אייל הוא גרוש 2+ ונשוי בשנית שנקי כבר 11 שנה. מאז שהוא זוכר את עצמו היה מעורב בעבריינות, מאסרים ואלימות. ובכל זאת אורי ואילן מצאו איתו מכנה משותף. היכן סיפורי חייהם השונים משיקים ומה למדו שלושתם על פתיחות ורגישות?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/05/2022.
[פרסומת]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
אייל: בשכונה בגבעת שמואל, שתיים, שלוש בלילה, הייתי הולך ברחוב וצועק "אני הבן של השטן, אני הבן של השד". והאמנתי לזה. שנולדתי, וככה אני אמות, בדרך הזאת. סמים, אלכוהול, אלימות, משטרות, רדיפות, בריחות. האמנתי שיש אנשים שנולדו לעשות טוב, לחיות טוב, ויש אנשים שנולדו לחיות בדרך הזאת. היה נראה לי חיים משמעותיים, ומי שעובד הם חיים יבשים. ולא פעם ולא פעמיים אמרתי בחיים "מי שלא משתמש הוא אידיוט". עכשיו שאני נקי 11 שנים אני עדיין אומר את זה [מתחיל לצחוק] "מי שלא משתמש הוא אידיוט".
[מוזיקת פתיחה]
קריינית: "מכורים" - שיחות על התמכרות לסמים עם מי שהגיעו לתחתית והצליחו לחזור לחיים.
[מוזיקה]
אילן: לא היה כיף, אה, אורי?
אורי: ההתמכרות? היו קטעים כיפיים. הרוב המוחלט היה זוועות עולם.
אילן: חבל לך על הזמן. ועם זאת אני לא מצטער. וואלה, זה צ'ק ששילמתי, מאחוריי, ואני לא מצטער על זה.
אורי: אתה לא מצטער כי… כי… כי הברירה שלך היום זה או להצטער או לא להצטער.
אילן: כן, אני יכול… דווקא היום אני שמח על כך, בהרבה מובנים.
אורי: תסביר לי.
אילן: בן כמה אתה?
אורי: אני 20 שנה פחות ממך. בוא נאמר כך.
אילן: יפה.
אורי: אני בן 38.
אילן: יצאת מזה יפה. הוצאת אותי פחות.
אורי [צוחק] כן, ייבשתי אותך. [שניהם צוחקים] דבר אליי.
אילן: מה הסיכוי, אני שואל אותך, מה הסיכוי שאתה ואני, אנשים ש-20 שנה מפרידים ביניהם, אחד באמצע החיים, אחד, כמו שהצגת את זה, בשלהי חייו…
אורי: [מתפקע מצחוק] על ערש דווי.
אילן: [צוחק] כן. נפגשים והופכים להיות חברים. חברים, אני לא מתכוון איתך… אני לא מתכוון לומר חברים במובן השטחי של הדבר, אלא חברים שיכולים לדבר בכנות אחד עם השני. חברים שנמצאים אחד בשביל השני. הסיכוי, אתה מסכים איתי שהוא קלוש.
אורי: קלוש לחלוטין.
אילן: ועל כן אני לא מצטער. וגם אייל, שתכף נדבר איתו, מה הסיכוי שאתה, בנפרד, או אני בנפרד, שלא לדבר על שנינו, והוא, נהפוך להיות חברים?
אורי: תראה, כמו ששמענו כבר בטיזר, סביר מאוד להניח שלא היינו מוצאים שום דבר במשותף עד שהגענו למקום הזה של החלמה מהתמכרות. אבל משהגענו למקום הזה, אני יכול להגיד לך על אייל, שהוא בן אדם, אייל הוא בן אדם שאולי לא הייתי מדמיין פעם שזה יהיה האיש שיוכל ללמד אותי הרבה, אבל אתה יודע, טעיתי.
אילן: אהלן אייל, מה העניינים?
אייל: אהלן אילן, אהלן אורי. מקווה שהמורה שלי מכיתה ב' שומעת את זה.
אילן: רגע היית… אתה היית מאלה שאמרו שאתה יכול אבל אתה לא רוצה?
אייל: לא. אני הייתי מאלה שאמרו שהוא לא… לא יכול גם אם הוא רוצה. [כולם פורצים בצחוק]
אילן: אין פוטנציאל.
אייל: אין פו… יש כאלו שאמרו "תשמע, יש לו פוטנציאל, רק הוא לא ממומש. אפילו פוטנציאל לא… היא לא הזכירה שמה".
אורי: [עדיין צוחק] רגע, אבל אייל, לפני שאנחנו הולכים לפוטנציאל הלא ממומש הזה שלך בילדות, בוא תספר לנו קצת רגע, בן כמה אתה? כמה זמן אתה נקי? מה אתה עושה? קצת עליך.
אייל: אז ככה, אני בן 48, נקי 11 שנה, חודשיים ו-27 ימים, כרגע אני מתעסק בפיקוח וניהול פרויקטים, לומד יזמות, עצמאי, נשוי, פעם שנייה, תינוקת בת שבעה חודשים…
אורי: הופה.
אייל: כן, מרגש. שתי בנות, אחת בת 24, אחת בת 18, מהנישואים הקודמים, והנה אני פה.
אילן: איפה גדלת?
אייל: אני גדלתי בגבעת שמואל. זכרונות מדהימים מהשכונה.
אילן: מה? תן, תן איזה דוגמה.
אייל: פרדסים, סוסים, חמורים, חופש, בארות שהפכו לבריכות, עצים, נוף ילדותי.
אילן: נשמע פסטורלי.
אורי: כן, נשמע אחלה. היית כזה ילד שכונה? כאילו כל הזמן היית ב…
אייל: לגמרי.
אורי: בשכונה? או…
אייל: לגמרי.
אורי: שיצאת הרבה גם.
אייל: לא יודע איך אפשר להסביר את זה במילים, עד כמה ילד שכונה הייתי.
אילן: ואיפה… איפה נכנס באמת, אמרת מקודם על מורה בכיתה ב', איפה נכנס הבית ספר? עניין המסגרת?
אייל: אותי העיפו בכיתה ב'.
אילן: מה זה העיפו?
אייל: אני… ילד שכונה, ילד רחוב, שהייתי בא עם החמור לבית ספר [כולם פורצים בצחוק]. כן. ממש ככה.
אילן: חשבו אתה משיח.
אייל: הייתי בא עם החמור. לא אוהב לימודים, לא אוהב מסגרות, לא אוהב משמעת, לא אוהב מרות.
אילן: וכשאתה אומר בית ספר, אז מה? סנדוויץ' לבית ספר, הורים הולכים ל…
אייל: אה, לא ממש. אני לא הייתה לי ילדות…
אילן: לאסיפת הורים?
אייל: לא, לא היה לי סוג כזה של ילדות. בוא אני אספר לך סיפור יפה: בגיל חמש הלכתי לגן, לבד. יום אחד גנבתי חלווה. לא יום אחד, יום אחד תפסו אותי גונב חלווה.
אילן: כן, זה תיאור יותר מדויק נראה לי.
אייל: כן, עד שתפסו אותי, אני מניח שגנבתי לא פעם ולא פעמיים. אבל כשתפסו אותי, נתנו לי סטירה. אה… אני זוכר את הסטירה הזאת עד היום. גם את השם של המוכר. אפשר להזכיר שם?
אילן: בטח.
אייל: בלוקה בגבעת שמואל [אילן צוחק]. אז אם יש איזה מאזין שמהסביבה, הוא בטח מכיר.
אורי: תשמע, השיטה הייתה במקום לגנוב, לרשום על אמא של עופר במכולת. זה מה שאני הייתי עושה.
אייל: כן, אה…
אורי: מה צריך לגנוב? שהיא תשלם, היא פשוט לא יודעת שהיא צריכה.
אייל: אז גנבתי חלווה, תפסו אותי, נתנו לי סטירה. מאז לא הייתי הולך דרך המקום הזה. הייתי חותך דרך הפרדסים לגן, ילד בן חמש. עד שזה נודע לאבא שלי. אבל היום כשאני נזכר בסטירה הזאת, זה מלמד אותי משהו, של מה זה להבין, ומה זה לקבל. אז שקיבלתי סטירה, הבנתי שאסור לגנוב. הבנתי שאם אתה גונב…
אילן: יש מחיר.
אייל: אתה מקבל סטירה.
אילן: יש מחיר.
אייל: סטירה.
אורי: אבל זה לא אומר שקיבלת על עצמך לא לגנוב.
אייל: לא קיבלתי. עד גיל ארבעים המשכתי. עכשיו, הגניבה היא מטאפורית, כן?
אורי: אתה מסתיר…
אייל: כל מה שאתה עושה, משהו שהוא לא נכון, יש מחיר. סטירה, מאסר, מעצר.
אורי: זהו, גם הסטירות הן מטאפוריות. בטח אכלת עוד לא מעט…
אייל: כן…
אורי: כאלה בדרך.
אייל: כן, עד גיל ארבעים המשכתי לעשות דברים שאני יודע בוודאות שאסור לעשות אותם, והמשכתי לעשות.
אילן: אז בוא נדבר רגע על המחירון.
אייל: אוקיי.
אילן: זאת אומרת, המחירון הזה, באיזשהו… משלב מסוים, אתה מתחיל להיות מודע, אתה מתחיל להיות מודע למחירון ולסיכון שאתה לוקח גם.
אייל: אתה מתחיל להיות מודע למחירון, לסיכון…
אילן: ולרווח.
אייל: ולמחיר ה… קרא לזה במרכאות, "התהילה" של אם אתה מצליח. מה קורה שאתה מצליח לעשות ולא נתפס?
אילן: אתה מדבר עכשיו על רווח רגשי, מהריגוש?
אייל: רגשי, רגשי, רגשי…
אילן: שלא תפסו אותי.
אייל: חברתי.
אילן: יצאתי גבר.
אייל: כן, אתה יודע, חבר'ה, של התקבלות בחברה או…
אורי: מה, אתה מדבר התפרצויות לדירות, כאלה דברים?
אייל: אה, מכוניות, לדירות, כן.
אילן: מה, אבל בוא נדבר רגע על ציר הזמן.
אייל: לחנויות.
אילן: באיזה גיל זה קורה? קפצנו רגע מגיל…
אייל: אז זה התחיל מגיל חמש. זה התחיל מגיל חמש. לפרוץ מכוניות, חנויות, בתים. גם אם אתה לא מבין מה ההשלכות, פשוט אתה עושה את זה כי החבר'ה, כי בשכונה, כי הגדולים, כי ככה צריך לעשות. עם השנים אתה מבין שאתה עושה, אתה כבר מבין שה"כי" הוא לא ממש… כי החבר'ה, כי השכונה, כי ככה צריך לעשות, זה לא ממש נכון, אבל אתה עדיין ממשיך לעשות.
אילן: מה, איזה גיל? תן לי רק…
אייל: עד גיל ארבעים. אתה יודע, הייתי הולך בגיל 13, 14, בשכונה בגבעת שמואל, שתיים, שלוש בלילה. הייתי הולך ברחוב וצועק "אני הבן של השטן, אני הבן של השד", והאמנתי לזה, שנולדתי, וככה אני אמות, בדרך הזאת. סמים, אלכוהול, אלימות, משטרות, רדיפות, בריחות. האמנתי שיש אנשים שנולדו לעשות טוב, לחיות טוב, ויש אנשים שנולדו לחיות בדרך הזאת, שאני רע.
אורי: והאמנת שאתה פגע רע, יעני.
אייל: האמנתי לגמרי שאני פגע רע.
אורי: תגידו, ועכשיו אנחנו פה בעצם בפודקאסט "מכורים", שלושתנו מגיעים לסוג של אותו מקום מרקעים שונים. עוד נגיע לשם, אני רק רוצה לשאול אותך בעצם, בהקשר הזה של התמכרות, בעצם איפה זה נכנס? מתי נכנסו סמים לחיים שלך בצורה כזאת שאיפשהו התחלת להבין שאתה יכול להיות בבעיה?
אייל: בכנות?
אורי: בכנות, רק כנות. פה רק כנות.
אייל: עד היום אני לא מצליח להבין את זה.
אורי: מה זאת אומרת?
אייל: עד היום אני חושב, אתה יודע, בתפיסה שלי, כשהשתמשתי בסמים, חשבתי שמי שלא משתמש בסמים, הוא אידיוט. היה לי תקופות שהייתי יושב על ספסלים, אבא שלי היה יוצא בחמש בבוקר מהבית, ימים ולילות הייתי יושב על ספסל מחוץ לבית מחכה שהוא יצא, לראות אותו צועד במדרגות. היה לנו… הייתי גר בבלוק כזה, שמדרגות חשופות, רואים כל מי שעולה, והייתי רואה אותו יורד, הולך לעבודה והייתי יושב על הספסל, הייתי אומר "תראה את הדפוק הזה. מה…"
אורי: במקום לעשות סמים הוא הולך לעבוד.
אייל: במקום לגנוב, במקום לעשות קומבינות. אני בשנייה הייתי מביא את מה שהוא מביא בחודש. ולכאורה, פרדסים, סוסים, בחורות, טיולים. היה נראה לי חיים משמעותיים, ומי שעובד הם חיים יבשים. ולא פעם ולא פעמיים אמרתי בחיים "מי שלא משתמש הוא אידיוט". עכשיו שאני נקי 11 שנים אני עדיין אומר את זה [מתחיל לצחוק] "מי שלא משתמש הוא אידיוט". תראה, אני חושב שהסמים הם לא בעיה. סמים הם לא בעיה. הבעיה הזאת שאתה לא יכול להפסיק להשתמש בסמים. ברגע שאתה צריך להפסיק ויש בעיה, פה יש בעיה. ואני לא ידעתי להפסיק. אני, אין אצלי להפסיק. עכשיו, כשאני אומר סמים הם לא בעיה, תראה, ב-12 צעדים, למשל, יש פרק של "מיהו המכור?", וב"מיהו המכור", אתה מתמקד בחלק שלפני שהתחלת להשתמש בסמים. מה לקח אותך כדי לחפש סמים? לקח אותי כאב, לקח אותי בושה, לקח אותי אשמה, לקח אותי עוני, לקח אותי זלזול, לקח אותי נטישות, לקח אותי אלימות. הם אותם דברים שלפני שנגעתי בסמים, חיפשתי משהו כדי להימנע מלהרגיש את מה שהרגשתי. והיום כשאני יושב פה נקי 11 שנה, אני עדיין חווה את אותם רגשות. בכל מיני וריאציות של החיים.
אורי: אבל אני רוצה להאמין שאחרי 11 שנה של תוכנית וניקיון, היום יש לך יותר כלים איך להתמודד עם ה…
אייל: עם רגש.
אורי: עם רגש. בדיוק.
אייל: עם רגש. ביום שלא יהיה לי כלים להתמודד עם רגש, סביר להניח שאני אחזור להשתמש בסמים. עכשיו, אני אף פעם לא אהבתי סמים, היום אני מבין את זה, שאף פעם לא אהבתי באמת סמים.
אורי: לא, אבל זה בדיוק העניין שעם סמים, כאילו, אני כן אהבתי כל מיני סוגים של סמים, אבל מה שלא אהבתי זה בדיוק מה שאתה ציינת מקודם, שזה לא אהבתי שאני לא יכול להפסיק, לא אהבתי את זה שזה פתאום הפך להיות משהו שהשתלט עליי.
אייל: היום אתה יכול להפסיק?
אורי: אני לא משתמש בסמים.
אייל: להפסיק להרגיש.
אורי: לא, אני נדפקתי, אני חייב להרגיש.
אייל: זאת אומרת, אתה עדיין מחפש משהו, נכון?
אורי: אני נדפקתי. אבל אני רוצה שנחזור רגע אחורה, בכל זאת, אין איזשהו רגע שהגעת לאיזושהי תחתית ואמרת לעצמך "אני צריך להפסיק עם זה?"
אייל: לא.
אורי: אז מה…
אילן: להתמודד עם זה?
אורי: להתמודד עם זה?
אייל: לא. אני…
אורי: עובדה, עלית על ניקיון.
אייל: הרגע הזה היה, ברגע האחרון שעליתי על ניקיון.
אורי: בבקשה, ספר לנו.
אייל: אגב, זה גם רגעי. זה גם רגעי. זאת אומרת, בתוכנית קוראים לזה כניעה. שואלים "האם אתה כנוע? האם נכנעת?" עכשיו צרי… זה רגעי. צריך לזכור את זה. שהתודעה שלי היא לא איזשהו מתג שאתה מרים אותו והוא נשאר למעלה. התודעה שלי היא כמו… אתה מכיר את האור בחדר מדרגות? שאתה לוחץ ועד 3 ואחר כך הוא יורד, זו התודעה שלי. זה לא מתג שאתה לוחץ אותו והוא נשאר לחוץ, הוא מתג ש-גג שלוש שניות. אני יכול להתפלל עכשיו ולהגיד לך "אני כנוע, כנוע, כנוע, למדתי, למדתי, למדתי, הבנתי, הבנתי, הבנתי", לרדת למטה, איזה מישהו אומר לי "למה אתה הולך ככה? למה אתה זה, למה אתה לא, למה אתה כן, למה אתה זה…" ואני יכול לייצר ויכוח, וכמו מיליון פעם שירדתי למטה, לעבודה, וסגרתי את היום שלי באבו כביר.
אילן: נגיד חצי שנה לפני שעלית על ניקיון, איפה היית?
אייל: אני אגיד לך שנתיים לפני, שנה וחצי, שנתיים לפני שעליתי על ניקיון, אז החיים שלי ממש, כאילו, אבל…
אילן: די, תן לנו איזה…
אייל: אני נשוי, לכאורה, עם אישה, ושתי בנות.
אורי: מה זאת אומרת לכאורה?
אייל: כי הכל היה לכאורה. כל מה שהצגתי, היה לכאורה. לא היה אמיתי. אגיד לך למה: הייתי חי, אה, אישה, בנות, אוטו, אופנוע ובסטות בשוק הכרמל שמרוויחות לא מעט כסף. בחוץ, חיצוני הכל נראה טוב, נכון? אז את האישה אתה לא אוהב, והיא לא אוהבת אותך, והאוטו, אין לך רישיון אתה בשלילת רישיון, והבסטות לא חוקיות, אתה עושה כסף לא חוקי, ואני בתוך עצמי גמור, מרוקן ו… איך אני אסביר את זה? מת. חי מת. המשטרה רודפת אחריך, עבריינים רודפים אחריך, אתה רודף אחרי המשטרה ואתה רודף אחרי העבריינים. אתה כל היום בכעס, בעצבים, בפחדים, בחרדות, בתקתוקים, חיפושים בבית, זרקו לי, לא פעם ולא פעמיים, בקבוקי תבערה לתוך הבית שהבנות שלי יושבות. אתה מציג משהו - אישה, ילדים, אוטו, עבודה, אבל הכל הוא לא. הכל הוא לא. גם אתה לא. גם אתה לא מה שאתה מציג. אתה הולך ברחוב, משחק אותה איזה אַבָּדַאי, אבל אתה פחדן, אתה רגיש, אתה מפוחד, אתה רדוף, אתה רדום, אתה לא חי.
אילן: והדרך היחידה, בעצם, להתמודד עם סיטואציה כזאת היא להשתמש כבד.
אייל: להשתמש על בסיס אינסופי.
אילן: אחרת…
אייל: אינסופי…
אילן: אחרת לא ברור לי איך…
אייל: אינסופי.
אילן: רגשית אפשר להתמודד עם סיטואציה כזאת.
אייל: אתה בשימוש אינסופי. בשימוש… בבריחה אינסופית, נקרא לזה. אתה שואל אותי שנתיים לפני, אני זוכר ימים שהייתי נוסע על האופנוע בתוך הקסדה וצורח "קח אותי אלוהים! תכניס אותי לבית סוהר לאיזה שנתיים, תן לי לגמור עם הסב… הרדיפה האינסופית הזאת, עם הבריחה האינסופית הזאתי". יום אחד נסעתי על אופנוע וראיתי עורב אוכל נבלה, וזה ממש לפני הסוף כבר, זה ממש לפני… ימים ספורים לפני שנעצרתי בפעם האחרונה, ופשוט הרגשתי את אותו נבלה על הכביש, שעורב בא ונותן בה ביסים, שזה כל רגע משטרה, וזה כל רגע מישהו מחפש אותי, אם זה עולם עברייני או עולם של המשטרות או… הרגשתי ממש כמו הנבלה, שכל פעם בא מישהו ונותן בו ביס, למקום הזה הגעתי. יום אחד באו לעצור אותי משטרה, חיפשו אותי בבית ואני התחבאתי באיזה מקום בבניין, באתי להסגיר את עצמי, אמרתי די אין לי כוח. והייתה שם הגרושה שלי, הבנות שלי, אמא של הגרושה שלי ושתי שוטרים. הם עמדו בכניסה של הבית, נכנסתי לתוך הבית, עשיתי סיבוב בבית ויצאתי מהדלת. אף אחד לא ראה אותי, אף אחד לא הבחין בי.
אורי: מרשים תכל'ס.
אילן: חי-מת.
אייל: חי-מת, ככה הרגשתי.
אילן: רוח רפאים.
אייל: רוח רפאים, חי-מת ורוח רפאים, לשמה הגעתי.
אילן: וואו.
אייל: סיפור אמיתי. בחיי חיי. שאתה מבין שאם הייתי מגיע הביתה, הם היו מהחלון כבר מזהות אותי.
אורי: מה זה גרם לך להרגיש?
אייל: רוח רפאים. לא קיים. לא נמצא. לא חשוב.
אורי: והלכת להשתמש על זה?
אייל: כל הזמן השתמשתי, אורי. אני לא זוכר את עצמי נקי.
אילן: אז אוקיי, אחרי הסיטואציה הזאת, איך אתה מתגלגל? כי אתה אומר שזה ממש…
אייל: תראה, אחרי הסיטואציה הזאתי והסיטואציה של ההורים והסיטואציה של הבריחות והרדיפות ובקבוקי תבערה ו… ו… ו… ו… נעצרתי. ושמה קרה הנס. התפנית, קודם כל, הייתה בניקיון כבר. התפנית לא הייתה בתא מעצר. אף על פי שבתא מעצר חוויתי סוג של קריז, ואיבוד שליטה על הצרכים, וקושי, וצער מטורף על זה שאני בבית מעצר והבנות שלי בבית. אגב, זה היה יום הולדת של הבת שלי באותו יום, ונתקפתי בכעס, באשמה, בחרטה עצמית.
אורי: ואין סמים לעמעם את זה.
אייל: ואין סמים, והיו סמים בחדר, ואנשים עישנו ולא נתנו לי.
אורי: בתא מעצר.
אייל: בתא מעצר, ואני ניסיתי לאסוף מהרצפה ולעשן, והיה איזה רגע שפשוט צעקתי לאלוהים בתוך התא הזה. צרחתי צרחה…
אורי: יואו.
אייל: צרחה מטורפת. ופשוט הרגשתי שאיזה יד באה ומלטפת אותי ומרדימה אותי. ברגע שאני צועק, פשוט אומר לו קח אותי, תציל אותי, תעשה משהו עם החיים שלי, נמאס לי, פשוט באותה שנייה אני מרגיש יד יורדת, מלטפת אותי ומרדימה אותי.
אילן: יש לך פשוט איזה מין סוג של התגלות.
אייל: התגלות לגמרי.
אילן: התגלות.
אייל: חד משמעית.
אילן: ואיך זה ממשיך משמה? אתה… מוציאים אותך? אתה בא בפני שופט?
אייל: לא, אני בא בפני שופט, מאריכים את המעצר, הייתי עצור עד תום ההליכים.
אורי: עשו לך חלופת מעצר? אה…
אייל: ביקשו עליי הרבה שנים בית סוהר. ויום אחד נכנס לי איזשהו עורך דין, הוא בא לקראתי כאילו מנורה מעל הראש שלו הייתה. ראיתי אותו כמו… לא מכיר אותו, לא יודע מי הוא, לא מכיר את השם שלו. מישהו מתקרב לידי ואני רואה כמו מנורה מעל הראש שלו. בא לי אותו בן אדם עם ה…
אורי: עם ה… כן!
אייל: אור הזה מעל הראש "שב, שב", אה, ישבתי, אמרתי "מה, מי אתה? מה", אמר לי "אני עורך דין מטעם המדינה, שלחו אותי לייצג אותך". אמרתי לו "אבל יש לי פה… קרן נהרי, הייתה מייצגת אותי. עכשיו, היא אמרה לי "תשמע, התהליך הוא מפה לבית סוהר, במקום חמש שנים אתה תשב שלוש או שנתיים וחצי, ונגמור את התיק הזה". אותו בן אדם בא אליי "נעים מאוד, אייל", זה. אמר לי "תשמע, התוכנית היא כזאתי, מפה אני משחרר אותך למרכז גמילה, ממרכז גמילה, מרכז יום, ממרכז יום, תהליך, אתה יוצא בלי בית סוהר". תגיד לי, איזה סרט אתה חי? יש לי תיקים מפה עד…
אילן: בחריין.
אייל: יש לי עבר מפה עד…
אילן: טימבוקטו.
אייל: על מה אתה מדבר? איזה מרכז גמילה? איזה מרכז יום? הוא אומר לי "זה הנתיב, מפה אני לוקח אותך לפה. רק תן לי אישור לייצג אותך". אנחנו יושבים איתו למטה, בתאי מעצר של בית משפט. לחצתי לו את היד, אמרתי לו "בוא תייצג אותי". עלינו למעלה, שחרר אותי למעצר בית. משמה למלכישוע.
אורי: מלכישוע, מרכז גמילה.
אייל: כן.
אילן: עם אזיקון.
אייל: עם אזיקון. לא הסתדרתי, ברחתי משמה. נשארתי במעצר בית קרוב לשנתיים ומשהו. מעצר בית מוחלט.
אילן: וואו. בטח בהתחלת התהליך הזה, בטח קלטת שאתה עובד על המערכת, שאתה בטח, שאתה משחק אותה בענק, הם לא קולטים עם מי יש להם עסק.
אייל: תראה, אני אגיד לך את האמת, בחיי, שהוא שחרר, לא רציתי להשתחרר. אמרתי "תשאירו אותי פה, מה אני אעשה בבית? יש לי את ה… חברים, אנשים. כאילו, מה יש לי לעשות בבית?"
אורי: וזהו, וגם האם…
אייל: לא רציתי. אתה אומר, הם הכריחו אותי להפסיק או…
אורי: זה בדיוק מה שאני בא לשאול.
אייל: רציתי להפסיק, לא רציתי ולא הכריחו אותי. אני בכלל חשבתי שזה כאילו, מה הטעם להפסיק להשתמש? עדיין חשבתי…
אורי: כן?
אייל: גם אחרי שצעקתי, כמו שאמרתי, המוח שלי מופעל כמו מתג של מדרגות.
אורי: הבנתי.
אייל: אז צעקתי, התעוררתי, מיד רציתי להשתמש עוד פעם.
אורי: חזרת…
אייל: זה הטבע המדויק של מכור.
אורי: חזרת לעצמך.
אילן: גם לא הבנת את הקשר, אם אני מבין ממה שאתה אומר לי, לא הבנת את הקשר בין הנקודה שאתה נמצא בה בחיים שלך לבין השימוש.
אייל: לא, לא הבנתי, לא הבנתי. לא הבנתי…
אילן: את הקשר לא הבנת.
אייל: לא הבנתי את הקשר, לא הבנתי את ההאשמות נגדי, לא הבנתי מה אני עושה, לא הבנתי אותם. אז לא הבנתי את ההאשמות, לא הבנתי את המילים - "פצצה מתקתקת", "שור נגח", "רק מאחורי סורג ובריח", "אסור לתת לו הזדמנות". אמרתי: מה? באיזה סרט הם חיים?
אילן: באיזה שפה הם מדברים בכלל?
אייל: באיזה שפה? באיזה סרט? זה לא קשור אליי. היום אני מבין על מה הם מדברים.
אורי: אבל איך מהנקודה הזאת פתאום אני… זאת אומרת…
אייל: אני אגיד לך מתי הנקודה.
אורי: סיפרתי…
אייל: אני אגיד לך מתי הנקודה.
אורי: סיפרת שהגעת לאיזושהי תחתית שם בתא מעצר. אבל גם שהתודעה שלך נכבית…
אייל: גם במעצר בית המשכתי להשתמש, אגב.
אורי: בקשה.
אייל: זה לא שהפסקתי להשתמש.
אורי: חשבתי ככה.
אייל: לא, לא הפסקתי להשתמש גם במעצר בית היו לי נפילות. גם במעצר בית. אף על פי שאני אמור לתת שתן, אני עדיין משתמש.
אורי: אני גם בגמילה נפלתי. וגם אחר כך.
אייל: לא מעט פעמים נופלים בגמילות, במרכזי גמילה.
אורי: אחריה, לפניה.
אייל: מתי הייתה התפנית האמיתית שלי? זה רק אחרי שסיימתי… שהתחלתי מרכז גמילה, מרכז יום באור יהודה, ושמה עשו איזושהי קבוצה עליי. זאת אומרת, אני יושב במרכז, ומעגל מסביב, של מטופלים ומטפלים.
אילן: שמשקפים לך.
אייל: הם משקפים לי. אבל לפני ששיקפו לי, שאלו אותי שאלה פשוטה - איזה אבא אתה?
אילן: ואיזה אבא היית?
אייל: ואני אמרתי…
אילן: היית…
אייל: אני אבא מספר אחד בעולם. אין אבא כמוני בכל היקום, אם תחפשו, לא תמצאו אבא טוב כמוני.
אילן: שנמצא כל היום בבית.
אורי: [אורי ואילן צוחקים] תכל'ס! יש לו זמן עם הילדות.
אילן: זמן איכות עם הילדות.
אייל: הם התחילו לצחוק עליי. המטפלות בעיקר.
אילן: וואו, מעליב.
אייל: מעליב. ואני, כמו שאני מכיר ויודע, קמתי והתפרצתי, ושברתי והעיפו אותי מהמרכז יום הזה, השעו אותי. עכשיו, משמעות של השעייה זה לחזור לבית סוהר. ואז עקיבא, זכרונו לברכה, אתה הזכרת אותו לפני שהקלטנו, לפני שהתחלנו, היה לי איזה מדריך שליווה אותי, אמר לי ככה "אל תדאג, יהיה בסדר ו…". איכשהו חזרתי שוב פעם למרכז יום, לאותה קבוצה.
אילן: הוא האמין בך.
אייל: לא ויתרו לי.
אילן: הוא האמין בך.
אייל: הוא האמין בי מאוד. הוא האמין בי מאוד מאוד.
אורי: רק נגיד, מרכז יום זה מסגרת של נפגעי סמים, מסגרת עירונית, בעצם, של טיפולים.
אייל: כן. החזירו אותי לאותה נקודה, של אותה קבוצה, עם אותה שאלה. "איזה-אבא-אתה?"
אילן: לא ויתרו.
אייל: לא. אני עמדתי על שלי שאני אבא מספר אחד, אין אבא טוב ממני. אמר לי, אתה יודע מה? Shoot! בוא תספר לנו איזה אבא טוב אתה. אז סיפרתי להם את הסיפור החיים שלי: אבא שלי, שיהיה בריא, אני לא רוצה לדבר עליו מילים לא יפות ברדיו, גידל אותי כמו שהוא יודע. אמא שלי שתהיה בריאה, ההורים שלי התגרשו בגיל… שהייתי בן חמש, חמש וחצי או שש. במילים עדינות, לא הייתה שמה בשבילי. לא ממש הייתה שמה. חייתי בדרך של… בלי… אם זה אלימות מאוד קשה, ואם זה חוסר מאוד קשה מצד האמא ו… אמרתי "אני אבא מספר אחד". אני בחיים. לא הרמתי יד על הבת שלי, אפילו לא… אפילו לא הרמתי את הקול שלי על הבנות שלי, עד היום, דרך אגב. אז אני לא כמו אבא שלי. אני לא מרים ידיים, לא משפיל, אני לא צועק, אני לא מקלל, אני לא מבזה. להפך, אני מחבק אותם כל היום ואומר להם כמה אני אוהב אותם וקורא להם סיפורים כל לילה ויושב איתם מכין שיעורים כל לילה, כל יום. לוקח אותם לטיולים כל שבת, כל חופש, כל חג, משהו שלי לא היה. אף פעם! לא מילים, לא טיולים, לא חיבוקים ולא… אז אמרתי אני אבא… גבר! לא כמו אבא שלי. מצד שני, אני גם לא כמו אמא שלי, לא נוטש אותם, אני לא עוזב אותם, אני תמיד שמה עבורם, תמיד נמצא, אז אני אבא טוב. ואז שאלו אותי כמה פעמים רבתי מכות ליד הבנות שלי?
אורי: [בלחש] וואו.
אילן: וואו, איזה שאלה.
אייל: כמה פעמים לקחתי אותם באוטו שאני תחת השפעה סמים ומסכן לבנות האלו את החיים? כמה פעמים בטיולים שלקחתי אותם, אבא טוב, כמה פעמים נעצרתי במהלך הטיול? אין טיול שאני זוכר שלקחתי אותם ולא נעצרתי או שלא הסתבכתי או שלא ברחתי או שלא רדפתי [אילן ואורי צוחקים בשקט]. גם בפסטיגל, בתוך הפסטיגל נכנסתי איתם, השארתי אותם שם ולקחו אותי באזיקים כי רבתי עם איזשהו מישהו שישב, הביאו ת'ביטחון ורבתי עם הביטחון בסוף מישהו…
אורי: לא, תשמע אייל, פסטיגל זה מרגיז, אני יכול להבין אותך.
אייל: אז אין טיול… הציניות הזאת, אני לא מתחבר לציניות הזאת. באמת, אני אומר לך את זה בכנות. כי אני מדבר על זה ואני עדיין מתרגש מכל הרגעים האלו. כי זה אני, זה הבנות, זה אנשים, זה חיים. זה לא… אני לא רואה פה מקום ל… לא לציניות ולא להומור. אולי יש חלקים בחיים שאפשר, אבל באמת זה… כשאני נזכר בזה, יש לי דמעות בעיניים. יש לי פשוט דמעות בעיניים. לחשוב כמה נזק אני גרמתי להם במחשבה שאני הייתי האדם הטוב עבורם. במחשבה שאני לקחתי אותם לטיולים, ובמהלך הטיול גרמתי להם חרדות. זאת אומרת, זה יש פה פערים מטורפים. כשאני אומר שאני לא אלים כלפי הבנות שלי ואני רב ודוקר ובורח וחוטף ומרדפים ותאונות וסמים ואלכוהול, אבל בהם לא נגעתי.
אורי: היה לך פער תפיסה, את עצמך.
אייל: פער תפיסה, כי לא ידעתי.
אילן: שמע…
אייל: ובאים משטרות והופכים את הבית והופכים להם את הזה ואתה רב בתוך הבית והופכים וצעקות, אבל זה לא אלימות כמו אבא, זה לא… ולעומת זאת, אמרתי, אני גם לא נטשתי. אני… אמא שלי שתהיה בריאה, אני לא נוטש, אני לא מתגרש, אני לא עוזב. אז שאלו אותי אותם שאלות - כמה פעמים היית עצור והבנות שלך נשארו לבד? חגים, ימי הולדת, שבתות, לילות, בקרים? כמה פעמים היית מחוץ לבית בעקבות סמים, רדיפות, בריחות? בקבוקי תבערה שזרקו עליי לבית, וכמעט נשרף וסיכנתי. שמה הבנתי שהתפיסה שלי לחיים היא לא נכונה. זו הייתה נקודה תפנית בחיים שלי. זה כמו פטיש חמש קילו שבא וריסק את ה…
אורי: כשאתה חושב על עצמך משהו, ובעצם באים ושמים לך מין מראה כזאת שאף פעם לא ראית את עצמך דרכה.
אייל: אתה יודע, הרבה פעמים ניסו. אני לא יכול לשקר שאני אגיד שאף פעם לא ניסו. אני מגיל חמש בטיפולים. עובדים סוציאליים, עובדים… מטפלות, פרטניות, קבוצות, פסיכולוגים, פסיכיאטרים.
אילן: הנקודה המשמעותית היא שלראשונה…
אייל: היו פה כמה נקודות אני חושב.
אילן: לא, אני אומר לראשונה… אני רוצה רק שנייה להגיד… זאת אומרת יש שני דברים: אחד, שבפעם הראשונה אתה זה שהיית צריך לתת את התשובות. זאת אומרת, אתה זה ששאלו אותך את השא…
אייל: אני לא חושב.
אילן: לא, אתה בעצם היית צריך…
אייל: אני חושב ש… אילן… אני חושב ש…
אילן: לא, פתאום נתנו לך…
אייל: אני חושב שהייתי… בעקבות כל המכות שקיבלתי, זאת אומרת, אתה… שנתיים שדיברנו, שלפני שהתחלתי, לפני שנעצרתי, זה בהדרגה הגיע למקום שבמקום הזה קרה סדק. עוד איכשהו ניסיתי להפגין הכחשה ועוצמה וכוח ו… פה נוצר סדק. סדק בחומות שיצרתי סביבי או בדרך חיים שחייתי בה או בתפיסות שלי, פה נוצר סדק.
בוא ניכנס לצעדים רגע. 12 צעדים. בתוכנית יש 12 צעדים, נכון? אתה מכיר אותה.
אילן: [מהמהם בהסכמה] בהחלט.
אייל: גם אתה אורי.
אילן: כמיטב יכולתי.
אורי: שמעתי עליה.
אילן: כמיטב יכולתי.
אייל: אז צעד 1 מה הוא אומר לי? "הודינו שאנו חסרי אונים מול התמכרותנו, וחיינו הפכו בלתי ניתנים לניהול". מה אומר לי הצעד הראשון? הוא אומר לי, תּוֹדֶה שהחיים הביסו אותך. הפסדת. תּוֹדֶה! המכות של הפטישים האלו, די, הסטירה שקיבלת בגיל חמש, די, תודה שאתה לא יכול, שאתה נתפס ונתפס ונתפס ונתפס ונתפס, משתמש ונופל…
אורי: כן.
אייל: משת… תּוֹדֶה שהחיים… אמרתי, שמי שמשתמש בסמים, זה בסדר. מי שלא יכול להפסיק להשתמש, זה לא בסדר.
אורי: אז זאת הייתה הנקודה שלך בעצם, שבה הודית… אתה…
אייל: הצעד 1… כשהגעתי לתוכנית הייתי גמור! היום אני…
אורי: זה מה שנקרא…
אייל: היום אני מנהל עסק, יש לי אישה, יש לי ילדים, יש לי בית, יש לי כסף, יש לי חשבון, לא מסובך עם החוק, לא רדוף, לא נרדף, לא בורח, לא רודף.
אורי: אתה נוגע פה…
אייל: אבל אני בוחר להיות כנוע. לוותר כל הזמן…
אורי: זהו.
אייל: בכביש, עם האישה, עם ההורים, עם חברים.
אילן: אני רוצה לשאול אותך פה שאלה, שהיא נוגעת למה שאורי דיבר עליו מקודם, שאנחנו באנו מרקעים שונים, אבל נפגשנו באותה נקודה.
אייל: נכון.
אילן: הרבה פעמים, זאת אומרת, כשאני… כשאני רואה… אני אגיד זה בהכי… הכי עלוב. אני רואה אוטו שחוסם את כל המדרכה.
אייל: כן.
אילן: אני, בא לי לעבור עם המפתח [עושה קול של שריטה] כחחחק, להביא לו על כל הזה.
אייל: בא לך.
אילן: בא לי. אתה עושה את זה?
אילן: בא לי. היום אני לא עושה את זה.
אייל: אוקיי.
אילן: היום אני לא עושה את זה, אבל אני אומר זה אותה עברי… זאת אומרת, זה עבריינות.
אייל: אותה תפיסה.
אילן: בגדול, זו תפיסה עבריינית.
אייל: אותה תפיסה.
אילן: זו אותה תפיסה שיש מישהו שעושה משהו שאני מתנגד לו, שאני אומר, בואנה בא לי ללכת לאיזה מישהו, לשלם לו, שישבור לו את הפנים…
אייל: יפה.
אילן: ויגיד לו ככה וככה.
אייל: מה אתה עושה עם זה?
אילן: היום…
אורי: בולע רוק.
אילן: היום אני עושה פעולות של כניעה, כמו שאתה מדבר. אני עושה…
אייל: מה הפעולות של הכניעה אתה עושה?
אילן: הפעולות של הכניעה - אני מבין שאני לא יכול לשלוט בהכל, אני מבין שאני… שהרגשות שלי הם עובדות.
אייל: זה בהבנה. מה אתה עושה בפועל, הלכה למעשה, מה אתה עושה?
אילן: אני נכנע. אני פשוט נכנע.
אורי: אני יכול להגיד לך מה אני עושה.
אייל: מה אתה עושה?
אילן: הדרך היחידה, הדרך היחידה לא להפסיד במלחמה, היא לא לצאת אליה.
אייל: נכון. חד משמעית.
אורי: וגם לצאת מהראש שלך. זאת אומרת, עכשיו אני צריך מה שנקרא, להפעיל את הכניעה הזאת שאנחנו מדברים עליה, הכניעה שהיא סוג של ניצחון, אז אני אדבר עם מכור אחר, אני אגיד לו.
אייל: אוקיי.
אורי: אם זה חונך שלי, או אם זה פשוט מכור אחר, שהוא גם מכיר קצת את ההתנהגויות האלה, ואני אגיד לו "אני במצב עכשיו, אני בא לי, כאילו, להתחרפן", אני אוציא את זה.
אייל: כן.
אורי: אבל באותו רגע. זה לא תמיד קל לעשות את זה, לא תמיד קל לי לעשות את הקרי…
אייל: זה לא קל אף פעם.
אורי: כי זה בעצם…
אייל: אף פעם זה לא קל.
אורי: זה בקשת עזרה. זה בעצם… עכשיו מה זה הבקשת עזרה הזאת? זה כולה תקשיב לי. זהו, לא צריך ממך כלום, לא צריך עכשיו שתהיה מומחה, פסיכולוג, לא זה… אני רק צריך שאתה תהיה כמוני, בן אדם שמבין, מבין ת'מוח הדפוק הזה של מכורים, רק תקשיב לי שנייה.
[מוזיקה]
אייל: תחתיות הן לא באמת השלילות, מאסרים בתי סוהר או משפטים, זה לא תחתיות. תחתית היא נפשית בעיקר, רוחנית, אתה יודע מה, אפילו לא נפשית, היא רוחנית.
אורי: מסכים, 100%.
אייל: התחתית היא רוחנית. אני אגיד לך, אני יום אחד ישבתי עם חבר ודיברנו, וסיפרתי לו, התחלנו לדבר על תחתיות, ואיכשהו דיברתי איתו על איזה יום אחד שישנתי בפח זבל, בתוך פח זבל. הוא אומר לי "וואו איזה תחתית, פששש", אמרתי לו "לא", הוא אומר לי "מה זאת אומרת? מה… לא תחתית?" אומר לי "מה?", אמרתי לו "אחרי זה המשכתי להשתמש קרוב לעוד 20 שנה". זאת אומרת, זה לא היתה תחתית, לא הרגשתי תחתית, לא חוויתי את התחתית הזאת.
אילן: נהוג לומר שכל אחד והתחתית שלו. זאת אומרת אה…
אייל: כן, אבל בעיקר, אתה יודע, עוד פעם, בשבילי זה לא תחתית. אתה יודע, זה כמו ילד עכשיו ש…
אילן: כן זה… אני מבין את זה. זה אירוע זוועתי.
אייל: זה כמו עכשיו, זה כמו עכשיו שילד יבוא ויגיד לי, קיבלתי פליק בטוסיק מאמא שלי בגיל 14 ואני חוויתי התעללות. אני שחוויתי התעללות, אבל התעללות, אתה מבין… בואנה, על מה אתה מדבר? איזה התעללות? על מה? זה התעללות? זה אפילו לא ליטוף. על מה… בואנה, אל תוציא את זה מהפה. לא, הוא ברגשית חווה התעללות מאוד קשה, הוא לוקח את זה איתו כמעט 20 שנה. על הבושה, על האשמה, על החרטה, על החוסר קיימות, על הזלזול.
אילן: אתה יודע, זכור לי… אני פעם הלכתי להיות… הזמינו אותי להיות דובר בכלא איילון, בפגישה של מכורים אנונימיים בכלא איילון. אתה יודע, זה ממש אסירים מאוד כבדים, אנשים שכנראה, חלקם הגדול יישאר שם עד סוף חייהם. והייתי בחדר עם 20 איש, ואני צריך להעביר להם מסר ולספר להם את סיפור החיים שלי. אמרתי לעצמי - "מה אני יכול לספר להם שיכול לחזק אותם, לשפר את ההתמודדות שלהם, לתת להם איזשהו…", אתה יודע.
אייל: אפילו לעניין אותם.
אילן: אפילו לעניין, אתה צודק. אתה צודק.
אורי: כי אתה בא מרקע כל כך שונה מהם.
אילן: לא, אני אומר, זה אותו הדבר.
אייל: כן, כן, כן.
אילן: נכון, אני אומר, זה אותו הדבר, אבל…
אייל: מסכים איתך.
אילן: כש… זה אותו הדבר שאתה יכול לומר עליי, אתה יודע, מה אני יכול לספר לך מגבעת שמואל…
אייל: נכון, נכון.
אילן: שיכול לעניין אותך?
אייל: אתה יודע, מתי אני באמת הבנתי שאני במקום הנכון, שזה בתוך החדרים של ה-NA, מתי הבנתי באמת שחוויתי… שאני נמצא במקום הנכון, שהגעתי לבית? ששמעתי אותך, ששמעתי איזו דוגמנית, יפיפיה, מדברת ואומרת "אני עומדת מול המראה ואני לא אוהבת את מה שאני רואה". אמרתי, איך יכול להיות? איך היא מרגישה את מה שאני מרגיש? אני גמד, שחור, קירח, כרס, אבל היא יפיפיה! איך יכול להיות שאנחנו חווים את אותה תחושה? שמה הבנתי, שמה הבנתי שהגעתי לבית.
אילן: בית במובן של נוחות. נוחות רגשית.
אייל: תראה, אילן, ניסו מאות פעמים, מאות, פסיכולוגים, ניסו לעזור לי. נתנו לי כדורים, הקשיבו לי, הנהנו עם הראש [עושה קול של המהום] ממממ… "ואיך אתה מרגיש עם זה?" שאלות שפסיכולוג שואל, אבל אף פעם לא עזרו לי. בסוף התייאשו ממני. אמרו "אתה צריך פסיכיאטר". אז הלכתי לפסיכיאטר. הוא נותן לי כדורים, אחרי שבוע החליף לי את הכדורים, אחרי שלושה שבועות החליף לי גם את מה שהוא החליף לי, בסוף עשיתי סלט של כדורים ונהנתי מכל הסטלה שהביא לי הדוקטור.
אורי: כן.
אייל: בסוף הפסיכיאטר אמר לי "תשמע, אולי תנסה רב?" [אורי ואילן צוחקים], אז הלכתי לרב. הרב, מה אמר לי? לך למקווה. טבלתי במקווה, יצאתי, ראיתי מכנסיים עם ארנקים, דפקתי להם את הארנקים. אמר לי "אוי ואבוי, זה לא בסדר, אתה צריך ישיבה". שלחו אותי לישיבה, בישיבה מצאתי כמה חבר'ה, כמו בשכונה, כדורים, סמים.
אילן: מכורים יש בכל מקום.
אייל: אההה… אז לא עזר לי, עד שהגעתי ל-NA.
אילן: ספר לי על ה… ספר לנו מן הסתם, על ה… ככה, על הימים הראשונים. הימים הראשונים של הניקיון. אתה זוכר אותם?
אייל: אני לא אשכח אותם.
אורי: אתה התנקת ב-NA בעצם?
אייל: אני התנקתי בתוך ה… בשלב מסוים במעצר בית.
אורי: כן.
אייל: שזה היה במרכז יום. זה היה מלווה מעצר בית, מרכז יום, קבוצות פרטניות…
אורי: ושלחו אותך בטח…
אייל: ובדיקות שתן פעמיים בשבוע. זה היה, זה היה הסדר יום שלי בתחילת הדרך. בימים הקשים בתחילת הדרך, אני חוויתי שלוש שנים מאוד מאוד לא פשוטות, אפילו קשות.
אילן: וואו, זה הרבה זמן, זה לא מעט.
אייל: שלוש שנים בניקיון, קשה מאוד, אבל אלו הימי ההחלמה והימי החסד שלי, שהם לוקחים אותי…
אורי: אליהם אתה לוקח את המחשבה שלך כשאתה צריך לשאוב כוח?
אייל: כן. חד משמעית.
[מוזיקה]
אורי: כשאני באתי פעם ראשונה ל-NA אתה כבר היית שם, אתה יותר ותיק ממני.
אייל: [מהמהם בהסכמה]
אורי: ואני זוכר שראיתי אותך וחשבתי לעצמי… עכשיו, כולך קעקועים וזה… למרות שיש אנשים עם דיבור עברייני כבד כזה, פי אלף ממך, אבל עדיין שמעתי אותך מדבר ושמעתי אותך מספר על החיים שלך והתחלתי לחשוב לעצמי, בתור אה… בתור בן אדם שנקי יומיים וחצי, כן? לא… עוד לא היה לי הבנה כל כך של למה אני נכנס, אמרתי לעצמי - "מה לי ולזה? נכון, אני חוויתי זוועות של התמכרות שאלוהים ישמור, אבל מה אני בכלל יכול להשוות את החיים שלי למה שבן אדם כמו אייל עבר? אני כסף קטן, אני זה…" התחלתי להרגיש, לשנייה, כאילו, אני לא ראוי לדבר הזה, או שאני לא… אולי… אולי זה לא מתאים, אולי… אולי הם לא התייחסו אליי ברצינות עם הסיפור חיים שלי, כי אני, נגיד, לא ישבתי בבית סוהר, ואז כשאני התחלתי ושיתפתי בפעם… כשתפסתי אומץ וכן סיפרתי וזה, אז לא רק שאמרו לי "אוהבים אותך" כמו שעושים בקבוצות, גם אנשים, גם אתה, בסוף קבוצה, אתה בטח לא תזכור את זה, אתה חיבקת אותי, וגם אנשים ש… ש… ש… עוד אנשים שכאילו הסיפורים שלהם הם הכי לא קשורים אליי, באו וחיבקו אותי, וכאילו, כאילו יש איזושהי מין הבנה כזאת שכולנו הגענו ממקומות מאוד מאוד שונים, אבל כמו שאילן אמר מקודם, הגענו לאותו מקום.
אייל: מה משאיר אותך בקבוצות?
אורי: הגענו לאותו מקום.
אייל: מה היום משאיר אותך בקבוצות? מה משאיר אותך נקי היום? למה אתה נקי?
אורי: למה? כי החיים שלי היו הרבה יותר גרועים, החיים שלי הרבה יותר טובים, נגיד את זה על חיוב, החיים שלי היום הרבה הרבה יותר טובים ויש לי הרבה יותר מה להפסיד. אני הגעתי בהתמכרות שלי למקום שכבר אין, חוץ מאת החיים שלי, חוץ מלמות, לא היה לי מה להפסיד. לא היה לי אהבה, לא היה לי עבודה, לא היה לי… הצלחתי להגיע למצב שאפילו מוזיקה, שזה הדבר שאני הכי אוהב בעולם, אני לא מסוגל, אין לי כוח, לא היה לי כלום…
אייל: אוקיי.
אורי: אז יש לי המון מה להפסיד.
אייל: אז מה משאיר אותך היום בחדרים?
אורי: שאני רוצה לשמור על זה, אני מפ… אני אגיד לך את האמת?
אייל: כן.
אורי: יש בי פחד.
אייל: איזה פחד?
אורי: פחד ש…
אילן: מה זאת אומרת? פחד לאבד.
אורי: שאני יכול לאבד את זה. אני יכול לאבד את זה. אני יכול לאבד את זה בשנייה!
אייל: אבל אני מניח שלא פעם ולא פעמיים היה לך פחד לאבד, אבל בכל זאת הלכת והשתמשת על זה.
אורי: כן, אבל אני אגיד לך מה ההבדל - הצלחתי להחזיק נקי חודשיים וחצי ואז נפלתי. ואז התרוממתי, הלכתי לקהילה כזאת, לגמילה, נפלתי. ואז יצאתי ממנה, נפלתי. בקיצור, ברגע שהצלחתי לתפוס…
אייל: מתי הבנת…
אורי: תקופת ניקיון ארוכה…
אייל: כן.
אורי: אז רק החיים שלי התחילו להשתפר. זאת אומרת ש… ואז נהיה לי מה להפסיד.
אילן: יש לי שאלה בעניין הזה. היום שאתה פוגש, או שאתה… או שיש אדם שהוא מכור פעיל, שיכול להיות אפילו קרוב אליך, זה יכול להיות חבר.
אייל: אח, יש לי אח…
אילן: אח. מה בעצם אתה עושה היום? בסופו של דבר, כמו שאנחנו יודעים…
אייל: אני לא נמצא בחברת פעילים. שום, שום, שום, אין לי שום קשר לחברה של פעילים. לא משנה מי. אח…
אילן: אין לך חברי ילדות, דרך אגב?
אייל: [מצקצק בלשונו לשלילה]
אילן: חברי ילדות, אתה לא בקשר.
אייל: אין לי חברי ילדות, אין לי דודי ילדות.
אילן: לא, אז אני אומר הנה יש לך אח… לא, אז אני אומר יש לך אח…
אייל: יש לי, אין לי, יש לי אח כזה, אחי… אין לי שום קשר…
אילן: לא…
אייל: אני לא מסתובב בסביבת פעילים.
אילן: אני אומר, יש לך אח, אני בטוח שאתה… משאת נפשך, שהוא יהיה נקי.
אייל: נכון.
אילן: אני בטוח. עכשיו, יש את ה… יש את ה…
אייל: אני מבין אותו.
אילן: את הרצון העצום, יש את הרצון… אז קודם כל אתה מבין אותו.
אילן: אני מבין אותו. אני מבין את השימוש שלו.
אילן: היית… אתה מכור.
אייל: אני מבין את השימוש שלו.
אילן: אתה עדיין מכור. אתה עדיין מכור.
אייל: אני מבין את ההתנגדות שלו לשינוי.
אילן: זאת אומרת, אתה… לא מבריאים מזה, אתה עדיין מכור…
אייל: חד משמעית.
אילן: אז ברור שאתה… אז אני אומר, אתה קודם כל מבין אותו. אבל יש את המקום הזה שכל כך אתה רוצה לעזור לבן אדם, ואתה יודע…
אייל: הוא לא מבין אותי.
אילן: שאם זה לא יבוא ממנו, לא יקרה שום דבר.
אייל: חד משמעית.
אילן: איך אתה עומד בפני הפיתוי, נקרא לזה ככה?
אייל: איזה פיתוי?
אורי: הפיתוי לנסות לעזור לו?
אילן: כן. זאת אומרת, מה שנקרא, להעביר בכוח את הזקנה את הכביש.
אייל: אני הפסקתי, הפסקתי.
אורי: לדחוף לו בכוח לגרון את ההחלמה?
אייל: אני הפסקתי, הפסקתי…
אילן: אבל איך…
אייל: לכפות את עצמי על אנשים. זה נקרא כפייה. ואני מבין שברגע שאני… יש לי רצון לעזור, אבל אין לי יכולת לעזור. אתה מבין?
אילן: כן, אני גם מבין…
אייל: אז אם אני לא יכול, אז אני מוותר על זה.
אילן: קשה אבל.
אייל: יש שלט אצלי בבית: "כל העוברים והשבים, אחים ואחיות, הדלת פתוחה. כשתרצו, אני פה."
אורי: זה בדיוק מה שאילן עשה לי.
אייל: אתה יודע, אחותי, שתהיה בריאה, הייתה בשימוש כבד, מסיבי מאוד. יום אחד, הייתי נקי בערך ארבע שנים, אבא שלי התקשר אליי, אמר לי "תשמע, אחותך בבית חולים, דום לב."
אילן: וואי.
אייל: סיפור אמיתי, דום לב.
אורי: וואו וואה.
אייל: "בוא תציל אותה". אמרתי לו איך אני…
אורי: מה, אתה רופא?
אייל: אני רואה… אמר לי, "תשמע, אתה מציל מלא חברים, מלא אנשים, אתה לוקח למרכזי גמילה, אתה יושב איתם, עוזר להם, בוא תציל את אחותך! איזה מין בנאדם אתה?" התקשרתי לחונך שלי. אמרתי לו: "מאיר, הסיפור הוא ככה וככה, אחותי בבית חולים, אבא שלי רוצה שנבוא". שאל אותי החונך שלי שאלה פשוטה: "אחותך רוצה?" אמרתי לו: "לא". הוא אומר לי: "אז אין מה ללכת". אמרתי לו: "מאיר, היא עומדת למות. מה אתה מדבר?" הוא אומר לי: "תשמע, אם תיקח אותה עכשיו למרכז גמילה, והיא צריכה למות, אז בדרך היא תמות. ואם היא לא רוצה, תכניס אותה למרכז גמילה, היא תברח מהמרכז גמילה. היא רוצה?" אמרתי לו: "לא". הוא אומר לי "אז בוא נחכה שהיא תרצה, שהיא תרצה…"
אורי: איזה קטע.
אייל: שבועיים אחרי, שלושה שבועות אחרי, חודש אחרי, חודש וחצי אחרי, התקשרה אליי אחותי, אמרה לי: "בוא תעזור לי". עד היום היא נקייה שבע שנים.
אורי: וואלה.
אייל: מאז. זו אחות שהייתה בשימוש פעיל ומסיבי. ביום שהיא ביקשה, היא קיבלה.
אילן: מדהים.
אייל: אי אפשר להציל מישהו שלא רוצה.
אילן: אה, לקראת סיום, רציתי לשאול אותך שתי שאלות: אחד, מה אתה חושב ככה, כשאתה מסתכל עם מבט לאחור, מה לא השתנה בך? חלו בך המון שינויים…
אייל: כן.
אילן: אני בטוח. שינויים אדירים.
אייל: כן.
אילן: מה, מאותו ילד בן חמש שגנב חלווה, מה לא השתנה בך מאז, שאתה שמח על כך שלא השתנה?
אייל: שמח?
אילן: כן. שאתה שמח על כך שלא השתנה.
אייל: הרגישות, אני חושב. תמיד הייתי רגיש. הרבה שנים הכחשתי את זה. אני חושב שכבר אז, בגיל חמש, הייתי רגיש מאוד, אבל היה לי פחד מטורף להראות את זה כלפי חוץ. אז הסתרתי את זה בכל מיני צורות, בכל מיני תחפושות, בכל מיני כובעים, ואני שמח שעדיין יש בי את זה.
אילן: אתה משתמש…
אייל: תשמע, אני זוכר, אני זוכר יום אחד שבאתי הביתה וראיתי מזוודות, מזוודות. ואמא שלי אמרה, אמא שלי אמרה לי "אני הולכת לסבתא", אמרתי לה: "לאן הולכים? טיול?" היא אומרת לי: "לא, אני הולכת לסבתא, מחר אני אחזור". מאז היא לא חזרה.
אילן: וואו.
אייל: וכבר בגיל חמש חוויתי את התחושה הזאתי של… אבל אף פעם לא הראתי את זה. כבר אז חוויתי את הפגיעה, המכה הקשה הזאתי. רק אף פעם לא הראתי את זה כלפי חוץ. ימים שהייתי בלילות ובימים וחגים וימי הולדת, יושב בתוך החדר ובוכה כמו תינוק, אבל בחוץ הייתי יוצא מנגב את הדמעות, ויוצא כמו איזה… לי… בי זה לא נוגע. אז היום אני שמח שאני יכול…
אילן: אני אומר…
אייל: שזה לא נעלם לגמרי.
אילן: כן, באת אותו…
אייל: אני חשבתי שזה נעלם ולא קיים אצלי, אבל זה קיים.
אורי: ואתה ועוד איך יכול… אתה… כל השיחה הזאת אתה הראת את זה.
אייל: אז כן, היום, היום, היום…
אורי: את הרגישות הזאת. אתה לא מפחד.
אילן: זה בעצם נשאר, היית ונשארת מאוד רגיש.
אייל: אז אני שמח שזה לא נעלם, שזה נשאר.
אילן: רק הצל… היום אתה מפיק פשוט מזה שאתה רגיש, אתה נהנה מזה היום הרבה יותר.
אייל: כן, אני חווה את זה, אני נהנה מזה, אני מדבר על זה, אני מציג את זה, אני לא מתבייש בזה, ואני לא מפחד מזה. וזה גם מה שלא לוקח אותי עוד פעם לשימוש, אילן. אתה יודע, לפני שאנחנו מסיימים, עוד פעם, התחלנו במי הוא מכור? מי הוא מכור זה בנאדם…
אילן: רגיש.
אייל: רגיש. רגיש שלא יודע לעבוד עם הרגש שלו.
אילן: לא יודע, לא יכול גם, לא יכול להתמודד עם הרגש.
אייל: לא יכול…
אילן: עם הרגישות הזאת.
אייל: לא להביע שום רגש, לא משנה איזה רגש. מי הוא מכור זה בן אדם רגיש. והייתה שמה מחלת התמכרות, מחלת רגישות, נקרא לזה, הרבה לפני שהתחילו הסמים. זאת אומרת, המחלה שלי היא שבעצם זאת שהביאה את הסמים, לא הסמים עשו אותי חולה. והיום, כשאני נקי, זה מה ששאלתי את אורי, מה משאיר אותי בחדרים? אז אני עדיין אותו מכור. עדיין מי הוא המכור נמצא בי, ב-11 שנות ניקיון, אני עדיין חובק…
אילן: הרגישות לא נעלמה.
אייל: ואם אני לא אעבוד על זה, אז סביר להניח שזה שוב יחזיר את הסמים לחיים שלי.
אילן: תודה רבה, אייל.
אייל: אוהבים? איך הקול שלי נשמע, טוב?
אילן: אחלה.
אייל: רדיופוני? [אילן ואורי צוחקים]
אורי: תשמע…
אילן: יותר טוב מאשר במציאות, אתה יכול להיות בטוח.
אורי: אייל, כל כך תודה על הפתיחות הזאת…
אייל: כן, באהבה.
אורי: ועל הכנות. זה…
אייל: אני חושב שאתם עושים פה עבודה מבורכת ומקודשת ו…
אורי: תודה.
אילן: תודה אייל.
[מוזיקה]
אורי: מה? איך אתה… איך אתה מתמודד עם מה שעברנו פה איתו עכשיו?
אילן: זה גרם לי לחשוב על זה שפעם, אם הייתי פוגש… נתקל ברחוב במישהו שהיה, אתה יודע, תופס לי חנייה, מישהו שהיה מאיים עליי, מישהו שהיה תוקף אותי, מישהו שהיה מעליב אותי או… אתה יודע, מסוג הדברים האלה ברחוב, הייתי רוצה את אייל של פעם לידי. אייל שקופץ לאוטו, פותח את הבגאז', מוציא לום ומוריד לו את הראש.
אורי: מפרק אותו.
אילן: כן. זה האייל שהייתי רוצה לידי. היום, אני גם רוצה את אייל לידי, אבל את אייל של היום.
אורי: שמה?
אילן: שאותו בן אדם שאני פוגש ברחוב, שתופס לי את החנייה, שמאיים עליי, שצועק עליי, שמקטין אותי, אבל אייל שמחזיר אותי לשפיות במשפט אחד. שעוצר אותי. שאומר לי את המשפט אחד, אומר לי משפט אחד, שאתה יודע, משחרר אותי.
אורי: איזה דרך הוא עשה, האיש הזה. אני לקחתי… הקטע של הרגישות שלו, שעם כל הסיפור חיים הזה שלו, שזה הדבר שהוא לא רוצה לשחרר ממנו. וזה הדבר שהכניס אותו מלכתחילה לכל החרא, כן? הרגשות הבלתי מווסתים האלה, שבמקרה שלו לקחו אותו לשימוש מסיבי בסמים, והיום אתה מדבר איתו הוא אומר - לא, אני לא מוותר על הרגישות הזאת, אני פשוט רוצה ללמוד איך להתמודד איתה. זה נכון גם אליי, וזה נכון גם אליך אילן. בוא, תודה בזה. זה לגמרי גם אתה. זה סיפור שהוא כל כך אופייני לכל כך הרבה מכורים, ואם חשבנו מקודם, מה לעזאזל לי ולך, מה לעזאזל לך ולי ולו, זה, זה. הרגישות, זה מה לכולנו.
אילן: אני חושב שאני לגמרי מסכים איתך.
אורי: האזנתם ל"מכורים". את הפרק הפיק ניר גורלי, סייעו בהפקה חברת "פודקאסטיקו", עומר סנש ועידו קינן. פרקים נוספים תמצאו באתר "כאן" ובכל אפליקציות הפודקאסטים שאתם מכירים, אפל, ספוטיפיי ואחרות.
אילן: אם אתם או אתן חושבים שיש לכם, אולי, בעיית התמכרות לסמים, אתם מוזמנים להיכנס לאתר של מכורים אנונימיים, naisrael.org.il, או בקו המידע שלהם 033-747474. תודה אורי.
אורי: תודה אילן, תמשיך לבוא.
אילן: בהחלט, בהחלט.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments