בפרק שהוקלט מול קהל חי, אנחנו מנסים לברר כמה זמן ייקח לעשות את הבינג' האולטימטיבי: כל הסרטים שנוצרו אי פעם. והאם זה בכלל כדאי. וגם קצת על הסרט המשעמם ביותר שנוצר אי פעם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/05/2020.
[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".
היי, זה דורון. הפרק הבא של "התשובה" זה פרק שהקלטנו בלייב, כלומר אנחנו הזמנו אנשים לשמוע ולצפות בזמן שאני מקליט את הפרק, לכן תהליך העבודה עליו הוא קצת שונה מהרגיל, ויכול להיות שהוא ישמע שונה מהרגיל. זה היה כיף, הגיעו הרבה אנשים, ורצו… וגם שוחחנו איתם קצת תוך כדי, אבל לא מספיק, לא עם כולם, בגלל שמה לעשות, כשנכנסים יותר מ-150 איש אז אני לא יכול להצליח לדבר עם כולם, אז קודם כל אני מתנצל בפני כל האנשים שלא הצלחתי לדבר איתם, אבל בגדול זה היה ממש כיף, ואני לא יודע, נראה, אולי נעשה עוד פרקים כאלה בהמשך. בכל אופן, הפרק, אנחנו מתחילים עוד מעט.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
דורון: היי, אני דורון פישלר, זאת "התשובה", ולשם שינוי יש לנו כאן שואלת שאלה בשידור חי. אז ליפז, מה הייתה השאלה שלך?
ליפז: האמת ששנינו שאלנו את השאלה.
דורון: מי זה שנינו?
ליפז: …הוא עמית.
דורון: אה. היי עמית. אז ליפז ועמית, מה הייתה השאלה שלכם בעצם?
ליפז: [צוחקת] כמה זמן יקח לראות את כל הסרטים בעולם?
דורון: רגע, שנייה, אני רוצה להבין משהו. אני קיבלתי את השאלה הזאת פעמיים, ואני שלחתי גם לעמית וגם לליפז את ההזמנה לכאן, אז שניכם בעצם נמצאים באותו מקום? [צוחק]
ליפז: כן.
עמית: בשביל שנהיה ביחד ברגע המרגש הזה שאתה עונה על השאלה שלנו. [צוחקים]
דורון: אה… זה לא… כן, טוב, אז זה לא היה מקרי. אז רגע, רק תשאלו עוד פעם את השאלה, שנדע על מה אנחנו מדברים.
עמית: השאלה היא כמה זמן סרט יש בעולם. או במילים אחרות, אם עכשיו יש לי הפסקת צהריים טובה ואני רוצה לראות את כל הסרטים בעולם, כמה זמן ייקח לי?
דורון: אוקיי. זאת שאלה שהיא מאוד רלוונטית בימינו, משום שאנחנו מקליטים את זה עדיין בימי קורונה, הרבה אנשים היו תקועים בבית הרבה זמן. והרבה אנשים עדיין בבית, ואין המון מה לעשות, אז זה בדיוק הזמן לקחת איזשהו פרויקט גדול, כמו להרכיב פאזל של 5,000 חלקים. או לסרוג משהו. או… לראות סרטים. אז זה הזמן לקחת על עצמנו איזשהו מרתון קולנועי גדול.
למשל [מוזיקה דרמטית] לראות את כל טרילוגיית "שר הטבעות", בגרסאות הארוכות שלהם, זה ייקח בסך הכל 11 שעות ו-32 דקות. זה דבר שאני עשיתי, דרך אגב.
לראות את כל הסרטים ביקום הקולנועי של "מארוול", זה 23 סרטים, נכון לכרגע, וזה ייקח לכם 50 שעות. כלומר יומיים, שעתיים ושלוש דקות.
לראות את כל סרטי "ג'יימס בונד", זה ייקח יומיים, 4 שעות ו-56 דקות.
מרתון של כל סרטי האנימציה של דיסני, שלושה ימים, 5 שעות ו-39 דקות, ואולי כדאי שתעשו כמה הפסקות שירותים באמצע.
אם אתם רוצים משהו באמת מאתגר, תעשו מרתון כל הסרטים בהשתתפות ניקולס קייג'. זה הרבה. זה ייקח לכם שבוע ו-4 שעות. וזה בטח לא מעודכן, משום שבזמן שלקח לי להגיד את המשפט הזה הוא בטח עשה עוד איזה שני סרטים. האיש עושה הרבה סרטים.
או… שאתם יכולים לנסות את המרתון האולטימטיבי - לראות את כל הסרטים שניקולס קייג' לא השתתף בהם. או גם וגם, את כל הסרטים שבהם ניקולס קייג' השתתף וגם את אלה שהוא לא השתתף בהם, בקיצור - מרתון של כל הסרטים שנוצרו אי פעם. למה לא? יש זמן.
מה שכן, זה נשמע כאילו זה יהיה קצת ארוך, אז לפני שמתחילים צריך אולי לברר באמת כמה זמן זה ייקח.
אז השאלה הראשונה היא, כרגיל, כשאני מדבר על סרטים, מה זאת אומרת "סרטים"? כלומר, אני יודע, אני נורא מעצבן בקטעים האלה, כי תמיד זה עניין של הגדרות. שואלים אותי על וירוס אז אני שואל "רגע, מה זה בעצם וירוס?", שואלים אותי על הר אז "מה זה בעצם הר?", שואלים אותי למה התרנגולת חצתה את הכביש, אני אומר "אבל מה זה בעצם תרנגולת, ומה הוא כביש? האם כביש חייב להיות דבר שסלול באספלט? או שדרך עפר גם נחשב?" אני יודע, אני מתפלסף בקטעים האלה. אבל זה חשוב כאן. כי התשובה לשאלה "מה זה סרט" מאוד תשנה את התשובה ל"כמה זמן ייקח לראות את כל הסרטים בעולם". וההגדרה של מה זה סרט לא בהכרח ברורה.
נגיד, מה בקשר ל"רכבת נכנסת לתחנה"? זה אולי הקלאסיקה הראשונה של הקולנוע, [סאונד של רכבת נוסעת] כי זה אחד הסרטים הראשונים אי פעם. כשהאחים לומייר המציאו את התמונות… למה אני צריך את הסאונד הזה עכשיו? [סאונד הרכבת משתתק] זה לא כאילו… זה סרט אילם בכלל. כשהאחים לומייר המציאו את התמונות הנעות, זה אחד הדברים הראשונים שהם הקרינו, אז זה סרט? כי… זה בסך הכל קטע באורך של 45 שניות של רכבת, ואני לא רוצה לספיילר, אבל היא… נכנסת לתחנה. אז זה אחד הדברים החשובים בתולדות הקולנוע, אבל… זה לא ממש נכנס להגדרה של סרט, לפי איך שאנחנו חושבים על זה היום.
ומה עם עוד סרט שהחשיבות ההיסטורית שלו היא רק קצת יותר קטנה מ"רכבת נכנס לתחנה", "מבצע סבתא"? זה סרט? הרבה אנשים חושבים עליו בתור אחד הסרטים הישראליים הכי קאלטים של כל הזמנים, אבל זה לא סרט קולנוע. זה סרט טלוויזיה. זה סרט שהוקרן במקור בטלוויזיה, האורך שלו הוא פחות משעה, שזה לא אורך של סרט באורך מלא, הוא לא יצא לקולנוע במקור, והוא לא הוקרן בקולנוע באופן מסודר. אז מהרבה בחינות זה לא סרט, כי אם אנחנו נחשיב אותו לסרט, אז צריך להחשיב גם כל דבר ששודר בטלוויזיה אי פעם.
ובמה בקשר ל"מלך האריות 2"? זה סרט? זה סרט שלא יצא לקולנוע אף פעם, זה סרט שיצא מה שנקרא ישר לוידאו. לוידאו ול-DVD. הוא לא הוקרן בקולנוע. אבל מיליוני אנשים קנו אותו וראו אותו, אז סרט? לא סרט? [נאמר במהירות ברקע: סקאר זכאי]
ואם כבר מדברים על זה, אז מה עם כל הסרטים של נטפליקס? רובם לא הוקרנו אף פעם בקולנוע. אז מה, גם הם לא סרטים? הם כן סרטים? הם נספרים או לא? זה מאוד… הרבה תלוי בהגדרה הזאת, של מה שאנחנו מחשיבים לסרט ומה שלא.
אז… כשיש שאלות כאלה מורכבות, אני נוטה פשוט לא להחליט. כי מי אני שאני אשב פה על הכס ואני אעבור על רשימה של כל הדברים שנוצרו ואגיד מה זה סרט ומה לא? אני פשוט הולך לסמכות, למי שאמור לדעת.
[מוזיקת רקע]
כל חובב קולנוע יודע שאחד המקורות הכי חשובים בעולם בנושא סרטים הוא האתר Internet Movie Database, IMDB, או בקיצור בעברית ימדב. זה מסד הנתונים הכי גדול בעולם בנוגע לסרטים, זה המקור הכי סמכותי שיש לי. אז לימדב יש מן הסתם את ההגדרה שלהם בנוגע למה נחשב לסרט ומה לא.
עכשיו, זאת ההגדרה שלהם, יכול להיות שאנשים אחרים לא יסכימו עם ההגדרה שלהם, אבל אתם מוזמנים להתווכח על זה איתם ולא איתי. הם הסמכות, לא אני קבעתי, להם יש את השיקולים שלהם. אז לצורך העניין אני אשתמש בהגדרה שלהם.
עכשיו, ימדב הוא מסד נתונים מאוד מאוד גדול ומאוד מקיף, אבל אני לא אטען שהוא יודע הכל. מן הסתם הוא לא, יש לו טעויות, הוא לא מושלם, ואני בטוח שלא כל הסרטים מכל הדורות וכל הארצות באמת נכנסו אליו. אבל זה הכי טוב שיש לנו, אז אני אניח לצורך העניין שמה שימדב טוען הוא פחות או יותר נכון.
אז לדעת ימדב, כמה סרטים יש בעולם? נכון למאי 2020, בימדב רשומים 6,569,167 כותרים. [צלצול פעמון] דברים. קצת יותר מ-6.5 מיליון, בסך הכל. זה מספר די מטורף, אבל צריך לקחת בחשבון שלא כל מה שרשום שם הוא סרטים.
האתר הזה לא עוסק רק בסרטים. כשהוא הוקם הוא עסק אך ורק בסרטי קולנוע, אבל אז גילו שאם אני רוצה נגיד לראות את הפילמוגרפיה של ג'ורג' קלוני, אז יש לי את כל הסרטים שהוא השתתף בהם, כן, אבל אין לי שם את "E.R", סדרת הטלוויזיה שבה הוא התפרסם. זה טיפשי, ברור שהיא צריכה להיות גם שם. אז בשביל לתת את התמונה המלאה, הם היו צריכים להתחיל לכלול גם סדרות טלוויזיה. ואחר כך הם התחילו להכניס עוד דברים. כמו… היום הוא כולל ערכים לא רק לסדרות טלוויזיה, אלא לפרקים של סדרות טלוויזיה, וגם ערכים למשחקי מחשב ועוד דברים.
אז בעצם, מתוך ה-6.5 מיליון דברים שרשומים שם, רובם הם לא סרטי קולנוע בכלל. למעשה 4.7 מיליון מתוך ה-6.5 מיליון האלה הם בכלל פרקים של סדרות. וזה הגיוני, כמובן, שהם יהיו הרוב, כי כל סרט הוא סרט אחד, אבל לסדרה מן הסתם יש יותר מפרק אחד, לחלקן יש הרבה פרקים. ל"סימפסונס", נכון לרגע שבו אני מקליט את זה, יש 682 פרקים, והמספר הזה הוא בטח לא מעודכן, יהיו עוד. כלומר עד שאנשים יאזינו לפרק הזה יהיו עוד פרקים. הסדרה הזאת לא נגמרה [צוחק] וכנראה לא תיגמר לעולם. זה הרבה. אם דיברנו על מרתונים ארוכים, אם אני רוצה לעשות בינג' של הסימפסונס, של כל הפרקים, זה ייקח לי עשרה ימים, 21 שעות ו-26 דקות. וזה יהיה מיותר, משום שאחרי עונה 8 זה כבר ממילא לא היה אותו דבר. וזה הרבה, זה בהחלט נשמע הרבה, עד שאתם שומעים על "Guiding Light". כי "Guiding Light" זאת סדרה שיש לה 15,762 פרקים. [צלצול פעמון] כן, זאת אופרת סבון שהתחילה בכלל ברדיו ב-1937, וב-1952 עברה לטלוויזיה, ושודרה שם בקצב של ארבעה פרקים בשבוע במשך 57 שנים! [צוחק] כלומר, רק לראות את כל הפרקים של הסדרה הבודדת הזאת, היה לוקח לכם 8 וחצי חודשים. [צוחק]
אז אנחנו לא מדברים על הדברים האלה עכשיו. נוציא את הטלוויזיה, לצורך העניין, אנחנו מדברים אך ורק על סרטים. אז מספר הכותרים בימדב שמוגדרים סרטים, feature films, הוא 437,137. [צלצול פעמון] בסך הכל פחות מחצי מיליון. זה הכל.
אז השאלה היא האם את, ליפז, ואתה, עמית, אם אתם יכולים לראות את כל הסרטים בעולם, כל הסרטים האלה. התשובה קודם כל היא… לא. את לא יכולה לראות את כל הסרטים האלה, כי אי אפשר להשיג את כולם.
יש שם סרטים אמריקאים שזמינים בנטפליקס, זה לא בעיה, אבל גם סרטים מבנגלדש ומניגריה, שלהשיג אותם יהיה יותר קשה, אבל יותר מזה, אפילו אם נניח ותציגו את כל הסרטים מהעולם, יש שם גם המון סרטים שפשוט אינם כבר. הם רשומים בימדב כי הם היו קיימים, אבל הם לא קיימים יותר, הם אבדו או שהם נשרפו.
[מוזיקה מיושנת]
למשל, יש סרט של צ'רלי צ'פלין מ-1914, קוראים לו "החבר של השודד", ויש הרבה ראיות לזה שהסרט הזה היה קיים, אבל הוא אבד. לא קיים היום אף עותק שלו בשום מקום. העותקים שלו נשרפו או שהלכו לאיבוד או משהו, וזה חבל, כי סרטים של צ'רלי צ'פלין נוטים להיות טובים.
או למשל, אם אתם רוצים לראות את "באטמן נגד דרקולה", סרט שנעשה בפיליפינים בשנת 1967, ואתם רוצים, כן, אתם רוצים לראות [צוחק] את "באטמן נגד דרקולה", או לפחות אני רוצה לראות את הסרט הזה. יש פוסטר של הסרט הזה. רואים שם את שני הלוחמים, כאילו מצד אחד עומד דרקולה. עכשיו, הוא מחזיק בידיים אישה מעולפת, כמקובל, מה שקצת מוזר כי הוא כאילו הולך להילחם בבאטמן? הוא הולך להילחם בבאטמן עם האישה הזאת ביד? הוא הולך להרביץ לבאטמן עם האישה המעולפת? לא ברור מה שקורה שם. בצד השני עומד באטמן, כלומר עם מסכה של באטמן וכאילו, ואוזניים של באטמן, ויש לו סמל על החזה. עכשיו, לבאטמן, בכל הגרסאות של באטמן תמיד יש לו איזה שהוא סמל של עטלף מקדימה, נכון? עכשיו, לבאטמן הזה אין ציור של עטלף, יש לו ציור של… איש. כלומר זה באטמן שמחובר יותר ל-man מאשר ל-bat שלו? אני באמת לא יודע מה זה מנסה להגיד. [צוחק] הבאטמן הזה זה בהחלט לא היה באטמן רשמי. אז אני מאוד הייתי רוצה לראות את הסרט הזה, אבל אני לא יכול. כי אין. כי ככל הנראה, אלא אם כן מישהו יגלה פתאום איזשהו עותק במרתף או משהו כזה, פשוט לא קיימים עותקים של הסרט הזה היום.
אז יש סרטים שאי אפשר לראות. אבל נגיד שכן, הייתה לנו דרך לראות את כל הסרטים שנוצרו מעולם. אז השאלה הבאה [שעון מתקתק] היא כמה זמן ייקח לנו לראות אותם.
בשביל זה צריך לדעת מה האורך הממוצע של סרט. וגם זה לא ממש פשוט. בסרטים שמוקרנים בקולנוע היום, אני יודע פחות או יותר מה הסטנדרט של אורך של סרט, אבל מי אמר שזה נכון לגבי כל הסרטים בכל המקומות בכל הזמנים? למשל, אני יודע שסרטים הודים נוטים להיות מאוד ארוכים, אבל אולי סרטים ניגרים הם קצרים יותר. ואולי סרטים פעם היו קצרים יותר, או ארוכים יותר משהם היום, אני… לכו תדעו את זה. בקיצור, גם זה לא ממש פשוט, אבל בשביל זה יש ימדב, ומישהו צלל לתוך מסד הנתונים של ימדב כדי לחלץ את כל האורכים של הסרטים, ואחרי חישובים ארוכים הוא מצא שהאורך הממוצע של סרט הוא… 106 דקות. שעה ו-46 דקות. שזה נשמע הגיוני. כי על כל סאגה של 3.5 שעות יש איזה שני סרטים מצוירים באורך של 89 דקות, אז בממוצע זה יוצא 106 דקות. נשמע סביר.
אז… כאן זה נשאר… יוצא רק שאלה בחשבון. אז לפי הנתונים האלה, זה אומר שהאורך הכולל של כל הסרטים שהופקו הוא 46,336,522 דקות. [צלצול פעמון] שזה 772 אלף שעות. [צלצול פעמון] שזה… 88 שנים וחודש. [צלצול פעמון] והאמת שציפיתי ליותר… חשבתי שזה יהיה איזה אלף שנה או משהו כזה, אבל לא, 88 שנים, זה הרבה זמן, אבל זה תקופת חיים של בן אדם. אמנם קצת אופטימי, תוחלת החיים של אדם בישראל היא 82 שנים היום, אבל אם אתם מהמרים על חיים ארוכים יחסית, אז בן אדם אחד יכול לראות את כל הסרטים שנוצרו אי פעם.
כלומר, לא באמת. בגלל שאנחנו מדברים על הרצף, על האורך של כל הסרטים אחד אחרי השני, זה אומר שזה היה עובד אם אתם מתחילים לצפות בסרט בשנייה שאתם נולדים ולא מפסיקים עד שאתם מתים בשיבה טובה בגיל מאוד מכובד, ולא ישנים אף פעם באמצע, ולא אוכלים אף פעם באמצע, אלא אם כן זה מול המסך, ולא עושים שום דבר אחר, רק צופים בסרטים. בקיצור, זה לא מאוד מאוד פרקטי. זה 88 שנים אבל בוא נפרוס אותם על משהו יותר נורמלי. אם אתם עושים את זה בצורה קצת יותר סבירה, [שעון מתקתק] את המרתון הזה שלכם, כלומר נגיד שעם שינה ואוכל ועבודה וכל זה, עדיין פנויים לכם 6 שעות ביום כדי לראות סרטים, ואתם מתחילים את הפרויקט הזה בגיל 10. זה אומר שתסיימו לראות את כל הסרטים בעולם עד גיל… 363. והרעיון שתגיעו לגיל הזה… מצריך קצת יותר אופטימיות.
אבל גם אז, יש, יש עוד קצת בעיה. אני דיברתי עד עכשיו על כל הסרטים שנעשו עד היום, אבל יכול להיות שעד שתגיעו לגיל 363 יעשו כבר עוד איזה שניים-שלושה סרטים חדשים, ויהיה צריך להשלים אותם. כלומר בזמן שאנחנו יושבים כאן ורואים סרטים, אנשים אחרים עובדים ועושים סרטים. השאלה היא אם אנחנו יכולים לעקוף אותם. אם עושים סרטים בקצב יותר גבוה מכפי שאפשר לראות אותם.
אז בואו נבדוק. שוב, לא את כל הסרטים אי פעם, אלא רק כמה סרטים עושים בשנה. אז לפי ימדב, בשנת 2019 יצאו… 11 אלף סרטים. ומספר מאוד דומה היה בשנת 2018 ו-2017, בשנת 2020 יהיה פחות, בגלל שיש קורונה אז כולם לקחו כמה חודשים הפסקה, אבל זה עניין אחר. אז נגיד בממוצע יש לנו 11,500 סרטים בשנה, שזה 19 אלף שעות, [צלצול פעמון] שזה 798 ימים, [צלצול פעמון] שזה שנתיים. וזאת בעיה. זה אומר שלוקח שנתיים לצפות בסרטים שנעשים בעולם במשך שנה. זה אומר שאף פעם לא נצליח. אף פעם לא נוכל לסגור את הפער הזה. כל עוד אנשים עושים סרטים בקצב דומה, אי אפשר יהיה אף פעם לגמור לראות את כל הסרטים.
ומה אם לראות את כל הסרטים זה לא מספיק לכם? אתם רוצים לקחת פרויקט יותר גדול. אתם רוצים לראות גם את הסדרות, גם את הסרטים הקצרים, את הכל. אז זה ייקח לנו, בחישוב פשוט וגס, לכל הפחות… 375 שנים.
[מוזיקת רקע]
אבל מי רואה סדרות היום בכלל? מה ש… יש לנו דבר יותר חשוב - יוטיוב!
ביוטיוב יש הרבה דברים. עכשיו, אי אפשר לספור את זה. לי אין שום דרך לקבל את המידע הזה, אני צריך לסמוך על מה שיוטיוב בעצמם אומרים. ב-2019 יוטיוב דיווחה שלאתר הזה מועלים 500 שעות של תוכן כל דקה.
כלומר כדי לראות את כל הסרטונים שמועלים ליוטיוב במשך יום אחד, תצטרכו… 82 שנים. כלומר, בערך אותו האורך של כל הסרטים שנוצרו אי פעם, זה האורך של דברים שמועלים ליוטיוב כל יום!
אז אם תרצו לראות את כל יוטיוב, זאת משימה הרבה יותר קשה, ותכלס גם קצת פחות מעניינת, אני מוכן לראות כמעט כל סרט עם ניקולס קייג' מאשר עוד מישהו משחק "מיינקראפט" במשך 7 שעות.
אבל אם כבר אנחנו מדברים על זה, למה שתעצרו שם? אולי תקראו משהו. למה אתם כל היום רק יושבים ורואים דברים? תקראו קצת ספרים! לפי הערכה של גוגל מ-2010, כלומר גם זה היה מזמן, פורסמו בעולם 130 מיליון ספרים. זה אומר שאם אתם רוצים לקרוא את כולם, ואתם קוראים ספר אחד ביום, זה יוצא שיקח לכם… 350 אלף שנה.
אז… אתם לא יכולים לראות את כל הסרטים שנוצרו אי פעם, ואולי גם לא כדאי.
אני דיברתי כבר פעם על זה שאני הייתי פעם מבקר סרטים. במשך שנים אני ראיתי כמעט את כל הסרטים שיצאו, לא את כל הסרטים בעולם, אבל כל סרט שיצא בקולנוע בארץ, אני ראיתי כמעט את כולם. זה היה הרבה. וכתבתי ביקורות על הרבה מהם. והיום כשבדקתי בארכיון, אז אני מצאתי ביקורת שכתבתי בשנת 2009, על סרט שקוראים לו "עד שתאהב אותי", באנגלית השם שלו זה "Serious Moonlight". ולפי מה שכתבתי בביקורת זה על… זה עם מג ראיין, והיא חוזרת הביתה ומוצאת את בעלה שעומד לעזוב אותה ולכן היא תופסת אותו וקושרת אותו במסקינג טייפ לכסא. זה כנראה לא סרט טוב במיוחד, אני נתתי לו שני כוכבים, אבל הנה העניין - אני לא זוכר את הסרט הזה. כלומר, לא רק שאני לא זוכר את העלילה, אני לא יכול להגיד לכם מה קרה בסוף, אני לא זוכר את השם של הפרק הזה [כך במקור]. אני לא זכרתי, עד שמצאתי את הביקורת הזאת, שאי פעם שמעתי על הסרט הזה, ולא שראיתי אותו, ובטח שלא שכתבתי עליו ביקורת. [צוחק] אבל עובדה, כתבתי. אבל זה כאילו רגע אחר כך מחקו לי את הזיכרון עם המכשיר הזה מ"גברים בשחור", שהוא סרט שאני כן זוכר.
עכשיו, זה הגיוני שאני לא אזכור אותו, אני ראיתי המון סרטים ויש לי דברים יותר טובים לזכור מאשר סרטים של שני כוכבים. יש עוד סרטים כאלה שאני רואה שכתבתי עליהם ביקורת, אבל אני פשוט לא זוכר את זה בכלל, ורובם סרטים של… אתם יודעים, שני כוכבים, סרטים זניחים, סרטים שלא עשו עליי שום רושם. סרטים שאני זוכר הם סרטים יותר טובים, סרטים של חמישה כוכבים, או סרטים של כוכב אחד, סרטים שעשו לי משהו, סרטים שהשפיעו עליי באיזושהי רמה.
בקיצור, סרטים טובים אתם זוכרים, סרטים… בינוניים - לא.
[מוזיקת רקע]
אז אם מישהו יקח על עצמו נגיד פרויקט כזה של לראות את כל הסרטים בעולם, סביר להניח שכבר בשלב של הסרט ה-5,000, נגיד, יהיו סרטים שהוא בכלל לא יזכור שהוא ראה.
אז אם יש סרט שראיתי אבל אין לי שום זיכרון שראיתי אותו, זה נחשב שראיתי אותו בכלל? או שאולי אני צריך לראות אותו עוד פעם? אז כאן אולי זאת השאלה המעניינת באמת - לא כמה סרטים בן אדם יכול לראות, אלא כמה סרטים בן אדם יכול לזכור. כמה זיכרון אפשר להכניס למוח?
לפי מקור מוסמך, שזה הסרט "ג'וני נמוניק" עם קיאנו ריבס, שגם הוא סרט שאני זוכר, למרות שהוא לא סרט טוב, בסרט הזה אנשים מאחסנים מידע במוח שלהם, ונאמר לג'וני שהיכולת שלו לאחסן מידע לא מכווץ היא 80 ג'יגה-בייט. כשעשו את הסרט הזה 80 ג'יגה-בייט נשמע כמו הרבה. היום לא.
אז כמה באמת אפשר לאחסן במוח? זאת שאלה מאוד מסובכת. אני חיפשתי כל מיני הערכות לזה, בקשר למספר הנוירונים שיש במוח, וכמה קשרים יש לכל אחד מהם, אז קיבלתי כמה תשובות שונות, היה מישהו אחד שהעריך את זה ב-74 טרה-בייט, כלומר 1,000 ג'יגה-בייט, והיה מישהו שהעריך את זה ב-2.5 פטה-בייט, כלומר מיליון ג'יגה-בייט. אלה שני מספרים מאוד שונים. עכשיו, אם אנחנו מדברים על פטה-בייט, אז פטה-בייט אחד זה די והותר ליותר ממיליון סרטים. בהיי דפינישן. אז אמור להיות לי מקום לזכור מיליון סרטים. איך זה ששכחתי משהו אי פעם?
האמת היא שזה פשוט לא עובד ככה. המוח לא עובד בבייטים. המוח הוא לא הארד-דיסק, הוא לא מאחסן דברים באפסים ואחדים, וגם כשאני זוכר דברים אני לא זוכר אותם בפיקסלים. זה לא שאני זוכר כל פיקסל של סרט שראיתי, אני זוכר רעיונות. אז זה… זה פשוט לא נכון לשאול כמה מגה-בייט יש במוח של בן אדם. מה שבטוח זה שהמוח שלנו אוהב לזכור דברים חשובים, ונוטה לדלג על דברים פחות חשובים. כמו שאתם זוכרים את היום שבו התחתנתם, או את הבר-מצווה שלכם, אבל סביר שאתם לא זוכרים מה קרה לכם ב-14 באפריל 1998, כי כנראה לא קרה שום דבר חשוב באותו זמן.
אז הנה הצעה - מה אם במקום לראות את כל הסרטים בעולם, נראה רק את הסרטים הטובים?
עכשיו, ברור שזה לא אובייקטיבי, בגלל שסרט טוב בעיני בן אדם אחד הוא לא טוב בעיני בן אדם אחר, אבל לצורך העניין אנחנו ניכנס לימדב, כרגיל, ואנחנו נבחר משם לא את כל הסרטים, אלא רק את הסרטים שהדירוג שלהם הוא 7 ומעלה.
[מוזיקת רקע]
אני לא בטוח שכולם יצירות מופת, אבל 7 ומעלה זה אמור להיות לפחות סרטים ששווים משהו. ושוב, יכול להיות שאני לא אסכים עם זה, ויכול להיות שיש סרטים שמדורגים פחות שאני דווקא אוהב, אבל זה המדד שיש לי.
אז מספר הסרטים שמדורגים 7 ומעלה הוא 38,677, שזה הרבה, אבל זה הרבה פחות ממספר הסרטים בעולם. זה משהו כמו עשירית מהם. מתברר שרוב הסרטים בעולם הם פשוט לא כל כך טובים. [צוחק] לקחת את הסרטים הסבירים ומעלה כבר מגדיל [כך במקור] לנו את המספר, ואם אני רוצה לראות רק את הסרטים האלה, זה ייקח לי… 7 שנים ו-9 חודשים. או אם אתם מקדישים לצפייה רק 6 שעות ביום, אז רק… 31 שנה. זה הכל. זה כל מה שאתם צריכים בשביל לראות את כל הסרטים הטובים שיצאו אי פעם.
[מוזיקת סיום]
אז מה אמרנו שהייתה השאלה?
כמה זמן ייקח לי לראות את כל הסרטים בעולם?
אם אתם מגבילים את עצמכם רק לסרטי קולנוע רשמיים, ואתם רואים את כל הסרטים שיצאו אי פעם ברצף, זה ייקח לכם בערך 88 שנים. וזה יהיה מיותר. יש דברים אחרים יותר טובים לעשות, אל תראו את כל הסרטים בעולם, תראו רק את מה ששווה צפייה.
זאת הייתה התשובה.
אחרי הפרסומת אני אספר לכם על הסרט הכי משעמם בעולם. זה מאוד מושך, אני בטוח.
[חסות]
[מוזיקת רקע]
כשרואים את כל הסרטים בעולם אז מן הסתם נתקלים בין השאר בסרטים מאוד מאוד ארוכים, ושאלה מתבקשת שעולה כאן היא מה זה הסרט הכי ארוך בעולם. אבל זה גם מסובך, בגלל שזה שוב מעלה את השאלה מה זה בעצם סרט.
יש סרט מפורסם יחסית של אנדי וורהול שנקרא "אמפייר", שמה שרואים בו זה תמונה של האמפייר סטייט בילדינג… וזהו. אתם רואים את הבניין. זהו. זה מצלם את הבניין, והאורך של הסרט הזה הוא 8 שעות ו-5 דקות. זה בהחלט לא הסרט הכי מעניין בעולם, אבל זה אשכרה סרט. הסרט הזה הוקרן, לא לעיתים קרובות, הוא לא היה שובר קופות באופן מפתיע, אבל כן, עשו לו הקרנות בבתי קולנוע, ויכולתם ללכת ולראות אותו, אם מסיבה כלשהי רציתם [צוחק] לעשות את זה. ככה שזה סרט. אני די בטוח שאני מגדיר את זה בתור סרט, וזה לא הסרט הכי ארוך בעולם.
יש פרויקטים אחרים שהם הרבה יותר ארוכים, רק שההגדרה שלהם כסרט היא עוד פחות ברורה. אפשר לקרוא לזה וידאו-ארט, אפשר לקרוא לזה מיצג, אפשר לקרוא לזה פלצנות טהורה, אבל סרט זה לא.
יש גם דברים שהם אשכרה עלילתיים, כלומר סרטים, ועדיין אפשר להתווכח אם להגדיר אותם בתור סרט. למשל הסרט התיעודי "O.J: Made In America" מ-2016, סרט שנחשב לממש טוב, הסרט הזה זכה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, והאורך של הסרט הזה הוא 7 שעות ו-47 דקות. אבל אף אחד לא ראה את הסרט הזה כסרט. הוא הוקרן בכמה חלקים, ומאוחר יותר הוא הוקרן בטלוויזיה על תקן… סדרה. אז בהחלט יש בסיס לטענה שהדבר הזה הוא אולי אחלה דבר, אבל סרט הוא לא. זאת סדרה שהוקרנה בקולנוע כדי לאפשר לה לקבל אוסקר.
אז יש סיפורים כאלה, והרבה פעמים זה לא ברור מה זה בדיוק סרט, אבל אחד מהסרטים המאוד מאוד ארוכים היותר מעניינים, ואני משתמש במילה "מעניין" במובן הכי לא מדויק אי פעם, [צוחק] כי זה מאוד מאוד מאוד לא מעניין, זה סרט מאותה שנה, סרט משנת 2016, באורך של 10 שעות ו-7 דקות, שנקרא "צבע מתייבש".
עכשיו, מה שרואים בסרט הזה… זה צבע מתייבש. היוצר של הסרט הזה הוא בריטי שקוראים לו צ'רלי ליין, ויש סיבה לזה שהסרט הזה קיים. צ'רלי ליין היה במאי סרטים עצמאי בריטי, ובכל פעם שהוא עשה סרט הוא היה צריך להגיש אותו לוועדה הבריטית לדירוג סרטים, הצנזורה. כי זה החוק. כל פעם שעושים סרט הוא צריך לקבל אישור, צריך להגיש אותו לוועדה כדי שתצפה בו ותאשר אותו ותיתן לו… ציון, במובן של האם יש בו אלימות או סקס והאם צריך להגביל אותו בגיל.
וצ'רלי ליין שאל, 'למה? אותו זה עיצבן. אנחנו חיים במדינה עם חופש דיבור, למה אני צריך לקבל אישור להקרין סרט? מי הם שיגידו לי אם מותר לי להקרין את הסרט הזה או לא, ולמה אני צריך לשלם על זה?' משום שהוא היה צריך לשלם לוועדה הזאת. זה עיצבן אותו, ובשביל קולנועניים עצמאיים זה יקר, זה מעיק וזה מיותר.
אלא מה…
[מוזיקת רקע]
הוא קרא שהוועדה הזאת, שמדרגת את הסרטים, היא מחויבת לראות את כל הסרטים שמגישים להם, כמובן. וכמובן מחויבת גם לראות את כל הסרט, כל דקה ודקה, כדי לדעת שאין פתאום איזה פרץ של אלימות באמצע.
אז היה לו רעיון. בתור מחאה. אתם מכירים את זה שאתם אומרים, אני… הסרט הזה היה כל כך גרוע שאני מעדיף לראות צבע מתייבש? אז הוא צילם סרט שנקרא "צבע מתייבש", ובו בתחילת הסרט הוא צובע קיר בלבן, שלא תגידו צבע מעניין כמו כחול או משהו, לא, זה היה לבן, ואז רואים את הצבע מתייבש לאורך 10 שעות. לא קורה שם שום דבר. [צוחק] ב"אמפייר" הייתה יותר עלילה מאשר בסרט הזה. והוא גייס כסף ב"קיקסטארטר" כדי לשלוח את הסרט הזה לוועדה הבריטית למדרוג, פשוט כדי לגרום להם לשבת ולצפות במשך 10 שעות בצבע מתייבש!
וזה קרה, זה היה מצחיק, אבל בסופו של דבר הוועדה לא התפרקה… הסרט פשוט קיבל אישור. אם זה מסקרן אתכם, הוא בלי הגבלת גיל. מותר לכם לראות אותו, לא משנה באיזה גיל. אבל למה שתרצו?
[מוזיקת רוק]
זאת הייתה התשובה. הפרק הזה הוקלט בלייב, מול קהל של צופים דרך המחשב. [צוחק]
את כל הפרקים של הפודקאסט אתם יכולים למצוא בכל אפליקציית פודקאסטים אבל בעיקר באפליקציה של "עושים היסטוריה", או באתר ranlevi.com.
עדכונים על עוד אירועים שאנחנו עושים, כמו הרצאות בלייב ופרקים שמשודרים בלייב וכאלה דברים, בשביל כל זה תכנסו לעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".
גיא בן נון מפיק ועורך, אביב שם טוב ייעץ ותמך מורלית, רן לוי, העורך הראשי, לא היה פה היום אבל אנחנו עדיין איתו, דני טימור המנהל העסקי וניסה לשווא לנהל את כל העסק פה של הלייב. שרה סילבצקי גם כן באה לבקר, היא מנהלת הקהילות שלנו, ואני דורון פישלר. אז יאללה, ביי. תהנו מהמשך הסגר…? אין סגר יותר, נכון? תהנו בכל מקרה.
פספוסים:
דורון: עד גיל 363. ו… [סאונד של רכבת נוסעת]
גבר ברקע: הגיעה הרכבת.
דורון: הגיעה הרכבת [צוחק] הגיעה רכבת! כאילו, זה… [צוחק]
*
ילד: דורון, אתה יכול לעשות את הקול של ה… [סאונד מקוטע] מהפרק של ה…
דורון: אני יכול לעשות איזה קול? קול של מי? מישהו ביקש שאני אעשה קול.
ילד: של הזומבים מהפרק של הוירוס.
דורון: של הזומבי. [צוחק] אני לא יודע, זה היה משהו כמו… אהמ… "אההה, braaaaain". [צוחק]
*
ילד: אם זבובים לא רוצים שיגלו אותם, למה הם מזמזמים?
*
דורון: עכשיו בואו, תוציאו את עצמכם מ-mute, כמה אנשים, מי שרוצה…
[הרבה אנשים מדברים ביחד]
דורון: מה, מה קרה? מה קרה? לא טוב?
[אנשים ממשיכים לדבר ולצעוק ביחד]
דורון: וואו, וואו, שששש! אוקיי, אמרתי 'תוציאו', לא אמרתי 'תצעקו בבת אחת'. אוי ואבוי, מה עשיתי פה…? אוקיי. שקט בבקשה.
[אנשים ממשיכים לעשות רעש]
דורון: ששששש. וואו. [צוחק] אוקיי…
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments