top of page

מסע אל גוף האדם - עונה 4, פרק 50 - המרק הקדמון

ציף ציף ואני חוזרים לראשית החיים ומגלים שכדור הארץ נראה שונה מאוד ממה שהוא היום. באמצעות חללית הזמן שלנו אנחנו מתקדמים לאורך מיליוני שנים ולומדים כיצד התפתחו החיים על פני כדור הארץ. וגם פוגשים שוב אורחת קטנה ומיוחדת!

 

פרק 50 – המרק הקדמון

מסע אל גוף האדם – פודקאסט לילדים.

כותב ומגיש: ד"ר יאיר פוזניאק. משתתפים: דניאל, יואב ואילת פוזניאק.

יאיר: בפרק הקודם ביקשתי מציף ציף לחזור אחורה בזמן, לנקודה שבה התחילו החיים על פני כדור הארץ. מה שאנחנו רואים פה מפחיד מאוד ובכלל לא דומה לכדור הארץ הכחול והירוק שאנחנו מכירים. קודם כל, אין פה אדמה בכלל. רק מים. הכל סוער וגועש, יש כאן רוחות מטורפות והשמיים כהים לגמרי ומכוסים ענני סערה עד האופק. ויש כל הזמן ברקים בכל מקום.

ציף ציף, אני מבין. החזרת אותנו לתקופה של המרק הקדמון.

ציף ציף: מרק? אני אוהב מרק! בעיקר של תולעים צלויות!

יאיר: לא כזה מרק. בוא רגע נקרא את מד הזמן שלנו :*הווה מינוס ארבעה מיליארד שנה* אנחנו נמצאים ארבעה מיליארד שנים לפני שנת 2023. כדור הארץ שלנו נוצר חצי מיליארד שנים לפני הנקודה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, אבל עבר הרבה זמן עד שהוא התקרר מספיק כדי שייווצרו בו מים נוזליים. המים האלה מכילים הרבה מאוד יסודות - אטומים ומולקולות קטנות.

ציף ציף: מאיפה הם הגיעו?

יאיר: זאת אחת התעלומות הגדולות ביותר של החיים. יש חוקרים שחושבים שהמולקולות הראשונות נוצרו במים שהיו קרובים לחורים בקרום כדור הארץ שפלטו חומרים חמים מאוד, ממש כמו הר געש קטן בתוך המים. החום והאנרגיה שהגיעה איתו גרמו לאטומים להתחבר ביחד וליצור מולקולות. חוקרים אחרים חושבים שהמולקולות הראשונות של החיים הגיעו בכלל מהחלל החיצון על גבי אסטרואיד, שהוא סלע ענק שהתרסק על כדור הארץ הקדמון.

ציף ציף: זה אומר שיש חיים גם בחלל??

יאיר: גם זאת שאלה פתוחה שאין עליה תשובה, והיא מאוד מאוד מעניינת. אם רעיון האסטרואיד נכון, זה מגביר מאוד את הסיכוי שחיים התפתחו גם במקומות אחרים בחלל.

טוב הנה, הבאתי איתי גלאי יסודות. בואו נפעיל אותו ונבדוק מה נמצא כאן במים. [בוב ספוג שר] אופס, זה לקחתי למקרה שיהיה משעמם. סליחה. [*גלאי יסודות מוכן*]. בוא נסרוק את המים. [סריקה]

אוקיי, זה מענין מאוד. פחמן, מימן, חמצן, חנקן, זרחן, וגופרית. אלה היסודות שמרכיבים את כל היצורים החיים! אלה אטומים. אבל איך הם... [*זוהתה מולקולה*]

היי! רגע! יש פה כמה אטומים שהתחברו ביחד ויצרו מולקולה. הם כנראה פשוט התנגשו זה בזה באופן אקראי. אני חושב שאנחנו ממש עכשיו צופים ביצירה של המולקולות הראשונות של היצורים החיים! הנה עוד אחת! ועוד אחת! גם הברקים שמבריק עם פה את השמיים עוזרים לאטומים להתחבר אחד לשני. ציפציף, שמעתי על הדבר הזה פעם! אני חושב שמילר ויורי צדקו!

ציף ציף: מילר ויורי?

יאיר: כן. תשמעו רגע פינת היסטוריה

פינת ההיסטוריה – "בשנת 1953 החוקרים מילר ויורי ניסו לבדוק האם תרכובות ביולוגיות יכולות להיווצר סתם כך בתנאים שאפיינו את כדור הארץ הקדום. לתוך בקבוק הם הכניסו מים ובתוכם היסודות שיצרו את המרק הקדמון והשתמשו בחשמל כדי לדמות ברקים. התקבלו בתערובת כל חומצות האמינו שמרכיבות את החלבונים של יצורים חיים יחד עם תרכובות אחרות שמאפיינות אותם. ניסוי מילר ויורי מחזק את הטענה שהחיים עצמם נוצרו, כמו הרבה דברים אחרים בעולם, במקרה!"

יאיר: אני הולך להעלות את מד המהירות של מכונת הזמן שלך. אני רוצה שנצפה במרק הקדמון הזה בהילוך מהיר, כל שניה תהיה 1000 שנים. קדימה.

[ווששש]

יאיר: עכשיו אפשר לראות באמת מה קורה. המולקולות והאטומים כל הזמן זזים, נפגשים ויוצרים מולקולות יותר גדולות. חומצות אמינו, חומצות שומן, ואפילו נוקליאוטידים, שהם אבני הבניין של ה-DNA שלנו. גם המולקולות הגדולות מתחברות למולקולות יותר ויותר מורכבות, והכל במקרה! איזה מזל!

ציף ציף : היי תראה שם! מה קורה שם?

יאיר: אוי, זה נראה כאילו כמה מולקולות נתקעו ביחד עם מולקולות שומניות שמקיפות אותן, אני מקווה שהן לא מאיימות עליהן. בוא נראה מה קורה שם.

היי מה קורה פה?

מולקולה: אוף נראה שאנחנו תקועים

יאיר: מי אתם?

מולקולה: [נשמע זקנצ'יק] אני מולקולת חלבון גדולה ויש עוד כמה כמוני פה.

נוקליאוטיד:[קול גבוה] ואנחנו נוקליאוטידים, נסחפנו לפה במקרה.

מולקולה: השומן פה מקיף אותנו ולא נותן לנו לצאת. ממש יצר מין טבעת שומנית כזאת מסביבנו. האמת שנעים פה יחסית. יותר שקט מהמהומה שבחוץ.

ציף ציף: איזה קטע. גם התאים שלנו בנויים ממולקולות שמוקפות בשכבה שומנית.

יאיר: ממש לא מפתיע! ככה כנראה בדיוק נוצרו התאים הראשונים. מולקולות שבמקרה נסגרו בתוך שכבה שומנית שהגנה עליהן.

(וושש)

יאיר: אם נמשיך ונזוז קדימה בזמן, עוד כמה מיליוני שנים, אתה תראה שלתאים המאוד ראשוניים האלה אין יותר מדי תכונות והם לא יכולים לעשות הרבה חוץ מאשר לצוף בתוך המרק הקדמון. אבל לאט לאט מתחיל לעלות כאן שחקן מאוד משמעותי בשנים הראשונות של החיים

ציף ציף: מסי??

יאיר: לא. השליט הראשון של התאים החיים: הרנ"א. בעונות הקודמות דיברנו בעיקר על הדנ"א, ואמרנו שהוא כמו ספר הוראות שנמצא בכל תא חי ומספר איך לבנות את החלבונים שמתפקדים בתוך התאים שלנו. אבל רוב החוקרים חושבים היום שסוג קצת אחר של חומר, שנקרא רנ"א, הוא זה שמהווה את הבסיס לכל התאים החיים שאנחנו מכירים היום. גם הרנ"א הוא בעצם ספר הוראות, וככל הנראה הוא החומר הראשון שהצליח לשכפל את עצמו, כלומר להפוך מאחד, לשניים, לארבעה וכך הלאה. וזה אחד הדברים שעומדים בבסיס של היכולת של התאים שלנו להשתכפל. בנוסף, לרנ"א הייתה תכונה מאוד מאוד חשובה: הוא הצליח לקשור בין חומרים אחרים ולחבר אותם אחד לשני. כלומר, הוא מילא גם את התפקיד שהיום עושים בעיקר חלבונים אצלנו בגוף.

[מוסיקה דרמטית]

יאיר: אנחנו ממשיכים וצופים בהתקדמות המהירה של החיים בתוך המרק הקדמון ורואים שבתאים האלה, הרנ"א מנהל את העניינים. בתאים שאנחנו רואים עכשיו יש כבר הרבה מאוד מולקולות של רנ"א, וכל אחת עושה משהו אחר, ממש כמו מפעל קטן. אחת נותנת הוראות, אחת מעבירה דברים ממקום למקום, ואחת עסוקה בלקשור ביחד חומצות אמיניות ולייצר חלבונים, שגם הם עכשיו מתחילים לעשות כל מיני דברים בתוך התאים. חלבונים ומולקולות רנ"א עובדים ביחד כדי לייצר עוד חלבונים ועוד מולקולות רנ"א, ומגדילים את מגוון הפעולות שהם עושים.

ציף ציף: וממש כמו שצ'ארלס דארווין אמר, אם זה טוב ומותאם לסביבה, זה שורד!

יאיר: בדיוק. אנחנו ממשיכים וטסים קדימה בזמן, עוד מאה אלף שנים (ווש), מאתיים אלף שנים (ווש), מיליון שנים (ווש), מאה מיליון שנים! (ווש) זה לוקח כל כך הרבה זמן, אבל עכשיו מתחילים לראות שינויים במולקולות הרנ"א. השינויים האלה הופכים אותן ליותר ארוכות ויותר יציבות, ועכשיו אנחנו רואים אותן מסתדרות בזוגות - אחת מול השנייה! אני מכיר את המבנה הזה - זה הדנ"א! אז בעצם אותו דנ"א שהוא שליט התאים שלנו היום, ספר ההפעלה של החיים שלנו, התחיל להתקיים רק אחרי מולקולות הרנ"א, וירש מהן את השלטון בתאים. מולקולות הרנ"א נשארו מולקולות חשובות ומוערכות מאוד בתאים שלנו, והן עוזרות לתאים לתפקד לצד החלבונים.

בוא נקרא מה מד השנים שלנו אומר: ***הווה מינוס שלושה מיליארד שנים*** וואו. מאז שכדור הארץ נוצר עברו כבר מיליארד וחצי שנים. אתה מתאר לעצמך מה זה, ציף ציף? ילדים, תנסו לדמיין שאתם מקבלים מתנה חדשה אבל אתם יכולים לשחק איתה רק מחר. נכון שזה מרגיש המון, המון זמן, למרות שזה פחות מיום? עכשיו תנסו לדמיין את היומולדת שלכם משנה שעברה. אתם מבינים כמה זמן עבר מאז? ועכשיו, תסתכלו על סבא או סבתא שלכם. הם כנראה לפחות בני חמישים שנים! חמישים שנים זה די הרבה, לא? עכשיו תנסו לדמיין מאה שנים. לפני מאה שנים בקושי היו מכוניות ומטוסים, רוב האנשים נסעו בכרכרות רתומות לסוסים ולבשו כובעים מוזרים. רק לפני מאה שנים. מיליארד שנים זה מספר פשוט בלתי נתפס. אף אחד לא מצליח לדמיין אפילו איך זה מרגיש כשעוברות מיליארד שנים. ובכל זאת, מאז שכדור הארץ נוצר ועד התקופה שבה אנחנו נמצאים עכשיו, עברו יותר ממיליארד שנים שבהן נוצר משהו בתוך המרק הקדמון. המון, המון תאים קדומים, שמכילים דנ"א, רנ"א וחלבונים, ויכולים להשתכפל ולהתחלק ולבצע כל מיני דברים. אני… אני בכלל לא יודע אם אפשר לקרוא לזה משהו חי!

איקו: סליחה?

יאיר: מי זאת?

איקו: מה, אתה לא מזהה אותי? ככה שכחת אותי?

יאיר: הי, זו איקו החיידקית! מה את עושה פה?

איקו: נכון, זו אני. באתי לבקר אתכם בחללית הזמן שלכם. תשמעו משהו, מר דוקטור. אני אמנם קטנה, אבל אני בהחלט יצור חי.

יאיר: אוקיי, למה את אומרת את זה?

איקו: כי לפני רגע סיפרת על תאים קדומים שמכילים דנ"א, רנ"א וחלבונים, ויכולים להתחלק, ואתה לא יודע אם קוראים לזה משהו חי. אז… הלוווו, גם אני מכילה רק דנ"א, רנ"א וחלבונים, ואני בהחלט יצור חי! ואתה רואה את התא הקדום שכאן לידך? אז זה…. סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא……של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא של סבא שלי!

יאיר: את רוצה להגיד לי שאותם תאים קדומים, שמכילים דנ"א רנ"א וחלבונים, הם בעצם… חיידקים?

איקו: כן. אלה חיידקים קדומים שלא שונים בהרבה מהחיידקים שקיימים היום. אתם מבינים, אנחנו יצורים פשוטים, ואנחנו הראשונים שכנראה נוצרנו על פני כדור הארץ הזה. אנחנו התחלנו את כל העסק הזה שנקרא "חיים", אז פליז ממך, קצת רספקט. אנחנו שלטנו בכוכב הזה במשך המון המון שנים, ואנחנו אפילו מהווים את הבסיס של כל היצורים החיים שבאנו אחרינו!

יאיר: רגע. אני לא חיידק בכלל, והתאים שלי הרבה יותר מורכבים מהתאים של החיידקים. אז איך הדבר הזה קרה?

איקו: זה לקח המווווון זמן. כל פעם היה שינוי קטן שהפך את צורות החיים הפשוטות ליותר מורכבות, ונתן להן יותר תכונות מעניינות. אבל אני לא חושבת שבקצב שאתם מתקדמים יהיה לכם מקום לספר על כל זה בפרק הזה.

יאיר: אז מה את מציעה?

איקו: תגבירו את המהירות של מכונת הזמן שלכם. שכל שנייה תהיה מיליון שנים. ואז נוכל לראות את השינויים האלו.

יאיר: קדימה ציף ציף. בואו נגביר את המהירות של מכונת הזמן שלנו

[מוסיקה]

איקו: יופי. עכשיו תסתכלו מהחלון. אנחנו רואים את כל החיידקים צפים במרק הקדמון. הם מקבלים את האנרגיה שלהם לפעולות החיים בעיקר מחום וחומרים שנמצאים בקרקע. חלק מהחיידקים האלה מסוגלים להפיק המווווון אנרגיה מהחומרים שמסביבם. בואו נקרא להם "החיידקים האנרגטיים". הם יהיו חלק ממש חשוב בסיפור עוד מעט. אם תשימו לב, לאט לאט השמיים מתבהרים וכל ענני הסערה מתפזרים, ואנחנו יכולים לראות בשמיים את מקור האנרגיה הכי גדול שיכול להיות: השמש שלנו. בקרני השמש יש המון אנרגיה. אם תסתכלו טוב, תראו שחלק מהחיידקים הקדמונים מפתחים אנטנות קטנות כאלה. האנטנות מסוגלות לקלוט את אור השמש ואת האנרגיה שיש בו. חיידקי האנטנות לוקחים את האנרגיה ומעבירים אותה לתוך חומרים אחרים שנמצאים בתוך התאים. זה תהליך נורא, נורא חשוב ועוד מעט הוא יהווה את הבסיס לכל היצורים שחיים על פני כדור הארץ! אז עכשיו יש לנו חיידקים רגילים, חיידקים אנרגטיים וחיידקי אנטנות והם חיים ביחד, זה לצד זה, במשך הרבה מאוד שנים.

יאיר: איקו, אבל אני עדיין לא מבין איך יכול להיות שמהחיידקים האלה התפתחו יצורים כל כך מורכבים כמו דגים, ציפורים, דינוזאורים ובני אדם!

איקו: סבלנות! כל שנייה זה מיליון שנה, זוכר? תראו מה קורה עכשיו: יש פה חיידק גדול לידנו, והוא ממש פשוט. הוא לא אנרגטי בכלל. אבל לידו יש חיידק אנרגטי. נראה שהם ביחסים טובים, מדברים וזה!

יאיר: יואו! רגע, מה קורה? החיידק הגדול מנסה לבלוע את החיידק האנרגטי!!!

איקו: פלופ! [קול בליעה] והנה הוא בלע אותו. ותראו איזה יופי הם מסתדרים! החיידק הגדול מגן על החיידק האנרגטי מהסביבה שבחוץ, והחיידק האנרגטי מייצר המון אנרגיה שהחיידק הגדול יכול להשתמש בה. כולם מנצחים!

יאיר: רגע, זה מה שאני חושב שזה?

איקו: זה בדיוק מה שאתה חושב שזה! התא הגדול והתא הקטן חיים עכשיו במשותף, ממש אי אפשר להפריד ביניהם. ולאט לאט יותר ויותר תאים גדולים בולעים תאים קטנים ואנרגטיים וחיים איתם יחד. וגם אצלכם בתאים יש תושבים קטנים ואנרגטיים במיוחד שמייצרים אנרגיה עבור התאים שלכם.

יאיר: נכון. זאת המיטוכונדריה. דיברנו עליה מלא בפודקאסט. את רוצה להגיד לי שפעם המיטוכונדריה הייתה חיידק אנרגטי??

איקו: כן. המדענים שלכם יודעים היום שלמיטכונדריה יש דנ"א משלה, וזה מוכיח שהיא פעם הייתה יצור נפרד מהתאים. ותראו - יש כאן עוד כמה אירועי פלופ פלופ פלופ. תאים גדולים יותר מתחילים לבלוע גם את חיידקי האנטנות, שגם להם יש יכולת מדהימה לייצר אנרגיה זמינה עבור התאים הגדולים שבלעו אותם. הסוגים החדשים של התאים שנוצרו הם כבר מורכבים יותר, והם מהווים את הבסיס לכל צורות החיים המורכבות שיופיעו מעכשיו.

אני חושבת שפה אני מסיימת את החלק שלי בסיפור. ראינו ביחד איך נוצרו החיידקים, שהם צורות החיים הראשונות על פני כדור הארץ, ומהם התפתחו לאורך מיליארדים של שנים תאים מורכבים יותר שמסוגלים לייצר הרבה אנרגיה באמצעות אור השמש. מכאן, החיים פשוט טסו קדימה, ורוב צורות החיים שאנחנו מכירים היום התפתחו בסך הכל בפחות ממיליארד השנים האחרונות. אז אני חושבת שאשאיר לכם להמשיך ולעקוב אחרי ההתפתחות המופלאה של החיים. אולי נתראה בהמשך העונה. ביי חברים!

יאיר: איקו, זה היה פשוט מדהים. אז בעצם, מדענים חושבים שהחיים כמו שאנחנו מכירים אותם התחילו במקרה. אם משהו היה ממש מוצלח, למשל כי הוא היה מוגן מהסביבה או הצליח לייצר הרבה אנרגיה ששמרה עליו, הוא שרד. ובמשך הרבה מאוד זמן רמת המורכבות של התאים החיים הלכה והתפתחה.

ציף ציף: אבל מה קורה מכאן? איפה העצים והשיחים? איפה הדולפינים, הכלבים והאריות? איפה הג'וקים והתולעים? מלא ילדים רוצים לשמוע על הדינוזאורים!

יאיר: ציף ציף, בוא נמשיך לעקוב אחרי ההתפתחות המופלאה של החיים. ואני מבטיח שנגיע גם לדינוזאורים. אתם מוזמנים להצטרף אלינו לפרק הבא של מסע אל גוף האדם.


1 view0 comments

Comments


bottom of page