שני האסטרטגים המופלאים בעולם מתגוששים זה נגד זה על פני סין כולה, במבחר סיפורים מתוך "הרומן של שלוש הממלכות" - ככל הנראה הספר המפורסם ביותר בעולם שאף פעם לא שמעתם עליו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/07/2020.
[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".
היי, אני דורון, זאת "התשובה".
הפרק הזה לא עומד להיות פרק עם תשובה, אלא פרק עם סיפור. עשיתי כמה פרקים כאלה בזמן האחרון, איזה שניים וחצי בעצם. אחד היה "תמאם שוד", השני היה "נאורו", ואנשים… עושה רושם, אהבו אותם. כלומר, אנשים מוכנים לשמוע סיפורים טובים גם כשאין להם שאלות.
אם אתם בכל זאת חייבים שאלה שתגיע ביחד עם הסיפור הזה, אז בואו נגיד שהשאלה היא משהו כמו "מי היה האסטרטג הצבאי הגדול ביותר אי פעם, ולמה?" או "מהו הספר המפורסם ביותר אי פעם שלא שמעתם עליו?"
הסיפור הזה מתרחש בסין לפני הרבה זמן, והוא יתחיל… תיכף.
אבל, רגע לפני שעוברים לפרק הזה, אני רוצה לעשות משהו פחות שגרתי, להודיע משהו בקשר לפרק הבא. אני אף פעם לא עושה את זה. אני אף פעם לא מספר מראש מה תהיה השאלה הבאה, אבל הפעם כן. הפרק הבא יעסוק בשאלה "האם פתח תקווה קיימת?". וכרגיל, אם אתם מכירים את הפודקאסט הזה, אתם יודעים שזה לא ייגמר בפתח תקווה. זה הולך להרבה מקומות שונים ומעניינים, [צוחק] וחלקם רחוקים מאוד מפתח תקווה. אז למה אני מספר לכם את זה עכשיו? ככה, כי את הפרק הזה אתם תוכלו לקבל באחת משתי דרכים. קודם כל, הפרק הזה יעלה כפרק סטנדרטי של הפודקאסט, אתם יכולים לשמוע אותו כרגיל. אבל, מאזיני ההווה יכולים גם ביום שלישי, ה-14.7.2020, בשעה שבע, לצפות לייב בגרסה מורחבת של הפרק הזה, שהיא גם הרבה יותר ארוכה, וגם בווידאו. כלומר, אתם תוכלו גם לראות אותי בלייב, וגם לראות הרבה מפות ותמונות, ודברים שאתם יודעים, לא כל כך עוברים בפודקאסט בדרך כלל. ובאירועים כאלה אני גם תמיד מצ'וטט קצת עם הצופים, בסיום. כמה שנספיק.
אז כמו שאמרתי, שלישי, 14.7, שבע בערב. זה יהיה בשידור חי, ככה שתוכלו לראות אותי גם מפשל בשידור חי, קרוב לוודאי. אבל אם השעה המסוימת הזאת לא מתאימה לכם, לא נורא, אפשר יהיה לצפות בהקלטה של האירוע הזה גם כמה ימים אחר כך. ההרצאה המקוונת הזאת עולה 29 ש"ח, לא צריך לקנות כרטיס לכל צופה. אם אתם משפחה של חמישה אנשים, לא צריך לקנות אחד לכל אחד. אפשר לקנות אחד, וכל המשפחה יכולה לשבת ולצפות ביחד, זה בסדר. אני לא אגיע כדי לספור ולנקב כרטיסים. וכדי לקנות את זה, תלכו לעמוד eventer.co.il/doronfishler7 או אם לא בא לכם להקליט דברים מתוך שמיעה, פשוט לכו לעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם", שמה יהיה הלינק. ושוב, אם אתם לא רוצים לצפות, לא יכולים לצפות, לא בא לכם, לא נורא. גרסת הפודקאסט של הפרק הזה תעלה בהמשך לפיד שלנו בתור פרק רגיל, לא עולה כסף, לא כלום. אבל אני מאוד אשמח אם תבואו לראות.
עכשיו, פרסומת, ואז הסיפור של שָלוש הממלכות. שְלוש הממלכות בעצם צריך להגיד, נכון? שְלוש.
[חסות]
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
"מה שאנחנו צריכים", המפקד העליון אמר, "זה חצים. [גונג] הצבא של צאו צאו, האויב, מתבצר במעלה הנהר. הם מתכוננים לקרב ובקרוב מאוד הם ישוטו אלינו ויתקפו את הספינות שלנו. מה לדעתך הנשק הטוב ביותר ללחימה על המים?"
"קשתות וחצים", ענה לו האסטרטג ג'וּגֶה לְיָאנְג, והוא צדק, משום שהשנה הייתה בערך 200 לספירה ועדיין לא המציאו את הטורפדו או את התותח.
"אני מסכים בהחלט", המפקד העליון אמר, "אבל לצערנו הצבא שלנו סובל כרגע ממחסור חמור בחצים. האם תוכל, בבקשה, לקחת על עצמך ייצור של 100 אלף חצים? ובדחיפות, אם אפשר, כי הזמן דוחק. יש לך עשרה ימים".
המפקד העליון ידע כמובן שזה לא ממש אפשרי לייצר 100 אלף חצים בעשרה ימים. אבל הוא לא ממש אהב את ג'וגה ליאנג, שתמיד נראה לו חכם מדי ומרוצה מעצמו מדי וכל הזמן מסתובב עם המניפה הזאת שלו, אז הוא שמח לתירוץ לתת לו משימה בלתי אפשרית כדי שהוא יכשל בה.
ג'וגה ליאנג אמר, "ברשותך, אדוני, עשרה ימים… זה יותר מדי. עד אז ייתכן שצאו צאו כבר יתקוף אותנו ויהיה מאוחר מדי. אני אביא לך את החצים בתוך שלושה לילות".
המפקד העליון זעם, "ג'וגה ליאנג, אנחנו נמצאים פה במצב מאוד רציני. מלחמה היא לא זמן לבדיחות".
"לא הייתי חולם להתלוצץ איתך, אדוני הנכבד", ג'וגה ליאנג אמר, "אני אספק לך 100 אלף חצים בתוך שלושה לילות. אני מוכן לקחת את השבועה העליונה על כך, ואם אכשל, אקבל על עצמי את מלוא חומרת העונש".
מלוא חומרת העונש על הפרת השבועה העליונה זה אומר שמורידים לך את הראש, דרך אגב.
המפקד העליון מאוד שמח לשמוע את זה, כי זה נראה לו כמו דרך מצוינת להיפטר מג'וגה ליאנג באופן סופי ולגיטימי. כי אם השיכור הזה חושב שהוא יכול לייצר 100 אלף חצים בתוך שלושה ימים, מה שכמובן בלתי אפשרי, אז למה לא? הוא רוצה להתאבד? תפאדל! אז הוא כמובן הסכים. הוא כתב את תנאי השבועה על מגילה, וג'וגה ליאנג חתם עליה. תוך שלושה לילות, ג'וגה ליאנג מביא לו 100 אלף חצים, או את הראש שלו. ואחרי שהכל היה חתום וסגור, הוא אמר לג'וגה ליאנג, "תשמע, זאת משימה ממש גדולה. אולי אתה צריך קצת לנוח ולהתרענן לפני שאתה מתחיל, אז בוא, בוא, שב איתי. בוא נאכל, בוא נשתה משהו".
וג'וגה ליאנג אמר, "למה לא?" והם ישבו, שתו, אכלו, לקחו את הזמן. ואז ג'וגה ליאנג אמר, "מה השעה? אוי, נורא מאוחר כבר, זה כבר יותר מדי מאוחר להתחיל עם החצים היום, אני אתחיל מחר".
גם ביום שלמחרת ג'וגה ליאנג לא נראה ממהר במיוחד. הוא עמד במשך רוב היום על גדת הנהר, מנופף על עצמו במניפה שלו וצופה לשמיים, ואז… הלך לישון. ביום השלישי, כשהוא המשיך בעקשנות לא לייצר אף חץ, האנשים שלו שאלו אותו אם הוא במקרה צריך במבוק? נוצות? דבק? דברים שצריך בשביל לייצר חצים. הוא אמר, "לא. זה מה שאני צריך: אני צריך עשרים ספינות. אני צריך קש. הרבה קש. ואני צריך תופים."
בערב, ג'וגה ליאנג ואנשיו נכנסו לספינות שלהם וחתרו לכיוון מחנה האויב. [רחשי מים] הלילה היה ערפילי מאוד. במחנה היו כמובן לפידים ועדיין אי אפשר היה לראות כמעט שום דבר. כשהם הגיעו עם הספינות ממש ממול למחנה של צאו צאו, ג'וגה ליאנג נתן את ההוראה והם התחילו בבת אחת להכות בתופים [תופים רועמים] ולצעוק [צעקות אנשים] ולקשקש בחרבות [נקישות מתכת] ובכלל לעשות המון רעש. הרעש הגיע למחנה של צאו צאו, שאנשיו הבינו שתוקפים אותם במפתיע מכיוון הנהר, והם היו מוכנים לאפשרות כזאת. מאות קשתים של צאו צאו הסתדרו מיד על גדת הנהר והתחילו לירות.
הם כמובן לא ראו כלום, אבל הם המטירו חצים לכיוון הנהר, [חצים עפים באוויר] לכיוון ההתקפה, כך שכל אויב שיהיה שם יחוסל. מאות חצים. אלפי חצים. גשם של חצים, שנתקעו כולם בערימות הקש הענקיות שכיסו את הספינות של ג'וגה ליאנג.
מתחת לערימות הקש החיילים שלו היכו בתופים וצעקו דברים כמו "לתקוף! לתקוף!".
ג'וגה ליאנג ואחד מידידיו בילו את הזמן הזה בבטן אחת הספינות, כשהם שותים תה, וכשצד אחד של הספינות התמלא לגמרי בחצים, ג'וגה ליאנג הורה להחליף כיוון ולפנות לצד השני, כדי שגם הצד השני יקבל את מנת החצים שלו.
לפנות בוקר, הם הפליגו חזרה אל המחנה שלהם עם ספינות מלאות ב-100 אלף חצים.
"מה שהכי טוב בעסק הזה," ג'וגה ליאנג אמר, "הוא שאנחנו אפילו לא גנבנו להם את החצים. אנחנו רק לקחנו אותם בהשאלה. אנחנו הולכים להחזיר להם את החצים האלה. כל אחד ואחד מהם."
הסיפור הזה כנראה לא קרה באמת.
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
הסיפור הזה לקוח מתוך ספר שנקרא "סיפור שלוש הממלכות" או "הרומן של שלוש הממלכות", שהוא כנראה הספר הכי מפורסם בעולם שיש סיכוי טוב שאף פעם לא שמעתם עליו. זה ספר שככל הידוע לי לא תורגם לעברית אף פעם, אבל יש יותר ממיליארד אנשים שמכירים אותו טוב. אם אתם במקרה סינים, קיים בדיוק אפס סיכוי שאתם לא מכירים את הספר הזה. כל סיני מכיר את זה. "שלוש הממלכות" מוכר בסין בערך כמו שהתנ"ך מוכר אצלנו. כלומר, יש כל כך הרבה סיפורים מתוך הספר הזה שהם פשוט ברמת ידע כללי, משהו שכולם מכירים. יש ביטויים יומיומיים בשפה שלקוחים מתוך הספר הזה.
למשל, כמו שבעברית אומרים "מדברים על החמור והחמור בא"? בסינית הביטוי הוא "מדברים על צאו צאו וצאו צאו בא". הספר הזה עובד לסרטים וסדרות טלוויזיה וסדרות מצוירות וקומיקס ומשחקי מחשב, המון פעמים.
עכשיו, מבחינת על מה הספר הזה, ההשוואה הכי טובה שקופצת לי מיד לראש זה "משחקי הכס". הספר הזה מאוד ארוך, משהו כמו 1,500 עמודים לפחות, והוא מתאר תקופה של יותר מ-100 שנה. האירועים בו מתפרסים על כל סין, ויש בו יותר מ-400 דמויות, שמן הסתם לעתים קרובות מתות, ומתחלפות, והורגות אחת את השנייה. וחלק עצום מהספר זה אסטרטגיה צבאית. כלומר, מי כרת ברית עם מי? ואיך הוא הציב מארב להוא, אבל הפתיע אותו ההוא? בקיצור, "שלוש הממלכות" זה כאילו ש"משחקי הכס" היה התנ"ך, רק בסינית. והוא מבוסס על סיפור אמיתי. בערך.
התקופה שבה הוא עוסק נקראת תקופת שלוש הממלכות, והיא תקופה אמיתית לגמרי בהיסטוריה של סין. מה שאנחנו היינו קוראים לו בין השנים 169 עד 280 לספירה. ובתקופה הזאת ממלכת סין הגדולה הייתה מפולגת לשלוש ממלכות שונות, מן הסתם, שכל הזמן נלחמו אחת בשנייה, וכרתו בריתות אחת עם השנייה, והפרו את הבריתות כדי להילחם שוב.
במערב נמצאת ממלכת צ'וּ. זאת הממלכה שממנה מגיע ג'וגה ליאנג וכל הצוות שלו. בצפון נמצאת ממלכת וֵיי, היריבה. וחוץ מזה הייתה גם ממלכת ווּ שבמזרח שהיא לפעמים יריבה ולפעמים שותפה של כל אחת מהן, אבל אני לא ממש הולך לדבר עליה, כי בקטעים של הספר שאנחנו עוסקים בהם כאן היא לא משתתפת. אז זה אמנם סיפור שלוש ממלכות, אבל אנחנו הולכים לדבר רק על שתיים מהן.
אז התקופה היא אמיתית, וחלק ממה שהספר מספר באמת קרה. מצד שני, אין שום ספק שהספר הזה הוא לא תיעוד היסטורי מדויק. [צוחק] יש בו הרבה מאוד הגזמות והפרזות ושינויים וכוחות על-טבעיים לפעמים. הרבה מהדמויות שמוזכרות בו הן דמויות היסטוריות אמיתיות. ג'וגה ליאנג, למשל, הוא דמות היסטורית. הוא אדם שהיה קיים במציאות, אבל זה שהוא באמת שאל חצים מהאויב באמצעות ספינות וקש, או עשה את כל יתר הדברים המופלאים שהספר טוען שהוא עשה, זה כנראה שלא.
אבל אם זה קרה באמת או לא זה פחות משנה לי. מה שמשנה לי זה שזה סיפור ממש טוב.
עכשיו, לספר את כל הספר כאן מן הסתם אני לא יכול. אפילו לספר תקציר שלו אני לא יכול, גם זה ייקח יותר מדי זמן. מה שאני כן רוצה לספר זה פשוט כמה סיפורים קטנים מתוך הספר הזה. כמה מהסיפורים הכי ידועים מתוכו. ואלה סיפורים על ג'וגה ליאנג.
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
ג'וגה ליאנג הוא אחד מהדמויות הראשיות בספר. אהמ… אני לא יכול להגיד בדיוק שהוא גיבור הספר, כי כמו שאמרתי, יש הרבה גיבורים, והעלילה של הספר מתחילה לפני שהוא נולד בכלל, ומסתיימת אחרי שהוא מת. אבל הוא בהחלט אחת הדמויות העיקריות. הוא משתתף בספר הרבה.
ג'וגה ליאנג, קודם כל, השם שלו. השם הזה הוא שתי מילים - ג'וגה ליאנג. ג'וגה זה שם משפחה, כי הסינים אומרים את שם המשפחה קודם. ליאנג זה שם פרטי, אבל האופן שבו הסינים אומרים את זה, זה תמיד נשמע כמו מילה אחת - ג'וגליאנג. ואני בטוח לגמרי שאני מבטא את זה לא נכון. פשוט כי אני לא סיני. אני מתנצל, זה הכי קרוב שאני יכול. וכדי שזה יהיה מבלבל עוד יותר, לפעמים קוראים לו בכלל קונג מינג. אבל אנחנו לא נקרא לו ככה, אנחנו נקרא לו ג'וגה ליאנג.
ג'וגה ליאנג הוא איש חכם. איש חכם בדרך כלל הוא איש זקן, תמיד מציירים מישהו עם זקן לבן גדול, ככה אתם יודעים שהוא חכם. הוא לא כזה. ג'וגה ליאנג מוצג בדרך כלל בתור איש די צעיר. יש לו זקן, כן? אבל זקן בסגנון סיני, כזה זקן שחור קטן מחודד כזה. ולמרות שהוא מנהיג צבאי, הוא אף פעם לא מחזיק חרב, או כלי נשק, בכלל. הוא מחזיק מניפה. מניפה של נוצות עגור. תמיד תראו אותו עם המניפה שלו ביד. הפעם היחידה שתראו אותו בלי המניפה זה כשהוא מנגן בגוּצ'ין שלו.
גוצ'ין, ששוב, זאת מילה שאני בלי ספק לא מבטא נכון, זה כלי נגינה סיני. זה כלי מיתר, זה כמו גיטרה שמשכיבים על הרצפה ואז מוציאים ממנה את ה… גיטרה, כך שנשאר רק הצוואר של הגיטרה עם שבעה מיתרים.
בכל מקרה, חוץ מלהיות מוזיקאי, ג'וגה ליאנג הוא אסטרטג צבאי של ממלכת צ'ו, ולאורך הספר הוא צובר עוד ועוד תארים וכיבודים. הפרשה עם החצים הייתה מוקדם יחסית בקריירה שלו, כשהוא עדיין היה כפוף למפקד כלשהו. בהמשך הוא בעצמו, כמובן, נהיה המפקד העליון של הצבא והשליט בפועל של הממלכה. ו… אמרנו כבר, הוא גאון. דבר אחד שברור בספר זה שהאיש גאון. הוא הפך את ממלכת צ'ו לאימפריה והוא שוב ושוב מנצח. לא משום שיש לו את הצבא הכי גדול והכי חזק, אלא משום שבראש הצבא הזה עומד ג'וגה ליאנג. הוא מומחה בלי תחרות באסטרטגיה, בהמצאות ובמלכודות. הוא מתמצא גם בגיאוגרפיה, באסטרולוגיה ובמטאורולוגיה. הוא גם חוזה את מזג האוויר. בסיפור עם החצים, ג'וגה ליאנג הסביר אחר כך שהסיבה שהוא היה צריך לחכות ללילה השלישי, זה בגלל שהוא לא סתם עמד והסתכל על השמיים. הוא בדק את תנאי מזג האוויר, והוא חזה שביום השלישי יגיע הערפל, שהוא היה צריך בשביל התוכנית שלו. מטאורולוגיה זה חשוב, מתברר.
יותר מהכל ג'וגה ליאנג ידוע באסטרטגיה הצבאית שלו. למשל, אחת מהשיטות החביבות עליו כשהוא נלחם בצבאות של הברברים בדרום, כי היה גם קטע כזה בספר, השיטה הייתה - להפסיד בקרב. כלומר, לשלוח צבא אל האויב, להילחם קצת, ולהפסיד. לעשות "אוי, לא! אנחנו מפסידים! לברוח!" ואז… אהמ… לברוח, ולתת לאויב לרדוף אחריך. יום אחר כך, שוב, להיכנס לקרב לעשות "אוי לא, אנחנו מפסידים. לברוח!" ולתת שוב לאויב לרדוף אחריך. עד שהאויב מתרגל לנצח ולרדוף אחריך. עד שיום אחד, אתה מפסיד ובורח אל תוך נקיק צר, נותן לצבא האויב לרדוף אחריך לתוכו, ואז הצבא שלך יוצא מהנקיק, חוסם את היציאה, ואז החיילים של ג'וגה ליאנג שהתחבאו על הצוקים מסביב, ממטירים חצים וזרדים בוערים על צבא האויב שתקוע בפנים, והם מדליקים את אבק השריפה שג'וגה ליאנג החביא בתחתית של הנקיק מראש, ואת המוקשים שהוא שם שם, כי דרך אגב הוא גם המציא את המוקשים, ואז ג'וגה ליאנג והצבא שלו עומדים על הצוקים מסביב, והוא מנפנף על עצמו במניפה שלו, ומחייך מרוצה כשהוא צופה באויבים שלו נשרפים.
בסינית, אפילו היום, גם בסינית מודרנית, להגיד "ג'וגה ליאנג" זה מילה נרדפת ל"גאון". כמו שבעולם המערבי אתם הייתם אומרים "הילד, הילד זה כזה חכם. הוא כזה חכם! הוא פשוט איינשטיין! אתה איינשטיין קטן!" ולכולם ברור שאני מתכוון לאלברט ולא לאריק, כן? אז בסינית הייתם אומרים "הוא פשוט ג'וגה ליאנג! הוא ג'וגה ליאנג!" בקיצור, כל זה לא אומר שג'וגה ליאנג הוא חסין אש. זה לא אומר שהוא אף פעם לא מפסיד. לאורך הרבה מהספר זה נראה כאילו זה בדיוק מה שזה, כולו כמה ג'וגה ליאנג אדיר ואיך הוא מנצח את כולם, אבל לא תמיד. יש אנשים בודדים בעולם שיכולים להציב תחרות לג'וגה ליאנג. אחד מהם הוא סְה-מָה יִי.
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
שנים אחרי ניסיונות הכיבוש של הצפון, אחרי שצאו צאו כבר מת, ג'וגה ליאנג היה עכשיו בעצמו המפקד העליון של צבא ממלכת צ'ו, והוא החליט להפוך את היוצרות. לקחת בעצמו את הצבא שלו ולכבוש את ממלכת ויי שבצפון. מה שגרם לקיסר החדש של ויי, בצדק רב, לשקשק מפחד' "אף אחד לא יכול לעמוד בפני הצבא של ג'וגה ליאנג, מה נעשה?"
אחד היועצים שלו אמר, "אדוני, יש לנו רק סיכוי אחד. אנחנו צריכים את האדם היחיד שאפילו ג'וגה ליאנג חושש ממנו. אנחנו צריכים את סה-מה יי."
"סה-מה יי?" הקיסר אמר. "אבל הוא בוגד! אני זוכר אותו. הוא היה גנרל בכיר בצבא שלי עד לפני כמה שנים, אבל אז היו שמועות שהוא מתכוון לבגוד בממלכה ולנסות לכבוש את כס הקיסר בעצמו. אז העפתי אותו, כמובן. הוצאתי אותו לפנסיה מוקדמת. הסיבה היחידה שלא הורתי להוציא אותו להורג היא שבכל זאת הוא שירת את הממלכה לא רע לפני כן."
היועץ אמר, "כן, זה נכון, היו שמועות כאלה. שהוא עומד לבגוד בך. אתה יודע מי הפיץ את השמועות האלה? ג'וגה ליאנג. ג'וגה ליאנג בעצמו שלח מרגלים שיפיצו את השמועות האלה על סה-מה יי. הוא ידע שסה-מה יי הוא היריב היחיד שיכול להציב לו תחרות, וככה הוא החליט להשתמש בך, אדוני, כדי לסלק את סה-מה יי מהתמונה."
[קיסר]: "אתה בטוח? אבל אמרו שהוא מסוכן. אמרו שהוא בוגד. אמרו שאי אפשר לסמוך עליו. אמרו…"
[יועץ]: "כן, אמרו את כל זה. ג'וגה ליאנג עד כדי כך חושש ממנו, ולכן אנחנו צריכים להחזיר אותו, ולתת לו את הפיקוד העליון על הצבא."
[קיסר]: "אבל מה אם הוא באמת בוגד…?"
[יועץ]: "ובכן, הוד מעלתך, אם נחזיר את סה-מה יי לתפקיד, ואם יתברר שלמרות הכל הוא באמת בוגד, אנחנו כנראה אבודים. אבל אם לא נחזיר אותו, וג'וגה ליאנג יגיע אלינו, אנחנו בטוח אבודים. בין אובדן בטוח לבין אובדן לא בטוח, האפשרות הפחות מסוכנת היא להחזיר את סה-מה יי לצבא."
וככה סה-מה יי חזר להיות המפקד העליון של צבא ממלכת הצפון, והוא בהחלט הצדיק את השם שיצא לו בתור האסטרטג היחיד בעולם שיכול להציב תחרות אפילו לג'וגה ליאנג. בהנהגתו של סה-מה יי, צבא הצפון עשה חיים קשים מאוד לצבא של צ'ו, ומסעות הכיבוש של ג'וגה ליאנג בהחלט לא הלכו כצפוי. אבל הוא המשיך לנסות, שוב ושוב. ככה ג'וגה ליאנג וסה-מה יי ניהלו ביניהם קרב מוחות על שדה הקרב.
יום אחד, כשג'וגה ליאנג היה באחד ממסעות הכיבוש שלו במדינת ויי, [רעשי צעדים] הגיעו שני שומרים אל האוהל שלו, כשהם גוררים ביניהם אדם לבוש במדים של הצבא של סה-מה יי: "מצאנו אותו מתקרב אל המחנה. לקחנו לו את הנשק והוא התעקש שהוא רוצה לפגוש אותך אישית."
האיש מיד התפרץ ואמר, "סליחה, סליחה, אדוני, זה נכון. אני באמת הייתי חייל בצבא של סה-מה יי. הייתי משרת נאמן של ממלכת ויי כל חיי, אבל סה-מה יי התעלם ממני, זלזל בשירות הנאמן שלי והשפיל אותי. במקום לקדם אותי, הוא מינה מעליי איזה מקורב שלו, איזה טיפוס מנופח שקורא לעצמו 'הנשר הממריא'. פחחח. ועכשיו הנשר הממריא הזה בכל הזדמנות לועג לי ורומס את כבודי. נמאס לי מהיחס הזה. החלטתי שהדרך היחידה להציל את הכבוד שלי היא לערוק ולהישבע אמונים אליך. ג'וגה ליאנג, אדוני, שמעתי כל כך הרבה על האומץ והחוכמה שלך. אם תקבל אותי, אני נשבע שאשרת אותך בנאמנות עד יומי האחרון."
ג'וגה ליאנג אמר, "ולמה שאני אאמין לך שאתה באמת הולך לשרת אותי? אולי אתה במקרה נשלחת על ידי סה-מה יי להיות סוכן כפול אצלי בכוח?"
בדיוק באותו רגע פתאום עלה עוד רעש מחוץ לחומות המחנה: "המפקד! המפקד! יש פה עוד חייל מהצבא של סה-מה יי!"
ג'וגה ליאנג אמר, "טוב, בואו פשוט נפתח שולחן. מה קורה פה שהמחנה שלי נהיה תחנה מרכזית של חיילים שלו? מה הוא רוצה?"
האיש שמחוץ למחנה צעק, "לא באתי להילחם! אני צין-לאנג, המכונה 'הנשר הממריא'. אני יודע שיש בוגד מהמחנה שלי אצלכם. שלחו אותו אליי כדי שאוכל לשסף את גרונו במו ידיי."
"הממ…" ג'וגה ליאנג הימהם לעצמו, והוא אמר לבוגד, "אני אגיד לך מה. אז… זה המפקד שלך שאתה טוען שאתה שונא. אם תצא עכשיו החוצה, ותהרוג אותו, ותביא לי את הראש שלו, אז אני אאמין לך שאתה באמת באת לשרת אותי, ותקבל גם דרגה יפה. איך זה?"
הבוגד הסכים מיד, ובלוויית השומרים הוא יצא אל מחוץ לגדר של המחנה, שם הוא לקח את החרב שלו, שנשארה בכניסה למחנה, רץ ישר אל החייל השני, ובמכה אחת [אבחת חרב] הוריד לו את הראש [גוף נופל]. הבוגד חזר אל האוהל עם הראש בידו, וזרק אותו לרגלי ג'וגה ליאנג: "עכשיו, בבקשה, קבל אותי לשירותך."
אבל ג'וגה ליאנג לא נראה מרוצה. "אתה מעז… אתה מעז לבוא אליי עם השקרים השקופים שלך, מרגל?! סה-מה יי חושב שהוא יכול להסתנן לצבא שלי עם טריקים כל כך שקופים? שומרים, קחו אותו ותוציאו אותו להורג, מיד!"
[בוגד]: "אבל למה?! למה? מה עשיתי? אני הרגתי אותו! אני הרגתי את 'הנשר הממריא', הנה הראש שלו כאן."
[ג'וגה ליאנג]: "כן? אבל אני מכיר את 'הנשר הממריא'. אני ראיתי את 'הנשר הממריא', וזה… לא הראש של 'הנשר הממריא'."
[בוגד]: "אוקיי, אוקיי, זה נכון, זה נכון, זה נכון. סה-מה יי שלח אותי להיות סוכן כפול. הוא המציא את כל המזימה הזאת. זה לא היה 'הנשר הממריא', זה היה האח הקטן שלו. בבקשה, רחמים. רחמים!"
[ג'וגה ליאנג]: "רחמים? [מגחך] טוב, אתה אולי יכול להיות עדיין שימושי. תוכל להישאר בחיים, אם תעשה את התפקיד שבשבילו נשלחת. אני רוצה שתכתוב מכתב, בכתב ידך, לסה-מה יי, ותספר לו שהצלחת להערים עלי, ושקיבלתי אותך לצבא שלי. תגיד לו שהיום בחצות יבוא לתקוף את המחנה מהגדר המערבית. ואתה, באותו זמן, תצית שריפה בתוך המחנה, וככה הוא יתפוס אותנו ללא מוכנים."
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
הבוגד המסכן שמאוד חשש לשלום הצוואר שלו, הסכים מיד ונגרר על ידי השומרים לחדר השני כדי לכתוב את המכתב.
אחרי שהוא יצא, אחד מהיועצים של ג'וגה ליאנג אמר לו, "תגיד אבל, איך באמת ידעת שהאיש שנהרג הוא לא 'הנשר הממריא'? כי אני יודע היטב שאתה מעולם לא פגשת את 'הנשר הממריא'. לא היה לך שום מושג איך הוא נראה."
[ג'וגה ליאנג]: "הממ… נכון, באמת לא ידעתי איך הוא נראה. אבל ידעתי שסה-מה יי מינה אותו להיות גנרל בצבא שלו, לכן הוא חייב להיות לוחם מנוסה וחזק. לוחם כזה לא היה מובס במכה אחת על ידי איזה חפ"ש כלומניק. [מגחך] זו הייתה תוכנית נחמדה מצד סה-מה יי, אבל הוא היה צריך להקפיד יותר על הפרטים."
כשסה-מה יי קיבל את המכתב עם החדשות המשמחות שיש לו עכשיו מרגל בשורות ג'וגה ליאנג, הוא כמובן שמח מאוד, וכל מה שהוא היה צריך להקריב בשביל זה זה את האח הקטן של איזה גנרל. שווה. הוא ציווה על חלק מכוחותיו באמת להגיע ולתקוף את המחנה של ג'וגה ליאנג באישון ליל, אבל מכיוון שאף אחד לא באמת הצית שריפה, ומכיוון שהכוחות של ג'וגה ליאנג היו מוכנים בדיוק להתקפה הזאת וידעו בדיוק מתי ואיפה היא תקרה, הכוחות של סה-מה יי נטבחו.
הצבא של סה-מה יי חנה במחנה ענק שניצב על הדרך הראשית, שעברה ליד הנהר. סה-מה יי הורה לבנות תשעה גשרי סירות על הנהר, כדי שאפשר יהיה לחצות אותו בקלות. האופן שבו זה עובד זה שיש שורה של סירות קטנות, אחת ליד השנייה, שצפות לכל רוחב הנהר, כשעל הסירות ובין סירה אחת לשנייה מניחים קרשים, ככה שנוצר גשר צף על הנהר. כל זה נועד לאפשר להעביר אספקה מהצד השני של הנהר בקלות, וגם לאפשר לצבא לעבור במהירות לצד שני במקרה חירום. אבל אז… הגיע שליח עם הודעה נרגשת - ג'וגה ליאנג מתקרב. הצבא שלו מתקרב, על הדרך, אל המחנה.
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
הקצין הראשי של סה-מה יי, שהיה במקרה גם הבן שלו, סה-מה ז'או, אמר: "המפקד! אבא! אנחנו צריכים מיד להזעיק את כל הצבא ולהציב אותו על הדרך כדי לחסום את דרכו של ג'וגה ליאנג לפני שיגיע אלינו!"
אבל סה-מה יי הרהר, ואז הוא אמר: "לא."
[סה-מה ז'או]: "לא? אנחנו לא צריכים לעצור את הצבא של ג'וגה ליאנג?"
[סה-מה יי]: "לא. ג'וגה ליאנג פשוט צועד על הדרך כדי לתקוף אותנו? ככה סתם? זה פשוט מדי. זה לא לרמה שלו. הוא מתוחכם יותר מזה. אם הוא צועד אלינו בצורה כזאת, זה אומר שהוא מסתיר משהו. ואני חושב שאני יודע מה."
ובמקרה הזה, סה-מה יי צדק. ג'וגה ליאנג באמת לא התכוון לתקוף מהדרך. ההתקפה שם הייתה רק הטעייה. החיל הזה קיבל הוראות להילחם קצת, לעשות רעש קצת, למשוך הרבה תשומת לב, ולברוח. המטרה האמיתית הייתה אחרת - גשרי הסירות. זאת הייתה נקודת התורפה של סה-מה יי. בלי הגשרים האלה, הצבא שלו היה נשאר בלי אספקה ובלי דרך מילוט. ולכן, בזמן שכוח ההטעייה צעד על הדרך, שיירה של סירות שטה על הנהר בדממה.
הם לא עשו רעש, ולא ירו באף אחד, אבל כשהם הגיעו לגשר הסירות הראשון, אנשיו של ג'וגה ליאנג יצאו מהסירות, שלפו לפידים… ונפלו למים אחרי שנפגעו מחצים שנורו משני צידי הנהר. [חצים עפים באוויר] על שפת הנהר הגיח סה-מה יי, ולצידו מאות קשתים שטבחו בסירות של ג'וגה ליאנג, שהפעם, למרבה הצער, לא היו מכוסות בקש. אנשיו של ג'וגה ליאנג נפלו כולם למים. סה-מה יי נהנה מהמצב.
[סה-מה יי]: [צוחק] "ג'וגה ליאנג חכם. הוא יודע את עקרונות אמנות המלחמה. הוא יודע שאתה לעולם לא מכה באויב בנקודה שבה הוא חזק. לא! אתה מחפש את נקודת החולשה שלו ותוקף אותו שם. ונקודת החולשה שלנו הייתה בבירור הגשרים. לכן מהרגע שבו שמעתי שהוא צעד לכיווננו, היה ברור לי שהמטרה האמיתית שלו היא הגשרים. וכך המלכודת שלו הפכה למלכודת שלי. [צוחק] ג'וגה ליאנג חכם, אבל מה שהוא שכח זה שאני יודע שהוא חכם."
במחנה צ'ו היו בהלם מוחלט! מכיוון שעוד לא קרה דבר כזה שמישהו הצליח להערים על ג'וגה ליאנג בצורה כזאת. אבל עכשיו זה קרה.
אבל זה עדיין לא היה סוף המלחמה. ג'וגה ליאנג המשיך וצעד עמוק יותר ויותר לתוך השטח של ממלכת ויי. אחרי חודשים של עימותים, שני הצבאות היו כבר מותשים ורעבים. והצידה, האורז והתבואה, התמעטה.
סה-מה יי שקד על מפת האזור בניסיון לפתח תוכנית חדשה, כשאחד מהקצינים שלו, שבמקרה היה הבן השני שלו, סה-מה צ'ו, נכנס פתאום.
[סה-מה צ'ו]: "אבא! המפ… המפקד! שמח לדווח לך שהחיל שלי נתקל בכוח של ג'וגה ליאנג. הם ניסו לשים לנו מארב, אבל אנחנו תפסנו אותם. אנחנו נלחמנו בהם והם ברחו כמו שפנים! שלחתי שני לגיונות לרדוף אחריהם. תוך יום-יומיים אנחנו נשיג אותם והניצחון יהיה שלנו."
סה-מה יי, בלי להרים את הראש מהמפה, אמר "לא".
[סה-מה צ'ו]: "למה לא?"
[סה-מה יי]: "בן יקר, אתה נלחמת בכוחות של ג'וגה ליאנג והם ברחו…? זאת הטקטיקה הכי ידועה שלו. הוא רוצה שתרדוף אחריו! המארב האמיתי נמצא במקום שאליו תגיעו. לאיזה כיוון הם ברחו?"
[סה-מה צ'ו]: "אה… לכיוון הבסיס שלהם על ההר."
[סה-מה יי]: "אז שם ג'וגה ליאנג נמצא. הוא בלי ספק ממתין לכם. קרא לכוחות שלך מיד חזרה. לא, רגע! יש לי רעיון אחר. [גונג] אל תקרא להם חזרה. תן להם לרוץ. תן לג'וגה ליאנג לחשוב שנפלנו למלכודת שלו. הוא מצפה שאנחנו נבוא אליו אל ההר. אנחנו ניתן לו לחשוב שלשם אנחנו באים. שלח לשם עוד תגבורת. הצבא שלו מעמיד פנים שהם בורחים? אנחנו נעמיד פנים שאנחנו רודפים. אבל אנחנו, אני ואתה, וכמה מאנשינו הטובים ביותר, אנחנו נלך למקום אחר. אם ג'וגה ליאנג וכל אנשיו נמצאים על ההר, זה אומר שהאספקה שלהם נמצאת בעמק, פה מאחור. בזמן שהוא יתעסק בלטמון לנו מלכודות, אנחנו נלך אל העמק ונגנוב להם את האספקה. הצבא של ג'וגה ליאנג יחשוב שהוא ניצח בקרב, אבל לא להרבה זמן. נראה אותם שורדים את החודש הקרוב בלי אוכל."
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
וככה הצבא של סה-מה יי התפצל. חלקם רדפו אחרי הכוחות של ג'וגה ליאנג כששיפרו עמדות לאחור אל ההר, בזמן שסה-מה יי ובנו הגיעו מסביב, אל העמק. אבל בכניסה לעמק הם עצרו.
"עם ג'וגה ליאנג אף פעם אי אפשר להיות בטוח לגמרי", סה-מה יי אמר, וליתר ביטחון שלח כמה חיילים שלו לפניו אל תוך העמק, רק כדי לוודא שאין שם מארב בטעות. החיילים חזרו. הם אמרו, "אין שם חיילים בכלל, יש שם רק בקתות כאלה, לאחסון תבואה".
"השמיים העניקו לי נצחון", סה-מה יי אמר, והוא ואנשיו רכבו אל תוך העמק. ואז הוא אמר להם "אוקיי, להתפרש. כל אחד שיגיע לאחת מהבקתות האלה. תאספו כמה שיותר שקים, תעמיסו על הסוסים, תשרפו את השאר."
האנשים הביאו את הסוסים אל הבקתות, פתחו את הבקתות, אבל במקום שקי אורז מצאו שם רק קרשים יבשים.
סה-מה יי אמר, "משהו פה לא בס…"
[חצים עפים באוויר] חצים בוערים התחילו לנחות עליהם משני צידי העמק. חבילות של זרדים בוערים הומטרו עליהם מהצדדים, [אנשים צועקים] ומוקשים ואבק שריפה התחילו לבעור סביבם. משני צידי העמק התגלו חייליו של ג'וגה ליאנג, ו… עוד דמות אחת, עם מניפה.
[ג'וגה ליאנג]: "סה-מה יי! אתה באמת יריב ראוי. הצלחת לחזות את התוכניות שלי פעם אחת, וחשבת שתעשה את זה פעם שנייה. אתה יודע שאני חכם, אבל דבר אחד ששכחת, הוא שאני יודע שאתה יודע שאני חכם. חשבת שתתחמק מהמלכודת שלי? זאת הייתה המלכודת. ועכשיו, סוף סוף, אתה תפסיק להטריד אותי. וכך אוכל להשלים את כיבוש ויי, ולאחד את הממלכות תחת שלטון צ'ו. היה שלום, סה-מה יי!"
סה-מה יי נאלץ להודות ש… כן, הוא נפל בפח, בזמן שהאדמה מסביבו התחילה לבעור. הוא חיבק את הקצין העליון שלו, ואז נשמע רעם. [רעם] הרעם לא היה חלק מהתוכנית שלו, וגם לא חלק מהתוכנית של ג'וגה ליאנג. זה הגיע מהשמיים. התחיל לרדת גשם. [גשם יורד] כנראה שבמקרה הזה כישורי המטאורולוגיה של ג'וגה ליאנג קצת הכשילו אותו… הגשם כיבה את האש, ואיפשר לסה-מה יי ומה שנשאר מאנשיו לברוח מהעמק, עדיין בחיים.
התחזית של ג'וגה ליאנג הייתה שגויה בעוד דבר. בניגוד למה שהוא אמר, הגורל ייעד לו ולסה-מה יי עוד פגישה אחת.
[מנגינת רקע אוריינטלית]
מסעות הכיבוש של ג'וגה ליאנג לא תמיד הלכו טוב. באחד מהמסעות שלו, ג'וגה ליאנג נתקע במצב שבו הוא קיבל חדשות רעות מכל כיוון. [צוחק] כמה מהמוצבים שלו נפלו. סה-מה יי הצליח להערים על כמה מאנשיו. ג'וגה ליאנג נאלץ לשלוח את רוב הכוחות שלו בכיוון אחד, ואת רוב מה שנשאר בכיוון אחר. הוא בעצמו נשאר עם כוח של לא יותר מ-2,500 איש, בעיירה קטנטנה בהרים. ואם זה לא הספיק, [רעשי צעדים] פתאום הגיע עוד שליח, חיוור לגמרי: "סה-מה יי מגיע! הוא מגיע ישר אלינו!"
ג'וגה ליאנג טיפס על החומה וצפה אל הצפון. שם הוא ראה ענן אבק עצום. זה היה סה-מה יי, דוהר בראש צבא של 150 אלף איש, [סוסים דוהרים] ישר לכיוונו.
השליח, [צוחק] בפניקה, אמר, "ג'וגה ליאנג, חוכמתך ידועה בכל הממלכות, ראיתי אותך מביס קרבות שנראים אבודים, אבל אין שום דרך בעולם ש-2,500 איש בעיירה לא מוגנת היטב יוכלו להביס צבא ענק כזה! ללא ספק, זה הסוף שלנו! מה נעשה?"
לא רחוק משם, סה-מה יי והקצין העליון שלו עצרו את הצבא לכמה רגעים, ועלו על גבעה כדי להשקיף אל העיר. סה-מה יי אמר, "טוב, זאת עיר קטנה, לא צריך להיות פה מתוחכמים מדי. אנחנו יכולים לקחת אותה במהירות. אתה, סה-מה ז'או, תיקח כוח של עשרת אלפים איש, תפרצו את השערים של העיר. בינתיים, אני אלך מהכיוון של ה…"
[סה-מה ז'או]: "אבל, אבל המפקד, אבא, סליחה, אנחנו לא יכולים לפרוץ את השערים."
[סה-מה יי]: "מה זאת אומרת, אנחנו לא יכולים? בטח שאנחנו יכולים לפרוץ את השערים, יש לנו צבא ענק."
[סה-מה ז'או]: "אבא, השערים פתוחים."
[סה-מה יי]: "מה?!"
[סה-מה ז'או]: "השערים פתוחים. הם עומדים פתוחים, ואין שומרים עליהם."
[סה-מה יי]: "מה?! מה קורה שם בדיוק?"
סה-מה יי חטף את המשקפת, והסתכל. השערים של העיר היו פתוחים לרווחה. החומות היו ריקות משומרים. רק איש אחד ישב על החומה.
[סה-מה יי]: "זה… זה ג'וגה ליאנג?! הוא יושב שם לבד על החומה, ו… ומה הוא עושה? נראה לי שהוא מנגן?"
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
[סה-מה ז'או]: "הוא מנגן בגוצ'ין שלו."
[סה-מה יי]: "מה?!?"
[סה-מה ז'או]: "גוצ'ין, זה כלי נגינה סיני, זה דומה לגיטרה, אבל אתה פשוט מוריד את ה…"
[סה-מה יי]: "אני יודע מה זה גוצ'ין! הוא יושב שם, ומנגן?! מה בדיוק הוא חושב ש… זאת מלכודת. זאת בבירור מלכודת. הוא רוצה שנכנס לשם, הוא טמן לנו שם מלכודת."
[סה-מה ז'או]: "אבא, תסתכל. זאת עיר זעירה. אין שם אפילו מקום להחביא צבא בגודל של חצי משלנו. איך בדיוק הוא חושב שהוא הולך לנצח אותנו?"
[סה-מה יי]: "אני לא יודע, אבל זה ג'וגה ליאנג. הוא ימצא דרך! זאת מלכודת."
[סה-מה ז'או]: "רגע, אבא, אבל אבל… מה אם זה מה שהוא רוצה שתחשוב?"
[סה-מה יי]: "מה?"
[סה-מה ז'או]: "ג'וגה ליאנג, אתה יודע כמה שהוא מתוחכם. זאת מלכודת ברורה מדי. ג'וגה ליאנג מכיר אותך. הוא יודע שלא היית נופל למלכודת כל כך ברורה. אולי הוא רק רוצה שנחשוב שזאת מלכודת, כשבעצם זו לא. מה אם אין לו באמת מספיק אנשים לנצח אותנו, ולכן הוא פתח את הדלתות כדי שנחשוב שזאת מלכודת ולא נתקוף? אנחנו צריכים לתקוף!"
[סה-מה יי]: "זה… זה נכון, זה יכול להיות. אבל, אבל מה אם זה בדיוק מה שהוא רוצה שנחשוב? הוא יודע שאני יודע שהוא יודע שלא הייתי נופל למלכודת כזאת! לכן הוא רוצה ש… אני לא יכול לחשוב עם המוזיקה הזאת! [רוטן] תן לי את המשקפת הזאת שוב! הממזר הזה יושב שם ומנגן ו… מחייך? הוא מחייך, השטן הזה! הוא יושב שם ומנגן עם חיוך מאוזן לאוזן! זאת מלכודת! אנחנו מתקפלים! אחורה פנה!"
סה-מה יי פקד על הצבא שלו לחזור לאחור וברח מהמקום מהר ככל שהיה יכול. וג'וגה ליאנג, אחרי שסיים לנגן, לקח את המניפה שלו והתחיל לנופף על עצמו משום שהוא קצת הזיע, ואמר, "באמת לא הייתי בטוח שזה יעבוד". ואז הוא ירד מהחומה, אחרי שהביס צבא של 150 אלף איש בעזרת מנגינה וחיוך.
[מוזיקת רקע אוריינטלית]
אחרי הפרסומת, מה נכון ומה לא?
[חסות]
[מוזיקת רקע]
כן, אז… [צוחק] הסיפור של שלוש הממלכות, כמו שאמרתי בהתחלה, הוא לא לגמרי אמיתי. ג'וגה ליאנג וסה-מה יי הם אנשים אמיתיים. הם באמת חיו באותה תקופה, אבל זה לא אומר שכל הסיפורים האלה באמת קרו. הממ… יש כמה סיפורים שיכול להיות שקרו באופן אחר לאנשים אחרים, כמו כל העניין הזה של הטקטיקה של להשאיר את השערים פתוחים בתור פיתיון לאויב כדי שהוא יחשוב שזאת מלכודת, ואז הוא לא יבוא, זה דבר שג'וגה ליאנג, ככל הנראה, לא באמת עשה. אבל כן היו מקרים בהיסטוריה של סין שבהם נעשו דברים דומים.
אם אתם, במקרה מאזינים לי אנשים שאשכרה מכירים את הספר, אז אולי שמתם לב שגם מה שאני סיפרתי לא היה לגמרי נאמן לספר. אבל מכיוון שהספר לא לגמרי נאמן למציאות, אז הרשתי לעצמי… לשנות כמה דברים. לעשות כמה עיבודים. קודם כל, כמו שכבר אמרתי, זה היה חלק זעיר מהספר. חלק קטנטן. רק המלחמות של ג'וגה ליאנג נגד סה-מה יי זה קטע ארוך הרבה הרבה הרבה יותר, וכולל המון שמות של מקומות וטקטיקות ועניינים. שלא לדבר על זה שהספר כולל הרבה דברים אחרים שלא קשורים אליהם בכלל, לפני ואחרי.
בכל אופן, בסיפורים, כמו שאני סיפרתי, אני השתדלתי לשמור עליהם פחות או יותר כמו שהם מסופרים בספר. הדבר העיקרי ששיניתי זה את הסדר שלהם. כי בשלוש הממלכות, הסיפור עם המבצר הריק? כלומר, ג'וגה ליאנג יושב ומנגן? זה למעשה קורה קודם. לפני המפגשים האחרים שלהם. פשוט זה לא נשמע לי הגיוני מבחינה דרמטית. אתה לא עושה את הקטע הכי טוב בהתחלה! אתה צריך להתקדם לזה. גם לספר סיפורים יש חוקים.
אהמ… אם כבר, גם יש, יש חור בעלילה שנורא מציק לי. כלומר, עכשיו הוא יציק גם לכם. ג'וגה ליאנג הוא בן אדם שמסתמך הרבה על אש, כן? יש לו הרבה טקטיקות שקשורות לחצים בוערים. אבל הוא ממש מסתמך על זה שהיריבים שלו לא שמעו על זה אף פעם. משום שכל הקטע הזה של לשאול חצים של האויב עם ספינות עם קש? אם היו יורים עליהם חץ אחד בוער… אה… התוכנית הזאת הייתה נראית הרבה פחות חכמה, נגיד את זה ככה.
חוץ מזה, אם מעניין אתכם איך הסיפור למעשה נגמר, מה קרה בסוף, אז גם בזה… אפשר להגיד שזה קצת מאכזב. כי מה שקרה בסוף זה שג'וגה ליאנג מת… ממחלה. זהו. זה יהיה כאילו בתחילת הספר האחרון של "משחקי הכס", ג'ון סנואו חטף שפעת ומת. איזה מן סיום זה? [צוחק]
מה שכן, יש עוד סיפור נחמד על איך ג'וגה ליאנג המשיך לטמון מלכודות ולהערים על אנשים אחרי שהוא מת. הוא השאיר הוראות שאחרי שהוא ימות, לשים בובת עץ בתוך אפיריון, ולהלביש אותה בגלימות לבנות ולשים לה מניפה ביד. אז הצבא שלו סוחב ככה את הבובה הזאת, ואז אחד הקצינים של סה-מה יי ששמע על זה שג'וגה ליאנג מת, אז הוא מגיע עם הצבא למחוץ אותם, רואה את הכיסא עם בן אדם עם מניפה ביד, ועושה "אוי לא! זה ג'וגה ליאנג! הוא שוב עבד עלינו! הוא לא באמת מת! אה!!!" ואז הוא בורח. וככה גם מעבר לקבר, ג'וגה ליאנג ממשיך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב. [צוחק]
בכל מקרה, זאת התשובה.
[מנגינת רקע]
את כל הפרקים אתם יכולים למצוא באתר ranlevi.com/theanswer או בכל אפליקציית פודקאסטים. עדכונים אחרים ומידע על הרצאות שלי אפשר למצוא בעמוד פייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".
עורך הסאונד - [במבטא סיני] בי-נון גיא.
ייעוץ ותמיכה מורלית - [במבטא סיני] שם טוב אביב, שזה דרך אגב בסינית [במבטא סיני] נא-לי שין-טיאן-האו, בערך.
עורך ראשי - [במבטא סיני] לה-וי רן.
מנהל עסקי - [במבטא סיני] טי-מור דני.
ואני דורון פישלר.
ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments