top of page

גם כן תרבות - הבלט האירי נגד יצירות ישראליות

להקת המחול בלט אירלנד הודיעה בשבוע שעבר כי היא מורידה מהרפרטואר שלה יצירה בהשראת אוהד נהרין בגלל קשריו עם מדינת ישראל. היצירה, שהייתה אמורה להעלות החודש, הוסרה מהרפרטואר לאחר מחאה של ארגון "ריקוד חופשי מאפרטהייד": ארגון מחאה אירי שמטרתו "סולידריות עם העם הפלסטיני, קריאה להפסקת אש בעזה, וסיום הכיבוש והאפרטהייד הישראלי". אוהד נהרין מגיב לאירוע בראיון ל"גם כן תרבות": "אני לא חושב שהחרם יעזור לפלסטינים. אם היה עוזר הייתי ממליץ עליו, אבל הוא לא".

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/03/2024.

[פרסומת]

קריין: אנחנו כאן. כאן תרבות.

גואל: להקת המחול בלט אירלנד, מהלהקות המפורסמות במדינה שהפטרון שלה הוא נשיא אירלנד מייקל היגינס, הודיעה כי היא מורידה מהרפרטואר שלה יצירה של אוהד נהרין בגלל קשריו עם ישראל. המנהלת האמנותית של בלט אירלנד, אן מאייר, פרסמה הודעה בה היא אמרה: "למרות שאנחנו מאמינים שאמנות לא צריכה להיגרר לפוליטיקה, אנחנו מרגישים שזו לא העת להופיע עם יצירה זו".

ההחלטה של בלט אירלנד מגיעה אחרי מחאה של ארגון Apartheid Free Dance. זו קבוצה שבאה מתוך עולם המחול באירלנד, ומטרתה - סולידריות עם העם הפלסטיני, קריאה להפסקת אש בעזה וסיום הכיבוש והאפרטהייד הישראלי.

הקבוצה מגדירה את אוהד נהרין כמשת"פ - משתף פעולה. חבריה טוענים כי העבודות של נהרין הן 'ארט וושינג', מירוק חטאים של אומות, מדינות, ארגונים באמצעות אמנות. העבודה של נהרין שהייתה אמורה להיות מוצגת על ידי בלט אירלנד היא היצירה מינוס 16. היא הייתה אמורה לעלות החל מסוף השבוע הקרוב במסגרת פסטיבל מחול ששמו "צעדים אמיצים". זו עבודה שנוצרה כבר לפני כרבע מאה והוצגה ברחבי העולם כולו.

אז איך מרגיש אמן שאת כל חייו הקדיש לשלום ודיאלוג כאשר הוא בעצמו הופך מקונסל, מבוטל, נשאל. נברך לשלום את הכוריאוגרף, חתן פרס ישראל, אוהד נהרין. תודה שאתה איתנו הבוקר.

אוהד: שלום גואל.

גואל: תודה רבה אוהד שאתה נמצא איתנו. איך אתה מקבל את ההודעה הזו?

אוהד: הממ… (מגחך) לא בהתרגשות גדולה ולא באכזבה גדולה. זה כן מאכזב, לא בגלל עמדותיי הפוליטיות, אלא בגלל מקומה של יצירה בהיסטוריה ובהווה מול הרס. המילה יצירה קשורה לרעיון של לבנות, בונים משהו. ואני חושב שחובה על כולנו - כולנו אני לא מתכוון כאן בארץ, אבל בעולם - לשמור על היצירה כדבר שמאזן מול כוחות שהם כוחות הרוע, למשל. ויש פה איזשהו סוג של, גם, טרנדיות. אירלנד גם ידועה כמי שהיא קיצונית כרגע בתגובה שלה לפעולה שלנו בעזה. אגב, האג'נדה של הארגון הזה שתיארת קודם מאוד דומה לאג'נדה שלי.

(גואל מהמהם בהבנה)

אוהד: כך שאני מזדהה עם האג'נדה שלהם. אני פשוט חושב שה-Boycott הזה, החרם הזה, לא יעזור לפלסטינים. אני בתגובה, אגב, לעיתון Irish Times, כתבתי להם "אם ה-Boycott הזה היה עוזר לפלסטינים, הייתי ממליץ על הביטול הזה. הוא פשוט לא עוזר".

גואל: אבל דווקא אולי בגלל שאתה תומך באותן אג'נדות של אותו גוף, לא הרגשת באופן אישי איזשהו סוג של עלבון? כאילו, דווקא אליי אתם באים?

אוהד: ממש לא, ממש לא. אין פה שום עלבון. גם הסיפור הוא לא עליי. יש פה סיפור הרבה יותר גדול שמתרחש, שבעיקרון אני גם לא נגד חרמות אני פשוט חושב שחרם תרבותי זה לא חרם כלכלי שיכול לנגוע במכונת המלחמה ולעצור אותה, אלא ההפך. זה חרם שמשתק את מה שנותן תקווה לעולם. היצירה תמיד שימשה כדבר מאזן וצריכה להמשיך להיות וצריך לעודד אותה.

גואל: אבל אתה לא מסכים עם המינוח שאנחנו משתמשים בו, גם בעולמות אחרים נאמר, של ארט וושינג, שעצם זה שאנחנו מציגים מישהו שהוא מבניה הבכירים של עולם המחול בישראל ונותנים לו במה אנחנו בעצם מאשרים את מה שישראל עושה כעת בעזה?

אוהד: זה לא השקפת עולמי ולא בגלל זה אני נוסע לחו"ל להופיע. גם לא להקת בת שבע. כאן אפילו זה לא אירוע של הלהקה, זה שלי ככוריאוגרף. שלשום חזרתי מהולנד שבה, אגב, הייתה הפרמיירה של אותה עבודה בדיוק, ולפני שבועיים הייתי באופרה של פריז, שגם שם הייתה פרמיירה. הם לא בחרו למחות כי הם הבינו משהו אחר לגבי החשיבות של קיום של יצירה. ההסתכלות הזו של הארט וושינג זו הסתכלות מאוד צרה של שחור ולבן. גם ה-BDS תמיד טען את זה ולכן הפגין בהופעות שלנו. אין לי הרבה מה להגיד על זה, אתה יודע. אני מנסה לבנות, לא להרוס.

גואל: אנחנו רואים את הנטייה הזו בשבועות האחרונים, מהדרישה לבטל את ישראל בביאנלה בוונציה בחודש הבא דרך האירוויזיון כמובן, הסרה של חיבורים שישראלים כותבים בעיתונים חשובים. אתה עוד מרגיש איזשהו קשר לאנשים האלה, או שזה איזשהו ניתוק בין השמאל הישראלי לשמאל העולמי?

אוהד: (מגחך) אני באמת לא חושב במושגים האלה של שמאל ישראלי או שמאל עולמי. זו הכללה שהיא לפעמים עובדת. במקרה הזה אני יכול להזדהות עם הרבה מאוד אנשים בחו"ל ופחות עם אנשים בארץ בנושאים מסוימים. וכל היופי באמנות שהיא לא קשורה לקונוטציות גיאוגרפיות, לאומניות, אתניות. היא הרבה יותר אישית. ולכן גם ככזו היא הרבה יותר אוניברסלית. הכוחות האלה שפועלים כרגע בנושא של Boycott והפגנות הם כוחות של תסכול רב מול דבר נוראי שמתחולל, אני יכול להבין אותו. אני פשוט לא מזדהה עם הרעיון של חרם אמנותי. אם זה היה עוזר לפלסטינים, אם זה היה עוזר להפסיק את הלחימה, הייתי מאוד בעד. אני פשוט לא רואה שזה יעשה את זה ועושה את זה. זה רק פוגע באמנים, ברקדנים, בקהלם.

גואל: אתה קיבלת בחודשים האחרונים מעבר למה שאנחנו מדווחים כעת ביטולים ברחבי העולם להופעות שלך?

אוהד: היו סדנאות שהתבטלו, ועל כל ההופעות של להקת בת שבע בשנה הקרובה, להוציא אחת שגם אותה עדיין, אני לא יודע אם היא תקרה, בוטלו. או יותר נכון, אנחנו קוראים לזה נדחו.

גואל: עם הסברים או אם תירוצים? בגלל ישראל או כרגע פחות נוח?

אוהד: הקולגות שלנו, בשיתוף פעולה איתנו, כשהחלטנו על הדחייה של המופעים, הם מאוד אוהבים את הלהקה, מאוד רוצים לקיים את הסיורים. הם פשוט דואגים על היכולת שלהם להבטיח את שלומנו בסיורים האלה.

גואל: אז זה עניין ביטחוני יותר מאשר אידיאולוגי.

אוהד: נכון, זה גם היה ביפן, למשל, זה היה עניין כלכלי, כי הסיור ליפן היה אמור להיות בשיתוף פעולה עם סיור נוסף באירופה שבוטל, ולכן נעשה מאוד יקר להם להביא אותנו לבד, ולכן זה גם כן היה גורם. אין איזה, לא גורם פוליטי אנטי-ישראלי או כזה.

גואל: מה אתה אומר להם כשהם מדברים איתך, אוהד? הם במידה מסוימת, אני מניח, מבקשים אותך להסביר להם את מה שקורה כאן.

אוהד: אנשים שאני, הרבה מהם מכיר וקולגות, הם דואגים מאוד לשלומנו. אין לי מה להסביר להם כי אני לא יודע מה הולך להיות, מה הולך לקרות. אני דואג בעיקר למה שעכשיו קורה בביתנו. ובביתנו, כשאני אומר, אני לא מדבר על ישראל, אני מדבר על הרקדנים שלי, על הקולגות שלי. אנחנו ממשיכים לעשות עשייה מאוד משמעותית, אנחנו מאמינים שלנסות ליצור הווה טוב זו התרומה הכי גדולה שלנו לעתיד טוב. ולאור חוסר האונים שאני חש לגבי מה שקורה במלחמה הזו אז פה, בביתנו הזה, אני יכול לעשות. וזה מה שאנחנו גם אומרים לקולגות שלנו בתקווה שנוכל, יש לנו תאריכים חדשים, כרגע, למופעים האלה, בעוד כשנה. ואנחנו לא באמת יודעים אם זה יתקיים.

גואל: משהו בשבעה באוקטובר, משהו השתנה בך בעקבות שבעה באוקטובר? משהו באמונות שלך, משהו בתפיסה שלך את העולם?

אוהד: השבעה באוקטובר הוא חלק ממעגל שמתמשך, הוא פשוט בווליום נוראי ואחר. הוא שינה, הוא לא שינה, הוא חיזק את הרעיון ש… את אותם רעיונות שהיו לי כבר קודם. המושג הזה של התפכחות הוא, לא שיניתי את דעתי אלא פקחתי את עיניי עוד יותר לראות את המציאות העגומה, את הממשלה הנוראית שיש לנו, את המרקם האנושי שכנראה גם בצבא מבצע את הדברים שהוא מבצע. מצד שני גם את האנשים הנפלאים שיש במדינה הזו, שאני קורא להם 'הבונים'. פשוט לבנות מאוד קשה ולהרוס את מה שבנית מאוד קל ולכן פחות חשים בהם. אבל יש לי תקווה שאלה שאני קורא להם הבונים יביאו לשינוי המיוחל.

גואל: ואתה גם מסכים עם ההגדרות של הגופים האלה שמדברים על ישראל במונחים של אפרטהייד, על המונחים של המלחמה בעזה כמונחים של פשעי מלחמה?

אוהד: תראה, אני עם עובדות חייב להסכים, ויש עובדות שקשורות לעשייה של צה"ל. פשע מלחמה זה מונח משפטי, אז אני אולי לא אשתמש בו. אבל ברור שנעשים שם דברים נוראיים שלא צריכים להיעשות, ולא רק שהם לא צריכים זה טעות איומה שפוגעת בסוף גם בנו, ולכן אני מאוד שיפוטי ונגד הפעולה הזו של צה"ל. מהתשיעי לאוקטובר ישראל לא הייתה באיום קיומי, ואפשר היה שהכל היה יכול להיות אחרת.

גואל: אתה מבין ישראלים רבים שתופסים אותך ואת חבריך כ… עוכר ישראל, נקרא לזה?

אוהד: (מגחך) זה מצחיק, מבחינתי הממשלה שלנו היא זו שעוכרת את ישראל. אנשים שבחרו את האנשים האלה הם עוכרי ישראל.

גואל: (נושם עמוק) אני קצת מתקשה להבין, אוהד, אם אתה מרשה לי, בעקבות האסון הגדול שקרה לנו בשבעה באוקטובר, בעקבות הרצח הרב, בעקבות הטבח, בעקבות האונסים הרבים, בעקבות העובדה שיש 134 שבויים עדיין נמצאים בעזה, את היכולת להבין או לראות גם את הצד השני.

אוהד: אתה מתקשה ביכולת להבין את הצד השני? לא הבנתי.

גואל: כן, בתקופה הקשה הבאה אנחנו חיים.

אוהד: תראה, מי זה הצד השני?

גואל: האנשים שבאו לכלותנו.

אוהד: אז אתה שואל אותי אם אני מבין אותם? אני לא מתיימר להבין אותם. אני רוצה להבין אותנו. אני רוצה שאנחנו נפעל נכון. הפעולה של חמאס היא פעולה שברור שהיא איום על שלומנו, זה מעשה מזעזע. אנחנו לא מדברים על זה בכלל. בזה שאני מבקר את הממשלה ואת פעולת צה"ל אני לא מצדיק את מה שנעשה. לא נותן לו שום… צידוק. ברור שאני לא… אתה יודע, זה… אני לא מבין בדיוק מה אתה שואל אותי כרגע כשאתה מדבר על הצד השני כשאני מדבר איתך על הצד שלנו, על ההתנהלות שלנו. אני רוצה שניקח אחריות על ההתנהלות שלנו.

גואל: אפשר גם וגם, אתה אומר, גם לראות את הכאב הקיים כאן, וגם לראות את הדברים כמו שהם נעשים בדיוק.

אוהד: זה לא עניין שלי לראות, זה עניין של לעשות, אתה יודע. צריך לעשות דברים שלא נעשים, ונעשים דברים שלא צריכים להיעשות. יש פה החלטות שגויות שלא קשורות ל… למה היום החמאס חושב אלא מה, איך אנחנו פועלים.

גואל: אתה עוד מאמין…

אוהד: ברור שהחמאס זה ארגון שמאיים על שלומנו ועל שלום העולם, וזה ארגון שצריך להיעלם מפה, אבל האיום הכי גדול על החמאס יהיה שלום. אי אפשר להרוג אותו, אי אפשר להרוג רעיון. זה קלישאה משומשת אפילו כשאני אומר את זה.

גואל: אתה עוד מאמין שהשלום יכול לקרות?

אוהד: בהחלט. השאלה על באיזה מחיר. אני רוצה שהמחיר יהיה לא יותר מדי גבוה. כרגע הוא רק… המחיר הולך וגדל.

גואל: אתה מרגיש שאיבדנו את עולם התרבות העולמי, אתה חושב שעולם התרבות הישראלי הופך מבודד יותר?

אוהד: אני לא חושב במושגים כאלה. אני חושב שעולם התרבות הוא עולמי נקודה וזה היופי שלו, ולכן לא צריך להחרים אותו. בייחוד בתחום בו אני עוסק.

גואל: אבל אתה מסכים עם העובדה שרבים לא מצליחים להבין איך אדם כמו אוהד נהרין וגם אחרים דומים לו מצד אחד מדברים שלום, מצד שני יוצאים נגד החלטות הממשלה, מצד שלישי מקבלים תקציבים מאותה המדינה, גם מקבלים פרסים כמו פרס ישראל. אולי הכל יחד מבלבל אותם.

אוהד: תראה, כשלהקת בת שבע מקבלת תקציבים, זה לא הכסף של הממשלה. זה חלק ממה שמדינה דמוקרטית מחויבת כלפי האזרחים שלה. אלה מיסים של כולם שמתחלקים בצורה כזו שתומכת גם באמנות. זה היה ויהיה, אין לזה שום קשר. יש קודים מאוד ברורים לאיך החלוקה הזאת קורית שקשורה לאיכויות וכמויות. אני לא מקבל כסף מביבי או משותפיו ואני גם לא מרגיש ככה. אני מקבל כסף שאמא שלי שילמה במס הכנסה. גם, אני לא יודע אם אני עונה לך על השאלה.

גואל: אני רוצה להודות לך מאוד על השיחה הזו. אוהד נהרין, תודה רבה לך שהיית איתי הבוקר.

אוהד: תודה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

3 views0 comments

Comments


bottom of page