יש כאלה שמדברים על הגלגל או המחשב, אבל אנחנו יודעים את האמת: ההמצאה החשובה בתולדות האנושות היא הניילון פצפצים. איך זה התחיל, מי הגאון שחשב על זה, ולמה בעצם זה כל כך כיף?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/07/2019.
[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".
אייל שאל "מה משמעות החיים?". בואו נפתח מילון ונראה. אהמ… "חיים: התקופה שבין הלידה ועד למוות, מכלול התופעות הקורות לאורגניזם במהלך קיומו".
לא היה כזה מסובך, האמת. אנחנו ב"תשובה". תיכף נתחיל.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
היי, אני דורון, זאת "התשובה".
אנשים שואלים לפעמים על כל מיני המצאות חשובות ששינו את פני העולם, אבל, אתם יודעים, אתם לא צריכים אותי כדי שאני אספר לכם על המצאת המטוס או הטלפון, אבל יש המצאות חשובות והיסטוריות שמקופחות לפעמים, ולא מקבלות מספיק תשומת לב. קיבלתי שאלה מרוני ששאל, או שאלה, או שאלו, האמת שאני לא יודע, כי היא/הם/הוא לא השאירו שום מייל או טלפון או שם משפחה, אז אני לא יודע מי אלה… בכל אופן, היא/הוא/הם שאלו "מי המציא את אחת ההמצאות הגאוניות ביותר בהיסטוריה - ניילון פצפצים?"
[מפוצץ פצפצים] זה. [צוחק]
עכשיו, זאת שאלה בתחום שלי. מי המציא את ניילון הפצפצים? ואולי יותר חשוב - למה הפצפצים הולכים ונעלמים מהעולם?
קודם כל, זה לא ממש קשה למצוא את התשובה. התשובה ל"מי המציא את הפצפצים" היא מאוד פשוטה, אל פילדינג ומארק צ'בנס, בניו ג'רזי, ב-1957. זאת התשובה הקצרה. אבל זה לא מעניין. מה שיותר מעניין זה למה, ואיך, ואיך זה הפך למה שזה היום.
אז שני החבר'ה האלה, צ'בנס ופילדינג, היו ממציאים, ב-1957 הם עלו על פטנט, שתי פיסות ניילון עם אוויר לכוד באמצע.
עכשיו, למרות שחיפשתי לא הצלחתי למצוא איך בדיוק הם עלו על הרעיון הזה, אבל מה שכן ידוע זה שאת הניסיונות הראשונים הם עשו עם וילונות אמבטיה.
[מוזיקת רקע]
אז שוב, אני לא יודע בדיוק איך זה קרה, אבל אני רוצה לחשוב שהם היו שניהם רעבים ללחם ועמדו לפנות אותם מהבית. והם היו חייבים להמציא משהו, להביא את ההמצאה הגדולה שתשים אותם על המפה ותציל אותם! ואחרי יום ארוך ומפרך שבו הם ניסו וניסו ולא הצליחו לחשוב על שום דבר, אל פילדינג חזר הביתה עייף ועצוב ומזיע. היום היה מאוד חם, ולכן הוא נכנס ישר למקלחת. ובעודו מסבן את עצמו וממרר על מר גורלו, הוא שם לב שוילון המקלחת שלו, שעשוי מפלסטיק, התקפל, אתם יודעים, כמו שקורה לפעמים שהם מתקפלים על עצמם, הוא נדבק לעצמו, ובין השכבות נתפסה בועה של אוויר. ואז הוא עשה "אה! מצאתי! מצאתי! אאוריקה!" פרץ החוצה מהמקלחת, והתחיל לרוץ ערום ברחובות, וצעק "מצאתי! מצאתי!". זה לא סיפור אמיתי, כן? זה כנראה לא קרה ככה. כנראה.
בכל מקרה, הם עלו על שיטה להדביק שני גיליונות של ניילון אחד לשני, פשוט מחממים אותם ואז הם טיפה מותכים והם נדבקים אחד לשני, ולוכדים בועת אוויר באמצע. זה מה שהם עשו. הם לקחו גליל מתכת עם שקעים עגולים, הצמידו עליו גיליון פלסטיק אחד, שאבו אותו פנימה, ככה שהוא נצמד לשקעים, ומיד הדביקו עליו גיליון ניילון אחר, וחיממו אותם ככה שהם ידבקו אחד לשני, וזה יוצא גיליון ניילון עם בועות מסודרות של אוויר בפנים.
רעיון מבריק, ובדבר הזה הם התכוונו להשתמש כדי לייצר… טפטים.
[מוזיקת רקע]
טפטים היו אז באופנה, והם חשבו שזה יכול להיות אופנתי ופופולרי טפטים עם מן בליטות כאלה של אוויר בפנים.
אבל, במפתיע, התברר שאף אחד לא רוצה לקנות טפטים כאלה עם בליטות, למרות שאני מניח שלמוסדות מסוימים זה היה עוזר, כי אפשר לדפוק את הראש בקיר וזה כואב פחות. בכל אופן, אף אחד לא רצה את זה.
אז הם ניסו למכור את אותה המצאה בתור משהו אחר, בתור מבודד חום. כי זה עוזר. זה עושה שכבה של אוויר בין שני הצדדים, אפשר לבודד חום או קור, אבל גם הפעם אף אחד לא רצה את זה.
בשלב זה היה ברור שלשני החבר'ה האלה יש פתרון שמחפש בעיה. כלומר, יש להם את הפטנט הזה, של אוויר מנויילן, הם פשוט לא ידעו בשביל מה זה טוב. הם העלו כל מיני רעיונות למה אפשר לעשות עם הפטנט הזה.
בשלב מאוחר יותר, כשהגיע מנהל חדש לחברה שלהם, הוא סיפר שהוא מצא באיזו מגירה רשימה של 400 רעיונות [צוחק] שהם עשו, של מה אפשר לעשות עם הניילון אוויר הזה, לפני שהם ידעו מה לעשות איתו. אני לא יודע מה היו הרעיונות האלה, ונראה לי ש… גם לי היה מאוד קשה להגיע ל-400 רעיונות, מה אפשר לעשות עם… עם… ניילון אוויר? אפשר לעשות מזה שטיח ממש רועש. אפשר למכור את זה בתור תכריכים למתים? אני לא יודע? מזרונים. אפשר לעשות מזה מזרן, אני מניח. או כיסוי לכורסאות. אה… לעטוף את הילדים שילכו מכות. זה חמש. נשארו לי 395 הצעות. [צוחק] אני לא יודע מה עוד אפשר לעשות עם זה. בכל מקרה, הפצפצים נשארו רעיון לא ממומש, עד שהגיע עידן המחשב.
ב-1959, שנתיים אחרי שפילדינג וצ'בנס המציאו את הניילון שלהם, חברת IBM הביאה איזשהיא המצאה משלה, הדגם החדש והמשוכלל ביותר של מחשב שהיא הוציאה, ה-IBM 1401.
עכשיו, אני אחזור לפצפצים עוד מעט, אבל אם כבר הגענו לכאן, בואו נדבר כמה דקות על המחשב הזה, ה-IBM 1401.
זה מחשב היסטורי חשוב. זה לא המחשב הראשון, אבל זה כן המחשב הראשון שיוצר בייצור המוני. וכשאני אומר "המוני", אני מתכוון שיוצרו 15 אלף כאלה, שזה בהערכה גסה מספר המחשבים שסמסונג מייצרת כל דקה היום, אבל עדיין. זו הייתה הפעם הראשונה שלדי הרבה אנשים היו מחשבים. זה לא היה עניין שיש חמישה כאלה בכל מדינה. כלומר אפשר להגיד שזה אבי אבות המחשבים, למרות שהדמיון בין המחשב הזה לבין המחשב שלכם היום, זה בערך כמו הדמיון בין מעבורת חלל למטוס נייר.
אני אגיד לכם איך המחשב הזה נראה: הוא מורכב משלושה חלקים. החלק הראשון הוא המעבד, והוא בערך בגודל של… מכונת כביסה. ליד המעבד נמצאת המדפסת, שהיא בגודל של… מכונת כביסה שהשכיבו על הצד ושמו על שולחן. ובצד השני שלו נמצא קורא הכרטיסים, שהוא בערך בגודל של… מכונת כביסה ומייבש אחד ליד השני.
אלה החלקים של המחשב הזה, ואני לא יודע אם שמתם לב, אבל אף אחד מהחלקים האלה הוא לא מסך. כי אין מסך למחשב הזה. יש רק מדפסת.
אז איך זה עובד?
קודם כל, את המחשב הזה אתם חייבים לשים בחדר עם מיזוג חזק, כי אחרת הוא מתחמם ונהרס. אז אתם מדליקים את המיזוג. [רעש של מיזוג אוויר רועש] עכשיו אתם ניגשים לקורא הכרטיסים. הקלט של המחשב הזה הוא כרטיסיות. במקום דיסקטים, דיסק-און-קי, מה שלא יהיה, אתם צריכים כרטיסיות. כרטיסייה זה חתיכת קרטון בגודל של מעטפה בערך, שעליה יש 80 טורים של מספרים מ-1 עד 10, ובכל אחד מהטורים אפשר לעשות חור איפה שאחד מהמספרים.
כדי לייצר תוכנה, אתם צריכים הרבה מאוד כרטיסים, בסדר הנכון, שאותם אתם שמים בקורא הכרטיסים, שעושה [רעש מכני חזק] משם המידע עובר למעבד שעושה [רעש זמזום חזק] ואז את התוצאה, בסופו של דבר, אתם מקבלים במדפסת שעושה [רעשי הדפסה מכניים חזקים].
[מדבר בקול רם על רקע הרעשים המכניים] בקיצור, אז ככה המחשב הזה עובד, ובואו נגיד שלשחק משחק במחשב הזה, זה די קשה. כי, נגיד הייתם רוצים לשחק פקמן, אז אתם מכניסים את הכרטיסיות שכתוב עליהם "שמאלה", ואז הוא מדפיס לכם נייר עם הלוח החדש ואיפה שאתם נמצאים, וכל זה. בהערכה מאוד גסה, במחשב שלכם, אוי, זה גם עושה הרבה יותר מדי רעש. שנייה, אני אכבה את זה [רעשים מפסיקים בהדרגה]. אוקיי. בהערכה מאוד גסה, במחשב שלכם יש איפשהו בסדר גודל של פי מיליון יותר זיכרון מהמחשב הזה. והוא מהיר ממנו פי 100 מיליארד. ועדיין, אם רציתם מחשב כזה ב-1959, יכולתם לשכור אותו ב-2,500 דולר לחודש. מה שהיום מקביל ל-20 אלף דולר. [צוחק] והיו מספיק אנשים, כלומר, בטח לא אנשים פרטיים, משרדים, חברות, שרצו את זה. כך שנוצרו כמה אלפים כאלה. אז ל-IBM יש מוצר שנראה כמו כמה מכונות כביסה, הוא מאוד כבד, מאוד עדין, עם הרבה חלקים רגישים, שצריך לשלוח ממקום למקום. אז צריך לשלוח את זה, מן הסתם, מרופד.
באותו זמן, הריפוד שהשתמשו בו בחבילות זה עיתונים מקומטים, וזה לא מספיק טוב. וכאן אנחנו חוזרים לפצפצים. [מפוצץ פצפצים] משום שהאנשים מ-IBM פגשו את פילדינג וצ'בנס, ואיכשהוא נוצר הרעיון להשתמש באוויר המנויילן שלהם כדי לרפד משלוחים. ושוב, אני לא יודע בדיוק איך זה קרה, איך הם נפגשו, אבל בסרט ההיסטורי המבוסס על סיפור אמיתי, זה בטח… [מוזיקת רקע, מדמה פסקול של סרט] כשהאנשים מ-IBM רוצים להעביר איזה אבטיפוס של מחשב, והוא נורא חשוב, וצריך להיות נורא זהירים, ואופס, הוא נופל. לאאא! אבל לא קרה כלום, כי הוא נפל בדיוק על הדבר הזה שפה למטה, הרך. אז הבוס הגדול של ה-IBM מגיע, ואומר [בקול עמוק] "מה זה הדבר הרך הזה, ומי אחראי לזה?" אז צ'בנס מגיע ואומר [בקול מהוסס] "לא, זה הטפט, הפטנט הישן שלי, זה אוויר בניילון". אז כולם מתלחשים [מקהלת קולות] "אוויר בניילון? אוויר בניילון! [שר] אוויר בניילון! אוויר בניילון!", ופתאום יורדים המון המון רקדנים ורקדניות לבושים בפצפצים ו… עם אפקטים [רעשי זיקוקים] וכאלה. [שר] אוויר בניילון!!! [זיקוקים ומחיאות כפיים] זה יצא לי מחזמר בטעות.
כמובן, אפשר לארוז בניילון פצפצים עוד דברים חוץ ממחשבים, ולכן עוד הרבה מאוד אנשים רצו לארוז [צוחק] בזה דברים שהם שלחו בדואר, כדי שלא יפגעו. ובמהירות הניילון הזה הפך לאימפריה של אריזה. הם התחילו לייצר הרבה מאוד מזה.
ומה שמבריק פה זה שהאנשים האלה מצאו דרך… למכור אוויר! זה מה שהם מוכרים. אוויר. אוויר ארוז, אבל זה אוויר. והם אפילו לא מנסים [צוחק] להסתיר את זה. לחברה שלהם הם קראו "Sealed Air" כלומר, חברת "אוויר ארוז". וזה השם שלה עד היום. זאת החברה שמייצרת את הניילון פצפצים. היא לא היחידה, משום שיש להם כמובן הרבה חיקויים סיניים וכאלה, אבל עדיין, יש להם חלק עצום משוק הפצפצים בעולם. הם מייצרים כל מיני גדלים, כל מיני סוגים של פצפצים, והם עושים המון כסף, משום שכמעט כל דבר שנשלח ממקום למקום עטוף ב… פצפצים.
החברה הזאת היום מעסיקה 15 אלף איש [צוחק] ב-122 מדינות בעולם, ויש להם מחזור מכירות של 4.5 מיליארד דולר בשנה. והם מאוד מאוד רווחיים, כמובן, כי הם מוכרים אוויר. [צוחק] דבר שלא עולה שום דבר.
אז הם לגמרי סבבה, וזה השימוש השני הכי חשוב בפצפצים.
אבל השימוש הכי חשוב בפצפצים הוא משהו אחר, שהתגלה במקרה בערך באותו הזמן שהם התחילו לעבוד עם IBM. קרה אירוע היסטורי חשוב באמת, כשאל פילדינג, אחד משני הממציאים, הביא כמה גיליונות של ניילון כזה הביתה. והבן שלו, הווארד, שהיה אז בן חמש, שיחק איתם. והוא גילה שאפשר לעשות מהם את הדבר הזה [מפוצץ פצפץ]. הוא היה הילד הראשון אי פעם שפוצץ פצפץ! והוא גילה… שזה ממש ממש כיף! כמובן, לו זה היה כיף במיוחד, משום שהוא גם פוצץ פצפצים וגם הרס את העבודה של אבא שלו, שזה שני דברים שילדים מאוד אוהבים לעשות. אבל לא רק לו, הרבה מאוד אנשים גילו שלפוצץ פצפצים זה פשוט נורא כיף. לקחת גיליון של פצפצים ולעשות את הדבר הזה [מפוצץ פצפצים]. לכל אחד יש את האסטרטגיה שלו, כן? יש את האלה שלוקחים הרבה ביחד וסוחטים אותם, לעשות כזה [מפוצץ פצפצים מהר], יש כאלה שדורכים על זה, שזה כיף, כן? אני לא אומר שכיף, אבל אני יותר מאלה, שאני מעדיף להתענג על זה אחד אחד. לקחת כל פצפץ ופצפץ ולהחזיק בין שתי האצבעות לעשות [מפוצץ פצפצים לאט], ליהנות מכל אחד מהם. זה גם ימשך יותר זמן, זה פשוט… תענוג.
בכל אופן, זה כיף. וזה מוכח מחקרית שפצפצים זה טוב לבריאות הנפשית. היה ניסוי של פרופסור קתרין דילון ב-1992, שבדקה את ההשפעות של פצפצים על הבריאות הנפשית, והיא גילתה שאנשים שפוצצו פצפצים הרגישו רגועים יותר ואנרגטים יותר מכאלה שלא. וואלה. [צוחק] ברור! כי לפוצץ פצפצים זה ממש כיף.
[מוזיקת רקע]
השאלה היותר קשה, זה למה. למה זה כזה כיף? לפוצץ פצפצים. על זה לא נעשו מספיק מחקרים מדעיים רציניים לדעתי. ו… ההסברים שקיבלתי, אני לא כל כך אוהב אותם. אני אישית לא פסיכולוג ולא ניילונולוג, אבל לדעתי… זה פשוט העניין הפרימיטיבי הזה שאנחנו אוהבים לקבל תגובה לפעולה. כשאנחנו נוגעים במשהו, אנחנו אוהבים לדעת שהוא שם. לעשות משהו פשוט ולקבל תגובה פשוטה, כלומר איזה קול או תחושה, שאנחנו יודעים מראש שנקבל, זה דבר בסיסי שכולם צריכים, זה נותן סיפוק למוח ברמה מאוד פרימיטיבית. ולהיפך, כשזה לא קורה אז זה מרגיש ממש רע. אם פעם קרה לכם שאתם עליתם במדרגות וחשבתם שיש שם עוד מדרגה אחת אבל טעיתם ואז כאילו הרגל שלכם פשוט… עלתה באוויר, זה הרגשה של מן פאניקה כזאת, שאתם לא מקבלים את התגובה שאתם חושבים שתקבלו.
אבל כשאתם לוחצים על משהו ומקבלים את החיווי, את הקליק, את הקול, זה כיף. בגלל זה כולם אוהבים ללחוץ על כפתורים. כי ללחוץ על כפתורים זה כיף, וזה דבר שיש לנו מהלידה, תינוקות מתים על כפתורים! תשימו תינוק ליד מתג אור, הוא ידליק אותו ויכבה אותו וידליק אותו ויכבה אותו וידליק אותו ויכבה אותו, ונורא נורא יהנה מזה. בגלל זה גם יותר כיף להקליד על מקלדת שעושה רעש, [רעשי הקלדה] שעושה קליק, זה אולי מטריף את האלה שלידכם, אבל זה פשוט יותר מהנה ללחוץ על דברים שעושים רעש. ופצפצים זה הכפתור המושלם! זה התחושה הזאת שמצפה לאט לאט את כל האצבע, וטיפה לחץ שאתם מפעילים, ואז אתם מקבלים [פץ] גם קול וגם את התחושה שנעלמת. זה תענוג!
אבל בשנים האחרונות קורה דבר מאוד מדאיג, לדעתי. נראה שהפצפצים הולכים ונכחדים.
[מוזיקת רקע דרמטית]
הם עדיין קיימים, אתם עדיין רואים אותם בהרבה מקומות, אבל… אם הזמנתם דברים מחו"ל בשנים האחרונות, יש סיכוי מצוין שקיבלתם אותם… בלי פצפצים. במקום זה יש באריזות מן בקבוקוני אוויר גדולים כאלה, נכון? או לפעמים יש את הניילונים שנראים קצת כמו פצפצים, יש להם עיגולים, אבל הם גדולים יחסית, והם מחוברים אחד לשני, והם לא מתפצפצים. הם לא עושים "פצצ" כשלוחצים עליהם! ומה הטעם? איזה טעם יש לחיים, אם אנחנו לא יכולים את ההנאה הפשוטה הזאת של לקבל פצפצים? אז סבבה, קיבלתי את ה"אוקולוס קווסט" שלי, אבל איפה הפצפוץ?!
לדבר זה יש סיבה. אתם יכולים להאשים בזה, פחות או יותר, את אמזון.
גיליונות של ניילון פצפצים אפשר להזמין בגלילים גדולים, שסטנדרטי זה ברוחב של חצי מטר ובאורך של 75 מטר. זה מגיע בתור מן גליל ענק. עכשיו, אם אתם מנהלים איזשהי חנות קטנה, ואתם צריכים מדי פעם לשלוח ולארוז דברים, אז סבבה, תזמינו לכם גליל או שניים, וזה יספיק לכם להרבה מאוד זמן. אבל אם אתם אמזון, ואתם שולחים מיליארד דברים [צוחק] כל יום, יש לכם קצת בעיה, משום שזה הרבה מאוד פצפצים! זה תופס המון המון מקום. ולהביא את כל הפצפצים האלה אליכם, זה בעיה של שינוע, בעיה של משלוח. לא המשלוח שאתם שולחים, אלא המשלוח שאתם צריכים להביא את הפצפצים אליכם. עכשיו, הפצפצים, כבר אמרנו, זה בעיקר אוויר. זה הדבר העיקרי שיש שם. אוויר. וזה קצת מגוחך, אם אתם נמצאים בסן פרנסיסקו, למה אתם צריכים להביא אליכם אוויר ארוז מניו ג'רזי? מה, אין לכם אוויר בסן פרנסיסקו? אתם לא… למה אתם צריכים להביא את זה? זה לא הגיוני.
עכשיו, החברים בחברת "Sealed Air" היו מודעים לבעיה הזאת, והם ניסו לפתור את זה במשך הרבה זמן, ולפני כמה שנים הם אכן עלו על פתרון. והיום הם משווקים… ניילון פצפצים לניפוח עצמי. כלומר, הוא לא מגיע עם האוויר בפנים. הוא מגיע בתור שתי שכבות של ניילון, אבל מהודקות אחת לשנייה, והם מוכרים לאמזון, למי שלא יהיה שצריך את זה, מכונה שמנפחת את זה אצלם, במקום. עכשיו, זה עולה כסף, זה יותר יקר מהניילון פצפצים הרגיל, אבל העניין הוא שהניילון המהודק, בלי האוויר, תופס הרבה פחות מקום במשלוח מאשר הניילון המנופח. זה חוסך מקום, לפי הדיווחים שלהם, פי 47. זאת אומרת, משאית אחת שמביאה משלוח של ניילון פצפצים דחוס, היא כמו 47 משאיות שמביאות ניילון פצפצים מנופח. וכאן אתם יכולים להבין למה זה חוסך הרבה כסף.
עכשיו, המכונה שמנפחת את הפצפצים במקום, היא לא יכולה לנפח כל עיגול, כל בועה בנפרד. היא מנפחת את הכל מהצד, ולכן בשיטה הזאת, מדובר פה בבקבוקונים הארוכים האלה, או בשורות של עיגולים שמחוברים אחד לשני, שמנופחים אחד מהשני, וזה עובד מעולה, זה חוסך המון כסף לחברות הגדולות האלה, אבל… זה, זה לא מתפצפץ, בגלל שהם מחוברים אחד לשני. אם אתם לוחצים על עיגול אחד, אז האוויר פשוט יזרום לשני. [מוזיקה עצובה] אי אפשר לפצפץ את זה! וככה אנחנו נשארים בלי הפצפוץ… ואנחנו… בלי, כאילו, איזה תסכול זה. כאילו, מי… אנחנו לא בני אדם? אם יפצפצו אותנו, לא נתפצפץ?
אם זה באמת חסר לכם, דרך אגב, אתם יכולים פשוט לקנות לעצמכם ניילון פצפצים. כמו שאמרתי, גיליון של חצי מטר על 75 מטר של ניילון פצפצים זה לא כזה יקר אפילו, זה תופס הרבה מאוד מקום, כן? אבל אתם יכולים לקנות אותו ב… יש לי פה אחד, 69 שקל. הממ… 59 שקל אם אתם קונים שניים ביחד. הממ… זה משתלם. אם אתם מחפשים מתנה מקורית למישהו שאוהב לפוצץ פצפצים, למה שלא תקנו לו 75 מטר [צוחק] של ניילון?
בקיצור, מה הייתה השאלה?
[מוזיקת רקע]
מי המציא את הניילון פצפצים?
התשובה היא שני חבר'ה בניו ג'רזי שרצו לעשות טפטים. זה הכל. [צוחק]
זאת הייתה התשובה. עכשיו, אם אתם רוצים לשמוע עוד קצת על אמזון והמשלוחים שלה וכל זה, אז חכו עד אחרי הפרסומת.
[חסות]
[מוזיקת רקע]
היי. אני דורון, אבל כמו שאתם יודעים אני לא הפודקאסט היחיד פה, יש לנו רשת שלמה, כן? רשת "עושים היסטוריה", ובין השאר יש פודקאסט שנקרא "עושים טכנולוגיה", שמגיש ד"ר יובל דרור. והוא פרסם לאחרונה שני פרקים על אמזון והגודל המטורף שלה, ואיך שהיא שינתה את העולם, ומה זה אומר בעצם שהיא מגיעה לארץ עכשיו.
אני חושב שאם אתם נהנים מ"התשובה", אז יש סיכוי טוב שתאהבו גם את זה, אז בתור בונוס קטן לפרק הזה, אני אשמיע לכם עכשיו קטע מ"עושים טכנולוגיה" על אמזון. תהנו.
ד"ר דרור: יש כל כך הרבה דוגמאות לאופן שבו אמזון מפעילה את הכוח שלה, ולמחיר שמשלמות החברות שהופכות לנמענות של הכוח הזה, שקשה לדעת מהיכן להתחיל.
אולי כאן. זו דוגמה שמופיעה בספרו של בראד סטון "The Everything Store", שתורגם גם לעברית בהוצאת מטר.
[מוזיקת רקע]
הנה הסיפור. diapers.com, חיתולים דוט קום, האתר הזה הוקם בשנת 2005 על ידי שני חברים. תחילה נמכרו באתר חיתולים, אבל עם הזמן הוא החל למכור את כל הציוד לו זקוקים הורים צעירים וחדשים שמצוידים בתינוקות.
באותה התקופה, אמזון בכלל לא מכרה חיתולים. העסק הזה עבד לא רע במשך כמה שנים, עד שאמזון החליטה להיכנס לתחום. בשלב הראשון, אמזון הורידה את מחירי החיתולים ומוצרים אחרים לתינוקות שהיא מכרה ב-30%. כאשר diapers.com ניסו להתמודד והורידו את המחירים שלהם, אמזון הורידה את המחירים שלה, כדי לשמור על הפער הזה של 30%.
בשלב השני, אמזון השיקה שירות חדש, שנקרא "אמזון mom" שמיועד להורים צעירים. מי שיחתום על השירות, הסבירה אמזון, יקבל את שירות "אמזון פריים" בחינם, למשך שנה. כלומר, כבר חסכנו 79 דולר. היום אגב, המחיר קצת יותר יקר. בנוסף, מי שיצטרף לשירות, יקבל הנחה של 30% נוספים על מוצרים לתינוקות, הנחה שמתווספת על ההנחה של ה-30% המקוריים שאמזון כבר נתנה.
חשבון פשוט מעלה שאמזון הפסידה בתוך שלושה חודשים כ-100 מיליון דולר רק על עסקי החיתולים! אבל כזכור לכם, זה לא נורא מטריד אותה.
בנובמבר 2010, זמן קצר יחסית אחרי שהחלה מלחמה בין הצדדים, diapers.com נמכרה. הרוכשת? נראה אתכם מנחשים? ניחשתם נכון. אמזון.
אגב, חודש אחר כך אמזון סגרה את תוכנית "אמזון mom", רק כדי לפתוח אותה מאוחר יותר, עם הנחות הרבה יותר צנועות.
Game Over.
כמו בכל אתרי המסחר האלקטרוני הגדולים שמכבדים את עצמם, גם באמזון ניתן למצוא דברים הזויים לחלוטין, שמשום מה מישהו מוכר, ומשום מה מישהו מוכן לקנות. לדוגמה, האם ידעתם שאפשר להזמין מאמזון נמלים? חמישה דולר ו-69 סנט. גם צרצרים? 28 דולר ו-99 סנט. וגם 1,500 פרות משה רבנו. 20 דולר ו-99 סנט. אגב, בתיאור המוצר שלהן נכתב שהן מעדיפות לאכול כנימות. בתיאבון.
אם אתם מחפשים מתנה מקורית ולא ממש יקרה, אתם יכולים לרכוש מלפפון ירוק מפלסטיק, המצויד בכישרון מיוחד במינו. לוחצים על כפתור, והוא מתחיל לשיר יודל. אני חוזר, זה מלפפון ששר יודל! [הקלטה של שיר יודל] המחיר המקורי, 14 דולר ו-99 סנט, אבל כעת במבצע - 12 דולר ו-28 סנט. זה כדאי!
[מוזיקת יודל ברקע]
עוד במחלקת המתנות - אורניום. מה… מה, מה לא ברור? אתם יכולים להזמין קצת אורניום בקופסת פלסטיק. המחיר - 39 דולר ו-95 סנט. אתם בטח שואלים למה אתם צריכים אורניום. או! ובכן, נניח שיש לכם מונה גייגר ואתם רוצים לבדוק אם הוא פועל. איך תעשו את זה אם לא יהיה לכם קצת אורניום בקופסת פלסטיק? בעיה, נכון? ובכן, פתרתי לכם את הבעיה. אין בעד מה.
מה עוד יש לנו פה? אה כן, חתול מפלסטיק שיוצא לו טישו מהתחת, 34 דולר ו-90 סנט. אצבע אנושית, אתם יודעים, רק העצם, אבל עצם אמיתית של אצבע אנושית, 15 דולר. שפם מלאכותי בריח בייקון. טוב, זה ממש גאוני. אתם רוצים להריח בייקון כל היום, אבל לא נעים להסתובב עם בייקון בכיס כל הזמן, להוציא ולהריח, זה לא נעים, אז אתם פשוט מדביקים שפם עם ריח בייקון, ומסתובבים איתו בעולם, כאילו שום דבר מיוחד לא קרה. [צוחק] מחיר מקורי 8 דולר ו-39 סנט, אבל עכשיו במבצע - 2 דולר ו-55 סנט. אוקיי, הזמנתי. רגע, עכשיו אני רואה שיש גם חוט דנטלי בריח של בייקון! יש להם לאמריקאים משהו עם ריח של בייקון… 5 דולר ו-30 סנט.
שטר של 2 דולר בתמורה ל-20 דולר. ליטר וחצי שתן של זאב ערבות, 25 דולר ו-95 סנט. שמלה שיש לה כיס מיוחד שבה אפשר לשים חתול, 11 דולר [צוחק] ו-99 סנט. 30 חתיכות של שום מזויף, 10 דולר ו-99 סנט [צוחק]. דמות קרטון בגודל אמיתי של דני דה-ויטו, טוב, זה בהחלט עניין שימושי, [צוחק] 95 דולר ו-98 סנט. זהו, אני מתפרק פה.
ועכשיו חידה - מבין כל המוצרים שהצגתי בפניכם יש מוצר אחד, אבל רק אחד, שהמצאתי. רוצים לנחש?
דור, בזמן שהמאזינים חושבים, תן לנו כאן מוזיקה של חידונים.
[מוזיקת רקע אלקטרונית]
זהו? מוכנים? אוקיי.
ובכן, המוצר שהמצאתי הוא… [תופים] ליטר וחצי שתן של זאב ערבות. אבל האמת היא שלא ממש המצאתי אותו, אפשר למצוא שתן, [מתפקע מצחוק] לא, זה לא לתאר. אפשר למצוא שתן של זאב ערבות, אבל רק בנפח של חצי ליטר, בתמורה ל-14 דולר ו-95 סנט. זה אומר שאם תקנו שלושה כאלו, עקרונית, תוכלו לרכוש ליטר וחצי. או גאד. [נאנח]
[מוזיקת רקע]
דורון: זה היה קטע מ"עושים טכנולוגיה", זה כמובן לא היה כל הפרק. אם אתם רוצים לשמוע את כל הפרק הזה של "עושים טכנולוגיה", וגם את הפרק השני שעוסק באמזון, אתם יכולים למצוא אותו באפליקציה של רשת "עושים היסטוריה", או כמובן, בכל אפליקציית פודקאסטים אחרת, או באתר של "עושים היסטוריה". שמה, ב-ranlevi.com/theanswer, אתם יכולים למצוא גם את כל הפרקים של "התשובה", וגם לשלוח לי שאלות.
עדכונים על פרקים חדשים ועל הרצאות שאני עושה ועל עוד דברים, אתם יכולים למצוא בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם". מפיק ועורך את הפודקאסט הזה דור קומט, אביב שם טוב סיפק תמיכה מורלית ויעץ, רן לוי העורך הראשי, המנהל העסקי הוא דני טימור, לי קוראים דורון פישלר, ביי ביי.
פספוסים:
[שר] "אל תדפוק את הראש בקיר, כי בניילון יש אוויר, אוויר בניילון! אוויר בניילון!" [צוחק ואז נאנח] כמה שהנושא יותר מטופש [צוחק] ככה זה עושה יותר הפקה גדולה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments