top of page

מכורים - פרק 14: רותם

האופי ההתמכרותי של רותם בא לידי ביטוי הרבה לפני שהוא ניסה סמים. כבר בתור ילד הוא פיתח דפוס התנהגות של ריצוי הסביבה, שהלך ונעשה כה קיצוני עד שהביא אותו לאבד את עצמו לגמרי. מתהליך ההחלמה העמוק והמתמשך שלו, אילן ואורי למדו גם על עצמם.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/02/2023.

[מוזיקה]

קריין: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

רותם: עוד בחודשים האחרונים שלי בבנגקוק, הייתי ניגש לאנשים ברחוב לפעמים לראות איך אני נראה. הייתי שואל אותם מה השעה. ואמהות היו מושכות את הילדים שלהם ממני. לא הייתי נראה מוזנח ומלוכלך או משהו, אבל הייתי מגעיל, כאילו הייתי משדר… כאילו יש סביבי ענן אפור, קשה. ולפעמים ממש הרגשתי שאנשים נמנעים ממני.

[מוזיקת פתיחה]

קריינית: "מכורים". שיחות על התמכרות לסמים עם מי שהגיעו לתחתית והצליחו לחזור לחיים.

אילן: אהלן אורי.

אורי: היי אילן.

אילן: אתם על "מכורים", ההסכת בו מכורים מדברים בפתיחות ובכנות על ההתמכרות לסמים וההחלמה ממנה.

אורי: אילן, היום אנחנו נדבר עם מישהו, חבר שאני מכיר, פחות או יותר מהיום הראשון שלו במה שאנחנו קוראים לו דרך של החלמה. כל כך רציתי שיגיע גם בעונה הראשונה, כל כך רציתי שיבוא, כי יש כל כך הרבה מה ללמוד ממנו, מעבר ל… אתה יודע… סיפור המלחמה, מה שאנחנו קוראים כל הזוועות ובלה בלה בלה. יש פה איזושהי חוכמה… על הדפוסי התנהגות ועל הדברים שמפעילים אותו, שאני באופן אישי מקבל ממנו המון השראה.

אילן: כן. רותם… אני גם מכיר אותו. לא כמוך, אני גם מכיר אותו. אין ספק שיש בו רגישות וחוכמה, שהיא לא נוגעת בהכרח להתמכרות. אלא הרבה יותר להחלמה רגשית.

[מוזיקה]

אורי: ברוך הבא רותם.

רותם: שלום.

אורי: אנחנו מאוד מאוד שמחים לארח אותך פה היום.

אילן: בהחלט. היי רותם, מה קורה?

רותם: שלום אילן. כיף, כיף, אני שמח להיות פה גם. גם אני רציתי להיות פה.

אילן: אז עבור מי שלא מכיר אותך כמונו, אז בוא אולי רק תספר בכמה מילים בן כמה אתה, כמה שנים אתה נקי, מאיפה אתה, לא יודע… קצת שנכיר אותך.

רותם: אז אני בן 33, אני מתל אביב, ואני נקי 6 שנים עוד מעט.

אורי: ממתי, אתה מעריך, שנעשית לבן אדם כזה שאפשר להגיד עליו "הוא מכור"?

רותם: וואו… נראה לי שזה מאז שאני זוכר את עצמי בערך, אם אני מסתכל על ההתמכרות כחוסר היכולת שלי להיות עם רגש, וצורך להכניס משהו אחר במקום, אז זה תמיד. תמיד.

אורי: מה, ואיך זה בא לידי ביטוי? אני מניח שבגיל, לא יודע מה, שבע, לא השתמשת בסמים.

רותם: נכון, בגיל שבע לא השתמשתי בסמים. האמת, שכשהייתי ממש צעיר… יכול להיות שאפילו שבע, התמודדתי עם אסתמה, פשוט מאוד, והיה לי איזה משאף, והיה לו גז. אז למדתי, [צוחקים] תוך כדי שימוש במשאף, שאם לוחצים הרבה פעמים זה לקח אותי לאיזשהו מקום, זה עשה לי כזה… וזה פתח לי את הסאטלה הראשונה שלי כאילו…

אורי: ונטולין.

רותם: ואהבתי את זה. ואהבתי את הפחד סביב זה, ושיגלו… ואהבתי את זה שזה שולח אותי לאנשהו… אבל, בואו, זה לא רק החומרים. זאת אומרת, אני חושב שהדפוס הוא תמיד היה שקורה משהו, לא לראות אותו, בצורה הכי החלטית שיש, אני לא רואה, אני לא מרגיש, אני מתעסק במשהו אחר. אז אם כילד, אז הייתי צולל לדמיונות ול… כמו טקסים כאלה. אם אני אגע בידית, אז הכל יהיה בסדר. אם אני ילך על הקו, אז הכל יהיה טוב. אם זה באלכסונים, אז מישהו ימות. ואם זה ככה… זה כשלעצמו שימוש. שימוש, אני מתכוון כמו בסמים, לא להיות בזמן ובמקום עכשיו.

אורי: זאת אומרת, אם אני מפחד שמישהו ימות, אז אני משתמש באיזה משהו, עדיין לא סמים, אלא…

אילן: זה גם באיזה שהוא אופן נסיון לשלוט בדברים…

רותם: חד משמעית.

אילן: תחושה של שליטה… אם אני עושה ככה - יקרה ככה.

רותם: נכון.

אורי: אבל למה היו לך כאלה צרכים בגיל כל כך מוקדם?

רותם: אני ואחותי גדלנו בשנים הראשונות עם אבא ואמא בבית, שני ההורים שכירים, עובדי מדינה. ו… ממש, כזה, גיל חמש שלי בילדות, אמא ואבא התגרשו, נשארנו לגור עם אמא בבית, ובקשר עם אבא כל הזמן. וכבר באותו רגע אני חושב שהתחילו להתקיים שתי מציאויות, שני עולמות בחיים שלי. איזשהו עולם שיש לו כאב וגעגוע למשהו ישן, וכמיהה למשהו טוב, למשפחה, לשיראו אותי, ללהיות מרכז העניינים. ועוד עולם של… שבו אני מרגיש את כל הדברים להפך. מוזנח, לא רואים אותי, לא במשפחה, לא מרכז העניינים. אני חושב שהנסיבות חיים של ההורים שלי ושל המצב שהיה ונוצר, הוא הביא את ההורים שלי להיות שורדים כאלה, והם לא יכלו להתמקד בנו יותר מדי. ויצא שבערך מהתקופה הזאתי באמת, מהגילאים האלה, דרך מעברי דירות שלנו, ודרך כל מיני משברים כלכליים וזה, שמצאתי את עצמי ילד שדואג לאחרים הרבה יותר מאשר לי. והשפה הזאתי, והעולם הזה של ה… של הלדאוג לאחר, ושל ה… להראות תמונה שהכל בסדר אצלי, והכל בסדר בבית שלי, הוא גדל והתעצם, והשפה שמדברים בו היא הפכה לשפה שלי כלפי עצמי, שלי כלפי העולם. ושמה לאט-לאט אני והצרכים שלי והרצונות שלי הלכו לאיבוד ככל שעבר הזמן. אם זה דרך מפגשים עם אנשים, שידעו שכבר בילד הזה, בילדים האלה לא שומרים עליהם כל כך, ואפשר לעשות שם מה שרוצים.

אורי: אני יכול לעצור אותך רגע? כי אתה הטלת פה שתי פצצות. אחת, זה 'כל הזמן אני רוצה לעזור לאחרים, איפשהו מסמן או מאותת לעולם: אצלי הכל בסדר, אז אני יכול להיות זה שכל הזמן שם בשביל אחרים, זה אומר שאני סבבה'. כאילו, להראות איזשהו חוזק, איזושהי פסאדה, לפחות של מישהו ש…

אילן: שצריכים אותו…

אורי: שצריכים אותו. ועוד פצצה שהטלת פה, זה שאמרת 'לילדים האלה אפשר לעשות מה שרוצים, כי לא שומרים עליהם'. מה זאת אומרת?

רותם: אוקיי. אז מבחינת זה שאומר שהכל בסדר. אני נורא נפגעתי מאיך שהעולם נראה ומתנהג, וכאב לי. כואב לי, עד היום דברים מאוד כואבים לי, וקשים לי. קשה לי לראות אותם. קשה לראות עוולות, וקשה לראות איך, איך היו איתי. ויכולתי כאילו לבחור. כאילו. לבחור בין זה שמתמקד בזה שהיו לא בסדר איתו, שההורות היא לא ההורות שהוא קיווה שתופגן כלפיו, שההורים שלי הם לא כמו שאני רוצה בעצם, ושאני מאוכזב. ובחרתי לא להראות את זה, ולא להיות בלופ הזה, וכן להיות בלופ של "הכל בסדר". כי אם אני אהיה ב"הכל בסדר" ואני לא מורגש, ואני לא, לא איזה צורך מהלך, אז יהיו איתי בשלום. אז יהיו איתי בסדר. לימים, יצאתי מהארון די מוקדם, ודוגמה למה ששאלת עליו, מי זה הילדים שאפשר לפגוע בהם? ומה זה לפגוע בהם? אני הבנתי שאם אני מביא את ההומואיות שלי הביתה, אז אבא נפגע, לאמא זה לא מתאים. ואמרו לי גם שחור על גבי לבן כאילו: "אל תביא הביתה!"

אורי: על איזה גיל אנחנו מדברים?

רותם: זה כבר היה בנעורים… בגיל 16 יצאתי מהארון. זה לא… זה לא בא בריק. זאת אומרת, עד לפני… עד הגילאים האלה, המסר כל הזמן היה: אם אתה בא עם איזשהו צורך, עם איזושהי מוגבלות, עם איזשהו קושי, אתה בא לא בטוב. אל תבוא לנו ככה! תבוא בטוב, תבוא שמח, תבוא שאנחנו נוכל להגיד שאתה מטופח ומדהים וזה. והיה לי חוגים, והיה לי מקומות, והיה לי זה... אבל את הצרכים הרגשיים שלי לא ידעו למלא. ואני חושב שסיטואציות שיכלו לקרות עם ילדים אחרים, שיכלו פחות לפגוע באחרים, אצלי יותר פגעו. אם זה הייתה שכנה שהיא קצת מגזימה עם השיח המיני שלה בבית עם הילדים שלה, ואני נכנס שמה באמצע, ושומע מילים וזה, וזה נראה לי מוזר, ואם זה הסביבה שגדלתי בה, משפחה יותר מורחבת שלי התעסקה ב… קצת בעולם הפשע כזה, וראיתי בעיניים שלי המון ניצול, ניצול של בני אדם, של נשים. חלק ממשפחה שלי התעסקה… לצערי אני אומר את זה, בתעשיית המין. יש… כבר ריצו את עונשם וכאלה, אבל, אבל החותם שזה השאיר בחיים שלי הוא משמעותי. כי אני מגיל צעיר ראיתי איך מנהלים את המקומות האלה, איך נשים הם חלק ממנגנון של זנות ושל ניצול. וכל זה, שוב, אם אנחנו מדברים על שני עולמות ושתי שפות, כל זה במעטפת של "הנה, היא רוצה לעבוד, היא מבקשת עוד משמרות, היא רוצה…" ולימים, הלכתי וחילקתי את הכרטיסים האלה ברחובות, של ה"רוצה לעשות חיים?" עם המספרי טלפון…

אורי: וואו… בשביל הקרוב משפחה…

רותם: כן. אתה נכנס למקומות האלה, ואתה רואה את זה, ואז אני אומר לעצמי: רגע, לא מפריע להם שאני נכנס למקומות האלה? אני זוכר איזה יום אחד…

אורי: מה, למועדונים?

רותם: לבתי בושת האלה.

אורי: כן.

רותם: נכנס, לוקח את המלאי של הזה… פוגש את הבנות, הן אומרות לך: תחלק טוב היום, אנחנו צריכות עבודה, כאילו, כן… אבל היה איזה חבר שבא איתי יום אחד לעשות את זה, אני מדבר איתך על תיכון, והוא אומר לי, אחרי חצי שעה שהוא עובד הוא מתקשר אלי, התפצלנו כאילו, אחרי חצי שעה הוא אומר לי: רותם, זה לא בשבילי. אני לא עושה את זה. ואמרתי אוקיי, אני מקבל, כאילו אני מעריך את זה שאתה אומר, וכל הכבוד, ותודה וזה… ומשהו מאוד כאב לי שמה, כי הבנתי ש... שאני עושה בעצמי משהו לא בסדר. הוא אמר לי: אני לא יכול איך שאנשים מסתכלים עליי, אני מרגיש שמסתכלים עליי. כאילו, אמרתי לו, אף אחד לא מסתכל עליך, למי אכפת כאילו.

אורי: שאתה עושה משהו לא בסדר, אבל לא מרגיש את זה, כמו שהחבר מרגיש?

רותם: זהו, הבנתי את הפיצול הזה שיש אצלי, כי אני מרגיש שאני עושה משהו בסדר. ואני רואה את הנשים האלה, והם נראות לי סופר מתוקתקות, ונראות לי… כאילו, אז עוד פעם, ידעתי להיכנס טוב למחשבות שיגרמו לי להרגיש בסדר עם עצמי סביב הדבר הזה שאני עושה.

אילן: אני בנקודה הזאת רוצה שתספר לנו על הפעם הראשונה שהשתמשת בסמים. זאת אומרת, סמים שנועדו להתמודד עם אותם רגשות, אולי.

רותם: אה… הפעם הראשונה שלי הייתה אלכוהול דווקא. בכיתה ח'... בין ז' ל-ח'. באותה שנה עברתי מלגור בעיר, בפתח תקווה, ללגור ביישוב. גם אז ראיתי את השוני שלי מהילדים האחרים, ואני כאילו הייתי יותר כזה ערס לעומת הילדים שגדלו ביישוב.

ומצאתי את החבר'ה שלי בספסל מחוץ לכיתה, ואחר כך אחר הצהרים, רובם יותר גדולים ממני כזה... וכבר התנסו ביותר דברים בחיים. היינו קונים וודקה, ככה באמצע שבוע, וודקה זולה מהפיצה או מהסופר.

אורי: קגלביץ', 20 שקל…

רותם: נכון….

[צוחקים]

אורי: אפשר לתדלק את האוטו עם זה… יותר זול….

רותם: ממש ככה… ממש. זהו… וערבוב, ויושבים בספסל ושותים… ואני זוכר אנשים שיוצאים לבקש שקט. ואז מבחינתי, זה… לא יודע… מלשינים כאלה…

אילן: משביתי שמחה…

רותם: אנשים שלא מבינים…

אורי: אהה… שכנים שיורדים, ו… "תהיו בשקט!"

רותם: אז היום אני יודע שהייתי צריך להצטרף לשכן הזה, ולהגיד לו תודה, ויאללה, וסליחה, והביתה. אבל השכנים האלה, גם היו להם ילדים בגיל שלי בסופו של דבר, שישבו בבית ושמרו על עצמם, או שמרו עליהם. ושוב, אם יש את השני עולמות האלה, אז יש את הילד שמרגיש: בוא'נה אף אחד לא קורא לי… אף אחד לא בודק איפה אני בכלל.

והאלכוהול ישב שם בול. כי יכולתי לשתות עוד, ולא לחשוב, וליהנות, ולהישכב על הדשא, ופתאום לא מפריע לי שתהיה איזה נמלה או מה זה, כי קודם הייתי מאוד חרד מאוד, רוצה לסדר דברים, אבל כאילו עם האלכוהול נשכבתי, יכולתי להסתכל על העץ, איך העלים זזים…

אורי: היית שותה הרבה?

רותם: אז הייתי מגזים. כמובן, כולם מסיימים לשתות לא יודע…. ב-12 בלילה וזה… אני ממשיך לשתות, ממשיך, לעשות קצת צ'ייסרים, ואז… כאילו, מי עושה בכלל צ'ייסרים? בוא'נה… זה, זה ילדים בגן…מה קשור צ'ייסרים? ואני מנסה את כל העולמות כזה של האלכוהול ושל הזה… ומגיע הביתה מוקדם בבוקר, ולרוב ממשיך ללכת לבית ספר, ממשיך לייצר את התמונה שהכל בסדר, אבל לפעמים פשוט מבריז. מבריז בבית ספר, מבריז מהבית, מבריז מזה.

אילן: אני רוצה לשאול אותך רגע על החבורה, על החברים… בעצם קהילה תומכת, מה שנקרא. זאת אומרת, זה אנשים שאתה מרגיש איתם בנוח? כי הם אחרים מהילדים של השכנים שמבקשים שקט…

רותם: נכון.

אילן: אז יש איזה הזדהות, יש הזדהות, יש תחושה שאתה עושה משהו בסדר, אתה לא לבד. אתה לבד בבית אבל אתה לא לבד מבחינת חבורה, להפך. יש לך…

רותם: נכון מאוד. אני חושב שגם החברים האלה... משהו בהם, משהו בקשרים האלה, שהם קשרים סביב הפורענות, נקרא לזה ככה, הוא הרבה יותר סקסי מהחיים האמיתיים… כאילו מהחובות, והבית, והלימודים… ויש תחושה גם, שאיתם יהיה לי הרבה יותר טוב, ושהם יודעים מה טוב בשבילי, וגם משהו מובנה בזה שאני הייתי רוב הפעמים הכי צעיר, זה שהם מראים לי את הדרך… והתמכרתי לדרך הזאתי, ל… הם הרגישו לי אנשים חופשים כאילו. זה היה נראה לי כאילו החיים הרבה יותר הגיוניים, הרבה יותר נכונים לי, והתמקמתי.

[מעבר מוזיקלי]

אורי: מילד שכאילו… בסדר… עושה לילות עם וודקה על הספסל עם החברה, לחיים של הרס עצמי טוטאלי עם סמים, בטח עברת כמה צעדים. איך זה הגיע לשם?

רותם: כן, היה לי חשוב להדגיש את ה"לא רצוי" הזה, שאין לו מקום, כי אני חושב שגם בשימוש שלי בסמים, אם זה קלים, ואם זה אלכוהול, ואם זה קשים, הבחירה תמיד הייתה במשהו שבאופן שימוש, שהוא יהיה מספיק דומיננטי בחיים. כי אני חושב שכל הזמן ניסיתי להכניס שותף. אם זה סם, אם זה בן אדם, אם זה משהו.

ואחרי האלכוהול, כמו הרבה אנשים, הגיע ה"וויד", שהוא אחלה תרופת הרגעה. ה"וויד" כבר בשלב מסוים, לי, התחיל לעשות חרדות, אז זה היה... יותר נכון, הייתי אצל עובדת סוציאלית או פסיכולוגית כזאתי שאני פוגש פעם בשבוע מיוזמתי... זה כבר אני מדבר איתכם על גיל 20 ו...

אורי: אתה לא חייל?

רותם: התגייסתי לצבא, הייתי עוד פעם עם הספסלים בצד, עם החברים, שתייה… גם בצבא…

אורי: אוקיי, אוקיי.

רותם: ואחרי חצי שנה ביקשתי לעזוב. תפרתי איזה סיפור של פגיעה מינית שמה… יכול להיות שרציתי להגיד משהו על התקופה המוקדמת שלי מהצבא, על החיכוך שלי עם העולם ההומואי, בתור אחד שלא מביא הביתה, ומרגיש שזה בושה וזה לא בסדר. פגשתי כמה דמויות שניצלו את זה…

אורי: ז'תומרת, לא המצאת סיפור. היה סיפור.

רותם: המצאתי ספציפית בצבא, שכאילו הבאתי את הסיטואציה לבסיס, ואמרתי נפגעתי בבסיס, ואז יש איזה…. אז לפחות היה... כשאתה אומר: גבר נפגע מינית על ידי גבר בצבא, פורשים לך שטיח אדום מחוץ לצבא, כאילו… איזה פרופיל שאתה רוצה, מה שאתה רוצה, ידאגו לך. אתה עכשיו יכול לצאת! אני זוכר את המילים: אתה יכול לצאת תוך 10 דקות. תסביר לנו מה… זה, מה הורים שלך, ומה עושים איתך מעכשיו, וזהו. כאילו מה אתה רוצה לעשות עם עצמך. תגיד לנו שאתה לא הולך להתאבד, ולהפיל את זה עלינו…

אילן: זה מעניין, זה כמו במשפחה, תגיד לנו שזה לא אנחנו…

רותם: נכון, נכון.

אורי: זה לא עלינו, זה לא עלינו, כסת"ח…

רותם: נכון… ומשהו בי לאט לאט למד למצוא את האנשים האלה גם, גם במערכות יחסים, וגם בעבודה, וגם בזה, שהם מחפשים מישהו שירָצה. ושאני אהיה בתפקיד הזה, שיגרום לכם להרגיש נוח עם עצמכם.

אורי: אבל הוא נחזור רגע, שוב, לעניין של איך הגעת בעצם לחיים כאלה פסיכים של שימוש…

אילן: מה שנקרא... איפה העניין הזה השתבש, כי בעצם…

רותם: זה יכל להיגמר באלכוהול, ובחברים…

אילן: ומשהו, לפי מה שאני מבין, השתבש…

רותם: נכון. המפגש הזה עם הפסיכיאטרית הוליד שימוש בקלונקס, כדור הרגעה למי שלא מכיר. אני לא יודע אם זה בהגדרה הרגעה, אבל זה מאוד מרגיע. אני זוכר ממש את הפעם הראשונה. אני עכשיו, מי שמקשיב לא יכול לראות איך אני מחייך…

אילן: שומעים, אל תדאג.

רותם: אני זוכר שנרגעתי, ממש נרגעתי. וזה… חוץ מהרגיע, זה גם קצת הלחיץ אותי, כי אמרתי לעצמי בוא'נה אני כנראה חתיכת לחוץ אם זה משפיע עלי ככה.

אורי: לא, לא, זה כדור חזק.

רותם: אז אתה אומר לא חייב להיות לא שפוי בשביל להרגיש מאוד מאוד…

אורי: אני הייתי מרסק ומסניף את זה... את הקלונקסים… [צוחקים]

רותם: אז אני על רמה. אני הייתי בולע את זה רק. [צוחק] פתאום התחילו להיכנס לי לראש מסרים כאלה של… כאילו התחלתי להסיק שהמערכת לא באמת יודעת, אנשים לא באמת יודעים כזה, כי הנה, אני לוקח את הגרגמל הרשע הזה והוא כזה דרדס חמוד כאילו. ואני… מתחיל להסתדר לי דברים בחיים, וזה כמובן שכבר העמסתי כמויות של וויד כי זה לא עבד בשבילי. היה לי חבר שהוא היה דואג לי. אז לא היה כאילו טלגראס וכל הדברים האלה. היה לי חבר שעשה פשוט שם לי זה בתוך הבית. הייתי מגיע, תמיד היה.

והחזקתי עבודה טובה, ניהלתי מסעדות, היה לי תמיד כאילו עובדים תחתי, ועניין, וכאלה, ומגיע למסעדה רק בפיק, ונהנה מחיים כאלה במרכז תל אביב, עם כלב הכל. אבל הוויד הביא איתו המון המון חרדות, וחיפשתי מה אני עושה. כי כבר הייתי מעשן ג'וינט, ונכנס לחרדות ומזיע, ואני זוכר מנסה להזמין אספרסו בשדרה כאילו, ואני עושה חזרות עם עצמי לאיך אני מבקש את האספרסו ומה אני אומר, ומה אני זה, ואמא'לה ומסתכלים עליי וכאלה… לא ברמה הפסיכוטית אבל…

אורי: אבל, תגיד, אז אם זה עושה לך חרדות, למה לא להפסיק?

רותם: יפה… הרבה יותר מפחיד, הרבה יותר הפחיד אותי להיות בלי זה. הרבה יותר הפחיד אותי הרעש הזה בראש שאני מכיר טוב טוב, מלא מלא מחשבות לכל מיני כיוונים, מלא מלא… השפות האלה שדיברתי עליהם… הפגיעה והקורבנות והכאב היא עולה מאוד מאוד חזק, אבל אני לא רוצה שאנשים ידמיינו איזה…. כאילו אני לא רוצה שאתם תדמיינו איזה מישהו, שחושב יו, איזה מסכן אני, אני אקח וויד הכל יהיה בסדר. אני חושב שכבר לא היה גבולות לחשיבה… והשפה הזאת של "לא טוב לי עכשיו, ואני בחרדה, ואני כועס על אבא/אמא" טה טה טה טה… היא התערבבה עם כעס שלי על עצמי, שאני לא מזיז דברים, ואני לא משנה את המציאות, ואני לא מצליח לעצור עם הוויד הזה, ואני מתעורר באמצע הלילה בשביל לעשות ראש ולחזור לישון. ואז יצא מאוד חזק אלימות. הייתי מאוד אלים. עשיתי עם עצמי כאילו… פגעתי באחרים ובעצמי כאילו… וויכוחים היו הופכים ל… כאילו, שאני נותן סטירה לבן אדם שמולי… כאילו אתם מכירים אותי, אני נראה עדין היום, אני…

אורי: כן.

רותם: אני לא פוגע בכלום, באף אחד, ואני לא יכול לראות אלימות ודברים כאלה וקשה לי…

אורי: תן לנו דוגמה של משהו כזה, של איזה שהוא רגע שהרגשת ש"פאק! אני בן אדם שפל! וקלונקס הוא משהו שאולי שיעזור לי להרגיש יותר טוב עם עצמי", או וויד, לא חשוב מה.

רותם: השוני שלי מהעולם… הרגשתי מאוד חייזר, וזה בא לביטוי נגיד באופן שעשיתי מין. לא היו לי חברים הומואים אז, לא, לא הבנתי כל כך מה הומואים עושים, ואיך זה…

אילן: בן כמה היית?

רותם: פה אני מדבר כבר על שלב של המון וויד וקלונקס וכאלה… אני בן 22-3… אחרי שכאילו הניסיון הזה של צבא, וקצת עגלות בחו"ל שנה, וכל מיני… כל מיני מעטפות כאלה שיש, שבתוכם אני מנסה להימלט ולהיעלם.

יש סצנה מאוד חזקה בהומואים של של סקס עם סמים, או בלי סמים, אבל שאתה… שהיא מאוד מוגזמת ופרוצה. ובתור אחד שמאוד מחפש את הדמות הדומיננטית הזאת שתיכנס לחיים שלו ותעשה לו סדר, או שתשמור עליו, או שתהיה שם כל הזמן, הסכמתי ללכת אחרי המון דברים שאני לא… לא בהכרח רציתי. למדתי, יסודות של… של מין, של קשר, של חברות, של… של בילוי, של מסיבה, של איך מקשיבים אפילו למוזיקה, בצורות ש… הם התאימו לאנשים שהייתי פוגש. בסופו של דבר בחור צעיר שנראה טוב, ולא אומר הרבה "לא", או לא אומר בכלל "לא", רודפים אחריך גברים כאילו, ורוצים להיות איתך. ואתה יכול לבחור…

אורי: אז מה… נתת שינצלו אותך? אני מנסה להבין איפה הרגשת שפל כזה?

רותם: כשהיו שואלים אותי: אתה אוהב זה וזה? אין לי מושג מה זה. אני צריך לעשות גוגל בשביל להבין מה זה, או להיכנס לאיזה אתר פורנו בשביל להבין - ואני אומר "כן!"

[צוחקים]

אורי: אז עוד פעם אתה חוזר לדפוס הזה של ריצוי.

רותם: ברור! ברור! אני אומר לך… אני, פשוט נוח איתי. הייתי הבן אדם הכי נוח בעולם. אין דבר כזה שמי שאיתי יהיה באיזו שהיא מבוכה קטנה, או ב"אוי… מה… חציתי איזה גבול שלו". אין דבר כזה. אין גבול בכלל. מה זאת אומרת? קח אותי!

אורי: אבל איפה אתה היית הפוגע?

רותם: אז זה יצא… קודם כל, זה כשאתה נפגש עם בן אדם והוא בראש שלו לפגוע, ואתה יודע שאתה שאתה הולך להיפגע, ואתה אתה כבר פוגש אותו פעם שנייה, שלישית, אז זה אלימות כלפי עצמי, קודם כל. הדבר הזה, שאני אסכים שידברו אליי בצורה מסוימת, שישפילו אותי בצורה מסוימת, שיתנהגו אליי בצורה מסוימת, זה קודם כל איזשהי דרך שאני מדבר עם עצמי בה. זה דבר ראשון.

דבר שני, זה כואב מאוד. אני עשיתי על זה המון עבודה עם עצמי וכאלה, אבל מצאתי את עצמי מרים יד על הכלב שלי. זה היה אחד הרגעים הכי כואבים, מטלטלים, לימים גם מכוננים, אבל… אבל זה היה משהו שאני… אני היום סולח לעצמי על זה, אבל עדיין מאוד מאוד עצוב לי שהגעתי לשם.

אורי: זה נשמע לי נקודה תחתית…

רותם: נקודה איומה. וזה הייתה סצנה איומה שהוא פשוט פחד ממני בשלב מסוים, וכעסתי עליו שהוא מפחד ממני. ו… אני היום מוכן לשלם כל מחיר בעולם, כדי לא להיות עוד פעם במקום הזה. אני יודע היום שזה לא אני בכלל, אני יודע שזה היה בחור אבוד, בלי דעה על כלום, בלי עמוד שדרה, שמנסה להתמודד עם מיליון טראומות במקביל, עם זה שמרגיש שאין לו אף אחד. זה היה פשוט תסכול ברמה מאוד מאוד גבוהה.

[מעבר מוזיקלי]

אילן: אתה נמצא במקום של חוסר גבולות שהולך בעצם ומתעצם כל הזמן. כל הזמן הגבולות הולכים ונפרצים.

רותם: נכון.

אורי: איפה השימוש שלך יוצא מכלל שליטה, ומביא אותך למקום כזה שבו אתה מחליט לחפש איך לעצור את זה?

רותם: אוקיי. אז כמו שהתמכרות לא קורית יום אחד, אז גם ההבנה שיש לי בעיה, ושאני צריך פתרון, היא לא קורית ביום אחד. וגם אחרי שהבנתי, זה לא קורה ביום אחד. אבל בכל אופן, מאותו אחד שלא מצליח לתפוס את החיים שלו וקולט בעצמו פרצי אלימות כאלה וזה. וחרדה וכאלה, וחגיגות שלא נגמרות מהסופ"ש עד יום רביעי. [צוחקים] עליתי על הפתרון המדהים של ליסוע לחו"ל, לגור שם, [צוחק] לגור שם ולעבוד שם, אפילו מצאתי איזה עבודה בבנגקוק. עשיתי אחלה כסף ונחשפתי לסם חדש… ל"טינה", קריסטל-מת'. שיש לי יחסים איתו כמו שיש לי יחסים עם העולם: אני אוהב אותו ברמות מטורפות, ואני שונא אותו ברמות מטורפות. ואני חלש מאוד מולו…

אורי: וויי, אני זוכר שהראית לי תמונות מתאילנד.

רותם: כן. זה 20 קילו פחות. זה גוף שבור, זה תלישות מטורפת, תחושה של אני לא שייך לשום מקום. אז הייתי… התחלתי שם תוך כדי שאני מחזיק כזה עבודה, ואפילו די מצליח וסוחף אנשים בחברה יחד איתי, הגעתי למצב שאני כל הזמן משתמש. זה חומר מאוד מאוד קשה. זה חומר שברגע שאתה מפסיק - כואב לך הגוף ברמות קשות, וזה חומר שמשתמשות בו זונות וסוחרי סמים, ואנשים שיש להם… מוטלות עליהם משימות חסרות מצפון נעזרים בו, כי הוא הופך אותך מפלצת. אתה הופך להיות משרת של הצרכים הכי חולים שלך, ושל הדפוסי חשיבה הכי מעוותים. אתה מצליח לראות רק נקודה מצומצמת מאוד ולא את השאר. זה לא איזה פסיכודלי או משהו, אבל בעצם… לא יודע… אני לא מדען ולא רופא… אבל אני יכול להגיד לכם שההשפעה עליי הייתה, שלא אכפת לי משום דבר, חוץ מלהמשיך לראות חומר נמס בתוך מבחנה. ונכנס לי לאט לאט… האדים שלו לגוף. ומה שמגיע עם הסאטלה של זה, זה המון המון מין, ששוב, מין כקירבה. כי אני בכלל לא… אין לי חשק מיני בכלל, כמו שיש לי חשק שיהיו לידי. אני זוכר מה זה אימה של להיכנס למיטה לבד, לנסות לישון, באיזה שהיא נקודה רחוקה בעולם, שגם לה היתה מטרה בסיפור הזה, כאילו, שבניתי לעצמי בסופו של דבר, היא רק המחישה כמה הייתי לבד כאילו… אז הלכתי למדינה שזה פשוט תרבות אחרת לחלוטין משלנו, שפה אחרת לחלוטין, הנראות של אנשים היא אחרת. אני חושב שהצלחתי להגיע למצב שאני כל כך בודד... והייתה תמיד איזה שמחה שאני מצליח דרך היום יום שלי להמחיש מה אני באמת חווה. אז פגשתי את הבחורים למין שהוא יהיה הכי פוגעני, והרגשתי זול, הרגשתי חסר ערך, והרגשתי חזיר…

אורי: חזיר בתת-משקל….

רותם: כן.

אורי: אבל איך… איך אתה לא מת?

רותם: יפה. אז אני… כל פעם שמשתמשים בקריסטל מת', זה לוקח איזה 3-4 ימים עד שאתה מצליח להירדם אחרי זה. בימים האלה אני צורך עוד ועוד ועוד, וכבר הפעולה נהיית הפוכה, כמו בהרבה סמים. הרבה אנשים שיש להם בעיית התמכרות מכירים את זה.

ואני מתחיל לכעוס על הסם, ואני מתחיל להגיע למסיבות, כאילו מסיבות, אני יודע… ולהיות תקוע בשירותים ולפגוש את התחתית… מהכיוונים האלה של להבין שאני עושה כאילו משהו שאמור לעשות לי משהו, אבל זה עושה לי את ההפך. אז אני מתחיל גם לכעוס כבר על הסם. וכבר אני פוגש בחורים למפגשים מיניים שאני רק… הם מגיעים ואני בוכה. בוכה איתם, מחבק אותם כאילו זה רמת פתטיות כזאת… וסבל.

[מעבר מוזיקלי]

רותם: בנקודה מסוימת, אחרי שנה של שימוש בלתי פוסק בזה, בלתי פוסק, אני מקבל טלפון מחברה מישראל, שהיא חברת ילדות שמכירה אותי. היא מבינה שמשהו לא בסדר. אני כאילו מתחיל לצרוח מעצבים שיורד גשם ולמה יורד גשם… כאילו משהו הכי הזוי…

אורי: מאבד את זה.

רותם: כן. ובפני מישהי שאוהבת אותי ואני אוהב אותה, ואני יודע שלא תוותר לי. אז גם יכול להיות שקצת בקשת עזרה, עדיין מאוד מוגבלת, ועדיין מאוד רוצה שיעזרו לי, בדרך שלי אבל. זה קורה שמה שאני בוכה, ואומר לה שהגזמתי, ושאני לא יודע מה עושים, ושאני מבקש שהיא תבוא להיות איתי קצת איפה שאני נמצא, ואני אני אממן את זה… אלוהים יודע מה תכננתי כי לא היה לי כסף כבר, ודי רימיתי.

אילן: אתה מבקש ממישהו מהמשפחה?

רותם: כן. פעם בשבוע מרצה אותם בטלפון: היי, הכל טוב… איזה כיף לי… אני מתחיל ללמוד אנגלית עסקית… אתם יכולים לעזור לי בכמה שקלים?

אורי: איזה חרטטן!

[צוחקים]

רותם: אלפיים שקל זה סגר לי. בסוף, אני אמנם משרת להם איזה שהוא משהו שהם רוצים להרגיש…

אורי: להורים…

רותם: כן, אבל גם הם משרתים לי את השימוש. אני למדתי להשתמש. למדתי לנווט בתא המשפחתי הזה, ואחר כך בעבודות ובכאלה, בצורה שאני יודע לסתום לבן אדם הנכון ת'פה, ולקבל ממנו מה שצריך וכאלה, אבל שוב זה עדיין… זה ערימה של אשליות וכאלה. בסופו של דבר, משם, אני… חברים שלי בארץ מתאגדים, כל מיני אנשים אחראיים ואהובים, שאוהבים אותי ולא מפחדים להסתבך איתי, בניגוד להורים שלי. הם מקימים ממש חמ"ל לאתר אותי, למצוא אותי, להביא אותי, לאיפה אני מגיע כשאני מגיע לארץ, קנו לי כרטיס טיסה. הברזתי לאחד, לשני הצלחתי להגיע. גם זה היה חתיכת סיפור, כי נרדמתי בשדה תעופה בקונקשן. אני מתעורר ויש לי שלט! יש עליי ממש שלט מודבק על התיקים שלי ועליי שכתוב

Wake Me Up. 5:40am. Gate 45.

[צוחקים]

משהו כזה… ברוסיה… חברים שלי ממש הצליחו לדאוג שעובדי נמל ברוסיה, באיזה נמל תעופה נידח, שהצליחו למצוא לי קונקשן דרך שם, למצוא שמישהו ידביק עלי את הדברים… כאילו ולא דמיינתי, לא הייתי בפסיכוזה, כאילו.

אורי: וואו… מטורף…

רותם: כן, בגלל שפספסתי טיסות וכאלה. אני מבין שהמצב שלי רע, כי אני כבר בלי חומר איזה 9-10 שעות, מאז שעזבתי את בנגקוק. הגוף כואב ועצבים, ושברתי את הטלפון מעצבים, וצרחתי שם, ונרדמתי וצרחתי.

אורי: אתה שובר קריז בשדה תעופה…

רותם: כן. ואנשים מתחמקים ממני, ואתה יודע מה... מתחמקים ממני… אני עוד בחודשים האחרונים שלי בבנגקוק, הייתי ניגש לאנשים ברחוב לפעמים, לראות איך אני נראה. הייתי שואל אותם מה השעה? ואמהות היו מושכות את הילדים שלהם ממני. לא הייתי נראה מוזנח או מלוכלך או משהו, אבל הייתי מגעיל כאילו, הייתי משדר… כאילו סביבי ענן אפור קשה. ולפעמים ממש הרגשתי שאנשים נמנעים ממני, גם במטוס. בכל אופן, אני נוחת בישראל ומגיע הביתה. בבית של ההורים… בבית של אבא שלי אני נמצא כמה ימים, תוך כדי אני מתעורר, אני נמצא באינטייק בראיון ראשוני לכפר גמילה, ואני מתקבל.

אורי: טוב, הלכנו לאותו מקום אני ואתה.

רותם: כן. כשהייתה רשימת המתנה יחסית ארוכה, ועדיין הכניסו אותי, מאוד מהר, למזלי.

אילן: אבא שלך ידע מה מצבך?

רותם: אבא שלי הוביל אותי יד ביד לאינטייק. ואיך שהמראיין שאל: אוקיי רותם, מה אתה עושה פה? אבא שלי אמר: אממ… רגע. אני לא צריך להיות פה!

אילן: וואו… לא יכול לשאת את זה.

רותם: כן, קודם חשבתי לעצמי לספר לכם שחברים שלי קיבלו אותי בשדה תעופה ולקחו אותי אליהם הביתה, וההסכם עם אבא שלי היה, שהם יראו קודם שהכל בסדר, ויקראו לו. אני אומר לכם את זה, ואני כרגע משפיל מבט, כי זה כואב. שוב, הדבר הזה שמצופה ממני לשמור על השומרים, ומצופה ממני לא להפריע. זה נקודת פתיחה איומה לשיקום, להחלמה, בכלל לחיים. איך תתפוס מקום במקום עבודה, ואיך תתפוס מקום ביחסים, ואיך תתפוס מקום. נקודה. איך תתפוס מקום בעולם הזה?

אבל כן זה המסר: "אני לא צריך להיות פה", שאבא אומר באינטייק, "אני לא צריך להיות פה". והמראיין מרים גבה, ואני מבין שמשהו לא בסדר כאילו.

אורי: מרים גבה על אבא שלך.

רותם: כן. והוא גם שואל אותי: למה הוא לא צריך להיות פה? אתה גם חושב שהוא לא צריך להיות פה? כל מיני דברים כאלה, ואני אומר: כן, קל לו לקחת אותי, להביא אותי, כאילו מאוד עוזר לי וכאלה…

אורי: אבל לא להישאר.

רותם: כן. כשהייתי אצלם בבית, זה אחרי ש… כאילו בימים שנחתתי בארץ ונחתתי בעולם, גם מאמא שלי הסתירו את זה, שחזרתי לארץ והכל, כי רצו לשמור עליה. ואז פגשתי אותה, והיא מאוד כעסה. ולקח לה זמן להתאפס, ולהיות עם הצרכים שלי ולא שלה. אז בימים האלה יכולתי לחגוג ככה, באישור הפסיכיאטר, על כמה כדורים שאני רוצה וכאלה, אז מבחינה זו היה יחסית קל.

אורי: קלונקס…

רותם: כן, קלונקס. ואיך שהוא בא הוא אמר לי: אז יש לך כבר מרשם לקלונקס, נכון? אתה לא צריך ממני. אז אמרתי: כן. ואז אמרתי לעצמי, רגע רגע… פראייר… מה אתה אומר כן? תביא לי משהו אחר. אני זוכר את הפסיכיאטר אומר לי: רותם, המטרה היא לא שאתה תכיר עוד סמים.

[צוחקים]

אורי: אני יכול להגיד משהו קטן בהקשר הזה?

רותם: ברור.

אורי: היה לי בדיוק את אותו סיפור כשהגעתי לכפר איזון, ושברתי אני קריז, והתחילו לתת לי קלונקסים, שפעם הייתי מסניף, אבל באותו זמן כבר לא. ובגלל שבאמת רציתי להתנקות, באתי איזה לילה אחד לאחת המדריכות אמרתי לה: לכי תגידי לפסיכיאטר משהו טוב, אז היא אומרת לי: מה? לכי תגידי לו שאסור לו לתת יותר לאורי קלונקס, כי אם הוא לא יפסיק לתת לו קלונקס, אורי יגיד לך בדיוק את מה שצריך לשמוע כדי להגדיל את המינון. כי אני יודע מה צריך להגיד לרופא, על מנת שהוא יחשוב, שהוא על דעת עצמו מגדיל לי את המינון. אבל לא, זה יהיה על דעת עצמי. אז… אז ככה הפסקתי ואז במשך שבוע, פחות או יותר, הזעתי, והשתנתי על עצמי במיטה, עד ש…

רותם: אז זהו, שזה משהו שבכוונה היה לי חשוב לדבר על הרופאה הזאתי שנתנה קלונקס, והרופא משפחה שאומר בטלפון: רותם אפילו לא צריך להגיע לפה. כשאתה צריך, שלח הודעה במזכירות של הזה… של המרפאה… ויחדשו לך את המרשם. הכל טוב.

אילן: אני גם רוצה לספר איזה אנקדוטה על קלונקס. לפני איזה, לא יודע, שנתיים או משהו, חוויתי איזה תקופה של לחץ, ומישהו אמר לי על איזה תמצית צמחים, רגיעון כזה. ביקשתי מהרופאה, מהרופאת משפחה, שתרשום לי כזה רגיעון. אמרה בסדר, הגעתי לבית המרקחת, נותן את הכרטיס של קופת החולים, ואז הוא מוציא לי רגיעון, והוא שם קלונקס גם. אמרתי לו: זה טעות, זה לא מיועד אלי. אז הוא אומר לי: כן, כן, כן. היא אמרה לתת לך בנוסף גם קלונקס, למקרה שתצטרך עם הרגיעון. עכשיו, זה זעזע אותי, כי אני שומע, כמו שאתה מספר, רותם, אתה אורי, אני שומע, אני שומע סיפורים קשים.

אורי: אפשר לעשות בזה שימוש לרעה.

אילן: שזה השטן החרא הזה. מה שעשיתי זה, כתבתי לה שאני מכור נקי. וזה חומר שאני יודע שלמי שהוא מכור, הוא מאוד מסוכן. וכדאי אולי שהיא תשאל מישהו, לפני שהיא נותנת לו קלונקס, אם יש לו בעיית התמכרות. לפני שהיא נותנת לו. היא דרך אגב, מאוד שיתפה פעולה וזה, אבל זה רק מדגיש באיזה קלות…

אורי: אבל כי אתה גילית אחריות…

אילן: אני בן אדם מאוד אחראי.

אורי: אתה מאוד אחראי, כל הכבוד לך. נכון. לא, אבל אתה צודק. היד קלה על ההדק, והיא הייתה צריכה לגלות את האחריות הזאת.

[מעבר מוזיקלי]

אילן: בוא נדבר רגע על השלב שבו אתה מתנקה בכל זאת.

רותם: אוקיי, אז אני מתנקה, ואני מרגיש… אני מרגיש…

אילן: בעיה…

רותם: אני ממש בבעיה. אני מתחיל להרגיש… אני למדתי, גם בלי סמים אפילו, להיות בענן כזה. ואני חושב שהמילה הכי הכי חזקה, שהמטפלים שלי חשפו אותי אליה במהלך השנים, היא "תלישות". תלוש. אני חושב שהייתי תלוש ברמות קיצוניות. אני לא יודע באותם ימים אם החומר הזה שהשתמשתי בו עד עכשיו, ה"טינה", הוא רע או טוב. אני לא יודע אם אני במצב רע או טוב, אני לא יודע אם אני נחשב פצוע, אם אני נחשב חולה, אם אני נחשב נרקומן, אני זוכר את עצמי בודק בגוגל מה זה נרקומן, זה אחד שמשתמש בחומרים נרקוטים, ואז אני בודק מה הם חומרים נרקוטים. ואז אני רואה שלאמפטמין הוא נחשב לחומר נרקוטי. ואז אני זוכר שרווח לי מאוד. אמרתי עצמי: וואו

אורי: יש לי הגדרה. יש שם לדבר הזה.

רותם: נכון. ויש מחלה ויש תרופה, ואני אנסה להתנהג עכשיו כמו נרקומן שמנסה לעזור לעצמו.

אורי: אתה ממשיך אחרי כפר איזון, או תוך כדי, ללכת לתוכנית?

רותם: לא. לא. אז לא עוד לא נחשפתי ל-NA. כפר איזון היו לוקחים אותנו. בפעם הראשונה שלקחו אותנו ל-NA הבנתי שזה מקום שהוא מתאים לי. נורא נבהלתי מזה שבאותו מקלט ספציפי, ונפגשים במקלטים, אז באותו מקום ספציפית, היו באותו יום שבאתי, ככה אנשים מחתך מאוד מסוים… כאלה יותר… שאני מניח שהיו משתמשים ב-20 שנה אחורה בחומרים שהיו פופולריים 20 שנה אחורה, הרואין וכאלה… ואז אני חושב שגם היה מאוד מאוד ברור מי נרקומן, מי לא נרקומן, מי מכור, מי לא מכור, ושחצי מכורים, או אלה שעוד לא השתמשו בהרואין, אז הם לא נחשבים מכורים, והם לא בכלל נמצאים ב-NA וכאלה.

אז מאוד היה קל להיכנס לשם ולראות איזושהי תמונה מזעזעת ולהגיד: זה לא אני! אבל עדיין הרגשתי שזה כל-כך כל-כך אני… כאילו, אני זוכר מישהו אמר שם שהוא מאוכזב מעצמו כל כך, שהוא לקח כסף מהילדה שלו והלך לקנות, ושככה הוא נפל, ונפל כאילו בשפת ה-NA, חזר להשתמש, והוא נורא מאוכזב ממנו… וכולם אומרים לו במכה, כאילו, "אוהבים אותך"... וואו, אני כל כך אוהב אותו, בלי להכיר אותו ובלי כלום… ואני לא חושב שאי פעם בחיים לפני כן, חוץ ממפגשים עם בחורים שנמצאים בתחתית, דרך השימוש בקריסטל מת' וזה, ושראיתי שמנצלים אותם, או כאלה בסיטואציות שהייתי בהם, לא חושב שהזדהיתי אי פעם עם מישהו, כמו שהזדהיתי עם אותו אדם עד לאותה נקודה.

אילן: הרגשת חמלה כלפיו?

רותם: חמלה ואהבה, ובא לי לעטוף אותו, ובא לי למצוא איך שהוא כסף, כי כבר לא היה לי כסף, ולא היה לי שליטה על הכסף שלי…

אורי: עוד פעם אתה רוצה לרצות… אתה לוקח את זה לקיצון. לא מספיק לך להגיד לו אנחנו אוהבים אותך… וואו, אני יודע על איזה חדר בדיוק אתה מדבר. זה באור יהודה.

רותם: אור עקיבא…

אורי: אור עקיבא, נכון. ולקחו גם אותנו כשאני הייתי מטופל בכפר איזון, ואני זוכר שאני אמרתי לעצמי: טוב, לוקחים אותי ל-NA, הגיוני. אני כולי מכור וזה… אבל יש פה כל מיני ילדות חמודות שהתפלפו קצת על אסיד, מה הם קשורות? מה הם לוקחים אותם ל-NA? הם לא מכורות… אז התהפך להם המוח. אז יושבת איתי איזה ילדה חמודה כזאת, מבית טוב, בחדר באור עקיבא, ואיזה מכור מה זה... מהסוג שאתה מספר, כזה אחד כבד זה, שמן, ענק, בא ומשתף את החדר… מספר כזה: "תגידו, זה חיים אלה? אני יושב בחדר מעצר, בא לתת נאד, יוצא שלשול. [צוחקים] זה חיים? זה חיים?" שובר קריז במעצר! ואני מסתכל על הילדה החמודה הזאת והיא מתעקם לה כל הפרצוף… [בקול של ילדה] אמא'לה! למה אני פה בכלל? [צוחק]

רותם: ממש. גם באמת למה היא פה? יש כל כך הרבה חוסר צדק בעולם של המכורים. אפילו שהם באים להחלמה, וגם אם היא לא מכורה, וגם אם היא כן…

אני אגיד, שבתחילת הגמילה המושגים והעולם כל כך התבלבלו לי, ואני לא עמדתי בזה. בתקופה הזאתי אני כאילו… אני אני מצאתי את עצמי שוב נופל, ומשתמש, וגרמתי לזה שיעיפו אותי משם. עשיתי את ה… כאילו יש שם את החמישה NO, שאחד מהם זה אלימות פיזית, ועוד ארבעה… שעשיתי את כל הארבעה, כאילו זה אומר קיום יחסי מין, לצאת מהמקום בלי אישור, להשתמש בחומרים, לא זוכר מה עוד… הכל עשיתי כאילו, ואפילו בשלב מסוים באתי ואמרתי לראש בית: "היי משה, שכבתי פה עם מישהו".

אורי: תעיף אותי.

רותם: תעיף אותי כבר! וגם בשביל להשתמש, וגם בשביל שמישהו כבר יהיה המבוגר האחראי, ויעשה לי נו נו נו. אני לא יודע מה… הוא שיקף לי את זה, ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר. הוא אומר לי: איך אתה רוצה שיגידו לך כבר את ה"נו נו נו" הזה. שיענישו אותך.

אילן: נראה לי שבסוף לא הייתה ברירה. אתה צריך להיות האבא של עצמך באיזשהו אופן.

רותם: נכון. והיום אני בשלב הזה שמגדיר מה זה אבא, ואז האבא של עצמי. כי אני יכול גם דרך האבא של עצמי לסגל דפוסים של… יש לי אבא מהמם, כן, אני אוהב אותו מאוד, אבל יש גם הרבה דברים שאני, אם אני כבר מאמץ לעצמי אבא שלי פנימי, אז כדאי לי להגדיר אותו שוב. וכל התהליך הזה של להיחשף לחיים חדשים ולא מטושטשים, וכן עם עיניים פקוחות, אז הוא דורש הגדרות. וגם אמרתי לגבי הגמילה, שהכל היה תלוש ולא מוגדר, אז הכל הכל הכל צריך להגדיר, ולהכל צריך המון המון סבלנות, והמון ניסוי וטעייה. ויש לי מזל גדול גדול גדול גדול שיש לי אוויר, ויש לי... ואני יכול להתעסק בשיקום שלי, ובהחלמה שלי, והיום אני נמצא במקום שמפחד קצת מכל מיני דברים בחיים וכאלה, אבל אני יודע שלשאול שאלות זה הדבר הכי חכם שאני יכול לעשות. כמו שלהודות שיש לי בעיה זה הדבר הכי חכם, אז גם לשאול שאלות ולהיות בחוסר ודאות. אנחנו מחלקים את העולם הרבה פעמים ל"וודאי", "אי וודאי"... ב"וודאי" יהיה גם חזק, יהיה גם החלטי…

אילן: יהיה גם מסגרת. גבולות.

רותם: בטחון...

אורי: מוות… מוות זה גם וודאי. [צוחקים]

רותם: באי וודאי יהיה יותר את החלש, יש את הנזקק, את ה… יש כאלה שיגידו שגם בצד הזה, החזק זה הגבר, ובצד החלש זה אישה… ואנחנו, בקיצור, מסדרים לעצמנו את החיים הרבה פעמים בצורות מאוד דיכוטומיות וכאלה… והאימה הכי גדולה שלי בכל החיים הייתה שאני אתפספס, שאני אפול, שאני אעלם, שאני לא… שאני… שאני לא יהיה בטוח. ודווקא מהמקומות האלה הגעתי למקומות הכי הכי קשים, הכי הכי חסרי ודאות, ואני חושב שבזמן הגדרת המושגים האישית, והגדרת העולם האישית, צריך להבין, חשוב מאוד להבין, לי היה חשוב מאוד להבין, שזה בסדר להיות בשני הצדדים. זה בסדר לא לדעת, זה בסדר לשאול שאלות, ומעבר לבסדר, זה הדרך היחידה שלי. אנשים אומרים: אין לי אומץ לשאול את השאלות האלה. אני היום יודע שאין לי אומץ לא לשאול את השאלות האלה. אין לי אומץ היום להיכנס למערכת יחסים, כשאני לא יודע מה מפעיל אותי במערכות יחסים.

אורי: כן. אתה כל הזמן באינטרוספקציה כזאת כלפי מה מניע אותך.

רותם: נכון, ואני לא צריך ליפול להגדרות שלמדתי עד היום.

אורי: תגיד, אז בתוך חיים כאלה של אחד שהיום, עם כל מה שלמדת בשנים שלך בהחלמה, מה עם הדפוס הזה של הריצוי? שבעצם, בכל מה שסיפרת לנו עד עכשיו הוא כל הזמן חזר. שרצית לרצות. אילן, גם אנחנו מדברים על ריצוי כאיזה דפוס נורא, אבל בואו, אנשים מדברים על ריצוי כעל, הרבה פעמים, כדבר נחמד. למה לא לרצות את אמא? לרצות את החברים? זה לא תמיד לא בסדר, זה הרי עניין של מינונים. מאיפה אתה בכלל מגיע ללרצות? מה הסיבה שבגללה אתה מרצה? השאלה שלי אליך היא איזה תפקיד אתה מרגיש שהדפוס הזה של הריצוי מילא בחיים שלך כמכור פעיל, והאם הדפוס הזה עדיין קיים בכלל?

רותם: אז אני אתחיל בלהגיד שריצוי… אנחנו נמצאים בלופ כזה של שיחות, ולהרבה יש את המטפלים האישים שלהם, ואת הצעדים של התוכנית NA. אנשים לא לא מסתובבים עם המושג הזה בשלוף, להבין מה זה ריצוי, בעיניי. ואני רוצה לרגע להגיד לאיזה מקומות קשים אפשר להגיע דרך ריצוי. בחיים שלי, הריצוי, אם זה מיני, שהביא אותי לבושה איומה סביב דברים שאני עושה, ואחרי הבושה לבדידות איומה, כי אני לא יכול לספר לחברה טובה, להורים, לחברים, למטפלת לפעמים, אם הייתה לי, עם מה אני מתמודד, כי אני נורא נורא מתבייש בזה.

התחושת שקיפות… אני שקוף בעולם, כי אני לא יכול לשתף את מה שעובר עלי, כי אני מעדיף להקריב את עצמי בכל סיטואציה, ולא לתפוס מקום, ולא להגיד זה מפריע לי. אז אני יכול להיות… לעבוד במקום עבודה, למשל, עבדתי במקום עבודה כמה שנים, הם מאוד אהבו אותי. אם היום אתה תעצור ברחוב ותשאל, כאילו, מה אתם חושבים על רותם, הם יעצרו וישבו ויגידו לך הוא אדם מדהים, והפקדנו בידיו סניפים ועשינו… והוא היה אחראי על מחזורים של מאות אלפי שקלים. ואני אגיד, שהייתי פגוע שם מהשכר, הייתי פגוע שם מהיחס, הרגשתי שמרמים אותי הרבה מאוד פעמים, הייתי ממורמר הרבה מאוד פעמים. והריצוי הוא זה שהיה אויב שלי. לא הם. יכול להיות שאם הייתי אומר להם: חבר'ה, אני מבקש לא תשע, 12 נטו. אני מבקש לא להגיע בתשע, אני מבקש להגיע בעשר לעבודה.

אורי: אבל רצית שיחבקו אותך ושאתה לא תהווה בעיה, שאתה תהווה משהו טוב שרוצים אותו בסביבה.

רותם: נכון. שכאילו יגידו: וואו רותם! אין כמו רותם! אפשר לסמוך עליו, והוא עצמאי והוא גדול…

אורי: זה בניקיון או בשימוש?

רותם: זה בשימוש. זה בתקופות שאני מחזיק עדיין עבודה ואני בסדר, ורוב החיים שלי היו כאלה.

אורי: השימוש התפקודי…

רותם: כן, התפקודי שהוא רשע.

אורי: והוא שקרן…

רותם: נכון. ובגלל זה אני הייתי צריך לביים את המצב שלי, את הרגש שלי, אז בשביל להגיד: אני במצוקה כזאתי, אז הלכתי ועשיתי חומרים כאלה… זה חומר שהוא מתעלל בך. זה חומר שעושה לך כאבים ודוּדות, ואתה לא מצליח לישון ולא לאכול ואתה מרזה… אני הגעתי לגמילה כבר כששיניים בפה שלי שבורות, ואני לא יכול… אני רואה אבטיח, כאילו, פרוס ואני מפחד רצח לתת ביס, כי אני יודע שזה יכאב! לקח לי תשעה חודשים לשקם את הפה, לקח לי איזה חצי שנה להעלות את המשקל בצורה בריאה, היום אני מתאמן אני עושה דברים בשביל הגוף שלי, וזה כיף לי ללטף אותו באהבה.

אילן: אתה מרצה את עצמך באיזה שהוא אופן…

אורי: כן, אבל בקטע טוב!

רותם: כן, אני חושב על זה… נכון… אני שם את עצמי במרכז, ולא את מי שמולי. מי שמולי הוא חשוב, ואני רוצה שיהיו מולי ולידי אנשים, אבל אני לומד גם, בוא'נה, אתה לא אחלה גבר כשאתה נוח וזה… אתה שקוף! אני לא רוצה בחיים שלי שותפים מרצים. אני לא רוצה שיהיה לי בן זוג שיעשה הכל, וילך על ביצים לידי כדי שאני לא אתפוצץ עליו, או שאני לא זה… או אפילו פחות מתפוצץ, אני רוצה שמישהו לידי ינכיח את הצרכים שלו ואת הרצונות שלו. אני רוצה גם אני להיות כזה. אני לא רוצה… אתה יודע מה? שיקרתי למלא אנשים. ריצוי זה גם שקר. לבוא ולהגיד: כן אני מרוצה מהשכר, או לא להגיד אני לא מרוצה, ולהמשיך לתפקד… הרי יום אחד זה יתפוצץ.

אורי: זה חוזר…

רותם: בדיוק! זה יום אחד זה יתפוצץ, וזה גם מה שקרה. אני עזבתי בסערה כשהציעו לי להיות בעלים של מקום תמורת, רק, שאני אביא את הטאץ' שלי כאילו, שאני יהיה אחראי על המקום הזה, לתת לי 30% מ… מ… ממסעדה עובדת כאילו, ולא, לא רציתי! כבר עלה לי עליהם ולא רציתי להיות שם. המרצה הוא גם משקר באיזה שהיא רמה. זה חוסר כנות. זה להגיד אני אוהב להיות לידך, ואני רוצה להיות כאן וטוב לי, בזמן שכואב לי, ואני עצבני, ואני מרגיש מרומה, ואני מרגיש שקוף.

[מעבר מוזיקלי]

אורי: אתה יודע… אומרים הרבה פעמים על מכורים שמתנקים, שכל מה שהם ניסו לטשטש באמצעות סמים, אלכוהול, וואטאבר… כל השריטות, כל הצלקות, כל הדפקות, הכל נשאר. הכל! שום דבר לא… זה לא הולך לשום מקום. להפך, כל החרא עכשיו צף, כי אין איך למסך אותו. אז אני תוהה עכשיו עליך, הרי אתה מצטייר לנו פה, אמנם בכנות גדולה, אבל כמישהו שהוא Got his shit together. אתה אתה יודע היום הרבה יותר מבעבר… אבל מה בכל זאת בימים קשים, בימים ש… פשוט קשה לך להיות רותם, מה אתה עושה כדי לשמור על עצמך מלחזור לאותם דפוסים, לשימוש?

רותם: אז קודם כל אני חושב ש… כל מה שקורה סביבי, זה בסופו של דבר היומיום היותר מתאים לי. לפני שאני אגיד מה הפעולות, כאילו, שאני עושה, זה יותר מתאים לי. ואני לא צריך, אני לא צריך להשתמש בהרבה אנרגיה, ולהמציא איזושהי אנרגיה, כדי לעשות את הפעולות האלה.

אם לצורך העניין זה לשתף כמה שיותר, ולדאוג שתהיה לי חברותא, שיהיה לי סביבה שמבינה את השפה, אז זה לא דורש ממני הרבה, כי תמיד תמיד היה לי כוחות שמחפשים את האנשים שיהיו סביבי. אז אז פניתי לאלכוהול בפעם הראשונה, ואחר כך לסמים ולדברים האלה, והיום יש בסיס איתן מדהים של אנשים, שדווקא בתל אביב, עיר הקרחנה והזה, העיר שלי, דווקא פה יש המון אנשים שמדברים את השפה וזקוקים לשפה הזאתי וחיים אותה. אז פעולה שאני עושה, בלי בלי להקדיש יותר מדי אנרגיה, להמציא אנרגיה, זה לכתוב "בוקר טוב" לחברים שלי. בוקר טוב חברים שלי. חברים שלי זה אנשים היום שלא מזניחים את עצמם רגשית, שלא משתמשים בסמים, או שלא מגזימים סמים, שלא מכורים או לא מכורים פעילים.

אני לא יהיה שקוף מול אנשים, ואם אני רוצה להיות שקוף, או אם הייתי שקוף, אז אני אשתדל לחזור אחורה ולתקן. כי זה משהו שלי עם עצמי. זה זה טראומה. הרי בסופו של דבר הריצוי והללכת לאיבוד, ולמות, ולהיעלם זה זה טראומה.

[מעבר מוזיקלי]

אילן: אני חושב שלמדתי היום המון על ריצוי, על הבאמת על הביטוי הזה שהוא נשמע תמים.

אורי: כן.

אילן: נשמע ילדותי הרבה פעמים. הוא מתאים לילדים, אבל אם גודלים איתו, הוא נהפך למפלצת. זה פשוט טורף אותך והופך אותך ל"אין". אז אני רוצה ממש להודות לך על השיעור הזה, רותם, ועל הפתיחות.

אורי: רותם, אתה פאקינג בן אדם מדהים, אתה ריגשת אותי פה למוות. אמיתי! אמיתי… ואני זוכר שהגעת ל-NA והקשבתי לך תמיד. ועם השנים, אני תמיד חשבתי לעצמי "פאק! הוא כל כך חכם, כמה אני יכול ללמוד ממנו". עד שהגעתי למצב איזה יום אחד שהתקשרתי לרותם, אילן, כדי שייתן לי את הטלפון של הפסיכולוגית שלו. כי אני מחפש פסיכולוגית, אני רוצה את מה שיש לו. אני רוצה את שלו. והריצוי וזה… אני מרוצה! אני מרוצה. [צוחק]

[מוזיקת רקע]

המון המון המון תודה רותם שהסכמת לבוא, שדיברת בכנות.

אילן: תודה רותם

רותם: תודה לכם.

אילן: אתה יודע מה הקטע, אורי? רותם יצא מהאולפן עכשיו, איך שגמרנו את הראיון הוא אמר: וואי, איזה קר היה לי פה! אמרתי לו: תגיד, למה לא אמרת? הדפוס של הריצוי לא הלך לשום מקום.

אורי: טוב, אבל הוא יודע עדיין… זה לא באותו מקום כמו שהיה, אבל כן.

אילן: זה בקטנה… אבל אנחנו לוקחים איתנו את ה…

אורי: דפוסים שאנחנו מביאים מהבית.

אילן: את הדפוסים עד הקבר.

אורי: האזנתם והאזנתן להסכת "מכורים". מפיקים אותנו ניר גורלי ודניאל מאורר. אפשר להאזין לכל הפרקים שלנו בספוטיפיי, אפל, באפליקציה, או באתר של "כאן", ובכל מקום בו אתם רגילים להאזין לפודקאסטים.

אילן: בהחלט. ואנחנו גם נשמח אם תדרגו את "מכורים" בפלטפורמות השונות, ותשתפו עם מי שזה עשוי לעניין אותם. מי יודע, יש כאלה שזה עשוי אפילו לעזור להם.

אורי: חשוב לנו לציין כתמיד שאנחנו לא הסכת שמדבר בשם, או מייצג את "מכורים אנונימיים", אלא שזה פשוט מה שעבד ועובד בשבילנו. ולכן אם אתם חושבים שאולי יש לכם בעיית התמכרות לסמים, אנחנו מציעים להתקשר לקו המידע במספר 03-374-7474 או לבקר באתר של "מכורים אנונימיים".

naisrael.org.il

אילן: אורי, תודה רבה על פרק נוסף של "מכורים". ומה הלאה?

אורי: לא יודע מה הלאה. תמשיך לבוא.

אילן: בטח.

[מוזיקה מתגברת]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

5 views0 comments

Comments


bottom of page