top of page

מסע אל גוף האדם - עונה 4, פרק 53: ממלכת הפטריות

בואו נגלה את העולם הקסום של הפטריות! האם יכול להיות שהיצור החי הגדול בעולם הוא פטריה? מה זה עובש? ומהי עוגת פטריות-שוקולד?

הפעם יש לנו שתי משימות מחקר ייחודיות ומהנות, שאחת טעימה מאוד, והשנייה... פחות :) עבד לכם? העלו בעזרת ההורים

לאינסטגרם https://instagram.com/dr.yair.pozniak בצירוף שם, גיל ומהיכן אתם, ואפרסם את התמונות או הסרטונים שלכם בסטורי שלי.

מתכון לחלה לשבת באדיבות עדיקוש:

מתכון לפיתות נטולות גלוטן באדיבות Wheatout:

מוסיקה:

 

מסע אל גוף האדם - פודקאסט לילדים! כותב ומגיש ד״ר יאיר פוזניאק. משתתפים: דניאל, יואב, ואילת פוזניאק

(צליל פעמון תנור)

דניאל: אבא, העוגה מוכנה.

ד”ר פוזניאק: או, יופי. אני רעב.

דניאל: איזו עוגה הכנת? 

ד"ר פוזניאק: זה לא אני. מי שמומחית לעוגות בבית זאת אמא. אני חושב שזאת עוגת פטריות שוקולד.

דניאל: איכס. זה לא נשמע לי טעים בכלל.

ד”ר פוזניאק: בוא תטעם.

דניאל: (טועם) וואו, זה ממש טעים. אבל אבא, זאת לא עוגת פטריות שוקולד, זאת עוגת שמרים שוקולד.

ד”ר פוזניאק: שמרים הם פטריות.

דניאל: מה??

ד”ר פוזניאק: שמרים הם פטריות. על מה אתה חושב כשאומרים לך פטריות?

דניאל: על יער קסום שיש בו פטריות קטנות עם רגל לבנה וכובע אדום שעולות מהאדמה, וגרים בתוכן גמדים!

ד”ר פוזניאק: אז בוא נדבר קצת על פטריות. יש באמת פטריות כמו אלה שאתה מתאר. אבל פטריות הן עולם שלם של צורות, צבעים וגדלים. יש פטריות מיקרוסקופיות, כלומר מאוד מאוד קטנות, כמו למשל השמרים שעוד מעט נדבר עליהם. ויש גם פטריות גדולות ממש.

דניאל: כן, פעם ראיתי שסבא צדוק הכין פטריות ממולאות. הן היו ענקיות ממש, יותר גדולות מתפוח אפילו!

ד"ר פוזניאק: אני חושב שאולי אתה לא מבין כמה גדולות פטריות יכולות להיות. תשמע עובדה מגניבה.

עובדה מגניבה: מה לדעתכם היצור הכי גדול בעולם? פיל? לוויתן? דינוזאור? אלה באמת יצורים די גדולים. אורך של לוויתן כחול ממוצע הוא מעל שלושים מטרים, כמו בניין בן שמונה קומות. אבל היצור הגדול ביותר בעולם הוא דווקא פטריה! הפטריה הזאת מתפרשת על פני שטח של עשרה קילומטרים מרובעים! שזה כמו שכונה קטנה! והיא נמצאת במדינת אורגון שבארצות הברית. זה לא אומר שרואים פטריה עצומה רובצת ככה על הקרקע. מה שרואים ביער הוא המון גופים קטנים שאנחנו קוראים להן פטריות, אבל מלמטה הן מחוברות ברשת של קורים שנמתחת על גבי קילומטרים רבים, ומדענים הוכיחו שהן למעשה חלקים שונים של אותה פטריה. אין שום יצור בעולם שאפילו מתקרב לגודל הזה!

ד”ר פוזניאק: אז פטריה, או באנגלית פאנגוס…

דניאל: פאנגוס?

ד”ר פוזניאק: פאנגוס… היא יצור חי. זה אומר שהפטריות מקיימות את כל מאפייני החיים: הן מסוגלות לגדול ולהתפתח, להתרבות, לקיים חילוף חומרים ולקיים הומאוסטאזיס. אם אתם לא זוכרים מה אלה, תחזרו לפרק הראשון בעונה הראשונה. כל הפטריות מורכבות מתאים אאוקריוטים. זוכרים את קארולוס ליניאוס? אאוקריוטים הם יצורים שבתאים שלהם יש גרעין ואברונים אחרים. מדענים לא יודעים בדיוק מתי הופיעו הפטריות הראשונות על פני האדמה, אבל זה היה אחרי שהופיעו החיידקים ולפני שהופיעו בעלי החיים והצמחים המורכבים יותר. הרבה אנשים חושבים שהפטריות הן צמחים, כי העין רואה הרבה משותף ביניהם: למשל, פטריות וצמחים גדלים לרוב ביחד באדמה, באותן סביבות; גם פטריות וגם צמחים לא מסוגלים לזוז; ואת שניהם אפשר לשים בסלט. באמת יש תכונות שמשותפות לפטריות ולצמחים, אבל יש גם תכונות שמשותפות לפטריות ולבעלי החיים, וגם תכונות שמבדילות את הפטריות מאלה ומאלה. 

בואו נכיר את העולם הקסום של הפטריות. קודם כל, הפטריות הן לא בדיוק מה שאתם חושבים. דניאל תיאר פטרייה כמשהו קטן, עם רגל לבנה וכובע אדום. אבל למעשה זה רק חלק מסויים של הפטרייה ולא כל הפטריות נראות ככה. מה שמאפיין את כל הפטריות הוא שהן מורכבות מקורים דקים ודקים, ממש כמו קורי עכביש. המבנה של הקורים האלה מיוחד מאוד: הם מורכבים מתאים שמחוברים מבפנים אחד לשני. כלומר, בניגוד לרוב התאים של בעלי החיים, למשל, תאי הקורים של הפטריות חולקים את הציטופלסמה שלהם, נוזל התא, אחד עם השני. זה מאפשר להם להעביר חומרים במהירות לאורך הקורים. גם בצמחים אנחנו יכולים למצוא תאים שמחוברים ביניהם, לתאי פטריות בדומה לתאי צמחים יש דופן קשיחה שמגינה עליהם למרות שהיא עשויה מחומרים שונים מזו של הצמחים. אבל בניגוד לתאי צמחים ובדומה לתאי בעלי חיים, לתאי הפטרייה אין כלורופלסט מה שאומר שפטריות לא מייצרות את תהליך הפוטוסינתזה החשוב ותלויות במזון שמגיע מבחוץ. החיבור של כל הקורים ביחד יוצר את המבנה המרכזי של הפטריה, שנקרא תפטיר. התפטיר יכול להתפרש על פני הרבה מאוד שטח, בדרך כלל על פני האדמה אבל לפעמים גם על משטחים אחרים, כמו פירות או ירקות, והוא סופג את חומרי המזון שהוא צריך ישירות מהם. זה אומר שכדי לאכול, התפטיר של הפטריה מאפשר לאנזימים, שהם כמו פועלים קטנים לצאת החוצה מהתאים שלו, לפרק שם את חומרי המזון, ממש כמו שפועלים האנזימים במערכת העיכול שלכם, ולהפוך אותם למספיק קטנים כדי שיוכלו להיספג בתפטיר ולהזין אותו. התפטיר הוא משהו שהרבה פעמים אפשר לראות בעין, והוא זה שמרכיב את גוף הפטריה הענקית ממדינת אורגון, ששמעתם עליה לפני כמה דקות.

האמת, שכנראה שאתם בעצמכם ראיתם פעם תפטיר של פטריה. אי פעם שמעתם על המילה "עובש"? אולי פעם ראיתם פרי או ירק שגדל עליו עובש?

דניאל: כן, לפעמים סבא וסבתא נותנים לנו יותר מידי קלמנטינות מהעץ שלהם ואני לא מספיק לאכול אותן בזמן מתחילים לגדול עליהן כתמים לבנים כאלה! 

ד"ר פוזניאק: נכון. עובש הוא שם לתפטירים של פטריות שגדלים על משטחים שונים, ואנחנו בדרך כלל משתמשים במושג הזה לתאר פטריות שגדלות על מזון או לפעמים על קירות של בתים. כמו שקלמנטינה היא מקור מזון טוב לדניאל ואולי גם לכם, קלמנטינה היא מקור מזון מצוין גם לפטריה. כשהתפטיר מתחיל לגדול על פרי או ירק, הוא מופיע בצורה של חוטים לבנים ודקים או מעין אבקה לבנה כזאת. יש לא מעט סוגים של פטריות שיכולות לגדול בצורה כזאת, והן משתמשות במים ובחומרים שיש במזון. זאת גם הסיבה שמזון שמכוסה בעובש נראה יותר קטן, כאילו הוא מאבד מהנפח שלו. זה כי הפטרייה אוכלת אותו במקומנו!

דניאל: ומה קורה אם שמים את המזון במקרר?

ד”ר פוזניאק: במקרר יש טמפרטורה מאוד נמוכה. האנזימים, שהם הפועלים הקטנים של התאים בפטרייה, לא אוהבים את הקור הזה ממש כמו שאתם לא אוהבים שקר לכם. ולכן, הם פחות פעילים. כשמוצרי מזון נמצאים במקרר, זה מעכב מאוד את ההתפתחות של העובש. מצד שני, זה מעכב גם תהליכים אחרים שמתקיימים באופן טבעי בפירות וירקות למשל. אני מכיר אנשים שנשבעים שעגבניות שלא נמצאות בקירור הן טעימות הרבה יותר מאשר עגבניות שהיו במקרר. מצד שני, עלול להתפתח עליהן עובש יותר מהר. מצד שלישי, אני לא אוהב עגבניות אז לא ממש אכפת לי. אם אתם רואים מזון שיש עליו עובש, זרקו אותו לפח ותנו לפטרייה להנות ממנו.

משימת מחקר

רוצים לראות בעצמכם התפתחות של עובש? לניסוי הבא תצטרכו פרוסת לחם, שקית אטומה כמו זיפ-לוק ומעט מים וגם מבוגר שיכול לעזור לכם אם אתם קטנים מידי.

רססו את פרוסת הלחם במים - לא הרבה מדי - והכניסו אותה לשקית. איטמו טוב את השקית ושימו אותה בטמפרטורת החדר - כלומר במקום לא קר מדי ולא חם מדי, והמתינו להתפתחות עובש. חשוב שתהיו סבלניים זה יכול לקחת גם כמה ימים. אתם יכולים גם לצלם תמונות של הלחם העבש ואולי אפילו לעשות סרטון מתמונות שמראה את התפתחות העובש. איך נראה העובש שלכם? באיזה צבע הוא? האם אתם יכולים לזהות כמה סוגים שונים של עובש?

בואו נבין איך זה עובד. בלחם יש סוגים שונים של סוכרים, שהם מקור מזון טוב עבור פטריות העובש. המים מהווים סביבה לחה שעוזרת לפטריות להתפתח - לא סתם משתמשים בביטוי 'פטריות אחרי הגשם'. השקית הסגורה שומרת על הלחם לח ומונעת ממנו להתייבש, והטמפרטורה הנוחה גם היא מקדמת את התפתחות העובש.

שימו לב - לא לפתוח את השקית, לא לגעת בלחם ובטח לא לאכול אותו. חלק מהפטריות יכולות לגרום לכם למחלות.

עכשיו, בואו נקפיץ את הניסוי שלכם בכמה רמות ונבדוק אילו גורמים יכולים להשפיע על התפתחות העובש. נסו לבצע את אותו הניסוי בלי להשקות את פרוסת הלחם במים. מה לדעתכם יקרה? האם יתפתח עובש או לא? אם לא יתפתח עובש, מה זה בעצם מוכיח? 

אתם יכולים גם לבצע את אותו ניסוי, אבל עם סוגים שונים של לחם. האם יהיו הבדלים? ואם כן, ממה לדעתכם הם נובעים? לבסוף, אתם יכולים לבצע את הניסוי עם לחם מאותו סוג, אבל בטמפרטורות שונות. שקית אחת תהיה במקרר, שקית אחת במקום חשוף לשמש כמו מרפסת, ושקית אחת במקום עם טמפרטורה נוחה. השוו את העובש שהתפתח לאחר חמישה ימים. איפה יש הכי הרבה ולמה לדעתכם זה קורה?

אם צילמתם תוצאות מעניינות, בקשו מההורים להעלות לאינסטגרם ולתייג אותי - dryairpozniak. אל תשכחו לציין את שמכם ומהיכן אתם. אולי התמונה שלכם תתפרסם גם באינסטגרם שלי!

דניאל: טוב, כל זה מעניין מאוד אבל מה הקשר בין עובשים וקורים לפטריות של הגמדים או לפטריות של סבא צדוק? זה בכלל לא דומה!

ד”ר פוזניאק: נכון חמוד. כשחושבים על פטריה לא חושבים על קורים. חושבים על מין כיפה לבנה או אדומה או חומה עם רגל שצומחת מהאדמה. החלק הזה של הפטריה נקרא בעברית כובע או כיפה, ובחלק מהפטריות שאנחנו מכירים הוא אכיל. כלומר אפשר לאכול אותו. פטריית המאכל הנפוצה ביותר היא כנראה השמפיניון, שאפשר להכין ממנה תבשילים, מרקים ואפילו לאכול אותה בתוך סלט. בנוסף, תוכלו למצוא על המדפים גם פטריות מלך היער שמנמנות, פטריות פורטובלו חומות ובשרניות, ופטריות שימאג'י צרות וארוכות. דווקא הפטריה עם הכובע האדום, פטריית הגמדים, או בשמה הלועזי Amanita muscaria, היא פטריה לא ממש אכילה ואפילו קצת רעילה. אפשר לאכול אותה אם מרתיחים אותה במים ממש ממש טוב, אבל…. אולי אם נשאיר אותה ביער, נפרגן קצת לגמדים שחיים שם. 

(מוסיקה של אגדות)

יש המון סוגים של כובעים של פטריות. יש כובעים שנראים כמו חצי כדור, כמו למשל של האמאניטה מוסקאריה. יש פטריות שנראות כמו כדורים מנופחים עם המון קוצים קטנים. יש פטריות עם כובעים צרים בעלי צורות מיוחדות, ויש פטריות עם כובעים רחבים שנראים קצת כמו סנפירים. רוב הפטריות גדלות על הקרקע, אבל חלק יכולות לגדול גם על עצים או צמחים אחרים. זוכרים? כל דבר שיש בו מזון.

דניאל: אז בעצם הקורים של הפטריות על האדמה מצמיחים את הפטריות שמעל האדמה כדי שנאכל אותן?

ד”ר פוזניאק: לא בדיוק, אבל… בעצם אולי כן, קצת. אתה זוכר שבפרק הקודם אמרנו שפירות הם אחת הדרכים של צמחים להפיץ את הזרעים שלהם? הזרעים נמצאים בתוך הפרי, שהוא בדרך כלל עם צבע, ריח וטעם בולטים וחזקים. בעלי חיים אוכלים את הפרי, הזרעים עוברים דרך מערכת העיכול שלהם, והם פולטים אותם באדמה במקום אחר שבו מתפתחים צמחים חדשים מהזרעים. אז גם הפטריות הם סוג של פרי. למעשה, הפטריות שאתה מכיר הם הגופים שבהם נמצאים תאי הרבייה של הפטריות, באופן שקצת מזכיר את הזרעים שבפירות. הכובע של הפטריה מכיל נבגים. נבג הוא סוג של תא רבייה. אם אתם זוכרים, דיברנו על הצורה שבה בני האדם מתרבים, וזה גם קורה באמצעות תאי רבייה. אבל כשתא הרבייה של הזכר ותא הרבייה של הנקבה של בני האדם נפגשים, ומתחיל להתפתח עובר קטן, זה קורה בתוך הגוף של הנקבה. זה מקום נעים, חמים ומוגן, עם תנאים מצויינים להתפתחות העובר. אבל בטבע הרבה פעמים התנאים יותר קשים. לפעמים יש רוח חזקה, גשמים וסערות, ולפעמים - בדיוק להיפך, יובש עם מעט מאוד מים שחשובים לחיים. נבג הוא תא רבייה קטן שמוקף במעטפת קשיחה, ויש לו יכולת לעמוד בתנאי סביבה קשים. הנבגים מופצים מכובעי הפטריות, לפעמים באמצעות רוח, לפעמים באמצעות חרקים, ולפעמים באמצעות בעלי החיים שאוכלים אותם ולפעמים הכובעים של הפטריה פשוט יורים אותם החוצה. פיו פיו. כשנבג נופל לאדמה במקום לח ונעים, הוא מתחיל לספוח מים, ואז גדל ומתפתח למערכת קורים חדשה.

עובדה מגניבה

פטריות כמהין הן פטריות שנחשבות למעדן מיוחד, ואפילו נקראות היהלום של המטבח. הן גדלות ביערות מסוימים בצמוד לשורשי עצים, כלומר - מתחת לקרקע. בני האדם מאוד מתקשים לאתר את פטריות הכמהין, ולכן הם משתמשים בכלבים. חוש הריח המפותח של הכלבים מאפשר להם לזהות איפה יש פטריות כמהין וכך אפשר להוציא אותן מהקרקע. זה הופך את פטריות הכמהין ליקרות מאוד ונדירות מאוד אבל הן גם מאד מאד טעימות.

ד”ר פוזניאק: הקשר בין פטריות לבני האדם הוא קשר מורכב. פטריות יכולות להיות מאוד מועילות עבור בני האדם, אבל גם לפגוע בהם. פטריות שגדלות על עצים ביער הן אולי מראה יפה, אבל סוגים שונים של פטריות יכולים לגדול גם על יבול חשוב, כמו צמחים של תירס, אורז או תפוחי אדמה. וממש כמו שפטריות גורמות לריקבון של מזון שנמצא אצלנו על השיש, הן יכולות לגרום לנזקים ליבול וזה יכול לפגוע ישירות במזון וגם בכלכלה של בני האדם. בנוסף, פטריות הם אחד המזהמים הנפוצים גם אצל בני אדם. ממש כמו שחיידק או נגיף גורמים לזיהומים, אז גם תאי פטריה יכולים לעשות את זה. הם יכולים לגרום לדלקות ריאות ולזיהומים של העור, וצריך לטפל במחלות באלה בדרך דומה לזו שבה מטפלים בחיידקים או בנגיפים. אבל לצד כל אלה, פטריות גם משרתות את האדם בדרכים מדהימות, ולא רק בסלטים ובמרקים. החומרים שפטריות מייצרות יכולים להיות תרופות מצוינות. הדוגמה המפורסמת ביותר היא הפניצילין, האנטיביוטיקה הראשונה והמדהימה שגילה במקרה אלכסנדר פלמינג, ודיברנו עליה בפרק 34 בעונה הקודמת. פניצילין היא חומר שמיוצר על ידי פטריה בשם פניציליום. חומרים אחרים שפטריות מייצרות מהווים תרופות נגד מחלות שונות, במקרים של לחץ דם גבוה ועוד. אבל אולי המקום החשוב ביותר שבו פטריות משרתות את האדם הוא המקום שהכי פחות ציפיתם לו.

כמו שאמרנו בתחילת הפרק שמרים הם פטריות. ליתר דיוק, הם מהווים כמה סוגים של פטריות חד תאיות, כלומר עשויות מתא אחד בלבד. הסוג הכי מפורסם נקרא, מוכנים לזה? saccharomices cerevisiae,

דניאל: סכרומייסי? (צוחק) 

ד"ר פוזניאק: או בעברית, שמר האפייה. כדי להבין את התרומה העצומה של שמר האפייה לאוכל שלנו, אנחנו צריכים להבין קצת יותר איך תאים מייצרים אנרגיה. בפרק הקודם, למדנו שצמחים מייצרים סוכר בתהליך שנקרא פוטוסינתזה. הסוכר הזה מכיל אנרגיה שמגיעה מאור השמש, ורק מחכה לצאת החוצה. התאים של כל היצורים בעולם מסוגלים לקחת מולקולות של סוכר ולפרק אותן, כדי לנצל את האנרגיה שנמצאת בהן. גם של שמרים יכולים לעשות את זה. אבל הצורה שבה מולקולת הסוכר מפורקת תלויה בנוכחות של מולקולה אחרת וחשובה מאוד: חמצן! אם לצד מולקולות הסוכר יש גם מולקולות של חמצן, רוב התאים החיים מצליחים להפיק הרבה מאוד אנרגיה מפירוק מולקולת הסוכר. הם ממש שוברים את מולקולות הסוכר לאטומים שמהם הן בנויות - פחמן, מימן וחמצן - והאטומים האלה מתחברים מחדש בצורת מולקולות של פחמן דו חמצני, גז, ושל מים. 

ככה קורה למשל בתאים שלנו בגוף, ועכשיו אתם מבינים איך מצטבר פחמן דו חמצני בגוף שלנו ואותו אנחנו משחררים החוצה באמצעות בנשיפה מתוך הריאות. אבל אם אין חמצן, תהליך הפירוק של הסוכר הוא קצת שונה, וגם יש לו שם אחר: תסיסה. כשתאים של שמרים נמצאים במקום שאין בו הרבה חמצן, הם מתסיסים את הסוכר שנמצא מסביבם כדי לקבל ממנו אנרגיה, ומה שנשאר ממולקולות הסוכר זה פחמן דו חמצני ומולקולה נוספת שנקראת אתנול שהוא סוג של אלכוהול. אולי שמעתם על המילה הזאת ונדבר עליה בהמשך. רוצים לראות בעיניים שלכם שמרים תוססים? בואו נכין לחם.

משימת מחקר

במשימת המחקר הזו, אנחנו נכין חלה טעימה, ועל הדרך נלמד מה התפקיד של שמרים בתהליך התפיחה של הבצק. המתכון באדיבות עדי קלינגהופר, או עדיקוש, ותוכלו למצוא את הקישור לאתר שלה בפוסט של הפרק. 

לטובת הילדות והילדים שלא יכולים לאכול גלוטן מקמח לבן, תוכלו למצוא בפוסט של הפרק הזה גם מתכון מעולה לפיתות נטולות גלוטן, תהליך התסיסה עובד שם בדיוק באותה צורה. 

למתכון של החלה תצטרכו:

מיקסר

קילוגרם אחד של קמח

עשרים גרם של שמרים יבשים

חצי כוס סוכר

שלושת רבעי כוס שמן רגיל

שתי כוסות מים פושרים

וכף מלח.

אתם מוזמנים להיעזר במבוגר כדי להכין את החלות בזהירות במיוחד בחלק שבו מכניסים אותן לתנור. אתם מוכנים? קדימה.

בקערת המיקסר שימו את הקמח, השמרים והסוכר. חברו וו לישה וערבבו על מהירות נמוכה. הוסיפו בזרם דק את השמן ולאחריו את המים. המשיכו לערבב והוסיפו את המלח. המשיכו ללוש את הבצק כעשר דקות על מהירות בינונית. כשעברו עשר דקות, העבירו את הבצק החלק לקערה משומנת, כסו בניילון נצמד והשאירו במקום חמים ונעים, וצלמו תמונה אחת של הבצק שלכם. נחזור אליו בעוד שעה.

עכשיו מתחיל להתרחש הקסם. הקמח והמים ביחד יוצרים בצק. התאים של השמרים כלואים בתוך הבצק הזה בלי חמצן, כי גם כיסינו את הקערה 

דניאל: אוי, הם מסכנים. 

ד"ר פוזניאק: ממש לא. יש להם גם סוכר שהוספנו לבצק, ואמרנו שזה מקור האנרגיה.  עכשיו השמרים מתחילים לאכול את הסוכר ולהתסיס אותו לפחמן דו חמצני ולאלכוהול. הפחמן הדו חמצני הוא גז. השמרים משחררים את הגז הזה, אבל בגלל שהוא עטוף בבצק דביק, הוא לא מצליח להשתחרר החוצה והוא יוצר בועות בתוך הבצק. הבועות האלה גורמות לבצק להגדיל את הנפח שלו. אנחנו קוראים לתהליך הזה תפיחה. וזה בעצם מה שהכי כיף בלחמים ובעוגות שמכילים שמרים: בגלל תהליך התפיחה, שהוא בכלל תהליך תסיסה, אנחנו מקבלים לחמים ועוגות אווריריים, גבוהים וסופר טעימים! 

דניאל: מה המלח והשמן עושים?

ד”ר פוזניאק: המלח עושה כמה דברים: קודם כל, הוא עוזר לחזק את הקשרים בין מולקולות הבצק ובנוסף, מכיוון שאחת התכונות שלו זה לספוח מים, הוא עוזר להגביר את הריכוז של חומרים מסוימים במזון וכך הוא משפר את הטעם שלו. השמן מעניק לבצק מרקם יותר חלק. עברה שעה? עכשיו לכו להסתכל על הבצק. מה קרה?

שימו לב לנפח של הבצק - רואים כמה הוא נהיה גדול? הבצק עכשיו מלא מבפנים בבועות של פחמן דו חמצני. אחרי האפייה ממש תוכלו לראות את הבועות האלה בחלה אם תחתכו אותה! 

צלמו עוד תמונה של הבצק התפוח שלכם. כעת, בעזרת מבוגר, חממו תנור ל-175 מעלות צלסיוס. הוציאו את הבצק מהקערה וזרקו אותו על משטח מקומח. כן, ממש לזרוק, זה עוזר להוריד טיפה את הנפח, כדי שהחלה שלכם לא תתפוצץ! אל תדאגו - תיכף נתפיח את הבצק שוב. 

עכשיו חלקו את הבצק לרצועות ארוכות וצרו חלה בצורה שאתם רוצים. זה חלק שאני באופן אישי ממש לא טוב בו, אז לרוב אני נותן לאילת, אמא של יואב ודניאל, לעשות את זה בעצמה. טוב. על מי אני עובד? היא עושה את הכל בעצמה. והחלות שלה זה הדבר הכי טעים בעולם! 

אחרי שתיצרו את החלות, כסו אותן במגבת ותנו להן לתפוח שוב כחצי שעה. אחרי חצי שעה החלות שוב תהיינה תפוחות ורכות. זה הזמן להבריש בביצה, שתיתן מרקם וצבע לקרום של החלה, ואפשר להוסיף סומסום, מלח או כל מה שתרצו. הכניסו את החלות לאפייה של חצי שעה או עד שהתחתית שלהן זהובה. ובתיאבון! רגע! רגע! רגע! אל תשכחו לצלם שוב! בקשו מההורים להעלות את התמונות לאינסטגרם ולתייג אותי - dryairpozniak. אל תשכחו לציין את שמכם ומהיכן אתם. אולי התמונה שלכם תתפרסם גם באינסטגרם שלי!

דניאל: אז השמרים משחררים גז שגורם ללחמים ולעוגות להיות תפוחים וטעימים! מגניב! אבל אמרת שהם גם מייצרים אלכוהול! מה זה?

ד”ר פוזניאק: אלכוהול, או בשם המדעי אטנול, היא מולקולה מיוחדת מאוד. זאת מולקולה שההתנהגות שלה בגוף קצת מוזרה: אם צורכים אותה בכמויות קטנות, היא גורמת למצב רוח טוב ואפילו שטותניקי. אבל בכמויות יותר גבוהות היא יכולה להיות מסוכנת. למי שצורך הרבה אלכוהול בצורה כזאת, קוראים שיכור. אולי שמעתם על משקאות שמכילים אלכוהול: יין, בירה, וויסקי ומשקאות אחרים שמותר רק למבוגרים. הסיבה שילדים לא יכולים לצרוך אלכוהול היא כי צריך לצרוך אותו באחריות, בגלל שהוא עלול להיות מסוכן, וזה משהו שלמבוגרים יש ולילדים לא תמיד. 

טוב, האמת היא שאני מכיר כמה ילדים שאחראיים הרבה יותר מכמה מבוגרים שאני מכיר… אבל עדיין, ילדים לא צורכים אלכוהול.

דניאל: אבל אמרת שהשמרים בבצק מייצרים אלכוהול! אז אני שיכור כל פעם שאני אוכל עוגת שמרים?

ד”ר פוזניאק: חמוד מצידך. אבל האמת היא שלא. נכון שהשמרים מייצרים אלכוהול בתהליך התסיסה או ההתפחה, ולכן גם יש ריח מאוד אופייני לבצק שמרים, אבל בזמן האפייה האלכוהול מתאדה ואי אפשר להשתכר מעוגת שמרים. 

מצד שני, ככה בדיוק מייצרים יין. אתה יודע ממה עשוי יין? 

דניאל: מענבים.

ד”ר פוזניאק: נכון. לוקחים ענבים, שמכילים המון סוכר, ומערבבים אותם בחביות גדולות עם שמרים. סוגרים את החביות, לפעמים להרבה מאוד זמן, כדי למנוע כניסה של חמצן. השמרים מתסיסים את הסוכר שיש בענבים ומייצרים פחמן דו חמצני ואלכוהול. במקרה הזה, דווקא לפחמן הדו חמצני נותנים לברוח, והאלכוהול נשאר. ככה מייצרים יין. לפעמים, נותנים לפחמן הדו חמצני להישאר ואז מקבלים משקה מוגז כמו בירה או שמפניה. גם אתם בטח שתיתם פעם משקה שיש בו פחמן דו חמצני: סודה, קולה ולמעשה כל משקה מוגז. ככה מרגיש פחמן דו חמצני. אם אתם אוהבים רוטב סויה, אז גם הוא מיוצר בתהליך של תסיסה, רק לא עם שמרי אפייה, אלא עם סוג אחר של פטריה שנקרא אספרגילוס.

דרך אגב, תהליך התסיסה מתרחש גם בחיידקים, רק שהם עושים אותו בצורה קצת אחרת ולרוב, במקום אלכוהול, הם מייצרים סוג של חומצה. וגם כאן, יש המון מאכלים עם טעם חמוץ שנוצרים משילוב של חיידקים עם מאכלים בעלי טעם רגיל. למשל: כשמכניסים חיידקים תוססים לחלב מקבלים יוגורט! כשמכניסים חיידקים תוססים למלפפון רגיל מקבלים מלפפון חמוץ! ויש עוד הרבה מאוד דוגמאות למאכלים מותססים וטעימים, שבהם עושים שימוש בפטריות, שמרים וחיידקים.

דניאל: אבא, הכל ממש נחמד, ואני שמח שיש פטריות בעוגה שלי, אבל בתכלס - מה שמעניין אותי זה השוקולד.

ד”ר פוזניאק: רגע, איפה החתיכה שלי?

דניאל: אופסי…

(בלחש: אולי הגמדים של הפטריות אכלו אותה!)

ד"ר פוזניאק: אז מה למדנו היום? ממלכת הפטריות היא ממלכה עצומה ומרתקת, שמורכבת מיצורים קטנים כל כך עד שאי אפשר לראות אותם בלי מיקרוסקופ, ועד ליצור החי הכי גדול בעולם! הן מורכבות מרשתות של קורים שיכולים לגדול מעל או מתחת לאדמה, וניזונות מיצורים חיים. כדי להתרבות הן מייצרות גופים שהם לרוב גדולים ושמנמנים, וחלק מהם אנחנו ובעלי חיים אחרים יכולים לאכול. ולמרות שפטריות יכולות לגרום גם למחלות, הן מועילות המון לבני האדם גם בטיפול במחלות אחרות, במחקר, ובעיקר - בתהליך התסיסה שהביא לנו המון המון מאכלים טעימים. אז יאללה. לכו תאכלו את החלה שלכם ונשתמע בפרק הבא.


3 views0 comments

Comments


bottom of page