למה בעצם אנחנו קוראים לגלידה על מקל "ארטיק" - מילה שלא נמצאת במילון? התשובה לשאלה הפשוטה הזאת היא סיפור משנות המדינה הראשונות, הכולל יריבות מרה, שחיתות, פשע, ערכה האמיתי של האות ק', והמון המון מקלות של ארטיקים
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/06/2020.
[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".
דורון: היי, יואב והמון המון אחרים שאלו אותי בזמן האחרון, המוזיקה הזאת? המוזיקה שאנחנו משמיעים בתחילת כל פרק? זה [מתנגנת מוזיקת הפתיחה], איך קוראים לה, ואיפה אפשר למצוא אותה? אז ככה, לקטע הזה יש שם, קוראים לו "היפ הופ סלאש ראפ ביט", וכתב אותו בחור מוכשר שקוראים לו דיוויד הייד, לא פירס, שיש לו SoundCloud שבו הוא מפרסם קטעים אינסטרומנטליים שהוא כותב בכל מיני סגנונות ומפרסם אותם באופן חופשי לשימוש, יש לו הרבה דברים נחמדים שם. הקטע הזה הוא לא שיר, כלומר אל תצפו שזה יתפתח, זה, זה קטע שנועד להיות לופ לרפרפ עליו, אז אין הרבה המשך לשיר מעבר למה ששמעתם.
דור קומט, עורך הסאונד הראשון של הפודקאסט, מצא את זה כשהוא חיפש מוזיקה לפרק הראשון הניסיוני שעשינו, ומאז זה פשוט… שם. אז זהו, ליוצר קוראים דיוויד הייד.
זאת "התשובה", אנחנו תיכף נתחיל.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
היי, אני דורון פישלר, זאת "התשובה". שלומית שלחה את השאלה "מה ההבדל בין קרטיב וארטיק?" וזאת שאלה טובה, האמת שגם אני מתבלבל. אז מה עושים כשלא יודעים? שואלים. אה… גיא?
גיא: כן?
דורון: הממ… מה זה ארטיק ומה זה קרטיב?
גיא: קרטיב זה ארטיק קרח, נראה לי.
דורון: קרטיב זה ארטיק… קרטיב זה הזה שעשוי מקרח?
גיא: כן.
דורון: נכון?
גיא: קרטיב וארטיק קרח זה מילים נרדפות בעצם.
דורון: אוקיי. אז ארטיק זה… ארטיק זה הדבר… ארטיק זה מילה כללית שכוללת גם את הדברים עם השוקולד וגם את הקרח?
גיא: נראה לי שכן…
דורון: אוקיי.
ש… רוב האנשים שדיברתי איתם אמרו שקרטיב זה… זה קרח, וארטיק זה הגלידה עם השוקולד מסביב. אני איכשהו כל הזמן חשבתי שזה הפוך, שארטיק זה הקרח והקרטיב זה השוקולד, אבל… זה בלבול שלי, אני כנראה היחיד. יש די הסכמה לגבי מה זה קרטיב ומה זה ארטיק.
בכל אופן, למה להסתבך? אפשר פשוט לבדוק במילון. יש לי פה במקרה את מילון אבן שושן לתלמידי בית הספר, מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, אז… [רעש דפדוף של דפים] לטענת מילון אבן שושן… אה… ארטיק… ארור, אֶרֶז, אֹרז, אָרַז, אֵרֵחַ, אֹרֵחַ, ארי, אריג… אה… הממ… כבר עברנו את ה"ארטיק". ארטיק היה אמור להיות שם! "ארטיק" אמור להיות בין "אֹרֵחַ" ל"ארי", אבל המילה הזאת לא שם.
אוקיי, אז לפי המילון המילה "ארטיק" לא קיימת. מוזר. בואו נבדוק את "קרטיב". [רעש דפדוף של דפים] קרטיב צריך להיות ב… אה… פה, בין "קרטון", שזה במקרה שתהיתם, לוח העשוי שכבות אחדות של נייר מודבקות זו על זו, ל"קרטל", איגוד של יצרנים לשם שמירה על מחירים גבוהים, כמו במשפט 'הממשלה חוקקה חוק נגד קרטלים כדי למנוע עליית מחירים'. מאוד מעניין, אבל איפה הקרטיב?! הוא היה אמור להיות כאן, בין שתי המילים האלה, אבל גם הוא לא שם. לפי אבן שושן אין ארטיק ואין קרטיב. וזה לא שהמילון הזה מאוד בררן במילים, כי ממש כמה מילים אחר כך נמצאת המילה "קריזיונר", מי שנוטה להתרגז בקלות, ואני די בטוח שהמילים ארטיק וקרטיב הם מילים יותר שימושיות ויותר לגיטימיות מהמילה קריזיונר.
אז… אוקיי, ניסיון אחרון, נחפש "שלגון", [רעש דפדוף של דפים] כי אני יודע שבעברית נכונה בעצם צריך להגיד שלגון, רק ש… הממ… אוקיי, שִלגון… שִלגון?! מה שִלגון? אני תמיד שמעתי על שָלגון. זה 'גלידה על מקל, "ארטיק"'. ארטיק עם מרכאות. יופי! אז הם מכירים בזה שהמילה ארטיק קיימת, הם רק לא נותנים לה ערך. [נאנח] אוקיי, אני אאלץ בנקודה הזאת לא להסכים עם מר אבן שושן, כן, המילה ארטיק קיימת. אם יש מילה שבערך 100% מתושבי הארץ דוברי העברית מכירים, היא נפוצה הרבה יותר מהמילה שָלגון ובטח שמהמילה שִלגון, מה שזה לא יהיה, אז זאת… זאת מילה. אז למה המילון לא מכיר בה?
ומשהו עוד יותר מוזר, למה עטיפות של ארטיקים לא מכירות בה? על עטיפה של ארטיק אף פעם לא כתוב ארטיק! כמעט אף פעם. על רובם לא יהיה כתוב לא ארטיק ולא קרטיב, מקסימום שלגון. למה? כולם מכירים את המילה ארטיק, למה לא להשתמש בה?
[מוזיקת רקע]
הממ… הניחוש שלי זה משום שזה שם של מותג. אני חושב שהרבה אנשים יודעים שארטיק זה למעשה שם של חברה. זה אחד המקרים שבהם השם של המותג, של החברה, הפך לשם של הדבר עצמו, כמו ג'יפ, או פריג'ידר, או ג'קוזי, או פלאפון, או… נסקפה. כלומר רק חברת ג'קוזי מייצרת מוצרי ג'קוזי. לטעון שיש לכם בבית ג'קוזי מתוצרת חברה אחרת, זה קצת כמו להגיד שאתם שותים קוקה קולה מתוצרת פפסי. זה לא אמור להיות נכון, אבל זאת המציאות, כי המילה ג'קוזי בעברית הפכה למילה שהמשמעות שלה היא אמבטיה שעושה בועות, ולא משנה מי ייצר אותה. אז… כן, זה נכון גם לגבי ארטיק. ארטיק זה שם של חברה.
אבל זאת ממש לא כל התשובה. כי הסיפור של "ארטיק", מתברר, הוא סיפור [מוזיקה דרמטית] על מיתוג ומסחר ויריבות מרה, פשע, שחיתות, היחסים בין חברה מסחרית ומדינה, והרבה הרבה מקלות של ארטיקים.
ו… אני צריך לדעת, כי אני בשבועות האחרונים, מהרגע שנכנסתי לסיפור הזה, העברתי ימים שלמים באתר ארכיון העיתונות של הספרייה הלאומית, בחיטוט בידיעות בעיתונים בני 50, 60 ו-80 שנה. היה כזה כיף!
אז… "ארטיק-קרטיב" - הסיפור האמיתי.
לפני הרבה זמן…
[מוזיקת רקע בסגנון שנות ה-80]
לא, יותר, יותר.
[רעשים סטטיים, מוזיקה בסגנון שנות ה-50]
עוד יותר.
[רעשים סטטיים, מוזיקה קלאסית]
לא, לא, יותר מדי, יותר מדי. תחזור קצת קדימה.
[רעשים סטטיים, מוזיקה מיושנת מתקופת קום המדינה]
אוקיי, עכשיו אנחנו פה. בשנת 1948 הוקמה מדינת היהודים. יהודים מכל התפוצות הגיעו בהמוניהם לארץ וגילו… שחם פה. וכשחם רוצים לאכול משהו קר. אז הם אכלו… גלידה!
היו קיוסקים שבהם אפשר היה לקנות גלידה, וגם ארטיק. רק שלא קראו לזה ארטיק. המילה שלגון הייתה קיימת, אבל גם היא לא ממש הייתה בשימוש נפוץ. לדבר הזה שעל מקל קראו גלידת מקלות, או המילה ההרבה יותר נפוצה, הייתה אסקימו. אסקימו כמו אסקימו לימון, זאת הייתה המילה. במשך המון שנים ככה קראו בעברית לדבר מתוק וקר על מקל. המוכרים בחוף הים צעקו "אסקימו קר! אסקימו!", ולא רק בחוף הים, דרך אגב, גם בקולנוע. [רעש של סרט קולנוע] שם מכרו את זה. לא במזנון, אלא באולם. אחד הסמלים הכי מוכרים של קולנוע באותו זמן, יותר מפופקורן, היה האיש עם הארגז, שברגע שמתחילה ההפסקה והאור נדלק, הוא קם וצועק "אסקימו קר! אסקימו! אסקימו! אסקימו קר!".
ב-1935 הופיע בעיתון "דבר" הקטע הפיוטי הזה:
[מקריין בסגנון מיושן] "והוא מתהלך בחוצות העיר לבוש לבנים כמלאך אלוהים, ופח של קסמים תלוי לו על צווארו, שבו טמון וגנוז אוצרו, וממנו פרנסתו ועיקרו. ובשיר יישא דבריו: "אסקימו קר, אסקימו טרי, אסקימו טוב, אסקימו בריא, אסקימו חביב ונודע בתל אביב, אסקימו טוב, קנו אותו לרוב". ובני האדם ששומעים הם מזמור שיר זה מיד פותחים הם ארנקיהם, מוציאים מטבעותיהם ומהללים ומשבחים פלאי העיר, שהכל אומרים בתוכה שיר".
איך זה שאף אחד לא הלחין את הקטע המקסים הזה עד היום?!
עכשיו, אסקימואים וגלידות היו בדרך כלל דברים שיוצרו במקום. כלומר, כל חנות גלידה ייצרה ומכרה את הגלידה של עצמה. גלידה וארטיקים זה דבר… מסובך, כי זה צריך להישאר בקור, מן הסתם, אז אם יש לכם מפעל ארטיקים ביפו ואתם רוצים למכור אותם בנתניה, אז אתם צריכים שיהיה לכם מקפיא ביפו ומקפיא בנתניה, ומשאית מקוררת שעוברת ביניהם. זאת פרודוקציה [כך במקור], זה הרבה חשמל, זה הרבה דלק, וב-1948 דברים היו יותר מסובכים ממה שהם עכשיו, לא לכל אחד היה מקפיא בכלל. אז בשביל חברה לייצור גלידה בקנה מידה ארצי היה צריך השקעה מאוד מאוד גדולה, אז לא ממש היו כאלה. היו קטנים, מקומיים.
ואז… ב-1952 הגיעה למדינה הצעירה הבשורה מבלגיה.
[מוזיקת רקע]
קבוצה של משקיעים יהודים מבלגיה מקימים בית חרושת חדש ומודרני לגלידה בבת ים. זה היה פרויקט באמת ענק. הושקע בבית חרושת הזה מה שלזמנו היה סכום עתק, לקח להם שנה שלמה לבנות אותו, ומראש היה ברור שהכוונות שלהם היו רציניות, הם לא התכוונו להיות רק גלידה מקומית של בת ים. המפעל הזה היה בעצם סוג של סניף ישראלי של חברת גלידה בלגית, היא סיפקה את המכונות ואת הידע למפעל. לחברה הבלגית קראו… "ארטיק". למה ארטיק? ארטיק זה שיבוש של "ארקטיק" - ארקטיק, האזור הארקטי, הקוטב הצפוני, מקום קר. דרך אגב, לאזור שבצד השני של כדור הארץ, לקוטב הדרומי, קוראים אנטי-ארקטיק, ולכן ליבשת שם קוראים אנטארקטיקה. יש כמה אנשים שפשוט התפוצץ להם המוח עכשיו! [צוחק] אבל ארקטיק… ארקטיק זאת מילה שלא ממש מתגלגלת על הלשון, ולכן הבלגים קיצרו את המילה לארטיק. ועדיין, הכוונה הייתה ברורה. הלוגו של החברה היה ילד אסקימוסי במעיל פרווה, וגם למפעל הישראלי קראו "ארטיק".
בקיץ 1952 מפעל "ארטיק" התחיל לייצר סוג של גלידה על מקל. זה לא נראה כמו הארטיקים שאתם רגילים לראות היום, הצורה של זה הייתה שונה. זה לא מלבן שטוח כזה, אלא ריבוע. כלומר תחשבו על שלוש קוביות מונחות אחת על השנייה, עם שוקולד מסביב, ומקל תקוע מלמטה ונייר כסף שעוטף את הכל עם פסים אלכסוניים וציורים של דובי קוטב. זה שלגון ארטיק המקורי.
וארטיק… היה טירוף! מהרגע שהוא הגיע, המוצר הזה נחטף! אנשים השתגעו על זה לגמרי. שלגון ארטיק היה יקר ביחס לשלגונים אחרים, אבל זה לא שינה, עדיין אנשים חטפו את זה. תוך חודשיים מתחילת ההפצה, החברה לא הצליחה לעמוד בדרישות לארטיקים. זה הפך להיות הדבר שכולם מדברים עליו, לא רק ילדים, עד שאפילו העטיפות של ארטיק נהיו תופעה.
זה מתוך עיתון "הבוקר" בנובמבר 1952:
[מקריין בסגנון מיושן] "נגד הגלידה עצמה אין לי שום דבר, אך הצרה היא שלארטיק החדש יש עטיפה היגיינית, ושזו כמעט אף פעם אינה נשלחת לפחית המיועדת לכך, אלא על הארץ. עשרות אלפי ניירות מוכספים מקשטים את פני תל אביב, והיות והעונה היא עונת הסתיו, קמים הרוחות והניירות עפים באוויר, ממש כעלי השלכת".
למה ארטיק הצליח עד כדי כך יותר מכל חברה אחרת? "ארטיק" לא ממש שיחקו בצורה הוגנת.
[מוזיקת רקע]
1952 הייתה תקופת הצנע. למדינה צעירה קטנה ומוקפת אויבים היה מעט מאוד כסף, וכולם היו צריכים לחסוך. וזה לא שהמדינה מבקשת מכולם בנימוס לחסוך, אלא היא הכריחה אותם לחסוך. זה אומר שהייתה הגבלה על מה וכמה כל אדם יכול לקנות. כל משפחה, לפי מספר הילדים, קיבלה תלושים לככה וככה בשר שמותר להם לקנות כל חודש, כמות כזאת וכזאת של חמאה, כמות כזאת של סוכר… שלא יגמר.
וגם היצרנים היו מוגבלים במה שהם יכולים להשתמש בו. למשל, המגבלה של יצרני הגלידה בהתחלה הייתה שהם לא יכולים להשתמש ביותר מ-10% סוכר ו-10% חלב רזה. ב-1952 המגבלות האלה הוחמרו עוד יותר. יצרני הגלידה לא הורשו להשתמש בסוכר בכלל, ובמקום זה השתמשו בסירופ תמרים, ומעט החלב שהם השתמשו בו, הוא היה חלב רזה במיוחד מאבקה, שלטענתם הוא נועד בכלל להאכלת תרנגולות במקור.
עכשיו, [צוחק] תסתכלו על רשימת המרכיבים של גלידה ותגלו ממש בהתחלה ששניים מהמרכיבים החשובים ביותר של גלידה הם סוכר וחלב. אז אם אתם עושים גלידה בלי סוכר ובלי חלב, אבל עם סירופ תמרים ואוכל לתרנגולות, הדבר שאתם תקבלו לא יהיה גלידה… הוא יהיה במקרה הכי טוב חיקוי חיוור ועייף לגלידה. אז הגלידה הישראלית לא הייתה טעימה.
אבל "ארטיק"… חברת "ארטיק" קיבלה אישור ממשרד המסחר והתעשייה לייבא ולהשתמש בחומרים משובחים באמת, כמו סוכר וחלב, חלב אמיתי, חלב שמן. למה? למה ל"ארטיק" היה מותר מה שלאחרים לא? את זה לא הצלחתי ממש לברר. יכול להיות שזאת הייתה הטבה שהם קיבלו לזמן מוגבל, כדי לעודד אותם להקים את המפעל בארץ. היו טענות שזה משום שהמפעל הזה פעל במסווה של מפעל קרח בכלל. בכל אופן, היו להם איזשהם קשרים בממשלה כנראה, והיה להם מותר מה שלאחרים היה אסור. ולכן הגלידה שממנה היה עשוי הארטיק הייתה חד משמעית טובה יותר מהגלידה של כל האחרים. לא פלא שהם השתלטו על השוק, הארטיק היה יקר יותר אבל היה לו טעם של גלידה!
וזה כמובן מאוד הרגיז את כל יצרני הגלידה האחרים. הם אמרו, יש פה חברה שלוקחת לנו את כל השוק, ולנו אסור לייצר מוצרים טובים יותר כדי להתחרות בה. לא הוגן.
עכשיו, האם הארטיק המקורי באמת היה כזה נהדר גם בסטנדרט של היום? אני לא יודע, אני אף פעם לא טעמתי אותו, אבל אבא שלי טוען שזה היה נורא נורא טעים. ויש מצב שהוא צודק. מצד שני, כשנקודת ההשוואה שלך היא סירופ תמרים ואוכל תרנגולות, הכל יהיה טעם גן עדן.
בנוסף לזה, "ארטיק" השתמשו גם בשיטות שיווק חכמות. הם בחרו לעצמם משווקים בכל עיר, קיוסקים ומוכרים, שהורשו לקבל את תוצרת "ארטיק". לחלק מהמוכרים האלה הייתה בעיה, לא היו להם מקפיאים, וקצת קשה למכור ארטיק בלי מקפיא, אז החברה נתנה להם. כלומר, היא השאילה להם, חינם אין כסף, מקפיאים, כשהדרישה היחידה היא שימכרו רק "ארטיק", ולא תוצרת של שום חברה אחרת. וככה "ארטיק", תוך קיץ אחד, השתלטה כמעט לחלוטין על שוק הגלידות בארץ.
אבל אז באה 1953, ואיתה… המלחמה הקרה.
[מוזיקת רקע דרמטית]
יצרני הגלידה האחרים בארץ ידעו שאין להם שום סיכוי מול "ארטיק", אם הם נלחמים בנפרד. כדי לשרוד הם עשו את מה שכל קבוצת רובוטים שהופכים לחיות עושה - להתאחד לרובוט ענק.
קבוצה גדולה של יצרני גלידה ואסקימו, שרק לפני שנה היו יריבים אחד של השני, איחדו כוחות מול האויב המשותף "ארטיק", והקימו ביחד חברה גדולה, הדבר שיחזיר מלחמה לענק. ולמגה-זורד הזה, המגה-חברה, הם נתנו את השם… "קרטיב".
חברת "קרטיב" נוצרה מאיחוד של כמה יצרני גלידה, היא הקימה מפעל בפתח תקווה והתחילה לייצר מוצרים משלהם, מוצרים טובים. כי גם הם השיגו איכשהו אישור לייצר מוצרים מחומרים איכותיים יותר, אולי משום שכחברה גדולה היה להם יותר כוח שכנוע, ואולי… שיחדו מישהו בכנסת בגלידות, אני באמת לא יודע. אבל עכשיו היו שתי חברות גדולות שייצרו גלידות טובות.
אחת המודעות הראשונות בעיתונות שהציגה לציבור את החברה החדשה "קרטיב", אמרה ככה: "קרטיב בפתח תקווה! קרטיב פירות! קרטיב שוקולד! קרטיב שקדים!" מה…? "קרטיב לימון! קרטיב קסטה!" מה שלא נשמע היום הגיוני בכלל, מה זה קרטיב קסטה?! פשוט החלוקה הזאת של ארטיק-קרטיב כמו שאנחנו מכירים אותה, שקרטיב זה הקרח וארטיק זה הגלידה? היא לא הייתה קיימת. זה לא ש"קרטיב" ייצרו רק כאלה ו"ארטיק" ייצרו רק כאלה. שניהם ייצרו את שני הסוגים, הם פשוט היו שתי חברות שונות.
קיץ 1953 היה מלחמה בין "ארטיק" ו"קרטיב".
[מוזיקה צבאית]
המלחמה הייתה גם על הקונים, הקהל, וגם על המשווקים. אם היה לכם קיוסק, או שהייתם מוכרים בים, לא יכולתם למכור ארטיק קרטיב. אתם עם "ארטיק", או שאתם עם "קרטיב".
רק מה, הרבה מהמשווקים של "ארטיק" לא יכלו לערוק, כי ברגע שהם נוטשים את "ארטיק", "ארטיק" היו לוקחים להם את המקפיאים, ואז הם היו נשארים בלי פרנסה בכלל.
בכל אופן, "קרטיב" בהחלט נתנו תחרות ל"ארטיק", עד ש"ארטיק" שלפו נשק סודי נוסף - הם פתחו במבצע פרסים.
איך המבצע עובד? אז… הממ… בואו תשמעו, מתוך המודעה ש"ארטיק" פרסמו:
[מוזיקת רקע, מקריין בסגנון מיושן] "בכל פעם שאתה רוצה להנות ממשהו קריר ומשיב נפש, טעם מהשלגון החדש של "ארטיק"! אחרי הלקקיה האחרונה, אל תזרוק את המקל. שים לב - על כל מקל שני נמצאת אחת האותיות - א', ר', ט', י' או ק'. אחרי שתאסוף חמישיה שלמה המכילה את חמש האותיות, מלא שאלון…"
אוקיי, בסדר, אתם יודעים איך זה עובד, בואו נעבור לרשימת הפרסים.
[המשך הקראת המודעה] "פרס ראשון - מסע באירופה, כולל הארחה של שמונה ימים במלון מפואר בבריסל, וסיור בבלגיה ובמפעלי "ארטיק". פרס שני - מקרר חשמלי חדיש ומשובח תוצרת "פילקו". מקלט רדיו חדיש של "פיליפס", בעל שמונה מנורות…"
אוקיי, זה הרבה מנורות בשביל רדיו… אני חושב.
[המשך הקראת המודעה] "פטיפון חשמלי אוטומטי גדול. תנור חשמלי גדול, כולל שתי פלטות…"
כן, כי הרי איזה ילד לא חולם על תנור חשמלי גדול עם שתי פלטות?
[המשך הקראת המודעה] "רובה אוויר. שבעה פיגיוני סיירים. חמישים…"
פיגיוני סיירים… אפשר ללמוד הרבה על התקופה שבה נערכה התחרות הזאת רק מרשימת הפרסים.
מבצעים כאלה הם לא בדיוק דבר חדש היום, אבל זאת הייתה אחת הפעמים הראשונות בארץ שעשו דבר כזה. ואם המדינה הייתה מטורפת על ארטיק קודם, עכשיו זה היה עוד יותר טירוף.
על כל מבצע כזה אומרים "שיגענו את המדינה", לא, זה היה מבצע שבאמת שיגע את המדינה! [צוחק] אנשים אספו את הדברים האלה באובססיה, כתבו על זה בעיתונים… כמו ברוב המבצעים האלה האסטרטגיה הייתה ברורה, האותיות לא מחולקות באופן שווה. היה ברור שק' זאת האות שצריך למצוא. א' יש כמו זבל. ט' יש לכולם. ק' זה נדיר. אתם יכולים לקנות ארגז ארטיקים כל יום במשך חודש ועדיין לא להיתקל אף פעם בק'. וזה לא שלא היו כאלה, היו, אבל מעט.
תשמעו את זה, "מעריב", ספטמבר 1953:
[מקריין בסגנון מיושן] "מרוב שמחה על שבנו בן השלוש וחצי מצא את האות ק' על מקל של שלגוני "ארטיק", התעלף ביום ב' לפנות ערב י. מתן תושב רמלה, בן 38, והועבר לבית חולים על ידי אוטובוס של מגן דוד אדום."
למה אוטובוס?
בכל מקרה, נראה שהמנצחת בתחרות הזאת הייתה חברת "ארטיק".
[מוזיקת רקע בסגנון איטלקי מיושן]
עד שהגיע אותו בוקר מר, השלישי בספטמבר 1953, כשהמשטרה פשטה על מפעל "ארטיק".
שלושה שוטרים הגיעו למפעל עם צו חיפוש חתום על ידי שופטת. השוטרים ערכו חיפוש ו… החרימו 150 אלף מקלות של ארטיקים.
אני אוהב את זה שהם עשו חיפוש קודם, כי… הם לא מצאו איפה נמצאים ה-150 אלף מקלות של ארטיק…?
האשמה הייתה שחברת "ארטיק" עורכת הגרלה לא חוקית, שמבצע הפרסים שלה זה הימורים לא חוקיים. כי הרי אסור להמר בארץ. אז בעלי "ארטיק" מחו נמרצות, הם אמרו שלא היה שום דבר לא חוקי בהגרלה הזאת, והם התייעצו היטב עם עורכי דין לפני שהיא התחילה כדי לוודא שזה נכון, שזה לא ייחשב להימורים. יותר מזה, הם אמרו גם שעצם העובדה שהמשטרה נטפלה אליהם עכשיו פתאום, כי באמת אין למשטרה משהו יותר טוב לעשות מאשר לחפש מקלות של ארטיקים? זה קצת מוזר. הם רמזו שיכול להיות שהסיבה שזה קרה היה קשרים במשטרה שהיו לחברת "קרטיב". שבואו נגיד, עודדה את המשטרה לחקור את "ארטיק". וזה בטח לא עזר שבאותו בוקר, עוד בזמן שהמשטרה הייתה שם, פתאום הגיע טלפון מחברת "קרטיב" שהציעו ל"ארטיק" בנימוס… לאחד כוחות איתה.
ולשסות ביריב שלך את המשטרה ואז להתקשר אליו עם הצעה מפתה, נשמע מאוד כמו טקטיקות של מאפיה… מן כזה [בקול מחוספס] "יש לך מפעל ארטיקים יפה, חבל שיקרה לו משהו".
בכל אופן, הטענות של "ארטיק" לא עזרו. המשחק, תחרות, הגרלה, הופסק.
עכשיו, האם "ארטיק" באמת עברו על החוק?
הימורים הם לא חוקיים בארץ. כלומר, יותר נכון, הימורים הם מונופול של מפעל הפיס והטוטו. אסור לעשות הגרלות, במובן של לקנות כרטיס ואולי לזכות במשהו. אבל הרי אתם יודעים שחברות עושות את זה כל הזמן, יש המון מבצעים והגרלות. העניין הוא כזה - לפי החוק אסור לעשות הגרלות, מותר לעשות תחרויות. כלומר, אפשר נגיד לעשות תחרות חשבון או שחמט או מה שלא יהיה, שמי שמנצח בה מקבל פרס. ואם נגיד שניים יגיעו למקום הראשון בתיקו? אז להגריל את הפרס בין שניהם זה מותר. ואם נגיד אתה עושה תחרות ש-250 אלף אנשים יגיעו למקום הראשון בתיקו, אז גם, להגריל את הפרס ביניהם זה מותר. זה מותר כל עוד הייתה איזו תחרות, היה איזשהו אלמנט של ידע או מיומנות שצריך להוכיח כדי להשתתף בתחרות. לא מספיק לקנות כרטיס, או לקנות ארטיק.
וזאת הסיבה שמאז ועד היום, בכל הגרלה כזאת תמיד יבקשו ממכם לעשות איזו משימה אידיוטית בנוסף למקלות של ארטיקים או פקקים של בקבוקים או מה שזה לא יהיה שאתם אוספים. תמיד צריך להשלים את הסיסמה "זה טוב, זה…", או לשלוח סלפי עם קורנפלקס, משהו כזה, כי אז זה לא הגרלה, זאת תחרות, אז זה מותר.
אז זה לא נשמע ממש הוגן שדווקא "ארטיק" חטפו את המכה על התחרות שלהם, אבל הם חטפו אותה. התחרות נפסקה. אחרי כמעט חודשיים הם התחילו אותה מחדש, עם חוקים שונים, כדי שהם לא יסתבכו עם החוק שוב, כך שהם עדיין חילקו את הפרסים. כלומר, כן, הייתה מישהי, ילדה בת 8 מרחובות, שבאמת זכתה בטיסה לבלגיה. דרך אגב, הילדה הזאת צריכה להיות בת 74 היום, ואם במקרה אתם מכירים אותה, אז תפנו אותה אליי בבקשה, הייתי רוצה לדבר איתה, לשמוע איך היה בבלגיה.
בכל מקרה, ההפסקה של המבצע הזה הייתה מכה ל"ארטיק", ויכול להיות שזה באמת מה שגרם להם לשקול את ההצעה הנדיבה של "קרטיב".
עם או בלי קשר לזה, בינואר 1954 הגיעה ההודעה - "ארטיק" ו"קרטיב" מתאחדים. [סאונד דרמטי] כלומר, מפעל "ארטיק" ישאר בבת ים ומפעל "קרטיב" ישאר בפתח תקווה, אבל הם ישתפו פעולה. הידד. הם הפכו לתאגיד "ארטיק קרטיב".
עכשיו, ביחד ל"ארטיק קרטיב" הייתה שליטה מוחלטת בשוק. כלומר, כמעט לא נשארו להם מתחרים. ועכשיו כשהם גם לא יתחרו אחד בשני, אז לא הייתה להם בעיה גם להעלות מחירים. המחיר של ארטיק קפץ פתאום מ-75 פרוטות ל-100 פרוטות, שזה המון! זאת עלייה עצומה, וזה מוצר שנחשב ליקר גם קודם, וזה לא כי הם היו חייבים, זה כי הם היו יכולים. כאילו… לקהל לא ממש הייתה ברירה. זה מתחיל להישמע כמו… אהמ… איך אמרנו קוראים למילה הזאת שמגיעה במילון מיד אחרי "קרטיב"? [סאונד הרצה לאחור] "קרטל, איגוד של יצרנים לשם שמירה על מחירים גבוהים, כמו במשפט 'הממשלה חוקקה חוק נגד קרטלים כדי למנוע עליית מחירים'." [סאונד הרצה קדימה] כן, זה. אז… הממ… משרד התעשייה והמסחר נדרש לעניין, ודרש מקרטל "ארטיק קרטיב" לבטל את עליית המחירים הזאת. הם סרבו. המשרד איים עליהם שאם הם לא יעשו את זה, הוא ישלול להם את רישיונות הייבוא והם יצטרכו לחזור לעשות קרטיבים מאוכל של תרנגולות, והם מיד התקפלו והורידו את המחירים בחזרה.
עדיין, במשך די הרבה שנים, "ארטיק קרטיב" נשארו מונופול בתחום הגלידות על מקל. מהר מאוד הרוכלים בחוף הים כבר לא צעקו "אסקימו, אסקימו" הם צעקו "ארטיק קרטיב".
עכשיו, היו אחרים, היו מתחרים אחרים, אבל "ארטיק קרטיב" היה מה שאנשים רצו, אז גם אם מכרתם שלגונים של "ויטמן", אף אחד לא היה מסתובב בחוף וצועק "ויטמן, ויטמן", [קורא ברקע: "ארטיק!"] הייתם צועקים "ארטיק קרטיב" ונותנים לאנשים מהשלגונים שיש לכם, שזה לא "ארטיק קרטיב", אבל דומה.
"ארטיק קרטיב" היו מאוד מודעים לזה, והם שוב ושוב הזהירו את הציבור מפני חיקויים. הם כמה פעמים פרסמו מודעות כמו זאת:
[מקריין בסגנון מיושן] "שים לב, בקנותך מגדנים מצוינים אלה, שים לב לטובתך אתה כי השם "ארטיק" מופיע על האריזה. לאחרונה הופיעו בשוק חיקויים של יצרנים שנתקנאו בהצלחת מוצרי "ארטיק" ובשמם הטוב."
אז השנים חלפו, וב-1963 קרה עוד דבר מדהים.
[מוזיקת רקע]
"ארטיק", "ארטיק קרטיב", ניסתה לפתור בעיה שהייתה לה.
הבעיה היא כזאת - ארטיקים אוכלים בקיץ. יש הרבה פחות ביקוש לארטיקים בחורף. ולכן בקיץ המפעל עבד במלוא הכוח, בחורף… לא כל כך. וזה אומר שכל חורף הם פיטרו חלק גדול מהעובדים במפעל, ובתחילת הקיץ הבא שכרו עובדים חדשים. זה מגושם, זה לא נוח, זה לא נעים, ולכן כדי לפתור את הבעיה הם חיפשו מוצר אחר, משהו שהם יוכלו לייצר במקום ארטיקים במשך החורף, ורק במשך החורף.
והם מצאו. הם מצאו… את הקרמבו.
בדצמבר 1963 הופיעה ב"דבר" המודעה הראשונה של קרמבו, שאומרת ככה:
[מקריין בסגנון מיושן] "טעמו כבר היום את קרמבו, התופין הממולא בקרם והמצופה בשוקולד. מטעמי "ארטיק" לימי החורף. טעים, מזין, היגייני."
וליד זה יש ציור גזעני להפליא של ילד שחור. אה… גם במקרה הזה חברת "ארטיק" לא המציאה שום דבר. היא לא המציאה את הקרמבו. היו כאלה עוד קודם בעולם. לא, הקרמבו הוא לא המצאה ישראלית, והיו כאלה גם בארץ, רק שלא קראו להם קרמבו, קראו להם בדרך כלל כושי. עכשיו, המילה כושי כבר אז נחשבה למילה בעייתית, היה את המקרה שצונזר השיר של יפה ירקוני "כושי כלב קט", אז יכול להיות שזאת הסיבה ש"ארטיק" לא השתמשה במילה כושי, אלא המציאה מילה חדשה ופחות בעייתית - קרמבו.
עכשיו, כמו שבטח שמתם לב, גם קרמבו זה דבר שמאוד הצליח, והשם הזה הפך להיות השם של הדבר, אתם יודעים, קרמבו. וכשצצו חיקויים של קרמבו, אז קראו להם מנבו וטעמבו ובובו וכאלה דברים.
ובקשר לקרמבו אפילו אין לזה מילה אחרת בעברית. אין מילה כמו שלגון, שהיא השם הרשמי של הדבר הזה. איך תקראו לזה? חטיף מוקצף בטעם וניל עם ביסקוויט בציפוי צמקאו? לא, קוראים לו קרמבו. זאת המילה היחידה בעברית שמתארת את המוצר הזה. וזה… מטורף!
יש מעט דוגמאות למקרים כאלה, למוצר שמצליח עד כדי כך שהשם שלו, שם המותג, הופך לשם של הדבר עצמו. כל חברה הייתה מתה שזה יקרה לה פעם אחת! חברת "ארטיק" עשתה את זה פעמיים! גם עם ארטיק וגם עם קרמבו. איך?! איך הם עשו את זה?! או שזה פוּקס מדהים, או שאיפשהו במשרדי חברת "ארטיק" בבת ים ישב האלברט איינשטיין של המיתוג, הגאון השיווקי הכי גדול שחי אי פעם בעולם!
ולמרות כל זה, לא הכל היה טוב בחברת "ארטיק קרטיב", או כמו שהיא קראה לעצמה עכשיו בקיצור, "אר-קר".
בזמן שהם הוציאו את הקרמבו, החברה כבר הייתה שקועה בתסבוכת אחרת. כי מוקדם יותר באותה שנה, שוב הגיעה המשטרה למשרדי "ארטיק", והפעם ההאשמה הייתה יותר רצינית מהגרלה לא חוקית. העלמת מס.
[מוזיקת רקע]
מתברר שבמשך לפחות ארבע שנים החברה העבירה דוחות שקריים, והעלימה מס בשווי של כמעט שלושה מיליון לירות. עכשיו, מה זה שלושה מיליון לירות? זה הרבה או מעט? נגיד ככה: לירה אחת זה מאה אגורות. המחיר של ארטיק באותו זמן היה 15 אגורות. כלומר, זה הרבה מאוד מאוד ארטיקים. זאת הייתה העלמת המס הכי גדולה בתולדות המדינה עד אותו רגע. והמשטרה במקרה הזה לא הסתפקה בלהחרים מקלות של ארטיקים, המנהלים של החברה הלכו לכלא.
ויותר מזה, המדינה לא אפשרה לחברה להמשיך לעבוד, כל עוד היא לא מחזירה את החוב שלה של שלושה מיליון לירות. אז עם מנהלים בכלא וחוב של משהו כמו עשרים מיליון ארטיקים, מזה החברה לא התאוששה. החברה נמכרה, וקצת אחר כך היא פורקה.
ומשום מה, אפילו זה לא גרם לאנשים בחוף להפסיק לצעוק "ארטיק קרטיב", כי בשלב הזה זה פשוט היה השם של הדברים האלה. [צוחק] אם צביקה פיק היה חי כמה שנים קודם, אולי הוא היה כותב שיר על "אסקימו קר, אסקימו קר", אבל הוא לא, אז הוא כתב "ארטיק קרטיב שוקולד בננה", וזאת לא פרסומת, פשוט זה השם של הדבר הזה.
גם אחרי שחברת "ארטיק קרטיב" כבר לא פעלה יותר, עדיין היצרנים האחרים של שלגונים לא כתבו על העטיפות שלהם "ארטיק", כי זה עדיין לא הגיוני, אתה לא כותב על העטיפה שלך שם של חברה מתחרה, וגם כי אסור להם… כי "ארטיק" זה סימן רשום. המוסד לסימני מסחר, זאת הרשות במדינה שאחראית לרישום שמות של חברות, של מותגים, של מוצרים. אם אני מקים חברה, אז הגיוני לרשום את השם של החברה במוסד סימני המסחר. צריך לשלם על זה קצת, ואז זה שמור לי למשך כמה שנים, רק כדי לוודא שאף אחד אחר לא יוכל להקים חברה מתחרה עם אותו שם. ל"ארטיק קרטיב", מן הסתם, היו סימנים רשומים על המילים "ארטיק" ו"קרטיב" ו"קרמבו".
עכשיו, בעניין קרמבו… ככל שאני הצלחתי לעקוב, חברת "ויטמן", חברת גלידות אחרת, קנתה את הסימן הרשום "קרמבו" מ"ארטיק" זכרונה לברכה, ובהמשך, בעשורים הבאים, חברת "שטראוס" קנתה את "ויטמן" ו"יוניליוור" קנו את "שטראוס"... ככה שעד היום הם מייצרים קרמבו שכתוב עליו קרמבו, וכל חברה אחרת שמייצרת קרמבו צריכה לקרוא לו בשם אחר.
אבל מה בקשר לארטיק וקרטיב?
באופן די מוזר זה נראה שבמשך המון זמן אף אחד לא השתמש בשמות האלה.
כשחברת "ארטיק" התפרקה ב-1965, חברה אחרת כלשהי קנתה את הסימן הרשום "ארטיק", וגם הוא קצת החליף ידיים במשך השנים, אבל נראה שלא ממש השתמשו בו, עד שבשנת 2002 הוא פשוט פג. פשוט כי אף אחד לא טרח לשלם על חידוש שלו כבר הרבה זמן. וזה אומר שמאז שנת 2002 המילה "ארטיק" לא שייכת לאף אחד. זה כבר לא שם מותג, לכל החברות היה מותר לכתוב "ארטיק" על העטיפות של השלגונים שלהם, אבל הם לא עשו את זה. אולי מתוך הרגל, אולי מתוך פרנויה, אולי סתם לא חשבו על זה… עד שבשנת 2019 חברה בשם "גלידת קולורדו", שהיא חברה שאין לה שום קשר לחברת "ארטיק" המקורית, רשמה מחדש סימן רשום על השם "ארטיק". כי למה לא? מותר להם, זה לא שייך לאף אחד אחר. הם אפילו רשמו על עצמם מחדש את הלוגו הישן של "ארטיק", עם הילד האסקימוסי, ועכשיו הם באמת מייצרים ארטיקים שכתוב עליהם "ארטיק".
אז סוף סוף יש ארטיקים בשם "ארטיק", למרות שבעניין מה שבתוך העטיפה, אין שום קשר בין הארטיק של היום לארטיק של פעם.
[מוזיקת סיום]
אז מה הייתה השאלה?
מה זה ארטיק ומה זה קרטיב?
"ארטיק" ו"קרטיב" הן שתי חברות משנות ה-50 שלא קיימות כבר המון זמן. [צוחק] לכן אין משמעות רשמית למילים ארטיק וקרטיב. זה אומר מה שאתם חושבים שזה אומר. אם רוב האנשים אומרים שקרטיב זה הקרח וארטיק זה החלבי, אז… זה פשוט המצב, כי המשמעות של מילה היא מה שאנשים חושבים שהמשמעות שלה, ומה שכתוב במילון לא באמת משנה. לגלידה על מקל לא קוראים "שִלגון", קוראים לה "ארטיק".
האזנתם ל"חיות כיס", אני שאול אמסטרדמסקי, לא… שנייה… התבלבלתי לרגע. זאת הייתה "התשובה". אחרי הפרסומת עוד כמה דברים נחמדים שמצאתי בעיתונים עתיקים כשחיפשתי ארטיקים.
[חסות]
[מוזיקת רקע]
כמו שאמרתי, בשביל הפרק הזה אני קראתי הרבה מאוד עיתונים ישנים על תולדות חברת "ארטיק", ויש עוד כל מיני דברים מגניבים שמצאתי שם. עכשיו, אני אקרא לכם כמה, בלי הרבה קשר.
הממ… קודם כל, בעקבות ההצלחה של המבצע ההוא של מקלות ארטיק, חברת "ארטיק קרטיב" המשיכה לערוך הגרלות, סליחה, תחרויות נושאות פרסים, גם בהמשך. היו הרבה כאלה לאורך השנים. מה שכן, "ארטיק" למדו טוב טוב את הלקח מהתחרות הראשונה, וכדי שחס וחלילה לא יחשבו שהתחרות היא הגרלה, אז בתחרויות הבאות כבר נדרשתם למשימות בשביל להשתתף בתחרות, לא היה מספיק לאסוף עטיפות של ארטיקים. אז במודעה של אחת מהתחרויות האלה כתוב: 'אסוף ככה וככה עטיפות של ארטיקים, וענה על השאלות הבאות…' יש עשר שאלות, שאלה מספר אחת: "מהן מידותיהן של שלגוני "ארטיק קרטיב"? אורך, רוחב, גובה". שאלה שתיים: "איזה מן שלגונים מיוצרים על ידי "ארטיק קרטיב"?" בהמשך: "מתי נוסדו מפעלי "ארטיק קרטיב"?", "היכן נמצאים מפעלי "ארטיק קרטיב"?" והשאלה האחרונה - "חבר שיר או חיבור קצר, 5 עד 8 שורות, על הנושא 'מדוע ומתי אני אוכל ארטיק'."
אם אני הייתי מקבל כאלה שיעורי בית, אני הייתי כבר מוותר על הפרסים. עזבו אתכם, אני לא צריך. אבל הדבר הכי מוזר במודעה הזאת, זה שלמעלה, בראש העמוד, הדבר הכי בולט בפרסומת, זה שכתוב שם בגדול - טיסה לירח! סימן קריאה. זה יוצר את הרושם שטיסה לירח היא אחד הפרסים בתחרות הזאת, והיא לא. "ארטיק קרטיב" לא שלחו אנשים לירח. הפרס הראשון אז היה אלף לירות, שזה לא רע, אבל… זה לא מספיק בשביל טיסה לירח. אז מה הקשר בין המילים "טיסה לירח", לבין כל דבר אחר במודעה הזאת?! אין לי שום מושג! [צוחק] אבל… זה מושך תשומת לב. בזוקה הבטיחו שתגיעו לירח עד גיל 21, אצל "ארטיק"… הממ… אתם טסים לירח מיד.
הממ… הקטע של לחבר שיר קצר? אולי טוב שביקשו מאנשים לכתוב את זה, משום ש"ארטיק" בעצמם לא היו כל כך טובים בכתיבת שירים. זאת מודעה שהם פרסמו בעיתון "הבוקר" ב-1953:
[מוזיקה, מקריין בסגנון מיושן] "שירת "ארטיק" השגורה בפי ילדי הגן בישראל תישמע בתערוכת "כיבוש השממה" בירושלים. להלן חרוזים משירת "ארטיק": "ארטיק בתמוז, ארטיק בשבט, בכל עונת השנה ארטיק אחר"."
אבל זה לא חרוז. זה לא דומה לחרו…
[המשך המודעה] "ארטיק אוכלים זקן ונער, ארטיק קונים בגיא ובהר". [המילה "ובהר" מבוטאת במלעיל, כך שתתחרז עם "ונער"]
"ובהר?!" [במלעיל] זה לא… לא ככה זה עובד! אתם לא יודעים בכ…
[המשך המודעה] "בגליל ובנגב ארטיק מוכרים, מוצרי ארטיק בכל הערים."
אוקיי, לפחות זה חרוז.
דבר אחרון, מודעה אחרת לגמרי שפורסמה בינואר 1966, זאת מודעה פרטית, שאותה פרסם מר מ. גרוס ממועדון בית הרופא, והוא אומר ככה:
[מקריין בסגנון מיושן] "ילדים, אני פונה לכל ילדי בתי הספר לעזור לי למצוא את מכוניתי ולזכות בפרס של 50 לירות ו-12 קרמבו. המכונית היא מסוג אופל רקורד סטיישן בצבע אפור בהיר, עם גגון אלומיניום, שמספרה 226-759."
כן… הממ… אני לא יודע אם מר גרוס מצא את המכונית שלו אי פעם, [צוחק] אבל למקרה שלא, אני מעדיף לסייע, אז ילדים, אם במקרה אתם מוצאים את המכונית רקורד סטיישן אפורה של מר גרוס… אהה… בבקשה צרו קשר איתנו, אני מבטיח… 12 קרמבו. הפרס עדיין [צוחק] תקף.
[מוזיקת רקע]
זאת התשובה. תודה ליהונתן קלינגר על הסיוע בפרק הזה, את כל הפרקים של הפודקאסט אתם יכולים למצוא באפליקציה של "עושים היסטוריה" או בכל אפליקציית פודקאסטים אחרת, או באתר, תחפשו "פודקאסט התשובה" ואתם תגיעו לשם. עדכונים אחרים ועל הרצאות שאני עושה אתם יכולים למצוא בעמוד פייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".
ערך והפיק גיא בן נון. אביב שם טוב יעוץ ותמיכה מורלית. רן לוי העורך הראשי שלנו, דני טימור המנהל העסקי. תודה לבעל הבית ציון. אני דורון פישלר. ביי.
פספוסים:
[מקריין בסגנון מיושן] כתובת מודפסת שבמרכזה אחת האותיות א', ר', תות, י'...
[בקול רגיל] תות? תות?! א' ר', [צוחק] אות מעולה.
*
שלומית שלחה לי את השאלה "מה ההבדל בין קרטיב וארטיק?" והאמת שגם אני נוטה להתבלבל. הממ… גיא…
[שתיקה ארוכה]
תגיד "מה". [צוחקים] הרגע אמרתי לך!
גיא: כן, "מה?", כמו כזה נער מתבגר כזה, אני מרגיש. "מה?" [בטון משועמם] [צוחקים]
דורון: אתה לא צריך כזה שאמא קוראת לך…
גיא: מה?! נו, מה?!
דורון: אתה יכול להגיד "כן". [צוחקים]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント