top of page

קול ששון - 15 - דור כאהן (מהדורת חירום#2) חלק א׳


תקציר: פרק שני של מהדורת חירום עם דור כאהן בשיתוף הפודקאסט חווית הדור כאהן

 


דור: שלום אנחנו שוב פה, כמו זהו זה במלחמת המפרץ.

עדי: אתה נולדת אז?

דור: אני נולדתי שנה לפני לדעתי, כן, נולדתי ב-90׳.

עדי: אז אתה לא זוכר את זה כאילו. אתה זוכרת את המערכונים של אחר כך, כאילו?

דור: את זוכרת שירים מהאייטיז?

עדי: זה לא שאני מתנשאת או משהו

דור: לא, הייתי בחיים, הייתי בחיים. אני לא זוכר את זה, לא, הייתי תינוק.

עדי: בדיוק בדרך לפה חשבתי על כאילו כל המלחמות, שאני אני לא רוצה להגיד ״עברתי״, כזה, ״עברתי״ איזה תחושות כאילו ממש שונות לגמרי כאילו מעכשיו זה כזה, כאילו מלחמת לבנון וצוק איתן, כאילו זה אחרת לחלוטין, זה פשוט כאילו אפשר להגיד שהייתי כזה אפטית כאילו.

דור: לגמרי.

עדי: נגיד, בצוק איתן כשהיו את האזעקות בתל אביב זה לא הזיז לי, כאילו הסתובבתי פה… מה שאני רוצה להגיד זה שכאילו פעם ראשונה שאני מפחדת. הלכתי השבוע ברגל ומאחורי עבר מישהו עם אופניים והוא דיבר בערבית, והוא עבר מאחורי במהירות ודיבר בטלפון, הוא כנראה דיבר חזק כי הוא דיבר בטלפון ואני פשוט נבהלתי, וזה בחיים לא קרה לי כאילו. נבהלתי פשוט ממישהו שדיבר ערבית אחריי.

דור: האמת שאני גם שם לב לזה אצלך, אני זוכר שאת, הרבה פעמים היה בדברים קודמים, בכל מקרה סבבים, מה שנקרא, כשאני הייתי בהיסטריה את היית צוחקת עליי.

עדי: נכון, זה לא הזיז לי.

דור: אבל אני חושב שזה בפלורנטין…

עדי: אני לא מפחדת כאילו אתה יודע שיש אזעקה וזה אני לא מפחדת ורצה בהיסטריה וזה, אבל בגלל שהדבר הזה היה פיזי כאילו כל הדבר הזה, אז פתאום הפיזיות מלחיצה, כאילו אני נבהלת ברחוב מדברים. משהו שלא…

דור: כן, כן. את נבהלת מאזעקות כל הזמן גם?

עדי: לא, האזעקות וטילים וזה זה פחות מפחיד אותי, אבל כאילו המחשבה על התקלות חזיתית היא כאילו שמישהו פתאום יבוא…

דור: מעניין איך, אגב, אני שוב מתנצל שהטלפון דולק אבל זה כדי לא לפספס אזעקה. מדהים איך באמת כל אחד פשוט אחרת. אחד מפחיד אותו זה, אחד ככה, אחד לא מפסיק להתנדב, אחד לא יכול לצאת מהבית. כאילו כל אחד…

עדי: אפשר גם וגם. לא, לא נראה לי שיש אנשים שלא יוצאים… כן? אתה מכיר אנשים שהחרדה שלהם זה לא לצאת מהבית?

דור: בהחלט מכיר. כן.

עדי: ממליצה מאוד להתנדב, דיברנו על זה שנייה לפני, זה באמת משהו…

דור: כן. רציתי רק, אני כאילו באווירה טיפה יותר הנחייתית כי הפעם אנחנו בבית שלי, אבל זה עדיין פודקאסט שעולה אצל כולנו.

עדי: במשותף!

דור: כן גם אצלך וגם אצלי, אבל רק רציתי להגיד שאנחנו באזהרת טריגר פה. אוקיי?

עדי: למה?

דור: כי יהיו בדיחות גם. חשוב לי רק להגיד, חשוב לי להגיד שאם מישהו אולי מרגיש שהוא לא יהנה מזה, לא בדיחות כמובן על זה,

עדי: לי כולם כתבו על המצב ממש ממש טובים ושזה היה אחלה.

דור: גם לי גם לי היה, רק אומר.

עדי: מה זה יהיו בדיחות לא יהיו בדיחות כי עכשיו אנחנו רוצים להצחיק מישהו אובייסלי. אולי יהיו בדיחות כי אני ואתה יש לנו דינמיקה וחברות שלפעמים אתה יודע אין מה לעשות, כאילו, גם בתוך כל הדבר העצוב הזה אין דבר כזה שהראש לא חושב גם בכיוונים האלה. כולנו בני אנוש.

דור: ברור, אני הרגשתי צורך להגיד את זה. אני קיבלתי איזושהי הודעה שגרמה לי להרגיש צורך להגיד את זה.

עדי: ההודעה? היחידה אבל!

דור: בסדר…

עדי: נכון הייתה אחת?

דור: הייתה אחת. כן, אבל עדיין.

עדי: תשמע, בדרך כלל ששולחים דברים רעים אז אנחנו כועסים, שלחת לי את ההודעה וכאילו, אמרתי כזה, טוב, כולם קהיי חושים כאלה, כאילו הכל נורא קיצוני הכל נורא מעוות, מספיק שמישהו ישמע טונציה או משפט אחד שכאילו, ישמע לו באיזו אווירה שהיא לא זה אז הוא יכעס. אבל בסדר, אתה יודע…

דור: גם את מרגישה אבל שאנחנו מאוד במצב שונה מאיך שדיברנו לפני כמה ימים? שהכל מאוד….

עדי: רגע מהפודקאסט שהקלטנו לפני כמה ימים? או מהאווירה באופן כללי?

דור: כן מהפודקאסט. לא, אני ואת, כי ישבנו ודיברנו וכל אחד דיבר על כל מיני דברים, ואני מרגיש שאני כבר לא...

עדי: אתה כבר השתנת.

דור: אני כבר השתניתי. ואיתך עוד לא דיברתי.

עדי: כי היה שלב, אני חושבת שזה היה עוד שלב של השוק, כאילו, מתי הקלטנו את זה? ביום שני?

דור: כן.

עדי: כן עדיין היינו בשוק טיפה, ונראה לי עכשיו שהדברים טיפה יותר מתעכלים. וואי, רציתי להגיד משהו, הפוסט של אייל נאור שהוא כאילו פוסט מדהים, ראיתי שגם אתה שיתפת אותו.

דור: כן, על האזרחים.

עדי: על האזרחים וכמה שהפער וזה, באמת זה אחד הפוסטים היפים, באינסטגרם וגם אצלו בפייסבוק, זה גרם לי לחשוב על משהו, כאילו אתה יודע אני מנסה לחשוב על דברים אופטימיים בתוך כל המצב עד כמה שאפשר למרות שאי אפשר. וזה גרם לי לחשוב בגלל שראיתי שגם אתה שיתפת את זה, ואני זוכרת שכל השנים כזה לא אכפת לך כל כך מפוליטיקה, ואתה יודע, אני אומרת פוליטיקה כמושג רחב. אבל המדינה…

דור: המדינה כדבר, כישות.

עדי: ופתאום אני קולטת שיגדל פה עכשיו דור שלא יהיה אדיש יותר למדינה, כאילו למה שקורה פה, נכון? או לפוליטיקה…

דור: אני חושב על זה המון. חושב על זה המון.

עדי: ומצד שני יגדל פה גם דור כנראה שיהיה הרבה יותר אלים, כי לראות את הזוועות האלה זה אוטומטית זה גורם לך להיות גם הבן אדם הזה.

דור: לרצות לנקום, לרצות להגן.

עדי: לא יודעת אם מתוך נקמה, אבל גם וגם, ומעניין אותי לראות כאילו כי זה הולך להשתנות בוודאות, אבל כן אני מרגישה שיש איזה מעורבות מדינית מצד אנשים שלא היו מעורבים עד היום, וזה אולי זה יעשה משהו טוב, אני לא יודעת, אולי. פשוט כולם ערים כאילו פתאום.

דור: כן אני אמרתי לעומרי שאני כאילו היה לי איזה מחשבה פתאום להחליף את התמונה לדגל ישראל באינסטגרם.

עדי: אהה וואו!

דור: וכאילו את יודעת, אני משתף נאומים של כאלה, ותכף אני אגיד שעידן רייכל זמר נהדר.

עדי: הוא בכה בשידור.

דור: ואני אסע לדרום אמריקה. אני מרגיש כאילו…

עדי: התחברת לישראליות שלך.

דור: אני מרגיש שכאילו כל התל אביבים שאני מכיר, שכזה יש להם תערוכה בברלין, פתאום כולם ישראלים ולא תל אביבים, כל האנשים האלה טיפוסים שכאילו כל האינסטגרמים שלהם זה ממים באנגלית.

עדי: אבל מה ההבדל?

דור: כאילו הופכים, כולם כזה ישראלים עכשיו, וזה גורם לי לחשוב אולי לא הייתי ככה כי לא… לא יודע, אף פעם לא היה את האירוע המסוים הזה שבדיוק… לא יודע.

עדי: אבל אני אגיד לך מה ההבדל, עכשיו אתה לא ציני כלפי זה.

דור: אף פעם לא הייתי ציני כלפי זה.

עדי: אני, כל פעם שהיו מחליפים תמונת פרופיל,

דור: טוב, ברור ברור

עדי: כזה נו די, ואני כזה סליחה, אני לא עם העדר, אני לא, ופתאום כזה מה? זה הכי, כאילו הדבר הכי הגיוני לעשות. אבל וואו תשמע… זה נהיה…

דור: לא, זה רק בגלל העניין הזה גם של את יודעת, של כאילו החו״ל והדעות עלינו וזה, ואני חייב להגיד שזה מכעיס בטירוף אבל אני גם…

עדי: מה מכעיס?

דור: כאילו מה שקורה…

עדי: אני חושבת שהם לא מבינים, הרבה מחוסר ידע.

דור: זה כמו, תגידי איזה סכסוך בין מדינות באפריקה, תדעי להגיד כאילו?

עדי: לא, אבל כן, זו הבעיה שהם לא יודעים.

דור: נכון.

עדי: אבל כן זה לא יגיד משהו. רציתי להגיד משהו, דעה לא פופולרית. לא אכפת לי איפה יאיר נתניהו וכאילו, אתה מכיר את העניין הזה? של כאילו אנשים סופרים כמה ימים הוא לא פה ולמה הוא לא פה, לא אכפת לי איפה הוא, שימצוץ זין באינדונזיה מבחינתי גם עד שבוע הבא, אני לא חושבת שכאילו… זה מעניין אותך? מכעיס אותך?

דור: אני חושב שזה סתם מטרה ממש נוחה לפרוק עליה.

עדי: מה אכפת לי, מה הוא יעשה פה, כאילו מה אכפת לי מהבן שלו? איפה הוא עכשיו ומה הוא עושה, אם אתם רוצים להראות שהוא מנותק, זה לא משהו שאנחנו לא יודעים במשך כל כך הרבה שנים, מה קרה עכשיו.

דור: כאילו שאפילו במלחמה…

עדי: אנחנו יודעים את זה!

דור: אין מה להיות כל כך מופתע כל פעם.

עדי: כן, כאילו אה אוקיי, במלחמה עכשיו הוא פשוט יחזור ויקח נשק?

דור: פשוט כיף למצוא… לא כיף, אבל זה כאילו, אתה מתעל את הזעם לדבר הכל כך לא צודק הזה.

עדי: מה?! אבל לא יודעת, אולי לתעל למקומות אחרים כאילו עדיף, מאשר יאיר הומו במיאמי בבריכה. אני בעד לשנוא אותו, אבל לא יודעת זה כאילו אנשים כותבים את זה ברצינות כאיל, בא לי להגיד להם כזה, שחררו את הקוקסינל הזה כאילו עכשיו מה למי אכפת כאילו.

דור: כן. אני תיעלתי את הכעס היום, ואתמול ראיתי… קודם כל ראיתי את זה שמחה רוטמן בערוץ 14.

עדי: אה כן, ראיתי שיש לך קמפיין נגד.

דור: לא, אבל קודם כל כשאת רואה אותם בערוץ 14 זה כאילו הם בשיחת בנים אחרי שהבנות הולכות ולא מקשיבות, כאילו כמו הלוקר-רום-טוק כזה שהם כזה ׳טוב, טוב, כאילו, היינו בערוץ 12 היינו כזה ממלכתיים׳.

עדי: יאללה!

דור: ועכשיו ערוץ 14 זה ׳טוב, סתם׳ ואתה שומע מה הם באמת חושבים, ואז הוא אומר אני מחכה שילד… המלחמה תסתיים כשילד יהודי יוכל ללכת בבטחה בעזה.

עדי: או-הו.

דור: ואני לא חשבתי שזה רעיון, אז מתוך הכעס כתבתי, בטוויטר שיתפתי את זה, וכתבתי ״יתכבד אדוני ויחנק מזין״.

עדי: (צוחקת)

דור: כרגע בזמן ההקלטה זה עומדת 1900 לייקים.

עדי: איזה כיף, אולי נעשה את זה על תמונה שלו.

דור: אז זהו, שיתפתי אחרי זה עוד פוסט וכתבתי ״אלף אנשים הסכימו איתי שמחה רוטמן צריך להיחנק מהזין״. קיבלתי 1500 לייקים.

עדי: או-הו, דור, שלא יגידו לך שזו הטרדה מינית.

דור: כן, אז בואי תשמעי שבדיוק עכשיו לפני שעתיים

עדי: הנה, הנה, הנה.

דור: הגיעה תגובה ראשונה שאומרת שאני מנרמל.

עדי: מציצות זין?

דור: הטרדות מיניות.

עדי: הנה, בבקשה, זה מה שקרה לי השבוע ביום…

דור: קודם כל, אין מה לעשות, אבל מה, את גם השתמשת בזין ובפה במציצות בכדי להעביר נקודה.

עדי: כן, ניסיתי להעביר נקודה השבוע. אני לא רוצה זה, אבל אני מחקתי את הפוסט שהוא היה על 1800 לייקים, סליחה לא קל למחוק פוסטים. סתם, לא אכפת לי מהלייקים, אבל פשוט סתם ראיתי את הנאום של ביידן ובאמת היה לי צמרמורות, אני לא יודעת.

דור: נאום חזק מאוד, התרגשת.

עדי: באמת התרגשתי, אני לא יודעת אם זה בגלל המצב שאני אובר רגישה וזה וכאילו הכל נורא, אבל ממש ממש ריגש אותי עם הדעה כבר בחוץ וקונצנזוס.

דור: ומתוך הדמעות שחנקו את הגרון החלטת לכתוב…

עדי: לא, רציתי, פשוט נורא רציתי להגיד כמה הנאום היה מדהים. האמת שעוד לפני בכלל, זה היה באמצע הנאום, לפני שהוא הסתיים. לא ידעתי מה יגידו על הנאום, כאילו אני פשוט סתם הרגשתי שהנאום כל כך טוב אז רציתי לתאר את זה. אז פשוט כתבתי שכאילו הנאום כל כך טוב שיובל דיין הייתה מוצצת לו, לא רק לוחצת לו את היד, שזה גם רפרנס שחלק בכלל לא הבינו, כתבו לי ׳מה קשור יובל דיין׳, אני כזה מה?

דור: אולי לא כולם זוכרים את זה

עדי: זה לא common knowledge הכי כאילו?

דור: לא.

עדי: לא? לא משנה, רציתי להגיד, אני נשבעת לך דור, אני פשוט בכלל לא חשבתי שזו בדיחה, זה לא נשמע כמו בדיחה, זה פשוט סתם תיאור לכמה הנאום טוב, כאילו אין פה איזה מהלך בדיחתי. זה מצחיק כי זהה כאילו, לא יודעת…

דור: אז אנשים התעצבנו בגלל שהם לא, לא הבינו בכלל מה את מדברת.

עדי: לא, אנשים אמרו שזו הטרדה מינית. אני יותר פחדתי מתגובות של היו כמה שכתבו ׳אנשים סופרים את המתים ואת עושה בדיחות׳ אבל זה לא בדיחה רק רציתי להגיד שהנאום שלו טוב בדרך שלי, כאילו, זאת הדרך שלי להתבטא.

דור: כן. את דיברת איתי שאני דיברתי בפרק הקודם על זה שכאילו את נורא לא יודעת, או לא נורא לא יודעת, על מחשבות של הומור בזמן מלחמה, איך לעשות כן, איך לעשות לא, אני מרגיש שבשלושה ימים האחרונים אני לגמרי הבנתי את הדרך שבה, לפחות אני, מרגיש בנוח לעשות עם זה ושזה כמה שפחות אנשים מתעצבנים, ופשוט המטרה של מה אתה מדבר עליו, אם אתה יורד על הממשלה, אם אתה יורד על המצב ההזוי.

עדי: אוקיי.

דור: אבל כל דבר שהוא לא על האסון או על האנשים הוא מקל כי זה מין כזה… וואו הכל מטורף.

עדי: אז אני יכולה אני יכולה להגיד שכן, ברור שמאז הציוץ הזה אני יותר, למרות שזה לא היה, לא האשימו אותי באופן זה ב׳את עושה בדיחות חשבון המתים׳ פשוט האשימו אותי בהטרדה מינית כלפי בחורה, אז כבר ממש אמרתי אם כל כך הרבה אנשים חושבים ככה, למרות שאני לא.

דור: כן, זאת לא הייתה הכוונה שלך.

עדי: אגב, גם התייעצתי עם מישהו, אמר לי שאין פה שום עילה והכל בסדר, אבל אני לא הרגשתי בנוח, וגם לא יודעת, זאת לא תקופה כזה כאילו לריב. עכשיו מה שמדהים בטוויטר, זה פשוט מדהים, למה אני בחיים לא מוחקת? בחיים. כי גם אם תמחק ציוץ בטוויטר, יהיה את הזה שיצלם מסך ויגיד ׳אהה, את חושבת שאת מחקת עכשיו אנחנו לא נדע׳ אבל אתם ביקשתם שאני אמחוק, אז כאילו, אז כאילו למה אתם מריצים את זה מחדש? עכשיו, אז מחקתי והתנצלתי אם מישהו נפגע, והיה כמובן את זה שכאילו שם את הציוץ וקילל אותי, ואני כזה, אה, אני שמחה כי אני שלמה עם הדבר הזה.

דור: כן, זה אתם לא רציתם.

עדי: אני כן אשמח אם זה ימשיך לרוץ, אז מאז כזה, קודם כל אני יכולה להגיד לך חד משמעית שזה עושה טוב, אני באמת אני אומרת לך, כאילו זה באמת עושה טוב, לכתוב, את יודע, שוב בדיחות, מה זה בדיחות, לא עכשיו אני, זה שאני כותבת בדיחה זה לא אומר שעכשיו אני יושבת בבית משועשעת מול חדשות, כאילו אתה יודע זה ממקום של עצב, זה ממקום של ביקורת ושל עצב ושל הדרך שלך להתבטא, אבל אני לחלוטין מרגישה שזה הרבה יותר טוב מרע, כאילו כמות האנשים שכותבים ׳וואו איזה איזה כיף׳.

דור: ורוב הבדיחות הם באמת בטעם טוב, כאילו רוב הדברים שאנשים עושים…

עדי: אין לי אינדיקציה.

דור: אז אני מרגיש אולי אני קצת יותר רגיש לזה.

עדי: למה אתה חושב שאני לא רגישה.

דור: לא שאת לא רגישה אבל את קצת יותר יצא לך בדיחות שעיצבנו אנשים.

עדי: אני פשוט יותר בוטה.

דור: נכון

עדי: אז זה מרגיש לאנשים כאילו להיות בוטה עכשיו לא יודעת…

דור: כן, לא התכוונתי שאת כאילו…

עדי: וואי מישהו כתב לי משהו מדהים. ״אני שם לב שזה״, עכשיו עלי זה לא קשור עכשיו למלחמה, ״אני שם לב שאת מטרה הרבה יותר קלה מאנשים אחרים שעושים את אותם בדיחות כמוך בטוויטר. לא יודע למה זה מרגיש שזה קשור לעובדה שאת אישה ואת מזרחית״ אני כזה, אוקיי אני אבדוק את העניין.

דור: אולי תעשי על זה סדרה?

עדי: נורא הצחיק אותי.

דור: אבל לא השתכנזת בעצם?

עדי: בעצם, כן.

דור: שוב אני, רון כחלילי. איפה היית כל הזמן הזה, אצל בן הזוג שלך בבית?

עדי: אני אצל בן זוגי בבית, כן.

דור: ואת עם ממ״ד? מה קורה?

עדי: יש כאילו אין ממד יש מקלט. שוב, אני אומרת לך, אני לא כאילו מאלה שהולכים לממד או למקלט כאילו. לא בקטע של גיבורה וזה אבל לא יודעת, מה זה כאילו, יש סיכוי?

דור: כן סיכוי כי קרה, תלכי לממד.

עדי: אני הולכת, זה פשוט לא מפעיל אותי, אני הפחדים שלי, זה כאילו עכשיו לחיות בחוץ כזה, אני לא יודעת להסביר לך את זה, כאילו הכל מפחיד אותי כל צפירה כל זה, כאילו נהייתי כזה, אני לא יודעת התחלתי להיבהל כאילו מדברים.

דור: כן. אבל בסדר, אבל כן. אני עברתי לגיא.

עדי: מה זה עברת לגיא ?

דור: אני אצל גיא.

עדי: סליחה? אתה ישן אצל גיא בבית?

דור: פתחו לי עם פתחו לי שם מזרון בממד.

עדי: לא נכון.

דור: אני מתנהג בבית אני כמו קרמר מסיינפלד.

עדי: דור למה לא אמרת לי שאתה מפחד?

דור: לא אמרתי שאני ממש מפחד

עדי: אם אתה לא יכול לישון בבית אתה מפחד.

דור: לא אני פשוט לא רוצה את חדר המדרגות הזה אז אני צריך ממד לידי.

עדי: בגלל הממד? וואי אתה עם גיא ומיקה בבית? נשמע כיף!

דור: כן, תקשיבי הם קמים, הם רואים אותי מחטט במקרר, אני כאילו.

עדי: איזה כיף! וואי אולי תזמין אותי אפשר איזה ערב ככה?

דור: בכיף, אבל אני לא יודע מותר לי להזמין יותר משני חברים.

עדי: עכשיו דייר, תתקשר כזה לגיא תשאל אותו ׳אני יכול להזמין את עדי היום בערב?׳

דור: לא, צחקנו, איך אני מגזים, איך אני פותח את הדלת, יש איתי מישהי עם כזה מגבת על הזה, והיא מבקשת קצת שתהיו בשקט, מהרעש…

עדי: [צוחקת] מצחיק מאוד!

דור: וישבתי רגע עם גיא בסלון, אמרתי לו שאני הולך לשירותים והוא הפנה אותי לשירותי אורחים, הוא לא הסכים שאני אלך לשירותי דיירים.

עדי: [צוחקת]

דור: יש שם בבית אפרטהייד של ארצות הברית בשנות החמישים.

עדי: למה הוא לא מסכים לך להשתמש ב…?

דור: אני לא יודע, כנראה שכל הצואת אורחים צריכה ללכת, לא להתערבב עם הרגילים, יש שם איזה עניין מאוד חזק עם האורחים.

עדי: לא אולי הוא…

דור: שירותי אורחים זה אחד הדברים הכי לא בסדר בעיניי שיש בעולם.

עדי: זה פשוט סתם ריבוע חסר משמעות, פשוט ריבוע חסר משמעות.

דור: פשוט אל תערבבו את הגועל נפש שלכם עם הגועל נפש שלנו.

עדי: אולי הוא לא רוצה, אולי הוא מתבייש שתראה את הזוועות שלו כדייר הבית, יכול להיות יותר הגיוני.

דור: לא, לא הוא נסתם נהנה.

עדי: [צוחקת]

דור: אבל אז הייתי באזור אחר, וגם הייתי ברחוב, וראיתי משהו, חיכיתי לאוטובוס וראיתי מישהו על אופנוע ברחוב נוסע ומרים גלגל.

עדי: מה זאת אומרת?

דור: נוסע ברחוב על אופנוע

עדי: כן

דור: ופתאום מרים גלגל משוויץ [עושה רעש של אופנוע] וזה הרגיש לי לא מתאים.

עדי: למה [צוחקת], למה הוא עשה את זה?

דור: כאילו באמת.

עדי: אין לך מספיק סיכויים למות כרגע?

דור: אני ועוד זקנה שהייתה לידי היינו כזה, עכשיו אתה מרים גלגל?

עדי: וואי זה מוזר.

דור: אני כזה, כאילו, עוד דרך, עוד משהו שלא מתאים לעשות עכשיו שלא ידעתי עליו.

עדי: להרים גלגל?!

דור: לנסוע עם הרמת גלגל, זה הרגיש קצת שואו אוף. כאילו, תיסע בבקשה בצורה מישורית, תיסע עכשיו בצורה מכובדת, לא, כאילו, נגיד אם תראי מישהו עכשיו עם סקייטבורד עושה טריקים ברחוב.

עדי: אני אדפוק לו את זה בראש.

דור: כאילו אחי, לא היום.

עדי: זה לא הזמן זה לא הזמן לכיף הזה.

דור: לא יודע, בצורה מנומסת.

עדי: אתה יודע מה קלטתי שהוא אסקפיזם בשבילי? נכון הדבר הכי מעצבן שהיה עד היום זה הודעות כזה זה ׳פרסום ממומן׳ כזה של כל מיני מוצרים.

דור: מה?

עדי: נכון שאתה גולל כזה ויש פרסומות של משהו.

דור: אה אצלי הכל קאוצ׳רים, אבל כן.

עדי: ופתאום זה נהיה וואו, אני כאילו גוללת הכל מוות, הכל שכול הכל זעם.

דור: כן, יש כל מיני.

עדי: אז פתאום הבוקר נתקלתי כזה במין פתרון כזה איך לתלות דברים על הקיר. כאילו שזה מין לא יודעת,איזה מין גומי כזה שמחובר, איזה משהו מגניב אף פעם לא ראיתי דבר כזה ואני כזה השתגעתי ואמרתי וואו תודה, כאילו צילמת,י אמרתי תודה לך, כאילו את מכיר את זה שכותבים לך כזה וואי תודה זה פעם ראשונה שצחקתי מזה שבוע כזה, אז רציתי להגיד תודה לחברה הזאת שזה פעם כזה.

דור: וואו איזה יופי.

עדי: פוסט שלא קשור, זה היה מדהים.

דור: אני אגיד לך מתי אני הפעם הראשונה שאני חייכתי השבוע, וזה היה כשגלית דיסטל התפטרה.

עדי: וואו.

דור: וזה היה פשוט רגע של…

עדי: איזה כיף! אני צעקתי הייתי צריך חברה וצעקתי.

דור: אני הייתי אצל גיא אני חושב, פשוט חיוך ענק. מעניין אם היא פוטרה והתפטרה או שיש שם עוד איזה כאילו עניין.

עדי: אה גיא, ביום.. איזה יום היינו ביחד? ביום שלישי, הוא כתב קטע שלם, אז הוא לא רלוונטי הקטע יותר, כי היא התפטרה. סליחה גיא, אני כתבתי על גילה גמליאל.

דור: בעבודתכם בצוות שליין.

עדי: בצוות שליין.

דור: רלוון טיבי.

עדי: אז כן אני קיבלתי את גילה גמליאל.

דור: גילה גמליאל שרת המודיעין אנחנו כמובן מדברים.

עדי: כן לגמרי, סתם רצינו כזה לראות מה הם עשו כל התקופה הזאת. כלומר, מה הם לא עשו כל התקופה הזאת.

דור: ראית את ביטן אוכל בורקס?

עדי: כן, איך אפשר לפספס, אבל התחקירים פשוט מדהימים. פשוט באמת, אז לא עכשיו הדעה הזאת שכולם כזה ׳לא עשיתם כלום אתם לא עושים כלום׳ עכשיו הדעה נכונה, אבל היא לא כסיסמה, אלא כשאתה מקבל תחקיר אמיתי על מה באמת האנשים האלה עשו מרגע כניסתם לזה, ואז אתה יושב, וקורא ורואה וידאו ורואה זה ורואה זה ואתה וואט דה פאק?! האנשים האלה הם באמת בני זונות. הם באמת מחזיקים במשרה שהם לא…

דור: הם פשוט לא מתאימים את זה.

עדי: הם פשוט לא הם לא שזה יהיה יותר גרוע מלא מתאימים. כי כשאתה לא מתאים אתה יכול להיות כאילו לרצות לעשות משהו אבל פשוט הכישורים שלך לא מתאימים וזה באסה אבל הם פשוט חבורה של בני זונות, זה פשוט מדהים, אני מציעה לכל אחד באמת ללכת לעשות תחקיר, לא סתם לשמוע כזה שמישהו אמר וזה פשוט וואו כאילו , זה מדהים, זה באמת לשים כל כך הרבה אנשים מעפנים בתפקידים כאילו בכירים.

דור: אני משתגע מההודעות של לוינסון כותב להם.

עדי: מה, אני מתה על זה, אני מתה על זה.

דור: ושל מאי גולן.

עדי: אני מתה על זה!

דור: ושרה נתניהו גם, וכשהיא, אלוהים יודע איפה היא.

עדי: גם היא!

דור: אבל היא כן, כי היא…

עדי: וההודעה שהיא כתבה לו, ׳החלמה מהירה׳, זה פשוט לא יאומן. אם מישהו לא ראה... אה, מי העיר לי השבוע, שאני אומרת לך על איזה פוסט על איזה משהו, אני לא אומרת מה זה כי הם לא מבינים.

דור: זהו אני גם לפעמים חושב על זה.

עדי: בסדר, אז חיים לוינסון שלח הודעה לשרה נתניהו, כתב לה כזה הוא התחזה לביביסט כמובן, כדי להפעיל את הסנטימנט ואמר שיש איזה פצוע וישמחו אם היא תבוא לבקר. והיא פשוט כתבה לו ׳החלמה מהירה׳ עם כזה אימוג'י של כאילו אמן. איזה בת זונה.

דור: לא, ואז כתב שוב ׳תבואו?׳

עדי: ואז היא שוב כתבה החלמה מהירה. איזה בני זונות.

דור: כן. אני לא מצליח לדמיין את הפצוע ששוכב ואומר הלוואי ושרה נתניהו תבוא.

עדי: תקשיב, מה שעושים להם בבתי חולים זה פשוט באמת זה מדהים, לא בקטע כאילו ילדותי, אבל זה פשוט וואו זה פשוט כל כך.

דור: היית בזה? זה מה שעשית אתמול?

עדי: היה את סילמן שהאח הזה התפוצץ עליה.

דור: אה דיברת על זה חשבתי דיברת על… אוקי, לא חשוב.

עדי: לא לא, על זה אני מדברת על זה. פשוט כיף. ומה שנהיה עוד כיף זה שפתאום…

דור: מירי רגב עם הכוס קפה.

עדי: מדהים!

דור: למרות שהוא קיבל את כל הפרפצ'ינו לראש. היה שם איזה בן אדם שעמד שם וקיבל את כל הקצף של השיבולת.

עדי: [צוחקת] ראיתי, ראינו את זה איזה 200 פעם, זה היה מדהים. גם זה שפתאום זה ממש לג'יט כאילו לקלל ככה זה פשוט מדהים. כאילו כותרת בוואלה ״ואמר לה ׳יא בת זונה יא שרמוטה״ זה פשוט מטריף בעיניי.

דור: למה אמרתי לשמחה רוטמן שיתכבד ויחנק מזיין?

עדי: מדהים חייב.

דור: מעבר לסיבות הברורות. כי ראיתי את אמיר גליקמן, שגם דיברתי עליו פעם שעברה.

עדי: נסיך שלנו.

דור: נסיך שלנו, נסיך הפודקאסט. הוא כתב לאמיר אוחנה על זה.

עדי: כן, ׳לך תנגן סולו של…׳

דור: לך תנגן את הסולו של הוטל קליפורניה בעזה.

עדי: כן.

דור: כל כך אהבתי את זה.

עדי: תגובה מושלמת.

דור: ואז אמרתי לו זה, ואז הוא אמר לי ׳תשמע זה ממש כיף, זה משהו תנסה את זה׳.

עדי: כן? אני לא מגיבה, הגבתי לינון מגל השבוע, וזה פעם אחת שעשיתי את זה, ואתה יודע מה?

יאללה אני גם רוצה. אני גם רוצה ל...

דור: כי הוא מאוד יצירתי. אגב אני כן, אם אני בהסתכלות עצמית פנימה, אני כן חושב שיכולתי להיות יותר יצירתי עם להיחנק מזין. זאת אומרת זה לא בדיוק איזה משהו.

עדי: זה לא מועדון כתב עכשיו, מי עשה את התגובה היותר טובה, קצת, לא יודעת.

דור: כן, אבל יש עוד דרכים.

עדי: לא, אבל יש משהו כיפי, פתאום אנשים מבינים את ה...

דור: החשיבות של…

עדי: את הכיף, את השחרור שבלקלל.

דור: נכון.

עדי: כאילו באמת, מה יותר משחרר מלהגיד למירי רגב יא בת שרמוטה יא זו… פשוט כיף חיים. אז גם עם קריאייטיב, בלי קריאייטיב, כל קללה היא משחררת לגמרי.

דור: זה כאילו אנחנו לוקחים את החלקים הרעים בארץ, שמישהו מקלל אותך בכביש וצועק עלייך על זה, אבל משתמשים בזה בצורה יפה.

עדי: עושים.

דור: הישראליות החדשה לוקחים את זה.

עדי: כותרת בוואלה זה הרג אותי. כאילו אני השתגעתי ממש.

דור: לא ראיתי את הכותרת.

עדי: הוא פשוט כאילו, אתה יודע, כתבה הייתה על מה הבחור הזה עשה, כאילו איך הוא תקף אותה כשהיא יצאה מבית חולים.

דור: אה ויש את התמלול של הקללות.

עדי: ויש את התמלול, אז כאילו ממש בכותרת משנה כתוב, ׳ואמר לה יא בת שרמוטה׳, כאילו לא היה צריך את זה!

דור: כן, זה כמו אלה של גיא פלג.

עדי: [צוחקת]

דור: "איש, נקודותיים, יא בת שרמוטה".

עדי: וביטן השמן עם עם הבורקסים, כמובן.

דור: תשמעי זה גם נראה מקום מסריח, אני חייב להגיד.

עדי: זה נראה תחנת טוטו.

דור: זה נראה...

עדי: תחנת טוטו.

דור: זה נראה מקום של אזור תעשייה כזה, שהם אפילו לא מורידים את המאפים מהעגלות, ושאתה הולך, אתה לוקח את הבגט מתוך העגלה, את יודעת מה אני מדבר?

עדי: בטח, כן, החום הזה.

דור: [נאנח]

עדי: כן, אז תשמע, אני גם לא יודעת מה הוא חושב לעצמו.

דור: אני לא יודע מה התפקיד שלו בכלל האמת, של ביטן.

עדי: הוא לא יכול, אין לו תפקיד, כי הוא כזה, יש לו העמדה לאיזה...

דור: נכון, כל הכבוד.

עדי: כל השוחד כמובן.

דור: בוא נדבר על...

עדי: אבל דיסטל אגב, חשוב לציין.

דור: מה?

עדי: היא לא התפטרה, אני לוקחת אחריות, הבת זונה הזאת, כן?

דור: כן, סיפרה שלא נותנים לה משאבים, והעבירו את זה לשיקלי, שאמר שביקר חיילים, אבל הוא לא ביקר חיילים, ושהוא אמר שהוא היה בהלוויה, אבל הוא לא היה בהלוויה.

עדי: העביר לה על הראש פשוט את הסמכות שלה למישהו אחר.

דור: וואי התמונה שלו, שהוא עושה את החיוך בכוח שיש מכל מקום?

עדי: מי?

דור: שיקלי.

עדי: לא ראיתי את זה.

דור: זה תמיד יש את התמונה שלו בכל מקום שכזה רוצה...

עדי: הוא נראה, הוא דמות של שד.

דור: שד.

עדי: שדון, כאילו נמוך, שדון מניאק כזה, הרשע, נכון?

דור: כן.

עדי: ככה הוא נראה.

דור: איך היית מקללת אותו בטוויטר אם היית יכולה?

עדי: אני...

דור: טוב, זה תלוי בפוסט.

עדי: תלוי בפוסט, כן.

דור: טוב, זה לא, נעשה על זה ישיבת כתיבה.

עדי: כן, כן, בואו נעשה ישיבת.

דור: רציתי...

עדי: יש את הדוברת שלו, אבל שגם נהנים להיכנס בבטוויטר.

דור: אני יודע מי זאת, יפה כזאת.

עדי: אשתו של אורי זק, נויה, הייתה דוברת שלו, אבל גם לוינסון נכנס בה, היה מצחיק, הצחיק אותי. זה היה סתם קטנוני, אבל היא אמרה שהיא מתגייסת למילואים, ואז הוא ראה אותה בנווה אילן יושבת איתו, אז הוא כתב כזה תמונה, והנוכלת הזאת אמרה שהיא במילואים, וזה, עכשיו, זה חסר כל משמעות, אבל, לא יודעת, זה נהניתי.

דור: פשוט די לשקר, כאילו.

עדי: נהניתי, מה אני אגיד לך?

דור: בוא נדבר על רחל מאופקים.

עדי: או-הו. אז ראית את הציוץ שלי מהבוקר?

דור: ראיתי את הציוץ שלך, ראיתי את החולצה של רחל מאופקים.

עדי: את החולצה, את...

דור: ראיתי את האקשן פיגר של רחל מאופקים, ראיתי את ה… אין ספק שהוידאו שלה, המקורי, וגם אחר כך הפולואו אפ.

עדי: הפולואו אפ בכאן11 מדהים.

דור: אחד המצחיקים שראיתי. כל הכבוד.

עדי: נכון, אבל.

דור: אבל...

עדי: די.

דור: אנחנו שנייה לפני...

עדי: שחררו. יש לנו אובר-דוז של רחל.

דור: כן, לאן זה הולך? האם שנה הבאה, באח הגדול, היא רבה עם ג'וזי על סיגריות ועל התקציב?

עדי: אני טוענת שהיא תעשה את שיר הגאווה עם אילן פלד. שזה יהיה מדהים.

דור: תקשיבי לי מה אני אומר עכשיו, ומארק מי וורד, סמני את מילותיי.

עדי: כן, כן, הנה.

דור: בספיישל הבא של רותם אבוהב, בקשת 12, הולכת להיות בדיחה.

עדי: על מה?

דור: שהיא אומרת...

עדי: עוגיות?

דור: שהיא אומרת, אצלי בבית הבנים שלי, יש לי מלא בנים, הם טרוריסטים קטנים. הלוואי, הייתי כמו רחל, הייתי יודעת להשתיק אותם. אני צריכה ללמוד ממנה. הולכת להיות בדיחה כזאת, 200 אחוז הולכת להיות בדיחה כזאת.

עדי: תכתוב לה.

דור: ויותר מזה, זה יהיה בפרומו.

עדי: של הספיישל של הזה.

דור: של הספיישל בקשת, שאני אערוך ושאני אשים לזה את הזה, והולכת להיות בדיחה שמשווה בין טרוריסטים של חמאס לטרוריסטים של הרבה ילדים בבית, רחל ואני עושה את כל הדברים האלה. זה מה שהולך להיות, הולך לקרוא את הדבר הזה.

עדי: הקטע הזה יגזר מפה צמוד לפרומו של עוד בכלל, אלוהים יודע כמה, פתאום כולם התחילו לדחות חתונות. חתונות של עוד חודש.

דור: נכון.

עדי: עוד חודשיים כזה, כזה וואו, כמה זמן הולך לנו, הולך לקחת, כאילו, לצאת מהדבר הזה.

דור: תשמעי, אני ראיתי את קטורזה איתה עם רחל גם, הם כבר נפגשו.

עדי: אה, קטורזה?

דור: קטורזה נפגש איתה, אמרה לה, "דבר אחד אני לא מבין, "מאיפה השגת אננס?"

עדי: אוי, נו, באמת. לא, קטורזה חמוד, אבל מה… מה זה בדיחה של 2015, כאילו, המחיר של האננס? באמת, כאילו זה לא, נו, בחייאת.

דור: מה הוא יעשה לה, בדיחות של ביל באו?

עדי: קופסת אננס. מצחיק אבל עם הסוכר.

דור: איזה סוכר?

עדי: זה כזה אמהות מזרחיות.

דור: אני, כן, אני מאוד אהבתי בה, בפולאו-אפ, שהיא אומרת לו שהיא מרוקאית, אני בכלל, אמרתי לו, אני מרבת, מה זה רבת בכלל? אני לא יודעת מה זה רבת.

עדי: את זה פספסתי.

דור: היא אמרה לו, אה, אני מרוקאית, אני חושב שהיא אולי לא מרוקאית גם בכלל.יש שם אנשים טוענים שהיא פרסייה, שהיא, אני לא יודע, צריכה לעשות לה בדיקת דנ"א?

עדי: בדיקת דנ"א.

דור: והיא אמרה לו, ׳אמרתי לו, אני מרבת, אני יודעת איפה זה רבת?׳ ככה היא אמרה.

עדי: אה, כן?

דור: אוקיי, אבל הנטייה, ושוב, זה קטנוניות מאוד גדולה, אני אומר מראש. אבל להפוך, יש את זה תמיד בארץ, להפוך כל, כמו שיש איזה מישהו בבואו לאכול איתי, שהיה חמוד.

עדי: שהיה לו איזה סינק, להפוך אותו לגיבור.

דור: הוא המלך שלי, הוא הזה…

עדי: לא, אבל רגע.

דור: אח שלי כן גיבור.

עדי: לא. אני רוצה להגיד לך שנייה, ההבדל הוא, שהיא, תקשיב, בוא נשים שנייה, אתה זה בצד.

דור: את צודקת, את צודקת.

עדי: מה זה הסיפור המטורף הזה? מי לא היה משתין בתחתונים שלו? היא ניהלה משא ומתן באיזה, היא הייתה גם, נראה לי שהיא, כמו שהנחת רוח הזאת שהיא מתראיינת, היא הייתה ככה גם מולם. שזה די מטורף, תשמע.

דור: זה מטורף לגמרי.

עדי: לא, אני לא, עם זה אני לא מסכימה, אני רוצה להגיד שהיא באמת, יש פה איזה מעשה, אני לא יודעת אם לקרוא לזה מעשה גבורה.

דור: זה בטוח מעשה גבורה.

עדי: יש פה איזה קור רוח פסיכוטי, שאי אפשר להתעלם ממנו, בגלל זה אנשים משתגעים. כאילו מי יכול לעמוד מול כמה מחבלים ולנהל איתם דיבור?

דור: לא, אני אומר, זה מדהים.

עדי: כל העצמם, זירו הזה, ולתת גם את הטייקים שלה על זה אחרי בראיון.

דור: אגב, לא נראה לי שמחבלים שותים זירו.

עדי: אוהבים קולה הערבים.

דור: קולה אדום חזק.

עדי: קולה אדום.

דור: אתה לא תהיה מחבל ואתה תהיה כזה.

עדי: קולה אדום ומיץ ענבים. מיץ ענבים זה ערבי.נורא ערבי, מיץ מנגו.

דור: באמת?

עדי: מיץ מנגו מרגיש לי.

דור: נמשכים למתוק.

עדי: מרגיש לי, אוהבים את הסוכר. אז לנהל, להיות בקור רוח כזה וגם לתת את הטייק שלך אחר כך בראיון, ולא להיות, אני רואה את המרואיינים… זה פוסט טראומה.

דור: ברור, ברור

עדי: אז מה זה? זה חלף על פניה? הפוסט טראומה? אני לא מצליחה להבין.

דור: אולי זה...

עדי: כי אנחנו רואים פה, מקרה יוצא דופן, הרי אנחנו רואים את האנשים שמתראיינים שזה באמת, אי אפשר, באמת אי אפשר להכיל את זה, זה הדבר הכי נורא בעולם, אתה רואה אותם מוכים הלם ופוסט טראומה, ופתאום עומדת מולך מישהי, שכאילו זה לא נגע בה, וזה די מדהים פסיכולוגית, כאילו להבין מה זה הדבר הזה.

דור: כן, זה הסיבה של כל הדבר הזה, שאתה כאילו רואה איך היא בכלל הייתה במצב שבו היא...היא...

עדי: מטורף.

דור: כאילו...

עדי: מישהו כתב לי דואט שלה ושל ליאור נרקיס, שראית את זה שהם שרו לה ליאור נרקיס.

דור: כן.

עדי: אני בכלל לא הבנתי כל כך איך מגיעים, כאילו...זה כאילו מרגיש לי שהתקלות עם מחבל, זה כזה, או שהוא יורה בך או שהוא… מה זה כל הדו-שיח הזה?

דור: נראה לי היה מין מצב...

עדי: איזה מקום זה?

דור: נראה לי יש מצב שהם התלבטו מה לעשות, לא, כי חלק הם חטפו גם.

עדי: איזה זה מין דבר זה לשבת בבית של מישהו, לאכול אצלו ולהתלבט אם לחטוף אותו. כאילו זה נשמע כמו… זה מוזר נורא.

דור: לא יודע, אולי...

עדי: ראית את התמונות של טרנטינו?

דור: תשמעי, טרנטינו הולך לכתוב סרט מדהים על כל מה שהיה פה.

עדי: אני מקווה.

דור: הוא כתב את "ממזרים חסר כבוד" על השואה, אז אני לא יודע מה יהיה שם, אבל טרנטינו, אין מה להגיד.

עדי: רגע, אתה עושה כך עכשיו ברשימות של מי האנשים בחו"ל שעוד לא הגינו, או זה?

דור: קודם כל, אני אגיד לך את האמת זה לא באמת אכפת לי. אבל כן, יש כמה שכאילו, אני אומר… יש כמה יהודים שאני מאוד אוהב שלא אמרו כלום.

עדי: מי?

דור: לארי דיוויד, אבל אין לו חשבון…

עדי: אוי, אוי, רגע, לא, אני… תעזוב את לארי, תעזוב אותו בצד שנייה, בסדר? אל תשחיר לו.

דור: סת׳ רוגן, ניית׳ן פילדר.

עדי: בסדר.

דור: וליל דיקי, אלה כאילו הרביעייה שכאילו...

עדי: וואי, אם לארי דיוויד יגיד משהו על העזתים, אני…

דור: אבל לארי דיוויד הוא לא פעיל ברשתות חברתיות.

עדי: הוא לא פעיל ברשתות, רק מעלה את החולצות שלו ואת הכוסוות שלו כל הזמן, שכאילו, באינסטגרם הוא מוכר כזה חולצות שלו.

דור: אז זה לא הוא...

עדי: מרצ'דנס כזה.

דור: אני לא חושב שיש לו עמוד אינסטגרם רשמי.

עדי: יש לו עמוד אינסטגרם רשמי, אני עוקבת.

דור: אולי את עוקבת אחרי חיקוי מהעמוד הרשמי.

עדי: לא.

דור: של לארי דיוויד, באמת?

עדי: כן, בטח, בטח, אני עוקבת...

דור: אז מישהו מנהל לו את זה.

עדי: בטוח מישהו מנהל לו את זה. הוא סתם פשוט, אם הוא כזה יתמוך בהם, זה יהיה לי...

דור: האמת שראיתי שני פרקים של תרגיע אתמול במקרה.

עדי: אה, כן, וואי, נראה לי כיף עכשיו.

דור: סתם נורא נהניתי, ופשוט חשבתי על זה גם כי בהקשר שיש לו בדיחות שואה הארדקור ממש, את יודעת, עם הפרק הזה שהוא שר עם המנגינה של וגנר, והוא רב עם איזה שכן, או הכלב של הגרמני שעושה הייל היטלר והכלב נרגע.

עדי: כל כך הוא עושה...

דור: זה בן אדם שהמשפחה שלו גם ברח מפולין ורוסיה וגרמניה וכאלה, ופאק. שוב, אני לא יודע מה החיים שלו וכמה זה… אני לא באמת בא בטענות לאנשים.

עדי: לא, לא.

דור: שלא נדבר על האלה הלא יהודים, כאילו, את יודעת.

עדי: הם לא מבינים כלום. זה אזעקה?

דור: לא, כי אחרת היינו שומעים.

עדי: אוקיי, חשבתי ששמעתי.

דור: לא, לא, לא, אני לגמרי על זה.

עדי: רציתי להתייחס לעוד משהו.

דור: בטח.

עדי: ראית איך גל גדות מפחדת מאופירה? זה לא אחד הדברים המדהימים שקרו השבוע? ראית את זה?

דור: לא ממש הייתי על זה, אבל אני יודע שגל גדות כתבה משהו כזה מאוד מאוזן, ואז אופירה נכנסה בה, נכון?

עדי: ואז היא ענתה לה תשובה, ענתה אליה, כאילו, היא ממש כתבה, "אופירה, אהובתי, אני ככה", כאילו...כאילו, מרגיש לי שפתאום שגל גדות היא קצת הילדת כאפות, שלא יודעת מה לעשות בסיטואציה הזאת פתאום.

דור: תשמעי, אני ממש חושב שהיא נכפתה למצב הזה של להיות שגרירה.

עדי: אני לא מצפה ממנה שתהיה שגרירה, אבל כאילו אם את כותבת...

דור: לא ראיתי את הפוסט, לא ראיתי מה...

עדי: אוקיי, היא בהתחלה כמובן עשתה פוסט תמיכה בישראל, דבר מאוד מאוד הגיוני לעשות, אם כל פישר עם 100 עוקבים עושה את זה, אין שום סיבה שאת לא תעשה את זה. ואז היא העלתה, באמת, אני לא מצליחה להבין, את הדבר שאת יודעת שהוא הכי נפיץ, כל כך הרבה אנשים נפלו בזה עד היום, את יודעת מה זה יעשה, אז בשביל מה, כתבה כזה, כאילו, גם הם וגם הם חפים מפשע. אני חושבת שבר רפאלי עשתה את זה, לא יודעת, באחד המבצעים המלחמות, וכאילו, תמיד זה הדבר הכי נפיץ שיש, שכותבים… עכשיו, זה הדבר הכי נכון שיש, כן? מה לעשות? כאילו, באמת, הם מסכנים, אבל...

דור: כן, אבל מצפים ממך בתקופה הזאת להיות מאוד...

עדי: או לסתום את הפה, או לבחור את הצד של...

דור: את הצד של העם שלך.

עדי: גם, גם. ואז אופירה נכנסה בה, ואז היא כזה, ממש התייחסה אליה אישית, שזה מצחיק, כאילו, היא לא אמורה להתייחס אישית לאופירה, אבל כאילו, זה מרגיש לי כמו הילדה כזאת, כמו הילדת כאפות בשכבה, שמפחדת מהערסית, כאילו, שהיא תכפכף אותה בהפסקה.

דור: זה כנראה כזה. היא גם נכנסה בג'ניפר אניסטון.

עדי: כן, ראיתי זירו! זירו!

דור: יו אר זירו! זירו!

עדי: זה הצחיק אותי נורא. בוא'נה, אני תמיד שנאתי את ג'ניפר אניסטון, יאמר לזכותי.

דור: אני חושב שה...

עדי: לא חושבת בחיים שלי.

דור: אני חושב שזה מתאים לפרק, אבל הרגעים הראשונים שחוויתי, עוררות מינית.

עדי: כן? וואו, היא לא עושה לי את זה בשיט!

דור: טוב, מה, כולם דיברו על הפתמות מה...

עדי: תקשיב, היא לא עושה לי את זה בשיט, ויש מלא בנות שאני חושבת שהן מדהימות ואני נמשכת, אבל היא, אף פעם לא הבנתי, תמיד אמרתי, תמיד כזה הסתכלת אליה, כמו, כן, בא בראד בחר, כאילו, תמיד כזה אמרתי. היא לא נראית...

דור: טוב. מבחינת הבנים בפרינדס, אין כל כך למי להימשך, לא?

עדי: אני שונאת פרינדס, אז כאילו...

דור: בסדר, אני גם לא אוהב פרינדס, אבל, זאת אומרת, לבנים היה את ג'ניפר אניסטון, וכאילו, קורטני קוקס, שהיא סבבה, ליסה...

עדי: אבל יש עוד סדרות, לא היה לכם...

דור: לא, אני אומר, אתה כן רוצה לפנטז שאתה מתאהב במישהי מהסדרה? מי מהבנים שם, מי מהבנים שם הוא כאילו, פוטנציאל...

עדי: אני שונאת את הסדרה הזאת.

דור: רוס מטומטם, צ׳נדלר לא אמין, ג'ואי מפגר, הוא לא באמת חתיך.

עדי: אז אתה אומר, היא האובייקט היחיד.

דור: מי האובייקט המיני של הבנות בפרינדס?

עדי: לא יודעת.

דור: מי גונתר? מי?

עדי: אני לא סובלת את הסדרה הזאת.

דור: לא, גם לא בשבילי. אני גם מעדכן אותך, שמניין הבנות מחו"ל, שהתעניינו בי עלה לשלוש.

עדי: אתה יודע שבי לא התעניינו?

דור: אנחנו עובדים על שלוש.

עדי: מניין, אולי זה היה מזמן פשוט, אז הם כבר כזה לא זוכרים, אבל אין שום...

דור: באמת?

עדי: מישהו שהייתי איתו מחו"ל שכתב לי, ועוקבים, כאילו, יש עוקבים.

דור: וואו.

עדי: לא יפה. מה זה אומר? בנות יותר מביעות סולידרית?

דור: לא, אני לא יודע, אבל כרגע הצטרפה אלינו ארגנטינה. המדינה ארגנטינה, אחרי שהיה לנו… אחרי שהיה לנו ארגנטינה.

עדי: הלווינה.

דור: למרות שהיא מיוון, אבל היא גרה שם, אז נאמר שזה...

עדי: אז הייתה וינאית, הייתה ארגנטינאית.

דור: לא, הייתה וינאית, הייתה צרפתיה, ועכשיו היא הצטרפה ארגנטינאית. ושתי המעצמות ששותקות כרגע, זה רוסיה ואנגליה.

עדי: אנגליה?

דור: אנגליה.

עדי: אוקיי, אוקיי. כמה יש לך משם?

דור: אחת.

עדי: אחת.

דור: כן.

עדי: טוב, אנחנו נמתין. דווקא מה היא אמורה הכי להביע, זה רוסיה, אנחנו שנייה...

דור: מבחינתי זה לא שתיקה שלה, זה שתיקה של המעצמה.

עדי: איך קוראים לה ראש ממשלת בריטניה? רישי סונאק? יש לו שם מוזר?

דור: נראה לי כן.

עדי: סונאק? איך קוראים לו?

דור: סונאק, כן. שפגש את ביבי.

עדי: איזה מוזר.

דור: שמה?

עדי: הוא מוזר.

דור: שהוא הודי זה מוזר לך?

עדי: זה מוזר שהוא ראש...הוא מוזר.

דור: שהוא הודי?

עדי: אז אני רוצה להתנצל, אוקיי? עוד, עלות ציוץ, עשיתי השבוע ש...

דור: או, בטח.

עדי: שאני רוצה להתנצל, לא מחקתי אותו, כאילו היו תגובות זעם, אבל...

דור: נו.

עדי: שכאילו כתבתי אני שצריך להבין מה האובססיה של ההודים לתמוך בישראל, ואחר כך הרגשתי רעים עצמי. כי זה כזה חמוד שהם תומכים בנו ועצמי כזה.

דור: זאת אומרת מה היה לגיא?

עדי: מה היה לגיא?

דור: הוא קיבל הודעה מנהג...

עדי: אה, כן, כן, כן!

דור: מנהג מונית הודי.

עדי: שהוא לא יודע מי זה.

דור: שהוא לא יודע מי זה, כשהיה בהודו לפני חמש שנים.

עדי: ראיתי, אני יודעת, הוא הראה לי את זה.

דור: תקשיבי, יש פה תורה.

עדי: אז אני לא התכוונתי להגיד שזה כאילו לא סבבה, זה מדהים.

דור: לא, זה לא נשמע שהתכוונת שזה לא סבבה.

עדי: לא, אחר כך חשבתי על זה, כי גם הודים הגיבו לזה, ואני כזה, אוי שיט, רק שלא יחשבו שאני חושדת בהם או משהו, הכול טוב, מדהים, סתם זה פשוט נראה לי כזה אהבה כזאת, שאני לא מצליחה להבין אותה כל כך. ואז חלק אמרו זה כלכלי, חלק סונים מוסלמים, כאילו כל מיני פרשנות.

דור: נכון, כי גם להם יש שם את כל...

עדי: אבל אמרתי, מתי שהוא נצטרך להתעסק בזה, לא כעת, אבל...

דור: אני ראיתי איזה ציור שהודי הגיב על ביבי או משהו כזה, "We stand with Israel", ואז היא ציירה "ישראלי מחבק הודו", הודי, הציור הכי מכוער שראיתי בחיים, אדם מבוגר שצייר ציור.

עדי: וואי.

דור: אגב, הציורים לחיילים, "ילדה בת 11", אני לא יודע אם זה אמיתי, אם תשמרו עלינו וציינו אותם בתחת, שוב, זה השימוש בקללות שאני אוהב.

עדי: זה אמיתי, זה אמיתי וזה...

דור: אני מקווה, זה הדברים האלה שאתה אומר כן.

עדי: מה עם שלום דומרני?

דור: האם זה בסדר שילדה בת 11 מאחלת לזהן בתחת?

עדי: כנראה ביום רגיל לא.

דור: האם זה הומופובי? האם זה מיליטנטי מדי? כן וכן וכן. האם זה מצחיק? כן ועוד. עוד ילדים אני רוצה, עוד ילדים. עוד ילדים תשמרו עלינו וששמחה רוטמן יחנק מזין.

עדי: מה עם דומרני?

דור: שחילק סיגריות, לא?

עדי: זה היה כל כך מצחיק. זה היה כל כך מצחיק, כי כאילו, איך דבר כזה יכול להיות כאילו לגיטימי באיזשהו מקום? אבל זה היה פשוט מדהים, כאילו שעבריין ערס פשוט בא, גם ספציפית בא עם סיגריות, שזה מה שמצחיק.

דור: כן, זה כל כך...

עדי: כן, הוא לא אמר כזה, אני אתרום, הוא לא, לעמותה, הוא לא אמר כזה, אוקיי, בואו נעביר להם מזון. וואלה, סיגריות. וזה פשוט קרע אותי אותי.

דור: אני יודע, אני יודע, מה חייל צריך.

עדי: החייל צריך סיגריה טובה! זה פשוט מדהים, כאילו, מדהים, מדהים, מדהים, שהוא בחר דווקא סיגריות.

דור: כן, הוא לא כזה הביא חבילת שי.

עדי: הוא לא הביא שוקולדים.

דור: לא שוקולדים, כן.

עדי: סיגריות.

דור: הוא הביא להם סיגריות.

עדי: אני מאוד אוהבת הציוצים, כאילו, אהבתי מאוד את הציוצים, על דומרני, היו ציוצים נורא מצחיקים.

דור: אני קצת פספסתי. ראית מה קורה בגריינדר?

עדי: כן, בטח, לא רק בגריינדר, יש בעוד מלא רשתות כאלה.

דור: שמח בטירוף, מעבר ל...

עדי: כן, מי שצריך, ראית את המי שצריך מציצה, שגרירי ש...

דור: [מקריא] סיירת מוצצים, מילואימניקים ,חיילים ושוטרים, צריכים מציצה שלחו הודעה, רוצים להצטרף לסיירת שלח הודעה.

עדי: אתה חושב שזה אמיתי?

דור: עוד יוזמות מרגשות שמתארגנות. כן, למה לא?

עדי: כן.

דור: תראי, מה זה, אין להם חמ"ל, אבל זה כנראה בן אדם או שניים ש...

עדי: זה נשמע לי מופרך מדי, כאילו שבאמת, לא יודעת.

דור: זה מישהו ששינה את השם שלו לזה, זה לא עכשיו, את יודעת, אין להם...זה לא ארגון.

עדי: לא, אבל רגע, אתה מדבר על הגריינדר, על ההומואים.

דור: כן.

עדי: אני מדברת על נשים.

דור: אה, זה אני לא...

עדי: זה מוזר.

דור: לא.

עדי: ההומואים, אני...

דור: זה לא אותו דבר.

עדי: ההומואים, אני לא, אני מאמינה כל...

דור: אבל היה גם זה, צריך מחפש זרע בחולון, את לא ראית?

עדי: כן, ראיתי את זה, כן.

דור: ממש, ממש...

עדי: הומואים חרמנים בכל מצב, אה?

דור: עם ישראל מראה את גדולתו ברגעים הכי קשים.

עדי: לא, אבל גם, כאילו, אתה חרמן, כאילו? זה כזה, אחרי שקצת כזה...

דור: האמת שזה באמת מוזר.

עדי: נכון, זה כאילו, סליחה, זה הייתה הטרדה מינית אני מרגישה, לשאול אותך ככה. באמצע היום, האם אתה חרמן דור.

דור: אין לי ליבידו, ממש לא.

עדי: אבל יש רגעים שגם כן, לא? כזה בבוקר בקהות חושים שעדיין לא...

דור: לא כל כך, לא כל כך, זה יחזור.

עדי: זה גם שאלה מעניינת, אתם חרמנים, אתם לא חרמנים, כאילו, זה...

דור: כן, נכון.

עדי: תגיד, כותבות לך בנות?

דור: כותבות לי בנות?

עדי: לא, כאילו, כותבים לי אנשים, זאת אומרת.

דור: בנות, מה ההבדל בין בנות?

עדי: לא, בנות כאילו להעמיס, זה מה שאני שואלת.

דור: אה, לא, מה פתאום.

עדי: בכלל כלום?

דור: לא, פתאום.

עדי: אתה יודע שהיו כזה מתקפות אוויריות, כאילו, בעבר, כל מיני מתיחות וזה, כן כזה כולם התעוררו וחרמנים כזה וכזה, בואי, רוצה לבוא, אני אבוא, כאילו.

דור: אני מרגיש שאנחנו כולם מפוחדים ודואגים.

עדי: משהו אחר, אה?

דור: בשביל הדברים האלה כרגע.

עדי: אלוהים שיעזור. בקיצור, זאת לא מלחמה שתעשה בייבי בום, אתה אומר.

דור: אני ממש לא יודע, מעניין באמת מה יהיה אחר כך, מה אנחנו כאילו… לאן כל זה הולך? לאן, מה יהיה אחרי? איזה, האם אנשים שרצו לרדת מהארץ ירדו או לא.

עדי: האם ישארו שמאלנים במדינה?

דור: האם ישארו שמאלנים, כן, הא?

עדי: כן, זה קטע כזה. אה, ירון לונדון אמר אתמול, ירון לונדון שצריך לזיין את עזה. כאילו, ירון לונדון, השמאלני באדם, כאילו, זה...דברים מדהימים.

דור: כן, זה גם נורא מדהים. זה שאתה רואה אנשים מאוד… את רוצה שנשמע הודעות?

עדי: בוא נשמע הודעות, כי אמרנו שנשמע הודעות.



12 views0 comments

Comments


bottom of page