עוד יום - ישראל והכספים לחמאס

בעקבות טבח 7 באוקטובר החליטה הממשלה בפעם הראשונה לקזז מכספי הפלסטינים שמיועדים לממשל בעזה. למה זה לא נעשה עד עכשיו ומה יכולות להיות המשמעויות? תמר אלמוג משוחחת עם יצחק גל, מומחה לכלכלת המזה"ת ממכון "מתווים" למדיניות-חוץ אזורית, על מקורות המימון של הרשות הפלסטינית ושל ממשל חמאס ועל הוויכוח בישראל בנוגע לכספי הרשות

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/11/2023.

כאן הסכתים

תמר אלמוג: הכסף שמעבירה ישראל לרשות הפלסטינית מעורר מחלוקת כמעט מאז ומתמיד. אבל המחלוקת הזאת כמובן החריפה מאז 7 באוקטובר.

האם נכון?

האם צודק?

האם יעיל להעביר את הכספים?

את מי הם משמשים באמת?

רק בשבוע שעבר הצהיר שר האוצר שהוא לא יעביר כספים.

הקלטה של דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ

" אני לא מעלה בדעתי שיש מישהו מאזרחי ישראל שחושב, שאנחנו צריכים כרגע לתת לרשות כסף כדי שתעביר אותו מחר לאותם אלף משפחות של מחבלי נוכבה, נאצים, דעא"ש, שטבחו באזרחינו בשמחת תורה".

תמר אלמוג: בעוד ששר הביטחון ובכלל גורמים ביטחוניים מזהירים שזה מסוכן לא להעביר ועלול לייצר חזית נוספת.

הקלטה של דבריו של שר הבטחון

"יש עניין ביציבות ביהודה ושומרון, תמיד ובוודאי בעת הזו מן הראוי להעביר ולהעביר באופן מיידי את הכספים האלה כך שישמשו את המנגנון התפעולי של הרשות הפלסטינית וגם את כוחות הרשות הפלסטינית, שמסייעים לפי שיקוליהם במניעה של טרור, של אירועים המוניים."

תמר אלמוג: בסוף הוחלט להעביר את הכספים, בניכוי אלה שמיועדים לעזה, מה שהוביל לתגובת ראש הממשלה הפלסטיני אתמול שהוא לא מוכן לקבל את הכספים שישראל מתכוונת להעביר אם זה לא כל הסכום.

הקלטה של תגובת ראש הממשלה הפלסטיני - מובאת בערבית

תמר אלמוג: עוד משהו שאמר הבהיר שהברוך בעניין גדול עוד יותר. הוא אמר שמקווה ללחץ בינלאומי ואכן יש פה חזית דיפלומטית כולל מול גדולת התומכות והמסייעות ארצות הברית.

אז מה עושים?

מוזיקה מתנגנת ברקע

שלום, אתן ואתם על עוד יום הסכת האקטואלי של כאן תאגיד השידור הישראלי כאן תמר אלמוג והפרק הזה הוא על כסף אבל לא סתם כסף, הכסף שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית מה מקור הכספים האלו?

באיזה סכומים מדובר?

הכסף מגיע לאזה?

לחמאס?

מה ההשלכות הביטחוניות?

כי יש!

על כל השאלות האלה ועוד כמה נענה בעזרת יצחק גל מומחה לכלכלת המזרח התיכון ממכון מתווים למדיניות חוץ אזורית, שלום יצחק

יצחק גל: שלום וברכה

תמר אלמוג: בוא נאמר קודם כמה מילים על מצבה של הכלכלה הפלסטינית, על התקציב הפלסטיני, כי יש לזה קשר ישיר למה שנדבר עליו ממש עוד מעט ואלו הכספים שישראל מעבירה לרשות.

יצחק גל: התקציב של הרשות הפלסטינית הוא, הרשות אמנם היא לא מדינה אבל זה מתנהל כמו תקציב מדינה. יש לרשות הפלסטינית הכנסות. הכנסות מקומיות שהיא גובה בעצמה, שזה חלק משהו כמו שליש מההכנסות שלה.

אבל חלק הארי של ההכנסות של הרשות הפלסטינית, זה כספים שישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית כקבלן גבייה. ישראל היא קבלן גבייה, זה לפי ההסכמים הכלכליים שנחתמו עם הרשות הפלסטינית כחלק מהסכמי אוסלו. הכספים שישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית הם כספים של מיסים עקיפים: מכס, מס ערך מוסף, בלו על דלק ועוד כל מיני מיסים נוספים. ועל פי ההסכם ישראל גובה את הכספים האלה עבור הרשות הפלסטינית, זה משהו כמו שני שליש מכל ההכנסות של הרשות.

ישראל לא עושה את זה בחינם היא לוקחת עמלה של שלושה אחוז על כל הסכומים האלה, שזה סכום לא מבוטל' ולפי ההסכמים אמורה להעביר את זה מדי חודש לרשות הפלסטינית במסגרת איזה תהליך של התחשבנות.

עכשיו מבחינת הרשות הפלסטינית המצב התקציבי של הרשות הפלסטינית הוא כזה, שהיא באופן כרוני בגירעון. שנים מסוימות זה גירעון מאוד גדול שיכול להגיע לכמה מיליארדי שקלים, זה יכול להגיע לפעמים אפילו ל-15-20% מכל התקציב.

גירעון, דווקא בשנתיים האחרונות, בשנת, 22 הרשות הפלסטינית צמצמה מאוד את הגירעון שלה והיא סיימה את שנת 22 בגירעון של מעט יותר ממיליארד שקל מתוך הוצאות של בערך 17 מיליארד שקל משהו קצת פחות משהו כמו 7-8%. כיוון שיש לה גירעון קבוע היא צריכה לממן אותו. עד לפני כמה שנים הגירעון הזה, הקבוע הזה, מומן על ידי סיוע חוץ סיוע שניתן לה על ידי מדינות אירופה, ארצות הברית, המדינות הערביות הסיוע הזה הוא היה די גדול הוא הגיע בשנים הטובות לשניים אפילו 3 מיליארד שקל כל שנה בשנים האחרונות הוא ירד, הסיוע הבינלאומי הזה. המדינות המסייעות התעייפו פשוט מלהעביר את הכסף הזה מן חור שחור כזה שבולע את הכסף וזה לא נגמר, והם צמצמו אותו אבל עדיין הם מעבירות בין מיליארד למיליארד וחצי שקל כל שנה שבשנת 22 זה אפילו כיסה את הגרעון.

זה היה המצב של הרשות הפלסטינית עד אוקטובר עד האירוע הנורא הזה של אוקטובר

מוזיקה מתנגנת

תמר אלמוג: אז דיברת על זה שישראל למעשה משמשת גובת המיסים של הרשות הפלסטינית כי שני שליש מההכנסות שלה מגיעות דרך ישראל. הרשות בכלל מעוניינת בהסדר הזה?

יצחק גל: מבחינת הרשות הפלסטינית אין להם עניין שההסדר הזה ימשך. כשנחתם ההסכם באמצע שנות ה-90 הרשות הפלסטינית עוד לא הייתה מאורגנת ולכן לא היה לה יכולת אדמיניסטרטיבית לטפל בגביית המיסים האלה כמו שצריך.

כבר הרבה שנים שהרשות הפלסטינית היא יודעת לגבות מיסים בצורה די טובה. את המיסים המקומיים, אותו שליש שהיא גובה לבד, היא גובה ביעילות רבה מאוד, הגבייה הזאת גדלה כל שנה בשנים האחרונות, הם עושים את זה בצורה מאוד יעילה. והם מבחינתם כבר אמרו כמה פעמים לישראל, שתודה רבה על השירות הגבייה של ישראל עד עכשיו, אנחנו יכולים לגבות לבד, תעבירו לנו את זה.

ישראל לא כל כך רצתה להעביר להם מסיבות שאני מניח שעוד נדבר עליהם בהמשך

תמר אלמוג: אז הרשות אומרת תודה ולא תודה, אז מה האינטרס של ישראל להמשיך לעשות את זה?

יצחק גל: האינטרס הישראלי הוא לשמור את זה כמנוף כוח לפי הבנתי, זאת אומרת אין פה איזה אינטרס אחר, יש פה גם דמי גבייה מכובדים, שלושה אחוז זה יכול להגיע גם ל-30-50 מיליון שקל בשנה אבל לא מניח שבשביל זה עושים.

עושים את זה בשביל לשמור את זה כמנוף כוח, מנוף כוח שמשמש לכמה דברים:

בהיבט הכלכלי הוא מאפשר לישראל לקזז כל מיני תשלומים שהרשות הפלסטינית חייבת לה אז ישראל מקזזת לפעמים באופן חד-צדדי, לפעמים בהסכם עם הרשות הפלסטינית כל מיני חובות של אספקת חשמל, מים, כל מיני דברים כאלה, ובנוסף ישראל משתמשת בדבר הזה כמנוף לקיזוזים בעלי אופי שהוא יותר פוליטי, למשל קיזוז של כספים.

יש חוק ישראלי שאומר שכספים שהרשות מעבירה למשפחות למשפחות של מחבלים וכל מיני דברים כאלה ישראל מקזזת את זה. אז אם ישראל לא הייתה שולטת היא לא הייתה יכולה לקזז. בשנים האחרונות ישראל מקזזת סכומים לא מעטים, משהו כמו 50 מיליון שקל כל חודש בגין הסעיף הזה.

תמר אלמוג: בוא נלך מעבר לכותרת, מה זה אומר תשלום לאסירים ביטחוניים, לטרוריסטים ולמשפחות מחבלים?

יצחק גל: זה חלק מהתקציב הפלסטיני, מבחינתם התשלום למשפחות של האסירים הוא בעצם בתוך הוא חלק מתקציב הרווחה של הרשות הפלסטינית,

וכמו שהם משלמים יש להם סעיפים של תשלום לנכים, למשפחות כל מיני זכאי רווחה אחרים, אז יש להם קטגוריה של זכאי רווחה שזה משפחות האסירים, והם מקבלים כסף מהתקציב של הרשות הפלסטינית.

הסכומים שהם מקבלים הם יותר גבוהים ממה שמקבלים זכאי רווחה אחרים. וזה הולך דרך הסעיף הזה. בעבר זה היה סעיף גלוי בתקציב, עכשיו בגלל שיש שם כל מיני סנקציות הישראליות וגם הייתה תקופה שתחת ממשל טראמפ שהיו גם סנקציות אמריקאיות, היה להם לא נוח, אז הם קצת הסתירו את הסעיפים האלה אבל באופן מעשי זה יושב בתוך תקציב הרווחה, וזה משולם למשפחות כמו לכל זכאי רווחה אחרים. זה לגבי המשפחות של הטרוריסטים שלא איתנו יותר.

ויש להם סעיף אחר של האסירים, האסירים מבחינתם הם מקבלים שכר ויש להם סעיף כזה שהוא כמו תשלום שכר או כמו תשלום פנסיה כזה, שהם מקבלים, זה גם סעיף בתוך התקציב, הוא מוסתר אמנם, אם תחפשי אותו בתוך הסעיפים הגלויים של התקציב לא תראי אותו, אבל הוא מוחבא בתוך סעיפים אחרים והוא תשלום כמו משכורת או כמו פנסיה כזה לכל דבר בסכום מאוד מכובד

תמר אלמוג: וזה כולל אסירי חמאס?

יצחק גל: אני לא יודע להגיד לך את זה בוודאות, הערכה שלי שזה כולל את האסירים של חמאס, אחרת היינו רואים כל זעקה למה מפלים ולמה…היינו שומעים את זה. כיוון שלא שומעים קול זעקה, אז אני נוטה להעריך שגם המחבלים של חמאס מקבלים את הדבר.

תמר אלמוג: אז הטענה של סמוטריץ' שזה כסף שיגיע למשפחות מחבלי הנוכבה, זאת טענה נכונה?

יצחק גל: נראה לי שכן, נראה לי שהם בתוך אותה הקטגוריה של מי שמת אז המשפחה שלו תקבל, ומי שאסור בישראל אז הוא יקבל את זה. זה כנראה טענה נכונה, אבל התשובה לטענה הזאת עליה אני חושב שהיא לא נכונה ואפילו מניפולטיבית.

כי אם ישראל רוצה שלא יעבור כסף, לאסירים או לא יעבור כסף לחמאס, באופן זה היא פשוט צריכה לסגור את השיבר של הצינור. ישראל יושבת על השיבר של הצינור. אם ישראל לא רוצה שיעבור כסף לחמאס, היא צריכה פשוט לסגור את השיבר להגיד אין יותר העברת כספים לעזה.

אם ישראל אומרת את זה, ומבצעת את זה, אין יותר העברת כספים לעזה. ואז אלה שעשו את שבעה באוקטובר ואלה שרצחו קודם ומה שעוד יותר חשוב, אלה שהיום שולטים בחמאס, התעסקות הזאת באסירים ולא בהתעסקות באלה שרוצחים אותנו היום, היא מוזרה.

זאת אומרת אם רוצים באמת להתמודד עם המימון של החמאס, בבקשה. לעצור את הברז של המשכורות של יחיה סינואר ושל ראש הלשכה שלו ושל הצבא שלו בבקשה.

ישראל יושבת על הברז, בבקשה לעצור את זה כי זה עולה לנו בדם.

מוזיקה מתנגנת

תמר אלמוג: אתה אומר לנו כאן משהו מעניין, אם אני אנסה לעשות איזשהו סדר בעניין הזה. ההחלטה האחרונה של הקבינט הייתה לקזז מכספי הרשות עוד סכום. עד כה בשנים האחרונות ישראל הפחיתה את הסכום שהרשות משלמת למשפחות האסירים הביטחוניים והמחבלים ההרוגים, מה שהם מכנים שהידים.

עכשיו הוחלט, לקזז גם את הסכום שבו הרשות מממנת את המינהל הציבורי בעזה, מורים, פקידים, רופאים וכדומה, בהחלטה הזאת האחרונה, בעצם נחשף הקשר הכלכלי הארוך, ארוך שנים בין ישראל לבין ממשל חמאס בעזה - דרך הרשות הפלסטינית ברמאללה אז בואו נרחיב בעניין הזה.

יצחק גל: תראי, חמאס יש לו חמישה מקורות מימון, שמממנים את הפעילות שלו כממשלה. חמאס הוא ממשלה ברצועת עזה והוא יש לו הוצאות והוא יש לו הכנסות. עכשיו הוא הצליח להביא את עצמו למצב, שהוא מקבל הכנסות מכמה מקורות שמיד אני אפרט אותם, שהופכות אותו לממשלה מאוד מאוד עשירה.

בשביל לתת לך סדרי גודל עד כמה הממשלה הזאת עשירה, בסך הכל, כלל ההכנסות של חמאס מכל המקורות אם אנחנו מדברים בשקלים, זה בסדר גודל של שמונה מיליארד שקל בשנה. עכשיו שמונה מיליארד שקל בשנה זה סכום עצום בשביל כלכלה כל כך קטנה כמו עזה.

זה משהו כמו 70% מכל ההיקף של הכלכלה. אנחנו מודדים היקף של כלכלה במונח שנקרא תוצר מקומי גולמי, וזה בערך 70%. רק לשם השוואה התקציב של הרשות הפלסטינית עבור יהודה ושומרון מה שלא קשור לעזה הוא בין 20 ל-25% מהתוצר המקומי הגולמי של יהודה ושומרון.

וזה זאת אומרת באופן יחסי חמאס הוא אחת הממשלות העשירות בעולם. עכשיו איך הוא הגיע למצב הזה? הוא הגיע למצב הזה באופן הבא:

צינור אחד או זרם אחד של הכנסות שיש לו, זה כספים שהרשות הפלסטינית משלמת לכאורה באופן רשמי, זה עבור השירותים האזרחיים של האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. עכשיו למה זאת אומרת מה הבסיס לדבר הזה? מבחינת הרשות הפלסטינית, הרשות הפלסטינית לא מכירה בממשלת חמאס. מבחינת הרשות הפלסטינית התושבים של עזה הם אזרחים של הרשות הפלסטינית, כמו התושבים של היו"ש. ככה היא מתייחסת אליהם, אז היא רואה לעצמה חובה לממן את הצרכים האזרחיים שלהם.

אז היא משלמת משכורות למורים, משלמת משכורות לרופאים, משלמת עבור תרופות, משלמת עבור אספקת חשמל ומים וכל מיני שירותים אחרים שהרשות הפלסטינית קונה עבור תושבי עזה עמי ישראל, ועוד כל מיני תשלומים.

עכשיו במהלך השנים, היו כמה פעמים שהרשות הפלסטינית ניסתה לצמצם את התשלומים האלה, היא אפילו פיטרה מספר לא קטן של עובדים שהיו על הפיירוול שלה וכך קיבלו את התשלומים. מכיוון שהעובדים האלה בפועל הם עובדים תחת ממשלת חמאס, אבל היא מאוד נזהרה לא לעשות צעדים שינתקו את הקשר שלה עם האזרחים שלה לכאורה כפי שהיא רואה אותם בעזה.

הסכומים האלה שהרשות הפלסטינית מממנת באמצעותם את הפעילות של ממשלת חמאס, הם משהו כמו 4-4.5 מיליארד שקל בשנה שזה בערך חצי מכל התקציב של ממשלת החמאס.

תמר אלמוג: כלומר הרשות שלא אוהבת את חמאס מממנת?

יצחק גל: בהחלט. עכשיו אבל היא לא מממנת אותו לבד והיא לא מממנת אותו כנגד רצונה של ישראל, נהפוך הוא. כל הכספים האלה מהרשות הפלסטינית עוברים למימון חמאס בהסכמה מלאה ולא רק בהסכמה אלא גם בעזרת ממשלת ישראל.

למה אני אומר בעזרת ממשלת ישראל? כי הכספים האלה לא עוברים לא במזוודות, ולא במחתרת הם עוברים דרך הבנקים הפלסטינים שיושבים ברמלה שמעבירים אותם לבנקים בעזה.

עכשיו הבנקים הפלסטינים שיושבים ברמלה הם תחת הפיקוח של בנק ישראל.

אין להם שום אפשרות, לא טכנית וגם לא חוקית להעביר כספים לעזה, אלא אם כן באישור של ממשלת ישראל. עכשיו וכיוון שהבנקים הפלסטינים הם נמצאים בחשש מתמיד מפני שלא להיות מואשמים במימון טרור והלבנת הון וכל מיני דברים כאלה, כי הם תחת זכוכית מגדלת של כל העולם.

הם מבחינתם מוכנים להעביר את הכסף הזה רק בגלל שיש להם לזה הרשאה ספציפית מישראל.

ישראל יש לה את היכולת, אם ישראל הייתה רוצה בכל נקודת זמן לאורך ה- 15 השנה שההסדר הזה עובד, ישראל הייתה בלחיצת כפתור סוגרת את הברז הזה. זאת אומרת הזרם הזה עובד הוא מבוצע על ידי הרשות הפלסטינית אבל בתיאום מלא ובאישור ובסמכות וברשות ובהסכמה ובברכה של ישראל.

תמר אלמוג: אז אנחנו חוזרים שוב לשאלה למה ישראל לא עושה את זה?

יצחק גל: שאלה טובה, ולדעתי התשובה היא די ברורה. התשובה היא לא כלכלית אלא היא פוליטית למרבה הצער. זה חלק ממדיניות ברורה של בידול מה שנקרא, מדיניות מוצהרת. היא גם כן לא נעשתה במחתרת.

ישראל יש לה עניין ליצור בידול בין הרשות הפלסטינית, לבין עזה, וזה חלק מהדבר הזה. מה שמחזק את התפיסה הזאת או את התובנה הזאת, זה שני מרכיבים נוספים במימון של תקציב חמאס, שהם לא קשורים לרשות הפלסטינית אלא הם נעשים באופן שוב, בתאום ובהסכמה ישירה או עקיפה של ישראל, וברשותיך אני אמנה אותה:

הראשון שבהם הוא הכסף הקטארי שהוא משום מה הוא זוכה לחשיפה הכי גדולה והקטארים הם הרשעים הגדולים שמממנים את חמאס.

אז הכסף הקטארי, שכמו שכולנו זוכרים עד לפני כמה שנים הועבר במזוודות מזומנים, הכסף הזה הוא לא עבר דרך הרשות הפלסטינית הוא עבר בהסדר בין קטאר לבין ממשלת ישראל במטרה באותה מטרה כמו שישראל מאפשרת להעביר את הכסף, של דרך הרשות הפלסטינית, הכסף של הרשות הפלסטינית, בשביל להחזיק את בעצם, אין שום הסבר אחר, להחזיק את ממשלת החמאס.

אז בעבר- זה היה במזוודות מזומנים. לפני שנתיים בתקופה של הממשלה, ממשלת לפיד בנט, השתנה ההסדר הזה והגיעו להסכמה, שזה יעבור לא במזוודות מזומנים, אלא דרך מערכת הבנקאית ומאז זה עובר דרך המערכת הבנקאית, שוב באותה שיטה.

זה אגב, לא דרך בנקים ברמאללה אלא דרך בשיתוף פעולה עם האו"ם דרך בנקים בארצות הברית חשבונות של האו"ם וזה עובר לבנקים הבנקים העזתים באותו אופן שעובר הכסף מהתקציב של הרשות הפלסטינית.

תמר אלמוג: כלומר למרות הניסיון של הממשלה הנוכחית לטעון שיש הבדל, הכסף אותו כסף המקור אותו מקור, היעד אותו יעד רק הדרך שונה?

יצחק גל: בדיוק. בעבר זה היה דרך מזוודות מזומנים שמיודענו הנדיב הקטארי הידוע היה הולך איתה, ועכשיו זה נעשה דרך הבנקים אבל כל השאר בדיוק כמו שתיארת

תמר אלמוג: אז כשראש הממשלה הפלסטיני דיבר על כך שעזה זה חלק בלתי נפרד, אנחנו רק עכשיו ופעם הראשונה כי קיזזה את הסכומים שמיועדים לשם

יצחק גל: מבחינת הרשות הפלסטינית זה חלק מהקיום של התפיסה הזאת, שעזה היא חלק מהרשות הפלסטינית. מבחינת ישראל - היעד של זה, הוא יעד של לשמור את החמאס כממשלה לעומתית מול הרשות הפלסטינית. ואם ישראל, אם הממשלה שלנו באמת רוצה עכשיו למוטט את שלטון חמאס ולהפסיק את המימון שלו היא יכולה לעשות את זה בהחלטה של רגע.

פשוט לסגור את השיבר של הכסף שהולך לחמאס, הכסף שהולך מהרשות הפלסטינית, הכסף הקטארי, כולם בשליטה ישראלית וישראל יכולה לעצור אותם.

אז לא יהיה לא לנוכבה ולא לשאר האסירים וגם לא יחיה סינואר ולצבא שלו.

מוזיקה מתנגנת

תמר אלמוג: זה בכל מה שנוגע לעזה וממשל חמאס ששם. מה לגבי הרשות הפלסטינית ברמאללה? כתבתנו המדינית גילי כהן דיווחה חדשות הערב בכאן 11 בכירים במערכת מודאגים מאוד מההתעקשות של סמוטריץ' לעצור את העברת כספי המסים…

הקלטה - כנראה הדיווח של גילי כהן מחדשות הערב בכאן 11

" גורם מדיני אומר לנו הערב, יש להקפאה הזו יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת, כי זה עלול להסלים את השטח שכרגע הגדה ממילא נמצאת בנקודת רתיחה ויש אינטרס ישראלי שלא להגביר את הלהבות עוד יותר. הוא גם מזכיר שרק לפני מספר חודשים, הקבינט, חרף עמדתו של סמוטריץ', קיבל החלטה לחזק את הרשות הפלסטינית.

גם אז זה היה בלחץ אמריקני. אפילו נתניהו התגאה במהלכים הללו, איך בניגוד לדעת חברי הקבינט שלו זה מה שבסופו של דבר ישראל מחליטה, וכל זה קורה כשברקע לחצים מאוד כבדים של הממשל האמריקני. גם בסוגיה הזו הם דורשים מישראל שלא לפגוע בהעברת הכספים ברשות ובאופן כללי מודאגים מאוד מהמצב בשטח נזכיר"

תמר אלמוג: הטענה המרכזית שצריך לומר שהיא לא צצה יש מאין, היא שקיזוזים וקיצוצים והקפאות עלולים לדרדר את המצב הביטחוני, לערער את המצב במנגנוני הביטחון ברשות וכתוצאה מכך העירעור הזה עלול לפגוע בישראל

יצחק גל: בואי נגיד ככה פה זו שאלה של מינון, במינון הנוכחי שמקזזים מהרשות הפלסטינית משהו כמו 50 מיליון שקל בחודש, זה מקשה עליה אבל זה לא ממוטט אותה.

אם מחר, הקיזוז אם מעלים את הקיזוז הזה באופן סמלי, אין לי מושג כמה הממשלה החליטה לקזז נדע את זה בטח תוך זמן קצר, אם נגיד העלו באופן סמלי ואני יודע במקום 50 מיליון שקל לחודש ל-70 או 80 מיליון שקל לחודש הרשות הפלסטינית תצעק ותבכה ותעשה כל מיני עניינים אבל היא תעמוד בזה.

אבל אם יעלו את זה לסדרי גודל של אני יודע משהו כמו 200, 300, 500 מיליון שקל לחודש, זה כבר יעמיד את הרשות הפלסטינית במצב די קשה.

תמר אלמוג: יצחק גל תודה רבה

יצחק גל: תודה לך.

תמר אלמוג: האזנתן והאזנתם לעוד יום.

העורך- דניאל אופיר. עיצוב קול ומיקס- אלעד זוהר. בצוות העורכים - יותם רוזנוולד.

פרקים חדשים של עוד יום עולים בכל ראשון שלישי וחמישי. לכולם ולעוד הסכתים מבית כאן תאגיד השידור הישראלי אפשר להאזין ביישומון כאן, באתר שלנו, או בכל יישומון הסכתים.

אותנו אפשר להשיג בקבוצת כאן הסכתים, בפייסבוק או בחשבונות שלי בפייסבוק או בטוויטר כאן תמר אלמוג שנדע כולנו ימים טובים יותר

מוזיקה מתנגנת.

חסות

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה