התשובה עם דורון פישלר - לוצי 3: הקוף עם מכונת הכתיבה
- עתליה יופה
- Aug 26
- 17 min read
בפרק השלישי על לוצי, אנחנו עונים על השאלה המסתורית: איך כל העסק הזה של חיים ואבולוציה בכלל התחיל? וגם על השאלה המסתורית עוד יותר: למה כל פעם שמדברים על זה פתאום מתחילים לדבר על קופים עם מכונות כתיבה?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/07/2025.
[חסות]
קריינים: רשת "עושים היסטוריה".
[מוזיקת הפתיחה מתחילה ומסתיימת במהירות]
היי, אני דורון פישלר, זאת "התשובה", ו… אה… מה נשמע? מה קורה? לא קרה שום דבר מעניין מאוד מאז שדיברנו בפעם האחרונה, נכון? לא, בסדר, אז יאללה. אה… זה הפרק השלישי שבו אני מדבר על לוצי.
[נגינת נבל]
כלומר, אבולוציה. אבל בשלב הזה אנחנו כבר מכירים אותה באופן יותר אישי, אז אנחנו יכולים לקרוא לה כמו שהחברים קוראים לה. אה… אז כרגיל, אם לא שמעתם עדיין את הפרקים הקודמים בסדרה הזאת של לוצי, זה, זה לא נורא, אתם לא חייבים לשמוע אותם כדי להבין את הפרק הזה, אבל זה, זה יהיה נחמד אם כן. אה… כי בכל זאת יש פה איזשהו סדר הגיוני לדברים. אממ, לפעמים מצד שני הסדר לא ממש הגיוני. נגיד בפרק הקודם אני דיברתי על הסוף של לוצי. כלומר, האם האבולוציה הסתיימה. עכשיו, אני רוצה לדבר על איך היא התחילה.
[מוזיקת פתיחה]
החיים בכדור הארץ. איך זה התחיל העסק הזה? אני דיברתי כבר על לוקה, שהוא הסבא הקדמון גם שלי וגם של העגבניה שאכלתי הבוקר. אבל לוקה לא היה הראשון. הוא לא היה היצור החי הראשון. אז מאיפה הוא הגיע? כלומר, איך זה קרה? איך כדור הארץ, או היקום באופן כללי, הפך ממקום שאין בו חיים למקום שיש בו חיים?
זאת אחת השאלות הכי מסתוריות בכל הסיפור הזה של התפתחות החיים בעולם. ושאלה אחרת, מסתורית לא פחות, היא למה כשמדברים על הנושא הזה, השיחה איכשהו תמיד מגיעה לנושא של [קריאות קופים, תקתוק על מכונת כתיבה] קופים ומכונות כתיבה? כי זה תמיד מגיע לשם. אין אפס. אתם תדברו עם מישהו מספיק זמן על התפתחות החיים ומאיפה הם הגיעו, הוא יזכיר קופים ומכונות כתיבה. זה תמיד ככה. זה תמיד עולה בתור טיעון בשאלה הגדולה של… של האם הכל, כלומר החיים בעולם, קרה במקרה, או שזה מתוכנן.
והשאלות הגדולות האלה הן כולן קשורות אחת לשניה, אבל בתור התחלה, בואו, בואו באמת נדבר על הקוף [קריאות קופים]. הטיעון עם הקוף הולך ככה:
[מוזיקת רקע]
אם תתנו לקוף להקליד באופן אקראי על מכונת כתיבה, ללחוץ על מקשים אקראיים, הוא בסופו של דבר ינפיק עותק מדויק לחלוטין, עד האות האחרונה, של הטקסט המלא של הקלאסיקה הספרותית [ניפוח בלון] "מעשה בחמישה בלונים" [בלון מתפוצץ]. האמת שבאופן מסורתי, ברוב המקרים שבהם תראו התייחסויות לקוף הזה, אז הם מדברים משום מה על שייקספיר, שהוא יכתוב את כל כתבי שייקספיר. שזה נכון, זה גם נכון, אבל כל הקטע זה שהוא יכתוב הכל. כלומר, אם אתם מפיקים רצף אקראי של אותיות לאורך זמן אינסופי, בסופו של דבר אתם תקבלו כל רצף אקראי של אותיות, כולל [תקתוק על מכונת כתיבה] "אאאבבבגגגג" וכולל "פתגם סלאבי עתיק אומר אם נגמרו הביצים, תאכלו תרד", וכולל [מוזיקה קלאסית] "להיות או לא להיות? הנה השאלה: מה נעלה יותר - לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו", וכולל גם "אמא של רותי הביאה מתנה, שמחה וששון, [בלון מנופח ומתפוצץ] לכל ילד בלון".
הוא יכתוב את כל זה, הוא יכתוב את הכל, זה פשוט יקח הרבה מאוד מאוד מאוד מאוד זמן. ובדרך הוא יכתוב הרבה מאוד שטויות.
[מוזיקת רקע]
אם אתם נותנים לקוף להקליד באופן אקראי לחלוטין, מן הסתם בנקודה מסוימת, לא הרבה מדי אחרי שהוא יתחיל, הקוף יקליד את האות א'. שהיא לא רק האות הראשונה בא'-ב', אלא גם האות הראשונה במילה הראשונה, במשפט הראשון, בספר "מעשה בחמישה בלונים". וזאת התחלה טובה. עכשיו, בואו, לצורך העניין נתעלם מכל מה שהוא כתב לפני זה, זה היה רק אימון, אני אתחיל מה-א' שהוא הקליד. אבל כדי להמשיך עכשיו, אנחנו צריכים שהוא יקליד את האות השניה במשפט הזה, שהיא האות מ'. הסיכוי שהוא יקליד עכשיו, במקרה לגמרי, את האות מ' הוא אחד ל-22? כי יש 22 אותיות? האמת שזה לא ממש נכון כי במקלדת יש גם דברים אחרים. יש נקודה, פסיק, נקודה פסיק, שמונה, פרינט סקרין, אבל לצורך העניין, נגיד שאנחנו מתעסקים פה במקלדת שיש בה רק אותיות, וגם לא אכפת לנו מאותיות סופיות או רווחים או סימני פיסוק, לא משנה, אנחנו רוצים רק את הטקסט, את האותיות. אז הסיכוי שלו להקליד נכון את האות השניה הוא אחד ל-22.
השלב הבא הוא להקליד את האות השלישית. שהיא שוב א'. ושוב, הסיכוי הוא אחד ל-22. כלומר, הסיכוי שלו להקליד נכון, במקרה, את כל המילה "אמא", הוא אחד ל-22 כפול 22, שזה אחד ל-484, שזה סיכוי לא גדול. זה בערך כמו הסיכוי שהבן אדם האקראי לגמרי הבא שתפגשו, יהיה לו בדיוק את אותו יום הולדת כמו לכם, וששניכם אוהבים פיצה. זה, זה לא דבר סביר, אבל זה יכול לקרות.
לעומת זאת, הסיכוי של הקוף לכתוב נכון את שתי המילים הראשונות במשפט, "אמא של", זה אחד ל-22 בחזקת 4, כלומר, אחד ל-234,256. שזה דומה לסיכוי שהבן אדם הבא שתפגשו באופן אקראי לחלוטין, יהיה אישה בשם נגב. יש כאלה בארץ, פשוט לא הרבה.
והסיכוי של הקוף להקליד ברצף את כל המשפט "אמא של רותי הביאה מתנה, שמחה וששון, לכל ילד בלון", הוא בערך אחד ל-257 טריליון. שזה בערך כמו הסיכוי שיקרה משהו שאין שום סיכוי שיקרה. [צוחק] כלומר, אין דבר כזה, זה פשוט זה, זה לא קורה.
והסיכוי של הקוף הזה להקליד נכון ברצף את כל האותיות של כל המשפטים בכל 32 העמודים של "מעשה בחמישה בלונים", שהוא לא ספר ארוך, זה אחד ל… מספר גדול באופן כל כך מטורף שאני לא יכול להגיד אותו אפילו. זה יותר גדול ממספר גרגרי החול בכדור הארץ, זה יותר גדול ממספר האטומים ביקום. זה יותר גדול מהכל.
כלומר, [תקתוק מכונת כתיבה, קריאות קופים] אפילו אם יהיו לכם מיליארד קופים שמקלידים במרץ על מיליארד מכונות כתיבה, ונגיד שהם היו עושים את זה בלי הפסקה מהמפץ הגדול ועד היום, עדיין לא באמת קיים שום סיכוי משמעותי שהם היו מצליחים לכתוב את "מעשה בחמישה בלונים". זה פשוט לא יכול לקרות.
אז כן, אם הם יתקתקו לנצח, הם, הם יצליחו בסופו של דבר, אבל הזמן שזה יקח להם הוא הרבה הרבה הרבה הרבה יותר גדול מהגיל של היקום.
אבל הנה הטוויסט.
[מוזיקת רקע]
"מעשה בחמישה בלונים" קיים. וגם כל כתבי שייקספיר קיימים. וגם הקוד הגנטי של בן אדם, שהוא, כמו שאמרנו, זה כמו משפט באורך של 4 מיליארד אותיות בערך, שזה יותר מ"מעשה בחמישה בלונים", גם הוא קיים. אבל איך?
כלומר, אם אין יד מכוונת, והכל ביקום קורה במקרה, איך זה שדבר שהרגע אמרנו שאין באמת שום סיכוי שיקרה, קרה?
זה הטיעון שאנשים שלא אוהבים את לוצי ולא מבינים אותה, משמיעים לעיתים קרובות, וזה נשמע משכנע. זה כאילו, איך אני יכול לטעון ברצינות שבני אדם, או פילאפות, או כל דבר אחר ביקום, נוצר רק משינויים אקראיים, כשסטטיסטית זה בלתי אפשרי? פשוט לא יכול להיות שכל זה קרה במקרה, ואם זה לא מקרי, אז זה מתוכנן. זה לא נכון. כלומר, מה שאמרתי עכשיו זה לא נכון. אני אומר את זה עכשיו, אני אומר את זה מראש כדי שאנשים לא פשוט יפסיקו לשמוע את הפודקאסט ברגע זה, ואז יחליטו שאני פשוט דובר נגד לוצי ותומך בתכנון תבוני או משהו. דברים כאלה כבר קרו. אה, לא, אני לא חושב שהמשל עם הקוף ומכונת הכתיבה הוא נכון. אני לא הולך להעמיד פנים [מגחך] כאילו אני מאמין בו. אני אסביר לכם למה הוא לא נכון, אבל זה יקח קצת זמן.
ובינתיים אני גם אדבר על דברים אחרים. [תקתוק על מכונת כתיבה] אני אדבר על מרק [נוזל נמזג] ועל המחשבים של גוגל, וכל זה נחוץ כדי לענות על השאלה הגדולה - איך זה התחיל? עוד מעט תגיע התשובה.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה מתחילה ומסתיימת במהירות]
כשאנחנו שואלים איך בעצם נוצרו החיים בעולם, לעיתים קרובות עולה השאלה המתבקשת - אבל מה הם בעצם החיים?
שלי, תני לי מוזיקה של מונטאז'ים.
[מוזיקת רקע פסטורלית]
[בטון רך ועדין] האם החיים הם תינוק מחייך? [ילדים צוחקים] האם החיים הם אגלי טל על כנפיו של פרפר? [משק כנפי פרפר] האם החיים הם גלגוח תינוק המתגלגל לו בשביל? האם פטריה נחשבת ליצור חי? האם וירוס הוא חי? איפה בעצם שמים את הגבול בין מה שחי למה שלא? זאת שאלה מרתקת.
והתשובה היא [בטון רגיל] שלא אכפת לי! ברצינות, כאילו, כרגע, זה ממש לא אכפת לי. ההגדרה הזאת של מה נחשב לחי ומה לא, זה עניין של הגדרה מילונית. זה עניין שמי שכותב מילון ישבור את הראש על זה. זה לא דבר שאנחנו צריכים להתעסק בו עכשיו!
המיקרופון הזה, [דופק על המיקרופון] הוא חי? תסכימו איתי שלא. הבן אדם שמדבר למיקרופון הזה, חי? אני מקווה, תסכימו איתי שכן? אז אנחנו מבינים מה חי ומה לא, נכון? אוקיי, נכון שבטווח הזה יש כמה דברים שקצת יותר קשים להגדרה, כמו בקטריות ו-וירוסים ואורגניזמים חד-תאיים, שלפעמים קצת קשה יותר לסווג לאחת משתי הקבוצות האלה, אבל איפה בדיוק עובר הגבול? זה כרגע לא משנה לנו בכלל.
אבל יש דבר אחד שאני כן יודע להגיד לכם על יצורים חיים, וזה שיצורים חיים יודעים לשכפל את עצמם. כלומר ליצור עוד אחד מעצמם.
אם אני אצא עכשיו מהארון ואשאיר את המיקרופון הזה לבד, זה לא שכשאני אחזור יהיו פה שני מיקרופונים. [מגחך] המיקרופון לא ישכפל את עצמו. גם אם אני אשאיר פה שניים, לא יוולד להם עוד מיקרופון. לעומת זאת, תכונה ידועה של יצורים חיים זה שאם אתם משאירים שניים מהם ביחד לכמה זמן, לפעמים כשאתם חוזרים, יש שם שלושה.
עכשיו, יכול להיות שזה לא תנאי מספיק לחיים, זאת אומרת, לא הייתם קוראים לכל דבר שיודע לבנות עוד אחד מעצמו, דבר חי. כלומר, אם יש לי רובוט שמה שהוא עושה זה לבנות עוד רובוט, זה לא אומר שהרובוט הזה חי. הוא רובוט.
אז זה לא תנאי מספיק, אבל זה כן תנאי הכרחי. משום שמה שלא יודע לייצר עוד אחד מעצמו, לא חי.
ורק כדי לא להסתבך, אני אגיד מראש, אני לא אומר שאם במקרה אתם לא רוצים או לא יכולים ללדת ילדים, אז אתם לא באמת חיים. אתם כן. אתם כן. אתם מורכבים מתאים? כן. התאים האלה יוצרים עוד תאים כל הזמן? כן, הם עושים את זה. יופי, מזל טוב, אתם בחיים.
בגוף של אדם מתחלפים בערך 300 מיליארד תאים כל יום. כלומר, מיליארדי תאים כל יום מתים, ומיליארדי תאים חדשים נוצרים. השלב שבו התאים מפסיקים להשתכפל וליצור עוד תאים, לזה קוראים… להפסיק להיות בחיים.
אוקיי, אז יש לנו את ההגדרה הזאת בתור התחלה. יפה. עכשיו, בואו נשים את זה בצד ונעבור למשהו אחר לגמרי.
יש ניסוי מדהים באמת, לדעתי, שהתפרסם ב-2024, שנעשה במעבדות המחשוב של גוגל משום מה. והוא לא עירב לתת לקופים מכונות כתיבה, וחבל, אבל, אבל גם הוא עוסק בטקסט אקראי ומה שיכול להיווצר מטקסט אקראי. הניסוי הזה נעשה כולו במחשב, בתוך מרחב וירטואלי. אז אני צריך לדבר קצת לא על קופים ולא על יצורים חיים בכלל, אלא על תוכנות, אבל תהיו איתי רגע.
[מוזיקת רקע]
כל אפליקציה במחשב, כל… כל תוכנה במחשב, בנויה בבסיס שלה, בגרסה הכי פשוטה שלה, ממבחר מוגבל מאוד של פקודות פשוטות. [ביפים] הפקודות האלה הם, הם משהו כמו 'תעלה את הערך של זה באחד' [ביפ]. או 'תכניס את הערך הזה לבייט הזה' [ביפ]. או 'תזיז את המצביע צעד אחד קדימה' [ביפ]. אלה אבני הבניין הכי יסודיות של תוכנה. מהפקודות הפשוטות האלה אפשר לעשות כל תוכנה בעולם, כלומר, גם… אפליקציה לזיהוי נמרים בטבע, וגם סימולטור של עז. כמובן [מגחך] שבשביל לעשות את זה צריך לסדר הרבה מאוד מהפקודות הבסיסיות האלה בסדר הנכון.
את הפקודות האלה, כשכותבים את התוכנה, בדרך כלל מייצגים במילים, כדי שגם האנשים שעובדים על התוכנה הזאת יבינו מה הם אומרים, אבל אפשר לייצג אותם בתור כל דבר. יש שפות תכנות אזוטריות שהן עובדות כמו כל שפה אחרת, רק ששם כל פקודה מיוצגת באמצעות אות או סימן אחד, ככה שאתם מסתכלים על תוכנה כזאת כתובה, זה נראה כמו בית חרושת לסימני פיסוק אחרי רעידת אדמה. אבל בעצם זאת תוכנה. ואם היינו מייצגים כל פקודה כזאת באמצעות ביפ, אז אוסף של פקודות כאלה היה נשמע כמו… [אוסף ביפים חסרי סדר]
אז מה עשו בניסוי הזה? לקחו מרחב ממוחשב וירטואלי גדול, כלומר דיסק, ומילאו אותו בשטויות. [אוסף ביפים חסרי סדר] כלומר בפקודות אקראיות לגמרי בשפת תוכנה. מתברר שהתוכנה הזאת שהם עשו לא עושה כלום, כי זה פשוט אוסף אקראי לגמרי של לך לפה, לך לשם, תביא לכאן, תגדיל באחד, תוריד באחד, כאילו זה שטויות, זה לא עושה שום דבר.
עכשיו, את כל המרחב הזה הם חילקו לבלוקים קטנים של… כל אחד מהם מכיל רצף אקראי של פקודות, [אוסף ביפים חסרי סדר] ואז התחילו להפגיש אותם אחד עם השני. כלומר, לקחו באופן אקראי לגמרי בלוק אחד מתוך הקוד הזה [רצף קצר של ביפים] וחיברו אותו עם בלוק אחר [רצף קצר ושונה של ביפים], ככה שהם יכולים להשפיע אחד על השני. כלומר לשנות קטעים אחד בשני, למחוק קטעים אחד בשני. אבל מכיוון ששניהם הם ג'יבריש, התוצאה הייתה [אוסף ביפים חסרי סדר] עוד ג'יבריש. ואז אחרי שהם שיחקו יחד, אז שוב, חתכו אותם לשניים, והם הפכו לשני בלוקים שונים. ואז לקחו שוב אקראית בלוק אחד והפגישו אותו עם איזשהו בלוק אחר, ואז עשו את זה שוב. [אוסף ביפים חסרי סדר] ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, הרבה מאוד פעמים. לא היה לזה שום מדריך, לא היה שום דבר שיכוון את הג'יבריש הזה. כל מה שקרה שם היה אקראי.
וזה נשמע כמו דרך מצוינת לבזבז הרבה מאוד זמן וכסף בליצור רעש מתוך רעש אחר.
אבל… מתברר שכן קרה שם משהו. כי איכשהו, כשהסתכלו על כל המרחב הזה, אחרי הרבה מאוד מפגשים כאלה, מה שהתחיל בתור [אוסף ביפים חסרי סדר] הפך להיות [סדרת ביפים שחוזרת על עצמה]. חלק גדול מהמרחב הוירטואלי הזה היה עכשיו מלא בבלוקים זהים של קוד שחוזרים על עצמם, אלפי ועשרות אלפי עותקים של אותו קטע קוד בדיוק.
איך זה קרה?
זה קרה ככה - [מוזיקת רקע] כשאתם מחברים שני קטעים של ג'יבריש, סביר מאוד שמה שתקבלו זה ג'יבריש. כלומר, ב-99.99 הרבה אחוז מהמקרים אתם תקבלו ג'יבריש. אבל לפעמים, לגמרי במקרה, אתם תקבלו איזשהו קטע עם משמעות. כלומר לא משהו מורכב, זה לא שאתם במקרה לגמרי תקבלו עכשיו איזושהי תוכנה מעולה לעיבוד תמלילים, אבל אתם תקבלו איזשהו משפט קצר שיש לו משמעות. גם זה סביר להניח שלא ישנה הרבה, בגלל שהוא יאבד את המשמעות מיד ברגע שהוא יתנגש עם משהו אחר. אבל קיים גם סיכוי קטן, קטנטן, זעום, זערורי, פיצפון, שאתם תקבלו קטע תוכנה שהמשמעות שלו היא "קח את הקטע הזה ותעתיק אותו אליך".
הסיכוי שכמה פקודות אקראיות יתחברו במקרה בסדר הנכון כדי להגיד את זה, הוא מאוד מאוד קטן. אבל אם הסיכוי הזה הוא נגיד אחד למיליון, אחרי שאתם מפגישים אקראית בלוקים מיליון פעמים, זה כנראה יקרה. ומהרגע שהבלוק הזה נוצר, בפעם הבאה שהוא נפגש עם בלוק אחר, לא משנה מה יש בבלוק האחר, הפקודה שלו היא "קח את הקטע הזה ותעתיק אותו אליך", ולכן הבלוק השני הופך גם הוא ל"קח את הקטע הזה ותעתיק אותו אליך". כלומר אפשר להגיד שהבלוק הזה אכל את הבלוק האחר והפך אותו לעותק של עצמו. ואז זה קורה שוב. ואז זה קורה שוב. ואז זה קו… הבנתם.
מספיק שפעם אחת, בכל המרחב הוירטואלי הזה, יווצר בלוק אחד שיודע לשכפל את עצמו, כדי שכל המרחב הזה יתמלא עם הזמן בעותקים של אותו האחד שמשכפל את עצמו. למרות שכל זה קרה לגמרי במקרה. אף אחד לא כיוון שזה יקרה.
ובניסוי הזה של גוגל זה קרה. וזה קרה יותר מפעם אחת. את אותו הניסוי הם עשו הרבה פעמים, כל פעם קצת אחרת. לפעמים בשפת תכנות אחרת, או עם תנאים שונים, ובהרבה מאוד מהמקרים, הדבר הזה קרה. כלומר, בלוקים שמשכפלים את עצמם השתלטו על הכל. לפעמים זה קרה כמעט מיד, לפעמים זה לקח להם יותר זמן, ולפעמים הם לא הופיעו בכלל, אבל ההיגיון אומר שזה פשוט עניין של, של מזל, כלומר, אם היו נותנים לזה עוד זמן, אז יכול להיות שהם כן היו מופיעים בסופו של דבר.
אז… [מוזיקת רקע] האם הניסוי הזה של גוגל יצר חיים?! לא. מה פתאום. [צוחק] זה לא חיים. זה אפילו לא חיים דיגיטליים. זה קטע קוד אחד שמעתיק את עצמו. זה שורה קטנה של קוד. ההפרש ברמת המורכבות בין זה לבין אפילו התא הכי בסיסי, זה… זה הפרש עצום. לא, הם לא יצרו חיים! הם כן יצרו משהו שמקיים את התנאי הראשון והכי בסיסי לחיים, שזה [סדרת ביפים שחוזרת על עצמה] דבר שיודע לשכפל את עצמו. כלומר, דברים שיכולים לשכפל את עצמם יכולים להיווצר ספונטנית. במקרה. בלי שמישהו תכנן את זה. עובדה.
עכשיו, הניסוי הזה של גוגל לא היה מספיק ארוך וגדול ומקיף כדי לראות מה יקרה לקוד הזה בהמשך, זאת אומרת, זה לא שראינו אחר כך את הקטע הקטנטן הזה גדל ומתפתח והופך לסימולטור של, של קוף ואחר כך לסימולטור של… של בואינג, אבל… צריך אולי להגיד שכן, זאת כן גישה שעובדת בפיתוח תוכנה, כלומר, אחת הגישות לפיתוח בינה מלאכותית זה להשתמש באלגוריתמים אבולוציוניים, זאת אומרת לקחת תוכנה שמשתפרת, כלומר, משתפרת באופן אקראי, ואז את מה שעובד לשמור ואת מה שלא עובד לזרוק, ואז לעשות את זה עוד פעם. כלומר, כן, זה עובד גם על תוכנה.
עכשיו עוד שינוי אווירה קיצוני. [אוסף ביפים] בואו נחליף את המחשב במרק. [גמיעת מרק] למה מרק? כי זה נוזל [נוזל נמזג], יש בו כל מיני דברים צפים, והוא חם.
[מוזיקת רקע]
המרק הזה הוא המרק הקדמוני, זה הכינוי למה שהיה בכדור הארץ לפני מיליארדי שנים. כדור הארץ הוא צעיר ואין עליו חיים. אין עליו שום דבר שדומה לחיים. אבל יש מים, יש אוקיינוסים, ויש פרצים של גזים לוהטים מתוך הקרקע. ובמרק הזה צפים להם פחמן, חמצן, מימן, כל החומרים הבסיסיים שמהם מורכב… כל היתר. הם צפים שם באופן אקראי לגמרי ולפעמים הם מתנגשים אחד בשני. אטומים שנפגשים באופן אקראי לחלוטין, לפעמים קורה שהם יוצרים מבנה יציב. נגיד, שני אטומים של מימן ואחד של חמצן, כשהם נפגשים הם פשוט נשארים יחד, הם יוצרים H2O, מולקולה של מים. המולקולות האלה, גם כן, משוטטות באופן אקראי לחלוטין ולפעמים פוגשות מולקולות אחרות ובדרך כלל לא קורה כלום, אבל לפעמים יוצאות מהמפגש הזה מולקולות מורכבות יותר, למשל גליצין. זאת מולקולה קצת יותר מורכבת, היא עשויה משני אטומים של פחמן, חמש מימן, אחד חנקן ושתיים חמצן. ככה שזה נשמע כאילו הסיכוי שכל החומרים האלה פשוט יפגשו במקרה במקום אחד הוא לא גדול, אבל הפגישות האלה זה דבר שקורה מיליארדי פעמים בשנייה בכל סנטימטר מעוקב של חומר, אז… כן, גם גליצין זה פשוט דבר שנוצר ספונטית. לפעמים זה קורה. ואיתו נוצרים עוד כמה חומרים כאלה, חומצות אמינו, ולפעמים כשהם נפגשים הם יוצרים חומרים קצת יותר מורכבים.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
עכשיו, מה הסיכוי שכל הדברים האלה יתנגשו ולגמרי במקרה תיווצר שם… ג'ירפה? הסיכוי הוא לא. כלומר, תיאורטית, אוקיי, בסדר, הסיכוי הזה קיים, אבל זה כמו הסיכוי שקוף אקראי יכתוב את כל כתבי ברנדון סנדרסון מההתחלה ועד הסוף כולל תרגום לרוסית על הניסיון הראשון. זה לא יקרה!
אבל דברים אחרים, שהם גם לא סבירים אבל קצת פחות, יכולים לקרות.
יכול להיות למשל שאם תתנו לזה מספיק זמן, נגיד מאה מיליון שנה, אז איכשהו, לגמרי במקרה, בכל ההתנגשויות האלה של חומרים, יווצר דבר באמת יוצא דופן. לא ג'ירפה, לא דג, לא אמבה, אבל המקביל ל-[סדרת ביפים שחוזרת על עצמה], קטע הקוד הזה שאומר "קח את זה ותעשה עוד אחד ממנו". דבר שיודע לשכפל את עצמו.
החיים הם לא תוכנה, ומולקולה שמשכפלת את עצמה זה דבר הרבה יותר מורכב ונדיר מקטע קוד קטן, לכן הסיכוי שדבר כזה פשוט יווצר ספונטנית, הוא קטן. מה זה קטן? מאוד מאוד מאוד קטן. כמה קטן? אני לא יודע, אחד לטריליון אולי? אבל אתם יודעים כמה מולקולות יש? ואתם יודעים כמה פעמים בכל שנייה הן מתנגשות אחת בשנייה? ואתם יודעים כמה שניות יש במיליון שנה? אז כן, אולי הסיכוי שזה יקרה הוא אחד לטריליון, אבל כשמגרילים משהו שהסיכוי שהוא יקרה הוא אחד לטריליון טריליון פעמים, הוא כנראה יקרה. וזה צריך לקרות רק פעם אחת! כלומר, יכול להיות שרק פעם אחת בתולדות כדור הארץ, התנגשויות אקראיות של מולקולות במרק הזה יצרו, לגמרי במקרה, משהו שיודע לשכפל את עצמו. אבל מהרגע שהיה אחד כזה, היו הרבה כאלה. כי דברים שמתרבים, הם מתרבים.
עכשיו, מה בדיוק זה היה, הדבר הזה? אנחנו לא יודעים [צוחק]. אנחנו לא יודעים. אחת מהסברות המובילות זה שזאת הייתה איזושהי שרשרת של RNA, שזה, זאת גרסה פשוטה יותר של DNA. מה זה אומר? אה, בהפשטה מאוד מאוד גדולה, ביוכימאים, בבקשה, אל תכעסו עלי על זה שאני לא מדייק, אני יודע שאני לא מדייק, אתם יודעים איך נראה DNA? שרשרת מסולסלת כזאת? אז חצי מזה. כלומר, צד אחד של זה, זה כמו צד אחד של ריץ'-רץ' [רוכסן נפתח]. עכשיו, מהרגע שהדבר הזה קיים, כשמגיעות מולקולות אחרות שפשוט נופלות עליו, אז הן מתיישבות איפה שאפשר, כלומר בחריצים של הריץ'-רץ'. ובסופו של דבר הן מתחברות אחת לשניה, והן הופכות לצד השני של הריץ'-רץ' [רוכסן נסגר]. כלומר, החצי ריץ'-רץ' הזה יצר עכשיו עותק של עצמו.
עכשיו, הדברים האלה שיש לנו כאן עכשיו, מולקולות של RNA? זה לא יצור חי. זה לא דומה ליצור חי. זה אפילו לא תא. זה מולקולה אחת, זה חפץ דומם. אבל זה המבנה המולקולרי הכי בסיסי שיודע לקיים את ה… את התנאי הבסיסי הזה לחיים, לשכפל את עצמו. ומכיוון שכאן לא מדובר על מחשב אלא על החיים האמיתיים, אז לפעמים העותקים האלה הם לא יהיו לגמרי מדוייקים. כלומר, לפעמים זה לא ייצא בדיוק אותו דבר, אלא כמעט אותו דבר. ובחלק מהמקרים המשמעות של השינוי הזה, של הכמעט אותו דבר הזה, זה שהעותק החדש הוא בעצם לא יציב, הוא יתפרק מיד. אבל חלק מהם, במקרה, יהיו… יותר טובים בלהשתכפל. כלומר, הם יהפכו את הדבר ליותר יעיל בליצור עותקים של עצמו. וכאן [נגינת נבל] לוצי מתחילה לעבוד ברצינות.
[מוזיקת רקע]
כי לוצי זה לא דבר שקורה לבעלי חיים. לוצי זה פשוט דבר שקורה. זה קורה לפתגמים סלאביים, וזה קורה לקטעי קוד במחשב, וזה קורה למולקולות ארוכות.
הדברים האלה הולכים ומתפתחים. המוטציות שיותר טובות בלשרוד ולהתרבות, הן שורדות ומתרבות [צוחק]. זה מתפתח וזה נהיה יותר מורכב. ובאיזושהי נקודה בהתפתחו הזאת, זה חוצה את את הנקודה שבה אתם יכולים להצביע על זה ולהגיד "זה חי". באיזו נקודה אתם מגדירים את זה כחי? אני לא יודע, וגם לא משנה לי. כי לוצי עבדה שם עוד קודם. וככה התחלנו. זאת ההתחלה של ההתחלה של מה שהוביל ללוקה ולכל היתר.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
והעניין הוא שכל העסק הזה, לא דומה בכלל [קריאות קופים ותקתוק על מכונת כתיבה] לקוף עם מכונת כתיבה.
כי כל הקטע עם הקוף היה להסביר שאין באמת סיכוי שבאופן אקראי לגמרי יווצר, יש מאין, משהו מאוד מורכב, שפתאום נוצרה התוצאה הסופית, הספר "מעשה בחמישה בלונים". אבל אף אחד לא טען שככה זה קרה. אנלוגיה קצת יותר קרובה הייתה אם הקוף היה דופק על מכונת הכתיבה באופן אקראי לחלוטין ככה, [קריאות קופים ותקתוק על מכונת כתיבה] ואז הוא היה עוצר ובוחן את התוצרים שלו ואז הוא היה אומר [נגינת פנסתר] "ממ… בוא נראה, לא, לא, זה לא טוב. 'גרזזמממנכ'? מה חשבתי לעצמי כשכתבתי את זה? אני אזרוק את זה. הו, רגע רגע רגע, אבל פה כתוב 'אמא ש'. ממ… אהבתי. אהבתי. יש לזה פוטנציאל. זה עדיין לא שם, אבל יש לזה פוטנציאל. בוא נזרוק את כל היתר, נשאיר רק את 'אמא ש' ונמשיך מכאן". [כחכוח בגרון, חוזרות קריאות הקופים]
אם בכל פעם שהקוף היה מתקתק לגמרי במקרה משהו שקצת דומה למילה מתוך "מעשה בחמישה בלונים" הוא היה שומר את זה וזורק את כל היתר, זה עדיין היה לוקח לו הרבה מאוד זמן לכתוב את כל "מעשה בחמישה בלונים", אבל פחות זמן מהגיל של היקום. וגם זו לא באמת אנלוגיה טובה, משום שזה מניח שהקוף יודע מראש לאיזו מטרה הוא רוצה להגיע, והוא שומר את מה שמתאים לו, וזה לא באמת איך שדברים עובדים, כי לוצי לא יודעת לאן היא רוצה להגיע. אבל עדיין, זה יותר דומה לאיך שדברים עובדים, מאשר שהכל הוא קופים שמנסים לכתוב ספרים. כי בכל מקרה, הקוף עם מכונת כתיבה לא באמת היה אנלוגיה טובה לכלום. כי "מעשה בחמישה בלונים" לא נכתב על ידי קוף שהקליד על מכונת כתיבה באופן אקראי. כתבה את הספר הזה מרים רות. ומרים רות היא הבת של הילה ויעקב רות. והילה רות היא הבת של… מישהי אחרת, שהיא הבת של מישהי שהיא צאצאית רחוקה מאוד של יצור שחי לפני מיליוני שנים, שהיה דומה לקוף, שהוא צאצא מאוד מאוד מאוד רחוק של לוקה, שהוא תוצאה של מיליוני שנים שבהם דברים ששרדו - שרדו, ודברים שהתרבו - התרבו.
אז מה הייתה השאלה? [מגחך]
[מוזיקת סיום]
כל העניין הזה עם הקוף הומצא בתור טיעון שנועד לענות על השאלה האם כל החיים בעולם נוצרו באופן אקראי, או שהם תוכננו? התשובה היא… אף אחד מהם.
כי אלה לא באמת שתי האפשרויות. המחשבה שאלה שתי האפשרויות היא לא נכונה. אם אתם לא מאמינים שהחיים נוצרו באופן אקראי ולכן זה חייב להיות מתוכנן, זה לא נכון. אם אתם לא מאמינים שזה תוכנן, ולכן זה חייב להיות אקראי, גם זה לא נכון! כי זה לא אף אחד מהם. זה קרה בתהליך לא מתוכנן, אבל זה לא אותו הדבר כמו להגיד שזה קרה באופן אקראי.
[מוזיקת רקע]
כשאתם מוזגים מים לתוך כוס, המים ימלאו את הכוס. הצורה של המים, הצורה של הגוש הזה של המים, תהיה זהה ותואמת לחלוטין לצורה של הכוס. גם אם עכשיו תקפיאו אותם, ותוציאו אותם מהכוס, אתם תקבלו גוש של קרח שהצורה שלו היא זהה לחלוטין למבנה של הכוס. איך זה קרה? אתם תכננתם את זה? אתם שמתם בכוונה כל טיפת מים בדיוק במקום? אתם סיתתם את הקרח? לא. אתם פשוט שפכתם מים וזה הסתדר לבד. אז אוקיי, זה קרה במקרה? בצירוף מקרים מופלא? הצורה של המים נהייתה בדיוק כמו הצורה של הכוס? לא! זה לא צירוף מקרים, זה פשוט מה שקורה כשמוזגים מים לכוס! ככה זה עובד, זה תהליך טבעי, אלה החוקים של הטבע.
וגם זה שדברים שטובים בלשרוד שורדים ודברים שטובים בלהתרבות מתרבים, זה לא אקראי, גם אם שום דבר לא תוכנן כאן. זה תהליך מאוד מורכב שקורה ולפעמים קורים בו דברים מעניינים.
לוצי היא פשוט האופן שבו דברים קורים בטבע. זאת התשובה. עזבו אתכם מקופים.
בעצם יש עוד דבר אחד ומצויין שאני צריך להגיד בקשר לקופים ומכונות כתיבה, אבל תיכף.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה מתחילה ומסתיימת במהירות]
כל הקטע הזה של הניסוי עם הקופים, של לתת לקופים להקליד על מכונת כתיבה, זה ניסוי מחשבתי, כן? ברור, [מגחך] זאת אומרת, זה לא [מגחך], זה לא שמישהו באמת עשה את זה במציאות אי פעם. כלומר חוץ מהפעם ההיא שבה עשו את זה במציאות. כי, כי עשו את זה. פעם.
[מוזיקת רקע]
ב-2002 קבוצה של מרצים וסטודנטים באנגליה החליטו לבצע את הניסוי הזה במציאות, והם פשוט השאירו מקלדת בגן חיות, במכלאה של שישה קופי מקוק. לא מכונת כתיבה, אלא מקלדת של מחשב. אני חושב שהם לא סמכו על הקופים שהם יידעו להכניס את הנייר ולהחליף אותו, כי זה פעולה די מסובכת שקופים בדרך כלל לא עושים, זה לא כל כך… מתחשבים בזה בכל העסק של הניסוי… בכל מקרה, אז הם… הם השאירו אותם שם חודש, ואת התוצאה במלואה הם פרסמו בעבודה שהכותרת שלה היא "טיוטות לקראת מכלול יצירתו של שייקספיר", מאת אלמו, גאם, הת'ר, הולי, מיסלטו ורואן, שאלה השמות של ששת הקופים. וזה התפרסם באינטרנט, אתם יכולים למצוא את זה, אתם יכולים לקרוא את זה במלואו, אני קראתי. היה… מעניין. הממ… יש גם מקום לביקורת.
קודם כל, ראוי לציין שהעבודה הזאת היא די קצרה. למרות שאמרנו, המקלדת הייתה אצלם חודש, הם הפיקו רק חמישה עמודים. כי רוב הזמן הם פשוט לא מאוד התעניינו במקלדת הזאת. עדיין, זו לא הכמות שחשובה, אלא האיכות, ולכן אנחנו צריכים לשמוע את היצירה עצמה בשביל להגיב עליה. אז, אני אקריא לכם עכשיו את הפתיחה:
[מכחכח בגרון, על רקע מוזיקה קלאסית]
"פפ וווווו פפפ ססס גגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג ססססססססססססססססססססס…"
זה, זה ממשיך ככה. בסך הכל העבודה הזאת לא מאוד מגוונת, היא מורכבת ברובה מהאות S. אני לא יודע למה דווקא האות S [צוחק] משכה אותם במיוחד. גם כשהם עברו להתמקד באות אחרת, הם בדרך כלל חזרו ל-S. למרות שצריך לציין שלקראת הסוף דווקא, אז חל שיפור מבחינת הגיוון בכתיבה, כשהם כתבו, ואני מצטט: "נפללללמננממג'פג".
בנוסף, המחברים מדי פעם הרביצו למקלדת עם אבן והשתינו עליה. אז [צוחק] יש, בואו נגיד שיש עוד עבודה, כדי להגיע מכאן לשייקספיר, או ל"מעשה בחמישה בלונים", אהמ… ומה שאנחנו לומדים מכל זה, זה שאם אתם מתכוונים ליצור רצף אקראי לחלוטין של אותיות, אז פשוט לתת לקוף מכונת כתיבה זה אפילו לא דרך טובה לעשות את זה! זאת אומרת, הדוגמה לא הייתה טובה מהרגע הראשון. הממ… המדע לומד דברים בהדרגה. [צוחק]
זו הייתה התשובה.
[מוזיקת רקע]
אני חושב שזה הפעם האחרונה שאני אתעסק בלוצי לפחות לכמה זמן. אבל אם אתם רוצים לשמוע עוד, אז הפרק "למה לסבתא אין גלגלים", זה הפרק עם הגלגוחים, אז בעצם הוא ממשיך את אותו נושא. אתם מוזמנים לשם.
עורכת את הסאונד, שלי נוי. ייעוץ ותמיכה מורלית, מוץ. ותודה גם ליואב שכטר ואופיר לזר על ייעוץ נוסף.
את הפרקים של הפודקאסט הזה אתם יכולים למצוא בכל מקום שיש בו פודקאסטים, שזה אומר ספוטיפיי, זה אומר Pocket Casts, זה אומר כל אפליקציית פודקאסטים, ואתם יכולים למצוא אותם גם באתר שלי, doronfishler.com ושמה אפשר גם לקרוא על הרצאות שאני עושה, לראות מתי ולהזמין אותי להרצאות, להזמין את הספר שלי, "אני יכול להסביר", הרבה דברים, כל מיני.
אביב שם טוב, סמנכ"ל תפעול, גל אוהב ציון, מנהל האולפן, גאיה אולמן, מנהלת סושיאל, עמית חזזי מכירות, מאלפת פינגווינים, אנזה, אני דורון פישלר. וביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments