התשובה עם דורון פישלר - הקבר עם סימן השאלה
- עתליה יופה
- Oct 4
- 23 min read
בפריז יש בית קברות יפהפה שבו יש קבר אחד יוצא דופן. דורון מנסה לברר מי קבור שם, מה הסיפור שלו, והאם זה קשור לאילומינטי או למוסד.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/08/2025.
אהלן, רגע לפני שמתחילים, יש לי הודעה קטנה למאזיני ההווה. זוכרים לפני איזה חצי שנה שאנחנו הקלטנו פרק לייב על הבמה? זה עם הילדים המצחקקים, ואז הוא יצא בתור פרק בפודקאסט? אז היה כיף. ולכן אנחנו עושים את זה שוב. באוקטובר תהיה שוב הקלטה חיה, מול קהל, של פרק חדש של "התשובה". אנחנו הולכים לעשות שלושה טייקים, כלומר, שלוש הופעות שונות של זה. זה יהיה במרכז "ענב" בתל אביב ב-9 וב-14 לחודש, וב"גריי" מודיעין ב-10 לעשירי. אתם לא צריכים לזכור את התאריכים האלה, אתם יכולים פשוט להיכנס ל-doronfishler.com תחת "הרצאות", שם אתם תראו את כל התאריכים ותוכלו גם לקנות כרטיסים, אם אתם רוצים להשתתף. וזה יהיה מגניב. אז בואו לשמוע! עכשיו הפרק.
קריין: רשת "עושים היסטוריה".
אהלן, יש סיפור שאני רוצה לספר לכם. [מגחך] כבר המון זמן.
[מוזיקת פתיחה]
כבר כמעט שנתיים הוא יושב אצלי הסיפור הזה ואני לא סיפרתי אותו עד עכשיו, כי אני חיפשתי את הסוף שלו. לסיפור הזה יש התחלה מעולה, אני חושב. ולדעתי גם האמצע לא רע, אבל הסוף, זה הקטע הבעייתי. אני חיפשתי את הסוף של הסיפור הזה המון זמן, בכל דרך שיכולתי לחשוב עליה. ותאמינו לי שהתאמצתי, ולא הצלחתי. אני לא מצאתי את הסוף, או לפחות לא סוף כמו שצריך.
אז… בשלב הזה אני באמת בלב כבד ויתרתי על הניסיון למצוא סוף מוצלח לסיפור הזה, ואני פשוט אספר אותו עם הסוף שיש לי, בידיעה שהוא עלול לאכזב אתכם.
זה סיפור אמיתי, ואני יודע שהוא אמיתי כי הוא קרה לי. אבל יש פרטים מסוימים בסיפור שאני בכוונה אספר לא נכון. יש שמות מסוימים של אנשים או מקומות, אני לא אגיד את השמות האמיתיים. זה מה שנקרא, השמות והפרטים שונו כדי להגן על החפים מפשע. ועוד דבר אחרון, לפני שאני מתחיל, הפרק הזה כולל התייחסות למוות. ולא מוות מצחוק. ואני יודע מה קורה מסביב, אני יודע שאולי זה לא מה שבא לכם טוב כרגע, אתם רוצים אסקפיזם, אז אם זה לא מה שמתאים לכם, אז סבבה. והורים לילדים קטנים, עדיף שתשמעו קודם את הפרק לפני שאתם מחליטים אם לתת להם לשמוע את זה.
זהו, אני דורון פישלר. זאת "התשובה". וזה הסיפור על הקבר עם סימן השאלה.
[מוזיקת פתיחה מתחילה ומסתיימת במהירות]
לפני כמה זמן הייתי בטיול משפחתי בפריז. [מוזיקה צרפתית] ביחד עם כמה דורות של בני משפחה, הצעירים יותר והצעירים פחות. והיה כיף. אני לא יודע אם שמעתם על זה, אבל מתברר שפריז מקום יפה!
אז היינו בכמה מהמקומות הרגילים שתמיד הולכים אליהם בפריז. כן, אנחנו היינו במגדל אייפל! תקשיבו, אני יודע שזה אתר תיירות הכי נדוש בעולם, אבל מה לעשות? זה פשוט נורא נורא יפה.
ואנחנו היינו גם בכמה מקומות קצת פחות רגילים. בין השאר, אנחנו ביקרנו בבית הקברות של מונמארט. לא מוֹנמ… מוּנמ… מוּנמאח… מונמארטר. תקשיבו, אני לא יודע לבטא את זה, בסדר?! בצרפתית יש את כל האותיות האלה שכותבים אבל לא אומרים. ואז בסוף הם מוסיפים איזה מין ח' כזה?! כאילו, כותבים את זה מונטמארטר, ואומרים מוּנ… מומא… אה… אני לא, עזבו. הכי טוב שאני יודע לבטא זה מונמארט. וואטאבר.
בכל מקרה, הסיבה שהלכנו לשם היו החתולים. פשוט בכל מדריכי התיירות וברשת ובכל מקום שבו מדברים על אטרקציות טיפה לא שגרתיות בפריז, בית הקברות של מונמארט מוכר בתור בית הקברות עם החתולים. מתברר שכנופיה של חתולי רחוב פריזאים כבשה את בית הקברות הזה לפני כמה שנים ופשוט נשארה שם. עכשיו, אחד מהמשתתפים הצעירים יותר בטיול, שלצורך העניין נקרא לו… רובין, הוא חובב חתולים. אפשר לקחת אותו לכל מקום אם רק תבטיחו שיהיו שם חתולים. אז כשהוא שמע שיש בפריז בית קברות שמפורסם בחתולים שלו, מקום מלא בחתולים, אז מיד זה צורף לרשימת האטרקציות שאנחנו פשוט חייבים לעשות בטיול הזה. עזבו את דיסנילנד, אנחנו צריכים ללכת לחתולים!
אז קנינו מראש קופסה של אוכל לחתולים, כדי להאכיל, ונסענו את כל הדרך לבית הקברות, ו… האמת, שבכל הנוגע לחתולים, היה די מאכזב. [מגחך] כלומר, היו שם חתולים, היו שם כמה חתולים, אני לא אגיד שלא היו, אבל הסטנדרטים של הצרפתים, מתברר, לגבי מה זה מקום מלא בחתולים, הם מאוד שונים מהסטנדרטים בארץ! אז כן, אפשר לראות שם חתול או שניים בין המצבות לפעמים, אבל הרבה פחות ממה שאתם מקבלים בכל רחוב אקראי בדרום תל אביב אם אתם רק עושים פסס פסס.
אז זה לא באמת היה כזה אטרקציה מהבחינה הזאת, אבל אני לא מצטער שנסענו לשם, כי המקום הזה מדהים.
[מוזיקת רקע רגועה]
ברצינות, לא משנה איך אתם מרגישים לגבי חתולים, אם אתם מבקרים בפריז, אני ממש ממליץ לבקר שם, זה בית קברות מהמם.
קודם כל, כשאני אומר בית קברות, אני לא מתכוון לשורות שורות שורות ישרות של מצבות זהות. לא. אני מתכוון למשהו שנראה כמו איזה תפאורה מהאגדות. זה מקום מאוד גדול, מרווח, הוא ירוק, הוא מלא בעצים מסביב, ו… כמובן מלא קברים. אבל כל מצבה היא אחרת. יש שם מצבות עתיקות בנות מאות שנים אולי, מתפוררות עד כדי כך שהשם עליהן כבר דהה מזמן ומכוסים בצמחים מטפסים ואזוב, וממש לידן, קברים מודרנים מצוחצחים שנראים כמו למבורגיני, אבל בקבר.
יש שם אחוזות קבר משפחתיות שנראות כאילו משפחה של ערפדים גרה שם, ויש שם המון קברים מיוחדים של אנשים מפורסמים, או מפורסמים למדי, ולחלקם יש פסלים על הקבר, וגם אז, לא תמיד זה סתם פסלים של הבן אדם או פרצוף או משהו כזה, לפעמים יש פסלים מאוד מוזרים. ו… בקיצור, זה היה נורא, קודם כל, זה היה נורא יפה. וחוץ מזה, זה היה נורא כיף מבחינתי, כי יש שם המון דברים מסקרנים, זה פשוט עשה לי חשק לתחקר כל אחד מהדברים האלה, כל אחד מהקברים האלה. למה כל אחד מהם נראה כמו שהוא נראה? ומי זה הבן אדם שקבור שם? בקיצור, היה יפהפה, היה מרתק, ואני בשמחה הייתי מבלה שם יומיים, אלמלא הבעיה הקטנה שאין שירותים במקום הזה, ואחרי שיטוט של כמה זמן, חלקנו נהיינו קצת לחוצים, ואותתנו שאולי עדיף בשלב הזה כבר לצאת.
אז היינו כבר בדרך החוצה, אבל אז רובין איתר חתול, אחד מחתולי בית הקברות, אז כמובן שכשיש חתול, אז רובין הולך בעקבותיו והוא רץ על אחד מהשבילים בבית הקברות שלא היינו בו עדיין, וכשהוא חזר, הוא אמר שיש שם קבר עם סימן שאלה. ואני אמרתי, מה זאת אומרת? הוא אמר שבדרך כלל יש על המצבה איזה צלב או מגן דוד, אז במקום זה יש סימן שאלה שהוא חור.
לא הבנתי.
[מוזיקת רקע מסתורית]
אבל החלטתי שאני רוצה לראות את זה, אז הלכתי אחריו לסמטה הזאת ו… כן, זה, זה בדיוק מה שזה היה, זה היה תיאור מדויק.
היה שם קבר עם סימן שאלה שהוא חור.
ואפילו בבית קברות שמלא במצבות מוזרות ומעניינות, זה היה קבר יוצא דופן.
שתבינו, זה נראה ככה - זאת מצבה גדולה כפולה, כלומר היא בגודל של מיטה זוגית. וישנה. כלומר, לפי כמות הלכלוך שהצטבר עליה, ברור שהיא נמצאת שם כבר שנים. היא לא חדשה, מצד שני היא לא… היא לא ענתיקה, זאת אומרת, בניגוד לקברים אחרים בבית קברות הזה, היא לא נראית כאילו היא נמצאת שם מימי הביניים או משהו. ומעליה, אבן הראשה, כלומר האבן העיקרית הגדולה שעומדת מעל הקבר, איפה שבדרך כלל אפשר למצוא את השם של הנפטר, שנת לידה, שנת פטירה, אבינו וסבנו האהוב, משהו, לא היה שום דבר כזה. אין אף מילה על האבן הזאת, יש רק סימן אחד. סימן שאלה. ענק. וסימן השאלה הזה הוא חור.
כלומר, זה כאילו שכשחקקו אותו באבן, חקקו אותו כל כך עמוק שהוא הגיע עד לצד השני של האבן. כלומר יש במצבה חור בצורת סימן שאלה.
וזה מעניין! אני אף פעם לא ראיתי מצבה שאפילו דומה לזה. ואם קודם זה דגדג לי לתחקר כל בן אדם וכל מצבה שראיתי, זה כבר ליגה שונה לחלוטין!
רק שבשלב הזה אנחנו באמת היינו צריכים כבר ללכת. אז, אז פשוט צילמתי את הקבר מכל הכיוונים ו… הלכנו. אבל אני אמרתי, אני הולך, אבל אני לא עוזב את זה, אני הולך למצוא את זה, מי קבור שם ולמה הקבר שלו מצוין באופן הספציפי הזה. כי תבינו, מילא אם זה היה סתם קבר מוזר עם סימן מוזר, כן? אבל זה סימן שאלה! סימן שאלה זה אומר ש… יש שאלה, נכון? ואם יש שאלה, זה אומר שמישהו מחפש תשובה. ולמצוא תשובות, זה בדיוק מה שאני עושה, נכון?
זה היה הקבר עם סימן השאלה. ותכף הסיפור על הניסיון שלי למצוא את התשובה.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה מתחילה ומסתיימת במהירות]
בעולם האמיתי יש מעט דברים שהם באמת מסתוריים. הכלל ברוב המקרים הוא שאם משהו נמצא בעולם גלוי לכולם, מישהו כבר חקר אותו.
הרעיון שיהיה משהו כמו בספר של דן בראון, שנגיד באיזה משהו שתלוי באיזה יצירת אמנות, פתאום יש משהו שאתם שמים לב אליו, שאף אחד לא שם לב אליו לפניכם - מישהו כבר שם לב לזה לפניכם.
אם אני מוצא בעולם איזה משהו מסקרן ומסתורי, המסתורין בדרך כלל נמשך בדיוק עד הרגע שבו אני עושה על זה חיפוש ראשוני באינטרנט ואז פשוט אומרים לי את התשובה. וחבל. כי אני אוהב מסתורין, אני אוהב לחקור דברים. אבל בדרך כלל זה המצב.
אז אם יש בבית קברות מפורסם, באחת הערים הכי מתויירות בעולם, קבר כל כך יוצא דופן, אז מן הסתם, כל מה שאני צריך לעשות זה לחפש באינטרנט "קבר עם סימן שאלה בבית הקברות מונמארט בפריז", ואז אני אמצא את הכתבה שהתפרסמה ב"באזפיד" או משהו על הקבר ויספרו לי בדיוק של מי הוא ומה הוא ומה הקטע איתו. כי לא יכול להיות שמשהו שהוא מסתורין כל כך ברור וכל כך מפתה פשוט יושב שם לעיני כולם ובשום מקום באינטרנט לא כתוב מה זה.
אז עשיתי את החיפוש. ובשום מקום באינטרנט לא כתוב מה זה.
מצאתי אזכורים בודדים לאינטרנט [כך במקור] לזה שקיים קבר כזה, היו כמה אנשים שראו אותו, יש כמה תמונות שלו, אבל זהו. בשום מקום לא היה הסבר למה הוא שם, של מי הוא ולמה הוא עם סימן שאלה.
עכשיו, שנייה אחת לפני שאתם אומרים את זה, כי אני יודע שהרבה מכם חושבים את זה עכשיו, לא, גם ChatGPT לא יודע! וכן, שאלתי אותו. הרעיון שאפשר לשאול איזה AI והוא ידע את התשובה לכל שאלה שיש לכם, גם אם באינטרנט אין… אתם יודעים ש-AI הוא לא קוסם, נכון? ה-AI יודע לעשות בדיוק את מה שאני יודע לעשות, שזה לחפש מידע באינטרנט. הוא טוב בזה, הוא מחפש באינטרנט טוב, הוא טוב בלתחקר, אבל הוא לא יודע דברים שהאינטרנט לא יודע! אז אם בשום מקום באינטרנט לא כתובה התשובה, גם AI לא ייתן לכם את התשובה! לפחות לא התשובה הנכונה, הוא יכול לחרטט משהו. אז לא, ChatGPT לא יודע את התשובה לשאלה הזאת.
אבל העובדה שזה המצב, שבאופן מפתיע באמת נראה כאילו אף אחד אף פעם לא חקר ופרסם מה הסיפור של הקבר הזה, זה הפך את זה לבערך פי 17 וחצי יותר מסקרן עכשיו. איך זה יכול להיות?! מישהו מסתיר פה משהו? אוקיי, אז אני צריך לבדוק בעצמי. יופי.
המידע היחיד שיש לי זה הקבר בעצמו. אז בואו נסתכל קצת יותר מקרוב על הקבר.
[מוזיקת רקע]
הקבר הוא לא לגמרי בלי מילים. האבן הראשה, כלומר המצבה הגדולה, יש עליה רק סימן שאלה.
אבל לרוחב החזית שלו, כלומר לא על המצבה, אלא על האבן השטוחה, המיטה של הקבר, ולא על הצד העליון שלה, אלא על הדופן הקדמית שלה, יש מילה אחת. יש שם שם אחד שכתוב באותיות גדולות. השם הוא קסלונגה.
עכשיו אני רוצה להבהיר משהו - לא באמת כתוב שם קסלונגה.
כמו שאמרתי כבר, הסיפור הזה הוא נכון. הכל נכון ואם אתם רוצים הוכחה לזה, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לטוס לפריז ולראות בעצמכם את הקבר הזה. הוא שם. אבל השם שכתוב עליו למעשה הוא שם אחר, והסיבה שאני לא אומר את השם האמיתי זה ש… לא הייתי רוצה שבגלל הפודקאסט הזה אנשים פתאום יתחילו להטריד בני אדם שזה לא אשמתם שאני החלטתי לחקור איזה קבר. ואני מקווה שכל מי שיהיה להם מספיק אכפת מהסיפור הזה כדי ללכת לשם פיזית ולמצוא את השם האמיתי, יהיה להם גם מספיק אכפת כדי לא להטריד אנשים זרים.
לצורך העניין, השם הוא קסלונגה. שזה שם משפחה, אני מניח. אבל על קברים נהוג לכתוב שמות מלאים, לא?
על הצד העליון של המיטה של הקבר לא חקוק שום דבר, אבל יש שם שתי לוחיות שיש קטנות שמודבקות עליו. יחסית לקבר הממש גדול, הן מאוד קטנות. שזה מוזר קצת, זה כאילו הם, הם לא חלק מהקבר במקור, אלא הוסיפו אותם בשלב מאוחר יותר.
על לוחית אחת כתוב "סבסטיאן, 1978 עד 1999". ועל הלוחית השנ… אה, אוי. 1978 עד 1999, זה אומר שהוא מת בגיל 21. [מתחלחל] זה קשה.
ועל השנייה כתוב "פרנק, 1978 עד 1999".
אז דבר ראשון, הקבר הזה הוא של אנשים שמתו ב-1999, שזה לא כזה מזמן. אמרנו, זה לא קבר מימי הביניים. 1999 הייתה רגע לפני באג 2000, זה העולם המודרני פחות או יותר.
ודבר שני, אז אוקיי, יש לנו שם משפחה ויש לנו שמות פרטיים, זה הקבר של סבסטיאן קסלונגה ופרנק קסלונגה, ששניהם נולדו באותה שנה ומתו באותה שנה…? הם היו תאומים?! שמתו באותו זמן?! בגיל 21?! ולמה השמות שלהם לא חקוקים על המצבה אלא רק מודבקים עליה בתור מין תוספת? הקבר הזה נהיה פחות הגיוני ככל שמסתכלים עליו.
עכשיו, רק אחרי שבאמת הסתובבתי מסביב כדי לצלם את הקבר מכל הכיוונים, אני שמתי לב שיש עליו עוד טקסט, רק שקל מאוד לפספס אותו, כי הוא לא חקוק מעל הקבר ולא בצד הקדמי של הקבר, הוא על הצד. על הדופן הימנית שלו.
עכשיו, אני יודע, יש פה כמה שמות, אני הולך להזכיר עוד כמה שמות, זה טיפ-טיפה מסובך. תהיו איתי רגע, תחזיקו חזק, אני אסביר את הכל בסוף.
מה שחקוק שם זה ככה - "פרנק קסלונגה, 1978 עד 1999". אוקיי. אותו אני מכיר כבר, הוא מהלוחית למעלה. ו"ארמנד קסלונגה, 1944 עד 20". 20. זהו, 20. אוקיי, מה…? לא רק שזה לא עזר לי, זה רק מבלבל עוד יותר. למה השמות שעל הצד הם לא אותם שמות שעל הלוחות?!
פרנק קסלונגה שם, אוקיי, אבל על הלוחית למעלה היה כתוב סבסטיאן ובצד כתוב שם אחר, ארמנד. זה לא אותו שם. ואם סבסטיאן שם, למה הוא לא חקוק על הצד? ובן כמה היה ארמנד כשהוא מת?! זאת אומרת, מה זאת אומרת 1944 עד 20?! הוא נולד ב-1944 ומת בשנת 20?! הוא חי 1924 שנים ברוורס?! הוא היה ערפד הפוך?! הוא הלך אחורה בזמן?! מה הולך פה? אה, רגע, שנייה, אוי. אוקיי, הבנתי, הבנתי, סליחה. אהמ, אני קצת התחרפנתי פה. לא, לקטע הזה יש תשובה ברורה. ארמנד הוא פשוט לא מת. ארמנד עדיין בחיים. הוא נולד ב-1944 והוא ימות מתישהו, אנחנו לא יודעים מתי, אבל מטבע הדברים זה יהיה בשנת 2000 ומשהו. אז מה שכתוב שם זה את שנת הלידה שלו ושתי הספרות הראשונות של שנת המוות שלו, מתוך כוונה כנראה להשלים את שתי הספרות האחרונות כשהוא באמת ימות.
ארמנד קסלונגה לא קבור בקבר הזה, הוא רק שמור לו. אני לא יודע למה היה לו כל כך דחוף לכתוב את השם שלו ושתי הספרות הראשונות של שנת המוות שלו מראש על הקבר. הוא פחד שיתפסו לו אותו? [מגחך] וחוץ מזה, למה לכתוב מראש 20? אולי תחיה עד שנת 2100? לא, לא סביר כל כך, אבל, לא יודע, תהיה אופטימי. טוב, זה מוזר, אבל זה לפחות הגיוני.
עכשיו, שני השמות שמוזכרים, שחקוקים על הקבר, ארמנד קסלונגה, הוא נולד ב-1944. פרנק קסלונגה נולד ב-1978, שזה… כמה זה יוצא? 34 שנים אחר כך? אני הולך להניח שפרנק היה הבן של ארמנד. וכשפרנק מת בגיל צעיר מאוד, ארמנד, האבא, קנה את חלקת הקבר הזאת לשניהם. כדי, בסופו של דבר, שהוא ייקבר ביחד עם הבן שלו. פרנק כבר שם. הוא רק מחכה שארמנד יצטרף אליו.
זה נשמע אולי לא שגרתי, אבל האמת שבבתי הקברות האלה באירופה, זה די מקובל לקנות חלקת קבר משפחתית לעצמך ולכל המשפחה. לא יודע אם לכתוב את השם של עצמך בזמן שאתה עדיין בחיים על הקבר זה מקובל, אבל… אני לא יודע.
אז לקטע הזה יש פתרון. אז שוב, ארמנד, הזקן, הוא האבא, והוא חי. פרנק הוא הבן והוא מת.
אז מי זה סבסטיאן? זה שמופיע על הלוחית למעלה. למה הוא לא חקוק בצד? איך זה שהוא ופרנק נולדו ומתו באותו זמן?
עד כאן, זה כל מה שאני יכול להבין מהקבר עצמו. מכאן, אל האינטרנט!
[מוזיקת רקע קצבית]
דבר ראשון, חיפשתי את ארמנד קסלונגה, האבא. חיפשתי אותו באינטרנט ו… מצאתי. זה בהחלט לא שם נפוץ, אבל כן יש אזכורים לאיש, או אנשים, שיש להם את השם הזה. יש חשבון אינסטגרם על שם ארמנד קסלונגה, למרות שהוא לא פעיל, הוא לא העלה תמונות אף פעם. באתרים של רשם החברות הצרפתי מוזכר השם הזה כמה פעמים בתור בן אדם שמעורב בכמה חברות, בין השאר חברות בניין. יש ארמנד קסלונגה שמוזכר בתור המנהל של חברת קרמיקה בפורטוגל. ויש עוד דבר שמופיע כשמחפשים את השם הזה, שזה תמונות של מסכות אפריקאיות. כל מיני מסכות שבטיות ופסלונים מאפריקה. הסיבה לזה, מתברר, זה שהתמונות האלה מופיעות באתר של סחר אמנות, ואלה חפצים שהוצעו למכירה, כתוב שם, מתוך האוסף של ארמנד קסלונגה. כלומר הוא אספן של אמנות אפריקאית.
עכשיו, אני לא יודע אם כל האזכורים האלה לארמנד קסלונגה הם באמת כולם אותו בן אדם. אולי אספן האמנות והבעלים של חברת הקרמיקה הם שני אנשים שונים שבמקרה יש להם את אותו שם. ואני לא יודע אם מישהו מהם הוא אותו אחד מהקבר. הדבר הבודד שאני יודע בוודאות על ארמנד קסלונגה מהקבר הזה, זה שהוא בן 80. אני לא בטוח שהוא מאוד פעיל באינטרנט.
אז לפני שאני מתחיל לשלוח לאנשים אקראיים שאני לא יודע אם באמת קשורים לזה הודעות באינסטוש כמו [בקול מתלהב] "היי, יש לי שאלה בקשר לקבר של הבן שלך", אז עדיף בתור התחלה לוודא שזה באמת אותו בן אדם, ועדיף לדעת על מה מדובר בכלל.
אה… יש לי את האבא, עכשיו אני מחפש את הבן, פרנק.
חיפשתי את פרנק קסלונגה ברשת, ו… מצאתי אותו מיד. אבל רק פעם אחת. במקרה הזה, ככל הנראה היה רק בן אדם אחד עם השם הזה, והוא מת.
מצאתי אותו באתר המוות הצרפתי, מסד נתונים של תעודות פטירה בצרפת. כלומר, כל בן אדם שמת בצרפת, הנתונים שלו כנראה מופיעים שם, אבל עם ממש מעט מידע. יש שם שם, תאריך ומקום הלידה, תאריך ומקום הפטירה, זהו.
אז יש, כלומר היה, בן אדם בשם פרנק קסלונגה, וכתוב שם, הוא נולד ברובע ה-15 בפריז ב-1978, הוא מת ברונז'יס ב-22 באפריל 1999. זה מתאים מבחינת התאריכים, זה מתאים מבחינת השם. זה אותו בן אדם.
אבל זה לא נותן עליו שום מידע חוץ מזה. ואני מודה שלרגע אני התפלאתי, כאילו, אמרתי איפה היתר? כאילו, בן אדם בן 20, לא היה לו חשבון באינסטוש? או פייסבוק? או טוויטר? טיקטוק? הודעות בפורומים? משהו?! לפני שנזכרתי שלא, לא, לא היה לו שום דבר מכל הדברים האלה, כי הוא מת ב-1999.
ואמרתי, זה לא היה כזה מזמן, אנחנו לא מדברים פה על לפני 200 שנה, אבל עדיין, יש הבדל בין… במה שאנשים מכשירים [כך במקור] אחריהם היום ואז. היום לאנשים יש סימני היכר באינטרנט. לאנשים יש את החשבון שלהם ברשתות החברתיות, ואפילו אם אתם לא שם, אפילו אם אין לכם שום סושיאלס, אתם בטוח תוזכרו מתישהו בכאלה של אחרים, של חברים, יהיה איזה פוסט שחברים מדברים עליכם, תהיה איזה תמונה מביכה שלכם באתר של התיכון, משהו. עצם זה שאתם חיים, בדרך כלל זה אומר שיהיה איזשהו אזכור שלכם ברשת. אבל אז, לפני כולה רבע מאה, בן אדם היה בעולם 20 שנה ואי אפשר למצוא שום מידע עליו. מה הוא עשה? מי הוא היה? מה הוא היה? מה הוא אהב? כלום. כתוב באיזה עמוד שהוא נולד וכתוב שהוא מת. אבל אין שום אזכור לזה שבאמצע הוא חי.
מה בקשר לשם השלישי שמוזכר על הקבר, סבסטיאן? אז, חיפשתי גם את סבסטיאן קסלונגה. ובכן, אין בן אדם כזה. אין.
[מוזיקת רקע]
לא מצאתי שום אזכור בשום מקום לזה שבן אדם כלשהו עם השם סבסטיאן קסלונגה קיים או היה קיים אי פעם. לא חי ולא מת. ואוקיי, גם הוא לא חי בתקופת האינטרנט, אבל לפחות לעובדה שהוא נולד ומת אמור להיות אזכור באותו אתר של תעודות הפטירה, נכון? אבל הוא לא, הוא לא שם.
אז מי זה סבסטיאן? למה מוזכר על הקבר שם של בן אדם שלא קיים? אבל שנת הלידה והמוות שלו הן אותו הדבר כמו של פרנק.
אולי… אולי פרנק וסבסטיאן בעצם היו אותו בן אדם? אולי פרנק חי חיים כפולים. רשמית הוא היה פרנק קסלונגה, אבל בחשאי הוא היה בעצם גם סבסטיאן. אולי היה לו פיצול אישיות. בתוך הגוף של פרנק חיה גם אישיות אחרת בשם סבסטיאן, ולכן כשפרנק מת גם סבסטיאן נעלם, כמובן. אבל אישיות סודית לא מופיעה במסמכים רשמיים, ולכן אבא שלו, שלהם, הוסיף גם את השם של סבסטיאן לקבר, ושם סימן שאלה מעל זה.
אבל אולי לא, כלומר בטח יש הסבר יותר הגיוני מזה.
אוקיי, אז נעזוב את סבסטיאן בינתיים. איזה מידע חדש שלא ידעתי קודם קיבלתי מרישום הפטירה של פרנק קסלונגה?
למעשה בדיוק שני דברים - תאריך ומקום. התאריך, קודם היה לי רק את השנה, עכשיו יש לי את התאריך המדויק, 22 באפריל 1999, והמקום שבו הוא מת, רונגיס. לא רונז'… שוב, לא, לא ככה הצרפתים אומרים את זה. הם אומרים רז'יש או משהו, נתפשר על רנז'יס, זה הכי טוב שיש לי. בכל אופן, רנז'יס זה כפר קטן מאוד. איפשהו בפרברים של פריז. ליד השדה תעופה. זה מקום באמת קטן. כמה אלפי אנשים בודדים גרים שם. אני לא יודע [מגחך] מה היה לפרנק לחפש שם בכלל. זה מקום מפתיע להיות בו, וזה מקום עוד יותר מפתיע למות בו.
שתבינו כמה זה חריג - באתר הפטירות אז אני מיינתי לפי מיקום, כן? חיפשתי את כל האנשים שמתו במקום המסוים הזה. הכפר הזה כל כך קטן, שלכל אורך שנת 1999, מתו שם בדיוק 10 אנשים. ורובם, מן הסתם, קשישים. יש פה אחת שמתה בגיל 86, ואחד שמת בגיל 74, ו… פרנק קסלונגה, שמת בגיל 21. והבא ברשימה… אוו! מצאתי את סבסטיאן.
הסיבה שלא מצאתי את סבסטיאן קסלונגה עד עכשיו היא שזה לא השם שלו. יש לו שם משפחה אחר, הוא לא חלק מהמשפחה בכלל, אבל הוא מופיע ברשימת הפטירות ברונז'יס מיד אחרי פרנק.
יש בן אדם בשם סבסטיאן שמת באותו יום ובאותו מקום כמו פרנק קסלונגה. והוא גם נולד באותה שנה כמוהו ובאותו רובע של פריז. הם פשוט היו חברים. הם גדלו ביחד, ומאיזו סיבה שלא תהיה, גם מתו ביחד, ולכן שמו לוחית זיכרון שלו על הקבר של פרנק.
[מוזיקת רקע מסתורית]
אבל זה לא הכל, יש עוד.
ברשימה מיד אחר כך יש עוד בן אדם שגם הוא מת באותו כפר, באותו יום!
ואחריו יש… יש עוד, יש שניים?! יש… רגע, רגע. יש שישה.
מתוך עשרת האנשים שמתו ברונז'יס בשנת 1999, שישה, כולל פרנק וסבסטיאן, מתו באותו יום! חמישה גברים, אישה אחת, כולם צעירים, בגיל שבין 20 ל-25. כולם מתו באותו כפר קטן ב-22 באפריל 1999.
סימן השאלה הגדול איכשהו נהיה גדול עוד יותר.
הרישום באתר של הפטירה הוא חסר הקשר באופן נורא מתסכל, כי… כי אוקיי, זאת אומרת, שישה אנשים מתו היום. זה לא רומז בשום צורה על באיזה הקשר! למה?! אבל את זה כבר בטח אפשר יהיה למצוא בעיתון. כי אירוע כזה, שישה אנשים צעירים לא מקבלים התקף לב במקרה באותו יום ובאותו מקום, אוקיי? מה שזה לא היה, זה לא מוות טבעי. מדובר פה על אסון. קטסטרופה כזאת צריכה להיות מוזכרת בעיתון, נכון? אז נכנסתי לארכיונים של עיתונים יומיים מצרפת כדי לבדוק מה קרה ב-22 באפריל 1999.
ולא מצאתי כלום.
כלומר, מצאתי ידיעות מעניינות, אבל לא על זה. הייתה שם ידיעה על כך שהשחקן ג'ורג' קלוני עוזב את הסדרה "ER". [מגחך] איזה דביל, בטח הרס לעצמו את הקריירה. מצאתי ידיעה על זה שהמוסד מכחיש מעורבות בחטיפה של… מישהו, אבל, אבל זה לא קשור. אני מניח שזה לא קשור. זה לא קשור, נכון? אין שום אזכור לאירוע כלשהו שבו שישה צעירים מתו.
ליתר ביטחון קראתי גם את העיתונים של יום קודם ושל יומיים קודם ושל שבוע קודם ושל יומיים אחר כך. זה לא שם. לא כתוב על זה שום דבר.
אולי לא קראתי את העיתונים הנכונים, בכל זאת יש גבול לכמה גישה יש באינטרנט לעיתונים צרפתיים מ-1999, אבל בשום מקום שמצאתי לא היה אזכור לזה שקרה משהו טרגי ביום הזה.
[מוזיקת רקע מסתורית]
וזה אפילו לא הדבר הכי מוזר לגבי רישום המתים ברונז'יס. כי… אני המשכתי להסתכל על הרשימה הזאת. ו… זו לא הפעם היחידה שבה קרה שם דבר כזה.
רשימת המתים ברונז'יס היא משונה. רוב הזמן, כפר קטן, כמעט אף אחד לא מת שם, ומי שכן, הם בעיקר קשישים, כמו שנורמלי. אבל, חוץ מהמקרה הזה ב-1999, כמה שנים לפני כן, השישי ביולי 1995. באותו יום שלושה אנשים מתו שם. בני בין 23 ל-26.
קצת מוקדם יותר באותה שנה, 15 באפריל 1995. ארבעה אנשים מתים באותו יום.
שמיני במאי 1994, חמישה אנשים מתים באותו יום. ויש עוד! זה ממשיך! שנים אחורה. זה מין כפר קטן שפעם בכמה זמן אנשים צעירים מתים בו בקבוצות!
יש רוצח סדרתי ברנז'יס? יכול להיות שאני עליתי פה על איזשהו רוצח שמפתה קבוצות של צעירים אל המקום ומחסל אותם ו…? לא, לא יכול להיות. כאילו, זאת אומרת, אני לא היחיד ששמתי לב לזה, [צוחק] מישהו היה חוקר את ה… חייב להיות לזה הסבר אחר.
אוקיי. הנה, הנה תאוריה קצת יותר הגיונית.
הכפר הזה, אמרתי כבר, הוא ליד השדה תעופה "אורלי". יותר נכון להגיד, שטח השיפוט שלו גובל בשדה התעופה, כלומר רשמית איפה שהכפר נגמר, שם שדה התעופה מתחיל.
תאונת מטוס. אולי זה הסיבה. מדי פעם קורה שיש תאונות מטוס ובהם מתים כמה אנשים בבת אחת. ומכיוון שזה המקום הכי קרוב לשדה תעופה, אז הם נרשמים שם.
נשמע הגיוני, לא? אז שאלתי, דיברתי עם חוקר תאונות טיסה, קוראים לו יותם גודר, וזה המקצוע שלו. הוא יודע על תאונות טיסה והוא מכיר את כל מסדי הנתונים לתאונות מטוס. זה לא דבר שקורה בלי שאנשים ישימו לב. כל תאונה נרשמת. אז ביקשתי ממנו לבדוק איזה תאונות מטוס היו בצרפת בתאריכים המסוימים האלה, והוא בדק, וענה שבדיוק בתאריך שבו פרנק וסבסטיאן מתו… לא הייתה שום תאונת מטוס. לא בצרפת ולא בשום מקום אחר. וגם לא יום או יומיים קודם. וגם כל התאריכים האחרים לא תואמים לתאריכים של תאונות מטוס, זה פשוט לא זה.
אוקיי, אז יש לי רעיון אחר.
לא תאונות טיסה, אבל עדיין, הקירבה לשדה תעופה נראית לי כמו רמז גדול למשהו. אז הנה ההשערה שלי - פרנק והחברים שלו לא באמת מתו בשעה הזאת ולא ביום הזה בדיוק. הם מתו מסיבה כלשהי במקום אחר, כנראה מחוץ לצרפת, אבל בגלל איזשהם נהלים בירוקרטיים, בגלל שהם אזרחי צרפת, ההכרזה הרשמית על מותם צריכה לקרות על אדמת צרפת. אז הטיסו אותם לשם, הם נחתו בשדה התעופה, והכריזו רשמית על המוות שלהם בנקודה הקרובה ביותר לשדה התעופה, שזה רנז'יס.
זה מסביר למה דברים כאלה קורים שם שוב ושוב, כי כל פעם שיש צרפתים שמתים במקום אחר, ומסיבה כלשהי אי אפשר להכריז על זה רשמית, אז מטיסים אותם וכל פעם הם כאילו מתים ברנז'יס.
זה נשמע הגיוני… קשה לי לאשר את זה. אוו, הנה, עוד רעיון - מה אם הם היו חיילים? לצרפת יש צבא, הוא אמנם לא נלחם בשום מלחמה בצרפת כרגע, אבל יש להם צבא, ולפעמים הם שולחים חיילים צרפתיים שמשרתים בכל מיני מקומות, לפעמים אפילו פה בסביבה. ששת הצעירים האלה היו בגיל של שירות סדיר. אולי הם שירתו באיזשהו מקום ונהרגו באיזושהי תקרית והטיסו אותם לצרפת, הם נחתו שם, הכריזו את… ואולי ככה הם… זה נשמע הגיוני, נכון?
אבל אין שום דרך לאשר את זה. זאת… זאת רק תאוריה, ואני… אני פשוט הגעתי לקצה של מה שאני מצליח לברר מאצלי בבית באינטרנט. אני הגעתי למסקנה שאני צריך בלש. צרפתי. מישהו שיותר טוב ממני בלמצוא דברים בצרפת.
[מוזיקת רקע]
אז שאלתי אם מישהו מכיר בלש צרפתי, והרבה אנשים כיוונו אותי אל אותו בן אדם - איתי סליאר. איתי הוא לא בלש, אבל הוא כן צרפתי, כלומר ישראלי שחי בצרפת הרבה זמן, וקצת עיתונאי ויודע להתעסק בדברים ויודע… למצוא שם עניינים. סיפרתי לו את הסיפור הזה. והוא התגייס למשימה.
אז קודם כל, אני אמרתי אולי אני לא כזה טוב בלחפש חדשות בצרפת, אז מה שהוא עשה זה לצפות בכל מהדורות החדשות מיומיים קודם עד ליומיים אחר כך ב… מאותה תקופה ב-1999, ו… לא, אין שום אזכור לאירוע שבו מתו שישה צעירים.
אז הדבר הבא, הוא אמר שאולי הוא ישיג את תעודת הפטירה של האנשים האלה. אני אמרתי שכבר יש לי, כי יש לי באתר הזה, והוא אמר לא, זה לא תעודת הפטירה, זה רק הפרטים הבסיסיים. אבל כל אזרח צרפתי, מתברר, יש לו זכות להזמין עותק של תעודת הפטירה של כל אחד, שעליה אולי יש קצת יותר פרטים. אני לא אזרח צרפתי, אבל איתי כן. אז הוא ניסה לפנות לחברה קדישא הצרפתי כדי להשיג את התעודות שלהם. וזה לא עבד! כי… הוא אמר, יש אתר ארצי מאובטח לבקשה לתעודות פטירה, אבל הכפר הספציפי הזה מוחרג ממנו! אנשים שמתו במקום הספציפי הזה, אי אפשר להוציא את תעודות הפטירה שלהם באתר הלאומי, צריך לעשות את הבקשה באתר הקקמייקה של הכפר עצמו!
אז הוא שלח בקשה לעירייה של רנז'יס, לשאול אם יש להם במקרה את תעודת הפטירה של פרנק קסלונגה, והם ענו לו… שאין להם.
בשלב הזה אני כבר פיתחתי תיאוריה נוספת, משום שמשהו פה מוסתר! אני חושב שיש שער לגיהנום ברונז'יס. זאת אומרת, ממשלת צרפת לא רוצה שנדע מה קורה ברונז'יס, ולמה אנשים מתים שם מדי פעם. אז לדעתי, התשובה הסבירה ביותר היא שיש שער לגיהנום ברונז'יס. או הגיהנום או הממד ה-18, ממנו יש יצורי אופל שמנסים להזדחל אל תוך העולם שלנו. וממשלת צרפת מודעת לזה, ויש לה כוח משימה מיוחד של חיילים צעירים מאומנים שתפקידם הם להחזיק את יצורי האופל ולא לתת להם לפלוש לפריז! ומדי פעם היא שולחת לשם חבורה של לוחמים מאומנים במשימה מיוחדת נגד היצורים האלה, ובדרך כלל זה מצליח, אבל לפעמים יש גם כישלונות, לפעמים יש גם אבידות, אבל כדי להסתיר את הקיום של זה מהעולם, [בקול הולך ומתלהם] ממשלת צרפת לא מודה בקיומם של הדברים האלה, והאנשים שמתים שם פשוט נמחקים מההיסטוריה, והיחיד שיכול להגיד על זה משהו בכלל, הוא האבא של אחד מהם, שמחה על זה באמצעות סימן שאלה, כי הוא לא יכול להגיד את התשובה האמיתית! [לוקח אוויר]
אבל אולי לא?
זאת הנקודה שבה אם אתם רוצים סיפור מרתק ומסתורי, תפרשו כאן. פשוט תעמידו פנים שהפרק נגמר כאן, כי… מהרגע הזה, אמרתי, אמרתי לכם מראש, הזהרתי אתכם מראש, הסוף הוא לא כזה טוב. הסוף של הסיפור מאכזב.
[מוזיקת רקע נוגה]
כי מה שקרה באמת זה ש… אחרי שבכפר אמרו לאיתי שאין להם את התעודת פטירה, הוא ביקש מהם שיבדקו שוב. ואז הם גילו שבעצם יש להם אותה. [מגחך] לפעמים זה פשוט מה שקורה.
עכשיו, בתעודת הפטירה המלאה של פרנק קסלונגה אין הרבה יותר מידע ממה שהיה לנו עד עכשיו, אבל יש קצת. כתוב שהוא היה סטודנט, כתוב שהוא רווק. כתוב את שעת המוות, 3:50 בבוקר, וכתוב גם מקום. על הכביש לכיוון פריז.
התברר שצדקתי. היה רוצח סדרתי בכפר הזה - הכביש.
הכפר הוא זעיר, אבל שטח השיפוט שלו כולל גם קטע מהכביש מפריז החוצה, אל שדה התעופה והלאה, וכולל שני מחלפים שנראים די מאיימים, ואיתי מאשר שהכביש הזה ידוע לשמצה בתור כביש אכזרי. כביש שאם אתם עושים בו טעות של שנייה אחת, אתם יכולים למצוא את עצמכם בדרך לשוויץ במקרה הטוב, או תקועים במעקה במקרה הרע.
ולכן, כן, הכביש הזה גובה קורבנות באופן סדרתי. וטכנית, כל מי שמת על הכביש הזה מת בשטח של הכפר הזה, ולכן אנשים נרשמים כאנשים שמתו שם. פעם בכמה שנים קורה שהכביש הזה מוחק משפחות שלמות. ו… שישה צעירים, תאונת דרכים, שבת לפנות בוקר, 3:50. יש פה הסבר מאוד סביר ולא מסתורי בכלל. הם פשוט היו בדרך בחזרה מבילוי. אולי הנהג היה שיכור, אולי לא, אני לא יודע, אבל… זה הכל. תאונת דרכים. ההסבר הכי מובן מאליו והכי שגרתי שיכול להיות.
אם זה הסיפור, אז עדיין, [נאנח] עדיין נשארה השאלה, זאת אומרת, למה סימן שאלה?! למה הקבר הכל כך מוזר הזה?
יש כנראה רק בן אדם אחד שיודע לענות על השאלה הזאת, וזה ארמנד קסלונגה. והדבר הבודד שעדיין לא עשיתי, היה פשוט לשאול אותו.
כאמור, נכון לכרגע, ארמנד עדיין חי ואפילו קיים ברשתות. אז… צריך לפנות אליו. אז פניתי אליו, באופן הכי מנומס שהצלחתי, שלחתי מכתב באינסטוש, למרות שלא ממש הייתה לי הרבה תקווה שהוא פעיל שם, והוא באמת לא ענה. שלחתי את המכתב הכי מנומס שאפשר לאחת החברות שהוא הבעלים שלה, וגם שם לא קיבלתי תשובה. איתי, שגם מדבר צרפתית ולכן יותר כשיר כנראה לדבר עם צרפתים בני 80, הוא גם פנה אליהם בכתב, הוא התקשר בטלפון, הוא מצא את הטלפון של אחת החברות, הוא התקשר, הוא לא קיבל תשובה. ואחרי שניסינו את כל האפשרויות האחרות, איתי הגיע אל הכתובת הפיזית של המשרד של הבן אדם בפריז. והוא היה נעול.
מה אני אגיד? ניסינו.
או שארמנד לא רוצה לדבר על זה, או שהוא פשוט עסוק מדי בלהיות בן 80 [מגחך] ולא עונה להודעות מאנשים אקראיים.
אממ… אמרתי לכם שאין סוף טוב לסיפור הזה. תראו, אני רוצה לתת לכם פואנטה. אני רוצה איזה טוויסט בסוף, אני רוצה שיתגלה שהכל היה חלק מקונספירציה קטנה, איזה קלוז'ר מצד הבן אדם שאחראי לכל זה, ואין לי!
יש לי רק סימן שאלה.
אז… אני לא יודע. אני לא יודע מה ארמנד קסלונגה חשב כשהוא הזמין את המצבה הזאת, ואני לא מתיימר לדבר בשמו, אני לא יודע מה הוא חשב. אבל… יש הסבר אפשרי, אולי. אולי השאלה היא פשוט לא מסובכת כמו שהייתי רוצה לחשוב.
אולי זה לא נעשה בתור נקודת פתיחה לסיפור מתח, אולי זה לא ספר של דן בראון. אולי זאת שאלה נורא פשוטה, כי אפילו אם הוא לא מת במלחמה והוא לא מת באופן מסתורי, אלא, במרכאות ענקיות, "סתם" בתאונת דרכים, לא צריך קונספירציה בשביל לשאול את השאלה - למה?!
[מוזיקת רקע נוגה]
למה בן אדם מת סתם? דווקא בגלל שלא הייתה שום משמעות למוות שלו, פעם הוא היה ואז פתאום הוא לא, ולא הייתה לזה שום סיבה חוץ מהכביש הזה הוא מסוכן ומישהו לא נזהר. למה?! זה סימן שאלה. ואין לי תשובה לשאלה הזאת.
אבל עוד שאלה שאנשים ישאלו עכשיו היא למה… למה בכלל סיפרת לנו את הסיפור הזה? ולמה בזבזת לנו את הזמן? אם הפואנטה היא שלפני 30 שנה הייתה תאונת דרכים, מה מעניין בזה?
ועל זה אני עונה, למה לקנות פאזל של 3,000 חלקים ולבלות הרבה זמן בלהרכיב אותו, אם אפשר במקום זה פשוט לקנות פוסטר, שהוא מראש שלם, ולחסוך זמן?
התשובה היא כי אני אוהב להרכיב פאזלים! אם באמת הייתי רוצה רק את התמונה, הייתי קונה פוסטר. התהליך, החיפוש, החקירה, זה מה שמעניין אותי. ו… באמת הייתי שמח אם התמונה בסוף הייתה יותר מעניינת. אם היה מתברר שהקבר הזה הוא פתח לסיפור שהוסתר ולא סופר עד היום, קונספירציה בינלאומית ענקית בהשתתפות הוותיקן והמוסד וציידות השדים של הקייפופ ומנשה. אבל מראש ידעתי שאין לזה הרבה סיכוי.
תשמעו, לא, לא יותר מדי פעמים קורה שנתקלים במסתורין אמיתי בעולם, ואם אני נתקל באחד כזה, אני אחקור אותו. ואני אחקור אותו כי לחקור זה כיף.
זאת התשובה.
תכף, על עוד כמה קברים מעניינים בבית הקברות של מונמארטר. מומכט… מונמר… מומנ… עזבו. [נאנח]
[מוזיקת רקע צרפתית]
אמרתי כבר, בית הקברות הזה היה מהמם. כן? יש כל כך הרבה דברים שאני יכול לעשות, לא יודע, פודקאסט שלם רק כאילו, כל, כל יום, כל פרק יהיה על איזשהו קבר שם.
יש שם… יש שם את הקבר של דלידה. עכשיו, אני לא יודע מי זאת דלידה, מתברר שהיא זמרת? היא שרה את [מזמזם] "פרולה, פרולה פרולה", אוקיי. אני לא חושב ששמעתי את השם שלה ממש, אבל הקבר שלה נראה כמו מקדש לאלת שמש! והיא עומדת שם עם פסל ועם שמש ענקית מאחוריה. זה מאוד יפה.
יש עוד זמרת, פראנס גל. גם היא קבורה שם. הקבר שלה הוא מין תיבת זכוכית עם עץ פרחוני באמצע.
נמצא שם הקבר של אלכסנדר דיומא, המחזאי המפורסם, אבל לא אלכסנדר דיומא המחזאי המפורסם שאתם מכירים, אלא הבן שלו. [מגחך] ויש ארבעה עמודים ובאמצע, על משטח, שוכב אלכסנדר דיומא. כלומר, יש פסל שלו שוכב. כאילו הוא נראה כמו בשנת צהריים, עם ידיים משולבות ועם פרצוף קצת לא מרוצה. ומה שמעניין פה זה שמשום מה עשו לו ליד הראש, יש לו שני זרי פרחים, מכל צד של הראש, ואולי זה רק אני, אבל זה נראה ממש כמו קרניים. כאילו, שמו את זה בצורה כזאת שכשמסתכלים עליו מקדימה, זה נראה כאילו יש לו קרניים, קרניים של שד. למה עשו את זה? אני באמת לא יודע.
עוד אחד שראיתי שם, עברנו ליד קבר שהוא לא היה יוצא… מאוד יוצא דופן במראה שלו, אבל היה עליו עיטור צבעוני של ארבע מדליות. ואחת מהמדליות האלה, אני זיהיתי מיד. אני זיהיתי אותה בתור המדליה של לגיון הכבוד הצרפתי, שזה הכבוד הגדול ביותר שממשלת צרפת יכולה להעניק, וזה לא שאני מבין במדליות, אני פשוט זיהיתי אותה משום שבזמנו אני עשיתי את הפרק על השבלייה ד'און, והמדליה הספציפית הזאת הייתה עניין גדול בסיפור הזה. דרך אגב, אחד מהפרקים שאני הכי אוהב, כדאי לכם לשמוע אותו. בכל אופן, אבל חלק מהעניין בפרק היה שהמדליה הזאת ניתנת ל… גברים. והשם שכתוב על הקבר היה מיס בלו בל. ככה, מיס בלו בל, גברת בלו בל. מה… איך זה יכול להיות שמיס… מיס בלו בל שקיבלה כל כך הרבה מדליות? אז חיפשתי על זה, וקודם כל, כן, מתברר שהם שינו את החוקים וגם נשים יכולות לקבל את המדליה הזאת. וגם נשים יכולות לקבל את המדליה הזאת בימינו. [כך במקור] ומיס בלו בל, שהשם האמיתי שלה הוא מרגרט קלי, היא קיבלה אותה, ואת כל יתר המדליות, על היותה רקדנית. היא הייתה רקדנית מאוד מפורסמת, היא ייסדה את ה-"Blue Bells", שהם להקת ריקוד מאוד משפיעה בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה, ובזמן הכיבוש הנאצי של פריז, במלחמת העולם השנייה, היא החביאה את בעלה היהודי. אמרתי לכם שכל דבר פה נראה כמו חומר לפרק שלם! טוב, anyway, זאת הייתה התשובה.
[מוזיקת סיום]
תודה לאיתי סליאר, הבלש הצרפתי, יותם גודר, יונתן ונטורה, שחף אלון, אביגיל לונדון. ייעוץ ותמיכה מורלית, מוץ. ערכה את הסאונד שלי נוי, שנורא התבאסה מהסוף של הסיפור הזה. תודה לאנזה שניסתה לשווא ללמד אותי להגיד מומאכ, מונמ, מונמאח, לא יודע איך אומרים את זה.
ו… עוד דבר חשוב להגיד, סמנכ"ל תפעול ותומך מורלית ויועץ ומפיק אירועים ועוד, אביב שם-טוב נפרד מ"עושים היסטוריה", ו… זה אחרי שהוא היה פה יותר זמן מכולנו, אני חושב. שלום אביב ותודה.
אני דורון פישלר, ועל הרצאות שאני עושה אפשר לקרוא באתר doronfishler.com, ולהתראות. Au revoir!
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments