top of page

מסע אל גוף האדם - עונה 4, פרק 54 - החיות הבזאליות


דניאל ואני פותחים את המסע בעולם בעלי החיים עם החיות הקדומות ביותר על כדור הארץ. מיהם השטוחונים? איך עובד ארס המדוזה? והאם בובספוג קיים באמת? תמונה של ספוג הנבל שמוזכר בפרק.


 

מסע אל גוף האדם - פודקאסט לילדים! כותב ומגיש ד״ר יאיר פוזניאק. משתתפים: דניאל, יואב, ואילת פוזניאק

דניאל: לו הייתי דג פלום פלום שמך ירקרק פלום פלום לו הייתי דג שמך ירקרק הייתי ככה שר לי . פלום פלום.

יאיר: דניאלי, איפה שמעת את השיר הזה? 

דניאל: סבא נתן שר אותו כל הזמן. זה שיר על דגים.

יאיר: היית רוצה להיות דג?

דניאל: כן, בטח. יהיה לי את כל האוקיינוס ומלא מרחב לשחק כדורגל. עם הסנפירים שלי.

יאיר: אבל אתה יודע שאין רק דגים באוקיינוס.

דניאל: כן, יש דגים אבל גם עוד דגים, וגם דגים אחרים ודגים שונים. ומדוזות.

יאיר: אבל יש עוד המון יצורים אחרים, מוזרים ומסתוריים, במעמקי האוקיינוס.

הימים והאוקיינוסים הם כנראה המקומות שהכי פחות נחקרו על פני כדור הארץ, למרות שהחיים, כמו שראינו בפרקים הקודמים - התחילו שם. אז מה אתה אומר? רוצה לצאת להרפתקה רטובה במיוחד?

דניאל: כן! בוא נדמיין שאנחנו קטנים קטנים קטנים ונצא לחקור את שבעת הימים!

אנחנו לא צריכים לדמיין שאנחנו קטנים. יחסית לאוקיינוס, אנחנו באמת קטנים. וגם אפשר להסתפק בים אחד בתור התחלה. בוא נקרא רגע לציף ציף, אולי הוא יכול לעזור לנו. ציף ציף?

ציף ציף: כן?

יאיר: יש לך במקרה צוללת?

ציף ציף: במקרה כן, אבל היא בתוך הגזע. אני צריך להוציא אותה (גרירות) זהו. אתם רוצים להפליג לקרקעית הים?

יאיר: כן. אתה יכול ללוות אותנו?

ציף ציף: פחות. ציפורים ומים לא מסתדרים כל כך. אבל אני כן יכול להגיד לכם שאם אתם רוצים לחקור את בעלי החיים שתוך המים, אתם צריכים למצוא בתור התחלה את החיות הבזאליות.

דניאל: מה זה חיות בזאליות?

ציף ציף: תראו כשתגיעו. זה מראה שלא תרצו לפספס.

יאיר: אוקיי. בואו נפעיל את הצוללת... [רעש מנוע] זהו. מכוון אל האוקיינוס האטלנטי, עומק של קילומטר אחד. צלילה - צלילה. (שקט) (מוסיקה)

דניאל: ממש חשוך פה.

יאיר: כן, בוא נדליק את הפנס של הצוללת (קליק)

דניאל: וואו!

יאיר: אנחנו שטים לאט לאט בכיוון קרקעית האוקיינוס. מסביבנו שטים עכשיו כל מיני סוגים של דגים משונים אבל גם כל סרטנים קטנטנים, תולעים, מדוזות. חשוך פה אבל מידי פעם עוברים פה דברים זוהרים בכל מיני צבעים. אף פעם לא ראיתי מראות כאלה משונים. 

אנחנו בעומק של קילומטר, שזה הרבה, אבל לא המון. העומק הממוצע של האוקיינוסים בעולם הוא כמעט ארבעה קילומטרים. קרקעית הים היא מקום מופלא, והיא כוללת הרים תת מימיים, עמקים ומישורים. מכיוון שמים באוקיינוסים מכסים בערך 70 אחוזים מכדור הארץ, אפשר להבין למה את רוב החלקים של האוקיינוס בני האדם עדיין לא חקרו. 

(סירנה) שוטר: צוללת יונדאי, לעצור בצד

יאיר: דג שוטר?! אה… אני חושב שאנחנו הצוללת היחידה פה. הבעיה היא שאין פה צד.

שוטר: אז תעצור למעלה. או באמצע. אתה יכול גם לעצור למטה, או אחורה. אבל תעצור.

יאיר: הנה. עצרתי את המנועים. שזה מצחיק, כי גם בלי מנועים אנחנו ממשיכים למטה למעמקים כי אנחנו צוללים.

שוטר: רישיונות וביטוח בבקשה.

יאיר: אה… זה בטח פה בתא הכפפות… (נייר) הנה.

שוטר: תודה רבה. אתה מבין, אנחנו לא רואים פה הרבה כמוכם. אז אני רק צריך לוודא שאתם לא מסוכנים לבעלי החיים. אתם חוקרים?

יאיר: כן. אנחנו מחפשים את החיות הבזאליות.

שוטר: solitudeהממ… טוב. אז תמשיכו כאן ישר, כלומר למטה. תפנו ימינה בזרם התת מימי השני. השני, כן? לא הראשון, אם תפנו בראשון תגיעו לשכונה של כרישים. אחרי שפניתם ימינה תמשיכו למעלה עוד קצת ואז תעשו פניית פרסה ליד הר החול התת מימי, ותמשיכו עם הזרם כל הדרך למטה. אתם תראו שם שלט.

יאיר: תודה דגשוטר. קדימה. (רעש של צלילה)

דניאל: אבא, הנה השלט!

יאיר: בוא נקרא…. ברוכים הבאים לבזאליקה. כאן גרות החיות הבזאליות, החיות הקדומות ביותר על כדור הארץ. יש פה ארבעה חיצים: פלקוזואה, אוריפרה, טנופורה, מידריה . איזה שמות מוזרים! בוא נמשיך קדימה, לכיוון שכונת פלאקוזואה.

אנחנו מתקדמים עם הצוללת שלנו באיטיות לאורך הקרקעית, ומגיעים לגומחה קטנה. יש פה יצורים קטנטנים, שבקושי אפשר לראות בעין. הם שטים ממקום למקום בזרם, ואפילו מתקבצים על קרקעית האוקיינוס. אם אנחנו מסתכלים ממש מקרוב, עם זכוכית המגדלת שלנו, אנחנו רואים שהם מורכבים מתאים. זה בהחלט יצור רב תאי. יש פה כמה אלפי תאים, שמחוברים זה לזה וזזים ביחד. זה לא חיידק שמורכב מתא אחד. והם שטוחים כמעט לגמרי. אולי אפשר לקרוא להם 'שטוחונים'.

דניאל: תראה אבא, יש להם משוטים!

יאיר: נכון. זה לא בדיוק משוטים, אלה ריסים קטנים שמצפים את השטוחונים ומאפשרים להם לזוז ממקום למקום. מדענים קוראים לשטוחונים 'בעל החיים הפשוט ביותר על פני כדור הארץ'. אין להם איברים, אין כיווניות ואין כמעט כלום.

דניאל: מה זה כיווניות?

יאיר: כמעט בכל בעלי החיים שאנחנו מכירים יש כיווניות. אפשר להגדיר מה למעלה ומה למטה, מה מימין ומה לשמאל. לשטוחונים אין מבנה מוגדר, ולמי שמסתכל עליהם, הם נראים כמו טיפה שמשנה כיוון וצורה לכל מקום שאליו היא זזה. 

בכל זאת, לא כל התאים שלהם מתפקדים אותו דבר, וזה דבר חשוב אצל בעלי החיים: התאים שלהם מתמחים, כלומר בעלי תפקידים שונים. למשל, יש להם תאים שמתמחים בתנועה, יש להם תאים שמתמחים בעיכול של מזון, ואפילו יש להם מין תא מיוחד שיכול לרסס את הסביבה בתערובת של רעלים, שמזכירים קצת ערס של נחש. השטוחונים עושים את זה אם מישהו מאיים עליהם.

טוב, עכשיו ברור לי למה אלה בעלי החיים הקדומים ביותר, הם בסך הכל לא הרבה יותר ממושבה של המון המון תאים שמחוברים אחד לשני ועובדים ביחד.

יאללה. בוא נעזוב את שכונת השטוחונים ונחזור אחורה לצומת. נפנה לעבר שכונת פוריפרה. (צלילה)

דניאל: וואו אבא! תראה איזה צבעים וצורות! זה שיחים?

יאיר: אלה לא שיחים, חמוד. שכונת הפוריפרה היא שכונת הספוגים. ספוגים הם יצורים יותר גדולים מהשטוחונים, אבל לא הרבה יותר מורכבים מהם. גם הם בעצם מורכבים מצבר של תאים, בלי איברים, בלי מערכות עצבים ובלי שום דבר אחר, ולכן הם יצורים פשוטים מאוד. 

בניגוד לשטוחונים, הספוגים באים במגוון אדיר של צבעים, צורות וגדלים. יש ספוגים צהובים, אדומים, לבנים וירוקים. יש ספוגים קטנטנים בגודל של כמה סנטימטרים וספוגים בגובה של שני מטרים. יש ספוגים בצורת גלילים וכאלה שיותר מזכירים בקבוקים או כדים. 

בניגוד לשטוחונים, לספוגים אין יכולת לזוז לשום מקום. אולי בגלל זה הם נראו לך כמו צמחים. אבל אין להם יכולת לבצע את תהליך הפוטוסינתזה, ולכן הם לא צמחים. 

פירוש השם פוריפרה הוא מחורר, או מלא חורים. וגם זה מאפיין של הספוגים. ממש כמו ספוג האמבטיה שלך, או כמו בובספוג, גם הספוגים האמיתיים שבים מלאים חורים. 

האמת היא שבעבר היו משתמשים בספוגים מהים לרחצה, כי המבנה מלא החורים שלהם מאפשר ספיגה ממש טובה של מים. היום כבר משתמשים בספוגים מלאכותיים שמבוססים על אותו מבנה, אבל הקיבולת הגדולה של הספוגים למים היא מה שמאפשר להם גם לאכול. צורת ההזנה של הספוגים מתבססת על סינון של מים. הספוגים בנויים משלוש שכבות עיקריות: שכבה חיצונית של תאים, שכבה אמצעית שקצת מזכירה ג'לי ושכבה פנימית של תאים שמכילים ריסים קטנים. באמצע הספוג יש חלל, ובחלק העליון יש פתח. כשמים עוברים על פני הספוג, חלק מהחומרים נבלמים בשכבת התאים החיצונית, והתאים האלה בולעים אותם, ממש באותה צורה שבה תא של מערכת החיסון שלנו בולע חיידקים או נגיפים. 

החלקים הקטנים יותר ממשיכים בתעלות פנימה אל תוך החלק הפנימי של הספוג, איפה שנמצאים התאים עם הריסים. הריסים מסיעים את המים כלפי הפתח שנמצא למעלה תוך שהם בעצמם מעכלים את החומרים הקטנים יותר, כמו למשל החיידקים, שנמצאים במים. במקביל, התאים פולטים לזרם המים את חומרי הפסולת שלהם, כמו פחמן דו חמצני. הריסים הקטנים מסיעים את המים דרך הפתח שלמעלה ובכך למעשה הספוג גם אוכל וגם פולט את הפסולת שלו, ממש כמו שאנחנו אוכלים ופולטים פסולת בשתן או בצואה.

עובדה מגניבה 

יש מעט מינים של ספוגים שלא אוכלים על ידי סינון מים, אלא תופסים בעלי חיים ממש גדולים כמו סרטנים לדוגמה. בים בסמוך לקליפורניה שבארצות הברית התגלה ספוג מדהים בצורתו בשם ספוג הנבל, או בשמו המדעי כונדרוקלאדיה לירה. תוכלו למצוא תמונה של ספוג הנבל בתיאור של הפרק. 

הזרועות של ספוג הנבל מכילות מבנים קטנים שמזכירים קרסים, ממש כמו סקוצ'. אם במקרה נסחף עליהם סרטן קטן או גדול, הוא נתפס בקרסים האלה ונלכד. הספוג סוגר עליו ומפריש אנזימים שמעכלים את הסרטן, וכך הוא טורף אותו. יאם.

דניאל: אבא, ספוגים יכולים להרגיש?

יאיר: בעיקרון לא. אין להם מערכת עצבים. אבל בעצם, אתה יודע במה נזכרתי? אני מכיר חוקרת ספוגים אמיתית! קוראים לה גפן. גפן חקרה בדיוק את השאלה האם ספוגים יכולים לחוש. אבל הדבר הכי מגניב הוא שהיא ביצעה את המחקר כשהיא הייתה בסך הכל בת שש עשרה! זה לא גיל הרבה יותר מבוגר מהגילאים של הילדים שמקשיבים לנו. בוא נתקשר אליה.

שלום גפן!

  • היי חברים, איזה כיף לדבר איתכם על קרקעית הים.

רצינו לשאול אותך כמה שאלות על ספוגים. קודם כל - איך הגעת בכלל לחקור ספוגים בגיל כל כך צעיר? 

  • את המחקר שלי בספוגים עשיתי דרך תוכנית אלפא באוניברסיטת תל אביב זו תכנית מיוחדת שמיועדת לתלמידי תיכון בה מצטרפים למעבדה ועושים מחקר. אני מאז ומתמיד אהבתי את היום ובעיקר בעלי חיים ימיים ולכן כשהציעו לנו נושאים למחקר ישר ידעתי שאני רוצה לחקור ביולוגיה ימית. ככה הגעתי לחקור ספוגים במעבדה של פרופסור מיכה אילן.

מה בספוגים עניין אותך?

  • הדבר שעניין אותי בספוגים הוא כמה הם שונים מחיות אחרות. דבר ראשון הם נייחים. כלומר הם קרובים לקרקעית הים ולא זזים משם. בנוסף, יש להם מבנה מאד שונה מבני אדם ובעלי חיים אחרים. אין להם לא עיניים לא רגליים ולא ידיים. במקום פה ומערכת עיכול יש להם פתחים שדרכם נכנסים מים לגוף הספוג והוא מסנן מהמים את האוכל שלו וככה בעצם הוא ניזון. 

לספוג גם אין מוח ומערכת עצבים דבר זה מעניין במיוחד כי למרות שאין להם מערכת עצבים יש עדויות שהספוגים רגישים לסביבתם ומשנים את התנהגותם בהתאם לדברים שקורים מסביבם. מה שעניין אותי זה לבדוק איך ספוגים מגיבים לשינויים בסביבה שלהם ובעיקר האם מגע בצד אחד של הספוג השפיע על ההתנהגות שלו בצד האחר.

יאיר: אז מה גילית?

  • גיליתי שבאמת מגע בצד אחד משפיע על ההתנהגות של הספוג בצד האחר. מכאן ניתן להסיק שיש תקשורת בין חלקי הספוג, דבר מפתיע שלא ידענו קודם לכן.

 בנוסף, תוצאות הניסוי הראשו שכאשר נוגעים בספוג קצב סינון המים שלו יורד. כלומר מגע בספוגים מפריע להם לקיים את פעילות שאיבת וסינון המים ולכן ניתן להבין שספוגים רגישים לסביבתם.

יאיר: למה זה חשוב?

  • זה חשוב כי הספוגים הם בין היצורים הראשונים שהתפתחו מבחינת האבולוציה אם לא הקדומים ביותר. אם נבין טוב יותר את המנגנונים שקיימים בהם נוכל להבין טוב יותר גם חיות אחרות שהתפתחו מהספוגים.

יאיר: תודה רבה לגפן, חוקרת הספוגים המהוללת! 

  • תודה שאירחתם אותי, המשיכו להינות במעמקים.

יאיר: אולי גם אתם יכולים בעתיד לקחת חלק בתכניות המחקר של המרכז למדעני העתיד! 

בוא נסתובב ונחזור אל הצומת. 

עכשיו נפנה אל שכונת קטנופורה (צלילה) (מוסיקה)

דניאל: מה זה? חייזרים קשת בענן?

יאיר: וואו. זה ממש נראה כמו חייזרים, אה? גופים זוהרים בכל מיני צבעים, בצורות של כדורים או פעמונים, ומסילות של אור צהוב, סגול וירוק. איזה מראה מדהים! 

קטנופורה נקראים גם מסרקניים, או לפעמים מסרקי הג'לי. יש להם גוף שנראה ומרגיש כמו חתיכת ג'לי, וריסים שנראים כמו מסרק ועוזרים להם לשוט ממקום למקום. 

המסרקניים הם יצורים יותר מורכבים מהספוגים. התאים שלהם יותר מסודרים, יש להם שרירים וגם עצבים בסיסיים. הם מסוגלים לשלוח זרועות דביקות ולאסוף זחלים וסרטנים קטנים, ואותם הם מעכלים באמצעות אנזימים. המסרקניים הם היצורים הגדולים ביותר שנעים באמצעות ריסים, והם גם כנראה היצורים המורכבים הקדומים ביותר שהייתה להם סימטריה.

דניאל: מה זה סימטריה?

יאיר: סימטריה זה מה שקורה כשאפשר לחלק גוף מסוים לחלקים, שנראים דומים אחד לשני. 

לכדור, לדוגמה, יש סימטריה מושלמת. אם תיקחו כדור ספוג ותחתכו אותו בדיוק באמצע, שני החלקים ייראו אותו דבר. וזה יקרה לא משנה איפה ובאיזו זווית תחתכו, כל עוד זה באמצע. 

לשטוחונים ולספוגים שדיברנו עליהם אין סימטריה בכלל. בכל מקום שחותכים אותם מקבלים צורות שונות. אבל המסרקניים הם הראשונים שמראים סימטריה כלשהי, כי יש להם צורה שמזכירה גליל או פעמון ואפשר לחתוך אותה בחלק מהמקומות לחלקים שיראו דומים אחד לשני. הסימטריה הזאת מעידה על כך שאנחנו מתקדמים לעבר יצורים יותר מורכבים. יש סימטריה מסוג מסויים שמאפיינת כמעט את כל בעלי החיים הקיימים.

בוא ניתן לאורות המרהיבים של המסרקניים להראות לנו את הדרך חזרה לצומת (מנוע) ונפנה לשכונה האחרונה של החיות הבזאליות: שכונת נידאריה.

דניאל: איי! משהו נשך אותי!

יאיר: למה הוצאת יד מהחלון? חמוד קטן. ממש נהיה לך אדום. ככה זה כשלא נזהרים עם בעלי חיים משכונת נידאריה. מה שיש לך זו לא נשיכה, זו צריבה. נידאריה היא שכונת הצורבים. כשמם כן הם: יש להם זרועות שיכולות לגרום לצריבה כואבת.

דניאל: אוף! מדוזות!

יאיר: נכון. הצורבים שרובנו מכירים הם המדוזות. אבל למעשה, שכונת נידאריה כוללת גם את היצורים היפים אלמוגים ושושנות ים. האמת שיש גם מדוזות יפות ומאוד מרשימות, אבל יצא להן שם לא טוב. אנחנו מכירים מדוזות בעיקר כשהן צורבות אותנו בים ונסחפות לחופים בקיץ. 

הצריבה היא אחד ממנגנוני זיהוי הטרף המתוחכמים, המעניינים והמהירים ביותר בעולם הטבע. בתוך התאים הצורבים יש כידון קטן מחובר לצינור גמיש. ברגע שמדוזה או אלמוג מזהים טרף בסביבה שלהם - לפעמים זה סרטן קטן ולפעמים זאת הרגל שלנו - הכידון הקטן נורה בלחץ אדיר ונתפס בטרף. לאחר מכן הוא משחרר ערס. זה תהליך הצריבה ולכן הוא כואב. כידון הצריבה משתחרר תוך אלפית השניה - ממש ממש מהר - ויש בו מספיק ערס לשתק סרטן קטן. את הרגל שלנו הוא לא יכול לשתק, אבל הוא יוצר פצע מאוד לא נעים.

עובדה מגניבה

הרבה אנשים חושבים שאחת התרופות הכי טובות נגד צריבה של מדוזה זה… לעשות פיפי על המקום של הצריבה. זאת אגדה יפה, אם כי קצת מוזרה, אבל מחקרים מוכיחים שמדובר בשטויות גמורות. 

במקרה הטוב השתן לא יעזור, ובמקרה הרע, אם הוא מדולל מדי, הוא יכול אפילו להגביר את הכאבים.

יאיר: כל המדוזות, האלמוגים ושושנות הים הם בעלי חיים עם מורכבות דומה לזו של המסרקניים. הסימטריה שלהם נקראת סימטריה רדיאלית. זה מזכיר עוגה - אם תחתכו אותה באותו מישור לפרוסות שוות, לא משנה כמה פרוסות, כולן תראינה אותו דבר. ככה גם בעלי חיים משכונת נידאריה. בניגוד לספוגים ובדומה למסרקניים, יש להם איברי חישה ומערכת עצבים בסיסית, ואפילו שרירים.

לאלמוגים יש יחסים מאוד מיוחדים עם יצורים חיים אחרים - אצות ודגים מסויימים. אם ראיתם את הסרט 'מוצאים את נמו', אולי אתם זוכרים את דגי הנמו שמתחככים בתוך שושנות הים. ליחסים האלה קוראים סימביוזה, ונדבר עליהם בפרק מיוחד בהמשך העונה.

 אנחנו מנופפים לשלום לשכונת נידאריה, פונים חזרה לצומת, ומפליגים לאט לאט החוצה מהמתחם של החיות הבזאליות. איזה יופי של חיות, מסתוריות, צבעוניות ומסקרנות. מעניין למה הן נקראות חיות בזאליות ואיך יודעים שהן החיות הקדומות ביותר על פני כדור הארץ. דברים ממש מעניינים ממש קורים מתחת למים! 

  • צוללת יונדאי, עצור בצד בבקשה.

אה, כן אדוני הדגשוטר?

  • מה, אתם, הולכים הביתה?

נראה לי שכן. למדנו היום המון על החיות הבזאליות.

  • אם אתם כבר כאן, למה שלא תמשיכו לחקור את החיים בים? למה שלא תחקרו את (בלופ) נם נם נם (גרעפצ)

דניאל: מה זה היה??

יאיר: אני חושב שזה היה כריש!!!

כריש: שלום לכם! למה דיברתם עם ארוחת הצהריים שלי?

יאיר: זאת הייתה ארוחת הצהריים שלך? זה לא היה דגשוטר?

כריש: איזה שוטר? קראו לו ניסים, הוא דג בורי קטן שהסתובב פה וכל פעם ניסה להיות משהו אחר. פעם הוא היה קופאי בסופר של הדגים, אחר כך הוא היה נהג מונית של דגי זהב, עכשיו הוא היה שוטר? תאמין לי, הוא יותר טוב בתור ארוחת צהריים. מה אתם עושים פה?

יאיר: חוקרים את החיים במים. מי אתה?

כריש: אני שמשון, כריש פטיש ביותר. כדאי שאני אלווה אתכם. כשחוקרים את מעמקי הים כדאי שיהיה לכם איזה שומר ראש טוב, לא?

יאיר: ולא תאכל אותנו?

כריש: מה פתאום, אני צמחוני. לא אוכל בשר רק דגים.

יאיר: פיו נבהלתי כבר. טוב שמשון. אל תברח. בואו נגיד שלום למאזינים שלנו וניפגש בלב הים בפרק הבא של מסע אל גוף האדם.


6 views0 comments

Comments


bottom of page