דניאל ואני מתחילים לחקור את עולם ההולכים על ארבע עם שתי המחלקות הקדומות ביותר: הדו חיים והזוחלים. איך נראית צפרדע קטנטנה? האם צב יכול לצאת מהשריון שלו? ומי בני הדודים של התנינים שהטילו אימה על הארץ?
במשימת המחקר הפעם אנחנו מנסים להוכיח את הטענה שלפיה לבני האדם יש דם חם! ומה עם הדם שלכם?
מסע אל גוף האדם: פודקאסט לילדים.
כותב ומגיש: ד"ר יאיר פוזניאק. משתתפים: דניאל, יואב ולילך פוזניאק.
ד"ר טד דשלר: אני לא מאמין למה שאני רואה! עצמות רגליים! גולגולת עם צוואר! שרידי זימים! זאת החוליה החסרה! מצאנו אותו! מצאנו את… הטיקטאליק!
דניאל: אבא, אולי די כבר? אתה מקשיב לפרק הזה בלי הפסקה.
ד"ר פוזניאק: האמת שאני כל הזמן מקבל תגובות ממאזינים שזה פרק ממש טוב, ואתה יודע מה? גם אני נורא אוהב אותו! אולי יותר מכל הפרקים! אבל האמת היא שלא לגמרי סיימנו את הסיפור.
דניאל: למה?
ד"ר פוזניאק: בפרקים הקודמים שמענו על תחילת החיים בים ועל החיות הבזאליות, ובהמשך על שתי קבוצות ענקיות ששלטו בימים: הדגים ופרוקי הרגליים, כמו סרטנים ועכבישים. דיברנו על זה שהיו כנראה שלוש פלישות משמעותיות מהים ליבשה: הפלישה הראשונה הייתה של יצורים קטנטנים - אצות, חיידקים ופטריות. אחריהם יצאו פרוקי רגליים מהים ליבשה והתפתחו להיות סרטנים, עכבישים, חרקים ועוד. ולבסוף, הגיע תורם של הדגים ה… משוכללים יותר, אפשר להגיד, לצאת מהמים ולדשדש על היבשה. הטיקטאליק הוא דוגמה מצויינת לדג משוכלל כזה: היו לו עצמות חזקות בסנפירים שעזרו לו לדחוף את עצמו על הקרקעית או על החוף, היה לו צוואר שאיפשר לו יותר גמישות בראש, והיו לו כנראה ריאות לצד הזימים. אז כל הראיות מצביעות על כך שטיקטאליק הוא החוליה המקשרת בין הדגים במים לבין הקבוצה שאתם כנראה רואים הכי הרבה על היבשה עכשיו: קבוצת ההולכים על ארבע. קבוצת ההולכים על ארבע כוללת ארבע קבוצות של יצורים: הדו-חיים, הזוחלים, העופות והיונקים. בפרק הזה נדבר על שתי הקבוצות הקדומות יותר: הדו-חיים והזוחלים.
(מוסיקה)
הטיקטאליק והאאוסתנפטרון, שפגשנו בפרקים הקודמים, היו בעלי חיים שחיו במים ומדי פעם עשו גיחות ליבשה. ככל שעברו השנים, נוצרו עוד ועוד שינויים בגופם של הדגים-לשעבר שתמכו בחיים ביבשה. הריאות גדלו ואיפשרו להכניס יותר חמצן. השלד התחזק ותמך במשקל היצור גם מחוץ למים, והעור הפך להיות יותר עמיד בפני התייבשות. בעלי החיים האלה נקראים דו-חיים, כי הם חיו גם במים וגם ביבשה. "דו" זה שניים. בעבר היו הרבה מאוד סוגים של יצורים כאלה, אבל לא הרבה מהם שרדו עד היום. הנציגות המפורסמות ביותר של הדו-חיים הן ללא ספק [קרקור צפרדע] הצפרדעים. בנוסף אליהן, ניתן למצוא גם קרפדות - כן - צפרדע וקרפדה זה לא בדיוק אותה חיה - וגם חיה חלקלקה במיוחד שנקראת סלמנדרה.
דניאל: כולן חלקלקות.
ד"ר פוזניאק: נכון. הדו-חיים לא מסוגלים לחיות בלי מים, אפילו אם הם על היבשה. יש להם אפילו בלוטות מיוחדות שמפרישות ריר ששומר על העור סליימי וחלקלק. וזו עוד עדות לקשר שבינם לבין דגים. למרות שצפרדעים, למשל, חיות על האדמה ולא בתוך מים, הן חייבות לחזור למקווה של מים מתוקים, כדי להטיל ביצים ולהתרבות. ושם קורה תהליך מופלא ביותר. בפרק הקודם דיברנו על בעלי חיים שיש להם גלגול מלא. אתה זוכר?
דניאל: כן, פרפרים. כשהם קטנים הם זחלים וכשהם גדולים הם נראים אחרת לגמרי.
ד"ר פוזניאק: נכון. גם הדו-חיים עוברים שינוי כזה. החיים של צפרדע למשל, מתחילים בצבר של המוני ביצים קטנות וצמודות אחת לשנייה, שנקבת הצפרדע מטילה במקווי מים שקטים. בתוך הביצים, מתפתחים עוברי הצפרדעים, אבל אחרי מספר ימים מי שבוקע משם בכלל לא נראה כמו צפרדע. הוא נראה כמו דג קטנטן עם ראש שמן וזנב ארוך. היצור הזה נקרא רׂאשן. הרׂאשנים נולדים עם זנב שמאפשר להם לשוט באופן חופשי במים, ועם שני דברים שנראים כמו עצים קטנים שיוצאים להם מהראש. הדברים האלה הם בעצם זימים, ממש כמו של דגים, ודרכם נכנס חמצן לגוף של הרׂאשנים. בתוך כמה שבועות, הרׂאשן גדל ועור מכסה את הזימים. אחרי כמה שבועות נוספים, מתחילות להתפתח ריאות. הרגליים האחוריות מגיחות, ואחריהן הרגליים הקדמיות. לאט לאט הגוף גדל, הראש מתחדד והזנב מתקצר ולבסוף נעלם לגמרי. הרׂאשן שיצא מהביצה לא דומה כמעט בכלל לצפרדע הבוגרת, שיכולה גם לצאת מהמים. לכן גם הדו-חיים נחשבים לבעלי חיים שמבצעים גלגול מלא, ממש כמו הפרפרים שדיברנו עליהם בפרק הקודם.
בתיאור של הפרק נשים קישור לסרטון שמראה את זה ממש ממש יפה.
מחזור הדם של הדו-חיים הוא מפותח יותר מזה של הדגים. בדגים, הלב מכיל שני חללים והדם זורם במעגל אחד אל הזימים, משם אל התאים ובחזרה. בדו-חיים, הלב מכיל שלושה חללים, והדם זורם בשני מעגלים, דבר שכבר מזכיר יותר את מערכת הדם של היצורים המפותחים יותר וביניהם אנחנו.
[עובדה מגניבה]
ד"ר פוזניאק: כשלכם קר, אתם מתעטפים בשמיכות ומדליקים חימום, נכון? יש צפרדעים שפשוט קופאות עד שיגיע האביב! צפרדעים שחיות בצפון אמריקה עוצרות את כל הפעילות שלהן, והדם והמים שבגוף שלהן פשוט קופאים. לפני הקיפאון, הן מייצרות חומרים מיוחדים שמגינים על התאים שלהן מנזקי הקיפאון. כשמזג האוויר משתפר, הן לאט לאט מפשירות וחוזרות לחיים כאילו כלום.
בתקופה שבה הדו-חיים הראשונים יצאו ליבשה, הם היו מלכי היבשת הבלתי מעורערים. קצת לפני כן, פרוקי רגליים קטנים עלו על החוף. אותם פרוקי רגליים שימשו כמזון זמין לדו-חיים שעלו ליבשה, שאכלו אותם בלי הבחנה. היה להם כל כך הרבה מזון, וכל כך מעט איום, שהם הפכו להיות ענקיים ממש. יצור בשם מסטודונוזאורוס, שלמרות השם שלו הוא לא היה דינוזאור אלא דו-חי, הגיע לאורך של עד שישה מטרים, שזה כמו תנין ענק! זאת לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה שנתקל בעובדה הזו: יצורים שיש להם הרבה מאוד מה לאכול, מגיעים לגדלים ממש עצומים. הראשונים שהצליחו לעשות את זה, היו פרוקי הרגליים במים, הדגים אחריהם, ואז הדו-חיים על היבשה. בהמשך נראה שהיצורים הגדולים ביותר על כדור הארץ השתייכו למשפחת הזוחלים, וכיום, בעלי החיים הגדולים ביותר הם דווקא יונקים - לוייתנים, פילים וקרנפים.
אבל עידן הדו-חיים לא נמשך הרבה זמן. הצורך של הדו-חיים להיות כל הזמן בקרבת מקור מים, לא איפשר להם להעמיק לתוך היבשת, והדבר שהכי הגביל אותם הוא, שלא הייתה להם שום יכולת להתרבות על היבשה, מכיוון שגם הביצים שלהם היו חייבות להיות בתוך מים. אתם זוכרים את צ'ארלס דארווין?
דרווין: מה שיותר מותאם לסביבה שורד יותר זמן!
ד"ר פוזניאק: בדיוק כך, חלק מהביצים של הדו חיים התחילו לעבור שינוי. התפתחו בהן נוזלים, רקמות, קרומים וקליפות שהגנו על העוברים הרכים בסביבה היבשתית. כשהיצורים החדשים שנוצרו התחילו להתרבות על היבשה, הם היו יכולים לוותר על הצורך להיות קרובים למקור מים. היצורים האלה והצאצאים שלהם עתידים להשתלט לחלוטין על היבשות, ומהם יתפתחו היונקים, העופות וגם הדינוזאורים. עידן הזוחלים החל.
(מוסיקה)
ד"ר פוזניאק: אז מה זה בעצם זוחלים? כנראה שכל אחד מכם יוכל לזהות חבר של קבוצת הזוחלים אם תראו אותם. רובם באמת נמצאים קרוב מאוד לקרקע, וחלק מהם זוחלים עליה באופן ממש מילולי. הזוחלים של ימינו מחולקים לשלוש סדרות עיקריות: סדרת הצבים, סדרת התנינים, וסדרת הלטאות והנחשים.
אז מה משותף לצבים, תנינים, לטאות ונחשים? הדבר שאולי הכי בולט בהם, זה כיסוי חיצוני. הם כולם מכוסים בסוג של קשקשים. הקשקשים עשויים מחומר שמזכיר את הציפורניים שלנו. זה חומר קשיח שיש לו כמה תכונות: קודם כל הוא עוזר לזוחלים לשמור על הנוזלים בתוך הגוף. זאת הייתה אחת הדרישות מהתפתחות של דו-חיים, שהעור שלהם היה לח מאוד, ואיבד מים בקלות. בנוסף, הוא מאפשר הגנה מאוד משמעותית, גם מפני טורפים אבל גם מפני, למשל, החום של המדבר, אם אתם במקרה נחש שזוחל על החולות. הקשקשים לפעמים צבועים בצבעים שמאפשרים הסוואה טובה, כלומר מסייעים למי שנושא אותם, להיות דומה לסביבה וככה להסתתר מפני טורפים. דוגמה לקשקשים קשים באופן קיצוני אפשר למצוא אצל התנינים והצבים, שם הקשקשים מערבים גם עצמות ויוצרים למשל את השריון שיש לצבים. זה שצבים לוקחים את הבית שלהם על הגב - זה לא כל כך מופרך! והם בהחלט יכולים להכניס פנימה את הראש ואת הרגליים כשהם מרגישים מאוימים. ו…. זה לא שאפשר להוציא צב מתוך השריון שלו. לא תראו איזה יצור חביב ורזה עם ראש מחודד ורגליים שמנמנות. השריון הוא חלק מהגוף של הצבים. יש גם צבים רכים שחזרו לחיות במים, והשריון שלהם הרבה יותר גמיש.
התכונה השנייה שמאפיינת את הזוחלים, וגם את הדו-חיים ואת הדגים למעשה, זה שהם בעלי דם קר. האמת שזה סוג של סלנג. יותר מדוייק להגיד שאין להם יכולת לווסת את טמפרטורת הגוף שלהם. כדי להבין מה החשיבות של היכולת לויסות הטמפרטורה, בואו נקפיא לכם את החדר.
[משימת מחקר]
בני האדם, כמו כל היונקים, מסוגלים לווסת את טמפרטורת הגוף שלהם ולשמור עליה יציבה, גם אם הטמפרטורה בחוץ משתנה מאוד. לפעמים קוראים לזה גם להיות עם 'דם חם'. במשימת המחקר הזאת אתם תבחנו את ויסות הטמפרטורה שלכם. למשימת המחקר הזאת לא תצטרכו שום דבר חוץ מאשר מדחום שיכול למדוד את הטמפרטורה שלכם. את המשימה הזאת אפשר לעשות בכמה דרכים, תלוי באיזה עונה אתם מקשיבים לפרק הזה. אבל בואו נשתמש באחד המצרכים שיש לכל אחד מאיתנו בבית: המזגן.
בשלב הראשון, השתמשו במדחום כדי למדוד את טמפרטורת הגוף שלכם. אתם תקבלו תוצאה שהיא כנראה בין שלושים ושש לשלושים ושבע מעלות צלסיוס. אולי קצת פחות, אולי טיפה יותר. זו הטמפרטורה הטובה ביותר לתפקוד של גוף האדם. עכשיו, הפעילו מזגן על טמפרטורה נמוכה מאוד, ותנו לו לקרר את החדר. היכנסו לחדר הקר, וחכו שתי דקות. קררר, נכון? יכול להיות שתרעדו, ויכול להיות שתיעשו קצת חיוורים. עכשיו מדדו שוב את טמפרטורת הגוף. באופן מפתיע, או שלא, גם עכשיו אתם תקבלו טמפרטורה דומה למה שמדדתם קודם לכן, למרות שבחדר שאתם נמצאים בו יש טמפרטורה נמוכה בהרבה! זאת הכוונה בשמירה על טמפרטורה יציבה. הרעידות בשרירים שלכם מייצרות חום שמעלה את חום הגוף הכללי. בנוסף, ההתרחקות של כלי הדם מהעור, שגורמת לו להיראות חיוור, גם מצמצמת את איבוד החום. התוצאה הכללית היא שמירה על חום גוף יחסית יציב, גם אם קר מאוד בחוץ.
אם במקרה אתם שומעים את הפרק הזה ובחוץ מאוד חם, אתם יכולים לעשות את אותו דבר ולמדוד את הטמפרטורה כשאתם בבית, או אחרי שאתם עשר דקות בחוץ. גם אם בחוץ יהיו ארבעים מעלות, טמפרטורת הגוף שלכם עדיין תהיה בין שלושים ושש לשלושים ושבע מעלות. שימו לב: הגוף לא יכול לווסת את הטמפרטורה לנצח. אם יש עומס חום קיצוני או עומס קור קיצוני, המנגנונים שמאפשרים את ויסות הטמפרטורה, בהחלט יפסיקו לעבוד. המצבים האלה נקראים 'מכת חום' או 'מכת קור', ואלה יכולים להיות מצבים מאוד מסוכנים. אז בהחלט לא לאפשר לעצמכם להישאר בתנאים קשים יותר מדי זמן.
עכשיו כשאתם מבינים למה הכוונה בויסות חום, אתם יכולים להבין גם שלזוחלים אין את היכולת הזאת. התוצאה היא, שטמפרטורת הגוף של זוחלים דומה לטמפרטורת הסביבה. אם עכשיו קר מאוד, טמפרטורת הגוף של תנינים, צבים ולטאות תרד מאוד, לפעמים עד לרמה שתקשה עליהם לתפקד, ואותו דבר כאשר חם מאוד. זאת אחת הסיבות שזוחלים במדבר, למשל, פחות פעילים ביום, שבו הטמפרטורות גבוהות מאוד, ומעדיפים לצאת בלילה כשמתקרר קצת. ובמקומות שבהם בדרך כלל קר, הזוחלים דווקא פעילים כשהשמש נמצאת ברום השמיים, בצהרי היום.
[עובדה מגניבה]
אי פעם שמעתם על המילה 'להתחרדן'? חרדון הוא סוג של לטאה. הרבה פעמים אפשר למצוא חרדונים פשוט עומדים בשמש ולא עושים כלום, כלומר - מתחרדנים להם. למעשה, הם עומדים מול השמש כדי להתחמם, לא רק בגלל שקר להם, אלא כי אחרת הגוף שלהם לא יהיה מספיק חם כדי לתפקד!
החושים של הזוחלים הם מגוונים מאוד, חלקם בעלי יכולת טובה לראות, לשמוע ולהריח, וחלקם פחות. אצל הנחשים יש חוש ריח מפותח במיוחד, אבל הם לא מריחים עם האף, אלא דווקא בעזרת הלשון! בטוח ראיתם פעם נחש שולף את הלשון ומחזיר אותה במהירות כמה פעמים, נכון? הלשון של הנחש אוספת מולקולות של ריח מהאוויר ומעבירה אותן לחלק העליון של החך שלו, בתוך הפה, שם יש איבר שדומה לאף פנימי. נחשים שונים יכולים גם לראות חום, ממש לייצר תמונה של חום הנפלט מיצור כלשהו, אפילו בחשיכה. זה עוזר להם בזיהוי של טרף.
דניאל: אבא, אבל נכון אמרת שהטיקטאליק היה האבא של כל היצורים שיש להם ארבע רגליים? אבל לנחשים אין רגליים!
ד"ר פוזניאק: נכון. רוב מיני הזוחלים שמרו על ארבע הרגליים שלהם, אבל הנחשים דווקא איבדו אותן במהלך הדרך. האמת היא, שלא ממש ברור לנו למה.
דניאל: הזוחלים הם טורפים?
ד"ר פוזניאק: רוב מיני הזוחלים הם בהחלט טורפים. כגודל היצור כך גודל הטרף, כן? לטאות קטנות אוכלות חרקים קטנים, ולטאת הקומודו העצומה יכולה לחסל גם צבי, ביום טוב. תנינים בהחלט טורפים בעלי חיים, גם גדולים, ויש לחלקם את הנשיכה הקטלנית ביותר בעולם הטבע. נחשים יכולים לטרוף באמצעות הזרקה של ארס מהשיניים שלהם, או באמצעות חנק של הטרף. יש נחשים שמסוגלים לבלוע טרף עצום בגודלו, באמצעות ניתוק הלסתות שלהם אחת מהשנייה. לפעמים לוקח להם כמה ימים לעכל את הטרף שלהם. בלי ספק, עולם הטבע צייד את הזוחלים בהרבה מאוד מנגנונים שמאפשרים להם לאכול טוב.
הזוחלים שלטו בכדור הארץ במשך תקופה ארוכה מאוד, הרבה יותר מאשר הדו-חיים. אבל למרות שלצבים, לטאות, נחשים ותנינים אנחנו קוראים זוחלים, לא כולם קרובים אחד לשני באותה מידה. למעשה, התנינים הם בני-דודים די רחוקים של צבים, לטאות ונחשים. אפשר להסתכל על זה ממש כמו עץ: מענף אחד התפתחו הצבים, הלטאות והנחשים. מענף אחר התפתחו התנינים. כלומר, די בנפרד. אבל בשקט בשקט, צמוד לענף התנינים, התפתחה קבוצה אחרת. אתם זוכרים שאמרנו שבעלי החיים ששולטים בארץ, גם הופכים להיות בעלי החיים הגדולים ביותר? אז אין ספק שתנינים הם זוחלים גדולים מאוד, אבל קרובי המשפחה החדשים שהתחילו להתפתח לצד התנינים, עומדים להטיל אימה על כל היצורים החיים בכדור הארץ, ולהפוך מהר מאוד לזוחלים הגדולים והמדהימים ביותר שהילכו אי פעם על פני היבשה. יצורים מדהימים כל כך שנכתבו עליהם אינספור ספרים, סרטים וסדרות. יצורים מדהימים כל כך שהם מציתים את הדימיון של מיליוני ילדות, ילדים וגם מבוגרים. היצורים האלה הם הדינוזאורים. ואם יש לכם סבלנות, תשמעו עליהם בפרק הבא. [שאגה]
[מוסיקה]
זה היה מסע אל גוף האדם. אני ד"ר יאיר פוזניאק. פרקים נוספים באתר הבית שלי: https://www.yairpozniak.com/podcast
עקבו אחרי באינסטגרם: https://www.instagram.com/dr.yair.pozniak
וכנסו לקבוצת הטלגרם של 'מסע אל גוף האדם'.