את עמרי הכרתי דרך הפוסטים המעניינים שלו באינסטגרם וידעתי שאני חייבת שיחה איתו (מזל שיש לי את הפודקאסט)
דיברנו על העבודה בגן הבוטני, על תפקידו כאוצר, על שמירת מינים בסכנת הכחדה גם קיבלנו מסר חשוב לסיום.
(מוזיקה)
רוני: הי חובבי צמחים, אחת הסיבות שהחלטתי להתחיל פודקאסט היא כדי לדבר ולהכיר אנשי צמחים מעניינים. אז הכירו את עמרי בכרך, אוצר ושותל בגן הבוטני בגבעת רם.
שלום עמרי, אז אותך הכרת דרך הפוסטים שלך באינסטגרם. אתה מצליח לעורר עניין בצמחים שבמבט ראשון נראים די אזוטריים וזה מעניין ומגניב. ואני ממש שמחה שהסכמת להתארח ולדבר איתי פה על צמחים. אז היי וספר לנו קצת מי אתה, מה אתה ואיך הגעת לעסוק במה שאתה עוסק?
עמרי: אז הגעתי לעבוד בגן הבוטני בדרך קצת עקיפה. הייתי הרבה שנים חניך ומדריך בחוגי סיור אז כן הייתה לי את המשיכה הזו לטבע ולכל העולם הזה. אבל מה שקרה שבאמצע שנת שירות שעשיתי אחרי תיכון הבנתי מכל מיני סיבות שאני לא עומד להתגייס. ואז נרשמתי לעשות שירות לאומי ובשביל להבין איפה לעשות שירות לאומי נותנים לך מן דף כזה עם צ'ק ליסט ואתה צריך לסמן וי ליד תחומי עניין. אז סימנתי וי ליד טבע, אני לא התעמקתי בזה כל כך. ואז שלחו אותי לריאיון בגן הבוטני בירושלים במחלקה לקיימות וקהילה שזה היה הרבה עבודת גינון ועבודה עם מתנדבים. ובאתי ועשיתי סיבוב ולא כל כך הבנתי מה הם רוצים שאעשה ונראה לי גם הם באותו זמן לא כל כך היו סגורים מה הם רוצים שאני אעשה, אבל זה היה נשמע לי מגניב ואמרתי יאללה, אני אעשה שירות לאומי בגן.
ואז כשהתחלתי את השירות לאומי שלי אז ממש התחלתי להתחבר לכל העניין של צמחים ברמה קצת יותר עמוקה ויותר מקצועית. כלומר, אם לפני זה ידעתי מה זה אירוסים ורקפות וכלניות כי זה יפה וכיף לטייל במקומות כאלה באביב כשזה פורח, אז פתאום רואים פן אחר, רואים גם פן של שתלנות יותר, של ריבוי צמחים או של אפילו לכיוון ההפוך, לכיוון של טקסונומיה, של להבין איך מגדירים את כל הצמחים האלה, מה מחליט מה יהיה איזה סוג או איזו משפחה או אפילו בפן האקולוגי של כל העניין של ממש שמירת טבע. ובאמת בשירות לאומי שלי אני הייתי מעורב בפרויקט ריבוי צמחי בר בסכנת הכחדה בשביל מכירת זרעים. הפרויקט עדיין קיים, הוא לא בהובלתי, הוא מן פרויקט על שם נחמה ריבלין שהחליטו לעשות וזה היה ממש המעורבות בפרויקט הזה, ממש הכניסה אותי לתוך כל העניין. מצד אחד, גם לא בדיוק שתלנות אבל עבודת משתלה ועבודות גינון כאלה של ריבוי ומצד שני, גם להבין את הערך האקולוגי של צמחי בר וצמחים נדירים בסכנת הכחדה.
ובאמת משם מהשירות לאומי זה התקדם די מהר. הצלחתי להגיע לאיזשהו תקן גם במקרה כי הייתי בטרמפ נכון, בזמן הנכון והרבה בזכות הקורונה. הגעתי לתקן של בעצם לרכז את התחום של הריבוי של הצמחים הנדירים בסכנת הכחדה בגן, שזה מעבר לעניין של מכירת הזרעים מה שעשיתי קודם, זה ממש לנסות לבנות פרוטוקולים ולנסות מן להכין או לתחזק את הבנק זרעים החי שיש בגן. וכן, ומאז אני עובד שם. עכשיו אני גם אוצר וכן, וזה רק בזכות הגן יש לי את כל ההתעניינות הזאת ובטח שבצמחים אזוטריים ואני לא חושב שהיה עוד מקום בשבילי שהיה עושה לי את הדברים האלה. כאילו אני חושב שבאמת נפלתי על המקום הנכון בזמן הנכון ואני מודה על זה ממש.
רוני: כן, אני חושבת שזה די מיוחד, העיסוק שלך בצמחים הוא לא מובן מאליו. כלומר, אתה לא חושב על איזה צמחים יתנו לי את הגינה הכי יפה או הפרי הכי טעים, אלא אתה מתייחס אליהם כמו שהם, כצמחים, כחלק מהטבע ולא ככלי שנועד לשרת את האדם.
אז רציתי לשאול אותך האם מההתחלה העניין שלך בצמחים בא מהמקום הזה?
עמרי: אני חושב שהעולם של הצמחים זה עולם ענק ומרתק ושכל אחד יכול ממש למצוא את הצדדים שהוא מתחבר אליהם יותר ולי היה ממש את המזל להגיע למקום שמשלב כמה מהם ביחד ואני אפילו הולך להתקדם עם זה וגם בכל מיני דרכים. אם זה בלימודים או בעבודה או סתם בתחביבים או אפילו סתם בלהעריך טבע. ואני חושב שזה דבר כל כך מעולה הדבר הזה שבצמחים וכל העולם הזה שזה ממש כיף שיש אנשים שעושים פודקאסטים על זה או אנשים שמשתפים את זה וכן, זו איזושהי דרך להבעה עצמית וככה זה לפחות בשבילי.
רוני: טוב יופי אז אנחנו זכינו. אז ספר לי קצת, איך נראה יום העבודה שלך ומה הדבר שאתה הכי אוהב בעבודה?
עמרי: אז דבר ראשון, הדבר שאני הכי אוהב בעבודה שלי זה המיקום שלו. כלומר, הגן הבוטני עצמו הוא באמת מקום מדהים בעיניי ומקום צפוף כמו ירושלים זה להיות במן מרחב פתוח באמצע העיר, זה ממש, ממש כיף. ממש כיף לי פשוט להיות בסביבה כזאת כל היום.
אז מרגיש לי שלפני שאני מספר על יום העבודה שלי אני צריך להסביר מה זה אוצר. כי כשאני אומר לאנשים שאני אוצר בגן הבוטני אז הם לא כל כך מבינים על מה אני מדבר. אז נראה לי קל להשוות את זה לנגיד אוצר במוזיאון. כאילו אוצר במוזיאון אחראי על התוכן של המוזיאון בעצם. שהוא יכול להחליט איפה תמוקם כל יצירת אמנות או את ההיסטוריה עליו או את הפרטים או לא יודע, זה לא, זאת לא העבודה שלי, אבל כאילו אפשר להסתכל על הגן בתור מוזיאון חי. ויש תוכן שהוא רוצה להעביר ואיזושהי אג'נדה מסוימת וגם כל מיני קשרים עם גנים בוטניים אחרים בעולם.
ויום עבודה שלי בגן הוא קצת משתנה, אבל בגדול אני אחראי על הניהול המדעי של הגן שזה כולל גם את העניין של השימור מינים. וזה בעצם כמו שיש אוצר במוזיאון שהוא אחראי על התוכן עצמו של לדעת כל לא יודע, יצירת אמנות, מאיפה היא, מתי היא הגיעה וכל המידע הזה עליו, אז בעצם גם ככה אני ובצוות האוצרות אנחנו אחראים על הצמחים. אז אנחנו אחראים על לרשום כל צמח שהגיע, להגדיר צמחים שאנחנו לא יודעים מה הם. וזה ברמה של נגיד לכתוב את השלט שיש ליד הצמחים כדי שאנשים ידעו מה כי אחרת זה לא גן בוטני אם אין הסבר או איזושהי הנגשה. אני כותב תוכן וכן, אנחנו גם בקשר עם כל מיני גנים בוטניים וארגונים אחרים סביבתיים בעולם הצמחים. וזה חוויה ממש מגניבה. האמת שזה אחד החלקים האהובים עליי, על להיות בעצם השגריר כאילו של הגן. נגיד לדבר עם בנק גנים כי אנחנו צריכים להזמין עוד זרעים של צמחים בסכנת הכחדה או לדבר עם גן בוטני אחר בעולם שיעזור לנו לשלוח את הצמח הזה למקום כזה או, וכן וזו עבודה די מגוונת, אבל היא מגניבה בעיקר איפה שזה נעשה האמת.
רוני: אז תגיד, מה בעצם הופך את הגן הבוטני לגן בוטני? במה הוא שונה מכל גן אחר שגדלים בו מיני צמחים בעצם? ומה החשיבות שלו?
עמרי: בעצם מה שהופך את הגן הבוטני לשונה מלא יודע, מגן סאקר או פארק הירקון בתל אביב, זה העניין של התוכן. זה שיש את האג'נדה שרוצים להעביר והניהול שלו. אז נכון שבפועל זה נראה כאילו יש רק שלט ליד כל צמח, אבל לעשות כאילו כל הלהכין את השלטים האלה ולהחליט מה יהיה רשום עליו ולדעת איזה כל צמח, כל העניין של להגדיר אותו וכל הזמן צמחים באים והולכים, אם זה משתלה או נשתלים בגן עצמו זה ניהול שהוא רציני וצוות האוצרות ואני אנחנו ממש על זה הרבה על כל הלעקוב על הצמחים בגן שזה מצחיק להגיד כי צמחים לא זזים. אי אפשר להזיז אותם בקלות אבל תופתעי לדעת כמה הם כן בעצם זזים. אולי לפחות ככה אני רואה את זה.
וכן, ואני מתעסק הרבה בזה ויש במקביל לזה, יש גם את כל העניין של הריבוי סכנת הכחדה של המינים שבסכנת הכחדה. וזה משהו שהאמת לאחרונה לקחתי טיפה צעד אחורה. עכשיו הגיעה מישהי אחרת שמחליפה אותי, אבל זה הרבה קשר עם ארגונים רלוונטיים. למשל, בנק הגנים, אנחנו מדברים איתם בשביל להשיג מינים נדירים או גנים בוטניים אחרים בעולם. וגם אם זה לא להשיג את הצמחים עצמם, זה עניין של להשיג את הפרוטוקולים או לפתח פרוטוקולים משלנו ובעצם הסחר הוא לא רק סחר במוחות, כן? אבל בעצם מה שזז זה לא רק הצמחים, אלא גם המידע מסביבם, שזה לא פחות חשוב הלדעת איך לרבות ולהנביט צמחים נדירים. זה ממש חשוב כי בעצם הצמחים שאנחנו, זה נכנס יותר לעניין של סכנת ההכחדה שדיברתי מקודם, אבל הגן הוא לא הגוף שמשיב את הצמחים לטבע, זה גם משהו ששואלים אותי הרבה. אם אנחנו מרבים בשביל להשיב לטבע. באופן טכני זה לא ככה בגלל שזה רשות הטבע והגנים עושה את זה וזה משהו אחר, אבל יש ערך לשימור טבע. קוראים לזה כאילו אקס סיטו, כלומר מחוץ לסיטואציה. לגדל את הצמחים הנדירים האלה בגן הבוטני כדי שאם יקרה משהו לסביבה הטבעית שלהם, אז יהיה אפשר או להחזיר או להשתמש בחומר הזה בשביל משהו. וקורה לא מעט שבעצם יש איזה סטודנט נגיד שעושה מחקר בגבעת רם על צמח מסוים והוא יכול לקחת צמח מאיתנו. אז בעצם השירות של הגן זה לא רק בשביל משהו חינוכי, אלא גם בשביל מאגר ידע אפשר להגיד אקדמי או משהו כזה.
השימור מינים בסכנת הכחדה הוא נעשה לא בהכרח במטרה להשיב ואני רוצה להדגיש את זה כי יש מן תפיסה כזו שכל העניין הזה של שמירת טבע זה להשיב צמחים חזרה לשטח. כמובן זה האידאל, אבל גם מבחינה טכנית זה משהו שרשות הטבע והגנים אחראית עליו בארץ מבחינה חוקית וגם אני רוצה להדגיש שיש הרבה ערך בשימור אקס סיטו.
רוני: אז בעצם הגן הבוטני, חוץ מזה שהוא כמוזיאון חי של הצומח כפי שאמרת, שגם מגדל את הצמחים ומנגיש את הידע לציבור, הוא גם משמש למחקר של מינים שעלולים להיכחד. אז נכון, יש שיגידו ש'מינים בסכנת הכחדה בסדר שיכחדו אם הם לא מותאמים לסביבה המשתנה, למה בכלל צריך לשמר אותם ולהחזיר אותם לטבע', אבל בעצם השימור הוא מאוד חשוב לצורכי מחקר. אם למשל יש סטודנט שחוקר איזה צמח, אז ברגע שיש לו את הצמח שמור, גם אם הוא בסכנת הכחדה, הוא יכול בעצם לפשפש בגנים של הצמח ואולי למצוא שם תכונה מיוחדת כמו עמידות. אז באמת יש חשיבות מאוד גדולה לזנים גם באספקט הזה.
אוקיי, תגיד, יש לך איזה סיפור מעניין, מצחיק, משעשע, מוזר, משהו עם צמחים? משהו עם אנשי צמחים? עבודה עם צמחים? ספר לנו.
עמרי: אז יש לי שני סיפורים שקשורים לכל אחד משני התפקידים שלי בגן. הסיפור הראשון זה שיש צמח שנקרא שקד ערבי שזה מן שיח כזה קטן שהוא נראה כמו השיח של רותם אבל הוא עם פריחה של שקד והוא מאוד נדיר בארץ והוא גדל רק בכמה נחלים במזרח השומרון. ולפני כמה שנים היה אפילו מן, נראה לי עשו על זה כתבה ב-YNET אפילו שהיה אחד מהפרטים האחרונים שלו שזה ממש כמה בודדים, מצאו שהוא מת. וזה ככה משהו שאני יודע שלהרבה בוטנאים זה ממש נושא רגיש ומיוחד אצלם. ובעצם זה לא, זה לא צמח שהוא בסכנת הכחדה עולמית, יש אותו, הוא נפוץ מתורכיה עד לא יודע, אמירויות. ובעצם בישראל זה הגבול תפוצה מערבי שלו. ואנחנו קיבלנו עשרה זרעים לא מהאוכלוסייה בישראל כי נראה לי האוכלוסייה בישראל יש כל כך מעט שאפילו לא מוצאים כמעט זרעים. אבל מצאנו כמה, כאילו הביאו לנו כמה זרעים מאוכלוסייה בירדן שזה כאילו האוכלוסייה שהכי דומה לזו של ישראל מבחינה גנטית בגלל התפוצה.
וכשהייתי צריך להנביט אותם, קיבלתי עליי את המשימה הזאת והסתכלתי באינטרנט לנסות לחפש פרוטוקולים או כל דבר כזה וכמעט מצאתי כמעט אפס מידע על זה. והלכתי וניסיתי ועשיתי כל מיני טיפולים והחמרת קור ובסוף מסתבר שזה צמח שנובט ממש בקלות ו-10 מתוך 10 זרעים נבטו לי ועכשיו יש לנו שבעה צמחים, אמנם צעירים, אבל שגדלים לאט, לאט במשתלה וזה מאוד מרגש לחשוב על זה שזה עניין שהוא צמח כל כך נדיר וכל כך רגיש ומיוחד בארץ ולא היה לנו על זה פרוטוקול בכלל. והפיתוח של הפרוטוקול הזה שהוא אפילו לא מיוחד זה ממש צמח שנובט בקלות זה, יש בזה משהו אפילו אירוני קצת על איך צמח כל כך רגיש הוא כל כך קל בעצם לרבות אותו. זה כמעט כאילו הצמחים לא רוצים שיצילו אותם, ככה זה מרגיש לפעמים. אז זה היה מן רגע ממש מרגש בגן שראינו שזה נבט ואנשים בגנים הבוטניים ממש התרגשו מזה.
רוני: אוי זה באמת ממש מוזר שהוא כל כך נדיר אם הוא נובט בקלות. אולי מישהו גונב את הזרעים? מזל שהצלחתם להציל אותו. אז מה הסיפור השני?
עמרי: דבר אחר שדווקא קשור לעניין של הניהול המדעי של הגן הבוטני זה שלפני כמה חודשים איזו מבקרת אחת העלתה תמונה של פריחה של עץ מחלקת דרום אפריקה ורשום היה על השלט של העץ במאגרים שלנו שזה עץ מסוג אלביציה. אבל דווקא הפריחה היה נראה כמו עץ של שיטה. הסתכלנו בכל המאגרים והיה רשום ששם זה אלביציה וכנראה באמת המבקרת הזאת עלתה על איזושהי טעות. אז פתחנו כזה את כל הספרים, הצוות של האוצרות, והגדרנו את השיטה הזאת וזה היה ממש מורכב כי זה מין עם, כי סוג שיטה הזה יש לו מאות מינים ובסוף הצלחנו להגיע למין שיטה הזה ושינינו את זה בחזרה במאגר. וזה מצחיק כי זה אחד מהעצים היותר ותיקים בגן אבל כנראה פשוט אף אחד לא התעמק והסתכל על הפריחה שלו כי רק איתו היה צריך, היה אפשר להבין איזה מן צמח זה. זה מעניין שכאילו הצמחים כן משתנים כזה עדיין למרות שזה גן מאוד ותיק.
רוני: טוב, אז לסיום לפינת הפירגון שלנו, צמח אהוב עליך נכון לעכשיו, צמח שמשך את תשומת הלב שלך בזמן האחרון, צמח שאתה חושב שיותר אנשים צריכים להכיר. דבר אלינו.
עמרי: עץ שהייתי רוצה לפרגן לו זה אלון ארוך עוקצים שזה עץ מאוד חשוב גם בגן הבוטני והוא גם בעצם רלוונטי לירושלים. שזה עץ רחוב שבעצם אוקלם פה בגן. אז אחד מהמקימים של הגן, מיכאל אבישי, שזכיתי לפגוש אותו רק פעמיים לפני שהוא נפטר לפני 4 שנים בערך, הוא היה אלונולוג והוא התמחה באלונים מכל הסוגים וכל התתי קבוצות, זה עניין מאוד מורכב מסתבר. והוא אקלם את העץ הזה בגן ויש אותו עכשיו ברחוב, אפשר לראות אותו. אז זה מן כאילו האפקט של הגן ברחובות בירושלים. אז תמיד כיף לראות אותו. זה אחלה עץ. הוא עמיד ליובש ועמיד לזיהום והוא גדל ממש טוב ומאריך ימים וממש שווה לפרגן לו אני חושב בירושלים.
רוני: טוב וממש לסיום, רציתי לשאול אותך אם יש לך איזה טיפ לגידול צמחים למאזינים או איזה מסר שאתה רוצה להעביר?
עמרי: מסר שהייתי רוצה לסיים אותו וזה ממש חשוב בעיניי, שאנחנו נמצאים במן תקופה כזו של אפשר לקרוא לזה משבר אקלים, אפשר לקרוא לזה התחממות גלובלית, אבל בעצם מים נהיים הרבה יותר חשובים ויקרים וממש חסר בגינון בעיניי את העניין של החסכון במים. יש כאלה שמאוד קיצוניים ומאוד בעד שימוש בצמחי בר בגינון שהם חסכני מים וזה גם מעולה. נגיד בעמק המצלבה יש דוגמאות ממש טובות של זה שמשתמשים באלת המסטיק או בער אציל וזית בשביל גינון חסכני במים שזה צמחים מקומיים. אבל יש גם צמחים לא מקומיים שם שמותאמים לזה. כמו נגיד כפירומים או הטרומלס קטלבי או כל מיני צמחים אוסטרליים או מדרום אפריקה. כאילו יש כל כך הרבה אפשרויות לצמחים שהם חסכני מים וזה אחריות שלנו להתחיל להשתמש בהם. אנחנו צריכים לאקלם יותר צמחים כדי שישלבו את זה יותר בגינות ובנוי בנוסף לצמחי בר וזה ערך נורא חשוב בעיניי וכן.
רוני: טוב, עמרי בכרך, אני רוצה להגיד לך תודה רבה. היה לי סופר מעניין ואתה רק בן 23, הייתי קצת בשוק מזה. אז אתה כנראה עוד תגיע רחוק. תודה רבה לך, תודה למאזינים ויאללה ביי.
-סוף הפרק-