התשובה עם דורון פישלר - למה קוראים לזה סודה לשתיה?

זאת אפילו לא סודה! ואי אפשר לשתות אותה! להיפך, זאת הסודה השניה - זאת שבבקבוק - ששותים! האבקה הזאת היא בדיוק הסוג של הסודה שלא שותים! אז איך לכל הרוחות היא קיבלה את השם המטופש "סודה לשתיה"?! ומה אפשר לעשות בעניין?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/04/2021.

‏קריינות: רשת "עושים היסטוריה"

‏[מוזיקת מעבר]

‏פאסין ג'ורג' שלח לי את השאלה הבאה, "שלחתי את המכתב הזה לפני חודש, אבל אני לא בטוח שקיבלת אותו ואין לי שום הודעה ממך. אני עורך דין פאסין ג'ורג' מצרפת, אבל אני נוהג בספרד. הלקוח המנוח שלי נפטר, או שווירוס הקורונה נפטר לפני כמה חודשים, וקיבלתי צו מהבנק שלו לספק לאדם הבא את הקרן, שלא יצרתי איתך קשר. לאחר כל ניסיונותיי לא מצליחים למצוא מישהו מקרובי משפחתו, החלטתי ליצור איתך קשר. אני רוצה שתיצור איתי קשר למידע נוסף, בכנות, עורך דינו של פאסין ג'ורג'".

‏פאסין [נאנח], מה השאלה?

‏זאת "התשובה".

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏היי, זאת "התשובה". אני דורון פישלר, ואני רוצה לדבר היום על נושא מאוד חמור. על מחדל שקיים סביבנו וכולנו מודעים אליו, אבל רגילים להתעלם ממנו, פשוט להתעלם מהבעיה ולהדחיק אותה. אבל הגיע הזמן שנשים את הדברים על השולחן, ונתייחס אליהם.

‏מה לכל הרוחות הסיפור עם סודה לשתייה?

‏אני קיבלתי כמה שאלות על הנושא הזה, הרבה פעמים נשלחו אליי שאלות בנושא הזה. אה, ארבל, שקד ונווה שאלו אותי. וגם, אה, עומרי, ואסף, ואליהו, ונדב. כולם שאלו את אותה שאלה, ואני לא מתלונן על זה שכולם שאלו את אותה שאלה. להפך! אני חושב שזה לא בסדר שלא יותר אנשים שאלו אותי בקשר לזה. כי… זאת שאלה שצריכה להישאל. [בטון כועס שמתגבר עם כל מילה] כשאנחנו רואים דבר שהוא בבירור לא נכון, בבירור לא בסדר, לא צריך לקבל את זה פשוט שזה ככה! צריך לכל הפחות לשאול את השאלה: למה קוראים לסודה לשתייה "סודה לשתייה", אם היא לא לשתייה?!

‏וזה יותר מסתם שם טיפשי, כמו תרנגול הודו, שלא באמת מגיע מהודו. בסדר, זה לא נכון, אבל זה לא באמת משנה הרבה. למי באמת אכפת? כאן, זה, ספציפית, הסוג של הסודה שאינו לשתייה, הוא זה שקוראים לו סודה לשתייה! במטבח שלכם אתם יכולים למצוא שני דברים שונים, דברים נפוצים, שלשניהם קוראים "סודה". אחד מהם הוא מים עם גז, והשני הוא אבקה לבנה. כלומר מבין שני הדברים האלה, יש רק אחד שהוא נוזל, שאותו אפשר לשתות. רק אחת משתי הסודות מיועדת לשתייה. אבל השם "סודה לשתייה" [בכעס] הוא בדיוק של הסוג השני! זה שאי אפשר לשתות אותו!! זה כל כך מטומטם! זה ביטוי שאומר בדיוק ההפך ממה שהוא אומר! זה חייב להיות הביטוי הכי מטומטם בעברית!

‏חוץ מאחד אולי. הביטוי היחיד שאני יכול לחשוב עליו, שהוא אולי מציב לו תחרות, זה "ישן כמו תינוק". אם אתם אומרים "ישנתי כמו תינוק" ואתם לא מתכוונים 'ישנתי במרווחים של חצי שעה, והתעוררתי בצרחות שש פעמים במשך הלילה, ותוך כדי השתנתי על עצמי', אז אתם לא באמת משתמשים בזה נכון.

‏עכשיו, אני במשך רוב החיים שלי לא ממש הייתי טיפוס של מטבח, אני לא הסתובבתי במטבחים המון, אני לא ידעתי המון על מה שקורה שם. והיום אני יודע קצת יותר. אבל, אה… כשמדובר בסודה לשתייה, זה דבר שהוזכר, אה, לפעמים, מסביבי, ו… אני חושב ששמעתי באמת על הזה שיש סודה לשתייה, זה לא הסודה הזאת, אבל… אני תמיד הנחתי שיש פה משהו שאני פשוט לא מבין, כן? זאת אומרת, זה חייב להיות אני שטמבל, נכון? לא יכול להיות שקוראים "סודה לשתייה" למה שלא מיועד לשתייה. כלומר, אם מישהו יבקש ממני סודה, אני אביא לו בקבוק סודה. ואם אותו מישהו יגיד לי 'לא, לא, לא סודה כזאת, סודה לשתייה', אז אני אגיד לו 'כן, כאילו מה… מה חשבת שעושים עם הסודה הזאת? מוזגים אותה לאוזן? כשביקשת סודה, לרגע לא חשדתי שתעשה איתה משהו חוץ מלשתות אותה. אתה לא צריך להבהיר את זה, זה בסדר'.

‏אבל אז התברר לי שלא, סודה לשתייה זה דבר ש… לא שותים אותו. וזה כל כך מופרך, שהייתי מצפה שכל פעם שמזכירים את השם הזה, אז זה… זה יגיע עם… עם גיחוך, כאילו אנשים יגידו [בגיחוך] 'אה, סודה לשתייה'. [צחוק מזויף]

‏אבל לא, הם פשוט משתמשים בזה! כי זה פשוט השם של הדבר. וזה קורה לפעמים, כשאתם מתרגלים לשם של משהו, אתם מפסיקים להקשיב לו. זה פשוט השם שלו, המשמעות המילולית שלו נעלמת, זה פשוט הופך לרצף של הברות. סו-ד-ה-ל-ש-ת-י-ה. אתם לא חושבים על המשמעות של המילה כשאתם אומרים אותה. ויש מקרים שבהם, אם אתם לשם שינוי מקשיבים למה שאתם אומרים, אז פתאום אתם מגלים שאתם בעצם מדברים שטויות. כשאתם אומרים מילים כמו "תא כפפות". או "פוטבול". או "כפר סבא". או "גמל שלמה".

‏[מוזיקה קסומה ברקע]

‏או אם אתם חיים כל החיים, כש… אה, שואלים אתכם מה הסרט הכי טוב שנוצר אי פעם, אז אתם אומרים, 'מה זאת אומרת, "הנסיכה הקסומה"'. "הנסיכה הקסומה", סרט קלאסי, כולם אוהבים את "הנסיכה הקסומה". עד שיום אחד, אחרי איזה 30 שנה, אתם לרגע פתאום מקשיבים לעצמכם אומרים את השם של הסרט הזה, ואתם, אה, פתאום אומרים רגע, אין שום נסיכה בסרט הזה. לא קסומה ולא מוגלגית. מה זה השם האידיוטי הזה?

‏אבל איזשהו גבול אני חושב שצריך להיות, חייב להיות איזשהו היגיון בדברים.

‏אז למה סודה לשתייה?

‏[מוזיקה מתגברת ואז מפסיקה]

‏אז נתחיל מזה, המילה סודה היא קיצור של המילה סודיום. סודיום זה חומר, זה יסוד. בעברית קוראים לו נתרן. שגם זה שם גרוע דרך אגב. למה קוראים לו נתרן? הוא מנתר? לא. הוא סתם שוכב שם. נתרן, זה כמובן היה צריך להיות השם העברי הנכון לקנגורו. הייתם אומרים 'נסעתי לאוסטרליה, ראיתי שם את הנתרנים'. הרבה יותר הגיוני.

‏בכל מקרה, אה, סודיום, כלומר נתרן, הוא… הוא חומר מאוד בסיסי מהבחינה שהוא… הוא יסוד, והוא יסוד פשוט. הוא נמצא נמוך בטבלה המחזורית. אה, והוא נפוץ, יש הרבה ממנו בטבע. אבל… אבל לא לבד. כלומר, אין בטבע נתרן טהור. הוא תמיד מגיע בתור חלק מאיזושהי מולקולה, והמולקולות האלה שנתרן הוא חלק מהן, הן כמה דברים מאוד נפוצים. למשל, סודיום כלוריד, או בעברית נתרן כלורי, הוא מולקולה שמורכבת מנתרן וכלור, ומוכרת בהרבה בשם ההרבה יותר פשוט - מלח. בהרבה מקרים אחרים, תרכובות שהשם המלא שלהם הוא סודיום וואטאבר, קיבלו שם מקוצר שמתחיל בסודה. למשל, סודיום הידרוקסיד, או נתרן הידרוקסידי, זה סודה קאוסטית. שזה משהו שמשתמשים בו לפתיחת סתימות בביוב. סודיום קרבונט, או נתרן פחמתי, זה סודה לכביסה. וסודיום ביקרבונט, או נתרן מימן פחמתי, זאת מולקולה שכוללת נתרן, פחמן, מימן וחמצן, והשם המקובל שלה בעברית הוא סודה לשתייה.

‏סודיום ביקרבונט, גם הוא חומר בסיסי, אבל מבחינה אחרת. מהבחינה שהוא… בסיס. בסיס בניגוד לחומצה. אם למדתם כימיה בתיכון, אז אתם בטוח זוכרים שיש דבר כזה חומצות ובסיסים, לומדים על זה הרבה. אה, גם אני כמובן למדתי את זה, ו… גם אני כמובן לא זוכר שום דבר מזה. אני זוכר באופן מאוד מעורפל שחומצות ובסיסים זה משהו קצת כמו, אהמ… הצד האפל והצד המואר של הכוח. משהו כזה, נכון? כלומר, הם… הם מאזנים אחד את השני, הם סותרים אחד את השני, [מוזיקת קלאסית ברקע] הם מרכיב עיקרי במידי-כלוריאנים… משהו בסגנון הזה. אבל דבר אחד שאפשר לעשות עם סודיום ביקרבונט, זה לנטרל חומצות. אבל מתי אתם נתקלים בחומצות? אתם לא מסתובבים הרבה במפעלים לייצור רעל וכאלה.

‏אבל, אה, יש מקרים שכן. למשל, יש לכם מיכל של חומצה בתוך הגוף. הקיבה. הקיבה שלכם. היא מלאה בחומרים חומציים. יש אנשים שנורא נבהלים מדברים כמו [בבהלה מעושה] וואו, וואו, קולה, קולה זה חומצי, אל תשתו קולה. אוקיי, נכון, קולה זה חומצי, אבל זה כלום לעומת החומציות שיש לכם כבר בבטן, כן? יש לכם בקיבה חומצות שאם מישהו היה נופל לתוכן, הוא היה או מת או הופך לגיבור על. ומשתמשים בזה כדי ל… לפרק את האוכל שאתם אוכלים ולהפוך אותו לחומרים שהגוף צריך. עכשיו, אתם לא מרגישים את החומצות בקיבה כי… הדפנות שלה עשויות מאדמנטיום, או משהו, אני לא סגור על זה. אל תצטטו אותי בנושא הזה. אבל יש מצב של, אה, צרבת. מה זה צרבת? פשוט. אם יש בלאגן בקיבה, היא עולה על גדותיה, המיצים החומציים עולים למעלה ומגיעים לושט, לגרון. ושם אתם כבר מרגישים את זה. וזה מרגיש שורף. כי זה באמת שורף. יש לכם חומצה בגרון. זאת הרגשה לא נעימה.

‏אז מה עושים? מנטרלים את החומצה.

‏איך מנטרלים חומצה? עם בסיס. כלומר, אם אתם לוקחים קצת חומר בסיסי, מערבבים אותו במים ושותים אותו, אז הוא יאזן את החומצה ואתם תרגישו יותר טוב. זה פותר את המצב.

‏[מוזיקה נפסקת]

‏אבל, אם אתם עושים את זה, אז מבין כל החומרים האלה שקוראים להם סודה משהו, הם כולם בסיסיים, אבל, אה… סודה קאוסטית, למשל? זה דבר שממש ממש לא מומלץ לשתות. אל תעשו את זה. בגדול, חומרים שאתם משתמשים בהם לפתיחת סתימות בביוב, זה לא דבר שאתם רוצים למזוג לגרון שלכם, בעיקרון. גם סודה לכביסה, זה לא דבר שאתם רוצים להכניס לגוף, אבל סודיום ביקרבונט אפשר. זה לא מזיק. זה לא רעיל. כלומר, בכמויות סבירות, כן? אני לא אחראי למה שיקרה אם תבלעו חמישה קילו של זה. אבל בכמות סבירה זה סבבה. ולכן אפשר לשים את זה במים, לערבב ולשתות, וזה יפתור לכם את הצרבת. בלי להרוג אתכם.

‏אבל חשוב לשים לב, כי אלה חומרים שהשמות שלהם נשמעים מאוד מאוד דומה. סודיום קרבונט? אל תשתו את זה. סודיום ביקרבונט? זה בסדר, אפשר לשתות. אז מן הסתם, כדי להבדיל יותר בקלות מה מביניהם הוא זה שאפשר לשתות ומה לא, החומרים האלה קיבלו את השמות סודה לכביסה וסודה לשתייה. שזה הגיוני.

‏אם כי… לשתות את הסודה לשתייה זה אפשרי, כן, אבל זה לא השימוש הכי נפוץ בה. חוץ מ… אהמ… ל… לרפא צרבת, יש הרבה דברים אחרים שאפשר לעשות עם החומר הזה, והם הרבה יותר נפוצים, ואפשר לראות את זה בשמות שהיא מקבלת בשפות אחרות. כי בשפות אחרות לא קוראים לה "סודה לשתייה". באנגלית קוראים לה baking soda, כלומר סודה לאפייה. בכמה שפות אחרות כמו יוונית והינדית, קוראים לזה "סודה לאכילה", סודה של אוכל. בבולגרית זה "סודה ללחם". בפולנית זה "סודת ניקוי". וזה נכון, החומר הזה באמת יכול לעשות את כל הדברים האלה. אני לא יודע למה בעברית נדלקו דווקא על השתייה.

‏אפשר להשתמש בסודיום ביקרבונט בתור חומר ניקוי. אפשר לנקות עם זה סירים, זה עובד. יש לזה שימושים באוכל, למשל להתפיח בצק, לעשות לחם. ויש לזה גם המון שימושים אחרים. האמת ש… אם אתם הולכים לפי כתבות טיפים לחיים, עצות, האקים וכאלה באינטרנט, אז זה קצת נשמע כאילו סודה לשתייה זה מין אבקת קסמים. אפשר לעשות עם זה הכל.

‏[מוזיקה היתולית]

‏טוענים שאפשר להוציא את הכתמים מבד. והיא עוזרת גם נגד כאב ראש. ואפשר לצחצח עם זה שיניים. והיא מנקה את עור הפנים. ואפשר להשתמש בזה במקום דאודורנט. וחוץ מזה, זה יכול לשמש ל… [מקריא במהירות] ריענון הפה, שחרור אף סתום, טיפוח פרחים, הרחקת חרקים, הרגעת עקיצות יתושים, דחיית נוזלים על שמשת הרכב, ריפוי סרטן, ואם אתם עוצמים את העיניים, חושבים מחשבות שמחות ומפזרים על עצמכם סודה לשתייה… [מוזיקה קסומה] אתם יכולים לעוף.

‏[מוזיקה מפסיקה]

‏אני לא בדקתי אישית את כל הטענות האלה. יש לי הרגשה שחלקן אולי נכונות, חלקן… לא כל כך. אבל כן, זה קצת נשמע כאילו… אין דבר שאי אפשר לעשות עם סודה לשתייה. חוץ מזה, השימוש העיקרי שאני מכיר לסודה לשתייה, זה ניסויים מדעיים מגניבים לעשות עם הילדים. כמו הקטע הזה עם הכפפה.

‏אתם מכירים, כן?

‏לא?

‏אוקיי, רק ליתר ביטחון.

‏[מוזיקה שמחה]

‏[מחקה מדריך, בטון מתלהב ומתיילד] שלום ילדים, אנחנו שוב בפינת הקסם המדעי. היום אנחנו נעשה קסם מדעי בבית באמצעות כפפת לטקס [צליל של 'טינג'], וגם כוס [טינג], גומייה [טינג], חומץ [טינג] וטיפ-טיפה סודה לשתייה [טינג]. מה עושים? קודם כל, נמזוג את החומץ לכוס [צליל מזיגה]. עכשיו ניקח קצת אבקת סודה לשתייה ונשפוך אותה אל תוך הכפפה, אל תוך האצבעות של הכפפה. שימו לב להחזיק את הכפפה כשהיא מופנית כלפי מטה. עכשיו, כשהאצבעות של הכפפה עדיין כלפי מטה, נלביש את הכפפה בזהירות על הכוס, ונהדק עם גומייה [צליל מתיחה ושחרור של גומייה]. ואז נהפוך את הכפפה, כך שהאצבעות יפנו כלפי מעלה, וננער קצת כך שהסודה לשתייה תיפול אל תוך החומץ [צליל ניעור]. רגע אחר כך אתם תגלו שהכפפה מתחילה להתנפח [בקול גבוה] מעצמה. ונראה כאילו יש בה יד! היא מתנפחת ומתנפחת! ויכול להיות אפילו שהיא תתפוצץ! [צליל פיצוץ]

‏איך קרה הקסם הזה? למעשה, ההסבר המדעי הוא שהסודה לשתייה, שהיא בסיס, הגיבה יחד עם החומץ, שהוא חומצה, וביחד הם יצרו גז בשם פחמן דו חמצ… בלדי בלדי בלדי בלדי בלדי בלדי בלה, כי בקטע הזה כבר אף אחד לא מקשיב אף פעם.

‏בלה בלה בלה בלה בלה, ילדים.

‏ניפגש בשב… בלה בלה בלה.

‏[מוזיקה מפסיקה]

‏זה לדעתי הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות עם סודיום ביקרבונט. ולדעתי היה צריך לקרוא לחומר הזה 'סודה לעשיית הדבר המגניב הזה עם הכפפה והחומץ', אבל לא רצו כי זה היה קצת ארוך מדי, אז התפשרו על סודה לשתייה.

‏עכשיו, מה בנוגע לסודה?

‏[מוזיקה קלילה]

‏כלומר, סודה ששותים, לא סודה לשתייה. אתם רואים? אמרתי לכם שזה מטומטם. סודה זה מים מוגזים. זה מים עם פחמן דו חמצני. למה להכניס פחמן דו חמצני למים? כי זה כיף. זה לא באמת משנה שום דבר בערך התזונתי של המים, אבל זה עושה אותם קופצניים כאלה וזה נחמד. זה הכל.

‏ה… מים המוגזים הראשונים, היו מים מוגזים טבעיים. יש מקרים שבהם יש… מעיינות של מים מבעבעים לבד. ההרכב הכימי של הסלעים גרם לזה שהמים בהם כוללים פחמן דו חמצני. ועוד לפני מאות שנים הם נחשבו למים מעניינים. אנשים חשבו שזה מאוד בריא. אנשים נסעו לשם במיוחד כדי לשתות את המים האלה כדי להבריא ממה שזה לא יהיה. זה לא באמת יותר בריא ממים רגילים, אבל ביחס לדברים אחרים שאנשים עשו לעצמם פעם כי הם חשבו שזה בריא, זה באמת לא מזיק.

‏יש גם משקאות אחרים, שבני אדם מכירים כבר הרבה מאוד זמן, שבתהליך הייצור שלהם נוצרות בועות. כמו בירה. או שמפניה. לאורך המאה ה-18 היו כמה אנשים, בכמה מקומות, בלי קשר אחד לשני, שכל אחד מהם גילה בנפרד שבתנאים מסוימים אפשר לחבר ביניהם. זאת אומרת לקחת מים רגילים ולעשות שהם יבעבעו כמו שמפניה, בלי להכניס לתוכם, אה… יין. כלומר, להכניס אליהם באופן מלאכותי את הפחמן הדו חמצני, כך שלא יהיה צריך לנסוע במיוחד למעיין באיטליה כדי ליהנות ממים עם בועות.

‏אבל כמו במקרים אחרים, זה לא כל כך משנה מי שמגלה את זה, מה שמשנה זה מי היה הראשון שעשה מזה כסף. והראשון שעשה מזה כסף היה בחור שוויצרי שקראו לו יוהאן יאקוב שוופה, שהיה יצרן שעונים ומדען חובב, וחוץ מזה הוא הקים מפעל שייצר בקבוקים של מים עם בועות, ומכר אותם. לחברה שלו קראו באופן מאוד מקורי "החברה של שוופה", או כמו שהבריטים ביטאו את זה: "שוופס".

‏[מוזיקה מפסיקה]

‏זה היה, שתבינו, ב-1783. והיום, משהו כמו 240 שנה מאוחר יותר, אנשים עדיין שותים מים עם בועות מבקבוקים שכתוב עליהם "שוופס". זה מפתיע כמה שהשמות האלה שורדים הרבה זמן לפעמים. זה מפתיע בעיקר משום שזה לא של"שוופס" יש איזה נוסחה סודית ליצירת מים עם בועות. [מגחך] הם לא היחידים שיודעים לעשות את זה. כל אחד יכול לעשות את זה ויש הרבה מאוד חברות אחרות שמשווקות את זה. היום אתם יכולים אפילו לקנות מכשיר שעושה לכם את הפפפפ [חיקוי צליל של מכשיר סודה] לתוך המים בבית, לעשות לעצמכם מים מוגזים. ועדיין "שוופס" שם.

‏"שוופס" לא קראו למים שלהם סודה. אני מניח שהם קראו להם מים מוגזים, או מים עם בועות. אבל לא הרבה זמן אחרי שהם התחילו לשווק את המים המוגזים שלהם, אז חברה אחרת שהתחילה לייצר גם מים כאלה, התחילה לקרוא להם בשם Soda Water. מי סודה. למה? כי התהליך הזה של גיזוז המים, של להוסיף להם את הפחמן הדו חמצני, זה גם הופך את המים לטיפ טיפה חומציים. כלומר, זה לכאורה נותן להם טעם חמצמץ. אז כדי לבטל את זה, להחזיר למים את הטעם של… מים, צריך לנטרל את החומציות.

‏אז מה עושים? מה שעושים כדי לנטרל חומציות. כלומר, מוסיפים להם טיפ טיפה סודה לשתייה. אז הם שיווקו מים עם בועות עם קצת סודיום ביקרבונט בפנים.

‏שיהיה ברור, הסודיום ביקרבונט זה לא מה שנותן למים את הבועות, זה הפחמן הדו חמצני שהוא הבועות. זה אפילו לא הכרחי להוסיף את הסודיום, ולא תמיד עושים את זה. היום כשאתם מסתכלים על רשימת הרכיבים על בקבוק של סודה מתוצרת "שוופס", הרשימה הזאת מאוד קצרה, כן? היא כוללת מים, פחמן דו חמצני וסודיום ביקרבונט. זה הכל. סודה במותג של "קינלי"? גם. זה כולל כמות מסוימת של סודה לשתייה. אז בסודה של "טמפו", נגיד? אין את זה. אין שם סודה בסודה. רשימת הרכיבים שלה כוללת מים, פחמן דו חמצני וזהו, שום דבר אחר. וגם במים מינרליים מבעבעים של "סן בנדטו", שזה תכלס סודה, גם שם, יש מים, פחמן דו חמצני וזה הכל, וזה בסדר. זה עניין של העדפה אישית, יש אנשים שמעדיפים את זה ככה, כלומר, גם סודה בלי סודה היא סודה.

‏אבל השם שהשתרש כבר לאורך יותר מ-200 שנה למים מוגזים, ולא משנה מה יש או אין בהם, הוא "מי סודה", שאחר כך קוצר לפשוט "סודה". למרות שלפעמים אין בהם בכלל סודה.

‏גם זה, דרך אגב, משתנה ממקום למקום. בארצות הברית המילה "סודה" היום, מתייחסת לא למים עם גז, אלא למשקאות מוגזים בכלל. כלומר קולה, פפסי, ספרייט, whatever, מבחינת האמריקאים, כולם סוגים של סודה. מה שגורם לכל ישראלי ל… רגע או שניים של בלבול בפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בביטוי "דיאט סודה".

‏"דיאט סודה"? באמת? כאילו, כמה קלוריות אתם חושבים שיש במים המוגזים שלכם?

‏[מוזיקת סיום]

‏אז מה התשובה?

‏סודה לשתייה היא חומר שאפשר לעשות איתו הרבה מאוד דברים, כולל לשים במים ולשתות אותו, והיא נקראת ככה כדי להבדיל בינו לבין סודה אחרת שלא כדאי לשתות.

‏סודה ששותים היא דבר שלפעמים אין לו שום קשר לסודה.

‏זאת התשובה.

‏אבל זה לא מס… זה לא… בואו… אה, תעצור את המוזיקה שנייה, לא, לא, לא, די, [מוזיקה נעצרת] כאילו במקרה הזה, זה לא מספיק. גם אחרי שאני יודע את התשובה, זה לא הופך את הביטוי "סודה לשתייה" לפחות מטופש!

‏כלומר כן, בסדר, יש סיבות היסטוריות שבגללן קוראים לזה ככה. אוקיי. זה עדיין שם אידיוטי! רק בגלל שזאת המסורת, זו לא סיבה להמשיך עם זה!

‏[מוזיקה של ימי הביניים]

‏אם אני, דורון, הייתי נולד עם השם "דורון אני-דביל-תבעטו-בי". עכשיו, נכון, גם זה הגיע מאיזשהו מקום, זאת מסורת. אני נצר למשפחת "אני-דביל-תבעטו-בי" הגאה. למעשה מקור השם "אני-דביל-תבעטו-בי" הוא ב… סוקובית, שהמשמעות שלו שם… היא "בעל הריח הנעים". אני למעשה נכדו של הרב שמעון אני-דביל-תבעטו-בי, שהיה מראשי קהילת העיר "גרוע-פה-בואו-נלך-למקום-אחר-יה".

‏אז גם אם כל זה נכון, עדיין "אני-דביל-תבעטו-בי" הוא שם גרוע, ועדיין הייתי רוצה לשנות אותו! אז אין סיבה שנשאר עם מילה כל כך מטומטמת! זה מטופש! תפסיקו את זה! בואו ניתן לסודה לשתייה פשוט שם אחר! בואו נקרא לה מעכשיו "סודה שוודית". היא שוודית? לא, אבל למי אכפת? בואו נקרא לה משהו… משהו יותר טוב, "סודת לייזר". "סודה קוונטית". אוקיי? זה קשור למציאות? לא. אבל זה עדיין פחות מטומטם מלקרוא לסודה שלא שותים "סודה לשתייה".

‏זאת התשובה.

‏[מוזיקה מתגברת ואז נפסקת]

‏עכשיו הפסקה קטנה, ואחריה אני אענה על עוד שאלה שאנשים שאלו אותי על סודה.

‏[חסות]

‏[מוזיקת רקע]

‏היי. אממ, חזרתי, נרגעתי קצת.

‏יש עוד שאלה בקשר לסודה שקיבלתי יותר מפעם אחת. וזאת שאלה קשה, וזאת שאלה ש… אה… לא מצאתי לה פתרון ברור וחד משמעי. יש לי אבל ניחוש בקשר לזה.

‏השאלה היא כזאת - איציק כתב, "למה מבוגרים אוהבים סודה?" וסתיו שאלו [כך במקור], "למה אנשים מגיל מסוים מתחילים לאהוב סודה?" ואם שאלתם את עצמכם באיזה גיל מדובר, אז אלה כתבה, "למה בגיל 24 סודה הייתה לי ממש מגעילה, אבל בגיל 25 אני לא יכולה להפסיק לשתות את זה?". אז מתברר שהגיל שבו הופכים לזקנים ואוהבים סודה הוא 25. חשבתי שהוא יותר מבוגר.

‏אז אה… [צוחק] הרעיון שזקנים אוהבים סודה, אוקיי, סליחה, נעשה את זה מנומס יותר, מבוגרים אוהבים סודה, זה מהדברים האלה שנשמעים מופרך, אבל גם זה, לפחות במידה מסוימת, זה בדוק! כלומר… נעשה מחקר סטטיסטי בצרפת שמראה שההעדפה למים מוגזים עולה עם הגיל. [מגחך] זה אשכרה נכון. [משועשע] ומה שהכי מוזר, זה שגם אני עברתי את אותו תהליך בדיוק. אני שותה סודה. אבל פעם אני… לא שתיתי את זה בכלל. פעם הייתי שותה קולה. הרבה. צריכת הנוזלים העיקרית שלי במשך היום הייתה קולה. זה לא בריא. אני לא ממליץ על זה. אבל זה מה שעשיתי.

‏עכשיו, באיזשהו שלב אני הכרתי בזה ש… יכול להיות שלי, ברגע זה, זה ממש לא אכפת, אבל אני די הורס בזה את השיניים של עצמי בעתיד. ומפחד ש… אני של העתיד ימציא מכונת זמן ויחזור לעבר, אליי, ויפרק אותי במכות על זה שאני שתיתי קולה בלי חשבון על חשבונו, אז אה… עברתי לגרסאות של דיאט וזירו וכאלה דברים. שזה דומה לקולה, זה עדיין מתוק, אבל זה בלי הסוכר. ו… זה מה ששתיתי כמה זמן, אבל באיזשהו שלב אני שמתי לב שאני גם את המתוק הזה, אני לא… לא ממש צריך אותו. כלומר, אני לא באמת שותה קולה בשביל הטעם של הקולה. אני לא הולך עכשיו להתחיל לשתות רק מים, כי זה משעמם נורא. אבל… כל עוד יש את ה… את הטקסטורה, את ה… המעניין בפה? אז לא כל כך אכפת לי אם יש לי את הטעם של הקולה או לא.

‏אז נשארתי עם סודה. כאילו, זאת האפשרות הכי בריאה מביניהם, זה בייסיקלי מים, אבל זה יותר מעניין ממים. הלשון שלי בכל זאת מרגישה שהיא עושה משהו בזמן ש… שאני שותה.

‏[מוזיקה מתחזקת ואז נעצרת]

‏זהו. עכשיו, התיאוריה שלי, וזה לא משהו שפורסם בכתב עת מדעי או משהו, זה… זה רק הניחוש שלי, היא שזה פחות או יותר מה שקורה לכולם. כלומר, אנשים פחות רוצים מתוק ככל שהם מתבגרים. ילדים אוהבים מתוק יותר מ… מכולם, יותר ממבוגרים. בשביל ילדים אין דבר כזה יותר מדי מתוק. מבוגרים אוהבים מתוק אבל עד גבול מסוים, כלומר, באיזשהו שלב אם אני אוכל יותר מדי שוקולד, אני ארגיש שאני הולך להקיא. אצל ילדים לא. הם יכולים לבלוע סוכר מהבוקר עד הערב, זה לא אכפת להם. אבל החיבה למתוק קצת יורדת עם הגיל, וזה דבר שכן נבדק, דרך אגב. הרגישות למתיקות יורדת עם הגיל. ו… אני מניח שהמודעות לזה שלאכול רק מתוק כל הזמן זה לא ממש מוצלח לבריאות, זה עולה עם הגיל.

‏אז אם מציעים לכם מיץ פטל או מים, ילדים כמעט תמיד יעדיפו מיץ פטל. ואחר כך, בהתאם לגיל, הם יעדיפו קולה, ואחר כך בירה. אבל באיזשהו שלב הם יעדיפו להימנע מזה. אני חושב שאנשים מבוגרים ששותים סודה, זה לא שלפני זה הם שתו רק מים, ואז החליטו מתישהו להוסיף לזה את הגזים. לא. לפני זה הם שתו דברים אחרים, הם שתו קולה או ויסקי או בירה או כל אחד עם הדברים שלו. הסודה לא מחליפה את המים, היא מחליפה דברים אחרים. כי שוב, זה… נותן את ההרגשה שקורה לכם משהו מעניין בפה, אבל בלי המתיקות, או האלכוהול, או דרכים אחרות להרוס לעצמכם את הבריאות.

‏האם כל זה מוכח מדעית? לא. אני לא יכול להבטיח לכם שזה באמת נכון. זה פשוט ניחוש. זאת התשובה הכי טובה שיש לי לשאלה הזאת.

‏זה הכל.

‏[מוזיקת דיסקו]

‏אם היה לכם מעניין הפרק הזה, אז, אה… בטח תתעניינו בפרקים אחרים של הפודקאסט הזה שגם הם עוסקים בסוגים של אוכל, ולמה אנחנו קוראים לו כמו שאנחנו קוראים לו. הפרקים הם "למה תרנגול הודו" ו"האם קטשופ הוא לא באמת קטשופ".

‏ובעניין סודה, אז אה… במקרה ממש לא מזמן היה פרק אחר שקשור באופן שונה… לסודה. הפרק "זה בא מהאגם". אז אולי מומלץ בתור פרק המשך.

‏את כל הפרקים האלה, ואת כל שאר הפרקים של "התשובה", אתם יכולים למצוא באתר osimhistoria.com/theanswer, שם אתם יכולים למצוא גם לינק לטופס שבו אתם יכולים לשלוח לי שאלות לפרקים הבאים. בבקשה תשלחו שאלות רק דרך שם, ולא במקומות אחרים, כי אני לא מצליח לעקוב אחרי כל דבר ששולחים בכל מקום.

‏וכמובן את הפודקאסט אתם יכולים לשמוע גם בכל אפליקצית פודקאסטים אחרת. ובספוטיפיי. איך שבא לכם.

‏עדכונים על פרקים חדשים והודעות על הרצאות שאני עושה, אתם יכולים למצוא בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".

‏עורך ומפיק גיא בן נון. ייעוץ ותמיכה מורלית אביב שם-טוב. שרה סילבצקי מאלפת פינגווינים. רן לוי העורך הראשי. דני טימור המנהל העסקי. אני דורון פישלר.

‏[מוזיקה מתחזקת ואז נחלשת]

‏[בלחישה] האנשים שלא מפסיקים באמצע הקרדיטים אלא נשארים לשמוע ממש עד הסוף, הם האנשים הכי טובים. יאאאאיייי!!

‏קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת "עושים היסטוריה", ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב-osimhistoria.com או הורידו את אפליקצית "עושים היסטוריה" מחנות האפליקציות של אנדרואיד.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה