top of page

התשובה עם דורון פישלר - מאיפה באים אוגרים?

למה אנשים התחילו לגדל אוגרים, חיית מחמד שאין בה שום תועלת מעשית? השאלה הפשוטה הזאת מביאה לתשובה שכוללת את ראשוני הציונות, פלפולי עברית, חיים נחמן ביאליק וישראל אהרוני. כמו כן: למה תנין הוא לא תנין וצב הוא לא צב.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/06/2019.

[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".

דורון: השאלה היא מי רצח את ארלוזורוב. התשובה היא… אני לא הייתי אפילו בסביבה, לא יודע למה אתם שואלים אותי. אנחנו תיכף נתחיל.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

שלום, אני דורון וזאת "התשובה". הסידור בפודקאסט הזה, למי שלא מכיר, הוא כזה: אתם - שולחים שאלות, אני - עונה עליהן. עכשיו, אני מקבל המון שאלות, ומן הסתם אני לא יכול לענות על כולן, פשוט אין זמן. אז אני מנסה לבחור שאלות מעניינות, והגישה שלי בדרך כלל זה שהכל מעניין. הכל מעניין, אין נושאים משעממים, יש סיפור בכל דבר. אבל בכל זאת לפעמים אני… מפשל.

למשל, ניקול שלחה לי את השאלה הזאת:

[הקלטה] ניקול: היי דורון, יש לי שאלה. למה בני אדם בייתו אוגרים? יש חיות שאולי היה שווה לאדם לביית, כמו חתול שמרחיק מזיקים, או כלבים שיכולים להגן על בתים, וכולי וכולי, אבל אוגר זאת חיה די מטומטמת, אז למה?

דורון: עכשיו, אני מודה, כשאני קיבלתי את השאלה הזאת, לא חשבתי שהיא מעניינת במיוחד.

כלומר, אלה אוגרים. הם מאוד חמודים, אבל הם לא נראים סופר מעניינים. יש להם הבעה נורא רצינית כזאת כשהם מכרסמים ירקות, זה כאילו "הו, כאילו יש לי פה גזר חשוב מאוד" [עושה רעשי כרסום], והם רצים על גלגל, לאיזשהו מקום. זה חמוד, אבל הם אוגרים.

למה אנשים מגדלים אותם? אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שזה… בגלל שהם חמודים. זה הכל. נשמע כאילו אין פה סיפור. אבל ליתר ביטחון עשיתי בירור ראשוני כזה בקשר לאוגרים, ותשמעו… לא רק שיש פה סיפור, הסיפור הוא מדהים! כי אם השאלה היא מאיפה הגיעו אוגרים, מתברר שאוגרים מגיעים מרחובות!

[מוזיקת רקע]

אבל נתחיל בהתחלה.

ניקול אמרה, ובצדק, שבדרך כלל לחיות מחמד היה תפקיד. כלומר, הרבה אלפי שנים שאנשים מגדלים בעלי חיים, חיים עם בעלי חיים, אבל רוב הזמן הזה אלה לא היו ממש חיות מחמד, אלא חיות שמביאות תועלת.

כלבים מלווים את בני האדם כבר המון זמן, ידידו הטוב של האדם וכל זה. העדות הכי מוקדמת לכלב שחי עם בני אדם היא מאובן בן 37 אלף שנה! 37 אלף שנה, זה לפני הכל, כמעט. זה לפני שבני אדם ידעו לגדל צמחים, הם גידלו כלבים.

וברור למה, כי כלבים מועילים. זאת מן… עסקת חליפין כזאת, הם שומרים עלינו, ונובחים על פולשים, ויכולים לעזור בציד, ולשמור על כבשים, לעשות הרבה דברים מועילים, ובתמורה אנחנו נותנים להם אוכל ומלטפים להם את הבטן מדי פעם. ווין-ווין לכולם.

חתול, גם מועיל. במקרה הזה בני אדם לא כל כך אימצו חתולים, זה יותר הם שאימצו אותנו, אבל שוב, יש פה עסקה. אנחנו ניתן להם אוכל וליטופים, והם בתמורה יצודו עכברים ו… יפילו לנו דברים מהשולחן, ויתיישבו לנו על העיתון בדיוק כשאנחנו רוצים לקרוא אותו, ומדי פעם יסתכלו עלינו במבט מזלזל.

אוקיי, זאת לא נשמעת כמו עסקה מי יודע מה, אבל עדיין, להיות עם חתול זה כדאי. חתולים, כמו שאמרתי, בין השאר צדים עכברים, ועכברים, במאות שעברו, היו בעיה גדולה. כי עם עכברים מגיעים פרעושים, ועם פרעושים מגיעות מחלות. המוות השחור, המגפה הכי גרועה בהיסטוריה, הגיעה עם עכברושים.

אז אם יש לכם חתול, זה יכול להציל לכם את החיים. היום יש לנו חיסונים שמגנים עלינו ממחלות, פעם היו רק חתולים.

עכשיו, יש חיות אחרות שאנשים תמיד העסיקו אצלם, כי הן שימושיות, או בשביל האוכל. סוס זה כלי רכב, פרות נותנות אוכל, או שהן אוכל. תרנגולות כנ"ל. כולם שימושיים באיזושהי צורה, ולכן רוב הזמן הם לא היו חיות מחמד, אנשים לא גידלו אותם סתם כדי שתהיה להם חיה בבית, בן אדם היה צריך להיות מאוד עשיר או עם המון המון זמן פנוי כדי שהוא יוכל לגדל חיה שלא מביאה שום תועלת, רק כדי שתהיה חיה.

היום יש לאנשים זמן, ולכן אנשים היום מגדלים חיות שלא מסייעות להם פרקטית. אנשים מגדלים היום איגואנות. מה איגואנה עושה בשבילכם? היא בוהה. היא בקושי זזה. אז באותה המידה, אוגרים. אוגרים הם חיה מאוד נפוצה היום, משום שזה מן חיית מחמד למתחילים. זה לא דורש את המחויבות של כלב, לא צריך להוציא אותם לטיול, הם לא מלכלכים מדי, הם די מרוצים בכלוב שלהם, תיתנו להם קצת אוכל והכל יהיה סבבה. עכשיו, זה אומר שהם מביאים תועלת פרקטית? לא ממש. אוגר לא יבריח גנבים שיפרצו לכם לבית, אי אפשר לרתום להם עגלות כדי לחרוש את השדה, אי אפשר לחלוב אותם, הם לא שוטפים לכם כלים. הם רק… חמודים.

ולכן זה לא מפתיע אותי לגלות שלגדל אוגרים זה בעצם רעיון די חדש. אנשים התחילו לגדל אוגרים בתור חיית מחמד רק בשנות ה-40 של המאה ה-20, כלומר לפני פחות מ-80 שנה. רק מאז אנשים מגדלים אוגרים בבית.

אז עד כאן התשובה היא בדיוק מה שחשבתי שהיא תהיה. אבל כאן, השאלה הבאה היא מה קרה לפני 80-90 שנה שהפך את האוגרים פתאום לחיית מחמד, וכאן הסיפור נהיה מעניין.

כי מתברר שמי שאחראי לזה שיש אוגרים בכל מיני בתים וחנויות חיות וכל זה, זה בן אדם אחד. והבן אדם הזה הוא… ישראל אהרוני.

[מוזיקה סינית מתנגנת ונקטעת מהר]

לא, לא הוא, לא השף! אני לא הולך לתת לכם עכשיו מתכונים לאוגר מוקפץ בכמהין ושום. אחד אחר.

[מוזיקת רקע]

ישראל אהרוני הוא אדיר. [צוחק] הוא… הוא זואולוג ישראלי שחי בארץ לפני קום המדינה, וכל הסיפור שלו הוא פשוט נהדר. הוא נולד במה שהיה אז רוסיה, שהיום זה ליטא. הוא היה יתום, אמא שלו מתה בגיל שנתיים ואבא שלו מת לפני שהוא נולד. הוא התחנך בתור חרדי, הוא למד בישיבה, אבל בגיל 13 הוא ברח ועבר לפראג, והתחיל ללמוד שם דברים אחרים. הוא למד שם באוניברסיטה זואולוגיה וגם פילולוגיה, כלומר חקר טקסטים עתיקים, וזה חשוב שהוא למד את שני הדברים האלה.

בגיל 19 הוא עלה לארץ. וצריך להגיד, זה לא פשוט עניין של לעלות על מטוס ולקחת דרכון ופשוט לעבור לגור במקום אחר. ארץ ישראל באותו זמן לא הייתה מדינת ישראל, השנה הייתה 1901, זה היה השלטון של הטורקים.

הוא הפך לזואולוג הציוני הראשון. הוא היה פחות או יותר היחיד באזור שעסק בחקר בעלי חיים, ובין השאר הוא התעסק בלתת להם שמות. מכיוון שהוא היה גם זואולוג, וגם פילולוג, וגם יהודי, וגם מתמצא מאוד בתנ"ך והאמין בשיבת עם ישראל לארצו ותחיית השפה העברית, אז חלק מהעבודה שהוא לקח על עצמו היה לחקור בעלי חיים ולתת שמות עבריים, שעדיין לא היו קיימים לחיות, או לזהות איזה בעלי חיים שמוזכרים בתנ"ך הם איזה בעלי חיים אמיתיים.

כי בתנ"ך מוזכרים הרבה בעלי חיים, הבעיה היא שהרבה מאוד פעמים קשה מאוד לדעת למה באמת הכוונה. למשל, כשאתם אומרים "תנין", למה אתם מתכוונים? בתנ"ך מוזכרים תנינים כמה פעמים, התנינים הגדולים מוזכרים אפילו בבראשית, אבל האנשים שדיברו את השפה אז מתו מזמן, וקצת קשה לדעת למה הם מתכוונים. אי אפשר לשאול אותם למה הם מתכוונים ואיך נראה תנין. ברור שזאת חיה גדולה ומפחידה שחיה במים, אבל מה זה בדיוק? לא היה לגמרי ברור. ובמשך הרבה מאוד זמן הפירוש המקובל היה ש"תנין" זה… לוויתן. זה החיה שהיום אנחנו קוראים לה לוויתן, דבר גדול מאוד ששוחה באוקיינוס ומשפריץ מים מלמעלה. בתרגום הראשון לעברית של הספר "מובי דיק", החיה הגדולה שקפטן אחאב מנסה לצוד היא תנין גדול.

ישראל אהרוני היה זה שקבע בסופו של דבר שלוויתן הוא לוויתן, ותנין הוא קרוקודיל.

בקיצור, בן אדם מרתק, שגילה חיות, ונתן שמות לחיות, וכתב על כל זה, ואת כל מה שהוא כתב הוא גם כתב יפה! [צוחק] בגלל שהוא כותב עם תיבולים תנ"כיים. לקרוא את ישראל אהרוני, הוא כותב על זואולוגיה כמו שירה עברית.

למשל, כשהוא מדבר על זה שבמקום מים נותנים לחיה כלשהי חלב, אז הוא כתב:

[מקריא, על רקע מוזיקה מיושנת] במקום מים, הושקתה האם חלב הידוע עוד מימי סיסרא ביתרונו על המים.

הבן אדם אגדה. צריך להעיר, דרך אגב, שלא כל מה שהוא עשה הוא נפלא, כי בזמנו הגישה לחקר בעלי חיים הייתה שאין בעיה לחקור אותם גם אחרי שהם מתים, אז לפעמים הציד היה חלק מהתהליך. למשל, הממ… בחרמון היו פעם דובים. פעם היו הרבה דובים באזור הזה של ארץ ישראל, אבל בתחילת המאה ה-20 נשארו רק בודדים כאלה באזור החרמון, ובמשלחת צייד ב-1917 שאהרוני השתתף בה, הם הרגו את… מי שהיו כנראה הדובים האחרונים באזור.

בכל מקרה. ב-1930 אהרוני ואשתו יהודית יצאו למסע מחקר בטורקיה. ולשם הם נסעו דרך סוריה. דברים היו קצת יותר פשוטים אז מהבחינה הזאת, כי היום אנחנו לא יכולים ללכת לטורקיה דרך סוריה… אבל כשהאימפריה העות'מאנית שלטה על כל האזור הזה, לא הייתה בעיה עקרונית, ולוֹ ספציפית היה גם ההגנה של הסולטן הטורקי. זה משום שאהרוני סיפק לסולטן פרפרים לאוסף שלו. לפעמים משתלם להיות זואולוג.

בכל מקרה, בדרך חזרה מטורקיה, ליד העיר חלב בסוריה, אהרוני החליט שהוא רוצה להתעכב שם קצת כי הוא רוצה עוד דבר חשוב, הוא רוצה למצוא זן מסוים של אוגרים שהיה שם. למה? בגלל שושנת יריחו.

[מוזיקת רקע]

שושנת יריחו הוא שם יפה למחלה מכוערת. זאת מחלה שמועברת בעקיצות של זבוב החול, והיא גורמת לפצעים וצלקות מכוערות בגוף. היא בדרך כלל לא גורמת למוות, אבל זה עדיין בהחלט לא נעים ולא יפה.

המחלה הזאת הייתה נפוצה בארץ, היא עדיין קיימת כאן, וחבר של ישראל אהרוני, שאול אדלר קראו לו, פרופסור לפרזיטולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וצריך להגיד, כן, הייתה כבר אז אוניברסיטה עברית בירושלים, וכן, יש דבר כזה פרזיטולוגיה, הוא ניסה למצוא טיפול למחלה הזאת. ובשביל זה הוא היה צריך חיות מעבדה, כי מה לעשות, כדי לפתח תרופות צריך לנסות אותן ואי אפשר לנסות אותן על בני אדם.

החיות שהגיבו הכי טוב, כלומר הכי דומה להשפעה של בני אדם לטפיל של שושנת יריחו, היו אוגרים. עכשיו, יש כמה זנים של אוגרים, והם באמת ניסו להשתמש בהם בניסויים, בעיקר באוגר הסיני. הבעיה עם האוגרים הסינים הייתה שהם לא התרבו בשבי. כלומר, אם אתם מכניסים אוגר ואוגרת לתוך אותו כלוב, שום רומנטיקה לא הייתה שם. האוגרת הייתה פשוט אוכלת את האוגר. אוגרים הם אכזריים לפעמים. אז אי אפשר היה לגדל אוגרים חדשים, ולכן כל פעם מחדש היה צריך לייבא עוד ועוד ועוד אוגרים מסין. ואתם יודעים איך זה עם משלוחים מסין, זה לוקח המון זמן, ובסוף האוגרים שמגיעים במידה קטנה מדי… זה מעצבן.

שאול אדלר חשב שאפשר אולי לפתור את הבעיה הזאת, אם יהיו לו אוגרים מזרח תיכוניים, אוגרים ילידי האזור, שאולי יתנהגו יותר יפה. אבל איפה יש אוגרים במזרח התיכון? אז זהו, שיש. הוא שמע על זה שבסביבות חלב קיים זן אחד של אוגרים, שקוראים לו האוגר הזהוב, או האוגר הסורי. זאת חיה מאוד נדירה. היא נמצאת רק באזור הזה, ורק פעמים בודדות מאוד לכדו כאלה בכלל, כדי לתאר שהם קיימים.

בכל אופן, אז כשאהרוני יצא לטיול לטורקיה, אדלר ביקש ממנו, אם הוא כבר עובר בסביבה, לנסות למצוא לו אוגרים זהובים. זה לא היה פשוט.

[מוזיקת רקע]

כשאהרוני עבר שם, אז הוא ביקש מהמדריך הסורי שלו, שקראו לו גיאורגיוס דרך אגב, לשאול באחד הכפרים למי יש אוגרים בשדה, לאיזה חקלאי יש אוגרים. אז הם כינסו את כל בעלי החוות, ואחד מהם אמר שבאמת אצלו הוא ראה כאלה. אז הגיעו כמה אנשים, פחות או יותר הפכו לו את כל השדה בחפירות. והם מצאו. הם הצליחו. הם מצאו שם מחילה שבה הייתה אוגרת זהובה, עם 11 גורים צעירים, זעירים, כאלה שאפילו העיניים שלהם עדיין לא נפקחו.

אז מעולה. אז הם אספו את האמא והגורים, והאמא מיד טרפה אחד מהם. שגם זה דבר שקורה לפעמים, מתברר, שמרוב בהלה, או לא… לא ברור למה, במצוקה האמהות לפעמים טורפות את הצאצאים הקטנים שלהם.

בכל אופן היה ברור שאם יתנו לה, היא פשוט תאכל את כולם ולא ישארו להם אוגרים, אז כשהמדריך ראה את זה… הוא הרג את האמא. וכבר עכשיו, מספר האוגרים הזהובים שהיו קיימים בשבי בעולם ירד מ-12 ל-10.

[מוזיקת רקע]

אז אהרוני ואשתו לקחו את הגורים איתם, לדירה שלהם ברחובות, וככה הוא מתאר את זה:

[מקריא, על רקע מוזיקה מיושנת] בדרכנו לארץ ישראל החזקתים משך כל זמן המסע בידי, פן תטלטלם המכונית, תזעזעם ותרגיזם ותרוצץ את גולגלתם הרכה אל חוטי הברזל של הכלוב. לא גרעתי עין מהם, והבאתים בריאים ושלמים ירושלימה! בנוסענו לרחובות לקחנום תמיד איתנו, ובשובנו לעיר הבירה השיבונום אף הם. במראיהם היפה שיעשעו את השוטרים שבתחנת בית דגון, שעברנוה בדרכנו הלוך ושוב, וכל עצמם ואורחם עניינו מאוד את בני עמנו האזרחים, בכל מקום שעברנו בו לרגל מסענו. מקץ חודש ימים העברתים לכלוב מעקב, שאורך כל צד שבו היה שלושים וחמישה סנטימטרים. מזרנם היה קש. על תפריטם נוספו עוד צמחים רבים, בהם גם אגוזים ושקדים – למען יכרסמו את קליפתם הקשה, ולא תצמחנה ותארכנה החותכות לבלי חוק.

וככה עשרת האוגרים הזהובים חיו להם בכלוב ברחובות, עד ש… מישהו שכח את הדלת של הכלוב פתוחה, וכולם ברחו.

[מוזיקת רקע]

אנחנו מדברים פה על חיה נדירה. אלה הדגימות היחידות שיש בעולם, והם כולם ברחו. הם היו צריכים למצוא דרך למצוא אותם, אחרי שהם התחפרו להם בתוך הרצפה ובתוך הקירות.

אז מה שהוא כותב זה ככה:

[מקריא, על רקע מוזיקה מיושנת] זממנו, אפוא, את המזימה הזאת: סביב כל שולי הרצפה הנחנו ניירות, ועל גבי הניירות שמנו מטעמים שונים, מיני-מתיקה. ואני שכבתי במיטה שלצד הכותל. "המעדנים האלה", אמרתי, "יעוררו ויוציאו אפילו את חוני המעגל ממערתו, וידיחו אפילו את רבי צדוק להפר את נדר צומו". כל הלילה הזה לא נתתי שינה לעיניי ואוזני הייתה קשובה לכל ניד ולכל רשרוש קל. כשיצא אוגר – שופשף הנייר. מייד ניתרתי כנשוך צפע מעל מיטתי, וסתמתי במהירות הבזק את המאורה, שדרכה יצא, בכותנה.

בקיצור, אחרי כל העבודה הזאת, הם הצליחו למצוא תשעה מהאוגרים. ואחד לא נודעו עקבותיו. אבל גם זה לא הכל. את האוגרים ששרדו, אהרוני העביר לחיים בן-מנחם, שניהל את ענייני החיות באוניברסיטת ירושלים, והיה גם, דרך אגב, קצין בהגנה, ונשלח לאירופה בתור מרגל אחר כך. יופי של חבר'ה היו להם שם. הוא שם אותם בכלוב ברזל עם רצפת עץ עבה, כי הוא לא הכיר אוגרים, והדבר הבא שקרה זה שהם כרסמו דרך כל רצפת העץ וברחו.

חמישה אוגרים נמלטו ככה, אחד מהם נמצא מת, ואחרים עדיין נעדרים. נשארו ארבעה. ואחרי עוד מקרה מצער, שאחד מהם אכל את אחת האחרות, נשארו שלושה.

עכשיו, כידוע, כדי להרבות בעלי חיים צריך לפחות שניים מהם, זכר ונקבה, ככה שאנחנו מתקרבים מאוד למצב שבו זה לא יהיה אפשרי בכלל, וגם אז לא היה בטוח שהם יתרבו, כי אמרנו, רוב סוגי האוגרים פשוט לא מתרבים בשבי. אבל בכל זאת היה צריך לנסות. לכן הם ניהלו שידוך בין אוגר ואוגרת.

ועל זה אהרוני כתב:

[מקריא, על רקע מוזיקה מיושנת] ליקר המדע ולרווחת האנושיות הִטָּה הכול-יכול רק גלגל קטן אחד מגלגולי הטבע, שלא יסַפרו מרוב – ונעשה נס!

היא המליטה שמונה גורים אחר כך, ומתברר שלהרבות אוגרים זהובים בשבי זה בעצם… לא קשה בכלל. [צוחק] תוך שנה היו להם 150 אוגרים זהובים.

אז כמובן, הם באמת העבירו את האוגרים לשאול אדלר, שאכן השתמש בהם כדי לחקור את שושנת יריחו, והתברר שהם שימושיים באופן כללי בתור חיות מעבדה, הן מאוד נוחות. אז הם המשיכו להתרבות, ואדלר התחיל לשלוח משלחות של אוגרים גם לחוקרים במקומות אחרים. אז הוא שלח אוגרים לקולגות שלו בארצות הברית, והוא שלח אותם גם לבריטניה.

עכשיו, כדי לעבור את המכס לבריטניה, הוא הבריח אותם בכיסים של המעיל שלו. בואו, בואו נתעכב על זה שנייה. הוא הבריח אוגרים חיים לאנגליה בכיסים של המעיל שלו! ולחשוב שאני כמעט ויתרתי על השאלה הזאת.

[מוזיקת רקע]

רגע, הקטע זה טוב מדי, אני צריך להמחיז אותו. דור!

דור: מה הולך?

דורון: מה קורה? אני צריך עזרה שלך פה, אני צריך לעשות איזה קטע. בוא נעשה, אתה תהיה אה… איש ביטחון בשדה תעופה, אני אהיה בן אדם עם אוגרים בכיס.

דור: קלאסי.

דורון: תכניס פה אפקט של שדה תעופה.

[רעשי רקע של אנשים והמולה]

אוקיי, תתחיל.

דור: שלום אדוני, ארזת לבד?

דורון: כן.

דור: מישהו נתן לך משהו להעביר?

דורון: לא.

דור: נשק, מכשירים חדים, פצירה, משהו בתיק היד?

דורון: לא, אה… גם אין לי שום בעלי חיים חמודים בכיס, ברור.

דור: [מגחך] מה זה, למה… למה אתה שם גזר בכיס?

דורון: אני אוהב לשמור גזר בכיסים לפעמים…

דור: מה זה מתפתל, מה קורה שם בכיס שלך? מה זה מתפתל שם, אדוני?

דורון: אני, אני פשוט שמח לראות אותך.

דור: טוב, טוב, תביא לי בבקשה את הדרכון שלך.

דורון: אה… בבקשה, הנה דרכון. אגב דרכון, אתה יודע שדרקונים מגיעים מלוד?

דור: מה…? חבר'ה, קחו אותו לבדיקה רקטלית.

[סאונד של סירנות]

דורון: שאול אדלר גם קיבל את פרס ישראל לרפואה, דרך אגב. לא על פועלו בהברחת אוגרים.

בכל מקרה, ככה האוגרים הגיעו למעבדות בכל העולם, ומכיוון שהם באמת התרבו מאוד מהר, כנראה בכמה מקומות היו יותר מדי אוגרים, ולכן מסרו אותם לחנויות בעלי חיים, ומשם הם הגיעו הלאה והלאה, לחנויות, ולבתי ספר, ולחדרי שינה של הרבה מאוד אנשים.

האוגרים הראשונים הגיעו לארצות הברית בשנת 1938, ובסוף שנות ה-40 זו כבר הייתה חיית מחמד די נפוצה.

אבל יש כמה סוגים של אוגרים אמרנו, אבל האוגרים הזהובים, האוגרים הסורים, הם הסוג הכי נפוץ בעולם של אוגרים. רוב האוגרים שאתם רואים, הם אוגרים כאלה, וכל האוגרים הסוריים בעולם, כולם, הם צאצאים של אותה אוגרת אחת שישראל אהרוני מצא בחלב ב-1930!

מאז נעשו כמה נסיונות למצוא עוד אוגרים כאלה בטבע, כדי לגוון קצת את מאגר הגנים שלהם, אבל קודם כל, נמצאו ממש ממש מעט כאלה, כי כאמור, הם חיים בטבע רק באזור חלב, ובזמן האחרון גם הייתה שם מלחמת אזרחים, ולאנשים היו דברים אחרים לעשות מאשר לחפש אוגרים.

בשנות ה-70 כן מצאו כמה אוגרים כאלה, אבל… זה כנראה לא עבד, משום ששוב, היום, לפי בדיקות גנטיות, עדיין נמצא שכל האוגרים הזהובים שנמצאים בשבי בעולם, הם צאצאים של אותה אחת.

עכשיו, בטבע, כמה שזה נשמע מוזר, האוגר הוא חיה שנמצאת בסכנת הכחדה. נמצאו ממש ממש מעט כאלה, אבל קיימת אפשרות שהאוגרים הזהובים למעשה נכחדו.

כלומר, האוגרים הזהובים היחידים שיש בעולם, הם אלה שנמצאים בשבי, וזה אומר שכולם, כולל כולם, הם צאצאים של אותה אוגרת אחת.

[מוזיקת רקע]

אז, מה הייתה השאלה?

למה אנשים מגדלים אוגרים? אנשים מגדלים אוגרים בגלל שהם מאוד חמודים, והם עושים את זה בזכות ישראל אהרוני. לא ההוא.

זאת הייתה התשובה.

כמובן, יש עוד הרבה דברים מעניינים לספר על ישראל אהרוני וכל החיות שלו. אחת מהשאלות המעניינות שהוא ענה עליהן היא, מה זה צב?

אני אדבר על זה אחרי הפרסומות.

[חסות]

[מוזיקת רקע]

מה זה צב?

אתם יודעים מה זה צב. זאת החיה הזאת, סימפטית, יש לה שיריון, היא עושה נינג'ה.

אבל צב, זאת טעות, מתברר.

כמו הרבה דברים, צב מוזכר בתנ"ך, כן. בספר ויקרא, יש שם רשימה של הוראות של איזה חיות מותר לאכול ואיזה לא, אז כתוב שם ככה: "וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ, החולד והעכבר והצב למינהו". כלומר, אל תאכלו צבים. סבבה, ממילא לא התכוונתי.

אבל למה בדיוק הייתה הכוונה ל"צב"? כי כמו שאמרתי קודם, האנשים שכתבו ודיברו את השפה הזאת, מזמן לא בסביבה, ובעידן היותר מודרני, אנשים לא באמת ידעו למה הכוונה. אז רש"י, לצורך העניין, הוא חשב ש"צב" זאת קרפדה. פרשנים אחרים ביוון חשבו ש"צב" זה… צב. כלומר, החיה הזאת עם השיריון והנינג'ה.

וזה היה פירוש שיותר התקבל, בייחוד אחרי שהיה המשל של איזופוס, הצב והארנב, כשהוא תורגם בתור צב, אז האנשים הכירו את זה בתור צב. אבל יש מצב טוב, שהצב שמוזכר בתנ"ך הוא בכלל לא צב, אלא הוא סוג של לטאה.

אפשר להבין את זה מערבית, יש שם את מילה "דָבּ" שדומה לצב, שזה לטאה בכלל.

ישראל אהרוני ידע ש"צב" זה לא באמת צב. ולכן הוא מצא מילה אחרת לצב. הוא רצה לקרוא לצב "שלחופה".

עכשיו, היה לו חבר שקיבל את המילה הזאת. החבר שלו היה חיים נחמן ביאליק. ביאליק כתב באחד מהשירים שלו: "כי ראיתי את השלחופה מורקת שיריונה".

אבל אף אחד אחר, חוץ מביאליק, לא השתמש במילה הזאת, כולם קוראים לצב "צב". אף אחד לא משתמש במילה הזאת חוץ מביאליק ומכותבי תשבצים. אם אתם רואים בתשבץ - שלחופה, שתי אותיות - זה צב.

ביאליק היה בקשר עם אהרוני גם בקשר לחיות אחרות, בקשר לכל העסק הזה של למצוא שמות עבריים תקניים לחיות, והוא ביקש ממנו פעם למצוא שמות עבריים לכמה סוגים של דגים. וכשאהרוני בושש, הוא כתב לו את המכתב המקסים הזה: "ידידי היקר, איש חי ואיש החיות, לפי דבריך בשיחתנו שבעל פה, ולפי מכתבך האחרון אלי, עסקת בימי החופש בתיקון הרשימה של הדגים שהמצאנו לך. אנו, וכל ישראל אוכלי הדגים, מצפים לדגיך הממולאים והמתוקנים והמפולפלים בכיליון עיניים ובכיליון חך ובטן. מהר והַדְגֵה לכבוד פסח. שלך בחיבה, חיים נחמן ביאליק". כי ככה זה כשאתה ביאליק, גם רשימת קניות של דגים היא שירה.

[מוזיקת סיום]

[מדבר בסגנון מיושן, על רקע מוזיקה] זאת הייתה התשובה. אם יש לכם קושיות נוספות אליי, תוכלו לשולחן באתר שלנו במרשתת, ranlevi.com. שם גם תוכלו למצוא את כל פרקי ההסכת, וכמו כן, תוכלו למוצאם בכל יישומוני ההסכתים, או ב'ספר הפנים' בעמוד "דורון פישלר נגד העולם". את ההסכת הזה מייצר ומוציא לשימוש דור כוכב שביט. אביב שם טוב השיא עצה, הצהיל והרנין. שרה סילבצקי ממונה על האוכלוסיות. רן לוי הוא מי שתפקידו לנהל ולכוון את עבודת ההסכת, תכניו ומדיניותו. דני טימור, המנהל הכללי. אני דורון פישלר, היו שלום ושאו ברכה.

פספוסים:

אוקיי, רגע, אנחנו צריכים לעשות המחזה. דור!

דור: מה המצב?

דורון: אני צריך עזרה שלך בקטע קטן של להציג. אהמ, אתה תהיה איש ביטחון בשדה תעופה, אוקיי? אני אהיה בן אדם עם אוגרים בכיס. [צוחקים]

דור: סגור.

דורון: [ממשיכים לצחוק] רגע. רגע, עוד פעם, עוד פעם, שנייה. [מכחכח בגרון] כן. רגע.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Comments


bottom of page