תקציר:
השבוע אירחתי את שירלי הרשקו- מומחית בהפרעות קשב, חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, מאבחנת, פסיכותרפיסטית, מדריכת הורים וסדנאות ארגון זמן, ששמה מטרה מאוד ברורה בחייה:
לשפר את איכות החיים של אנשי הקשב, לעזור לזהות אתגרים בחיים ככוח מניע, ולגלות את המתנות בהפרעת הקשב!
הפרק הזה מוקדש לכל מי שסובלת מהפרעות קשב, בין אם זה מאובחן או לא, או בין אם הקרובים אלייך חווים את זה והיית רוצה להבין אותם/ן יותר או אפילו הילדים שלך.
מקווה שהפרק הזה ייתן תשובות להמון שאלות שיש בנושא הזה
אז ברוכות הבאות וברוכים הבאים למיעוט הגברים שכאן ל 100 אחוז טיבעי.
הפודקאסט שידבר איתך על 100 אחוז מהדברים שלא מדברים איתנו 100 אחוז, 99 אחוז מהזמן.
אני שיינה יוצרת תוכן ואוכל זה נשמע כמו "תוכל" אבל בעיקר חברה חדשה שלכם.
איזה כיף שהצטרפתם אלי היום. לכל שאלה הארה עם א' הערה עם ע', אתם מוזמנות ומוזמנים לכתוב לי בעמוד האינסטגרם. ועכשיו בואו נתחיל.
שיינא:אז ברוכות הבאות לעוד פרק 100 אחוז טבעי.
היום אני פה עם ד"ר שירלי הרשקו, שלא אוהבת שקוראים לה דוקטור, אבל דוקטור, דוקטורית.
שירלי:נכון
שיינא: אוקיי ואני הולכת להביך אותך רגע ולהציג אותך לפי מה שרשום באתר שלך. מוכנה לזה?
שירלי:זה ארוך אבל כן
שיינא:היי אני שירלי מומחית בהפרעות קשב ולקויות למידה, חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, פסיכותרפיסטית, מאבחנת, מדריכת הורים, מנחה סדנאות, מפתחת שיטת "רק רגע"לארגון זמן, בעלת טור במדור הבריאות בעיתון הארץ ,מחברת ארבעת הספרים "אנשי הקשב", שהפך להיות רב מכר, אין מישהו שאני לא מכירה בערך שקראה את זה. "ילדי הקשב", "איפה הקשב" וגם "תזונה קשובה", שזה ספר חדש, מנהלת קהילה ענקית בפייסבוק, מעל 30 אלף איש ויוצרת הפודקאסט שזכה במקו ובעל רבע מיליון האזנות וכמובן מגדלת משפחה, משפחת קשב.
שיינא: היי אני שיינא אני אוהבת לאכול(צחוקים) תקשיבי אני את יודעת למה אני אני קראתי את זה קודם? כי תמיד שאני מבקשת מהצד השני שיציג את עצמו, תמיד זה כזה במשפט שניים, אבל אני באמת רוצה שיבינו מי את. לפי כל התארים של זה..
שירלי: אני באמת תמיד מסובך לי להציג את עצמי ועכשיו גם גיליתי שהאתר לא מעודכן וצריך להוסיף את הספר
החמישי, "זוגיות קשובה" . אז טוב שהקראת לי את זה..
שיינא:אה! יש לך גם חמישי?
שירלי הרשקו:כן ממש יצא עכשיו על זוגיות עם הפרעת קשב, וואי אחד האהובים עליי .
שיינא:את יודעת שזאת הסיבה בערך שאני והאקס שלי נפרדנו...
שירלי הרשקו:יכולה לתאר לעצמי.. זה סיבה של הרבה, הרבה, הרבה מאוד זוגות.
שיינא: אנחנו נדבר על זה ,זה מרתק! כי היום רק אני מבינה שזאת הסיבה. אז חשבתי שהבעיה באמת אצלי.
שיינא: זה ככה קורה לרוב. אני תמיד אומרת שזה המזל של הבן זוג שלי שאני מומחית בהפרעות קשב, אחרת אני לא יודעת איפה היינו היום.
שיינא: למה כי לך יש הפרעות או שלו?
שירלי: לו יש, כן.
שיינא:ואת מבינה את זה?
שירלי: מאוד
שיינא:אז רגע, איך הגעת לעולמות האלה? כי אם לך אין הפרעות קשב וריכוז,אז מה?
שירלי: באמת הרבה חושבים שזה בגלל שלבן זוג שלי ולשלושת הבנות שלי יש, אבל לא! האמת שזה התחיל מתואר ראשון בפסיכולוגיה. עשיתי שם פרקטיקום, התנסות מעשית על אישה בת 30, שהייתה לה הפרעת קשב,
ואז גיליתי עולם, וואו, מדהים, זאת אומרת גם גיליתי אוכלוסייה שחושבת אחרת, מדליקה,מעניינת,כיפית שאני יכולה להקשיב לה שעות, עם מוח הכי מיוחד בעולם, וגם גיליתי שאפשר לעזור. זאת אומרת אפשר לאבחן ולעזור ברמה של חודשיים שלושה אתה הופך חיים של בן אדם. לא 3 שנים עכשיו טיפול פסיכולוגי, אלא באמת ברמה מאוד מאוד קצרה, אפשר להפוך חיים של בן אדם באמצעות האבחון והטיפול המדויק בהפרעת קשב. אז פשוט התמכרתי לזה וזהו ונשארתי רק רק עם אנשי הקשב.
שיינא: זה משוגע! רגע, ובעצם התחלת,אמרת שהתחלת לכתוב את הספרים רק בשנתיים? תוך שנתיים חמישה ספרים!
שירלי: כן כן אני תמיד מרגישה כמו… יש את צמח הבמבוק שאני תמיד מרגישה כמוהו, כי חמש שנים הוא כזה נבנה מתחת לאדמה ורק בשנה השישית הוא יוצא פתאום. אז ככה זה קרה לי בשנתיים האחרונות .פשוט.
הקאתי את כל ה-20 שנה חומר שחקרתי ואספתי ולימדתי וטיפלתי, וזה פשוט התפרץ לי בשנתיים האלה.
שיינא: זה משוגע! זה משוגע בקטע טוב, כאילו זה … זה ..אני מכירה מלא, מלא אנשים שלוקח להם מלא שנים. גם לכל ספר יש הגהה.. ואז צריך לעבור על זה ותמיד זה לא מרגיש מושלם וכל הכבוד! זה מה שיש לי … כל מה שנותר להגיד זה כל הכבוד!
שירלי:זה בגלל באמת הפשן הזה , כתבתי את הספר הראשון וראיתי איך הוא משפיע על אנשים. ממש אנשים התחילו לקרוא לו התנ"ך אפילו. איך הוא שינה להם את החיים ואיך הוא גרם להם להבין וזה פשוט נתן לי דרייב מטורף .ממש כל יום ,כל יום ,לעבוד על עוד ועוד ספרים.
שיינא: אוקיי אז בואי נתחיל מההתחלה. מה זה בעצם הפרעות קשב וריכוז?
שירלי:או! זה ממש מההתחלה .שאלה מעולה ,כי הרבה אנשים חושבים שהם יודעים מה זה ואולי לכולם יש היום, אבל יש מלא מלא סטיגמות ומלא אי הבנות. וההגדרה של הפרעת קשב קודם כל זו הפרעה שהיא מוחית, נוירולוגית, גנטית, מולדת. אתה נולד עם מוח שהוא קצת אחר, עם מוח שיש בו פחות דופמין ,שזה הורמון הקשב.
הוא אחראי על עוד כל מיני דברים אבל על הקשב וממש מבנים קדמיים של המוח שהם הם פשוט נראים קצת אחרת, כל מה שקשור נגיד לתפיסה של זמן. או לתפקודים ניהוליים, סדר, ארגון ,התארגנות .
אז בעצם אתה נולד לעולם כבר עם הפרעת קשב. זה לא שזה נגרם ממסכים, חינוך לקוי ,תזונה ,כל מיני דברים כאלה, לא ,אתה פשוט נולד ככה. ואז זה בעצם גורם לך לדי הרבה קשיים כי קשב אנחנו צריכים בכל מקום בחיים שלנו וממש בחיי יומיום .זאת אומרת זה ממש לחיות חיים שהם יותר מאמצים כי יש יותר דחיינות ויותר חוסר תשומת לב לפרטים ויותר איחורים ויותר שכחנות ויותר מוסחות מכל מיני דברים וקושי לשבת לאורך זמן,
ברמה של 5 עד 15 דקות לא לא מעבר לזה .אז אתה ממש חווה את זה ביום יום שלך.
עכשיו, היום יש איזה מין דעה כזו שאולי לכולם יש הפרעת קשב וכאן ממש חשוב לי להגיד שלא! זה גם תמיד מעצבן את מי שיש לו הפרעת קשב שאומרים לו "אה לכולם יש היום " כי כי הוא צודק ,כי הוא באמת חי בהרבה יותר מאמץ.
יכול להיות שיש אנשים שמוסחים מהטלפון או מעומס או דברים כאלה, אבל זה לא ברמה של הפרעת קשב כי זה מהילדות, לאורך כל החיים, בכל התחומים וממש מביא אותך למצב של מאמץ יומיומי.
שיינא: אתה יודעת אבל כשהייתי קטנה נגיד, אני לא מרגישה שהיה לי הפרעות קשב וריכוז. כאילו הייתי יכולה לשבת בכיתה ,ללמוד, הצלחתי מאוד בבית ספר. וככל שגדלתי, אני לא יודעת אם זה הפרעות, אני פשוט עונה על כל קריטריון של הפרעות קשב וריכוז אם זה לאחר, אם זה לא לשים לב לדברים קטנים ,אם זה להיות מאוד מבולגנת, כאילו אני אני מאוד מבולגנת, עשיתי תהליך מטורף מאז האקס.
אגב בזכותו ,כי כי הוא מאוד התעצבן עלי, למה אני חיה ככה .כאילו איך אני לא יכולה לחיות אחרת .ופשוט לקחתי על עצמי להיות יותר מסודרת.את מבינה ?
שירלי:כן אז תראי אני יכולה להסביר לך את זה משני כיוונים. כיוון אחד שבאמת אין תחליף בסוף לעשות אבחון.
כשעושים אבחון מדויק ,לא כזה של 5 דקות, באמת מדויק ,מעמיק, עוברים על כל הילדות, על כל מה שקרה שם ,לא תמיד יודעים לאיזה תסמינים לשים לב בילדות. והרבה פעמים בנות שהן אינטליגנטיות, שזה מה שנראה לי המקרה שלך, אז הפרעת הקשב שלהם מפוספסת בילדות כי הן יכולות להצליח בלימודים.
והפרעת קשב היא לא הפרעה לימודית. היא לא בהכרח תבוא לידי ביטוי בלימודים .אפשר להצליח בלימודים. אפשר להיות גם תלמידה מצטיינת.
בנות שהן אינטליגנטיות , שוב כמוך, אז מספיק להן לקלוט משפט אחד כזה מהמורה והן כבר הבינו את הכל. הן לא צריכות להקשיב לכל השיעור של 45 דקות. והן מצליחות במבחן. והן בדרך כלל ילדות טובות ומרצות ומסתירות קושי אם יש להן. אז ממש לא חייבים לראות איזה שהוא קושי לימודי. הקשיים יכולים לבוא לידי ביטוי במקומות אחרים, יותר התנהלותיים בחיי היום יום ,כמו למשל הסדר והארגון, כמו למשל נושא של ,בעיקר ילדה עם הפרעת קשב ואינטליגנטית זה גם גורם ללחץ יותר, לחרדה יותר, בגלל שממש התפקודים היומיומיים הם קשים להתארגן עם הזמנים. גם בחברה זה יכול לבוא לידי ביטוי עם חברים, שיכולים להיות יותר קשיים עם חברים. אז זה לא משהו שחייב לבוא לידי ביטוי בלימודים ואתה רוב פעמים אומרים "לא! לא הייתה לי הפרעת קשב בילדות כי הייתי תלמידה מצטיינת "זה לא קשור.
שיינא: יו את יודעת את זה זה משהו שחדש לי לגמרי. כי תמיד אני אומרת לעצמי :בטוח זה איכשהו הזמן שעשה את שלו ואיכשהו נכנסתי יותר ללחץ ופתאום אני עם עסק אז יותר יותר מאתגר לי. אבל בפועל, ביומיום, את רואה עלי, אני יכולה לדבר איתך וכאילו לא יכולה לעשות שני דברים בו זמנית. אגב יש כמה סוגים של הפרעות קשב?
שירלי: כן.יש שניים עיקריים שהיום אנחנו מתייחסים אליהם. יש את הסוג שיותר בולט ואותו יותר קשה לפספס, שהוא הADHD עם הH , עם ההיפר-אקטיביות. ואז באמת יותר רואים את זה כי זה יותר תזזיתיות ותנועתיות, מדברים הרבה וגם תמיד עוצרים אותך באמצע דיבור ומקפצים, לא יכולים לשבת.
המון המון היפר. אותם בדרך כלל יותר רואים. אבל יש את הסוג השני, שהוא גם הרבה פעמים יותר מאפיין בנות, שזה הADD בלי הH. ואז בעצם כל התנועתיות הזאת היא בפנים, היא בתוך המוח. היא המחשבות הבלתי פוסקות, הטורדניות, המוסחות, המעופפות הזאת. כל התסמינים של הפרעת קשב אבל בלי ההיפריות. אלה שני הסוגים העיקריים.
שיינא: תגידי ,יש לי כל כך הרבה שאלות, אני אכתוב אותם תוך כדי. תגידי, ולמה בעיקר אצל בנות?
שירלי:כאילו זה זה פשוט זה זה יותר מאפיין בנות, למרות שגם הבנות יכולות להיות ADHD, אבל בשכיחות יותר גבוהה אצל בנות. אגב גם בנים כמובן יכולים להיות ADD .
שיינא: מכירה, מכירה הרבה. בעצם את אומרת שזה מולד?
שירלי: כן
שיינא: וכאלה שהולכים לאבחון ,באמת בגיל מאוד צעיר ,נגיד גיל 11. נגיד אח שלי ,נתנו לו ריטלין בגיל 13.התחילו כבר מגיל כזה .מה את חושבת על כל התרופות הרגעה, מה שנקרא ,כאילו להרגיע את הילד?
שירלי: אז תראי, ריטלין זו לא תרופת הרגעה .זה ממש תרופה להפרעת קשב .היום יש 20 סוגים ומינונים שונים. זה לא רק ריטלין כי יש ילדים שלא מתאים להם הריטלין ואז צריך להחליף.
אז בגדול לפי מה שהמחקרים מרים וגם הקליניקה הטיפול שהוא נחשב להכי יעיל בהפרעת קשב זה טיפול תרופתי, למרות שהוא ממש לא חובה וגם אם לוקחים אותו בדרך כלל צריך להוסיף משהו נוסף, בין טיפול התנהגותי , בין הדרכת הורים .אבל אני תמיד אומרת לא לחשוש מללכת לעשות אבחון כי אתם לא רוצים טיפול תרופתי. זה בכלל לא קשור אחד לשני. הולכים לעשות אבחון כדי קודם כל לראות אם יש להם הפרעת קשב ולקבל הסבר ומודעות. זה כבר חצי מהתהליך. כבר ברגע שההורים והילד או הילדה יודעים שיש להם הפרעת קשב.
הכל משתנה. כל היחס מהורים משתנה . כל ההתייחסות של הילד לעצמו משתנה. אנחנו בדיוק לפני יום כיפור
כתבתי על זה דברים שילדים וגם מבוגרים עם הפרעת קשב הם הרבה יותר מאשימים את עצמם.
כשהם לא יודעים שיש להם הפרעת קשב. כאילו למה אני ככה? למה אני דפוק? למה אני טיפש ? למה עוד פעם טעיתי? למה? למה אני כזאת או כזה?
ובעצם זה שעושים את האבחון זה פשוט מוריד את כל הרגשות אשמה, את כל ההלקאה העצמית הזאת, את כל החוסר הבנה של מי אני מה אני, למה אני ככה, עוד לפני שנתנו טיפול.
זה מה שמדהים. חצי מהדרך זה רק המודעות . אגב בגלל זה כל הספרים, הפודקאסטים, כל הדברים שאני עושה,
כי זה חצי מהדרך רק להבין.
שיינא: מודעות! אבל כמה באמת המודעות הזאת, שבעצם ,סתם לדוגמה, אם עכשיו אני אלך לאבחון ויאבחנו אותי ויגידו כן יש לך הפרעת קשב וריכוז, האם זה יפתור ממני את האחריות מלעשות תהליך עם עצמי, כי אני בכיף יכולה לאחר לכל פגישה ולהגיד: תקשיבו זה הפרעת קשב וריכוז, ובואו תשמעו את הפרק עם שיר הרשקו ותבינו שזה באמת בעיה.
שירלי: כן זה קטע, הרבה הורים וגם בני זוג חוששים מהעניין הזה שעכשיו זה יהיה תירוץ לילד.
ובתור מי שמאבחנת כבר 20 שנה, אני יכולה להגיד לך שיש תהליך מאוד ברור באבחון. יש את האבחון מקבלים את האבחנה. יש תקופה כזו של מין כמו ירח דבש כזה …וואו! אז בגלל זה אני ככה ואני ככה ואני ככה והייתי ככה ועשיתי ככה. ובאמת קצת מין מה שנקרא, רוכבים על הגל הזה, ואני תמיד אומרת, בין אם זה להורים או בני זוג, תנו להם! תנו להם את זה קצת! את ירח הדבש הזה, סוף סוף הם מבינים למה הם ככה .
ואז אחרי חודשים ספורים ,לפעמים גם הרבה הרבה פחות, אוקיי ,זה עובר,הבנתי .עכשיו יאללה, מה קורה? מה אני עושה? כי זה כי זה לא קל לחיות ככה , זה קשה, זה מאמץ . אז אז זה לא נשאר מקום של תירוץ.
זה אף פעם לא נעים לאחר. זה אף פעם לא נעים להיות בלחץ מדד ליינים. זה אף פעם לא נעים שאני לא מוצאת את הטלפון או את הארנק שלי. זה לא חיים שהם נעימים. זאת אומרת, אף אחד לא רוצה להישאר שם וככה לנוח ולהגיד זו הפרעת הקשב זהו!
כולם אחרי שמובילים את השלב הזה אז מגיע לשלב של אוקיי, אז מה עכשיו? איך אפשר לעזור? מה אפשר לעשות? אז לא לחשוש מזה.
שיינא: הבנתי. זה כנראה מה שיקרה לי. בא לי שנדבר יותר על המבוגרים, אנשים שהולכים לאבחון בגיל מבוגר יותר.
שירלי:חשוב
שיינא: שאגב את אומרת. שמומלץ לכל מי שחושב או באופן כללי לעשות בדיקה.(כן) נכון? גם בגיל מבוגר? גם בגיל 60, 70,80?
שירלי: בטח! קריטי! לא מזמן היה לי איש בן 75 שהגיע לאבחון ובאמת איש מהמם. שאלתי אותו למה הגעת? זו תמיד השאלה שלי. אז הוא ענה לי:" בגלל אשתי. אני יצאתי לפנסיה ואני פשוט משגע אותה. עד עכשיו הייתי איש עסקים ,שזה אגב הרבה מאנשי הקשב הם אנשי עסקים. גם בגלל המתנות שבהפרעת קשב: כל היצירתיות,
האמביציה ולעשות את מה שהם אוהבים. אז הוא היה מדהים בעסקים שלו אבל אז הוא יצא לפנסיה, חזר הביתה והוא משגע את אשתו.הוא פשוט רצה את האבחון הזה. רצה להביא לה גושפנקא. רצה שתבין אותו.
אז ממש בכל גיל. ואני חייבת להגיד שהגיל הכי שכיח אצלנו במכון זה נשים בנות 35 פלוס מינוס. זה השלב שהן פשוט קורסות. אם יש מצב שהן הצליחו ל"הסתדר" עד היום, להחזיק את עצמם, להתאמץ מאוד. ואז בשלב הזה גם הרבה פעמים יש נגיד עבודה ,ילדים, זוגיות, כבר כמה דברים ביחד, ככל שהעומס עולה ככה הפרעת הקשב מחריפה.
ואז הן פשוט קורסות בשלב הזה. גם לצערי הרבה פעמים מגיעות לחרדות או דיכאון או גם וגם.
זה גם יכול להיגרם מהפרעת קשב לא מטופלת. ואז לפעמים מאבחנים חרדה או דיכאון בלי ההפרעת קשב.ואז זה לא מספיק עוזר. משהו תמיד נשאר שם תקוע. אז זה דווקא הגיל הכי שכיח במכון שלנו! אפילו יותר מילדים.
שיינא: אני פתאום מבינה כמה פרות קשב וריכוז, עכשיו כתבת את הספר על תזונה ,כמה קשר יש לתזונה והפרעות. זוגיות! אז נגיד אני רוצה לשמוע קצת באמת על הזוגיות עם ההפרעות ואז אחר כך על תזונה כי זה גם ממש מעניין אותי. ממש !ממש! כאילו פתאום אני..IM SO EXITED .אני מדברת על זה.את יודעת כמה זמן לא דיברתי על זה בחיים שלי? כי סתם, אפילו הייתי עכשיו אצל השיננית. אז הלכתי לדבר עם הרופאת שיניים ואז דיברנו קצת ואז.. ואז אמרתי לה איזה משהו ואז היא אמרה "אבל מה הקשר?"
אז אמרתי לא יודעת (ממלמלת) כנראה הפרעות קשב וריכוז… ואז היא אומרת "אוי נו , גם כן ,הדור של היום, הכל זה הפרעות קשב וריכוז". ואז הרגשתי מה זה אשמה שהחלפתי בטעות את השיחה למשהו שהוא לא כל כך קשור.. באמת זה לא היה קשור.
שירלי: זה לא אשמתך זה אשמת האמירה הזאת
שיינא: נכון, אבל באותו רגע, בשנייה הזאת שהיא אמרה את זה אמרתי:"יו אני חלק מהדור הזה כנראה אז כזה…." ומיד אחרי זה אמרתי טוב אני לא לוקחת את זה ללב יותר מדי כי, את יודעת, היא פשוט לא לא מבינה אותי אבל באותו רגע חשבתי שהיא באמת צודקת.
שירלי: אוי זה מעציב אותי, זה מעציב אותי כי כי זה רק גורם לתחושות אשמה האלה שקיימות שם, באמת כמו שאמרנו קודם. לכן זה לא עניין של דור וזה באמת משהו שהוא מאוד מפריע בחיים .והוא נכנס לכל מקום. שאלת באמת על זוגיות ועל תזונה, אני תכף ארחיב עליהם, אבל זה נכנס ל.. זה עושה בעיות בשינה למשל, זה, זה מתחבר להרבה הפרעות נוספות, כמו מה שאמרתי קודם: חרדה ,דיכאון. אפילו יש שכיחות יותר גבוהה של סוכרת וצליאק ומחלות אוטואימוניות ואסטמה ואלרגיות. ומלא דברים מתחברים להפרעת קשב. עכשיו באמת, זוגיות ותזונה זה נושאים מאוד מרכזיים. אם נגיד נתייחס לזוגיות אז המחקרים ממש מראים לנו שיש פי שלוש סיכון לגירושין כשאתה זוג שיש שם הפרעת קשב. פי שלוש, זה מלא! עוד יחסית לזה שאנחנו עומדים היום על חצי מהזוגות בערך מתגרשים. וגם אם לא גירושים, יש קושי יותר לשמור על קשרים לאורך זמן. יש יותר החלפות בין בני זוג. וגם בתוך מערכת היחסים עצמה, אנשים במערכת היחסים מדווחים על פחות סיפוק מהקשר והרבה יותר קשיים והרבה יותר בעיות.
וכל הדבר הזה הוא בעצם נובע מזה שאין הבנה. זאת אומרת זה נראה מהצד, נגיד למי שאין לו הפרעת קשב,
על הבן זוג, זה נראה כאילו לא אכפת לו, כאילו הוא מזלזל, כאילו הוא עושה בכוונה" איך שכחת? מה לא אכפת לך ממני?" וזה מאוד, מאוד צובע את הזוגיות גם, את יודעת, כל הנושא של תפקידים ניהוליים של: לזכור להביא את החלב, לרשום, בירוקרטיה, זה לא הצד של הפרעת קשב וזה גם כן מפריע לזוגיות. אז זה נגיד בצד של הזוגיות.
בצד של התזונה ,שזה עוד יותר נושא שפחות מודעים אליו וזה הדוקטורט שלי ,זה מאוד משפיע על הרגלי אכילה. קודם כל יש מחקרים שמראים שיש פי 2 סיכון להשמנה עם הפרעת קשב ופי 4 סיכון להפרעות אכילה קליניות.
אבל גם אם אין את אלה, כל הנושא של הרגלי אכילה, של מתי אני אוכל, מה אני אוכל. יש הרבה יותר משיכה למאכלים שהם לא בריאים. לשמור על סדר של ארוחות. זה בלאגן שלם כל הנושא התזונתי, וואו, בלאגן שלם בהפרעת קשב.
שיינא: וברגע שעושים אבחון ומבינים שיש הפרעת קשב, זה הדבר הראשון בשביל לעבוד על בעיות אחרות שנגרמות בגלל.
שירלי:כן, כי זה המקור. ואם אתה עובד על זה הכל מסתדר.
שיינא: אז איך היום כל רופא לא מבין את זה? איך? איך אפילו? סתם אני חושבת, דיאטניות או נטורופטיות
שירלי:נכון
שיינא: אני בטוחה שגם.. אני בטוחה ב-100% ש-99.9% מהם בכלל לא מקשרות את זה כי אין מספיק מודעות לדבר.
שירלי:נורא מתסכל
שיינא:אני לא חושבת שזה אשמתם.
שירלי: נכון ,זה לא אשמתם. אין מורים, מטפלים. בגלל זה פתחתי קורס לאנשי מקצוע, כדי להעביר את זה הלאה. כי ברגע שהרופא ידע והדיאטנית תדע.. את יודעת כמה טיפולים של דיאטנים נתקעים בגלל העניין הזה?, שלא מתייחסים להפרעת קשב ויודעים איך להתאים את הטיפול שם? וגם הורים לא לומדים על זה. זאת אומרת אף אחד לא לומד על זה. זו הבעיה. חוץ מבאמת, נוירולוגים, פסיכיאטרים ומאבחנים. אף אחד לא לומד על הפרעת קשב.
שיינא:וואו. טוב עכשיו אני אשלח את כל מי שסביבי לעשות אבחון. כולם כולל אותי…יו אני חייבת.(שירלי:יאללה בואי)
אני חושבת שזה.. בקיצור, מה שרציתי לספר לך על הזוגיות שלי.הקודמת, זה שלו היה OCD.(שירלי:אה..)
האם אי פעם שמעת על השילוב של OCD עם (שירלי:כן) ADD (שירלי:כן) אני לא יודעת מה אני.. אני לא אבחנתי את ..אין לי אבחון..
שירלי:גם אני לא יודעת צריך לאבחן אותך יותר לעומק.. הפרעת קשב נקרא לזה…
האמת שדווקא שילוב שהולך הרבה ביחד כי זה כאילו משלים את החוסר סדר...אבל זה יוצר הרבה פיצוצים..
שיינא:זהו אז לפני שאני אספר לך מה מה באמת היה מבחינת הדינמיקה הזאת.מעניין אותי, באמת ,מישהי שיש לה הפרעות קשב, מה מתאים לה יותר? האם האם מישהו עם OCD שהוא כאילו ישים לב לדברים האלה?
או פשוט מישהו עם אופי מכיל?(צוחקת)
שירלי:כן,אז תראי, בהפרעת קשב יש המון סוגים .זאת אומרת זה לא שזה…לפעמים אומרים לי :"רגע, רגע, אבל אני דווקא מסודרת, אז איך יש לי הפרעת קשב?" זה יכול להיות כי בעצם יש תשעה תסמינים עיקריים שמאפיינים. וצריך לזהות שישה מתוכם כדי לאבחן הפרעת קשב ולכל אחד יש את השילובים שלו.
ואפילו יש אנשים עם הפרעות קשב שהם מפתחים OCD כדי להתגבר על הקושי בסדר וארגון ואז הם נורא נורא מסודרים. אז לכל אחד יש את השילובים שלו וכל אחד הוא קצת אחרת בהפרעת קשב. אז אי אפשר לדעת.. אי אפשר להגיד לך המלצה שהיא חד משמעית ויש פה עניין של אופי.
אז לפעמים נגיד אנחנו כן יודעים שאנשי הקשב נמשכים יותר לאנשי הקשב. זאת אומרת דווקא מאותו סוג.
ובאמת יש שם גם את העניין של ההבנה וההכלה יותר. אז זה משהו שמראים לנו מחקרים .אבל זה לא בהכרח הנה כמו כמו אצלי למשל שלאחד יש ולשני אין. ויש כאלה שבאמת מחפשים משהו יותר משלים ,יש כאלה שמחפשים משהו יותר מכיל, יותר מבין, אז אין המלצה חד משמעית. ללכת עם מי שאתה אוהב זו ההמלצה שלי בגדול..
שיינא:וזה גם עוד עניין של אופי. וגם אני חושבת שהאבחון מאוד חשוב. לבוא גם עם הצד השני עם הבן זוג. זה כמו טיפול זוגי. (ממש) ממש אני באמת חושבת. כי ברגע שהצד השני מודע לבעיה שיש לצד השני אז הוא עכשיו, השרביט בידיים שלו. מה הוא עושה עם זה? האם הוא בוחר לחיות כמו שלאנשי קשב יש חיים שונים מאז האבחון. הם מבינים יותר. ככה גם לצד השני, לדעתי, גם הם צריכים לשנות באיזשהו מקום את החיים שלהם. להיות יותר מכילים יותר סבלנים. מי כמוך יודעת?
שירלי:כן, כן, ממש ככה, אני באמת תמיד מספרת, נגיד הבן זוג שלי שכח להביא את הבת שלי מהחוג ואת כל החברות שלה. וכולן עמדו בחוץ ב 7 בלילה, בחושך, כשהיא הייתה קטנה, מחוץ לחוג. והוא שכח!
והאמהות האחרות מאוד התעצבנו. ואני לא התעצבנתי, כי מה יש לי להתעצבן עליו? האמת קצת התעצבנתי על עצמי, שמה חשבתי לעצמי שלא הזכרתי לו את זה?… כאילו מאיפה הוא יזכור את הדבר הזה? מאיפה הוא יכול להחזיק את זה במוח הפרעת הקשב שלו? והן כזה"איך את לא כועסת עליו?"
מה יש לי? זה המאפיין של הפרעת קשב: לשכוח,לא להיות מאורגן עם זמנים, כל זה. אז להפך, כשאתה יודע, ואני יודעת, אז אני צריכה להזכיר לו. אני אזכיר לו, מה קרה?
זה כמו כל שאם הייתה כל נכות, לקות, הפרעה אחרת ושאולי יותר רואים אותה, פשוט הקשב לא רואים, אז זה נורא קשה להבין את זה. אבל אם היה לי עכשיו בן זוג על כסא גלגלים, אז מה? לא הייתי מתאימה את הבית? לא הייתי עם מזיזה משקופים? לא הייתי הופכת אותו לנגיש? הייתי! אז אותו דבר עם הפרעת קשב. זו הפרעה מוחית לכל דבר, הוא לא עושה את זה בכוונה, וצריך גם שם לעשות התאמות.
שיינא: וואו, כל הכבוד לך! כאילו כל הכבוד! אני בתוחה שמי שחיה עם בן זוג או בת זוג. צריך להתחיל לעשות את ההתאמות האלה כמו שאת מתארת. וזה באמת זה באמת השראה באיזשהו מקום והלוואי. שאני אתחתן בסוף עם מישהו שגם באיזשהו מקום יבין אותי ולא יכעס אליי
שירלי: זה אפשרי. כי באמת הרבה בני זוג שואלים אותי איך איך אפשר להסביר.פשוט שלחו פודקאסט, תקנו את הספר, והם מבינים! הם מבינים! גם אם הם ממקום שאין להם שמץ, הם מתחילים להיחשף למידע ומבינים.
ולפעמים זה יכול להיות באמת הופעה אחת שלי ב"טוקהאוס" שאני עושה לזוגות. זהו, פתאום יורד האסימון ומתחילים להתייחס אחרת. זה ממש יכול להיות שם.
אבל כשזוגות הולכים נגיד לייעוץ זוגי והיועץ לא מבין בהפרעת קשב, מתחיל לקשקש להם כל מיני עצות שהם לא מותאמות להפרעת קשב כמו: "מה הבעיה? בצהריים, תעזוב את העבודה רגע ,תרים טלפון, דבר איתה רבע שעה!". לא! עצה מאוד גרועה לאיש קשב. הוא לא יכול להפסיק את העבודה בצהריים בתוך ההיפרפוקוס שלו. הוא לא יכול עכשיו להקשיב בטלפון רבע שעה. ואז כשהוא לא עושה את זה אז כאילו לא מספיק חשוב לו, לא אכפת לו , אבל לא! זה פשוט לא היה מותאם להפרעת קשב.
שיינא: כן. והצד השני גם לא היה מודע שזה קשור לקשב. מבחינת מבחינת התפיסה שלנו גם כנשים,זה לא אכפת לו! פשוט לא אכפת לו ממני, הוא לא שם עליי! ואז זה מה שיוצר גם את הניתוק הזה עוד יותר. וזה כמו כדור שלג.
שהרבה בסוף בוחרים באמת להיפרד או להתגרש, או לא משנה מה.
שירלי: ממש ככה. גם גם אנשי הקשב הם יותר רגישים לביקורת. והם יותר משתבללים, והם מסתגרים בתוך עצמם בגלל שבעצם מהרגע הראשון מסתכלים עליהם קצת אחרת. למה אתה מתנהג ככה? למה אתה כזה?
ואז גם בהמשך חייהם, כשהם מרגישים איזושהי ביקורת, אז הם יותר משתבללים ויותר לוקחים את זה קשה.
אז גם את זה צריך להגיד להבין. גם אפילו בטיפול הזוגי ובמערכת היחסים שיש לך,צריך לבוא ממקום אחר, מקום יותר של נגיד, אני מה אני מרגישה,פחות האשמה. למה אתה עושה ככה? ולמה לא אכפת לך? אלא: אני מרגישה קצת בודדה או אני מרגישה שקשה לי נורא עם כל המטלות של הבית לבד. מה נעשה? אז גם לזה צריך להיות מודעים, יש הרבה דברים שצריך להיות מודעים אליהם בתוך ההפרעת קשב.
שיינא: וכולם צריכים להיות מודעים לזה. אני לא יודעת איך אף אחד לא.(צוחקות). את מזכירה לי כל כך הרבה, כאילו באמת עולות לי דמעות כשאת מדברת על זה.(שירלי: אני רואה) כי אני חושבת שבתור ילדה הייתי מאוד מבולגנת. עדיין! אני מאוד מבולגנת. זה שהבית שלי מסודר זה כי באמת עבדתי על עצמי ויש לי מנקה..
(שירלי: חשוב). אבל הם כאילו תמיד מתייגים אותך כעל מישהי מבולגנת. ולא נהניתי לעשות כלים,זה היה לי המוות, ותמיד שיינה לא עושה כלום בבית שיינה עצלנית. ככה, שיינה עצלנית, שינה עצלנית. ואז את נכנסת לזוגיות, שגם שם את חושבת שאת עצלנית, אז את כאילו כל החיים מסתובבת עם דבר כזה.ואת לא עצלנית, פשוט, ואת לא רוצה להיות עצלנית אז כל פעם שקוראים לך ככה אני זוכרת כל פעם, ואת אומרת על העניין של הרגישות, כל פעם שהייתי שומעת את זה עליי או משהו, הייתי פשוט נעלבת ולוקחת את זה קשה כי מגיל קטן יש לך איזושהי אמונה מגבילה כזאת של: את עצלנית אז אולי גם לא יצא ממך כלום.את יודעת זה המון דברים.
שירלי: את יודעת שהספר הבא שלי קוראים לו ככה "את לא עצלנית" זה השם שלו ( די!! לא נכון!!) כי את יודעת כמה נשים אמרו לי את זה. ובכלל המילה עצלן, עצלנית, זה תמיד מדליק לי נורה של הפרעת קשב כי בהפרעת קשב קשה להתחיל לעשות דברים. אין את הדופמין שיעזור לך להתחיל את הפעולה. ואז כאילו נראה כמו עצלנות אבל זה לא עצלנות פשוט קושי תהומי להתחיל.
שיינא: ואז מה כן מומלץ? איך מתחילים? זאת אומרת בלי עכשיו איזה טיפול תרופתי כלשהו.
שירלי: אז קודם כל טיפול התנהגותי. זה הדבר שהכי יעיל והכי עוזר להפרעת קשב. שבעצם בטיפול הזה ממש מלמדים, כמו שאני מלמדת עכשיו ילד לקרוא, נכון? אין לו את היכולת הזאתי, אני מלמדת אותו, אז ככה אני מלמדת ילד או בן אדם מבוגר את הנושא של התפקודים הניהוליים, של איך להתארגן עם יומן, של איך לנהל את הזמנים, של איך להתחיל פעולות ,איך לעבור ביניהן, איך לסיים אותן, איך לתכנן, לארגן ,לסדר.
כל הנושא הזה, צריך ללמוד את זה ממש כמו שלומדים ללכת. יש ממש אסטרטגיות שמותאמות להפרעת קשב. ויחד עם זאת, צריך תמיד לזכור שזה לא שפתאום הכל ישתנה וזהו. מבן אדם הכי בלגניסטית אני הופכת לשיא המסודרת. תמיד לא יהיה שם פשוט, תמיד יהיה קצת קשה. אבל יכול להיות הרבה, הרבה, הרבה יותר קל.
גם באמצעות אסטרטגיות וגם באמצעות ההבנה וגם באמצעות תחליפים. את מקודם זרקת כזה, "יש לי מנקה" ואני צהלתי לי בלב כי למשל מנקה, עוזר, עוזרת בית ,זאת אחת ההתאמות שחייבות להיות בבית עם הפרעת קשב, למשל. כמו שנותנים הארכת זמן בבית ספר, נגיד כהתאמה, אז כנ"ל לגבי מנקה לבית עם הפרעת קשב כי כל נושא של סדר, ארגון, הוא נורא קשה. אז גם לחפש משהו חיצוני, דברים חיצוניים, שיכולים לעזור לך.
או נגיד, אם את עכשיו עצמאית ואת לא מסוגלת להתרכז לעבוד מהבית. הכביסה מסיחה אותך ואת הולכת ועושה כל מיני דברים בבית, אז את יכולה לכעוס על עצמך שיואו, מה הקטע? למה אני לא יושבת ועובדת?
ואת יכולה להגיד טוב, אני לא יכולה לעבוד מהבית .אני לא מרוכזת פה אני אחפש מקום אחר.
אולי משרד, אולי בית קפה עם אוזניות, אולי מישהו שישב עליי ויראה שאני עובדת. וכאן הרבה פעמים אנשים אומרים לי "מה, אבל אני בן אדם מבוגר, אני לא יכולה להושיב את עצמי?" לא! זאת הפרעת קשב, צריך להכיר בזה ולמצוא לזה פתרונות.
שיינא: ואת יודעת לפעמים זה אפילו מביך להגיד, יש לי עוזרת אישית. ואני משלמת לה 3000 שקל, 4000 שקל בחודש.
שירלי: חובה עוזרת אישית בעסקים. זה גם חובה.
שיינא: תקשיבי, ומספיק שאני אגיד את זה אפילו לאמא שלי, נגיד, סתם כרעיו,ן ומישהי שהיא אולי קצת לא בעולמות האלה, אז היא תגיד לי: "מה את צריכה את זה? תחסכי את ה4000-5000 שקל" (שירלי: ואז כל העסק יקרוס) בדיוק. לא שיש לי. אין לי עוזרת אישית. כי אני פשוט לא צריכה. כאילו אני פשוט עושה את זה. ויש לי סוכנת, זאת אומרת היא עושה לי את כל הבק אופיס יותר. אבל בגלל זה חשוב נורא להסביר: הפרעות קשב וריכוז לא נותנות לי את השקט הזה שאני לא אצליח לעבוד ככה.
שירלי: נכון וקודם להסביר לעצמך. זאת אומרת, ברגע שאת תדעי שאת לא עצלנית, שאת לא פרזיטית, שאת לא לוקחת סתם דברים, אז זה יעבור לסביבה. זאת אומרת, את כבר תהיי בטוחה בזה וזה יעבור גם ככה הלאה לסביבה. כמובן שגם מודעות הסביבה שזה הפרעת קשב עוזר, אבל זה קודם כל צריך להתחיל להתחיל ממך.
שיינא: כן, תגידי, ורציתי לשאול אותך מקודם, וואי שכחתי,שכחתי (שירלי: זה בסדר, אין בעיה) הנה, את מקבלת את זה..(שירלי: ברור) אני חייבת שתראו את שירלי,היא כזאת מקסימה ובחיים שלי לא הרגשתי כל כך בנוח, כאילו לדבר על זה. כי כי אף אחד לא באמת מבין את זה. תמיד חושבים שזה מילדות וכאילו, אז קחי אטנט או ריטאלין או לא יודעת מה. וכאילו לא מבינים. בקיצור מה שרציתי לספר לך על הזוגיות הקודמת שלי, שהוא היה OCD ואני הייתי עם קשב, זה שלו היה מאוד, מאוד חשוב הניקיון של הבית, הסדר. בעיקר סדר. שהכל יהיה מסודר. והיו לו כל מיני חפצים מאוד, מאוד חשובים בבית. כאילו, כמו היה לו אוסף של מכוניות... כל אחד והסטייה שלו.. (שירלי: מתאים לOCD) כן כאילו זה.. והיה יום אחד שאמרתי: "טוב יאללה, אני מסדר את את הבית". התחלתי לסדר. הייתי כזה בשוונג, שמתי מוזיקה. וטעות חיי קרתה והזזתי את המכוניות האלה כדי לנקות. זה היה על הטלוויזיה. הזזתי את זה לחדר כדי לנקות שם ואז שכחתי להחזיר את זה.(שירלי: אוו) ואני לא אשכח את זה, זה היה פעם ראשונה אני חושבת שבאמת רבנו ממש. זה פשוט,הוא לא הבין למה עשיתי את זה, למה לא החזרת את זה למקום? וזה יצר כבר, את יודעת, ויכוח על זה שאני לא אכפת לי ממנו. כי אם באמת היה אכפת לי ממנו, אז לא הייתי עושה את זה. ואני בראש שלי אומרת:" אמאלה איזה טעות! למה עשיתי את זה באמת?" וכעסתי גם פה. באיזה שהוא מקום כעסתי על עצמי "למה לא זכרת לעשות את זה?" או כל מיני דברים קטנים: הייתי נגיד מכינה מתכון, אני מאוד חשובה לי המטרה, לא אכפת לי הדרך .מצידי שהמטבח יתפוצץ, יעלה בעשן,להבות ,לא אכפת לי! נופל שוקולד, כל הפנים שלי, החולצה, זה, אני חייבת לסיים את המתכון!
והוא היה יושב מהצד בוהה ואומר: "תגידי למה את לא עושה את זה קל יותר? למה את לא מקלה על עצמך?
כזה.. וכל הדינמיקה הזאת כל הזמן יצרה מאוד, מאוד ריחוק. אני חושבת שזאת הסיבה בסוף שבאמת נפרדנו. כאילו, באמת, כי אני לא יכולתי כבר לשמוע את הביקורת. יש כאן המון, המון ביקורת כל הזמן:" למה את עושה את זה ככה? למה את לא מקלה על עצמך? למה לא אכפת לך מהדברים שלי? למה לא אכפת לך מהדברים של עצמך?" את יודעת כאילו פעם אחת נפל לי הבושם ולא שמתי לב, לא יודעת, פשוט, לא יודעת, לא יודעת למה לא שמתי לב (שירלי: כי זה החוסר תשומת לב, זה המאפיין) הוא בא ואמר לי? "איך את? כאילו את לא אכפת לך מהדברים שלך? כאילו זה בושם, זה עלה לך ,200, 300 שקל ,לא אכפת לך? אין לך ערך לדברים האלה?" ואני בראש שלי אומרת קודם כל לא! זה בושם, זה לא הילד שלי, סבבה? גם אם זה יפול ויתפוצץ, סבבה, הכל טוב. אבל כאילו, בראש אני אומרת: "מה באמת אין לי ערך לדברים האלה? אולי באמת יש לי בעיה! אז אני חושבת שפה אני ממש מצליחה להבין את ההפרעות קשב וריכוז בזוגיות. ממש .
שירלי:וגם אני ממש אני מבינה אותך וגם אותו. זאת אומרת, הוא לא יודע. הוא פשוט לא יודע איך לפרש את זה ואת פשוט מרגישה רע עם עצמך. אבל זה באמת לא מקום של זלזול, חוסר ערך.הרבה פעמים אומרים את זה גם על ילדים וגם על מבוגרים: אגואיסטיות, כל מיני דברים כאלה. זה פשוט מאפייני הפרעת הקשב, זה חוסר סדר וארגון ,זה חוסר תשומת לב לדברים,פשוט לא קולטים, זה קשיי זיכרון מאוד קשים…
שיינא: אני רוצה לשמוע על המאפיינים, כי אמרת יש צריך לפחות 6 מתוך 9 (שירלי: נכון) אני רוצה לצלם את זה שאני אזכור תמיד ..
שירלי: טוב ,זה מאוד אבל פשטני, אני חייבת להגיד, התסמינים.כי כשאנחנו עושים אבחון אז אנחנו עוברים על כל הסיפור חיים, כל מה שהיה בילדות, כל מה שהיה אחר כך, כל התחומים בחיים. ושואלים מלא, מלא שאלות.
אז זה קצת פשטני להגיד את התסמינים אבל אני אגיד בכל זאת, רק תיקחו את זה בערבון מוגבל. ( שיינא:כאילו תמיד לעבור אבחון, לא להבחין את עצמך עכשיו) בדיוק, בדיוק .אז טוב, אז יש לנו את הדחיינות, כל דבר, וואי, זה אחד המאפיינים הכי מרכזיים בהפרעת קשב. כל דבר אחר כך, כל דבר נדחה,לא עכשיו, אני אתחיל בהמשך.
צריך ככה, דדיילנים ממש להגיע לרגע האחרון. למה תמיד מגיעים לרגע האחרון? כי אז מופרש אדרנלין בגוף. הוא מחליף את הדופמין .הרי הדופמין גורם לנו להתחיל פעולה, ואין אותו בהפרעת קשב, האדרנלין מחליף אותו.
כשאני ברגע האחרון נכנסת ללחץ אז אני יכולה לעשות כי יש לי אדרנלין. אבל כמובן שזה לא טוב לחיות ככה בכיבוי שריפות.אז דחיינות זה דבר..
שיינא: את יודעת שקניתי קורס דיגיטלי על דחיינות ודחיתי.. לא, לא ראיתי אותו בחיים, פשוט דחיתי את הקורס.
(צחוק) אני כמעט בטוחה שהפרק הראשון זה כזה: "הגעת עד לפה סימן שהתחלת לעבוד על הבעייה שלך..
שירלי: גדול! בגלל זה הקורסים שלי הם ממש בליווי אישי, כי תמיד חוששים להגיע לקורס. נגיד, קורס ארגון זמן, חוששים.. אבל אני אני יושבת על המוח כדי שזה יקרה. אז יש לנו את הדחיינות.
יש לנו את החוסר תשומת לב לדברים. יש לנו מוסחות,אחד המאפיינים החזקים, או מדברים חיצוניים ,הינה חתול!, או מדברים פנימיים, מחשבות שעולות. יש שכחנות של שמות, הודעות, פגישות, לא משנה כמה חשוב זה יהיה. איבוד חפצים גם יכול להיות: ילד ששוכח את הסווטשרט בהסעה. או תמיד שאלת האיפה: איפה נמצאת אצלנו בבית… איפה המשקפיים שלי? איפה המפתחות שלי? איפה הארנק שלי? איפה,איפה, איפה כל הזמן.
מה עוד יש לנו? קושי לשבת לאורך זמן. טווח הקשב בהפרעת קשב הוא נע בין 5 ל 15 דקות לא יותר.
לא מעבר ל 15 דקות. הם פשוט לא קשובים אחרי 15 דקות. שזה די עצוב כששיעור בכיתה הוא שעה והוא פשוט לא שם. אבל אני כן אציין בעניין הזה שיש את היפר פוקוס שזה גם מאפיין של הפרעת קשב, שזה בעצם יכולת להתרכז מיליון שעות אבל רק במה שאתה מאוד, מאוד ,מאוד נמשך ואוהב. בגלל זה את גם כל כך טובה במה שאת עושה.כי את אוהבת…
שיינא:בגלל זה אני יושבת איתך בפודקאסט כמעט שעה נגיד, כי אני ממש מפוקסת על מה שאת אומרת, כאילו 200 אחוז.
שירלי: נכון אני רואה (צחוק) וכן, במה שנורא נורא מעניין, אז אפילו אפשר להיכנס למצב של היפר פוקוס כזה שנשאבים אליו וזהו. לא רואים, לא שומעים ממטר. הרבה פעמים שולחים ילדים לבדיקות שמיעה. כאילו ההורים אומרים: הוא לא שומע אותי כשהוא משחק בלגו, כשהוא רואה את זה, הוא לא שומע! הוא לא שומע!
זה לא שהוא לא שומע הוא בהיפר פוקוס. הוא כולו נשאב למקום הזה, במצב כזה מופרש מלא דופמין במוח של הפרעת קשב אבל רק במה שמאוד מעניין .ואז נשאבים לשם. ולכן אני הרבה פעמים אומרת גם להורים שאולי תקופת הבית ספר, תקופה קשה לילדי הקשב, כי תכלס השיעורים לא מעניינים. אבל אחר כך כשהם יצאו לחיים עצמם ויוכלו לעשות את מה שהם אוהבים, אז הם יעופו על זה. הם יעשו את זה הכי טוב. כמו מה שאת עושה. את עושה את מה שאת אוהבת ואת הכי מצליחה בזה בעולם.זו אחת ממתנות הקשב, כשאתה עושה את מה שאתה אוהב אתה סופר מצליח.
שיינא: וגם בכל עבודה כשכירה, תמיד רציתי להגיע לתפקיד ניהולי, כדי שאני אוכל להחליט איך אני עובדת. שלא יחליטו עלי. נורא קשה לי עם בוס או עם בוסית שתגיד לי מה לעשות. מאוד! אני לא יכולה לדמיין את זה.
שירלי: זה מאד מאפיין, שתדעי,קושי להתמודד עם בעלי סמכות.
שיינא: כן ,כן. וכאילו אני לא יכולה כי זה תבנית, תעשי ככה כי ככה צריך
שירלי:נכון. להיות יצירתית זה גם מאפיין של הפרעת קשב.
שיינא: בדיוק, וכשהתחלתי, סתם, לנהל את הבר, פתאום אמרתי יו, אולי נעשה משהו שונה. ותמיד, איכשהו תמיד, בעל העסק מאוד התלהב מזה כי זה לא תבניתי. נורא אהבו את הרעיונות היצירתיים.
שירלי:נכון, אתה יודעת שבעסק שלי כל העובדות שלי הןעם הפרעות קשב. בגלל העניין הזה, שהן מביאות לי את כל הרעיונות היצירתיים האלו. אני מאוד ביצועיסטית אבל אין לי את המוח היצירתי הזה של הפרעת קשב. להביא פתאום רעיון כזה, אחר. אז אני פשוט משתמשת בזה. זה גם נקרא כוח העל של הסטרטאפיסטים, ההפרעת קשב,בגלל כל היצירתיות והמוח הזה שחושב מחוץ לקופסה וגם יכול לפתור כל בעיה בדרך מאוד יצירתית ומדליקה.
שיינא: זאת אומרת פה זה הצד החיובי של הדבר. רגע כבר נדבר על היותר חיובי, אבל כאילו, הכל זה חיובי. אז את אומרת בעצם פוקוס,אקסטרה פוקוס. (שירלי:היפר פוקוס) ומה עוד? מה הדבר הבא?
שירלי:אז נראה לי שככה עברנו על רוב התסמינים, דחיינות, שכחנות, איבוד חפצים, חוסר תשומת לב, מוסחות, קושי להקשיב יותר מחמש דקות ויש גם את הקושי עם הוראות. נגיד, לך תתקלח! וואו זו משימה מאוד מסובכת לילד עם הפרעת קשב כי צריך לעשות כל כך הרבה דברים אחד אחרי השני: צריך לצחצח שיניים ואז בגדים ואז להכנס למקלחת. ואז זה משהו שהוא מתחיל להיות עם הרבה הוראות אחת אחרי השנייה, אז קשה להם. ולכן אני מפצירה בכם, אם אתם הורים, לעזור לילדים שלכם בבוקר, בערב, בכל ההתארגנות הזאת. כי זה סופר קשה.
אה ויש גם את הקושי, כמובן, בסדר וארגון. שזה אחד הקשיים המאוד מרכזיים. גם להורים וגם לבני זוג.
מאוד קשה לשנות את זה אגב. אפילו אם טיפול התנהגותי. זה אחד הדברים הכי, הכי מובנים והכי קשים, הנושא הזה של סדר וארגון. בגלל זה דיברתי, אגב, מקודם על מנקה. אבל באמת, אני תמיד צוחקת על בעלי שהזמן היחיד שהוא מצליח לסדר באמת ולהזיז דברים ממקום למקום זה כשעוברים דירה. ואז, וואו! זה קורה. אחרת, הוא יכול להזמין איזה קופסה. פותח את הקופסה באמצע הסלון. לא רואה אותה! לא רואה אותה! ממש!
איזה יום אחד העליתי לקבוצת פייסבוק שלי של אנשי הקשב שיש שם אגב, כמעט 40 אלף אנשים.
(שיינא: אני אכנס לשם) וואו! שמה אתה יכול להרגיש בבית. אז עשיתי כזה פוסט של בוא נעלה תמונות שמאפיינות הפרעת קשב. ואז שאלתי אותו מה? איזה תמונה לעלות? אומר לי: "לא יודע, אין לי מושג". ואני מסתכלת עליו בסלון אני רואה אותו עומד ומסביבו מיליון ברגים, מיליון ברגים, שלפני שבוע הוא התחיל לסדר אותם וכמובן לא סיים כי קשה לסיים מטלות וככה זה נשאר. והוא לא יודע…אפילו לא רואה את אלפי הברגים…בסוף אני הייתי צריכה לאסוף את כולם..
שיינא: זה מזכיר לי שפעם שטפתי כלים ואני לא מבינה למה הכלים לא נשטפים. ןהם הופכים להיות יותר שומניים. ואז גיליתי שאני עושה את זה עם המסיר איפור שלי.(צחוק) כי השארתי את המסיר איפור פה במטבח. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי. זוכרת גם העליתי לסטורי : "תספרי לי שאת עם הפרעות קשב ריכוז מבלי לספר לי " אז מישהי כתבה לי: וואי !זה קורה לי מלא. כאילו אני מורידה מורידה סתם איפור. ואז את את את לוקחת את זה איתך ומניחה את זה ואז את שוטפת כלים עם זה.
שירלי:גדול! יש מלא סיפורים מצחיקים..
שיינא: הפוסטים האלה תפסו בטח…מלא..
שירלי:וואי,אגב עוד פוסט שתפס מלא זה באמת "דברים מצחיקים שקורים הפרעות קשב "וזה אלפיים תגובות על דברים כאלו. וחלקם סופר, סופר, קורעים. הייתה מישהי ששכחה איפה היא החנתה את האוטו והיא היתה בטוחה שגנבו לה את האוטו. ושנה שלמה היא חשבה שגנבו את האוטו. וכבר קנתה אוטו אחר ופתאום היא הולכת באיזה רחוב ורואה את האוטו שלה..
שיינא: לא נכון!
שירלי:כן גם דברים כאלה קורים.
שיינא:אבל לא חיפשו את הרכב? כאילו משטרה וזה? (שירלי:את יודעת לא, לא, מצאו ) נראה לי שהיה כאן ממש סיבה,סיבה מוצדקת לקנות רכב חדש (צחוק) יש לי תחושה שהיא ממש רצתה להאמין שגנבו לה את הרכב.
שירלי: כן אה! תשמעי, יש דברים גם טובים שקורים עם כל האימפולסיביות … (שיינא:ומה הם?) איזה דברים טובים? קודם כל יש שם הרבה יותר כזה ספונטניות וכיפיות זרימה באנשי הקשב בגלל בגלל זה. אפילו זה שנגיד לא שמים לב לדברים, אז אני תמיד צוחקת שכאילו בעלי אף פעם לא יראה שהלאק שלי נראה קטטוני או לא צבעתי את השיער אז..לא רואה את זה. הוא לא רואה ..מצוין! יש דברים שטוב מאוד שהוא לא יראה.
זה נותן חופש מה שנקרא. יש שם גם הרבה יותר אמפתיה ורגישות לאחר, בהפרעת קשב. שזה גם תכונה
מדהימה וחוש צדק הרבה פעמים ,רגישות לסביבה. וגם נגיד הנושא של האימפולסיביות ,זאת אומרת לפעמים לא לחשוב, לעשות מיד את הדבר, זה מאוד מקדם. ואני חושבת, שאם אני יכולה להגיד במשפט אחד, הדבר שהכי מדהים בהפרעת קשב בעיניי זה שבעצם אנשי הקשב חייבים לעשות את מה שהם אוהבים. החיים לא מאפשרים להם לעשות דברים שהם לא אוהבים כי אין להם קשב שם. וברגע שהם עושים את מה שהם אוהבים אז הם עפים על זה. בגלל זה זה מדהים בבגרות. כי פשוט הולכים פותחים עסק במשהו שאני נורא נורא אוהב. ואני עפה על זה. זה בעצם מחייב אותך לעשות את מה שאתה אוהב.שזה דבר מדהים בחיים.
שיינא: אבל לא כולם מוצאים את עצמם עושים את מה שהם באמת אוהבים.
שירלי:נכון. אני אני נורא אופטימית כי אני כל היום עובדת עם אנשים, נותנת להם את הכלים, טח! תוך חודשיים רואה שינוי חיים. אז באמת תמיד שואלים אותי כזה: למה את כל כך אופטימית ושמחה? כי אני רואה את זה אבל אין ספק שיש הרבה מאוד אנשים שלא מודעים ולא מטופלים וזה מגיע למקומות רעים. יש הרבה יותר סיכון למשל להתמכרויות מכל הסוגים:לאכילה, סמים, סיגריות, מה שזה לא יהיה, מסכים. כי התמכרות מפרישה דופמין אז זה כאילו מפצה על הפרעת קשב שלא מטופלת. מפצה אבל לא עוזרת. ובאמת גירושים, בעיות בשינה, לא יכולים ללמוד לימודים אקדמיים, יש שם קשיים חברתיים. יש המון סיכונים. שוב, אני פחות רואה את זה כי אני מטפלת אז אני רואה רק את ה..אבל אני יכולה לשמוע סיפורים, סיפורים העבר. סיפורים באמת קוראי לב ממש.
אבל תמיד יש אופטימיות כי תמיד אפשר לשנות. בכל גיל. כל גיל.
שיינא: כן כאילו פתאום לפתוח עסק. אגב, אימפולסיביות, אימפולסיביות יכולה להיות מאוד טובה, נכון? מאוד טובה. אני יכולה לחשוב אפילו על עצמי ועל חברות שלי… אפילו יש לי בן זוג עכשווי אוקיי (צחוק) דיברתי רק על האקס, ולו אין הפרעות קשב וריכוז והוא לא אימפולסיבי בכלל. לפעמים אני מפרשת את זה כעל יאללה! תהיה יותר ספונטני! מבינה? כאילו הוא יותר מחושב, יותר חושב פעמיים. אני כאילו, בוא נטוס הסופ"ש,יש דיל מעולה בוא נעשה את זה.(שירלי:איזה כיף!) הוא כזה מחושב, חושב יותר. וזה יכול להיות טוב ולפעמים לא טוב. כי אני יכולה לפעמים להחליט לעשות משהו שאני לא חושבת עליו פעמיים עד הסוף.
שירלי: נכון. כן בזה צריך באמת לטפל ולקבל כלים. נגיד יש הרבה אימפולסיביות בקניות. אז אחד הטיפים שאני נותנת בקורסים שלי זה בסדר, תאספו כל הדברים לסל קניות שם באינטרנט, אבל תמיד שיהיה לכם חוק שאתם משלמים על זה יום למחרת. זה החוק. אספתם ,לא לא עצרתי אתכם. אני לא אוהבת לעצור אנשים באופן כללי. אבל פשוט יום למחרת תשלמו. ואז ביום למחרת כבר באמת רואים אם צריך ומה צריך וזה מצטמצם בהתאם.
אז אפשר לתת כלים גם לאימפולסיביות ואפשר גם באמת להנות ממנה.
שיינא:אז לכל בעיה בעצם בהפרעות קשב וריכוז יש פתרון.. (שירלי:כן, אני חושבת שכן ). כאילו אימפולסיביות, כמו שאמרת. בעיות סדר וארגון ,לקחת עוזרת או מנקה, נגיד, אם זה בבית. כאילו לכל דבר להתאים את עצמך לחיים האלה.כמו פאזל.
שירלי: כן יש מלא כלים. בדיוק.זאת אומרת, זה לא רק מנקה, אבל כן, ממש, יש פתרון לכל דבר אני חושבת או שזה המודעות או שזה כלים או שזה…זה יפה לראות את זה ככה.( שיינא:מה?) אהבתי! שלכל בעיה יש פתרון באמת בהפרעות קשב
שיינא:כי כמו שאת אומרת להפרעות קשב וריכוז,כי אם תגידי לו, לילד, לך להתקלח, או לכי, הוא יגיד :וואי זה כל כך מורכב. אבל אני חושבת שאם תגידי לו: "לך תוריד בגדים ,קודם כל", אז פתאום הכל כאילו יותר קל. (שירלי:נכון) אז אם נגיד עכשיו הייתי או היית אומרת לי לכי תעבדי על ההפרעות קשב וריכוז שלך, סתם לדוגמא,
הייתי : "טוב.. ממש…" אבל אם היית אומר לי:" אוקיי, מה מאתגר אותך ביום יום?" זה בטח מה שאת עושה גם באבחון,(שירלי:ממש) מה מאתגר? אז פתאום כשיש פתרון קטן לכל דבר. אגב זה כמו שריר, כן, אני רק חושבת על עצמי מסודרת, ביומן, וזה.. אני אומרת: אמא! זה בטח יקח נצח.
שירלי: תמיד חושבים את זה ולא, הקורס שלי הוא 21 יום. (שיינא:די) תוך 21 יום זהו, אתה מתנהל עם יומן לכל החיים זה באמת חשוב לדעת שזה לא מסובך. זה רק נראה מסובך. אבל כשאתה מקבל את הדבר המדויק, זה בשניות קורה .זה מה שיפה בהפרעת קשב. ממש חשוב לדעת את זה. ולא לאבד תקווה, כי הרבה אנשים הם חסרי תקווה ותמיד אומרים לי אחת משתי המילים: או אני מקווה או הלואי. כי זה תמיד כזה קצת: אני לא יודע ..אבל אחרי שמתחילים אז פשוט רואים את זה.
שיינא: תקשיבי אני צריכה אותך (צחוק) בחיים שלי. אני הולכת לעשות אבחון אצלך. ואני הולכת לעבוד על כל הדברים שרציתי. (שירלי:איזה כיף) את יודעת אנחנו מדברות כבר חמישים דקות (שירלי:וואו) איזה מהר זה היה.
שירלי: זה נושא מרתק וגם את מהממת.
שיינא: אני ממש נהניתי (שירלי:גם אני) אני ממש נהנית .ואני בטוחה שזה יעזור להרבה.(שירלי:נכון) גם אם מישהי לא חווה אלא מישהו סביבה. ואני ממש מקווה שכאילו נחשוב כזה לפני שאנחנו אומרות דברים. אפילו אם אנחנו רואות את החברה הזאת.. את יודעת, אני תמיד אני הייתי מהאלה שלא מביאות כלום לערב כיתה. זה לא כי לא רציתי פשוט בכלל הגעתי באיחור.. כי כאילו לא היה כזה חשוב לי.. כאילו .. לא פשוט, כזה, תמיד שיינא לא אחראית שיינא עצלנית .וזה באמת, הלוואי ומי שמקשיבה לפרק הזה,שגם חווה הפרעות קשב וריכוז אבל גם לא.
שכאילו רגע לפני שאומרים את זה, בלי קשר, את יודעת, גם לא בקשר להפרעות קשב וריכוז אלא המשפטים האלה שנצרבים ומלווים אותך כל החיים והם לאו דווקא משפטים הכי גרועים. כאילו מי ישמע, מה זה עצלנית.. אבל זה כן נוגע בנקודה מאוד מאוד רגישה שאת בעצמך לא יודעת מה זה.(שירלי:נכון ) אז הלוואי שנחשוב רגע לפני שאנחנו אומרות את המשפטים האלה.
.
שירלי: ממש. זה כבר שינוי חיים להוריד את המילה עצלן, עצלנית, כי תכלס אין דבר כזה.
עצלן או עצלנית. אין תכונה כזו אגב. אתה לא יכול להיוולד עצלן. אתה נולד עם יכולת בסיסית לחקור ולפעול על העולם. אם זה נראה כמו עצלנות יש שם קושי וצריך לאתר אותו ולטפל בו ואז זה כבר לא יראה ככה.
שיינא: כן. משפט אחד לסיום.למרות שדיברנו מלא.
שירלי: הנה, אין דבר כזה ילד עצלן.
שיינא: או. זה ככה את מתחילה את הספר? זה המשפט הראשון של הספר הבא?
שירלי:האמת שהספר הבא מוקדש לנשים, האהובות עליי, הבנות, בא לי ספר רק לנשים. וזה יהיה: את לא עצלנית ...מחפשת עוד את השורה מתחת שזה :אולי יש לך קשב או אני לא יודעת מה ,אבל זה ככה זה יתחיל.
שיינא: "את לא עצלנית…" .רגע אני חושבת על משהו. את לא עצלנית.. טוב אני אמשיך לחשוב על זה.. (תחשבי) מה? את באמת צריכה משפט כזה מתחת?
שירלי: כן. אני חושבת על זה הרבה.ואת טובה ברעיונות..
שיינא: הנה, אני הולכת לעזור לך. טוב. תודה רבה שירלי!
שירלי: תודה לך שיינא, היה כיף מאוד.
שיינא:את מהממת (שירלי:גם את).תודה !
אז תודה שהקשבתם לפרק. לכל שאלה, הערה עם ע' הארה עם א'.אתם מוזמנות ומוזמנים לכתוב לי באינסטגרם ובאופן כללי, פשוט להגיד לי מה אתם חושבות על הפרק.