top of page
עתליה יופה

התשובה עם דורון פישלר - מה אם נתנגש בגלקסיה אחרת?

מה יקרה אם הגלקסיה שלנו, שביל החלב, תתנגש בגלקסיה אחרת? החדשות הרעות: זה לא "אם", אלא דבר שעומד לקרות. אבל יש גם חדשות טובות! וגם על ויכוח גדול על ענן קטן ולמה מודדים מטרים במהירות האור.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/04/2020.

[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".

שלום שוב למאזיננו בעתיד. אנחנו עדיין בתקופת קורונה, זה אומר שאני שוב מקליט מהבית. חייב להודות, נחמד פה. אין בעיה מיוחדת, אבל גם לפגוש אנשים היה נחמד, אני חושב… אם אני זוכר נכון… זה היה מזמן. בכל מקרה, אנחנו משתדלים להוציא פרקים קצת יותר מהר מהרגיל, ככל שזה יעבוד, ויכול להיות גם שיהיו קצת יותר פרקים לא שגרתיים, כמו הפרק על תמאם שוד. אתכם, מאזיני העתיד, זה לא מעניין בכלל, כי אתם יכולים להאזין להכל בבינג' ולא אכפת לכם מתי זה יצא, אז תהנו, ואם רק במקרה, בשביל הצ'אנס, למישהו מכם מאזיני העתיד יש איזה מכונת זמן קטנטנה שרק יוכל לשלוח לי הודעה שאומרת מתי ואיך כל העסק הזה יגמר, אני מאוד אשמח. אני דורון, זאת "התשובה", אנחנו מתחילים תיכף.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

שלום, אני דורון פישלר ואתם מאזינים ל"תשובה". התקופה הנוכחית כנראה גורמת לאנשים לחשוב על עניינים אפוקליפטיים, כי אחרי שכבר עסקתי במה היה קורה אם כדור הארץ היה נעצר, עכשיו הגיעה, בלי שם, השאלה הזאת: אם פתאום, בדרך בלתי הגיונית שמפתיעה את המדע לגמרי, גלקסיה אחרת הייתה מתחברת לשלנו, איך זה היה משפיע על כדור הארץ ועל מערכת השמש?

טוב, יש לי חדשות רעות. זאת לא שאלה היפותטית, וזה לא משהו שיפתיע את המדע. זה דבר שהולך לקרות.

אבל יש גם חדשות טובות. בסוף.

כדי לענות על השאלה הזאת צריך קודם כל לענות על שאלה חשובה אחרת - איפה אנחנו?

[מוזיקת רקע]

אנחנו חיים בעולם, אנחנו חיים על כוכב לכת. אבל כוכב הלכת הזה הוא כמובן לא כל היקום, הוא חלק ממערכת השמש. גם מערכת השמש היא לא כל היקום, היא רק אחת מבין הרבה מאוד מערכות שמש אחרות, הרבה שמשות, כוכבים אחרים, כולם חלק מהגלקסיה שלנו, שביל החלב.

גם הגלקסיה שלנו היא לא כל היקום, היא רק אחת מבין הרבה מאוד גלקסיות אחרות. את כל זה אנחנו יודעים היום, אבל כל אחד מהשלבים האלה, לקח הרבה זמן לגלות אותו.

בהתחלה אנשים חשבו שכדור הארץ הוא כל מה שיש, אחר כך שמערכת השמש היא כל מה שיש, לאט-לאט גילינו יותר ויותר, אבל את כל זה אנחנו יודעים יחסית מזמן. מה שקצת הפתיע אותי לגלות זה עד כמה הרעיון שהגלקסיה שלנו היא לא היחידה ביקום, הוא רעיון חדש. לפני 100 שנה, כלומר בתחילת המאה ה-20, אנשים לא ידעו שיש עוד גלקסיות. ואני לא מדבר על ימי הביניים, כן? המדע המודרני כבר היה. זה היה אחרי איינשטיין, אחרי תורת היחסות, אחרי תורת הקוונטים, רגע לפני שאנשים התחילו אשכרה לטוס לחלל, ואנשים עדיין לא ידעו שיש ביקום יותר מגלקסיה אחת! הדעה המקובלת באותו זמן הייתה שהגלקסיה היא פחות או יותר היקום. היקום הוא ענק, וכל הכוכבים בו מסודרים במצבור גדול אחד, שלו קוראים הגלקסיה. וזהו. אין יותר מזה.

עכשיו, לא כולם חשבו ככה. לפני 100 שנה היה דבר שנקרא "הויכוח הגדול". ככה קראו לזה. אגב, נכון למתי שאני מקליט את זה, זה כמעט בדיוק לפני 100 שנה, ה-26 באפריל 1920.

וקודם כל, לקרוא לזה "הויכוח הגדול" זה קצת יומרני, כן? היו הרבה ויכוחים במהלך ההיסטוריה. [צוחק] אני בטוח שנפוליאון התווכח עם אנשים, יוליוס קיסר התווכח עם קליאופטרה, כולם התווכחו עם כולם, ולהכריז מבין כל הויכוחים אי פעם שדווקא זה ה-ויכוח ה-גדול, זה… בואו נגיד את זה ככה, מי שקרא לזה ככה בטח אף פעם לא התווכח עם ילד שרוצה לראות עוד פרק אחד של "שון כבשון" לפני השינה. "הויכוח הגדול" אעלק.

אבל עדיין, היה ויכוח. הוא נערך בין שני אסטרונומים, הבר קרטיס והרלו שפלי, שניהם אסטרונומים גדולים ומכובדים, שכל אחד מהם ייצג חלק מענף האסטרונומיה, וכל הויכוח הזה היה על… ענן קטן, ומה המשמעות שלו לגבי כל היקום.

[מוזיקת רקע]

אם אתם יוצאים החוצה בלילה ומסתכלים לשמיים… תכלס אתם לא רואים הרבה, אתם תראו כמה כוכבים, אבל אם אתם יוצאים החוצה בלילה במדבר, רחוק מכל עיר ובלילה בלי ירח, אז תוכלו לראות הרבה כוכבים, ובין השאר תוכלו לראות גם את שביל החלב. שביל החלב נראה כמו מן פס בשמיים, פס לא אחיד, לא ישר, אבל אפשר לראות אותו מצד אחד של השמיים לצד השני, מן… ערפל כזה. אפשר להגיד שזה שביל ואפשר לדמיין שהוא נראה כמו חלב.

עכשיו, סליחה שאני מפריע שוב, אבל תנו לי להגיד משהו על השמיים. אני אוהב את השמיים, כן? הקטע הזה, הקונספט של כוכבים זוהרים בלילה? זה מצוין בפני עצמו. אבל אני חייב להגיד, כשבוחנים את השמיים של כדור הארץ בעין ביקורתית, אי אפשר שלא להתאכזב מעט. הכוכבים מפוזרים בלי שום סדר. מה שנקרא קבוצות כוכבים הוא קלוש, וקשה מאוד באמת לראות את הקשר ביניהם. באמת שלא הצלחתי להבין איך הדובה הגדולה אמורה להיות דובה, למשל, ואפילו הפיצ'ר המרכזי, שביל החלב, הוא… הוא די מוזנח, הוא מלוכלך, קשה בכלל לראות אותו, זה פשוט קו מצד אחד לצד שני… בקיצור, יש פוטנציאל אבל הוא לא ממומש. הייתי נותן לשמיים של כדור הארץ… שני כוכבים.

כמובן, שביל החלב, כולם יודעים היום, הוא פשוט הגלקסיה שלנו. הגלקסיה היא שטוחה, היא בצורת… פנקייק [צוחק] שאנחנו נמצאים בתוכו. רוב הכוכבים שאנחנו רואים מסביבנו אלה הכוכבים הקרובים אלינו יחסית, הלובן של שביל החלב זה פשוט הרבה מאוד כוכבים שהם רחוקים יותר, ככה שאי אפשר להפריד ביניהם בעין, אז מרחוק הם נראים כמו פשוט מן ענן לבנבן כזה.

עכשיו, איפשהו ליד שביל החלב יש עוד משהו. יש מן ענן קטנטן שלא מחובר לשביל החלב עצמו. זה לא נראה כמו כוכב, זה נראה כמו… ענן. הוא נמצא באזור של קבוצת הכוכבים אנדרומדה, ולכן קראו לזה ערפילית אנדרומדה. ערפילית כי זה קטן וזה ערפילי. המושג באנגלית זה "נבולה", שזה בא מלטינית כמובן, כי נבולה בלטינית זה… ערפל. בלטינית הכל נשמע יותר מעניין. יש ביטוי יפה בלטינית שאומר: [מדקלם בקול עמוק] "מגיס קלידוס את לטינס אונט אומניס". [בקול רגיל] שזה אומר "כל דבר נשמע יותר חכם כשאומרים אותו בלטינית". וזה בטח גם מתורגם לא נכון, אני צריך להפסיק להשתמש בגוגל תרגום [צוחק] בשביל לתרגם מלטינית.

בכל מקרה, הויכוח הגדול, נחזור אליו, הוא היה על זה. על הענן הקטן הזה, ועוד כמה עננונים זעירים כאלה שאפשר לראות בשמיים. מה הקטע עם הענן הזה? מה זה? האסטרונומים לא הסכימו בעניין.

[מוזיקת רקע]

היו אסטרונומים, שאותם ייצג שפלי בויכוח הזה, שחשבו שזה… דבר, ענן, צביר גז כלשהו, שנמצא, כמו כל שאר הדברים, בתוך או בסביבות הגלקסיה שלנו. והיו כאלה, שאותם ייצג קרטיס בויכוח, שלהם היה רעיון מוזר אחר: שהענן הזה הוא בעצם גלקסיה שלמה אחרת. היא לא קטנה. היא גדולה בדיוק כמו שביל החלב, אם לא יותר! והיא נראית כל כך קטנה, פשוט משום שהיא מאוד מאוד רחוקה.

וזה, כמובן, רעיון עם השלכות מטורפות. כי אם זה נכון, זה אומר שהיקום הוא הרבה הרבה יותר גדול ממה שחשבנו, וגם קודם חשבנו שהוא היה מאוד גדול!

כי זה לא רק גלקסיה אחת. כי אם לא כל הכוכבים ביקום מסודרים בגלקסיה, אם בעצם יש שתי גלקסיות ביקום, אז מי אמר שאין עוד? אולי יש הרבה גלקסיות ביקום! אפילו… לא יודע… שבע.

עכשיו, היום אנחנו יודעים מי צדק בויכוח הזה, אבל זה לא אומר שכל האנשים שחשבו אחרת היו טמבלים.

שפלי, זה שהשתתף בויכוח וייצג את הצד שחשב שערפילית אנדרומדה היא בסך הכל משהו קטן יחסית בתוך שביל החלב, הוא לא היה טמבל. הוא היה חכם, והיו לו טיעונים טובים לתמוך בגרסה שלו. למשל…

[מוזיקה דרמטית]

הגלקסיה שלנו, אמרנו כבר, היא גדולה. הגודל שלה נמדד בשנות אור, וכל שנת אור זה מספר מאוד מאוד מרשים של קילומטרים בפני עצמו. הגלקסיה שלנו, מצד לצד, היא בערך 200 אלף שנות אור. זה הרבה.

עכשיו, שפלי אמר, אם נגיד שהערפילית הזאת היא באמת גלקסיה, לפי מה שאנחנו יודעים על הגודל של גלקסיות, וכמה קטן אנחנו רואים אותה, זה אומר שהמרחק שלה מאיתנו הוא משהו כמו 100 מיליון שנות אור! 100 מיליון! לא אלף, מיליון שנות אור! אין מרחק כזה! כמה גדול היקום כבר יכול להיות?

עוד טיעון שלו התבסס על תצפית שנעשתה על כוכב, שכנראה היה חלק מהערפילית הזאת, שהתפוצץ, שלמשך זמן קצר הוא זרח באור הרבה יותר חזק מהרגיל. הכוכב הזה, במשך זמן מסוים, הוא זהר יותר חזק מכל הערפילית הזאת ביחד. וזה לא הגיוני שכוכב אחד יזהר יותר חזק מגלקסיה שלמה, נכון?

בקיצור, היו טיעונים טובים לפה, היו טיעונים טובים לשם, היו כאלה שהשתכנעו והיו כאלה שלא, והויכוח הגדול נגמר כשהם נפרדו כידידים, וחשבו שאולי לעולם לא נדע.

אבל מעט מאוד אחר כך הם כן ידעו. שנים בודדות אחר כך העסק נפתר.

[מוזיקת רקע]

אדווין האבל, יש סיכוי שאתם מכירים את השם הזה, אסטרונום עם שיטות חדשות וטלסקופים משוכללים, הוכיח שאנדרומדה היא לא ענן. היא גלקסיה שלמה. היא נמצאת מחוץ לגלקסיה שלנו, מן הסתם, והיא לא היחידה. יש עוד גלקסיות. עוד הרבה.

מאז ועד היום הטלסקופים השתכללו, והיום כדי לראות שאנדרומדה היא גלקסיה, צריך רק להסתכל. כשמסתכלים מספיק מקרוב עם טלסקופ מספיק טוב, רואים שזה לא ענן, אלא אוסף של הרבה מאוד כוכבים בודדים. והטלסקופ הכי טוב לזה הוא טלסקופ החלל, האבל, שנקרא על שם אדווין האבל, ובעזרתו אנחנו יכולים לראות הרבה יותר ממנה, [צוחק] אנחנו יכולים לראות הרבה יותר רחוק, גלקסיות שנמצאות במרחקים מטורפים מעבר לה… יש הרבה הרבה גלקסיות ביקום. יותר משבע. אפילו יותר משמונה. מאות. מיליארד. יש הרבה!

הגלקסיה שלנו, שעד ממש לא מזמן חשבנו שהיא כל היקום? היא חלק ממש קטן ממנו.

אז, מה עם הטיעונים של שפלי? הכוכב הזה ששפלי ראה, זה שזהר יותר מגלקסיה שלמה ואיך זה יכול להיות, אז… הוא צדק. הדבר הזה היה סופרנובה.

סופרנובה זה מה שקורה כשכוכב סופר ענק מתפוצץ ומתמוטט לתוך עצמו, ולמשך זמן קצר מאוד הפיצוץ הזה זוהר בטירוף. וכן, סופרנובה אחת יכולה להאיר יותר חזק מגלקסיה שלמה! שפלי לא ידע את זה בזמנו, אבל זאת לא הייתה אשמתו.

הוא גם טעה בזה שאנדרומדה, בהנחה שהיא באמת גלקסיה, צריכה להיות במרחק של 100 מיליון שנות אור מאיתנו, כי אנדרומדה לא במרחק כזה, היא הרבה יותר קרובה, היא רק במרחק של 2.5 מיליון שנות אור, אבל גם זה מרחק שאי אפשר לקלוט.

בעברית, 2.5 מיליון שנות אור זה יותר מ-23 קווינטיליון קילומטר, וגם זה לא אומר כלום, כי מה זה קווינטיליון? אף אחד לא משתמש במילה קווינטיליון בחיי היומיום. זה, נגיד את זה ככה, זה 23 מיליארד מיליארדים של קילומטר, וגם זה… לא אומר שום דבר. אוקיי, זה יותר רחוק מעפולה, אוקיי?

וכמה שזה רחוק, אנדרומדה היא הגלקסיה הכי קרובה אלינו. או, אם רוצים לדייק, הגלקסיה הגדולה הכי קרובה אלינו. יש בסביבה שלנו עוד כמה גלקסיות, גלקסיוניות, גלקסיות קטנות הרבה יותר, מיני גלקסיות, ממש פיצ… למרות שלהשתמש במילה קטן בשביל גלקסיה, זה די מגוחך. הגלקסיה הכי קטנה בעולם [צוחק] היא דבר מאוד מאוד גדול.

בכל אופן, אנדרומדה, יש עוד דבר יוצא דופן בה. עכשיו כשאנחנו יודעים שיש המון המון גלקסיות ביקום, אנחנו יודעים עליהם עוד דבר. כמה שהן רחוקות, הן מתרחקות עוד יותר.

כמעט כל הגלקסיות ביקום מתרחקות מאיתנו, הן פשוט בורחות מאיתנו, וזה, האמת, קצת מעליב. כאילו זה מן קטע של ריחוק חברתי? כאילו ההנחיות עכשיו הם לא לעמוד במרחק של פחות מ-2 מיליון שנות אור אחד מהשני? או שפשוט הרגע הפלצנו? למה כל הגלקסיות מתרחקות, זאת שאלה מצוינת. זה קשור להתרחבות היקום ולאנרגיה אפלה, וזה סיפור מאוד מעניין, ומאוד לפעם אחרת.

בכל מקרה, אנדרומדה, כפרה עליה, לא מתרחקת מאיתנו. להיפך. היא מתקרבת.

היא נעה והיא מתקרבת אלינו בקצב אדיר, היא נעה במהירות של 110 קילומטר לשנייה! מה שאומר שהיא תגיע אלינו בעוד… בערך 4 מיליארד שנים.

עכשיו, דיברתי קודם על איך השמיים נראים היום, הם קצת משעממים, ולא מעוצבים מי יודע מה. עכשיו תחשבו איך השמיים יראו בעוד 4 מיליארד שנים.

[מוזיקה קלאסית]

אנדרומדה כבר לא רחוקה. מה שהיום הוא כתם קטנטן, עכשיו יתקרב אלינו, כך שאתם רק יוצאים מהבית בלילה, יש לכם מעל הראש גלקסיה! ולא פס אחד לאורך השמיים, גלקסיה שמכסה חצי מהשמיים! ספירלה ענקית כזאת עם מרכז ענקי וזוהר וזרועות מסתלסלות מסביב, מיליארדי כוכבים מעל הראש שלכם, הרבה יותר ממה שאתם יכולים לראות היום! כל כך יפה! אלה שמיים של חמישה כוכבים.

עכשיו, מה שקצת חבל זה שבעוד 4 מיליארד שנים לא יהיה פה אף אחד בשביל לראות את זה. כי פשוט לא יהיו חיים על כדור הארץ באותו זמן. את הקורונה נעבור, אנחנו נהיה בסדר. הבעיה היא שבעוד 4 מיליארד שנים השמש שלנו כבר תגדל, היא תגדל במידה כזאת שהיא לא תבלע את כדור הארץ עדיין, אבל היא תחמם אותו במידה כזאת שכבר אי אפשר יהיה לחיות כאן. וגם… לזרוק קשיות פלסטיק לפח לא יעזור. אז בני אדם, בהנחה שעוד יהיו כאלה, יצטרכו באיזשהו שלב לעבור לכוכב אחר, או להמציא איזו טכנולוגיה שאנחנו לא יכולים לדמיין אפילו היום בשביל להגן על עצמם.

בכל מקרה, אחרי העידן הזה של השמיים המאוד יפים, כשאנדרומדה מתקרבת כל כך, היא תגיע אלינו. והיא תתנגש בשביל החלב.

זאת לא ספקולציה. זה יקרה.

אבל זה שזה קורה בעוד 4 מיליארד שנים, כשלא יהיה פה אף אחד ממילא, זה פחות מעניין. אז בואו נדמיין שזה יקרה מחר. עם כל בני האדם עדיין על כדור הארץ. מה יקרה אז? ובכן…

[מוזיקה דרמטית]

[בקול דרמטי] שתי הגלקסיות הענקיות מתקרבות זו לזו ב-110 קילומטר לשנייה, עד שהן חוצות אחת את הגבול של השנייה, ומפלחות אחת את השנייה!

כוחות כבידה פנטסטיים של מאות מיליארדי שמשות פועלים זה על זה כשהגלקסיות קורעות אחת את השנייה לגזרים. פיסות גדולות מתוך הגלקסיות נתלשות ומועפות אל מרחבי החלל, הצורה של שתי הגלקסיות מתעוותת לחלוטין, ואחרי שהן עוברות זו את זו, מרוסקות, מצולקות ומעוותות, אבל עדיין קיימות, הן חוזרות על זה שוב. הכבידה שלהן לוכדת אותן כמו קפיץ וגורמת להן לשנות כיוון ולחזור אחת לעבר השנייה ולהתנגש שוב. [מוזיקה מתגברת] עוד פעם הן מאבדות חתיכות מעצמן ועוברות זו את זו, ואז הן מתנגשות שוב ושוב. עד שאחרי הרבה זמן, השיירים של שתי הגלקסיות מתאחדים והופכים לגלקסיה אחת ענקית. אנדרושבילהחלבמדה.

[מוזיקה מפסיקה, חוזר לדבר בקול רגיל] ומה ההשפעה של כל התהליך הזה עלינו, בכוכב הקטן שלנו, מסביב לשמש שלנו? כלום. זה לא משפיע עלינו. בכלל. כדור הארץ ממשיך להסתובב מסביב לשמש. הכל כרגיל, אנחנו לא מרגישים כלום, חוץ מזה שהשמיים מעניינים.

איך זה?

כי לאורך כל ההתנגשות הזאת, בדבר הקוסמי האדיר הזה של התנגשות של שתי גלקסיות, הסיכוי שכוכב כלשהו יתנגש בשמש שלנו הוא בערך… אפס.

[מוזיקת רקע]

פשוט, גלקסיה היא לא דבר מוצק. כשמסתכלים מרחוק, גלקסיה נראית כמו אוסף של כוכבים נורא קרובים אחד לשני, אבל הם לא. הם ממש לא. [צוחק] כשמסתכלים יותר מקרוב, הכוכבים לא קרובים אחד לשני בכלל. גלקסיות מורכבות בעיקר מחלל ריק. יש הרבה יותר חלל בחלל מאשר כוכבים.

הכוכב שלנו הוא השמש, כן? הכוכב הכי קרוב אלינו, כלומר, לא כוכב לכת, כוכב, שמש אחרת, הכי קרובה אלינו קוראים לה פרוקסימה קנטאורי, והיא במרחק של 4 ורבע שנות אור מאיתנו. עכשיו, 4 ורבע שנות אור זה בהחלט מעט מאוד בסטנדרטים שדיברנו עליהם עד עכשיו, זה לא 4,000 ולא 4 מיליון, כן? אבל… גם זה הרבה. 4 ורבע שנות אור זה 40 טריליון קילומטר.

ומה יש באמצע? כלום. הרבה מאוד כלום. כלומר, אם תקחו את השמש ותציירו מסביבה עיגול ברדיוס של 40 טריליון קילומטר, בכל זה אין כלום.

עכשיו, מה הגודל של השמש שלנו ביחס לזה? זה… הוא… הוא קטן. נגיד את זה ככה, אם אתם מקטינים את השמש לגודל של כדור טניס, אז העיגול הזה של 40 טריליון קילומטר, בקנה המידה הזה, הוא יהיה… 2,000 קילומטר. כדור טניס שמונח באמצע עיגול ריק בקוטר של 2,000 קילומטר בערך. מה אפשר להכניס לתוך עיגול בקוטר של 2,000 קילומטר? אפשר להכניס לשם, נגיד, את אירופה.

עכשיו, נגיד יש לכם כדור טניס שנמצא… באירופה. באיזושהי נקודה באירופה. [צוחק] ואתם זורקים כדור טניס אחר על אירופה. מה הסיכוי לדעתכם ששני הכדורים יתנגשו? לא, לא גדול.

נגיד את זה ככה, הסיכוי הוא… לא.

גם אם תזרקו מיליון כדורים לתוך אירופה, עדיין הסיכוי שתפגעו [צוחק] בכדור טניס אחד מסוים שנמצא באיזשהו רחוב בוינה, הוא כל כך קטן שאפשר להתעלם ממנו לגמרי, זה פשוט לא יקרה.

אז… זה מה שיקרה לשמש שלנו. הגלקסיה שלנו עוברת דרך גלקסיה אחרת, זה אומר שאלפי כוכבים אחרים עוברים סמוך אלינו, יחסית, ויכול להיות שחלק מהם אפילו יעברו בדיוק בינינו לבין הכוכב השכן, וזה לא משנה. כי יש הרבה הרבה מקום באמצע. [צוחק] וזה לא רק אנחנו, הרווחים בין כל הכוכבים הם כאלה ש… כשאנדרומדה תעבור דרך שביל החלב, סביר להניח שאף כוכב לא יתנגש באף כוכב אחר.

עכשיו, יהיו לנו שמיים מאוד מעניינים לכמה זמן, אבל הסיכוי שכוכב אחר פשוט יתנגש בשמש שלנו, פחות או יותר לא קיים.

מה שכן יקרה זה ש… בגדול, כל הכוכבים האלה ביחד כן משפיעים אחד על שני. הכבידה תזיז חלקים שלמים של הגלקסיה מהמקום, אנחנו כמעט בוודאות לא נשאר באותו המקום בגלקסיה. השמש שלנו תעוף, תזוז, למקום אחר. וזה לא משנה לנו. כי לאן שהשמש הולכת, היא לוקחת את כל כוכבי הלכת, את כל מערכת השמש, איתה. השמש שלנו זזה כבר עכשיו. היא מסתובבת מסביב למרכז הגלקסיה, ואנחנו פשוט זזים איתה.

דבר שיכול להיות שיקרה אבל, ואנשים שחקרו את הנושא חישבו שיש סיכוי די משמעותי שהוא יקרה, זה שהחתיכה שלנו של הגלקסיה תהיה אחת מאלה שייקרעו ופשוט יעופו. השמש, וכל מערכת השמש איתה, אולי תיתלש מהגלקסיה, ותעוף, למרחבים הבאמת עצומים, ובאמת ריקים, שבין הגלקסיות. יכול להיות שאנחנו כבר לא נהיה חלק מגלקסיה, בכלל. אנחנו נהיה כוכב תועה, משוטט אי שם, בחלל עצום וריק, ואם זה יקרה… גם אז לא יקרה לנו כלום.

כאילו, אנחנו צריכים את השמש שלנו, אבל כל עוד השמש בסדר, לא באמת אכפת לנו אם אנחנו בתוך גלקסיה או לא. אנחנו לא צריכים גלקסיה בשביל לחיות. אנחנו צריכים רק שמש אחת. ההשפעה של זה, אם זה יקרה, זה שהשמיים יהפכו לממש משעממים. [צוחק]

[מוזיקת רקע]

תארו לעצמכם שאנחנו לא בגלקסיה. כלומר, במקום כל הכוכבים שאנחנו רואים עכשיו בלילה, אנחנו לא נראה כמעט כלום. אפילו לא את מה שאנחנו רואים עכשיו.

אתם יוצאים החוצה בלילה, אתם אולי תראו כמה כוכבים בודדים, ואולי במרחק איזה ענן קטנטן ומתרחק, שהיה פעם הגלקסיה שלנו. שמיים משעממים לחלוטין. כוכב אחד.

אבל חוץ מזה? אנחנו נהיה בסדר.

[מוזיקת סיום]

אז מה הייתה השאלה?

מה יקרה אם גלקסיה אחרת תתנגש בגלקסיה שלנו, ואיך זה ישפיע עלינו?

התשובה היא, אנחנו נהיה בסדר.

זה אולי סוג של מאכזב, [צוחק] אם ציפיתם למשהו אפוקליפטי והרסני וזה, אבל תכלס, לפעמים יש אירוע ענק וגדול ומזעזע שמשנה את היקום לגמרי, ונראה כאילו שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר, ואתם תהיו בסדר.

תשטפו ידיים.

לא יודע למה אמרתי את זה.

וזאת הייתה התשובה.

אחרי הפרסומת, עוד טיפה על מהירות האור, ועל מספרים גדולים מאוד, ועל מטרים, והקשר בין כל הדברים האלה.

[חסות]

[מוזיקת רקע]

שלום.

אחת הבעיות הכי קשות ברגע שמדברים על כוכבים וגלקסיות וכאלה דברים, זה שהמספרים נהיים ממש ממש גדולים, ומספרים גדולים זה בעיה כי אנשים פשוט לא יכולים באמת לעכל מספרים גדולים. כלומר, כשאני אומר שהמרחק מכאן לאנדרומדה זה קווינטיליון קילומטר, מה זה? אף אחד לא משתמש במספר קווינטיליון בחיים שלו, אתם לא סופרים קווינטיליון נמלים, אז כאילו, לאנשים אין מושג איך לעכל את הדבר הזה.

אז צריך להשתמש ביחידות מידה יותר גדולות, ואחת מיחידות המידה הכי גדולות שיש, זה שנת אור. זה שימושי מאוד למדידת מרחקים בין כוכבים בודדים, כמו שאמרנו, המרחק בין השמש לפרוקסימה קנטאורי 4 ורבע שנות אור, המספר 4 ורבע זה מספר שאפשר להבין, נכון?

עכשיו, יש עדיין את הבעיה שכשאנחנו מדברים על גלקסיות, אז שוב אנחנו מגיעים לאלפי ומיליוני שנות אור, אז שוב יש לנו מספרים גדולים אבל… זה עניין אחר. עדיין, עדיף כשמדברים על חלל לדבר בשנות אור.

שנת אור זה 9.46 טריליון קילומטרים. עכשיו, לא סתם המספר הזה, שנת אור זה, כמו שאתם בטח יודעים, המרחק שהאור עושה בשנה. כלומר מהירות האור זאת המהירות הכי גדולה שיכולה להיות, ואם אתם נעים במהירות האור במשך שנה, אתם עוברים מרחק של שנת אור.

מהירות האור היא 299,792,458 מטרים לשנייה. וזה… תכלס מספר חשוד. זה חשוד כי במציאות הרי אין מספרים עגולים, הכל מספרים לא כאלה יפים, ו-299,792 זה לא מספר עגול, אבל זה כל כך קרוב, שזה תכלס חשוד. 299,791,000 מטרים לשנייה? זה ממש ממש קרוב ל-300 מיליון מטרים, או 300,000 קילומטרים. בכל מקרה, 300, מכל בחינה מעשית זה 300, זה כאילו מישהו מנסה למכור לכם מכונית שהמחיר שלה הוא לא 300,000 שקל, אלא 299,790 שקל… זה 300,000, ברור שזה 300,000, נותנים את המספרים האלה, את המחירים של ה… נקודה 999 רק בשביל לעבוד על אנשים שמסתכלים רק על הספרה הראשונה.

אז אפשר בהחלט להגיד שמהירות האור היא 300,000 קילומטר לשנייה, וזה נכון, זה כמעט נכון, זה לא לגמרי נכון, אבל זה מאוד מאוד מאוד קרוב.

עדיין, בשביל ניסויים מדעיים צריך לפעמים למדוד את האור לא בערך אלא בדיוק, ואז צריך להשתמש במלוא המספר 299,792,458. אבל כאן עולה השאלה מה, וזהו, שם זה נגמר? 299,792,458 מטרים בדיוק? לא 458.1? או 458.07854, וואטאבר? הרי אמרנו, אין מספרים עגולים בטבע, איך זה שמהירות האור נגמרת בדיוק במטר העגול?

אז כן, מהירות האור היא לא המספר הזה נקודה משהו, אלא היא 299,792,458 מטרים בדיוק, ולא משנה אפילו אם יפתחו שיטות חדשות ומשוכללות יותר למדוד את האור, לא ימצאו שזה בעצם המספר הזה נקודה 01, זה תמיד יהיה, 299,792,458 מטר, בדיוק.

למה? כי כאן השאלה, מה זה בעצם מטר?

[מוזיקת רקע]

במשך הרבה זמן ההגדרה של מטר הייתה האורך של מקל כלשהו. כלומר, בעיקרון מטר אמור להיות 1 חלקי 10 מיליון של המרחק מקו המשווה ועד הקוטב, אבל אף אחד לא יכול באמת לצאת למדוד את זה כל פעם שהוא רוצה לייצר סרגל או משהו, אז היה המטר הרשמי. המטר הבינלאומי הרשמי היה מוט אחד שעשוי מסגסוגת של פלטינה ואירידיום, ויש עליו שני חריצים, והמרחק בין שני החריצים האלה הוא בדיוק מטר. בהגדרה. זה היה מטר. כל המטרים האחרים נמדדים לפיו.

אבל גם זה לא היה בהכרח מספיק מדויק כשאתם עושים ניסויים מדעיים שאתם צריכים להגיע שם למיליונית המילימטר, אז ההגדרה של מה זה בדיוק, אבל בדיוק, מטר, שונתה כמה פעמים. וב-1983 שינו אותה שוב למה שזה היום.

היום ההגדרה של מטר היא לא האורך של המקל הזה, אלא מטר הוא המרחק שהאור עובר בוואקום באחד חלקי 299,792,458 של שנייה. בדיוק. זאת ההגדרה של מטר.

ולכן מהירות האור היא בדיוק 299,792,458 מטר. לא יותר, לא פחות.

אז גם אם אי פעם יתגלה שבעצם האור הוא טיפ-טיפה יותר איטי ממה שחשבנו או משהו, ההגדרה של מטר לא תשתנה, המטר ישתנה. כלומר, המטר, יתברר, הוא בעצם קצת יותר ארוך ממה שחשבנו כל הזמן.

זאת התשובה.

[מוזיקת רקע]

את כל הפרקים של "התשובה" אתם יכולים למצוא באפליקציה של "עושים היסטוריה" ובכל אפליקציית פודקאסטים אחרת, ובאתר ranlevi.com/theanswer. שם אתם יכולים למצוא גם טופס שבו אפשר לשלוח לי שאלות. אני לא מבטיח לענות על כולם, כי יש אלפי שאלות, אבל אם יש לכם משהו באמת מעניין ומסקרן לשאול, תשאלו!

גיא בן נון מפיק ועורך. אביב שם טוב ייעוץ ותמיכה מורלית. בעיקרון, לפחות, הוא לא כל כך היה זמין בפרק הזה. רן לוי העורך הראשי. דני טימור המנהל העסקי. אני דורון פישלר. ביי. תהיו בריאים.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

14 views0 comments

Comments


bottom of page