותיה של קובה, בעיקר תודות לגווארה.

(מנגינה)

אחרי שהתמנה לתפקיד התובע הראשי, גווארה פיקח על ההוצאות להורג, של מי שזוהו כ"אויבי המהפכה". לפי חלק מן המקורות, מדובר היה במשפטי שדה, שבהם פעמים רבות, אפילו שמותיהם של הנידונים למוות לא היו ידועים. באופן רשמי, כמה מאות בני אדם הועמדו באותם החודשים לפני כיתת יורים, אולם סביר להניח שזוהי הערכת חסר, שכן רבים נורו באופן שרירותי. לגווארה, בשבתו כתובע הראשי, ממש כמו ליתר השופטים, בוועדות הטיהור הללו, כלל לא הייתה, הכשרה משפטית כלשהי.

(מנגינה)

גם בזירה הדיפלומטית, קובה המהפכנית חשפה שיניים חדות. מטבע הדברים, מצב יחסיהן של ארצות הברית וקובה לא היה מבטיח במיוחד כבר למן ההתחלה. למרות שארצות הברית מיהרה להכיר בממשלה המהפכנית עוד לפני שברית המועצות עשתה זאת, היחסים ביניהן עלו על שרטון מהר מאוד.

(מנגינה)

בשישה עשר בפברואר 1959, מיד עם היבחרו לראשות הממשלה, קסטרו, הזהיר את הגרינגוס בפומבי. "אם תעזו לפלוש לקובה, המחיר יהיה, מאתיים אלף אמריקאים מתים", הוא הבטיח. מדי פעם בפעם, קסטרו גם איים שילאים את המכרות והתאגידים הזרים בקובה.

(מנגינה)

ומה שהטריד את האמריקאים לא פחות, היה מעמדו החדש של גווארה במדינה, שלצד ראול, סימל את חוד החנית האידיאולוגי וחסר הפשרות של המהפכה הקובנית.

(מנגינה)

בתשעה בפברואר 1959, הפך גווארה, לאזרח קובני מן המניין. בעשרים ושניים במאי, הוא התגרש מאשתו הראשונה, ובשניים ביוני, נשא לאשה את אליידה מארץ', לוחמת גרילה קובנית. עשרה ימים לאחר מכן, גווארה ביקר כנציג קובה המהפכנית בארבע עשרה מדינות, במטרה לקשור עמן יחסים דיפלומטיים ומסחריים. באותם הימים, גווארה הכריז ברבים על חזונו בדבר מהפכה כלל-עולמית, נגד האימפריאליזם. הנה דבריו:

"[...] עתידנו, קשור קשר הדוק, לכל המדינות המתפתחות באמריקה הלטינית. המהפכה, אינה מוגבלת לאומה הקובנית, שכן, היא עוררה את מצפונה של אמריקה והדאיגה ברצינות את אויבי העמים שלנו [...] המהפכה העמידה את השליטים העריצים באמריקה הלטינית בכוננות, משום שהמהפכנים הם אויבי המשטרים הרודניים, כשם שהם אויבי החברות הזרות המונופוליסטיות".

(מנגינה)

זו הייתה לא פחות, מאשר הכרזת המלחמה המהדהדת של גווארה על האינטרסים האמריקניים. לכולם היה ברור, שמשהו חייב להשתנות. הסוכר, אחרי הכול, היה מוצר הייצוא הכמעט יחיד של קובה. וארצות הברית שהלכה ונהפכה במהירות לאויבת, הייתה צרכנית הסוכר הגדולה ביותר בעולם. קסטרו, חייב היה למצוא תחליף לשוק האמריקאי וכך הוא נדחק ודחק את עצמו אט אט לזרועותיה של מעצמת העל השנייה, ברית המועצות. כך הפכה קובה בהדרגה, לשחקן סובייטי על לוח השחמט של ה"מלחמה הקרה".

(מנגינה)

ככל שנקף הזמן, התברר שקובה פסעה בשני נתיבים שהשלימו, אך גם נגדו זה את זה. מבחינה חיצונית, קובה המהפכנית, הפכה ליצואנית המהפכה בכל רחבי תבל. היא הייתה הכתובת שאליה פנו כל מי שביקשו סיוע בארגון צבא גרילה, בחימוש ובאימון נגד אויב אימפריאליסטי כזה או אחר.

אולם מבחינה פנימית, קובה, הלכה והסתגרה בתוך עצמה. לא חלף זמן רב, בטרם הוציא קסטרו אל מחוץ לחוק את כל המפלגות במדינה. במקביל, הוקמה מיליציה ארצית של אזרחים, במטרה לחזק את הצבא הקובני נגד פלישה אמריקאית אפשרית לאי.

(מנגינה)

בשמונה באוקטובר 1959, קיבל גווארה לידיו, לצד תפקידו הצבאי, גם את משרת ניהול, מחלקת התיעוש החדשה במכון הלאומי לרפורמה אגררית. בנובמבר, הפך גווארה גם לנגיד הבנק הלאומי הקובני. וכמו בכל דבר שנטל על עצמו, הוא היה מסור בקנאות לתפקידיו החדשים, שבהם ראה שליחות אידיאולוגית מרקסיסטית.

(מנגינה)

גווארה נחוש היה ליצור "אדם סוציאליסטי" חדש בקובה, שיעבוד בהתנדבות למען החברה, מבלי לצפות לתגמול כספי. כדי לשמש דוגמא אישית, הוא ויתר על חלק הארי של משכורתו ועבד עד לשעות הלילה. בזמנו החופשי המועט, גווארה התנדב לעבודה בשדות הסוכר, ולנשיאת לבנים באתרי בנייה. הוא האמין שרק כך, ניתן יהיה לבנות מודעות קומוניסטית אמיתית בקובה.

(מנגינה)

למשפחתו כתב גווארה, באותם הימים, כך: "אני לוקח פסק זמן בשש וחצי בבוקר, לא בתחילתו של יום עבודה כי אם בסופו. [...] קובה, עוברת רגע גורלי, בתולדות אמריקה. [...] היום מתגשם הכול, כאן ועכשיו ויש לי אידיאל, שאני נלחם למענו ונושא באחריות לשמש מופת לאחרים. אנחנו לא בני אדם, כי אם מכונות הנלחמות נגד הזמן, בנסיבות קשות ומלהיבות. [...] אנחנו עושים היסטוריה, ברמה הגבוהה ביותר באמריקה. אנחנו העתיד ואנחנו יודעים זאת".

(מנגינה)

אבל למרות תחושת השליחות המהפכנית, שבשלב ההוא עדיין פיעמה בקרב רבים בקובה, ענני מלחמה החלו להתחשר באופק. ארצות הברית בחנה ללא הרף ובעיניים חשדניות את המתרחש בקובה, שכנתה הקטנה, שהלכה ונעשתה למעוז סובייטי מאיים.

(מנגינה)

היה זה רק עניין של זמן, בטרם ינחית הענק הקפיטליסטי את אגרוף המחץ שלו על האי הקובני בניסיון לגדוע את המהפכה באיבה. גווארה, פידל וראול, היו נחושים להשיב מלחמה. עד מהרה ימתינו לארצות הברית של אמריקה כמה הפתעות קטלניות על אדמת קובה.

(מנגינה)

זהו, עד הפרק הבא אפשר לבקר באתר הפודקאסט. www.niv-goldstein.com או בקבוצת הפייסבוק. "יחידים במינם" זמין להאזנה בחינם בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור מעקב ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.

אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט.

נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם"


3 views0 comments

Commentaires


bottom of page