מאיפה הגיע השיר המוזר הזה שכולם שרים בטיקטוק, איך בדיחה פרטית בת 150 שנה עשתה את הדרך מניו זילנד לטלפון שלכם, ומה זה לכל הרוחות וולרמן?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/03/2021.
[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".
לפני שמתחילים את הפרק - אזהרה.
אתם מכירים את זה ששיר נכנס לכם לראש ונתקע שם ופשוט לא יוצא, ולא משנה מה תעשו? [מגחך] כלומר, אתם מכירים את "בייבי שארק"? אחרי שתאזינו לפרק הזה, יהיה לכם שיר תקוע בראש, והוא לא הולך לצאת משם. אם חשבתם ש"בייבי שארק" זה דבר דביק, אתם עוד לא שמעתם כלום. המדע עוד לא מצא דרך להוציא את השיר הזה מראש שהוא נכנס אליו. רק שתדעו. ההאזנה על אחריותכם בלבד.
אני דורון וזאת "התשובה". אנחנו תיכף מתחילים.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אהוי, אני דורון פישלר, זאת "התשובה".
מישהו בשם "אמומיני" שלח לי את השאלה המופלאה: "מה השיר שהם שרו כשהם זרקו את הלוויתן ממגדל אייפל?" ואני חייב להגיד שכשהוא מנותק מההקשר, [מצחקק] זה אחד המשפטים הכי טובים שנאמרו אי פעם. זה נשמע כמו אוסף של מילים שנשלפו באקראיות מתוך סומבררו [צוחק]. אבל למעשה, אני יודע בדיוק על מה מדובר. הוא דיבר על קטע באחד הפרקים הקודמים, הפרק על איך ליפול ממטוס ולהישאר בחיים. זה בסדר אם לא שמעתם אותו עדיין, זה לא פרק המשך או משהו. ובקטע הזה באמת היה לוויתן והיה שם שיר. והשיר הזה לא לגמרי במקרה היה שם, זה שיר שאני פשוט אובססיבי לגביו בזמן האחרון.
ואני לא לבד. אני לא גיליתי פה משהו שאף אחד אחר לא הכיר. למעשה, בזמן שעבר מאז שהתחלתי לכתוב את הפרק הזה ועד הרגע הזה שאני מקליט אותו, השיר הזה הפך מאיזוטריה משונה שרצה ברשת ללהיט לגיטימי. כלומר, הוא במצעדי פזמונים. אני לא אהיה נורא מופתע אם אני אשמע אותו בשבוע הבא בגלגל"צ. אבל זה לא משנה את זה שהעובדה שהשיר המסוים הזה הפך ללהיט בשנת 2021, היא דבר נורא מוזר! כי זה לא שיר פופ סטנדרטי.
הפעם הראשונה שאני נתקלתי בשיר הזה הייתה בציוץ, בטוויט, שכלל סרטון שיובא מטיקטוק ופורסם בטח דרך יוטיוב, כי ככה דברים קורים. בכל אופן, מה שקורה בסרטון הזה, יש שם בחור שחור גדול שיושב באוטו ומצלם את עצמו מלמטה, אתם יודעים, כשאתם מצלמים את עצמכם עם הטלפון בזווית כזאת שנראית כאילו היא נועדה לאפשר את הצפייה הנוחה ביותר לתוך הנחיריים שלכם. Anyway, אז הוא יושב שם עם הבעה ברורה של "אני לא יודע אם מתנהל איזשהו משא ומתן לחלץ אותי", כשבמושב לידו יושב בחור אחר, אח שלו, מתברר, שהוא שר, הוא שר ביחד עם הרדיו [מתחיל להתנגן שיר ברקע ומתגבר] איזשהו שיר אקפלה תמוה. והוא מתלהב! והבן אדם, הנהג, מסתכל כאילו - מה…? מה?!
[השיר ברקע נפסק]
עכשיו, רגע אחר כך יש קאט, ואז שניהם ביחד, עכשיו שניהם שרים את השיר הזה, שהוא עדיין אקפלה, בלי ביט, בלי כלים, בלי כלום, אבל נראה כאילו זה שמצלם נדבק בו קצת כי עכשיו גם הוא שר, הוא במין מצב של - אוקיי, בסדר, נחיה עם זה. [השיר מתחיל שוב ברקע]
שלוש עשרה שניות אחר כך, עוד קאט, ועכשיו, שני החבר'ה האלה, שניהם, שרים עם השיר הזה, בהתלהבות כזאת ששמורה בדרך כלל למשהו כמו "Killing in the Name of"! [בהתלהבות, כמו בשיר רוק כבד]
וכן, האמת ש… יש משהו בשיר הזה. זה קצת מעניין מה שקורה שם, אז בנקודה הזאת אני התעניינתי. מה זה השיר הזה? ומה הוא עושה שם? [השיר מתגבר ונפסק]
מתברר שבנקודה הזאת שאני קפצתי על הרכבת הזאת, [מגחך] זה כבר היה חדשות ישנות. השיר הזה כבר היה תופעה בטיקטוק. מה שכמובן לא שיפר את הסיכוי שאני אשמע עליו, כי אני לא בטיקטוק! כי מה יש לי לעשות בטיקטוק?!
טיקטוק, למי שלא יודע, זה דבר, זאת רשת חברתית שמורכבת רק מסרטונים קצרים מאוד של אנשים שעושים דברים על רקע מוזיקה, ואז הם לוקחים את המוזיקה מסרטון אחר, ועושים משהו… אתם יודעים, אני לא הולך להסביר מה זה טיקטוק, כי אני לא באמת מבין את זה, ואני בטוח נשמע כמו סבא שמנסה להסביר מה זה "מיינקראפט"…
בכל אופן, אז ממש בסוף 2020, סוף דצמבר, אז איש אחד, לא אחד מאלה מהסרטון עם המכונית, מישהו אחר לגמרי, הוא פרסם… אהמ… טיקטוּק. איך אומרים את זה? מה הצורת היחיד של סרטון בטיקטוק? הוא פרסם כזה דבר, לא משנה. הוא פרסם סרטון שהוא יושב לבד, ליד שולחן, לובש סווטשירט וכובע צמר, זה מצולם בשחור לבן, מה שגורם לזה להיראות כמו קטע מתוך סרט ארוך ומשעמם על מעמד הפועלים ברומניה, והוא דופק על השולחן באגרוף ושר במבטא סקוטי כבד את זה:
[הקלטה של השיר]
“There once was a ship that put to sea
And the name of the ship was the Billy O' Tea
The wind blew up, her bow dipped down
Blow, my bully boys, blow (huh).
Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.
She had not been two weeks from shore
When down…”
[השיר הולך ונחלש ברקע עד שנעלם]
דרך אגב, מה שאתם שומעים עכשיו, כמו שאולי הבנתם מהחוסר במבטא סקוטי כבד, זה לא באמת הסאונד המקורי מהטיקטוק, זה ארבל פישלר, הידוע בכינויים "בּוּבּי-זֶמֶר" ו"אח'שלי", שבימים כתיקונם הוא עושה ערבי שירה בציבור, אבל עכשיו קורונה אז אין ציבור, אז הוא שר בבית.
בכל מקרה, הסקוטי השחור-לבן ההוא, השם שלו, מתברר, היה ניית'ן אוונס, והוא, מתברר, בן 26 ועובד בדואר, ובשעות הפנאי מעלה לטיקטוק שירי מלחים עתיקים.
עכשיו, בטיקטוק יש גם פיצ'ר שקוראים לו "דואט", שמאפשר לכם לצרף את הסרטון שלכם לסרטון של מישהו אחר, כלומר לשיר ביחד איתו. אז הגלגול הבא של הדבר הזה היה אותו סקוטי שחור-לבן בצד אחד, אבל בצד השני מצטרף אליו עוד מישהו, בצבעוני הפעם, בחור שנראה כאילו הוא חגג בר מצווה לא מזמן, אבל איכשהו יש לו קול של דארת' ויידר בים המלח, שמלווה אותו בשיר, וזה נשמע בערך ככה:
[הקלטה של פזמון השיר בתוספת קול בס]
“Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.”
יכול להיות שאתם צריכים אוזניות בשביל לשמוע את ההבדל, אבל יש הבדל. הבס ממש מוסיף לזה.
ואז עוד מישהו הוסיף קול נוסף, ואחר כך עוד אחד, ואז מישהו עם זקן ג'ינג'י משובח כתב שהוא הוסיף פילר בריטון שאף אחד בטח לא ישים לב אליו, אבל השילוב של כולם ביחד עושה את השיר כזה… וואו.
[הקלטה של פזמון השיר בריבוי קולות]
“Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.”
ובנקודה הזאת כבר אי אפשר היה לעקוב [השיר מתחיל שוב ברקע]. כי זה התפצל להמון שבילים נפרדים, כי המון אנשים שונים לקחו את אחת הגרסאות והוסיפו חלק משלהם, ואז מישהו אחר לקח את הגרסה שלהם והוסיף לזה עוד… [נגינת פסנתר מצטרפת לשיר ברקע] שירה, או כינור, או תופים, או פסנתר, ואז… בקיצור, יצרו מספר עצום של גרסאות שונות של השיר הזה, עם כל מיני דברים שקורים בו.
[הקלטה של פזמון השיר בליווי כלי נגינה]
“Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.”
ואז, כמובן, הגיע מיקס הטראנס של כל זה, שזה די אותו הדבר, רק עם… [קולות של ביטבוקס בסגנון מוזיקה אלקטרונית]
וזאת בערך הייתה הנקודה שבה אני מצאתי את זה. וזה היה ממש מגניב, הגלגולים של השיר הזה בטיקטוק. רק שמתברר שזה לא נגמר שם. מכיוון שהעסק הזה נהיה כל כך מצליח בטיקטוק, אז הוא התחיל לזלוג למקומות אחרים. כלומר, אנשים הקליטו והפיצו גרסאות שלהם של השיר הזה, גם ביוטיוב, וגם בספוטיפיי, ובמקומות אחרים, ובטלוויזיה עשו כתבות על [בקול של קריין חדשות] "השגעון האינטרנטי החדש ששוטף את טיקטוק". סטיבן קולבר אוהב את השיר הזה, ככה מתברר.
ומכיוון שמתברר שיש מה להרוויח מהעסק הזה, אז איזושהי חברת מוזיקה עשתה את הדבר החכם, תכלס, והחתימה את ניית'ן אוונס, הדוור הסקוטי שהתחיל את כל זה, והם בזריזות הקליטו גרסה רשמית של השיר, שיצאה לרדיו ונמכרה בתור סינגל.
עכשיו, אישית אני לא חושב שהגרסה הזאת היא הגרסה הכי טובה מבין כולם, אבל הסינגל הזה הגיע, נכון לרגע שבו אני מקליט את זה, למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי. ואני לא מדבר פה על מצעד שירי האינטרנט או משהו כזה, לא. המצעד הרשמי, כלומר, הוא נמצא מעל ג'סטין ביבר וטיילור סוויפט ואד שירן! לעומת זאת, במצעד הגרמני הרשמי, הוא הגיע למקום הראשון! והוא מדורג גם בהרבה מקומות אחרים בעולם, וממש לא אמר את המילה האחרונה, הוא עוד יתקדם. בטח חלקכם שומעים אותי בעתיד, ואתם צוחקים על איך שאני מדבר על אחד מהלהיטים הכי גדולים של השנה. זה די מופרע.
זה לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. הקטע של קטע מוזיקלי תמוה מטיקטוק שהופך ללהיט רדיו לגיטימי, זה פחות או יותר איך שדברים עובדים בשנים האחרונות [צוחק]. איזה חצי מהלהיטים הכי גדולים היום הם כאלה שהתפרסמו קודם כל בטיקטוק. זה כולל, דרך אגב, את "Old Town Roads". זה שיר שמישהו אלמוני לגמרי הקליט בארון של חדר השינה שלו, אני מזדהה, והוא הופץ בטיקטוק והוא הפך לאחד השירים הכי מצליחים שהיו בהיסטוריה! 19 שבועות מקום ראשון בארצות הברית.
[מוזיקת רקע]
אז כל זה ממש מגניב, ועדיין משאיר כמה שאלות, כמו…
מה זה השיר המוזר הזה?
ומה זה "וולרמן"? כי אני מבין שכולם מחכים שהוא יבוא, אבל אין מילה כזאת באנגלית, וולרמן. באופן כללי, בתור להיט כזה גדול, השיר הזה כולל כל מיני מילים שדי אף אחד לא מבין.
[מוזיקת רקע מתגברת]
"וולרמן", או "Soon May The Wellerman Come" בשם המלא שלו, הוא שיר מאוד ישן. ניית'ן אוונס היה אולי "חולה אפס", כלומר נקודת ההתחלה של ההפצה של "וולרמן" בטיקטוק, אבל הוא לא כתב את השיר הזה, או המציא את התופעה הזאת בכלל. היו הרבה הקלטות של השיר הזה עוד לפניו, פשוט בדרך כלל הם לא משכו המון תשומת לב. הגרסה הכי ידועה לפני ניית'ן אוונס הייתה של להקה שקוראים לה "The Longest Johns", וזאת בעצם הייתה הגרסה ששמעו במכונית, בסרטון הזה שראיתי.
בעצם, אחת הסיבות שכל כך הרבה אנשים מקליטים ומוכרים גרסאות שונות של השיר הזה, היא - כי הם יכולים. כי השיר הזה הוא נחלת הכלל. לא צריך לשלם על המילים או על המנגינה שלו תמלוגים לאף אחד, כי אף אחד לא באמת יודע מי כתב אותו, ובכל מקרה זה היה ממש ממש מזמן.
עם המבטא והסגנון והכל, השיר הזה נשמע כאילו הוא סקוטי או אירי, אבל הוא לא, הוא מניו זילנד. זה שיר-עם שהיה במקור שיר של ציידי לוויתנים באזור ניו זילנד, מתישהו באזור 1860, ושימו לב, אמרתי 1800, לא 1900. השיר הזה הוא בן 150 שנה לפחות.
הוא שייך לז'אנר של שירי ספנות, Sea shanties, שירים שמלחים שרו בספינה. יש הרבה שירים כאלה, אבל עד "וולרמן", האדם הממוצע הכיר בדיוק שיר אחד כזה, וזה השיר הזה:
[הקלטה של השיר "Drunken Sailor" מתנגנת ברקע]
“What do you do with a drunken sailor?
What do you do with a drunken sailor?
What do you do with a drunken sailor
Early in the morning?
Way hay, up she rises
Way hay, up she rises
Way hay, up she rises
Early in the morning.”
שזה אחת מהמנגינות האלה שאתם בטוח מכירים, כי בכל סרט שעוסק בספינות או פיראטים, [מגחך] או משהו, שומעים את השיר הזה. אבל הוא לא היחיד. יש המון שירים כאלה, והאמת שהיה טרנד כזה של להחזיר את ה-Sea shanties לטיקטוק עוד לפני ה"וולרמן". "Shanty-Tok" קראו לזה.
מה הקטע עם שירי המלחים האלה?
אנשים על ספינות אוהבים לשיר. גם אני הייתי על ספינה, ולמרות שלא צדנו לוויתנים, כן היינו תקועים על ספינה הרבה זמן, והיו שירים שאנשים חיברו. זה לא היה מאוד מוזיקלי, אבל זה היה דברים בסגנון של [שר בסגנון של חיילים]: "מולדת, זאת הספינה מולדת, הנסיכה מולדת, קורעת ת'שייטת". תנחשו איך קראו לספינה שהייתי עליה.
זה לא באמת ייחודי רק לספינות, כן? [צוחק] לכל יחידה צבאית יש את השירים שלה, תמיד מפארים ומשבחים את היחידה, ומקללים את, אני לא יודע, האויבים, או משהו. ובמחנות בצופים לכל אחד יש את השיר שלו. אנשים שרים. רק שכשאתם על ספינה, הרבה פעמים זה גם שימושי לשיר. כי כשאתם על ספינה - ושוב, תאמינו לי, אני יודע - יש הרבה קטעים של למשוך, או של לדחוף. כי להעלות מפרש, או להעלות עוגן, או משהו, יש הרבה חבלים למשוך. יש הרבה מצבים של הרבה אנשים שעומדים מאחורי חבל ועושים [דורון קורא בקצב, ובסוף כל שורה שומעים אנשים קוראים "[! Oh"] "'חת, שתיים, ו-משוך [! Oh], 'חת, שתיים, ו-משוך [! Oh]". [ממשיך לדבר על רקע הקריאה] וזה תכלס משעמם. הרבה יותר מעניין לעשות את זה בשיר. להכניס את העבודה לקצב, מן כזה כמו…
[הקלטה של פזמון השיר, כאשר בסוף כל שורה אנשים צועקים: "! Oh"]:
“Soon may the Wellerman come (Oh!)
To bring us sugar and tea and rum (Oh!)
One day, when the tonguing is done (Oh!)
We'll take our leave and go. (Oh!)”
אז זה בעצם היה התפקיד של הרבה מהשירים האלה. אלה שירים שנותנים קצב לעבודה. מאוד קשה למשוך בקצב של "What do you do with a drunken sailor", זה לא שיר שאפשר לעבוד איתו, זה פשוט שיר כיפי. וגם "וולרמן", ככל הנראה, לא באמת היה שיר עבודה, זה פשוט שיר שכיף לשיר, ולכן יש מומחים לנושא שעכשיו אומרים [בקול טרחני]: "למעשה, "וולרמן" הוא לא Sea shanty, הוא בלדה", אבל בסדר, אוקיי, זה אותם אנשים שאומרים שכדור הארץ הוא לא כדור, אלא גאואיד. זה שיר מלחים ישן, בסדר? לצורך העניין הוא Sea shanty.
כמובן, בעיה אחת עם השירים האלה זה שיש הרבה אנשים, הרבה אנשים שעוסקים במשהו, אתם לא יכולים לצפות מכולם לזכור את כל המילים. ולכן, הרבה פעמים השירים האלה היו בצורה של קריאה ותגובה. כלומר, יש אחד שהוא הזמר הראשי, ואז כל האחרים ביחד עונים לו. וככה, או שהם חוזרים אחרי מה שהוא אמר הרגע, או שהם חוזרים רק לפזמון. הם לא צריכים לזכור את המילים של הכל, הם זוכרים רק את הפזמון. [בסגנון של מרצה]: קריאה ותגובה זה מבנה מוזיקלי ידוע, שאפשר למצוא כבר במוזיקה האפריקאית המסורתית, או במוזיקה של אמריקה הפרה-קולומביאנית, או… [נאנח]
תנו לי רגע לבדוק משהו.
[רעש של חלון נפתח, ודורון כביכול צועק החוצה]: "אל המעיין,"
[קולות של צעירים חוזרים אחריו]: "אל המעיין,"
[דורון ממשיך]: "בא גדי, בא גדי קטן,"
[קולות עונים]: "בא גדי, בא גדי קטן,"
דורון: [בקול רגיל] אה, כן, עדיין עובד. [צוחק]
אז ככה זה מן הסתם הלך גם עם ה"וולרמן". לא כל השייטים זוכרים את כל המילים. מכיוון שזה שיר עממי באמת, כמו השירים של אח"י מולדת או של כל חבורה אחרת, זה שיר של חבורה, זה לא שהיו לו מילים שכתובות באיזשהו מקום, זה פשוט התגלגל ובטח שינו את המילים שלו הרבה פעמים, ותמיד שכחו איזה בית, או הוסיפו איזה בית, או שינו משהו, או שִכתבו לגמרי מחדש את כל השיר. אתם יודעים, כמו בטיקטוק, או כמו "קווה קווה דלה אומה".
אז… לאף אחד אין באמת מושג מה היה השיר המקורי, אם היה דבר כזה. אנחנו רק מכירים גרסה מסוימת שאיכשהו שרדה, שמישהו טרח לכתוב, והתפרסמה בספר של שירי עם ניו זילנדים ב-1973, ושם אנשים מצאו אותה והתחילו להקליט אותה.
אז על מה מדבר השיר הזה?
זה שיר של ציידי לוויתנים, שכדי להבין את המילים בו צריך לדעת כמה דברים על ציד לוויתנים. שזה, קודם כל צריך להגיד, היה מקצוע מרתק, עם הרבה הרפתקאות, ותעוזה, ומאוד, מאוד אכזרי כלפי הלוויתן. רק… מזהיר אתכם מראש.
אז זה מתחיל ככה:
[הקלטה מתוך השיר]
“There once was a ship that put to sea
And the name of the ship was the Billy O' Tea”
עד כאן די פשוט. [שר]: "הייתה ספינה שיצאה לים, והשם שלה היה 'Billy O' Tea"'. "בילי של תה". זה השם של הספינה, והוא שם קצת מוזר.
עכשיו, ככל הידוע, לא הייתה שום ספינה שקוראים לה "Billy Of Tea”. אהמ… ההסבר הכי סביר ללמה קוראים לספינה בשיר ככה, זה שזה סוג של בדיחה פרטית. כי billy, או billycan, בסלנג של אותו זמן, זה היה דלי, שמשתמשים בו כדי להרתיח מים מעל האש, כמו סיר בישול קטן. אז אם אתם רוצים תה, אתם מרתיחים לעצמכם "בילי של תה". זה לא ממש הופך את זה לשם הגיוני לספינה. אבל חוקר אחד של שירי פולק ניו זילנדים התעניין בעסק מספיק כדי לחפש ולמצוא את השמות של הספינות ששימשו לציד לוויתנים באותה תקופה, והוא גילה שהייתה ספינה אחת שהשם שלה היה "William Roach". אז יכול להיות - זה ניחוש, אנחנו לא יודעים את זה - שהמלחים של הספינה שהשם שלה היה "וויליאם", קראו לה בשם החיבה "בילי", וזה הפך בתור בדיחה ל-"Billy Of Tea”.
אולי. אולי לא. יש גרסה שונה של השיר ששרדה שבה השם של הספינה הוא בכלל "רוזילי".
בכל מקרה:
[הקלטה מתוך השיר]
“The wind blew up, her bow dipped down”
"הרוח עלתה, החרטום ירד".
[הקלטה מתוך השיר]
“Blow, my bully boys, blow (huh)”
אה… מה זה אומר? המשפט "Blow, my bully boys, blow" נשמע היום מאוד תמוה כי זה נשמע באופן כללי גס, אבל אף מילה בו לא אומרת את מה שהיא אמרה אז. המשמעות של bully היום היא בריון, שזה איש לא נחמד. אבל בזמנו זה היה די הפוך. כלומר bully היה סבבה. יש ביטוי ששרד עד היום באנגלית בריטית, "Bully for You", שזה "יופי לך", "הידד לך". אז ה-bully boys, מתברר, זה החבר'ה, ה-homeboys, הג'מאעה.
אז את הביטוי הזה אפשר לשמוע בכמה שירים מהתקופה. לפעמים שרים Row, my bully" boys, row". במקרה הזה blow, שהמילה blow היום אומרת או לפוצץ או לנשוב, או… דברים אחרים, אבל אז כנראה הכוונה הייתה פשוט להביא מכה או דחיפה, לצורך העניין - "משוך". כלומר, "Blow, my bully boys, blow" זה פשוט "קדימה חבר'ה, משוך בחבל".
עכשיו, ה-"Billy O' Tea", כמו כל ספינת ציד לוויתנים, שטה במשך שבועות ומחפשת לוויתנים. ברגע שהם מזהים לוויתן הם מורידים סירות קטנות למים, רודפים אחרי הלוויתן… למעשה לוויתנית. כלומר הם מדברים על הלוויתנית בשיר בלשון נקבה. אני לא יודע אם הם בדקו, פשוט בסלנג של הציידים לוויתן היה תמיד לוויתנית. זה כמו האנשים שאצלם כל חתול הוא חתולה. גם הספינה היא תמיד נקבה.
[השיר מתחיל להתנגן ברקע]
אז יורים על הלוויתן צלצל, harpoon, שקשור בחבל לסירה. ואם הם מצליחים לתפוס את הלוויתן, זה לא שהוא מת מזה. הלוויתן, ככל הנראה, מיד יצלול למים, ועכשיו יש מאבק. הלוויתן גורר אחריו את הסירות. לפעמים הוא מצליח להטביע את הסירות, ולפעמים הוא פשוט שוחה וגורר את הסירות אחריו עד שהוא מתעייף מספיק, כדי שהאנשים על הסירות יצליחו להתקרב אליו ולהרוג אותו.
במקרה של ה-"Billy O' Tea", הלוויתן גרר אותם במשך איזה 40 יום, או אפילו יותר.
[הקלטה מתוך השיר]
“For forty days or even more
The line went slack then tight once more”
ה-line זה החבל שקושר את הלוויתן לסירה, והוא היה לפעמים רפוי, כשהלוויתן כנראה נח איפשהו מתחתיהם, ולפעמים מתוח, כשהלוויתן ממשיך לשחות ולמשוך אותם מאחוריו.
[הקלטה מתוך השיר]
“All boats were lost, there were only four
And still that whale did go (huh)”
[השיר ממשיך להתנגן ברקע]
חלק מהסירות התרסקו, נשארו רק ארבע, ו… זה לא נגמר. ככל שאנחנו יודעים, הם שם עד היום. הלוויתן לא ויתר, הם לא ויתרו, הם לנצח נמצאים בים.
ואז מגיע הפזמון.
[הקלטה מתוך השיר]
“Soon may the Wellerman come”
אוקיי, מה זה "וולרמן"?
אפשר בקלות לחשוב שהם שרים "Whalerman" מלשון "Whaler", כלומר צייד לוויתנים, שזה מה שהם, אבל זה לא. זה לא מה שהם שרים. הם מאייתים את זה אחרת. הם שרים "Wellerman", ו-Wellerman זאת מילה שאף אחד לא משתמש בה היום, כי זה סלנג מאוד מאוד ספציפי.
פשוט, מי שניהלה את עסקי ציד הלוויתנים בסביבת ניו זילנד הייתה חברת האחים וולר. ולכן ספינה מטעם החברה הייתה מגיעה מדי פעם כדי להביא אספקה לציידים, להביא להם אוכל, וסוכר ותה ורום, שזה מה שאכפת להם ממנו. ולפי דיווחים מסוימים, זאת הייתה המשכורת שלהם. כלומר, הם לא קיבלו כסף, הם קיבלו סוכר ותה ורום.
כלומר, הוולרמן הוא פשוט האיש של חברת וולר. זה כמו השליח של "וולט".
בדרך כלל הוולרמן היה מגיע לתחנת ביניים של ציידים על איזה אי או משהו, לא אל ספינה שנמצאת באמצע מרדף אחרי לוויתן באמצע הים. אבל מה לעשות? החבר'ה של ה-"Billy O' Tea" תקועים שם, אז צריך להביא להם את זה לאמצע הים. אני לא יודע עד כמה זה נכון היסטורית. [מגחך]
החצי השני של הפזמון -
[הקלטה מתוך השיר]
“One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.”
[השיר ממשיך להתנגן ברקע]
"Tonguing" גם נשמע קצת גס, אבל מה שזה אומר, זה התהליך של לפשוט ללוויתן את העור ולהוריד ממנו את כל השומן וכל האיברים, כולל הלשון שלו, בגלל שגם לשון של לוויתן זה דבר עם הרבה ערך. אז מה שהמשפט הזה אומר, זה - "יום אחד נגמור עם כל העסק הזה של צייד לוויתנים, ואז נלך מפה". כלומר, הם מפנטזים על השחרור. השורה הזאת היא מן "עד מתי אוגוסט 1862".
אם היו שרים את זה היום בצה"ל, זה היה נשמע משהו כמו:
[הקלטה של השיר עם אותה המנגינה, עם מילים בעברית]
"תכף יבוא שקמיסט
להביא לנו טרופית וטוויסט,
כל יום דופק הפז"ם
עד שנלך לבקו"ם.
היה חייל שהיה קרבי,
הוא עשה כפיפות ואכל בריא,
אך בלילות כששבר שמירה
היה טוחן בורקס (הכתף 'שק!)
תכף יבוא שקמיסט
להביא לנו טרופית וטוויסט,
כל יום דופק הפז"ם
עד שנלך לבקו"ם."
זאת המשמעות של השיר הזה. זה מדהים איך שהכל השתנה, ושום דבר לא השתנה. אנשים עדיין שרים שירים על אותם הדברים בדיוק, ועדיין מעבירים אותם מאחד לשני, ומשנים את זה, ועושים וריאציות על זה.
שירים זה תופעה ויראלית. זה היה ככה גם בספינות מהמאה ה-19, וגם באינטרנט במאה ה-21. ומקדם ה-R של השיר הזה הוא מטורף. זה מדבק כמו מוטציה הודית. השיר הזה שכב כמעט רדום במשך 150 שנה, ועכשיו פתאום התפרץ, ועכשיו המון אנשים מכירים אותו.
עכשיו, בקשר ללמה זה קרה דווקא עכשיו? אממ… הרבה אנשים כבר העלו את התיאוריה. תחילת 2021 זה עדיין תקופת הקורונה. המון אנשים בארץ ובמקומות אחרים נמצאים בסגר. אז כל הקטע הזה של לשיר על המצב שבו אנחנו תקועים בתוך חלל קטן וסגור עם מספר מצומצם של אנשים, וחולמים על היום שאולי יגיע מתישהו שבו סוף סוף נוכל לצאת ולשתות משהו? כן, זה די אקטואלי.
[הקלטה של הפזמון האחרון של השיר, עם האטה לקראת הסוף]:
“One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.”
זאת התשובה.
[מוזיקת הסיום]
אם אתם רוצים עכשיו פשוט לשמוע סוף סוף את כל השיר, מההתחלה ועד הסוף, בלי הפרעות, אז תוכלו לשמוע את זה מיד אחרי הפרסומת הזאת.
[חסות]
[הקלטה של השיר בליווי כלי נגינה]
“There once was a ship that put to sea
And the name of the ship was the Billy O' Tea
The winds blew hard, her bow dipped down
Blow, my bully boys, blow (huh).
Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.
She had not been two weeks from shore
When down on her a right whale bore
The captain called all hands and swore
He'd take that whale in tow (huh).
Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.
Before the boat had hit the water
The whale's tail came up and caught her
All hands to the side, harpooned and fought her
When she dived down below (huh).
Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.
For forty days or even more
The line went slack then tight once more
All boats were lost, there were only four
And still that whale did go (huh).
Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.
As far as I've heard, the fight's still on
The line's not cut, and the whale's not gone
The Wellerman makes his regular call
To encourage the captain, crew and all.
Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.
Soon may the Wellerman come
To bring us sugar and tea and rum
One day, when the tonguing is done
We'll take our leave and go.”
זה היה ה"וולרמן". שירה ופסנתר - ארבל פישלר, קולות - אסתר מאור, קלרינט - דנדון, צ'לו - אבשי זיגלמן, סקסופון - יותל השועל, חצוצרה - כפיר נבון, סקסופון אלט, גיטרה, תופים, בס, קולות ועריכה - רותם בנקי המכונה "בושי".
[בקול של קריין]: האזנתם ל"שיר אחד"… אה, "התשובה" כלומר.
[מוזיקת רקע]
פרקים אחרים של הפודקאסט הזה אפשר למצוא בעמוד של התשובה באתר "עושים היסטוריה". ב"דורון פישלר נגד העולם" בפייסבוק תוכלו למצוא עוד הודעות וסרטונים מאחורי הקלעים ועוד כל מיני דברים.
גיא בן נון עורך את הסאונד, ייעוץ ותמיכה מורלית - אביב שם-טוב, ייעוץ ותמיכה מורלית נוספת - בן אור הברי, ועדת אתיקה לענייני לוויתנים - שרה סילבצקי, עורך ראשי של הרשת - רן לוי, מנהל עסקי - דני טימור, אני דורון פישלר, ביי.
פספוסים:
[בקול מחוספס]: כווווו [צוחק]. בקול רגיל]: אוף!
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentare