כולם יודעים שמגלן היה הראשון להקיף את העולם. הם טועים, אבל לא לגמרי: הסיפור של מגלן הוא אכן הסיפור של הקפת העולם הראשונה, אבל הוא כנראה לא הסיפור שחשבתם שהוא. זה סיפור לא רק על תגליות ואומץ, אלא גם על חמדנות, תככים ובגידות בלב ים, וטעויות קריטיות בגאוגרפיה. חלק ראשון מתוך שניים, כי זה סיפור ארוך
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/02/2022.
[חסות]
קריינות: רשת "עושים היסטוריה".
[מוזיקת פתיחה]
היי, אני דורון פישלר וזאת "התשובה". "מי היה האדם הראשון שהקיף את העולם?" היא שאלה מאוד קלה. זה פרט טריוויה מאוד מאוד ידוע. אני חושב שזה בערך הדבר השני הכי ידוע בעולם על מסעות וגילויי ארצות וכאלה. הדבר הראשון שכולם יודעים זה מי גילה את אמריקה? קולומבוס. זה לא ממש נכון, אבל דיברתי על זה כבר בפרק אחר. הדבר השני הוא מי היה האדם הראשון שהקיף את העולם? מגלן. פרדיננד מגלן. כולם יודעים. אם תכתבו בגוגל "האדם הראשון שהקיף את העולם" התוצאה הראשונה שתקבלו תהיה הערך על פרדיננד מגלן, כי זה ידוע שהוא היה הראשון שהקיף את העולם.
הסיפור על מגלן הוא טיפ טיפה פחות ידוע מזה של קולומבוס, אבל בדרך כלל אם אתם שומעים עליו, זה משהו כזה: [מנגינה קצבית] "רב החובל הספרדי האמיץ פרדיננד מגלן היה חוקר ארצות נועז שהשאיפה לתגליות בערה בעצמותיו, ויותר מכל הוא רצה להוכיח לכולם אחת ולתמיד את מה שקולומבוס לא הצליח - שהעולם עגול. וב-1519 הוא יצא למסע נועז במיוחד. הוא יצא מספרד עם חמש ספינות והפליג מערבה, ואחרי שלוש שנים של מסעות נועזים, קשיים מרובים והרפתקאות רבות, סערות עזות בלב ים והיתקלויות מסמרות שיער עם שבטים פרימיטיביים, בסופו של דבר ספינה אחת בלבד מבין החמש הגיעה חזרה לספרד מהעבר השני. וכך מגלן הפך לאדם הראשון אי פעם שביצע הקפה מלאה מסביב לעולם והוכיח אחת ולתמיד שהעולם הוא אכן עולם עגול". נחשו מה? כל זה… לא נכון. [המנגינה נפסקת בפתאומיות]
כלומר, לא לחלוטין לא נכון. יש בו כמה עובדות בסיסיות שהן נכונות. אבל אין כמעט משפט אחד בסיפור הזה שהוא באמת מדויק, כולל הטענה שמגלן היה האדם הראשון שהקיף את העולם. הוא לא היה. וזאת לא איזה תגלית חדשה ומרעישה שאני מביא פה, שזה לא נכון. זה לא שגיליתי איזה ממצא ארכיאולוגי חדש שמנפץ את המיתוס. האמת, אם אתם נכנסים לתוצאה הזאת בגוגל שהכותרת שלה היא "פרדיננד מגלן" ואתם אשכרה קוראים את הטקסט, אז אתם מגלים ש"רגע, אבל לפי מה שכתוב פה זה לא היה הוא…" המשלחת של מגלן כן הייתה הראשונה שהקיפה את העולם, דבר שדרך אגב לקח הרבה יותר משמונים יום. הסיפור שלו הוא באמת הסיפור של המסע הראשון מסביב לעולם, וגם, מה שמתברר אם קוראים קצת יותר לעומק, סיפור מדהים. זה פשוט ממש לא הסיפור שחשבתי שהוא.
[מנגינה קצבית ברקע]
זה סיפור לא רק על גילויים ומסעות, אלא על תככים, וכלכלה, ורצח, ודת, ועקשנות, והשאלה שתמיד חוזרת - מי כותב את ההיסטוריה בסופו של דבר? וכמובן השאלה - אם לא מגלן, מי באמת היה הראשון שהקיף את העולם?
זאת השאלה. תיכף תבוא התשובה.
[המנגינה מתחזקת ונפסקת]
[חסות]
[מוזיקת הפתיחה מתחילה ומסתיימת במהירות]
בדיוק לפני 500 שנה וקצת, בשנת 1519, חמש ספינות יצאו מנמל סביליה בספרד.
[מנגינת רקע]
לכל אחת מהספינות היה קפטן משלה, אבל הקפטן של הספינה הכי גדולה והמנהיג של כל הצי, ה"קפיטן חנראל", היה פרדיננד מגלן. למשלחת הזאת הייתה משימה סודית, חסרת תקדים ומסוכנת. אף אחד בהיסטוריה לא עשה את זה לפניה. להקיף את העולם לא הייתה המשימה הזאת. להקיף את העולם לא היה בתכנון בכלל. אז מה כן הייתה המשימה?
אוקיי. בשלב הזה עברו כמעט 30 שנה מאז שקולומבוס מצא את אמריקה בטעות. קולומבוס, כמו שאתם בטח זוכרים, לא חיפש את אמריקה. הוא חיפש דרך להגיע למזרח אסיה. הוא רצה להקיף את העולם ולהגיע למזרח מהמערב. למה הוא רצה להגיע למזרח אסיה? בשביל התבלינים. תבלינים היו הדבר הכי יקר באותו זמן. תבלינים, כאילו - פלפל, קינמון, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר, ציפורן. ציפורן התבלין, כן? לא ציפורניים ש… כאילו, אחרת היה מאוד מאוד קל להתעשר, כאילו הייתי מכרסם ציפורניים ומוכר את זה. ציפורניים משובחות במיליון דולר. לא, לא. ה… ציפורן. הדברים האלה לא גדלים באירופה. והם לא גדלים כמעט בשום מקום אחר. הייתה קבוצת איים די קטנים באינדונזיה, איי מלוקו, או כמו שקראו להם אז "איי התבלינים", שהרבה מהתבלינים האלה גדלו רק שם. ציפורן זה דבר שגדל רק באיים המסויימים האלה באינדונזיה. משם סוחרים לקחו את התבלינים האלה בדרך כלל להודו, ומשם סוחרים אחרים לקחו אותם לאירופה. זה היה תהליך מאוד מאוד ארוך, שבו הם החליפו הרבה ידיים והרבה מתווכים, וכל אחד מהמתווכים בדרך הקפיץ את המחיר. ככה שכשהתבלינים האלה הגיעו לאירופה הם היו יקרים בטירוף. מבחינת ערך יחסית למשקל, ציפורן היה יותר יקר מזהב.
אז כשאירופאים באותה תקופה יצאו למסעות ארוכים בספינות, בדרך כלל זה היה כדי להביא תבלינים. להפליג מאירופה מסביב לאפריקה ועד להודו זה מסע ארוך. זה לוקח שנה או יותר והוא מסוכן. יש סערות בים. יש רעב. יש צפדינה, אנחנו עוד נגיע לזה. כשמישהו נכנס לספינה במטרה להגיע למזרח הרחוק, הוא יודע שלא בטוח שהוא יחזור משם. זה היה, האמת, נדיר שספינה הייתה יוצאת למסע כזה וחוזרת כשכל אנשי הצוות עדיין בחיים, היה מובן מאליו שחלק ימותו בדרך. ובכל זאת נשלחו ספינות למסעות האלה, כי מי שכן הצליח לחזור נהיה מאוד עשיר. אם הייתם שולחים ארבע ספינות, ושלוש טבעו בדרך, ורק אחת מהן חוזרת, אבל חוזרת עמוסה בתבלינים, עשיתם עסק טוב מבחינתכם. החזרתם את ההשקעה ויצאתם ברווח. פחות טוב בשביל המלחים שמתו בדרך, אבל מלח שהיה יוצא להפלגה כזאת וחוזר עם שק אחד של ציפורן, זה היה מסדר אותו לכל החיים. הוא היה יכול לצאת לפנסיה.
דרך אגב, גם היום רוב גדול של הציפורן בעולם גדל באותו מקום באינדונזיה. ההבדל הוא שהיום המחיר של ציפורן, אני בדקתי קודם באתר של הסופר, זה 15 שקל למאה גרם. אז אם יש לכם מכונת זמן, אז אחד מהדברים הכי טובים שאתם יכולים לעשות זה לקנות שקית של ציפורן ולעבור 500 שנה אחורה, ואז למכור אותה ב… מיליון דולר או מה שזה לא יהיה בזהב. מה שקולומבוס בזמנו ניסה לעשות זה לקצר את המרחק הזה. כלומר למצוא דרך אחרת, קלה יותר, לאיי התבלינים. הוא חשב שיהיה יותר קל להגיע לאיים האלה מהמערב. במקום לשוט מזרחה ולעקוף את אפריקה וכל זה, יהיה יותר קל לשוט מערבה ולהגיע לשם מהצד השני של העולם. הוא טעה, כידוע. הוא מצא באמצע את אמריקה.
בשנים שעברו מאז קולומבוס, ספרד ופורטוגל כבר הכירו את אמריקה. חלקית. במפות שלהם הופיע חלק מהחוף של אמריקה. הם לא ידעו בדיוק איפה אמריקה מתחילה ואיפה היא נגמרת, אבל הם כבר התחילו לבזוז אותה ולהתיישב בה. והם מצאו שם דברים מעניינים, זהב וכאלה, אבל הם לא מצאו שם תבלינים. אז עם כל הכבוד לאמריקה, היא עדיין הייתה בעיקר מטרד. דבר שחוסם את הדרך לתבלינים. ואז הגיע פרדיננד מגלן.
[מנגינת רקע]
כלומר, טכנית לא קראו לו אפילו מגלן, זה לא השם שלו. השם הפורטוגזי שלו, או הכי טוב שאני יכול לבטא אותו, זה פרנאודי מגלש. בספרד קראו לו פרננדו מגיינס. יש הרבה גרסאות שונות לשם שלו. אני אמשיך לקרוא לו מגלן, כי זה מה שאני רגיל, אבל סביר שזה לא איך שהוא קרא לעצמו.
מה שמגלן רצה לעשות, זה את אותו הדבר שקולומבוס ניסה לעשות ונכשל - לשוט מערבה ולהגיע לאיי התבלין מהצד השני של העולם. כמובן, הוא ידע שאמריקה נמצאת באמצע, אבל הוא היה בטוח שאם הוא יחפש מספיק, הוא ימצא דרך לחצות את אמריקה בסירה. כלומר, ההיגיון שלו אמר, לא יכול להיות שהיבשת הזאת חוסמת את כל העולם מצפון לדרום. אם מפליגים מספיק לאורך החוף של אמריקה, אפשר יהיה למצוא מעבר ימי, מיצר, שדרכו יהיה אפשר להגיע לצד השני של אמריקה, ואז זה רק עניין קטן של עוד טיפה שייט כדי להגיע לאיי התבלין. וככה נמצא מסלול יותר קצר, ויותר קל אל איי התבלין, נביא משם תבלינים, נרוויח המון כסף. ויותר מזה, המסלול החדש הזה, הידע של המסלול החדש שרק אנחנו מכירים, זה יהיה שווה מיליונים.
המטרה של מגלן בהחלט לא הייתה להקיף את העולם, כי אחרי שאתה מוצא דרך קצרה יותר וקלה יותר להגיע לאיי התבלין, אתה לא חוזר דרך הדרך היותר ארוכה ויותר קשה רק בשביל הקטע. הוא רצה למצוא דרך לשם, ואז להסתובב ולחזור באותה דרך שבה הוא הגיע. ואת זה הוא רוצה לעשות לא כדי להוכיח שהעולם עגול, ולא בשביל חדוות הגילוי, אלא יותר בשביל חדוות הלהרוויח ממש הרבה כסף. עכשיו, כל זה לא בא לזלזל בקושי של המסע הזה, או באומץ של מגלן, כי כן, הבן אדם היה אמיץ. מה שלא תהיה הסיבה שלך לשוט לתוך חלקים בעולם שהם פשוט כתם ריק במפה, שאף אחד לא יודע מה יש שם או איך חוזרים משם, זה מצריך הרבה אומץ. אבל את זה היה לו. והוא היה עקשן יותר מחמור ג'ינג'י. הוא החליט שהמעבר הימי הזה דרך אמריקה קיים ולכן הוא חייב להיות קיים, והוא ימצא אותו, גם אם הוא יצטרך לחפור אותו בעצמו. אז הוא יוצא למשימה, היא מסוכנת, היא ארוכה, יש בדרך סופות וארצות לא נודעות, אבל הסכנה הכי גדולה שארבה למגלן, מתברר, לא הייתה כל הסופות שבאוקיינוס, אלא האנשים האחרים על הספינות שלו.
כי יש עוד פרט חשוב בקשר למגלה הארצות הספרדי הנודע מגלן שצריך לדעת - שהוא לא היה ספרדי. הוא היה מפורטוגל.
[נגינת פסנתר ברקע]
אני יודע שזה נשמע די אותו דבר - ספרד, פורטוגל, די כאילו זה. לא, זה לא אותו דבר. זה משנה. זה משנה הרבה. כי ספרד ופורטוגל היו יריבות. כלומר, חברות יריבות. Frenemies. לא הייתה מלחמה ביניהן באופן רשמי, אבל כן הייתה מלחמה כלכלית. הן נאבקו אחת בשנייה בשליטה בסחר התבלינים ובהקמת קולוניות בכל שאר העולם. מגלן היה פורטוגזי. הוא נלחם בשביל פורטוגל במלחמות והפליג כבר בתור סוחר פורטוגזי. אז כשעלה לו הרעיון להקים משלחת שתחפש את דרך הקיצור לאיי התבלין, הוא הציע את הרעיון הזה למלך פורטוגל.
ומלך פורטוגל אמר "לא. אנחנו לא צריכים את זה. יש לנו דרך כבר לא רעה להגיע למזרח הרחוק. וסקו דה-גמה דאג לזה, לא שמעת את הפרק על תרנגולי הודו? בקיצור, לא צריך".
מגלן אמר לו "אולי בכל זאת?"
והמלך אמר "לא".
מגלן אמר "כן, אבל… אולי בכל זאת?"
המלך אמר "לך מפה נודניק".
המלך של פורטוגל לא אהב את מגלן. הם היו מסוכסכים עוד מקודם בגלל כל מיני עניינים משפחתיים ופוליטיים שלא קשורים לעניין. אחרי הפעם החמישית שמגלן בא אליו והציע את אותה הצעה, המלך אמר "לא!"
אז מגלן אמר "טוב, אוקיי, אז זה בסדר מצידך שאני אפנה למישהו אחר עם ההצעה הזאת?"
והמלך אמר "תעשה מה שאתה רוצה מצידי. לך מפה!"
אז מגלן הלך משם. הוא הלך לספרד, והציע למלך ספרד את אותה הצעה, ומלך ספרד השתכנע והסכים לעזור לו במימון של המשלחת הזאת שתפליג תחת דגל ספרד ולמען ספרד. אז מלך פורטוגל חטף ת'חרופה: "כשאמרתי שאתה יכול להציע את זה לאחרים, לא התכוונתי שתציע את זה לאחרים! בטח שלא שתלך ליריבים שלנו ותיתן להם את הרעיון הזה. מה יקרה אם חס וחלילה תצליח?! הם יגנבו לנו את כל סחר התבלינים, אתה מבין מה אתה עושה?!"
אז מרגע זה מגלן נחשב בעיני הפורטוגזים לבוגד, ואין דבר יותר גרוע מבוגד. אז הם ממש שנאו אותו. יותר משהם שנאו את הספרדים. מצד שני, בעיני הספרדים מגלן נחשב לפורטוגזי. הרבה מהם לא ממש בטחו בו. איזה מין דבר זה שיהיה צי ספרדי עם קפטן פורטוגזי? חלקם חשדו שברגע שהוא יהיה בים הוא יוריד את המסכה ויקח את כל הצי לפורטוגל.
כדי לוודא שזה לא יקרה, מלך ספרד אמנם נתן למגלן להיות המנהיג של המשלחת, ה"קפיטן חנראל", אבל הקיף אותו בספרדים נאמנים שלא יתנו לו להשתולל יותר מדי. הקפטנים של כל הספינות האחרות היו ספרדים, ורוב נושאי התפקידים הבכירים היו ספרדים. ובנוסף, הוא הוסיף למשלחת עוד בן אדם, חואן דה קרטחנה קראו לו.
קרטחנה לא היה רב חובל, לא היה לו שום ניסיון בתור מלח או בשייט בכלל, אבל הוא היה מאוד מקורב לאצולה הספרדית, למלך, והוא צורף למשלחת בתפקיד מפקח ספינה כללי לענייני כולם. זה היה תפקיד שנתפר בשבילו, ומה זה בדיוק אומר התפקיד הזה? זה היה קצת פתוח לפרשנות. כי קרטחנה הבין מזה שמגלן הוא אמנם הקפטן, אבל הוא המפקח על הקפטן, ולמגלן אסור לעשות שום דבר בלי אישור שלו. מגלן חשב שקרטחנה שם על תקן יועץ, לכל היותר. הוא יכול לסייע, לתת עצות וטיפים, ומגלן יכול להתעלם מהטיפים שלו. מגלן לא סבל את קרטחנה, וקרטחנה מצידו תיעב את מגלן. כבר התחלה טובה.
[מנגינת רקע]
עכשיו, אם אתם יוצאים למסע ארוך ומסוכן, אתם צריכים להיות מוכנים. צריך להכיר היטב את הדרך, צריך צידה מראש שתספיק לכל המסע עם עודפים. ויותר מהכל, צריך צוות מגובש וחדור אמונה, שבו כל אחד סומך על השני בעיניים עצומות, וכולם מאמינים במפקד. ילכו אחריו באש ובמים. בעיקר במים במקרה הזה. את כל זה… לא היה למשלחת הזאת. היה לה "קפיטן חנראל" פורטוגזי, הרבה קפטנים ספרדים שלא בוטחים בו באופן מיוחד, ועוד אוסף אקלקטי של בערך 270 ספנים, על פני כל חמש הספינות, ספנים שהגיעו מכל מיני מקומות. חלקם ספרדים, חלקם פורטוגזים, חלקם בכלל בריטים, או איטלקים, או מאפריקה. לא כולם אפילו דיברו את השפה האחד של השני. ככה שהתקשורת על הספינות האלה הייתה בעייתית. אחד מהאנשים שהייתה לו בעיה של שפה היה הקפטן מגלן, כי הוא לא דיבר ספרדית כל כך טוב. הוא דיבר פורטוגזית, שזה די דומה, והוא ידע ספרדית, אבל לא מושלם. לפעמים הוא היה צריך מתורגמן כדי שיעזור לאנשים להבין מה בעצם הוא אומר, וזאת בעיה בים. [סאונד של גלים] כשאתה אומר "כל הארמדה, פנה ימינה 30 מעלות", אתה רוצה שאנשים יבינו מזה "כל הארמדה, פנה ימינה 30 מעלות" ולא "נא לסובב נכון את הארמדיל שלי 30 פעם". ולמרות כל זה, המשימה יצאה לדרך. 5 ספינות, 270 איש, בדרך אל הלא נודע.
ומיד נתקלה בבעיות. [סאונד של גלים] השלב הראשון בדרך למצוא מיצר שחוצה את אמריקה, הוא להגיע לאמריקה. לחצות את האוקיינוס האטלנטי. כבר זאת משימה לא פשוטה, למרות שבשלב הזה זה כבר לא היה חסר תקדים. הייתה תנועה קבועה של ספינות בין ספרד ופורטוגל ואמריקה, והיה מסלול מוכר ובטוח יחסית לשוט בו. אלא מה? לפני שהם יצאו, הגיעו למגלן שמועות מדאיגות ונכונות לגמרי שמלך פורטוגל מאוד עצבני עליו, והוא הוציא משלחות חיפוש נגדו. כמה ספינות שמחפשות אותו, את מגלן, כדי לתפוס אותו ולהחזיר אותו לפורטוגל, ואז לתלות אותו במקרה הטוב. מגלן בהחלט העדיף להימנע מזה, ולכן הוא החליט שהוא מעדיף לא לפגוש שום ספינות פורטוגזיות בדרך. הספינות הפורטוגזיות האלה, מן הסתם, ארבו לאורך המסלול המוכר לאמריקה, ולכן מגלן בחר לא לשוט במסלול המוכר הזה. במקום זה, הוא בחר מסלול אחר. הוא הפליג קודם דרומה לאורך החופים של אפריקה, ורק אז פנה מערבה. זה היה מסלול פחות מוכר, פחות מקובל, ומתברר שמסיבה טובה, כי הוא היה גם מאוד מסוכן. [סאונד רוח בתוספת הגלים] המשלחת נתקלה כמעט מיד במזג אוויר עצבני. היא חצתה את האוקיינוס האטלנטי כשהם כל הזמן בגשם ובסערות נוראיות. והם אמנם הגיעו לצד השני של האוקיינוס כשכל חמש הספינות עדיין שלמות, אבל זה לא היה בטוח שזה יקרה, וזה לא היה כיף. בנוסף, הוא גילה בשלב הזה שהצידה שהייתה להם בספינות לא הייתה מספיקה, בטח שלא למסע הארוך שהיה עוד לפניהם, ולכן הוא הורה לקצץ את מנות האוכל שכל הספנים קיבלו, וגם זה באופן מפתיע לא הפך אותו לפופולארי במיוחד.
[סאונד רוח וגלים נפסק, מנגינת רקע מתחילה]
גם בסופות לא כולם סבלו על הספינה באותה מידה, כי גם על הספינה היו מעמדות. היו הקפטנים והקצינים, שלהם היו את המגורים שלהם, שגם הם היו רחוקים מלהיות מאוד מפוארים או מרווחים, כן? אני לא הייתי מתחלף איתם, אבל לפחות היה להם איזשהו חדר. המלחים הפשוטים יותר הצטופפו כולם בבטן הספינה וניסו נואשות לישון באיזושהי צורה. כי לישון היה מותרות שהיה מאוד קשה להשיג בספינה הזאת. בזמן ספינה שנמצאת בסערה ומטלטלת מצד לצד, ומשום מה, לא היו להם ערסלים…? לא ממש ברור לי למה, זה לא טכנולוגיה שלא המציאו עד אז, אבל איכשהו עד אז לא חשבו על הרעיון לשים ערסלים בספינה…? זה נשמע מאוד הגיוני. מי שהיה במצב עוד יותר גרוע, היו המשרתים, המעמד הכי נמוך, שחלקם היו ילדים, שפשוט לקחו אותם מהרחוב לספינה, וחלקם פשוט עבדים. היו שם כאלה שהיו פשוט עבדים, כמו העבד האישי של מגלן, אנריקה.
אנריקה היה ממלזיה. באחד המסעות המוקדמים יותר של מגלן לאיי התבלינים הוא קנה שם נער בתור עבד, והוא נתן לו את השם אנריקה, ברור שזה לא היה השם המקורי שלו, ומאז אנריקה ליווה את מגלן. הוא בא איתו מפורטוגל לספרד, ואז מגלן לקח אותו למסע, כי הוא לא שאל אותו אם בא לו לבוא איתו למסע ארוך ומסוכן שבו יש לו סיכוי מצוין למות. אנריקה היה כמו מתמחה. זאת אומרת, מישהו שאפשר להטיל עליו עבודות שחורות ולא לשלם לו. "אתם רוצים קפה? אנריקה! תביא קפה!"
יכול להיות שהבעיה העיקרית של מגלן הייתה תקשורת. כי מהרבה בחינות הוא היה רב חובל מעולה. הוא היה נווט גאון. אבל הוא לא היה כל כך טוב בלתקשר עם הצוות שלו. יכול להיות שבעיית השפה הייתה חלק מהעניין, וכן, אני יודע שקפטן לא אמור לדון עם המלחים הפשוטים שלו, מפקד לא מתייעץ עם חפ"שים. הוא מפקד והם עושים. אבל עדיין, העובדה שמגלן קיבל החלטות בלי להסביר אותן לאף אחד, עוררה בעיות. כי אף אחד לא הבין למה בעצם הוא עושה את מה שהוא עושה. למה אנחנו שטים במסלול המסוכן יותר שעלול להרוג אותנו? למה אנחנו מקצצים את מנות האוכל שלנו? לרוב אנשי הצוות בספינות האלה הוא אפילו לא סיפר מה המטרה של ההפלגה הזאת. כלומר, זה לא שהוא מכר להם שיט תענוגות של יומיים ופתאום הם נתקעו בהפלגה של חודשים. הם ידעו שהם שטים לאיי התבלין, והם ידעו שזה יהיה מסע ארוך ומסוכן, אבל הם לא ידעו שהם הולכים לנסות לעשות את זה בדרך שאף אחד לא ניסה עד עכשיו, ושמגיעה לאזורים של העולם שאף אחד לא היה בהם עד עכשיו. ומילא המלחים הפשוטים, אפילו את הקפטנים האחרים מגלן לא שיתף בהחלטות שלו.
[מנגינת רקע נפסקת]
לקראת סיום חציית האוקיינוס האטלנטי, במזג אוויר טוב באופן חריג, מגלן הזמין אליו לספינה לפגישה את הקפטנים של כל הספינות האחרות ואת קרטחנה. [קולות תיפוף קצבי] הספרדים כבר החליטו ביניהם שנמאס להם ממגלן, והם הלכו במהלך הפגישה הזאת לשלוף את הפגיונות שלהם ולשחרר אותו מתפקיד ה"קפיטן חנראל", בין אם הוא ירצה לפרוש או שלא. מגלן קיבל את פני הקפטנים האחרים יפה - "מה שלומכם?", "איך הספינה?" "אתם רוצים יין? אנריקה! יין!". אבל הם לא היו במצב רוח למסיבות, בעיקר קרטחנה. הוא דרש ממגלן לדעת "למה, בשם כל הקדושים, לקחת אותנו במסלול המשונה הזה שכמעט הרג אותנו עכשיו?". מגלן ענה ש"זה לא עסקך לדעת למה אני עושה את מה שאני עושה, כי אם לא שמת לב אנחנו נמצאים בספינה, ואני ה'קפיטן חנראל', אני נותן פקודות ואתה ממלא אותן". אז קרטחנה אמר "כן? ואני חושב שאתה מחבל בכוונה במשלחת הספרדית הזאת, ואני לא מקבל ממך פקודות יותר".
באותו רגע מגלן התנפל על קרטחנה, הצמיד אותו לקיר וצעק "מרד! בגידה!" ומהדלתות התפרצו לתוך החדר שלושה אנשים חמושים, נאמנים של מגלן, כי מגלן מתברר הכין אותם שם מראש, משום שהוא ניחש מה הספרדים מתכננים בשבילו, והתכונן בדיוק לרגע הזה. אז קרטחנה, שמצא את עצמו עם כמה חרבות מכוונות לגרון שלו, הוא ניסה לרמוז לקפטנים האחרים "עכשיו! עכשיו! תדקרו אותו! תדקרו אותו!", אבל כל הקפטנים האחרים פתאום נתקפו בהרהורי חרטה, והחליטו שהם לא רוצים למרוד במגלן בדיוק ברגע הזה. אז קרטחנה גילה שהוא מרד של איש אחד. העונש על מרד בלב ים הוא מוות. מגלן בהחלט היה יכול להרוג את קרטחנה, ולא הייתה לו שום בעיה להרוג מורדים ופושעים שהוא מצא על הספינות שלו. הבעיה הייתה שקרטחנה היה שם על תקן הנציג של המלך. והוא היה הבן אדם הכי מקורב והכי מיוחס מבין כל הספרדים האלה, ומגלן שיער שזה לא יראה טוב אם כשהוא יחזור לספרד כולם יספרו איך הוא הרג את נציג המלך לפני שהם הגיעו אפילו לחצי הדרך. אז הוא החליט לא להרוג את קרטחנה, אלא רק שלח אותו לתא הכלא בתחתית הספינה למשך יתר המסע. והמסע נמשך.
[מנגינת רקע מסתיימת]
כדי להבין את המסע של מגלן, אתם צריכים לעשות כזה דבר - [מנגינת רקע] קחו מפה של העולם, ותזרקו אותה הצידה. אל תסתכלו עליה אף פעם. כי כל הקטע הוא שמגלן לא הכיר את המפה הזאת. אם יש לכם מפה של העולם, לשרטט עליה מסלול שמקיף את העולם זה נורא קל. אתם פשוט הולכים ככה [משמיע קולות שרטוט] למטה מתחת לאמריקה, ואז זהו. זה הכל. אבל למגלן לא הייתה מפה. הוא לא ידע לאן הוא שט. וכשאין לכם מפה, למצוא את הדרך זה הרבה יותר קשה. חמש הספינות הגיעו למה שהיום הוא ברזיל. הם חנו במקום שהיום הוא ריו דה ז'נרו, ומשם התחילו לגשש את הדרך דרומה. עכשיו, אתם יודעים איך דרום אמריקה נראית פחות או יותר. מין פסיק גדול כזה. מגלן והצוות שלו לא ידעו. החוף שהם שטו לאורכו עכשיו היה לגמרי לא מוכר. עכשיו, בואו נעשה משחק.
תפתחו את גוגל מפות. תחפשו את ריו דה ז'נרו ותעשו זום, עד שהקנה מידה יהיה קילומטר-שניים. עכשיו תתחילו להתקדם לאורך החוף. תגררו את המפה קצת, תגררו אותה שוב. אל תעשו זום אאוט. לא! זה רמאות. אל תעשו זום אאוט, תישארו באותו קנה מידה ורק תגררו את המפה שוב ושוב ושוב ושוב לאורך החוף, עד שאתם מגיעים לקצה של דרום אמריקה. לגרור, לגרור, לגרור. כי זה קצת יותר דומה לחוויה של לחפש את המעבר לצד השני של אמריקה, כשאין לכם שום מושג איפה הוא. ואתם לא נמצאים על ספינה. לכם יש אוכל, ואיך לישון, ומזגן, אתם כולה גוללים עם עכבר, ועדיין יש סיכוי טוב שאתם תתייאשו בדרך. כי… נדמה לכם שאתם יודעים איך דרום אמריקה נראית, אבל מקרוב? לא, אתם לא. החוף לא הולך בקו ישר. החוף פונה לפעמים דרום מערבה, ולפעמים מערבה, ולפעמים דרומה, ולפעמים הוא פונה מזרחה, ואז הוא חוזר. זה הרבה יותר ארוך. ואז אתם, כמו מגלן והצוות שלו, מגלים פתח. מעבר. נהדר! זה בדיוק מה שחיפשנו, עוד מעט אנחנו חוצים את אמריקה, אתם נכנסים לתוכו, מפליגים פנימה, ואז… מגלים שבעצם זה היה רק שפך של נהר גדול, ואתם לא יכולים לחצות את אמריקה. זה מבוי סתום. אז אתם חוזרים אחורה, וממשיכים עוד דרומה, ומגלים עוד מעבר, ואז שוב מגלים שזה בסך הכל מפרץ שלא מוביל לשום מקום. ואז שוב. זה ארוך. זה מייאש. אני לא יודע כמה אתם תספיקו לעשות לפני שתתייאשו. זה כמו לגשש לאורך קיר בחושך. אתם משערים שהקיר לא יימשך לנצח, תהיה דלת מתישהו, כנראה. אבל אתם לא יודעים מתי.
[קולות רוח ברקע]
הם המשיכו עוד ועוד לאורך קו החוף הזה, ודרום אמריקה סירבה להסתיים. ושום מיצר לא נמצא. זה לקח חודשים. בנוסף, ככל שהם המשיכו דרומה יותר, נהיה יותר קר. מתברר שכשמתרחקים מקו המשווה דרומה, מגיעים למזג אוויר קר וסוער. [קולות הרוח מתגברים] המסע נהיה מסוכן יותר ויותר. היו סערות שהם לא הכירו קודם. בשלב כלשהו הם מצאו מפרץ, מפרץ סן חוליאן קוראים לו היום, שגם הוא באופן מעצבן מאוד לא הוביל למיצר שהוביל לצד השני של אמריקה, אבל לפחות הוא היה מוגן יחסית מהרוחות. מגלן החליט שרוב הצי יישאר שם, ושלח ספינה אחת להמשיך לגשש עוד קצת דרומה ולדווח. הספינה הזאת נקלעה לסערה קשה במיוחד, וטבעה. אנשי הצוות שלה ששרדו נתקעו על החוף, בארץ זרה, שוממה וקפואה, במרחק 100 קילומטר מכל יתר החברים שלהם, והיו צריכים לעשות את המרחק הזה ברגל.
אחרי האירוע הזה, מגלן החליט שבתנאים האלה להמשיך לשוט דרומה זה פשוט לא הגיוני, והכריז שהם הולכים להישאר במפרץ הזה את כל החורף, ובאביב להמשיך במסלול. צריך לציין שאנחנו נמצאים בחצי הכדור הדרומי, ולכן חורף זה דבר שמתחיל באפריל ונגמר באוקטובר, בערך. והם היו כל כך רחוק בדרום בשלב הזה, שבשיא החורף, ביולי, היו שלוש שעות אור ביום. כאילו, השמש יוצאת לרגע, עושה "נופ!" וחוזרת לישון. וגם ההחלטה הזאת להישאר שם לא ממש התקבלה באהדה. אנשים באו להפלגה, לא לקמפינג של חצי שנה במקום קפוא ומדכא. הרבה מהקפטנים היו בדעה ש"עשינו את מה שיכולנו, התקדמנו רחוק מאוד דרומה, מיפינו חלק עצום מאמריקה, איבדנו ספינה! זה זמן טוב להסתובב ולחזור הביתה לספרד". מגלן כמובן לא היה מוכן לשמוע על זה - "אנחנו פה בשביל למצוא את המיצר, והארמדה הזאת לא תסתובב אחורה!". אז הם אמרו "מה יש לבן אדם הזה מארמדילים?". הקפטנים הספרדים שלא… אהבו יותר את מגלן אחרי הקטע עם קרטחנה, החליטו שזה יהיה זמן טוב למרד נוסף.
[מנגינת רקע]
הפעם הם התארגנו יותר טוב. הם שחררו בסודיות את קרטחנה מהכלא, הבריחו אותו לספינה אחרת, ואז הרגו כמה מהנאמנים של מגלן שהיו על הספינות, ככה ששלוש מהספינות היו בשליטתם. אבל גם הפעם, גם מגלן הגיע מוכן.
הוא העמיד את ספינת הדגל בכניסה למפרץ, ככה שהוא לא אפשר לספינות האחרות לברוח, ופתח עליהן אש מתותחים. היה קרב ימי בקצה העולם. ובסופו של דבר, מגלן והנאמנים לו הצליחו איכשהו להשתלט על הספינות, ולתפוס את הספרדים המורדים. הקפטנים, הקצינים, ובערך 40 מלחים, נכלאו ונשפטו. את חלקם הוא גם עינה, בשיטות שהוא למד מהאינקוויזיציה הספרדית. בטח לא הייתם מצפים לאינקוויזיציה הספרדית בדרום אמריקה!
עכשיו כבר אי אפשר היה לנהוג ברחמים. מגלן דן את כל המשתתפים במרד למוות. אבל מכיוון שבכל זאת הוא היה צריך אנשים, וזה לא הגיוני להרוג אחוז נכבד מהצוות שלך, הוא גם נתן מיד לכולם חנינה. כמעט לכולם. את המנהיגים היה צריך להרוג, כדי שהצוות ילמד.
אז את הקפטנים הוא הוציא להורג. מה שהשאיר שוב את קרטחנה. מגלן עדיין לא רצה להרוג אותו, ומצד שני ממש לא רצה אותו על הספינות שלו אחרי שהוא מרד נגדו פעמיים. היה גם עוד אדם אחד שהוא לא רצה להרוג, כומר, שהשתתף במרד, ולשפוך את הדם של כומר נחשב ל… לא טוב לנשמה, לנוצרים. אז מגלן מצא פתרון אחר.
החורף היה ארוך, אבל הוא הסתיים. כשהימים התארכו ומזג האוויר התבהר, ארבע הספינות התארגנו מחדש, ארזו, פרשו מפרשים, ויצאו שוב למסע. כולם, חוץ מקרטחנה והכומר, שאותם מגלן השאיר מאחור. לבד. על החוף. במפרץ קפוא בקצה העולם.
[קולות רוח ברקע]
הגישוש לאורך קו החוף דרומה, ודרומה, ודרומה, נמשך. היה אמנם קיץ, ועדיין היה קר מאוד. אחד הדברים המוזרים שהם ראו בדרך, היה חוף מלא בסוג של ציפורים מוזרות ומגוחכות, שהם לא ראו אף פעם לפני זה. הם לא עפו בכלל, אבל הם ידעו לשחות לא רע. פינגווינים. זאת הפעם הראשונה שהם ראו פינגווינים.
הם הגיעו לעוד מפרץ גדול, כמו שקרה כבר כמה פעמים. הם שוטטו לתוכו ומצאו מעבר בקצה של המפרץ. [מנגינת רקע דרמטית] משהו שנראה כמו מיצר, והמשיך להיראות כמו מיצר גם כשהתקרבו אליו. מן ערוץ רחב, עם זרימה חזקה של מים מלוחים. זה נראה כמו הדבר שהם חיפשו. המיצר שיוביל לצד השני של אמריקה. אז הם נכנסו לחקור את המיצר הזה, וגילו שהוא התפצל. לשניים. הייתה אדמה באמצע. הם לא ידעו אם זה אי או איזשהו חצי אי. המסלול התפצל לימין ולשמאל. אז מגלן שקל את העניין, והחליט לפנות שמאלה, וגילה שם… מבוי סתום. אז הוא חזר, והמשיך ופנה ימינה, והמעבר המשיך… ואז התפצל שוב. [נאנח] לעזאזל, זה מבוך!
כדי לחסוך זמן, מגלן החליט להישאר במקום, ולשלוח שתי ספינות למשימות גישוש. אחת פנתה ימינה, השנייה פנתה שמאלה, עם פקודות לשוט במשך ארבעה ימים, ואז לחזור ולדווח האם הם מצאו סוף? האם הם מצאו מבוי סתום? ובכלל, מה המצב? אחת מהספינות הפליגה בחיפוש אחר ההמשך, והספינה השנייה, ברגע שיצאה מטווח העין של מגלן, אמרה "אוקיי. לעזאזל עם זה", סובבו את המפרשים וחזרו לספרד.
[מנגינת רקע]
מגלן חיכה שהספינה תחזור. התברר לו באיזשהו שלב שהיא לא עומדת לחזור. אז עם שלוש ספינות הוא המשיך לחקור את המבוך הזה שהוא מצא. זה באמת היה המיצר שמוביל לצד השני של אמריקה, כן? למיצר הזה קוראים היום מיצר מגלן. זה לא מקום מאוד ידידותי. המקום הזה, זה כמו פיורדים, זה מבוך של ערוצי ים בין הרים. אין שם חופים. ההרים פשוט צומחים ישר מתוך הים, והם מכוסים בשלג. בנוסף, משום שהמסדרונות הימיים האלה כאלה צרים, אז נוצרות שם לפעמים סוג של רוחות פרצים, דבר שהוביל לסופות, שהאנשים האלה לא ראו כמוהם לפני זה, והם ראו הרבה! הם מאוד חששו לחייהם בשלב הזה. ומצד שני… לעשות משהו נגד מה שמגלן אומר, נשמע עוד יותר מסוכן. ואחרי הרבה ניווטים מסביב, ופניות וצמתים, המיצר… נגמר. הוא נפתח. הם הגיעו לצד השני של אמריקה. היו להם שלוש ספינות במקום חמש, אבל הם הגיעו לצד השני של אמריקה! ועכשיו הם ידעו - החלק הקשה מאחורינו.
הם טעו. [מוזיקת רקע דרמטית] הם מאוד טעו. הם כל כך טעו, שאין לי אפילו זמן לספר על זה. אני אצטרך להמשיך לספר על זה בפרק הבא, החלק השני של "מי באמת היה האדם הראשון שהקיף את העולם?".
אבל עוד לפני זה, עוד משהו קטן על המסע הזה ואיך בעצם אנחנו יודעים שקרה מה שקרה, תיכף אחרי… זה.
[חסות]
[מנגינת רקע]
איך בעצם אנחנו יודעים שמה שקרה במסע של מגלן באמת קרה? אין תיעודים, אין מצלמות, כן? [מגחך] אין צוות תיעודי שתיעד את המסע של מגלן, וחבל. כי זה היה יכול להיות סרט מאוד מעניין, אני הייתי רואה את זה. מה שכן, יש עדויות. עדויות בכתב. אהמ, כמובן, מדובר פה על אנשים שהיו במסע וסיפרו על מה שקרה, כך שאי אפשר ממש תמיד לסמוך על הזיכרון שלהם.
הבן אדם העיקרי שעליו אנחנו מסתמכים זה איטלקי שקראו לו פיגאפטה, שהצטרף למסע של מגלן בתפקיד סופר. אחד התפקידים העיקריים שלו היה להיות זה שיכתוב את המסע, כי מגלן ידע שחשוב לתעד. והוא כתב לא רק את מה שבדרך כלל כותבים ביומן הקפטן, זאת אומרת, "אוקיי, אנחנו נמצאים בקו אורך זה וזה, ואנחנו פונים לזה וזה". הוא בכוונה, הוא כתב גם דברים צבעוניים יותר על דברים שראו. הוא למשל כתב המון על חיות מעניינות שהם ראו בדרך, וציפורים מעניינות, ועוד דברים מעניינים שהם פגשו בדרך. והוא בן אדם די אמין. זאת אומרת, אפשר באמת להאמין למה שהוא כותב. בדרך כלל.
כלומר, אני מאמין שפיגאפטה לא שיקר. הוא לא המציא דברים. אבל הוא כתב את מה שהוא ראה, והוא לא תמיד הבין את מה שהוא ראה. למשל, אחד מהדברים שהוא מתאר בדרך היה שהם פגשו סוג של ציפור שאין לה רגליים, ושכשהם רוצים להטיל ביצים, אז הנקבה מטילה את הביצים על הגב של הזכר, וככה הם עפים. אין ציפור כזאת. יכול להיות שהוא ראה משהו דומה, או ציפור עם רגליים קצרות מאוד וזה, וחשב שאין להם רגליים בכלל. ושוב, זה לא שפינגווינים זה דבר אמין יותר. הרבה מהדברים שהם ראו שם נראו מטורפים לגמרי.
סיפור אחר שפיגאפטה כתב הוא על משהו שקרה בזמן שהם עצרו במפרץ. יום אחד המלחים של הספינות ראו ענק שעומד על החוף ורוקד. ענק ערום שעושה תנועות מוזרות וקולות מוזרים. כדי לנסות להתיידד עם הענק, הם ירדו לחוף ועשו את אותן תנועות, רקדו ביחד איתו. מתברר שהענק היה די ידידותי, והוא אפילו הציג להם את כמה מהמשפחה שלו, את אשתו, וכמה מהשבט האחר, כי מתברר שיש שבט של ענקים במקום הזה בדרום אמריקה. ענקים ענקים. פיגאפטה אומר שהגבוהים ביותר מבין אנשי הצוות הגיעו לענק רק עד למותניים, מה שאומר שהוא היה בגובה של שלושה מטר לפחות. במשך כמה זמן הם היו ידידותיים למדי עם הענקים האלה, הם החליפו איתם אוכל, ונתנו להם כל מיני תכשיטים קטנים וכאלה דברים, ואז החליטו לקחת כמה מהם בשבי ולקחת אותם איתם בספינה. משום שזה מה שהם עשו! כאילו, הם פשוט היו לוקחים אנשים ממקומות. הם שבו שניים מהענקים האלה על הספינות, כדי לקחת אותם ולהראות אותם למלך ספרד - "תראה מה מצאנו בדרך".
אחד מהענקים היה על הספינה שברחה ופנתה לספרד, אחד אחר היה על הספינה של פיגאפטה ומגלן. ופיגאפטה טרח לנסות לדבר איתו, הוא למד את השפה שלו, ומכיוון שהוא היה בן אדם מאוד מאוד נוצרי, הוא גם ניסה ללמד אותו את עיקרי הנצרות. וטען שהענק הזה, שלו הוא קרא פאולו, עד שהוא מת בסופו של דבר, כמובן, הוא מאוד מאוד אהב את הנצרות וביקש להתנצר, ובסופו של דבר נישק את הצלב לפני שהוא מת. עכשיו, זה לא קרה. אין שום מצב שזה קרה, פשוט משום שאין ענקים בדרום אמריקה. גם לא היו ענקים בדרום אמריקה. היו מוצאים את העצמות שלהם, אם היו ענקים שם פעם. מה שכן יש בדרום אמריקה, זה שבט של מקומיים שהם מאוד גבוהים. הם אנשים גבוהים. הם לא ענקים. הם בגובה של 1.82 מטר, משהו כזה. אז… מאוד יכול להיות שמה שהם באמת פגשו זה כמה מהאנשים האלה, ובזיכרון של פיגאפטה הם נהיו אנשים בגובה שלושה מטר שמאוד אוהבים את ישו ברגע שמספרים להם עליו.
אז הרבה מאוד מהסיפורים שאני מספר כאן, הגיעו ממנו. ואני מאמין שכולם מבוססים על המציאות, אבל צריך לזכור גם שאנחנו לא יכולים באמת להאמין במאה אחוז שכל מה שהוא מספר באמת קרה.
[מנגינת רקע קצבית]
זאת הייתה "התשובה". זה היה החלק הראשון של הפרק הזה של "התשובה", החלק השני יגיע בפעם הבאה. קצת סבלנות. דרך אגב, אני יודע שאתם יכולים פשוט להיכנס לוויקיפדיה ולקרוא את סוף הסיפור. אל תעשו את זה, אוקיי? בואו תחכו, כי אני רוצה לספר לכם את זה. כי זה כיף, לספר את הסיפור הזה.
עורך את הסאונד ומפיק, יותם הלחמי. ייעוץ ותמיכה מוראלית, אביב שם טוב, בן אור הברי והדס דרוקר. עורך כללי של דברים, רן לוי. קפיטן חנראל, דני טימור. אני דורון פישלר, ביי.
יש לנו אפילו פינגווינים בפרק הזה, אבל אין לנו מאלפת פינגווינים! מה נעשה? צריך לקרוא לג'יין פרוסט. [צוחק]
קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת "עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני בקרו ב-osimhistoria.com או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" בחנות האפליקציות של אנדרואיד.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments