top of page

ארץ עתיקה - רשתות המסחר הפניקיות

לאור ההצלחה של הפרק הראשון על עולם הפניקים, ד"ר דלית רגב חוזרת לפרק נוסף בסדרה. הפעם נדבר על רשתות המסחר, על המוצרים, הסחורות ועל דרך ההפצה שלהם בעת העתיקה על ידי הכנענים הפניקים.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/08/2020.

[מוזיקה]

אלחו: "ארץ עתיקה", עם אלחו סנצ'ס.

[סוף מוזיקה]

אלחו: ברוכים הבאים לפרק חדש של ״ארץ עתיקה״, הפודקאסט שעוסק כולו בארכיאולוגיה, בעתיקות ובאנשים. אני שמח עוד פעם להזמין את דלית רגב, שהייתה איתנו כבר פרק ששמעתם על הפיניקים, שבו דיברנו קצת בגדול מה הם הפיניקים - מי הם, מה הם עשו, איפה הם היו… אבל זה היה שיעור מבוא, וממש רק נגענו בדברים הקטנים. אז היום אני שמח שאנחנו יכולים לגעת בעוד איזשהו נושא בתוך העולם הענק הזה שהוא הפיניקים, ואני שמח לארח אותך עוד פעם, דלית.

ד״ר רגב: גם אני שמחה תמיד.

אלחו: יופי, תודה שהצטרפת אלינו. אז הפעם אני אתן לך את הבמה, ותספרי לנו את על מה אנחנו הולכים לדבר היום.

ד״ר רגב: היום נדבר על רשתות מסחר פיניקיות. הדברים שהפיניקים ידועים בהם הכי הרבה, זה היותם סוחרים, והיותם יורדי ים. ושני הדברים קשורים אחד בשני. היום אנחנו נתמקד בכמה היבטים של רשתות המסחר האלה. אם נספיק, נגיע גם לדיון יותר מעמיק בלפחות מאחת הרשתות המסוימות.

אלחו: מצוין. ש… בעיקר כשאנחנו מדברים על עם שהתרווח והתפשט לכל אגן הים התיכון, אני מאמין שהמסחר הוא חלק באמת משמעותי ולא חסר עם מי לסחור. אז מה הם רשתות מסחר, קודם כל?

ד״ר רגב: לפני שנדבר על רשתות מסחר, אני רוצה, למי שלא הקשיב לפרק הקודם ומי שרוצה לרענן את הזיכרון, שדיברנו בעבר על כך שהפיניקים הם למעשה כנענים. וזו ציוויליזציה שהיא חשובה ביותר לתולדות המזרח הקדום ואגן הים התיכון. דיברנו על עדויות מוקדמות באלף השני של נוכחות כנענית-פיניקית במרכז הים התיכון. דיברנו גם על כך שפיניקים הם כנענים, הם פונים, הם קרתגנים - דיברנו על מגוון השמות. וכשאנחנו מדברים עליהם כסוחרים, שוב, מדובר לא רק על פן אחד - מדובר על סוחרים, מתווכים, מפיצים, יצרנים - אנחנו מדברים פה על תעשייה מאוד מפותחת, ואני לא משתמשת סתם במילה ״תעשייה״. מדובר בתעשייה ורשתות מסחר תעשייתיות תעשייתיות לכל דבר, כאשר הכוונה היא גם לשמירה על סטנדרטים של מוצרים, על אחידות… כשאנחנו מדברים על רשתות מסחר, על מה אנחנו מדברים בעצם? הדבר אולי המרכזי לזכור הוא שכשאנחנו מדברים בתקופות עתיקות, וזה לא נורא נורא שונה ממסחר בעת העתיקה לגבי הרבה דברים שאנחנו צורכים, מדובר על פעילות שהיא מאורגנת ומתוזמרת על ידי השלטון. אנחנו לא מדברים פה על פעילות פרטנית של סוחרים כאלה ואחרים שיוצאים לפעילות על דעת עצמם. רוב הפעילות הזאת, ואנחנו יודעים את זה מהרבה מאוד עדויות כתובות מארכיונים במצרים, ואני מדברת כבר באלף השני ובאלף הראשון לפני הספירה, גם במצרים, גם בארכיונים במסופוטמיה, הארכיונים החיתיים… אין מקום אחד שלא מראה בצורה חד משמעית שמדובר על מהלכים מאורגנים על ידי המלך, החצר, המקורבים למלך, לפעמים גם המקדש הוא גם מסונף למלך במעמדו, גם הרבה פעמים ככהן גדול. כך שאנחנו מדברים פה על פעילות שהיא פעילות, נקרא לזה במונחים מודרניים, ״ממשלתית״. כאשר אנחנו מדברים על מסחר ממשלתי, אנחנו כמובן לא מדברים על משהו שהוא בהיקף כללי של כל הכנענים-פיניקים. הרי מדובר בקבוצות שונות שנמצאות בערים שונות, בצור, בצידון, לכל עיר יש את המלך שלה, את השלטון שלה. כל עיר מנהלת את המסחר שלה, אבל אנחנו משערים, לפי זה שהממצא שאנחנו מקבלים ברחבי אגן הים התיכון הוא לא שונה במקום אחד מאשר במקום שני בצורה משמעותית, אנחנו משערים שהיה שיתוף פעולה בין הערים השונות, למרות שגם יש להניח שהייתה יריבות כלשהי פה ושם.

אלחו: אוקיי.

ד״ר רגב: עכשיו כאשר אנחנו מדברים על רשתות מסחר, מעבר לניהול המרכזי שהוא בידי השלטון, שהוא לפחות בהתחלה נמצא בלבנט, ובהמשך יש גם שלטון שהוא יותר במערב הים התיכון בקרתגו, שגם משם מתנהל מסחר, אבל זה קורה רק בעקבות הנתק בין המזרח למערב שקורה במאה השישית מסיבות פוליטיות. לא מטעמי הנתק בין הכנענים-פיניקים השונים בינם לבין עצמם, או סיבות של מסחר. הרשת הזאת מורכבת, מעבר לניהול המרכזי, היא כוללת גם נקודות לאורך דרכי המסחר גם הימיות וגם היבשתיות, ואני אדבר בהמשך עוד למה אני מתכוונת, יש נקודות מסחר שונות. יש מקומות שהם מרכזי תפוצה מאוד מאוד גדולים, למשל מרכז כזה מהתחלה היא קרתגו. אבל גם יש במקומות אחרים מרכזי תפוצה, למשל קורינתוס שביוון.

אלחו: אוקיי.

ד״ר רגב: היא מרכז תפוצה גדול. מרכזי תפוצה הם מקומות שלאו דווקא משתמשים בתוצרת שמגיעה אליהם. מביאים אליהם את הדברים השונים, והם מפיצים אותם משם למקורות אחרים שהרשת המרכזית, שדרכי המסחר המרכזיות לא מגיעות אליהם. זאת אומרת זה נקודות ממשק בין דרכי מסחר עיקריות ורשתות מסחר קטנות יותר מקומיות יותר.

אלחו: זה מעין מרכז לוגיסטי כזה.

ד״ר רגב: בדיוק. עכשיו איך אנחנו יודעים איך זה מתנהל? הרי אמרנו שאין לנו כמעט מקורות פיניקים, כנענים-פיניקים כתובים, למעט כתובות כאלה ואחרות במיוחד מקברים. אנחנו יודעים את זה מפני שכבר במסופוטמיה באלף השלישי ובאלף השני לפני הספירה מתנהלות רשתות כאלה, רשתות תפוצה כאלה. אחד המקומות הכי ידועים במסופוטמיה נקרא קארום קאנש, ומה שמעניין במקום הזה דווקא, זה שלא היו שם ממצאים שמאוּר ובבל שניהלו את המסחר איתם, עם מסופוטמיה, של מסופוטמיה פנימה לתוך אנטוליה. אלא רק ארכיון. אם לא היה ארכיון, בכלל לא היינו יודעים אפילו שהייתה שם נוכחות זרה כזאת מסיבית. עכשיו הנוכחות הזרה הזאת היא מאוד מזכירה בעצם את הנוכחות הכנענית-פיניקית במרכזי מסחר בים התיכון כי בהרבה מאוד מקרים הם לא, כמו שאמרנו כבר פעם הקודמת, לא משתלטים על מקום. יש להם שטח נגיד בנמל, משרדים כאלה ואחרים, הם מנהלים משם את הפעילות שלהם. והאוכלוסייה המקומית חיה בשלום ולמעשה מרוויחה, מאוד מרוויחה מהעניין. אולי לא כולם, אולי רק השליטים, אבל יש אינטרס הדדי. אני רוצה רק להזכיר דבר אחד, שאנחנו מדברים על מסחר, שכמו שכיום אתה לא יכול על דעת עצמך להחליט שאתה מביא משהו לארץ ומוכר אותו איך שבא לך. יש מכס, יש פיקוח של המדינה, תמיד היה פיקוח של המדינה, גם באחד המסמכים המעניינים שהאשורים, אנחנו מוצאים נדמה לי במאה השביעית, עדות על כך שהאשורים מנסים לשים מוכסים ממש במזח כדי לקבל, בפיניקיה, על מנת לקבל את הספינות ולקחת כבר את המכס במקום. והם מקבלים מכות, ובעקבות זה יש נזיפות בין מלך אשור למלך של צור, ובעיות רציניות. אבל כל העניין הוא שבאמת מדובר פה במערכות מורכבות מאוד, אני אפילו אעיז לומר מערכות שהן קפיטליסטיות במובן הזה שהן מבוססות על קפיטל. מערכות שמבוססות על קפיטל, כלומר על הון, מפני שקודם כל תעבורה ימית זה דבר מאוד מאוד מסוכן. הרבה מאוד אוניות צוללות לים. אנחנו לא מוצאים כל כך הרבה מאוד, אבל הרבה מאוד, אנחנו יודעים צוללות לים. על אוניות כאלה יש רכוש בשווי אדיר! עכשיו, זה עוד אחד ההסברים שמאפשר לראות בצורה מאוד ברורה למה בן אדם פרטי, עשיר ככל שיהיה, לא יכול לקחת על עצמו דבר מהסוג הזה. איבדת אונייה אחת, איבדת את כל הרכוש שלך.

אלחו: לא סתם האימפריה הימית שתבוא עוד כמה מאות ואלפי שנים, הבריטית, מתחילה מתוך ביטוח על האוניות האלה, משם מתחיל הכוח.

ד״ר רגב: וזה בדיוק העניין! יש משקיעים! יש… וההשקעה היא בדרך כלל של המדינה, במערכות שאנחנו מדברים עליהן, השקעה של המדינה. המדינה, כלומר המלך של העיר, כן, הממשל - הוא זה שמשקיע. הוא זה שיכול גם להרשות לעצמו לקחת הפסדים. עכשיו זה לא רק זה, זה לא רק מה שיש על האונייה שצלול, יש דברים, כמו למשל אם נגיע לדון ברשת של המסחר ביין…

אלחו: כן.

ד״ר רגב: יין, כדי להפיק יין, תרבות צריכה להתפתח תקופה מסוימת. אני לא מדברת על בעידן, בעידן המודרני, עם מידע פתוח. עד שאתה מביא את הגפנים הנכונים שמתאימים לעשות מהם יין, ולומד איך לנהל את זה, ולומד… לוקח גם זמן! גם מרגע שיש לך את הזנים וקיבלת את הכל, נגיד קיבלת מצור, אתה יושב בקרתגו, ועכשיו קיבלת גפנים לטעת. ייקח עוד הרבה זמן עד שהם יהפכו להיות גפנים מניבים, עד שיהיה לך ייינים מומחים במקום שיכולים להפיק יין באיכות ששווה להפיץ את זה בכלל. ואז אתה צריך רשת תפוצה שתפיץ את זה.

אלחו: כן.

ד״ר רגב: עכשיו מדובר פה, ברשתות מסחר, אנחנו מדברים על הרבה מאוד שלבים שדורשים השקעה וסוג של ביטוח, ומומחיות על מנת לנהל אותם. ורשת שתהיה מוכנה עם נקודות מסחר ונקודות הפצה. בלי הפצה, זה יודע כל אחד כיום, אתה לא יכול בכלל להפיץ את הדברים שלך ויהיו טובים כפי שיהיו.

אלחו: וואו, זה נורא מעניין מה שאת אומרת, כי עד היום, עד עכשיו, אנחנו מדברים על רשתות המסחר, על תחנות הביניים, על השליטה המסחרית של הכנענים-פיניקים. אבל מה… האם הם רק משנעים את המוצרים? האם רק הם חברה לוגיסטית מאוד מאוד טובה ומפותחת? או שיש להם גם מוצרים מיוחדים שלהם שהם מוכרים?

ד״ר רגב: זה בדיוק העניין. הגדולה שלהם, והסיבה שהם הצליחו להחזיק מעמד כגדולי הסוחרים מאז ומעולם בתודעה ההיסטורית, הם שהם לא רק סוחרים, ולא רק מתווכים, ולא רק מפיצים, הם גם יצרנים בעצמם. עכשיו, יש סוגים שונים של מסחר. לא את כולם אנחנו יכולים למצוא בעדות ארכיאולוגית, או עדות בכלל. זאת אומרת, יש עדות כמובן, עדות בכתובים. משם אנחנו לומדים הרבה מאוד על במה הם סחרו. אבל מבחינה ארכיאולוגית, קשה מאוד לזהות הרבה דברים. למה אני מתכוונת? יש דברים, יש חומרים שהם מתכלים ויש חומרים שאינם מתכלים. את מה שמתכלה, מן הסתם, יהיה לנו קשה מאוד למצוא. יהיה נדיר מאוד למצוא חומרים מתכלים. זאת אומרת, שכשאנחנו בודקים מסחר בדרך כלל בארכיאולוגיה, אנחנו מתמקדים בזיהוי האריזות, האריזות הלא מתכלות. וכאן אנחנו מדברים, חוזרים לאמפורות ולבקבוקים, במקרה שלנו של הכנענים-פיניקים. דרך המעקב אחרי האריזות, כאשר הרבה פעמים אנחנו יודעים מה היה שם או מניחים מה היה שם במקרה הפחות טוב, אנחנו יכולים לעקוב אחרי התפוצה של מוצרים שונים של רשת המסחר הפיניקית. המסחר בנפח הגדול ביותר של הפיניקים היה במוצרים מתכלים. קודם כל אנחנו מדברים על עץ. אנחנו רואים עיקר המסמכים האשורים למשל ממאה ה-11 ועד מאה השביעית לפנה"ס, מדברים על עץ, על כמויות אדירות של עץ לבנון, עץ ארז הלבנון, ועצים אחרים שמגיעים גם מהלבנון וגם ממערכות ההרים הגבוהים בצפון מערב סוריה. אנחנו לא מוצאים כמובן את העצים האלה, גם בתנ"ך כמובן מסופר על ארז הלבנון שהגיע יחד עם העובדים כדי לבנות את בית המקדש, ככה שזה סחר עצום בהיקף עצום, כן? אין בנמצא, דבר ראשון. דבר שני, מתכות. עד לכך מתכות הם חלק עצום בהיקפו במסחר הפיניקי, שגם היו לא מעט שטענו שהסיבה לפריצה של הכנענים-פיניקים למערב, כלומר מרכז הים התיכון ואחר כך למערבו, היא כדי לחפש מתכות. ויתכן שזה נכון, מפני שהרעב במזרח הקדום למתכות היה עצום, ויש דברים שהיו בחסר גדול במזרח הקדום, למשל כסף. כסף יש בספרד בכמויות מאוד גדולות, כסף יש בסרדיניה, כסף יש בלבריו ביוון, אבל לא רק. הם מחפשים נחושת, ובדיל, שמהם יוצרים, בייחוד נחושת, כדי ליצור ממנה ברונזה. גם זהב הם מחפשים. ומחפשים עפרות ברזל. המתכות האלה, כמובן, לא מעבירים אותם בצורה של עפרות מתכת. אז יש פה הרבה מאוד, כמויות גדולות של חומר שלא צריך אותו. זה מועבר בצורה של מטילים. ואנחנו, דווקא מטילים אנחנו לפעמים מוצאים באוניות טרופות, ואחת האוניות הידועות ביותר והמוקדמות ביותר שנמצאה עם כמות מאוד מאוד גדולה של קנקנים כנענים-פיניקים, כן? היא הספינה באולובורון (Uluburun), ספינה מאוד ידועה, אולובורון שלחופי, חופיה הדרומיים של טורקיה, ספינה שטבעה סביב 1400 לפני הספירה, וכוללת גם מטילים, מטילי מתכת, חוץ מגם הקנקנים הכנעניים. אנחנו מוצאים את זה גם בהמשך, את המטילים. עכשיו, אנחנו לא תמיד יודעים איזה מטילים היו מיועדים לכאן, ומה בדיוק עשו איתם, אבל הרבה מאוד מחקר מתמקד בזה בשנים האחרונות במטלורגיה. אחד המחקרים המעניינים שנעשו ביוון הראה שסוג מסוים של כלי מתכת דווקא, שמאוד נפוצים ביוון, טריפודים, זאת אומרת כלי מתכת, לא בדיוק כלים, זה חפצי מתכת עם שלוש רגליים שהיו בשימוש פולחני, מסתבר שהמתכת שם מגיעה מפיינן, פיינן שבערבה! פיינן ותמנע היו מכרות מאוד מאוד גדולים שהכנענים-פיניקים הפיקו מהם מתכות ושינעו אותם, כשאנחנו מדברים על תקופת הברונזה המאוחרת, בעיקר דווקא לכיוון צפון, לכיוון הממלכה החיתית.

אלחו: מעולה, שזה חלקית עונה על השאלה, שכן, אמנם אנחנו… הכנענים-פיניקים לא, לא מכרו את הפגיונות לצורך הדוגמה, או אותם הטריפודים, כן, כן המטילים צריך לעבד אותם בלהפיק מהם… המטיל עצמו הוא תוצר, זה לא החומר גלם הנקי, המקורי.

ד״ר רגב: אז בעניין הזה, אני רוצה לעשות הפרדה בין סוגי סחורה שקיימים ברשתות הכנעניות-פיניקיות. קודם כל מדובר על חומרי גלם שמעובדים ראשונית, כמו מטילים, או עצים, כן? עץ שמעובד לבולי עץ. זכוכית שגם מעובדת למטילים. שוב, הרי לא משנעים חול ומתחילים ל… או דברים אחרים ועושים מהם זכוכית אחר כך, לא. ונתרן. סוג סחורה אחר, זה מוצרי תעשייה, שזה למשל בדים צבועים, שזה עוד אחד, אם אנחנו מדברים על שלושת הסחורות שהם בנפח הכי גדול של הכנענים-פיניקים ממה שאנחנו יודעים מהמידע הכתוב, בנוסף למתכות ועצים שדיברנו עליהם, זה בדים צבועים. עכשיו, בדים צבועים זה לא דבר של מה בכך. אנחנו מדברים פה על בדים שנצבעו על ידי ריסוק קונכיות של מורקס (Murex), חילזון ימי, שנקרא ארגמון. זה צבע שהוא עמיד במיוחד, זה תהליך שדורש מאה קילו, זה, עשו לאחרונה איזושהי בדיקה, מאה קילו של קונכיות כאלה, עם החילזון בפנים, כן? כי משתמשים ברירית שלו, לא בקונכיה עצמה, שוברים את הקונכיה כדי להגיע לחילזון שבפנים. מאה קילו כדי לייצר כמות מזערית של החומר הזה! אנחנו… איך אנחנו יודעים שתעשייה כזאת הייתה קיימת? אנחנו יודעים את זה לפי אגנים שבנויים וחפורים בדרך כלל ליד הים, וערימות ענק של קונכיות שבורות, שמוצאים למשל בצור וצידון אבל לא רק. אנחנו לפעמים מוצאים שרידי צבע על קנקנים, שזה די נדיר. הצבע הזה שנקרא ״Royal Purple״ או ״Tyrian Purple״, כן? שזה הארגמן המלכותי, ארגמן צורי, שזה אותו דבר, זה סמל סטטוס יוקרתי ביותר כבר בתקופות הקדומות, וגם היום, אני לא חושבת שאנשים, המונח הזה ״Royal Purple״ או ״ארגמן מלכותי״ זר לאוזניים שלהם, כי לפחות עד הייתי אומרת המאה התשע עשרה, זה עדיין היה מונח שהיה בשימוש. לא רק שהיה בשימוש, הצבע המסוים הזה היה מיועד רק לחצרות מלוכה, ובהרבה מאוד מקומות לאורך השנים עד תקופות יחסית מודרניות היו אפילו חוקים שנחקקו, שאסור לעַמְךָ להשתמש בצבע הזה. לא כל אחד, גם אם יכול היה לקנות את זה, וזה היה מוצר יקר ביותר, היה מותר לו בכלל ללבוש את זה!

אלחו: כן, אפילו עד היום, אפשר לראות את המלכים המודרניים שעוד נשארו, תמיד עם הגלימה האדומה… זה מאז ומתמיד.

ד״ר רגב: בדיוק! זה מה שאני אומרת, שזה סמל סטטוס. והבדים שלהם נודעו בכל העולם הקדום, אנחנו גם רואים את זה ברשימות של הסחורות שהאשורים דורשים ומקבלים ממלכי צור וצידון, כותבים את זה במפורש. אנחנו רואים את זה גם בכתבים של הומרוס, היוונים, שיש פירוט גדול מאוד על הבדים המובחרים והצבועים בארגמן המלכותי הזה. עכשיו, אז יש לנו פה, זה מוצר תעשייה, כן? ששוב, אנחנו לא מוצאים אותו ולא נמצא אותו כמעט. עוד סוג של סחורה זה חפצים מעוטרים. המתכת היא לא רק משווקת כמטילים. יש כלי מתכת, יש סוגים ספציפיים מאוד של קערות מתכת מעוטרות בדגמים שנקראים אוריאנטליים, כן? למעשה זה דגמים כנענים, כנענים ושילוב של כנעני-מסופוטמי-מצרי, שכמו שדיברנו על זה בעבר, הפכו להיות חלק מהסגנון הכנעני כבר בסוף תקופת הברונזה מאוחרת, ככה בסביב המאה ה-13. אז יש לנו כלי מתכת כאלה יפהפיים, מעוטרים. הסגנון הזה כולל בייחוד בעלי חיים.

אלחו: כן.

ד״ר רגב: יש שנהבים, שוב, מעוטרים. יש כמובן למשל באולובורון, בספינה הטבועה, יש גם חַטִּים שלמים, אבל שנהבים מעוטרים הם תוצרת פיניקית, והם גם משווקים במקומות רבים. יש תכשיטים, לא מעט תכשיטים, שגם אותם אנחנו מוצאים. אז אלה חפצים נגיד מעוטרים, אם נקרא להם, יותר כלליים, למרות שהרבה מאוד מחפצי המותרות היו בשימוש פולחני כזה או אחר ולא בדיוק לשימוש ביתי. עכשיו, עוד סוג סחורה זה חפצי פולחן ודת. יש לנו צלמיות, יש חרפושיות, כן? שכמובן שחרפושיות במקור הן מצריות, אבל צור יש לה בית יוצר משל עצמה לעשות חיקויים של חרפושיות שמיועדים למשלוח מערבה מפני שעד שהם כבר מייצרים אותם את החרפושיות, הם כבר הטמיעו כל כך עמוק בתרבות, בדת, בפולחן של הקבורה את הרעיון שצריך חרפושית בקברים, שזה עוזר לך למעבר לעולם הבא, שהם מייצרים בעצמם חרפושיות, הרבה פעמים עם ג'יבריש! זה בכלל לא העתק אחד לאחד, או אפילו דומה לחרפושיות המקוריות המצריות, שהן נושאות באמת סמלים מצריים.

אלחו: אוקיי, אני רק רוצה לעשות בסוגריים, למי שלא יודע מה זה חרפושיות, וחושב שהפיניקים העבירו חרקים ממקום למקום. הכוונה בחרפושיות זה לאותם החפצים הקטנטנים שתמיד רואים בכל ציור ובכל דימוי שיש של מצרים העתיקה, זה אותם החפצים הקטנטנים האלה עם הציורים…

ד״ר רגב: חותמות. חותמות קטנות.

אלחו: כן, חותמות קטנות שיש עליהם, לא יודע, או ציור של פרעה, או ציור של איזשהו אל, ואיזושהי כתובת בכתב חרטומים. למה חרפושית? זה בגלל הגודל, וגם בגלל שברוב המקרים גם בצד השני יש חריטה שמדמה את הציור של אה, את הצורה של חרפושית אמיתית. אז זו הכוונה.

ד״ר רגב: בנוסף לצלמיות וחרפושיות ואגיפטיאקה למיניה, שאלה דברים שמקורם ממצרים ולכן יש להם דימוי של תרבות עתיקה, דת, מעבר לעולם הבא, הם גם חפצים שאופייניים לסחורה הכנענית-פיניקית זה מסכות, שאנחנו מוצאים הרבה פעמים בקברים, מסכות שעשויות מחרס, ומראות ברונזה חרוטות. עכשיו, מראות הברונזה למשל, שוב, זה דבר שמקורו בתרבות המצרית.

אלחו: נכון.

ד״ר רגב: אבל מעבירים את זה מערבה, ולמשל באיטליה, זה תופס מקום מאוד, דווקא שם זה תופס מקום מאוד מרכזי בתרבות הקבורה המקומית של האטרוסקים, שכבר מעטרים את המראות ברונזה האלה בדימויים מקומיים שלהם, אבל עדיין שמים מראות ברונזה שהם במקור מצויות בקברים. מעבר לזה, יש לנו גם, אחד מסוגי הסחורה הנוספים, זה סחורה חקלאית, תוצרת חקלאית. את זה יותר קל לנו הרבה פעמים למצוא, כי זה משווק באמפורות, בקנקנים. אז יש לנו יין, יש לנו שמן, אלה דברים שמיוצרים בלבנט ומפיצים אותם בכל מקום.

אלחו: כן.

ד״ר רגב: יש דגים, זאת אומרת דגים מעובדים. יש שמנים מבושמים, שמבוססים על תבלינים הרבה פעמים, ויש גם תרופות. הדברים האלה, השמנים המבושמים, התרופות, הם בדרך כלל מופצים בבקבוקים בעלי צורה מאוד מאוד מסוימת, מפני שכאן, כמו באיכות היין, צריך שיהיה תואם בין האריזה לבין התכולה שלה. אז כשאתה רואה קנקן מסוים, בתקופה מסוימת, שהוא קנקן כנעני מסוים, אתה יודע שהיין הוא יין באיכות מסוימת. יש לזה חותמת, זה ממש טריידמארק, סימן רשום.

אלחו: עד כדי כך.

ד״ר רגב: סימן רשום. כנ"ל שמנים מבושמים ותרופות, אלה מוצרים יקרים ביותר והם משווקים בכמויות קטנות, זאת אומרת, שצריך אריזה קטנה. האריזה הקטנה הזאת היא בקבוקים. אנחנו מוצאים יותר את בקבוקי החרס, אבל גם היה בקבוקים מזכוכית, וגם בקבוקים מפַאיַאנְס. יש מאבן, יש גם ממתכת.

אלחו: כן, מי שרוצה לראות כאלה יש הרבה במוזיאון בדור (הכוונה ככל הנראה למוזיאון הארכיאולוגי בקיבוץ עין דור), אפשר ללכת ולראות את הבקבוקונים הקטנים האלה שעליהם את מדברת.

ד״ר רגב: בהחלט. אז, כמו שאמרנו יש סוגים רבים של סחורה, לא את כל הסוגים אנחנו יכולים למצוא, אנחנו יכולים למצוא בחפירות ארכאולוגיות וממצא ארכאולוגי, גם לא באוניות טרופות.

אלחו: נכון.

ד״ר רגב: עכשיו הסחורות האלה, עכשיו השאלה היא, מתי ולאן הדברים האלה מתחילים להיות מופצים על ידי רשתות המסחר הפיניקיות. הרשתות הקדומות ביותר שהכנענים-פיניקים מתחזקים זה עם מצרים מדרום ועם החיתים מצפון וזה לפחות מתחילת הברונזה מאוחרת, כלומר לפחות מהמאה ה-17, ה-16 לפני הספירה. הקשרים ההדוקים שנוצרים בין הכנענים-פיניקים לבין החיתים והמצרים יוצרים עירוב תרבותי, גם במנהגים, גם בדת, גם באמונה. דיברתי קודם על החרפושיות שהם מפיצים? עד שאנחנו מגיעים לסוף תקופת הברונזה, כלומר מאה 13 פחות או יותר, מאה 12 לפני הספירה, הסמלים האלה כבר מוטבעים עמוק בתוך התרבות הכנענית-פיניקית. ואת מה שהם הפנימו, הם מעבירים מערבה. הם לא מעבירים את התרבות ואת המשמעויות המסופוטמיות, חיתיות, מצריות, שהם ספגו. הם כבר מעבירים את האינטרפרטציה שלהם לדברים, וזה בדרך כלל מתבטא בקבורה. זאת אומרת, אם הסמלים השונים מופיעים בדת ובתרבות המצרית, החיתית, מסופוטמית, במגוון, שאנחנו רואים במקדשים ובמגוון אחר של הזדמנויות, כאשר זה עובר מערבה עם הכנענים-פיניקים, זה עובר בייחוד לקברים. בקברים אנחנו נמצא את רוב הסמלים - חרפושיות, אנחנו נמצא תליונים מצריים, את המראות ברונזה כמו שאמרנו, וכולי וכולי. אוקיי. אחרי שדיברנו על סוגי הסחורות השונים שהכנענים-פיניקים סוחרים, מייצרים, מפיצים, אני רוצה לדבר בקצרה על התחומים הגיאוגרפיים של הפעילות שלהם.

אלחו: כן.

ד״ר רגב: אנחנו נכנסים פה לתחום מאוד מורכב ויש ענף שלם במחקר היסטורי שמדבר על ה-longue durée, על ה״משך זמן הארוך״. והחוקר הצרפתי ברודל, שחקר את הים התיכון, וחוקרים אחרים כיום שהולכים בעקבותיו, דנים בנושא של האם ועד כמה אגן הים התיכון הוא מרחב מסחרי אחד חי וקיים, שיש מגעים בין כל החלקים שלו, או שהוא מדובר ברשתות קטנות ומקומיות. מבחינת המסחר הכנעני-פיניקי אפשר להגיד חד משמעית, מדובר באגן אחד, אזור אחד של מסחר מהקצה ועד לקצה. כשאני מדברת לקצה, אני מדברת לא רק על ספרד, אלא מעבר לזה, החוף האטלנטי של פורטוגל והחוף האטלנטי של מרוקו. כל אלה דרכי מסחר כנעניות-פיניקיות. יש לנו, כשמחלקים את כל תחום המסחר הכנעני-פיניקי, אפשר לחלק אותו גם מבחינת סוג הסחורות, וגם מבחינת השונות המקומית, לשלושה אזורים בים התיכון, ועוד איזור אחד במזרח. האזורים בים התיכון, יש לך את מזרח הים התיכון, שזה הלבנט, חופי טורקיה ויוון, וכמובן גם מצרים, זה איזור אחד, זה תחום אחד. עכשיו למה חשוב להבין את זה? מפני שיש לאורך התקופות, יש מוצרים שונים כנענים-פיניקים שמופצים רק באזור הזה ואחר כך, יש כאלה שמופצים בכל האזור, בכל הרשתות, בכל אגן הים התיכון, אנחנו ממש רואים באמת הבדל מבחינת הממצא שהאזורים האלה הם אזורים מובחנים והפעילות הכלכלית בהם היא שונה. אז יש לנו אמרנו את מזרח הים התיכון, יש את מרכז הים התיכון שזה בייחוד מתמקד מדרום בחופי צפון אפריקה באזור של קרתגו, אנחנו מדברים על איטליה והאיים הגדולים, מלטה, סיציליה, סרדיניה, זה מרכז הים התיכון. אגב שכחתי להכליל, במזרח הים התיכון כמובן גם את האיים הגדולים של קפריסין, כרתים.

אלחו: כן, כמובן.

ד״ר רגב: אז זה… כמובן. ויש לנו את מערב הים התיכון, שזה מהאיים הבלאריים, איביזה ואחרים, יש לנו את חצי האי האיברי, ויש לנו את צפון וצפון מערב אפריקה, זה האזור המערבי. עכשיו, יש סחורות שמגיעות מהלבנט לכל מקום, למשל אגיפטיאקה, יין ושמן עד שמתחיל הייצור במערב, ויש להם מרכזי ייצור נלווים שלהם קרובים, למשל בקפריסין ורודוס. יש סחורות שמגיעות מהלבנט ודי מהר מתחילים לעשות להם גרסה מקומית בכל הים התיכון. למשל קרמיקה, קרמיקה כנענית-פיניקית. יש סחורות שהן מיוצרות ליד חומרי הגלם. למשל דגים, למשל בשמים שהם מבוססים על פרחים, עשבים וכולי. מרכזי הייצור והתפוצה מרכזים את חומרי הגלם ומפיצים סחורה, כך שהתחומים הגיאוגרפיים יש להם גם השפעה על המסחר עצמו. יש עוד תחום, שהוא לא תחום של הים התיכון, וזה כל התחום המזרחי. עכשיו צריך להבין, אנחנו מדברים פה על מהודו ועד לחופי הלבנט.

אלחו: כן, שזה לא רק תעבורה ימית אלא גם יבשתית.

ד״ר רגב: בדיוק, זה כולל גם סוג של תעבורה, חלק מזה זה תעבורה ימית, הכנענים-פיניקים יודעים את סודות רוחות המונסון, מתי אפשר להפליג רק מזרחה ומתי אפשר רק לחזור מערב, הם יודעים את זה הרבה לפני אחרים, הרומאים למשל ברגע שהם מגלים את זה הם מגיעים גם להודו, אבל זה קורה לא לפני המאה הראשונה לפני הספירה הכי הכי מוקדם. הכנענים-פיניקים כבר היו שם הרבה קודם. אז גם הודו, יש לנו גם תעבורה ימית ויש לנו גם דרך הנהרות הגדולים, הרי הפרת והחידקל נשפכים למפרץ הפרסי, ותעבורה ימית עוברת שם לאורך הנהרות פנימה, משם דרך שיירות לאורך הסהר הפורה ומגיעים לסוריה, לבנון, ארץ ישראל - כלומר ללבנט. וגם דרך ערב הסעודית יש דרכי מסחר מאוד מאוד מפותחות דרך היבשה דרך ערב הסעודית ואם ערב השמחה נסיים אולי להיום, זה נושא בפני עצמו מה הביאו משם, את התבלינים, את התרופות שהשתמשו בהם הכנענים-פיניקים.

אלחו: כן, תוך כדי שאת מדברת, אני מודה שלא עסקתי אותם מדי בנושא המסחר, וזה… פתאום התחלתי לחשוב על כמה עמים שאנחנו מכירים אותם, כולם מכירים אותם, אנחנו מכירים אותם בעקבות המסחר. תמיד היו כאן ואנחנו אולי לא תמיד שמים להם לב. אם זה הפיניקים, אם זה הנבטים, אם זה כל העמים של דרך המשי. גילוי אמריקה, הסינים היום, זה, זה באמת נשמע משהו שנורא מרתק, מעניין, עובר מתחת לרדאר למרות שזה אולי אחד הדברים החשובים ביותר בתולדות האנושות.

ד״ר רגב: בהחלט.

אלחו: יופי. אני מאוד מודה לך זה שהצטרפת אלינו עוד פעם אחת, וכמו שאמרנו כבר בפרק הקודם שזה היה רק פתח לפרקים הבאים, ונשארתי עם טעם של עוד, אז יש לנו עוד הרבה על מה לשוחח, אני חושב. אז תודה רבה.

ד״ר רגב: אני שמחה. תודה, בשמחה.

אלחו: מעולה, אז עד הפרק הבא. אני מזכיר שוב פעם לכל המאזינים לשמוע ולהאזין ולהעביר הלאה את הפודקאסט, תשמעו אותנו בספוטיפיי, בגוגל פודקאסט, באפל, בכל מקום שתרצו להאזין לפודקאסטים, וכמובן לעקוב ולהתעדכן במה שקורה בעמוד הפייסבוק של הפודקאסט. תודה רבה לכם, ועד הפרק הבא.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

12 views0 comments

Comments


bottom of page