סביר מאוד שכבר שמעתם תשובות רבות ושונות לשאלה הזאת, אבל הפעם - אחת ולתמיד - התשובה: מה השעה? ואיך זה שזה משתנה כל הזמן? ומה הקטע עם שעון הקיץ, והאם בכלל צריך אותו?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/08/2019.
[חסות]
[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
היי, אני דורון פישלר, אתם מאזינים ל"תשובה".
קיבלתי את השאלה הזאת מברק, ששאל "למה, והאם, יש צורך בשעון חורף או שעון קיץ? מתי הונהג שינוי השעון והאם באמת יבטלו אותו בקרוב?" ומן הסתם הוא לא היחיד ששאל [צוחק] כי הרבה אנשים שואלים כל שנה למה אנחנו צריכים שעון קיץ, ובשביל מה זה טוב.
שעון קיץ זה אחד החלקים הכי מוזרים של העולם שאנשים עדיין חושבים שהוא נורמלי, רק בגלל שאנחנו רגילים אליו. פעם בחצי שנה, כולנו זזים בזמן.
[המוזיקה מורצת לאחור]
אנחנו עוברים שעה אחת אחורה. [תקתוק שעון הולך ומאיץ] כלומר, יש לילה שבו השעה היא שתיים בלילה. ואז… השעה היא שתיים ורבע. ואז שתיים וחצי. ואז שתיים ושלושת רבעי. ואז השעה היא… שוב שתיים בלילה.
מה שמעלה שאלות, כי מסע בזמן זה עניין מסובך. אם אני נכנס לחניון שעולה נגיד עשרים שקל לשעה, ואני נכנס בשעה שתיים וחצי בלילה אבל יוצא בשעה שתיים, זה אומר שהם חייבים לי כסף?
מאוד מסובך העניין הזה של מסע בזמן, אבל כולנו… מתנהגים כאילו זה נורמלי. כאילו הכל בסדר. וחצי שנה אחר כך, אותו הדבר קורה, אבל הפוך. מקפיצים את כל העולם שעה אחת קדימה. וכולם מתלוננים על זה שהלכה להם שעת שינה בלילה ועייפים, אבל פחות מזה אומרים למה עשינו את זה עכשיו? בשביל מה זה היה טוב, הזזת השעון הזאת? למי זה באמת מועיל?
והייתם מצפים שלזה תהיה תשובה טובה. אם כל המדינה מתגייסת כדי לעשות משהו כל כך מוזר וכל כך קיצוני, כמו להחליף שעה, צריכה להיות לזה סיבה ממש טובה וברורה ושכולם מבינים, והיא לא, והיא לא. זה ממש ממש לא.
אבל אפילו אם היינו מבינים בדיוק בשביל מה זה טוב… אנחנו יכולים לעשות את זה בכלל? אנחנו יכולים פשוט להזיז את השעון כמו שבא לנו? אז מה, מותר לי להחליט שעכשיו השעה שבע בערב וללכת הביתה?
דורון: טוב, יאללה.
דובר א': מה? לא…
דורון: אני זז, יאללה.
דובר א': מה, לאן…
דורון: זהו, תסתדר? ביי.
דובר א': בוא'נה… פישלר, אתה הולך, אין יותר "חגית".
אני יכול ללכת למסעדה ולהזמין עסקית. אז המלצר יגיד לי:
מלצר: סליחה אדוני, אנחנו מגישים עסקיות רק עד השעה חמש.
דורון: אז אני מנופף את היד כמו בתרגיל ג'דיי ואגיד לו: אבל אם תבחן את עצמך תגלה שלמעשה השעה עכשיו ארבע.
מלצר: השעה עכשיו היא ארבע…? [מדבר כמהופנט]
דורון: אתה רוצה להביא לי ארוחת המבורגר כפול עם קולה.
מלצר: אני רוצה להביא לך ארוחת המבורגר כפול עם קולה. (הד: קולה, קולה, קולה, קולה).
דורון: תודה.
[המולת רחוב]
מלצר: רגע, אנחנו לא חנות גלידה?
וכל זה מעלה את השאלה היותר בסיסית, ושאלה הרבה יותר נפוצה - מה השעה? ומי החליט מה השעה?
[מוזיקת רקע]
קודם כל, היום יכולתי להגיד לכם מה השעה הנכונה. כי היום יש שעה שהיא השעה הנכונה. הזמן האוניברסלי המתואם, Coordinated Universal Time, זה השעון הרשמי של העולם. וצריך שיהיה שעון כזה, כי כל ה-GPS-ים והמחשבים בכל העולם צריכים להיות מתואמים לפיו. אז השעונים הרשמיים בכל המדינות מכוונים לפי הזמן האוניברסלי המתואם, עם ההתאמות של פלוס מינוס השעות, לפי איפה אתם נמצאים על כדור הארץ. זה אומר שלכל מדינה, גם למדינת ישראל, יש שעון רשמי שאומר באופן רשמי מה השעה הנכונה. ואם השעון שלי מראה דקה אחת אחרי השעה הזאת, אז הכל בסדר, לא קרה אסון, אבל השעון שלי מאחר בדקה.
וסביר להניח שכל שעון שאתם רואים לא מדייק על האלפית שנייה כמו השעון הרשמי, כל השעונים אולי טועים בקצת, אבל זה מספיק קרוב. אנחנו יודעים מה השעה.
ועכשיו מגיע הקטע שבו אני אומר, כרגיל, אבל פעם זה לא היה ככה.
[מוזיקת רקע]
לפני הרבה זמן, לפני שהמציאו את השעונים המכניים, אנשים לא ידעו מה השעה. הם ידעו מה מצב השמש. כלומר, אנשים קמו לעבודה כשהשמש זרחה, וחזרו הביתה כשהשמש שקעה.
הצהריים היה כשהצל הוא קצר, אבל משהו הרבה יותר מדויק מזה, לא היה.
היו שעוני שמש, אבל אף אחד לא סוחב עליו שעון שמש על היד, אז קצת קשה לדעת בדיוק מה השעה. הדברים היו בערך.
אצל הרומאים, ביממה היו 24 שעות, בדיוק כמו אצלנו. היו 12 שעות ביום, ו-12 שעות בלילה. כלומר, הזמן מהזריחה ועד השקיעה, חולק ל-12 שעות. אלא מה, היום הוא לא תמיד אותו דבר. בקיץ היום ארוך, בחורף היום קצר, ובכל מקרה הוא חולק ל-12 שעות, וזה אומר שבקיץ גם השעות היו יותר ארוכות מאשר בחורף. בשיא החורף, כשהימים הכי קצרים, האורך של שעה היה 45 דקות. בקיץ זה היה 75 דקות. [צוחק]
כל זה לא שינה המון, כי כשאין לאף אחד שעון, אי אפשר לקבוע לפגוש מישהו בתשע בבוקר. אפשר לקבוע להיפגש קצת אחרי הזריחה, או קצת לפני השקיעה.
דורון: אז הוא מכר לי את הדירה שלו בפומפיי, נוף להר, אחלה נדל"ן, אני אומר לך. תגיד, מה השעה?
דובר א': רבע לשמש.
דורון: וואי, מאוחר, אני חייב לדהור מפה. [צהלות סוסים]
ואז, המציאו את השעון. השעון המכני. ובשעונים מכניים האורך של שעה הוא תמיד אורך של שעה. הוא תמיד 60 דקות, גם בחורף וגם בקיץ. עדיין יש 24 שעות ביום, אבל השעות האלה הן תמיד באותו אורך.
וברגע שקיים שעון, לוח הזמנים הפך להיות אחר. כי אתם כבר לא אמורים להגיע לעבודה עם זריחת השמש. אתם אמורים להגיע לעבודה, נגיד, בשבע בבוקר. ויכול להיות שבקיץ, בשבע בבוקר השמש כבר למעלה בשמיים, ובחורף, בשבע בבוקר עוד לילה. זה לא משנה. לא משנה מה השמש אומרת, משנה מה השעון אומר.
[צרצור צרצרים]
דובר א': פישנהיים, מה, מה השעה?
דורון: [ישנוני] לא יודע, חושך.
אבל זה לא היה מדויק. כי שעונים יכולים להיות די מדויקים, אבל לא לגמרי. אז שעון אחד יכול קצת לאחר, לא משהו נורא, רק בכמה דקות, ושעון אחר יפגר קצת, שוב, כמה דקות, לא סופר קריטי, ושעון אחר גם הוא יאחר יחסית לשעון הקודם, אבל יפגר יחסית לשעון אחר… בקיצור, כל שעון, וזה טבעי, מראה שעה קצת שונה. אפשר להניח שאף אחד מהם לא מראה בדיוק את השעה הנכונה, אבל… מה זה השעה הנכונה?
[מוזיקת רקע]
אם לי יש שעון שמראה תשע ועשרים, ולחברה שלי יש שעון שמראה תשע ושמונה עשרה דקות, ובבית שלה יש שעון שמראה ממש באותו זמן, תשע וחמש עשרה, ובבנק יש שעון שמראה את השעה תשע שלושים וחמש, מה השעה? מי צודק?
התשובה היא… אף אחד. פשוט אין שעה אחת נכונה וצודקת. לא היה שעון רשמי ונכון של המדינה, ואפילו אילו היה כזה, מה זה משנה?
כלומר, אם אי שם בגריניץ' או בוושינגטון או בירושלים, מתקתק לו איזה שעון שהממשלה אומרת שהוא-הוא השעה הרשמית והאמיתית, למי אכפת? אני לא שם, אני לא יודע מה השעון הזה אומר, ואני גם לא יכול להתקשר לשם כדי לשאול מה הוא אומר, כי עדיין לא המציאו את הטלפון.
אז בעצם אין שעה אחת נכונה. השעה היא מה שאנשים אומרים שהיא. ואנשים אומרים כל מיני דברים.
כלומר, למרות שלכולם יש שעון, הכל עדיין בערך. אני יכול לקבוע פגישה בתשע וחצי, בערך, אבל ברור לי שכל אדם אחר יגיע קצת לפני, או קצת אחרי, כי אף אחד לא מתואם.
דובר א': מה השעה? עכשיו…
[מספר אנשים מדברים במקביל]: אחד שלושים וחמש, אחד עשרה ושבע עשרה דקות, אחד ארבעים ושתיים…
וכל זה, כשאנחנו עדיין מדברים על אנשים שחיים ביחד, באותו מקום, פחות או יותר, באותה עיר. כי באותה עיר אנשים מן הסתם מדברים אחד עם השני, מתאמים דברים אחד עם השני, ובטח גם מכוונים את השעונים שלהם אחד לפי השני.
אבל ברגע שאני עולה על חמור ודוהר לי לעיר אחרת, אני בהחלט עשוי לגלות ששם השעה שונה לחלוטין. ואפילו לא בהפרש של דקה לפה, דקה לשם, אלא בהפרש גדול. כלומר, אם השעה אחת בערך בחיפה, יכול להיות שהשעה בירושלים היא בערך שלוש. ואם אני נוסע מירושלים לחיפה וכשאני מגיע לשם, אני מגלה שהשעונים של כולם מכוונים שעתיים קדימה משלי. מה יש לי לעשות?
אני יכול להסתובב ולצעוק על כולם, [צועק במגפון] "כולכם טועים! השעונים של כולכם לא נכונים! השעה עכשיו היא שתיים! לא אחד! כולם טועים! רק אני צודק!" זה יהיה כמו לנסוע בכביש במסלול הנגדי ולטעון שכולם נוסעים בכיוון הלא נכון חוץ ממך. זה לא יוביל אותך לשום מקום חוץ מלבית חולים או לבית משוגעים.
השעה היא מה שכולם מסביב חושבים שהשעה. בערך.
אז אם היום יש אזורי זמן כשטסים בין מדינות, כשאתם טסים למדינה אחרת אתם צריכים לכוון את השעון מחדש, אז היו אזורי זמן נפרדים בכל עיר, בכל כפר, בכל מקום. לכל אזור הייתה את השעה שלו, ואף אחת מהן לא הייתה יותר נכונה מאחרות.
אז מי החליט בסוף מה השעה האחת והנכונה?
זאת לא הייתה הממשלה, זאת הייתה הרכבת.
[מוזיקת רקע]
במאה ה-19 התחיל העניין הזה של לרשת מדינות שלמות בפסי רכבת. רכבות חצו מרחבים אדירים במהירות על פסים ולא יסע מי לא ישב, והרכבת מתקרבת, הרכבת מגיעה, וצ'יק צ'יק צ'ק הקטר נשף, וכל העסק הזה.
עכשיו, רכבות מדייקות. כלומר, אתם יודעים, אמורות לדייק. כן, אני יודע שבפועל רכבת ישראל וכל זה ודיוק זה לא תמיד הצד החזק שלהם, אבל באופן עקרוני, רכבות צריכות לנסוע בזמן.
אם אתם מאחרים לפגישה, אף אחד לא ימות מזה. אם אתם מגיעים באיחור לכיתה, שוב, חבל, אבל יהיה בסדר, אבל רכבות צריכות להיות מתואמות אחת עם השנייה. כי אם יש מסילה אחת של רכבת, שעליה נוסעות רכבות לשני הכיוונים, מאוד רצוי שהן לא ייפגשו באמצע. זה לא יהיה סתם מביך, זה יהיה בעייתי.
לכן כדי שרשת הרכבות תעבוד, הרכבות צריכות להיות מתוזמנות אחת עם השנייה, וכמה שרשת הרכבות יותר מורכבת ויותר גדולה, זה יותר חשוב.
אז אם רכבת עוברת בעשרים תחנות בעשרים ערים שונות, לשאול בכל מקום מה השעה, ולקבל בכל מקום תשובה אחרת, שלא קשורה לכל התשובות האחרות, זה לא יעבוד. הזמן של הרכבת צריך להיות אחיד.
לכן חברות הרכבות החליטו שלהן לא אכפת מה השעה בכל עיר שהן עוברות בה, לרכבת יש שעון אחיד ומתואם. ולכן בתחנת הרכבת תמיד תלוי שעון גדול.
ואתם יכולים להגיע לפגישה בבנק בשמונה, בערך, ולבית ספר בתשע, בערך, ולעבודה בעשר, בערך. אבל אם אתם רוצים לנסוע ברכבת של 9:42, אתם צריכים להיות שם בשעה 9:42.
לפי איזה שעון? לא השעון של הבנק, ולא השעון של העירייה, ולא השעון של אחותך. השעון של הרכבת. ולכן כדי להגיע בזמן, אולי כדאי שתכוונו את השעון שלכם לפי השעון של הרכבת.
וככה, לאט לאט, זמן הרכבת התפשט מתחנות הרכבת והלאה. השעה של הרכבת הפכה לשעה האמיתית.
עדיין, שעונים היו לא לגמרי מדויקים, כן? אבל הם היו לפני או אחרי השעה הנכונה. ואם השעון של העירייה מראה 15:52, בזמן שהשעון של הרכבת מראה 15:50, אז השעון של העירייה מפגר. סליחה, זה היה לא מנומס. השעון של העירייה מאותגר תזמונית בשתי דקות.
כמו כל התהליכים, גם זה קרה לאט, אבל בסופו של דבר, זמן הרכבת הפך גם לזמן הרשמי של המדינה.
בבריטניה, רק ב-1855 עברה ההחלטה שקבעה באופן רשמי מה השעה. בארצות הברית רק ב-1918 התקבל החוק הרשמי של המדינה שהכריז מה השעה בכל המדינה.
[רעש רכבות]
דובר א': היי, מה השעה?
דורון: [על רכבת נוסעת, קול הולך ונחלש] שתיים ורררררררררבע.
[מוזיקת רקע]
אז היום יש שעון רשמי, אבל עדיין כל מדינה מחליטה מה בדיוק השעה אצלה. כל המדינות בעולם מסכימות שהשמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב, כן? אין ויכוח על זה. אבל מכיוון שהשמש זורחת בזמנים שונים במקומות שונים בעולם, אז כל אחת מהן מתאמת את השעון שלה ככה שהשעה תתאים למתי שהשמש זורחת.
אז כשבישראל השעה היא שמונה, השעה בגרמניה היא שבע, והשעה בבריטניה היא שש. זה הגיוני. כמה שמתקדמים מערבה, השעה מוקדמת יותר. הגיוני ומסודר.
חוץ מכשזה לא הגיוני ומסודר.
למשל, בריטניה וספרד נמצאות שתיהם על אותו קו אורך. אם מציירים קו על כדור הארץ מצפון לדרום, שתיהם עליו. בריטניה קצת יותר צפונה. מה שזה אומר זה שלפחות בזמנים מסוימים בשנה, השמש זורחת בשני המקומות האלה באותו זמן.
ביום השוויון, כלומר 21 במרץ, השמש זורחת בלונדון ובוולנסיה כמעט בדיוק באותה הדקה. אבל באותו זמן, בלונדון השעה היא 6:05, ובוולנסיה השעה היא 7:05. השמש פשוט זורחת בספרד מאוחר יותר. למה? כי הספרדים אוהבים לישון עד מאוחר אולי. לא יודע, ככה קבעו. אפשר היה לקבוע אחרת.
כולם מסכימים שהשמש זורחת בבוקר, אבל מתי בדיוק בבוקר זה עניין של העדפה. יש מקומות שבהם השינוי הוא הרבה יותר גדול. למשל, אם אתם מסמנים מסלול של משהו כמו 200 ק"מ שמתחיל בהודו, עובר מעל קטמנדו בנפאל, ונגמר בטיבט. המרחק ביניהם הוא, בקנה מידה של כדור הארץ, קטן מאוד. כך שבכל המקומות האלה, השמש זורחת בדיוק באותו הזמן. אבל היא לא זורחת בדיוק באותה השעה.
ב-8 בספטמבר בטיבט, השמש זורחת בדיוק בשעה שמונה בבוקר. ובדיוק באותו רגע היא זורחת גם בהודו, רק ששם השעה היא חמש וחצי בבוקר. ובינתיים בנפאל, גם שם היא זורחת, והשעה היא חמש ושלושת רבעי. למה שלושת רבעי? כי ככה הנפאלים החליטו. הם אוהבים להיות מיוחדים. זאת גם המדינה היחידה שהדגל שלה הוא לא מלבן, אלא שני משולשים. ככה הם החליטו, וזה מותר להם. הם יכולים להחליט, כי השעה היא מה שאנחנו מחליטים שהשעה.
ואם אנחנו יכולים להחליט מה השעה, אנחנו יכולים גם לשנות את דעתנו. מה שמביא אותנו לשעון קיץ.
השעות היום הן לא רומיות. אז השעות לא מתארכות ומתכווצות, אבל הימים כן. בחורף הימים קצרים. בקיץ הם מתארכים, והם מתארכים לשני הכיוונים. זאת אומרת, השמש זורחת מוקדם יותר, ושוקעת מאוחר יותר. וזה שהיא שוקעת מאוחר יותר, זה יופי. כי ככה יש לנו יותר שעות אור לטייל, לשחק, להיות עם המשפחה, לעשות מה שבא לנו. אבל עם זה שהיא זורחת מוקדם יותר, רובנו לא עושים עם זה שום דבר.
לרוב האנשים יש שעה מסוימת קבועה שהם קמים בה. נגיד אתם צריכים להיות בעבודה בתשע, או בבית ספר בשמונה, אז אתם מכוונים שעון מעורר לשבע בבוקר. ואתם קמים כל יום בשבע בבוקר. כלומר, מה זה "קמים"? כאילו, השעון מצלצל בשבע בבוקר, ואז אתם לוחצים על הסנוז ומתהפכים על הצד השני, ואחרי חמש דקות הוא מצלצל שוב, אז אתם מקללים אותו ולוחצים עליו עוד פעם, ואחרי עוד חמש דקות הוא מצפצף עוד פעם, אז אתם לוקחים את השעון וזורקים אותו על הקיר, ואז הוא מתפרק, ואז החתול נבהל ובורח בדרך הכי קצרה אל הדלת שבמקרה עוברת על הראש שלכם, ועכשיו יש לכם שריטה בצוואר, אבל אתם ממילא כבר ערים וצריך לטאטא את השאריות של השעון מהרצפה.
בעיקרון אבל, יש לכם שעה שאתם קמים בה כל בוקר. גם בחורף וגם בקיץ. יכול להיות שבחורף אתם קמים ועדיין יש חושך בחוץ. בקיץ אתם קמים, ולא רק שיש כבר אור בחוץ, השמש כבר גבוהה וכבר חום אימים עוד לפני שיצאתם מהבית. אבל זה לא משנה. מה שמשנה זה השעה.
עכשיו, במקרה הזה, כשאתם קמתם כבר היה אור שעתיים. ועדיין, רוב האנשים לא יוצאים לטייל או לבקר חברים או לשחק כדורגל בשעה חמש בבוקר. הם כן עושים את זה בשעה חמש אחרי הצהריים, ולכן הם היו מעדיפים שיהיה אז יותר אור.
כמובן, יש יוצאי דופן, כן, יש את אלה שכן יוצאים לעשות את הסיבוב באופניים, אני יודע, דני, בחמש בבוקר, אבל מה לעשות? זה לא הרוב.
אז יוצא שבקיץ רובנו מבזבזים חלק גדול משעות האור על שינה.
אז היו כמה אנשים שהיה להם את הרעיון, מה אם בקיץ נזיז את השעון קדימה, וככה אנחנו נקום באותה שעה, אנחנו נמשיך לקום עם הזריחה, אבל אחרי הצהריים יהיו לנו יותר שעות של אור.
[מוזיקת רקע]
היו כמה אנשים שונים שהגו את הרעיון הזה במשך הזמן. היה אחד שקראו לו ג'ורג' הדסון, בניו זילנד, ב-1895, שחשב על הרעיון הזה. הוא הציע להזיז את השעון בקיץ בשעתיים קדימה, כל זה כדי שיהיה לו יותר זמן להתעסק בתחביב שלו, שהיה איסוף חרקים.
עשר שנים אחר כך, בבריטניה, היה אחד אחר, שכנראה לא שמע על ג'ורג' הדסון אף פעם, ועדיין חשב על רעיון מאוד מאוד דומה. קראו לו וויליאם ווילט, והוא לא אסף חרקים, הוא אהב לשחק גולף. הוא שנא להפסיק לשחק גולף כי נהיה חושך. אז הוא העלה את הרעיון, והתעקש עליו, והיו אפילו אנשים שהקשיבו לו. זה הגיע עד להצעת חוק בבית הנבחרים בבריטניה… שנפלה. כי עם כל הכבוד, למה כולנו נשנה את השעונים כל הזמן? זה מוזר.
בשביל לעשות משהו כל כך מוזר, כמו לשנות את השעה במדינה פעמיים בשנה, צריך משהו יותר חשוב מגולף. צריך משהו מאוד קיצוני.
כמה שנים אחר כך קרה משהו מאוד קיצוני.
מלחמת העולם. הראשונה, כן? אבל הם לא ידעו שהיא הראשונה.
[מוזיקת רקע דרמטית]
מלחמת העולם הראשונה הייתה דבר גדול. אירופה התחרפנה לגמרי. מדינות שלמות זרקו את כל הכלכלה שלהן על המלחמה הזאת, עד כדי כך שהן עשו דברים מאוד קיצוניים. דברים כמו להתיך פעמונים של כנסיות בשביל ברזל לקליעים של תותחים. ואפילו דברים מוזרים כמו לשנות את השעה בכל השעונים במדינה.
מי שעשה את זה בפעם הראשונה לא הייתה בריטניה, וגם לא ניו זילנד, אלא גרמניה.
צו השעה בגרמניה היה לחסוך בדלק, לחסוך בפחם. כי כל טיפה צריכה ללכת למלחמה. ודרך אחת לחסוך בדלק, הייתה לגרום לשעות האור להימשך יותר זמן. כי כשחושך, אנשים מדליקים מנורות, וזה מבזבז חשמל, שמן, הכל. אז ב-1916 הם הזיזו את השעון שעה קדימה.
והרבה מדינות אחרות, כמעט מיד אחר כך, עשו את אותו דבר. זה היה אמצעי מיוחד לחיסכון באנרגיה במשך המלחמה. ואחרי שהמלחמה נגמרה, כמעט כולם חזרו לנורמליות.
אבל אז, אחרי שעברו עוד כמה שנים, הגיעה עוד מלחמת עולם. ושוב, הרבה מדינות הפעילו שעון קיץ.
בארצות הברית הופעל שעון קיץ מ-1942 ועד 1945, בלי הפסקה. לא רק בקיץ, אלא כל הזמן. לא קראו לזה שעון קיץ, אלא קראו לזה שעון מלחמה.
אחרי שהמלחמה נגמרה, אז הם השאירו את זה. אבל רק בקיץ. ואז זה נהיה בלגן. כי היו הרבה מדינות שהפעילו שעון קיץ, אבל היו כאלה שהפסיקו. והיו כאלה שהתחילו שוב. ואפילו לא תמיד מדינות שלמות, אלא רק חלקים בתוך מדינות. למשל, בארצות הברית היום יש שעון קיץ, חוץ מבאריזונה. שם אין. ובברזיל היה שעון קיץ, אבל רק בחלק הדרומי של המדינה, ולא בחלק הצפוני. ובאוסטרליה יש שעון קיץ בחלק מהמדינה, אבל לא בחלק אחר. וגם המקומות שמפעילים שעון קיץ, לא מסכימים אחד עם השני לגבי מתי בדיוק עוברים לשעון קיץ ומתי חוזרים לשעון חורף, והם נוטים לשנות את זה שוב ושוב. בקיצור, זה בלגן מוחלט.
אז השאלה החשובה היא, שוב, בשביל מה זה טוב?
הסיבה הרשמית שתשמעו תמיד לשעון קיץ היא שזה חוסך בחשמל. ובכל שנה אתם תראו את הכתבות האלה שמבשרות בשמחה על כך ששעון הקיץ חסך למשק ככה וככה מיליון שקלים בחיסכון באנרגיה. למרות שאיך בעצם אפשר למדוד את זה? אני לא בטוח.
שעון קיץ חוסך בחשמל? פעם בהחלט זה היה נכון, כי אם יש פחות חושך בערב, אנשים מדליקים פחות מנורות. פחות מנורות זה פחות חשמל. מאוד פשוט.
אבל היום? קודם כל, נורות הן לא מה שהיה פעם. הן הרבה הרבה יותר חסכוניות. ולעומת זאת, אנשים משתמשים היום בחשמל לדברים אחרים.
מזגנים, למשל. להרבה יותר אנשים יש מזגנים היום, ואנשים נוטים יותר להדליק מזגן כשהם ערים, ובמשך היום. ואם אתם מדליקים מזגן, זה ממש לא משנה אם כיביתם או הדלקתם את האור, כי מזגן אחד צורך חשמל כמו איזה 50 נורות.
אז, האם שעון קיץ באמת מביא לחיסכון בחשמל? זאת שאלה טובה, והתשובה בכלל לא ברורה. כי כן, נעשו מחקרים על העניין שטענו שכן, שעון קיץ עדיין חוסך בחשמל. ונעשו מחקרים אחרים, במקומות אחרים, שטענו שבדיוק ההיפך הוא הנכון, ששעון קיץ מבזבז חשמל.
התשובה לא ברורה בכלל, מה שברור זה שההשפעה אם יש, היא קטנה. אז זה שווה את כל הבלגן של להחליף שעה, ולאבד שעת שינה וכל זה?
טוב, יש סיבות אחרות. יש הרבה אנשים שטוענים שהמטרה האמיתית של שעון קיץ אף פעם לא הייתה לחסוך אנרגיה. המטרה היא כסף. לגרום לאנשים להוציא יותר כסף. כי כשיש יותר אור, אנשים נשארים בחוץ יותר זמן. ועושים יותר קניות, עושים יותר בילויים, מוציאים יותר כסף מאשר אם היו סתם יושבים בבית.
בשנות השמונים הנשיא האמריקאי רייגן עשה שינוי קטן בשעון הקיץ בארצות הברית, הוא רק שינה את התאריך שבו מתחיל שעון הקיץ, מסוף אפריל לתחילת אפריל. נוספו שלושה שבועות. ואחד התומכים העיקריים בעניין הזה היה הלובי של תעשיית הגולף. כי הם טענו שרק מהשינוי הזה, שיהיה קצת יותר אור במשך שלושה שבועות בשנה, הם ירוויחו 400 מיליון דולר. [צוחק]
אז כן, זה, גם זה היה כנראה נכון פעם, אבל שוב, היום? כשיש הרבה יותר תאורה ברחובות? אני לא… אפילו זה לא כל כך בטוח. יכול להיות שזה בכלל להיפך, כי בלילה אנשים רגילים לצאת למסעדה, או למועדון, או לסרט, מקום שמוציאים בו כסף. אבל אם יש אור בחוץ, הם עלולים לצאת לטייל בפארק, או בחיק הטבע. וזה לא עולה כסף. ומה יהא על הכלכלה?
יש גם טענה ששעון קיץ מפחית את מספר תאונות הדרכים. כי יש יותר אור בערב, ואנשים רואים אחד את השני יותר טוב, אנשים מתנגשים אחד בשני פחות. ומצד שני, יש מחקרים שמראים שבשבוע אחרי החלפת השעון, יש יותר תאונות דרכים. וזה מאוד הגיוני, כי אם אתם, לכל האנשים במדינה לוקחים שעת שינה, כולם יותר עייפים. כולם יותר עצבניים, כולם פחות מרוכזים, הגיוני שיהיו יותר תאונות. ולא רק זה, יש מחקרים שטוענים שבשבוע אחרי החלפת השעון, מספר ההתאבדויות עולה, ומספר התקפי הלב עולה.
בקיצור, יש לזה יתרונות, יש לזה גם חסרונות. מה באמת יותר כדאי, ואיך משקללים את כל העסק הזה? בכלל בכלל לא ברור, מה שכן ברור זה שזה מסובך. זה דבר מסובך לעשות. יותר פשוט לא להחליף שעה, מאשר כן להחליף שעה.
ומכיוון שהיתרון של זה בכלל לא ברור, בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות פשוט מוותרות על שעון הקיץ. הן הפעילו פעם שעון קיץ, עכשיו לא. או יותר נכון להגיד שרוב המדינות האלה לא מוותרות על שעון הקיץ, אלא מוותרות על שעון החורף. כלומר, משאירות את השעה כמו שהיא בקיץ, ולא מחזירות את השעון שעה אחורה.
האיחוד האירופי קיבל החלטה לבטל את שעון החורף, וזה כמובן לוקח זמן, אבל זה אמור לקרות בתוך כמה שנים. וגם הרבה מדינות אחרות. יכול להיות שתוך עשר-עשרים שנה, כל הרעיון הזה של שעון קיץ שעון חורף, יהיה אופנה שהייתה פעם, ועברה מהעולם, ותראה מאוד מאוד מוזרה לאנשים שיחיו אז, ולא יחוו את הקטע הזה של להחזיר את כל השעונים שעה אחורה.
[מוזיקת רקע חסידית]
בארץ, כרגיל, דברים יותר מסובכים. כי ישראל היא אולי המקום היחיד בעולם שבו הוויכוח על שעון הקיץ הוא ויכוח דתי.
הסיבה היא שהרבה מהמצוות של היהדות הונהגו בתקופה שבה לא היו שעונים, ולכן הם מכוונים לא לפי שעה, אלא בשיטה המאוד מאוד ישנה, לפי השמש. אז נגיד, הדלקת נרות שבת, זה דבר שעל פי המנהג צריך לעשות קצת לפני שקיעת החמה. אבל מתי זה שקיעת החמה? זה משתנה, כמובן. אז בחורף עושים את זה מוקדם. בקיץ עושים את זה מאוחר.
תפילת שחרית, לפי ההלכה, צריך להתפלל אחרי הנץ החמה. כלומר, אחרי שהשמש זורחת. בקיץ השמש זורחת בחמש בבוקר, וזה לא בעיה. אבל בחורף השמש זורחת בשבע וחצי, ואם אתה מתפלל שחרית, אחר כך ייקח לך עוד זמן עד שתצא מהבית ואולי תאחר לעבודה. זה פחות נוח.
אבל מכל הדברים האלה, הדבר שבאמת השפיע על הוויכוחים על שעון הקיץ, זה יום כיפור. ו… לי זה נראה קצת טיפשי שכל כך הרבה התווכחו עליו, משום שיום כיפור, הצום של יום כיפור, לא מתארך או מתקצר לפי שעון הקיץ. לא משנה אם אתם צמים בשעון קיץ או בשעון חורף, האורך של הצום הוא בדיוק אותו דבר. משקיעה ועד שקיעה.
אלא מה? אם אתם בשעון חורף, אז יש סיכוי טוב שאתם תשנו קצת יותר בבוקר. ולכן הצום יהיה באותו אורך, אבל אתם תרגישו אותו שעה פחות. ולכן הצום יהיה קצת יותר קל. ועל העניין הזה, על השעה של צום שנדמה לנו שאנחנו צמים פחות, היו ויכוחים פוליטיים מפה ועד הודעה חדשה. כל שנה מחדש נאבקו על זה, המפלגות הדתיות והמפלגות החילוניות רבים על זה, והיה הרבה זמן שבו ההגדרה לגבי מתי מתחיל ונגמר שעון הקיץ בארץ, הייתה שהוא מתחיל ביום שישי האחרון שלפני השתיים באפריל, ונגמר ביום ראשון האחרון שלפני י' בתשרי.
עכשיו, זה מתחיל לפי תאריך לועזי, ונגמר בתאריך עברי, מה שיוצר עוד יותר בלגן, משום שהתאריכים האלה זזים אחד ביחס לשני, והיו שנים שבהם שעון החורף התחיל בשמונה בספטמבר. וזה לא חורף! איך שלא תסתכלו על זה, שמונה בספטמבר זה לא חורף! הימים עדיין מאוד מאוד ארוכים, לפעמים יש 35 מעלות בחוץ. חורף זה לא.
היום, לפחות עד להודעה חדשה, התאריכים של שעון הקיץ ושעון החורף מיושרים עם אירופה, אבל אירופה עשויה גם להפסיק עם זה. מה יקרה אחר כך? האם גם בארץ יבטלו את שעון הקיץ? אני לא יודע. מה אני מבין בפוליטיקה?
[מוזיקת סיום]
אז מה הייתה השאלה?
למה יש צורך בשעון קיץ? והתשובה היא… מי אמר שיש? [צוחק] יכול מאוד להיות שלא צריך שעון קיץ, ולכן הולכים להפסיק לעשות את זה.
אבל השאלה הבאמת חשובה היא - מה השעה.
והתשובה היא… מה שכולם אומרים.
זאת הייתה התשובה.
עכשיו, דיברנו קצת על הדברים הטיפה מוזרים שקרו כשאנשים לא ידעו מה השעה. אחרי ההפסקה, עוד סיפור קטן כזה, על שעון שקוראים לו ארנולד.
[חסות]
[מוזיקת רקע]
היי.
אם חייתם בזמנים שבהם היה יותר קשה לדעת מה בדיוק השעה, מה יכולתם לעשות?
למשל, אם הייתם בלונדון בסוף המאה ה-19, הייתה שעה נכונה. השעה הנכונה הייתה השעה של שעון גריניץ'. יש מצפה כוכבים בגריניץ', לא רחוק ממרכז לונדון, ויש שם, ליד השער, שעון חשמלי. אחד השעונים החשמליים הראשונים שנוצרו. אגב, זה שעון שאין בו 12 שעות, אלא 24. כלומר, המחוג הקטן שלו עושה סיבוב שלם תוך יום שלם, לא תוך חצי יום.
בכל מקרה, השעון הזה הוא השעון הרשמי. הוא היה השעון הנכון, השעון של הרכבות כוון לפיו. למעשה, אפילו היום, כשאנחנו מדברים על Greenwich Mean Time, GMT, אנחנו מדברים על הזמן במקום הזה, על השעון הזה. הוא גם אמור לשבת בדיוק על קו האורך 0. כלומר, איכשהו המצפה כוכבים הזה - מרכז העולם.
בכל מקרה… הבעיה במאה ה-19 הייתה שאוקיי, אמנם יש שעון שמראה את השעה הנכונה, אבל רוב האנשים לא רואים את השעון הזה, אז איך זה עוזר להם?
וכאן נכנס לתמונה ארנולד.
[מוזיקת רקע מיושנת]
ארנולד הוא שעון כיס. שעון כיס זה דבר שלא ממש קיים היום, פשוט בתקופתו לא ממש היו שעוני יד. עדיין אי אפשר היה לעשות דברים בצורה כל כך קטנה. היו שעונים טיפה יותר גדולים, שכמו שאפשר להבין, אפשר להכניס לכיס. זה טיפה יותר גדול מטלפון, הוא כבד יחסית, אבל הוא טוב, הוא מדויק, והוא מראה את השעה. וקראו לו ארנולד, כי זה מה שהיה כתוב עליו. מלפנים, מתחת לשעה 12, היה כתוב "ארנולד". והסיבה שזה היה כתוב עליו זה שמי שייצר אותו היה יצרן שעונים בשם ג'ון ארנולד. אבל זה לא משנה, השעון פשוט קיבל את הכינוי הזה, ו… אני יכול רק לשער שאם השעון הזה היה שעון דובר, הוא היה מדבר במבטא אוסטרי כבד.
ארנולד היה השעון של ג'ון בלוויל. ג'ון בלוויל עבד במצפה הכוכבים בגריניץ', ואנשים הטרידו אותו. כי אנשים כל הזמן הגיעו אל המצפה כדי לברר מה השעה.
לרוב האנשים לא היה מאוד חשוב מה בדיוק השעה, אבל לשענים ואנשים שבכל זאת רצו לדעת את השעה המדויקת, כל פעם הם הגיעו לשם רק בשביל להסתכל על השעון ולכוון את השעונים שלהם, וזה נהיה מטרד.
אז, לג'ון בלוויל היה רעיון. הוא כיוון כל יום את שעון הכיס שלו, ארנולד, בדיוק לפי השעון הרשמי של גריניץ'. ואז הוא שלח אותו עם שליח עם כרכרה, לעשות סיבוב בלונדון, אצל כל מי שרצה לדעת בדיוק מה השעה. הוא לא עשה את זה חינם. כלומר, היה אפשר לעשות מנוי, שפעם בשבוע יבקר אצלך ארנולד, ואתה יכול לכוון את השעון שלך על פיו.
האנשים באמת שמחו על זה שהם לא צריכים לנסוע עד לגריניץ' וחזרה, אז הם שילמו לו כמה גרושים על השירות הזה, וככה ג'ון בלוויל הרוויח כמה פאונדים מהצד.
ובמשך עשרים שנה הוא ניהל את העסק הצדדי הזה, ואז הוא מת. ב-1856 הוא מת.
אבל העסק לא מת איתו. כי אשתו, מריה בלוויל, המשיכה אותו. היא לא עבדה בגריניץ', אבל זאת לא הייתה סיבה לא לעשות את אותו הדבר, אז היא פשוט הייתה לוקחת כרכרה, מגיעה כל בוקר לגריניץ', מכוונת את ארנולד במדויק לפי השעון של גריניץ', ואז עושה סיבוב בלונדון בין כל המנויים, ומספרת להם מה השעה.
דובר א': מריה, מה השעה?
מריה: 20 שקל.
היא המשיכה עם זה 36 שנה, ואז היא החליטה לפרוש, והעבירה את ארנולד לבת שלהם, רות בלוויל. רות, שתבינו, אפילו לא הכירה את אבא שלה אף פעם. הוא מת כשהיא הייתה בת שנתיים, אבל היא עדיין המשיכה את המסורת שהוא התחיל. היא המשיכה להסתובב עם ארנולד ולספר לאנשים מה השעה, תמורת כסף.
עבר הרבה זמן, המאה ה-19 כבר נגמרה, המאה ה-20 התחילה, ורות וארנולד עדיין עשו את הסיבובים שלהם, והיא נהייתה סוג של סלבריטי בלונדון, האישה שמוכרת את השעה.
בשלב הזה כבר היו אפשרויות אחרות לברר מה השעה. היה למשל שירות טלגרף. היו כבלים, ומי שרצה היה יכול, תמורת תשלום, לקבל הודעות טלגרף מדויקות ברגע שהשעה מתחלפת.
כמובן לא לכל אחד היה מכשיר טלגרף בבית, ככה שגם זה היה מוגבל, אבל עדיין, השירות של רות וארנולד נראה פתאום קצת מיושן.
ב-1908 התפרסם בעיתון "הטיימס" מאמר שתקף באופן אישי את רות בלוויל. הוא אמר "למה שמישהו יעשה דבר כל כך מיושן, כמו לקבל את השעה ממישהי שמסתובבת ברחובות על כרכרה, כשיש לנו דבר כל כך חדשני כמו לקבל את השעה בטלגרף?". המאמר אפילו רמז שאולי בעצם היו עסקים אחרים פה, ואולי רות לא מכרה לאנשים רק את השירות של להגיד להם מה השעה. מה שלא צויין במאמר, היה שמי שכתב אותו היה למעשה המנהל של Standard Time Company, החברה המתחרה שמכרה את השעה דרך טלגרף. כלומר, זה לא היה ממש אובייקטיבי.
בכל מקרה, בעקבות המאמר הזה שתקף אותה, המכירות של רות בלוויל… עלו. כי אין דבר כזה פרסום רע.
היא אמרה שהיא קיבלה הרבה פרסום חינם דרך המאמר הזה, ומספר המנויים שלה רק עלה, והיא המשיכה. והמשיכה להמשיך. היא עבדה בזה עוד עשרות שנים. [צוחק]
היא המשיכה, האמת, גם כשזה באמת נהיה קצת מיושן. ב-1924 הרדיו, ה-BBC, התחיל לשדר כל שעה את זה [צפצופים]. הצפצופים לפני כל חדשות, כל שעה עגולה, נועדו לעזור לאנשים לכוון את השעון. וכמו שאתם יודעים, זה עדיין קיים במקומות מסוימים. אבל איכשהו גם זה לא עצר אותה. אולי אנשים פשוט נהנו לשמוע ממנה מה השעה.
בכל מקרה, רות וארנולד המשיכו לעשות את הסיבובים שלהם עד ל-1940, כשהיא הייתה בת 84! אז היא החליטה לתלות את השעון ולפרוש.
בסך הכל, בין אבא שלה, אמא שלה, והיא עצמה, ארנולד שירת את הציבור במשך יותר מ-100 שנה!
רות בלוויל מתה כמה שנים אחר כך, והיא הורישה את ארנולד למוזיאון השעונים בגילדהול. היום אוסף השעונים הזה הוא חלק ממוזיאון המדע בלונדון, ואם אתם רוצים, אתם יכולים להגיע לשם ולראות את ארנולד. ולכוון את השעון שלכם לפיו. אבל… אתם ממש לא חייבים.
[מוזיקת רקע]
זאת הייתה התשובה.
כל הפרקים של "התשובה" נמצאים באתר הבית שלנו, ranlevi.com/theanswer, ושם אתם יכולים גם לשלוח שאלות נוספות.
אתם יכולים למצוא את הפודקאסט הזה גם באפליקציה של רשת "עושים היסטוריה" באנדרואיד, או בכל אפליקציית פודקאסטים אחרת.
עדכונים על פרקים חדשים ועל הרצאות שאני עושה ברחבי הארץ ועוד עניינים, אתם יכולים למצוא בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".
דור קומט מרפיק, בההה, דור קומט ופיק… מה קורה, דור? דור קומט מפיק ועורך, אביב שם טוב ייעוץ ותמיכה מורלית, רן לוי העורך הראשי, דני טימור המנהל עסקי, דורון פישלר זה אני, שלום ומה השעה?
פספוסים:
דורון: אז הוא מכר לי את הדירה שלו בפומפיי, עם נוף להר. יופי של נדל"ן.
דובר א': לא נכון! אתה לא רציני.
דובר ב': מה? [צוחקים] סתם, רציתי להיות חלק מהשיחה... [צוחקים]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments