חאדר, פלסטיני בן 42 מבית לחם, גדל אל תוך האינתיפאדה הראשונה ובצל הפחד מהאלימות והפשע בחברה הערבית. אחרי שנים של חיים על הקצה חייו השתנו כשהצטרף לקבוצות תמיכה של מכורים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/03/2023.
מכורים פרק 15: חאדר
קריינית כאן 11: אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
(הערת המתמללת: הפרק תומלל כפי שנשמע)
חאדר: אני בעצם ברחתי מהפחד של אלימות בחברה הערבית, מצד של האינתיפאדה שהייתה אז. מהילדות הייתי רואה מזריקים כל מיני סמים. לך תסביר לילד כמוני שזה טעות. פתחת עיניים ראה שני דברים גרועים: זה מצד מלחמה, מצד שני סמים.
קריינית: "מכורים" - שיחות על התמכרות לסמים, עם מי שהגיעו לתחתית והצליחו לחזור לחיים.
אילן: היי אורי.
אורי: אהלן אילן.
אילן: אתם ואתן על "מכורים" - ההסכת בו מכורים מדברים בפתיחות ובכנות על ההתמכרות לסמים ו… ו… וההחלמה ממנה.
אורי: ההחלמה ממנה. לא פחות חשוב. אילן, האורח שלנו היום הוא פלסטיני מהרשות. הכרנו אותו דווקא בקבוצות בתל אביב. הוא מגיע פה לעבוד בבית מלון, קוראים לו חאדר, נוצרי עם סיפור משוגע!
אילן: ממש. כי אתה יודע חאדר נקרע בין הרצון לחיים של ההחלמה, לבין הסכסוכים בעולם העברייני שמושכים אותו אליהם בחזרה, וכל זה מתוך נאמנות למשפחה.
אורי: אהלן חאדר. מה שלומך?
חאדר: אהלן. וואלה, בסדר גמור.
אורי: וואלה, שנה אני רודף אחרי חאדר, אילן, שיבוא אלינו, וסוף סוף זה קורה. משמח.
חאדר: אני גם שמח להיות פה.
אורי: חאדר, תספר לנו רגע קצת על המקום שגדלת בו. מאיפה אתה מגיע.
חאדר: אני במקור מבית לחם - הרשות הפלסטינית.
אורי: בן כמה?
חאדר: אני בן 42 וגדלתי במקום לא הכי נוח. בתקופה שהייתי צעיר היה ממש את כל הבלאגן, משני הצדדים: מבחינה פוליטית ומבחינה כאילו… פשע בחברה הערבית. שכבר ידעתי והייתי מבין הכל, פרצה האינתיפאדה הראשונה.
אילן: בן כמה היית?
חאדר: בן 9, 10, משהו כזה.
אילן: אבל מה הולכים רגיל? הולכים לבית ספר?
חאדר: את האמת לא ממש. תלוי במצב. 10 ימים בבית… יום… אחרי זה המשפחה שלי העבירו אותי לפנימיה בירושלים כי הם פחדו שאני אמות ו…
אורי: שתמות מה? אתה נוצרי.
חאדר: כן אבל מלחמה לא, לא מבדילה בין אף אחד.
אילן: מה, מה זה אומר להיות נוצרי בתוך קהילה שהיא… שיש בה רוב מוסלמי או שאז לא היה רוב מוסלמי?
חאדר: בשנות ה-80 זה לא היה.
אורי: בבית לחם הרוב היה נוצרי עדיין.
חאדר: כן.
אילן: אז מה היית בבית ספר נוצרי או בבית ספר רגיל?
חאדר: כן, פנימייה בירושלים.
אילן: מה זה פנימייה? רחוק מהבית? כמה פעמים רואה את ההורים?
חאדר: הם באו, היו באים, מבקרים וככה וכל סוף שנה, 3 חודש, אין בית ספר, חופש הגדול, הייתי חוזר הביתה.
אורי: איזה מין ילד היית? היית ילד כזה נוח וזה או בלגאניסט?
חאדר: לא. בלגאניסט.
אורי: בלגאניסט, הא?
חאדר: ממש בהתחלה, בהתחלה הייתי… תראה את המעשים שלי אתה תגיד שזה מלאך, אבל היה הכל כאילו עמוס…
אורי: מה זה עמוס? בפנים בלב?
חאדר: כן. זה היה זה לא תקופה כל כך קלה לחיות. הפחדים והטראומות שאתה רואה כל יום, כל מיני אנשים שהם נרצחים, אתה שומע יריות, בלאגן, זריקות אבנים. בגיל הזה אתה צריך להיות בגן ילדים. אתה מתעורר, פותח את העיניים אתה, רואה את עצמך במצבים כל כך קשים. ולצערי הרב, המשחק היחידי שהיה לנו בתקופה הזאת, אחרי בית ספר, זה ללכת לזרוק אבנים על ישראלים, על צבא. זה מה שהתאפשר. אם תרצה או לא תרצה. לא היה גני ילדים, לא היה… אין ילדות כשאתה גודל במקום כזה. אז אתה יודע, אתה בוגר מהילדות שלך.
אילן: מה המשפחה עשתה? אבא? אמא? אמא גידלה את הילדים?
חאדר: לא, בתקופה הזאתי כמעט רובנו היינו בפנימיות, אחד פה, אחד שם, אחת בפנימייה של בנות. זה ככה. כי היה ממש מסוכן, כאילו, אתה יכול למות בכל רגע.
אורי: יענו, לפנימייה שלחו אותך בירושלים, כי פחדו עליך?
חאדר: כן.
אורי: וזה שינה את החיים שלך בצורה קיצון… הרי התרחקת מבית לחם, עכשיו אתה לא, כבר לא בתוך כל הבלאגן.
חאדר: אני חושב לי אישית עשה יותר גרוע.
אורי: המעבר לירושלים?
חאדר: כן. כאילו בתקופה שהייתי אני זקוק. למשפחה הגרעינית שלי, זו התקופה שהייתי צריך אותם, כאילו להרגיש את הביטחון מאבא, את החום והאהבה מאמא וזה לא היה.
אילן: מה אמרו לך? זאת אומרת, הסבירו לך אבל למה אתה הולך לפנימיה, זה לא…
אורי: מה זה משנה? הבן אדם צריך חיבוק, צריך את החום…
אילן: צודק, צודק. זה לא… יש ילדים שמוצאים אותם מהבית לפנימיה. כי הבית לא מתפקד, כי יש בבית אלימות, כי אין כסף והרווחה מוציאים את הילד מהבית, יש כל מיני. כאן, לפי מה שאתה מספר לי, דווקא נשמע לי שההורים עשו מאמץ, השקיעו כסף גם, כדי להרחיק אותך ממקום של סכנה. לא… זאת אומרת, לא להרחיק אותך בגלל שהיית פגע רע.
חאדר: אתה צודק, אבל אי ההבנה או ההבנה שלי המעוותת, התחילה משם. שאני נטוש, שאני דחוי, שהם… לא רצוי ואותה בעיה, כאילו באישיות שלי, עדיין נמצאת עד עכשיו.
אורי: איזו בעיה?
חאדר: שלא רצוי, שנטוש, מפחד להיכנס לקשרים, אם זה עם חברים גברים או לכל קשר שהוא. אז זה… אני חושב ששם הכל הסתבך בצורה… השפיע עליי עד עכשיו, אני חושב.
אילן: אז איך זה, מילד שבפנימייה, שבא לפנימייה והוא בעצם מתרחק ממקום של אלימות, מתי אתה מתחיל להסתבך בתוך הפנימייה? מה, מה שם משתבש? מתי דברים משתבשים שם?
חאדר: מהיום הראשון. היום מעשנים קודם כל, אתה נכנס אבל אתה… ההשפעה של החברים והייתי בנקודה מסוימת, כאילו שהגעתי לשם הייתי מבושל כאילו, לא אכפת לי יותר מה… כאילו אין מה שמרתיע אותי. כאילו, הרגשתי שאני מיואש אני יכול להתבטאות את זה עכשיו, להגיד שמיואש, אבל את ההתנהגות שלי, התנהגות של בן אדם, של ילד מיואש.
אורי: מתי פעם ראשונה ש… פגשת סמים?
חאדר: תראה, בבית שלי, במשפחה הגרעינית, יש לי 6 בני דודים שהם משתמשים. אז מהילדות הייתי רואה מזריקים כל מיני סמים. כן. ובבית ספר כאילו לא ראיתי בזה רע. כאילו לך תסביר לילד כמוני שזה טעות. פתח את העיניים, ראה שני דברים גרועים: אם זה מצד מלחמה, מצד שני סמים.
אילן: זה גם קרה מסביבך, אתה אומר, בפנימייה עצמה. מה היה בפנימיה? עד איזה גיל ככה אתה זוכר את הדברים מתגלגלים שם?
חאדר: זהו, השתייכתי ל… למי שהיה נמצא שם, כאילו. תשתייך, אתה רוצה להרגיש שייך, אין לך את המשפחה הגרעינית שלך אז אתה… אני חושב שזה דחף לבני אדם להיות שייך לקבוצה כלשהי. ולצערי הרב אני אני מסתכל עכשיו, אני משחזר את כל בני הכיתה שלי, או נרצחו או התמכרו סמים או מאסרי עולם.
אורי: יו…
חאדר: או בבית משוגעים. וואלה, זה לא קל. עכשיו אני כאילו….
אילן: זה מדהים מה שאתה אומר. זה כאילו סטטיסטיקה ממש מדהימה.
אורי: זה מזעזע.
חאדר: כן.
אורי: ואתה בתוך הסטטיסטיקה הזאת, אם אתה פה איתנו.
חאדר: ברור, ברור. כאילו אני… אמיתי, אני מנסה כאילו לחפש אחד כאילו שהצליח בחיים שלו, זה לא…
אילן: איזה סמים פגשת בהתחלה?
חאדר: היה תקופה זה חשיש והיה… אחרי כמה שנים היה כיף, היה זה… ושם זה התחיל כאילו.
אילן: כסף, מאיפה יש לך לקנות?
חאדר: משפחה היו שמים כאילו לדברים וכל… והיינו, אני זוכר כאילו שגנבתי בגיל 10 פעם ראשונה, כי רציתי להשתייך ורציתי להרגיש בוגר והייתי משקר בגיל שלי, כאילו יותר גדול.
אורי: היית אומר שאתה יותר גדול.
חאדר: כן יותר גדול. ושם זה התגלגל. ואני זוכר שהגניבה שלי הראשונה הייתה, נכנסנו למשרד, הייתי ממש קטן והם היו הפרש של 10 שנים לפחות, גנבו את הכספים ואני פתחתי את המקרר כאן גנבתי זה…
אורי: שוקו. שוקו ולחמניה.
חאדר: כן. אתה מבין את ה… ההרגשה הנפשית שחסר, אז זה עובר לכל מיני תחומי חיים. זה לאוכל, אם זה… גם בפנימיה בכלל, האוכל שלהם כמו… אתה יודע… אחת שתיים…
אורי: מגעיל.
חאדר: כן…
אורי: אז אתה בעצם אומר שבגיל 9, 10, אתה כבר מעשן חשיש.
חאדר: כן. מתי שהזדמן לי כאילו והיה מזדמן לצערי הרב כל הזמן שם, אתה מבין יענו… יעני התמכרות קיבלתי בחינם גם. כל יום, אם לא מזה מעשנים, זה הייתה האווירה שנמצאת שם.
אורי: וזה הלך והתפתח לעוד סמים?
חאדר: ברור, בטח. זה התפתח לגניבות. התחלתי לגנוב בשביל להרגיש… הציעו לי אקסטות בגיל 11. התחלתי עם האקסטות ו… אז הם גונבים-אני גונב, הם עושים-אני עושה, מעשנים אני מע… אי אפשר כאילו להיות בצד השני עם קבוצה כזאת.
אורי: כי להיות כאילו להיות בצד השני זה להיות לבד בעצם.
חאדר: אני בעצם כאילו הייתי בורח מהלבד הזה.
אילן: בוא רגע נסתכל על זה בעיניים של אז: אתה חלק מהחבורה, אתה לא לבד, אתה עושה, יש לך ריגושים בחיים, זה ריגושים, זה אדרנלין מטורף! פריצות, להשתמש, להרגיש חלק. זאת אומרת, יש, יש אקשן בחיים. יש סוטול, אתה עוד לא מכור, אז בעיניים של אז, אני לא מבין איפה הבעיה כל כך.
חאדר: זה מפחיד להיות בחבורה כזאת. אני בעצם גם ברחתי מהפחד של ה… של האלימות בחברה הערבית, מצד של האינתיפאדה שהייתה. זה לא כל כך קל. אני חוויתי הרבה טראומות. אם אני חוזר קצת, כאילו משחזר תמונות, כמה ראיתי אנשים נהרגו לי מולי, זה הסמים כאילו, היה איך אומרים? ז'ונגלר. באו עליי 100%.
אורי: התלבשו עליך טוב.
חאדר: כן, כאילו… אני זוכר שהשתמשתי כאילו בסמים יותר מסוכנים, בגיל 12 זה התחיל.
אורי: מה זה סמים יותר מסוכנים?
חאדר: חומר. הרואין.
אורי: הזרקת בגיל 12?
חאדר: כן. ובגיל 13 הייתי הצעיר ביותר במדינה, הייתי ב… ליפתא.
אורי בתדהמה: וואלה! שברת שיא. זה גמילה.
חאדר: כן.
אילן: כן.
חאדר: הייתה גמילה לנוער…
אילן: כבר בגיל 13. איך… מי, מי עלה על זה שאתה, שאתה מכור?
אורי: מורים?
חאדר: לא רק מורים, כאילו ב… היה כל… כביכול נורמלי והמשפחה יודעים שזה היה חשיש, גראס, כל מיני. לפעמים אקסטות.
אילן: ידעו?
חאדר: ידעו.
אילן: איך ידעו?
חאדר: כולם.
אורי: תשמע, הוא גם אמר לך איזה מין משפחה יש לו. זה לא כאילו אנשים קלולסים שאין להם מושג מה זה הדברים האלה. הם מבינים עניין.
אילן: זה שוק בשביל ההורים לגלות שילד בן 13, הבן שלהם, משתמש בהרואין. זה שוק!
חאדר: כן אבל היום מסתכלים על בני דודים שלי שהם כאילו מכורים כרוניים, אז חשבו שזה אחרת.
אורי: שאתה תהיה בסדר.
חאדר: כן. לא ציפו שאני אגיע לנקודה הזאתי, חשבו כי עדיין בשליטה. ו…
אילן: התדרדרות מטורפת: מגיל 9 עד גיל 12, 13…
אורי: תיק - תק.
אילן: אז מה קורה אחרי ליפתא?
חאדר: זהו חלאס, הכל נשבר אני אומר…
אורי: העולם גדול, פתוח.
חאדר: זה… כן… עזבתי את הבית ספר, נשארתי בבית. אז עכשיו בני דודים שלי כאילו 24/7 מולי.
אורי: המשתמשים.
חאדר: כן.
אילן: אתה כבר בעל ניסיון.
חאדר: כן. ואני זוכר שלקחתי פס הראשון, עולם אחר לגמרי. את כל מה שחוויתי- טראומות, פחדים, בדידות, כל הלך. והתחלתי לרדוף ללא מעצור אחרי זה.
אילן: היה לך טוב שם, בפס הראשון.
חאדר: ברור. אני לא יכול להסביר את זה.
אורי: כמה זמן ככה הלכת עם הטירוף הזה של להשתמש בסם שכל כך תפס אותך?
חאדר: 28 שנה.
אורי: אה, וואו!
חאדר: כן.
אורי: מה קורה, טוב…
אילן: הפס, מה שנקרא, הפס הראשון היה ארוך.
חאדר: כן.
אילן: אוקיי. אחרי ליפתא היית בן 14, 13, משהו כזה? מה? אתה חוזר הביתה לבית לחם.
חאדר: משתמש ישר.
אילן: משתמש. אבל מה, מה עושה? מה? אתה מתחיל להתערבב עם בני דודים שלך? מה… מה עושה?
חאדר: רק איתם. קודם כל היה לי… התפתח איזה מן התנגדות להורים שלי. לא מותר לכם להגיד לי כלום או להעיר לי…
אורי: התמרדת.
חאדר: בדיוק.
אילן: גיל ההתבגרות.
חאדר: לא, לא, לא עניין של התבגרות, זה מן התחושות שהרגשתי שאני נטוש בזמן שאני הייתי צריך אותם.
אילן: לא סלחת להם.
חאדר: לא סלחתי יותר, נכון.
אילן: אתה לא לומד.
חאדר: כל הזמן עם בני דודים. רוצים לגנוב, למכור. בתקופה הראשונה אתה יודע שיש כוח, יש מאיפה להשיג כסף, הייתי רק ישן בבית שלי רק בשביל לישון.
אורי: הסתבכת עם משטרות?
חאדר: הרבה, כן. הייתי במתחת לגיל על סחר בסמים, פעמיים, מתחת לגיל 18, פעמיים.
אורי: מאסרים? ישבת מאסרים?
חאדר: כן.
אילן: בישראל?
חאדר: בישראל, כן.
אורי: כמה זמן?
חאדר: שנתיים, ארבע, שלוש.
(מוזיקה)
אילן: הפעם הראשונה שאתה… שעוצרים אותך ואתה נכנס לכלא, זה חוויה, זו חוויה טראומטית. זה לא, זה לא משהו שהכרת.
חאדר: את האמת, כאילו הרגשתי את זה וראיתי את זה במקום יותר גדול. כאילו הפשע אצלנו בחברה, אתה תכיר גם מהילדות אם לא תרצה. אבל, פנים מול פנים זה היה קשה, כן. הייתי עם בני נוער וחשבתי שזה יהיה יותר קל כאילו, בני נוער וזה. אבל זה יותר מסובך. צעירים שרוצים להוכיח את עצמם בכל מחיר.
אורי: ואתה מתכוון בתוך הכלא?
חאדר: בתוך הכלא. ועזוב מה שאני מרגיש. אם אני פחד אני… חלאס, נכנסתי איתם, התחלתי לשים על הכוונת מי אני צריך לדקור בשביל לעשות שם, אחרת אתה תחיה כמו עבד בבית סוהר. אם אם אתה לא חזק. אני זוכר בשביל לישון, לנוח ממש, הייתי מקלל או תוקף סוהר בשביל ללכת לבידוד, בשביל לישון הכי בטוח. הכי חופשי. כי בתוך החדרים אין שינה כשיש לך חשבונות, וזה לא קל כאילו.
אורי: יו, איזה מטורף זה.
חאדר: זה לא קל כאילו. אתה תקום אתה תראה מישהו שרף מישהו בשמן זית, הפנים שלו, זה טראומות ש… כן… וראיתי אנשים שהתאבדו, תלו את עצמם בגלל זה.
אורי: ואיך אתה מחזיק מעמד, מבחינה נפשית, בתקופה הזאת? תגיד, אתה לא נכנס לדיכאון או ש… או שהיצר של ההישרדות שלך חזק כל כך שאתה…
חאדר: מצד זה חזק, מצד שני כבר אין… בעולם כזה אין מקום לרגשות ומחשבות שלך. אין. ובגלל זה, אולי אתה שם לב בקבוצות, אני יכול לשתף הרבה על עצמי, אני מדבר בכללי, אבל מה שאני חווה ביום יום אם נפגעתי או הרגשתי מנוצל אני לא יכול לדבר על זה. כי גדלתי ואיך אומרים? כמו פאסט פוד - יאללה, יאללה, אין רגשות, אין מחשבות, תעשה מה שצריך לעשות, וזה מה שהזדמן.
אורי: ובטח ההתמכרות חגגה בתוך הכלא. בטוח.
חאדר: ברור. ברור. כאילו, הכרתי את הקריסטל, את הכדורים.
אילן: אין מחסור בסמים בכלא.
חאדר: אני לא גאה במה שאני אומר אבל לסמים… נותן לך לעשות, כל מיני שיטות להשיג את זה.
אורי: כמו מה?
חאדר: אני זוכר, כאילו הייתי בגרש הרוסים עצור, בחדר 31 ושמעתי שיש, בחדר 1, יש סמים. והמרפאה היא שלוש חדרים מחדר 1. אז דקרתי את עצמי מפה עד פה בשביל לצאת…
אורי: שיו!
חאדר: כן. כן. הסמים עשו…
אורי: עשו עליך עבודה יפה.
חאדר: כן.
אילן: אי שפיות מה שנקרא.
חאדר: כן.
אורי: מה זה? טוטאלית. אני, ממה שאני שומע, יש לך יש לך שני בוסים על הראש: אחד זה הסמים והשני זה המשפחה.
חאדר: והמנטליות של ה… שאנחנו חיים בה.
אילן: יש לך הרבה בוסים ואתה פשוט איננו במקום הזה, חוץ מהעניין הזה שיש לך כעס על ההורים שלך, שננטשת בגיל צעיר, ואתה בתוך הקרחנה הזאת שמנו… אתה מנוהל, אין לך בעצם שיקול דעת.
חאדר: אין שיקול דעת, אין חופש בשביל להרגיש. או… אתה צריך את החומרים האלו בשביל לשרוד עוד יום ועוד יום, כי להיות מפוחד מהמשטרה, מזה, מהגניבות מה… אתה צריך הרבה סמים והרבה אנרגיות, ואין לי את זה. אז אני עשיתי את ההפך: העמסתי את הגוף הראש בהרבה סמים. כאילו שאתה שם את ה… דורך על הגז, אין דרך חזרה. וגם את ההשפעה של החברה, אני לא רוצה לפרט, עשיתי איזה משהו, או אני יכול, דברים שאני יכול, כאילו אני, יריתי על אח שלי בכנסייה.
אורי: (בתדהמה) ירית על אח שלך בכנסייה?
חאדר: כן, כן, כן. ויריתי לאח שלי ברגל שלו.
אילן: למה? כדי…
חאדר: להעביר מסר לחברה- איתי לא מתעסקים.
אילן: והוא לא…
אורי: אבל הוא אח שלך. למה לא לעשות את זה למישהו אחר?
חאדר: זה הרעיון היחידי, בשביל כאילו… רציתי להגיד בצורה, או זו או אחרת, אם אני פגעתי באח שלי ולא עשיתי חשבון אז…
אורי: אז אף אחד לא בטוח ממני.
חאדר: כן ולצערי הרב החברה נתנה לי את זה.
אילן: הגיבה כמו שציפית.
חאדר: לא, אפילו יותר.
אורי: עשתה לך כבוד.
חאדר: כן. פידבקים וסחבקים ולא יודע מה. ואני עליתי על הגל הזה, להגיד לכם את הכנות? זה… ובתוך תוכי, זה לא אני. אני עייף מהחיים, מהילדות, אפילו אתה יודע אני צוחק על זה, אני אומר, אנחנו בתור פלסטינים, שאישה הולכת ללדת, גם הילד הראשון במה הוא נפגש? שני רעולי פנים.
(צוחקים)
חאדר: אתה מבין? לצערי הרב זה ככה, אני צוחק היום על הדברים אבל אין דרך חזרה, אתה מבין? וזהו. כאילו, אפילו אם אתה פורש, אתה נהפך למטרה. למשפחה שלי, אין לך ברירה. אתה ממשיך.
אורי: מה עם חברים, חברים שלך טובים? הם נפגעו בתוך העולם הזה גם?
אילן: יש איזה מקרה מסוים, של חבר או מישהו קרוב אליך, שהצליח לסדוק את השריון הזה שהיה לך, של הסמים?
חאדר: קודם כל אני לא זוכר… אם אתה… זה הכנות שלי. המובן חבר, אני עד עכשיו אני לא יודע מה זה חבר. אם אני בא לפרש את זה וזה. אני לא חוויתי את זה. אנשים שהשתמשתי איתם, כולם רעים, אבל, אחד פחות ואחד, אבל אין טובים, לצערי הרב. כן גם איבדתי כאילו…
אילן: סיטואציה… סיטואציה שבה מישהו שאתה יודע, מישהו שאתה מחשיב אותו אז כחבר, כחבר לעבודה אפילו אם תרצה, וקורה משהו שאתה מצליח לסדוק את השריון הזה של לחדור מבעד לסמים וזה, ופתאום אתה… מרגיש משהו…
אורי: משהו שכואב לך.
חאדר: כן. הבאתי בן דוד שלי, שהיינו כאילו ביחד רוב הזמן, אנחנו אותו גיל, זה לא… זה היה ממש קשה.
אורי: מה היה?
חאדר: נרצח. נרצח.
אילן: היית נוכח בסיטואציה?
חאדר: כן. כן. וואלה, אני מצטער שאני אומר את זה: אם הייתי במקומו היה יותר נוח, מלחיות מפוחד, להרגיש מאוים כל הזמן.
אילן: אז בוא, בוא נדבר קצת על איזה… על נקודה שאתה מתחיל להרגיש את התחתית. נקודה שאתה אתה מרגיש שהדברים סוגרים עליך.
אורי: משהו שאולי גרם לך למפנה.
חאדר: מתי שאבא שלי נפטר.
אילן: מתי זה היה?
חאדר: לפני 9, 7 שנים. והרגשתי את הבן אדם היחיד שתמיד אומר לך "הכל בסדר, אל תדאג, אני איתך", הלך. הייתי כל כך תלותי באבא שלי. מכבד אותו כי זה חלק מהמנטליות, אם הוא נכון, לא נכון. הרגשתי, אמנם כאילו אמא שלי לפניו. גם…
אילן: נפטרה.
חאדר: כן. פתאום כזה. לא הרגשתי כמו של אבא שלי כאילו. אבא היה משהו כאילו. הבן אדם האחרון שאומר לך "הכל בסדר, אל תדאג", הלך, אז זה השפיע עלי מאוד כאילו. לא יודע מה הרגשתי אבל שם התחלתי כאילו, שאני צריך לעשות משהו לשנות את החיים שלי.
אורי: ומה קורה בעצם אחרי המוות של אבא שלך? משהו משתנה?
חאדר: כן.
אורי: איך? אתה 28 שנה משתמש.
חאדר: בדיוק, לא יודע מה קרה אבל, שהלך אבא שלי לעולמו, אני רואה שאני צריך לעשות פרסה ולנסות משהו אחר.
אורי: מה ניסית?
חאדר: ניסיתי לבד.
אורי: להפסיק?
חאדר: להפסיק. נכשלתי. עוד פעם, חזרתי. ובסוף, כאילו היה איש עסקים, את הבן אדם הזה, אני מה זה אסיר תודה לו. היה אוהב אותי מהילדות- בעייתי, כזה שובב.
אורי: קיבל אותך כמו שאתה.
חאדר: כן, הוא מכיר אותי מהילדות, כאילו, איך אומרים? שיש לי את האומץ לעשות הרבה דברים, וזה ההפך מה שהייתי מרגיש, להגיד את הכנות.
אורי: מה, אתה חשבת שאתה פחדן?
חאדר: אני בטח שאני פחדן. אני פחדן, אם לא הייתי פחדן לא הייתי משתמש בסמים. אבל אני מאמין, מהמקום שלי, כאילו, אם בן אדם נורמטיבי עבר רבע מה שעברתי, היה מזמן מתאבד.
אילן: אז מאיפה גייסת את התקווה? בכל זאת, זאת אומרת, אבא שלך, אבא שלך נפטר, עשית כמה מאמצים. לא הצלחת להפסיק…
אורי: לא הצלחת לבד הרי.
אילן: אתה מספר על הקרוב משפחה, איש עסקים.
חאדר: זה היה לפני שאבא שלי נפטר, תקופה מאוד קצרה. הייתי הולך אליו, אני אגיד לו: אין לי חשמל בבית, אין לי זה, אין לי זה, והוא היה אומר: לך, אתה מסטול, אתמול נתתי לך לחשמל. וברגע שאבא שלי נפטר הייתי מול… 20 מטר מהחנות שלו, אני זוכר ואני נכנסתי לאיש עסקים הזה וביקשתי את העזרה, הרגשתי שאני לא יכול לעמוד על הרגליים. והוא בא ועשה מה שצריך, לקח אותי, עשינו מה שצריך לאבא ואחרי כמה ימים כאילו הלכתי לבקש כסף הוא אומר לי: "אתה רוצה כסף לסמים או ללכת לגמילה?" ישר אמרתי לו "לגמילה".
אורי: התכוונת לזה?
חאדר: לא יודע. וואלה הלכתי. כאילו, הצלחתי להביא כמה חודשים נקי ו… משם התחיל את השינוי בחיים שלי. יצאתי מהגמילה, הוא איש עסקים ומתעסק ביהלומים, בתיירות, בכל מיני. אמר לי: "מה אתה רוצה לעבוד? אתה מדבר שפות וזה?" אמרתי לו: "עזוב אותי אני… תן, תן, שים אותי בשמירה בחוץ… לעשות מה שאני יודע לעשות". ושם, לאט-לאט כאילו התגלגלתי, התחלתי להיכנס בפנים. באיזה יום הוא אמר לי: "אני רוצה אותך, יש לי הרבה תיירים ואלו עשירים" ואני קומבינטור, אני יכול למכור סיפורים לתיירים, מה שאתה רוצה. ומכרתי בסכום מאוד גדול ביום הראשון שלי. אז הוא אמר לי: "אתה יותר לא תצא בחוץ אתה, רק בפנים".
אורי: אבל זה לעשות כסף. איך אתה מחזיק מעמד ועולה על חיים של מה שאנחנו קוראים לו החלמה? כמו שאמרנו, נפגשנו בקבוצות מכורים אנונימיים, שם זה לא רק להיות נקי הרי. שם זה יש איזה שהיא תוכנית, יש איזה שהוא עקרונות רוחניים, בלה, בלה, בלה, לא חשוב עכשיו. איפה מלתחמן תיירים, להפוך להיות בן אדם שהוא חי חיים שהם לא רק - אני לא משתמש בסמים, אלא גם משנה את החיים שלי בצורה עמוקה יותר.
חאדר: אני המשכתי שם אצלו תקופה, כאילו, לא קצרה. ומה שהחזיק אותי, אני מאמין, שהוא החליט שאני אהיה איתו בכל מקום שהוא הולך.
אורי: האמין בך.
חאדר: ומשם התחלתי לחשוב, אני לא יכול להיות לבד. אין אבא, אין אמא, אין מישהו מבשל, אין, אין. גם זה, אני חושב שזה היה לי דחף להיות עם בת זוג. מצאתי אותה כאילו. והתחתנתי, כאילו, איך אומרים…
אילן: מה זה התחתנת? כאילו פגשת מישהי.
חאדר: כן.
אורי: האישה שלך שהיא מרצה, נכון? אמרת. סיפרת לי.
חאדר: מרצה באוניברסיטה.
אילן: היא ידעה עליך? שמעה עליך? ידעה שאתה…
חאדר: סיפרתי לה הכל כאילו.
אורי: היא מבית לחם?
חאדר: לא. מרמאללה.
אילן: איפה פגשת אותה?
חאדר: באוניברסיטה, פעם ראשונה.
אורי: מה עשית שם?
חאדר: היו הרצאות על סמים, ביום הסמים העולמי, ב-26/9 אני חושב. כל שנה ביום הזה, כאילו, משרד הבריאות, מחלק סמים (המנהל לאכיפת הסמים), כל מיני ארגונים שהם כאילו הולכים לבית ספר. הרגשתי שאני צריך להיות בתחום הזה. כאילו, במילים אחרות: לא… ניסיתי כמיטב יכולתי להעביר מסר שלא מישהו אחר יעבור מה שעברתי, פשוט מהסמים.
אורי: אז אתה דיברת עם הסטודנטים?
חאדר: כן. כאילו יצאתי, אני זוכר, פעם ראשונה לקחתי מיקרופון ודיברתי, והייתה איזה בחורה שכנראה מתביישת להגיד שאבא שלה יש לו בעיה, והיא צריכה עזרה, אז ביקשה מאשתי… עכשיו…
אורי: מי שהיום אשתך.
חאדר: כן. נתתי לה את המספר ולקחתי את המספר שלה. וכאילו, ראיתי אותה פעם ראשונה, אהבתי אותה, אז אמרתי לה: יאללה, עוד קומבינה בחיים. מה יקרה? (צוחקים) ביקשתי את הטלפון. ומשם כאילו, אחרי שהתחתנתי, התחילה הקורונה ואני זוכר איך המחלה עבדה עליי, קורונה, אנשים מתים, סוף העולם, זה מה שהראש שלי מספר לי. אז אמרתי יאללה כאילו, קצת פיקניק, להשתמש לפני שנמות, יעני, זה הכנות שלי.
אורי: ועד אותו שלב, אתה כבר נקי כמה שנים בכוחות עצמך?
חאדר: כן.
אורי: שזה גם לא צחוק.
חאדר: כן. ואחרי הנישואים כאילו, הרגשתי אחרת. שאני לא לבד. הרגשתי אחריות כלפיה.
אילן: זה מספיק? אתה יודע, אנחנו מכורים, אנחנו לפעמים, אנחנו מספרים לעצמנו איזה סיפור בסיטואציה מסוימת, שלפעמים לא מספיק רק בן זוג או בת זוג, שאתה אומר: מה לא נעים, לא יעשה לה את זה, אפילו ילדים לפעמים. שאתה אומר: בסדר, רק פעם אחת, אחרי זה יהיה בסדר, אני אתיישר. עוד פעם…
אורי: הנה אז…
אילן: מה בעצם זה שהיא בחיים שלך זה מה שמאפשר לך להתגבר על ה… ברגעים של קושי? ברגעים שיש לך דודא (Duda) חזקה? ברגעים שהראש שלך מספר לך תסריט מסוים שפעם אחת זה בסדר? זאת אומרת, היא עומדת בינך לבין השימוש?
חאדר: ב-90% כן.
אילן: התחתנת טוב.
חאדר: כן.
אילן: ספר לנו רגע על הפגישה הראשונה שלך של ה-NA, שאתה מגיע אליה בתל אביב. איך אתה מגיע לפגישה…
חאדר: זה היה בזום. פגישה שלי הראשונה, בזום. זה התחיל איתי בקורונה. אחרי נפילה קצרה, דרך חבר מהזום, הוא שלח לי: תשאר איתנו ו… ו… ו… ווואלה זה עבד! לא היה כאילו לצאת מהבית, השגעונות ואני לא יודע אם זה מחוסר ברירה, בגלל שהיה סגר או… אבל זה תפס, הרגשתי ש…
אילן: פעם ראשונה בעצם שאתה לוקח חלק בפגישה שיש בעוד מכורים.
חאדר: כן. ואחרי 3 חודש התחלתי לשרת בזום.
אילן: להנחות קבוצות אתה מתכוון.
חאדר: כן.
אורי: מתי התחלת ללכת פיזית לקבוצות?
חאדר: אחרי הקורונה.
אורי: בקבוצות שאני ואתה נפגשנו?
חאדר: כן.
אורי: אז בתל אביב?
אילן: בתל אביב.
חאדר: כן.
אורי: אתה הולך רק בתל אביב?
חאדר: לא, זה כאילו הייתי עובד פה…
אילן: התחלת לעבוד בתל אביב בעצם. אנחנו לא…
חאדר: כן.
אורי: בבית מלון.
חאדר: כן. בבית מלון ודרך ענת בזום. אז אמרה לי יש לך פה, יש לך שם. אז אמרתי: יאללה. אנא עארף, אוהב לנסות.
אילן: מה אתה… איזה אנשים אתה פוגש בקבוצה?
חאדר: וואלה (צוחק), זה מצחיק. למה אני צוחק? הפגישה הראשונה שלי, נכנסתי, הייתה פגישה של להט''בים (צוחקים) ואני מסתכל, הכל מוזר לי. את האמת. אני אומר מה? איך…
אורי: ברוטשילד, ברוטשילד בתל אביב.
חאדר: כן. אני אומר: יא רבאק, החליפו את הדגל של המדינה? אני לא יודע שאלו להט''בים ואני בא ממקום קשה, שהוא שופט אנשים האלו בצורה חזקה.
אילן: כולל אותך.
חאדר: גם. כי זה המחשבות שהיו מתרחשים מסביבי ומשם זה התחיל כאילו. לא קיבלתי את זה, חודשיים לא חזרתי ו… עד ששאלתי אחד מהאנשים בזום, אמר לי: "לא, יש להם יום מסוים" כאילו, הרגשתי התנגדות. ודיברנו אני ואורי…
אורי: כן! ובדיוק דיברנו לפני יומיים אחרי קבוצה על זה.
חאדר: ואני שאלתי את עצמי, אני אומר: אם אתה היחיד הפלסטיני שבא ל… וזה אמיתי, אני היחידי, כאילו מהרשות, שבא לקבוצות במדינת ישראל. והם כל הקבוצות, כולל את הלהט''בים, מסתייגים מזה שאתה פלסטיני. מה תעושה? אז פה כאילו אני אומר: אם הם מקבלים אותך כפלסטיני, אמנם שיש סכסוך משוגע ומקבלים אותך ונותנים לך כבוד, למה אתה לא תקבל? אתה לא צריך להסכים. וואלה זרמתי. כאילו, עכשיו אני הולך לכל קבוצה. וכל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה ואני יכול להיות מה שאני רוצה כאילו, כללים חדשים בחיים שלי, כאילו, יותר פשוטים, יותר...
אילן: זה, זה פער עצום, כשאני מנסה לחשוב על הסיטואציה כשאתה מגיע בפעם הראשונה, גם… או לפנימיה, שאתה חבר חדש בפנימיה. או שאתה חבר חדש בכלא. פתאום אתה חבר חדש ב…
אורי: מקום שמחבקים אותך.
אילן: כן. כאילו פעם ראשונה אתה בא למקום כזה ואתה…
אורי: ועוד להט''בים.
אילן: ואתה לא צריך להיות, אתה לא צריך לנהוג באופן אלים או באופן… זאת אומרת, אתה יכול לשתוק גם, אתה לא חייב לעשות כלום. איזה חוויה זאת?
חאדר: תראה בהתחלה לא זיהיתי מה הייתי מרגיש, לא… במיוחד זוכר, אורי, שהייתי שם את הגב שלי על הקיר? והכיסא ממול, עושה מרחק כאילו…
אילן: שלא יתקרבו אלייך.
חאדר: שלא יתקרבו, שגם אני אצליח לזהות מי הם… נגד מי, אולי יש לי מישהו חשבונות מהבית סוהר וזה הלך איתי הרבה. עד שכאילו ראיתי את זה אחרת- במעשים שלהם, אוהבים אותך, בוא נשתה קפה, בא זה מדבר ו… וואלה קיבלתי כאילו השתייכות במקום שהיה חסר לי משנות חשב, איך אומרים? אני וואלה, אני היום, אולי אורי, אני מה זה מרגיש שאני מקובל מעל ומעבר. בזום, בקבוצות. מרגיש הרבה אנשים אוהבים להיות בחברתי, לדבר איתי וזה, זה מתנה. זה מתנה.
ואז זה התגלגל, צעד, מסורות ואמנם עד עכשיו אני לא מבין הכל, אבל אני מצליח לקלוט דברים שלא היו לי בחיים. כאילו, במיוחד צעד 123 או אהבת חינם או קבלה. וואלה, זה לא היה… אלו המילים אומנם שלמדתי והייתי בתי ספר, ופה לא שמעתי על זה.
(מוזיקה)
אילן: אתה בעצם חי סוג של חיים כפולים.
חאדר: כן.
אילן: אתה מצד אחד החיים שלך נמצאים ברשות. אתה חי חיים בתוך חברה מסוימת, עם קודים מסוימים. ברשות אין קבוצות NA, נכון?
חאדר: אין.
אילן: אתה חשבת, דרך אגב, יש לזה מקום נראה לך? לקבוצות תמיכה?
חאדר: בעתיד הקרוב לא. לא.
אילן: אתה יודע דרך אגב איפה החברותא (NA) הכי גדולה בעולם?
חאדר: באיראן.
אילן: נכון. יפה. אז אני אומר: זה לא ש…זה לא שמשטר בהכרח מונע קבוצות תמיכה.
חאדר: כאילו תראה, אני כשאני חושב על זה כאילו, שניגשתי לכל מיני… משרד הבריאות, מחלק סמים, העיריות, כאילו, אני לא יכול להשכיר חדר עכשיו ולעזוב את העבודה וללכת לחפש חבר נקי ולהתחיל קבוצה. אני צריך כאילו כוח יותר גדול ממני.
אילן: מה הסיכוי של מכור פעיל ברשות למצוא עזרה, למצוא פתרון?
חאדר: נמוך מאוד. נמוך מאוד, מאוד.
אורי: למרות שהיום, הוא מצא את הפתרון דרך הזום.
אילן: כן.
חאדר: כן. זה כל כך קשה מהרבה… המכור אצלנו, הבן אדם הדחוי ביותר בכל חברה ואם יש תיקים באפלה מפילים על המכור.
אילן: מממ…
אורי: אוהו. תגיד אתה… אמרנו שאתה חי סוג של חיים כפולים: אתה עובד בתל אביב, אתה הולך לקבוצות בתל אביב וזה, אחרי זה אתה חוזר לרשות. ואתה חווה חוויות. כשאתה חוזר לרשות יוצא לך לשתף מישהו בחוויות שלך מהקבוצות תמיכה נגיד בתל אביב?
חאדר: כל הזמן.
אורי: את מי? את אשתך?
חאדר: לא רק. כאילו, חברים, אנשים שאני עובד איתם.
אורי: ומה הם אומרים? לא מעניין אותם?
חאדר: לא, הם מתעניינים, מתעניינים. אבל אתה יודע, את העולם הנורמטיבי זה קצת… כל אחד חי בשלו. הוא יכול להקשיב לך עד מידה מסוימת והוא חוזר ל…
אורי: לחיים שלו.
חאדר: לחיים שלו כאילו. באופן אישי אתה מרגיש שהם שמחים ויש הרבה שתומכים. אבל נגיד מבחינה ממשלתית, משטרה, בתי משפט, משרד הבריאות, הם מנסים לעשות את הדברים, במיוחד משרד הבריאות, במקום כאילו… איך שהם מבינים את זה. לא איך ש… כמו שצריך.
אילן: ומה, מה אומרים על זה שאתה מבלה בעצם, בחברת יהודים?
חאדר: אה… זה… אני לא מתייחס לזה, כאילו, זה מה שאני… זה… יש לי חברים מפה, חברים משם, מכל מקום. וגם… תראה, הם גם קשורים בצורה זו או אחרת, יעני…
אילן: ברור.
חאדר: מה… הם פה גם.
אילן: אמרת שיש לך, שאתה מספר או משתף את זה עם חברים. כשאתה אומר חברים, זה חברים מפעם או חברים חדשים?
חאדר: קודם כל אנשים שלא משתמשים, זה אחד. אבל אנשים כאילו שיצרתי איתם קשר דרך העבודה, דרך זה, לא יודע… עדיין לא בטוח אם אני אגיד חברים או זה, אבל אלו אנשים שאני מכיר.
אורי: כן. אתה מאוד זהיר במילה הזאת הא?
חאדר: לא יודע… זה הכנות שלי. לא יודע מה המובן, מה הגבולות של חבר, אצלי קצת יותר רחוק מאחרים ולאחרים זווית מבט אחרת.
אורי: תגיד, איך זה עכשיו, בשביל ילד שבעצם גדל בתוך אינתיפאדה, לחיות ולשבת ולשתף מהעומק הלב שלו עם יהודים אחרים, בתל אביב?
חאדר: זה לא פשוט, זה אחד. כאילו, אני לא כל דבר שמשתף בכנות, אלה הם חברים בארבע עיניים מחוץ לקבוצה, יש כמה שכן אני משתף. כי מצד אחד, זה… אני מנסה להתרחק מפוליטיקה, זה אחד. אני חווה רגשות שאני עובר את המחסום. קם ארבע בבוקר, אני מסתכל, במחסום אני עומד שעתיים בגלל החייל שבא לו להיות על הפייסבוק. משאיר איזה אלפיים עובד. זה סוחט אותך רגשית. אבל אני באופן אישי לא בגלל ה-NA. אני בא להחלים. ואני יכול לשתף חבר מחוץ ל-NA להוציא את החבר… את ה…
אורי: חבר נקי אתה מתכוון מה…
חאדר: כן. מחוץ לקבוצה, לשתף על הדברים, שאם זה נוגע בפוליטיקה או בדת, אני מאוד זהיר. וסיפרתי לך שלשום…
אורי: כן, איתי דווקא כן עשית שיחות כאלה.
חאדר: הוא קרא לי שבוע שעבר, אני משתף שקשה לי ברשות ואין קבוצות ואין את התמיכה וזה… בא איזה חבר, אומר לי: "אתה יודע מה, אחי, אמנם שאני בעל דעות קיצוניות, ימניות, אבל אני אוהב אותך. שיתפתי את אורי. אני אומר: יא רבאק, מה הוא מנסה להגיד? אתה מבין? אבל יש הכל מהכל. יש אנשים שאני קרוב יותר, יש אנשים כאלה. אני מתמודד עם זה, אבל אין לי… אני אישית, אני אישית ותראה, אני ברדיו ואני אומר משהו חשוב, מה שאני מאמין בו. זה קצת דיברנו על זה. אני אין לי בעיה עם שום אף אחד. אני מה שהמצפון שלי אומר לי אני עושה. אני לא מושפע משום דעה, משני צדדים. אני עושה מה שנוח לי ואני ימשיך להיות קרוב לכל האנשים. ואני אלחם בשביל זה. נקודה.
(מוזיקה)
אורי: חאדר.
אילן: חאדר, בהחלט תודה שבאת.
אורי: גם אנחנו אוהבים אותך. תודה שבאת.
אילן: תודה ומה שנקרא תחזור הביתה בשלום.
חאדר: בעזרת השם.
אילן: אתה יודע? למרות שהקשבתי לחאדר והייתי בתוך השיחה איתו, יש דבר שכל הזמן חשבתי עליו ברקע, וזה כמה אני פריבילגי, במובן שיש לי כל יום ליד הבית 4 או 5 פגישות NA, שאני יכול לבחור ללכת אליהם. ויש לי די הרבה חברים שאני יכול להתקשר אליהם כשאני רוצה. בעוד שחאדר צריך לעשות מאמץ מטורף. הוא צריך לקום ב-4 בבוקר, לעשות את הדרך, לעבור מחסומים, כל זה כדי להגיע לקבוצת NA אחת. וזה גרם לי מאוד להעריך את המאמץ הגדול והאמיתי שהוא עושה כדי לשמור על היום הנקי שלו.
אורי: והוא באמת עושה מאמץ אדיר. אני רואה אותו בהרבה קבוצות, כל זמן שהוא יכול. לפעמים הוא נעלם לחודשים פתאום כי הוא לא יכול, ענייני אישורים וכאלה. אבל כשהוא שם הוא לגמרי שם. מה שלי זה גרם לחשוב מתוך, לאו דווקא מהשיחה, אלא מהיכרות איתו, תראה, בוא נדבר דוגרי, אני גר בסביבה מאוד הומוגנית בתל אביב, ורק בקבוצות… אתה יודע, אומרים בזה, "שתלך לצבא תפגוש את ישראל", אני עדיין פוגש את ישראל. עכשיו, אני פוגש לא רק את ישראל, אני פוגש גם את הרשות (אילן צוחק). ואני שמח על זה. אני שמח על ההזדמנות הזאת, באמת. אני שמח שאנחנו מכירים.
אילן: בהחלט, זה זכות.
אורי: האזנתם והאזנתן להסכת "מכורים".
המפיק שלנו ניר גורלי ועורכת אותנו דניאל מאורר.
אילן: אפשר להאזין לכל הפרקים שלנו בספוטיפיי, באפל, באפליקציה או באתר של כאן ובכל מקום בו אתם רגילים להאזין לפודקאסטים.
אורי: נשמח מאוד אם תדרגו את "מכורים" בפלטפורמות השונות ותשתפו, עם מי שזה עשוי לעניין אותם.
אילן: חשוב לציין שאנחנו לא הסכת שמדבר בשם ומייצג את מכורים אנונימיים, אלא שזה פשוט מה שעבד ועובד בשבילנו וגם בשביל חאדר. ולכן אם אתם חושבים שאולי יש לכם בעיית התמכרות לסמים, אנחנו מציעים להתקשר לקו המידע של מכורים אנונימיים, בטלפון 033747474 ולדבר עם מישהו שיכול לעזור או, אורי, מה עוד אפשר לעשות?
אורי: תראה, אפשר לעשות דברים שאנשים צעירים עושים, לא כמוך.
אילן: כמו למשל?
אורי: להיכנס לאינטרנט פשוט לאתר של מכורים אנונימיים במקום להתקשר. אבל הכל Cool, מה שעובד בשבילכם. naisrael.org.il או שפשוט תחפשו בגוגל מכורים אנונימיים.
אילן: תגיד מה מה הסוד שלך?
אורי: הסוד שלי? אני ממשיך לבוא. מה שלך?
אילן: גם.
אורי: אתה מעתיק ממני?
אילן: ברור.
(מוזיקת סיום)
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments