בידודים, הריונות, פריקת כתף, פודקאסט השנה, מלח בפינה, מקס ברנר, ועלי אקספרס - פז ומיקה במפגן בינוניות, והבטחות על היילייטים לאינסטה. אז שווה לעקוב! אה וגם אנחנו יוצאות לפגרת לידה ובידודים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/01/2022.
מיקה: אוקיי, נו תתחילי.
פז: את מתחילה כל פעם.
מיקה: אה נכון. [צוחקת]
קריין: קפיצת גדילה עם פז בן נון ומיקה רונן יצחקיאן.
[מוזיקה]
פז: לא עשינו את זה ממש הרבה זמן הייתי אומרת, אבל זה גם קורה לך כשאנחנו ברצף טוב.
מיקה: נכון, נכון. היי, אני מיקה, אני מעצבת מוצר בחברת סטרט-אפ, כרגע בשמירת הריון כי אני עדיין בהריון. הגעתי למסקנה שאני אוכלת את כל המזון שלי עם מיונז ואני אמא.
פז: היי, אני פז, אני מנהלת פרודקט מרקטינג בחברת הייטק. היום שרפתי מרווה בבית ואני אמא. אנחנו קפיצת גדילה, אנחנו פה לדבר על מה שאנחנו יודעות, מה שאנחנו מנחשות ומה שאנחנו לא יודעות. כאן כדי לתת לכן להרגיש נורמליות גם כשזה מרגיש הכי לבד, וזכרו, כל קפיצת גדילה היא לא באג, היא פיצ'ר.
לוחשות: התחלנו.
מיקה: איזה סגוויי נהדר.
פז: [צוחקת]
מיקה: אני אוהבת שזה עכשיו המשפט שלי ולא שלך.
פז: לחלוטין.
מיקה: אני חשה פז.
פז: הוא לחלוטין המשפט שלך עכשיו.
מיקה: אבל אני לא אומרת אותו בצורה אמינה כמוך. אבל עזבי רגע אמינות, בואי נדבר על כל מה שהוביל אותך ללשרוף מרווה בבית. חוץ מזה שאני אמרתי לך לעשות את זה, אבל האירועים שקדמו לכך.
פז: איך מתחילים? אני לא בטוחה. אממ היינו בתהליכים לקנות דירה וזה נפל כי המוכרים אמרו שמשהו היה בטאבו אבל הוא לא היה בטאבו. באותו יום גיליתי שאני חיובית לקורונה. נכנסתי לבידוד לשלושה ימים. החזקתי אצבעות שזה לא יבטל לנו את תוכניות היום הולדת שלי, אבל שלושה ימים אחר כך דן נדבק ממני. ואז כולנו נהיינו בבידוד ביחד וביטלנו את הוויקנד שנקבע לפני מלא זמן ליום הולדת שלי בירושלים ששוריינו כל הסבתות והוזמנו כל המסעדות. אז זה בוטל. ואז שלשום פרקתי לבן שלי את המרפק.
מיקה: וואי אני חייבת רגע, את שכחת עוד משהו.
פז: בטח.
מיקה: ביום שיצאתם מבידוד, מה קרה לפיתה? מה קרה בגן?
פז: אה כמובן, כמובן. ביום שבו יצאנו מבידוד ולמחרת היינו צריכים לשלוח אותו לגן, אז קיבלנו באותו ערב הודעה מהגננת "הורים יקרים, הייתה גננת מאומתת, אין גן עד הודעה חדשה". אז בגדול הוא היה כמעט חודש בבית. ואז במסגרת החודש בבית, סתם לא זה כבר היה אחרי שהוא חזר לגן. שיחקתי איתו ופרקתי לו את המרפק וזה הוביל לשלוש שעות קסומות, נהדרות במיון עם ילד שצורח מכאבים ואמא שמרגישה שתכף הרווחה תבוא לדפוק לה בדלת ואז כתבתי למיקה "פרקתי לאיתמר את הכתף". הודעה שהיא שלחה לי בחזרה הייתה "תשרפי מרווה ותשימי מלח בפינה של הבית". ואני פשוט כאילו לא שאלתי שאלות, לא ניהלתי דיון. פשוט פתחתי גוגל, חיפשתי מרווה, הזמנתי, 24 שעות היא הייתה פה בבית, היום בבוקר שרפתי מרווה ופיזרתי מלח. דן ראה אותי מסתובבת עם מרווה ופשוט אומרת דברים כאילו לחלל.
מיקה: מה אמרתי לך להגיד לדן? מה אמרתי לך?
פז: שאת תשבי עליו אם הוא יגיד משהו.
מיקה: נכון, אם הוא יגיד משהו אני אשב עליו.
פז: והוא לא אמר כלום.
מיקה: ברור שהוא לא יגיד כלום כי אני בן אדם מאוד, מאוד מפחיד. אני בחודש תשיעי לכאורה, אני מרגישה שאני בחודש 37. את יכולה כאילו כנראה טו רילייט כי ככה היה ההיריון שלך, NO OFFENSE.
פז: בהחלט.
מיקה: אז אני בן אדם מאוד, מאוד מפחיד עם אפס סבלנות. אם דן היה אומר משהו ממש, ממש קטן, הייתי באה עם ההליכון שלי ויושבת לו על הפנים.
פז: אני יכולה להגיד שאני חושבת שהוא כל כך מותש מהחודש האחרון שנראה לי שכאילו, שהוא קצת היה בעניין. זאת אומרת, הוא איש מאוד סקפטי, לא מאמין באסטרולוגיה וכאלה, ואני מרגישה שהיה בו משהו שאמר אוקיי, זה מה שקורה עכשיו, אנחנו אנשים ששורפים מרווה בבית. וכאילו מה שיכול לעזור, באמת.
מיקה: אני באמת חושבת שהצעד הבא זה שאת צריכה לזרוק עליו שום. אולי מתי שהוא ישן, אני לא יודעת. כאילו שרשרת שום, משהו כאילו שומי צריך לקרות אצלך בבית.
פז: שומי? בסדר.
מיקה: כן.
פז: אני על זה.
מיקה: אין מה לעשות. IT IS WHAT IT IS.
פז: אין בי פחד יותר. באמת, אני מרגישה שהפכתי לבן אדם שלא מפחד יותר. כאילו מחר מטאור ייפול פה, אני כזה אוקיי, ברור שמטאור נופל פה. באמת, אין בי שום ציפייה יותר. כאילו כל יום שאיתמר בגן
מיקה: יש את התוכנית הזאת אחת למיליון, נראה לי שאת צריכה להשתתף בה. כי כל מה שקרה לך הוא כאילו, WHAT THE ACTUAL FUCK?
פז: לא, לא, באמת זה היה, אנחנו ברצף מאוד קשוח. מאוד. ואז גם קראתי תוך כדי. כל החודש הזה שמרקורי בנסיגה אבל שכזה,
מיקה: אבל את לא מאמינה באסטרולוגיה.
פז: דן לא מאמין באסטרולוגיה.
מיקה: אוקיי, סבבה. מזל.
פז: אני כרגע מאמינה בהכל, באמת, בכנות. כאילו מאמינה בהכל. לא, אבל קראתי ואז מישהי כתבה שמרקורי בנסיגה זה לא אומר שכאילו דברים רעים קורים, זה פשוט אומר שזה זמן להתבוננות פנימה וכל דבר שקורה בא ללמד אותנו משהו. ואני רוצה לשאול את היקום WHAT THE FUCK אתה מנסה ללמד אותי? באמת. ענווה? מה? מה? מה כאילו אני אמורה ללמוד מזה? באמת אין לי מילים, באמת, אין לי מילים.
מיקה: טוב, אז אני חייבת להגיד לכל מי שתפסה את הראש שלה ואמרה "איזה אמא חרא!!! אני עכשיו מתקשרת לרווחה, לא מאמינה, אני לא מקשיבה לפודקאסט יותר, מה הן באות ללמד אותי?" ובכן, בני דודים שלי כשהייתי בארה"ב מי שזוכרת, אני כבר שכחתי. אז אחד פיזיותרפיסט, השני אורתופד, שני דושים אמריקאים כאלה. ואמרו לי כזה "I'm not here to give you any parental advice, but" אז מסתבר שזו אחת הפציעות הכי שכיחות של ילדים כי אנחנו באות לעשות להם כיף, אבל מה לעשות שכאילו הם באים להיות פופרים. אז כן. זה לא אשמתך, תכלס זו אשמת פיתה.
פז: זו אשמתי, I BROKE THE CHILD, זה גם מה שאמרתי לדן כשנכנסתי הביתה. בגדול מה שנאמר לנו במיון זה שעד גיל 6 המפרקים שלהם הם לא מאה אחוז.
מיקה: אז למה יש לכם מפרקים? אוף.
פז: ויותר מזה, זה קורה ממש הרבה. וכזה הרגיעו אותי ואמרו לי "תקשיבי, היו פה השבוע איזה חמישה ילדים, כולם פריקות". אבל הם אמרו לי משהו שהיה כזה מאוד נחמד לשמוע. שאם הבן שלי פרק את המרפק פעם אחת, סבירות שלו שזה יקרה לו שוב היא מאוד גבוהה. אבל מסתבר שאחד וזאת אינפורמציה לציבור, לא צריך טופס 17. אם אתם הולכים למיון עם כתף או מרפק פרוק, אתם לא צריכים טופס 17. כל רופא ילדים יכול להחזיר מרפק למקום מסתבר. כאילו יכולתי גם ללכת לרופאת ילדים שנמצאת פה לידנו. וזהו, אל תהיו מטומטמות. אני עשיתי שקמח לאיתמר ואז באתי להניח אותו. אני עושה לו שקמח כל הזמן. ואז שמעתי פק והוא בכה בהיסטריה. ואז הוא הפסיק להזיז את היד אז WE FIGURED משהו קורה. וזהו. ומי יודע מה עוד יטמון בחובו השבוע. כל כך הרבה הפתעות, כל כך הרבה ג'סטות של היקום הייתי אומרת. הדבר הבא שיקרה שאני אצית את הבית בגלל שכאילו המרווה תישאר דולקת או משהו כזה. זה באמת השלב הבא.
מיקה: אני עכשיו שמה לעצמי שעון מעורר להזכיר לך לוודא שהמרווה כבויה כי באמת אם הבית שלך יישרף בעקבות זה ששרפת מרווה, זה כאילו באמת יהיה שיא השיאים.
פז: לגמרי. זהו.
מיקה: טוב אחלה.
פז: אני רוצה לפתוח ולהגיד שאנחנו אכן נוכחות פחות ומעלות פחות פרקים, זה בגלל שלא הצבעתם לנו לפודקאסט השנה בקטגוריית הלייפסטייל ב"גיקטיים".
מיקה: אתן לא מבינות מה זה. זה כאילו אתן לא הצבעתן לנו מספיק מסתבר, למרות שהתחרות הייתה קשה, בלה, בלה, בלה ואיפה כל החברות שלכן וזה. בינתיים בן זוגי שיחיה, יושב פה, זכו עעעעעאאעאע "אני זכיתי שלוש פעמים ברציפות ווו, השנה אנחנו זכינו בשתי קטגוריות". שלא תבינו אותי לא נכון, קובי וקוקי, אנחנו מפרגנות לכם מכל הלב, אבל עם כל הכבוד, יש אנשים שלא זכו. אפילו לא פעם אחת. אז קצת, קצת צניעות, צניעות לא תזיק.
פז: תורידו.
מיקה: תורידו קצת.
פז: ממש. את יודעת מה אני חשבתי? פשוט פעם הבאה צריכות להתחרות בקטגוריות יותר איזוטריות. נגיד,
מיקה: כן.
פז: קטגוריית ניקוי הבית. בטוח אין הרבה פודקאסטים כאלה. אנחנו יכולות איכשהו לחדור לקטגוריה.
מיקה: מאמי, זה שהיום הבאת ניקוי ספות כאילו, זה לא אומר שאת גורו בניקוי הבית, אוקיי? יש לך מלח בפינה.
[צוחקות]
מיקה: ויש לך שום שזרקת על דן כנראה או שתזרקי, אז כאילו בואי, לא שם.
פז: אני מוכנה להעלות בכל תחילת פרק משהו שקשור לניקיון אם נוכל להתחרות בקטגוריה יותר כמוסה, פחות,
מיקה: מה זה את יכולה להעלות משהו? את רוצה שאלות קיומיות? לשאול אותי "מיקה, האם חומץ באמת?" כאילו איזו שאלה קיומית יש לך על זה? בואי, אנחנו כאילו שתינו עם מנקות. אני פשוט זאת שמנקה הרבה פעמים לפני המנקה כשאני לא בהריון בחודש 37.
פז: מיקה, אני מוכנה לעשות צעדים משמעותיים, גדולים, כדי לזכות בפודקאסט השנה. גם אם זה אומר לשקר לגבי יכולות הניקוי שלי. זה מה שאני מוכנה להקריב. לא, אז גם בכלל שאנחנו לא זכינו, אז אנחנו עצובות ונעלבות בפינה,
מיקה: וגם כי אני כאילו באינספור הריון וההיריון שלי הולך ומסתבך. אגב, עוד סגווי נהדר. תודה לכל מי שעזרה לי באינסטגרם כששאלתי על עצות סכרת. אז אני אעדכן קצת. שכאילו הפחד הכי גדול שלי גם בהריון עם אליס וסיפרתי על זה, בלבלבלבלבל, נחזור אחורה להריון עם אליס, זה היה לפני ממש מלא זמן. MANY MANY התעלפויות AGO, איבודי ראייה ופריקות כתף למיניהן. אז ממש המון זמן, אני זוכרת שהגיע הזמן שהייתי צריכה לעשות העמסת סוכר והיינו שלוש נשים באותו שבוע באותו חדר בעבודה הקודמת שלי ופשוט היה יום שלם שלקחתי ובכיתי במשרד. כאילו כולם באו להרגיע אותי כי פחדתי לעשות העמסת סוכר. מעבר לזה שזה דוחה, דוחה, דוחה ובטח את ממש אוהבת את זה. את בן אדם מגעיל ודוחה בלי שום קשר.
פז: בעיניי אגב זה לא נורא בכלל.
מיקה: לא, זה כל כך מגעיל.
פז: בסדר גמור.
מיקה: זה ממש מגעיל. זה כאילו להקיא ואז אומרים לך שאם את מקיאה, את צריכה לעשות את זה עוד פעם וזה לא נחשב.
פז: למה שתקיאי? תקשיבו, כל מי שמקשיבה לנו וכזה בסטרס מזה, זה מזה שטויות. תביאו לימון וזה כזה סופר נייס. זה קצת כזה אממ...כמו...
מיקה: אקמולי.
פז: כן. או כמו לשים יותר מדי תרכיז פטל.
מיקה: לא. לא נכון. זה לא נכון. זה ממש מגעיל.
פז: אני יודעת שהרבה נשים מקיאות מזה. כשאני עשיתי את העמסת סוכר, אז היו שתי נשים חוץ ממני ושתיהן הקיאו ואני כזה כולי מחייכת כזה [צוחקת] והן מקיאות את נשמתן על הרצפה של הזה של מכבי.
מיקה: בקיצור, נורא, נורא פחדתי מזה וכאילו מעבר לזה שפחדתי כי זה דוחה, אז פחדתי לעשות העמסה מאה שזה כפול 2 יותר דוחה. ומעבר לזה שפחדתי לעשות העמסה מאה, פחדתי כאילו באמת להיות סוכרתית כי כאילו מה כיף להיות בהיריון אם את לא יכולה לאכול כלום?
פז: מלאווח ביום.
מיקה: אז לבלבלבלבל חוזרים קדימה, את כל הדברים האלה והגענו לשלב שעשיתי העמסת סוכר עם פלודה שזה שם הבמה של התינוקת, אחות של אליס. אממ ויצא לי העמסה כזו גבולית ואמרו "טוב לא נורא, אולי אכלת משהו בלילה, הכל טוב, לא נשלח אותך על סטייה כזאת למאה, הכל טוב". SHIT HAPPENS. ואז שלחו אותי לבדיקות דם כי עושים בדיקות דם ובין הבדיקות היה גם גלוקוז ופתאום יצא לי ממש גבוה והרופא שלי עושה לי "אה מה זה?" אני כזה "מה, מה, לא שמתי לב, על מה אתה מדבר?" –"את הולכת לעשות מחר העמסה מאה". העמסת מאה זה היה הסיוט של החיים שלי. קודם כל זה ארבע שעות לשבת שם.
פז: כן זה אלף שנה.
מיקה: וכאילו יש קורונה ואני לא רוצה את הקורונה הזאתי. כאילו אני ממש מפחדת כי אני לא רוצה ללדת במרתף של איכילוב עם אנשים חייזרים שמיילדים אותי ולבד. בקיצור, עשיתי העמסת מאה ויצא שיש לי אחושרמוטה סכרת. ואמרו לי "מתוקה, את זוכרת שאכלת מלאווח? זה הולך להיות רק זיכרון עכשיו". אממ וזהו. חשבתי שהחיים שלי הולכים להסתיים. מה שלא רחוק מהמציאות, אבל ירדתי 2 קילו שזה נחמד. נייס, נייס, נייס. חברים נייס, אני בהריון. כן, הופה, הופה, הופה.
פז: אנחנו לא מעודדות ירידה במשקל בזמן הריון רק צריך להגיד פה.
מיקה: זה קורה בסכרת.
פז: במאמר מוסגר, בסדר גמור.
מיקה: אנחנו לא, חברות, אני חייתי על כאילו מלאווח ליטרלי EVERY DAY. באמת גיליתי. גיליתי את זה מחדש. אני לא מבינה איך לא נולדתי תמניה. מעבר לזה שאני לא מבינה איך לא נולדתי תמניה, יש לי חברה תמניה אחת ממש טובה שכאילו הייתי בטוחה שהיא יודעת להכין מלאווח וג'חנון ואז מסתבר שהיא לא יודעת להכין מלאווח וג'חנון, היא פשוט הולכת לחנות של תימנים וקונה את זה בחנות של תימנים מיוחדת. ואני הייתי שנים, שנים, 10 שנים בטוחה שהיא מכינה את זה.
פז: תקשיבי, צריך גם לדעת מאיפה לקנות. אני תופסת את זה ככישור חיים לא פחות.
מיקה: זה נכון, היא לא מגלה לי איפה היא קונה. כאילו זה סוד שמור לתימנים. בכל מקרה, נתתן לי עצות ממש, ממש, ממש טובות. ואני כאילו אעדכן שמאוד מהר זה הפך גם לטיפול תרופתי ולא רק דיאטה כי כאמור, יש לי מלא סוכר. ובאמת מי שוותיקה אז יודעת שכשעשיתי את הניתוח הקיסרי עם אליס, אז קוקי כאילו הסתובב ברחבי הבית, קיפץ וכזה "זה רק אני, הפאוץ' וה" כולו כזה הכי עף על הפאוץ' וצוחק עליי. TOO SOON MAN. ועכשיו כאילו קיבלתי עוד מתנה לחיים ועכשיו הוא מסתובב בבית ושר "ילדה סוכר" בכל הזדמנות שיש לו.
פז: [צוחקת]
מיקה: וכאילו בהתחלה זה היה מצחיק, אני כזה "עע הבנתי, ילדה סוכר עע" ואז כאילו הוא אוכל את יודעת, מגנום. אני כזה "עע, ילדה סוכר".
פז: אני מעריכה את התזמון הקומי שלו. אני מאוד מעריכה את התזמון הקומי שלו.
מיקה: בטח שאת מעריכה את התזמון הקומי שלו. אם היה שיר כאילו על מרווה, הייתי שרה לך עכשיו, היית מעריכה אותו?
פז: תקשיבי, אני בשלב בחיי שבאמת, STICKS AND STONES. כן, אין לי מה לומר. סכרת זה באמת דבר שהוא לא...תראי, אני אגיד ככה. את לפחות גילית על הסכרת בישורת מאוד האחרונה של ההיריון שלך.
מיקה: נכון.
פז: את ידעת שהיא כבר?
מיקה: כן, עכשיו. ממש עכשיו. עכשיו ברגעים אלה ממש,
פז: התחיל?
מיקה: לא, אנחנו כמעט חודש שם. כן, זה התחיל מאוד מאוחר.
פז: אז היה לך הרבה זמן לצבור הנאות מלאווח למיניהן.
מיקה: נכון, אבל עם זה שהסכרת שלי עכשיו לא מאוזנת, זה מביא איתו דברים חדשים. כמו למשל, שכאילו צריך להיות מוכנים ללידה מוקדמת וצריכים להיות מוכנים לכל מיני דברים שאני לא רוצה אפילו לחזור עליהם כי כאילו באמת, באמת ממש מפחדת מהם. ובאמת שמה שאני עוד מפחדת עליו זה שיש לי עכשיו באזור ה-50% להמשיך להיות, שתחזור לי הסוכרת או שתמשיך לי הסכרת אחרי ההיריון וזה כאילו ממש, ממש נורא. זה באמת להתאבד, סורי. כאילו אני באה ממשפחה שלאמא שלי ולסבתא שלי ולסבתא של סבתא שלי, לכולם היה סכרת, לכולם כרתו את הרגליים וכאילו אני לא רוצה להיות שם. כאילו איזה מן עולם זה?
פז: אני חושבת שיש עוד ישורת, דרך ארוכה בין מה שקורה עכשיו לבין כריתה של רגליים.
מיקה: אני לא בטוחה, אני לא בטוחה פז. אני לא בטוחה. הצטרפתי גם לקבוצת פייסבוק שאגב רבות הזהירו אותי, "אל תיכנסי לקבוצה בפייסבוק" אבל אתן לא מבינות. אתן אמרתן לי "אל תיכנסי לקבוצת פייסבוק" ואתן לא יודעת מה עשיתן לי. אני חייבת לקרוא שם הכל. המוח שלי מתפוצץ. אני כאילו עושה חיפושים בקבוצה על כל הדברים הכי כאילו...בקיצור, מישהי רשמה כזה "אין אני ילדתי וכאילו אמרו לי שהסכרת תעבור ואז אכלתי סושי ואיזה יומיים אחרי הלידה. ואז בדקתי את הסוכר סתם בשביל הפאנזיז כי הייתי כבר רגילה לבדוק סוכר והיה לי 170" ואני כזה אה מה קורה? בקיצור, מתפוצץ לי המוח שם בקבוצה. אם מישהי תוהה מה אני עושה כאילו בשמירת הריון, אז לא, אני לא עושה בינג'ים של נטפליקס, אני עושה בינג'ים על לקרוא דברים ממש, ממש נידחים בקבוצה של "הריון מתוק".
פז: תמיד השמות הם כל כך גרועים. אני חייבת להגיד באמת, מישהו צריך לעבוד על הקופי של קבוצות אימהות והריוניות. "הריון מתוק" באמת? זה השם של הקבוצה?
מיקה: תשמעי, אין שם טוב ולא יהיה שם טוב.
פז: ללדת קיסר. נקרעתי מאהבה.
מיקה: אין שם, לא היה, לא יהיה יותר טוב מהשם הזה. ואני גם ממש חזקה עכשיו ב"לאם והתינוק מהדוד אלי". אחלה דברים יש שם חברות.
פז: אני אוהבת איך עברנו ממיקה עם אליס כזה מושי, סיליקון כאילו גריידד , FDA APPROVED לדוד אלי בהריון השני.
מיקה: אה לא חמודה, קודם כל מתוקה, הבן אדם האחרון שנותן לי עצות, בן אדם ששבועיים אחרי הלידה עשה פו למוצץ שנפל בתוך פאקינג שלולית.
פז: חד משמעית.
מיקה: אז זה דבר ראשון.
פז: לא אומרת את זה כדבר רע.
מיקה: דבר שני, לא אמרתי שאני מזמינה משם.
פז: הבנתי. את רק מקבלת השראה.
מיקה: אני קוראת. אני כאילו נכנסת ואני כאילו מרגישה, הנה כל האימהות שחיפשתי כל חיי. אני צריכה יותר קבוצה, תראי,
פז: את צריכה אימהות בינוניות וסבירות סביבך כדי להרגיש טוב.
מיקה: תראי, את לא עמדת בחלקך בהסכם. את לא בהריון איתי.
פז: חד משמעית לא. ואני אפילו מאוד במחזור כרגע, מאוד.
מיקה: פז, יש לי הרגשה שכל פעם שאנחנו מדברות את במחזור ואני חושבת שאת צריכה לבדוק את זה.
פז: [צוחקת] אנחנו פשוט מתזמנות את הדברים בצורה שנמצאת עם בהלימה עם הרחם שלי, אבל אני מאוד במחזור כרגע. הרחם שלי, פשוט יש לו אלרג'יק ריאקשן כשהוא שומע שמישהי בהריון מולי, מתחיל לדמם. הוא כזה לא פה.
מיקה: אז בעיקרון, אני כאילו רגע, אני חייבת להרים גם לעבודה שלי. קיבלתי מתנה 300 דולר לאמזון.
פז: וואו שווה.
מיקה: מאוד שווה. זה GONE WITH THE WIND SO FAST. רק הקלדתי אמזון, לא סיימתי לרשום קום, כבר נגמר לי הזה. HAVING SAID THAT, עדיין היה לי נורא כיף. ואז את יודעת, אני מנסה להתייעץ עם עוד חברות אולי אני אקנה את זה, אולי אני אקנה את זה. אני רוצה לבזבז את הכסף שלי כי באמת אני לא עושה שום דבר חוץ מזה. והן כזה "לא מיקה, מה קרה לך? זה יקר, זה יקר". אז אני מסתכלת על הפוסטים של הדברים הזולים, NOT THAT THERE IS ANYTHING WRONG WITH THAT.
פז: ממש לא.
מיקה: אבל אני לומדת המון, אני לומדת המון מאנשים מהעולם האמיתי שקונות באלי אקספרס. אבל יש דברים ממש שווים. האמת שהזמנתי איזה משהו משם היום. מן משטח כזה עגול, כזה שטיח עגול כזה שאפשר להניח שם ילד.
פז: אם תרצו, אפשר לעשות מסיבת לינקים באינסטגרם שלנו.
מיקה: מה זאת אומרת, אם תרצו?
פז: לינקים של כל הדברים שרכשתי לאיתמר מאלי אקספרס ואני מאוד שמחה לגביהם. כאילו רק את הלינקים הטובים. יש שפע, יש שפע.
מיקה: אגב, החיפוש האהוב עליי בקבוצה הזאת זה "זהו לינק מוסתר" שאז מראים לך את התמונות האמיתיות של מה זה ואז את נכנסת ללינק ויש לך תמונה של כוס. אבל בעצם את מזמינה נעליים.
פז: אני לא יודעת על מה את מדברת.
מיקה: אני אומרת לך, זו קבוצה מדהימה. כאילו יש לך. זה עולם ומלואו, עולם ומלואו.
פז: אני אצטרך לבדוק את זה. אני רוצה רגע לעבור לאיזשהו תהליך קבלת החלטות שאנחנו ככה עשינו בתחילת הפרק אחרי באמת שיחות ארוכות. סתם. אחרי שאלה של 3 שניות וזה שאנחנו הולכות לעשות איזשהו פוס משחק. כי מיקה בחודש תשיעי וכי נראה לי שזה הגיוני לצאת לפגרה. אני מאמינה שאנחנו כן נעלה אוקייז'נלי כזה פרקים, אבל זה לא יהיה בתדירות של פעם בשבוע. לא שזה היה פעם בשבוע בחודשים האחרונים.
מיקה: מאז שהתעברתי זה פחות.
פז: כן. אבל אנחנו כן רוצות לעשות לייב אינסטגרם. אני לא יודעת אם זה משהו שכזה,
מיקה: אנחנו מתישהו נגיד הי, אנחנו בלייב, אתן יכולות להצטרף אלינו לפרק. ואנחנו כזה נרגיש כזה משפיעניות.
פז: כן, אבל גם כאילו יכול להיות שיעשו לנו הקיץ של אביה ואז זה גם לא נורא כי פשוט אני ואת נדבר כמו שאנחנו אוהבות לעשות.
מיקה: אני האמת לא רוצה, אני בעד. כשיש לי עוד אנשים לידי אני בחרדה.
פז: [צוחקת]
מיקה: אלייך התרגלתי.
פז: התרגלת.
מיקה: אנשים אחרים פתאום כזה, פתאום יבואו אנשים, יכתבו לנו דברים, ישאלו שאלות ואני כזה אה, לא יודעת, אני לא באמת מישהו סמכותי.
פז: אנחנו כן. אז אנחנו ננסה את זה וגם כמובן נעדכן כשאנחנו חוזרות להעלות פרקים בצורה קבועה. מה שיקרה אני משערת.
מיקה: אתן צריכות לקחת את זה על עצמכן. כי אם היינו זוכות בפודקאסט השנה אז כנראה שהיינו מרגישות הרבה יותר תחושה של מחויבות ושליחות לעשות עוד פרקים.
פז: אנחנו מאשימות.
מיקה: לייב חדר לידה כזה.
פז: וואו לגמרי. פתיחה 3, בעצם את עושה זה. לא היינו יכולים לעקוב אחרי הפתיחה.
מיקה: לא. אפשר, אבל זו פתיחה אחרת.
פז: נכון. כן. אז אנחנו מאשימות אתכן. סתם. אבל כן, זה נראה לי טוב שאנחנו ככה מבשרות על זה. נבשר על זה גם באינסטגרם. אני משערת שעוד כזה מדי פעם נהיה פעילות באינסטגרם וגם נודיע שם כשיצאו פרקים כמו שאנחנו עושות עד עכשיו. אממ...נראה לי שזהו. זה היה ANNOUCEMENT. פז הדליקה מרווה, למיקה יש סוכרת, אנחנו נצא לפגרה אחרי הפרק הזה.
מיקה: תגידי אומרים סוכרת או סכרת? כי כאילו בכל מקום כתוב אחרת.
פז: אני לא יודעת. אני אומרת סכרת.
מיקה: לא, את אמרת סוכרת.
פז: סוכרת?
מיקה: זה מה שאת אמרת עכשיו.
פז: בסדר, אני אחרי הרבה סוכר עכשיו. אז אולי בגלל זה.
מיקה: מה אכלת?
פז: אממ קניתי, סליחה, קיבלתי בזמן שהיינו בבידוד המון שוקולדים הביתה, אבל לא היה לי תאבון לאיזה שבוע וחצי ועכשיו התאבון הזה חזר. אז קיבלתי איזשהו מארז כזה ממקס ברנר, אז זה מה ש...
מיקה: מי הבן אדם הרגיל ששלח לך את זה? אל תעני לי.
פז: [צוחקת] לא אלבין את שמו ברבים.
מיקה: את יודעת מה אנחנו צריכות באמת לעשות? בגלל שהיית בבידוד וכולם כאילו שלחו לך עידוד לבידוד, שאגב זה דבר מאוד חשוב. הבעיה עם עידוד לבידוד זה שכרגע יש לי כל כך הרבה חברים בבידוד,
פז: נכון.
מיקה: שזה כאילו באמת, אין לי כסף לשלוח לכולם.
פז: את מתחילה עם חבילות סופר מושקעות לעידוד לבידוד ואז כזה בחבר העשירי את שולחת לו הודעה, "תרגיש טוב!", כאילו זהו, זה העידוד לבידוד. אבל אני רוצה לדרג את המתנות הטובות שקיבלתי לבידוד.
מיקה: ואני חושבת שזה כן שווה היילייט, עידוד לבידוד לאימהות או להורים.
פז: לאימהות. אני אגיד לך מה שני הדברים הכי טובים שקיבלתי. קיבלתי ממך ומקוקי את החבילה מ "לה פרומז'רי".
מיקה: "לה פרומז'רי" בנמל, כן.
פז: וואו.
מיקה: מחכה, מחכה ללדת.
פז: איזה מארז באמת של העולמות. כאילו קודם כל, זה היה מאוד מצחיק כי הם שלחו לי גבינות מסריחות כדי לוודא שלא איבדתי את חוש הריח. האם העתקתי את הבדיחה הזאת ושלחתי את החבילה הזאת כבר אינספור פעמים?
מיקה: אה באמת? אהבתי, אהבתי מאוד.
פז: קופי מדהים. וזה הגיע עם חמאת כמהין שחברותיי, האם אני מורחת אותה על הכל היום? כן, אני מורחת אותה על הכל.
מיקה: מה את עושה אמבטיה ומורחת על עצמך חמאת כמהין?
פז: כן, כן.
מיקה: וואי זה נשמע לי מה זה כיף. בא לי אמבטיה.
פז: תפוח עם חמאת כמהין. תפוז עם חמאת כמהין. בגט עם חמאת כמהין. פשוט זו המציאות שלנו פה בבית עד שתיגמר החמאת כמהין. אז זה היה ממש טוב.
מיקה: תזמינו עוד.
פז: קיבלנו משלוח ממקופלת, מהאתר של המשחקי ילדים. וזה היה אש כי באמת איתמר היה בבידוד שבועיים והתחרפן בבית וכזה עוד משחקים זה מעולה. זה ממש עוזר.
מיקה: וואי מתחילת הקורונה כאילו אני כזה, יש לי קטע כזה קצת שואתי שכל פעם שאני רואה משחק או יש איזה מבצע, "רעות תקני לי", כל הדברים האלה, אני פשוט מזמינה. ויש לי פשוט את החדר כביסה שהוא מלא, מלא, מלא במשחקים כאילו שאם חלילה יש בידוד, הפה! אנחנו אגב גם היינו בבידוד, אבל זה היה בידוד בטעות.
פז: למה?
מיקה: נכון, לא סיפרתי לך את זה, את מבינה? תראי כמה קרה. אז מה שקרה שהייתה ילדה בגן מאומתת, אבל היא הייתה חיובית-גבולית.
פז: מה זה חיובי-גבולי?
מיקה: חיובי-גבולי זה שקר ה-PCR הגדול. זה קורה לאנשים מסתבר. בקיצור, עשתה עוד בדיקה ואז היא יצאה שלילית. אז כולם חזרו לגן והבידוד בטל.
פז: אשכרה.
מיקה: כאילו היה יומיים שכזה אוי, אליס איזה קטע, אנחנו בבידוד, הופה! הנה ערכת ניקיון של מליסה ודאג איזה קטע, זה היה פה כל הזמן.
פז: יואו.
מיקה: ואליס מנקה את הבית, זה נהדר, נהדר, נהדר.
פז: גם לנו יש אותה והיא באמת מצוינת. המעמד עם המטאטא.
מיקה: כן, כן, נפלא. ועוד קניתי לה גם מכונת כביסה, אבל עוד לא נתתי לה אותה כי בדיוק הסתיים לנו הבידוד הקצר של היומיים. זהו.
פז: כן. מתנות לילדים זה ממש אחלה והאמת שכל השכנות שלי שנכנסו לבידוד בבניין, אז שלחתי להם ישר הודעה, אלה שיש להן ילדים כי מי שאין לו ילדים אז כאילו זבש"ו, אני ממש לא הולכת לעודד אותו. מה הוא צריך עידוד בעצם?
מיקה: איזה כיף זה לא לפגוש אנשים.
פז: בדיוק. והצעתי להם להוריד להם משחקים של איתמר כדי שהם יוכלו לעשות רוטציה עם עוד משחקים.
מיקה: מה זה, את רוצה להידבק בקורונה עוד פעם? את לא יודעת שילדים מלקקים את הכל ואז ככה עוברת?
פז: אני רק רוצה לספר שאיתמר היה תקוע כמעט חודש בבית עם שני הורים מאומתים שאכלו איתו מהצלחת ונישקו לו את הפרצוף ולא נדבק. עשה איזה 6 PCR שליליות, כל המשכורת שלי יצאה על PCR בחודש הזה. ולא נדבק. אז או שהוא הדביק אותנו או שהילד פשוט ליקק כל כך הרבה עגלות וגלגלים רנדומליים בשכונה שעכשיו הוא פיתח חסינות והוא לא יכול להידבק בקורונה.
מיקה: אבל את המרפק שלו הוא לא ידע איך לא לפרוק, לא ידע לשמור אותו במקומו.
פז: הוא מוצא את הדרכים לקבל תשומת לב. חברה שלי אמרה לי שהוא יכול לפתוח כרטיסייה במיון דנה באיכילוב שזה כנראה נכון. זהו.
מיקה: אבל כאילו ניקוב עשירי מה מקבלים?
פז: ניקוב באיכילוב כאילו? מה מקבלים בעשירי? שאלה טובה. נראה לי, אני מרגישה שחמשושים. אני אגיד לכם מה. כל פעם שאנחנו מגיעים למיון אנחנו משתפרים טיפה. פעם ראשונה שהגענו למיון, אז כזה לא לקחנו כלום איתנו שזה היה מטומטם כי נגיד נהיה לו קר, הוא היה רעב, לא הבאנו מספיק מוצצים. פעם שניה כבר היינו יותר טובים. הפעם לא רק שהיינו כאילו, העגלה הייתה ז'ונגלר, כאילו ממש מלאה בסוואג. גם היה לי כסף קטן כי יש בקבלה למיון של איכילוב, יש מכשיר ממתקים כזה של פעם שאת מכניסה שקל ויש יד כזאת שיורדת ומביאה לך דברים שזה באמת כיף של שעות. איתמר היה עם יד אחת שלא יכולה לזוז ועם היד השנייה הוא שיחק בדבר הזה והוציא סוכריות על מקל. אז אנחנו ממש טובים. אם אתם בדרך למיון, אז תשלחו לנו הודעה ואני אגיד לכם מה חשוב שיהיה.
מיקה: וואו, יוצא כל כך הרבה חומר לאינסטה שלנו. אגב קפיצת_גדילה, יש לנו את ההיילייט של העידוד לבידוד. איזה עוד היילייט אמרנו? מה מביאים למיון. ואיזה דברים ניתן לעשות בשביל לשפר את המזל שלנו – מרווה.
פז: מרווה ומלח.
מיקה: ושום.
פז: ולא לעשות לילדים שלכם שקמח או למשוך להם בידיים עד גיל 6. אחרי גיל 6 תמשכו להם בידיים כמה שאתן רוצות.
מיקה: נכון, נכון.
פז: אנחנו נפגש,
מיקה: בשמחות.
פז: נפגש IN PERSON אתכם אנחנו ניפגש באינסטגרם שלנו ובלייב שנעשה אם תבואו. ויואו, פעם הבאה שנעשה פרק, אז למיקה כבר יהיו שתי ילדות.
מיקה: בעזרת השם.
פז: אמן, טפו, חמסה, שום, בצל.
מיקה: עכשיו את צריכה לזרוק עליי שום. אה טוב, אז אנחנו קפיצת גדילה ואפשר למצוא אותנו בכל הפלטפורמות, פז תמשיכי.
פז: נכון, תעשו לקט. אנחנו בכל אפליקציות הפודקאסטים הפופולריות ואפשר לעשות לקט ואפשר גם לא.
מיקה: תודה רבה לקובי מלמד שמפיק אותנו ובטח הוא היה שמח להפסיק לשמוע את המילה פות, כל כך הרבה פעמים ורחם. לא שיש לו משהו נגד זה, הוא לגמרי בעד.
פז: חלילה. אוהב.
מיקה: הוא מת על זה. אבל כאילו בכל זאת, את יודעת, גם לו מגיע הפסקה.
פז: הפסקה חד משמעית.
מיקה: ומה עוד רציתי להגיד? אה כן. קפיצת_גדילה, אינסטגרם, אנחנו שם. מלא היילייטים יהיה פה. ומתישהו יהיה גם לייב, אבל שאלות רק לפז כי כאילו אתם תשאלו אותי שאלה ואני איבהל.
פז: נכון, בסדר גמור. אני אקח על עצמי את עול השאלות ומיקה תספק את האווירה, את הוייב.
מיקה: כן.
פז: אנחנו נתראה בפרק הבא שיקרה מתישהו בחודשים הקרובים.
מיקה: נכון.
פז: ותודה שהאזנתן עד כה ואנחנו מאוד אוהבות אתכן וזהו. ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments