טניה, סטודנטית מבריקה בת 28, בת לעולים מרוסיה, התחילה להשתמש בסמים עוד לפני שידעה לכתוב. אבל היא גם הצליחה להתנקות בגיל מאוד צעיר, השתקמה ואפילו הפכה למדריכה לבנות בסיכון. מה בכוח החברותא של מכורים אחרים עזר לה במקום שכל דבר אחר נכשל?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/05/2022.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
טניה: [ריש מתגלגלת] לא היו לי חלומות, לא ידעתי מה זה לחלום, מבחינתי זה… זה לא מעניין. מבחינתי החיים שלי זה שימוש. זה מה שאני יודעת מהחברים שלי שמסביב, זה מה שאני עושה. כל הזמן נעצרים, עושים כל מיני דברים. האמת היא שלא ראיתי את עצמי חיה אחרי גיל 20, אני כבר, ככה, התיישבתי מאוד-מאוד חזק על סמים של… סמי הזייה ולא הייתי מוכנה לצאת מזה. הגעתי לצבא, אני לא יודעת מי גייס אותי ולמה עשו את זה. הגעתי… הייתי בתהליך החיול על אסיד.
[מוזיקת פתיחה]
קריינית: "מכורים" - שיחות על התמכרות לסמים, עם מי שהגיעו לתחתית והצליחו לחזור לחיים.
[מוזיקה]
אורי: אהלן אילן.
אילן: אה, שלומות אורי.
אורי: אתן ואתם על ההסכת "מכורים", שבו בכל פרק אנחנו מתמקדים באחד מהפנים הרבות של ההתמכרות לסמים וההחלמה ממנה, ומארחים מכורים נקיים לדבר איתנו עליהם, מניסיון ומחוויה אישית. והיום נדבר על מה שב"מכורים אנונימיים" קוראים "חברותא", או אם להשתמש באחת מהאמרות שנשמעות תדיר בפגישות: "רק ביחד זה עובד".
אילן: היום בשיחה יוזכר הרבה השם NA, ועם זאת, חשוב מאוד להדגיש ולהזכיר שאנחנו לא מייצגים את ה-NA, אנחנו לא מדברים בשם ה-NA, אנחנו לא מבטיחים שום הבטחות בשם ה-NA. אנחנו בסך הכל מדברים על מה שעבד בשבילנו, וגם בשביל האורחים שלנו.
אז אחרי שאמרנו את הדבר הזה, תאפשר לי לשאול אותך, לפני שפנית לקבוצות תמיכה, אני מניח שניסית להפסיק בכוחות עצמך.
אורי: אוהו, כמה ניסיתי. וזה התחיל בזה שאמרתי: "אני אשתמש רק בערבים", כמובן שזה לא עבד. אמרתי: "אני לא אכניס הביתה, ואז רק בחוץ, ב… עם חבר'ה, לא לבד וזה…", אז פשוט מצאתי את עצמי כל הזמן מחוץ לבית. או שפשוט אמרתי ש: "אלה סמים ממש ממש חרא ודופקים אותי, אני אחליף אותם במשהו אחר", ואז גם איתו הגזמ… עשיתי כל מיני ניסיונות, הכל… שום דבר לא החזיק מים. כאילו, זה תמיד… חזרתי לסורי, אפשר לומר. אצלך אבל, זה לא היה בדיוק ככה.
אילן: לא, אני חייב לאכזב. אצלי זה בא…
אורי: תמיד, תמיד הוא ת…
אילן: אני… מאכזבן. תראה, אצלי, באתי מבושל כמו תפוח אדמה, שהיה שמונה שעות במים רותחים. באתי מבושל, רך-רך.
אורי: לקבוצת NA הראשונה שלך.
אילן: לקבוצה… בפעם הראשונה. לא נאבקתי, לא ניסיתי קודם. בפעם הראשונה, היה לי מזל של מתחילים.
אורי: אנחנו בעצם, אני ואתה, נפגשנו במסגרת הקבוצתית הזאת של "מכורים אנונימיים", והעובדה היא שזה הדבר היחיד שלנו עזר, ועדיין עוזר, להחזיק נקיים. ואני תוהה, מה יש בכוח הקולקטיבי הזה של אנשים, לסייע למי שכבר ניסו כמעט הכל כדי להיגמל. כי זה סיפור ידוע, יש המון אנשים שמגיעים…
אילן: העניין הוא שפשוט…
אורי: שניסו מלא דברים.
אילן: כן, אבל ניסו לבד.
[מוזיקה מתגברת]
אורי: איתנו נמצאת האורחת שלנו, טניה, שמצאה את עצמה בגיל צעיר מאוד מכורה לסמים, משוטטת ברחובות, ובגיל מאוד צעיר גם - נגמלת. היא שומרת על ניקיון כבר תשע שנים, והיא רק בת 27. אתה מבין מה זה אומר, אילן? היא נגמלה כשהיא הייתה בת כלום.
אילן: זה באמת סיפור מדהים.
[מוזיקה]
אהלן טניה.
טניה: אהלן. באמת עליתי על ניקיון בגיל מאוד-מאוד מוקדם. כבר בגיל שבע מצאתי את עצמי שותה.
אילן: וואי.
טניה: שותה בירות. הסיגריה הראשונה שלי הייתה בגיל ארבע, כזה שכבר התחלנו לאסוף בדלים ולמצוא את עצמנו משוטטים.
אילן: מי זה אנחנו? מה זה, חבורה נשמע, זה לא…
טניה: אה, כן.
אילן: זה נשמע שלא היית לבד בסיפור הזה.
טניה: כן, לא הייתי לבד.
אילן: שהייתה איזו מציאות חברתית יותר, לא?
טניה: לגמרי. יש לי אח גדול, שהוא שלוש שנים מעליי, ובעצם שנינו גדלנו בתוך… בתוך מין בית שאין שם אף אחד. אז מצאנו את עצמנו בחוץ, מצאנו לעצמנו חברים שגם הם בחוץ, שגם להם האבות מכורים, ו… ושיש להם כל מיני קשיים סוציו-אקונומיים. אני מדברת על זה שלא היה כל-כך אוכל בבית, בחוויה שלי.
אורי: אה, זה ברמה של אוכל. זה…
טניה: כן, בגדים…
אורי: זה עוני.
טניה: בגדים ואוכל, ובאמת כזה חוסר תמיכה. כשהשתלטו עליי הרחמים העצמיים, ומאיפה הגעתי, והסבל, והקושי…
אורי: מאיפה הגעת?
טניה: אהה… מאיפה הגעתי?
אורי: זאת אומרת, איפה [טניה ואילן צוחקים] בארץ אספת בדלים?
טניה: ב… אה. אספתי בדלים באשקלון.
אורי: אה, זה מקום נהדר לאסוף בו בדלים, שתדע לך.
טניה: זה מצוין, מצוין. היינו מסתובבים בעיקר בבתי קברות, וים.
אורי: נפלא, נפלא.
טניה: כן, יש שם פשוט כל הזמן גפרורים, [צוחקים] זה היה המחשבה מאחורי זה. ובאמת, הייתה כל הזמן שוטטות, כבר הייתי נעדרת מבית הספר, ומבריזה כבר בכיתה ב', אף אחד לא ציפה ממני יותר מדי. גם העדיפו שאני לא אהיה, כי כשהייתי, הייתי עושה הרבה מאוד בלגן. הייתי מעורבת בהרבה מאוד אלימות, כי זה היה הדרך שלי והצורך שלי לבטא את עצמי. אני כן היה לי איזושהי… יש את הנטייה דווקא לבנות להיות יותר שקטות ומופנמות, כשהם נמצאות בקושי. ואצלי זה היה דווקא מוחצן כלפי חוץ מאוד מאוד, דרך אלימות, דרך כזאת דומיננטיות, שליטה. וזהו, וכבר מגיל קטן הייתי גונבת, הייתי בסביבה הזאת, היינו שותים. ובעצם בגיל 13 עברתי לפתח תקווה. העבירו אותי בכוח, אני לא הייתי מעוניינת לעבור. פשוט, בדיוק בגיל 13, נשארתי אפילו כמה שבועות באשקלון לבד. ופשוט לקחו אותי והסיעו אותי חזרה… לא חזרה, אלא בעצם לפתח תקווה, ושם עברתי את כל גיל ההתבגרות שלי.
אורי: רגע, את עברת עם ה…
טניה: עם המשפחה…
אורי: עם המשפחה.
טניה: עם אמא… אמא ואחי.
אורי: עד כמה הם היו נוכחים, ההורים, בכל השוטטות הזאת ברחובות ובלשתות…
טניה: הם לא היו…
אורי: ולעשן בבתי קברות?
טניה: הם לא היו שותפים. אמא שלי נאלצה לעבוד בהרבה מאוד עבודות, ויחד עם זאת במקביל היא גם למדה. אז היא ניסתה בעצם לשקם כל הזמן, והתעסקה בהישרדות, לכן לא הייתה לה הרבה ברירה.
אורי: בזמן שאבא שלך…
טניה: ואבא שלי כבר מגיל 6, שהתגרשנו, אז הוא לא בדיוק היה נוכח מבחינת העזרה, מבחינת מזונות וכאלה, לא בדיוק היה נוכח. אבל הוא כן היה נוכח בחיים שלנו.
אורי: אמרת שהוא מכור בעצמו.
אילן: מעניין ש…
טניה: והוא מכור בעצמו, ובעצם, באיזשהו גם שלב, הייתי משתמשת יחד איתו.
אילן: וואי…
טניה: כאילו, כן.
אילן: מעניין שאמרת "התגרשנו". זה הייתה כנראה איזו פליטת פרואידיאנית, את מבינה? [צוחק]
טניה: [צוחקת] התגרשנו. היום האמת שאני לא בקשר איתו.
אורי: מה זה השתמשנו, אני ואבא?
טניה: אהה… השתמשנו. בהתחלה זה היה כבר כשהייתי בת 15, אז הייתי מגיעה מפתח תקווה עם חברות או חברים, לבקר את החברים שלי שבאשקלון, אז אנחנו היינו נשארים ללון אצל אבא שלי. אז היינו שותים אצלו, ואז היה את ה… אני יכולה לומר סמים ספציפיים?
אורי: את יכולה לומר מה שבא לך.
אילן: מה שאת רוצה.
טניה: אין בעיה. אז בעצם בדיוק ב-2010 יצא הנייס גאי. אז בעצם הגענו עם נייס גאי והכרתי לו את הנייס גאי. [צוחקת] הוא די חיבב את הרעיון, ו… וזהו, ראיתי את האבא שלי משתמש בזמן הילדות. אהה…
אילן: מה, זה היה… זה היתה בעצם איזה דרך שלו אולי ליצור קשר, להיות קוּל איתכם? או…
טניה: לא, לא, לא, ממש לא. הוא פשוט מכור.
אורי: בן אדם מכור, רצה סטלה. [טניה צוחקת] מה, זה…
אילן: לא…
טניה: הוא…
אילן: בכל זאת, עם הילדים שלך…
טניה: הוא עד…
אילן: זה… אתה יודע…
טניה: הוא עד היום מתרץ תירוצים. הוא חי איזה שהיא דרך רוחנית כזאת, שאני מאוד מטילה בה ספק, וזה יוצר אצלי איזה שהיא הסתייגות באיזשהו מובן מעולם ה…
אורי: אצלי נייס גאי הוציא את כל הרוח. [טניה צוחקת] זאת אומרת, פינצ'ר אותי. אני לא יודע על איזה… איזה חיי רוח אפשר לנהל…
אילן: בתקופה מסוימת, האחוז האנשים שהגיעו עם פסיכוזה לחדרי מיון, זה היה אנשים שהשתמשו בנייס גאי.
אורי: ספר לי על זה. הייתי בכפר איזון חמישה חודשים. אתה יודע כמה משיחים ישבתי איתם לסיגריות? [צוחקים] אתה יודע מה קורה סביב… סביב תחנה מרכזית, שפעם זה היה ברור לכולם שזה הרואין וכאלה, זה ה-drug of choice. זה ממש מחליף את הסם הנפוץ ביותר שם, כי זה הרבה יותר זול.
[מוזיקה]
אורי: טניה, כאילו, זה תמיד הפליא אותי לראות אנשים בקבוצות, בקבוצות תמיכה של מכורים אנונימיים, לראות אנשים כל כך צעירים. כי, כאילו, תמיד היה נדמה לי שהם… הם מפספסים שנים של התמכרות וסבל. כאילו, הם יכולים לסבול עוד המון, לא חראם? הם מפספסים פה. [טניה צוחקת] לא, אני התחלתי את התהליך הזה בגיל 30, לפני קרוב לעשור.
אילן: מי סופר?
אורי: אבל מי סופר? [טניה מגחכת] וגם אז… גם אז לא הייתי לגמרי מוכן להיפרד מהסמים, אני מודה. זאת אומרת, זה לקח לי, לקח לי זמן. עליתי על דרך, נפלתי, עליתי, התנקתי חודשיים, נפלתי חוד… לפעמים אני חושב, שבחיים לא הייתי מסוגל לעשות את זה בגיל כל-כך צעיר כמו שאת עשית. כאילו לוותר על כל הריגושים, רכבות ההרים ש… שאני מדמיין שמצפות לי, עם כל החרא גם, עם כל הרע. איך לעזאזל את, כשהיית נערה בת 18, הבאת את עצמך לכזאת החלטה? מה, איך זה קרה?
טניה: בגלל שהגעתי כבר ממקום שהוא מאוד-מאוד קשה, ולא למדתי, ו… אז מראש לא ראיתי איזשהו עתיד. לא היו לי חלומות, לא ידעתי מה זה לחלום, מבחינתי זה… זה לא מעניין. מבחינתי החיים שלי זה שימוש, זה מה שאני יודעת מה… מהחברים שלי שמסביב, זה מה שאני עושה. כל הזמן נעצרים, עושים כל מיני דברים. והאמת היא, שלא ראיתי את עצמי חיה אחרי גיל 20. אני כבר, ככה, התיישבתי מאוד-מאוד חזק על סמים של סמי הזייה, ולא הייתי מוכנה לצאת מזה. וכמובן, הייתי משתמשת בכל מה שבא ליד, גם סמים מאוד-מאוד זולים, סמי פיצוציות וכל הממריצים למיניהם. היום יש כל מיני אפליקציות, שמזמינים דרכם… [צוחקת]
אורי: כן.
טניה: …משהו לעשן. אני זוכרת בגיל 14, היינו מגיעים לדרום תל אביב, אני ועוד איזה ילד חמוד, מחפשים את ה… את הבחור, תמר, בחור נחמד שעומד בצד.
אורי: כן. [מגחך]
טניה: וקורצים לו, עושים לו עיניים, כדי לבדוק אם… אם אפשר לקנות ממנו או לא.
אורי: זהו, גם אני פיספסתי, גם אני פספסתי את ה… כאילו, אני הפסקתי שנייה לפני שנכנס כל הטלגראס הזה. זה, אנחנו נוסעים… נוסעים לטול כרם, כאילו…
טניה: [צוחקת] כן.
אורי: אתה יודע, פוגשים את הבן אדם.
אילן: יש משהו מעניין, שאני יכול לראות איזה פער בחיים שחל אֶצְלֵךְ. מקודם כשהכנו תה, אז כשרק הגעת הנה, שלפת מהכיס את ה… את הגז פלפל. את הספריי פלפל. כי אמרת שהיית צריכה לעבור ב… בתחנה מרכזית, באזור של דרום העיר. אז היום את מסתובבת עם… עם אמצעי הגנה, כי את מבינה את ה… את מבינה את הסכנה שאת נמצאת בה. ולפני רגע את אומרת שבגיל 18, לא רק ש… לא רק שלא היה לך…
טניה: בגיל 14.
אילן: ב-14. אלוהים אדירים.
אורי: כן, לא רק שלא הגנה על עצמה עם גז פלפל…
אילן: לא רק שלא הגנת, הלכת…
אורי: היא הכניסה את עצמה לגוב האריות.
אילן: הלכת לחפש את הבן אדם וקרצת לו, כאילו מדובר ב… באיזה חבר אובד.
טניה: כן.
אילן: איזה חוסר שפיות פשוט, של צעירים.
טניה: כן, לגמרי. זה פשוט הדרך הייתה. זה גם מאוד-מאוד מרגש. סף הריגוש שלי הוא היה מאוד-מאוד נמוך, אז הייתי צריכה למצוא את הדרכים הקיצוניות להר… להרגיש, להרגיש משהו. גם כשהייתי מגיעה, אז הייתי מגיעה נטו עם הכסף ל… במונית שירות, והכסף ל… לשימוש, וזהו. בלי שאר הדברים, לא היה אפשר לגנוב ממני כלום. [צוחקת] להפך…
אילן: אבל גם לא יכול לקנות…
טניה: הייתי חוזרת עם יותר, [צוחקים] הייתי חוזרת הביתה עם יותר.
אילן: אבל גם לא יכלת לקנות בקבוק מים, לא יכלת לאכול שום דבר. לא…
טניה: הקטע הוא, שבתל אביב אפשר להסתדר טוב מאוד. טוב מאוד, עם הבורקסים שמביאים בסוף היום מהמאפיות, ש… שלא צריכים אותם יותר, [מגחכת] שזורקים אותם.
אורי: עזוב, זאת ילדה שחיה ב… ברחוב.
אילן: נכון, נכון, אני…
אורי: מגיל כל כך מוקדם. היא, יש לה…
טניה: יש ברזיות, כאילו, מי צריך?
אילן: נכון. לא…
אורי: She's a street hustler. היא יודעת להסתדר.
[מוזיקה]
טניה: אמא שלי כבר בגיל 14, 15, הייתה מדליקה עליי נרות, רק שאני אשוב הביתה. הייתי מוצאת אותה לפעמים, כשהייתי חוזרת הביתה ממש מאוחר, באיזה שתיים, שלוש, ארבע, הייתי רואה אותה מחפשת אותי על רוטשילד בפתח תקווה, כזה, ב… בלבוש של לילה, פשוט חסרת אונים לחלוטין. לא היה עם מי לדבר, לא ראיתי שום סיבה בחיים האלה, לא היה איך לרסן אותי. לא היה מי שירסן אותי בילדות…
אורי: אבל תגידי, היה…
טניה: אז זה היה מאוחר מדי.
אורי: היה לך איזשהו רצון להפסיק להשתמש בסמים? סבלת?
טניה: היה לי…
אורי: הגעת לאיזה שהיא…
טניה: היה לי סבל.
אורי: זאת אומרת…
טניה: אני רציתי להב… אני…
אורי: כי… כי זה נשמע לי, בגלל שהיו… הייתה לך ילדות כמו שתיארת, אז הסמים, במקום מסוים, עזרו לך לברוח. אז למה להפסיק?
טניה: אני לא רציתי לחיות.
אורי: זה לא משהו.
אורי: לא…
טניה: זה לא משהו, בעיקרון.
טניה: כן.
אורי: זה פחות טוב.
טניה: זה פחות נחמד. אני, לא הייתה לי תחוש…
אילן: זה תחושה, נשמע לי זה תחושה שסמים הם הדבר היחיד שיכול לעמעם תחושה קשה כזו.
טניה: כן, אז פשוט בגלל כל מה שחוויתי ועברתי, פשוט לא ראיתי טעם בלהמשיך לחיות. ואז כבר ניסיתי להיגמל בפעם הראשונה, בגיל 16. הבנ… הבנתי שיש לי בעיה, כי פתאום הייתי באיזה… אני לא זוכרת איך קוראים לזה, שעושים איזושהי הכנה לצבא, בגיל 16…
אורי: כן, גדנ"ע, גדנ"ע.
אילן: מכינה?
טניה: גדנ"ע, גדנ"ע.
אילן: אה, גדנ"ע.
טניה: הביאו אותי לשם, ופתאום… לא לקחתי על עצמי כלום, כי לא חשבתי על זה. כאילו, אמרתי: "אני אסתדר, כמו שאני תמיד מסתדרת". ופתאום הייתי בלי שימוש. אני לא ישנתי אף אחת מהלילות, אני התחרפנתי עם עצמי, אני לא הבנתי מה קורה. ואז הבנתי בעצם שיש לי את התלות וההתמכרות בסמים. ואתה, בעצם, אמרת בהתחלה, שהיית מחליף סם ב… זה באחר, ואני פתאום אמרתי, זהו, אני לא נוגעת בסמים, אבל לא נפרדתי מהבקבוק אלכוהול. ואני יכולה לומר שזה היה בעצם חצי שנה שניסיתי לא להשתמש בסמים, ושתיתי כל-כך הרבה אלכוהול שאני לא זוכרת כלום מהתקופה הזאת.
אורי: שיש לציין שזה אחד הסמים היותר הרסניים.
טניה: כן, לגמרי, לגמרי. ו…
אילן: מה, אתה מדרג פתאום? באת… ועכשיו אהה… דירוג?
אורי: לא, מה, זה ידוע.
טניה: זה התקופה שאני…
אורי: מה שנקרא, אלכוהול הוא סם.
טניה: באמת לא זוכרת [אילן צוחק]. אני הייתי חוזרת הביתה ולא הייתי זוכרת איך אני חוזרת בכלל. מגיל 17 בעצם, 17 וחצי, התחלתי עם ה… בכללי הייתי משתמשת בכל מה שבא ליד, אבל ספציפית הסמי הזייה, ברגע שגיליתי אותם, מבחינתי לא היה, ל… כאילו, לא רציתי לצאת מזה. לא רציתי לצאת לעולם בחוץ, מבחינתי, אין לי מה לעשות בעולם הנורמטיבי. הייתי משוטטת בלילה, לפנות בוקר, רואה את כולם עם ה… עם התיקים שלהם לעבודה וצוחקת על זה, כאילו, מה יש להם? ו… וזהו, כבר לא חייתי. לא אכלתי כל כך, לא הצלחתי לישון. והכל הפך לסיוט, וכבר לא דיברתי בצורה שפויה. זה שאיכשהו אני מצליחה… זה… אני ממש, המוח שלי השתקם מאוד-מאוד, אבל אני כבר…
אורי: מה זה מצליחה? יש לך עברית במשלב סופר גבוה, אני…
טניה: תודה. [צוחקת]
אורי: זה דבר מפתיע, כאילו בשבילי ילדה מהרחוב…
טניה: כן, אני אספר להם מאיפה…
אורי: שהיא בת של עולים מרוסיה.
טניה: כן, אני… האמת היא שאני למדתי עברית לפ… כאילו, ממש בצורה נורמלית לפני שלוש שנים, לפני כן לא הבנתי את ההבדל בין שתיים לשניים, וכל הזמן תיקנו אותי ולא הבנתי.
אילן: תלוי מי סופר.
טניה: מה… תלוי מי סופר, כן. לא הבנתי הרבה מאוד דברים, ואת החוקים והכללים בעצם. ו… וגם הייתי כותבת "עכשיו", עם… עד כיתה יב' בערך, אפילו אחרי, עם א', ח', ש', ב'. בעצם, כאילו, כבר מהמקום שאתה יודע, לא חירטטתי את עצמי ולא אמרתי: "אה, אני אעשה את זה ואני אעשה את זה". הגעתי לצבא, אני לא יודעת מי גייס אותי ולמה עשו את זה. הגעתי, הייתי בתהליך החיול על אסיד. ואני פשוט הייתי בשוק, כאילו, ש… שככה הם רואים אנשים, ופשוט מעבירים את זה הלאה. הייתי בנפקדות לו"ז בטירונות. לא הקשבתי. כולם עומדים בחית, ופשוט הסתכלתי וצחקתי. לא הבנתי, כאילו, הם לא יכולים לגעת בי פיזית ולהכריח אותי. אז הייתי פשוט עושה מה שבא לי, הייתי יוצאת מתי שבא לי, כי אני יכולה לצאת מהשער או מעל הגדר, אף אחד לא יכול לתפוס אותי פיזית. וכשאני מגיעה ממקום שבאים לעצור אותי המשטרה והם זורקים אותי, כאילו פיזית תופסים אותי, פיזית זורקים אותי לתא, ויש ממש התנהלות מאוד פיזית. פתאום אני מגיעה למקום שבאים לומר מה… מה לעשות, אבל לא יכולים לעשות לי כלום, הם חסרי אונים לחלוטין.
אורי: למה, למה הם לא יכולים? הם יכולים לכלוא אותך.
טניה: הם יכולים לכלוא אותי, אבל גם זה לא מפחיד אותי. כי אין לי שום מטרה ואין לי שום תכלית. ובעצם, בגיל 18 נעצרתי, כי תפסו מישהו, שהיה סוחר, ואיכשהו…
אורי: מה שקורה בדרך כלל.
טניה: כן. ואז כשעצרו אותי, אמרו לי, או עכשיו בית סוהר, או בעצם, מעצר בית, עד שאני מוצאת מרכז גמילה. עכשיו כש…
אילן: אז למעשה… אז למעשה הדבר הכי חיובי שקרה לך, הוא בעצם שעצרו אותך.
טניה: שעצרו אותי, וזה שכשהתקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה: "חדשות טובות!", כאילו, "זה או מאסר או בעצם מעצר בית". כי לא רצו אותי בצבא, אז מן הסתם זה לא היה אמור להיות מעצר בצבא. אז אמרתי: "מעצר בית ואז מרכז גמילה". ואז אמא שלי אמרה לי: "לא, לא, לא, לא, לא. אני לא חותמת עלייך מעצר בית".
אילן: היא לא רצתה לקחת אחריות.
טניה: "לכי…". כן. "מבחינתי לכי לכלא". היא עשתה את זה עם המון-המון כאב, ובעיניי זה הדבר הכי משמעותי והכי עזר לי. באמת, שזה הדבר שהכי עזר לי. ראיתי… נכנסתי למרכז גמילה של שלושה חודשים, אשפוזית. המשכתי ישר מדלת לדלת למקום שנקרא "קהילה טיפולית", של תשעה חודשים, ששם הייתי בעצם עם… אני הייתי בת 19 כבר, והיו שם כולם, כאילו, הכי צעירים הם היו בני 30 בעצם, בגיל שאתה אמרת. וכל השאר, 50, 60, כאילו…
אילן: וואי.
טניה: בתי סוהר, הרואין. ואני כזה: "אני לא שייכת לכאן, אני לא קשורה לכאן". אבל הבנתי שאין לי לאן לחזור, אין לי מה לעשות. ואני שמעתי על התוכנית ועל הצעדים, ושאלתי כזה: "מה עושים אחרי שמסיימים 12 צעדים?". ואז אמרו לי: "מתחילים מההתחלה". וזה היה פתאום משמעות עבורי. משהו שאני יכולה לעשות שוב ושוב ושוב, ושיש תוכנית בעצם, שיש קבוצת תמיכה, שאתה לא לבד.
[מוזיקה]
אורי: אז הגעת… אז בעצם מה שאת אומרת זה שהגעת עם איזה שהיא… ואני הולך להשתמש עכשיו במושג מהתוכנית - עם כניעה.
טניה: כן.
אורי: משהו שמכורים אחרים לפעמים צריכים לעבור דרך מאוד ארוכה בתוך ההחלמה הזאת והגמילה, כדי להגיע אליו. כדי להסכים לקבל על עַצְמְךָ את כל מה שממליצים לְךָ לעשות ב… במוסדות גמילה, בקהילות טיפוליות, בקבוצות תמיכה. את אומרת שהגעת כבר, כאילו, מוכנה לזה.
טניה: כן.
אורי: לחבק את זה.
טניה: האמת היא שכבר לפני כן היו לי כל מיני רעיונות…
אורי: ולמה… אני מדגיש את זה, אני מדגיש את זה פשוט, כי עוד פעם, כי עשית את זה בגיל 18!
אילן: לא…
אורי: זה… להיות כנוע בגיל הזה, לא להתמרד נגד זה, זה סיפור יוצא דופן.
טניה: זה היה ממש מבאס, כי פתאום יכלתי סוף סוף לקנות אלכוהול [צוחקת] בצורה חוקית.
אורי: [צוחק] איזה באסה.
טניה: ואז אני כזה… כן, זה היה איזה שהיא מחשבה. אבל בתכלס, כמו שאמרתי, כאילו, לא הייתה לי… לא היה לי את הרצון לחיות, אז פתאום נותנים לי פה דרך לנסות לחיות בדרך אחרת. אז אמרתי: "אוקיי, למות אני תמיד אספיק. אני תמיד… זו תמיד אופציה. אז אני אנסה, ואני אנסה להישאר כדי לראות מה קורה". אז… אז ניסיתי. אמרתי: "מה אכפת לי? מה יש לי לאבד?". גם ככה אני התכוונתי למות, אז למה לא לנסות?
אילן: ואיפה החברים, שקרובים אלייך באותה תקופה?
טניה: בעצם, כשנכנסתי למרכז גמילה ואז ל… לשאר המקומות, אחרי זה נכנסתי להוסטל של חצי שנה, שהוא היה בצפון, ושם אנחנו כבר לומדים לחתוך את הקשר מ… מהאנשים שהיו רעילים אלינו, רעילים כלפינו, ו… ומוצאים בעצם חברות חדשה.
אילן: ועכשיו את מגיעה לקבוצה תמיכה. מה את פתאום מרגישה בכוח הזה שיש בתוך הקבוצה שמקבלת אותך כפי שאת, מהמציאות ממנה באת, שלא יכלת לסמוך, בעצם, על שום דבר, חוץ מאשר מה יעשה הכימיקל או המה שיש בתוך השקית או…
טניה: על זה… על זה סמכתי ב-100%, גם אם זה היה רעל עכברים. באמת אתה צודק. מה שהתוכנית… מה שבעצם הקבוצות תמיכה נתנו לי - הם נתנו לי בית. והם נתנו לי בית ש… שאף פעם לא הרגשתי בית. אף פעם לא הרגשתי שמקבלים אותי כמו שאני, והיה באמת קשה לקבל אותי כמו שאני. [מגחכת] אתה גם עטוף באהבה ומקשיבים לְךָ, ואתה גם מוצא בתוך המקומות האלה אנשים שגם סבלו כָּמוֹךָ, בצורה כזו או אחרת, ויש את המכנה המשותף הזה, ש…
אורי: בדיוק זה. בדיוק זה. כי… כי אני… כי כשאת אמרת שאת היית חברה במלא קב… מלא קבוצות, אבל לא היית בדיוק שייכת וזה. ואני הולך ושומע מישהי כמוך אומרת דבר כזה בקבוצה, אז גם אם אני לא אומר אף מילה, אני שומע מישהי מדברת מהגרון שלי, ו… ואני פתאום לא כל כך לבד, במקרה שלי, מהניסיון שלי, וגם… גם לא כל כך מיוחד. שזה הקלה, כי אתה חי באיזה סרט שאתה איזשהו כזה…
אילן: כן, מיוחד כבר היית. [טניה צוחקת]
אורי: ב… אבל פתאום אתה שומע אנשים ש… בוא, לא המצאת כלום.
טניה: המקום הזה, של לשמוע אחרים, זה גם לצאת מעצמי רגע ולא להקשיב לבלגן שיש לי בראש, וגם לראות שאני לא לבד, שיש עוד אנשים שמתמודדים. זה ממש-ממש נותן הקלה, הקלה אמיתית.
אורי: אתה… איך זה, איך אתה מקבל את זה?
אילן: אני אגיד לך משהו.
אורי: למה אתה ממשיך ללכת בכלל?
אילן: אממ…
אורי: הרי אתה נקי כבר… כמה זמן אתה נקי?
אילן: 700 שנה. [טניה צוחקת] תשמע רגע.
אורי: אוקיי, אז למה?
אילן: תשמע, מה… דבר אחד שאני… שאני שומע אותך, טניה, מדברת על כך שהגעת בגיל 18, אני אומר איפה הייתי בגיל 18? בגיל 18, היו אומרים לי לבן - הייתי אומר שחור. היו אומרים לי למעלה - הייתי אומר למטה. רק הפוך, רק נגד, רק אנטי-ממסדי, אנטי… לא משנה. הכל… הכל… הכל הפוך. ואם הייתי נתקל, ב… באותה תקופה, במישהו שהוא איש ממסד או איש מערכת, היה לי קשה מאוד או בלתי אפשרי לקבל ממנו… לראות בו…
אורי: סמכות.
טניה: כן.
אילן: לא רק סמכות, אלא מישהו שמבין או רוצה באמת בטובתי, או יודע על מה אני מדבר. בוא נגיד על זה, יודע על מה אני מדבר.
אורי: כאילו, לא היה…
טניה: נכון.
אורי: …לך אמון באף אחד.
אילן: על כך. כך.
אורי: ככה זה נשמע לי, ממש כל העניין.
טניה: הייתי גם רואה את זה הרבה פעמים כ: "אה, אז למדתם משהו? אתם לא באמת יודעים מה חוויתי. אתם לא באמת יודעים מה זה כשאין לכם, כשאתם מרגישים נטושים, כשאתם מרגישים לבד, כשאין לכם משפחה. אתם לא באמת יודעים את זה. אז כאילו, מי אתם שעכשיו תבואו ותדברו איתי ותסבירו לי?". אז מאוד-מאוד קשה לקבל מהם, לקבל מהם משהו. אז נכון שהם יכולים להיות צודקים…
אילן: זה חשוב מאוד להבין שלא סביב השולחן הזה, ובאופן כללי בקבוצות תמיכה, אין איזה… אין… אין הפחתה במשמעות ובחשיבות ובמקום של אנשי מקצוע.
טניה: נכון.
אילן: הם חשובים מאוד, הם חיוניים מאוד. [אורי מהמהם בהסכמה] אבל יש משהו בקבוצות התמיכה, מרכיב אחד, שאין אותו ב… אין אותו אצל אנשי המקצוע. שהם לא יכולים לתת אותו, הם פשוט לא יכולים כי אין להם, וזה המקום של ההזדהות, המקום של הקבוצה, המקום של עזרת מכור למכור. כי… כי מה? אתה עכשיו מכור, אתה בא אליי. מה… מה אתה חושב שאתה תוכל… מה אתה, תוכל להפוך אותי, אתה תוכל למכור אותי, אתה תוכל לעבוד עליי?
אורי: לערבב אותך.
אילן: בוא, בוא. אתה לא תוכל לערבב אותי, אני יודע בדיוק מה ומי ולמה. ולכן, אין לי איזה תגובה אליך, אין לי אליך תגובת נגד, או תגובה של סמכות שבאה אליי. אז אני… אני רגוע איתך. זה פשוט, ה… המקום המסוים הזה, שהוא חשוב כדי שאני אוכל אחרי זה ללכת ולקבל טיפול פרטני.
אורי: וטניה, זה… ככה נגעה בזה לרגע. זה הסוג של אמפתיה של אנשים שפאקינג יודעים מה אני עובר. הם יודעים את זה. הם יודעים. הם יודעים, ובגלל שהם יודעים, ובגלל שאני מרגיש שהם יודעים, אני גם מוכן קצת לבטוח בהם, כי כמו ש… כמו שאָמַרְתְּ, כאילו האנשים האלה, הם לא יודעים מאיפה באתי, ואז מה, יש להם תארים וזה וזה, אבל הם לא… הם לא יודעים מה זה לחיות בלי… האנשים האלה כן יודעים, החבר'ה בקבוצות. הם כן יודעים.
טניה: גם ב… במקומות הטיפוליים, פתאום הגיל הוא לא משנה. ממש-ממש לא משנה, אלא זה התהליך שאתה עובר עם עצמך. ואז אני רואה אנשים בני 50-60, ו… אז אולי יש להם ניסיון כזה או אחר, אבל לי יש את הניסיון שלי בתוכנית והצמיחה האישית שאני עושה, שאני רואה אותם בגובה העיניים. אני לא רואה אותם כעכשיו איזה מישהו שהולך ללמד אותי. העניין הוא שאף פעם לא תפשתי ממבוגרים, אף פעם לא ראיתי אותם כמו סמכות. כי לא היה לי מבוגר משמעותי, עכשיו, שאני רואה אותו כסמכות. אז מבחינתי, זה עוד אנשים שבאסה להם [צוחקת] שהם עלו על ניקיון בגיל מאוחר.
אורי: מה גם, שב-NA אתה… אתה לא בגיל שכתוב לך בתעודת זהות.
טניה: ממש לא.
אורי: אתה בן כמה ש… כמה שנים שאתה נקי.
אילן: לא, יש אנשים… יש אנשים בני 60 שיש להם פחות שנות ניקיון מטניה.
אורי: בדיוק. יכול… פתאום מגיע לך בן אדם בן 50, וטניה יכולה ללמד אותו דבר או שניים, או הרבה יותר.
אילן: ואיך… איך הסתדרת עם כל הקלישאות? בן אדם שבא משפת רחוב…
טניה: היה לי ממש קשה.
אילן: נכון? איזה קלישאות את זוכרת? תביאי איזה כמה.
טניה: אהה… הקטע הוא שבהתחלה כששמעתי את תפילת השלווה, יש את התפילת השלווה…
אילן: כן, טוב, זה לא קלישאה. אבל בבקשה, כן.
טניה: זו לא קלישאה, אבל ברגע ששמעתי אותה בכלל בפעם הראשונה, זה היה במרכז גמילה, וכאילו, באשפוזית, ואני הייתי עדיין… זה היה היום הראשון שלי ושברתי קריז, ופתאום התחילו לומר את תפילת השלווה, כי שמו אותי על מיטה בתוך קבוצה שהם עשו, קבוצה… טיפול קבוצתי כזה, והם התחילו לומר את תפילת השלווה כולם ביחד, ואני פשוט התכווצתי ואמרתי: "מה זה? כת השטן פה? מה זה הכת הזאת?"
אורי: בוא נגיד רגע, מהי…
אילן: אורי, בוא נגיד את תפילת השלווה.
אורי: בואו ניתן…
אילן: בואו… בואו שלושתנו.
אורי: בואו ניתן, בואו ניתן.
ביחד: "אלי, תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים".
טניה: אמן. עכשיו…
אורי: [צוחק] אז זאת תפילת השלווה.
טניה: זאת תפילת השלווה. ואני פשוט, אני… אני הייתי חצי ישנה, ופתאום מישהו אמר: "אומץ!", והם כזה ביחד ומחובקים, ואני כזה: "מה קורה פה?". אהה… היה את העניין של… שדיברו על אלוהים. אני בכל פעם שאמרו את המושג "אלוהים", אני הייתי כזה: "מה, זה עכשיו דתי". אני הייתי מתכווצת לתוך עצמי, הייתי כל הזמן נלחמת עם זה. והאמת היא, ש… שפשוט זרמתי עם הרבה מאוד דברים, היה לי דברים שהיה לי קשה שם.
אילן: קלישאות, טניה, קלישאות.
טניה: קלישאות?
אילן: מה זכור לך? אני אתן לך.
טניה: תן לי דוגמה לקלישאה, ככה, ש… לרענן את זיכרוני.
אילן: "תן לזמן זמן".
טניה: אוי.
אילן: הופה! [אורי צוחק]
טניה: אתה יודע איזה קלישאה?
אילן: נו?
טניה: אומרים: "תעשה הפוך על הפוך".
אילן: הופה.
טניה: מה זה "הפוך על הפוך"? כאילו, תעשה פשוט הפוך, כי הפוך על הפוך זה אותה הפעולה שאני רוצה לעשות.
אילן: זה כמו שנקרא "עשיתי שינוי של 360 מעלות".
טניה: כן, 360 מעלות.
אורי: "תלשיני על הראש".
טניה: "תלשיני על הראש שלך", כאילו…
אורי: לא, אני רואה, יש לך מבט שאתה רוצה להיכנס איתי לדו-קרב קלישאות.
אילן: לא, יש לי, יש לי: "במקום שאני דרכתי לא צמח דשא".
[צוחקים]
[מוזיקה]
אילן: טניה, נעשה קצת קפיצה קדימה - מדריכה, במרכז גמילה, בבאר שבע.
טניה: [צוחקת] כן, זאת הייתה…
אילן: חתכ'ת… חתכ'ת קפיצה. אז את גם… אני אשמח אם תספרי לנו, ככה, איך הגעת לזה, ומה בעצם היה חשוב לך במיוחד להעביר להם בתקופה שלך שם? מה… מה היה לך, מתוך הניסיון שלך, להעביר להם, מעבר לפרוטוקול של מדריכה?
טניה: באמת זאת הייתה קפיצה. עברתי לבאר שבע כדי ללמוד, להתחיל את הלימודים, והתחלתי שם שיחות פרטניות של אחד על אחד עם עובדת סוציאלית. ו… ואז פתאום היא אמרה לי: "טניה…", היא ככה שמעה אותי והרגישה אותי והרגישה שיש לי מה לתת, והיא בעצם הציעה לי לעבוד איתה, לעבוד יחד איתה. היא עובדת סוציאלית והרכזת שלי, ו… בעבר כמובן. הייתי בת 24, והגעתי בעצם לעבוד כמדריכה עם נערות נפגעות סמים ואלכוהול, שהיו בגיל ההתבגרות. והבאתי…
אילן: פגשת את עצמך.
טניה: פגשתי… כן, פגשתי את עצמי. וגם, מה שזה עזר, הייתי, המקום שממנו הגעתי, מאוד חיבר אותם. בדיוק מה שדיברנו, המקום של האמפתיה וההזדהות. וזה גם מקום שהוא מאוד-מאוד חזק שאתה לא עושה ויתורים גם. ש… שזה עכשיו אני לא מגיעה מאיזשהו מקום פריווילגי.
אורי: כן, יש לך street cred, מה שנקרא.
טניה: כן, כאילו: "את באה לחרטט אותי עכשיו? שבי, שבי, כאילו, שתקי, צאי". או ש… כמובן, לא בשפה הזאת, אבל: "בואי חמודה, תרגעי". ובאמת היה להם מאוד קל לקבל ממני, כי אני גם באה בחזות צעירה. הגעתי עם שיער קצר, צבוע ו… וקעקועים, ואז הם רואים בעצם בן אדם שמדבר איתם בגובה העיניים, שמבין אותן, וזה בעצם משהו ש… שמאוד-מאוד עוזר. התחלתי להעביר להן כל מיני סדנאות של רגשות ודפוסי התנהגות. כל מיני דברים שאני, ככה, למדתי. איגדתי כל מיני רעיונות ש… שלמדתי דרך ה-12 הצעדים.
אילן: את חושבת שאם היית מגיעה למקום כזה בגיל 15, זה היה…
טניה: אם אני…
אילן: היה לוקח אותך למקום אחר, או…
טניה: אם אני הייתי המדריכה, אז כן. [צוחקים] אם אני הייתי המדריכה של עצמי, אז כן.
אילן: זה… זה מעניין. אני אמרתי לאורי מקודם שבאיזשהו אופן, בגלל שלא הייתה לך דמות הורית, אז עד גיל מאוחר היית למעשה האמא של עצמך. זאת אומרת, מחליטה מה את עושה, לאיפה את הולכת, מה את משתמשת, עם מי, עם מה, מוּ, הכל… היית למעשה האמא של עצמך, היית…
טניה: כן.
אילן: הסמכות ההורית.
טניה: אני בגיל 26 עברתי משבר כי הבנתי שזהו, אי אפשר לאמץ אותי יותר. [צוחקת] זה היה כאילו איזשהו משבר: "לא טניה, את לא ילדה כבר". [בטון עצוב] כי זה כזה איזשהו גיל שהוא כבר לא 25, אלא 26, ואני כבר זמן מה בתוכנית, בהחלמה, נקייה מ… מכל הסמים והאלכוהול, וזה משהו שהיה פתאום קשה לקבל. ובאמת, הייתי סוג של הדמות לעצמי. ו… ושם הגעתי והרגשתי מאוד-מאוד משמעותית. גם הייתי איתן מאוד מכבדת. יש כל מיני מקומות שמרימים את הכל, לא הרמתי עליהן את הכל. אהה, בעיניי… לא היו בעיות משמעת גם. כאילו, פתאום מישהי הגיעה אליי לעשות איזושהי עבודה, ו… וכאילו, רצתה לראיין אותי, ושאלה אותי איך אני מתמודדת עם בעיות משמעת? ואמרתי לה: "אין בעיות משמעת".
אילן: אין בעיות משמעת. מדהים.
טניה: היא עושה לי: "מה הכוונה? זה באר שבע. בנות ש… עם שוטטות ורקורד מטורף, שהם לומדות שם והכל שם, מה זה אין בעיות משמעת?". כי אין בעיות משמעת. אני לא מתנהגת אליהן כ… כבעייתיות. אני…
אילן: הם חייבות, הם חייבות להגיע ל… למסגרת?
טניה: חייבות, חייבות…
אילן: זה חלק… זה חלק מהבעיה, גם הרבה פעמים אני חושב ש…
טניה: זה היה בכפייה. [מגחכת]
אילן: כשהן לא מגיעות… כשהן לא מגיעות מרצונן, זה קצת בעיה גם.
טניה: העניין הוא זה באמת לשנות את זה למקום שהן ירצו, שהן ירצו לעשות את זה…
אורי: כן.
טניה: וכשמה שגרם להם לעשות את זה, זה מה שגרם לי בעצם להמשיך לבוא…
אורי: זה הדבר הכי חשוב.
טניה: זה השייכות. השייכות שיצרנו שם, היינו כל הזמן עובדות על המקום הזה של הביחד, של המערכות היחסים. שקודם כל, הכל מתחיל ונגמר במערכות היחסים שלנו. כי בסופו של דבר אנחנו מרגישים מאוד בודדים ומאוד תלושים מהמציאות, שדווקא הסמים הרבה פעמים זה הגורם שמחבר בינינו לבין החברים. זה איזה מין שפה משותפת שלא משנה איפה הייתי - יש תמיד את האנשים שצריכים סמים.
אורי: תגידי, אז אחרי כבר שנים, ואת גם מדריכה וזה… ואת עברת כברת דרך. מה זה עושה ליחסים שלך עם אח שלך, עם אמא שלך, אולי עם אבא שלך? אני לא יודע אם הוא בתמונה בכלל או לא.
טניה: אז אבא שלי, האמת היא שעם אבא שלי אני on and off כזה, שברגע שנכנסתי למקום הטיפולי, הבנתי עם עצמי כל מיני רגעים, והבנתי שאני לא רוצה אותו כרגע בחיים שלי. אחרי זה חזרנו לקשר, כי הוא הביע… הביע הרבה מאוד נכונות, ואז שוב ניתקתי בגלל שהוא בן אדם מאוד מיוחד… [צוחקת]
אילן: [צוחק] איזה understatement!
טניה: ואז שוב חזרנו. ואז אהה… וזהו. ועכשיו זה פשוט כרגע לא שווה לי [מגחכת] את זה מבחינת ה… מהמקום שלי. היחסים שלי עם אמא שלי, אני מאוד-מאוד מעריכה אותה. היום היא אישה מאוד חזקה, שעובדת בהייטק, מישהי שחיה חיים אחרים לגמרי. ואת כל זה היא עשתה בזכות עצמה.
אורי: אחרים לגמרי מהחיים שהיא חיה כשאת היית קטנה? לזה את מתכוונת?
טניה: גם, חיים אחרים לגמרי. והיא מצליחה לא רק ביחס לעצמה, אלא היא פשוט מצליחה, נקודה.
אורי: כן.
טניה: לא ביחס למאיפה שהיא הגיעה. וזה… זה משהו שגם לי היה חשוב לעשות עם עצמי. אז אני כבר לא עובדת כמדריכה, אני עשיתי הרבה דברים אחרי זה מאז. ואני, בזמן הלימודים שלי, חשפתי רק ב… בפני אנשים בודדים על העבר שלי ועל הרקע, כי בכל זאת, מתחברים וממש מתחילים להיות חלק מחיים אינטימיים אחד של השני. ו… אז יש רק כמה אנשים בודדים שיודעים, אבל מאוד היה לי חשוף… חשוב, היה לי מאוד חשוב לא לחשוף את זה שאני מגיעה מרקע של התמכרות והתמודדות והעבר שלי, כי רציתי שיראו בי כשווה מההצלחות שלי. ובאמת, לפני שהגעתי לתואר השלמתי בגרויות, [מגחכת] כאילו, ממש את כל הבגרויות, ופתאום קלטתי שאוקיי, אני מצליחה פה בזכות עצמי. המשכתי לתואר, ואני בין האנשים שכן, הולך להם. הולך לי ואני מעל ממוצע של 90, ו… וזה מה שהיה לי חשוב להביע. להביע את היכולת שלי להיות חלק מהם, ולא עכשיו שיראו אותי כ: "וואו! איזה כברת דרך עשית".
אורי: כן, אני…
טניה: אז לקראת הסוף, אני כן אולי אספר להם, כאילו. [צוחקת]
אורי: כשסיפרת… סיפרת באחד מה… בקבוצה, על הלימודים שלך, ועל הקטע הזה, נורא נורא נורא ריגש אותי שסיפרת שתוך כדי ההשלמת בגרויות, שהיית צריכה בשביל מכינה, בשביל להתקבל לתואר, הצלחת בצורה כל כך פנומנלית, שפתאום אמרת לעצמך: "אני לא רק חוכמת רחוב, אני באמת חכמה". אמרת את זה באיזושהי ענווה כזאת, שזה ממש… זה כל כך ריגש אותי, כאילו, לשמוע אותך אומרת את זה. כי… כי זה היה באמת, במעין פליאה כזאת של… של מכורה שעושה דרך ומ… מגלה על עצמה עם השנים עוד ועוד דברים, וחלק מהם הם ממש יפים.
אילן: זה מעניין, שאחרי שמתנקים, הבעיה היא כבר לא הסמים.
טניה: נכון.
אילן: אלא מה שהביא אותנו.
אורי: כן.
אילן: להשתמש בסמים. ולכן כנראה אין ברירה, אתה יודע, צריך…
אורי: להמשיך לבוא.
אילן: צריך להמשיך לבוא, כמו שאנחנו נוהגים לומר. ו… ואת, טניה, אני חושב שזה מאוד חשוב שאת מגיעה לקבוצות תמיכה. לא רק בשבילך, אלא בשביל שטניה, בת ה-15 או בת ה-18 או בת ה-20 - כשהיא תבוא בפעם הראשונה לקבוצת תמיכה, תוכל לשמוע אותך ולקבל מזה השראה ולעשות את… את הדבר שנדרש בו לא רק אומץ, אלא אמונה. אמונה בעצמך שאת… שאת יכולה. שאת… שכן, שלא רק שיש לך חוכמת רחוב, אלא את חכמה, ובשביל זה צריך… צריך אמונה. ואני חושב שהקבוצה היא זאת שנותנת לְךָ את היכולת להאמין בְּעַצְמְךָ.
טניה: היום אני לא רוצה להגביל את עצמי במה אני יכולה לעשות. אני מתכננת עכשיו להמשיך בתואר שני. אני השנה אמורה לסיים תואר ראשון. ואני לא רוצה שאפילו תהיה איזה שהיא עבודה שאני אחשוב, זהו, זה זה. כרגע אני עובדת בחברה שאני מאוד מאוד מאוד אוהבת, ו… וששם אני מאמינה שאני יכולה גם להתפתח, וזה סוג של חלום שאני מגשימה, שאין לו סוף. אני מגשימה איזשהו חלום שיש לו יעדים קטנים, אבל בעיניי אין לו סוף.
[מוזיקה]
אורי: אילן, אני חושב שלכוח הקבוצתי הזה, ל"רק ביחד זה עובד" הזה, שהוכיח את עצמו בחיים של שנינו, יש ביטוי גם ממש כאן, בהסכת שלנו ב"מכורים", כי לא סתם בחרנו לדבר על הפנים הרבות של התמכרות לסמים וההחלמה ממנה, בינינו לבין עצמנו, בין אורחים שהם מכורים נקיים לבין מגישים שנמצאים גם הם באותה הסירה.
[מוזיקה ממשיכה להתנגן]
אילן: אנחנו ממליצים להתקשר לקו המידע של מכורים אנונימיים במספר 033-747474, או לבקר באתר naisrael.org.il. אנחנו חושבים שהם יכולים לעזור.
אורי: ונזכיר שוב, שאנחנו כאן לא מייצגים את מכורים אנונימיים, אנחנו אמנם הולכים לשם…
אילן: רק…
אורי: ונעזרים…
אילן: ומספרים על מה שעבד בשבילנו.
אורי: ומספרים על מה שעובד בשבילנו. פרקים נוספים של ההסכת "מכורים" תוכלו למצוא באפליקציית כאן, בספוטיפיי או אפל מיוזיק ובאפליקציות פודקאסטים נוספות. תודה מיוחדת לאורחי הפרק ניר גורלי ודור קומט. תודה, אילן.
אילן: תודה רבה רבה רבה לך, אורי.
אורי: תמשיך לבוא.
אילן: נו, יש ברירה?
[מוזיקה]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments