אנחנו צוללים לעולם המרתק של היונקים ומקיימים את מצעד היונקים המופלאים: מי המכרסם הגדול בעולם? מאיפה למור האיי-איי קיבל את שמו? ומה הסכנה הכי גדולה של הבבירוסה? היונקים שמוזכרים בפרק וקישורים לעמודי הויקיפדיה שלהם לתמונות ומידע נוסף: עטלף הפטיש, חדשן חדקרן, ברווזן, עצלנים, איי-איי, בבירוסה, קפיבארה, גרנוק, חולד עירום, קוף חוטמני
תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/10/2023.
כותב ומגיש: ד"ר יאיר פוזניאק. משתתפים: דניאל, יואב ואילת פוזניאק.
(בכי תינוק, הפי בירסדיי- שיר יום הולדת של סטיבי וונדר)
ד"ר פוזניאק: תינוק קטן זה אחד הדברים הכי חמודים שיש. אם יש לכם אח או אחות קטנים, אתם אולי זוכרים את הימים הראשונים שלהם בבית החולים ואז בבית. תינוק קטן הוא חסר ישע לחלוטין, וזה אומר שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר בעצמו. לא לזוז, לא לדבר, לא ללכת לשירותים ולא לאכול. זה לוקח איזה זמן עד שהם מתחילים ללכת בכל הבית, לטפס על כיסאות, לגנוב במבה מהארון, לקפוץ מהספה ולקחת טושים ו… טל! תביא לי את הטוש!! לא! לא על הקיר! לאא!!!
טל הוא אחיהם הקטן של יואב ושל דניאל. בזמן שהפרק הזה יוצא לאור, טל בן שנה וחצי, וכן, הוא מאוד מאוד עצמאי וחמוד. אבל גם הוא, כמוכם וכמוני, היה תינוק פעם. חשבתם פעם על משמעות המילה תינוק? ולאיזה מילה היא דומה? בעברית המילה תינוק נגזרת מהשורש י.נ.ק, וזה בגלל שהדרך העיקרית והיחידה של התינוקות האנושיים לאכול, היא לינוק חלב. ולא רק של תינוקות אנושיים: גם לוולדות של (בנשימה אחת): זברות, אריות, חתולים, נמרים, זאבים, כלבים, פילים, איילים, קנגורואים, דולפינים, עטלפים, ערפדים, דובים, צבאים, קופים, עכברים, קרנפים, היפופוטמים, ג'ירפות, שפנים, ארנבים, סוסים, ובטח שכחתי עוד מלא (חוזר לנשום) - זו דרך ההזנה העיקרית. בפרק הזה נצלול לעולמם המופלא של היונקים, ונכיר יונקים מופלאים שאולי לא ידעתם בכלל שקיימים.
(מוזיקה)
לפני כמה מאות מיליוני שנים שלטו ביבשה הדו-חיים, שהיו הראשונים שהטילו ביצים, שמזכירות את הביצים שמטילים היום הזוחלים והציפורים. מהיצורים האלה התפצלו שני ענפים: ענף אחד הוא הענף שכולל את הזוחלים וביניהם הדינוזאורים. הזוחלים הם אלה ששלטו ביבשות במשך מאתיים מיליוני השנה הבאות, עד להכחדה הגדולה של אחרי עידן הקרטיקון, שממנה שרדה רק קבוצה קטנה של דינוזאורים שהתפתחה לעופות של היום. הענף השני שהתקיים לצד הזוחלים והדינוזאורים, אבל היה הרבה פחות משמעותי מהם באותה תקופה, הוא ענף היונקים. התכונה הבולטת ביותר של יונקים היא - שהם יונקים. אצל כל נקבות היונקים יש בלוטות שמייצרות חלב, וכל ולד מקבל חלב דרך הבלוטות האלה. ולד הוא מילה כללית שמתארת יונק שעכשיו נולד. למשל תינוק של בני אדם, או גור של כלבים או חתולים. רוב היונקים שאנחנו מכירים נולדים עם רפלקס יניקה. זה אומר שהם לא צריכים ללמוד לינוק - הם יודעים לעשות את זה אפילו לפני שהם נולדים. אנחנו יודעים היום מצילומים של עוברים שנמצאים בבטן שהם מוצצים אצבע כהכנה לפעולת היניקה עוד לפני שהם נולדים. כשתינוק קטן או גור קטן נולד, בדרך כלל הם מתחילים לינוק מבלוטות החלב של האם תוך כמה דקות עד כמה שעות. תחשבו איזה מזל זה, שתינוק קטן יודע בדיוק מה לעשות- וזה מה שמאפשר לו לשרוד!
צ'ארלס דרווין: סליחה, זה אני צ'ארלס דרווין נדחף, רק מציין שזה היה מזל רק בהתחלה, ומאז זו ברירה טבעית, you know what I'm sayin'? (יודעים על מה אני מדבר?)
ד"ר פוזניאק: תודה צ'ארלס. יש קבוצה אחת של יונקים שבה קורה משהו קצת שונה. הם נקראים יונקי הכיס, והם כוללים חיות כמו קנגורו, קואלה, וומבט, אופוסום וחיות קטנות יותר. ההריון של יונקי הכיס יותר קצר, והוולדות נולדים הרבה פחות מפותחים. מכיוון שאין להם ממש סיכוי לשרוד ולהסתדר לבד, הם מבלים זמן ממושך בתוך כיס שנמצא באזור הבטן של האם. שם חם ונעים והם ממשיכים את הגדילה שלהם. בלוטות החלב נמצאות בתוך הכיס, וכאשר הכיס מתכווץ הבלוטות מרססות חלב שמגיע גם לפה של הוולדות הקטנים.
החלב של נקבות היונקים הוא שייק בריאות ממדרגה ראשונה. הוא מכיל סוכרים, חלבונים, שומנים ואפילו תאים ונוגדנים של מערכת ההגנה, שיכולים להגן על הולדות הקטנים עד שמערכת החיסון שלהם מפותחת מספיק כדי להגן עליהם. בשנים האחרונות אנחנו מגלים גם מרכיבים בחלב האם של בני האדם שהתינוקות עצמם בכלל לא יכולים לעכל, אבל הם חשובים כדי להזין את החיידקים שנמצאים במעיים של התינוקות. זה מאפשר בנייה של אוכלוסיית חיידקים טובה יותר אצל התינוקות, שעוזרת להגן עליהם מפני זיהומים, מקדמת את יכולת העיכול שלהם, ואפילו עוזרת למוח שלהם להתפתח!
תינוקות של בני אדם יונקים חלב מרגע הלידה ובדרך כלל במשך שנה לפחות. אין להם שום ברירה אחרת, בין השאר כי גם אין להם שיניים. חשוב לדעת, שלא כל הנשים מסוגלות או רוצות להניק את התינוקות שלהן. יש נשים שיש להן בעיה גופנית בייצור החלב, ויש נשים שבוחרות שלא להניק את התינוקות שלהן, מכיוון שפעולת ההנקה לא נוחה או נעימה להן, או מסיבות אחרות. לכן אנחנו בני האדם פיתחנו תחליפי חלב. בעצם מדובר באבקה שכשמוסיפים לה מים היא הופכת למשהו מאוד מאוד קרוב לחלב של אם, וגם מכילה את החומרים החשובים שהחלב מכיל. גם תינוקות שניזונים מתחליפי חלב שכאלה- מתפתחים להיות בריאים וטובים.
למעט ייצור החלב, יש עוד כמה תכונות שמיוחדות ליונקים: כמעט לכל היונקים יש שערות שמכסות את הגוף. כמות השיערות יכולה להשתנות במקומות שונים בגוף ובין מין למין, אבל אצל כל היונקים השערות עוזרות בוויסות הטמפרטורה, בהגנה מפני מזהמים, ולפעמים גם בהסוואה. לכל היונקים יש אפרכסת, שהיא החלק החיצוני של האוזן. האפרכסת עוזרת לרכז את הצלילים לתוך האוזן הפנימית, ובכך משפרת את השמיעה. במינים מסויימים אפילו האפרכסת עוזרת בשמירה על טמפרטורה יציבה: למשל, שועל הפנק שחי במדבר, מפורסם באפרכסות הגדולות שלו. האפרכסות מלאות בכלי דם, והשטח הגדול שלהן מאפשר להרבה חום להתנדף מגופו של הפנק, וככה הוא מתקרר. תכונות נוספת שמייחדת את היונקים, הן הימצאות של שלוש עצמות בתוך האוזן, תאי דם אדומים שאין בהם גרעין, ושריר הסרעפת שמסייע בנשימה.
ועכשיו, הגיע הזמן להכיר את היונקים המופלאים בעולם. עשרה בעלי חיים משונים, מוזרים או מצחיקים, שכולם שייכים למחלקת היונקים. שימו לב: לתיאור של הפרק, אני אצרף קישור לעמוד הוויקיפדיה של כל אחד מבעלי החיים שנדבר עליהם, אתם ממש מוזמנים להיכנס ולהסתכל. בואו נתחיל.
(אות מוזיקלי- מצעד היונקים המופלאים של 'מסע אל גוף האדם')
עטלף הפטיש.
עטלף הפטיש הוא עטלף שחי באפריקה והוא העטלף הגדול ביותר שחי שם, עם מוטת כנפיים של מטר אחד, וזה המון. קודם כל, בואו נעריך את העובדה שגם יצורים מעופפים כמו העטלף הם יונקים! יש להם כנפיים שהן שונות מכנפיים של ציפורים, ומאוד שונות מכנפיים של חרקים, ובתוכן עצמות שמכוסות בעור. עטלפים באופן כללי הם יצורים די נוחים, שאוהבים שעוזבים אותם בשקט. רובם ניזונים מפירות ופעילים בעיקר בלילה, ובהחלט יכול להיות שיצא לכם לראות להקות של עטלפים מעופפים להם מעץ לעץ גם כאן בישראל. אבל לא עטלפי פטיש. עטלפי הפטיש קיבלו את השם שלהם, מהראש הע-נ-ק-י שלהם, שקצת מזכיר פטיש. לראש יש אף עצום, ושפתיים ענקיות, שמסייעים לעטלפים הזכרים לייצר קולות חזקים במיוחד, כדי למשוך את הנקבות וגם כדי לנווט. מיתרי הקול של הזכרים גדולים פי שלושה מאלה של הנקבות. עובדה מעניינת נוספת לגבי עטלפים, היא, שמכיוון שהם מנווטים הרבה בחושך, הם עושים שימוש בקול שלהם כמעין מגלה כיוון ומרחק: הם משמיעים קול, שפוגע בעצמים שסביבם, ומוחזר אליהם. את הקול הזה אנחנו בני האדם לא מסוגלים לשמוע, אבל העטלף כן. על פי מהירות החזרה והכיוון, העטלף מצליח להבין איפה יש קירות, משטחי נחיתה, ואפילו איפה נמצא הטרף שלו.
חָדְשֵן חדקרן
מה אמרתי עכשיו? חָדְשֵן חדקרן? אז יש דבר כזה חד-קרן? החדשן חדקרן הוא סוג מופלא של לוויתן. אז קודם כל זו הזדמנות טובה להזכיר, שלא כל היונקים מתהלכים על פני האדמה. במהלך האבולוציה, חלק מהיונקים חזרו לים, והתפתחו אצלם שוב התאמות לשחייה, אבל הם המשיכו לנשום באמצעות ריאות. הלוויתנים והדולפינים הם הדוגמאות המוכרות ביותר ליונקים ימיים. אז החדשן-חדקרן הוא סוג של לוויתן שחי באזורים הקפואים של הקוטב הצפוני, והמאפיין המדהים ביותר שלו- הוא מעין חרב ענקית שיוצאת מהפה שלו קדימה, ממש כמו אצל דג החרב, רק שפה לא מדובר בדג. והחרב של החדשן גדולה יותר מהחרב של דג-החרב, ויכולה להגיע לשלושה מטרים, למעלה משליש מאורך הגוף כולו! החרב משמשת כנראה גם לטריפה של דגים קטנים, גם לחישה וגם למשיכה של נקבות.
ברווזן
הברווזן, או הפלטיפוס, מהווה סוג מאוד מיוחד של יונקים. בניגוד לכל מה שתיארנו עד עכשיו, הברווזן הוא יונק ש… מטיל ביצים. כן, ממש כמו עופות או זוחלים. הוולדות הקטנים שיוצאים מהביצים, יונקים מבלוטות החלב של הנקבה. ברווזנים חיים באזור אוסטרליה, ויש להם גוף שעיר וחום, ומקור שטוח ורחב מאוד- שדווקא לא נפתח כמו זה של העופות, והפה שלהם נמצא מתחתיו. הברווזנים אוכלים יצורים קטנים שנמצאים במים, וכדי לתפוס אותם הם צוללים תוך שהם סוגרים לגמרי את העיניים, האוזניים והנחיריים. לאורך המקור, יש אברי-חישה שמאפשרים להם לדעת איפה הטרף שלהם נמצא. הברווזנים הם בין היונקים הנדירים שהזכרים שלהם מייצרים ארס, כמו נחש או דבורה. הם משתמשים בו, בעיקר כדי לדחוק זכרים אחרים במאבק על נקבות.
(בקול איטי ועייף) עצלנים
העצלנים הם מין מיוחד של יונקים שקצת מזכירים קופים, אבל הם ממש לא. הם נפוצים ביערות הגשם של דרום אמריקה, וחיים אך ורק על העצים. הם יורדים מהעצים- רק בשביל ללכת לשירותים. קוראים להם עצלנים כי הם עושים הכל ממש ממש לאט. בין השאר, כי הם בקושי רואים ושומעים משהו. למרות שהם בקושי זזים, הם דווקא לא ישנים הרבה, ומבלים את רוב זמנם בלחפש אוכל, ולשחק על העצים. אבל הם פשוט עושים את זה ממש ממש לאט. (פיהוק)
(בקול קופצני) איי-איי
כן, שמעתם נכון. האיי-איי הוא סוג של למור. למור הוא החיה ששרה בסרט מדגסקר את השיר (יאיר שר באנגלית) I LIKE TO MOVE IT (כולם להוזיז ת'טוסיק), שיואב ודניאל- ואולי גם אתם- מאוד אוהבים. זה לא מפתיע, כי למורים חיים בעיקר באי מדגסקר שליד אפריקה. הלמורים הם למעשה גלגול מוקדם של קופים. האיי-איי הוא למור עם מאפיינים מיוחדים מאוד: הפרווה שלו שחורה, הזנב שלו שעיר ורחב כמו של סנאים, העיניים שלו כתומות ועגולות, ויש לו יד שדומה במבנה שלה ליד של בני האדם חוץ מאשר האצבע השלישית. האצבע האמצעית שלו ארוכה פי שלושה מהאצבעות האחרות! האיי-איי מחפש מזון בצורה ייחודית: הוא נוקש באצבעות על גזעים של עצים, ומתוך ההד של הנקישה- הוא מבין אם יש זחלים בתוך העץ. אם יש זחלים, האיי-איי מכרסם את העץ, ויוצר חור, שלתוכו הוא משחיל את האצבע האמצעית שלו- ושולה את הזחלים מבפנים ממש כמו שדייג מטיל חכה לים! בתרבויות מדגסקר ואפריקה, האיי-איי נחשב ממש לקוף שטני ומסוכן. הוא לא באמת כזה, אבל מכיוון שהוא חולף בחשיכה, המקומיים שראו אותו ונבהלו, הצמידו לו את השם איי-איי.
באבירוסה
הבאבירוסה הוא סוג של חזיר. באופן כללי, החזירים הם יצורים חברותיים ומאוד חכמים. גם הבאבירוסה הוא כזה. אבל בניגוד לחזרזירים החמודים והוורודים שאתם מכירים, לבאבירוסה במקור- יש שני זוגות חטים אימתניים. חטים זה בעצם סוג של שן ארוכה וחדה שבולטת מתוך הפה, ממש כמו שיש לפילים. הבאבירוסה יכול להשתמש בחטים האלה כדי לצוד, או להילחם עם זכרים, אבל יש לו איתם גם בעיה גדולה. שני זוגות החטים גדלים כלפי מעלה, והם לא מפסיקים לגדול לעולם. הם גדלים, ומתעקלים אחורה לכיוון הראש שלו, עד שכשהבאבירוסה כבר מבוגר, הם מכבידים עליו ועל ההתנהלות שלו, ובמקרים ממש חריגים- יכולים לפצוע אותו ואפילו להרוג אותו!
קפיברה
הקפיברה הוא סוג של מכרסם. המכרסמים הם יונקים קטנים שהשיניים שלהם מפותחות מאוד והם משתמשים בהם בכל מיני צורות, לאכילה, להגנה, ואפילו לחפירה של מנהרות. מבין המכרסמים המפורסמים תוכלו למצוא את העכברים, חולדות, סנאים ובונים. מה שמשותף לכל המכרסמים זה שהם קטנים באופן יחסי. אבל לא הקפיברה. הקפיברה הוא המכרסם הגדול ביותר בעולם. הוא מגיע לאורך של מטר ושלושים, ולמשקל של חמישים קילוגרם. שזה כמו כלב ענק! הקפיברה חי בדרום אמריקה וניזון בעיקר מצמחים ועשבים, שאותם הוא יכול להשיג גם בצלילה. כשהוא צולל, הוא יכול להחזיק את הנשימה למעלה מחמש דקות כשהוא בתוך המים!
גרנוק
הגרנוק נקרא גם צבי-ג'ירפה. כי יש לו מבנה של צבי, אבל צוואר ארוך כמו של ג'ירפה! זאת אולי הזדמנות טובה להסביר משהו על ג'ירפות רגילות. אתם כבר יודעים שזו חיה מאוד מאוד גבוהה. אם ראיתם פעם ג'ירפה שותה מים, אתם יודעים שהיא מפשקת את הרגליים הקדמיות, כי אחרת היא פשוט לא תגיע לקרקע! הדבר הזה מציב אותה בסכנה של זרימת דם מוגברת לראש, שבעקבותיה היא יכולה להתעלף. לכן לג'ירפות יש מערכת מורכבת של שסתומים בכלי הדם, שמצמצמים את זרימת הדם למוח. גם לגרנוק יש צוואר ארוך מאוד באופן יחסי, והוא אוכל ממש כמו ג'ירפות: עולה על הרגליים האחוריות, ומגיע לעלים של שיחים גבוהים או עצים נמוכים, וזה בניגוד לצבאים ולאנטילופות רגילים שניזונים מצמחים שקרובים יותר לקרקע.
חולד עירום
החולד העירום הוא בעל חיים… (בטון זהיר) יפה. כן, הוא יפה מאוד, אם אתם אוהבים להסתכל על גלילים לבנים ורודים, עם שיניים ארוכות ועיניים קטנטנות. החולד העירום הוא מכרסם קטן שחי באפריקה, ומפורסם בכך שהוא עירום, כלומר אין לו שיער בכלל- למעט זיפים ושערות שיוצאים מפה ומשם. הוא חי בעיקר במחילות מתחת לאדמה, והוא גם היונק היחיד שאין לו את היכולת לווסת את טמפרטורת הגוף שלו. השיניים הקדמיות שלו ענקיות ביחס לגוף, והשפתיים נמצאות מאחוריהן. באופן כזה, החולד יכול לחפור מערות באמצעות השיניים בלי לאכול חול. ובנוסף, החולד העירום איננו מרגיש כאב בכלל. אם אתם חושבים שזה טוב לא להרגיש כאב, מוזמנים לחזור לפרק מספר 23. המחילות של החולדים, הן עיר של ממש מתחת לקרקע. הן יכולות להימשך לאורך מספר קילומטרים והן מכילות מטבח, חדרי שינה ושירותים. באמת! יש שם חדרים מיוחדים שהחולדים חופרים, ובהם מתרכזים הצאצאים, חדרים לאחסון מזון, ואפילו חדרים מיוחדים לעשיית צרכים.
קוף חוטמני
הקוף החוטמני כשמו כן הוא - קוף בעל חוטם, או אף, מיוחד. מיוחד זה אומר- גדול ומשתלשל. יכול להיות שהנוכחות של החוטם הזה, עוזרת לו להשמיע קולות חיזור, בדומה לעטלף הפטיש. הקוף החוטמני ניזון בעיקר מעלים, פירות ואגוזים, שעושים לו המון המון גזים בבטן. ולכן הוא מסתובב רוב הזמן עם כרס ענקית, ויש מצב שגם… מפליץ לא מעט. הקוף החוטמני שייך למשפחת הקופים בעלי הזנב. אתם מכירים כנראה לא מעט קופים כאלה.
אבל לפני עשרים וחמישה מיליון שנים, שזה ממש לא הרבה זמן במושגים של אבולוציה, חלק מהקופים איבדו את הזנב. הזנב היה משמעותי עבור הקופים שחיו בסביבות עצים, כי הוא עזר להם לנווט, להיתלות ולשמור על שיווי משקל. לאט לאט, הלכה והתפתחה קבוצה חדשה של קופים ללא זנב. גם מאפיינים אחרים שלהם השתנו לאורך השנים: הגוף נעשה גדול יותר, הידיים נעשו עדינות יותר, הגולגולת שינתה צורה, וגם הפנים. גם הענף הקטן הזה, של הקופים חסרי הזנב, התפצל מאז לענפים קטנים יותר. בקצות הענפים האלה נמצאים בסך הכל ארבעה סוגים של בעלי חיים. האורנגאוטן, הגורילה, השימפנזה, ו… ניחשתם נכון: האדם. המסע שלנו לאורך מיליוני שנות אבולוציה, שנמשך כבר עשרה פרקים, כמעט מגיע להווה. אבל את החלק המעניין ביותר השארנו לסוף. בפרקים הבאים נשמע את סיפורו של הומו-סאפיינס - האדם המודרני. נעקוב אחר השורשים של בני האדם, מאפריקה ועד להשתלטותם על העולם. נדבר על המהפכות שעברו על בני האדם והפכו אותנו ליצורים המופלאים שאנחנו היום. וגם נכיר את האחים הקדומים שלנו, בני האדם האחרים, הניאנדרטלים, הארקטוסים וההאביליסים, שחיו פעם יחד איתנו על כדור הארץ ונעלמו מסיבות מסתוריות. מוזמנים להצטרף אלינו לפרקים הבאים של 'מסע אל גוף האדם': סיפורו של הומו סאפיינס.
(מוזיקה)
זה היה מסע אל גוף האדם. אני ד"ר יאיר פוזניאק. פרקים נוספים באתר הבית שלי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios