ספרטקוס היה גלדיאטור בעל כורחו, שאולץ להילחם על חייו בזירה נגד עבדים אחרים או חיות טרף. הוא החליט שמגיע לו גורל טוב יותר וברח לחופשי. בהדרגה הוא הקים צבא עבדים נמלטים מטיל אימה, שהצליח להביס כוחות רומיים ולהגיע לצפון איטליה, כמעט מעבר להישג יד של האימפריה הרומית. אלא שספרטקוס וחבריו החליטו דווקא להדרים שוב, לשחר לטרף ברחבי איטליה ואף לאיים בכיבוש רומא עצמה. זה כמעט הצליח להם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/05/2020.
היי, ברוכים הבאים לפודקאסט "יחידים במינם".
[מוזיקת פתיחה]
שמי ניב גולדשטיין ויש לי חולשה לאנשים מיוחדים, שנויים במחלוקת וחריגים בנוף ההיסטוריה האנושית. מדי פרק נפגוש דמות מרתקת, הרפתקנים פורצי דרך, כופרים בעיקר ומורדים, סופרים לא שגרתיים, שחמטאים משונים ופילוסופים יוצאי דופן. אתם מוזמנים להצטרף למסע ולשמוע על אנשים שונים שאולי עוד לא הכרתם אשר ראויים לכינוי "יחידים במינם".
ספרטקוס - האיש שרצה להיות חופשי
[מוזיקת רקע]
דמיינו לעצמכם שאתם עובדים מבוקר ועד ערב, עד שכבר אין לכם כוח יותר, ואז מגיע מישהו ורוצה לקחת לכם הכל. הוא טוען שאתם עובדים בשבילו, ושככה זה טוב לכולם. אבל אם תסרבו לתת לו את מה ששלכם, הוא פשוט יקח את זה בכוח.
אז נגד מס הכנסה אין מה לעשות, אבל בואו נראה מה עשו ספרטקוס וחבריו כשהחליטו לבחור בחיי חופש על פני עבדות ולחימה בחיות טרף.
[מוזיקת רקע]
סיציליה הייתה מאז ומתמיד אי חסר רחמים, שאלימות ודם לא היו זרים לו. אבל כמעט אלפיים שנים לפני משפחות המאפיה, ראשי הסוס הכרותים וההצעות שאי אפשר לסרב להן, אפשר היה לחתוך את האוויר בסיציליה ברומח רומאי.
השנה היא 135 לפני הספירה, בסיציליה שלטה האימפריה הרומית האדירה וכהרגלה, דיכאה את העבדים עד עפר והתכחשה לכל זכויותיהם.
התקוממות העבדים הראשונה בסיציליה פרצה כנראה בשל יחס אכזרי מצד אדוניהם. למעלה מ-70 אלף עבדים החליטו שנמאס להם, הם התחמשו מכל הבא ליד, ולחמו במיליציה הרומית המקומית. הם זכו בשנתיים של חירות, עד שלגיונות הצבא הרומי הגיעו למקום ומחצו אותם.
מרידת העבדים השנייה התפרצה בשנת 104 לפני הספירה. ושוב, 40 אלף עבדים התחמשו והחלו לרצוח את אדוניהם. לאחר ארבע שנים של מלחמה אלימה הצליחו הלגיונות הרומיים להשתלט עליהם. למען יראו וייראו, שלחו הרומאים רבים מן העבדים לרומא, והועידו להם גורל אכזר: להילחם בחיות הטרף בזירה.
ואז הגיע ספרטקוס והנהיג את מרידת העבדים השלישית שהייתה המוצלחת מכולם, פרצה באיטליה עצמה, ואפילו איימה על רומא.
[מוזיקת רקע]
ספרטקוס נולד בתראקיה, כיום באזור הבלקן, בסביבות 109 לפני הספירה. יש ברשותנו מעט מאוד מידע על ספרטקוס כילד, כנער ואפילו כמבוגר. ייתכן שהוא שירת בצבא הרומי ואז אולי ערק. לפי כמה מקורות, כמנהיג מלידה הוא הוביל כבר אז פשיטות שודדים ואז נתפס ונמכר לעבדות.
כאמור, לא ברור אם כך באמת קרו הדברים. מה שכן ברור הוא שבשלב מסוים הפך ספרטקוס לגלדיאטור, מקצוע שתוחלת החיים שלו נמוכה מזו של כפפות חד פעמיות בתקופה הקורונה.
אלא שבשנת 73 לפני הספירה ספרטקוס הצליח להימלט מבית הספר לאימוני גלדיאטורים בקָפּוּאָה, צפונית לנאפולי. הוא ו-70 גלדיאטורים נמלטים נוספים מצאו מקלט בהר וזוב. אל מקום מסתורם בהר הצטרפו אליהם בהדרגה עבדים נמלטים נוספים מחוות באזור. ומה עושים גלדיאטורים לשעבר שאומנו להיהפך למכונות הריגה משוכללות כשאין להם יותר מה לאבד? הם החלו לאמן את העבדים הנמלטים האחרים.
למרות שעל ההר התקבץ ערב רב של עממים, הצליחו ספרטקוס ושני עוזריו הקלטים להפוך את צבא העבדים הנמלטים למכונת לחימה משומנת, שהתמחתה בפשיטות אלימות על הכפרים הסמוכים, ובהתקפות גרילה נגד הכוחות הרומיים.
ובכל מקום שעליו פשטו הגלדיאטורים, הצטרפו אליהם עוד ועוד עבדים שהחליטו להתקומם ולזכותם בחירותם. הם התחמשו בכל נשק שהצליחו להניח עליו את ידיהם וחיכו לתגובה הרומית, שידעו כי תבוא.
אלא התגובה הרומית לניצני המרד הייתה בתחילה איטית ומהוססת. נראה היה שהאימפריה לא ראתה בצבא העבדים איום של ממש. לאזור הווזוב לא נשלחו כוחות העילית הרומיים, שלחמו בגאלים ובגרמאניים, אלא מיליציות רומיות מקומיות. כתוצאה מכך, צבאו של ספרטקוס ניצח ללא קושי מיוחד בשלושה קרבות נגד כוחות לא מיומנים יחסית שתקפו אותו.
העבדים המורדים נעזרו ברועי צאן מקומיים, שהכירו היטב את השטחים שבהם פעלו, בניגוד ליריביהם הרומים. עד מהרה היו לוחמי החופש חמושים בנשק טוב והצליחו להתפרס על פני רוב דרום איטליה. מספרם גדל עד שמנה בין 70 ל-120 אלף לוחמים. הם החלו לאמץ מבנה התקפי צבאי ומסודר, להפתעת הרומאים. ולפעמים הם אף אילצו את החיילים הרומים שלקחו בשבי, להילחם זה בזה כמו גלדיאטורים או שצלבו אותם, ממש כמו שנהגו הרומאים לעשות להם עד לא מזמן.
ספרטקוס החל לפנות צפונה, לכיוון האלפים, בתקווה שאנשיו יצליחו לצאת מגבולות איטליה ולהבטיח בכך את חירותם. הוא הבין שעד עתה נראה היה שהמזל מאיר להם פניו, אך היה ברור לו גם שהם עדיין לא לחמו בצבא הרומי הקשוח, שטרם הוזעק לאיטליה ממסעות המלחמה שלו.
אך ככל שהתרחקו מהישג ידה של רומא והתקרבו אל החופש, הלכה והתגלעה מחלוקת בשורות צבאו של ספרטקוס.
[מוזיקת רקע]
חלק מאנשיו לא רצו לפתע לעזוב את איטליה. הם חשבו שהשד הרומי לא כזה נורא, הם רצו לבזוז ולהעשיר את עצמם, ואפילו האמינו שיוכלו לתקוף את רומא עצמה.
בשלב הזה התפצלו מצבאו של ספרטקוס 30 אלף עבדים משוחררים, ויצאו למסע ביזה באזור. ספרטקוס, שנותר עם יתר הצבא, היה חכם יותר. הוא החל לפשוט על כפרים באזור במטרה לבזוז מזון לאנשיו, וגם סוסים. הוא רצה להקים יחידת פרשים שתסייר לפני צבאו בדרכו צפונה, לכיוון האלפים. צבאו הלך וגדל שוב עם כל פשיטה, וכעת עמד על כ-70 אלף איש.
במקביל, הסנאט הרומי התעשת סוף סוף. באביב 72 מונו קונסולים שתפקידם היה להילחם במרידה, והם הועמדו בראשות ארבעה לגיונות. אותם 30 אלף עבדים שהתפצלו מצבאו של ספרטקוס היו הראשונים לשלם את המחיר. הלגיונות הרומיים תקפו אותם עתה, והרגו 20 אלף איש מהם. כעת הפנו שני הקונסולים את מבטם לעבר צבאו של ספרטקוס עצמו, אבל עד מהרה הוא הצליח להביס גם אותם.
כעת החליט הסנאט הרומי להעביר את הפיקוד על הלגיונות למפקד חדש, מרקוס ליקיניוס קראסוס, האיש העשיר ביותר ברומא, שהיה בעל שאיפות פוליטיות ברורות. הוא ידע שניצחון נגד איום העבדים המשוחררים יכול להבטיח לו גם את התהילה הצבאית, וביחד עם עושרו האגדי הוא יהיה פופולרי ובלתי מנוצח.
קראסוס עמד כעת בראשות כ-10,000 חיילים רומיים וצבאו צעד לקראת עימות עם צבא העבדים.
בתחילה נראה היה שדבר לא השתנה. ידו של ספרטקוס הייתה על העליונה במפגש בין שני הצבאות. ולתדהמתם של הרומאים, קראסוס עצמו נאלץ להימלט משדה הקרב כדי להציל את חייו.
בנקודה הזו הייתה הדרך לאלפים פתוחה בפני ספרטקוס וצבאו. הם יכלו לבחור בחיי חופש עם היציאה משטחי איטליה, והם יכלו להמשיך ולהילחם בלגיונות הרומיים שידעו כי יגיעו. למרבה הפלא, הם בחרו באפשרות השנייה.
נראה שחלק מאנשיו של ספרטקוס ביקשו לשלוח ידם בביזה, והוא עצמו חשש מפיצול נוסף של צבאו. ייתכן שחשב גם שאולי בכל זאת ניתן לפשוט על רומא וכך לגייס עוד עבדים משוחררים לצבאו. תהא הסיבה אשר תהא, ספרטקוס ואנשיו החליטו לשוב על עקבותיהם והחלו להדרים.
באותו השלב מנה צבאם בין 75 ל-120 אלף איש. עד כה, מזלם בהחלט שיחק להם בעימותים עם הרומאים.
[מוזיקת רקע]
ברומא מנגד סערו הרוחות והחששות היו אדירים. אם יחליט צבא העבדים של ספרטקוס לפשוט על רומא, עבדי העיר הרבים יתקוממו אף הם לאות סולידריות וזה יסתיים בהרבה מאוד דם. השלטונות הרומים גם ידעו היטב שטובי המצביאים וצבאותיהם המאומנים נמצאו בכלל מחוץ לאיטליה.
על רומא, עיר הבירה של האימפריה האדירה, הגנו כעת רק כוחות חלשים ובלתי מאומנים.
קראסוס הרכיב שמונה לגיונות חדשים משרידי הלגיונות שהוכו על ידי ספרטקוס. בעזרת הכוח הזה קראסוס הצליח לנצח בקרב אחד, וחשוב מכך, לדחוק את צבאו של ספרטקוס לחצי האי ברוטיום, שנמצא בבוהן של המגף האיטלקי, ממול סיציליה.
ואז עלה במוחו של קראסוס רעיון. הוא הורה לבנות חומה ותעלה מבוצרות שהתפרסו על פני למעלה מ-50 קילומטרים מסביב לחצי האי, במטרה לבודד ולהרעיב את ספרטקוס וצבאו המכותר.
ספרטקוס לא נכנע והצליח ליצור קשר עם שודדי ים סיציליאנים. הוא הציע להם תשלום גבוה של זהב ואוצרות אם יעבירו את צבאו לסיציליה. הפיראטים לקחו ממנו את הזהב והאוצרות, אך לא שלחו את סירותיהם כמובטח. צבא העבדים היה לכוד.
החורף הגיע, ואליו התלוו הקור והמחסור במזון במחנה המכותר. ספרטקוס הבין שאין לו ברירה והתכונן לעימות מתוך ייאוש. הוא המתין ללילה מושלג וסוער, ואז הצליח לפרוץ עם צבאו את המחסומים שבנה קראסוס.
רומא נחרדה לגלות שצבאו של ספרטקוס שוב מסתובב באופן חופשי. הסנאט הרומי הורה למצביא המפורסם פומפיוס לשוב מיד לרומא מספרד, כדי לסייע לצבאו של קראסוס. דווקא כעת ניכרו שוב סימני פילוג בצבא העבדים המשוחררים. קבוצה אחת של מתפלגים החליטה לעזוב את ספרטקוס לטובת ביזת האזור. זו הייתה החלטה גרועה, כי כעבור זמן קצר תקף אותם קראסוס והרג כ-12 אלף עבדים, לפני שהגיע ספרטקוס למקום והצליח להציל את רעיו.
כעבור זמן קצר אף הצליח ספרטקוס לנצח בקרב שניים ממפקדיו של קראסוס, שניסו לזנב בו. לזמן מה היה נדמה ששוב יש סיכוי לספרטקוס ואנשיו, אלא שהשמועות על כוחותיו המתקרבים של פומפיוס הבעיתו את העבדים המורדים. אנשיו של ספרטקוס ביקשו כעת להדרים, בניסיון נואש להימלט מאיטליה באוניות סוחר.
קראסוס לא רצה לחלוק עם פומפיוס בניצחון המתוק על ספרטקוס וצבאו. הוא ביקש להביס את המורדים עוד לפני שיגיעו לגיונותיו של פומפיוס. כוחותיו זינבו בצבא העבדים הנסוג, שמצא עצמו כלוא בין לגיונותיהם של קראסוס ופומפיוס. ספרטקוס החליט להילחם בצבאו של קראסוס, שנראה היה כצבא החלש יותר מבין אלה שעמדו מולו.
בשנת 71 התקיים הקרב האחרון של ספרטקוס ואנשיו. זה היה קרב לחיים ולמוות, וספרטקוס ידע בדיוק מה עליו לעשות. הוא ניסה להרוג את קראסוס בשדה הקרב. אלא שהוא הצליח להרוג רק שניים משומרי ראשו, ואז כותר על ידי צבאו של קראסוס. צבא העבדים המשוחררים נטבח ונפוץ לכל עבר.
הניצולים משדה הקרב שהצליחו למצוא את דרכם למרכז איטליה, מצאו שם גם את מותם מידי לגיונותיו של פומפיוס. לפי אחד המקורות, גופתו של ספרטקוס לא נמצאה מעולם. לפי מקורות אחרים, הוא דווקא נתפס ואז נצלב.
בפקודת קראסוס 6,000 עבדים נמלטים נצלבו לאורך הדרך האפית מקפואה לרומא.
למרות שההתקוממות שהוביל ספרטקוס לא הייתה חברתית במהותה, והמעמדות הנמוכים ברומא לא תמכו בה בשום שלב, המרד שלו היווה במהלך ההיסטוריה השראה למהפכנים חברתיים רבים. כך למשל הוקמה בגרמניה "ליגת ספרטקוס" בראשות רוזה לוקסמבורג, אשר ניסתה לכונן מהפכה פרולטרית במדינה עם סיום מלחמת העולם הראשונה.
מרד העבדים של ספרטקוס העניק השראה גם לסופרים לא מעטים, שהבולטים בהם הם ארתור קסטלר והווארד פאסט. הסרט המפורסם ביותר בנושא הוא כמובן סרטו של סטנלי קובריק, משנת 1960, בכיכובו של קירק דאגלס.
ספרטקוס זכה גם שבלט יוקדש לשמו, כמו גם מועדוני הספורט "ספרטק", הפעילים עד היום.
המרד אולי נכשל, אבל אם ספרטקוס היה מגיע לסיציליה, אף אחד לא היה רואה ממטר את מרלון ברנדו.
[מוזיקת סיום]
ועד כאן "יחידים במינם" להפעם. מקווה שנהנתם. אני שמח לבשר שהפודקאסט זמין להאזנה בספוטיפיי, Itunes וכל יישומי ההסכתים שם בחוץ, ויש גם קבוצת פייסבוק. אתם מוזמנים ליצור איתי קשר גם במייל, כדי לספר לי מה חשבתם על הפרק, מה היה טוב ומעניין, ובמה כדאי להשתפר. המייל שלי הוא goldsteinniv@gmail.com.
נשתמע בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments