top of page

קפיצת גדילה - פרק 1 - הכל שקרים







(קפיצת גדילה עם פז בן נון ומיקה רונן יצחקיאן)

(מוזיקה)

מיקה: היי (לוחשת)

פז: היי, מה קורה? (לוחשת)

מיקה: בסדר. (לוחשת)

מיקה: טוב, אז היי פז.

פז: היי מיקה.

מיקה: מה קורה?

פז: בסדר. יו התחלנו בלחישות שזה כל מי שמאזינה, מאזין ויש לו אולי יצור חי שישן בבית יודע ש (לוחשת) ככה מדברים בשלבים מסוימים של היום.

מיקה: אה, כן. אפילו לכלבה שלי אני עושה את זה לפעמים. אז זה לא משנה איך אני אדבר לידה, היא לא מתעוררת. (צוחקת) אז אני מיקה, מיקה רונן יצחקיאן. אממ...אני מעצבת פרודקט בסטרט-אפ, אני אמא ואני ורדה רזיאל ז'קונט של כל האימהות שהביאו יצור חי לעולם אחרי ספטמבר 2019.

פז: זה מאוד נכון. אני פה לגבות את האמירה האחרונה הזאת. אני פז בן נון ואני גם אמא וגם מנהלת שיווק בחברת הייטק וגם צורכת הרבה פחמימות, קפאין, עוד לפני שהיה לי ילד, אבל מאוד מתגאה בפן הזה באישיות שלי.

מיקה: עכשיו יש לך רק יותר הצדקה.

פז: רק יותר הצדקה, זה נכון. למרות שיש איזשהו PHASE קטן בתוך ההיריון שבו מבהילים אותך על כמויות הקפאין, אבל התינוק שלי יצא בלי זנב למרות שכאילו צרכתי הרבה.

מיקה: לי היה בדיוק ההפך. (צוחקת) לי היה לחץ דם כל כך נמוך בהריון, שאמרו לי פשוט "תקשיבי, את צריכה לשתות חמש כוסות קפה ביום או שתי אקסל". זה נוגד את כל מה שאי פעם למדתי עליו.

פז: מי הרופא הבת ימי שהמליץ לך לשתות אקסל? זה מרשים ביותר.

מיקה: כל דבר שיעלה לך את הלחץ דם.

פז: טוב, אז בעצם לשם מה התכנסנו? נראה לי חשוב לציין.

מיקה: נכון.

פז: טוב. אז אני ומיקה חברות מהגן שזה לומר שהכרנו באינסטגרם לפני מעט מאוד זמן ואני די בטוחה שאני התחלתי איתך.

מיקה: את לגמרי התחלת איתי.

פז: נכון. אם תיכנסו לאינסטגרם ותחפשו את מיקה, אתם תבינו גם למה התחיל שם סיפור אהבה.

מיקה: אני לא אבין את זה לעולם.

פז: זה בסדר. מזל שאני פה בשביל זה.

מיקה: אני מעלה ארבע תמונות בשנה.

פז: הן כולן ממש מוצלחות.

מיקה: נכון. נכון. לא אשקר. כולן מניו יורק.

פז: ובעצם אני התחלתי להיות סטוקרית מלחיצה של מיקה כי נכנסתי להריון והכל היה גדול ומפחיד והרגשתי שאף אחד לא מספר לי את האמת. ובכל שלב שהתקדמתי, גיליתי עד כמה אני לא יודעת ועד כמה למרות שצרכתי את כל הספרים וקראתי את כל הדברים וכאלה,

מיקה: אני חייבת לציין שעשיתי את הצעד כאילו של אחרי שאת התחלת איתי,

פז: כן,

מיקה: כאילו אחרי האהבה הווירטואלית שלנו.

פז: נכון.

מיקה: אמרתי לך "יאללה בואי לקפה או סיבוב"

פז: נכון.

מיקה: אחד מהדברים האלה שעושים עם עגלה.

פז: ואז סיפרתי לדן שאני יורדת לפגוש מישהי שפגשתי באינטרנט והוא אמר לי "תיזהרי שלא תגלי שזה בחור גדול ומפחיד שעד עכשיו דיברת איתו על השליה הקדמית שלך".

מיקה: ודן אכן בא לוודא שאני לא בן אדם שמן, מיוזע בן 50. ואני כאילו וואי אני ממש, זה גם קצת מחמיא כאילו, כי אם הייתי בן אדם בן 50 זה אומר שהשקעתי ממש, ממש הרבה.

פז: חוץ מזה אני חושבת שבשביל להכיר כאילו מונחים בעולמות ההיריון והלידה ברמה כזאת מבלי להיות אישה בשלבים האלה, צריך להיות ממש קריפ. אם אתה לא בתוך זה ואתה יודע מה זה, זה מאוד משונה.

מיקה: מאוד משונה.

פז: אז חשבנו שנתחיל בלדבר קצת על מה בעצם מביא אותנו לפודקאסט הזה ובכלל לפורמט הזה של להחליף דברים ולשתף אתכם בשיחות בינינו.

מיקה: בואי לא נלך סחור סחור. התשובה היא מאוד ברורה. כל מה שאמרו לנו אי פעם הוא שקר אחד גדול, ענק, מסריח שכולם משתפים איתו פעולה. זה כאילו באמת נורא ואיום. כל מה שאני ידעתי על כאילו, אני חושבת שהדבר הכי קרוב לאמת זה שחסידה מביאה את הילד למיטה. כאילו כל השאר, כל מה שאומרים חוץ מזה הוא פשוט שקר וכזב. הנה לדוגמא, אמרו לך "אל תשתי קפה, יצא לך ילד היפראקטיבי עם זנב" ולי אמרו "תשתי אקסל" ואין לי ילדה עם זנב ולא היפראקטיבית בינתיים. טפו. שתישאר צ'יל.

פז: נכון. אני חושבת, כאילו אני לא חושבת שאף אחד מתכוון להוליך אותך שולל בתוך המקום הזה, אבל יש משהו ברגעים כאלה של כנות בין שתי נשים שעברו, שהן בתוך תהליך של הריון ולידה, שמתכננות על זה, שהביאו ילד, הביאו ילדה, שהחליטו לא להביא ילדים. לא משנה באיזה מקום אתה נמצא על הסקאלה, יש משהו בלחוות את זה שמן גורם לך להבין את האמיתות של דברים. ואז פתאום האפשרות לחלוק את זה עם מישהו שעבר את זה ביחד איתך, אני חושבת שיש בזה אלמנט מאוד מרגיע. כאילו החברות שלי איתך והלשמוע ממך דברים שכזה לא היה לי שום מקור אחר לקבל את זה מהם, הרגיע אותי.

מיקה: אני חושבת שלבשתי בגדים נורא יפים בהריון. עוד דבר שלא אומרים לך. אומרים לך "תיכנסי להריון, את תהיי זוהרת, יהיה לך שיער מדהים". לא. לא היה לי שיער מדהים בהיריון. אני יודעת שלך היה. בבקשה עוד שקר. אז לי לא היה שיער מדהים. ספוילר לעתיד – כן הייתה לי את הנשירה של אחרי ללא השיער המלא של לפני. בכל אופן, היה לי בגדים ממש, ממש יפים. אני היום מסתכלת על התמונות של ההיריון ואני כזה וואו, אני כאילו אמא'לה איזו מהממת הייתי.

פז: היה לך חשק להתלבש?

מיקה: ממש, ממש לא. אבל היה לי את הצורך הזה כי עבדתי. וכאילו ללכת עם הבטן שלך בחוץ זה כזה לא לגיטימי.

פז: פחות סבבה.

מיקה: רוב הזמן. אניווי אז היו לי בגדים נורא יפים ואת נורא רצית לדעת מאיפה הם. ואז אמרתי לך תשמעי, לא נעים לי להגיד כי אנחנו לא מכירות והאוברול הזה עלה 280 דולר. (צוחקת) אבל זו הקנייה הכי טובה שעשיתי. באי דה וואי, נכון ואני לא רוצה כאילו עכשיו להוציא שם רע לאיזושהי מכבסה בת"א מאוד, מאוד פופולרית עם אפליקציה שאיבדה לי את האוברול הזה.

פז: חמור מאוד. על פחות מזה אנשים יצאו למלחמות. כן, זה נכון. אני חושבת שהאלמנט הזה גם, אני זוכרת שבאמת השיחה הראשונה שלנו הייתה סביב בגדים. ליטל דיד איי נואו שהקורונה תגיע ואני אבלה את כל השליש האחרון של ההיריון שלי עם הבטן הענקית שלי לובשת טרנינג כל ימי הטרנינג של שינה וטרנינג של עבודה ושניהם היו טרנינג.

מיקה: פשוט אומרים לך שאת תהיי כזאת זוהרת, יפה, מהממת. שוב, לא קרה אצלי. לכן השקעתי בבגדים ב-270 דולר או 280, ממש סליחה כאילו. לא ידעתי שתהיי קורונה. אניווי וכאילו בחנויות בארץ, נראה לי אמרתי לך את זה גם. פשוט אהה! את מרגישה כמו פילונת. מעולה, יש לנו PATTERN שממש יבליט את זה. זה PATTERN מעוינים בצבע חום מוקה ונקודות ורודות, זה משהו. ואת באמת, את נכנסת לחנויות, כל חנות שאמרו לי בארץ, פשוט את מרגישה אומללה. את אומרת כאילו, אני גם ככה פילונת, למה כאילו? שחור זה צבע שמח.

פז: גם המוכרות בחנויות האלה תמיד יש להן נטייה כזאת להיות כאילו כמו מוכרות פעם כזה. כאילו אין את האווירה הזאת של תני לי רגע להסתובב ולראות מה יתאים לי ולגוף המתפתח והמשונה הזה שאני לא יודעת איך להכיל אותו. זה מן כזה "בואי אני אראה לך ואת צריכה ככה ואת צריכה ככה" והכל מרגיש אוברוולמינג. אני ממש מרגישה שנכנסתי לאחת החנויות האלה ברשת מוכרות והרגשתי מותקפת אישית, זה היה מאוד קשוח.

מיקה: כן, הן עושות לך מן ספליינינג על ההיריון שלך.

פז: זה נכון.

מיקה: וכאילו הן לא בהיריון. אני מרגישה שמוכרות בחנויות של בגדי הריון, צריכות ללבוש את הבטן הריון של הדוגמנית המסכנה מ-ASOS שהיא באמת כבר שנתיים בהריון. מאמי, תלדי! כאילו תחליפו דוגמנית. אני עד עכשיו מסתכלת. את יודעת, מה שכולנו עושות. אני גוללת לי בלילה ב-ASOS.

פז: עדיין מקבלת הצעות ל-MATERNITY כי ASOS לא הבינו שאחרי תשעה חודשים התינוק נולד.

מיקה: ברור, כי יש להם דוגמנית שהיא באמת כבר מעל שנתיים בהריון, מסכנה.

פז: את אומרת יש הצדקה.

מיקה: הם לא יחליפו אותה.

פז: נכון. אני באותה הפעם שהייתי בחנות, המוכרת גם העיזה לשאול אותי "וואי זה אמור לקרות כל יום", הייתי בחודש שביעי. לא נעלבתי, לא נפגעתי ולא הלכתי לבכות אחרי זה באוטו. אף אחד מהדברים האלה לא קרו.

מיקה: בטוח לא עשית את זה?

פז: לא. זה היה ממש יפה ונעים. כן. אז נכון, בגדים להיריון זה נראה לי דבר משמעותי.

מיקה: זה היה החיבור הראשוני.

פז: זה היה החיבור הראשוני שלנו ועד היום אנחנו מחליפות, עושות מסיבות לינקים. אם מערכת היחסים הזאת תתפתח היטב, אז יכול להיות שגם המאזינות שלנו יצטרפו למסיבות הלינקים השופעות שלנו לפני שתינוקות הולכים לישון.

מיקה: זה משהו שצריך לעבור הלאה. שלא יישאר רק אצלנו.

פז: נכון.

מיקה: רק כדי שאולי אנחנו נגיד יש יותר מדי אנשים שקנו במקום הזה, אני צריכה למצוא מקום אחר להזמין ממנו.

פז: נכון. אז זה התחיל ממערכת יחסים שהייתה קשורה בבגדים, אבל נראה לי שמהר מאוד זה עבר ל...

מיקה: לאמריקנו קר.

פז: לאמריקנו קר. אמיתי, לא וירטואלי. הרבה ממנו, למרות שכאמור הפחידו אותי. אני הייתי בהריון, מיקה כבר הייתה, את כבר היית אחרי, הרבה אחרי. צריך להגיד שזה לא היה מסונכרן.

מיקה: לא כזה הרבה אחרי.

פז: בעיניים שלי זה נראה הרבה אחרי. כל אמא שראיתי בזמן שהייתי בהריון, הרגישה לי כמו הדבר הכי מנוסה.

מיקה: מלא זמן הריון. הייתי בהריון מלא זמן. (צוחקת) את חושבת שכל אמא היא הרבה אחרייך. אני חושבת שכל אחת שהיא בהריון זה נצח. הכרתי אותך לפני שבע שנים.

פז: אנחנו מכירות מהגן, ברור. ואז באמת זה הפך למערכת יחסים אמיתית. ראיתי שבעצם את לא איש גדול ומפחיד שמפתה נשים שמנמנות. כן. ועשינו סיבוב נראה לי בפעם הראשונה, אנחנו שתינו מת"א, צריך להגיד. אם לא יודעת, אם כל מה שאמרנו עד עכשיו לא הסגיר אותנו באיזושהי צורה.

מיקה: כן, אמריקנו קר ובגדים יקרים מדי.

פז: אחח אנחנו דוחות.

מיקה: לגמרי. אנחנו הקלישאה. גרתי בבאזל (צוחקות)

פז: ואז עשינו סיבוב. ואז הבנתי שזה זה, זו הייתה אהבה ממבט ראשון ושהאינסטינקטים שלי כולם היו נכונים.

מיקה: אמרת לדן אחר כך.

פז: אמרתי לדן "אני יכולה לדבר עם אנשים באינטרנט ולהיפגש איתם, האינטואיציה שלי במקום הנכון". ומהר מאוד מלדבר איתך על בגדים, סיפרתי לך את כל נבכי הדברים שהתרחשו בהריון שלי, שספוילר, היו קשורים גם בדימומים כאלה ואחרים ועוד לא יודעת, איברים שכזה זזו להם.

מיקה: כן, הנה חברות, אנחנו מגיעות לכל השקרים. לאט, לאט אנחנו נמנה את כולם ופשוט לא יהיה פודקאסט. האיברים שלי לא היו בהרמוניה עם ההיריון שלי. לא הייתה שום הרמוניה. אני חושבת שהרגשתי את הצלע שלי בגרון רוב הזמן. ואליס הייתה קטנה. ברמה ששלחו אותי לעשות עוד בדיקות לוודא שהיא באמת בסדר.

פז: אני חושבת שצריך להגיד רגע שאליס זאת הבת שלך.

מיקה: זה נכון.

פז: סליחה, תמשיכי.

מיקה: סבבה. קיצר, הפחידו אותי שאולי היא תהיה קטנה מדי, אבל האיברים שלי לא הרגישו שהיא כזאת קטנה. הם היו בכל מקום. בעיקר בגרון שלי. וחלק מהזמן הרגשתי שאני צריכה להוציא אותם בשירותים ובכל מיני, איך שכל אחד ידמיין את זה. לא הייתה הרמוניה. אין הרמוניה בגוף בהיריון, אין שלווה, לא כיף. שבוע 32 לא כיף.

פז: לא כיף.

מיקה: לא כיף, את מחכה שזה ייגמר ואת גם לא רוצה שזה ייגמר כי את לא רוצה שזה ייגמר מוקדם מדי.

פז: את גם מפחדת ממה שיבוא אחרי. כאילו להיות בהיריון את עושה כמעט שנה. את מתרגלת למצב הזה שבו את אחראית על ללדת יצור חי והוא נמצא בתוכך ואת בגדול האחראית שיודעת.

מיקה: את אינקובטור.

פז: את אינקובטור בגדול. ותכלס גם מה שמגיע אחרי זה הוא נורא, נורא מלחיץ.

מיקה: וואי, אני כאילו כל כך רציתי שזה ייגמר כבר. כאילו באמת, שוב, אני אומרת לך את זה עכשיו. בדיעבד אני מסתכלת באינסטוש וזה וכזה אה, דווקא היה לי הריון סבבה, נראיתי טוב וזה. לא אגיד גלאם, לא אגיד שיער שופע, אבל נראיתי בסדר. באמת הייתי רק פילונת, לא הייתי פילה. טוב רגע, סיימנו, דיברנו על זה מספיק. אני רוצה שנחזור לנושא המקורי שהוא מה הוביל אותנו בכלל להגיע, למה? לי יש שני חתולים וכלב, מה היה לי רע להישאר עם שניהם?

פז: כן, אני חושבת שזו השאלה ששאלתי את מיקה כמה וכמה פעמים בכל קפיצת גדילה שחווינו עד כה, שזה מה היה לי רע, למה לא לקחתי פשוט חתול? זה יכל להיות נחמד. היינו מתוודעים אחד לשני, היה לו קופסא קטנה עם חול, נכון? זה מה שקורה כשיש חתולים.

מיקה: הוא היה יכול להיות עיוור.

פז: נכון. אנחנו בנוכחות של חתול עיוור פה בזמן הקלטת הפודקאסט שאני שוקלת לגנוב הביתה. ובאמת השאלה הזאת של מה היה לנו רע ובכלל אני חושבת, לקבל את ההחלטה הזאת להתרבות זאת החלטה נורא גדולה.

מיקה: רצית ילדים?

פז: לא תמיד ידעתי שאני רוצה ילדים. לא תמיד ידעתי. גם לא היה לי איזשהו טיים סלוט ספציפי שבו ידעתי שבו זה יקרה. ותהליך קבלת ההחלטה סביב זה גם בפן הזוגי וגם בפן האישי היה תהליך מאוד מורכב. אצלכם?

מיקה: אני...לא וכן, אני כזה, אני לא מתה על ילדים. כאילו...זה בסדר, עכשיו יש לי אחת אז כזה אני מראה לכולם את התמונות שלה.

פז: כן? את לא מהאימהות האלה.

מיקה: אני לגמרי מהאימהות האלה. כל הטלפון, בדיוק קיבלתי הודעה בזמן פשוט מושלם כי אתמול הכריזו על האיפון החדש ונגמר לי הסטורג' באיפון.

פז: הו לא.

מיקה: זה בגלל שהכל תמונות של אליס. הכל תמונות ווידאוים של אליס. אני חושבת שככל שהיא גדלה, יש הרבה תמונות שלה עם החתולים והכלבה שזה כאילו מדהים, אבל אני לא הייתי בטוחה שאני רוצה ילדים. אני חושבת שזה התחיל מזה שטוב אנחנו ביחד 7 שנים, משעמם לי טילים. כאילו באמת. סבבה, אני רוצה עוד לטוס בעולם ולטייל ולאכול, אבל כאילו...אין לנו כאלה הרבה נושאי שיחה. בוא...

פז: כמה אפשר לספר עוד פעם את הסיפור על הפעם ההיא שלא יודעת...היינו באיטליה. הפעם ההיא ש...

מיקה: הפעם ההיא שהיינו באיטליה וכאילו קניתי לך קרפ כי רציתי לקנות נעליים. אה לא בעצם זה היה בפריז, זה באמת סיפור אמיתי. וקוקי אכל, קוקי זה בן זוג שלי. אז אני נורא רציתי לקנות נעליים בפריז ואמרתי "אוי מאמי תראה, דוכן קרפים, הנה קרפ עם שוקולד נוטלה בננות וקוקוס קלוי, בבקשה קח ביי".

פז: שזה אגב מיומנות מאוד חשובה כשיש לך תינוקות. היכולת להסיח את תשומת ליבם במשהו מתוק, גדול, נכון? הכל אפליקטיבי גם לחיים של אחרי.

מיקה: מכיוון שאנחנו אימהות תל אביביות, אז אליס עוד לא נחשפה לסוכר.

פז: אליס חושבת ששוקולד זה חרובים. כל שומעי הפודקאסט צריכים לא לספר לה ששוקולד חרובים זה לא שוקולד אמיתי.

מיקה: מסכנה. שמעתי עכשיו על אמא בגינה שהילד שלה בכה "פטל, פטל" ואז הביאו לו בקבוק מים. הוא חושב שמים זה פטל.

פז: אויש, שברון הלב.

מיקה: אנחנו כאילו אכלנו כל כך הרבה שקרים, אז הנה אנחנו נאכיל את הדור הבא בשקרים.

פז: זה בדוק יוצר בעיות של TRUST ISSUES רציניים מאוד אם אתה מסביר לילד שלך שמים זה פטל.

מיקה: כן. בקיצור, אני וקוקי ביחד 7 שנים פלוס והיינו במלא מקומות בעולם והיינו בהופעות והיינו בפסטיבלים. היינו בכל הדברים שצעירים עושים. שלא לדבר על דברים שלפני הקורונה. אבל זה משהו אחר. וזהו.

פז: ואז נגמרו נושאי השיחה.

מיקה: נגמרו נושאי השיחה, ראינו את כל העונות של רופול. ראינו פעמיים את משחקי הכס. עברנו על כל מה שאפשר לעבור. באמת כאילו היינו יושבים אחד ליד השני עם רגל אחד על השני וכאילו בטוויטר.

פז: גוללים.

מיקה: מקריאים ציוצים (צוחקת)

פז: מה ז"א, זאת זוגיות טובה.

מיקה: ברור שזו זוגיות טובה, אבל כאילו את אומרת, אולי אני רוצה ערך מוסף.

פז: רגע, זה היה ממש יום כזה שהחלטתם? דיברתם על זה ואמרתם "טוב, מעכשיו!"? כזה?

מיקה: כן.

פז: כן. יאללה.

מיקה: מעכשיו? לא, רגע, רגע, רגע. אני צריכה לעשות בדיקות, אני נורא אשכנזייה.

פז: נכון, נכון.

מיקה: אני כאילו, אני ממש, ממש אשכנזייה.

פז: הנה זה ממש פרח לי מהראש, אבל זה נכון. אתה מקבל את ההחלטה הזאת ואז אתה מבין שכאילו,

מיקה: אתה לא באמת יכול לעשות את זה עכשיו.

פז: זה לא קורה.

מיקה: אתה אומר מעכשיו ואז אתה מבין שעכשיו צריך לחכות חצי שנה בערך כי זה כאילו חיסון, אני הייתי צריכה לעשות חיסון. היה חסר לי נוגדנים של משהו. היינו צריכים לחכות עוד שלושה חודשים.

פז: אוי, לי גילו שאין לי מספיק נוגדנים אבל כבר הייתי בהריון. אז את לא כזאת אשכנזית את רואה?

מיקה: לא, כאילו מכינים אותך שזה לא יקרה.

פז: שזה ייקח זמן.

מיקה: כן. באמת אני חושבת שמכל האנשים שאני מכירה,

פז: אפשר להגיד בנות כמה אנחנו?

מיקה: כן אפשר.

פז: אנחנו בגיל סבבה נראה לי, נכון?

מיקה: לא. אבל בסדר.

פז: אני אגיד בת כמה אני.

מיקה: נו.

פז: אני בת 31.

מיקה: אני בת 33.

(צוחקות)

מיקה: נראית פחות. בת 24. (לוחשת) בלבלת אותי.

פז: עושים מלא בדיקות.

מיקה: כן, עושים מלא בדיקות. ברח לי החבל מחשבה.

פז: החבל?

מיקה: לי זה חבל.

פז: החבל? הצינור, צינור מחשבה ברח לך. לא היה לך נוגדנים, אבל גילו לך את זה אחרי שכבר היית בהריון.

מיקה: כן. אה, כל הזוגות שאני מכירה זה או שהם נכנסו, אין הוא התעטש לידי ואני הרה. או שכאילו לקח לנו חצי שנה פלוס. אני מכירה גם הרבה IVF וכאלה שלקח יותר זמן, אבל זה סיפור אחר. את מכינה את עצמך ליותר, את לא מכינה את עצמך של כאילו יאללה. מרימה את הרגליים באוויר וזה קורה, זה שם. זה לא. אצלנו זה כן היה ככה. אנחנו אמרנו יאללה, נעשה ילד. WOO אנחנו צעירים, נעשה סקס.

פז: (צוחקת)

מיקה: סקס! את ממציאה שמות קוד כזה לסקס. זה כאילו נורא מדליק.

פז: מי עוד נמצא אתכם בבית? למה אתם צריכים?

מיקה: שני חתולים וכלב. את לא רוצה להגיד לחתול "הי קוקי רוצה לעשות אחלה חתול" לא, את אומרת אנחנו נהנה מזה. ולא נהנינו. פשוט נכנסתי להריון באמת מהפעם הראשונה ובאמת ברגע שגיליתי, זה היה כי הקאתי במשך שלושה ימים. השלושה ימים האלה הפכו ל-38 פלוס 2 שבועות שהקאתי בהם כל יום.

פז: עוד שקר שמספרים.

מיקה: אה?

פז: עוד שקר שמספרים שההקאות נגמרות בשליש הראשון.

מיקה: נכון. אני עבדתי בחברה שהיינו 7 נשים בהריון בו זמנית. באי דה וואי, חברה של 30 אנשים, זה אחוז מאוד גבוה של הריוניות.

פז: מאוד גבוה.

מיקה: ויש קטע של הריוניות שכולן יושבות, אוכלות צהרים ורע להן. כאילו רע להן, הן לא אוכלות את מה שהן רוצות. נפוחות להן הרגליים, נפוחות להן הציפורניים. כאילו הכל נורא למרות שכאילו לא. ואז תמיד היה איזשהו שקט, מישהי מרימה את הראש ואומרת "לפחות אין לי את ההיריון של מיקה".

פז: ואז משהו נזרק לה לראש או שלא?

מיקה: לא, אני פשוט הייתי מהנהנת בנכון כי הייתי מסתכלת עליה ואני לא יכולה לאכול את כל מה שאת אוכלת כי אני מקיאה. ואגב, זאת שהכינה טוסט ושרפה אותו, אני לא אגיד את שמה, אני בחיים לא אשכח לה את זה. המשרד שלי היה נורא קרוב למטבח והיא פשוט הייתה שורפת טוסטים ואני פשוט הייתי מקיאה כל יום כשהיא הייתה שורפת את הטוסט. זה לא יפה. זה לא יפה אנשים, אל תשרפו טוסטים.

פז: אצלי לא היה את הקטע הזה. כל הזמן חיכיתי שיהיה לי את הדבר הזה שאני כאילו אגעל ממנו או לא אוכל להריח אותו, אבל הכל בא לי בטוב. כאילו כל דבר שהרחתי, היתרגם אצלי כמשהו שאני יכולה לאכול אותו. כל הזמן דן אמר לי כזה "אין איזה משהו שעושה לך כזה רפלקס?" –"לא, לא, זה מריח מצוין, איפה הטוסט הבא? איפה הדבר הבא שאני יכולה לאכול?" אצלי זה התחיל, אצלנו גם זה התחיל יחסית סבבה, יחסית מהר. למרות שיש את הקטע הזה שברגע שאתם מחליטים להיכנס להריון, אז כל מה שאת רואה סביבך זה אנשים בהריון. אני ממש זוכרת שהיינו בים, כזה החלטנו שמתחילים ודן לא שם לב לזה, אבל אני חושבת שכל זוג הריוני שהיה ב...

מיקה: בתל אביב?

פז: זהו, בפער של קילומטר מאיתנו. המוח שלי התביית עליו, העיניים שלי ישר שמתי לב לזה. ואצלי לא היו הקאות, אבל היו בחילות כאלה נוראיות שלוו בזה שהייתי כל הזמן נורא רעבה. אז לחוות בחילה עצומה לצד זה שתוך כדי נורא בא לך לאכול, זאת חוויה מאוד משונה שאני לא ממליצה עליה לאף אחד.

מיקה: כל הזמן אמרו לי "יש לך בחילה, את הולכת להקיא, תאכלי שקדים". אני מקיאה. אני ליטרלי עכשיו הקאתי, איך אני אוכל שקדים? תאכלי, זה יעביר לך את הבחילה. ולגבי מה שאת אמרת, אז יכול להיות שכולם. כל החברות שילדו עכשיו/בהריון/בהריון שני,

פז: וואו.

מיקה: יש לי פער של שנתיים עלייך מתוקה.

פז: תכלס.

מיקה: קיצר, לא שמתי לב. כי המוח שלי הוא בקטע של עד שאני לא רואה ליטרלי ראש יוצא מהפות של מישהי, מבחינתי היא לא בהריון. לא משנה איזו בטן תהיה לה, לא משנה אם תהיה לה את התמונה הזאת של הצלחת על הבטן הענקית אוכלת קורנפלקס. היא לא בהריון מבחינתי, אני לא אשאל אותה, זה לא מעניין אותי.

פז: כן. צריך להגיד, לא חושבת שיש מאזינות שחושבות אחרת, אבל כן, אלא אם נאמר לך מפורשות או את רואה באמת ראש יוצא מפות. אני מקווה שאף אחת לא תראה את זה סתם ככה באמצע היום שלה.

מיקה: זה יכול לקרות, זה יכול לקרות לכל אחת.

פז: אני הייתי במטבחון של העבודה. הייתי ממש בתחילת ההיריון, עוד אף אחד לא ידע חוץ מכזה דן כי הוא בן זוג שלי, סיפרתי לו. והמנקה במטבחון של העבודה,

מיקה: (צוחקת)

פז: בן אדם מוזר.

מיקה: צעקה. המקום היה מלא אנשים, סבבה? זו הייתה הפסקת צהרים כזאת.

פז: רגע היא ידעה?

מיקה: היא לא ידעה, אין סיבה שהמנקה בעבודה תדע. דן ידע וזהו. ואז הייתי במטבחון והיו שם מלא אנשים ואז היא צעקה "אה את בהריון". ואני הרגשתי כאילו שאני כולי מאדימה. כי הייתי באמת, זה היה שבוע ארבע, היה מדובר בגרגר. ייתכן והיה לי פאוץ' קטן עוד לפני זה, בסדר. אבל אין צורך לצעוק את זה לכולם. וישר צעקתי "לא, לא, מה פתאום, לא". ואז היא אמרה את הדבר עוד יותר נורא שזה "אה אבל כאילו כבר היית בהריון בעבר, נכון?" שזה כזה להגיד, אבל יש לך בטן. זהו. וגם אחרי זה לא בכיתי בכלל.

מיקה: פיטרו אותה?

פז: לא וגם אני לא בכיתי במשרד אחרי זה.

מיקה: בשירותים?

פז: לא, יש לי משרד לבד אז יכולתי.

מיקה: אנחנו היינו משרד של ארבע בנות ושלושתנו היינו בהריון בו זמנית. כלומר, ואל, חברה ממש, ממש טובה שלי הייתה בהריון, הייתה בשבוע עשירי כשאני גיליתי שאני בהריון הייתי בשבוע חמישי. וסיון הייתה בשבוע עשירי פלוס אחד. היינו באותו זמן בהריון. עכשיו, אני ידעתי על סיון לפני שהיא אמרה לואל אבל את יודעת, כאמור אסור להגיד. וואל סיפרה לי ואז ואל אמרה לי שנראה לה שגם סיון ואני כאילו אה אוקיי, יופי. אני לא בהריון. ואז שאכן גיליתי שזה סופי, שזה מונח שלא אמורים להתייחס אליו. אני חושבת שואל הייתה הבן אדם השני או השלישי שידעו שאני בהריון. אצלה זה היה ההיריון השני. ואמרתי לה טוב, אני לא יודעת מה עושים. כל מה שאת מזמינה לעצמך מה "תן ביס" תזמיני לי גם. כי אסור לך לאכול כלום.

פז: זה נכון. אני מרגישה שיש אסכולות. אני תמיד הייתי מתייעצת עם חברה הכי מתירנית שלי כשהייתי רוצה לצרוך דברים שבגדול היה אסור ואז הייתי מתייעצת עם החברה הכי פחות מתירנית שלי. יש כמות אנשים שאת יכולה להתייעץ איתם שיגידו לך "אל תאכלי שום דבר כולל טחינה, כולל חומוס, כולל דגים נאים" ויש את האנשים האלה שיגידו לך "אני לפעמים אכלתי איולי ובשר עשוי למחצה והוא יצר בסדר". אז גם הבחירה עם מי להתייעץ היא משמעותית.

מיקה: באמת? התייעצת עם כל כך הרבה אנשים?

פז: בשלבים מתקדמים יותר, בעיקר בהקשרי אוכל, כן. בהקשרי אוכל כן. אני שניה רגע אבל עוצרת את הדיון שלנו על אוכל כדי להגיד מה הולך להיות פה קצת. קצת. אז בגדול, אנחנו קפיצת גדילה. ובגדול מה שזה אומר,

מיקה: אנחנו לא יודעות מה הולך להיות פה. הכל הפתעה.

פז: הכל הפתעה. אחרי כל פרק יהיה פיצ'ר חדש. כשתינוקות עוברים לילות קשוחים או פתאום נהיים בלתי נסבלים או בוכים בטירוף אז אומרים אוקיי, הם עוברים עכשיו קפיצת גדילה ואחרי שזה יגמר אז פתאום יתווספו להם עוד פיצ'רים. ואחד הדברים שאנחנו הבנו זה שגם אנחנו כנשים ובכללי כבני אדם, עוברות את הדברים האלה כל פעם.

מיקה: אנחנו מקבלות פיצ'ר.

פז: אנחנו מקבלות פיצ'ר.

מיקה: זה לא באג.

פז: זה לא באג. זה נכון, זה פיצ'ר. אני לא מוכנה שיקראו לזה באג. אנחנו לוקחות את האתגר, את הדבר הזה שנזרק לכיווננו כי וואלה, להיות אישה בכללי, להיות אישה ששוקלת הריון, להיות אישה שנכנסת להריון, להיות אישה שמביאה ילדים או בוחרת לא להביא ילדים,

מיקה: באמת הייתי בטוחה שאת הולכת לסיים באישה ששוקלת.

פז: אישה ששוקלת?

מיקה: באופן כללי.

פז: בכללי. אישה ששוקלת פשוט.

מיקה: שוקלת. WEIGHT. כאילו. כאילו דיברנו עכשיו על אוכל ובגדים. אני כזה, את שוקלת. סליחה, הייתי במקום אחר.

פז: זה בסדר, זה לגיטימי. אז לא משנה אם את שוקלת או לא, אז התהליך הזה הוא תהליך וכל דבר כזה שאת עוברת הוא סוג של קפיצת גדילה שאחריה את יוצאת קצת יותר חכמה וקצת יותר יודעת.

מיקה: יותר מחושלת.

פז: יותר מחושלת, נכון. זה מונח טוב.

מיקה: היום אם אני אשן שלוש שעות רצוף, אני כאילו היה לי לילה מדהים. באמת.

פז: כן, מי יכול עלייך אחרי שלוש שעות שינה רצופות?

מיקה: אני יכולה הכל.

פז: מדהים.

מיקה: אני תמיד מבשלת אם אני ישנה שלוש שעות רצוף.

פז: זאת יכולה להיות האינדיקציה. כן. אז בגדול, אנחנו נדבר קצת על קפיצות הגדילה שלנו. ונדבר קצת על קפיצות גדילה בכללי. וגם נחשוף את האמת מאחורי השקרים המרובים שסיפרו לנו עד עכשיו. ומה עוד?

מיקה: בעיקר לחשוף את השקרים. ונראה לי אני יכולה להגיד שאני מניחה שגם את וזה היה אחד החיבורים. בתור אישה שמגיעה לעולם הזה שהכל בו בספרים ואת חייבת להיות לפי הכללים, בעיקר בהריון והתנהגות בהריון ואחרי הריון וכל הדברים האלה. אנחנו לא לבד. באמת שאני מרגישה שהמון מתביישות. לא יודעת אם להתבייש, אבל כאילו מרוב מה שאמרו לנו איך זה צריך להיות, אז המון לא מספרות אחת לשנייה איך זה באמת.

פז: לגמרי.

מיקה: אלא אם כן את ממש, ובכלל כל האינסטגרם וזה, הכל תמיד מדהים ותמיד ישנו שלוש שעות.

פז: נכון. והשיער תמיד מתנפנף יפה כזה והוא מלא.

מיקה: ואין נשירה שמרגישה כמו כימותרפיה.

פז: זה נכון.

מיקה: נראה לי שזה די גם לנפץ את השקרים, מיתוסים וגם להגיד כאילו שyour not a little snowflake, אנחנו כולנו עוברות את אותו דבר. כולנו באותה ספינה ששטה בקקה, איך אומרים את המושג הזה? אבל יהיה סבבה. קקי של תינוקות לא מסריח. גם שקר שאומרים.

פז: לפחות בהתחלה, שקר, שקר. סגור. אז נראה לי יהיה מעניין.

מיקה: יהיה מעניין.

פז: זה הכי זקן שלי.

מיקה: נכון.

פז: לא נורא, זה יקרה גם.

מיקה: אחרי רונן חן.

פז: זה נכון. אנחנו נחזור לנקודה הזאת בהמשך.

מיקה: טוב אז יאללה, נתראה בפרק הבא של קפיצת גדילה, נתראה. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, שכחנו משהו, כי מוח הריון לא הולך לשום מקום, הוא נשאר איתך. אז אנחנו נהיה בכל אפליקציית הפודקאסטים הפופולריות שזה אפל פודקאסט וספוטיפיי ויש עוד דברים?

פז: אולי יש עוד דברים מחתרתיים.

מיקה: אולי יש עוד דברים.

פז: מגניבים שלעולם לא נדע עליהם.

מיקה: אבל יש לנו מוח הריון, אז אתן יכולות פשוט לחפש אותנו. אנחנו קפיצת גדילה ואנחנו רוצות להגיד המון, המון תודה לקובי מלמד שהקלטנו אצלו וגם לו יש פודקאסט ממש מדהים שבמקרה הוא גם יחד עם בן זוגי שיחיה, "מה יש בזה" וגם הם נמצאים בכל הרשתות פודקאסטים וכאלה.

פז: פרומושן.

מיקה: אין מה לעשות.

פז: אנחנו נעשה עוד הרבה דברים כאלה.

מיקה: אז זהו. עכשיו באמת סיימנו, יאללה.

פז: מבטיחות, ביי.



1 view0 comments

Comments


bottom of page