top of page

נילי ספרי לי סיפור מהכדור - פרק 4 - לשיר ביחד - סיפור מאוקראינה

Updated: Jul 17, 2023




[שיר פתיחה: יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה]


שלום, כאן נילי ספרי לי. אם אתם אוהבים סיפורים, הגעתם למקום הנכון. בכל פעם אספר לכם סיפור ממקום אחר על כדור הארץ.

[מוזיקה]

הפעם אספר לכם סיפור מאוקראינה,

לשיר ביחד

היה, היה פעם בעיר קטנה באוקראינה איש בשם ואדים.

היו לו (בלי עין הרע) אישה ותשעה ילדים. הם היו עניים מרודים, אבל (כמה שישמע מוזר) שמחים, ומלוכדים.

בכל ערב, אחרי הארוחה, שלרוב הייתה ארוחה צנועה ופשוטה. היו כולם מתכנסים סביב השולחן, לוקחים- צלחות, כפות, מכסה של מחבת או סיר ומתחילים לנגן בשמחה ולשיר-

הו כמה טוב לשיר ביחד

הו כמה טוב לשיר ביחד

לא צריך שום כסף, לא צריך זהב,

רק לשיר ביחד באמת נאהב.

וכשאחד מבני המשפחה היה נזכר בשיר כמו- (לשיר- הנה מה טוב ומה נעים...) כולם היו מצטרפים שרים מנגנים מתופפים נסחפים וממשיכים לשיר ביחד עוד ועוד אל תוך הלילה. כל לילה.

ולואדים (כמו תמיד בסיפורים) היה שכן. קראו לו דימא.

כמה שואדים היה עני מרוד, כך דימא היה עשיר מופלג.

היה לו לדימא כל מה שהוא רצה. היה לו הכול. אבל לשמוח, הוא לא היה יכול.

ובעיקר הוא לא יכול היה לסבול... את השמחה של השכן ואדים, והאישה ותשעת הילדים.

הקנאה בערה בו כמו אש והוא היה כמעט יוצא מדעתו מרב כעס כשהיה שומע אותם שרים-

הו כמה טוב לשיר ביחד

הו כמה טוב לשיר ביחד

לא צריך שום כסף, לא צריך זהב,

רק לשיר ביחד באמת נאהב.

דימא היה סוגר את החלונות ואת התריסים ושם צמר גפן באוזניים אבל עדיין היה שומע אותם שרים.

הו כמה טוב לשיר....

הוא היה יורד במדרגות עד למרתף להתנחם באוצר שלו. שם במרתף היה דימא פותח את הכספת סופר את מטבעות הזהב ורק אז היה מצליח להירגע מעט.

יום אחד כשירד במדרגות המובילות אל הכספת במרתף.

ושמע-

"לא צריך שום כסף"...

עלה במוחו רעיון מבריק יותר מהברק של מטבעות הכסף. "בטח לא צריך שום כסף כשאין"... הוא המשיך למלמל, פתח את הכספת לקח תיק ומילא אותו במטבעות זהב. ואז עלה מהר במדרגות והלך ודפק על דלתו של ואדים.

ואדים פתח את הדלת: "הו שלום לך! היכנס שכן, בוא שב איתנו. תאכל איתנו, תשתה איתנו, תשיר איתנו..." ומאחוריו התאספו והתקבצו מחייכים אשתו ותשעת הילדים. "לא, לא, תודה!" ענה דימא והסתכל על השולחן הדל. "כבר אכלתי קוויאר ושתיתי יין ובטח שלא באתי לשיר אתכם! אין לכם מושג כמה מעצבן ומטריף אותי העניין הזה של השירה שלכם! לא! לא באתי לשיר! להיפך! באתי להציע לכם עסקה. אני רוצה לקנות מכם את השירים שלכם". "הנה", הרים את התיק ופתח אותו. התיק היה מלא במטבעות זהב. "קחו את כל מטבעות הזהב, ואני אקח את השירים שלכם, ואתם לא תשירו יותר!"

ואדים ואשתו ותשעת הילדים לא ראו בחייהם כל כך הרבה כסף. ואדים הסתכל על אשתו ואחר כך על ילדיו וחשב-

כמה דברים יוכל לעשות למענם בעזרת הכסף. לקנות להם אוכל טוב, בגדים, נעליים, חינוך טוב, פינוקים. סוף סוף יוכלו לחיות ברווחה.

עוד ואדים מסתכל, חושב, חולם בהקיץ. נשמע דימא מזרז בקולו- "נו תחליט! אתה רוצה, או לא"?

"כן", אמר ואדים "ל...ל... למה לא?! עשינו עסק"! לקח את התיק וסגר את הדלת.

דימא חזר הביתה משפשף את כפות ידיו בסיפוק. "סוף, סוף שקט"!

ואדים אמר לילדים- "זהו! אין יותר שירים! כאן לא שרים יותר! מכרנו את השירים. עכשיו נתחיל לחיות". הם קנו אוכל טוב, מטעמים, בשרים, בישולים... חגיגות... איזה ארוחות! ואחרי הארוחה, לא שרים! קנה להם בגדים יפים, ספרים, צעצועים, מחשבים כל דבר שבעבר אפילו לא העזו לחלום...

הילדים השמינו למדו אצל מורים פרטיים... אבל לא שרו.

יום יומיים, שבוע, שבועיים. הזמן עובר וואדים שם לב שהילדים שלו עושים הכול כרגיל אבל העיניים שלהם כבויות כאילו האור נעלם מהן. הבית שופץ. עבר עוד שבוע, ואדים שם לב שהילדים בקושי מדברים ביניהם. כל אחד בענייניו. עוד שבוע עבר וואדים הבחין שהם אפילו לא מחייכים. עוד שבוע הבחין שהכתפיים של הילדים שמוטות. הם הולכים שפופים. הימים חלפו ללא שמחה.

ואז הגיע ערב חג. ואדים ניגש לחדר לארון בו החביא את תיק הכסף וחשב- אקנה להם מתנות יפות שיחזירו להם את השמחה. מה אוכל לקנות? כל כך רצה לשמח את ליבם.

יש לי רעיון! אני יודע מה לקנות להם!

לקח ואדים את התיק ויצא.

הגיע הערב. דימא ישב מול השולחן- ערוך בכל טוב, מלא באוכל ויין. ופתאום הוא שמע-

הו כמה טוב לשיר ביחד

הו כמה טוב לשיר ביחד

לא צריך שום כסף, לא צריך זהב,

רק לשיר ביחד באמת נאהב.

דימא האדים כולו. הוא התחיל לרעוד. יצא לו עשן מהאוזניים. "מה זה?! איך יתכן?! עשינו עסק. מה הם חושבים לעצמם?! אני אראה להם מה זה! הרי קניתי את השירים שלהם"! וכך דימא באגרופים קפוצים ניגש לדלת ביתו, פתח אותה בפראות ו... כמעט מעד ושבר את ראשו כשנתקל בתיק מלא מטבעות זהב . זה שהיה מונח לו בפתח ביתו.

בבית השכן- ישבו ואדים, אשתו ותשעת הילדים והקולות שלהם עולים ופורצים. כל אחד מחזיק בידיו מכסה של מחבת או סיר והם מיטיבים ביחד לנגן ולשיר- שמחים ומאושרים:

אוהו כמה טוב לשיר ביחד

הו כמה טוב לשיר ביחד

לא צריך שום כסף, לא צריך זהב

רק לשיר ביחד באמת נאהב

[מוזיקה]


עד כאן. נפגש בפעם הבאה להאזין לעוד סיפור מהכדור. אתם מוזמנים להיות איתנו בקשר לשתף אותנו מה אהבתם בסיפור או אם יש לכם שאלות או בקשות. דרך האתר nilisaprili או דרך כתובת המייל nilisaprili@gmail.com להתראות לכם, כאן נילי ספרי לי.


[שיר סיום: יש לנו ספר, יש לנו סיפור, אגדה נשמע פה בשירה ובדיבור. נאזין כולנו למעשייה והחידה היא היה או לא היה, היה או לא היה, היה או לא היה]


3 views0 comments

Comments


bottom of page