התשובה עם דורון פישלר - איך להתגונן מאסטרואידים?

מה יקרה אם באמת יהיה אסטרואיד שמאיים ליפול על כדור הארץ? מה נעשה אז, חוץ מלשלוח אליו פצצת אטום ואת ברוס וויליס? מתברר יש דרכים מעשיות ומציאותיות יותר להתגונן מאסטרואידים. בונוס: פרק קאמבק של ספינת החלל חגית

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/12/2021.

[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".

עידן: היי דורון, מה נשמע? שומע? לא רוצה להלחיץ, אבל הסתכלתי לשמיים, ופתאום חשבתי, תגיד, מה נעשה אם יהיה אסטרואיד בדרך באמת לכדור הארץ? מה עושים?! נשלח חללית עם פצצת אטום וברוס וויליס? או כיפת ברזל? יש תוכנית פעולה?

[מוזיקת פתיחה]

דורון: זה עידן שאל אותי. ואני רוצה להגיד לעידן: "קודם כל תירגע!! אוקיי? קח נשימה, שתה מים". יש עוד כמה אנשים ששאלו את השאלה הזאת. עזר וגאיו ויובל. אבל חשוב לא להיכנס לפאניקה.

אז ככה, בעניין פגיעת אסטרואידים. קודם כל, אני כבר דיברתי על זה פעם, בפרק "נחש, ברק או אסטרואיד". אני דיברתי שם על האפשרות של להיפגע מפגיעת אסטרואיד ולמה זה… לא כל כך קורה, אבל אני רואה שזה מדאיג הרבה אנשים, אז אולי שווה לדבר על זה בהרחבה.

אז האם יש מה לדאוג בכלל?

[מנגינת רקע רגועה]

אסטרואידים מגיעים בהמון המון גדלים וצורות. יש זערוריים שהם בייסיקלי גרגרי חול שעפים בחלל, ויש מפלצות בגודל של מאות קילומטרים. עכשיו, כולם מסתובבים להם בחלל, ולפעמים פוגעים בכדור הארץ. זה קורה כל הזמן. ובדרך כלל זה לא מדאיג אותנו בכלל. אסטרואידים זעירים פוגעים בכל רגע באטמוספירה, והם נשרפים ונעלמים, ומקסימום אנחנו רואים לרגע מטאור ויכולים להביע משאלה.

[בקול צפצפני] "אני רוצה שלום עולמי. או פוני."

מצד שני, כידוע, היו גם המקרים שבהם פגעו בכדור הארץ אסטרואידים ממש ממש גדולים. כמו ההוא שנפל לפני 66 מיליון שנים במפרץ מקסיקו, [פיצוץ ברקע] ועשה מכתש עצום, ושרף את הכל, והעלה כל כך הרבה אפר לאטמוספירה שכל האקלים נהרס בבת אחת, והדינוזאורים מתו. כשאחד כזה פוגע בכדור הארץ, זה בייסיקלי סוף העולם. זה לא היה יום כיף לדינוזאורים כשזה קרה.

[בקול צפצני] "יש! פוני! המשאלה שלי התגש…" [פיצוץ חזק וצרחה]

אז עד כמה כל זה צריך להדאיג אותנו?

האסטרואידים הקטנים לא מטרידים אותנו בכלל, כי הם לא באמת גורמים נזק. האסטרואידים הענקיים… לא מטרידים אותנו בכלל, כי הם לא הולכים ליפול עלינו, לא בזמן הקרוב בכל מקרה. זה אולי יקרה יום אחד בעוד כמה מיליוני שנים, אבל מכיוון שהם גדולים, קל מאוד למצוא אותם בשמיים, וקל לעקוב אחריהם ולחשב את המסלול שלהם הרבה שנים קדימה. ולכן, אנחנו כבר די בטוחים שאנחנו מכירים כבר את כל האסטרואידים בגודל של קילומטר ומעלה, או כמעט כמעט את כולם, ואנחנו יודעים שאף אחד כזה לא הולך ליפול על כדור הארץ במאתיים השנים הקרובות, לפחות.

מה שאולי בכל זאת כן טיפ-טיפה מדאיג, זה האסטרואידים הבינוניים.

[מוזיקה מפחידה]

לא הקטנים, לא הגדולים, אלה שבאמצע. אסטרואידים בסדר גודל של 150 מטר, 200 מטר, 300 מטר.

למה אלה? כי הם קטנים מספיק ככה שלא כל כך קל למצוא אותם, אבל גדולים מספיק בשביל לגרום לנזק רציני. אסטרואידים לא מפיצים אור, הם רק מחזירים אור, ומכיוון שבקנה מידה של חלל מדובר פה בדברים מאוד קטנים, לא קל לראות אותם. אנחנו יודעים על הרבה מהם. אנחנו כבר יודעים ועוקבים אחרי אלפי אסטרואידים בטווח הזה של בין 100 ל-1,000 מטר, אבל אלה לא כולם. ברור שאלה לא כולם. מן הסתם קיימים עדיין במערכת השמש אסטרואידים בגודל הזה, שפשוט לא מצאנו אותם עדיין.

עכשיו, אם אסטרואיד כזה נופל על כדור הארץ, זה לא סוף העולם. כלומר, זה לא אותו תסריט כמו עם הדינוזאורים, שהעולם כולו נחרב והתרבות האנושית מתמוטטת בין לילה. [ברקע: "אוי אוי אוי!"] לא. אבל "לא סוף העולם" עדיין משאיר הרבה מקום לדברים שהם בהחלט… לא נעימים. אסטרואיד של 150 מטר, שמגיע לכדור הארץ במהירות שנמדדת בקילומטרים לשנייה - אם הוא נופל על עיר, לצורך העניין, טוקיו, זה כאילו שתיקחו את כל פצצות האטום שפוצצו אי פעם ותפילו אותם בבת אחת על טוקיו. זה לא סוף העולם, אבל זה באופן חד משמעי הסוף של טוקיו. וחבל, כי היא הייתה עיר מאוד סימפטית.

עכשיו, אם הוא נופל לא על עיר, אלא באמצע הים, דבר הרבה הרבה יותר סביר, כי יש הרבה יותר ים מערים בעולם, זה לא יותר טוב. כי ה… [צליל פגיעה במים] שדבר כזה עושה, זה עושה גלי צונאמי ענקיים שיחריבו כל עיר שנמצאת לחופי הים הזה. בקיצור, זה לא משמיד את האנושות, אבל זה עדיין מצב שבהחלט עדיף שלא יקרה. וזה דבר שיכול לקרות. הסיכוי לזה הוא קטן. אבל בניגוד להתרסקות של אסטרואיד משמיד עולם, אנחנו לא יכולים להגיד בוודאות מלאה שזה לא הולך לקרות. כי יכול להיות שיש אסטרואיד גדול אבל לא נורא גדול, שאנחנו פשוט לא יודעים על קיומו עדיין, ושמתישהו יתרסק על כדור הארץ. זה בהחלט לא דבר שסביר שיקרה, לכן זו לא הבעיה הכי גדולה של כדור הארץ כרגע. לפתור את משבר האקלים זה בהחלט יותר דחוף, אבל זה יכול לקרות.

אז אם זה באמת יקרה, אם פתאום יתגלה אסטרואיד חדש שעומד להתרסק על כדור הארץ בעוד כמה שנים, והוא לא יביא את סוף העולם, אבל הוא עלול להרוס איזו עיר או שתיים או שבע…

[מוזיקה חללית]

במקרה כזה, יש לנו מה לעשות בעניין בכלל? אז… יש, כן. יש מה לעשות. אבל מה עושים? זאת השאלה. עוד מעט תבוא התשובה.

[חסות]

[מוזיקה מאיימת]

בשנת 1998, אסטרואיד עצום התקרב לכדור הארץ ואיים להשמיד את כל החיים עליו! וחללית עם חבורה של גברים אמיצים נשלחה כדי לפוצץ אותו ולהציל את האנושות. פעמיים. [מוזיקת רקע מסתיימת בבת אחת] זה היה קצת מוזר שאותו דבר בדיוק קרה פעמיים. פעם אחת בסרט "ארמגדון", ופעם אחת בסרט "פגיעה קטלנית", הידוע יותר בשם… "נו, הסרט הזה עם האסטרואיד שהוא לא ארמגדון".

"ארמגדון" הוא היותר ידוע מבין שני הסרטים האלה, וחוץ מזה הוא מקום ליד עפולה. זה המקרה הכי מוכר, אני חושב, של "אסטרואיד שעומד להשמיד את האנושות, ומה נעשה נגד זה?". חוץ מזה, "ארמגדון" הוא גם סרט דבילי באופן קיצוני. [צוחק] כלומר, הוא מאוד מאוד לא מדויק מדעית מהרבה בחינות. הייתה שמועה שבנאס"א, בתור חלק מתוכנית ההכשרה, עושים מן מבחן לאנשים. מקרינים להם את "ארמגדון" ובוחנים אותם בכמה דברים לא נכונים או לא הגיוניים הם יכולים למצוא בסרט. עכשיו, זה נשמע כמו סתם משהו שמישהו המציא באינטרנט. עד שפגשתי אסטרונומית שעובדת בנאס"א, שסיפרה לי שזה אשכרה נכון, [צוחק] הסיפור הזה. אז כן, יש הרבה מאוד שטויות ב"ארמגדון". לקט קטן מאוד של דברים לא נכונים ב"ארמגדון":

[מוזיקה קצבית]

על האסטרואיד בסרט נאמר שהוא בגודל של טקסס, וגילו אותו כמה שבועות לפני שהוא התנגש בכדור הארץ. טקסס היא מדינה גדולה. כלומר, זה לא אסטרואיד בינוני. זה אסטרואיד ענק. אנחנו היינו רואים אותו הרבה שנים קודם! הרעיון שדבר כזה יכול להגיע בלי שנשים לב אליו הוא… לא, לא יקרה.

בסרט שולחים את ברוס וויליס בראש צוות של קודחים שעברו אימון של שבוע כדי להפוך לאסטרונאוטים במעבורת חלל, כדי לנחות על האסטרואיד ולקדוח בו כדי לטמון שם פצצת אטום שתפוצץ אותו לשניים וככה תפתור את הבעיה. שום חלק של המשפט הזה לא היה הגיוני! קודם כל, דבר שהוא בייסיקלי בגודל של פלנטה קטנה? פצצת אטום לא תעשה לו שום דבר! כמו שכדור הארץ לא זז מהמסלול בגלל שפוצצו עליו פצצות אטום, גם זה לא באמת הולך להיות אכפת לו אם מפוצצים עליו פצצה. בטח שהוא לא יתפצל לשניים בגלל זה.

אבל נגיד שכן. נגיד שבאמת יש לכם אסטרואיד בגודל של טקסס בדרך לכדור הארץ, ואתם מפצלים אותו לשניים. מה שאתם מקבלים, זה שני אסטרואידים, כל אחד מהם בגודל של חצי טקסס שבדרך לכדור הארץ. זה לא מאוד שיפר את המצב.

אז כן, הסרט הזה הוא מאוד מאוד טיפשי, והוא לא ריאליסטי, וזה בסדר, כי הוא סרט. וסרטים הם לא המציאות. אבל מה עם המציאות? יש מצב לעשות משהו דומה לזה במציאות?

[קול שיגור חללית]

בנובמבר 2021, שזה - נכון לרגע שבו אני מקליט את זה - בחודש שעבר, שוגרה חללית. כלומר, גשושית, צריך להגיד. חללית לא מאוישת, שקוראים לה "Double Asteroid Redirection Test", או בראשי תיבות "DART". "דארט" זה כמו חץ כזה של קליעה למטרה. למרות שהאמת, אני לא כל כך מבין למה המילה "דאבל" נמצאת שם, אני חושד שהיא שם בעיקר כי הם ממש רצו שבראשי תיבות זה יצא "דארט". שם יותר מתאים היה אולי יכול להיות "Forceful Asteroid Redirection Test", אבל אז הראשי תיבות היו… פחות טובים.

[מוזיקת רקע]

בכל אופן, היא אמורה להיות בחלל די הרבה זמן, וצפויה להגיע בספטמבר 2022. להגיע לאן? היעד של "דארט" הוא 65803 דידימוס, או בקיצור דידימוס, מותר לקרוא לו רק בשם הזה, עוד יותר בקיצור - דידי. דידי הוא אסטרואיד, והוא אסטרואיד מסיבי! הוא באורך של בערך 780 מטר מצד לצד, שזה בערך בגודל של… אה… הר תבור, אתם מכירים? הוא בצורת מן כיפה גדולה, בולטת מהאדמה? עכשיו, אתם לוקחים את הר תבור, אתם מוציאים אותו מהאדמה, ואתם מחברים אליו עוד הר תבור, ככה שזה יוצא פחות או יותר כדור. זה פחות או יותר הגודל של דידימוס. הוא לא בגודל של טקסס, אבל הוא בגודל של הר. ויש לו אח קטן.

יש אסטרואיד אחר, שקוראים לו דימורפוס, או בקיצור דימה, שהוא יותר קטן. הוא באורך של רק 136 מטר, שזה בערך גודל של… אצטדיון כדורגל, שהוא ירח של דידימוס. כלומר, הוא אסטרואיד קטן שמקיף אסטרואיד גדול, כמו דגם מוקטן של כדור הארץ והירח. שזה דבר שקורה לעיתים קרובות באסטרואידים, מתברר. זה אסטרואיד כפול. אה, מכאן מגיעה המילה "דאבל" בשם. אוקיי, בסדר. המטרה של "דארט" היא דימה, הקטן יותר מביניהם. המשימה שלה היא [צפצופים מהירים] למצוא אותו, לכוון אליו, ולהתרסק לתוכו. זה הכל.

למה לעשות את זה? נקמה! מיליארדי שנים שהאסטרואידים מתרסקים על כדור הארץ. פעם אחת אנחנו נתרסק עליהם! שיראו פעם אחת מה זה! לא באמת אבל. [צוחק] המטרה היא להשפיע על המהירות של דימה.

[מוזיקת רקע]

זה אולי קצת מפתיע, אבל המטרה היא לא לעצור אותו, אלא להיפך. להאיץ אותו. כלומר, "דארט" תתנגש בו בכיוון הסיבוב שלו. כלומר, היא תיתן לו דחיפה קטנה. ואני מתכוון לקטנה, היא באמת תהיה קטנה. "דארט" שוקלת בערך 500 קילוגרם, חצי טון. והיא אמורה להגיע לאסטרואיד במהירות של 6 קילומטר בשנייה. ככה שזה מכה רצינית שהיא נותנת לו, אבל צריך לקחת בחשבון שהאסטרואיד הזה, גם אם הוא קטן יחסית, הוא עדיין, אמרנו, גודל של אצטדיון. זה מסיבי. זה הרבה. המשקל שלו הוא בערך 5 מיליון טונות. כלומר, הוא שוקל בערך פי עשרה מיליון מהחללית הזאת. אז זה לא שכש"דארט" תפגע בו, הוא יתפוצץ. לא. הוא בקושי ירגיש את זה. בשביל האסטרואיד זה יהיה בערך כאילו שפוגע בכם זבוב.

ועדיין, חוקי הפיזיקה מחייבים שהפגיעה הזאת, גם אם היא קטנה יחסית אליו, היא כן תשפיע עליו באיזושהי מידה, כי היא מעבירה אליו כמות של אנרגיה קינטית. אז היא כן תוסיף לו איזושהי מהירות. איזו מהירות? בכמה קמ"ש זה יאיץ אותו? לפי החישובים, זה אמור לתת לו דחיפה של אזור המאית קמ"ש. ליתר דיוק, 14 מטר בשעה. מטר, לא קילומטר. זה לא הרבה, אבל זה כן יגרום לו לנוע טיפה יותר מהר, וזה אומר שאת הסיבוב שהוא עושה מסביב לאח הגדול שלו, דידי, הוא יעשה אותו קצת יותר מהר.

כרגע הוא עושה סיבוב שלם פעם ב-11 שעות ו-54 דקות, ואחרי הדחיפה הזאת הוא יעשה את זה ב-10 דקות מהר יותר. שזה טוב, כי 10 דקות זה זמן שאפשר לשים לב אליו. זה אומר שהאסטרונומים שצופים מכדור הארץ אל זוג האסטרואידים האלה, הם יוכלו למדוד את זמן הסיבוב ולבדוק האם זה עבד. האם הקטע הזה של להתרסק עליו באמת שינה את זמן הסיבוב שלו, ובכמה? האם התיאוריה עבדה?

זאת הפעם הראשונה אי פעם שבני אדם מנסים בכוונה לשנות את מסלול התנועה של עצם במערכת השמש. עכשיו שוב, למה? למה לעשות את כל זה? מה עשה לנו האסטרואיד הזה?

צריך להבהיר, גם דימה וגם דידי הם חפים מפשע. זאת אומרת, הם לא בדרך להתרסק על כדור הארץ. לא לפני שישנו להם את המהירות, ולא אחרי. הם לא בסביבה של ליפול על כדור הארץ. זאת פשוט משימת אימון.

עושים את זה כדי לבדוק מה קורה כשמרסקים חללית לתוך אסטרואיד, למקרה שיהיה צריך לעשות את זה פעם. זה הצעד המעשי הראשון שתושבי כדור הארץ עשו בשביל הגנה מפני אסטרואידים. ונכון, לרסק חללית קטנה לתוך אסטרואיד קטן יחסית זה בהחלט הרבה פחות מרשים מלפוצץ פצצת אטום בתוך אסטרואיד בגודל של טקסס ולפצל אותו לשניים, אבל יש לזה את היתרון שזה… קורה במציאות. אבל איך לשנות בטיפ-טיפה את המהירות של אסטרואיד בכלל משנה משהו? אז ככה.

[מוזיקת רקע קצבית]

באסטרואידים, כמו במחלות, כמו בהרבה דברים אחרים בעצם, מאוד חשוב הגילוי המוקדם. חשוב להתכונן. בגלל זה, הרבה אנשים עם הרבה טלסקופים מחפשים אסטרואידים ומאתרים אותם ומקטלגים אותם. ואחרים עובדים על ניתוח של מה מהם מסוכן ומה לא. בין השאר, יש תוכנה שנמצאת בפיתוח לניתוח רמת הסיכון של אסטרואידים והיא נקראת "The Asteroid Risk Mitigation Optimization and Research" שזה בראשי תיבות ARMOR. שריון, חמוד.

כי אם באמת נגלה אסטרואיד שעומד ליפול על כדור הארץ, הדבר הכי חשוב זה כמה זמן מראש גילינו את זה. אם אנחנו מגלים שאסטרואיד עומד ליפול על כדור הארץ מחר, אין שום דבר שיש לנו מה לעשות בעניין הזה. אין. פשוט לא אפשרי לבנות ולשגר חללית תוך יום אחד. בטח שלא להזיז אותו מהמקום. וכאילו, יש לנו טילים גרעיניים, אז אתם אומרים אולי נשגר אותם לאסטרואיד? אבל הבעיה היא שהטילים, הם לא בנויים לפגוע באסטרואידים מהחלל, הם בנויים לפגוע במדינות אחרות. בני אדם הם דפוקים.

אז אם יוכרז שמחר פוגע אסטרואיד בכדור הארץ, אין מה לעשות חוץ מלדאוג שהיום יהיה יום מוצלח. קחו יום חופש. לכו לים, תעשו משהו כיף. תאכלו ותשתו כי מחר… לא כל כך ברור. אבל אם, כמו שסביר יותר, מתגלה אסטרואיד בגודל בינוני שעומד לפגוע בכדור הארץ, בעוד 20 או 30 שנה, יש מה לעשות. ואפילו לא צריך בשביל זה מעבורת חלל ופצצת אטום וברוס וויליס. אנחנו אפילו לא צריכים להשמיד את האסטרואיד! כל מה שאנחנו צריכים זה לדאוג שהוא לא יפגע בכדור הארץ. ואם מוצאים אותו מוקדם, זה לא כזה קשה.

כשאתם מכוונים למטרה רחוקה עם חץ וקשת, אתם צריכים לכוון בדיוק. כל תנועה שאתם עושים היא חשובה. המטרה היא רחוקה ולכן היא קטנה. ולכן אם תזיזו את היד סנטימטר אחד ימינה, או סנטימטר אחד שמאלה, אתם לא תפגעו במטרה. זה הבדל מאוד קטן בכיוון של החץ בהתחלה, אבל זה הופך להבדל מאוד משמעותי כשהוא מגיע לאזור המטרה. עכשיו, אם אתם אסטרואיד, שמשום מה מנסה לפגוע בכדור הארץ, המטרה שלכם נמצאת במרחק של מיליוני קילומטר מכם, והיא זזה כל הזמן. כדור הארץ זז, הוא מקיף את השמש. אז צריך מאוד מאוד לדייק כדי לפגוע בכדור הארץ. כלומר, אם האסטרואיד יזוז רק טיפ-טיפה ימינה, הוא לא יפגע בכדור הארץ. ואם הוא יזוז טיפ-טיפה שמאלה, הוא לא יפגע בכדור הארץ. וגם אם זה לא הכיוון שלו, אלא המהירות שלו שתשתנה, גם אז, אם הוא יזוז טיפ-טיפה יותר לאט, הוא יפספס את כדור הארץ. הוא יעבור במקום שבו כדור הארץ עבר קודם. וגם אם הוא יזוז יותר מהר, גם אז הוא יעבור לפני.

בקיצור, אם היינו רוצים לגרום לו להתנגש בכדור הארץ, זה היה ממש ממש קשה. אבל לגרום לו לא להתנגש בכדור הארץ זה קל מאוד. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לגרום לשינוי כלשהו בתנועה שלו. איזשהו שינוי, לא משנה באיזה כיוון. והשינוי הזה יכול להיות ממש ממש קטן. ומכיוון שהשינוי שצריך לעשות במסלול של האסטרואיד הוא כל כך קטן, יש הרבה דרכים לעשות אותו. הנה כמה רעיונות אמיתיים שעלו בנושא איך לשנות מסלול של אסטרואיד.

[מוזיקת רקע קצבית]

אפשר לחבר לאסטרואיד רקטה. להגיע אליו, [צוחק] לחבר לו מנוע רקטי, להפעיל אותו ולשלוח אותו לשלום, שיעוף לאיזה מקום.

אפשר להתקין עליו מפרש. לא, ברצינות. מפרש שמש. האור של השמש גם הוא מפעיל כוח על דברים, כוח מאוד מאוד קטן. אבל אם מחברים לאסטרואיד מפרש ענק שמנצל את הכוח הזה, את האור של השמש, לאורך זמן הכוח הזה יצטבר לתנועה. קטנה, אבל זה מספיק.

אפשר לצבוע את האסטרואיד בלבן. כן, זה נשמע ממש ממש טיפשי, [צוחק] אבל זה יכול לעבוד. בגלל אותו עיקרון, בגלל שלבן מחזיר יותר אור מצבע כהה, לכן הכוח של האור של השמש עליו יהיה יותר חזק, ואולי הוא יזוז קצת מהמקום. זה כבר רעיון לרימייק של "ארמגדון". עכשיו זה כריס פראט, עומד בראש צוות של סיידים, שגויסו על ידי נאס"א להישלח לאסטרואיד כדי לצבוע אותו בלבן, וככה להציל את האנושות.

עוד רעיונות שקשורים לאור - להטיס ליד האסטרואיד מן… כמו זכוכית מגדלת ענקית שממקדת עליו את האור.

או משהו אחר, שלא קשור לאור - להשתמש בגרביטציה. זה, זה מעניין. זה להטיס ליד האסטרואיד חללית, יחסית כבדה, שלא מתנגשת בו. היא לא נוגעת בו, בכלל. היא פשוט נכנסת למסלול לידו, היא טסה במקביל אליו. עכשיו, האסטרואיד, מן הסתם, לא מבין מה קורה. הוא פשוט טס לו בחלל, טס, טס, טס, פתאום מישהי נצמדת אליו לידו מכל החלל שבחלל היא בחרה להיות לידו משום מה, אז הוא בטח מסתכל עליה ועושה "הלו, מה את צריכה?" אז החללית עושה פרצוף תמים ואומרת לו "מה, אני מפריעה לך? אני רק עברתי פה. מה, זה חלל של אבא שלך? אני לא נוגעת בך, מה אתה רוצה?!" אז האסטרואיד עושה "מה יש לה זאתי?" וממשיך לטוס באותו כיוון. אבל, כמו שקורה לפעמים, אחרי שהוא מבלה כמה זמן בקרבת החללית הזאת, הוא מגלה, בהדרגה, שהוא קצת נמשך אליה. כי ככה גרביטציה עובדת. אז הוא טיפ-טיפה משנה את המסלול שלו כדי קצת להתקרב אליה. והשינוי הקטן הזה, הרומן הקטן הזה, יכול להיות מה שימנע את הקראש שלו על כדור הארץ בהמשך.

אבל כל הרעיונות האלה הם… מאוד מורכבים. הם כולם עשויים לעבוד, אבל… למה להסתבך? [צוחק] יש רעיון אחד, הרבה יותר פשוט ובסיסי. [צפצופים מהירים] פשוט להתנגש באסטרואיד. [פיצוץ] פשוט לתת לו סטירה, זה לא מסובך. לנחות על משהו בשלום, זה קשה. להתרסק עליו זה הרבה יותר קל, תשאלו את האלה מ"בראשית". זה נותן לו "בומס" קטן, זה משנה את המהירות או הכיוון שלו קצת, והקצת הזה יכול להספיק.

אז בקיצור, כל עוד יש לכם מספיק זמן מראש, להתגונן מאסטרואידים זה די קל. בתיאוריה. אבל עדיין, תיאוריה היא רק תיאוריה. ומכיוון שהעסק הזה הוא חשוב, אז אולי עדיף לצבור גם איזשהו ניסיון מעשי בעניין. אם אני עומד בפני ניתוח, אני מאוד אשמח אם לרופא שלי יהיה ניסיון לא רק תיאורטי, אלא הוא באמת עשה את זה פעם. כי יופי שאנחנו יודעים איך הכל אמור לעבוד, אבל בעולם האמיתי לא תמיד הכל עובד כמו בתיאוריה.

בפיזיקה אנחנו מתייחסים להכל באופן אידיאלי. כאילו אפשר לשחק עם לתת מכות לאסטרואידים כמו כדורי ביליארד שנותנים מכות לכדורי ביליארד אחרים ומזיזים אותם, אבל מה אם אתם מגיעים לכדור השני, אתם מגלים שבעצם הוא לא כדור, אלא ערימת חול על השולחן? היא לא תזוז הרבה. או אולי חשבנו שזה כדור ביליארד, אבל בעצם מתברר שזה כדור עופרת נורא כבד? שוב, הוא לא יזוז כמו שחשבנו שהוא יזוז. בקיצור, כדאי לנסות לוודא שדברים באמת עובדים, ולא סתם להסתמך על התיאוריה באופן עיוור.

וזאת הסיבה ששיגרו את "דארט". כדי לבדוק מעשית האם התיאוריה הזאת באמת עובדת. אז נטפלנו לאסטרואיד שלא מאיים עלינו בשום צורה, פשוט כדי לבדוק אם באמת אפשר לעשות את זה, למקרה שנצטרך את זה יום אחד באמת.

[מוזיקת רקע מאיימת]

ואם זה באמת יעבוד, אז יש דברים אחרים לעשות. למשל, בואו אני אספר לכם על אסטרואיד אחר. קוראים לו בֶּנוּ. זה באמת השם שלו, זה לא קיצור שאני המצאתי או משהו. בנו הוא מעניין משום שהוא גם אחד האסטרואידים שאנחנו יודעים עליהם הכי הרבה, וגם האסטרואיד הכי מסוכן שידוע עליו כרגע. בנו הוא אסטרואיד בקוטר של 490 מטר, שזה בערך בגודל של… פינגווין, אם יש לכם פינגווין בגודל של 490 מטר. אז שוב, גדול, אבל לא אחד מהענקיים באמת.

הסיבה שאנחנו יודעים הרבה על בנו, זה שראינו אותו ממש ממש מקרוב. כי אל בנו נשלחה חללית, גשושית, אחרת. היא שוגרה ב-2016, וקוראים לה "אוזיריס-רקס", ולמרות השם, היא לא דינוזאור. וחבל. כי דינוזאור שנשלח לחלל כדי לחקור אסטרואיד? וואו, כמה שאני הייתי רואה את הסרט הזה! "אחרון הדינוזאורים, חוזר! כדי לנקום!"

לא. "אוזיריס-רקס", זה בכלל ראשי תיבות! של "Origins Spectral Interpretation Resource Identification Security Regulate Explorer". מגושם קצת, אבל אוקיי. "אוזיריס-רקס" לא התרסקה על האסטרואיד. היא נחתה עליו. נחיתה רכה. ואספה דגימות של סלעים מתוכו. ועכשיו, נכון לזמן ההקלטה הזאת, היא נמצאת בדרך חזרה לכדור הארץ. היא אמורה להגיע ב-2023, ואז אפשר יהיה לאסוף ולבדוק את החומר שהיא הביאה מתוכו. בדרך, "אוזיריס-רקס" גם הקיפה את האסטרואיד הרבה זמן, וצילמה אותו, וסרקה אותו, מכל הכיוונים, כך שיש לנו הרבה תמונות מאוד מפורטות בהיי-דפינישן של האסטרואיד הזה. יש דגם תלת-מימדי מדויק של האסטרואיד הזה. והוא נראה… לא בדיוק כמו שהייתם מצפים. לפחות אני, כשאני מדמיין אסטרואיד, אני מדמיין סלע. סלע גדול שעף בחלל. אבל בנו, מתברר, לא נראה כמו סלע. הוא נראה יותר כמו… ערימת עפר מעופפת.

כלומר, הוא בכלל לא גוש אחיד, אלא הוא מכוסה לגמרי בחול ואבנים קטנות ואבנים גדולות, כשהסלעים האלה שעליו לא מחוברים, הם רק מוחזקים ביחד בכבידה הקלושה שלו. זאת ערימה של לכלוך שעפה בחלל. אז קודם כל, זה מעניין. זה אסטרואיד שנחקר יותר מקרוב מכל אחד אחר, ובקרוב יהיו גם דגימות שאפשר יהיה לבדוק. וחוץ מזה, אנחנו גם יודעים הרבה על המסלול שלו במאתיים השנים הקרובות, ואנחנו יודעים שפעם בכמה זמן בנו מגיע לקרבת כדור הארץ. וב-24 בספטמבר שנת 2182, שזה יום שלישי, דרך אגב, אם יש לכם תוכניות, הוא יגיע קרוב לכדור הארץ. כמה קרוב? אנחנו לא יודעים, כי בכל זאת זה בעוד הרבה מאוד זמן, ואי אפשר לחשב את המסלול שלו עד כדי כך בדיוק כל כך הרבה זמן מראש.

אבל, נכון למה שידוע על המסלול שלו כרגע, קיים סיכוי שהוא יתנגש בכדור הארץ בתאריך הזה. לא סיכוי גדול. הסיכוי מוערך, נכון לעכשיו, ב-1 ל-2,700. זה לא הרבה. זה בערך כמו הסיכוי שאתם תזרקו עכשיו 4 קוביות ומטבע, ויצא לכם 6, 6, 6, [ברקע: "אוי אוי אוי!"] 6, ופאלי. אז זה כנראה לא יקרה. אבל זה עלול לקרות. ואם זה יקרה, זה יהיה די רע.

דרך אגב, שאלה הגיונית שאנשים שואלים בשלב הזה, "אם האסטרואיד הזה הוא לא סלע אחד אלא ערימה של דברים, אז זה לא פחות מסוכן?" כלומר, ברגע שהוא יגיע לכדור הארץ, הוא יתפרק ויישרף באטמוספירה, לא? אז התשובה היא - כן, וזה לא פותר את הבעיה.

כי כן, הוא יתפרק ויישרף באטמוספירה, אבל זה עדיין 80 מיליון טונות שנשרפות באטמוספירה תוך כמה שניות. או במילים אחרות, זה חתיכת פיצוץ ענק! [צוחק] כלומר, הוא יעשה פיצוץ בעוצמה של אלפי פצצות אטום בבת אחת, אפילו אם אף חלק ממנו לא באמת יגע ברצפה בסופו של דבר. זה עדיין רע!

עכשיו, כמו שאמרתי, הסיכוי שזה יקרה הוא קטן, ודרך אגב, אם אתם מאזיני העתיד, אתם מאזינים בעוד כמה שנים, אז קודם כל, היי, מה שלומכם? תגידו, איך העונה השנייה של "ארקיין"? כי הראשונה הייתה אחלה. בכל מקרה, יכול להיות שבזמנכם כבר חישבו מחדש את הסיכוי שלו להתנגש בכדור הארץ, והגיעו למספרים אחרים. יכול להיות שנכון לזמן שלכם, זה כבר לא 1 ל-2,700, כמו שאמרתי קודם, אלא מספר אחר כלשהו. יכול להיות שגילו כבר שבעצם אין שום סיכוי שהוא יפגע בכדור הארץ. כי זה התהליך המקובל, זה מה שקורה כל הזמן.

כל פעם שמגלים אסטרואיד שהמסלול שלו מדאיג, כלומר, קיים סיכוי כלשהו שהוא יתנגש בכדור הארץ, אז קודם כל, בכל אתרי החדשות, מפרסמים כותרות היסטריות ודביליות של "מדענים בנאס"א גילו אסטרואיד שעומד להתנגש בכדור הארץ" סימן קריאה, סימן קריאה, סימן קריאה, עם תמונה, ציור של אסטרואיד בגודל של הירח שפוגע בכדור הארץ, תמונה שכבר מוחזרה בעשרות מקרים של כדור הארץ מושמד. ואז, בגלל שהאסטרואיד הזה מעניין, אז הרבה אנשים שאשכרה מבינים משהו בנושא, כלומר, לא עיתונאי קליקבייט, צופים עליו ובודקים אותו ואוספים עליו מידע, ובמשך הזמן מחשבים את המסלול שלו בצורה יותר מדויקת. ועד היום, בכל פעם שזה קרה, הם פשוט גילו בסוף שהאסטרואיד הזה לא הולך להתנגש בכדור הארץ.

אבל מה אם המקרה הזה יהיה שונה?

[מוזיקת רקע חללית]

מה אם יתברר שכל הקוביות בדיוק נפלו נכון, כלומר לא נכון, ובנו באמת הולך לפגוע בנו? הכל בסדר. יש תוכנית.

כבר עכשיו יש קונספט למשימת חלל מתוכננת. זאת לא חללית שהתחילו כבר לבנות או משהו כזה, אבל כבר יש תוכניות. ולמשימה הזאת קוראים "Hypervelocity Asteroid Mitigation Mission for Emergency Response". שזה בראשי תיבות "Hammer". דאם! הם טובים בראשי תיבות, האנשים האלה! מישהו יושב הרבה זמן כדי למצוא ראשי תיבות כאלה מעולים. אז "האמר", היא לא שוקלת חצי טון כמו "דארט", היא שוקלת שמונה טון. והיא מודולרית, יש שתי אפשרויות למה שהיא תעשה. או פשוט לבוא ולהתנגש באסטרואיד כמו ש"דארט" עשתה, או… אשכרה לפוצץ פצצת אטום, [צוחק] כלומר הפתרון של "ארמגדון". רק שלא מפוצצים את הפצצה בתוך האסטרואיד, אנחנו לא מנסים להשמיד אותו, זה לא יעיל. מפוצצים אותה לידו, פשוט בשביל לתת לו סטירה יותר רצינית, ולהסיט אותו מהמסלול. בתקווה שהוא לא יגיב ב-"איי? ככה? עכשיו, אני דווקא מגיע להתרסק על כדור הארץ!".

בתוכנית של "האמר" יש גם הערכה לכמה זמן זה ייקח. מעריכים שאם וכאשר יוחלט ש"האמר" זה באמת דבר שיקרה, ייקח קצת יותר מחמש שנים לבנות את החללית הזאת, ואחר כך עוד קצת יותר משנתיים עד שהיא תגיע לאסטרואיד. וכל זה כמובן עלול בהחלט להידחות כדי להגיע לחלון הזמן המתאים. כלומר, לפחות שבע וחצי שנים כדי לשגר דבר כזה ועד שהוא נותן לאסטרואיד את הסטירה. ולכן, זה טוב מאוד שאנחנו יודעים על בנו 160 שנה מראש, זה ייתן לנו זמן להתכונן.

[מוזיקת סיום]

אז… מה הייתה השאלה? מה נעשה אם יתגלה שיש אסטרואיד שעומד לפגוע בכדור הארץ? זה כנראה לא יקרה. כלומר, לא בקרוב, אבל אם זה יקרה, יש תוכנית! עובדים על זה! יש אנשים שדואגים שלא ניתפס לא מוכנים. יש כיפת ברזל נגד אסטרואידים. זה לא האיום הכי גדול על כדור הארץ כרגע, אבל אני שמח לדעת שבכל זאת יש תוכנית בעניין. כמובן, כל זה התוכנית ההגנתית. אני אומר "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", ואני יזמתי תוכנית שנקראת "ארגון חלל למניעת השמדה באמצעות חדירה לחגורת האסטרואידים". או בראשי תיבות - "אחלה בחלה". זאת התשובה.

אחרי הפרסומת, עוד פרק של "עלילות ספינת החלל חגית".

[חסות]

אם אתם מאזינים ותיקים של "התשובה", אתם בטח יודעים שפעם היינו מדי פעם משמיעים פרקים של סדרה שנקראת "ספינת החלל חגית". [צוחק] עכשיו, באותו זמן עורך הסאונד של "התשובה", וגם רב פקד גרחץ, היה דור קומט. אבל מאז שדור קומט לא נמצא איתנו, אנחנו כבר לא עשינו פרקים של חגית, אפשר להגיד שהסדרה ירדה. אבל עכשיו יש לנו עוד דור בחברה, דור שפיר. ולכן…

[מנגינת פתיחה חללית]

שוב אנחנו איתכם בעוד פרק של "ספינת החלל חגית, הדור הבא".

קפטן: יומן הקפטן, תאריך בין כוכבי 34444444443. אה, זה יצא פלינדרום. אנחנו נמצאים בשליחות חשובה וקריטית מאי פעם. לפני כמה ימים התקבלה הודעה שהתגלה אסטרואיד בשם דני, שזה, דרך אגב, אל המוות האשורי. אסטרואיד בגודל של 84 טריליון פמטומטר, שנמצא במסלול ודאי אל כדור הארץ, ועלינו, ספינת החלל חגית, לעצור אותו בכל דרך אפשרית. גם אם זה אומר להקריב את עצמנו למען הכלל! כי אין דבר שלא נעשה למען ה…

[צליל מערכת קשר]

חדר משוטים: קפטן, כאן חדר משוטים. אנחנו הגענו ליעד.

[צליל מערכת קשר]

קפטן: יפה מאוד, משוטים קדימה.

[צליל מערכת קשר]

חדר משוטים: משוטים קדימה!

[שירה - The Wellerman]

[צליל מערכת קשר]

קפטן: אוקיי, חדר נשק?

[צליל מערכת קשר]

חדר נשק: כן, קפטן!

קפטן: תותחי אמפוטונים מוכנים?

[צליל מערכת קשר]

חדר נשק: הם צריכים עוד חמש דקות בתנור.

קפטן: סבבה, ושיהיו פריכים כמו שצריך. חדר מכונות?

[צליל מערכת קשר]

חדר מכונות: קפטן, הנורה [רעש סטטי] חסר מים [רעש סטטי] במגבים דלוקה. ומילאנו [רעש סטטי] כבר מים, אבל היא עדיין דולקת, אנחנו לא יודעים מה לעשות! [רעש סטטי]

קפטן: אני מרגיש שלא כולנו לוקחים את העניין הזה ברצינות הראויה.

[צליל מערכת קשר]

חדר משוטים: הגענו לנקודה, קפטן.

קפטן: אוקיי, זה הזמן להציג על המסך הראשי.

[צפצופים]

קפטן: [נדהם] חי הגלקסיה! אני לא רואה כלום. אנחנו פונים לכיוון הנכון?

[צליל מערכת קשר]

חדר משוטים: כן, קפטן!

קפטן: אז… מה… איפה האסטרואיד? יכול להיות ששוב תעינו בדרך? אנחנו בסקטור… שלוש שמונה גמא זטא, למד [נקישת לשון] פלופי פלופי פלופי? מה קורה פה? איפה האסטרואיד שלי?

[רעש דלת נפתחת]

רב פקדת מיש: היי, מה קורה?

קפטן: אהמ… רב פקדת מיש, שלום. איבדנו אסטרואיד, אולי ראית אותו?

רב פקדת מיש: האסטרואיד של שלושים ושמונה גמא זטא, למד [נקישת לשון] פלופי פלופי פלופי?

קפטן: כן.

רב פקדת מיש: אה, אז הוא פה אצלי.

קפטן: מה?

רב פקדת מיש: אני יצאתי והבאתי אותו קודם. הוא אצלי בכיס, הנה.

קפטן: זה האסטרואיד בגודל של שמונים…

רב פקדת מיש: 84 טריליון פנטומטר, כן. זה אומר שמונה סנטימטרים, כן.

קפטן: אה… ובכן, עוד משימה מוצלחת הגיעה לסיומה המוצלח, וכך הצלנו את העולם בעזרת הצוות הנועז…

רב פקדת מיש: קפטן?

קפטן: …של ספינת החלל חגית. שזה בעצם ראשי תיבות של…

רב פקדת מיש: קפטן…

קפטן: "חללית גדולה יותר טלפון".

רב פקדת מיש: קפטן! [קול פגיעה]

קפטן: אה… איי. תגידי, את זרקת עלי אסטרואיד עכשיו?

רב פקדת מיש: סליחה, קפטן.

קפטן: מה סליחה? את… [קול פגיעה]

חדר נשק: איי.

קפטן: אה, סליחה, זה היה בטעות. אני כיוונתי עליה.

חדר נשק: אה, ככה? [קול פגיעה]

[צעקה] מלחמת אסטרואידים! [צרחות]

קפטן: שמישהו יהפוך את הפולריות של משהו!

דורון: הצטרפו אלינו בשבוע הבא, או בנקודת זמן עתידית אחרת כלשהי, לעוד פרק של "ספינת החלל חגית - הדור הבא".

[מנגינת סיום פרק]

[צרחות]

[קול פגיעה]

איי.

[מנגינת רקע]

זאת הייתה "התשובה". אם אתם רוצים לשלוח עוד שאלות, אתם יכולים לעשות את זה דרך הטופס שבאתר של "התשובה", שבתוך האתר "עושים היסטוריה". תגגלו "התשובה", אתם תגיעו לשם.

עדכונים על עוד פרקים ועל הרצאות בכל מיני נושאים, אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם", ואם אתם רוצים להזמין אותי אליכם לחברה, או לחתונה, או לאירוע כלשהו, אז בכל מקרה, דברו איתי, זה דבר שיכול לקרות.

עורך הסאונד שלנו, יותם הלחמי. צוות "ספינת החלל חגית" הוא שלי נוי, דור שפיר, בן אור הברי, רן לוי, אפרת וכטל, רונית כפיר, אביב שם-טוב, הידועים גם כ"כל מי שהיה באולפן באותו הזמן". ייעוץ ותמיכה מורלית, אביב שם-טוב. אורגת תחתיות לקפה, שרה וכטל. העורך הראשי, רן לוי. המנהל באופן כללי, דני טימור. זה הכל, תודה רבה, להתראות, ניפגש… מתישהו.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה