top of page

ראש מלא סיפורים - שירה גפן א'




*אין לעשות כל שימוש אחר למעט האזנה או להפיץ ללא אישור מפורש בכתב מן היוצר*

(שיר פתיחה: הרוח מחפש ילד עם כובע, הכובע מחפש ראש. הראש מחפש מסרק, המסרק מחפש קשרים. וראש מלא בסיפורים. וראש מלא בסיפורים)

סיפורים ושירים מאת שירה גפן.

בלונה

את הבלון האחרון לקח אלון. בלי צבע היה הבלון. אולי בגלל זה נשאר אחרון. המוכר חייך לאלון ואלון הביט בבלון. פתאום התיישב לו זבוב על האף. אלון עזב את החוט כדי לגרד והבלון עף. אלון ניסה לתפוס את החוט אבל זה הסתלסל כמו זנב אחרי הבלון מעלה מעלה מעל לראשו של אלון ומעל לראש המוכר ומעל לעמוד החשמל, גבוה יותר ויותר.

אלון הסתכל בו מלמטה עד שכאב הצוואר והמוכר עמד שם ולא עשה שום דבר. ובגלל שהיה זה בלון בלי צבע, כלומר בלון לבן, במהרה נהפך לנקודה קטנטנה ונבלע בענן.

"בלונים שעוזבים אותם הם עפים" חייך המוכר חיוך של קמטים. "הזהרתי מראש את כל הילדים שאי פעם קנו פה בלון". –"רק אותי לא הזהרת" ענה לו לאט ובשקט אלון. "כי נראית לי ילד חכם" אמר המוכר וגירד במגבעת. –"אני חכם" אמר אלון, "אבל יש דברים שקשה לדעת". –"אני באמת מצטער" אמר המוכר ובאמת התכוון. "הייתי נותן לך עוד בלון, אפילו בחינם, אבל אתה רואה? הם נגמרו כולם. אם תבוא מחר ילד, תקבל בלון אדום". –"לא קוראים לי ילד" אמר הילד אלון "ואני לא רוצה עוד בלון ואני לא אוהב אדום". –"טוב" אמר המוכר "אין לי מה לתת לך וקשה לי כבר לעמוד, אני צריך ללכת". –"תגלה לי סוד" אמר אלון, "סוד של בלונים. אני רוצה שתגלה לי לאן כולם עפים".

המוכר חייך ואמר "את הסוד הזה לא סיפרתי אף פעם לאף אחד, אבל לך אני אספר כי אתה מיוחד". הוא התיישב על קצה המדרכת והתחיל לספר שלמעלה גבוה מעבר לקשת מעל צמרות הכוכבים, מעל המקום הבהיר והרך שבו ירח ושמש מתחלפים, מעל קיני הזהב שבאים ישנות ציפורים כתומות. במרומים שבהם כבר אין צורות לעננים, נמצאים הבלונים."

המוכר פיהק וקם ואלון שאל "איך מגיעים לשם?" –"אני לא יודע" אמר המוכר העייף "וגם אסור לי לגלות". אלון התעקש ושאל אותו שוב. "צריך לחשוב מחשבות קלות" אמר המוכר והלך.

"מחשבות קלות", חשב אלון. שקית ניילון ריקה. חשב פרפר עם כנף אחת אבל מאוד גדולה, ריס, ריס שנשר בלי משאלה. נמלה לפני שנולדה. אלון חשב נוצות, נוצות...פירורים של לחמניות. מחשבות כל כך קלות, בקושי יש להן שמות. אלון עלה מעל עבים, מעל צמרות הכוכבים, מעל המקום הבהיר והרך שבו ירח ושמש מתחלפים. אלון נגע בחלומות של ציפורים כחולות כתומות עד שהגיע למקום שבו אין צורות לעננים ושם בדיוק הוא נעצר בתוך שדה של בלונים.

אלון הרגיש איך שכולם מסתכלים עליו. לפתע, הוא שמע קול חלש מאחוריו, הוא הסתובב ואז ראה מרחף מולו בלון שקוף ומקומט וזקן מאוד. ומתוך פה של גומי יצא משפט כזה "מה אלון כמוך עושה פה במקום הזה?" אלון סיפר על הבלון שקנה ועל איך שהוא ברח ומה סיפר לו המוכר והזקן הנהן ולבסוף מלמל "אהה אז באת עד הנה לגנוב בלון?"

"באתי עד הנה להחזיר את הבלון שלי הביתה" אלון תיקן.

הבלון הזקן כמעט התרוקן כשאמר "הבית של הבלונים הוא כאן" –"אבל הוא שלי, קניתי אותו" התחיל אלון לדבר. אך הזקן קטע את דבריו ונזף וירק "בלונים לא קונים בכסף כמו שלא קונים ילדים. בלונים זה דבר רציני, לא איזה שטות. אתה היית מוכן להיות קשור לאיזה ילד בחוט?"

אלון שתק ורצה כבר לחזור.

"אם אתה רוצה באמת לעזור" אמר הזקן, "במקום לקחת בלון, קח איתך את בלונה" –"בלונה?" מלמל אלון. "בלונה" אמר הבלון והתחיל לרחף, "בוא אחריי".

הבלון הזקן ואלון אחריו ריחפו בתוך מסדרונות ארוכים מלאים בלונים מכל הצבעים ובכל הצורות. הם ריחפו במשך שלוש שניות שבזמן בלונים זה שלוש שנים. המסדרון הלך והפך צר עד שנגמר והזקן נעצר.

ושם בקצה בסוף מסדרון עמדה לה בלונה אוחזת בלון. אלון הביט בבלונה ובלונה באלון עד שכל מה שהיה סביבם נעלם ונמוג. נותרו בלון אחד, בלונה ואלון עומדים באמצע השמיים הריקים.

לפני שאלון הספיק לשאול את בלונה שאלה, בלונה התחילה לבכות ודרך הדמעות סיפרה שאמא קנתה לה בלון ונתנה לה קצה חוט. היא סיפרה איך היא כל כך נקשרה ולכן לא הסכימה מחוט הבלון להרפות לא בימים ולא בלילות.

"אבל איך הגעת עד הנה?" שאל אלון, "חשבת מחשבות קלות?"

"לילה אחד" סיפרה בלונה, "הלכתי לישון כשכף ידי קשורה לחוט של הבלון ואז באמצע הלילה הרגשתי משיכה, ממש בכף ידי מתחת לשמיכה. זה היה הבלון שנמשך לחלון ואחריו אני נמשכת, מתרוממת, חשבתי שאני חולמת" בלונה סיפרה ובכתה עוד ועוד והקול שלה נהיה דק מאוד.

"כשפקחתי עיניים" אמרה בלונה לאט, "מצאתי את עצמי פה לגמרי לבד" –"את לא לבד" אמר לה אלון, "את מחזיקה בלון וגם אני פה וקוראים לי אלון ולמרות שאני לא מדבר עם בנות, אני מדבר איתך אז תפסיקי לבכות".

בלונה מחתה דמעה אחרונה ושאלה "גם אתה הגעת לפה בגלל שהחזקת חזק בלון?" –"בגלל שעזבתי" אמר אלון והוסיף "אבל קשה למצוא בלון בכזה מקום", "אז מצאת אותי במקום", חייכה בלונה בין שתי גומות.

אלון לא חייך, רק אמר שהוא רוצה כבר לחזור למטה לאבא שלו, לחדר שלו, למיטה. "אני יכולה לחזור איתך?" שאלה אותו בלונה. "גם אני מתגעגעת הביתה וגם קצת רעבה".

אלון חשב ואמר "אני, אני לא יודע, אני לא כל כך עוזר לבנות" בלונה כמעט התחילה שוב לבכות. "אל תבכי עוד פעם" אלון אמר מיד, "נחזור יחד אם תתני לי יד". –"היד שלי תפוסה בבלון" אמרה בלונה, "אז תעזבי אותו" הציע לה אלון. "אבל אני לא יודעת לעזוב" אמרה בלונה, "אני אראה לך" אמר אלון "תרפי בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת עד שכף היד תהיה רכה ומשוחררת. אל תפחדי, זה קל" אלון אמר, "כמו לשחרר פרפר".

בלונה הרפתה בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת וכף ידה הפכה רכה ומשוחררת. נעזב בלון קל כמו פרפר. "זה היה נכון מה שאלון אמר" חשבה בלונה ואלון הוסיף "זה עוד לא נגמר. בשביל לחזור למטה צריך עוד משהו לעשות, לחשוב מחשבות ממש ממש כבדות".

בלונה אמרה שהיא מוכנה, נתנה כף יד לאלון וניסתה לחשוב מחשבות כבדות. אבל שום מחשבה לא עלתה לה, לא קלה ולא כבדה. בגלל שהיא הייתה רעבה, עלתה לה רק מחשבה אחת, עוגה!

אלון חשב פיל.

בלונה חשבה עוגה.

אלון חשב שק של גולות.

בלונה חשבה עוגה עם קצפת.

אלון חשב משאית ע-נ-ק-י-ת.

בלונה חשבה עוגה עם קצפת וקישוטים.

אלון חשב שלוש אוניות.

בלונה חשבה עוגת קצפת, קישוטים וסוכריות.

וככה לאט הם שייטו למטה, יד ביד, חשבו מחשבות כבדות ואכלו עוגה עד שסוף סוף כפות רגליהם נגעו בשפת המדרכה.

כשהגיעו ירד כבר הערב וצף ירח לבנבן ופיהוק גדול עבר בין בלונה לאלון. הם אמרו יפה שלום ולילה טוב, אבל כף היד של בלונה לא הצליחה לעזוב. "אם אני אשחרר את כף היד שלך" אמרה בלונה בעיניים מלאות במים, "גם אתה כמו הבלון תעוף אל השמים?" –"מה פתאום" אמר אלון, "אני גר בסוף הרחוב" –"אבל אני לא יודעת לעזוב" אמרה בלונה. "אני אראה לך" אמר אלון. "תרפי בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת עד שכף היד תהיה רכה ומשוחררת. אל תפחדי, זה קל" אלון אמר, "כמו לשחרר פרפר".

בלונה הרפתה בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת וכף ידה הפכה רכה ומשוחררת. נעזב אלון, קל כמו פרפר והבטיח לחזור אולי מחר.

(מנגינה)


איילת אמרה לי אתמול שהיא יודעת איך נראה אלוהים

היא אמרה שהוא זקן ויש לו גלימה של עננים.

שאלתי אותה איפה ראתה אותו?

כי איילת היא קצת שקרנית.

והיא אמרה שהוא ישב על מדף במכולת,

בין הריבה לבין השעועית.


היא סיפרה לי גם שהיא ראתה את לאה

עוברת בין הדוכנים

מכניסה את אלוהים לסל, יחד עם כל המצרכים.

היא אמרה לי שאלוהים לא הרגיש כי כנראה הוא נרדם

והמוכר לא ידע כמה הוא עולה אז הוא נתן לה אותו בחינם

ושעכשיו אלוהים נמצא אצל לאה, יושב על כיסא עוגייה

וכשהוא עייף, הוא מניח את ראשו על כרית סוכריה.


איילת אמרה לי אתמול שהיא יודעת איך נראה אלוהים

היא אמרה שהוא זקן ויש לו גלימה של עננים.

שאלתי אותה איפה ראתה אותו?

כי איילת היא קצת שקרנית.

והיא אמרה שהוא ישב על מדף במכולת,

בין הריבה לבין השעועית.


איילת ספרה לי גם שבתוך המקרר של לאה מתקררת השמש

והירח נמצא במדף של הביצים.

בשלב הזה כבר הבנתי שאיילת סתם מקשקשת,

סתם מקשקשת קשקושים.


מצד שני, זה די הגיוני,

כי הבעל של לאה גדול.

ויש להם שלושה ילדים שמנמנים,

שאוכלים כמעט את הכל.


איילת אמרה לי אתמול שהיא יודעת איך נראה אלוהים

היא אמרה שהוא זקן ויש לו גלימה של עננים.

שאלתי אותה איפה ראתה אותו?

כי איילת היא קצת שקרנית.

היא אמרה שהוא ישב על מדף במכולת,

בין הריבה לבין השעועית.


(מנגינת סיום)

האזנתם לסיפורים ושירים מאת שירה גפן. הופק עבור חינוכית.


29 views0 comments

Comments


bottom of page