top of page

חוץ לארץ - במדינה שהוגדרה כ"חולה אפס" של הפייק ניוז הצליחו למחוק 20 שנות היסטוריה | פרק 40

פרדיננד מרקוס נבחר השבוע לנשיא הפיליפינים. לא, לא מדובר בדיקטטור הנורא בעל אותו השם, אלא בבן שלו, שגם מתהדר בכינוי חיבה - בונגבונג

מאחורי פרדיננד ג'וניור ניצבת אמו אימלדה, שנודעה בעולם כשליטה בעלת גינוני מלכות, שבזבזה מיליארדים מכספי עמה כדי לחיות חיי פאר ומותרות.

סגניתו היא הבת של הנשיא היוצא והידוע לשמצה, רודריגו דוטרטה. זהו שיתוף פעולה בין שתי שושלות שלטוניות - דבר נפוץ במדינה האיים שבה מתגוררים 112 מיליון תושבים.

אני עמנואל אלבז פלפס ואתם מאזינים לחוץ לארץ - פודקאסט חדשות החוץ של הארץ. בפרק הזה אנחנו מנסים להבין כיצד הצליחה משפחת מרקוס לחזור לשלטון ואיך זה קשור לפייסבוק ולהשפעה האדירה שלה על המדינה.

 

שומעים שזה הארץ.

[הקלטה]: פרדיננד מרקוס נבחר השבוע לנשיא הפיליפינים.

לא, לא הדיקטטור הנורא בעל אותו השם, אלא הבן שלו, שגם מתהדר בכינוי חיבה, בונגבונג.

מאחורי פרדיננד ג'וניור ניצבת אימו אימלדה, שנודעה בעולם כשליטה בעלת גינוני מלכות, שבזבזה מיליארדים מכספי עמה כדי לחיות חיי פאר ומותרות.

[הקלטה בפיליפינית]

סגניתו היא הבת של הנשיא היוצא והידוע לשמצה, רודריגו דוטרטה.

זהו שיתוף פעולה בין שתי שושלות שלטוניות, דבר נפוץ במדינת האיים שבה מתגוררים 112 מיליון תושבים.

אני עמנואל אלבז פלפס, ואתם מאזינים ומאזינות לחוץ לארץ - פודקאסט חדשות החוץ של הארץ. בפרק הזה אנחנו מנסים להבין כיצד הצליחה משפחת מרקוס לחזור לשלטון, ואיך זה קשור לרשתות החברתיות ולהשפעה שלהן על המדינה.

שלום לפרופסור ניסים אוטמזגין, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרופ' אוטמזגין: שלום, שמח להיות כאן.

עמנואל: אנחנו שמחים לארח אותך, ואנחנו רוצים באמצעותך להבין מה קורה בפיליפינים. אז הנשיא החדש שנבחר, פרדיננד בונגבונג מרקוס ג'וניור, איזו מדינה הוא מקבל, עם אלו אתגרים הוא יצטרך להתמודד כרגע?

פרופ' אוטמזגין: טוב, מרקוס ג'וניור זכה ברוב עצום בבחירות שהתקיימו. הוא זכה בלמעלה מ-30 מיליון מצביעים, שזה בערך יותר מכפול מלני רוברדו, המתמודדת השנייה. אז כך שמדובר בהצהרה מאוד חזקה מצד העם הפיליפיני לגבי הנשיא החדש.

איזה מדינה מקבל לידיו? איזה סוג של מדינה מקבל לידיו הפיליפינים?

אפשר להגיד שהפיליפינים היא דמוקרטיה שנמצאת במשבר, שהיא נמצאת במשבר הרבה מאוד זמן, גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה עכשווית.

מדובר על מדינה שהייתה במשך מאות שנים תחת קולוניאליזם.

בהתחלה קולוניאליזם ספרדי, לאחר מכן אמריקאי, שלוש וחצי שנים קולוניאליזם יפני, ואז 21 שנות דיקטטורה תחת אביו, פרדיננד מרקוס.

מאז 1986, מתקיימות בחירות דמוקרטיות בפיליפינים, היא בהחלט מדינה דמוקרטית, במדד הדמוקרטיה היא נמצאת במספר 55 בעולם, באינדקס בשנה שעברה. ישראל דרך אגב, במספר 37, פחות טוב מיפן, מספר 25, אבל הרבה יותר טוב מסין, במספר 167.

אבל היא נמצאת במשבר.

מדובר על שחיתות שפושה בכל מקום, בעיה גדולה של governance, של מינהל, תשתיות שנבנו לפני עשרות שנים ולא חודשו מאז. פערים חברתיים עצומים מאוד. 

מנילה היא כרך עצום של 15 מיליון איש, אחד הכרכים הצפופים ביותר בעולם.

מאידך, יש חברה אזרחית פעילה, יש עיתונאות חוקרת וגם נושכת, יש עניין פוליטי רב, אבל בעיקר יש הרבה מאוד צעירים.

אז כך שהוא מגיע למדינה שהיא במידה רבה מפולגת, קשה לשליטה, בעלת מסורת דמוקרטית של כמה עשורים, ועם הרבה מאוד עיניים שמסתכלות עליו בציפייה עצומה.

עמנואל: אתה מדבר על מדינה מפולגת, מה זה אומר מבחינת המתחים בקרב האוכלוסייה?

פרופ' אוטמזגין: אז ראשית, אז יש מתחים עצומים. ראשית, מתחים חברתיים, פערים חברתיים עצומים, בין העניים שגרים ב-shanty towns, ברחבי הערים הגדולות, במיוחד במנילה, אך גם בלוזון סיטי, בערים אחרות, דבאו לדוגמה, ובין שכבה דקה יחסית של מעמד בינוני או מעמד בינוני גבוה, במיוחד עירוני, שנהג לשלוט על הפוליטיקה עד היום, על הפוליטיקה הפיליפינית במשך זמן רב.

אבל דבר נוסף, מדובר על מדינה שהיא מפולגת מאוד מבחינה אתנית. הפיליפינים מארכיפלג עצום, למעלה משבעת אלפים חמש מאות איים, שמאכלסים כמאה ועשרה מיליון בני אדם, יש ריבוי טבעי עצום, אחד הגבוהים באסיה.

זאת אומרת, האוכלוסייה הפיליפינית גדלה פי 11 במאה השנים האחרונות, ויש למעלה מ-170 שפות ודיאלקטים שונים.

זאת אומרת, ברחבי ההיא מדברים בשפות ודיאלקטים אחרים, אז כך יש בעיה גם של unity, בעיה של איחוד, של זהויות מקומיות מאוד חזקות, שבמידה רבה, הן גם עובדות נגד הניסיון לחבר את הפיליפינים כמדינה אחידה. אז כך שהוא מתמודד עם בעיות, הייתי אומר, חברתיות, כלכליות, אך גם פוליטיות ואתניות עצומות.

[קריאות בפיליפינית]

עמנואל: בלב הקמפיין של מרקוס עמד המושג של אחדות, והוא השתמש במילה אחדות גם כדי לצבוע בעצם את המשטר של אביו.

פרופ' אוטמזגין: מרקוס ג'וניור רץ לבחירות האלה תחת שתי סיסמאות בקמפיינים ציבוריים רחבים.

סיסמה אחת היא unity, איחוד, אנחנו רוצים לאחד, רוצים שהפיליפינים ירגישו שמדובר על מדינה אחת, לשים בצד את המחלוקות הפנימיות, כפי שהיה בזמנו של אביו. ואביו, להיזכר, הוא דיכא ביד ברזל כל ניסיון להתנגדות, כולל התנגדות מקומית.

הסיסמה השנייה שהוא הריץ בקמפיין היא "Rise Again", "לעלות שוב", זה משהו כמו אולי להחזיר את פיליפינים לגדולתה שוב, או להחזיר עטרה ליושנה.

ויש קשר בין הדברים, אני רוצה שהפיליפינים תהיה מאוחדת, ושהפיליפינים תשגשג ותצליח, ושנרגיש כמדינה אחת, ממש כמו שהיה בתקופתו של אביו, לפני 36 שנה, כן?

הוא הודח לפני 36 שנה, ברח להוואי יחד עם רעייתו, ומת שנתיים מאוחר יותר. אז כך שיש קשר בין הדברים, אני אחזיר את הפיליפינים להיות מאוחדת ומשגשגת.

[הקלטה באנגלית]

עמנואל: אז בוא נדבר באמת על הכהונה של פרדיננד מרקוס האב, תחזיר אותנו לתקופה ההיא.

פרופ' אוטמזגין: ראשית דרכו של מרקוס הוא כמתנגד לקולוניאליזם, ומעלה על נס את העצמאות של הפיליפינים, כמו בעבור עמים אחרים בדרום-מזרח אסיה.

אבל במהירות רבה, זה החל להידרדר לדיקטטוריה, זאת אומרת, קבלת החלטות בצורה חד-צדדית, דיכוי ביד ברזל של הפגנות של סטודנטים, לדוגמה, דיכוי אפילו תרבותי. יש סדרות אנימציה מיפן, שנאסרו בפיליפינים, בגלל שהם הציגו דיקטטור, אשר אנשים טובים נלחמים נגדו, וכמובן הוא חשב שמדובר עליו, בסופו של דבר.

הצבא, הצבא היה בן ברית מאוד חזק של פרדיננד מרקוס, למרות תסיסה מאוד חזקה בציבוריות. פרדיננד מרקוס גם, זאת אומרת, בתקופתו אבל, פשטה השחיתות.

לא ידוע בדיוק עד כמה הם גנבו, המשפחה גנבה מהפיליפינים, אבל מדובר כנראה על מיליארדי דולרים, שמרקוס ומשפחתו הצליחו להוציא מהפיליפינים, ורק חלק מהכסף הזה הוחזר בחזרה. דרך אגב, עדיין נדון בבית משפט, השאלה כמה מיסוי וכמה כספים משפחת מרקוס עוד אמורה לשלם לפיליפינים. עכשיו מעריכים שעם בחירתו של מרקוס ג'וניור, אולי ההליכים המשפטיים האלה ייפסקו.

עמנואל: אולי ניתן כמה מספרים, תגיד לי אם הם נכונים לדעתך, שהמשפחה הזאת גנבה או העלימה מהמדינה בין חמישה מיליארד לעשרה מיליארד דולר, ושמהם כרגע נמצאו או הוחזרו רק שלושה מיליארד דולר.

פרופ' אוטמזגין: נכון, בדיוק. יש יותר משני מיליארד דולרים שעדיין נדונים, האם אפשר להחזיר אותם, איך אפשר להחזיר אותם. דרך אגב, זה גם הופיע בספר השיאים של גינס, שמדובר על הגניבה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, של כמה מיליארדי דולרים. בהחלט, זה מספרים שקשה לחשוב עליהם.

עמנואל: אבל אפשר לחשוב על שלושת אלפים נעליים לאימאלדה מרקוס.

פרופ' אוטמזגין: נכון, זה אחד הסימנים אולי של העושר של משפחת מרקוס בעוד ההמונים נותרו עניים. כשלושת אלפים זוגות נעליים של אימאלדה מרקוס, שהיא בת תשעים ושתיים, היא רצה לנשיאות פעמיים ולא הצליחה להיבחר, בניגוד לבנה, והם היו הסימן לעושר ולעושק של משפחת מרקוס. בשנים הראשונות שלאחר סילוקה מהשלטון, ניתן היה לראות את זוגות הנעליים האלה, אבל עכשיו גם הפיליפינים מתביישים בעבר הזה.

עמנואל: ב-1976, כנראה בעקבות ביקור באפריקה, החליטו המרקוסים שהם רוצים להקים בפיליפינים שמורת טבע עם חיות מהסוואנה. בעזרת מזוודות מפוצצות בכסף, הם הוציאו מאפריקה ג'ירפות, זברות ומיני יונקים נוספים. החיות שוכנו הרחק מאוד מסביבת המחיה הטבעית שלהן באי קלאויט. כדי לפנות להן מקום, הוגלו בכפייה מהאי 250 משפחות של ילידים.

המשפחות שוכנו באי שכן שתנאיו הקשים לא אפשרו להן להמשיך ולהתקיים מחקלאות, והקהילה שהוגלתה סבלה רבות מרעב.

לאחר הקמתו, האי כונה גם הפארק של בונגבונג, שכן בונגבונג, שנבחר השבוע לנשיא, נהג אז לטוס אל האי בהליקופטר למסעות צייד.

הספארי הפיליפיני הוא דוגמה גרוטסקית במיוחד לאופן שבו משפחת מרקוס ניצלה את משאבי המדינה, ולאופן שבו היא התייחסה לאזרחים.

עד היום לא אותרו חלקים ניכרים מההון והרכוש של המשפחה, שכלל מלבד כסף גם בניינים בניו יורק, יצירות אומנות של הציירים המפורסמים בעולם, וכמובן אוסף הנעליים המיתולוגי של אימלדה, שעשה לו שם ברחבי עולם.

פרופ' אוטמזגין: לא מדובר אבל רק על גניבה או על סימנים מופלגים של עושר, אלא מדובר על שלטון שהיה לא רק מושחת, אלא היה גם אכזרי מאוד. העלימו אלפים וכנראה עשרות אלפי מתנגדים, מדובר על חקירות ברוטליות מאוד של מתנגדי המשטר, או כל מי שהואשם כמתנגד משטר, אונס של נשים רבות, דיכוי של חברה אזרחית, חברה אזרחית כמעט נעלמה בתקופה הזאת, דיכוי של סטודנטים. מה שמעניין, שאימו של דוטרטה, הנשיא, שכרגע בתו נבחרה לסגנית הנשיא של מרקוס, היא הייתה אחת מלוחמות החופש הפיליפיניות שנלחמו נגד שלטונו של מרקוס, ועתה הוא ובתו משתפים פעולה עם בנו של מרקוס.

[הקלטה בפיליפינית]

עמנואל: זאת שיימי ריבס, היא מספרת כאן לכתבת ABC שראתה בפייסבוק סרטונים שחיזקו את דעתה, לפיה המרקוסים, מעולם לא גנבו כסף, ושבתקופת שלטונם מצב המדינה היה מזהיר. ריבס מבלה כחמש שעות ביום ברשתות החברתיות, ומשם היא שואבת אינפורמציה שמעצבת את תפיסת עולמה. בחירתו של פרדיננד מרקוס ג'וניור התאפשרה במידה רבה, בזכות יכולתה של המשפחה לשכתב את ההיסטוריה. צבא של בלוגרים ופעילים ברשתות החברתיות הצליחו לשכנע המוני מצביעים שתקופת הדיקטטורה הייתה למעשה תקופה של צמיחה ואחדות, ושהפשעים שביצעה המשפחה לא באמת התרחשו.

ברשתות השונות אפשר למצוא בלוגרים שטוענים שמקור הכסף של המרקוסים הוא בזהב שקיבלו ממשפחת מלוכה חשאית. 

הטיקטוקרית מאמי פנג מפיצה לאלפי עוקביה מידע כוזב על משפחת מרקוס. כשה"ניו יורק טיימס" עימת אותה עם העובדות, היא אמרה לציטוט, "אז מה אם זה לא נכון?" 

המשפחה ומפיצי המידע השגוי מטעמה רואים עצמם כלוחמים במדיה הממוסדת ובשקרים שהיא מפיצה, לטענתם.

הפיליפינים היא מדינה של רשתות חברתיות.

יש בה יותר סמארטפונים מאנשים וכמעט 100% מגולשי האינטרנט הם בעלי חשבון בפייסבוק.

מנהלת ברשת החברתית הגדירה ב-2018 את המדינה כחולה אפס במגפת הפייק ניוז העולמית.

לאורך הקמפיין של מרקוס, ההצהרות ההמוניות שלו שודרו ביוטיוב וברשתות החברתיות, כשהפעילים שלו מעצבים את הנרטיב בעבור מיליונים.

לפי הערכות מומחים צבא הבלוגרים של הנשיא החדש הוא כל כך חזק ונרחב שהוא צפוי להמשיך ולהפיץ את המידע דרכם, לא בתקשורת הממוסדת, גם במהלך כהונתו.

פרופ' אוטמזגין: דור המצביעים בפיליפינים, הרוב הגדול הוא דור צעיר שלא ידע את פרעה והדור הצעיר הזה שואב הרבה מהמידע שלו מהמדיה החברתית שהיא מאוד מאוד מפותחת בפיליפינים. פייסבוק, טוויטר.

צריך להזכיר שיש כעשרה מיליון פיליפינים, אבל בעיקר פיליפיניות, עובדים זרים, שעובדים ברחבי העולם, בארצות הברית למעלה מ-2 מיליון, במדינות דרום-מזרח אסיה ואפילו בישראל, והקשר שלהם עם הפיליפינים הוא באמצעות המדיה החברתית. כך שהמדיה החברתית היא מרכזית ומפותחת מאוד בפיליפינים, הרבה יותר מבמקומות אחרים, והיא המקור המרכזי למידע, ומרקוס ג'וניור ותומכיו ידעו את זה ולכן הם השקיעו את מרצם, לא בטלוויזיה, בעבר הטלוויזיה, היה נשיא בשם אסטרדה, שהיה כוכב של טלנובלות והוא נבחר בגלל הפופולריות שלו. לא, היום זה המדיה החברתית.

הם השקיעו הרבה מאוד, כולל בהרבה אתרים שהם fake sites. טוויטר לדוגמה, הסירה כמה מאות חשבונות טוויטר מזויפים של תומכי מרקוס ג'וניור, הם כמובן לא הודו שהם חלק בכך, אז הם השקיעו את מרצם וכנראה גם את כספם, בדיוק בתחום הזה של מדיה חברתית, לנסות להשפיע על צעירים.

עמנואל: הם גם השתמשו במדיה החברתית וגם הפעם בטיק טוק, כי שם נמצאים הצעירים, כדי להפיץ ממש שמועות זדוניות על חיי המין של משפחת היריבה שהייתה של מרקוס לנירו ברדו.

פרופ' אוטמזגין: נכון. יש ספר מפורסם שנקרא "רכילות פוליטית בפיליפינים". הספר הזה, זה חוקר פיליפיני שמדבר על כך, שהרכילות בפוליטיקה הפיליפינית היא כלי מרכזי להעברת מסרים, והרבה מהשמועות והרבה מהמידע ניזון דרך רכילות. אז בעבר זה היה רכילות שמופצת באמצעות סיפורים, באמצעות מפגשים, באמצעות העיתונות. יש הרבה מאוד עיתונות צהובה בפיליפינים. כיום מדובר על רכילות דרך הרשתות החברתיות. זה קל מאוד, זה חזק מאוד וכפי שראינו, זה גם אפקטיבי מאוד.

[הקלטה באנגלית]

עמנואל: אז העולם נדהם מכך שחוזר הבן של הדיקטטור לשלטון, אבל בוא נגיד מילה על דוטרטה, הוא לא בדיוק המודל מנהיג דמוקרטי ליברלי שוחר שלום.

פרופ' אוטמזגין: לחלוטין. דוטרטה נבחר כסוג של איש חזק, שיחזיר את הסדר לפוליטיקה בפיליפינים. הוא היה ראש העיר של דבאו, וכבר אז הוא נחשב לראש עיר מאוד מאוד חזק. והוא עשה כמה דברים מפתיעים וכמה דברים לא מפתיעים.

ראשית הוא הכריז מה שנקרא מלחמה על סוחרי הסמים. מלחמה מאוד מאוד קשה, ואפילו במילותיו הוא אמר שהוא בעצמו רצח כמה אנשים. 

מניין הגופות עד עכשיו מדבר על כ-27 אלף נרצחים שנרצחו על ידי המשטרה, בדרך לא דרך, בשיטות לא שיטות, ללא נראות ציבורית ובתמיכת השלטון.

בהחלט הסמים, זה בעיה מאוד קשה. הסמים הם סוג של קריסטל מת', שמגיעים מסוחרי סמים מרחבי העולם, אבל גם מסין, זה בהחלט בעיה קשה, אבל כאן בדיוק זה החיבור הזה בין דמוקרטיה לבין ממשל, או לבין להציג שלטון יעיל, וכאן הוא נטה את הכף לחלוטין לכיוון השלטון החזק.

מאידך, בניגוד לציפיות ובניגוד לקודמו, הוא היה מאוד רך כלפי סין. לפיליפינים ולסין יש סכסוך טריטוריאלי על אי סמוך שהסינים השתלטו עליו, וקודמו, אקינו, נלחם בסינים, הוא ניסה להביא את זה לתביעה בבית המשפט בהאג, ואילו דוטרטה בדיוק להפך, הוא החליט לשתף פעולה עם סין, ואפילו להתמסר לידיה של סין בהרבה מהמחלקות האחרות.

אז אפשר להגיד שמצד אחד, כלפי פנים הוא הפגין תפיסה של איש חזק, כלפי חוץ הוא לא לגמרי שבר את הכלים, ואפילו ניסה להשיג כמה הישגים דיפלומטיים בשביל המדינה שלו.

עמנואל: אז על הנייר, הפיליפינים היא דמוקרטיה, אבל האם מדינה שבה האוכלוסייה ניזונה באופן מסיבי מפייק ניוז, ושהמוסדות נשלטים על ידי שושלות פוליטיות, האם מדינה כזאת יכולה בכלל להיות דמוקרטיה?

פרופ' אוטמזגין: יש פה תקופה מ-1986, מדובר על כמה עשורים שיש דמוקרטיה בפיליפינים, יש ניסיון לדמוקרטיה, אבל במידה רבה זו דמוקרטיה מאוד אליטיסטית. תפקידו של הנשיא הוא חזק ומרכזי מאוד. דומה למדינות אמריקה הלטינית, דרך אגב.

החברה האזרחית היא פעילה, אבל תפקידו של הנשיא הוא כל כך חזק, שלא כמו בדמוקרטיה פרלמנטרית, שהשלטון יכול להעביר הרבה מאוד מהחוקים. ובפיליפינים מדובר על 92 אחוזים יודעי קרוא וכתוב. יש אליטות בעלי השכלה גבוהה, אך יש, כפי שאמרתי, פערים חברתיים של בעלי השכלה נמוכה. מה הקשר בין זה לדמוקרטיה - זאת שאלה טובה. התפיסה היא שככל שאנשים משכילים יותר, שהם בעלי ניסיון דמוקרטי ארוך יותר, שיש מסורת דמוקרטית, הם כך יהיו דמוקרטיים יותר. זה לא אומר שהפיליפינים, היא לא דמוקרטיה, היא בהחלט דמוקרטיה, ואפשר להגיד שהיא דמוקרטיה במשבר, או אפילו דמוקרטיה לומדת. לא היה עבר דמוקרטי בפיליפינים במשך, בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, או גם מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. 

עוד בעיה לדמוקרטיה זה כמובן הביזור האתני האדיר הזה. כיצד אתה מטמיע דמוקרטיה במדינה שמבוזרת בכל כך הרבה איים, בכל כך הרבה עמים, בקבוצות אתניות שהן מאוד שונות, ובמדינה בה מוסדות הפוליטיים הם מוסדות חלשים. זה סימן שאלה, ואני מניח שאם הדמוקרטיה הפיליפינית תשרוד, ויוקמו מוסדות חזקים, אז בעוד 50 שנה, אז אולי הערכים הדמוקרטיים יוטמעו חזק יותר.

עמנואל: פרופסור ניסים אוטמזגין, תודה רבה לך.

פרופ' אוטמזגין: תודה רבה לכם.

עמנואל: עד כאן הפרק הזה של חוץ לארץ, פודקאסט חדשות החוץ של הארץ.

אם אהבתם את הפרק, ואנחנו מקווים מאוד שכן, נשמח שתשלחו אותו לבני משפחה, חברים וחברות, ושתעזרו לנו לשבור את הרשת.

תודה לאסף פרידמן, אמיר פקטור, יונתן מניאביץ', רוי סימיוני.

אנחנו נשתמע בשבוע הבא.

4 views0 comments

Komentar


bottom of page