התשובה עם דורון פישלר - לוצי 2: האם האבולוציה נגמרה?
- נחמה אריאלי
- Jul 6
- 17 min read
חלק שני בסדרה על האבולוציה: איך ברירה טבעית יוצרת פילאפות שהן ממש טובות בבריחה מקרנרים, למה לוצי עושה שטויות מוזרות לפעמים, והאם אנחנו בני האדם הרסנו את האבולוציה?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/06/2025.
קריינים: רשת "עושים היסטוריה".
[אות פתיחה]
היי, אני דורון פישלר, וזאת "התשובה".
ובפרק הקודם, אני התחלתי לדבר על אבולוציה, או בשם החיבה שאני קורא לה - לוּצי. [צליל אחד] אני אמרתי מראש: לוצי זה לא עניין לפרק אחד, זה נושא גדול, וזה נושא שיש הרבה מאוד שאלות לשאול עליו, ואני לא אספיק לענות על כולם. אני לא הספקתי לענות אפילו על מעט מהם, זו הייתה רק ההתחלה. היום אני אמשיך, ויהיה עוד פרק גם אא… אחר-כך. כי, שוב, כי יש הרבה שאלות מעניינות שאני לא נגעתי בהן.
[מוזיקה חזקה שנשארת ברקע]
למשל, אחת השאלות שאנשים שאלו אותי הכי הרבה לגבי לוצי, היא האם האבולוציה הפסיקה? שזאת שאלה לגיטימית. למשל - אל תיעלבו גם לי יש משקפיים - כתב או כתבה לי, "האם בני-אדם הרסו את האבולוציה?" כשחושבים על זה, העובדה שבני אדם עם מוגבלות שמיעה, ראייה וכולי יכולים לשים משקפיים או מכשיר שמיעה, לחיות כרגיל וכמובן להתרבות כרגיל, די הורסת את הקונספט של האבולוציה, לא?
[מוזיקה מתחזקת ומסתיימת בחדות]
הרבה מאוד אנשים שאלו בניסוחים שונים, אבל את אותה שאלה. וזאת שאלה טובה, אבל כדי לענות עליה, אני צריך עוד להסביר הרבה על איך שלוצי עובדת. [פאוזה]
אז כן, אמרתי, זה הפרק השני שבו אני מדבר על לוצי. לא חובה לשמוע את הראשון כדי להבין את מה שאני מדבר עליו, אבל אולי עדיף, בעיקר אם אתם חדשים בנושא הזה. אממ, כי בפרק הזה אני בכלל לא הגעתי לקטע הזה של, של המתאים שורד, אז עכשיו אני אתחיל מזה, ובסוף נגיע לשאלה, "האם האבולוציה נגמרה"? תכף תבוא התשובה.
[חסות]
[צליל מעבר]
אי-שם באפריקה, לפני כמה מיליוני שנים, חיה להקה של חיות חינניות וחמודות [קולות של חיות] שרועות באחו וקופצות להן ואוכלות עשב ואוכלות עלים מהעצים וכאלה דברים. מכיוון שהחיות האלה חיו מאוד מזמן, הן לא בדיוק שום חיה שאנחנו מכירים היום.
זאת אומרת, אם הייתם רואים אותם היום, לא הייתם בדיוק יודעים להצביע על האם זה אימפלה, זה לוֹפָּה, זה אנטילופה, כי הם לא בדיוק אף אחד מאלה. ומכיוון שאין לחיות האלה שם מקובל בעברית, אני הולך לקרוא להן פּילאפות. [מוזיקה] פילאפות, אמרנו, הן חמודות, הן רצות מהר, הן אוכלות עשב, והן לא כולן אותו דבר. יש פילאפות שמנות ופילאפות רזות, חלקן יותר כהות וחלקן יותר בהירות, לחלק יש כתם לבן ליד הזנב ולחלק לא. חלק פחדניות וחלק סקרני… וכמו כל חיה אחרת בעולם, לפילאפות יש DNA. כל תא בגוף שלהן כולל את כל ה-DNA עם התיאור של הפילאפה, שהיא מאוד דומה לכל פילאפה אחרת, אבל לא זהה בדיוק. וכשהיא מולידה צאצאים, היא מורישה את ה-DNA להם, ולכן גם הם מאוד דומים לה, גם אם לא זהים בדיוק. אחד מכל ההבדלים האלה, זה שלחלק מהפילאפות יש רגליים קצת יותר ארוכות מלאחרות. אבל נתון אחד שאפשר לזכור כאן, הוא שאורך הרגליים הממוצע של פילאפה הוא 80 סנטימטר. [פאוזה] זה יהיה חשוב בהמשך.
בערבות יש גם חיות אחרות - [יללות של חיות] ישנם הבַּרבַּלים המעופפים, יש חגרגרות, [קולות פעייה] הנה האפריר העשבוני, וישנם גם הקַרנַרים. [שאגות] הקרנרים, כמו כל חיה אחרת בעולם, צריכים לאכול. [שאגות מתגברות] ומה שהקרנרים אוכלים, זה פילאפות. [מוזיקה הולכת ומתחזקת] הם אורבים לפילאפות, ומתנפלים על עדר הפילאפות עד שהם תופסים פילאפה אחת ואוכלים אותה. [צווחה] כל יום הם עושים את זה, כי מה לעשות? צריך לאכול. כל יום.
[פאוזה]
עכשיו השאלה היא, איזו פילאפה הם יאכלו? והתשובה היא קלה, את זאת שלא הצליחה לברוח. פילאפות רצות מהר, אבל קרנרים רצים יותר מהר. אם תעשו תחרות הוגנת בין פילאפה לקרנר, הקרנר ינצח. העניין הוא שכדי לשרוד, פילאפה לא צריכה לרוץ מהר יותר מהקרנר, היא צריכה לרוץ מהר יותר מפילאפה אחרת. הרבה דברים יכולים לגרום לפילאפה לא לברוח בזמן - אולי הרגל שלה נתקעה במשהו והיא נפלה. אולי היא הייתה פצועה, אולי היא לא שמה לב לקרנר שהתקרב בזמן שהיא חשבה על משהו אחר, אבל אחד מהדברים שבלי ספק נותן יתרון זה רגליים ארוכות. כי פילאפות עם רגליים ארוכות רצות מהר יותר מפילאפות עם רגליים קצרות. אז, ברוב המקרים הפילאפה שתיאכל תהיה פילאפה עם רגליים קצרות. וזה עצוב, אבל אלה החיים בג'ונגל. כלומר, לא בג'ונגל, בסוואנה. אנחנו לא בג'ונגל. אבל הבנתם, זה המצב והחיים נמשכים.
[מוזיקה]
יום אחרי יום, דור אחרי דור, עוד עונה עוברת, האַפרירים מצַכללים, הגַלגוֹחים יוצאים לנדידה השנתית שלהם, [צהלה] ועוד דור של פילאפות בא לעולם. [פעייה] הפילאפות ארוכות-הרגליים מולידות עוד דור של פילאפות, שכמובן גם להן יש רגליים ארוכות כמו להורים שלהם, והפילאפות קצרות הרגליים לא מולידות כלום כי אכלו אותן. [צווחה]
אז, הנה העניין, מכיוון שהפילאפות ארוכות הרגליים הורישו את הגנים שלהם לדור הבא, והפילאפות קצרות הרגליים - לא, אתם עומדים לגלות אחרי דור שלם שאורך הרגליים הממוצע של פילאפה הוא עכשיו לא 80 סנטימטר, אלא 81.
והקרנרים עדיין רעבים. הם עדיין צריכים לאכול, ולכן הם עדיין כל - יום אוכלים פילאפה, ובדרך כלל זאת תהיה פילאפה עם רגליים קצרות יחסית. ולכן בדור הבא, אורך הרגליים הממוצע של פילאפה יהיה 82 סנטימטר. וככה זה ממשיך, דור אחרי דור.
אף אחד לא תכנן פה שום דבר. הפילאפות לא עשו ישיבה ואמרו לעצמן שכדי לשרוד הן צריכות רגליים ארוכות יותר, 'ולכן כדאי שנארגן רגליים ארוכות יותר'. לא, הן רק עשו את מה שפילאפות עושות, והקרנרים עשו את מה שקרנרים עושים. ועדיין, כשמסתכלים על זה לאורך זמן אפשר לראות את הפילאפות משתנות. והקרנרים לא צריכים לאכול את כל הפילאפות בשביל זה, או אפילו את רוב הפילאפות. הן אכלו אחת, אחת כל יום. זה מספיק בשביל שלאורך דורות הפילאפות יישתנו.
[מוזיקת רקע]
עכשיו, זה לא רק אורך הרגליים שקובע את הסיכויים שלכם להימלט מקרנר, גם [בהיסוס] שריר ה… דלתא… האחורי, איך שקוראים לשריר הגדול הזה שיש בצד האחורי של הפילאפה, שמאפשר לה לזנק במהירות, בקלות. גם זה - אלה שיש להם אחד כזה מפותח, יש להם פחות סיכוי להיאכל על ידי קרנר, ולכן גם הם, אלה ששורדות ומורישות את זה הלאה, ולכן ככל שעוברות דורות, אצל הפילאפות השריר הזה הולך ומתפתח. והמוח שלהם מתפתח, אלה שיש להם מספיק שכל לברוח מקרנרים ישרדו, ואלה שלא - לא. לפילאפות עם חוש שמיעה טוב יותר יש סיכוי להבחין בקרנר מרחוק, ולכן יהיה להם יותר סיכוי לשרוד, ולכן הם יפתחו חוש שמיעה טוב. יש עוד 1,002 תכונות כאלה, שכל אחת מהן משפרת במשהו את הסיכוי לשרוד התקפת קרנר, ולאורך עשרות ומאות ומיליוני דורות, כולן השתפרו. השרירים והצבעים ומבנה הגוף והמוח, הכל הולך ונהיה יותר ויותר מתוחכם, ככה שאחרי הרבה דורות אתם יכולים להסתכל על פילאפה ולהגיד, [בהתפעלות] 'איזו חיה מדהימה! איזה גוף מורכב ומסובך! איך הכל פה עוצב בדיוק מושלם כדי לברוח מקרנרים!' ברור שעבדו על זה, ברור שזה, זה מעוצב. מישהו תכנן את זה. כאילו, נראה לכם הגיוני שמשהו מורכב כזה קרה במקרה? [המוזיקה מסתיימת]
אז לא. זה לא קרה במקרה. [פאוזה] המצב של כל פילאפה בנפרד הוא מקרי. ההורים שלה לא מתכננים אותה, במקרה היא יוצאת גבוהה יותר, נמוכה יותר ממה שזה… אבל זה שלאורך זמן הן נהיות גבוהות ומהירות יותר, זה לא מקרי. זה נובע מהתנאים בסביבה. כמו שאם אתם זורקים קובייה, איזה תוצאה תקבלו? קיבלתם שש? קיבלתם אחד? שבע עשרה? אנחנו לא יודעים, זה מקרי. אבל אם אתם זורקים עשר קוביות ואז אוכלים את אלה שלא מראות את הספרה שש, העובדה שתישארו רק עם קוביות שמראות את הספרה שש היא לא מקרית. זה קרה כי כשקרנרים מנסים לאכול אותכן במשך מיליוני שנים, אתם הופכות לפילאפות שעמידות נגד קרנרים. אלה שלא התאימו - מתו. לתהליך הזה קוראים "ברירה טבעית".
פעם היה נהוג להשתמש בביטוי "החזק שורד" כדי לתאר אותו, כאילו מה זה… אנשים חשבו שזה מה שהאבולוציה אומרת, שהחזק שורד, זה לא נכון, כי פילאפה או עכבר או ציפור או מה שזה לא יהיה, לא תמיד צריכים להיות חזקים כדי לשרוד. לפעמים מה שצריך כדי לשרוד זה להיות אא… קטן. למשל, כשנופל אסטרואיד ענק ויוצר חורף גלובלי שהורג את רוב הצמחים, מי שישרוד הוא לא מי שחזק ולא מי שגדול ולא מי שרץ מהר, אלא מי שקטן, שצריך פחות אוכל כדי לשרוד. ובקוטב, איפה שמאוד קר, מי שישרוד הוא מי שיש לו פרווה חמה. החוק הוא לא החזק שורד, החוק הוא המתאים שורד. חיות מותאמות באופן מופלא לסביבה שלהם כי אלה שלא התאימו, מתו.
[פאוזה]
כמו שאמרתי בפרק הקודם, זה לא… זה לא באמת קו אחד. לוצי לא עובדת בקו. זה לא שהפילאפות התפתחו ב… בקו אחד. זה עץ. כלומר, יש המון-המון ענפים, יש המון סוגים של פילאפות. יש פילאפות ארוכות רגליים ויש פילאפות ארוכות זנב ויש פילאפות סגולות אף. לעץ הזה יש הרבה ענפים, אבל הקרנרים פשוט אכלו את רובם. מה שנשאר זה ענף של הפילאפות ארוכות הרגליים, ועם שריר דלתא מפותח והאינסטינקטים המהירים. בקיצור, פילאפות שממש-ממש טובות בלהיות פילאפות. [פעייה] וכשיש אילוץ כזה, אז, אז כן, זה בהחלט יכול להיראות כאילו יש כיוון. זה נראה כאילו ישבה לוצי ותכננה את הפילאפות כדי שיהיו כאלה מושלמות, אבל היא לא. לוצי לא באמת תכננה שום דבר, והפילאפות לא באמת מושלמות. כלומר, הן די טובות בלברוח מקרנרים, אבל אם היו מבקשים ממני לתכנן חיה שתהיה ממש טובה בלא להיטרף על ידי קרנרים, אני לא הייתי טורח לעשות אותה עם רגליים ארוכות יותר ושריר חזק בתחת. הייתי נותן לה שריון קשקשים ורובה לייזר. נראה אותכם אוכלים אותי עכשיו. הפתרון של לוצי לא היה הכי יעיל, אבל גם הוא בסדר.
[צליל מעבר]
הקטע הזה של לוצי זה מה שכולם מכירים. כולם מכירים את הברירה הטבעית - מי שמתאים שורד, מי שלא מתאים - אוכלים אותו. כל זה נכון, אבל זה לא האופן היחיד שבו לוצי עובדת, ואנשים לפעמים נוטים לשכוח את האופן האחר. [מוזיקת רקע] בגלל שלוצי כזאת טובה בלמצוא פתרונות לבעיות, אנחנו התרגלנו להתייחס אליה כאילו היא באמת מתכננת דברים. כלומר, מסתכלים על חיה ושואלים, מה התפקיד של התכונה הזאת? כמו כיפה אדומה. 'סבתא ג'ירפה, למה יש לך צוואר ארוך כל-כך?' 'אה, זה כדי שאוכל לאכול מהעצים הגבוהים, יפתי'. כאילו, לכל דבר בחיה חייב להיות תפקיד. אז לפילאפות, 'למה יש להם רגליים ארוכות כל-כך?' 'כדי לברוח מקרנרים, יפתי'. 'למה יש להם חוש ריח מפותח כל-כך?' 'כדי לזהות עשבים טובים לאכילה'. 'ולמה לפילאפים זכרים יש קרניים גדולות כל-כך?' 'או, זה כדי א… זה כדי…' [שותק והמוזיקה נפסקת] או… או… מה, מה הקטע עם הקרניים האלה באמת? [מוזיקה מתחדשת] כי, כי לפילאפות, כמו להרבה חיות מפריסות פרסה - צבי, יעל, איילה, פרה - לכולם יש קרניים. אבל לנקבות יש קרניים קטנטנות, אם יש להם בכלל. לפילאפים זכרים יש קרניים גדולות. לפילאפים יש קרניים בצורת מפה של מקסיקו. קרניים אצל חיות הם לפעמים לא סתם גדולות, אלא, אלא מוזרות או מטופשות. או שהן מפוצלות, כמו קרניים של צבי, או כמו אצל יעלים, שמה הם מתעגלות כל-כך אחורה שלפעמים חוזרות ומגרדות בלחי שלהם. או אצל moose. אוקיי, זה לגמרי מגוחך. אתם ראיתם פעם מוס? אייל הצפון [כך במקור]. יש לו מתלה מעילים תלוי על הראש. אז בשביל מה זה טוב, בעצם? או, כן, אפשר להשתמש בקרניים לפעמים כדי להגן על עצמכם מטורפים, אבל תכל'ס זה לא מאוד יעיל. שור זה חיה שאני לא הייתי רוצה להיפגש עם הקרניים שלה, נכון, אממ… אבל מוס? א… כלומר, הקרניים שלו אפילו לא חדות. זה אולי אפשרי בתור אמצעי הגנה, אבל הוא לא הכי יעיל.
ובכלל, אם אני הייתי מעצב חיה והיו שואלים אותי איפה שמים את הנשק שלה, לא הייתי בוחר בצד האחורי של הראש. קרניים הם תכל'ס לא כאלה טובות בתור הגנה, הן לא גורמות לכם לרוץ מהר יותר, הן לא מחממות אותכם בחורף. הן יפות, וזה בלי ספק מרשים, אבל איך זה עוזר להישרדות של החיה? זה לא. [מוזיקה נפסקת] לפעמים זה אפילו מפריע. כי להסתובב עם דבר גדול על הראש, זה כבד, ולפעמים אתם נתקעים בדברים. יש מקרים של צבאים שהקרניים שלהם הסתבכו אחת בשנייה ו… והם לא הצליחו להשתחרר, לפעמים מתים מזה.
אז אם לוצי כל-כך חכמה [בטון כועס], למה היא עשתה את השטות הזאת? למה לקחת הרבה חיות נורמליות וסבירות ולתקוע להם שנדליר על הראש? התשובה לשאלה הזאת ידועה. זה לא קשה למצוא אותה, תחפשו ברשת, באנציקלופדיה, תשאלו את ה-AI, מה שתרצו, אתם תקבלו את התשובה. למה לפילאפים או איילים, יעלים, צבאים, יש קרניים גדולות? התשובה היא [מוזיקת רקע רומנטית] כי זה עושה רושם על בנות. פילאפ זכר עם קרניים גדולות, נחשב בחברה שלו לחשוב יותר וגדול יותר, והכי חשוב, הבנות מתות על זה. פילאפות נמשכות לגברים עם קרניים, הן חושבות שזה סקסי. על טעם ועל ריח…
מה יעלים או צבאים עושים עם הקרניים שלהם? הם נלחמים, אבל הם לא נלחמים בטורפים, הם נלחמים אחד בשני, כדי להוכיח מי חזק יותר. אבל זה כאילו… זה… זה כאילו לא עונה על השאלה. אוקיי, הם צריכים קרניים גדולות כדי להתגונן מפילאפים אחרים עם קרניים גדולות? אז לוצי הייתה יכולה לפתור את הבעיה בזה שלאף אחד מהם לא יהיו קרניים גדולות. לגדל קרניים זה דורש אנרגיה, זה מסובך, אפשר היה לארגן את זה שמה שיעשה רושם על הפילאפות זה רק דברים שמועילים באמת, כמו שריר התחת המפותח שלהם. או נגיד שמה שמושך אותם זה כישרון בטאקי. ואז הייתם רואים את הפילאפים, במקום לריב אחד עם השני, יושבים ועושים טורניר טאקי כל היום. כן, זה היה קצת מוזר, ועדיין זה יותר הגיוני מלהסתובב כל הזמן עם מתלה מעילים על הראש. אז…[מוזיקה נפסקת] איך קרתה השטות הזאת? מה הקטע, לוצי?
אז הקטע הוא שאנחנו פשוט לא חושבים על לוצי נכון. האבולוציה לא מתכננת שום דבר, היא קורית. וזה אומר, שהיא לפעמים עושה שטויות. אז פעם מזמן, באמת היו פילאפות שלכולן, לזכרים ולנקבות, היו קרניים בגודל סביר, קטנות כאלה, כאלה שבאמת אפשר להשתמש בהם לכמה דברים. אפשר לחפור איתם קצת באדמה, לגרד בגב, וואטאבר, משהו סביר ולא מוגזם. אבל כבר אז קרניים גדולות יחסית, נחשבה לתכונה פופולרית, ולכן הפילאף שהיו לו את הקרניים הכי גדולות, הוא היה כוכב. הוא היה מאוד פופולרי בקרב הבנות. אם פילאף עם קרניים גדולות עובר, אתם יכולים לראות את הפילאפות עושות אחת לשנייה… [ציוץ חזק ומוזיקה מתחדשת] 'יו, ראית את הקרניים עליו?' בגלל זה היו לו יותר צאצאים מלאחרים, שהיו להם קרניים קטנות יותר. עכשיו, אלה עם הקרניים הקטנות יותר, זה לא שאכלו אותם. הם לא מתו. רק היו להם פחות ילדים. אז הם הפיצו את הגנים שלהם פחות. מה שאומר, שבדור הבא של פילאפות היו יותר כאלה עם גנים של קרניים גדולות מאשר כאלה עם גנים של קרניים קטנות. כלומר, האורך הממוצע של קרן של פילאף זכר התארך באיזה מילימטר. ועדיין, הפילאפות העדיפו את אלה עם הקרניים הגדולות יותר, ולכן לאלה עם הקרניים הכי גדולות היו יותר צאצאים, ושוב ושוב ושוב ושוב, וככה הקרניים הפכו ליותר ויותר גדולות ויותר יותר מורכבות ומוזרות, למרות שהן לא עוזרות להישרדות בשום צורה. [מוזיקה נפסקת]
ואותו דבר עם קרניים קרה בהמון מינים אחרים. וגם יש המון מקומות שבהם זה לא קרניים, זה דברים אחרים. המקרה הכי קלאסי - טווסים. לטווס זכר יש זנב [לאט] ענק - ויפהפה - וכבד. זה עוזר לטווס לשרוד? לא! לנסות לברוח ממשהו כשאתה סוחב מאחוריך כזה דבר ענק, זה לא קל, צריך הרבה אנרגיה בשביל דבר כזה. אבל מה? בנות מתות על זה. ולכן לטווסים שיש להם את הזנב הכי יפה, יש יותר צאצאים, ולכן יש יותר טווסים כאלה.
באופן כללי, כשאתם רואים בטבע חיה שיש בה משהו מאוד לא ברור או לא הגיוני, כלל האצבע שזה בדרך כלל זה בגלל שזה מרשים בנות. בעיקר אם זה משהו שיש לזכרים, אבל לא לנקבות. הטבע מלא בדברים כאלה. זה לא רק איך שהחיות נראות, זה גם איך שהן מתנהגות. לחיות יש טקסי חיזור, הדברים שזכרים עושים כדי להרשים את הבנות, לפעמים זה לשיר, לפעמים זה לרקוד, זה המון-המון דברים.
[מוזיקת רקע]
יש א… דבר מוזר שקרה בים ליד יפן. במשך שנים צוללנים באזור יפן ראו על קרקעית הים מבנים גיאומטריים. החול על הקרקעית היה מסודר במין ציור, כמו, כמו מין שמש או פרח. כלומר, מעגל ברדיוס של שני מטר בערך, עם עיגול חלק באמצע, ומסביבו יש קווים מסולסלים שמובילים מהמרכז החוצה. זה ציור. זה, זה לא נראה טבעי. זה לא נראה כמו משהו שהגלים יצרו לבד, זה נראה כמו משהו שמישהו צייר. ומצאו כאלה שוב ושוב, ובמשך כמעט עשרים שנה, אף אחד לא ידע למה הציורים האלה שם, איזה תופעה יוצרת אותם. חייזרים, כנראה.
ואז מצאו את מי שיצר אותם, זה דג. זה סוג מסוים של דג. אבו נפחא עם נקודות לבנות. השם שלו באנגלית זה White Spotted Pufferfish. הוא קטן, הוא יותר קטן מהכף-יד שלכם, ופשוט, אצל הדגים האלה יש מנהג שהזכרים, כדי להרשים את הנקבות, מציירים ציורים על הקרקעית של הים. וזה לא פשוט, לעשות ציור בקוטר של שני מטר, כשאתה דג קטן ואין לך ידיים. הם מתחפרים בחול ועושים בעצמם את הערוצים האלה, כדי ליצור את המבנה הגיאומטרי הזה. זה לוקח לדג שבוע לעשות את הציור הזה.
עכשיו, מה השימוש המעשי של זה? כלום. שום דבר. אבל הבנות של הדג המסוים הזה, לא מרשימים אותם דגים שריריים, או דגים עשירים, או דגים עם קרניים, מה שמרשים אותם זה דגים שיודעים לצייר יפה. אז במקרה הזה, אתם רואים את הדגות, אומרות אחת לשנייה… [שתיקה ארוכה] [צוחק] הם דגות. לא, כאילו… למה? כי באיזשהו שלב, בענף הספציפי הזה בעץ של לוצי, נכנס להוראות ההרכבה של הדג הזה, 'אנחנו אוהבות דגים שמציירים ציורים יפים על הרצפה'. ומאז, אלה שציירו ציורים יפים יותר הפיצו את הגנים שלהם יותר, מה שהפך את תחרות הציורים ליותר קשה, מה שהפך את הציורים ליותר גדולים ומורכבים. לבחור בני-זוג על פי תחרות ציור, זה לא דרך טובה למצוא את הדגים שהם הכי חזקים או הכי מהירים, זו דרך טובה למצוא את הדגים שמציירים הכי טוב. אבל מכיוון שהענף המסוים הזה בעץ של לוצי עשה פעם פנייה מוזרה שמאלה, ככה זה עובד. ככה הוא עובד עד היום. מי שמנצח, הוא לא רק מי ששורד, אלא מי ששורד ומתרבה.
אז כשאתם שואלים, בשביל מה יש לחיה רגליים ארוכות, או מה שלא יהיה, אתם בעצם שואלים את השאלה הלא נכונה. ואני בטוח שגם אני השתמשתי בניסוח הזה הרבה מאוד פעמים, כי זה נוח לשאול "למה?", "למה זה ככה?", "בשביל מה זה ככה?" אבל להגיד, 'בשביל מה יש להם רגליים ארוכות, או שיניים גדולות או פרווה, למה נועדו התכונות האלה?' זה להניח שהן נועדו למשהו. כלומר, מה הייתה הכוונה של מי שתכנן את זה? אבל לא הייתה כוונה. כי אף אחד לא תכנן את זה. זה לא נכון שיש להם רגליים ארוכות כדי לברוח מטורפים. זה שבגלל שהם ברחו מטורפים, יש להם רגליים ארוכות. ואין להם קרניים גדולות כדי למשוך בנות, זה בגלל שפילאפות נקבות נמשכות לקרניים גדולות, יש להם אותן. זה לא הסיבה, זה התוצאה.
[פאוזה] אוקיי. אז יפה מאוד, דיברנו על דגים ופילאפות וקרנרים. מה עם בני-אדם? איך זה עובד עליהם?
אוקיי. תכף נדבר על זה. [צוחק]
[הפסקה ארוכה]
[מעבר מוזיקלי]
בני-אדם הם חיות. [קטע מוזיקלי קצר] בזמן שחיות אחרות פיתחו צוואר ארוך או למדו לרוץ מאוד מהר או למדו לעשות ציורים מוזרים על הקרקעית של האוקיינוס, [מוזיקת רקע] בני-אדם גידלו מוח גדול באופן מוגזם והתחילו לחשוב. יכול להיות שהם לא חושבים מי יודע מה, הם חושבים יותר טוב מפילאפה. אבל זה לא שבני-האדם היו המטרה של לוצי, וברגע שהגיעה אליהם היא הפסיקה, כי ללוצי אין מטרה, היא פשוט קורית. אז אין שום סיבה לחשוב שלוצי לא עובדת על בני-אדם. רק מה? כמו שהרבה אנשים שאלו איך ברירה טבעית יכולה לעבוד, אם לא רק החזקים והמהירים והמתאימים שורדים? [מוזיקה מתגברת ונעצרת בחדות] כי אם קר מדי לאנשים, הם לא צריכים לבלות חמישה דורות בלגדל פרווה, הם פשוט לובשים משהו. אם חם מדי, הם פשוט מדליקים מזגן. אם הם נפצעים יש להם פלסטר. יש תרופות, יש חיסונים נגד מחלות. בטבע, חיות שנולדו חלשות באיזשהו אופן, או עם איזו מגבלה, א… הם פשוט ימותו. פילאפה שנולדה עיוורת, היא לא תשרוד, אין שום סיכוי. יותר מזה, פילאפה ששברה רגל, באותה המידה היא יכולה למות באותו רגע. פילאפה עם רגל שבורה, פשוט הולכת למות.
אבל בני-אדם? אם בן-אדם שובר רגל, אז באסה, אבל א… שמים גבס לכמה זמן, מציירים עליו ציורים נחמדים ואז מבריאים. אם שברתם רגל, [צוחק קלות] זה לא ממש משנה את הסיכויים שלכם להעמיד צאצאים. גם כאלה שפשוט נולדו לא הכי חזקים, או אפילו עם איזה מגבלה פיזית, עדיין הם בהחלט יכולים ל… לחיות חיים מלאים וארוכים, להקים משפחה, למה לא? אז כל העיקרון של הברירה הטבעית פשוט לא עובד עלינו יותר.
[מוזיקת רקע]
אז מה, אז זהו? האבולוציה נגמרה? יש כמה דברים שצריך לזכור כדי לענות לשאלה הזאת. קודם כל, חשוב לזכור שלא כל האנושות במצב כזה. אני מאוד שמח שלכם יש מעיל, ותרופות, ומזגן, וביטוח רפואי. יופי לכם. לא לכולם יש את זה. יש חלקים מאוד גדולים מהעולם שבהם כל הדברים האלה הם ממש לא מובנים מאליהם. נגיד, במרכז אפריקה כרגע, למי שבמקרה לגמרי נולד עם עמידות למלריה או לאיידס, זה ישפיע על הסיכוי שלו לשרוד.
אבל בואו נשים את זה בצד רגע. נגיד שתוך דור או שניים, הגענו למצב שכל האנושות חיה באופן נוח, לכולם יש מזגן, לכולם יש מערכת בריאות טובה ומתפקדת. מה אז? גם אז זה לא אומר שלוצי הפסיקה. פשוט כי א… היא לוקחת זמן. הדינוזאורים היו בכדור הארץ במשך המון-המון-המון זמן, ואז ביום אחד הגיע אסטרואיד וסיים אותם. [קול אדמה נשפכת, המוזיקה נפסקת] אם אסטרואיד ענק מתרסק על כדור הארץ עכשיו, זה בהחלט ישפיע על האנושות. אפילו אם יש לנו מעיל.
ויש גם אירועים אחרים שיכולים לקרות. מה אם תבוא פתאום איזה מגפה גלובלית, קטלנית אבל, לא כמו המגפה הקטנה שהייתה לנו לפני כמה שנים, כזאת שהיא באמת מסוכנת, חלק מהאנשים עמידים אליה, חלק לא, חלק ישרדו וחלק לא, זה יכול לקרות. עכשיו, זה לא אומר שזה יקרה. זה, אירועים כאלה לא קורים כל יום, ולא כל שנה. אולי אפילו לא כל מאה שנה. אבל ללוצי יש זמן. גם אם מין אסון ענק כזה קורה פעם במיליון שנה, במבט מרחוק זה קצב התקדמות לגמרי נורמלי.
כלומר, כשאנחנו מסתכלים על שושלת החיים ואומרים דברים כמו, 'ואז הם גידלו נוצות', 'ואז הם גידלו רגליים ארוכות יותר'. כל ואז כזה יכול להיות הפרש של מיליון, שני מיליון, חמישה מיליון שנה. להם זה נראה כאילו שום דבר לא השתנה, אבל במבט מרחוק הכל נהיה מהיר. אז אממ… אותו דבר לגבי בני-אדם. יכול להיות שבפרספקטיבה נכונה נראה את השינויים.
[מוזיקת רקע]
ויש עוד דבר. כמו שאמרנו, לוצי זה לא רק "מי שמתאים שורד". לא חייבים להרוג אנשים כדי שהם יושפעו מאבולוציה, זה מושפע גם ממי שמתרבים יותר מאחרים. עכשיו, כדי למצוא א… בן או בת זוג, לא חייבים להיות גבוה, חתיך, שרירי, כריזמטי וטוב בכדורסל, [מוזיקה מתגברת ונפסקת] אבל זה עוזר. הרבה אנשים יגידו ש… כן, לאנשים גבוהים ויפים וטובים בכדורסל יותר קל למצוא זיווג מלאנשים אחרים. ולכן הרבה פעמים אלה שהם לא [מדבר מהר] גבוהים-חתיכים-שריריים-כריזמטיים-וטובים בכדורסל, צריכים למצוא דרך אחרת להיות מושכים, כמו ללכת לעבוד בהייטק, או לגדל חוש הומור.
גם זה דבר שהיה נכון יותר אולי בתרבויות פרימיטיביות מאשר עכשיו, אבל, לכאורה לפחות, לבני-אדם שנראים טוב יש יותר סיכוי להפיץ את הגנים שלהם. כמובן יש פה גם את השאלה מה זה "נראה טוב". כי להבדיל מחיות, אצל בני-האדם ההגדרה של מה זה נראה טוב זה לא בהכרח טבוע בגנים שלנו, זה מאוד משתנה לפי הזמן ולפי התרבות. מי שנחשב ל"נראה טוב" במקום אחד לא תמיד יחשב לכזה במקום אחר. אידיאל היופי לפני 500 שנה יהיה שונה ממה שהוא היום. יש תרבויות וזמנים שבהם להיות שמן נחשב להכי מושך ויש כאלה שלא, לכו תדעו מה זה יהיה בעוד מיליון שנה.
אבל [נאנח] מעבר לכל זה, האמת שכל העסק הזה זה דיון עקרוני מעניין, כן, אבל זה לא באמת משנה. אסטרואידים ומגפות ואופנות בקשר למי יפה ומי לא, זה שולי. כי יש דבר שבני-אדם כן שונים בו מחיות אחרות לגמרי, וזה שהם החיה היחידה שיודעת להשפיע בכוונה על ההתפתחות של עצמה. [מוזיקה אלקטרונית] התפתחויות טכנולוגיות משנות את העולם הרבה יותר, והרבה יותר מהר מכל מגפה אקראית או אסטרואיד. ובין השאר, בני-אדם למדו לשחק במודע ואשכרה לתכנן גֶנים, שזה דבר שאף פילאפה לא עשתה אף פעם. לא בקטע של מי במקרה מתרבה ומי לא, אלא להיכנס ל-DNA ולערוך אותו. זה דבר שקיים, זה דבר שאנשים עושים. כרגע עדיין באופן מאוד מאוד מוגבל, אבל תנו לזה זמן. אפשר להתעסק עם גנים ישירות. לקחת את התא הראשון שממנו התפתח ייצור חי או צמח, להיכנס ל-DNA שלו ולשנות אותו. להוריד דברים, להוסיף דברים, לשנות יצורים. זה דבר שקיים.
עכשיו, היום אנחנו משתמשים בזה לדברים כמו ליצור גידולי מאכל שהם יותר עמידים למחלות ו… ומזינים יותר. או, ליצור צמח שזוהר בחושך. אוקיי, מה עם לשנות את הגנים של בני-אדם? אפשר, ברמת העיקרון, לעשות את זה. יש עם זה בעיות אתיות מפה ועד המזוזואיקון התיכון, אבל ברמה הטכנית זה אפשרי. תינוק מבחנה, עקרונית, אם היינו רוצים לבחור את צבע העיניים שלו, אפשר להיכנס ל-DNA שלו, לשנות כמה אותיות במקום הנכון, אנחנו יודעים איפה, וקיבלתם עיניים כחולות. אנחנו יודעים איפה הקטע ב-DNA שאומר איזה צבע עיניים יהיו לו.
אם אני רוצה ילד גבוה יותר או חכם יותר, זה לא כזה פשוט, כי בניגוד לצבע העיניים, אלה לא דברים שנקבעים על ידי גן ספציפי אחד. זה לא שב-DNA יש שורה שאומרת IQ שווה 113 ואז אפשר לשנות את זה ל-180 ולראות מה יקרה.
זה לא, זה לא כמו מסך בחירת דמות במשחק מחשב, שאתם יכולים… שיש סליידר כזה שבוחרים כמה גבוה הוא יהיה, זה לא. יש שבעת אלפים סליידרים שכשמזיזים אחד מהם כל האחרים יורדים ואחרים עולים, ולך תמצא את הקומבינציה הנכונה, זה מסובך. לערוך את הגנים של בני-האדם ככה שהם יהיו פשוט בריאים יותר וחכמים יותר וטובים יותר בכדורסל, זה כרגע מדע בדיוני. אבל זה לא אומר שזה יישאר ככה הרבה זמן.
זה לא מופרך לחשוב שבעתיד… ואני לא מדבר פה על תוך מיליון שנה אלא במאה שנה הקרובות, אפשר יהיה לערוך אנשים לפני שהם נולדים. האם מותר לעשות את זה או כדאי לעשות את זה? זאת חתיכת שאלה שאני לא אכנס אליה עכשיו, יש איזה 17 פרקים של "מראה שחורה" שאפשר לעשות על הדבר הזה, אבל העובדה שאפשר לעשות את זה אומרת שזה כנראה ישפיע. אם להורים תהיה הרבה יותר שליטה על איך שהילד שלהם ייראה, מה יקרה אז? כמו ש… אולי כמו שיש היום אופנה לפעמים לתת לילדות שם כמו מורן, ואז האופנה הזאת עוברת ואז לכולם קוראים שם אחר, אז אולי "השנה זה באופנה עיניים ירוקות". אז השנה יוולדו המון אנשים עם עיניים ירוקות, ובשנה הבאה לא. ואם זה מקובל חברתית להיות שרירי, אז יהיו הרבה יותר אנשים עם נטייה טבעית לשרירניות. כלומר, הפעם זה כן יהיה מתוכנן, ואז [פאוזה] האבולוציה תפסיק? לא! בדיוק להפך.
לוצי היא שינוי, היא התהליך שבו דברים משתנים והופכים לדברים אחרים. זה שעכשיו תהיה לאנושות שליטה על זה, לא יגרום לשינויים להפסיק לקרות. להפך, זה יגרום להם לקרות יותר. זה אומר שלוצי תהיה מהירה הרבה יותר, ומוזרה הרבה יותר. לאן נגיע מכאן? וואלה, אין לי מושג.
אז מה הייתה השאלה?
[מוזיקה]
האם האבולוציה הפסיקה בבני-אדם? לא. האבולוציה לא נגמרה, היא פשוט השתנתה. היא, אפשר להגיד, התפתחה.
זאת התשובה, וזה עדיין לא הכל. אנחנו דיברנו על הסוף של לוצי, מה שנשאר לדבר עליו זה ההתחלה - איך כל העסק הזה התחיל? וזה לא יהיה עכשיו, זה הפרק הבא.
זאת הייתה "התשובה". כמו שאמרתי, לא סיימתי לדבר על לוצי, יהיה עוד, אבל עוד לפני זה, אם בא לכם לשמוע עוד, אז הפרק "למה לגברים יש פטמות", למעשה גם כן עוסק בנושאים האלה, אתם יכולים לשמוע אותו בתור הרחבה, ואת כל הפרקים של הפודקאסט, אתם יכולים לשמוע ב-doronfishler.com, שם אפשר גם לקרוא על ההרצאות שאני עושה, להזמין אותי להרצאות, ולעשות עוד… לא יודע, תעשו מה שאתם רוצים שם.
עורכת הסאונד שלי נוי, ייעוץ ותמיכה מורלית מוּץ, אביב שם טוב סמנכ"ל תפעול, גל אוהב ציון מנהל האולפן, גאיה אולמן מנהלת סושיאל, עמית חזזי מכירות, ויש לנו מאלפת פינגווינים חדשה - אנזה.
אני דורון פישלר, יאללה ביי.
דגה אחת אומרת לדגה השנייה. [שתיקה] הם דגים, הם לא מדברים. [צוחק] זה מצחיק אותי, אוקיי?
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments