המעשייה מספרת על קיסר יפן אשר ראה בחלומו את הטווס היפה ביותר בעולם. מה קרה כשהקיסר התעורר מהחלום וציווה שיביאו לו תיכף ומיד ציור של טווס בדיוק כמו שראה בחלום?!
קצת סבלנות
האזינו ותגלו...
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/11/2020.
שיר פתיחה: יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה
שלום, כאן נילי ספרי לי. אם אתם אוהבים סיפורים, הגעתם למקום הנכון. בכל פעם אספר לכם סיפור ממקום אחר על כדור הארץ.
היום אספר לכם סיפור מיפן.
הטווס וקיסר יפן
פעם לפני שנים רבות היה ביפן קיסר. [גונג]
הקיסר הוא כמו מלך. הוא האיש הכי חשוב במדינה. ואם קוראים לו קיסר זה אומר שהוא שולט על מדינה מאוד, מאוד גדולה.
לקיסר יפן היה ארמון גדול. והיו בו המון משרתים. היו לו פרשים שרוכבים על סוסים. [צהלות] היו לו הרבה סוסים, והמון אוצרות יקרים. אבל מה שהכי חשוב זה שכל מה שהקיסר רצה הוא היה חייב לקבל תיכף ומייד, תיכף ומייד. אם הוא רצה גלידה צריך היה להביא לפניו גלידה משובחת תיכף ומייד ואם הוא רצה חולצה היו צריכים לתפור בשבילו את החולצה הכי יפה והכי מקושטת תיכף ומייד [מכונת תפירה] וכך היה עם כל דבר שהקיסר רצה…
לילה אחד כשישן קיסר יפן על המיטה הענקית והמפוארת שלו. עם הכריות המפוארות והשמיכה הרכה והמפנקת. הוא חלם חלום. ובחלום הוא ראה את הטווס היפה ביותר שהוא ראה בכל העולם. היו לו את הנוצות הכי ארוכות וצבעוניות. הן היו בצבעים של זהב ושל טורקיז ושל תכלת וכסף מנצנץ. והיה לו לטווס צוואר בצבע כחול ומבריק והיה לו מקור יפה והיו לו שלוש נוצות מיוחדות על הראש, כמו כתר. הוא היה מרהיב, הוא היה מדהים! כשקיסר יפן התעורר משנתו הוא קרא למשרתיו וציווה: "אני רוצה שיציירו לי טווסססס בדיוק כמו שראיתי בחלום. אני חייב שיהיה לי בחדר השינה ציור של הטווס היפה שראיתי בחלום. תיכף ומייד!!!"
כל משרתי הקיסר עלו מייד על הסוסים ודהרו בכל רחבי הממלכה. הם הגיעו לכל הציירים ביפן. הציירים הכי טובים והכי מוכשרים והכי מפורסמים. וביקשו מהציירים שיציירו להם עבור הקיסר ציורים של טווססססס. וכל הציירים ביפן. (כמעט כל הציירים) ציירו טווסים. ומכיוון שזה היה בשביל הקיסר, תוך שעה היו כבר כאלף ציורים של טווסים יפהפיים מוכנים. והמשרתים אספו את כל הציורים. הם תלו אותם בסלון הגדול של הארמון ושלחו לקרוא לקיסר :- "הוד קיסרותו הקיסר. יש לנו את מה שביקשת. יש לנו המון ציורים של טווסים נהדרים. בוודאי אחד מהטווסים הוא, הוא הטווס שראית בחלום שלך. אתה מוזמן לבוא ולראות!
והקיסר הגיע אל המקום. אל הסלון הגדול, שבו תלו את כל התערוכה היפה של ציורי הטווסים.
הקיסר התבונן בכל הציורים. עבר מציור לציור ואמר- (ציק, ציק, ציק) זה לא! זה לא! זה לא! אף אחד מהציורים לא היה כמו הטווס שהוא ראה בחלום. אף אחד מהציורים לא התאים. הקיסר היה מאוכזב מאוד והוא כעססס ואמר- "אף ציור כאן לא דומה אפילו לטווס שראיתי בחלום שלי! לא מילאתם את המשאלה שלי! לא הבאתם לי את הציור שרציתי! צאו והביאו לי את הציור של הטווס שראיתי בחלום שלי! תיכף ומייד!!!"
המשרתים המבוהלים לא ידעו מה עוד הם יכולים לעשות. הרי הם כבר פנו לכל הציירים בממלכה. (כמעט לכל הציירים)
ואז אחד המשרתים נזכר פתאום שיש צייר אחד, שעדיין לא פנו אליו. למה הם לא פנו אליו?! ולמה הוא לא צייר?! כי הצייר הזה היה נזיר. נזיר, לא גר, עם כל האנשים, בעיר או בכפר. הוא גר במקום מבודד ומרוחק מהאנשים. הנזיר הזה הכין לו בית בתוך מערה. כל היום הוא רק למד וקרא וישב בשקט עם עצמו. לכן המשרתים לא הגיעו אליו.
מספר משרתים עלו על הסוסים ורכבו, ורכבו… ודהרו, ודהרו… עד שהגיעו למערה בה גר, הנזיר הצייר. הם דפקו על דלת המערה. טוק, טוק… הנזיר פתח להם את הדלת והם אמרו לו: "באנו לכאן בשליחות הקיסר. לבקש שתצייר לנו את הציור של הטווס בדיוק כמו שהקיסר ראה בחלום שלו, תיכף ומייד!"
ענה הנזיר:" אני מסכים. אבל עליכם לדעת שדבר כזה, לצייר טווס כמו שהקיסר ראה בחלום שלו, זה לוקח זמן רב. אני לא אוכל לעשות את זה תיכף ומייד".
אין בעיה ענו המשרתים, אנחנו נשב פה ונחכה. קח את הזמן שנחוץ לך. קח שעה, קח שעתיים. תצייר עד שהציור יהיה מוכן.
והנזיר ענה- "מה פתאום! זה לא ייקח שעה. זה גם לא ייקח שעתיים. זה לא ייקח יום וזה לא ייקח יומיים. להכין את הציור שאתם מבקשים, צריך לפחות שלושה חודשים.
מה?! קראו המשרתים. שלושה חודשים?! הקיסר יחכה שלושה חודשים?!
אין ברירה אמר הנזיר. אם אתם רוצים בדיוק את הטווס שהיה בחלום של הקיסר, זה ייקח לפחות שלושה חודשים. והוא סגר את הדלת.
המשרתים לא ידעו מה לעשות. הם עלו על הסוסים וחזרו חזרה לקיסר. הם סיפרו לקיסר שיש כנראה נזיר אחד אשר יצליח לצייר את הציור שהוד קיסרותו רוצה. אבל זה לא יקרה ביום ולא ביומיים זה ייקח לפחות שלושה חודשים.
והקיסר כעס והשתולל והפנים שלו הפכו אדומות מרוב כעס והוא צעק: מה פתאום! אני רוצה את הציור עכשיו. תיכף ומייד! והוא עלה על הסוס שלו וביקש מהמשרתים ללוות אותו והם רכבו, ורכבו. ודהרו, ודהרו… כל הדרך עד למערה של הנזיר. הוא דפק בכוח על דלת המערה. בום, בום, בום! הנזיר פתח לו בשקט את הדלת. והקיסר מייד קרא לעברו בקול רם: "אני רוצה את הציור שלי תיכף ומייד! אני רוצה את הציור שלי עכשיו! אני אשב פה ואתה תכין לי את הציור!
והנזיר ענה ברוגע- "אדוני הקיסר כדי להכין ציור כמו שאתה מבקש, יפה ומדויק, שיהיה בדיוק כמו בחלום שלך, זה לא לוקח יום וזה לא לוקח יומיים. ייקח לי לפחות שלושה חודשים להכין את הציור שלך".
הקיסר הבין שאין לו ברירה. ואמר בזעם: בסדר! עלה על הסוס שלו, רכב בחזרה לארמון, וחיכה. וחיכה, וחיכה. בינתיים עונה התחלפה. הקיץ הפך לסתיו והתחילה השלכת. הימים עברו לאט, לאט והנה חלפו להם שלושה חודשים. הקיסר כבר היה חסר סבלנות. סוף, סוף הסתיימו שלושה חודשים והוא עומד לקבל את הציור שלו. הוא לבש את הבגדים הכי יפים שלו, עלה על הסוס הכי אצילי שלו, והזמין את המשרתים ללוות אותו, והם רכבו, ורכבו, ודהרו, ודהרו אל המערה של הנזיר. הוא דפק על הדלת קצת יותר בעדינות הפעם- טוק, טוק… הנזיר פתח את הדלת והקיסר קרא בקול- "עכשיו אני רוצה את הציור שלי!!! חיכיתי מספיק! תן לי את הציור שלי תיכף ומייד!"
ענה הנזיר- "אני מצטער אדוני הקיסר אבל הציור שלך עדיין לא מוכן. אני לא רוצה לתת לך משהו לא מושלם ולא מוכן רק בגלל שאני מזדרז. אם אתה רוצה לקבל את הציור שלך, תצטרך לבוא אליי בעוד חצי שנה."
"חצי שנה?! זה המון זמן!" ענה הקיסר, אבל הבין שאין לו ברירה. הוא חזר לארמון שלו וחיכה עוד חצי שנה. בינתיים התחלפו העונות. הסתיו עבר, החורף עבר, כבר התחיל האביב. ושוב עלה הקיסר על הסוס ואיתו המשרתים המלווים והם רכבו, ורכבו, ודהרו, ודהרו אל המערה של הנזיר. לקבל סוף כל סוף את הציור שלו. הקיסר דפק על הדלת- טוק, טוק… הנזיר פתח ואמר- "אדוני הקיסר. בעוד שבוע הציור שלך יהיה מוכן".
הקיסר לא יכול היה להתאפק, אבל הוא חיכה כבר 9 חודשים וחשב שעוד שבוע אחד הוא בכל זאת יצליח לחכות. הוא חזר לארמון ואחרי שבוע עלה על הסוס והחליט: "הפעם לא אקח את המשרתים איתי ארכב לבדי למערה ומה שהנזיר יאמר לי כך יהיה! גם אם יגיד שייקח עוד שנה, אחכה עוד שנה. ורכב, ורכב… ודהר, ודהר… הוא הגיע לדלת המערה, ודפק על הדלת. הנזיר פתח לו בחיוך ואמר- אדוני הקיסר אתה מוזמן להיכנס. יש לי את הציור בשבילך!
פסע הקיסר לתוך המערה הלך אחרי הנזיר וראה הרבה דלתות המובילות לחדרים שונים. הנזיר פתח את אחת הדלתות והזמין את הקיסר לתוך חדר גדול ומואר. באמצע החדר עמד כן ציור ועל כן הציור היה דף אחד בלבד. והדף הזה היה… ריק. חלק ולבן. הקיסר לא הבין למה הנזיר הכניס אותו לחדר שיש בו דף ריק.
הנזיר פנה אליו ואמר- אדוני הקיסר. שב בבקשה! והקיסר ישב. הנזיר הוציא את הצבעים המאוד מיוחדים שלו. עיפרון בצבע כסף ועיפרון בצבע כחול. עיפרון בצבע טורקיז ועיפרון בצבע זהב. והוא לקח את העפרונות וצייר בבת אחת, בשתי דקות את הציור היפה ביותר שהקיסר ראה מימיו. זה היה הציור הכי יפה, וזה היה בדיוק, בדיוק הטווס שהוא ראה בחלום.
הקיסר אמר- "מה?! כבר?! למה נתת לי לחכות תשעה חודשים? לקח לך שתי דקות לצייר את הציור הזה!
בוא אדוני הקיסר, אמר הנזיר. אני רוצה להראות לך משהו. והוא לקח אותו ופתח דלת שהובילה לחדר אחר. ושם ראה הקיסר בתוך החדר המון, המון, המון ציורים. ומה היו הציורים האלה?! ציורים של טווסים. הנזיר התאמן וצייר ציור, ועוד ציור, ועוד ציור. בהתחלה זה אפילו לא היה דומה לטווס. אבל בהמשך זה הפך להיות דומה יותר, ויותר… אלפי ניסיונות. אלפי דפים בהם הנזיר ניסה לצייר את הטווס עד שהגיע לטווס המושלם.
לקח הקיסר את התמונה של הטווס שצייר לו הנזיר וחזר לארמון. הוא הזמין מסגרת מאוד מיוחדת, לתמונה, ותלה אותה בחדר השינה.
ובכל ערב לפני שנרדם הביט הקיסר בטווס, חייך ומילמל לעצמו- תיכף ומייד, תיכף ומייד, תיכף ומייד…
עד כאן. נפגש בפעם הבאה להאזין לעוד סיפור מהכדור. אתם מוזמנים להיות איתנו בקשר, לשתף אותנו מה אהבתם בסיפור או אם יש לכם שאלות ובקשות. דרך האתר nilisaprili או דרך כתובת המייל nilisaprili@gmail.com להתראות לכם, כאן נילי ספרי לי.
שירה סיפור וקולות- נילי גפנן- נילי ספר לי
עריכה לשונית- אוקי שפרן
עיצוב ועריכת סאונד, מוזיקה, אפקטים- טטיאנה בוריסובה
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments