top of page

מכורים - פרק 11: יוסי מ'

מוזיקאי ובעל מועדון תל אביבי חוטף התקף פסיכוטי שכמעט מביא אותו לשים קץ לחייו. ההיסטוריה המשפחתית שלו גורמת לו לשנות את דרכיו


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/02/2023.

[חסות]

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

יוסי: אז הלכנו לבית חולים, וגם בדרך למונית, אני עם שני שותפים ועם עוד חברה, ואני בטוח שהם סמויים, אני לא יורד מהפסיכוזה. ואני מגיע למיטה בבית חולים והם מביאים לי כנראה כדורים, וכוס שתן, ואני שופך את השתן על הרופא, בקיצור סרטים. הזריקו לי זריקת הרגעה מרוב שהייתי משוגע, ופשוט התעוררתי קשור באברבנאל.

[מוזיקה]

קריינית: "מכורים"- שיחות על התמכרות לסמים, ממי שהגיעו לתחתית והצליחו לחזור לחיים.

אורי: אהלן אילן.

אילן: אהלן אורי, איפה היית?

אורי: וואלק לאן נעלמת? לא רואים אותך, לא שומעים.

אילן: צודק צודק, לא עושים דבר כזה.

אורי: אנחנו בפרק ראשון של עונה שנייה של "מכורים", העונה הראשונה הייתה, וואלה, וואחד Ride של טַלְטֵלַת רגשות ואנחנו שוב כאן.

אילן: אתה יודע אורי, יש משהו שכיח אצל אנשים שהפסיקו להשתמש בסמים. משהו שאני חושב שעוד לא דיברנו עליו בכלל עד היום, וזה מצבים פסיכוטיים. אני מתכוון למצב שבו הבן אדם תופס באופן מעוות לגמרי את המציאות. יש לא מעט אנשים שאחת הסיבות הטובות, אולי הטובות מאוד שלהם, לא לחזור להשתמש בסמים, היא הפחד הזה לחזור לפסיכוזה, לאבד שוב שליטה. ויש הרבה סוגים של אפיזודות פסיכוטיות ואולי המשותף להן, שהן מביאות אנשים אל הקצה, אבל ממש לקצה.

אורי: בוא, אתה מתפרץ פה לדלת פתוחה, אילן.

אילן: אני נוטה לומר, אתה פורץ לכספת ריקה.

אורי: [צוחק] אתה פורץ… אתה מדבר פה עם בן אדם שהסתובב על אלנבי עם חרב מקרטון, שהיה נעצר על ידי משטרות סתם כי הוא מוזר, כי הייתי נכנס לים והולך איתו אגרופים עד שהייתי חוטף כאב ראש, הייתי נכנס עם האופניים לתוך הים והיה לי כיף נורא, אבל לא ידעתי שאני בפאקינג מָאנְיָה. זה היה הרבה לפני שעליתי על דרך של החלמה, והייתי משתמש… למעשה הייתי בדיכאון מאוד מאוד גדול, ונתנו לי כל מיני כדורים פסיכיאטריים, כאלה ואחרים, ובהיותי המכור שאני, עשיתי מהם סלט וריסקתי אותם, וערבבתי אותם, ומשכתי את המוח שלי עד לקצה, עד שאיבדתי את זה, פשוט איבדתי את זה. והייתי במצב של מאניה. מאניה זה כיף, בסך הכל.

אילן: אני לא חוויתי את זה, אבל…

אורי: זה נורא כיף, אתה מלא בחיוניות, אתה לא צריך לישון, אתה לא צריך לאכול, אתה בטורבו, בטורבו, בטורבו, הכל כל הזמן מלא משמעות, אתה יצירתי בטירוף.

אילן: נשמע כמו שימוש ראשון.

אורי: [צוחק] לכל דבר יש סוף, כן? אחרי זה אתה צולל לדיכאון הכי גרוע, הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים שלי זה הירידה מהדבר הזה. והיום, אחרי שאני יצאתי מזה, אני יכול להגיד לך שזה מפחיד רצח, אני סיכנתי לעצמי את החיים בנהיגה מטורפת, אני עשיתי דברים משוגעים, וזה לא אובחן בכלל [מתחילה מוזיקה] והיום, בפרק הראשון של העונה השנייה, נארח אדם יקר שהולך לספר לנו בפרטים, אילן, פאקינג מחרידים, על החוויית הפסיכוזה שלו, שבמידה רבה, לא רק היא, אבל במידה רבה הובילה אותו להפסיק להשתמש ולעלות על דרך של החלמה.

אילן: בוא נתחיל.

[מוזיקה מסתיימת]

אילן: אהלן יוסי.

אורי: מה שלומך?

יוסי: מצוין.

אילן: איזה כיף שאתה פה, תודה שבאת. אז בוא נתחיל מההתחלה, כאילו מהסוף להתחלה. כמה זמן אתה נקי היום?

יוסי: אני נקי היום 5 חודשים ו-13 ימים.

אילן: רק להיום, מה שנקרא.

יוסי: כן. זה קטע, כי יש בספירה של הימים ב-NA, לפחות שאתה בהתחלה, יש את הרצון למצוא את הדרך שבה זה ישמע הכי הרבה [אורי צוחק]. אני כבר הגעתי לשעד לא מזמן, היה עדיף להגיד את הכמות ימים.

אורי: כן.

יוסי: כי עדיף להגיד, לא יודע מה, 100 ימים מחוד… אבל שזה מגיע כבר ל-5 חודשים, להגיד 160 ימים, זה נשמע פחות מ-5 חודשים. לא חשוב. [אורי צוחק]

אילן: יש דווקא קטע שאני אוהב, שאנשים מצהירים על ימי ניקיון, שבמקרה שלך הם אומרים, 13 ימים ו-5 חודשים.

יוסי: כן, הפוך.

אילן: כן.

יוסי: אבל כאילו אין לך את ההפתעה, זה כאילו כמו ב…

אורי: אבל נראה לי…

יוסי: …קטע של מיקוח.

אורי: נראה לי שעושים את זה מתוך המחשבה, שכאילו היום האחד הוא היותר חשוב.

אילן: ברור.

אורי: כאילו…

אילן: ברור.

אורי: יוסי, לפני שאני אכנס ל… מי אתה ואיפה אתה בא ככה, אולי נתחיל מהעבר הלא רחוק. אתה יכול לתאר לנו את החיים שלך, בחודש האחרון של לפני שהפסקת להשתמש בסמים? כאילו איך הם נראו, מה הם כללו?

יוסי: אז קודם כל במקרה שלי, החודש שלפני הוא לא היה התחתית, הוא היה כבר ההבנה שפשוט אני צריך ללכת על משהו שהוא טוטאלי. מבחינת התחתיות שהובילו אותי להגיע להבנה שאני צריך להפסיק להשתמש בסמים, זה משפט שאני מאוד אוהב, שלפעמים אתה… יש נגיד איזושהי מסעדה ובמסעדה יש ויטרינה וכולם רואים את הויטרינה ונכנסים דרך הפתח שיש להיכנס, אבל יש אנשים שבשביל להבין שהייתה שם ויטרינה, הם חייבים להיכנס בה עם הראש ושהיא תישבר? אז אני הייתי מהאנשים האלה. ואת הויטרינה הזאתי ראיתי כמה פעמים. קודם כל, אני בן אדם שהחיים שלו כל הזמן נמצאים סביב כמה דברים, שיש ואין ביניהם קשר, כאילו אני לא בן אדם שיש לו מקצוע אחד שהוא קם אליו כל יום, מהבוקר עד הערב, הולך אחרי זה למשפחה ו…

אילן: כן.

יוסי: רוטינה. יש לי גם עסק שהוא חיי לילה ומכיל בתוכו כל מיני סוגים של תכנים וכל מיני סוגים של עשייה, בין אם זה גם לדעת לנהל ולהתנהל עם עובדים, ועובדים יש עובדי תחזוקה, יש עובדי תוכן, אז יש לך כל… אז זה התעסקות אחת שלי, כאילו…

אורי: בעל מקום בילוי.

יוסי: כן. יש לי הרכב, שזה הרכב שלי ושל עוד חבר שהתחיל כזה כבדיחה, ואיכשהו נהיה מצב שיש לנו ביקוש די גבוה להופעות, אז אנחנו בוחרים את ה… היינו בוחרים את ההופעות שאנחנו הכי רוצים והיה לנו לפחות כל חודש הופעה או שתיים, לפחות חצי מההופעות זה גם בחו"ל, אז גם זה היה לוקח ממני איזשהו נתח.

אילן: איזה סטייל מוזיקה?

יוסי: קודם כל, המוזיקה היא אלקטרונית.

אורי: אפשר להגיד את השם של ההרכב? מותר?

יוסי: כן, בכיף.

אורי: "מֶגָפוֹנִים".

יוסי: למי שמכיר. בעיקרון אני מגיל קטן מאוד אוהב לדבר למערכות כריזה, יש לי פטיש כזה, בין אם זה בצופים, ביער [אילן צוחק], לקחת את ה… זה [צוחק], או בבית ספר, לקחת את המערכת כריזה.

אורי: אילן, אני עכשיו שראיתי אותו אמרתי: לא, זה בן אדם, זה בן אדם שיש לו פטיש למערכות כריזה. רואים עליו.

יוסי: לא באמת, היה לי קטע כזה בבית ספר יסודי, בצופים, ב… שמאוד אהבתי, זה בא לי גם מהעניין של הקוסם מארץ עוץ, שאתה מדבר מאיזה נקודה מסוימת וכולם שומעים את זה דרך רמקולים, אבל אתה לא רואה את הבן אדם שמדבר לרמקול, כי המערכת כריזה תמיד נמצאת באיזה משרד או באיזה חלק, [צוחק] אז מאוד היה לי פטיש לזה, ואז במקום בילוי שלי, באחד מהם.

אורי: יש לך יותר ממקום בילוי אחד?

יוסי: כן. היום זה אחד, הם היו אז כמה. והייתי לוקח את המערכת כריזה ושר באמצע שהדי-ג'ייאים מנגנים [צוחקים] והם לא היו מבינים, ואף אחד לא מבין מאיפה זה מגיע.

אורי: בתוך החיים האלה של הרכב ושל בעל מקום ובזמן הזה, נגיד חודשיים, לא משנה, 3 חודשים לפני שהִתְנַקֵּיתָ, יש סמים כל היום? איזה מין סמים? מה קורה בעצם?

יוסי: קודם כל, השימוש אצלי, במונחים המקצועיים, היה בינג'. [אורי צוחק] אתה מכיר את זה?

אורי: בטח. Bender, Bender.

יוסי: אז אני לא הייתי משתמש יום יומי, הייתי משתמש, כשהייתי משתמש זה היה שימוש ממושך. אבל השימוש שלי היה כשהייתי יוצא לבלות, זאת אומרת, הוא התעצב להיות כזה, כאילו הבנתי שאני כל השבוע מעדיף לא לצאת, אבל בסופ"ש אני… ברגע שאני אצא וברגע שיכנסו לי סמים לגוף, אני יודע כבר שזה לא יקח שעה-שעתיים וגם לא יום, זה יהיה יומיים, כאילו במינימום, בלי שינה. או שלושה ימים עם שינות קצרות ביניהם. אבל תמיד זה היה תחום לתוך בינג' כזה של זמן ולא שימוש יום יומי, ולאט לאט אתה גם מבין, דרך אגב, שהכמות שאתה עושה ביומיים האלה, זה כמו מה שמכור אחר עושה בשבוע שלם, זה לא שאתה יותר טוב מ… לא משנה, [צוחק על עצמו] הצדקות ותירוצים של מכור פעיל.

אילן: אז אם אני, רגע, מתוך מה שסיפרת, אני מסתכל על החיים שלך רגע מהצד, בן אדם שמנהל כמה מקומות, מנהל תפעולית, מנהל תוכן, מנהל כלכלית את העסק, מתנהל מול לקוחות, מול אנשים, לנהל עסק בארץ זה סיוט בכל מקרה. עכשיו איך בן אדם, שהוא חלק מהזמן לפחות בבינג'ים של הכרה מעורפלת, של שיקול דעת, שהוא לא תמיד הכי איי איי איי, מנהל מקומות, מנהל חיים, מנהל יחסים, ועוד מצליח להשיג את החומר ולממן אותו? כאן השאלה, איך החיים שלך נראים במובן הזה?

יוסי: אחד הדברים שמשכו אותי למה שהייתי עושה ולעסק שלי, הוא זה שהבנתי באיזושהי נקודה, שספציפית גם בתחום הזה, אבל זה נכון לעוד תחומים, שלא תמיד צריך לשאוף לשנות את העולם, הרבה יותר קל לפעמים לבנות עולם משל עצמך. איזשהו עולם משל עצמך שבו הסדר והחוקיות הם משהו שאתה מַבְנֶה, ותוך כדי הדבר הזה, יוצר גם השפעות על העולם בחוץ. אבל בעצם יצרתי לעצמי, לא לבד, עם עוד אנשים, איזשהו עולם מסוים, שלעולם הזה היו מאבטחים, שהם כמו נגיד הצבא של העולם הזה, והיו מנהלים שהם כמו שרים של העולם הזה, והיו לקוחות שהם כמו אזרחים של העולם הזה. אז האופי שבו אני הייתי חי, יצר איזושהי תרבות הגיונית לחיים, שככה צריכים להתנהל. זאת אומרת, ביום ראשון רק נגמר הבילוי של שישי-שבת, וצריך את שֵׁנִי עד ש… רק ביום שני, בשתיים בצהריים, היו מתחילות הישיבות. עכשיו…

אורי: גם בישיבות יש סמים?

יוסי: תלוי איך אתה מסתכל על סמים. לעשן ג'וינטים זה משהו שהוא כל הזמן היה חלק מה… כאילו מההוויה באופן כללי. הדברים שנראים כביכול לא אפשריים בעולם האמיתי, היו כן אפשריים בעולם הזה. גם דברים טובים וגם דברים רעים. זאת אומרת, אני הייתי יכול להיות בן אדם סופר משומש ויכול להיות לי פתאום איזשהו התקף עצבים על איזה משהו ואנשים יכולים להבין, כן, הוא בטח עשה מלא "זה" בסופ''ש, אז עכשיו הוא עצבני, דבר איתו מחר. וזה היה כאילו…

אורי: קיבלו את זה בהבנה.

יוסי: וזה היה כאילו הגיוני לגמרי. והדבר הזה נתן איזושהי מעטפת והגנה מסוימת, לכל האנשים, בין אם זה לקהל, בין אם זה לעובדים, בין אם זה לעצמנו, להתנהל בצורה מסוימת, שבסוף יש לדברים השלכות, ובסוף מגיעים הפיצוצים, ובסוף אתה מבין את הטעויות, אבל לוקח זמן להגיע לשם. כי רוב הבעיות בשימוש הן לאו דווקא קורות בזמן השימוש, הן בעיות שהשימוש מייצר ופתאום הן נגלות לפניך. ואז אין לך את המערך הנפשי להתמודד עם הבעיות שיצרת. ושם הגיעה [כך במקור] הנקודות שבר הגדולות. זאת אומרת, הנקודות שבר הגדולות הגיעו כשקרתה בעיה, כשמגיעה משטרה, כשפתאום צריך ללכת לבית משפט כי קרה משהו, כשמישהי מתלוננת שהתנהגת אליה בצורה שהיא לא הולמת, אז אתה כבר לא תחת השפעה ישירה, אבל אז הגוף שלך צריך להתמודד, והנפש שלך צריכים להתמודד, והראש צריכים להתמודד עם איזושהי בעיה שאתה יצרת, שלא התכוונת אליה, אבל יצרת אותה. ועכשיו אתה צריך להביא מאיפשהו את הכוחות להתמודד ושם אין כוחות ושם אצלי הגיע השבר, שממש הגיע בצורה של התקפים פסיכוטיים, וממש חוסר יכולת להבין את ה… להבין מה עשיתי רע. כאילו, אתה כל החיים היית נמצא בתוך איזשהו עולם שיצרת, ובסוף כן יש בעיות שחודרות את החומות של העולם הזה, ואתה לא מבין למה אתה צריך להתמודד, זאת אומרת, אני בחיים לא סחרתי בסמים, אז למה אני צריך להתמודד עם משטרה שקופצת לי על הבית? כאילו, מה עשיתי רע? זאת אומרת, לא עשיתי… למה אני...

אילן: במדינה שלך, שאתה ראש הממשלה.

יוסי: או...

אילן: בעולם הזה הסגור.

יוסי: העולם הסגור לא נותן לך את הפרספקטיבה לראות שהבעיות מתקרבות אליך. הבעיות שמגיעות תוקפות אותך, לא בעולם הסגור, תוקפות אותך בעולם באופן כללי, בעולם שלך.

אורי: בעולם האמיתי.

יוסי: כן, בעולם האמיתי. זאת אומרת, היה לך איזושהי חומה שהגנה על הדברים, אבל בסוף, בסוף, בסוף, יש דברים שמגיעים קרוב לחומה, מטפסים עליה, עוברים את החומה, אז…

אורי: מזכירים לך שאתה חי בעולם האמיתי.

יוסי: כן, ואז אתה גם שואל את עצמך, איפה אני? אני, זאת אומרת, אני מכיר כל כך… אני מכיר אנשים שהם סוחרים בסמים, שהם אנשים משכמם ומטה, באמת. ובחיים, אף אחד לא קפץ, לא תפס… איך עליי? כאילו, מה אני עשיתי? למה אני צריך עכשיו לעבור, שהופכים לי את הבית, ותהליך משפטי, ועזבו שבסוף הכל לטובה, ואני יכול לספר לך את הדברים הטובים שיצאו. אבל לא הייתי מבין מה אני עשיתי רע בחיים האלה, שמגיע לי להתמודד עם בעיות כאלה.

[מוזיקה]

אילן: אז בואו רגע נחזור להתחלה, ואולי תספר לנו איפה גדלת, קצת על המשפחה שלך, באיזו אווירה גדלת?

יוסי: גדלתי בתל אביב. אבא שלי ואמא שלי נפרדו כשהייתי בן שנה, אבל הם היו, כן הייתה ביניהם אהבה וחברות טובה. הם נפרדו, דרך אגב, בגלל שאבא שלי חזר להשתמש בסמים או לפי מה ש…

אילן: [מהמהם בהסכמה]

יוסי: פגשתי מאהבת שלו לא מזמן, היא באה לאזכרה, שאבא שלי נפטר, שהייתי צעיר ומישהי פתאום צצה והתחילה להיכנס איתי לקשר מסוים, ופתאום התחילה לספר כל מיני פרטים על אבא שלי שלא היה לי נעים לשמוע. ואז היא טוענת שאבא שלי בחיים לא הפסיק להשתמש, זאת אומרת, אמא שלי הסבירה לי שהם נפרדו כי הייתי בן שנה והוא חזר להשתמש, ולה זה לא התאים. לאמא שלי היה [כך במקור] חנות תקליטים, ואבא שלי היה עו"ד פלילי ושניהם היו מאוד חלק מאיזושהי בוהמה תל אביבית כזו, שמצד אחד מאוד דומה למקום שאני הייתי בו, זאת אומרת, זה כן הרגשתי שאני כאילו חוזר לחיים שהיו להם, מצד שני, גם אז הדברים היו קצת יותר אקסקלוסיביים נגיד, הדברים שהיום הם תופעה רחבה יותר אז זה ממש היה…

אילן: היה איזה flair לעניינים, כן, ברק ו…

יוסי: כן, השורש… פעם לא היה אקסטזי בארץ, זאת אומרת, האקסטזי התחיל באירופה והייתה לאמא שלי חברה שהייתה שולחת להם כדורי אקסטזי בתוך מעיל. שולחת להם מאמסטרדם סתם, מעיל, ובתוך המעיל היה בכיס כדורי אקסטזי. והיו נפגשים אצל אמא שלי בדירה וכאילו עושים סוג של מסיבה ומנסים משהו שהם לא יודעים בכלל מה הוא.

אורי: מולך?

יוסי: לא, אני לא נולדתי אז. דרך אגב, אבא שלי בא פעם אחת למסיבה כזו בבית של אמא שלי, ונשאר לישון שם, כאילו, והם נהיו ביחד כאילו ככה זה… זה היה שלהם, היה להם… הכל היה הרבה יותר מסובך והרבה יותר אינטימי וקטן ולא היה משהו שהוא תופעה שהיא רחב… שאפשר להגיד שהיא תופעה חברתית רחבה, זה היה כאילו הם היו ממש הקצה.

אורי: מעניין שאתה מציין את ה… שאתה חזרת על החיים הברנז'איים הבוהמיינים האלה של ההורים שלך ולא רק זה, גם על השימוש בסמים.

יוסי: כן. עד גיל מסוים חייתי בתוך תפיסה שאני בחיים לא אגע בסמים, זאת אומרת, שהייתי שומע סיפורים של ההורים שלי, זה היה נשמע לי לא הגיוני שאנשים לוקחים כדור מסוים, שכביכול, גם אז בתור ילד, מבחינתי הכדור הזה יכול לגרום לך להשתגע או למות, ולוקחים את זה וכאילו, זה היה נראה לי לא הגיוני. או שהייתי רואה את הסרט "זוהר" על "זוהר ארגוב" והייתי רואה שהוא כל פעם חוזר על ה… [בליעה של מילה], הייתי תופס את הראש למה הוא עושה את זה לעצמו? כאילו הייתי ממש, רחוק שנות אור מלדמיין שאני בסוף יעשה סמים ו… או יעשן סיגריה, הייתי ממש ממש נמצא בנקודה, הרבה מאוד שנים, שבה אני לא רואה שום קשר ביני ובין סמים, מבין שההורים שלי התנסו בדברים האלה, מבין שזה לא עשה טוב ומבין שאין לי בכלל סיבה להתחיל. וככה גדלתי בבית עם אמא סופר אוהבת, וסופר מוכשרת, שתמיד הייתה עושה את הדבר הכי מגניב ומקדימה את זמנה, היה לה חנות תקליטים והיא הייתה טבעונית ואחרי זה התחילה ללמוד רפואה סינית ונהייתה נטורופתית, דברים שמדברים עליהם היום בסביבה שלי, היא אמרה לפני… כאילו, חלב שקדים זה מה שהיה לי בבית לפני 30 שנה, או חלב סויה…

אורי: [בנימה משועשעת] אין יותר תל אביביים מההורים שלך בעולם הזה.

יוסי: וחברים שלי צוחקים עליי כאילו, שזה באסה לבוא אליי ולאכול קורנפלקס עם חלב סויה. היום כל אותם חברים מזמינים בבית קפה חלב סויה. כאילו אמא שלי באמת הייתה משהו שתמיד הקדים את זמנו. אבל הטעות הכי גדולה שלי, שזה שהסתכלתי על אמא שלי בתור משהו אוהב ושמה שאני מחבק, אבל לא משהו שאני מעריץ ברמת ההבנה. ולמה אני אומר את זה? כי איכשהו גדלתי להיות אבא שלי, ואיכשהו אבא שלי הוא הדמות שכביכול הערצתי, גם הוא הדמות שלא הייתה קיימת בחיים שלי ורק הסיפורים היו קיימים, זאת אומרת, שהייתי בן 8 אבא שלי נפטר.

אורי: מזה? משימוש?

יוסי: הוא נפטר מסרטן עור. הסיפורים שאני שומע זה שהם היו אוהבים לעשות הרואין ולשכב פשוט בשמש בים ולהיצלות, אבל תראה, כשאתה משתמש בכמויות… אבא שלי היה עורך דין פלילי ואנשים שהוא היה מייצג זה מה שהם היו מתעסקים בו, כאילו, שוד, הימורים וסמים. הוא גם נהנה מהעולם הזה. אני יכול להגיד לך שאבא שלי היה אמן בנפשו וחברים שלו באמת היו אמנים והוא היה מייצג גם המון אמנים בחינם, המון אמנים שהסתבכו. אבל היום אני מבין שהחיבור העמוק שלו, גם לתחום הזה, הוא היה זה ש… שם היה את הסמים שהוא היה משתמש בהם. אז הוא היה מייצג את האנשים האלה והאנשים האלה היו משלמים לו בסמים ובסוף אבא שלי היה מגיע למצב שהוא נמצא בתוך קלחת שיש בה המון המון המון סמים כיד המלך, הוא איבד את העין בצבא ואיבד את ה… ואח שלו נהרג בצבא, ואיך שהוא דברים התחלפו ממשככי כאבים לסמים וזה נתפס לו שם, ובקיצור זה היה הסיפור שלו.

אבל אני סיפרתי לעצמי את הסיפור של עצמי בסוג של הערצה למי שאבא שלי היה. לא הבנתי שאבא שלי היה משתמש בסמים. כי הוא איבד את העין וכי עכשיו נפטר וכי הדברים… אני, מבחינתי, ילד שבא בסופו של דבר מתנאים טובים, ואומר לעצמי אבא שלי הוא דמות סופר סופר סופר מגניבה, כל בן אדם או נהג מונית, כל דמות תל אביבית שהיא מעל גיל מסוים, שהייתי פוגש בחיים, הייתי אומר, "תגיד הכרת את אבא שלי במקרה?", מאנשים שהם עבריינים והוא הציל, עד למוזיקאים מטורפים שכאילו היו מחבקים אותי אליהם. אז הרגשתי שבעצם אני מיוחס, כי אני הבן של אותו בן אדם, ופתאום שהתחלתי לבלות בתל אביב, גם הייתי עושה מוזיקה ולהכיר אנשים, האנשים האלה היו עושים סמ… הם היו עושים סמים, אז הייתי, פתאום שכחתי את הפחד הזה שהיה לי מסמים ופתאום התחלתי להתנסות ואהבתי את זה. וגם אמרתי בוא'נה, זה מה שאבא שלי היה עושה כאילו, אז זה מה שאבא שלי עושה, אין סיבה שאני לא אעשה את זה. וככה הדברים הידרדרו.

היום אני כבר בנקודה שאני מבין שאני רוצה להיות כמו אמא שלי. שאמא שלי חתכה מזה בגיל מאוד מאוד צעיר ועברה לנטורופתיה ועברה לטפל באנשים ועברה להסתכל על העולם בצורה הרבה יותר נכונה והרבה פחות הרסנית והתנגדותית כזאת, ומבחינתי זה הרבה יותר מגניב. אז אני עובר תהליך בין לרצות להיות אבא שלי, כבר הגשמתי את המקומות שאבא שלי היה בהם, לשמחתי ולצערי גם, ועכשיו המעבר הזה בעצם דווקא למקומות של מי שאמא שלי עד היום.

אילן: אני הייתי מהאנשים שהכירו את אבא שלך והוא היה באמת דמות מִיתִית. זאת אומרת, בעולם… אני הייתי גם כן איזה תקופה מסוימת בעולם שעסק במוזיקה, והוא היה מהטובים, הוא היה מה"הרובין הודים". הוא היה מהאנשים שמציל… אתה יודע, מישהו שנכנס לכלא כי… או למעצר כי תפסו אותו עם סמים, הוא היה מגיע, הוא היה מוציא אותו. הוא היה באמת ה"רובין הוד" והוא היה דמות צבעונית מאוד וכמו שאמרת, עם נפש אומן ולא הפליליסט הרגיל. אז אני משער שאם בשבילי הוא היה כזה, אני יכול לתאר, בשלב מסוים, איך הוא הפך להיות דמות להערצה או לפחות מה שהוא ייצג, כי הוא היה באמת, אתה יודע, זה, זה, זה מסוג האנשים שעושים עליו סרטים.

[מוזיקה]

התחלת לספר לנו על ההתנהלות כילד. איזה ילד היית בכלל? היית ילד…

יוסי: אז הייתי ילד…

אילן: …דומיננטי? ילד כאפות? ילד שקט?

יוסי: הייתי ילד שבתחושות שלו הרגיש שהוא ילד כאפות. מה שקרה שאני מגיל מאוד מאוד צעיר מאוד התחברתי למוזיקה. הייתי מגיל מאוד מאוד צעיר כותב ומנגן, ממש מגילאי 4, 5, 6. העדפתי את זה בהרבה על ספורט, על כדורגל, כדורסל וכאלה. אז בתחילת הבית ספר היסודי, אני זוכר שהרגשתי מאוד מאוד כאילו כאפות, כי הייתי כביכול עושה דברים שהם לא הדברים המקובלים. זאת אומרת, לשבת לנגן בגיטרה ולשיר שירים זה משהו שהיה מצטייר אפילו נשי מאיזה שהיא סיבה, לא יודע למה, ולשחק כדורגל וכדורסל וכאלה היה נחשב, כאילו זה מה שבן צריך לעשות.

אילן: הבנות אוהבות גיטרה, אבל.

יוסי: זהו, עכשיו, זה מה שקרה. אבל הבנים לא אוהבים את הבנות בגיל הזה. אז הייתי… אז קודם כל הייתי המון המון משקר.

אורי: לא, מה הקשר? למה…

יוסי: כי כשאתה רוצה להיות נאהב ורוצה להיות חבר במועדון שאתה לא חבר בו, אתה מתחיל לעשות דברים שישימו אותך, בתור ילד, שכאילו יגרמו לך להיראות או להצטייר טוב. נגיד, האבא החורג שלי היה שואל אותי: "איך היה ב…" אז הייתי אומר לו: "כן, שמתי גולים, שמתי זה", אבל איזה גולים ואיזה נעליים, גם אם היו בוחרים אותי, באחרון היו בוחרים אותי. או הייתי קונה ילדים, לא בכסף, אבל אתה יודע, קונה דברים בקיוסק ומחלק לכולם בחינם.

אורי: מרצה.

יוסי: כן. פעם היו קוראים לי 'יוסי רוגלך' [צוחק].

אילן: [צוחק] למה?

יוסי: הילדים שנה מעליי. לא יודע, כי זה כאילו היה…

אורי: כאילו כי הוא מתוק, כי רכרוכי.

יוסי: רכרוכי, כזה, כן. עברתי גם כמה פעמים לינצ'ים מהאלה שמעליי ומכות וכאלה… כאילו תמיד, אבל היה לי… לא יודע מה גרם לזה, בעיקר אמא שלי ונראה לי החברים הטובים, הקרובים, שהמשכתי לעשות את מה שאני עושה וקיבלתי את ההערכה לדברים שאני עושה. ובאמת לקראת החטיבה, התיכון, כבר באמת הגעתי למקום שאני באמת מרגיש חלק, כאילו, ומרגיש מאוד מקובל ומאוד נאהב ואנשים באים להופעות שלי וטה טה טה.

אורי: והחיים שלך בעצם, בנערות ובשנות ה-20 המוקדמות שלך, נגיד, כמי שגדל במחשבה של - אני לא אשתמש בסמים, אני לא יהיה כמו ה… זה, זאת אומרת, התקדמו בצורה, מה שנקרא מקובלת חברתית, צבא, לימודים, אתה יודע, מה שבדרך כלל אנשים עושים?

יוסי: ב-DNA שלי הייתי אמור להיות לא אדם נורמטיבי. אם אתה מכיר את אמא שלי ואבא שלי אתה מבין שה-DNA שלי הוא להיות מוצלח, אבל לא נורמטיבי. ובסוף, הלחצים החברתיים וזה, אז הייתי… כן הלכתי לפי הנורמה וללכת לשירות קרבי בצבא ולהיות… לעשות תואר בפסיכולוגיה, אבל זה לא… אבל זה היה דברים שעשיתי אותם ב… מתוך, לא מתוך איזה שהוא מוסכמה חברתית. ובעצם כשגיליתי את הסמים ואת החופש ואת הרוקנרול כביכול, גם שאצלנו הרוקנרול לא היה הז'אנר המוזיקלי, אבל התרבות הזאת, אז באמת פתאום התפוצצתי בעלייה שלי כלפי מעלה. זאת אומרת בביטחון שלי, בהבנה שכל מה שעשיתי עד היום מתפוצץ לכדי דבר אחד. ובאמת לקחתי מקום שהיה של חברים, והיה בנקודה לא טובה, ונכנסתי בו…

אורי: המקום בילוי.

יוסי: כן. והוא פשוט גדל וצמח ויצר קהילה ממש מטורפת של אנשים והצלחתי לתת באמת איזשהו בית בטוח להמון אומנים מהקהילה הערבית והקהילה הגאה. חיפשתי את המקומות שהכי אין להם ביטוי, לא בשביל להעצים את החלש, אלא בשביל ליהנות מהרב-גוניות. ואז זנחתי את כל הנורמות ואת כל… עזבתי את התואר, את התואר השני, ואת כל הדברים שכאילו הנורמטיבים, ובאמת הייתי מישהו שעושה מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה והייתי מקבל כל הזמן פידבקים של הצלחה וכסף, כאילו זה היה, זה הוכיח את עצמו, אבל לא שמתי לב שבינתיים אני כאילו הולך למטה גם.

אילן: בוא נדבר רגע על…

יוסי: על הלמטה. [צוחק]

אילן: [צוחק] בוא נדבר רגע על הכיוון למטה, כי באיזשהו אופן נשמע לי שמה שתיארת עד עכשיו, פתאום הגענו לראש הגבעה, ויש עכשיו איזה מקום שמתחילים להסתכל כלפי מטה. וזה גם הנקודה שהסמים, הסוטול, מתחילים להיכנס לחיים שלך?

יוסי: כן, הסמים התחילו מריטלין בתואר, שמלהיות ילד שבתיכון נלחם על להוציא בגרות, פתאום בתואר מצטיין דיקן, מצטיין נשיא. קודם כל, הרצון והעניין זה הדבר הכי קריטי, אבל הריטלין גרם לי לצלוח את זה בלי בכלל… השלוש שנים של התואר הראשון…

אורי: עברת.

יוסי: זה עבר לי ככה… ואז במהלך התואר הראשון, מישהו שדרך אגב היה חונך שלי ב… היה מדריך בגמילה שהייתי בה, הוא זה שהביא לי פעם ראשונה…

אילן: וואלה.

יוסי: אה… קוק.

אורי: איזה קטע.

יוסי: כן. אני לא אשכח את זה, בתא השירותים הוא אמר: "שכל אחד שיביא 200 שקל", היינו אני, חבר ממש קרוב שלי עד היום, והוא, אספנו כסף, קנינו, ומאותו רגע, אחרי שכבר הייתי משומש בריטלין, לא הייתי מסניף ריטלין, הייתי כאילו לוקח ריטלין בשביל ללמוד, אבל פתאום החדות הזאתי, שנכנסה לי באותו רגע הבנתי… אוקיי… פתאום הדבר הזה… מזה שזה עושה לי טוב וכיף, גם בנה ממש את הביטחון העצמי שלי והגדיר את מי שאני. זאת אומרת אה…

אורי: בשלב מאוחר יחסית.

יוסי: בשלב מאוחר יחסית…

אורי: כאילו Late bloomer.

יוסי: כן. הפעם הראשונה שניסיתי באמת את הסם הזה וזה, זה היה בגיל 23, משהו כזה, ונכנסתי ללופ בגיל 24-5. 25 ממש התחלתי להיות… לקנות סמים ולצרוך אותם.

אילן: אתה מדבר על ריטלין, אני שואל: האם יש בריטלין איזה משהו שאתה מפחד להפסיק, שלא כמו אולי בסמים אחרים? כי תיארת מצב שאתה, פתאום אתה מעיף את האוניברסיטה בלי מאמץ כמעט והכל אתה חד וזה… מה שרציתי לשאול אותך, אם הייתה סיטואציה שאמרת, רגע בלי הריטלין אני, אני לא יכול?

יוסי: דווקא זו שאלה טובה, כי אני זוכר שבתואר הלחיץ אותי שכאילו… שבזכות הריטלין אני מצליח. אז כן הייתי מנסה באיזשהו שלב לא לקחת ריטלין, ולהתמודד גם בלי זה, וראיתי…

אילן: זה הצליח?

יוסי: הצלחתי, אבל ראיתי את ההשפעה. היו דברים ש... היו דברים שידעתי שאם אני לא לוקח… אם יש עכשיו מבחן ב… לא יודע… בנושא מסוים שהוא… אין, אני לא אקח ריטלין, אני אני לא סומך על עצמי. ובאמת הריטלין ואני נהיינו חברים מאוד מאוד טובים ואני חושב שהסמים שבאו לי אחרי זה בהתמכרות היו… הזכירו לי את התחושה הטובה הזאתי של הביטחון הזה והחדות הזאתי שהריטלין יִצֵּר. כאילו, יש לי, יש את התחושה שיש קשר בין זה לבין זה. היום נגיד, אני חזרתי לאקדמיה, אני לא נוגע בריטלין. כאילו זה ממש מפחיד אותי, אני מעדיף לסבול ולקבל ציונים… עוד לא יודע מה יהיו ההבדלים, אבל אני מעדיף להימנע.

אורי: אילן, אני יכול גם לענות על השאלה הזאת?

אילן: כן, אורי. מה ההתנסות שלך עם ריטלין?

אורי: פשוט יוסי דיבר פה על זה שזה הפחיד אותו, אני זוכר את היום שאני חטפתי חרדה, לא ברמה של התקף חרדה, אלא ברמה של… פסיכיאטר נתן לי ריטלין ב… טען שאני בדיכאון בגלל שאני לא מגיע לפוטנציאל שאני יכול, בלה בלה בלה.

אילן: זה לא שאתה לא… זה לא שאתה לא יכול, אתה לא רוצה.

אורי: [צוחק] כן, משהו כזה. ואז הלכתי ללימודים והמרצה שאל את כל האולם המלא סטודנטים איזושהי חידה, והתחיל בשיעור ואמר שמישהו ידע במהלך השיעור, שירים את הידיים. אני בכלל לא שמעתי את החידה. כמובן שלקחתי יותר ריטלין ממה שהייתי אמור, כי אני חורני. ואני מזיע כל ה… אני בכלל משחק בלפטופ איזה משחק שסטודנטים משחקים. ואז במהלך השיעור הוא שאל עוד פעם את החידה הזאת ואז שמעתי, ופשוט נתתי את התשובה, מהמותן. ובמקום להתלהב מזה שעשיתי עכשיו דאווין על איזה 200 סטודנטים, אני קמתי ורצתי החוצה בבהלה, מעצמי, התקשרתי לפסיכיאטר, אמרתי לו: "זה לא יכול להיות, אני עף קרוב מדי לשמש". הוא ניסה להרגיע אותי: "לא, מה פתאום, זה בסדר. אתה, וזה…". בסוף באמת נשרפו לי הכנפיים מהחרא הזה. [צוחק] לא, באמת, אתה לא יכול להיות סופרמן לאורך זמן.

אילן: גם המקור נשרף לך לדעתי.

אורי: [מהמהם בהסכמה] נוזל לי גם עכשיו.

[מוזיקה]

אילן: אה, אז אנחנו בעלייה עוד או שאנחנו… תגיד לי אתה מתי…

אורי: מתי העלייה הופכת לירידה.

אילן: לירידה. מה שנקרא - אם אם קל לך, סימן שאתה בירידה.

יוסי: אז מה… אז אני… אז כן. אז מה שקרה זה שעם העלייה הזאתי, באמת שהעלייה הזאתי הייתה גם הצלחה. זאת אומרת, זה לא שהעלייה הייתה מדומיינת לגמרי, היו שם הצלחות. היו אנשים גם לצדי שלא היו מכורים ברמה שאני מכור, שלא היה להם בכלל אופי של מכור. אז מבחינתי היינו נמצאים באותה תדירות של שימוש, אבל לא הייתי לוקח בחשבון שהם הולכים לישון בשעה מסוימת ואני ממשיך לעוד יום. זאת אומרת, מתוך העלייה והאופוריה והתחושות הטובות וההצלחות וכל מה שקרה מסביב, לאט לאט התחילו להיכנס איזשהם חרדות ופרנויות לתוך אותה תחושה אופורית, שזה משהו שלא היה לפני. והדבר הזה באמת הלך וגדל ככל שקרו אירועים מלחיצים במציאות. זה התחיל מזה שמועדונים ומקומות בילוי, שקרובים או קשורים אלינו בדרך כזאת או אחרת, עברו פשיטות משטרתיות, ואיך שהוא, באורח פלא, עלינו, לנו זה לא קרה. אבל אבל אתה מתחיל לחשוב בצורה הזאתי שמשהו עלול לקרות כל הזמן.

אורי: 'הם מתכננים משהו יותר גדול בשבילי'.

יוסי: כן, גם הם אומרים לך, 'אתה הבא בתור, אתה הבא בתור'. והמחשבות האלה מתחילות להעסיק אותך מצד אחד. מצד שני, אתה מתנהל כאילו אין שום, אין שום סכנה בעולם.

אילן: הכחשה, קוראים לזה.

יוסי: כן, לגמרי. יום אחד קפצה לי משטרה על הבית ולא הייתי מורגל בזה, לא ציפיתי לזה. חזרתי בדיוק מחו''ל, חזרתי מברלין, הייתי ממש בדאון פיזי וכימי, אחרי חופשה בברלין, איך שנחתתי, רק פרקתי את הדברים, משטרה קפצה לי על הבית, בצורה מאוד לא נעימה גם. זו לא… זו היתה פעם הראשונה ולא אחרונה, ואני יכול להגיד שזאת הייתה הפעם הכי אגרסיבית מהצד שלהם, באמת, הפכו לי את כל הבית, לא היה לי בבית כלום. ואחרי זה לקחו אותי גם לאוטו שלי ומצאו, מתחת לשטיח של האוטו, שקית עם סם, והיא גם לא הייתה שלי וכאלה, אבל מצאו, זה כאילו נפל כנראה למישהו שהסעתי מתישהו במהלך ה… ולקחו אותי לחקירה, ויצאתי משם, אני זוכר, בגשם, בבוקר, אחרי ש… עם כפכף אחד כזה ונעל אחת כזאתי… וכאילו…

אורי: איזו הרגשה חרא.

אילן: [בציניות] איפה אבא שלך שצריך אותו?

יוסי: וואו!

אורי: עכשיו ברצינות יותר, איזו הרגשה נוראית זאת שמשטרה פושטת לך על הבית, אני הייתי שם. האמת שהיה מצחיק עם המשטרה הזאת, הם היו נורא אלימים. אחד הביא לי כאפה וזרק אותי לתוך הדירה ואחד ביקש אני אתפשט. לא הסכמתי אז פשוט משכתי את הגומי של התחתונים והוא הסתכל פנימה ואמר: "בסדר". אמרתי לו: "מה בסדר? יותר מבסדר". [צוחקים] והוא עוד יותר התעצבן וזרק אותי. כאילו, הם היו אלימים בטירוף. זה כאילו… סיפורים נורא מצחיקים לספר בדיעבד, כן? אבל אתה יודע מה עשיתי מיד אחרי שהם הלכו? הלכתי לחפש מה להשתמש, כי זה הרגשה פשוט, פשוט נוראית.

יוסי: ממש הרגשתי נורא והלכתי לעורך דין. ואותו עורך דין אמר לי: "תקשיב, הכל יהיה בסדר. אין לך מה לדאוג, אתה בן אדם טוב, אתה לא עשית שום דבר רע, אבל… [מושך את המילה] הם לא מסתכלים עליך כאל מי שאתה. מסתכלים עליך כאל בעלים, עוד בעלים של מועדון, שלרוב הם מעורבבים בעסקאות כאלה ואחרות, הם מארחים סוחרים". זאת אומרת, אני לא היה לי חברים הכי קרובים שהם היו סוחרי סמים, הכרתי סוחרים אבל זה לא היה, זה לא היה אנשים שאיתם הייתי… בכל מקרה, אז הוא אמר לי: "תקשיב, אבל עד שיהיה לך משפט, כל העיניים עליך וכולם יכולים להיות סמויים, שותפים שלך יכולים להיות סמויים…",

אילן: וואי.

יוסי: "המאבטחים שלך במועדון יכולים להיות סמויים"…

אורי: וגם ככה יש לך פרנויות.

יוסי: גם ככה הפרנויות התחילו. החשיבה הזאת… האופוריה המוחלטת טיפה נסדקה והתחילו כבר המחשבות על, וואלה, כאילו, צריך טיפה יותר להיזהר, צריך טיפה יותר, כי התחילו באמת להיות קפיצות, וכמו שאמרתי לכם… אז כן, אז אחרי אותה שיחה עם העורך דין החיים, שלי בעצם ככל הנראה השתנו.

אורי: לרעה.

יוסי: לרעה או לטובה זה לגמרי…

אילן: בפרספקטיבה זה הדבר הכי טוב שקרה לו.

אורי: נכון. כשחושבים על זה ככה, אז כן.

יוסי: אם הייתי לוקח את מה שהוא אמר לי, בצורה שצריך לקחת אותה, ופשוט להגיד אוקיי, אז פשוט תפסיק להשתמש בסמים.

אילן: ברור, [נכנסים אחד לדבריו של האחר והמיקרופון לא מצליח לקלוט את כל המשפט] אבל נוער… לך תדע… שתפסיק.

יוסי: [צוחק] עכשיו זה נהיה, עכשיו זה נהיה… אין בעיה, כאילו אני מבחינתי פירשתי את כל השיחה עם עורך דין, זה: "אין בעיה, הכל טוב אצלך, אנחנו נתמודד עם המשפט שהיה, תמשיך להשתמש בסמים, אבל שלא יראו אותך עושה אותם".

אורי: כן.

יוסי: כאילו זה הסאבטקסט שאני לקחתי מתוך השיחה עם העורך דין. ועכשיו, מתחיל פתאום חיים חדשים, עם שימוש חדש, מלהיות שימוש שהוא פחות בחברה ופתוח, ואנשים מבינים שאתה במצב טוב - לא טוב, פה זה כבר נהיה - עדיף שאף אחד לא ידע שאני עושה, ואז כבר…

אורי: זה נהיה לא חברתי בעצם? זה נהיה משהו…

יוסי: תמיד, אני בן אדם שלא הייתי מסוגל להיות לא חברתי. כי בסוף הרצון שלי לרצות והרצון שלא להרגיש כאפות, הוא אחת הסיבות הגדולות של… חצי מהסמים שהייתי קונה, בכלל לא הייתי עושה, הייתי אחד האנשים הכי מחלקים שיש. ואז נוצר מצב שהייתי מנסה… הפסקתי להיכנס לתאי שירותים עם קבוצות גדולות של אנשים או להביא לבית שלי אנשים שאני לא מכיר, הפסקתי עם הדברים האלה, אבל מנגד, כל בן אדם שהייתי משתמש איתו פתאום, הייתי מתחיל להגיד רגע…

אילן: שם עין.

יוסי: פתאום העורך דין היה קופץ לי לראש, היה אומר לי: "תקשיב, כל אחד, חוץ מאמא שלך אולי, יכול להיות סמוי. המשטרה תגיע לכולם, לכל מי שקרוב אליך, ותנסה"… כאילו, אז פתאום אתה ערב שלם או יומיים שלמים מבלה, ואז אתה מוצא את עצמך בדירה, עם עוד שני אנשים שהם שותף שלך וחבר הכי טוב שלך, ופתאום, אתה לא תגיד להם את זה, אבל בראש אתה אומר: "הם הסמויים שעליהם הוא דיבר איתי". פתאום כל החיים שלך נהיים סביב להבין מי הם הסמויים. זאת אומרת, מישהו פה סמוי, השאלה מי.

אילן: זה מה שנקרא אבל ש… זה ש… זאת אומרת, איך המשפט הזה? "זה שרודפים אחריך לא אומר שאתה לא פרנואיד"?

יוסי: כן, אבל אה…

אורי: "זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך".

אילן: תודה על התיקון.

יוסי: אבל זאת המחשבה שהלכתי איתה, ומעבר לזה התחילו להתפתח אצלי כל מיני מחשבות, מחשבות גדילה כאלה, ברמה של, שמה שאנחנו עושים הוא כבר מעבר למה שאנחנו עושים, הוא כבר, יש לו יכולת לחרוץ גורלות, לקרב בין מדינות, ליישב סכסוכים, זאת אומרת, התחילו, היום בדיעבד…

אורי: מחשבות גדלות.

יוסי: כן. היום בדיעבד אני מבין שהתחילה לי…

אורי: פסיכוזה.

יוסי: הפסיכוזה הראשונה בחיי. אז למדתי פסיכולוגיה, ידעתי מה זה התקף פסיכוטי, אבל לא הבנתי מה זה, לא… את ההתקף הפסיכוטי, תיכף שאני אגיע אליו, הבנתי שאני בהתקף פסיכוטי בגלל הלימודים, אבל המצב הפסיכוטי, לא הבנתי אותו. זאת אומרת, לא הבנתי שאני במצב פסיכוטי. אני מבחינתי, הכל קורה. אז הדבר הזה באמת גרם למוח שלי לעבוד שעות נוספות ובסוף, מצב פסיכוטי זה באמת עוררות מאוד גבוהה של המוח והכל ביחד יצר גם פחדים, גם פרנואיות, וגם הגביר את השימוש. אז זה יום אחד הייתי במקום, וממש, זה יום שבו כל אחד מבחינתי הוא היה סמוי. ניהלתי שיחות עם אנשים של שעות, רק כדי להוציא מהם את זה שהם סמויים. דברים הזויים. ולקראת סוף המסיבה, אני יוצא החוצה לנשום אוויר רגע, כבר אור יום בחוץ, ובחור נורמטיבי, עושה ג'וגינג עם משקפי Rudy project כאלה, ואני בטוח שזה איש שב"כ [צוחקים] שבא, שזהו, שכאילו המבצע התחיל. כאילו, היום הגדול הגיע, המבצע התחיל. אני תופס ריצה לתוך המועדון, נתקע, כי אני זוכר שדיממתי בכל הרגל כי נתקעתי בדברים מרוב האמוק שרצתי.

אורי: וואו.

יוסי: נעלתי את עצמי בתא שירותים ונגש… ואני מבחינתי יש עכשיו, אני שומע את הדברים, שומע נשקים, שליפות, מכשירי קשר, ואני בתוך התא אומר, אוקיי, אומר לעצמי: "טוב, הם הגיעו לקחת אותי, אבל אני הולך לצאת מזה. אני הולך, אני אסדר את הסיטואציה, אני יודע לפתור כל סיטואציה". אחד מהשותפים שלי באותם ימים, הוא גם חבר ילדות שלי, והוא עורך דין במקצועו. אז אנשים מתחילים לדפוק על התא ואומרים לי:"יוסי, תצא מהתא" ואני אומר להם: "עד שאותו חבר לא עומד מחוץ לתא ואומר לי המקום ריק מאנשים, אני לא יוצא מהתא".

אורי: בכלל? מאנשים? מבליינים? מכולם?

יוסי: שהמקום יהיה ריק, רק אני והוא. משוטרים, איזה בליינים? אני מבחינתי [צוחק] אני מבחינתי המקום מכותר…

אילן: סטרילי.

יוסי: שוטרים שהולכים לקחת אותי ואני רוצה לפתור את המצב.

אורי: וואו.

יוסי: עכשיו, זה מתחיל להגיע למצב שעובדות ועובדים שלי בוכים מחוץ לדלת ואומרים לי: "יוסי תפתח, אין פה אף שוטר, תצא החוצה". ואני אומר להם, ואני אומר: למה שאני יאמין להם, אחרי שהעורך דין אמר לי שכולם… עכשיו אני אאמין? ב-Money time של הסרט? זה הגיע למצב שהוצאתי את החגורה מהמכנסיים שלי, את הטלפון הורדתי באסלה ותליתי את עצמי בתא שירותים…

אילן: [מופתע] וואי!

יוסי: ואני לא יורד מהח… אני אומר להם, אני, עכשיו בראש, אני אומר לעצמי אני לא אמות. אני לא אמות, אני לא מתכוון למות, אבל אני מעדיף למות מלצאת החוצה ואני יודע שאם אני יהיה במצב של התאבדות, השוטרים יצאו, כי הם לא יקחו את הסיכון ש… אתם מבינים כבר לאן זה הולך. ואני… ואין שום שוטרים! אבל אני שומע את השוטרים בחוץ ואני תולה את עצמי עם החגורה, תלוי כבר על ספרינקלר שעובר מעל התאי שירותים וכאילו, כבר זה… ואנשים בוכים לי: "יוסי, תצא", אני אומר להם: "תקשיבו אני שומע… אבל רק שהבחור, שהחבר שלי ששומר עליי ואני סומך עליו, יגיד לי שהוא פה לבד, אני מוריד את עצמי".

אילן: טוב, אני, אתה יודע, אני רואה את זה כמו סרט. אני אומר: נו מה איתו? מה איתו? איפה הוא, במונית? מה הוא…

יוסי: לא, הוא היה שם גם, אבל לא… אבל… אז כולם… אבל הבנות, וה… שאר הבנות בצוות שגם היו, בכו שם ואמרתי: "שכולם יעופו". בקיצור, הוא העיף את כולם, אומר לי: "תצא החוצה, אתה, אנחנו פה רק"…

אורי: הוא הגיע, החבר?

יוסי: הוא היה שם כל הזמן.

אורי: [צוחק] יו! איזה טירוף.

יוסי: פשוט הם לא הסכימו לצאת כל השאר, כולם רצו לעזור. אני יוצא החוצה, עכשיו, היה קטע ש… בפסיכוזה, לא יודע למה, הייתי עם עיניים עצומות ואם אני פותח את העיניים, אני מקבל ירייה לראש. לא יודע למה זה, כאילו, היה איזה שהוא קטע כזה. אז אני יוצא עם עיניים עצומות והוא אומר לי: "תפתח את העינ…" ואני לא מוכן לפתוח את העיניים. בקיצור, מושיבים אותי, זה, אני עם עיניים עצומות, מתקשרים לאמא שלי. ועם אמא שלי אני בפתיחות מלאה על הכל, כאילו לא הסתרתי ממנה אף פעם את ה… והיא הייתה במקרה בחו"ל, והיא אמרה להם: "קחו אותו לבית חולים, שיתנו לו איזה כדור הרגעה". ובחיים לא הייתי משתמש קלונקס אם לא הכרתי את העולמות האלה בכלל. הייתי כל כך כאילו, עוד צעיר בעולם הכימי.

אז הלכנו לבית חולים וגם בדרך למונית, אני עם שני שותפים ועם עוד חברה, אני בטוח שהם סמויים, אני לא יורד מהפסיכוזה. ואני מגיע למיטה בבית חולים ומביאים לי כנראה כדורים וכוס שתן ואני שופך את השתן על הרופא ואני… ומבחינתי, לידי נמצא איזה קבצן שפעם נכנס למועדון והעפתי אותו, מבחינתי, הוא עכשיו לידי, אני שומע אותו מדבר, בחור ערבי, שומע אותו מדבר ואני בטוח שכולם תופרים לי עכשיו תיק ומביאים אותי לבית החולים כדי שאני אשתין וימצאו סמים ב… בקיצור, סרטים. הזריקו לי זריקת הרגעה מרוב שהייתי משוגע ופשוט התעוררתי קשור באברבנאל.

אורי: שיאללה.

יוסי: קשור.

[מוזיקה]

אילן: אחרי הסיפור הזה, שהוא באמת רק הלך ותפס תאוצה כל הזמן, שהוא היה באמת סיפור מתח, יש איזה תחושה שהלכת ונהיית בודד יותר ויותר ויותר, בתוך הסיפור, יותר ויותר, עד שלא היית מוכן אפילו לפתוח את העיניים ולראות את העולם שבחוץ.

יוסי: לגמרי.

אילן: ובסוף היית אפילו קשור. זאת אומרת, בדידות שאין גדולה ממנה.

יוסי: לגמרי.

אורי: בעצם הוא אומר שהטירוף הזה, שתואר פה עכשיו, הוא בגיל 27. ועם זאת, הוא הגיע לחיים של החלמה ושל להפסיק להשתמש בסמים רק לפני פחות או יותר, פחות מחצי שנה. בוא תיקח אותנו מהפסיכוזה המטורפת הזאת בגיל 27, למקום שבו אתה מוצא את עצמך מבקש עזרה ומגיע לפגישה ראשונה, או למה שזה לא היה, ש…

אילן: למרכז גמילה ל…

אורי: למרכז גמילה, למה שזה לא היה שגרם לך להתחיל את התהליך.

יוסי: אז אחרי אותה פסיכוזה ואחרי השחרור, דרך אגב, קיבלתי שחרור מוקדם מאברבנל, כי הלכתי ומילאתי טופס והלכתי לוועדה ובכיתי להם שאם אני נשאר פה אני עוד יותר משתגע, שיש לי… אז בעיקרון הוציאו אותי לפני הזמן. הייתי אמור עוד להישאר שם, אתם לא רוצים אפילו לשמוע כמה, אבל יצאתי משם. השתמשתי בסמים שלושה ימים אחרי שיצאתי משם, כולם ידעו שהשתמשתי בסמים, עשו לי Intervention, שלחו אותי לגמילה. הייתי בגמילה חודש במצב שהוא עדיין פסיכוטי, רק בשביל לצאת מהגמילה הזאתי הסכמתי להפסיק לעשות… כאילו, ידעתי שאני מפסיק לעשות סמים, ואז באמת הייתי נקי לחלוטין 8 חודשים…

אורי: בלי עזרה.

יוסי: בלי עזרה, עם הרבה פחד לחזור לאותו מצב.

אורי: כן.

יוסי: התאפסתי, הגעתי למטפל, לפסיכיאטר פעם ראשונה בחיים, והוא הבטיח לי שאני… אם אני אקשיב לו אני אצא מהמצב, ואז באמת 8 חודשים לא השתמשתי, ואז לאט לאט זה התחיל להידרדר שוב פעם. חזרתי… פתחתי עוד מקום, חזרתי זה, חזרתי להשתמש בהדרגה ולאט לאט זה הגיע לאותן הנקודות. ואז היו כמה שנים של שימוש, שהוא עדיין גבוה, אבל הוא כן מבוקר. אני כן יודע בדיוק מה עשיתי, כמה עשיתי, הולך למטפל, מספר לו את כל מה שעשיתי ויש כל הזמן ביקורת על מה שאני עושה, אבל אין הבנה בעצם שאני צריך להפסיק לגמרי. אין הבנה שהמקור לכל הבעיות בחיים שלי הוא הסמים. אין את ההבנה הזאת. יש את ה…

אילן: עדיין נדמה לך שאם אתה תְּמַנֵּן את זה בצורה שאתה תצליח לשלוט על הדברים…

יוסי: כן.

אילן: זה יהיה בסדר.

יוסי: הכל מאוד מתמטי. כל עוד אני מבין את המתמטיקה של הדברים…

אילן: של המיליגרמים.

יוסי: כן. ואז בעצם… תראו, כשאתה חוטפים התקף פסיכוטי זה הדבר אחד הכי קשים שבן אדם יכול לעבור. באמת. אבל ההתקף השני [כולם צוחקים], מתעלה… זה כבר משהו שלא נראה לי הרבה יכולים לצאת ממנו. ומה שקרה זה שהגיע התקף שני. אחרי שנים…

אורי: וואי וואי.

יוסי: שבהם עברתי את ההתקף הראשון, מבחינתי זה כבר לא יכול לקרות…

אורי: לי היה רק אחד.

יוסי: יפה. עכשיו, שאני אומר לך התקף השני, זה התקף שהוא בבירור… הייתי במצבים פסיכוטיים הרבה פעמים בגלל הסמים, אבל רציתי להפסיק להשתמש בסמים. וחבר טוב, שבטח אתה גם מכיר, שמע על זה ואמר לי: "תקשיב, אתה מדבר איתי על סמים וזה, אבל אתה כל היום מעשן סיגריות. בוא תפסיק לעשן סיגריות, זה הורס לך, אתה תמות מזה". הגעתי ל"אלן קאר" לסדנה להפסקת עישון. עכשיו, הם אומרים: תעשו את כל מה שהייתם עושים עם סיגריות, רק בלי הסיגריות.

אילן: מה זה, מה פשוט מזה?

יוסי: אז יצאתי מהסדנה, הזמנתי מלא מלא קוק ואמרתי [כולם מתפקעים מצחוק], אני לא צוחק איתך, אמרתי, אני עכשיו עושה סופ"ש שלם, בלי חשבון, ואם אני יצליח לעבור את זה בלי לעשן סיגריות, אני גמול מסיגריות. וכך היה. וגם בסדנה אמרו: "אין בעיה עם לעשן Weed", שניקוטין… ניקוטין זה הרע, זה המפלצת. בקיצור, התחלתי לעשן מלא ג'וינטים, בלי טבק, אני בן אדם מאוד רגיש, עם פוטנציאל פסיכוטי. Weed זה סם סופר פסיכואקטיבי, והפסיכיאטר שלי אמר לי תקשיב… אתה חייב… מה שקרה…

אורי: אתה משחק באש.

יוסי: תוך זמן קצר, זה היה בנובמבר, אני אומר לך בפברואר, אני בפסיכוזה נוראית. המזל הוא שאני כבר ידעתי והייתי בטיפול, שכבר ידענו לבלום את זה, לא כמו אז, במקרה שכמעט סיימתי את החיים שלי בתא שירותים. ידענו לבלום את זה, לקחתי טיפול תרופתי, ואז קרה מצב שפשוט הבנתי כבר, בגלל ההתקף הפסיכוטי השני, שסמים אני לא יכול לעשות יותר. אבל חשבתי שכן אוכל לעשות פעם ב… ואז הבנתי שאין דבר כזה פעם ב… כי אני לא באמת שולט בפעם ב… הזה. והחלטתי ללכת ל… לרדת למקלט של NA, וזה באמת שינה לי את החיים, נכון לעכשיו.

אילן: היית צריך להיכנס עוד פעם לגמילה?

יוסי: לא. באתי לזה ממקום, גם שוב, באתי לזה ממקום כבר שאני בן 34…

אילן: כבר היית מחושב.

יוסי: שאני כבר לא עושה סמ… אני כבר לא רוצה לצאת כל סופ''ש, אין לי את הרצון. אני כבר סובל. זאת אומרת, האופוריה והכיף התחלפו בכאילו, אני כבר עושה סמים כדי לעמוד על הרגליים. וזה כבר אפשר לעשות פודקאסט שלם על החוויות שלי שם.

[מוזיקה]

אילן: אתה עדיין מעורב בחיי הלילה, נכון? זאת אומרת, יש לך את המקום, ומקומות, אתה עדיין, אתה מופיע, שזה חיי לילה. ויש אמרה בתוכנית, בתוכנית ה-NA, שאומרת 'להימנע ממקומות, דברים ואנשים'. המקומות שבהם השתמשת, אנשים שאיתם השתמשת והדברים שיכולים להתקשר אצלך לשימוש.

יוסי: לגמרי.

אילן: אז אתה ממש הולך בשדה מוקשים!

יוסי: אז אני חייב להגיד שאני מאוד מאמין בנושא של 'מקומות, דברים ואנשים'. אני מבחינתי, מהמבחינה הממש האישית, ובריכוז העצמי שלי, מאוד מאוד רציתי לעזוב את העסק לחלוטין. זאת אומרת, לא רק בגלל שאמרו לי את זה בתוכנית, גם בגלל שהרגשתי את זה והבנתי את זה. לא ככלל שאני צריך ליישם, אלא אני, לא טוב לי. כמו שעכשיו בן אדם יחזור בתשובה ויהיה לו מסעדה שמוכרת שרימפס. זאת אומרת, לא נעים לי שאני יושב ומשתף על הבעיות סמים שלי, בזמן שיש לי מקום, שדרך אגב, בלי קשר לסמים, אלכוהול זה סם. והכסף שאני בסוף מתפרנס ממנו, הוא ממכירת אלכוהול. זה שבסוף אנחנו מוכרים חוויה ואומנות, בסוף, בסוף זה העסק.

אילן: ואיך אתה חי עם זה היום? למשל, את מה שאמרת עכשיו.

יוסי: אני סובל, אני סובל. אחד הדברים הכי גרועים זה להיות עם פערים בפנימיות שלנו ובמי שאנחנו והפערים האלה, הם קורעים אותי לגזרים. בגלל שאני דמות שהיא נורא דומיננטית כזאתי, אז קשה לאנשים לחשוב על הסיטואציה אולי שזה בלעדיי, אז יש שם ממש כוחות שמופעלים עליי ואני מאוד שם את ההחלמה שלי במקום הראשון. אבל מנגד, בגלל שמדובר בעסק, אז אני כבר כמה חודשים בתהליך שהוא באמת הדרגתי, המטרה שלי לא להיות, לא להיות בעסק, עם המון הערכה וכבוד לכל מי ששם. ולגבי המוזיקה, אני כרגע עצרתי את כל ההופעות.

אורי: אתה גם בתחילת דרך.

יוסי: לגמרי.

אורי: ואני חושב, בעיניי, אתה עושה את הדבר הנכון כרגע, אבל, כאילו, יש צורך לפעמים, כל אחד עם מה שצריך, כן? אבל יש לפעמים צורך להתרחק מהדברים האלה, כמו שאילן אמר: "מקומות, דברים ואנשים". איך אתה מצליח, איך אתה מחזיק מעמד כרגע? מה עוזר לך?

יוסי: תראה, אני היום נמצא בנקודה שהבושה והאשמה כל כך אוחזות בי, זאת אומרת, האני שאני מסתכל עליו שהייתי, עד לא מזמן, מה שאני כל כך מתבייש בו…

אילן: מתבייש כלפי אנשים אחרים או כלפי עצמך?

יוסי: אני מתבייש כלפי, כלפי כל הכיוונים. אני רמסתי, לתחושתי, הרבה אנשים בדרך, אני בן אדם שמאוד אוהב להסתלבט ולצחוק ויש לי גם חוש הומור לא רע בכלל, והכי קל זה לצחוק על בן אדם אחר. ובעמדת כוח שהייתי בה, ולא שמתי לב שאני בה, אני יודע שבהמון סיטואציות שאף אחד לא זוכר, יש בן אדם אחד שכן זוכר וכן נפגע. כי לאט לאט התפכחתי והבנתי דברים וגם בגלל שאני בן אדם שכן מחובר עם אנשים ואוהב לדבר, אז גם אנשים מרגישים בנוח גם להעיר לי הערות על דברים שקרו. ואני רוצה לשמוע, רוצה לשמוע כאילו, טעויות שעשיתי. אז אני כן משתדל להבין, בעצם, לקבל תמונה, על מי אני ומה אני, בעזרת שיחות עם אנשים.

אורי: תגיד, עכשיו שאתה בתוך הדרך הזאת, מה אתה מרגיש ש… אם ומה אתה מרגיש שהשתנה בתוכך בחודשים האחרונים?


יוסי: בעיקרון, אני מרגיש שכל הדברים שהיו טובים בי וכל הדברים שהיו רעים בי, הם בהולד פשוט. כי אני כרגע בהולד מ… מחיים בצורה מסוימת שהייתי רגיל אליה. זאת אומרת, פתאום אני נמצא במקום של אני לא רוצה כאילו אינטואיציות, אני לא רוצה את הפריסטייל המטורף שבו החיים שלי היו מתקיימים, ומצליחים גם. אני רוצה דווקא לתת לדברים להיות יותר איטיים, יותר מחושבים, פחות מרגשים, להוריד את סף הריגוש. כמו שאמרת בתחילת השיחה, זאת אומרת, "פתאום הסף יורד אז הקפה השחור הזה הוא פתאום משהו". יכול להגיד לך שעכשיו היה לי מצב שהייתי בהלוויה של אבא של חבר מאוד טוב, ואני, כואב לי שאני לא, שאני לא בוכה, שאני לא עצוב כמו כולם, שמשהו חסום אצלי. מצד שני, עכשיו שדיברת, אז בתקופה של אז, אני בכלל לא הייתי מגיע למצב שאני מגיע ללוויה הזאת כנראה. אז…

אורי: Baby steps.

יוסי: כן, אז זה התקופה של להיות מבואס מדברים מסויימים ואז להבין: מה אתה מבואס? אתה, תראה באיזה מקום אתה נמצא, כאילו, זה הצרות האחרונות.

אורי: לגמרי.

[מוזיקה]

אילן: אני רוצה לסיום לשאול אותך שאלה: היום כמכור נקי, אתה רואה את אבא שלך באור אחר?

יוסי: לגמרי. המסע שלי, אם לראות את אבא שלי, הוא מסע שהוא לא נגמר ולא יגמר כי אני רק יכול לדמיין אותו. קודם כל הערצה והערכה שכמעט נעלמו בתקופות מסוימות. לגמרי שם, אבל ההבנה, הרחמים, אפילו הם משהו שהוא גדל עכשיו בהחלמה. ברור, כי בשביל לרחם ולסלוח לעצמי, אני גם צריך לרחם ולסלוח לו.

אורי: אתה פתאום מבין עם מה הוא התמודד יותר טוב?

יוסי: אני פתאום מבין איזה מטורף זה היה ש… אני מאוד… אני יודע שאני מאוד מאוד דומה לאבא שלי, גם בחרדות ובפרנויות, שהייתי מקבל… זאת אומרת, מסיפורים של אמא שלי אני מבין שהמון דברים שם הם מאוד מאוד זהים, ואני מבין היום איזה קושי זה להיות עורך דין פלילי שמכור לסמים קשים. כאילו, אם אני מדבר איתך על דיסוננס של בין בעלים של מועדון ומשטרה… עורך דין פלילי [בהדגשה] ומשטרה, שהם גם ככה אויבים, אז אויבים ב… אתה יודע, לא… אתם יודעים איך זה.

אילן: ובלי פתרון. והוא לא מצא פתרון.

יוסי: כן. ושאני יודע שהסמים אצלו באמת היו מקום של, באמת… אם אצלי הסמים התחילו מצחוקים וזה, אצלו אני באמת יודע שהדברים, גם הסוגי סמים שהוא היה עושה הם קצת שונים. אבל אני באמת באמת יודע שהוא ממש היה נאבק בדברים מטורפים, אפילו יותר ממני, כאילו ודיסוננסים הרבה יותר מטורפים, ועוד היה לו ילד, לי אין ילד. לשמחתי כרגע אין לי עדיין ילדים, אז פגעתי בעיקר בעיקר בעצמי ואולי משפחה ו… אבל עוד אין לי את הילדים תחתיי. אז אני יודע שלא היה אותי בסופו של דבר, בחיים. וגם אני יודע שלפני שהוא נפטר, חבר מאוד מאוד קרוב שלו, שהיה גם שותף שלו, אמר לי שכשממש לפני שהוא נפטר, הוא אמר לו שהוא ממש היה רוצה להמשיך לחיות. לאבא שלי ולחבורה של אבא שלי, למי שכן הכיר אותם, הם אנשים שכאילו לא היו מפחדים מלמות, הם כאילו היו סוג של אנרכיסטים בתפיסה שלהם. שכאילו…

אילן: הולכים על הקצה.

יוסי: כן, למות זה החלק היפה של החיים. והוא הגיע לנקודה שהוא כבר הולך למות ועכשיו הוא נזכר שהוא לא רוצה בכלל למות, שהוא רוצה להישאר. וללכת בצורה כזאת זה דבר שהוא כואב. כאילו לדעת שאתה עוד כמה… יום-יומיים מת, ואתה ממש לא רוצה למות ואתה מבין, אז זה כואב.

אילן: זה מה שנקרא "ביום שהפכתי מבוגר יותר מאבא שלי".

אורי: אוהבים אותך מאוד יוסי.

יוסי: אוהבים.

אורי: תודה יוסי.

אילן: תודה שבאת.

[מוזיקה]

אילן: אתה יודע אורי, באמת הייתה נסיעה, הייתה נסיעה במהירות גבוהה ולא הספקתי אפילו, אתה יודע, לחשוב ולהרהר בדברים בזמן שהם קרו. כי יוסי פשוט נהג ולחץ על הגז בכל הכוח, כמו ש… כמו שאתה יודע, זאת האישיות שלו גם. זה גם מה שהביא אותו לאיפה, שאתה יודע, לקצה. אבל אני, מעצם העובדה שהכרתי את אבא שלו, ואני פוגש אותו ואני רואה את הסוף הטראגי שהיה של אבא שלו ואת המקום, את נקודת היציאה שיוסי הצליח לצאת ממנה, זה נטע בי המון תקווה. המון תקווה והערצה כזאת, הבוהמיינית, שהייתה לי לאבא שלו, התחלפה בחמלה גדולה. הבנתי באיזה סבל מטורף הוא חי, איזה מחירים מטורפים הוא שילם על הסיפור, כאילו ש… שנוצר על ההילה הזאת, המזויפת, שנותרה סביבו. אבל אני יוצא מהסיפור הזה עם תקווה גדולה.

אורי: כי יוסי עושה פה בעצם סוג של תיקון.

אילן: חבל על הזמן. גם בשבילי, אתה מבין? הוא כאילו מתקן לי [בהדגשה] את הסיפור שהיה לי [בהדגשה].

אורי: [צוחק בהבנה] הוא משקף לי, יוסי, אני חושב כשהוא מספר על מאיפה הוא בא, אני חושב על החיים שלי לעומתו, ואני נזכר בזה שבחטיבת הביניים אבא שלי מצא טבק של נרגילה, טבק של נרגילה עם ציור של תפוח, שהיה כתו… ממותג, הכל. הוא היה בטוח שמדובר בהרואין.

[מוזיקה מתחילה ואורי צוחק]

אילן: הוא ראה את הנולד…

אורי: למה אתה…

אילן: הוא ראה את הנולד פשוט.

אורי: בדיעבד אתה אומר: "וואלק, הבן אדם ראה את הנולד", אבל באותה נקודת זמן, תגיד אתה חושב שהרואין בא ממותג עם ציור של תפוח? איפה אתה חי? כאילו, מעולמות שונים.

[מוזיקה]

אילן: האזנתם והאזנתן להסכת "מכורים". המפיק שלנו ניר גורלי, ועורכת אותנו בגבורה דניאל מאורר.

אורי: אפשר להאזין לכל הפרקים שלנו באפל, ספוטיפיי, באפליקציה או באתר של "כאן" ובכל מקום בו אתם רגילים להאזין לפודקאסטים.

אילן: אנחנו נשמח מאוד אם תדרגו את "מכורים" בפלטפורמות השונות ותשתפו עם מי שזה עשוי לעניין אותו או אפילו להציל את חייו לפעמים, אין לדעת.

אורי: בוא לא נקפוץ מעל הפופיק, אבל לך תדע, היו דברים מעולם.

אילן: היו פופיקים.

אורי: היו פופיקים. חשוב מאוד לציין שאנחנו לא הסכת שמדבר בשם, או מייצג את "מכורים אנונימיים", אלא שזה פשוט מה שעבד ועובד בשבילנו ולכן, אם אתם חושבים שאולי יש לכם בעיית התמכרות לסמים, אנחנו מציעים להתקשר לקו המידע של "מכורים אנונימיים", המספר הוא 03-3747474 ולדבר עם מישהו שיכול לעזור או לבקר באתר אינטרנט שבו אפשר למצוא מידע רב ומועיל, פשוט תחפשו "מכורים אנונימיים" בגוגל.

אילן: תגיד אורי, מה יהיה איתנו? מה יהיה?

אורי: לא יודע. תמשיך לבוא, אני מניח שיהיה בסדר.

אילן: תכלס, אני אמשיך לבוא.

אורי: מקווה מאוד שגם יוסי ימשיך לבוא.

אילן: בהחלט.

[מוזיקה מסתיימת]

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

1 view0 comments

Comments


bottom of page