מה לעשות אם חוטפים אתכם חייזרים, ואתם לא מצליחים למצוא את הדרך אל כוכב גן העדן? על "בחר לך דרך להרפתקה", סדרת ספרים מיתולוגית משנות השמונים עם עומק פילוסופי בלתי צפוי. וחייזרים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/12/2020.
קריינות: רשת "עושים היסטוריה".
[דורון מקריא על רקע מוזיקה דרמטית] "אזהרה. אל תקרא ספר זה ברציפות מתחילתו ועד סופו. עמודים אלה מכילים הרפתקאות לרוב. מדי פעם, תוך כדי קריאה, תידרש לבחור את דרכך. בחירתך עלולה להביא עליך הצלחה או אסון. ההרפתקאות שיעברו עליך הן תוצאה ישירה של בחירתך. אתה הוא האחראי, כי אתה זה שבחרת. לאחר שאתה בוחר, עקוב אחר ההוראות שיובילו אותך אל כל אשר עומד לקרות לך. זכור, אין דרך חזרה. חשוב היטב לפני כל צעד. צעד מוטעה אחד, וזה עלול להיות צעדך האחרון. או שיהיה זה הצעד שיוביל אותך אל העושר וההצלחה".
זאת "התשובה". אנחנו תכף נתחיל.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
היי, אני דורון פישלר, זאת "התשובה". קיבלתי שאלה מאדם זר לי לחלוטין, בשם ארבל.
[הקלטה] ארבל: שלום דורון, יש לי שאלה. אה… חטפו אותי חייזרים, הם לקחו אותי לחללית שלהם, והם כל הזמן מדברים על אוּלטִימָה, כוכב גן העדן. אבל לא משנה כמה אני מחפש ומה אני בוחר, ואם אני ממלא אחרי כל ההוראות, אני לא מצליח להגיע לאולטימה. אולי אתה יכול לעזור?
דורון: תודה לך ארבל, איש שלא פגשתי אף פעם, והוא לגמרי לא אח שלי או משהו… זאת שאלה ממש טובה! זאת שאלה שהטרידה גם אותי בילדות.
מצד שני, ברור לי לגמרי שלרובכם הגדול מאוד אין שום מושג על מה אני מדבר. אה… [צוחק] למרות שאני מנחש שיש איזה שניים או אולי שלושה מאזינים ששמעו את זה עכשיו ועשו וואו! זה זה, כן! זה! אוקיי, צריך להיות לא רק בקבוצת גיל מאוד מאוד ספציפית כדי להבין על מה השאלה הזאת מדברת, אלא גם להכיר משהו ספציפי. אז אני אסביר לכם איך מגיעים לאולטימה כוכב גן העדן, אבל בשביל זה אני צריך קודם לספר לכם על סדרת ספרים שקראתי פעם.
[מוזיקת רקע]
כשהייתי ילד, הייתה דודה אחת, דודה לאה, שכל פעם שהיא הייתה מבקרת אותנו, היא הייתה מביאה לי ולאחים מתנה - ספר. כל פעם ספר אחר, אבל כולם היו ספרים מאותה סדרה. האמת היא שאני לא ידעתי שאפשר להשיג ספרים בסדרה הזאת אם דודה לא מביאה לך אותם. אלה ספרונים קטנים ודי דקים תכלס, משהו כמו מאה וקצת עמודים בכל אחד, ולכולם יש עטיפות מגניבות עם עיצוב אחיד והשם של הסדרה מלמעלה. לסדרה קראו "בחר לך דרך להרפתקה". באנגלית "Choose Your Own Adventure". היו הספרים "מערת הזמן" ו"מסע בכדור פורח" ו"מסע מתחת לפני הים" ו"הטירה האסורה" ועוד כמה. והייתה גם הסדרה לילדים קטנים יותר, עם ספרים כמו "הרובוט הפרטי שלך". אלה היו ספרי משחק, מהסוג שבו אתם בוחרים לאן להמשיך. אתם קוראים, ואז בתחתית של העמוד יש משהו כמו…
[מקריא על רקע רחש רוח נושבת] "אתה צועד לעבר אחד הצוקים אשר משני עברי הקניון, מחפש מסתור מפני הרוח, ומבחין בפתחה של מערה נוספת. היית רוצה להיכנס, אך אתה חש שעליך להתקדם, בתקווה שתבחין בנוף מוכר. אם אתה נכנס למערה, עבור לעמוד 17. אם אתה ממשיך, עבור לעמוד 18."
הספרים האלה היו די פופולריים בזמנו. "Choose Your Own Adventure" התחילה במקור באנגלית ב-1979, וספרים בסדרה המשיכו לצאת עד שנת 2013. בסך הכל יצאו יותר ממאתיים ספרים בסדרה, באנגלית, שכמובן רק מעטים מאוד מהם תורגמו לעברית. אה… אבל הם היו פופולריים תכלס בעיקר בשנות ה-80. זאת לא הייתה הסדרה היחידה של ספרים כאלה, כן? היו גם אחרות שגם הם, כמה תורגמו לעברית. היה "עשה לעצמך צמרמורת" ו"אתגר בחלל" וכאלה דברים. וכשסתם לשוטט ולבחור ללכת ימינה או שמאלה לא היה מספיק מתוחכם, אז הז'אנר התפתח והפך לספרים שבהם אתם לא רק בוחרים את הדרך, אלא יש לכם גם נקודות חיים וקוביות, ואתם צריכים להיכנס לקרבות עם מפלצות ולזרוק את הקוביה כדי… כלומר מן D&D לשחקן יחיד.
יש ספרים כאלה עד היום, רק שהפופולריות שלהם מן הסתם מאוד דעכה עם הזמן, מסיבה מאוד פשוטה - משחקי מחשב קיימים. הספרים האלה היו משחק מחשב למי שאין לו מחשב. היום, אם אתם רוצים לבחור את הדרך של עצמכם, תשחקו במשחקים. אם אתם רוצים לקרוא, יש ספרים שכתובים בצורה יותר טובה. אני קראתי את הספרים האלה, ואני קראתי אותם הרבה בתור ילד, כי קראתי כל אחד מהם הרבה פעמים, כדי להגיע לכל הסופים האפשריים. עכשיו, כשחזרתי וקראתי שוב כמה מהם בשביל הפרק הזה, מתברר שהספרים האלה שרדו לא רע דווקא. בניגוד לספרים אחרים בני 40 שנה, הספרים האלה עדיין קריאים, הם בסדר, הם לא נראים פתאום פרימיטיביים או משהו.
מה שקצת הפתיע אותי לגלות זה כמה הזויים הספרים האלה היו לפעמים. לכל אחד מהספרים יש איפשהו בין 30 ל-50 סופים, שחלק מהם טובים וחלק לא טובים. לפעמים אתה מצליח לחזור הביתה, או מוצא את האוצר או משהו, ולפעמים אתה מת. מן הסתם, יש הרבה סופים שבהם גיבור הספר מת, וכדי שיהיה מגוון, אז אתה מת בכל מיני דרכים. מה שאומר שהספרים האלה הם קצת אנציקלופדיה לדרכים למות. [מגחך] זה ספרים לילדים עם אוסף של כל מיני דרכים שבהם אומרים לילד 'אתה מת'. למשל, "מערת הזמן", עמוד 78. [נשמע קול דפדוף בספר, ומתחילה מוזיקת רקע] כאן אתה נמצא בימי הביניים.
[מקריא] "'תפסנו אותך', צועק אחד הרוכבים, 'אתה זה שנמלט מהטירה, האין זאת?' הם מאלצים אותך לעלות על סוס, ודוהרים בכל המהירות לעבר הטירה. 'העונש על בריחה מהטירה הינו תלייה', אומר לך אחד מהם בחיוך נבזי. למחרת אתה מגלה כי הוא צדק. סוף."
או למשל, "מסע מתחת לפני הים", עמוד 109.
[מקריא על רקע מוזיקה דרמטית] "לפתע נפתחת הדלת. שלושה שומרים חמושים בכלי נשק מיוחדים מתפרצים פנימה. הם יורים לעברכם, [קולות ירי] ותוך כדי הבזק של אור מסנוור, אתה וחבריך מתאדים ונמוגים. סוף."
או "מסע מתחת לפני הים", עמוד 31.
[מקריא על רקע מוזיקה מאיימת] "לפתע מזנק מתוך התא הקדמי נחש ים ארסי, [נשמע קול לחישת נחש] באורך של כארבעה מטר, הישר לעברך. הוא מכיש אותך בידך הימנית. אין כל סם נגדי לרעל הקטלני. זהו סופך. סוף."
אז… כן, אתם מתים לפעמים, וזה טבעי שתמותו לפעמים. אבל חלק מהסופים האלה הם לא סתם אכזריים, אלא… די מוזרים. אני מקבל את הרושם שהאנשים שכתבו את הספרים האלה בשנות ה-70 עברו כמה חוויות עם כל מיני חומרים, שאולי סיפקו להם השראה לקטעים כמו זה, למשל:
[מקריא על רקע מוזיקת רקע] "זה דווקא נעים לענוד את הסרט. במהרה אתה חש נפלא, יותר טוב מאשר חשת אי פעם בעבר. דומה כאילו אתה מרחף על גבי ענן ורוד. אתה מתלבט, אך רק מעט, אם אכן קיבלת את ההחלטה הנכונה, אך תוך זמן קצר אתה מפסיק לחשוב על העניין כלל, מאחר שהשמש שקעה מאחורי הענן הורוד שלך וקצותיו מחשיכים. אתה גולש אל תוך הלילה, וחולם שאתה מרחף על גבי הזמן. יותר מהר, יותר מהר, ואחר כך לאט יותר. ושוב לאט יותר. עד אשר… הזמן… נעצר. סוף."
קצת אממ… מוזר, העסק הזה. ויש הרבה דברים מוזרים שקורים בספרים האלה. יש את הסוף שבו אתה כלוא בחדר שבו הזמן זורם אחורנית, ואתה מגלה שאתה כל יום הולך וקטֵן. כלומר, אתה הולך ומצעיר עד שתהפוך לתינוק, ואז לעוּבָּר, ואז תקטן עד שתיעלם. ויש את המקומות שאתה מתעלה על החומר, והופך ליצור של אנרגיה טהורה. דברים כאלה. אחד המקרים המעניינים הוא בספר בסדרה שלא תורגם לעברית, שבו זה… אממ… האמת שכל זה לא ממש קשור למה שרציתי לדבר עליו, זה לא קשור לאולטימה, אז אני לא, אני לא יודע אם לדבר על זה בכלל, או שפשוט סטיתי יותר מדי מהנושא… אממ… אוקיי, יש לי רעיון. בואו נעשה את זה ככה:
[מקריין על רקע אות מוזיקלי] אם אתם רוצים לשמוע עוד על הספרים האלה, ואיך כל העסק הזה קשור לאולטימה כוכב גן העדן, דלגו לדקה 14 ו-9 שניות בפרק הזה. אם אתם רוצים לשמוע על הספר "אתה כריש", המשיכו להאזין.
[מוזיקת רקע דרמטית]
הספר "You Are a Shark", "אתה כריש", הוא קודם כל ספר עם שם מטעה, כי אתה לא בהכרח כריש בספר הזה. הספר מתחיל ככה: אתה יוצא למסע בהודו, ונכנס לאיזה מקדש נטוש, ואז נופל לטרנס, ונזיר מסתורי אומר: "אתה נכנסת למקדש האסור, לכן כעונש אתה תפסיק להיות אדם ותעבור להיות חיה". ואז הנפש שלך עוברת להיות חיה כלשהי, ולאורך כל הספר אתה פשוט עובר בין חיות. אתה חזיר, ואתה זאב, ואתה לוויתן, וכן, אתה בין השאר גם כריש, תלוי בבחירות שאתה עושה. אתה לא בהכרח כריש לאורך כל הספר.
מה מעניין בכל זה? יש נקודה אחת שבה, תלוי אם בחרת את הבחירות הנכונות, אתה יכול להפוך לסרטן. [מוזיקת רקע שקטה] אתה מסתובב על החוף, אתה רואה נשר צולל לעברך, אתה מתחמק ממנו ברגע האחרון ומצליח לצלול חזרה למים. עכשיו, אם אתה עושה בחירות אחרות, בוחר במסלולים אחרים, אתה יכול למצוא את עצמך נשר. ואתה מזהה סרטן על החוף, ואתה צולל לעברו, אבל הוא מתחמק ממך ונופל למים. וזה קורה שוב בפעם אחרת. אתה יכול, כאמור, להיות כריש. ובתור כריש, אתה מתנפל על דיונון, הדיונון פולט דיו כדי לנסות להטעות אותך, זה לא עוצר אותך, ואתה בולע אותו בביס אחד. ואם אתה עושה בחירות אחרות, אתה דיונון. וכריש תוקף אותך, ואתה פולט דיו, אבל זה לא עוזר, והוא אוכל אותך. סוף.
כלומר, יש בספר כמה מפגשים כאלה שבהם אתה פוגש את עצמך מקו זמן אחר, ואוכל את עצמך. [מגחך] שזה… זה יפה? יש פה איזה מסר אולי של כולנו בעצם רקמה אחת חיה, כשאתה פוגע במישהו, אתה פוגע בעצמך. יש איזה משהו בודהיסטי מעניין בעסק הזה.
[מקריין על רקע אות מוזיקלי] אם אתם רוצים לשמוע על הבעיה שבכתיבת ספר בגוף שני, המשיכו להאזין. אם אתם רוצים להגיע כבר לקטע של כוכב גן העדן, דלגו לדקה 17 ו-40 שניות.
בכל העסק הזה של הספרים אבל יש עניין שאף פעם לא הטריד אותי כשקראתי אותם בתור ילד, אבל היום… [בהיסוס] אה… קצת כן, ואולי גם אתם שמתם לב. זה המילה הזאת, אתה. הגיבור של הספרים האלה הוא אתה, הקורא. הספרים האלה כתובים בגוף שני זכר. אתה הגיבור, לא את. גם בנות יכולות לקרוא את הספרים האלה, אם הם רוצות, כמובן, אבל הספר מבהיר בכל עמוד, וכמעט בכל משפט, שהוא לא מיועד אלייךְ. הפנייה היא תמיד אליךָ. אתה. עכשיו, במקור באנגלית הגיבור היה you, שזה יכול להיות אתה, ויכול להיות את, ויכול להיות אתם, אז לכאורה זה מתאים לכולם. אבל יש גם איורים בספרים האלה, ושם מצויר תמיד אתה, הגיבור של הספר, והוא תמיד בֵּן, הוא גם תמיד לָבָן. כלומר, קהל היעד של הספר הזה היה מאוד מאוד מוגדר, ואני מניח שכשהספר הזה יצא, זה לא נחשב לבעייתי במיוחד, במקור, אבל היום כנראה זה היה מעורר יותר שאלות.
בעברית אבל היו כמה יוצאי דופן. ככל שאני יודע, כל הספרים, כל הספרים שאני מצאתי לפחות בסדרה הראשית, היו מנוסחים בלשון זכר. אתה, הגיבור. אבל הייתה גם מן סדרת המשך לילדים קטנים יותר, ספרים עוד יותר קצרים, ובסדרה הזאת יש שני ספרים, לפחות שני ספרים, שניים שאני מצאתי, אחד הוא "האוצר האבוד" והשני הוא "בית הרוחות", שעליהם, על העטיפה שלהם כתוב, "את גיבורת סיפור זה". אלה ספרים שהם מנוסחים בלשון נקבה, זה עלייךְ, לא עליךָ, שזה מאוד נחמד. [מוזיקת רקע שקטה] וגם בציורים, הגיבור שבציורים הוא ילדה ולא ילד. כלומר, היא לא באמת נראית כמו ילדה, [מגחך] היא נראית כמו ילד, אבל שהוסיפו לו צמה, שזה כמובן סבבה לגמרי, אבל זה גרם לי לחשוב שאולי הספר הזה בעצם היה את רק בעברית, ובמקור הוא היה אתה, כמו כולם. ואז, במקרה, מצאתי את הספר ה"רובוט הפרטי שלךָ", שזה ספר שבעברית נוסח בלשון זכר, אתה הגיבור, כמו רוב הספרים האלה, והילד בציורים הוא ילד. אבל מתברר, כשמצאתי את אותו הספר באנגלית, גיליתי שבעצם שם הילד הוא ילדה! כלומר, כל הציורים בספר הם בבירור בדיוק אותם ציורים, רק שלילד הוסיפו קוקיות. אז אני מנחש [מגחך] שזה היה המצב בכמה מהספרים האלה. ציירו אותם פשוט פעם אחת עם קוקיות ופעם אחת בלי, והבחירה האם הגיבור הוא את או אתה, הייתה לא של הקורא, אלא של המוציא לאור.
[מקריין על רקע אות מוזיקלי] אם אתם רוצים לחזור ולשמוע על הספר "אתה כריש", עברו לדקה 11 ו-27 שניות. אם אתם רוצים לשמוע ניתוח של המצב בכנסת לקראת הבחירות הקרובות, הפסיקו לשמוע את הפודקאסט הזה ועברו ל"עושים פוליטיקה". אם אתם רוצים סוף סוף לשמוע איך מגיעים לאולטימה כוכב גן העדן, כי כמה אפשר למשוך את זה, המשיכו להאזין.
[מוזיקת רקע]
את הסדרה הזאת ייסד סופר בשם אדוארד פקרד, שגם כתב הרבה מהספרים בסדרה. היו סופרים אחרים שהשתתפו בה, אבל הספרים של אדוארד פקרד נוטים להיות הכי יצירתיים והכי מעניינים. כי הוא לא כתב רק דברים כמו 'פנה ימינה ואז יאכל אותך אריה, פנה שמאלה ואז תזכה בלוטו'. הוא עשה דברים מעניינים עם הפורמט. הוא למשל כתב את הספר "אתה כריש", והוא גם כתב את הספר שאני הכי אוהב בסדרה, "טיסה בעב"ם 54-40". ככה קוראים לספר, 54-40 זה חלק מהשם של הספר, זה מציין את הקו אורך וקו רוחב שבו ראו את העב"ם. אני לא יודע למה הוא חשב שזה קליט. הספר הזה הוא בסך הכל ספר מספר שלוש בסדרה בעברית, והסיבה שאני אוהב אותו היא שהוא כולל דבר אחד שלא היה באף אחד מהספרים האחרים.
כל הספרים האלה מתחילים באזהרה הזאת: "אזהרה, אל תקרא ספר זה מתחילתו ועד סופו…" וכל זה. הספר הזה ממשיך באותו עמוד לעוד אזהרה, אזהרה מיוחדת:
[מקריא על רקע מוזיקה דרמטית] "בעודך נמצא על סיפונה של עב"ם 54-40, תשמע בוודאי על אולטימה, כוכב גן העדן. ייתכן שתשאל את עצמך אם אחת ההרפתקאות תוביל אותך לשם. לצערנו, רבים לא יצליחו להגיע לאולטימה, מאחר שאיש אינו יכול להגיע לשם רק על ידי כך שיבחר באחת מבין מספר אפשרויות וימלא אחר ההוראות. אך ישנה דרך להגיע אל אולטימה, ייתכן שאתה תמצא אותה''.
אוקיי. ואז אתם מתחילים לקרוא את הספר. זה מתחיל ככה:
[מקריא] "זוהי נסיעתך הראשונה בקונקורד, המטוס העל קולי החוצה את האוקיינוס האטלנטי בשלוש שעות וארבעים וחמש דקות."
אגב, למאזינים צעירים, צריך להגיד כאן שקונקורד הוא לא המצאה של הספר, הוא דבר שהיה קיים באמת. מטוס נוסעים שטס במהירות של אלפיים קמ"ש, הרבה יותר מהיר מכל מטוס נוסעים היום. הוא חצה את האוקיינוס בחצי מהזמן, אבל זה פשוט היה מאוד יקר, אז הפסיקו להשתמש בו, והיום אנחנו טסים במטוסים רגילים ואיטיים. [בזלזול] גם כן שנות האלפיים. לא עקרוני. איפה היינו? אה, אוקיי.
[ממשיך להקריא וברקע נשמע רעש מנועי המטוס] "אתה מציץ מבעד לחלון בתקווה להבחין בגרינלנד. במקום זאת אתה רואה רק גליל בוהק ולבן, הגדול פי כמה ממטוס הקונקורד, אך ללא כנפיים, מנועים, או דלתות. הגוף הנוצץ באורה של שמש הבוקר המוקדמת פונה ישר לעברכם. ואז… עבור לעמוד שש. [קולות דפדוף] אתה יושב על גבי שטיח גומי עבה, הנמצא בתוך חדר עגול, שטוף באור חיוור ולבנבן. כעת אתה נזכר, ישבת בקונקורד, הגוף הענק והמוזר שטס לעברך, הרעדה שחלפה במטוס, ו… [פאוזה ארוכה] היכן אתה נמצא?! קול מדבר אליך, אך בעצם אין אתה שומע אותו ממש. אתה שומע משפטים החודרים היישר אל תוך מוחך. [בקול נמוך ומהדהד] 'אנו, אדונֵי ה-U.T. אתה נמצא על סיפונה של ספינת החלל הבין-כוכבית רָקְמָה, אשר חגה מסביב לכדור הארץ. נבחרת לשמש כנציג לבני מינך, בגן החיות הבין-כוכבי הנמצא על כוכב הלכת המלכותי רַע. אם תסרב לשתף פעולה, תִשַלַח לסוֹמוֹ. מותר לך לומר אך ורק משפט אחד'. אם אתה דורש שיחזירו אותך אל כדור הארץ, עבור לעמוד שלוש. אם אתה רוצה לדעת עוד על ה-U.T, עבור לעמוד ארבע".
אז ככה מתחילה ההרפתקה שלך בתוך ספינת החלל הענקית, שקוראים לה רָקְמָה, מתברר, בשליטת ה-U.T, ואתה פוגש כל מיני חייזרים מכל מיני סוגים, ובסוף אתה מצליח לחזור הביתה, או שלא. מה שמעניין אבל בקשר ל-U.T האלה, מתברר שהם די אובססיביים בקשר לדבר אחד - אולטימה, כוכב גן העדן. כל הסיבה שהם הגיעו לכדור הארץ, הסיבה שהם משוטטים בחלל, היא החיפוש אחר אולטימה. וזה מוזכר כמה פעמים, בכמה התפצלויות של הסיפור. למשל, כמו כאן, עמוד 64: [קול דפדוף]
[מקריא] "הם חקרו את כדור הארץ במשך למעלה מאלף שנה בחפשם דרך אל אולטימה, כוכב גן העדן. 'האם באמת קיים כוכב גן עדן?' אתה שואל. 'כן, אכן קיים', עונה אנגוּס. 'אך ה-U.T טרם הצליחו למוצאו, כי אין כל דרך להגיע לאולטימה באמצעות בחירה כלשהי או ציות להוראות'".
זה מעניין, משום שלספר הזה עושה רושם שיש מטרה. אתה לא סתם משוטט בין האפשרויות ותגיע לאן שתגיע, אלא יש סוף אחד שהוא הסוף הנכון, שבו אתה מגיע לאולטימה. אבל ככל שאני קראתי את הספר וחיפשתי את כל האפשרויות, ועשיתי את כל הבחירות הנכונות והלא נכונות, אני פשוט לא הצלחתי להגיע לשם. בשום מקום לא מגיעים לכוכב גן העדן. רק מה? [מוזיקת רקע שקטה] כשהספר שולח אתכם הלוך וחזור כל פעם, 'עבור לעמוד 104', 'עבור חזרה לעמוד 15', אתם מדפדפים בספר, [קולות דפדוף] אז אתם לא אמורים להסתכל על מה שיש באמצע, בדפים שאתם עוברים על פניהם, אבל כשאתם מדפדפים הלוך ושוב, אין שום סיכוי שתפספסו את זה שבאמצע הספר יש ציור ענק. יש ציור שמכסה כפולת עמודים שלמה. אין שום מקום אחר בספר הזה, ואני חושב שגם לא באף אחד מהספרים האחרים בסדרה, שבו יש ציור כזה גדול. זה ציור של נוף יפה ופתוח, עם הרים גבוהים ברקע, ועצים, ועיר מבהיקה באמצע, הוא מכסה את כל עמודים 102 ו-103. ולמרות שאין הוראה שמכוונת אתכם לשם, מן הסתם כל מי שקורא או קוראת את הספר הזה, יעצרו לבדוק, רגע, איך בעצם מגיעים אל הציור הזה? אז כדי להגיע לציור שבעמוד 102 צריך לקרוא את עמוד 101, מן הסתם. אז בשלב הזה הייתה לי תחושה די ברורה שכדי להגיע לאולטימה צריך להגיע לעמוד 101. אז סרקתי את הספר שוב, קדימה ואחורה, ובחרתי בשיטתיות, בכל התפצלות של הסיפור, והגעתי לכל סוף אפשרי - הסוף שבו אני ישן למשך מיליארד שנים, הסוף שבו חייזרים אוכלים אותי, והסוף שבו אני הופך למנהיג של החייזרים, ואף אחד מהם לא כיוון אותי לעמוד 101. אז רק כדי לוודא שלא פספסתי שום דבר, עברתי על הספר שוב, הפעם עמוד עמוד, מההתחלה ועד הסוף, כשאני מסתכל רק על ההוראות שבתחתית העמודים, כדי למצוא איפה נמצאת ההוראה 'עבור לעמוד 101'. ואין כזאת! בשום מקום בספר אין הוראה לעבור לעמוד 101. זאת חייבת להיות או טעות בתרגום, או טעות בהפקה, או טעות של סופר או משהו. קיבלתי ספר מקולקל! ספר שאי אפשר לנצח בו! אז מייאוש עשיתי בדיוק את מה שאסור לעשות. פשוט קראתי את עמוד 101. [קולות דפדוף]
[מקריא על רקע מוזיקה] "לא בחרת כל בחירה ולא מילאת כל הוראה, אך כעת, באורח פלא, אתה מתקרב אל כוכב גדול ונוצץ. זהו אולטימה, כוכב גן העדן. הספינה יורדת באיטיות ואתה רואה לפניך אחו מלא פרחים, ומאחוריו הרים מושלגי כיפות המתנשאים מעל גבעות ירוקות. לפניך משתרעת עיר עשויה בדולח, ומסביבה אגמים נוצצים ועצים פורחים. הספינה נעצרת ודלתותיה נפתחות. האוויר קריר ורענן כמו אוויר ביער אורנים. מוזיקה ממלאה את ראשך. מאות אנשים מצפים לך. אנשים יפי תואר וידידותיים ביותר. גוון עורם כהה ועיניהם גדולות וירוקות כמו דשא האביב. ילדים רצים קדימה ומושיטים לך זרי פרחים. גבר ואישה, שעטרות זהב על ראשיהם, מתקדמים לעברך בזרועות מושטות. 'ברוך בואך לאולטימה', אומרת האישה, 'שמי הוא אֵלינקָה'. 'ברוך בואך', אומר הגבר, 'שמי הוא אָרקָן. הגעת אל כוכב היופי והשמחה. כל אוצרותינו נועדו לך, כדי שתתחלק עימנו בהם. כולנו ידידיך לעד'. אלינקה לוקחת את ידך ואומרת: 'אך שום מקום אינו גן עדן אם אין באפשרותך לצאת ממנו. לכן כל אימת שתרצה, תוכל לחזור הביתה במהירות הבזק'. 'תודה לכם', אתה קורא נרגש, 'מעולם לא חלמתי שאמצא אי פעם מקום כזה, אף לא ידעתי שהוא קיים'. 'כפי שאתה רואה, מקום כזה בכל זאת קיים', אומר ארקן, 'אף כי רק מעטים הם אנשי כדור הארץ המגיעים לכאן'. 'אין אדם יכול להחליט שהוא רוצה לבקר באולטימה', אומרת אלינקה, 'ואי אפשר להגיע לכאן תוך כדי מילוי הוראות. זהו פלא שהגעת לכאן, אך זה בעצם הגיוני ביותר. כי אולטימה כולה היא פלא עלי אדמות'. סוף."
[מוזיקת הרקע מסתיימת]
אז… אתם פשוט מגיעים לאולטימה, והוא באמת גן עדן, רק שאין שום דרך חוקית בספר להגיע לשם. הדרך היחידה להגיע לאולטימה היא… לרמות, לשבור את החוקים של הספר. וזה גאוני. [מתלהב] זה, בלי צחוק, אחד הדברים הכי מבריקים שקראתי, לא רק בספרים כאלה, אלא בספרים בכלל. זה משתמש בפורמט של הספר כדי לפרק את הפורמט של הספר. [מוזיקת רקע] הספר הזה עושה דבר שאפשר היה לעשות אך ורק בספר כזה. אין שום אפשרות לעשות את זה בשום פורמט אחר! משום שהסוף הזה כלול בספר, הוא קיים, הוא לא מוסתר, אפשר לקרוא אותו, אבל הדרך היחידה להגיע אליו היא לשבור את החוקים. והספר אומר לכם מראש שאתם צריכים לשבור את החוקים! שוב ושוב הוא אומר לכם, "אי אפשר להגיע לאולטימה על ידי בחירה באפשרויות וציות להוראות". אולטימה נמצא שם רק למי שמוכן לפרק את המערכת.
מבחינה פילוסופית, אפשר לייסד דת על זה. אולטימיזם נקרא לזה. כל הדתות וכל המדריכים לחיים מבטיחים לכם איזה גן עדן ונותנים לכם חוקים שאם רק תעמדו בהם ותעשו את הדבר הנכון, תגיעו לגן העדן ולאושר נצחי. אם תגידו את התפילות הנכונות, אם תאכלו את הדברים הנכונים, אם תרוויחו את הסכום הנכון של כסף, אם תאמינו ותחשבו את הדברים הנכונים. אולטימיזם אומר, כן, גן העדן קיים, אבל לא קיים שום סט של חוקים שיוביל אתכם לשם.
לא משנה כמה תחפשו, לא משנה כמה אפשרויות תנסו, אף אחד לא ייתן לכם את ההוראה שתוביל אתכם לאולטימה. ורבים באמת לא יצליחו להגיע לאולטימה, כי רבים פשוט יחיו את החיים שלהם כשהם בוחרים מבין האפשרויות שמציגים בפניהם וממלאים את ההוראות. אבל זה לא עובד. רק אם אתם לא הולכים בדרך שמישהו אחר התווה לכם, רק אם אתם עושים משהו שאף אחד לא אמר לכם לעשות, רק אם אתם באמת בוחרים את הדרך שלכם להרפתקה, רק ככה אפשר להגיע לשם. ואתם יודעים מה? זאת פילוסופיה שאני יכול לחיות איתה.
[אות סיום]
אז מה הייתה השאלה? איך מגיעים לאולטימה, כוכב גן העדן? התשובה היא - עבור לעמוד 101. זאת הייתה התשובה.
[מקריין על רקע אות מוזיקלי] כדי לשמוע את כל הפרק מההתחלה, עברו לדקה 2 ו-23 שניות. כדי לשמוע על הספר הכי מוזר בסדרה הזאת, הישארו לאחרי הפרסומת.
[חסות]
[מוזיקת רקע]
אדוארד פקרד, כבר אמרתי, היה הסופר הכי יצירתי והכי מעניין בסדרה הזאת. הוא זה שעשה תמיד ניסויים מוזרים עם הפורמט. הוא זה שכתב את "אתה כריש", הוא כתב את "טיסה בעב"ם 54-40", והוא גם כתב את מה שהוא, בסדרי גודל, הספר הכי פריקי בסדרה הזאת. קוראים לו "הייפרספייס". הוא לא תורגם לעברית, לצערי, והספר הזה הוא מה שהיה קורה אילו צ'ארלי קאופמן היה כותב ספר "בחר לך דרך להרפתקה". זה מתחיל מאוד פשוט. יש מדען שעבר לשכונה שלך, פרופסור קארל זינקָה, והוא מתעסק במימדי על, במסע בין מימדים, והאם אפשר לעבור למימדים עליונים ולהגיע ליקומים אלטרנטיביים וכאלה דברים.
בפתיחה של הספר אתה מבקר אותו. הוא נותן לך ספר. אתה יכול לקחת את הספר הביתה ולקרוא בו או להישאר ולשוחח עוד עם הפרופסור. אם אתה בוחר ללכת ולקרוא את הספר, מתברר שהספר הזה כתוב כמו ספרי "בחר לך דרך להרפתקה", ואתה יכול לבחור לאיזה עמוד להגיע. כלומר, עכשיו אתה קורא ספר על זה שאתה קורא ספר. ובהדרגה הספר שאתה קורא נהיה הספר שאתה קורא. באמת. אבל זאת רק ההתחלה. אתה פוגש שם כל מיני גרסאות אלטרנטיביות של עצמך. באחד מהמסלולים יש איש שישן ומסבירים לכם שהאיש חולם ואתה דמות בחלום שלו, ואם הוא יתעורר, אתה תיעלם. אבל גם זה בסיסי. זה נהיה יותר מעניין מזה.
[מוזיקת רקע]
באחת מההתפצלויות אתה פוגש מישהי שנראית לך מוכרת. כאילו ראית אותה כבר, אבל רק בציורים. ואז אתה מזהה אותה בתור דמות של מדענית שהופיעה בספרים אחרים של "בחר לך דרך להרפתקה", שאותם קראת. ומה שעוד יותר מעניין הוא שהיא יודעת את זה. היא אומרת לך שהיא באמת דמות מספר, וגם אתה. אז אתה אומר 'אבל אני לא דמות בספר, אני אמיתי'. והיא אומרת, 'הו, אתה דמות בספר, אבל לך לפחות יש יתרון. אני דמות בדיונית לגמרי, אני עושה רק את מה שהמחבר אומר לי. לך לפחות יש אפשרות בחירה פעם בעמוד או שניים'. ואז, כשהחייזרים תוקפים אתכם ויורים עליכם, היא אומרת, 'נשארו לנו רק כמה שניות לחיות, אבל זה בסדר. זה רק ספר. אתה תמיד יכול לבחור מחדש'. סוף.
באפשרות אחרת, באותו ספר, אתה יכול לפגוש את אדוארד פקרד, המחבר של הספר. [רעשי רקע של התפוררות] ואז העולם מתחיל להתמוטט. נפערים סדקים ברצפה, אתה לא יודע איך לצאת משם, אז אתה שואל את פקרד, 'תהיה לי אפשרות בחירה בקרוב?' והוא אומר, 'כן, תכף תהיה אפשרות לבחור האם לקפוץ לתוך סדק או לא'. ואז הוא נופל. ואז יש לך בחירה. האם אתה קופץ לתוך סדק או שלא? [מגחך] ואם אתה שואל את פקרד 'מה האפשרות הנכונה, מה לבחור?', אז הוא אומר 'מצטער, אני לא זוכר'.
יכול להיות שאדוארד פקרד הוא פילוסוף גדול במסווה של סופר ילדים. אה, מצד שני, יכול מאוד להיות שאני מוצא הרבה יותר מדי משמעות במה שהוא בסך הכל ספרון ילדים עם גימיק, והבן אדם פשוט נהנה מהעבודה שלו. בכל אופן, רק רציתי להגיד: אדוארד פקרד, אתה כריש!
[מוזיקת רקע]
זאת הייתה התשובה. אה… תודה לדנה וגם ללירי והיילי ושביט ונובה שסיפקו לי את הספרים שלא שמרתי מהילדות. בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם", חוץ מעדכונים על פרקים והרצאות וכאלה דברים, אז אני אפרסם גם תמונות מתוך הספרים האלה, שתוכלו לראות או להיזכר קצת בדברים שדיברתי עליהם. אתם מוזמנים לשם. את כל הפרקים של הפודקאסט אתם יכולים כרגיל לשמוע בגוגל פודקאסט, או באפליקציה של "עושים היסטוריה", או בכל אפליקציה ששומעים בה פודקאסטים. לשלוח לי שאלות אתם יכולים דרך הטופס שתמצאו ב-osimhistoria.com/theanswer.
עורך ומפיק גיא בן-נון, ייעוץ ותמיכה מורלית אביב שם טוב, מאלפת פינגווינים שרה סילבצקי, עורך ראשי רן לוי, מנהל עסקי דני טימור, אני דורון פישלר. ביי.
[רעשים סטטיים]
[מקריא על רקע מוזיקה דרמטית] "נוכחת שלא הצלחת להימנע מלחשוב על תוכניתך לברוח. ייתכן שה-U.T קראו את מחשבותיך. הם השאירו אותך עומד בחשיכה וכעת אתה מחכה בודד ונפחד, תוהה מה יהיה גורלך. כעבור זמן קצר אתה חש שגופך נמשך על ידי כוח מגנטי מסתורי. האור מסביב עמום מאוד. עד כמה שאתה מסוגל לראות, אתה נמצא באולם ענקי, ובו יצורים רבים, אנושיים ולא אנושיים, המרחפים באוויר, ונראים שקועים בשינה עמוקה. [בקול נמוך] 'אתה נכנס כעת לסוֹמוֹ'. ה-U.T אכן קראו את מחשבותיך. הם ידעו שברצונך לברוח, אם כן זהו גורלך. הקול מדבר שוב, ברכות כה רבה, עד כי אתה בקושי שומע את המילים. [בקול נמוך] 'אתה תישן עכשיו'. ומיליארד שנים מתחילות לחלוף. סוף."
קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת "עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב-osimhistoria.com או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" מחנות האפליקציות של אנדרואיד.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments