top of page

יחידים במינם - פרק 57 - צ'ה גווארה - האיש שחולל מהפכות - חלק ד' ואחרון




(מנגינת פתיחה)

ברוכים הבאים לפודקאסט "יחידים במינם"

שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית.

מדי פרק נפגוש דמות מרתקת. הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן.

אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם, אשר ראויים לכינוי "יחידים במינם".

(מנגינה)

צ'ה גווארה – האיש שחולל מהפכות, חלק ד'

(מנגינה)

בלב לבה של היבשת השחורה, שוכנת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. המושבה הבלגית לשעבר עשירה במחצבים שבהם חשק המערב מאז ומתמיד. כך שלא במפתיע, ההיסטוריה הקולוניאליסטית של קונגו עקובה מדם ורצופה בזוועות שחולל בה האדם הלבן. אולם גם באמצע העשור השישי של המאה העשרים, מצבה של קונגו העצמאית השתפר אך במעט. באותן השנים, המדינה הענקית שרויה הייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים אכזרית.

(מנגינה)

הטוען המרכזי לשלטון בקונגו היה מואיז טשומבה, שקשר את גורלו בגורל בני בריתו המערביים: הוא נהנה מסיוע אמריקאי, נתמך על ידי הבלגים ושכר את שירותיהם של שכירי חרב לבנים. מי שמרדו, בתביעתו של טשומבה לשלטון, מנגד, נהנו דווקא מסיוען של סין וברית המועצות. כך הפכה גם קונגו, לזירת התגוששות עקיפה, בין המעצמות בעיצומה של המלחמה הקרה.

(מנגינה)

בתחילה, דרך כוכבם של המורדים והם השתלטו על אזורים נרחבים בקונגו. אולם בהדרגה, התהפך הגלגל וידו של טשומבה הייתה על העליונה. המורדים המובסים נמלטו לאזור האחרון שנותר בשליטתם: הגדה המזרחית, של אגם טנגניקה. ניכר היה שאם לא יזכו המורדים לסיוע צבאי, יגברו עליהם טשומבה ועוזריו המערביים. ובנקודה הזאת שב לתמונה, צ'ה גווארה.

(מנגינה)

בתשעה עשר באפריל 1965, הגיע צ'ה גווארה לטנזניה שבמזרח אפריקה. זו הייתה תחנת ביניים בדרך ליעדו האמיתי, קונגו. גווארה משוכנע היה שקונגו, השוכנת בטבורה של אפריקה, תהווה בסיס מעולה למאבק גרילה פאן-אפריקאי נגד האימפריאליזם המערבי. גווארה אף התיימר לחזות כי המהפכה בקונגו תושלם בהצלחה בתוך חמש שנים. עד מהרה יתברר עד כמה טעה בהערכתו.

(מנגינה)

שגיאתו הראשונה של גווארה נבעה מן העובדה הפשוטה שעוד בטרם דרך על אדמת קונגו, הוא לא טרח להודיע על בואו למורדים המקומיים. אמת, המורדים הסכימו לקבל סיוע ואימונים צבאיים מקובה, אבל אף אחד מהם לא רצה שגווארה, שהיה אדם לבן יעמוד בראש מאבקם, לצד כוח של שלושים לוחמים קובנים שהצטרפו אליו. כך קרה, שקבלת הפנים לה זכה גווארה בקרב המורדים בקונגו הייתה צוננת, במקרה הטוב.

(מנגינה)

עד מהרה המצב החמיר משום שגווארה לקה בחום גבוה ורק בתוך חודש ימים הצליח לשוב לאיתנו. עשרים מבין שלושים הלוחמים הקובנים חלו אף הם. וזו, ודאי תסכימו, לא הייתה התחלה מבטיחה במיוחד למהפכה שאמורה הייתה לסחוף את כל אפריקה. אבל זה היה רק קצה הקרחון.

(מנגינה)

שגיאתו השנייה של גווארה הייתה חמורה לא פחות משום שהוא לא טרח להכיר מבעוד מועד את אופים של המורדים בקונגו. עד מהרה התברר לו שרבים משותפיו למאבק באימפריאליזם המערבי, היו חסרי משמעת ובלתי מיומנים בהפעלת נשק חם. חלקם, בהם גם המפקדים, נהגו להשתכר עד אובדן חושים. ואילו מורדים רבים, כך גילה גווארה, דיברו רק בשפת שבטם ולא הצליחו אפילו להבין זה את זה. וכשכבר הצליח גווארה, סוף סוף להביא את המורדים לתקוף את עמדות הצבא, הוא נחרד ממה שראה: רוב המורדים, נמלטו מיד עם פרוץ הקרב ואחרים פשוט סירבו להילחם.

(מנגינה)

גווארה גם הזדעזע לגלות שהמורדים אילצו את האוכלוסייה המקומית להאכיל אותם. ביומנו, הוא כתב בעגמומיות כי: "לצבא השחרור העממי, היה אופי טפילי". כצפוי, במקום לזכות בסיוע של האוכלוסייה האזרחית, המורדים השניאו את עצמם עליה. כתוצאה מכל הגורמים הללו, סיכויי ההצלחה של המורדים נראו קלושים, כפי שידע גווארה היטב. בשנים עשר באוגוסט, כשהוא כבר שבע אכזבות, לא נותר לגווארה אלא לקבוע כי: "עם לוחמים כאלה, אי אפשר לנצח במלחמה".

(מנגינה)

באמצע אוקטובר, כבר נדחקו המורדים גם מן השטחים האחרונים שבהם החזיקו. כל שנותר לגווארה ולאנשיו לעשות היה לסגת בהתמדה עד לתבוסה הסופית, הבלתי נמנעת. בעשרים וארבעה באוקטובר, שישה חודשים בדיוק לאחר שהגיע לקונגו, נכבש מחנה הבסיס של גווארה. בעשרים ואחד בנובמבר, ,1965 נסוג הכוח של גווארה מקונגו, כשהוא מוכה, חבול ומושפל. ניסיון המהפכה בקונגו, שאמור היה לחולל מהפכה פאן-אפריקאית, התגלה ככישלון חרוץ, כפי שהודה גווארה עצמו.

(מנגינה)

מאפריקה, עשה גווארה את דרכו לאירופה. הוא לא רצה להופיע בציבור לאחר שנכשל בקונגו והחל מיד לתכנן את המהפכה הבאה שיחולל. בעת ששהה בבית מסתור בצ'כוסלובקיה, גווארה החליט שהיעד הבא למאבקו המתמיד באימפריאליזם העולמי יהיה בוליביה. מדוע דווקא בוליביה? הנה ההסברים.

(מנגינה)

בראש ובראשונה, בוליביה הייתה קרובה למולדתו של גווארה, ארגנטינה, שגם בה הוא רצה לחולל מהפכה ביום מן הימים. בנוסף לכך, בבוליביה הייתה מפלגה קומוניסטית לוחמנית, שגווארה קיווה שתסייע לו במהלך מלחמת הגרילה שלו במדינה. ולבסוף, מיקומה הגיאוגרפי של בוליביה היה מושלם מבחינת גווארה. הוא האמין שניתן יהיה להעביר דרכה לוחמי גרילה לכלל המדינות השכנות, בהן פרו, ברזיל וצ'ילה. על הנייר, להצתת המהפכה בבוליביה היו אכן יתרונות משמעותיים, אלא שעד מהרה התגלו גם החסרונות הרי הגורל של תוכנית גווארה.

החיסרון הראשון, היה שבוליביה, כפי שעתיד גווארה לגלות מהר למדי, לא הייתה בשלה עדיין למאבקו המהפכני. והחיסרון השני נבע מחזרתו של גווארה על הטעות החמורה שעשה בקונגו. גם לבוליביה, הגיע גווארה על דעת עצמו, מבלי לתאם זאת עם המהפכנים המקומיים. הפעם, הוא עתיד לשלם על כך ביוקר.

(מנגינה)

ביולי 1966 שב גווארה לקובה, לגיחה קצרה, אשר תכליתה הייתה שינוי מראהו החיצוני בטרם יגיע לבוליביה. גווארה התקין שיניים תותבות, ששינו את צורת פניו, גילח את זקנו המפורסם ותלש את השיער מעל מצחו. באופן הזה הפך גווארה, שפניו היו מוכרות בכל רחבי העולם לאיש עסקים אלמוני ומקריח מאורוגוואי, בשם אדולפו מנה גונסאלס.

בתחילת נובמבר 1966, טס גווארה לבוליביה במטרה להקים את כוח הגרילה שלו באזור סנטה קרוז. באותו השלב כלל הכוח עשרים וארבעה לוחמים, אך רק תשעה מהם היו בוליביאנים. ההרכב הרב-לאומי הזה התגלה עד מהרה כבעיה רצינית, משום שהלוחמים הקובנים והבוליביאנים לא הסתדרו אלו עם אלו. למרות זאת, כוח הגרילה של גווארה הקים מחנה ביער במסווה של משק חקלאי והחל להתכונן לבאות. ואז הכול החל להשתבש בבת-אחת.

(מנגינה)

כוח הגרילה הזר ברובו משך מיד תשומת לב בלתי רצויה באזור. התושבים המקומיים שחשדו שמדובר בסוחרי קוקאין, מיהרו לדווח לצבא הבוליביאני על המחנה החשוד. כעבור ימים ספורים כבר הופיעו החיילים באזור והחלו לשאול שאלות קשות. סיפור הכיסוי הלך והתמוטט, מהר, מהר מדי.

(מנגינה)

בה בעת, מתנדבים שגייס גווארה, לכוח הגרילה שלו, החלו לערוק. חלקם, נלכדו על ידי הצבא הבוליביאני ובחקירתם, סיפרו על המתרחש במחנה, על הלוחמים הקובנים ועל מנהיגם, הקומנדנטה. לא חלף זמן רב, בטרם החל מטוס צבאי לחוג מעל המחנה. כך קרה, שזמן רב בטרם הצליח גווארה לבסס את אחיזתו בבוליביה ולהכשיר את לוחמיו המסוכסכים לעימות, הוא מצא עצמו במגננה.

(מנגינה)

לאחר מותו, של חייל בולביאני בחילופי ירי עם לוחמי הגרילה, היה ברור שפשיטה על המחנה היא רק עניין של זמן. גווארה, החל אמנם לטמון מארבים לכוחות הצבא, אך לא זכה לסיוע מן האוכלוסייה המקומית. לוחמיו היו בתנועה מתמדת, רעבים ונרדפים כמו חיה במנוסה.

(מנגינה)

עד מהרה, אבד גם הקשר הסדיר עם קובה וגווארה לא יכול היה לקבל סיוע מקסטרו. המפלגה הקומוניסטית של בוליביה, כך התברר לו אז, החליטה לשבת על הגדר ולא שלחה אליו לוחמים כלל. כוח הגרילה הקטן של גווארה הלך והצטמק עם כל עימות עם הצבא הבוליביאני. גווארה הבין שנותר לגמרי לבדו בקרב על חייו. הספירה לאחור, עד לסוף המר התקדמה בצעדי ענק.

(מנגינה)

כאשר התברר, מעל לכל ספק, שגווארה אכן נמצא בדרום מזרח בוליביה, הגיע למדינה כוח של אנשי קומנדו אמריקאים מיחידת הכומתות הירוקות. האמריקאים החלו לאמן אז גדוד בוליביאני, שמטרתו הייתה להשמיד את כוח הגרילה של גווארה.

ובעוד לוחמיו של גווארה, שורדים מן היד אל הפה, הוא היה כה חולה וחלוש עד שלא יכול היה אפילו להעניש אותם כאשר החלו לריב ולגנוב מזון זה מזה. בסוף יוני, החלה האסטמה להכריע את גווארה ולוחמיו נאלצו לשאת אותו באלונקה במשך יום שלם. בעשרה בספטמבר, ציין גווארה בגאווה ביומנו שהצליח להתקלח בפעם הראשונה מזה שישה חודשים. בשבעה באוקטובר, כל שנותר מן הכוח העייף, החולה והרעב, היו שבעה עשר לוחמים. באותו היום כתב ביומנו גווארה, כי שמע ברדיו הודעה, שלפיה הצבא מכתר את לוחמיו. זו הייתה הרשומה האחרונה שכתב אי פעם גווארה ביומנו.

(מנגינה)

בשמונה באוקטובר 1967, סגרו כוחות הצבא על גווארה וקומץ לוחמיו, בעקבות הלשנה של איכר מקומי. החיילים הבוליביאנים הקיפו מכל עבר את כוחו של גווארה ואז, פתחו באש מרגמות.

(מנגינה)

בערפל הקרב, אבד הקשר בין לוחמי הגרילה המותשים. גווארה תפס מחסה מאחורי סלע גדול והשיב ירי, אך קליע פגע בקנה הרובה שלו והוציא אותו מכלל שימוש. קליע שני, פגע בשוק רגלו השמאלית וקליע שלישי ניקב את הכומתה שלו. לבסוף, קרה הבלתי נמנע: גווארה נתפס בידי החיילים, ונלקח בשבי.

(מנגינה)

בתשעה באוקטובר 1967, אחד עשר חודשים לאחר שיצא מקובה לבוליביה, מצא צ'ה גווארה את מותו בכפר הקטן, לה היגרה. גווארה, שהיה בן שלושים ותשע במותו, הוצא להורג בירייה על ידי חיילי הצבא הבוליביאני, ובנוכחות סוכן סי.אי.איי.

(מנגינה)

למחרת היום, הוצגה לראווה גופתו של גווארה, בעיירה הסמוכה. אולם עוד באותו הלילה, גופתו של הקומנדנטה, ושל כמה מחבריו לנשק, נעלמו באופן מסתורי. לפי שמועות, שהפיצו קצינים בצבא בוליביה, גופתו של גווארה נשרפה או הושלכה ממטוס מעל הג'ונגל. אבל כפי שהתברר בדיעבד, אלו היו שקרים. הנה מה שבאמת קרה שם.

(מנגינה)

בטרם נקבר גווארה, נקטעו כפות ידיו, ושומרו בפורמלין, כדי שניתן יהיה לאמת בעתיד את זהותו. ובמטרה למנוע עלייה המונית לקברו של גווארה, החליטו הקצינים לקבור אותו לצד שישה מרעיו לנשק בקבר אחים סודי. במשך שלושה עשורים תמימים ידע רק קומץ אנשים בעולם כולו, היכן בדיוק נטמנה גופתו של צ'ה גווארה. אבל אז התגלה סוף סוף הסוד.

(מנגינה)

בשנת 1995, גילה ג'ון לי אנדרסון, אחד מן הביוגרפים של גווארה, שבמרוצת השנים מקום מנוחתו של הקומנדנטה, במרכז בוליביה, כוסה באספלט, שעליו הוקם מסלול תעופה. ביולי 1997, אכן אותר במקום שלדו נטול הידיים של גווארה לצד ששת השלדים האחרים. עוד באותה השנה, הועברו שבעת השלדים לסנטה קלרה שבקובה, שם הם נקברו בטקס שבו נכחו פידל וראול קסטרו. בקובה, הוכרז שבוע אבל וכרבע מיליון איש חלפו על פני ארונות הקבורה.

(מנגינה)

גווארה ואחיו לנשק, נקברו אז במאוזוליאום בעיר, שם גם הוצבה אנדרטת זיכרון.

(מנגינה)

בשנת 2008, ביום השנה השמונים להיוולדו של גווארה, הוצב פסל לזכרו בעיר הולדתו, רוסאריו שבארגנטינה. הדבר התרחש רק לאחר עשורים של ויכוח מתמשך בין אזרחי העיר, באשר למורשתו השנויה במחלוקת של גווארה. וכאן אנחנו מגיעים, לשאלת השאלות: אז מי באמת היה, צ'ה גווארה?

(מנגינה)

במרוצת שנות השישים, שימשה דמותו של גווארה, כמודל חיקוי לאנשי שמאל ברחבי תבל והפכה לסמל ההתנגדות לאימפריאליזם. גווארה הפך לקדוש המעונה של המהפכנים, דמות מסעירה, שמתה על מזבח אמונתה היוקדת. ואם מדברים על דמותו של גווארה, סביר להניח, שכולנו חושבים על אותה תמונה מפורסמת, שמתנוססת עדיין בשלל מקומות ואתרים.

(מנגינה)

גווארה אכן היה מסור לחזונו בכל מאודו. הוא דרש הרבה מסביבתו, אך בראש ובראשונה, תבע זאת מעצמו. למרות שהיה שר בכיר בקובה, הוא לא היסס לעבוד בעבודה פיזית קשה ובהתנדבות מלאה. גווארה היה גם מי שוויתר על שכרו, על משרותיו ועל עתידו כרופא וסיכן את חייו בשם האידיאלים שבהם דגל. הוא היה הלוחם הארגנטינאי שחולל מהפכות בקובה, בקונגו ובבוליביה במטרה לשחרר אנשים, שכלל לא הכיר.

(מנגינה)

מנגד, גווארה התגלה, גם כמהפכן צמא דם, שקטל בני אדם רבים, מבלי להניד עפעף. גווארה ראה את העולם בגוונים של שחור ולבן והתנדב מרצונו החופשי להוציא להורג במו ידיו את מי שחשב שהתנגדו למהפכה. גם לאחר ניצחון המהפכה, גווארה היה מי שפיקח על ההוצאות להורג ההמוניות בקובה, ואף הקים ביוזמתו, מחנה ענישה שנודע לשמצה באכזריותו.

(מנגינה)

עובדה חמורה נוספת, היא שגווארה העריץ, באמת ובתמים, שניים מן הגדולים שברוצחי ההמונים שידעה האנושות, יוזף סטאלין ומאו דזה דונג. והגרוע מכל הוא שגווארה ייחל בכל לבו להתלקחותה של מלחמת עולם גרעינית. גווארה לא ראה כל בעיה מוסרית בכך שמיליוני בני אדם תמימים ימותו במהלכה ובלבד שתביא לניצחונו הסופי של הסוציאליזם.

(מנגינה)

אז מי באמת היה, צ'ה גווארה? אשאיר זאת, לכל אחת ואחד מכם להחליט בכוחות עצמו. דבר אחר בטוח, חייו, נחישותו וחזונו של צ'ה גווארה, היו ועודם, יחידים במינם.

(מנגינה)

60 פרקים מאחורינו, תודה רבה לכן ולכם על ההאזנה והתגובות! נשתמע אחרי הפגרה. היו בטוב!

(מנגינה)


זהו, עד הפרק הבא אפשר לבקר באתר הפודקאסט. www.niv-goldstein.com או בקבוצת הפייסבוק. "יחידים במינם" זמין להאזנה בחינם בכל יישומי ההסכתים. לחצו על כפתור מעקב ותקבלו את הפרקים החדשים עד לטלפון הנייד.

אתם יותר ממוזמנים להפיץ את הבשורה ולספר לחברים, למכרים ולחתולים שלכם על הפודקאסט.

נשתמע בפרק הבא של "יחידים במינם"


6 views0 comments

Comments


bottom of page