top of page

התשובה עם דורון פישלר - מה הקטע עם האיכס של הפיקוס?

כשאתם הולכים בשדרות עירוניות בארץ, יש סיכוי טוב שאתם עוברים מתחת לעצי פיקוס, ודורכים על הלכלוך הדביק והדוחה שהעצים האלה יוצרים. מי הטמבל שמילא את הרחובות דווקא בעצים מגעילים כאלה, ומה הוא חשב לעצמו? יש תשובה לשאלה הזאת, אבל בדרך אליה צריך לעבור בשדרות רוטשילד בתל אביב, באגם באפריקה, בארנבים אוסטרליים, וגם בסיפורה הטראגי והמרגש של של יופריסטינה ורטיסילטה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/11/2018.

[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".

דורון: "התשובה" תגיע תיכף.

[חסות]

השקת "התשובה" בחסות Pandazzz.co.il. נדבר על זה אחר כך.

[מוזיקת פתיחה]

היי, אני דורון פישלר ואתם מאזינים ל"תשובה". "התשובה" הוא פודקאסט שבו גם לי וגם לכם יש תפקידים חשובים. אתם נותנים לי את השאלה, וזאת יכולה להיות שאלה בכל נושא, מדע, היסטוריה, כלכלת בית, גינון, פוקימונים, מה שתרצו, ואני, אשתדל לפחות, לתת את התשובה.

אז עכשיו, כדי להתחיל כל מה שאנחנו צריכים זאת שאלה. וזאת קצת בעיה, כי זאת התוכנית הראשונה ולא קיבלתי עדיין שום שאלות.

אההמ... מה אנחנו עושים? בוא נרים טלפון.

[צליל קו טלפון, חיוג מספרים]

רן: הלו?

דורון: שלום, רן?

רן: כן.

דורון: היי, זה דורון, יש לך שנייה לדבר?

רן: אהה... כן, יש לי, יש לי פה איזה… אני פה, אני פשוט בשדרות רוטשילד פה, הולך לאיזשהו מקום, מה קורה?

דורון: אוקיי, תקשיב, אנחנו מנסים להקליט פה את "התשובה" ואין לנו שאלה. יש לך איזה שאלה לשאול?

רן: מה זאת אומרת "איזו שאלה"? איזה מן שאלה אתה צריך?

דורון: איזו שאלה שאתה רוצה, משהו ששאלת את עצמך. מה חיפשת בגוגל ולא מצאת?

רן: אהה... לא יודע, אין לי פה הרבה שאלות. איייייכס.

דורון: מה קורה?

רן: פשוט דרכתי פה על איזה איכסה של פיקוס, גועל נפש.

דורון: טוב, anyway, אז בקשר לשאלה, יש לך…

רן: העצים האלה נוראיים, אתה יודע? תמיד יש מתחתם שלוליות של פירות מעוכים ומגעילים שנפלו מהעץ…

דורון: כן, אבל...

רן: נדבק לנעליים, וזה מגעיל, ואני כל פעם חושב, מי הטמבל…

דורון: בעניין השא…

רן: מכל העצים בעולם, שתל דווקא פה את העצים האלה שעושים כזה לכלוך! היו חסרים עצים אחרים בעולם, שהיה צריך דווקא לשתול את העצים האלה לשתול?

דורון: אז... זאת השאלה שלך? כאילו, מכל השאלות שיכולת לשאול, בכל תחום, על אסטרונומיה, על משמעות החיים, אתה רוצה לדעת על האיכס של הפיקוס?

רן: אהה... כן. האיכס של הפיקוס.

דורון: אוקיי!

[מוזיקת פתיחה]

בואו נדבר על פיקוסים.

אם אתם מטיילים בשדרה באיזשהי עיר בארץ, ויש מסביבכם עצים, יש סיכוי לא רע שאלה עצי פיקוס. ובאופן יותר ספציפי, סוג מסוים של פיקוס, שקוראים לו באופן לא מפתיע, פיקוס השדרות.

השם המדעי שלו, שבדרך כלל נשמע יותר מגניב, זה פיקוס מיקרוקרפה.

שדרות רוטשילד בתל אביב, זה אחד המקומות הכי ידועים שיש בהם הרבה מאוד פיקוסים גדולים ויפים, אבל הם ממש לא היחידים, יש כאלה בהרבה מקומות בארץ.

פיקוס השדרות הוא עץ גדול ויפה. זה לא כמו, נגיד, עצי דקל, שזה עץ מטופש לגמרי, זה עמוד עם טיפה ירוק מלמעלה שלא עושה צל בכלל. לא, פיקוס השדרות זה עץ שנראה כמו שעץ צריך להראות. הם גבוהים, הם יכולים להיות 15 מטר, יש להם גזע עבה עם ענפים רחבים והמון עלים ירוקים. וחוץ מזה, הם דוחים.

הם מגעילים, כי כמה פעמים בשנה העצים האלה מגדלים מן פירות אדמדמים שנראים כמו מין תאנים קטנות, והפירות האלה תמיד נושרים מהעץ, נופלים על הרצפה, מתפצלחים שם ויוצרים מתחת לכל העץ מן מרבד דביק ודוחה. וזה לא סתם דביק, זה גם מסוכן, כי עם טיפה מים, מממטרות או גשם או מה שלא יהיה, האיכסה הזה נהיה חלקלק ומאוד קל להחליק עליו עם האופניים או עם הקורקינט החשמלי ולשבור משהו. וזה קורה, זה קורה לעתים קרובות, תמיד, כל שנה יש כמה נפגעי עצים שמגיעים לבתי חולים בגלל שהם החליקו על האיכס של הפיקוס.

אנשים שונאים את העצים האלה. אני חושב שאם היו עושים סקר על הדבר שאנשים בארץ הכי שונאים, הפיקוס היה מגיע למקום השלישי, אחרי היטלר וכוסברה.

ואם אי פעם יצא לכם ללכת על הבְּץ-בְּץ הזה, אתם מבינים למה. שלא לדבר על האסון שיקרה אם אי פעם תעשו את הטעות של להחנות את המכונית שלכם מתחת לעץ כזה.

[רעש של פירות רטובים נמעכים]

הפיקוסים באמת לא גדלו בשדרות באופן טבעי, הם נשתלו שם. פיקוס השדרות זה אפילו לא צמח ילידי של הארץ. אין פיקוסים בתנ"ך. זה עץ שגדל בדרום מזרח אסיה, כלומר מישהו היה צריך לתכנן ולבחור ולהביא לארץ את העץ המסוים הזה, ואותו לשתול ברחובות שלנו.

אז כן, זאת שאלה טובה. למה שמישהו יבחר במודע בעץ כל כך מגעיל, ותכלס… אפילו מסוכן?

[מוזיקת רקע, סגנון מיושן]

העצים בשדרות רוטשילד בתל אביב ניטעו שם בשנת 1932. כלומר, אלה לא עצים צעירים. הם בני יותר מ-80 שנה, הם זקנים יותר מכמעט כל הבתים בעיר וכמעט כל התושבים בעיר. והם באמת לא נמצאו שם במקרה. מתכנני העיר הצעירה, בשנות ה-30, ייבאו את העצים האלה במיוחד כדי להיות עצי שדרות. אני לא יודע מה היה השם של מי שהחליט להביא לכאן את הפיקוסים, אבל אלה היו אנשים במחלקת גנים ונוף, או איך שקראו לה אז, של תל אביב, שבחרו את העצים האלה.

וזה נשמע כאילו הם עשו את הבחירה הנכונה. כי התפקיד של עץ עירוני הוא להיות יפה ולעשות צל, דבר שחסר בתל אביב, ואת זה הפיקוסים עושים נהדר. הם אחלה עצים, אמרנו כבר, חוץ מהקטע הזה של הפירות שנופלים ועושים איכס.

אבל הנה העניין. כשהביאו את העצים האלה לארץ, הם לא עשו את זה. כששתלו אותם, העצים האלה לא לכלכו. הם התנהגו מאוד בנימוס. במשך עשרות שנים הם לא לכלכו. להיפך, זה היה עץ מאוד נקי. היו לו מין פירות עגולים וקשים, כמו גולות קטנות, גולגלך קראו להם, שמדי פעם נפלו מהעץ, אבל הנזק הכי גדול שהייתם יכולים לקבל מהם, זה איזה בונק קטן על הראש. הם היו מצטברים על המדרכה, קל מאוד לטאטא אותם, מנקים, וזהו.

[מוזיקת רקע, סגנון שנות ה-80]

אבל אז, פתאום, בשנות ה-80, כל הפיקוסים השתגעו.

פתאום, במקום גולגלך קטנים ובלתי מזיקים, קיבלנו בלכס על הרצפה. אז מה קרה? איך העץ התמים והנחמד הזה הפך פתאום למפגע?

בשביל להבין את זה, אנחנו צריכים לדעת קצת על החיים של עצים.

בגן לימדו אותנו על מחזור החיים של עץ, שהוא מאוד פשוט. יש זרע, הזרע צומח והופך לעץ, ולעץ יש פירות ובהם יש זרעים, והם נופלים לאדמה ואז צומח עץ חדש. זה הכל.

בעצם, החיים הם לא כאלה פשוטים כמו שלימדו אותנו בגן. כמעט שום דבר לא פשוט כמו שלימדו אותנו בגן. חיי האהבה של עצים הם לא עד כדי כך פשוטים. אם הפירות הם הילדים של העץ, אז כדי להצמיח פירות, צריך… לעשות ילדים, על כל המשתמע מזה. אהמ… צריך זרע וביצית, וכל העסק הזה.

לגבי צמחים, זה אותו דבר. יש להם חלק זכרי וחלק נקבי, והם לא הולכים להתרבות עד שלא תהיה האבקה. כלומר, אבקנים צריכים להגיע לביציות איכשהו. ומכיוון שעצים לא יכולים לזוז, וזה לא שבלילה הם פתאום יוצאים ומתחילים לטפס אחד על השני, זה לא כזה פשוט.

תחשבו על ביצה. כולנו יודעים שאפרוחים בוקעים מביצים, וכולנו יודעים גם שאפשר לאכול ביצים לארוחת בוקר, ואנחנו לא מוצאים אפרוחים בתוך הביצים שאנחנו שוברים בשביל החביתה. ההבדל הוא בין ביצים מופרות לכאלה שלא. הביצים שאנחנו משתמשים בהם לחביתות, אלה ביצים לא מופרות. ביצה לא מופרית היא ביצה של תרנגולת שאף פעם לא פגשה תרנגול, ולכן הביצה אף פעם לא מתפתחת והופכת לאפרוח.

הפירות של הפיקוס, למשל. למעשה, זה לא לגמרי נכון לקרוא להם פירות. אלה לא פירות, אלא טכנית אלה פגות. כלומר, אוסף של פרחים זעירים וצפופים שמכונסים בתוך עצמם ומוגנים מבחוץ בקליפה. עכשיו, אם הפגה מואבקת, אז היא גדלה ומתפתחת והופכת לפרי שלם עסיסי, שיכול לעשות איכס אם הוא נופל על המדרכה. אם לא, היא לא. היא נשארת גרעין קטן קשה. גולגלך.

והפיקוס הוא סוג של עץ שאצלו החיים מסובכים במיוחד, כי אם אתם חושבים שלמצוא זוגיות זה קשה ומעצבן לפעמים, לפחות אתם לא תלויים בשביל זה בצרעות. הפיקוס תלוי לחלוטין בצרעה.

אגב, אם התמונה שיש לכם בראש כשאני אומר "צרעה" היא החרק הגדול והמפחיד הזה שמטריד אתכם בפיקניקים, עם הצהוב והפסים השחורים שעוקץ, אז לא, לא על זה אני מדבר. צרעת הפיקוס זה חרק שונה לחלוטין. היא הרבה הרבה הרבה יותר קטנה. היא באורך של 2 מ"מ לכל היותר. והצרעה הזאת, צרעת הפיקוס, היא היחידה שיכולה לאבק את הפיקוסים. בלי צרעת הפיקוס, אין פיקוס. ובלי פיקוס, אין צרעת הפיקוס. שני המינים האלה, העץ והצרעה, לגמרי תלויים אחד בשני.

ויותר מזה, יש כמה זנים שונים של פיקוס, וכמה זנים שונים של צרעת הפיקוס, וכל סוג של עץ עובד רק עם סוג אחד מסוים של צרעה.

אבל כדי להסביר איך כל העסק הזה עובד, אתם צריכים לשמוע את סיפור חייה הקצרים והטרגיים של יופריסטינה ורטיסילטה.

[מוזיקת אופרה דרמטית מתנגנת]

יופריסטינה באה לעולם מלא פרחים. היא הייתה יפהפייה, היה לה גוף חטוב וגמיש, מותניים צרות, רגליים ארוכות ודקות, שש מהם, שתי כנפיים שקופות, והיא התנשאה לגובה של בערך מילימטר.

היא באה לעולם בתוך החלל שבתוך פגה של פיקוס. עולם שלם, סגור ומוגן מהעולם החיצון, מלא בפרחים מיקרוסקופיים.

היא לא הייתה לבד. אחיה ואחיותיה בקעו איתה. הזכרים, שהיו זעירים, קטנים עוד יותר ממנה ובלי כנפיים, היו הראשונים להגיח מתוך הביצים שלהם. הם פיזרו את האבקנים והפרו את הנקבות עוד לפני שהן בקעו מהביצים שלהם, שזה דרך אגב קריפי בטירוף, אחר כך הם התחילו לכרסם את דרכם החוצה. הם כרסמו מנהרות זעירות מתוך פנים הפגה אל העולם שבחוץ, וברגע שראו את השמש… נפלו ומתו.

יופריסטינה זחלה דרך אחת המנהרות שחפרו אחיה, ויצאה מהבית שלה אל העולם הגדול שבחוץ. ובמשך כמה ימים מאושרים, יכלה לעוף שם חופשיה. אבל בעוד היא הסתובבה שם בין העלים והענפים, יופריסטינה ידעה שיש לה מטרה חשובה בחיים, והיא חיפשה את המטרה שלה - פגה אחרת.

היא מצאה פגה שהייתה אטומה מכל הצדדים, וקשיחה, חוץ מחריץ זעיר בתחתית שלה. הפתח היה כל כך קטן שאפילו חרקים אחרים לא יכלו להיכנס פנימה, וגם ליופריסטינה עצמה זה לא היה קל. אבל היא התעקשה. היא התפתלה ונדחקה ונדחפה. המעבר היה כל כך צר, שהכנפיים שלה נתלשו מגופה, והמחושים שלה נשברו ונפלו, ובכל זאת היא המשיכה להידחק עד שהיא הצליחה להיכנס פנימה.

כשהיא הגיעה אל תוך הפגה, יופריסטינה כבר הייתה שבורה, עייפה וכמעט מתה. ברגעיה האחרונים היא הטילה את הביצים שלה בתוך פרחי הפגה, ואז היא מתה, מוקפת בפרחים, כשבמותה היא הקימה גם דור חדש ליופריסטינות, וגם דור חדש לפיקוסים.

[מוזיקת אופרה מסתיימת בקרשנדו]

והמשמעות של הסיפור הטראגי הזה לגבינו, זה שגולגלך קטן וקשה ולא מזיק הפך לפרי לח ודביק שנופל ועושה איכס על הרצפה.

אותו הדבר נכון, דרך אגב, לא רק לגבי פיקוס השדרות, אלא לגבי כל העצים ממשפחת הפיקוסים, שכוללים, בין השאר, תאנים. תאנים הם לא פרי. תאנה היא פגה בעצם. וגם הן בטבע מתרבות באותה צורה, בעזרת צרעות. לא יופריסטינה ורטיסילטה, שזה השם המדעי של צרעת הפיקוס, אלא זן אחר של צרעות, שנקרא צרעת התאנה, אבל עובר בדיוק את אותו תהליך.

ואם אתם חושבים שזה אומר שכל פעם שאתם אוכלים תאנה, אתם אוכלים צרעה מתה, אז... לא. האמת שלא. משום שככה זה בטבע, אבל התאנים שאנחנו אוכלים הן בדרך כלל מבויתות. כלומר, הן לא מתרבות באופן הטבעי. יש דרכים לרמות קצת את הטבע, ולגדל צמחים שמתאימים לנו. זה נכון לגבי הרבה צמחים, למשל, סתם לצורך העניין, בננה. [האות המוזיקלי מהפודקאסט "המובן מאליו" מתחיל ומיד מסתיים]

אז עצי פיקוס חייבים יופריסטינות כדי לאבק אותם. ולכן… הייתה סיבה מצוינת לכך שהביאו דווקא את העצים האלה לארץ. בארץ אין יופריסטינות. ובלי הצרעות האלה, העצים לא מואבקים אף פעם ולכן הם נשארים נקיים ומנומסים.

אבל אז, בשנות ה-80, יופריסטינה הגיעה לארץ.

איך היא הגיעה? מאוד לא ברור. קשה לדעת מתי צרעה מגיעה לארץ, כי היא לא מחתימה דרכון, אבל… כנראה היא לקחה מטוס.

היום אנשים טסים ממקום למקום, ולפעמים הם לוקחים איתם דברים בלתי צפויים ובלתי מתוכננים. אז אף אחד לא יודע בדיוק איך הצרעה הזאת הגיעה לארץ, אבל ברור שמישהו הביא מהמזרח הרחוק איזשהם פירות, שבתוכן לקחו טרמפ כמה יופריסטינות. יכול להיות שמישהו היה בטיול בתאילנד ולקח איתו למטוס כמה תאנים, ובתוך אחת התאנים הייתה יופריסטינה אחת, וכשהיא הגיעה לארץ היא מיד התחילה לעשות את מה שיופריסטינות עושות, כלומר לצאת לחפש עצים. היא מצאה אותם, והצרעה הבודדה הזאת אחראית לכל האיכס של הפיקוס שיש לנו היום.

[מוזיקת רקע]

הצרעות האלה הן מה שנקרא מין פולש. כלומר מין של בעלי חיים או צמחים שלא חי באיזשהו מקום באופן טבעי, אבל הובא לשם על ידי בני אדם, בכוונה או בטעות, והתחיל להסתדר שם בעצמו קצת טוב מדי.

יש הרבה מינים פולשים אחרים שאתם אולי רואים כל יום. אתם מכירים את המיינות? ציפורים חומות, חמודות עם מקור כתום? הם לא היו כאן פעם. הם מין פולש.

אותו דבר לגבי התוכים הירוקים האלה, דררות, שבגוש דן אתם רואים אותם בכל מקום. לפני עשר שנים הם לא היו פה. אבל אז כמה מהם ברחו, כנראה, מהצפארי ברמת גן, התחילו להתרבות, וזהו, עכשיו הם בכל מקום.

ומינים פולשים הם בעייתיים, משום שהם משפיעים על כל הסביבה שלהם. לפעמים זה מתבטא באיכס על המדרכה, לפעמים זה יותר גרוע. יש הרבה דוגמאות כאלה, למין שהגיע למקום הלא נכון והשפיע על מערכת אקולוגית שלמה.

למשל, אגם ויקטוריה באפריקה. אגם גדול, שהיו בו המון סוגים של דגים, עד שבני אדם החליטו להביא לשם סוג של דג טורף גדול שאפשר יהיה לדוג ולמכור. הדגים האלה פשוט היו חזקים מדי, והם חיסלו כמעט את כל אוכלוסיית הדגים האחרים. ככה שעכשיו ה… תעשיית הדייג שם מורכבת רק מהדג הטורף הגדול והמגעיל הזה. שזה הדג שהם מנסים למכור לנו אותו בשם נסיכת הנילוס.

וכמובן, ישנו המקרה של אירופאים שהגיעו בפעם הראשונה לאמריקה, אחרי קולומבוס, והם הביאו איתם סוג אחר של חיות. נגיפים. חיידקים. מחלות שהאירופאים היו עמידים אליהן, מכיוון שהן היו מאוד נפוצות באירופה, אבל תושבי אמריקה לא היו עמידים, וכתוצאה מזה התחילו מגפות אדירות שם, ומיליונים מביניהם מתו. וזה, תסכימו איתי, עוד יותר גרוע אפילו מאיכס על המדרכה.

הנזק הסביבתי ממין פולש יכול להיות ענק. לכן הנזק הכי גדול שאתם יכולים לגרום לסביבה, יכול להיות שזה לא זריקת קש פלסטיק לפח, אלא פשוט העברה של עגבנייה שיש בה איזה חרק לא רצוי, ממקום אחד למקום אחר. לכן לעיתים קרובות במעברי גבול בעולם ישאלו אתכם אם לקחתם איתכם פירות או ירקות. במקום "יש נשק?" שואלים אתכם "יש מלפפונים?"

וזה אולי נשמע מגוחך, אבל יש לזה סיבה. כי המלפפון הלא נכון יכול לגרום ליותר נזק לטווח ארוך מאקדח.

גם בארץ, על פי חוק אסור להכניס לארץ שום בעל חיים, או צמחים, או אפילו דגים, בלי אישור. קיים אגף הסגר צמחים של משרד החקלאות, שזה התפקיד שלו. לפקח על סחורות שנכנסות לארץ, ולוודא שלא נכנסים הצמחים הלא נכונים.

ועדיין, לא כל מי שנכנס לארץ עושה את זה עם כל האישורים, ולא מחטטים לכל אחד בתיק כדי למצוא אם הוא הביא איזה פיג'ויה מבגדד, ולכן מינים פולשים יכולים להגיע לארץ, ועובדה, זה יכול לגרום לנזק.

אז מה אפשר לעשות בקשר לאיכס של הפיקוס?

בעיקרון אפשר היה פשוט לעקור את העצים האלה ולשתול במקומם אחרים, אבל אנחנו לא באמת רוצים לעשות את זה. כמו שאמרתי, העצים האלה הם גדולים, יפים ומאוד מבוגרים. זה לוקח עשרות שנים לעץ להגיע לגובה כזה. אם אנחנו נשתול שם עץ חדש, בעוד עשרים שנה יהיה לנו צל.

חוץ מזה, גם אילו רצינו, מאוד מאוד קשה לעקור פיקוס. זה לא עץ שקל פשוט להוציא מהמקום. עם הפיקוסים… יש להם שורשים עצומים. יש להם שורשים שיש להם שורשים.

למעשה, אם תשאלו אינסטלטורים, הבעיה הכי גדולה של הפיקוסים זה לא האיכס שהם עושים, אלא העובדה שהשורשים שלהם מתפרשים לאורך עשרות מטרים, ונכנסים לתוך צינורות, ושוברים צינורות, ועושים שם אסונות מבחינת ביוב.

אז להזיז את הפיקוסים מהמקום זה לא כל כך פתרון.

ברוב העיריות בארץ גוזמים את הפיקוסים. כלומר מורידים מהם הרבה מהענפים, מה שמפחית את האיכס, אבל גם הופך את העץ לרזה יותר ופחות יפה.

ישנן גם שיטות יותר מתוחכמות. ישנם אגרונומים שמפתחים כל מיני חומרים שמזריקים לעץ כדי להשפיע על ההורמונים שלו, חומר שמטפס דרך העץ, מגיע לפגות, ולא מאפשר לצרעות להתרבות והורג אותם. זה עובד, אבל זה לא עובד ב-100%.

עודד יפה, רופא עצים ממעבדות "שלפ" ברחובות, בין השאר עושה את הטיפולים האלה בפיקוסים, והוא סיפר לי שהוא אכן מטפל בהרבה מהפיקוסים בארץ, ויכול להפחית את הלכלוך שהם עושים ב-60-70% לפחות. כלומר, הלכלוך שאתם רואים על המדרכה זה רק חלק קטן מהלכלוך הפוטנציאלי שהעץ הזה יכול לעשות.

אבל זה לא פתרון של 100%, כי אין פתרון של 100%. מהרגע שיופריסטינה הגיעה לארץ, ועד שימצא איזה פתרון גנטי גאוני שלא קיים עדיין, פשוט נגזר עלינו ללכת מדי פעם על מדרכות עם איכס.

אז… מה הייתה השאלה?

[מוזיקת רקע]

מי הטמבל שהביא לארץ פיקוסים? מי שהביא את הפיקוסים לארץ לא היה טמבל. פיקוסים היו בסדר גמור כשהם הגיעו לארץ, הם עושים לכלוך בגלל צרעת הפיקוס, שעשתה עלייה הרבה יותר מאוחר, ואין לנו הרבה מה לעשות נגד זה. זה בגלל מחזור החיים המאוד מוזר של הצרעות והפיקוסים. או בקיצור, למה יש איכס על המדרכה? זה בגלל שהטבע הוא מופלא. ודוחה.

זאת הייתה התשובה. אבל זה לא הסוף.

כי כשאני מנסה לחקור משהו, הרבה פעמים אני מוצא כל מיני סיפורים מעניינים שלא ממש קשורים לעניין. למשל, בקטע של מינים פולשים, אז יש סיפור אחר שלא קשור לפיקוסים, אבל זה סיפור על מין פולש אכזרי ומסוכן במיוחד, שהמית אסון אקולוגי עצום על יבשת שלמה, והיה מאוד מאוד חמוד כשהוא עשה את זה.

ואני אספר לכם את זה… מיד אחרי ההפסקה. תיכף חוזרים.

[חסות]

היי, זה שוב אני.

אחד המקרים הכי גרועים של מין פולש שגרם נזק, קרה באוסטרליה.

אוסטרליה היא, כידוע, מקום קצת מוזר, מכיוון שהיא יבשת מבודדת מכל שאר העולם, על היבשת הזאת האבולוציה עשתה כל מיני ניסויים מעניינים שהיא לא עשתה בשום מקום אחר. אז יש שם הרבה חיות וצמחים שאין באף מקום אחר בעולם, דברים עם כיסים וכאלה.

בדיוק מהסיבה הזאת אוסטרליה מאוד רגישה לפלישות ביולוגיות, ופלישה כזאת באמת קרתה. פולש אכזרי ומסוכן שאיים למוטט לחלוטין את המערכת האקולוגית של אוסטרליה - ארנבים.

[מוזיקת רקע]

ב-1859 בעל חווה, תומאס אוסטין, התגעגע הביתה. כשהוא גר באנגליה הוא עסק בספורט, ציד ארנבים. זה היה הספורט שלו, הוא והחבר'ה שלו יוצאים עם כמה רובים ויורים בארנבים. למה? כדי לאכול אותם? לא! אלא פשוט כדי לירות בהם, כי להרוג חיות זה כיף. מתברר. הרבה הרבה אנשים עשו את זה, הרבה אנשים עדיין עושים את זה, אבל לא על זה הסיפור.

בכל אופן, אחרי שהוא עבר לאוסטרליה, הוא לא היה יכול לעסוק בספורט החביב עליו, כי באוסטרליה לא היו ארנבים. היו שם הרבה חיות מוזרות אחרות, אבל ארנבים אין שם, ולירות בקנגרו זה כנראה פשוט לא אותו דבר. אז הוא ביקש מדוד שלו באנגליה לשלוח לו כמה ארנבים. והדוד שלח. הוא קיבל 24 ארנבים ושיחרר אותם בשטחים של החווה שלו, כדי שיהיה לו במה לירות.

הארנבים, באופן לא מפתיע, לא נשארו בסביבה כדי שירו בהם, אלא יצאו והסתובבו והתחילו להתרבות. והם התרבו, מה שנקרא, כמו ארנבים. וארנבים מתרבים מהר.

אגב, תומאס לא היה הראשון שהביא ארנבים לאוסטרליה, היו כבר מקרים של אנשים שהביאו לשם ארנבים, ובאמת לפעמים הם התרבו מאוד, אבל הארנבים האלה היו כנראה מותאמים במיוחד, מבחינת מזג האוויר, וברגע שהם יצאו מהשטח של תומאס, הם התחילו להתרבות כמו משוגעים.

[גרסה אינסטרומנטלית קצבית של השיר White Rabbit של Jefferson Airplane מתנגנת ברקע]

היה להם טוב שם, כי לא היו להם אויבים טבעיים, וגם אם אנשים מדי פעם ירו בהם, זה היה מעט מאוד יחסית לקצב ההתרבות שלהם.

תוך עשר שנים, מספר הארנבים באוסטרליה עמד על מיליונים. וב-1920, כלומר 60 שנה אחרי ששוחררו 24 הארנבים האלה, ההערכה על מספר הארנבים באוסטרליה עמדה על עשרה מיליארד!

הבעיה היא שארנבים אוכלים הרבה צמחייה, וזה בא על חשבון מינים מקומיים אחרים, שלא התרבו מהר כמו הארנבים. הרבה מינים של צמחים נכחדו לגמרי, כי אף צמח חדש לא הצליח לצמוח בלי שבא איזה ארנב וכרסם אותו, וזה פגע בחיות שניזונות מהצמחים האלה.

לארנבים הייתה השפעה הרסנית על כל המערכת האקולוגית של אוסטרליה. עשרות מינים נכחדו בגלל תומאס הזה, שבסך הכל רצה לירות במישהו.

ב-1907 נשארו רק כמה אזורים במערב אוסטרליה שאליהם עדיין לא הגיעו ארנבים בכמויות גדולות, וכדי לשמור עליהם מהארנבים, הממשלה החליטה לעשות את הדבר היחיד שהיא יכלה - לבנות גדר.

גדר נגד ארנבים לא נשמעת כמו פרויקט מאוד מרשים, אם אתם רוצים לשמור אותם מחוץ לחצר שלכם, אבל כאן אנחנו דברים על יבשת.

הם בנו גדר מדרום לצפון, לרוחב כל יבשת אוסטרליה! הגדר העיקרית היא באורך של 1,833 ק"מ, הגדר הכי ארוכה בעולם, וכולל כל מיני גדרות משנה וליתר ביטחון, זה היה 3,200 ק"מ של גדרות!

ונחשו מה? זה לא עבד.

הארנבים מצאו דרך להיכנס בכל זאת. כי כמו שאומר הפתגם, ארנב שטיפש אחד זורק לבור, גם מיליון צרעות לא יצליחו להוציא, או משהו בסגנון הזה…

[מוזיקת סיום]

זאת הייתה התשובה.

אם אתם רוצים לשאול שאלות נוספות, אתם יכולים לשלוח אותם למייל theanswer@podil.net.

כל הפרקים של התשובה נמצאים באתר הבית שלנו, ranlevy.com/theanswer ובאפליקציה של רשת "עושים היסטוריה" באנדרואיד, ובכל אפליקציית פודקאסטים אחרת.

לעדכונים על פרקים חדשים של "התשובה", ולעדכונים על הרצאות שאני עושה ברחבי הארץ על כל מיני נושאים, ועדכונים אחרים באופן כללי, אתם יכולים למצוא את זה בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".

תודה לדור קומט, מפיק ועורך התוכנית. אביב שם טוב, ייעוץ ותמיכה מורלית. רן לוי, העורך הראשי. דני טימור המנהל העסקי, שרה סילבצקי מנהלת הקהילות שלנו, ועינב לנדאו מנהלת המכירות.

אני דורון פישלר, ביי ביי.

פספוסים:

אם יש לכם עוד שאלות חשובות כמו השאלה הזאת, אתם יכולים לשאול אותן ב-www נקודה חרטאכלשהו נקודה קום.

אהממ… ערך את הסאונד, איך קוראים לך עוד פעם?

דור: דור קומט.

דורון: דור קומט?

דור: כן.

דורון: קוראים לך קומט? כמו, כמו… קומט? איזה מגניב!

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

12 views0 comments

Comments


bottom of page