אם, כמו שתמיד סיפרו לנו, אסטרואיד ענק הרג את כל הדינוזאורים - איך זה שהוא לא הרג את היונקים? ומה בעצם הפריע לדינוזאורים בצד השני של כדור הארץ? הסיפור המרגיע והשלו על היום האחרון של הדינוזאורים בכדור הארץ.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/04/2024.
[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".
[מוזיקת פתיחה]
אהלן, אני דורון פישלר, זאת "התשובה".
אם אתם חדשים פה, אז… היי! זה פודקאסט שבו אני בדרך כלל עונה על שאלות, חוץ מבמקרים שבהם אני נסחף ומדבר על אנציקלופדיות במשך שעתיים. יש טופס ב-doronfishler.com שבו אתם יכולים לשלוח לי שאלות, ויש שם כבר הרבה מאוד שאלות. ואני משתדל למצוא שאלות מעניינות, ושאלות שחוזרות הרבה פעמים, שהרבה אנשים שואלים.
שאלות כמו זאת - 'הגורה של וויסקי החתול' שואלת "למה מה שלא היה שהרג את הדינוזאורים, לא הרג את האב הקדמון שלנו ושל השימפנזים, או של החתולים, או של הכלבים?", ו'דורון פישלר מיקום C137' שאל "איך החיים שרדו את מטאור הדינוזאורים? הוא לא היה אמור להשמיד את הכל?" ו'אתה צופה באנימה?' שאל "אם הדינוזאורים נכחדו מפגיעת מטאוריט, למה היונקים לא נהרגו ממנו?" ובן שאל… בן?! איזה מין שם זה בן? איזה מוזר. הוא שאל "ממה הדינוזאורים באמת נכחדו? ואם הם נכחדו, איך עדיין יש חיים על כדור הארץ?". והגיעו עוד הרבה שאלות על הנושא הזה.
אהמ… מה שמעניין, מעט מאוד אנשים שאלו "מה הכחיד את הדינוזאורים", כי כולם יודעים. נדמה לי שבימינו כולם יודעים שאסטרואיד הרג את הדינוזאורים, נכון? זה מן ידע כללי כזה? כלומר, גם בגן, בציורים של דינוזאורים, אז תמיד מציירים איזשהו אסטרואיד וכאלה דברים?
אבל האמת שאיך בדיוק זה קרה, את זה אנשים לא כל כך יודעים. כי גם לי זה נשמע [צוחק] מפוקפק. כאילו, נפל אסטרואיד בצד אחד של כדור הארץ, למה הדינוזאורים בצד השני של כדור הארץ מתו?
אז רציתי לבדוק את זה קצת יותר לעומק. כלומר, לא האם אסטרואיד הרג את הדינוזאורים, אלא איך ולמה. אז [נאנח] אני אדבר על זה, אבל, אבל שנייה, דבר אחד לפני שמתחילים: אני הולך לדבר על דברים קצת אינטנסיביים בפרק הזה. הכחדה המונית, אש מהשמיים. אלה עניינים לא כל כך נעימים, נכון שאף בן אדם לא נפגע בתהליך הזה, דינוזאורים כן, הרבה, אבל עדיין, אלה עניינים מלחיצים. ואני לא רוצה לעשות לכם לא נעים. אני לא בקטע כזה. כולנו בלחץ גם ככה.
אז קודם כל, בשביל להירגע…
[מוזיקה רגועה, ציוץ ציפורים, מדבר בקול רגוע ושקט]
תחשבו שאתם הולכים ביער קריר ונעים. אביב עכשיו. אתמול ירד קצת גשם, אבל עכשיו נעים בחוץ. האוויר צלול וכל העצים בירוק. לאוויר יש ריח של טריות. יש עשב שמכסה את הקרקע מתחתיכם, יש פרחים צהובים ולבנים, שאת שמם אתם לא מכירים. מדי פעם אתם רואים פטריות מבצבצות. קרני שמש חודרות בין הצמרות, אבל אתם בצל. טיפ טיפה קריר, אבל לא ברמה כזאת שצריך סוודר. ציפורים וחרקים מרחפים מסביבכם, ונראה שגם הם לא ממהרים לשום מקום.
[חוזר לדבר רגיל] ההרגשה הזאת… תשמרו אותה. אתם תצטרכו אותה להמשך.
זאת "התשובה". תיכף נתחיל.
[חסות]
[מוזיקת רקע]
כידוע, פעם היו דינוזאורים. הרבה דינוזאורים, והרבה מאוד סוגים של דינוזאורים. חלק קטנים וחלק גדולים, חלק… ממש ממש גדולים. חלק הולכים על שתי רגליים, חלק על ארבע, חלק עם נוצות, חלק לא. חלק חיים בים וחלק על היבשה, וישנם הפטרוזאורים, אלה שעפים… אתם יודעים את כל זה.
עוד דבר שידוע הוא שהיום… אין דינוזאורים. אבל איך בעצם אנחנו יודעים את כל זה? אני אעשה ממש בקיצור - א' ב' של מאובנים. בתוך האדמה אתם יכולים למצוא לפעמים מאובנים, עצמות של יצורים שחיו ממש ממש מזמן, והפכו לאבן. חלקם מאוד גדולים, הדינוזאורים.
עכשיו, יש תהליך שנקרא תיארוך רדיומטרי, שאני לא אכנס עכשיו לאיך זה עובד, אבל בעזרתו אפשר לדעת מה הגיל של מאובנים. לא בדיוק של יום בשבוע, אבל בדיוק של מיליוני שנים.
כלומר, אם אתם מוצאים מאובן של חיה, אתם יכולים לדעת לפני כמה זמן בערך היא הייתה בחיים, אם זה היה לפני 50 או 70 או 270 מיליון שנה. זה לא אותו דבר. כולם היו מזמן, אבל זה עדיין לא אותו דבר. לפי זה אנחנו יכולים למקם את החיות על ציר הזמן, ולדעת מתי היו חיות מכל סוג. ולפי זה אנחנו יודעים שדינוזאורים לא היו בעולם רק לפני הרבה הרבה זמן, אלא במשך הרבה הרבה זמן.
כי יש עצמות של דינוזאורים בנות 200 מיליון שנה, ויש עצמות של דינוזאורים בנות 100 מיליון שנה, אלה הפרש של מאה מיליון שנים, שלאורך כל הזמן הזה היו דינוזאורים בעולם! וגם מאוחר יותר. יש דינוזאורים מלפני 70 מיליון שנה, ו-69 מיליון שנה, ו-68, ו-67, ו-66 מיליון שנה. [מוזיקה נפסקת בפתאומיות] וזהו. עד הנקודה הזאת יש דינוזאורים, אחרי זה לא.
[מוזיקת רקע]
הדינוזאורים לא היו הדבר היחיד בעולם אז, כן? היו, כרגיל, גם הרבה סוגים אחרים של חיות ושל צמחים שלא קיימים היום. היו הרבה סוגים של חרקים, של חיות ים, של עצים, של יצורים חד-תאיים, וגם של יונקים. דברים שהם הרבה יותר דומים לחיות שתראו מסתובבות בעולם היום, אבל לא בדיוק. הם לא נראו בדיוק אותו דבר. למשל, הייתם יכולים למצוא שם את הרפנומאמוס, שזה דבר שנראה בערך כמו עכבר, אבל בגודל של כלב קטן. הוא לא דינוזאור, הוא יונק. אבל גם הוא לא קיים היום.
כי גם הם וגם הצמחים וגם הכל, רובם נעלמים בערך באותה נקודה, לפני 66 מיליון שנה.
אם הייתם מציירים גרף של מספר סוגי היצורים החיים בעולם, אז בנקודה הזאת הגרף הזה פתאום, בוף, מתרסק למטה. שלושה רבעים מכל סוגי בעלי החיים פשוט נעלמים בנקודה המסוימת הזאת.
כלומר, משהו קרה לפני 66 מיליון שנים, אפשר להניח משהו לא נחמד, שהרג את רוב היצורים החיים בעולם.
לאירוע כזה, שבו נכחדו המונים של בעלי חיים, קוראים אירוע הכחדה המונית. שזה הגיוני, זה היה מאוד מוזר אם היו קוראים לו קרנבל המטקות. והוא לא היחיד. זאת לא הפעם היחידה שבה אפשר לראות את הגרף הזה של מספר סוגי בעלי החיים בעולם צונח בחדות.
לאורך 500 מיליון השנים האחרונות, הגרף הזה, הוא לפעמים עולה, לפעמים יורד, אבל יש חמש נקודות שבהן הוא צונח בבת אחת. כלומר, היו חמישה אירועי הכחדה עצומים, שבכל אחד מהם חלק עצום של בעלי החיים שהיו בעולם, מתו בבת אחת. וזה שאנחנו מדברים עליו כאן? זה שבו מתו הדינוזאורים? הוא אפילו לא הכי גדול מביניהם.
לפני 252 מיליון שנה, שזה לפני, לפני שהיו דינוזאורים בכלל, הכחדת פרם-טריאס, זה שם לא מרשים, קוראים לזה גם "המוות הגדול", שזה שם יותר הולם. אמרנו, לא היו דינוזאורים, היו הרבה סוגים של חיות אחרות, וצמחים. אבל אז… קרה דבר. ואיפשהו באזור של 90%, חלק מההערכות אומרות 96%, מסוגי בעלי החיים והצמחים בעולם נכחדו. כלומר, כמעט כולם. זה היה די קרוב פשוט למחוק את החיים מכדור הארץ!
ולקח מיליוני שנים אחר כך, עד שהחיים… הם לא חזרו למסלולם, כי הם לא, החיות שהיו שם קודם נעלמו לנצח, אבל מעט השרידים התחילו שוב להתרבות ולשגשג ולמלא את העולם. אז זה היה אירוע שלידו הכחדת הדינוזאורים היא משהו קטן יחסית.
למה זה קרה? אז זהו, שאנחנו לא יודעים. [צוחק] אנחנו יודעים שהיה שינוי אקלים קיצוני, יותר ממה שקורה היום. הטמפרטורה עלתה בשש מעלות תוך זמן קצר, מי הים נהיו חומציים יותר, העולם להט, רוב החיות לא הצליחו להתרגל לזה בזמן, ומתו. אבל למה זה קרה?
מאוד קשה להיות בטוחים בעסק הזה, כי, זה… זה היה ממש ממש ממש מזמן.
התיאוריות המקובלות היום מדברות על סוג של פעילות געשית ענקית. כלומר, הרבה אנשים חושבים שזה בגלל לא משהו שנפל מהחלל, אלא להיפך, משהו שהגיע מתוך האדמה. הרבה מאוד לבה עלתה על פני השטח, הרבה יותר מבהר געש ממוצע, [צוחק] כלומר, זה מדינות מכוסות בלבה, וזה פלט הרבה הרבה הרבה גזי חממה לאטמוספרה, בערך כמו שבני האדם עושים היום, רק יותר. הרבה יותר. וזה גרם להתחממות גלובלית. שוב, כמו היום, רק יותר!
אבל בדיוק מה קרה, ולמה זה קרה, זה דבר שעדיין חוקרים ומתווכחים לגביו, ועדיין, מאוד מאוד קשה להיות בטוחים, ולא בטוח שאנחנו נדע אי פעם ממש בוודאות, כי מה לעשות, זה היה מזמן. וזה לא ש… אם מישהו עולה על הפתרון הנכון, אז פתאום שומעים, דינג דינג דינג דינג, נכון! זכית! כי אנחנו לא יודעים. אז אפילו אם מציעים את הפתרון הנכון, אנחנו עדיין לא יודעים שהוא נכון.
במשך רוב המאה ה-20, זה היה המצב גם בקשר להכחדה של הדינוזאורים. ידעו שפעם היו דינוזאורים, ידעו שהיום אין, אבל מה בדיוק גרם למעבר ממצב א' למצב ב', את זה אנשים לא ידעו.
אבל אז…
[מוזיקת רקע]
בסוף שנות ה-70 היה צוות של אבא ובן שבילו זמן איכות יחד. האבא היה לואיס אלוורז, פיזיקאי שכבר זכה בפרס נובל. הבן שלו היה וולטר אלוורז, שכנראה בייש את המשפחה בזה שבמקום להיות פיזיקאי, הוא נהיה גיאולוג.
וולטר, הבן, הוא היה באתר חפירות באיטליה, וחקר שכבות עתיקות בנות הרבה מיליוני שנים של סלעים, הוא לא חקר דינוזאורים, לא היו בנקודה המסוימת הזאת. הוא התעניין במאובנים של יצורים מיקרוסקופיים. והוא שם לב ש… בין השכבה של הסלע שבה היו שרידים של הרבה יצורים חיים, לבין השכבה שבה לא היו, היה קו. מילולית. כלומר, כשמסתכלים על חתך של סלע, יש קו אפור בין השכבה העתיקה לבין השכבה הגם כן עתיקה אבל טיפ טיפה פחות. יש שכבה דקה של סוג של חימר, שמפרידה ביניהם.
אז הוא שיתף בזה את אבא שלו, הפיזיקאי, שגייס עוד כמה מומחים לנושא, והם בדקו את השכבה הדקה הזאת, ממה היא עשויה. הם מצאו בה כל מיני חומרים, אבל בין השאר, הם גילו בה יחסית הרבה אירידיום.
אירידיום זה סוג של מתכת, ואם אתם לא מכירים אותה ואין לכם שום מזלג מאירידיום, זה בסדר, זה סביר, [צוחק] כי פשוט אין הרבה אירידיום. זאת מתכת שכמעט לא קיימת בכדור הארץ.
אבל אתם יודעים איפה יש הרבה אירידיום? בחלל. בדברים שבאים מהחלל, במטאוריטים אפשר למצוא כמויות גדולות של אירידיום.
אז אם מסתכלים על הסיפור ששכבות הסלע האלה באיטליה מספרות, יש חיים - אירידיום - אין חיים.
כלומר משהו בא מהחלל, והרג את מה שהיה שם.
נראה לי שאתם קצת במתח, אז בואו נעצור שנייה.
[מוזיקה רגועה, ציוץ ציפורים, מדבר בקול רגוע ושקט]
אנחנו שוב ביער, מטיילים. טיפות קטנות של מים מהגשם של הבוקר תלויות על העלים הירוקים. הנה ציפור, נחתה פה על הענף, ממש לידי.
[חוזר לדבר רגיל] אוקיי, בואו נחזור.
זה לא הכל אבל. זה נהיה יותר מעניין.
[מוזיקת רקע]
חוקר אחר שהיה בספרד קרא על הממצא הזה מאיטליה, וגם אצלו היה קו כזה שמפריד בין התקופות, אז הוא שלח דגימות ממנו לבדיקה, וגילה… שגם שם, בשכבה הזאת היה המון אירידיום. ואז בניו מקסיקו, שזה אפילו לא קרוב לאיטליה, גם שם גילו פס כזה עם אירידיום. וגם בניו זילנד גילו את אותו הדבר, ולמעשה הגיעו תוצאות מעוד ועוד מקומות ברחבי העולם, שגילו שבכל מקום יש את השכבה הזאת! אז זה לא דבר שקרה באיטליה, זה דבר שקרה בכל העולם. יש חיים - יש משהו מהחלל - אין חיים.
אז ב-1980 האלוורזים פרסמו את המחקר שלהם, שאומר בגדול, 'חבר'ה, זה היה אסטרואיד'. הדבר שגרם לכל הדינוזאורים ורוב החיים האחרים למות בכדור הארץ באותו זמן, זה היה דבר גדול מהחלל. זה אסטרואיד! וכמובן, רוב הגיאולוגים והממסד המדעי אמרו להם… 'לכו לישון, אתם מדברים שטויות'. הרעיון הזה ממש לא התקבל בברכה בהתחלה.
קודם כל, זה היה רעיון רדיקלי לזמנו, אבל אני חושב ש… אחת הסיבות שאנשים לא קיבלו את זה היא שבמחקר, בגיאולוגיה ובביולוגיה, [צוחק] שום דבר לא קורה מהר. דברים משתנים כל הזמן, אבל כשאני אומר שדברים משתנים, אני מתכוון שהם משתנים לאורך מיליוני שנים. יבשות זזות בסנטימטר לשנה. חיה אחת משתנה לחיה אחרת לאורך מיליון שנה. אלה תהליכים ארוכים.
אז, אם אני אומר שנגיד לפני 66 מיליון שנים היו דינוזאורים, ולפני 65 מיליון לא היו, עדיין יש מיליון שנים באמצע, והמאובנים לא מגיעים עם תאריך מדויק עליהם. אז יכול להיות שהדינוזאורים נעלמו תוך רק 100 שנה, או תוך אלף, או תוך 100 אלף שנה, בסטנדרטים של גיאולוגיה זה עדיין נחשב ל"וואו, הם נעלמו בבת אחת".
ופתאום באו שני האלה, האבא והבן, ואומרים שהסיבה לזה שכולם מתו? זה דבר שקרה תוך יום! ביום אחד. בשעה אחת הגיע דבר אחד, בומס, זהו, אין יותר. זה… זה לא נשמע מקובל בכלל.
והיו עוד סיבות לפקפק בזה. אסטרואיד כזה שיגיע מהחלל, ישאיר אחריו סימנים! הוא הרי לא נחת בכל העולם בו זמנית, נכון? הוא נחת באיזשהו מקום. איפה המכתש?! למה לא רואים את המכתש?
ואז מצאו את המכתש.
העניין הוא שהעולם לא נראה היום כמו שהוא נראה לפני 65 מיליון שנה, המפה של העולם השתנתה. היבשות קצת זזו, דברים השתנו, לכן את המכתש הזה אי אפשר לראות היום בעין, או על המפה, אבל הוא שם. הוא פשוט קבור. בצורת הסלעים שמתחת לאדמה ומתחת לים, אפשר לראות את זה. זה מכתש בקוטר של 200 קילומטר, ובעומק של 20 קילומטר! אז משהו גדול נפל שם. ולפי התיארוך של הסלעים משם, זה מתאים בדיוק לתזמון של ההכחדה הגדולה.
המכתש נמצא בקצה של מקסיקו, על חצי האי יוקטן. צריך להגיד, מפרץ מקסיקו עצמו הוא עגול כזה, אבל זה לא שהמפרץ עצמו הוא המכתש. לא, המכתש מתחבא.
אז זה נשמע יותר אמין, ואז הגיעו עוד ועוד רמזים, שבהדרגה שכנעו את כולם. זה לקח זמן, אבל היום כמעט כל החוקרים מסכימים שכן, הדבר שהרג את הדינוזאורים היה אסטרואיד.
לאורך השנים הצטברו יותר ויותר עדויות, ככה שהתמונה בקשר למה שקרה שם בדיוק היא יותר ברורה. כן, זה קרה לפני הרבה זמן, אבל זה היה אירוע משמעותי, ואנחנו לא יודעים הכל לגבי מה שקרה שם, אבל יש לנו הרבה יותר מושג. אז זה היה בערך ככה:
[מוזיקת רקע]
לפני 66 מיליון שנה הדינוזאורים התדנזרו להם כהרגלם, ניקו לעצמם את הנוצות, אכלו אחד את השני, עשו את כל מה שדינוזאורים עשו במאה ומשהו מיליון השנים הקודמות. דבר אחד שהם לא עשו, זה עסקו בפיתוח של תוכנית הגנה נגד אסטרואידים. וחבל. זאת הייתה טעות. ככל הידוע לנו, הדינוזאורים לא התעניינו באסטרונומיה בכלל, ככה שהם לא ראו את זה בכלל בא.
יום אחד מתקרב לכדור הארץ סלע גדול. גדול במובן של בגודל של עשרה קילומטר לפחות. כלומר, תחשבו על האוורסט, תגדילו בשקל תשעים, תוסיפו 17% מס, 15% טיפ - זה. זה הדבר שנופל מהשמיים איפשהו ליד החוף של מקסיקו.
אבל המילה "נופל" לא באמת מתאימה פה, כי הוא לא נפל. זה לא רק עניין הגודל, זה עניין המהירות. גם דברים מאוד קטנים יכולים לגרום נזק אם הם זזים מהר מאוד. כדורים של אקדח, הם לא גדולים, הם פשוט זזים מאוד מאוד מהר, זה מה שהופך אותם ללא טובים לבריאות. האסטרואיד פגע בכדור הארץ במהירות של באזור 70 קילומטר לשעה. עכשיו, כשאתם מתנגשים בהר, ב-70 קילומטר לשעה, כדאי שתהיה לכם חגורת בטיחות. [מוזיקת רקע מסתיימת בפתאומיות]
רגע, שנייה, שנייה, סליחה, יש פה טעות. אהמ… [צוחק] 70 אלף קילומטר בשעה!
[מוזיקת רוק כבד ברקע]
שזה דומה למהירות של כדור של אקדח. כלומר, הוא לא נפל, כמו שאם אני יורה באקדח לכיוון הרצפה, זה לא נכון להגיד שהכדור נפל מהאקדח, הוא נורה. כלומר, מה שקרה זה בערך מה שקורה כשיורים את האוורסט מתוך רובה! זה הרבה.
הוא הגיע מהחלל אל הקרקע תוך שניות, ועדיין הרבה דברים קרו עוד לפני שהוא אפילו פגע ברצפה.
כשאתם משפשפים ידיים אחת בשנייה במהירות, הן מתחממות, אתם יכולים להרגיש את החום. מקדח שקודחים בו בקיר, נהיה חם. חיכוך עושה דברים חמים.
האסטרואידים שנופלים לכדור הארץ, בדרך כלל נשרפים בדרך מהחום שנוצר מהחיכוך באטמוספירה. עכשיו, כשיש לנו פה את האוורסט שנכנס לאטמוספירה, במהירות של כדור אקדח, זה עושה הרבה חום. זה משחרר את אותה כמות אנרגיה כמו עשר פצצות אטום. [מוזיקת רקע מסתיימת בפתאומיות]
לא, רגע, סליחה, יש לי פה עוד טעות. אהמ… עשרה מיליארד פצצות אטום!
[מוזיקת רוק כבד ברקע]
זה אומר שבטווח של 1,500 קילומטר מסביב, החום עלה, בתוך שנייה אחת, לכמה עשרות אלפי מעלות. כלומר, האזור הזה במקסיקו הוא לרגע אחד חם יותר מהשמש!
כל דבר שנמצא בתוך הטווח הזה, לא משנה מה, לא הייתי אומר עולה באש, כי זה לא ממש מדויק, הוא הופך לפלזמה. זאת אומרת, הוא מפסיק להתקיים. החלקיקים והאלקטרונים מפסיקים פשוט להיקשר אחד לשני! הוא פשוט נעלם! דינוזאורים שהיו במקרה באזור הזה לא הספיקו אפילו להגיד, "תגידו, זה נדמה לי או שקצת ח…" [טראח] לפני שהם התאדו.
הדבר הבא שקורה זה ההדף. ההר הזה שנכנס לכדור הארץ? הוא יוצר גל הדף, מה שאפשר להגדיר כרוח, רק שזאת רוח של אלף קמ"ש. זה אומר שבמרחק של אלפי קילומטרים משם, מה שלא נשרף, עף. עצים, כל העצים, נתלשים מהאדמה כמו חלקיקי אבק, דינוזאורים ששוקלים שישים טון מגלים שהם דינוזאורים מעופפים פתאום! סלעים עפים! שום דבר…
רגע, חכו שנייה.
[מוזיקה רגועה, ציוץ ציפורים, מדבר בקול רגוע ושקט]
קריר פה ביער. הרוח בענפים עושה רחש נעים. אין סיבה למהר.
[חוזר לדבר רגיל] אוקיי, בואו נחזור.
כל מה שדיברנו עליו עכשיו זה דברים שקרו לפני שהאסטרואיד פגע בכדור הארץ בכלל. רק מזה שהוא נכנס לאטמוספירה.
הדבר הבא שקורה, וזה החלק המשמעותי, זה הפְּלוּפְּס.
[מוזיקת רוק כבד ברקע]
כשאתם זורקים אבן קטנה למים, אתם מקבלים פלופס.
האסטרואיד נפל לים, אבל זה לא משנה בכלל. זה לא, זה באמת לא משנה הרבה, כי לא היו שם מים כשהוא נחת. בחום שנוצר כשהאסטרואיד נכנס לאטמוספירה, הים שמתחתיו נעלם. כשהוא פגע בקרקעית הים, היא הייתה יבשה לגמרי.
אבל לא זה העניין. העניין הוא שרמת החום הזאת ממיסה גם את הקרקע. מיידית. כלומר, האדמה, הסלעים שבהם האסטרואיד פגע, התנהגו כמו מים. כמו שלולית שזורקים לתוכה משהו, יש פלופס ויש שפריץ.
אם אתם מסתכלים בהילוך מאוד מאוד איטי על מה שקורה כשמפילים אבן קטנה למים, אז אתם תראו שלרגע אחד נוצר בור במים, [סאונד של עצם פוגע במים] ואז יש שפריץ לצדדים, הרבה טיפות קטנות שעפות לכל הכיוונים, ואז רגע אחר כך, באמצע השפריץ הזה, צומח עמוד של מים, שעולה למעלה לכיוון האבן שזרקתם פנימה, ומיד נופל.
זה בדיוק מה שקרה.
רק שכאן המים הם הסלעים, הם קליפת כדור הארץ, הם הקרקע שמתחת לרגליים שלנו, שפתאום מתנהגת כמו שלולית, וקנה המידה הוא של קילומטרים.
תוך שניות מהרגע שבו האסטרואיד פגע בקרקע, [סאונד של התרסקות חזקה] נוצר שם בור בעומק של 20 קילומטר! הרבה יותר עמוק מים המלח, משקע מריאנה, מכל דבר [צוחק] שקיים בעולם. אבל מיד אחר כך הוא התחיל להתמלא חזרה, ובאותו מקום התחיל לצמוח הר. שלוש דקות אחרי הפגיעה, היה באותו מקום הר שמגמד את האוורסט. זה אולי ההר הכי גדול שהיה בכדור הארץ אי פעם, ומיד התמוטט חזרה. [סאונד של מפולת] ובאותו זמן, השפריץ. הטיפות של המים שמותזות לכל הכיוונים? גם כאן זה קרה, רק שכאן המים הם חתיכת קרקע בגודל של מדינה לא קטנה, שנקרעה לגזרים ועפה לכל הכיוונים! בטריליוני פיסות! יש חתיכות זעירות, יש חתיכות בגודל של בניינים, ויש אולי כאלה בגודל של קילומטרים. הן כולם עפות למעלה, לכל הכיוונים, לגובה של עשרות קילומטרים, יוצאות מהאטמוספירה.
עכשיו, לא רק האדמה מתנהגת כמו מים, גם המים מתנהגים כמו מים. זה אומר שהאוקיינוס האטלנטי, החלק שלו שלא התאדה באותו רגע, עף לצדדים. אתם יכולים לקרוא לזה צונאמי, רק שבדרך כלל כשמדברים על צונאמי, אז מדברים על "וואו, גלים בגובה של 30 מטר", כאן אנחנו מדברים על גלים בגובה של קילומטר! זה אומר שחלקים ענקיים של צפון אמריקה, אחרי שהם נשרפו, הם מוצפים. דינוזאורים שרגע קודם עמדו 50 קילומטר מהחוף, וליחכו עלים, מוצאים את עצמם שוחים, והם לא יודעים לשחות.
זה לא נעים כל העסק הזה! אי אפשר לדעת כמה דינוזאורים מתו תוך דקות, זה היה הרבה!
[מוזיקה רגועה, ציוץ ציפורים, מדבר בקול רגוע ושקט]
האוויר צלול וכל העצים בירוק. קרני שמש חודרות בין הצמרות, אבל אתם בצל.
[חוזר לדבר רגיל] אבל זה לא היה כולם. כי בכל זאת, זה אירוע מקומי. כלומר, כן, הדינוזאורים במה שהיום הוא מקסיקו, הם מתו. מהרבה סיבות שונות. להיות בצפון אמריקה באופן כללי באותו הזמן לא היה מומלץ בכלל. אבל הייתה דרך אחת קלה מאוד להינצל מהאסון הזה, שזה לא להיות באמריקה. ככל שהוא ענק, למה שהוא יזיז לדינוזאורים שנמצאים באותו זמן באוסטרליה? או בסיביר? בצד ההפוך של כדור הארץ. הם הרגישו את זה, כן? כי פגיעה כזאת גרמה לרעידת אדמה עצומה בכל העולם, אבל גם זה לא דבר שהורג את כולם. אז הרבה דינוזאורים מתו, אין ספק. איך מכאן הגענו לזה שכולם מתו?
אז זהו… שעכשיו מתחיל החלק הגרוע.
[מוזיקת רקע]
השפריץ, המיליוני טונות של אדמה וסלעים שעפו החוצה כשהאסטרואיד פגע? הם חזרו. רובם. חלק קטן מהם לא חזרו. חלק פשוט עפו מכדור הארץ כמו טיל ולא חזרו לעולם. איפשהו במערכת השמש יש אסטרואידים שמסתובבים, שהיו פעם חתיכה מכדור הארץ, אולי עם דינוזאור עליה. [צוחק] אבל רובן… טיפות מים שעפות משפריץ עפות לרגע ונופלות. וזה מה שקרה גם כאן. כל הסלעים האלה עשו קשת חיננית, גבוה גבוה מעל האטמוספירה, ואז חזרו. [סאונד של עצם גדול עף במהירות] וכל אחד מהם חוזר כמו אסטרואיד בפני עצמו. חלק קטנים, חלק ענקיים. חלק כאלה שבנסיבות אחרות היו יכולים להיחשב לאירוע ממש גדול. כלומר, זה לא אסטרואיד אחד שפגע בכדור הארץ. זה מיליוני, או טריליוני אסטרואידים שנופלים על שטח עצום מכדור הארץ. ביחד הם מסה הרבה הרבה יותר גדולה מהאסטרואיד המקורי בעצמו.
והחום שיצר האסטרואיד הראשון? זו הייתה רק ההתחלה. כי עכשיו יש מיליוני אסטרואידים אחרים שנופלים במרחק של מאות או אלפי קילומטרים משם, בכל העולם. כל אחד מהם נכנס לאטמוספירה ומחמם אותה. כל זה ביחד יוצר עומס חום על האטמוספירה, זו הייתה התחממות גלובלית באקסטרים! לא הרבה זמן, כי מטר המטאורים הגלובלי הזה היה קצר, וגם לא אותו חום כמו שהאסטרואיד הראשון יצר, אבל ברוב הסטנדרטים, במשך הזמן הקצר הזה, היה חם. ראיתי כל מיני הערכות לגבי לאיזה טמפרטורות בדיוק זה הגיע וכמה זמן זה נמשך, אבל יש הסכמה שלמשך כמה דקות האוויר בכל העולם הפך לתנור. ויותר מתנור במובן של יולי באילת, תנור במובן של חממו מראש תנור ל-200 מעלות, זה. טמפרטורות כמו שאתם מוצאים בתוך תנור אפייה, זה הייתה הטמפרטורה בכל העולם! [קריאה חלשה ברקע: אוי אוי אוי!] זה אומר שכל דבר בעולם שהיה יכול להישרף - נשרף. וזה אומר שהדינוזאורים, לא משנה אם הם היו קרובים או רחוקים מאתר ההתרסקות של האסטרואיד, בושלו. כי כמה דקות בתנור, זה מספיק כדי להרוג כל דבר כמעט.
עכשיו, גם כאן יש דרך ברורה לשרוד את כל זה. מה עושים כשמאוד חם? עושים אחד משני דברים: או נשארים בפנים, או הולכים לים.
היצורים ששרדו את גל החום הענק הזה היו אלה שהיו מתחת לים, או מתחת לאדמה.
בים הייתם צריכים להיות עמוק, כי הדגים שהיו קרוב לפני השטח, הם בושלו גם, הם בושלו במים, כן, בהחלט. אז המים רתחו. אבל מי שהיה עמוק יותר, היה בסדר. ומתחת לאדמה? יצורים שמתחפרים, שנמצאים בתוך מחילות או במערות עמוקות? הם היו בסדר גמור.
עכשיו, טירנוזאורוס רקס לא יכול להתחפר במחילה. זה… לא מסוג הדברים שהוא עושה. אותו דבר לגבי ברונטוזאורוס או סטגוזאורוס, או כל היתר, דינוזאורים גדולים לא יודעים להתחפר במחילות. אבל חיות קטנות? עכברים? מכרסמים קטנים? זה בדיוק מה שהם עושים. הם מבלים את רוב הזמן מתחת לאדמה. אז בזמן שרוב הדינוזאורים הגדולים בושלו היטב, היו חיות קטנות שהתחבאו ועברו את זה בסדר. עדיין קשה לי להאמין שכל הדינוזאורים הגדולים פשוט תוך דקות נעלמו. בטח היו כמה טי-רקסים שהיו באותו זמן בסיור במערה. או אולי הם היו בקוטב. אולי בקוטב היה קצת פחות חם מאשר בשאר… בטח היו כמה כאלה ששרדו. אבל זה עוד לא נגמר.
העובדה שחצי יבשת הפכה עכשיו לאבק והאבק הזה עלה לאטמוספירה, שלא להזכיר עשן מהעובדה שכל היערות בעולם נשרפו עכשיו! כל זה מצפה את האטמוספירה בשכבה כהה. ייקח שנים עד שכל החומר הזה ישקע, ובינתיים - חושך. כדור הארץ בחושך. אור השמש לא מגיע לפני השטח. ולכן קצת אחרי שהיה מאוד מאוד חם נהיה עכשיו מאוד קר.
[מוזיקת רקע]
יכול להיות שהיו צמחים ששרדו את השריפה הגלובלית, נגיד אלה שהיו רק זרעים בתוך האדמה, אבל כשהם מבצבצים החוצה, הם מגלים… שאין שמש. ובלי אור שמש, צמחים לא שורדים. ובלי צמחים… אין מה לאכול.
אז גם אם היו דינוזאורים ששרדו את האסטרואיד והתנור, הם גילו שאין להם מה לאכול. והם גילו שהעובדה שהם גדולים, זאת בעיה. להיות גדול זאת אסטרטגיה טובה לפעמים, אף אחד לא אוכל אתכם כשאתם גדולים, אבל יצורים גדולים צריכים להזין את עצמם, הם צריכים לאכול ממש הרבה. סאורופודים, כלומר הדינוזאורים הממש ממש גדולים שנראים כמו שישה פילים מחוברים, הם היו כנראה צריכים לאכול משהו כמו טונה של צמחים ליום, ומאיפה תביאו טונה של צמחים, אם אין צמחים?! אז הם לא שרדו. אף אחד מהם. כל הסאורופודים הצמחונים, והדינוזאורים הטורפים הגדולים שאוכלים צמחונים, לא היה להם אוכל. כל הדינוזאורים האלה מתו. כולם.
היצורים הקטנים, בטח גם להם היה קשה, אבל קצת פחות, כי בכל זאת הם התמחו בלנבור ולמצוא אוכל מתחת לאדמה, איפה שעדיין נשארו דברים. והם גם צריכים פחות. אם גיגנטוזאורוס מוצא אגוז פקאן, זה לא ממש משנה לו הרבה, [צוחק] אבל אם יצור בגודל של חצי עכבר מוצא אגוז פקאן, יש לו אוכל ליום! אז המעט מאוד שנשאר הספיק בשביל לשמור יצורים קטנים בחיים. גם כאן, בטח לא את כולם, אבל אנחנו יודעים שנשארו לפחות זוג מחלק מהמינים. ובסופו של דבר כשמזג האוויר חזר למשהו שדומה לשפיות, הם גילו שמבחינות מסוימות העולם עכשיו היה יותר נוח. כי עכשיו לא היו בעולם יצורים גדולים שאוכלים אותם או דורכים עליהם. בכלל, פעם העולם היה מלא אויבים גדולים שהיה צריך לברוח מהם כל הזמן, עכשיו כלום. העולם היה, בגדול, שלהם. אז הם התרבו והתפתחו וגדלו, ולאורך מיליוני שנים אחר כך השתנו. חלק מהם גידלו ציפורניים והתחילו לרוץ מאוד מהר, חלק גידלו קרן על האף משום מה, חלק הצמיחו גפיים ארוכות יותר ולמדו לטפס על עצים וגידלו מוח גדול במיוחד. והצאצאים שלהם הרבה מאוד שנים אחר כך נהיו… קופים. ואת היתר אתם יודעים כבר.
[אות סיום]
אז מה הייתה השאלה הראשונה? למה מה שהרג את הדינוזאורים לא הרג את האב הקדמון שלנו? התשובה היא כי האב הקדמון שלנו היה באותו זמן מתחת לאדמה וקטן. כל מי שהיה מעל לאדמה ו/או גדול - מת.
אבל רגע. לא כל הדינוזאורים היו גדולים. אמרתי קודם, היו הרבה סוגים של דינוזאורים, חלק מהם גדולים, חלק מהם לא. היו גם דינוזאורים ממש קטנים. ובטח יצא שהיו איזשהם דינוזאורים שהיו מתחת לאדמה באותו זמן, מאיזושהי סיבה. למה הם לא שרדו?
[מוזיקת רקע]
הם כן. לא כל הדינוזאורים נכחדו. הגדולים נכחדו כולם, אף אחד מהם לא שרד, זה בטוח, אבל הקטנים? כמה מהם כן שרדו את האסטרואיד ואת החום ואת הקור שאחריו, וגם הם המשיכו לחיות ולהקים צאצאים ולהתפתח… הם עדיין פה.
הדינוזאורים הקטנים האלה, היו להם נוצות. הם לא ידעו לעוף, אבל בהמשך, לאורך מיליוני השנים שאחר כך, הם למדו לעוף. ואתם ראיתם היום כמה כאלה. יכול להיות שהם שילשלו לכם על האוטו. יכול להיות שחלקכם אפילו אכלתם כמה כאלה היום. [צוחק] ציפורים הם לא הצאצאים של הדינוזאורים, מבחינת המיון, מבחינת טקסונומיה מדעית, ציפורים הם דינוזאורים. הם מחלקה, הם סוג מסוים של דינוזאורים. והם עדיין פה. פחות גדולים ממה שהם היו, וגם טיפה פחות דומיננטיים, אבל… כן, הדברים האלה שמסתובבים בלולים של תרנגולות, אלה דינוזאורים. הדברים על ראש הברוש שבחצר, אלה דינוזאורים. אם ראיתם פעם חתול טורף ציפור, זה יונק שאוכל דינוזאור! שזה בדיוק ההפך [צוחק] מהמצב הסביר בעידן ההוא.
ואם אתם סופרים, מבחינה מספרית בלבד, [ציוץ ציפורים] יש יותר ציפורים בעולם מאנשים. אז אפשר להגיד שעידן הדינוזאורים לא נגמר אף פעם. אנחנו עדיין חיים בו.
זאת התשובה.
עוד שאלה - מה אם זה לא היה אסטרואיד? תיכף.
[חסות]
[מוזיקת רקע]
השאלה של מה קרה בדיוק לפני 66 מיליון שנה, היא לא שאלה קלה. והדעות לגבי זה משתנות עם הזמן. אמרתי כבר, פעם, מזמן, ההשערה שזו הייתה אשמתו של אסטרואיד, היא נחשבה למופרכת, היא נחשבה לאיזוטרית וחלשה. אבל אז מצאו עוד עדויות, והיום היא הכי מקובלת. היום הרבה מאוד אנשים חושבים ככה. עדיין יש אנשים שחושבים אחרת.
עכשיו, אני, על זה אני יכול להגיד שאני לא מוסמך בעניין, כי אני לא, אני לא חוקר. אני לא חוקר משום סוג, אני רק קורא מה אנשים אחרים שמבינים בעניין חושבים. אני יודע שיש הסברים אחרים, ו… בוא נגיד את זה ככה, אם בשנות ה-80 היה יוטיוב, והיו פודקאסטים, אז בטח התיאוריה של האסטרואיד הייתה פופולרית שם, פשוט בגלל שהיא הייתה חדשה ומוזרה ומעניינת! כאילו, 'וואו, מה שחשבתם שקרה, שהם פשוט מת… לא! בעצם יש לזה הסבר אחר ונורא מעניין' כי ב… יוצרים כאלה, שמתעסקים במדע אבל מאוד אוהבים לתת איזשהו משהו מפתיע, 'מה שאתם חושבים שקרה? זה לא ככה, מה שחשבתם עד עכשיו, אז דווקא ההפך!'.
ונדמה לי שדווקא בגלל זה, יש תיאוריה אחרת שעכשיו, כשכולם יודעים שזה היה אסטרואיד, אז דווקא עכשיו היא צוברת פופולריות, כי 'לא, זה בעצם לא מה שחשבתם, זה היה ההפך', זה עכשיו להגיד "אולי זה לא היה אסטרואיד".
אז גם בתגובות לפרק הזה יהיו כאלה שיגידו, "מה עם מדרגות דקאן?". מדרגות דקאן זה תיאוריה ש… קצת נעלמה לפני שנים, אבל בזמן האחרון קצת חזרה לאופנה. זו תיאוריה שאומרת שבכל זאת, מה שהרג את הדינוזאורים לא היה האסטרואיד… אלה היו המדרגות. [צוחק] וכשאני אומר שיש תיאוריה כזאת, אני לא מתכוון לזה שיש קומץ של קונספירטורים הזויים שלא מבינים מהחיים שלהם שאומרים את זה, כי כאלה תמיד יש, כן? זאת אומרת, תמיד אתם יכולים… אתם תמצאו אנשים באינטרנט שיגידו שזה חייזרים מאטלנטיס שהרגו את הדינוזאורים, משהו כזה. יש גם אנשים שאומרים שהעולם שטוח, או ששינוי האקלים לא באמת קורה, או שזה לא באמת בני אדם שגורמים לזה… יש המון המון אנשים בעולם, תמיד יהיה אחוז קטן מביניהם שידברו שטויות. יש קונצנזוס מדעי בנושאים האלה! ואם יש כמה אנשים שחושבים אחרת, אוקיי, שיחשבו.
אבל עם מדרגות דקאן זה לא ככה. זאת אומרת, ככל שאני מבין, זה לא תיאוריה הזויה, זה דבר שקרה.
בערך באותו זמן, כשהדינוזאורים נכחדו, היה במה שהיום הוא הודו, אזור געשי עצום.
[מוזיקת רקע]
דיברתי על זה קצת קודם, אני חושב. זה לא, זה לא הר געש, כי זה לא הר, זה שטח עצום [צוחק] וגדול עם לבה שעולה לפני השטח, והיא מאוד מאוד חמה, והיא מעלה עשן. ופחמן דו-חמצני. לאטמוספירה. הרבה. והדבר הזה נמשך עשרות אלפי שנים. וככה עולה הרבה פחמן דו-חמצני לאטמוספירה, והוא יוצר… התחממות גלובלית.
ולאט לאט האקלים משתנה, וחיות שלא מתאימות את עצמן מתות. ו… זה, זה הסבר סביר. זה, הסבר כזה הוא הדבר הכי מקובל היום להכחדה היותר גדולה, זאת שקרתה לפני 252 מיליון שנה, וגם להרבה מהאחרות… כלומר, זה בהחלט יכול להיות שזה פשוט דבר שחוזר. כשיש איזשהו משהו כזה, אז החיים לא יכולים להתמודד איתו, והרבה מהם מתים.
ואם זה נכון, אז זה לא דבר שקרה בזבנג וגמרנו. זה לא משהו שבום, הרג את כולם בבת אחת, אלא זה קרה לאורך אלפי או עשרות אלפי שנים, ועדיין, מבחינה גיאולוגית, זה זמן מאוד קצר. כשאנחנו מסתכלים על מאובנים, אז זה נראה כאילו כאן יש דינוזאורים, כאן לא, וכאילו, יש זמן נורא קצר באמצע.
אז… כן, יש אנשים שחושבים שזה תרם את התרומה העיקרית לחיסול הדינוזאורים, והאסטרואיד הרג את היתר, או שזה היה הגורם הראשי, או שזה היה גם וגם… יש ויכוחים בעניין עד היום, וכמו שאמרתי, אני לא מומחה. אל תקשיבו לדעה שלי, הדעה שלי לא משנה כלום. אני יכול רק להגיד איך זה נשמע, מאחד שקורא על זה.
[מוזיקת רקע]
לי זה נשמע כאילו שמגיע בלש לזירת הרצח, ומגלה גופה על הרצפה, ולא רחוק משם מוטל אקדח מעשן. ולקורבן יש פצע כניסה, ויש לו פצע יציאה, ובקיר מאחוריו נמצא קליע. אז הבלש אומר, "לדעתי, ירו בו". ואז מגיע חוקר מקרי מוות אחר, ובוחן את זה, ואומר, "רגע אחד, אני בחנתי את הקורבן, אני בדקתי אותו, ואני גיליתי ללא שמץ של ספק שהוא היה… חולה בשחפת".
אז אני הייתי אומר במצב כזה, "כן, אבל… ירו בו. כאילו, סחטיין על העבודה, באמת, אבל יכול להיות שאם לא היו יורים בו, הוא היה מת מהשחפת שנה מאוחר יותר, אבל הוא מת כי ירו בו!" אז חוקר ב' אומר "אולי, לעולם לא נדע, אולי זה ככה, אולי זה ככה…" [בעצבים] מה זה "לעולם לא נדע"?! ירו בו! יש פה, אנחנו רואים שירו… הוא מת כי ירו בו! איפה פה הספק?!
אז זה נראה פחות או יותר המצב, כי אף אחד לא טוען שלא היה אסטרואיד, היה אסטרואיד! ואף אחד לא טוען שזה לא היה אירוע מאוד מאוד טראומטי לכדור הארץ. לפני האסטרואיד היו דינוזאורים, אחריו לא. חוץ מהציפורים. אז מדרגות דקאן, יכול להיות שהם הורידו את מספר הדינוזאורים, אבל הם לא הורידו אותם לאפס. מה שהאסטרואיד כן עשה. אז אם אתם שואלים "מה הכחיד את הדינוזאורים", התשובה היא האסטרואיד!
זה מה שאני מבין לפחות… אז לא יודע, אולי באמת בעוד כמה שנים הקונצנזוס המדעי ישתנה לגמרי ואנחנו נצחק על הזמן שבו חשבנו שהדינוזאורים כולם מתו בגלל איזה אסטרואיד קטן, [מגחך] אולי. יכול להיות. לא נראה לי, אבל אולי.
בינתיים, ככל שאני מבין, זאת התשובה. אבל אל תאמינו לי, אני לא מבין כלום.
אם אהבתם את הפרק הזה, או אם נלחצתם מהפרק הזה, אז בטוח שאתם צריכים לשמוע את הפרק "איך להתגונן מאסטרואידים", שזה הפרק של הפודקאסט שבו אני מסביר פחות או יותר למה זה לא הולך לקרות לנו כל העסק הזה. וגם אולי תתעניינו בפרק "האם לדינוזאורים היו נוצות".
ערכה את הפרק, כמובן, שלי נוי. הרצאות שאני עושה ועוד דברים שקורים, אפשר להתעדכן בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם". בצוות רשת "עושים היסטוריה", דני טימור המנהל העסקי, אביב שם טוב סמנכ"ל תפעול, עמית חזזי מכירות, וגם הילה שמש ושלי גואטה. אני דורון פישלר, ביי.
פספוסים:
[מוזיקה רגועה, ציוץ ציפורים, מדבר בקול רגוע ושקט]
אנחנו שוב ביער, מטיילים. טיפות קטנות של מים, יש סירנות ברקע. [צוחק] מכונית משטרה מגיעה לעצור אותי… [צוחק] לא תתפסו אותי חי [צוחק] די.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה