top of page

צעקות - פרק 5 - צעקות לפרוזדור




(פתיח מוזיקלי)


אהלן, מה עניינים? ברוכים הבאים לצעקות. אני גיא אדלר ואלה צעקות, מה קורה? היי, שלום, מה אתכם? מה אתכן? איך הימים עוברים? בסדר? איפה אני תופס אתכם? אתכן? איפה? אתם בדרך לאן שהוא? אתם עושים כלים? אתם מבולבלים? מה עשיתם עצירה מהיום אמרתם


"אני יושבת על ספסל עכשיו, אני כוסאמא של העולם, אני יושבת עכשיו על ספסל, אני מסתכלת מסביב, אני מאזנת. אני מאזנת, הלחץ הברומטרי צריך להתאזן, הפנימי. נסתכל קצת על הכביש, נראה קצת מכוניות, אני יודעת...אה...אישה הולכת עם עגלה, איש הולך עם כלב, אוקיי נזכרתי מה אני עושה פה בעולם הזה, הנה אני אלך לעשות אותו"


איפה תפסתי אתכם? (צוחק)


איזה איש קוקו...

לא, אה, וואי, הפסיכולוגית אמרה לי לא לרדת על עצמי. לא שהיא, היא לא מאזינה לפודקאסט, אבל היא אמרה לי, אה, אנחנו מדברים הרבה. ה...אה, (צוחק) אנחנו מדברים הרבה אני והפסיכולוגית ש'לי. כן, יש לנו קשר שהוא ממש, יש לנו המון שיחות.

והיא אמרה, אנחנו מדברים על ה...על ה...על שליליות. וואי, אנחנו נהיינו היפים, איזה דיכאון. אני באתי הכי כאילו בוייב, לטיפול באתי הכי בוייב כזה של על הזין, אני בא, אני הולך ל, להיות מגניב, אני זה, אבל לא. ממש נכנס לי לראש איזה מן קטע כזה ש...לא, לאהוב את עצמך ולא להגיד דברים להוריד לעצמך וכאלה.

עכשיו אני לא עושה את זה, כן?

אה...לא, לא מוריד, אני מוריד לעצמי, אומר דברים רעים מאוד. אבל מנסים, מנסים, אנחנו גדלים, מנסים לגדול כבני אדם, מנסים, בסופו של דבר את רוצה לגדול, לא? יש משהו נורא נחמד, זה משונה, אני לא שמתי לב לזה עד שלא התחלתי אשכרה להתעסק ב, בעצמי ובאיך אני מרגיש וכאלה. יש משהו נורא נחמד בלהרגיש טוב! בלהרגיש סבבה! (צוחק) יש בזה משהו טוב. זה כי (צוחק) אני רוב, רוב הבקרים אני קם, אני כזה "עעע...אין לי, איזה חרא, איזה זה". פרק הקודם פתחתי "אהלן ערב טוב, איזה בור של חרא" ויש משהו נחמד בלהרגיש סבבה.


אני מרגיש סבבה, אני קמתי הבוקר קצת יותר טוב. אה, מנטלי, מנטלי וזה קשה כי אני, אני לא, אני, אני, אני עסוק אבל אני לא בדיוק יודע במה. (צוחק) אני מאוד, אני ממש מאמץ את היותי אדם שהוא עצמאי.

אתם יודעים שאני הבן אדם העצמאי כנראה, לא הראשון במשפחה, אבל כאילו ההורים שלי לא יודעים מה זה, הם לא מבינים מה זה הדבר הזה, הם שכירים! אני בן של פקידים. אתם מבינים את הדבר הזה? יכול להיות שאמרתי את זה כבר? אני לא יודע, כל הדברים, המקצוע שלי הוא לדבר ולהגיד את הדברים, אז יש מצב שאני חוזר, אני לא יודע, אני בלופ עם עצמי.


אז כן, אז אני עצמאי. בואנה! מה קורה? זה אני, מי? גיא. איזה גיא? גיא העצמאי? כן! מה? מה קרה? מישהו צריך לשלם מע"מ? הא? איפה אתם? ניכיתם לי מס? לא ניכיתם לי מס?! תנכו לי מס, תנכו לי מס. אני פאקינג אחראי, אני עצמאי! אני לא...זה, רפריזנט. (צוחק)

הייתי, כן, הייתי בריאיון עבודה ל(צוחק) לעבודה שהיא מאוד לא לעצמאי. לעשות איזה פייסבוק של איזה משהו. כנראה, אני אחכה לגלות שלא התקבלתי ואז אני אפתח על זה (צוחק)

אוייייי, אני לא יודע להתנהל בעולם הזה.

אז אממ, הייתי בריאיון עבודה והיה את כל הסצנה הזאתי של

"היי"

-"היי"

"נעים מאוד"

-"אהלן"

"וואלה"

-"וואי אני ממש אוהב את מה שאתם עושים פה"

"כן, אנחנו מאוד אוהבים את מה שאתה,"

-"בטח, בטח, איזה יופי"


אז מה, מה בעצם ההגדרת תפקיד ולהתעניין ולהישמע כזה אהה זה כמו שעושים את ה..."כןןן, אההה! זה הזה, נכון, נכון, אבל בעצם איך אתם מתמודדים עם הפלטפורמה שלה? אהה, וואי, וואי! לא חשבתי על זה! לא חשבתי על זה!"

כוסאחתקערס! איזה באסה, איזה באסה.

יש את הקטע הזה של הציפיית שכר. על זה רציתי לדבר אתכם.

יש את הקטע ששואלים, שמתקדמים בריאיון ואז אומרים כזה,

"אוקיי, ומה הציפיות שכר?"


יש פה טריק. נעשה פה טריק. כי מזה ציפיות שכר? זה בעצם משא ומתן. ברגע שבא הבן אדם ואומר לך "מה הציפיית שכר שלך?" הוא פתח איתך במשא ומתן. עכשיו לא רק זה, הוא גם פתח איתך במשא ומתן בזה שהוא אומר "אתה תגיד ראשון מספר, אתה ראשון תגיד מספר" וזה זין כי אתה לא יכול לבוא לו, אתה רוצה שהוא יקבל אותך לעבודה. אתה לא יכול לבוא ולהגיד לו

"מה אתה עושה עליי טריק הזה של המשא ומתן?! א-תה! תגיד לי את הציפיית שכר!"

זה היחסי, זה מדהים עד כמה כבר בריאיון עבודה היחסי כוחות הם כל כך לא שוויוניים, הם כל כך מובנים כבר מראש...(שתיקה)


טרוניות. טרוניות. מה קרה? מתחילים את היום בתלונות וטרוניות.

אני ניקיתי את הבית. לכבוד הפרק אמרתי אתה יודע, יש את הגוף בריא בנפש בריאה. זה לא ככה הולך המשפט. (צוחק) אני ממש מצטער. יש את הנפש היא בריאה כשהיא בתוך גוף בריא כשהיא בתוך...בית נקי ומסודר. הא?! זה הטיפ היומי, זה האודטה שלי אליכם.

אז סידרתי את הבית, ניקיתי. אני עושה ניקיון עם ה...לא יודע אם אתם, אתם מכירים. יש את המנברה הזאתי של לנקות את הבית עם...יש מגבוני ענק! שהם בעצם עושים איתם כמו ספונג'ה, כן!

אז אני אומר כן!


אז יש את המגבוני ענק שעושים איתם כמו ספונג'ה ואתה בעצם עושה מקלחת מגבונים על הבית. שזה (צוחק) זה פתרון לרווקים. אין לי, זה פשוט, זה באמת, זה (צוחק) הבית, תשמעו, הבית הוא נקי אבל הוא מריח כאילו באמת עברו עליו אי אילו מגבונים, זו החוויה כרגע.


מישהי כתבה לי "תקשיב, נשמע שהבית שלך הוא חתיכת מפגע תברואתי" מהפודקאסט. וזה נכון!!! זה נכון!!! אני חייב לקחת את עצמי בידיים, אני חייב להתאפס על עצמי, זה ממש חשוב, תקשיבו, תתאפסו על עצמכם, זה ממש חשוב. אני חושב...


ראיתם זה, ראיתם חדשות? ראיתם דברים? וואי איזה מדליה, איזה מדל, תשמעו! באמת, צריך להגיד את זה. המדליה זהב היא באמת הכי יפה. זה באמת (צוחק) היא באמת הראשונה מבין המדליות. אני באמת נהנה, זה באמת כיף לקבל את ה, היא מדליה, מה זה?!

הערד נראה כמו חחחרא. הערד נראה מגעיל.

הכסף נחמד. הכסף נחמד. לא הכי נחמד, אבל הייתי אומר שני הכי נחמד.


וזה מגניב, תשמעו, זה מגניב. אני לא...לא היה לנו דבר כזה. אתה בא, אתה מקבל, מה זה?! מדליות?! מה קרה? איך זה קרה? אני אגיד לכם מה קרה. אני אגיד לכם בדיוק מה קרה.


היה אפס ציפיות, א-פ-ס, כלום! אף אחד לא לרגע חשב, אני ידעתי בכלל שיש אולימפיאדה? זה לא השנה. זה לא השנה של האולימפיאדה. מישהו ידע? לא. הפפ מהדלת האחורית, ההיא נותנת פה, ההוא מביא קטנה, הזה, מה זה!?! אפס ציפיות. כי לא, כי כשיושב עליך משקל, אתה יודע, של 70, כמה שנים? של 70 ומשהו שנות עצמאות ו-2000 שנות גלות ואומרים לך "גבר, אם אתה לא עושה את זה אז כולם שונאים אותך ונשנא אותך" אז לא נראה לי אתה תצליח את הסלטה, לא נראה לי, לא נראה לי אתה תצליח ת'סלטה במצב כזה. אל סתכלו, ספורטאים צריכים להגיד "תקשיבו אל סתכלו, אל תסתכלו עלינו, אנחנו נעדכן אתכם כשנגמר. אל תשאלו אותנו איך היה, אל תשאלו מי היה, מה היה, תנו לנו לעשות את הקטע ש'לנו, אם ננצח, נעדכן אתכם". זו הגישה שאני, אני אוהב את הגישה הזו, ככה אני צורך ספורט!


כשמשהו אדיר קורה, קראו לי! מה זה הספורט הזה של הריקוד אומנותי? (צוחק) לא, זה מרשים ברמות אבל מה זה? אני לא הבנתי מה זה.


היה לי איזה רגע שהייתי כזה "מה זה? מה זה ספורט אומנותי? מה זה התעמלות אומנותית לגברים? הא? אין התעמלות אומנותית לגברים הא? בטח אין" ואז עשיתי חיפוש והסתכלתי "אהה הומואים, אוקיי, סבבה" (צוחק) אוקיי, אוקיי, אוקיי, יש מי שיעשה את זה, הבנתי!


זה יצא נורא, אין לי מה לעשות. זה מה יש לי להביא היום, זה התוכן. לא הבנתי, לא הבנתי את הספורט. אבל מדהים, איזה כיף שהרוסים כעסו עלינו יואווו, אני מת על זה. (צוחק) זה הפך את זה לעוד יותר כיף. כי כאילו כולם פתאום נהיו כזה "אה, קצת ספורטיביות רוסיה" כאילו בסדר, מה אתם מטיפים? דוגרי יש לנו מושג? יש לנו מושג אם הם לא צודקים? (צוחק) יש לנו מושג אם הם לא צודקים ובאמת השיפוט היה ממש לא הוגן כלפי שתי הרוסיות החמודות שהיסטורית מוכח שהן אמורות לקחת! תראו! הן אמורות לקחת! זה תמיד רוסים ואם לא רוסים אז זה מזרח אירופאים.


פתאום באה זאתי לוקחת.


יש פה קייס, יש פה קייס! אבל מישהו מאיתנו מבין? משהו? בשיטת הניקוד של הדבר ההזוי הזה? לא! אז מתווכחים...איזה כיף שהם כועסים עלינו, אני מת על זה (צחוק של שדון) איי הם נעלבו כל כך מצחיק. גם אחת מהספורטאיות אמרה, זה היה מגעיל, זה היה מגעיל. כי מילא שאנשים בבית באים והם כזה, "אה זה לא פייר וכל היהודים הם חרא" וזה, אבל אחת הרוסיות הקטנות הייתה גם בוייב כזה של "אה זה, התרגיל שלה לא היה טוב" (זה החיקוי שלי של מתעמלת) "אה התרגיל שלה לא היה טוב". וואי זה חיקוי בנזונה. "התרגיל שלה לא היה מוצלח בעיניי, אני הולכת לאכול אפון".


אבל כאילו אחותי! יאללה פרגני מה קרה? גם עלייך אפשר להגיד "אווו הרוסים והסמים" בסדר. לא הבנתי. לא הבנתי מה כולם קוראים לזה ריבים.


איזו יפה המדליה אינעלדינק. אתם מבינים שאפ'חד מכם לא יזכה אף פעם במדליית זהב. יש לכם את זה? יש לי את מספרי ה...(צוחק) מספרי המאזינים. אין הרבה. ובתוך המספרים האלה אני מסתכל ואני אומר כנראה לא עכשיו ספורטאים מצטיינים האנשים שמאזינים. אז אתם מבינים שמדליית זהב לא יהיה לכם סביב הצוואר.

סורי, סורי, מה אפשר לעשות? אני משלים עם זה, אני משלים עם זה, עם התחושה הזאת, אני בסדר עם זה.

איזה מגניב זה לקבל מדליה, ב-ו-ם! לתוך הפרצוף. פאו! שלי. בני זונות! זה ממש מגניב.


אני גם באמת, אני מאמין שהזכרתי את זה בעבר. אני באמת מאמין שזה באמת רק שלה. זה באמת מדליה שהיא רק שלה. אנחנו כאילו פה בשביל כאילו לראות את הפרסומות שיתנו לה לעשות. זה ה, זה הערך שלנו בדבר הזה. אבל זה שלה, זה לגמרי שלה. כל הכבוד, כל הכבוד. זה ממש יפה. אני ממש, זה כיף האולימפיאדה. לא צריך לראות דקה, רק תגידו לי כשזכינו. אין לי מה להיכנס לחרא הזה.


(שתיקה)


מה עוד? מה אתכם? איפה אתם?


כל מיני הופעות השבוע, הכל מבלבל, אני נוסע ל-י-הוד! ביום שלישי. תגידו לי רגע, שאלה קטנה. איפה זה יהוד?!?! (צוחק) מה אני? וואי אני כל כך לא מכיר את מה שהוא לא, כאילו אני מכיר את ישראל רק כזה ברמת אתם יודעים, שביל החומוס. יש לי כאילו אתה יודע, יש לי (צוחק) יש לי את תל אביב כמובן, יש לי חיפה, ירושלים, באר שבע אני יודע, לא עכשיו להתמצא אבל אני אצליח להגיע או כמובן להצביע עליה במפה. כל השאר אני לא עד הסוף...א...כל מיני מקומות...


בקעת אונו! אהה?! מה? איפה זה?


באסה איתי. לא כי הסטנד-אפ הוא באמת אמור להיות כזה דבר שאתה יוצא, אתה יוצא מהעיר ואתה מכיר דברים ומקומות וזה. אולי זה תשמעו, היה קורונה אז אני מבין למה לא יצא לי הרבה זמן להיות בתוך הסצנה הזאתי של כאילו לנסוע למקומות ולהיות בדברים. מישהי אמרה לי שהיא רוצה לארגן ערב סטנד-אפ באורנית ואני כזה "יס! מעולה! איפה? איך אני?"


איך זה עוד מקום שאני לא יודע איפה הוא? ל? כמה מקומות יש? יש מלא מקומות. יש המון מקומות. אני ממש בור! זה...זה אכזבה! זה לא כזה אכזבה. אבל, אבל, צריך לצאת מהעיר.


הייתה לי תקופה שאני וחבר היינו עושים טיולים מחוץ לעיר. היינו נוסעים לאן שהוא, מגיעים למקום שזה איזה יער, אוכלים ג'חנון ומלבי, הולכים באמת חצי שעה, חוזרים לאוטו ונוסעים בחזרה. בדרך עוברים במסעדה מה קוראים אותו מסעדה מזרחית, אני לא יודע אם זה פוליטיקלי קורקט היום להגיד את זה, אבל קודם צחקתי על ההומואים עם התעמלות אומנותית אז פאק איט. עוצרים במסעדה מזרחית שזה בגדול מסעדה בתחנת דלק שמנוהלת לא ע"י ערבים, אלא ע"י מזרחי ואוכלים שיפודים והולכים הביתה.


איזה יום טיול מושלם! מושלם! מושלם! מדהים!

איפה היינו? אני לא זוכר. לא למדתי, לא. לא הצלחתי. לא הצלחתי להתעמק. לא הצלחתי להתעמק באיפה. הייתי עסוק מדי ב"תעצור פה, יש פה את הג'חנון, בוא נקנה שם שסק" כיף חיים, מה אני אגיד לכם.

וואי! ראיתם את ההוא שקילל את שרון אלרועי פרייס? (צוחק) זה היה חתיכת דבר מצחיק!!!בטירוף דבר ראשון, חשוב לי להגיד, קורונהWISE, חיסוניםWISE, אני אומר חד משמעית אל תזיינו לי ת'זין, יש קורונה, צריך להתחסן, לכו תתחסנו, נותנים לילדים שלכם להתחסן, תחסנו אותם.

"מה עם מה שה-FDA אמר?"

מזיז לי את הביצה! אני לא יודע. אני כרגע רוצה שנגמור את החרא, אז יאללה כמה שיותר רעל לתוך הגוף, קדימה להזריק.


עם זאת, מתראיין (צוחק) הגיע לשרון אלרועי פרייס לזה, לוועדה בכנסת ותוך כדי שהיא, כאילו אתה יודע, אתה רואה את הסרטון שכתוב "קראו לשרון אלרועי פרייס בת זונה בוועדת הכנסת" ואתה מאבד את זה. אתה אומר, אני חיייייב! לראות את הדבר הזה. אז את מקליקה על הסרטון ואז רואים את שרון אלרועי פרייס מדברת שניה ואז מהצד מישהו אומר "יא בת זונה!" ואז יש פאוזה, שיואו (צוחק) זה סרטון מדהים! ואז אומר, גלעד קריב אומר "תכבו את הזום".


צרחות! צרחות מוות! איזה דבר, יואו זה כל כך מצחיק.


זה גם לא, כי הציגו את זה בתור קיללו את שרון אלרועי פרייס בוועדת הכנסת. אבל לא! קיללו את שרון אלרועי פרייס באינטרנט. מישהו בא בזום, קילל אותה, אמר לה בת זונה. אני לא יודע איך מגיעים לשם אנשים מהזום. אני לא יודע, יכול להיות שאני טועה ופתאום יגידו לי זה היה איזה 20 חברי כנסת שהגיעו מהזום, איזה אמסלם או איזה משהו. ואז אני אוכל את הכובע. אבל בינתיים זה נשמע כאילו סתם קילל אותה איזה איש באינטרנט. עכשיו, את מי לא קיללו באינטרנט? פשוט זה לא היה בטלוויזיה, זה קצת לא נעים אבל בסדר, מה אתם עכשיו?


אני מבין, אני מבין את הצורך. אם הייתי עכשיו בזום עם 500 איש ובפרונט של הזום פרצוף של בן אדם, לא משנה מי, שרון אלרועי פרייס, אה ביבי, אה דני קושמרו, לא משנה. יש מישהו בריבוע הגדול המרכזי, מבחינתי הרגש שלי בתור אחד מה-500 הריבועים הקטנים, הרגש שלי לבן אדם הזה זה "יאללה יא בן זונה". זו התחושה, אני מרגיש שעל רקע זה היה קללה. אבל אולי אני טועה, לא יודע, אולי...כי חיסונים וכאילו דברים, ברור שזה גם החיסונים, אבל בסוף אתה שונא את הבן אדם שהוא הריבוע הגדול.

אתה מבין מה אני אומר? את שומעת אותי? (צוחק) אייי, אייי אני טוב. אני טוב, תגיד לעצמך דברים טובים! חבר'ה, תגידו לעצמכם דברים טובים.


אני ואחותי היה לנו פעם, היא אמרה לי "תקשיב, בוא נעשה נוהל שכל יום אנחנו שולחים אחד לשני SMS," איזה מקסימה, "אנחנו שולחים אחד לשני SMS חמישה דברים שאנחנו מודים עליהם." החזקתי שלושה ימים. (צוחק)


ביום הרביעי אני כבר שולח לה קללות. "דבר ראשון שאני מודה הכושלהאמאמאמק. הדבר השני שאני מודה עליו שבא לי לדרוס את עצמי ועוד אנשים. הדבר השלישי..."


זה קשה! תקשיבו, זה קשה! לתרגל יעני אתה יודע, חשיבה חיובית. מעבר לזה שבעיניי חשיבה חיובית, לתרגל חשיבה חיובית, זה דבר שגורם לך להישמע כמו פסיכופת. בואו נהיה חיוביים, אני לא רוצה! זה יותר מצחיק להיות שלילי! זה גם מה הפסיכולוגית אמרה לי "איך תהיה חיובי? שלילי זה הדחקות, השלילי זה המצחיק שלך". עלתה עליי המגעילה הזאת. (צוחק)


צודקת! היא צודקת! ניסיתי לחשוב בדרך חזרה הביתה, ניסיתי לחשוב, איפה יש קומיקאי שהוא כאילו בחיוביות של הדברים והוא מצחיק? הדבר היחיד שהצלחתי איכשהו להתחבר אליו זה היה אדם סנדלר. יש לו את הספיישל, אני חושב שהוא עדיין בנטפליקס אבל הוא היה בנטפליקס. יש שם את השיר הזה שהוא Bar Mitzva Boy וכל מיני דברים. זה פשוט ספיישל שהוא רק, רק JOY. כאילו באמת. רק כאילו צחוקים על זה שהחיים הם SILLY ולא זה שהחיים הם ארגז ענק של חרא שזה כאילו, זה יותר התפיסה שלי, זה האסכולה שאני משתייך אליה.


מעניין, מה אני אגיד לכם. מחשבות שאני מנסה להסתובב איתן.

מה עוד היה השבוע?


אה! היה, יואו ראיתם אולפן שישי? תקשיבו, בואו נסכם שרואים אולפן שישי. בסדר? אם אני אדע שאתם רואים אולפן שישי, אז לי יהיה את הדרייב לראות אולפן שישי ואז תמיד יהיה לי את הקומנטרי על זה. תראו אולפן שישי, אוקיי?

קיצור, מת רוני דניאל ו...היה בשבת או בחמישי, היה ירי מלבנון. והם אשכרה ישבו שם דפנה ליאל, שאני שרוף עליה, אני מכבד אותה בטירוף. היא אשכרה יושבת שם ואומרת "ובאתי ורציתי לשמוע מה לרוני יהיה להגיד על הירי מהלבנון ואז נזכרתי שהוא מת" וזה רצח אותי כי כאילו

"אוי ירי ראשון בלי רוני (צוחק) אוי, הוא היה כל כך שמח, הוא היה כל כך אוהב את האייטם הזה"

כי כאילו זה הטיקט, זה הטיקט של הבן אדם. אשכרה הם עוד מזכירים אותו. עכשיו כל פעם שיירו מהצפון או מעזה אז זה סוג של מטח כבוד לזכרו של רוני דניאל. נו באמת. עמית סגל נתן שם בדיחה מדהימה. (צוחק) עמית סגל נתן שם בדיחה היסטרית!

כי דפנה ליאל אומרת "כבר רציתי לפגוש את רוני" היא לרגע שכחה שהוא לא בין החיים. "רציתי לפגוש את רוני ולשמוע מה לו יהיה להגיד על זה" ואז כזה היא ודני קושמרו הם כזה "איי כן, הבנו שהוא כנראה כבר, אנחנו כבר לא נדע מה היה לו להגיד" ואז עמית סגל כזה "כן, למרות שנראה לי אנחנו די יודעים מה הוא היה אומר". פאו!!! איזה פאנץ' חייתי!


לא, עמית סגל עם כמה שאני באמת לא מחבב אותו, אה בואכה לא סובל, הוא איש מצחיק, הוא איש שנון, אין לך מה, אין לך מה לעשות. הוא לא הכי מצחיק בפאנל, הוא לא הכי מצחיק בפאנל. אני חושב שמספר אחד בהצחקות בפאנל, תקשיבו לי טוב, אתם צריכים לשים לב לזה. גיא פלג, יש לו לשון. הבן אדם הזה יש לו לשון חדה, הוא אוהב לתת קטנות. הוא נותן קטנות והוא גם תמיד שומר על איזו דמות כזאתי נורא של ה "אה אני המתמללן" אבל הוא יודע לתת את ה,


אתם ראיתם שאלמז מנגיסטו, (צוחק) יואו אני לא יכול לצחוק על הדברים האלה, זה ממש לא בסדר, זה ממש נוראי. ניסו לפרוץ לה לבית והמשטרה לא באה. (צוחק) אבל אז היא דיברה עם ברהנו טגניה (צוחק) והוא פאקינג הקפיץ את המשטרה. תגידו לי, זה נורמלי? אחד, הקטע הזה שכאילו אף אחד לא אומר את האובייס שכאילו ברור שאלמז תתקשר לברהנו. ברור שהיא לא תתקשר לכתב המשטרה הנוסף, משה נוסבאום, שכמובן מסנן אותה. כאילו, (צוחק) כמובן שאם אלמז מנגיסטו מתקשרת למשה נוסבאום, הוא כזה "מה היא רוצה ממני? מה היא רוצה? תלושים? עבודה? הניחי לי" אז ברור שהיא מתקשרת לברהנו. וזה כל כך מצחיק החשיבה הזאתי. זו סיטואציה מדהימה. של כאילו, הם חיים ביקום. הכתבים האלה הם חיים ביקום כל כך מצחיק.


"אני צריך משהו מהמשטרה, אז אני אפנה לכתב המשטרה." והמדהים זה שהמציאות היא כל כך מטומטמת שזה אשכרה עובד כי המשטרה המזדיינת הם לא ידברו איתך, אלא אם אתה או ברהנו טגניה או גיא פאקינג לרר שזה משהו שאכלתי עליו סרט לפני כמה ימים.

אם החרא ש'ך לא הגיע ל"צינור" למיליון צפיות וכך וכך לייקים אז למשטרה זה לא יזיז להם את הביצה! ראינו את זה עכשיו עם שי אביטל. ראינו את זה לפני איזה כמה ימים, היה את הסיפור הזה עם ההוא שקילל חרדי. הוא קילל חרדים שבאו לעבור לגור, לא יודע איפה, בעכו או משהו. הדבר הזה הגיע ל"צינור" והופה! המשטרה קופצת!


עכשיו, אני לא אומר שלא היה צריך לעצור את האיש המבוגר שקילל חרדים, אבל אני לא מבין למה חייבים להעביר את זה דרך "הצינור"? ממתי "הצינור" נהיה הצינור העברת מידע למשטרה? ומה הכי חרא בזה? מה הכי חרא בזה? שאנחנו לא יכולים להיות בסיטואציה שבה גיא לרר, גיא לרר, אדון, אדון סיירת חרם, אדון דניס ומישל אולסן, מישל וקייט, מרי קייט ואשלי אולסן, שהוא יהיה זה שיושב על השלטר של מה עכשיו מקבל מספיק תשומת לב בשביל להגיע לאשכרה טיפול מהמדינה! זה דבר שהוא פסיכוטי! זה סיטואציה הזויה לחלוטין! אני מניח שככה פועלת תקשורת, אבל כאילו מה אני, מה זה?! (צוחק) כאילו בסדר, יש דברים, הם לא מקבלים תשומת לב ואז הם מקבלים תשומת לב בתקשורת, אבל כאילו אתם מבינים לאן זה מתגלגל? זה מתגלגל לזה שאתה צריך להגיע לגיא לרר בשביל לקבל תשומת לב של המשטרה! אנחנו שניה מזה שזה יהיה "ישראל בידור" כמובן. כמובן שבסוף זה יהיה "ישראל בידור".


אתם מבינים שהאנשים שחשפו את הפרשיה של פאקינג שי אביטל הפרדטור, התוקף, המטרידן, האנס לפי חלק מהדברים שאני שמעתי בחשיפה ב, בעדויות, האנשים שחשפו את זה זה חיים אתגר? והאנשים שאחרי זה עשו לזה פולואו אפ זה גיא לרר? למה אין תקשורת? איפה התקשורת של האנשים הרציניים??? למה האנשים הרציניים של התקשורת לא מטפלים בדברים???

(שתיקה)


באתי לצעוק, אני לא יודע מה להגיד לכם. אני באתי (נאנח) לא יודע...מה? איזו חמודה החתולה. מה רציתי להגיד לכם? ואי אני הולך לקבל ממנה שריטה. אני רואה את הכפת שטות מגיעה.

מה עוד היה?


רואה הרבה אח גדול וחתונה ממבט ראשון. אני אומר שאני רואה הרבה, אבל כאילו אני רואה הרבה יחסית לעצמי, אבל אני רואה, אני רואה אח גדול. שלא, שלא יהיה ספק. אני חיכיתי שיתחמם קצת אני אגיד לכם את האמת. כי בהתחלה זה תמיד כזה,

(צחקוק)

-(צחקוק)

(צחקוק)

ואז יש ריב אחד מרעיד את הבית, ואז חוזרים

(צחקוק)

-(צחקוק)

(צחקוק)


כל הדיבור הזה של כזה "אה אז בוא לא נדבר, אז בוא לא נדבר, אין בעיה", "אה אתה מרגיש שאתה לא יכול לדבר איתי? אז סבבה אז בוא לא נדבר"


מה?! זה כל כך מוזר!!! איזה התנהלות משונה בין בני אדם! אבל זה, זה, יש שם דברים. תקשיבו, יש שם דברים. יש את זאתי, את מירי, היא אני גיליתי רק עכשיו את הדמות הזאת. זה מדהים שהם עושים את התוכניות. אני לא הראשון לגלות את זה, אבל זה שהתוכניות VIP הן, הן לא עם אנשים שאני יודע מי הם. הם לא עם אנשים שאני יודע מי הם. מי זה כל האנשים האלה? מי זה מירי? אני לא הבנתי אפילו מה השם משפחה. מי זה עומר ברזני? מה זה? מה זה? הביאו קודם איש ספר, מה קורה? מה זה?


אז מביאים את האנשים האלה, הם נכנסים לך לחיים, אתה פתאום בואנה, אני מגלה, אני מגלה עולם. אני נכנס לזה. אני כועס, אני כועס על המירי הזאת, אני לא קונה את החרא ש'לה. יש שם איזה אחת, קוראים לה מירי, היא כאילו הבוגרת של הבית והיא כל הזמן בוכה. פפפפ רק מלספר על זה אני מתעייף. איך רואים את זה ועוד בלי סמים. אני בלי הסמים עדיין. והיא בחזית עם אורן חזן ואני נשבע לכם בהן צדקי, אני בעד פאקינג אורן חזן. כיף? כיף? (בערבית = איך? איך?) גיא אדלר השמאלן, התל אביבי, האנטי דברים, בעד אורן חזן בחזית שלו עם המירי הזאתי. מה אתם אומרים על זה? מה קרה? מעצבנת אותי. אין לי כוח, כל הזמן היא בוכה. "אני בוכה, אני זה, אני לא יכולה" וכבר האנשים מסביבה אומרים לה "את לא יכולה לבכות כל הזמן, לא, אבל די עם הבכי" זה לא נעים. וזה מכוער, תקשיבו, אנשים בוכים זה דבר לא יפה. יואוווו.

לא יודע מה נתפסתי עליה. עצבנה אותי מה אני אעשה. לא יודע מה כפת לי.


אני גם רואה את החתונה ממבט ראשון שזה באמת, זה באמת עונש. זה באמת עונש. אם אי פעם חשבתם לעצמכם אחרי מערכת יחסים ארוכה ואחרי פרידה שוברת לב, אם אי פעם חשבתם לעצמכם להיכנס עוד פעם למערכת יחסים, אל תראו בין לבין חתונה ממבט ראשון. אל תראו בין לבין את הדבר הזה! אתה מסתכל, זה נראה נורא!


דבר ראשון, אני רואה את עצמי בכל אחת מהדמויות, בכל אחת מהדמויות. ההיא שלוחצת, ההוא שמנותק, ההוא שבחרדה, ההיא שסותמת את הפה ומחייכת. אני כל אחד מהאנשים האלה, אני רואה את זה כמו סרט אימה. אני רואה את החרא הזה כמו סרט אימה.


"אבל הם לא באמת נשואים, נכון? תגידי לי שהם לא באמת נשואים, אוקיי? תגידי לי שיש לזה סוף" (נאמר בטון מפוחד)


אתה רוצה לדעת שיש לזה סוף, שהם בסופו של דבר יכולים פאקינג להשתחרר מהחרא הזה, להמשיך את החיים שלהם. איזה מסכנים. איזה משימות איומות של ריאליטי. לעבור לגור ביחד, לחפש ביחד חניה. זו המשימת ריאליטי שלהם! וזה באמת קשה! (צוחק) זה באמת קשה!

זה נראה נורררררא. נראה פאקינג נורא!


היה שם קטע מדהים, אני, אני אנסה לספר אותו. זה לא היה בחתונה ממבט ראשון, זה היה באח הגדול. אתם כבר בטח הבנתם אם האזנתם לפרקים הקודמים. אני אובססיבי לג'קו אייזנברג, אני אובססד לבן אדם הזה. עכשיו, הוא באיזשהו שלב, באחד הפרקים הראשונים מספר אה...סיפור ממש עצוב. מספר על המוות של אבא שלו. הוא מספר על המוות של אבא שלו והוא מספר איך הוא כילד בן 10 מוצא אותו או לא מוצא אותו אבל נשאר. באיזשהו שלב זה נשאר הוא ואבא שלו לבד בעודו נושם את נשימותיו האחרונות.


וזה סיפור מטורף ואתה רואה שתוך כדי שהוא מספר אותו, הוא מספר אותו בשיא ה...בשיא ה...תיאטרליות של הדברים כי אתה רואה, הוא כנראה סיפר את זה בעבר. כנראה חי את הרגע הזה הרבה.


פתאום לפני איזה שבוע המירי הזאתי שבוכה כל הזמן נכנסת לאיזה חזית, אני אפילו לא זוכר עם מי. נהיה לה לחץ דם, היא מתעלפת. מי מוצא אותה בעלפונה? ג'קו אייזנברג מיודענו. עכשיו אתה לא שם לב לזה תוך כדי שאתה צופה. אתה אומר אוקיי, מישהו התעלף, קורה שמדי פעם מישהו מתעלף, נכנסים פרמדיקים, יאללה קצת אקשן, קצת עניינים.


נגמר הסצנה, ג'קו אייזנברג בוכה, מתפוצץ, מתפרק באמצע הסלון ופתאום כצופה נופל לך האסימון שאת אומרת לעצמך כוסאמק הוא חי שוב את אותו רגע שהוא סיפר עליו לפני ארבעה שבועות. אף אחד לא יכול לכתוב את הרגע הבנבנבנזונה הזה, רגע פאקינג בן זונה! מדהים! זוועה, כן? אתם יודעים, זו ראייה מאוד, מאוד צינית. זו דרך מאוד אינסטרומנטלית להשתמש בכאב של אנשים לשם הבידור שלנו, אבל הוווו! איזה פאקינג בידור! רגע מטורף! רגע משוגע! אבל כאילו...חוץ מזה, אני יודע, ההיא בוכה, ההיא צועקת, הם רבו שם על זה שהם לא רצו שאורן חזן יעשה קידוש ולא לשבת איתו כשהוא יושב.


מה קורה? מה קורה? מוזר! זה מוזר! איך זה הטלוויזיה שאני רואה? אני גם רואה "ריק ומורטי", אני גם בן בזמני הפנוי. אני גם רואה "ריק ומורטי". תקשיבו טוב! העונה מתכנסת לסיום, דבר ראשון אני אגיד. עוד לא מתכנסת לסיום, עכשיו יצא פרק 8, נגיד יש עוד שבועיים לשני הפרקים האחרונים. אני משער שיהיה רק 10 פרקים כי החבורת בני זונות העצלנים האלה. אני בן זונה אם הם יגיעו לפרק 11 ובטח ובטח לא לפרק 12.

אני חייב להגיד, עונה של הביצה שלי, הגיע הזמן להגיד, הגיע הזמן לפתוח את הפה. אני כל עונה 4 אני סתמתי את הפה, אני לא אמרתי כלום. אני ישבתי, אני אמרתי יאללה, לאט, לאט, לפעמים הם עושים הפסקות, קורה, לפעמים לא מסתדר. היריב, דן הרמון ילד רגיש, לא תמיד מסתדר לו. עונה 4 חרא! עונה 5 קצת פחות חרא אבל גם חרא ויאללה די, הגיע הזמן להתמודד עם זה. סדרה טובה מחזיקה 3 עונות. אחרי 3 עונות כנראה צריך להתחפף.


מה אני אגיד לכם? מה אני אגיד לכם? ו...מה אני אגיד לכן? אה?

אני לא רוצה להיכנס עד הסוף לענייני "ריק ומורטי" כי כן היה שם דברים יפים, נו בסדר, יש שם דברים יפים, אבל זה כבר לא, אין להם את ה...מה קרה? נמאס להם מהעומק הרגשי? נמאס להם מהעומק של הדמויות. כאילו זה פאקינג סדרה שבעונה הראשונה ה, ה, הדמות התמימה, המתוקה, הילדה, הילד המורטי החמוד מתמודד עם עובדת היותו בן תמותה, עם עובדת היותו אקראי, עם עובדת היותו חסר משמעות. עונה 5 אה...הוא הולך מכות עם תרנגולי הודו? אני, אין לי כוח, אני אין לי כוח. לא, גם רואים ש...דיברתי על זה עם מישהו או פה או עם עצמי, זה לא משנה כבר.


רואים שהם רואים FAMILY GUY ואומרים "די נמאס לנו. אם פמילי גאי יכולים לעשות מה בזין שלהם מבחינת עומק רגשי של דמויות, מבחינת רצף עלילתי, מבחינת רצף עלילתי של פרק או רצף עלילתי של עונה, אז גם אנחנו רוצים לעשות בית זונות".


אז סבבה, אז תעשו בית זונות, אבל זו כבר סדרה אחרת.

לא יודע, אני עצבני על זה. אני לא חושב שיש לי את הזכות להיות עצבני על זה. זה כן, זה בטוח. אין לי שום זכות. כאילו אין, תחושת האנטייטלמנט כי אני עוקב ב"רדאיט" אחרי כל מיני קבוצות ריק ומורטי והם שם מאבדים את זה אל מול העונה הזאת.

הם כאילו "די! גרועה! והפרק עם הזרע! וכל זה"

ותקשיבו, סתמו! (צוחק) תגידו תודה על מה שקיבלתם וההמשך כנראה יהיה לא טוב, אין מה לעשות. זה החיים. ההמשך הוא לא...לא תמיד דברים מסתדרים.


מה עוד רציתי להגיד לכם?


אתם יודעים שההורים שלי פעם ראשונה שהם טסו לחו"ל זה היה בשנת 1980? 1980. אחרי שהם, אחרי שהם היו נשואים עשור ואחרי שהיו להם שני ילדים. זה היה פעם ראשונה ששניהם עלו על מטוס וטסו לחו"ל.

איזה דבר? אני מדבר על זה בלי קשר לכל מה שדיברתי עליו עד עכשיו. זה פשוט הם אמרו לי את זה לפני איזה שבוע וחצי ואני כאילו פשוט נגנב מזה עד עכשיו. וואט דה פאק?!? איך אני, אני, אתם מבינים שפעם ראשונה שאני טסתי לחו"ל הייתי כל כך קטן שאין לי את הדבר הזה בתודעה? אין לי, אני לא זוכר. הם מספרים לי "היית בצרפת, היינו כל המשפחה, היה גדול" ואני כאילו אין לי, לא, לא הייתי. המיינד שלי עוד לא היה בשל וכבר הייתי על מטוס! (צוחק) בדרך לפאקינג גיי פארי(ז) איזה דבר! איזה מטורף! והם, הם כאילו חיו, הם פעם ראשונה שהם עלו על מטוס היה אחרי שהם היו בצבא. אמא שלי ילדה שני ילדים, אבא שלי גידל וביחד הם פרנסו, הם בנו בית ורק אז הם זכו ב, ב, בפרס המדהים שהוא לעלות על מטוס ולפאקינג לטוס לחו"ל. איזה מטורף!


שלא לדבר על כאילו על הסבים והסבתות שלי שאצלהם לטוס לחו"ל היה פשוט לברוח במרץ. זה היה הלטוס לחו"ל שלהם. צריכים לעוף משם. (צוחק) צריכים to get the fuck out.

אז...אה, אז נסענו לחו"ל לנצח. זה היה לטוס לחו"ל שלהם. אתה טס לחו"ל לתמיד, אתה טס לחו"ל דורות קדימה. (צוחק)


1980. פעם ראשונה שהם עולים על טיסה לחו"ל, איזה דבר!

ושאלתי אותם אם זה הם, אם הם ייחודיים בזה בכל הדור שלהם, כל החברים שלהם הם כן היו טסים, אבל הם טוענים שלא. אני לא יודע מה, בתוך הקטע הזה שאתם שולחים לי הודעות או כותבים לי הודעות או זה, אתם מוזמנים להגיב על זה. אבל זה חתכת פער דורות מטורף! זה כאילו חתיכת דבר שבאמת גורם לי להגיד וואו, המח שלי באמת שונה מהמח שלהם אם הם חיו בתוך ישראל 40 שנה רצוף לפני שהם אשכרה יכלו לראות מקום שנראה אחרת.


את מבינה מה אני אומר לך? מבינה על מה אני מדבר? דבר הזוי...מה אני אגיד?


רוצים נעשה ניסוי בפינה החדשה? פעם פרק קודם עשיתי את הפינה, את הפינה הידועה "סטטוסים מזדיינים" שבמהלכה אני מקריא סטטוסים מ"סטטוסים מצייצים" ומתעצבן עליהם.


מה קרה? הפינה כשלה (צוחק)


לא מצאתי שום דבר מעניין מספיק להתייחס אליו. רגע, אהה! הנה בואנה בדיוק פתחתי. "סטטוסים מצייצים" הפוסט הרגיל של "אני ערבי אז לא השכירו לי דירה", אה...פשוט פינה גרועה. (צוחק)

אז אני מתחיל היום פינה חדשה שקוראים לה (צוחק) רגע כתבתי לה שם. אוקיי, (צוחק) זה פינה שקוראים לה "המרקט פלייס בפייסבוק מוציא אותי מדעתי"


ברוכים הבאים לפינה "המרקט פלייס בפייסבוק מוציא אותי מדעתי" במהלכו אני גולל במרקט פלייס ופשוט מתחרפן מדברים.

25 שקל בשביל 3 משחקים של פלייסטיישן ומצלמה, אבל כתוב גם. לא רגע, לא, סליחה, מהתחלה. זה פלייסטיישן 3+משחקים+מצלמה ב-25 שקלים. למה כי זה פלייסטיישן 3? קצת כבוד עצמי, קח 200 שקל. איזה בושות. מרשפון.

כל מי שרוצה, כל מי שמעניין אותו,

אללה אייפוד שאפל, 2 ג'יגה, 150 שקל.

איך בא לי, אתם זוכרים? זה האייפוד הקטן, הריבועי. יואו איזה דבר, איזה דבר יפה. איך אני אוהב חרא של אנשים אחרים.

יא! רחפן! עלק בשקל. אתה מסמס לו, רחפן בשקל, אתה מסמס לו, יגיד לך "מעולה, האיסוף מ...תל אביב, 500 שקל". מה? אבל כתוב 1 ₪. –"לא, אז 500 שקל"

מה זה קינקט? אקסבוקס, אוזניות, מטענים.

הופה! פלייסטיישן 5 ב-3200 שקל, איסוף מהרצליה, הופה! באחריות מהיבואן הרשמי, שמו ממש מדבקה.

מה אתם אומרים על הפינה? עובדת? בינתיים?

מה עוד יש, למה הוא מראה לי רק דברים כאלה, תראה לי משהו זה, משהו כיפי.

מה אתכם? מה אתם עושים? אתם באוטובוס? מישהו רב לידכם? איזה ריב ראיתי היום באוטובוס, כל הזמן הם רבים. גם היום, נשבע לכם, אני כל יום אתן לכם סקירה.

מישהי צעקה על מישהי כי היא שמה רגליים. די!! די!!!! די לצעוק על אנשים באוטובוס. אתם לא מבינים שככה מתחילות כל הדקירות? די!! אתם רוצים שיבואו הדקירות? לא, אז די. יש לכם כוח.


איזו פינה חרא.


סטרימר ב-100 שקל. מה זה סטרימר? מאיפה איסוף אבל. סטרימר 8M, אלוהים יודע מה זה אומר, הרצליה-ת"א, לא אותה עיר! כן קרוב אבל.

קסדה שחור (צוחק) קסדה שחורה טקטית, 250 שקל. תגידו מה אתם נגנבתם על כל הראש? מה אתה מוכר קסדה? גם זה קסדה שהיא נראית, היא נראית מן קסדה כזה של "גברים בחלל". מי ראה את הסרט? איזה מוזר...למה זה? מה עושים עם זה? קסדה שחורה, אין תקן ישראלי, 250 שקל. אוקיי, מה זה אומר?

נכנס פה למרקט הכל והכל, צריך להצטרף לקבוצה. אני אמות, אני לא אצטרף לקבוצה.

הופה! בובות של ברולסטארז, 80 שקל חתיכה. יואו איך יש בובות של ברולסטארז והן נראות כמו חרא משנות ה-80'? אלוהים! לא מאמין שהיינו משחקים בבובות.


הייתי עכשיו בנטפליקס. הם עושים איזה מן ריבוט ל-HEMAN, אתם זוכרים את HEMAN? גדלתם על HEMAN? מה? מה? איזה דור אתם?

אוי יש פה חיילים וזה, הם לא ידעו על מה אני מדבר.

קיצור HEMAN הוא היה כזה, היה כזה את הימן ושירה, הם היו כזה לוחמים, הם היו כזה סדרת אנימציה כזה שנלחמים בחלל וכמו כל סדרת אנימציה, באיזשהו שלב אתה מגלה שהסיבה היחידה שעשו את הסדרת אנימציה הזו היה כדי למכור בובות של הדבר הזה.


אז יש דוקו מאוד נחמד על זה בנטפליקס, ממליץ לכם לצפות. נראה לי היום בפינתנו פילוטים כושלים של פינות כושלות. פינת המרקט פלייס ואני יוצא מדעתי הצליחה בעיניי מעל ומעבר.


אז בואו נשמע קצת הקלטות, מה אתם אומרים? אה אני אשמח לשמוע קצת הקלטות. תקשיבו שניה בנות ובנים, אתם שולחים הרבה הקלטות. אני אוהב את זה, אני מעריך את זה, זה אשכרה, א', זה תוכן וזה נורא כיף לי. אני כשהתחלתי את הפרק אמרתי אין לי כוח לדבר, אני שם רק הקלטות. ואז נכנסתי לרצף של הזה, צעקות. מפה לשם, אני רב עם גיא לרר ועם עצמי. אבל אני מת על זה שאתם שולחים ואני, אני לא רוצה שתתבאסו כשההקלטות שלכם לא נכנסות. אבל זה הולך לקרות. זה הולך הרבה מאוד פעמים לקרות. אז אני מראש מתנצל ומוסר אהבה. אה...זהו בגדול. בואו נשמע הקלטות.

רגע אני אעשה פתיח,

ועכשיו נעעבור לפינת ההקלטה הקולית, אנשים מקליטים דברים וגיא מגיב אליהם בזמן אמת, אבל לא כולם כי רק מי שההקלטה שלו תוציא ממני משהו מצחיק ומעניין והיא לא יצאה ארוך מדי.

בואו נשמע את ההקלטה הראשונה...

"היי גיא, ערב טוב, מה שלומך?"

היי

"טוב, אני מקווה שאני אעבור את הסינון הקפדני של הפינה הזאתי של דעות של מאזינים"

(צוחק) תודה

"אבל אם כבר עברתי, אז אני רק אספר לך שאתה מעביר לי את הזמן יופי, יופי בפקקים. אני כל בוקר על הקו של פ"ת-ת"א"

לא כיף

"הקו הידוע ואתה ככה כל פעם שאני בפקקים אני מתעצבנת ואז אני מפעילה את הפודקאסט שלך ואני בד"כ יותר מתעצבנת"

(צוחק)

"אממ אבל לא בשביל זה התקשרתי",

אוקיי

"אני רוצה שתעשה פינה של חתונמי. אני חושבת"

די!

"שבתור מישהי שהיא לא עצבנית",

חיים שלי, הרגע,

"כל פעם שאני רואה פרק של חתונמי אני מתעצבנת וצועקת עליהם"

אני בוכה

"אני חושבת שיהיה לך הרבה מה להגיד"

יואו!

"וספציפית, אני רוצה לשמוע את דעתך על אחת שמה קארין, היא הכלה בחתונמי"

יואו

"והיא חיתנו"


רגע, יש עוד הקלטה.


"והקטע של הקארין הזאת זה שהיא לא מוכנה להוריד איפור".

(צוחק)

"בחורה כאילו יפה למראה"

נכון.

"אתה רואה אותה, נראית לך נורמלית, נורמטיבית"

נכון, נכון

"ואז היא אומרת לבחור שומע, אני לא מורידה איפור. בחיים אתה לא תראה אותי בלי איפור"

מזעזע

"אה משל הייתה פנטום האופרה."

היא משוגעת לגמרי

"היא הולכת לישון עם איפור והיא קמה מוקדם, מוקדם לפני הבחור ומתאפרת"

(נקרע מצחוק)

"רציתי לשמוע את דעתך בעניין. מה? מה אתה היית עושה? "


איזה כיף.

דבר ראשון אני אגיד תודה רבה למיכל.אטקין. א', תודה על ההקלטה. ב', איזה מצחיק שאת מדברת איתי על חתונמי. הרגע אכלתי סרט על חתונמי.


תקשיבי, הבעיה היא לא בבן אדם הספציפי, זה מה שהתחלתי להגיד עוד מלפני. הבעיה זה לא בקארין הספציפית שלא מורידה את האיפור והזה. ה, ה, הבעיה זה שאתה צריך לחוות את הדינמיקה הזאתי שבה היא - לא מורידה את האיפור, הוא - מבולבל מזה, אפילו מדי פעם אומר לה, אני חושב שיש המון גם חוסר סבלנות מצידו. אני לא זוכר איך קוראים לבחור. אני קורא לו דוש ודושית כי הם שני הייטקיסטים מזדיינים או מה שזה לא, עוסקים בשיווק אני לא הבנתי. אמרו כ"כ הרבה מילים באנגלית. אז אני מסתכל עליהם ויואו זה כל כך כל הסיטואציה הזאתי. היא מצד אחד חייבת לקרות כי אישה משוגעת ואיש משוגע רוצים להיות ביחד ובמקרה הזה אישה משוגעת לא מורידה איפור ואיש משוגע לוקח את זה ממש קשה, אוכל לה ת'ראש על הנקבוביות. בפרק האחרון הוא אשכרה אמר לה "תקשיבי, את הורסת לעצמך את הנקבוביות".


עכשיו, אחי! הנח לה. והיא, שמעי, אני באמת מאמין שזה לא הסיטואציה הרגילה. יש לה מצלמה על הראש, יש לה את הבחור הזה על הראש. אני חושב שהיא תוריד איפור בסופו של דבר וגם אנחנו לא, אני חושב ש, אני גם תמיד מניח שזה כזה, אולי זה גם קצת גימיק שלה, אני לא יודע, "אוי הדמות שלי היא כזאתי שאני לא יכולה להוריד איפור אז אני כאילו זה"


וחוץ מזה אני חייב אפילו יותר מזה להגיד. אני מעט מאוד יצא לי לצאת עם נשים ששמות איפור בצורה כזאתי רצינית, אז לא יצא לי להתמודד עם זה בתוך מערכת יחסים זוגית. אני כאילו מכיר שהדבר שעושים כשמישהי מתאפרת זה אומרים שזה יפה וכשהיא לא מורידה את זה, אז אתה סותם את הפה שלך וסותם את הפה שלך. אז אני לא יודע, אולי גם אני לא, קצת שמרן, קצת מיושן, לא נכנס לעומק הדברים, אבל זה מה שיש לי להגיד על זה.


תודה רבה לך מיכל.אטקין.


בואו נראה אם יש לנו זמן לעוד הקלטה...ברור שיש לנו זמן, אני מחליט כמה זמן יש. האמת אני ממהר איזה חרא, כוסאמא שלי.

רגע, בואו נשמע עוד הקלטה.

"היי שלום, זה אורי"

היי

"אני הייתי רוצה האמת להתייעץ איתך, לקבל ממך עצה"

כן

"נראה לי שאתה האיש הנכון לזה"

אוקיי

"אני מאוד מתלבט האם אה...להתפטר מהעבודה שיש לי כי אני לא נהנה בזה ובעצם לעבור לחיי פרישות מתחום התעסוקה ונראה מה יהיה, לא יודע מה יהיה או עזוב אותך יא גנוב, עברנו את הגיל של הטמטום וזה, תישאר בעבודה עד הפנסיה, זה מה יש"

(צוחק)

"אני רק שכחתי לציין שאם אני כן עושה את המהלך של החיתוך"

כן,

"השאיפה היא להיות כוכב טיקטוק. אודה לעזרתך וחייב להגיד כן או לא, מה לעשות?"

(צוחק)


איזה כיף.

אז אני אגיד כזה דבר. דבר ראשון, אה הבחור ששלח הודעה זה אורי, אורי ברד, שהוא בן אדם, הוא גם חבר. הוא גם מצחיק. הוא קומיקאי נהדר. אפשר לראות אותו מופיע בסדרה "רון", אפשר להיכנס לדף הפייסבוק של אורי, של אורי ברד, URI BARD, להיכנס לדף הפייסבוק שלו. יש לו שם כמה סרטונים מדהימים שהוא העלה שבהם הוא פעם אחת אוכל פיצה מתוך הפיצומט. פעם נוספת אוכל סופגנייה מוזהבת ופעם שלישית, מסקר את ליל ההיבחרות של דונלד טראמפ מתוך מטה המאבק של הרפובליקנים בישראל. הזיה. אורי, אורי אתה באמת בחור גאון.


שמע, האם להתפטר או לא להתפטר. דבר ראשון, אני אומר לא להתפטר כי אני לא מוכן לקחת אחריות (צוחק) בשום צורה. אני אגיד, אני, אני, שמע, אין לי, תראה, אני לא יודע, במה עובדים? אתה מבין? אני בדיוק ב...אני בדיוק בסיטואציה הזאת של האין כל כך עבודה ומה עושים? ומה נמצא? ולאן נלך? וכאילו אתה יודע, לפני חודשיים כשהיה לי כאילו מן עבודה באיזה, באיזה תוכנית, אז אמרתי כזה, אוקיי מה? גם להתפטר זה סבבה ולהיות קצת בלי. הייתי קורא לזה "להיות קצת במדבר, בואו נהיה קצת במדבר".

אז עכשיו אני במדבר וחרא פה אחי! חרא פה, על הפנים, מגעיל, מגעיל, מגעיל. תישאר שם, תשתה מים בלא מדבר, תשחה בבריכה של ה, של התעסוקה הקבועה. ממממ איזה כיף. איזה כיף ומתוק זה. (צוחק)

אבל אל תיקחו ברצינות את העצות שלי, אני באמת לא יודע על מה אני מדבר ולא מוכן לקחת אחריות על שום דבר.


תודה לאורי ברד ששלח את ההודעה, הוא באמת גם אדם נסיך, גם אגב אנציקלופדיה לא קטנה של קולנוע ישראלי. אז אם גם תציצו אצלו בדף הפייסבוק, תמצאו גם כמה פוסטים מעניינים בנושא.

ובוא נביא עוד מישהו שיגיד איזה מילה, שתיים. יש לנו פה את, רגע אני אגיד אחרי.


"תקשיב, דקה מהזמן, אני הולך לרוץ פה"

(צוחק)

"דבר ראשון, אתה ועידו קשקשתם אז על הסוף של לוקי ואני מזה לא אהבתי את זה, זה דווקא היה אחלה סוף"

אוקיי

"נראה לי זה אחלה דמות וזה מגניב. אתה רואה פתאום, זה מגניב מאוד, אני לא מבין למה אתם סתם עפתם על זה ככה"

מעניין

"ובכללי אתם אצל קלצ'קין וזה כל החבר'ס שם יורדים על מרוול וגם לא מבין מה? למה? מה יש לכם? "

איזה יפה, איזה יפה.

"לא רציני. זהו אני בבידוד, מטעם עצמי. חברה נהייתה חיובית"

דייי, נו,

"אני פגשתי אותה"

יואו מסכן שלי.

"ומאז אני בבידוד עד התשובה, אבל זה קשה סתם כי זה מטעם עצמי הבידוד, אין לי שום דבר מחייב וזה מרגיש כאילו שאין לי, כאילו אני מרגיש שאני יכול לצאת בכל רגע. משעמם. אני מרגיש סתם חנון"


איזה קשה.

דבר ראשון, תודה לעומרי טל_ ששלחת את ההודעה הזו אחי. קודם כל, אני אגיד לך על הבידוד, אה שמע, הטלת על עצמך בידוד, מה אני אגיד לך? לא כולם היו קופצים. כאילו יש הרבה אנשים, אאא בוא נגיד כזה דבר, אם הייתי עכשיו מגלה שנחשפתי ל...חולה או למישהו שהוא חיובי, אבל הייתי לידו אבל לא קיבלתי הודעה מהשב"כ, בכנות, הייתי אומר בואנה על הזין ש'לי (צוחק) נשבע לך! וזה לא בסדר. אבל כן הייתי מגביל את עצמי. נגיד לא הייתי הולך לאירועים, לא הייתי הולך לסטנד-אפ, הייתי מוצא בזה מן הזדמנות להבריז מכל מיני דברים. אבל אל אל תצא מהבית. לא? כאילו לא יודע. אולי אני טועה, אולי אני אומר דברים שהם לא בסדר, אולי זה לא חוקי הדברים שאני אומר. אבל זה קשה בידוד.


שמע, היה לי גם בידוד אה...לפני איזה אפילו יותר כבר משנה. איזה בידוד כזה שנחשפתי לחולה. ואחרי זה היה לי בידוד אמיתי של גם קורונה. והזמן הזה בבית הוא קשה. הוא קשה. ערמות של סמים.


שמע, נסה, סתם הצעה ממני אליך, נסה להפוך את זה להזדמנות לראות את כל הסרטים שלא ראית, את כל הסדרות שלא עקבת אחריהן. אני פשוט אמרתי, אוקיי פאק איט, אני בבידוד, אני הולך לעשות, אגב מרוול, אני הולך לייצר לעצמי רשימת איזה סרטי מרוול אפשר לראות בלי לראות את הכל, בלי לראות את הכל, לראות רק את מה שאני אהבתי אבל עדיין להבין מה קורה. אז הגעתי לאיזה מן רשימה כזה, ממש ניסיתי לצפות בזה ולראות אם מבינים את ההקשר. אז הגעתי למן רשימה כזה של "איירון מן" הראשון, "קפטן אמריקה הראשון" למרות שהוא שיעמום, אה, כל ה"אוונג'רס", "תור ה-3", "שומרי הגלקסיה הראשון" וזהו בגדול. כאילו חשבתי אם אני רוצה להכניס, נגיד אם אני רוצה להכניס את חברה שלי למרוול, אז כאילו איזה סרטים אני אומר לה שצריך כאילו לתפור ביחד כדי שתוכל לראות את זה ואז נוכל לשבת לראות ביחד "וואן דויז'ן".


ואם אנחנו כבר בזה, אז אני אגיד לך על "לוקי" שאתה יודע, הסיום היה משונה. הדמויות הן אחלה ולוקי היה מקסים ולוקי בת הייתה מקסימה והבחור ההוא שהוא אמור להיות ה-ONE THAT REMAINS זה דמות בסוף למי שלא ראה שהוא איזה מן דמות על זמנית שהיא כאילו מחוץ לרצף הזמן, אין לי כוח להיכנס לחרא ההסברים של הדבר הזה כי זה פאקינג מה שקורה כל הפרק האחרון. זה כל מה שקורה שם. הוא פשוט מסביר בטירוף את ה-SCIfi של הדברים וזה לא כל כך כיף בסופו של דבר. אתה לא רוצה שיסבירו לך רעיון מגניב, אתה רוצה שימצאו דרך ממש מגניבה, חיווי ממש מגניב להראות באמצעותו את הרעיון הסופר מורכב ש'ך.

ואין מה לעשות, ה-סיי-פיי בין השאר בגלל ריק ומורטי שהם, הרי הם מעבירים כותבים. יש איזה כותב של לוקי אם אני לא טועה שעבר מריק ומורטי ויש איזה מן דיבור כזה. אז, אז הסיי-פיי נהיה יותר ויותר מסובך. ועכשיו במקום להצליח להשתמש בסיי-פיי כדי להראות פיגורות ספרותיות מגניבות שגורמות לך גם להבין איך זה יכול לקרות מדע בדיוני אבל גם כאילו להרגיש שאתה רואה איזושהי אלגוריה ספרותית ממש מדליקה על לצורך העניין, בן אדם כמו לוקי שהוא יוצא מרצף הזמן הקבוע שלו, מנסה לתקן את עצמו ומנסה לשנות את הסיפור שלו. אה, אה, תוך כדי שהוא נלחם בגופים שמנסים כל הזמן להגיד לו, "אתה תהיה אותו דבר, אתה תהיה אותו דבר", אז זה מגניב, אבל ברגע שבסוף הם צריכים לחבר את זה לכדי איזושהי דמות וכמובן לעשות את הסט-אפ להגהה של הדמות הזו, איך קוראים לו? קנג? קנג? קונג? הקונקרר. דמות שאמורה להגיע בסופו של דבר בסרט הבא אם אני לא טועה, ב, ב, באנטמן הבא, אז זה כבר נהיה מתיש. בסופו של דבר זה נהיה מתיש. אני מותש מלהגיד על זה 2 דקות מילים אני מותש, אתה מבין?


אבל, אבל, אבל המדהים במרוול שבדיוק ספציפית במקום שבו אתה נמצא בבידוד, אני אומר, יאללה להתחיל מהתחלה עד הסוף. באמת! יגמר מרוול, יאללה שר הטבעות, מה קרה? הגרסה הארוכה. אחי, אתה בבידוד בבית, זה זמן לפאקינג אסקפיזם מתוק ועוד המלצה לתקופת הבידוד, תתקשר לחברים. הרבה. פשוט טלפונים לבני אדם, לשוחח, לשוחח על היום. תגיד מה אתה עשית, שאל אותם מה הם עשו. זה כיף, זה נהיה בילוי. זה נהיה מגניב.


אני רוצה לראות אם יש לי פה עוד...איזה הקלטה נחמדה...להשתמש בה....אוקיי, בואו נשמע את זה.

"מה נשמע? קוראים לי ליאור"

שלום

"מוכרת גם בתור הנבלה שאמרה לך לדבר גם בלשון נקבה כי היא פסיכופתית שמדברת עם פודקאסטים"

(צוחק)

"יש לי מספר שאלות וגם הצעה לתחביב"

אוקיי...

"שישמע קצת מטופש"

נכון

"סמוך עליי אחי"

דיברנו על תחביב

"מעביר זמן יופי וגם אתה מקבל עוגה בסוף התהליך, אה?"

אפייה.

"תגיד מה דעתך. יש גם גינון שזה קטע של תל אביבים עכשיו, אבל אני לא יודעת, אני לא גרה בתל אביב"

כן,

"גם יש לכם מרפסות קטנות, אז צריך לקנות"

יש מרפסת

"עציצים קטנים"

נכון

"לא יודעת. השאלות שלי הן קודם כל, איך קוראים לחתולה שלך? 4 פרקים עושה לנו טיזינג"

נכון

"לא מגלה לנו איך קוראים לה"

נכון

"מה נהיה?"

קליף האנגר

"מה אנחנו צריכים לנחש?"

קליף האנגרים

"אתה רוצה שאני אנחש?"

לא.

"וגם מה הצבע האהוב עליך ולמה?"

(צוחק)

"כי...לא יודעת"

(צוחק)

"מעניין"

אוקיי...

"טוב, אמרת פחות מדקה וזה 55 אז נגמר, ביי, שלום, אני אוהבת את הפודקאסט"


ביי, תודה! תודה לך! הפודקאסט אוהב אותך ליאור כהן, תודה רבה לך על ההודעה הזו.

התחביבים של את יודעת, אפייה, גינון, שמעי, גינון נתתי, נתתי. היה לי, היה לי סיבוב עם הגינון באמת בתקופת סגר א' ממש פאקינג עשיתי הזמנה. הזמנתי לבית שלי עציצים, שתילים, אדמה. יש לי אדמה! מישהו צריך אדמה? יש לי אדמה פה. יש לי שקית של אדמה. אדמה מגיעה אליך בשקית, הביתה. איש (צוחק) איש העלה אדמה בשק לדירה שלי כדי שאני אוכל,

"אווו נשים אותה בתוך עציצים ולגדל בתוכה דבריםםםם"

שמתו! מיד! אחרי!

הם מתו אינסטנטלי! המוות של העציצים הגיע כל כך מהר! זה היה פשוט דבר מדהים.


אמממ מבחינת אפייה, אני, אני אגיד לך מה, הייתי שמח לאפות, אבל אני כרגע, הפסיליטיז שלי הם פלטה, יש את הפלטות כיריים האלה, כזה שני כיריים אבל חשמלי כזה. וטוסטר אובן שהוא לא בגודל של תנור אמיתי. אז אין לי, אבל אני אוהב אפייה כי זה מגניב, זה קסם. את מבינה? את לוקחת בלילה והיא מתמצקת לכדי עוגה. זה דבר מדהים. אתה אלכימאי לרגע. את מבינה מה אני? אז אני כן מעריך את הדבר הזה, אבל אה...אין לי כרגע את הפסיליטיז כדי להגיע לדבר הזה.


לחתולה קוראים דוריה. אה...זה לא טייק אוף על דוריה למפל, זה לא לעג לדוריה למפל חס וחלילה. פשוט החתולה הגיעה אליי עם השם המאוד מעצבן – דורי. ואני לא אהבתי את השם, הוא היה מטופש והוא לא התנגן על הלשון ורציתי למצוא לה שם אחר, אבל לא רציתי לשנות את השם כי אני מאמין בשום דבר ואני מאמין שבסוף אנחנו מתים ויש חושך. אז יש דבר אחד פצפון, פצפון רוחני שאני מאמין בו וזה אה, אה, אה, החשיבות של שם. אני יודע, נשבע לכם, אני לא מספר את זה לאף אחד כי אני יודע איזה מפגר זה נשמע. אבל (צוחק) כאילו, אבל כן, אז הרגשתי שאני, אני לא אשנה לה את השם, אני אעשה לו איזה טוויסט. ומדורי זה הפך לדוריה.


איזה סיפור משונה.


מה הזה הצבע האהוב עליי?! אין לי צבע אהוב. צבעים משתנים אני יודע. לפעמים ורוד, לפעמים תכלת, בורדו אני אוהב, כחול אחלה צבע. את יודעת איזה צבע חרא? צהוב. זין על צהוב. וואלק צבע מגעיל. אני לא אגיד איזה צבע אני אוהב, אני אגיד איזה אני שונא. זין על צהוב. איכ! (צוחק)

אוי עכשיו אנשים יהיו כזה, "אה אחי שמעתי שאמרת זין על צהוב ואני בתור אוהד מכבי"

לא! לדברים אין משמעות. לדברים שאני אומר אין משמעות. איזה מוזר זה. אנשים שכזה "אני לא יכול ללבוש אדום, זה הפועל"

לא אחי! זה לא הפועל, זה צבע, זו חולצה, עזוב אותי! עזוב אותי! (חה חה)


טוב תקשיבו, היה לי כיף! ממש! ברמת התודה לכם שאתם מאזינים. אני מזמין אתכם ואתכן להמשיך לשלוח לי הקלטות. אני אתייג או אסמס לאנשים שההקלטות שלהם נכנסו.

תודה רבה לכן ולכם, אני רוצה להגיד גם תודה רבה לעומרי בר על העיצוב הגרפי הנהדר של הפודקאסט ותודה לאלכסיי מורוזוב על התמונה ותודה למתן גוב ארי על המוזיקה ושוב תודה ענקית לכן ולכם על ההאזנה. שיהיה יום אחלה, אני גיא אדלר, אלה היו צעעעעעעעעעעעקות!

(מנגינת סיום)



15 views0 comments

Коментарі


bottom of page