התשובה עם דורון פישלר - האם לדינוזאורים היו נוצות?

מתי ולמה הדינוזאורים הפכו מלטאות ענק לתרנגולות עצבניות? האם צריך לתקן את כל הציורים של טי-רקס? והאם אנחנו יכולים סוף סוף לדעת מה היה הצבע של הדינוזאורים?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/03/2021.

קריינות: רשת "עושים היסטוריה".

היי, קיבלתי שאלה מ"ילדה קטנה יחידה ותמה עמדה ו…". זה השם שהיה כתוב בטופס. אז "ילדה קטנה יחידה ותמה עמדה ו…" שאלה "למה?". עכשיו, שאלתי את הגדולים והחכמים. ליתר ביטחון שאלתי גם את כל האריות וכל הנמרים, למרות שבדיעבד אני לא יודע למה חשבתי שהם ידעו לענות על זה… והם כולם אמרו שהיא צריכה להיות יותר ספציפית. את לא יכולה פשוט להשתמש במילת שאלה אחת ולצפות שידעו על מה את מדברת. את לא מבינה? את סתם ילדה קטנה? אבל אם כבר שאלת, התשובה היא… כי השמיים גדולים והדמעות קטנות.

זאת "התשובה". אנחנו תיכף נתחיל.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

היי, אני דורון פישלר, והנה השאלה. רֵנֶן… רֵנ… רֵנֶן? האמת שאני לא יודע איך זה… זה רָנֶן? רֵנֶן? כי זה חשוב איך… אה… מאייתים את זה. אני חושב ממה שאני הבנתי ממנו שזה רָנֶן. בכל מקרה, הוא שלח שאלה - "האם לַדינוזאורים היו נוצות, ואם כן - למה?". בעצם, זה "האם לְדינוזאורים" או "האם לַדינוזאורים היו…"? כי זה משנה. זה משנה את השאלה, וזה משנה את התשובה. אני אסביר.

כשהייתי ילד, היה לי את הספר "צייר חמישים דינוסאורים". לא דינוזאורים, דינוסאורים. כתבו את זה עם ס'. זה היה מהסדרה של "צייר חמישים חיות", ו"צייר חמישים…" כל מיני דברים. סדרה שכאילו מלמדת ילדים לצייר, [מגחך] למרות שזה תמיד בדיוק אותו דבר. צעד ראשון, צייר שני עיגולים. צעד שני, צייר חלק מהדינוזאור. צעד שלישי, צייר את שאר הדינוזאור. דינוסאור, סליחה. אז לא באמת למדתי לצייר מזה, אבל זה היה ספר עם הרבה סוגים שונים של דינוסאורים והשמות שלהם, אז זה היה מגניב. וככה הכרתי את כל השמות של הדינוזאורים. רק מה, הדינוזאורים בספר הזה היו קצת שונים מהדינוזאורים של היום. הטירנוזאורוס רקס שמופיע ב"צייר חמישים דינוסאורים" נראה כמו כל טירנוזאורוס רקס אחר באותה תקופה. כלומר, הוא עומד על שתי רגליים, הגוף שלו כמעט זקוף מעל שתי הרגליים האלה, והזנב שלו נסחב מאחוריו ונגרר על הרצפה, כמו איזה קנגורו גדול שלא קופץ, או כמו גודזילה. ככה נראה טירנוזאורוס רקס בזמנו.

אבל אז הגיע "פארק היורה", ושם פתאום הטי-רקס, אמנם הגוף שלו נראה די דומה, כלומר רגליים אחוריות ענקיות, רגליים קדמיות קטנטנות וראש גדול וזנב, אבל הצורה שהוא הולך פתאום נהייתה שונה לגמרי. עכשיו הוא לא גורר את הזנב מאחוריו על הרצפה, הוא הולך זקוף על שתי רגליים כשהזנב מונף באוויר ומאזן את הראש שלו שבצד השני. כלומר, הוא יותר הולך כמו ציפור ענקית מאשר כמו קנגורו. אז הטי-רקס קצת השתנה. והיום, בכלל, כשאתם מחפשים תמונות של דינוזאורים, לפעמים אתם מוצאים דינוזאורים שפתאום יש להם כל מיני צבעים מוזרים, ויש להם נוצות וכל מיני… לא היו נוצות ב"צייר חמישים דינוסאורים". כלומר, כן, היה אחד. היה איזה אחד שנראה בגדול כמו ציפור. ציפור גדולה עם שיניים, אבל ציפור. אבל זה היה רק אחד, והוא ממילא היה גרוע. אף אחד לא קנה את הספר הזה בשביל הדינוזאור שנראה כמו ציפור. אם הייתי רוצה ציפורים, הייתי קונה את הספר "צייר חמישים ציפורים מעפנות". אני רוצה דינוזאורים!

[מנגינת רקע דרמטית]

עכשיו, אני יודע שיש אבולוציה, וחיות משתנות עם הזמן. אבל אבולוציה זה דבר שלוקח מיליוני שנים. אני, וזה אולי יפתיע אתכם, לא בן מיליון. אז קצת לא ברור לי איך לאורך החיים שלי ראיתי את הדינוזאורים משתנים. אז מה הסיפור עם הנוצות של הדינוזאורים? ואיך הן פתאום הגיעו? ולמה הם צריכים נוצות בכלל?

[מנגינת רקע מתעצמת]

קודם כל, אני רוצה להגיד את מה שכולם יודעים. אף בן אדם, אף פעם, לא ראה דינוזאור. הם נעלמו מהסביבה הרבה הרבה לפני שאנחנו הגענו. מה שראינו זה סרטים, וסרטים מצוירים, וצעצועים, ובובות, וציורים. ומכיוון שכולם יודעים איך דינוזאורים נראים, אז קל לפעמים לשכוח את הדבר הזה, ש… העובדה שאף אחד אף פעם לא ראה דינוזאור. אף אחד לא יכול לדעת בוודאות איך דינוזאור נראה. כל מה שאנחנו יודעים על דינוזאורים, אנחנו יודעים בגלל מאובנים. וזה לא מעט. יש הרבה מאוד מידע שאפשר להשיג ממאובנים. אבל!

שני דברים. דבר ראשון, במאובנים, מה שאתם רואים זה כמעט תמיד את השלד. ומשלד אפשר לדעת הרבה דברים, אבל לא הכל. שלד מראה לכם איך החיה נראתה מבפנים. הוא לא מראה לכם איך היא נראתה מבחוץ. יש סיבה לזה שאם אני מפרסם תמונה של עצמי באתר הכרויות או משהו, אני לא אשים שם תמונת רנטגן של השלד שלי, כי זה לא נותן את כל התמונה בקשר אליי. אתם לא תזהו אותי לפי השלד. יש הרבה דברים בקשר אליי שאי אפשר לראות לפי השלד שלי.

ודבר שני, אפילו הקטע של להרכיב את השלד זה מסובך. ברוב המקרים, למצוא שלד של דינוזאור זה לא שאתם חופרים בחצר ומצאתם שם שלד של דינוזאור שלם. לא. קודם כל, העצמות בדרך כלל מפוזרות, הן לא מסודרות בדיוק במקום הנכון. אז צריך להרכיב אותן בחזרה כדי לנסות להבין איך החיה נראתה. אז זה כבר להרכיב פאזל של 200 חלקים, להבין איזו עצם הולכת לאן. אבל זה לא רק זה. כמעט אף פעם לא באמת מוצאים שלד שלם של חיה עם כל העצמות שלה. בדרך כלל מוצאים חלק. לפעמים זה עצם בודדה. לפעמים זה אוסף של עצמות של אותה חיה, אבל ממש לא הכל. אז זה לא להרכיב פאזל של 200 חלקים. זה להרכיב פאזל של 1,000 חלקים, כשיש לכם רק 200 חלקים מתוכם, אף אחד מהם לא בפינות, וכולם דהויים, ולנסות מזה להבין מה הייתה התמונה הגדולה. זה קשה. אז זה לא מפליא שלאורך הזמן היו הרבה מאוד ויכוחים בעניין, והרבה תיאוריות, והרבה טעויות בעניין איך בעצם נראו הדינוזאורים. כשהם רק התגלו, אז נתנו להם את השם הזה, "דינוזאורים". המשמעות של המילה דינוזאור היא "לטאת אימה". וקודם כל, "לטאות האימה" זה אחלה שם ללהקת פאנק. [מוזיקת פאנק]

אבל חוץ מזה, חשבו שהם, אתם יודעים, לטאות ענקיות ואיטיות שנגררות על הרצפה. אחר כך התבררו עוד פרטים, והתברר שזה לא היה לגמרי נכון. אז האופן שבו מציירים דינוזאור התעדכן, ובמשך הזמן הם נהיו פחות מגושמים וטיפשים ויותר מהירים וגמישים, והתדמית של הדינוזאורים ממשיכה להתעדכן. ככל שמוצאים יותר פרטים ומבררים יותר פרטים, אנחנו יודעים עליהם יותר. וכן, אנחנו יודעים היום על דינוזאורים הרבה יותר מאשר לפני 100 שנה, או אפילו לפני 30 שנה. ועדיין, יש הרבה דברים לגבי הדינוזאורים שאנחנו פשוט לא בטוחים לגביהם, כי אף פעם לא ראינו דינוזאור.

[מנגינת רקע שקטה]

אז בעניין הנוצות, נוצות אצל דינוזאורים הן לא דבר חדש בכלל. כבר בימים המאוד מוקדמים של חקר הדינוזאורים, ב-1860 ומשהו, מצאו בגרמניה כמה מאובנים של סוג של חיה קדמונית, שקוראים לה ארכיאופטריקס. המשמעות של השם זה "הכנף הראשונה", שזה אחלה שם לסרט על הקמת חיל האוויר. בכל אופן, הם היו שמורים טוב. אחד מהם הוא אשכרה מאובן כמו בסרטים. כלומר, זה אחד מהמקרים הנדירים שלא צריך לאסוף עצם מפה עצם משם, אלא יש לכם את כל החיה מקצה הזנב עד הראש, פשוט מונחת שם. כלומר, מעוכה. הוא מעוך, הוא נראה כאילו דרכו עליו. אבל הוא שלם לגמרי. ויותר מזה, מה שעוד יותר נדיר, השימור של המאובן המסוים הזה הוא כל כך טוב, שאפשר לראות לא רק את העצמות שלו, אלא גם את השרידים של הנוצות שלו. רואים כנפיים, ורואים זנב מלא בנוצות. זאת נראית כמו מן ציפור שדרכו עליה. זה גם בגודל של ציפור, זה לא אחד מהדינוזאורים הענקיים. אבל יש להם דברים… אבל יש לו דברים שבהם הוא לא דומה לציפורים של היום. למשל, יש לו זנב ארוך עם חוליות, וטפרים בקצה הזרועות שלו, ושיניים. לציפורים אין את זה.

[מנגינת הרקע מתחזקת ונפסקת]

אז היה בתקופת הדינוזאורים יצור אחד שהיו לו נוצות. אבל היו המון סוגים אחרים של דינוזאורים שלא מצאו עליהם נוצות. אז במשך המון המון זמן דינוזאורים היו "לטאות האימה", וחוץ מזה היה את האחד המוזר הזה עם הנוצות.

[מנגינת רקע רגועה]

הרבה הרבה זמן אחר כך, ב-1996, כלומר 130 שנה מאוחר יותר, בסין, מצאו עוד דינוזאור. קוראים לו סינוזאורופטריקס, אבל אתם לא באמת חייבים לזכור את השם שלו. לצורך העניין נקרא לו יוגב. ויוגב הוא סוג די אופייני של דינוזאור. גם הוא קטן. יש הרבה דינוזאורים קטנים. הוא בגודל של חתול בערך. וגם כאן זה אחד המקרים האלה שהוא נשמר כולו, ככה שאפשר לראות בדיוק איך הוא נראה. והוא נראה בערך כמו שהייתם מצפים משלד של דינוזאור להיראות. כלומר כמו טי-רקס או ולוסירפטור, רק גרסה מיניאטורית של זה. יש לו רגליים אחוריות שהוא רץ עליהם, וזרועות קצת יותר קטנות מקדימה, וצוואר ארוך עם ראש גדול יחסית וזנב ארוך. דינוזאור! ויש לו פלאף. יש לו פלומה. רואים את זה מצוין במאובן. יש לו פלומה של נוצות שמכסה את כל הצוואר, כל הגוף וכל הזנב. אבל הוא לא נראה כמו ציפור. הוא נראה כמו דינוזאור. קטן, אבל דינוזאור, והוא מכוסה כולו בנוצות. וזה היה יוגב שבאמת גרם לחוקרים להתחיל להפנים את העובדה שהקטע הזה עם הנוצות לא היה חריג. להרבה דינוזאורים היו נוצות. הבעיה היא פשוט שנוצות הן לא דבר שרואים במאובנים בדרך כלל. נוצות, בערך כמו שיער, וכמו עור, וכמו שרירים, זה חומר שמתפרק בדרך כלל הרבה לפני שהוא יכול להתאבן. התהליך של להפוך למאובן לוקח הרבה זמן. לכן במאובנים אפשר כמעט תמיד למצוא את העצמות, שזה הדבר האחרון בגוף שנרקב או מתפרק. ברוב המוחלט של המקרים לא תמצאו במאובנים שיער או נוצות.

אז אם אני מצאתי גולגולת של בן אדם, ואני אכריז "מצאתי גולגולת של איש קירח". למה אני חושב שהוא היה קירח? כי תראו בעצמכם, לגולגולת אין שיער. אז אתם בהחלט יכולים להגיד לי "יא טאמבל, לעצמות אין שיער. אתה לא יכול להגיע למסקנה כזאת מהגולגולת שמצאת". בדיוק באותה הצורה, זה שאתם מוצאים מאובן של דינוזאור שאין עליו נוצות, זה לא אומר שלא היו לו נוצות. זה גם לא אומר שכן היו לו. אנחנו פשוט לא יודעים. וזה לקח כל כך הרבה זמן להגיע להכרה הפשוטה הזאת, למרות שראו כבר דינוזאור עם נוצות 130 שנה קודם! ועדיין, כולם אמרו "וואו, לדינוזאור הזה היו נוצות, אז הוא בטח היה היחיד, ולכל האחרים לא היו". לא. הוא פשוט היה היחיד שנשמר באופן כל כך מוצלח, שרואים את הנוצות שלו. זה לא אומר שלאחרים לא היו.

[מנגינת הרקע מתחזקת ונפסקת]

יוגב התחיל גל עצום של דינוזאורים עם נוצות. מ-1996, פתאום כל שנה מגלים עוד איזה 2-3 זנים חדשים של דינוזאורים עם נוצות. אז איך זה שזה התחיל אז פתאום? למה לא ראו את זה קודם? פשוט, זה משום שרוב העדויות לדינוזאורים עם נוצות מגיעות ממקום אחד, מליאונינג בסין. כי במקום הזה היו לפני מאה ומשהו מיליוני שנים כמה התפרצויות געשיות [צליל של אפר געשי], ואלה היו דינוזאורים שנקברו מתחת לאפר געשי. אפר הוא מאוד מאוד מאוד עדין, והוא חונק הכל מיידית. זאת אומרת, זה לא שחיה מתה ממשהו, ואז אולי באו אוכלי נבלות ולקחו חלק ממנה, ואז חלק נרקב, ואז היא נקברה לאט לאט. לא. אלה חיות שנקברו מתחת לאפר, מיידית, נמעכו, עם העור, עם הנוצות ועם הכל. כלומר, קשה לדמיין תנאים יותר טובים לשימור של חיה. כלומר, של המאובן. בתנאים כאלה אפשר לראות אפילו את הנוצות. ומכיוון שפשוט לא היה הרבה מחקר דינוזאורים בסין לפני שנות התשעים, עכשיו כשהתחילו לחפור במקום הזה, נראה כאילו פתאום הגיעו הדינוזאורים עם הנוצות.

עכשיו, עוד משהו שצריך להגיד על יוגב אבל. הוא לא ידע לעוף. כמו שאמרתי, הוא לא היה ציפור. הוא היה דינוזאור. לא היו לו כנפיים. הנוצות שלו ממילא הן לא ארוכות כאלה שהן מאפשרות תעופה. הוא מכוסה בנוצות קצרות פלומתיות. אז אם הוא לא עף, בשביל מה הוא היה צריך נוצות בכלל?

יש דברים שעפים בלי נוצות - [קולות עטלפים] עטלפים, [קול של יתוש עף] חרקים, [קול מנוע סילון] מטוסים, איירון מן [מנגינה מתוך "איירון מן"]. היו גם יצורים קדמוניים, הפטרוזאורים, שעפו, למרות שלא היו להם נוצות. יש גם דברים שיש להם נוצות ולא עפים - [ציוץ ציפור] יען, קיווי, [קול נחירה] כרית. יש כאלה, נכון? יש הרבה דברים שאפשר לעשות עם נוצות חוץ מלעוף. להתחמם, למשל.

באזור הזה בסין, בחורף, היה יכול להיות מאוד קר. וכמו שאתם יודעים, אם יש לכם שמיכת פוך נוצות, נוצות זה מצוין בשביל להתחמם. ויש גם שימושים אחרים. יענים, למשל, לא יודעות לעוף, אבל יש להם כנפיים די גדולות, והן משתמשות בהם כדי לשמור על שיווי משקל ולכוון את עצמן כשהן רצות. זה כמו משטחי היגוי. דינוזאור טורף יכול גם להשתמש בזרוע עם נוצות כדי להחזיק את הטרף במקום. בקיצור, יש הרבה שימושים לנוצות. זה לא רק כדי לעוף.

[מנגינת רקע]

אבל, אני צריך להגיד אבל, כשאני אומר שלדינוזאורים יהיו נוצות, זה לא בהכרח נוצות כמו הנוצה שיש לכם בראש עכשיו. אתם חושבים על נוצה שיש לה כאילו גזע מרכזי וממנו מסתעפים הרבה ענפים קטנים. בעצם קוראים לזה סעיפים. בוויקיפדיה, בערך "נוצה", יש את המשפט: "הסעיפים מסתעפים מהציר המרכזי של הנוצה, והסעפעפים מסתעפים מהסעיפים", שזה נשמע כאילו דוקטור סוס כתב את זה, ואני לא ידעתי שהוא עורך בויקיפדיה. בקיצור, נוצה זה דבר מאוד מורכב, ולא תמיד לדינוזאורים היו נוצות כאלה. לפעמים היו להם גרסאות יותר פשוטות של נוצה. כלומר, לפעמים זה פשוט מן כאילו גזע אחד, ואז זה נראה יותר כמו שיער, ולפעמים הן מתפצלות כמו נוצות פלומה, אבל הן לא כאלה מורכבות. אז נוצות כן, אבל זה לא בהכרח תמיד נוצות כמו שאתם מכירים.

אז התשובה לשאלה "האם לְדינוזאורים היו נוצות?" היא כן. יש כאלה שהיו להם נוצות. לא בהכרח לכולם.

השאלה היותר מעניינת היא "לאיזה מהדינוזאורים היו נוצות?". כי אם היה איזה סינוסטריקיס או משהו בסין עם נוצות, זה פחות מעניין אותי. מה שמעניין אותי זה הדינוזאורים שאני מכיר - טי-רקס, סטגוזאורוס, ברונטוזאורוס, ולוסירפטור. אני רוצה לדעת אם הדינוזאורים שלי הם בעצם שונים מאיך שחשבתי שהם.

[מנגינת רקע דרמטית]

אז… בואו נדבר רגע על ולוסירפטורים. ולוסירפטורים הם הדינוזאורים מ"פארק היורה", אלה הקטנים יחסית, החכמים, שרודפים אחרי ילדים במטבח וכאלה דברים. ו… ולוסירפטור הוא זן של דינוזאור, שבלי שום ספק היו לו נוצות. זה ברור. זה ידוע. זה חד משמעי. בעצמות של ולוסירפטור רואים את הבליטות איפה שהנוצות היו מחוברות. לכל קרובי המשפחה שלו יש נוצות. הוולוסירפטור הוא חיה שמכוסה בנוצות על כל הגוף. יש לו זנב מכוסה בנוצות, ורגליים עם נוצות, והזרועות שלו הן לא באמת נראות כמו זרועות, הן נראות כמו כנפיים, רק עם טפרים בקצה. כלומר, כל פעם שאתם רואים ולוסירפטור ב"פארק היורה", לא ככה נראה ולוסירפטור. [מגחך] ולוסירפטורים הם גם הרבה יותר קטנים ממה שרואים בסרט. בקיצור, ולוסירפטורים אמיתיים נראו… אה… כמו תרנגולת עצבנית במיוחד. כל זה לא אומר שהם לא מסוכנים, כן? כי לתרנגולת הזאת יש טפרים ענקיים בידיים ושיניים גדולות והיא טורפת. אבל הצורה של החיה הזאת נראית כל כך לא דומה לאיך שהאדם הממוצע יתאר ולוסירפטור, אם הוא שמע עליו. וזה באשמת "פארק היורה"!

עד "פארק היורה" האמת מעט מאוד אנשים שמעו על ולוסירפטורים בכלל. הם לא היו מהדינוזאורים היותר מפורסמים עד אז, אבל הספר והסרט פרסמו אותם מאוד, ו"פארק היורה" היה סרט מאוד מאוד מצליח. בנקודה מסוימת הוא היה הסרט הכי מצליח אי פעם, ככה שהוא עיצב את איך שאנשים חושבים על דינוזאורים. יודעים מה? אתם יודעים מה לא עשינו המון זמן? סיכומים קצרים מאוד של סרטים מצליחים מאוד. אז בואו, בבקשה, "פארק היורה בשלוש שניות".

[מנגינת הפתיחה של "פארק היורה"]

"דוקטור גרנט, האם אתה מסכים לאשר את פארק הדינוזאורים שלי?"

[שאגות דינוזאורים וצרחות]

"לא".

[צלילי סיום הוליוודיים]

את הסרט "פארק היורה" עשו ב-1993, ואז… לא ידעו שלוולוסירפטור יש נוצות, ולכן אפשר לסלוח לספילברג על זה שהוא נראה לא נכון. אבל היום אנחנו כן יודעים את זה, ובסרטים החדשים יותר של "פארק היורה", הוולוסירפטורים נראים… בדיוק אותו דבר כמו שהם נראו בסרט הראשון. אתם לא תראו עליהם נוצות. למה? כי אף אחד לא הולך ל"פארק היורה" כדי לראות תרנגולות כועסות. אנחנו רוצים לראות דינוזאורים! וממשיכים להציג את הוולוסירפטורים כמו שהראו אותם פעם למרות שחד משמעית זה לא נכון. הוולוסירפטור הוא חלק ממשפחה של דינוזאורים שנקראת רפטורים, שמגיעים בכל מיני גדלים, ישנו המיקרו-רפטור שהוא קטנטן, הוא שוקל בערך קילו אחד. וישנו היוטה-רפטור שהוא… גדול, והוא כזה שיכול להסתכל לבן אדם הממוצע ישר בעיניים כשהוא אומר לו "למי קראת תרנגולת?". בכל אופן, הם כולם הענף המשפחתי של הדינוזאורים שהכי ברור ומובהק שכן יש להם נוצות, ולא במקרה הם גם אלה שהכי קרובים משפחתית לציפורים של היום. יען היא הדבר הכי דומה לרפטור שתוכלו לראות היום. זה דבר גדול ועצבני עם נוצות שרץ מהר על שתי רגליים.

[מנגינת רקע דרמטית]

אבל עם כל הכבוד לוולוסירפטור, זה כולה זן אחד של דינוזאורים, ולא זן חשוב במיוחד. בלי "פארק היורה" אף אחד לא היה שומע עליו אפילו. מה שאתם באמת רוצים לדעת, זה מה עם הטי-רקס.

[שאגה]

הטירנוזאורוס רקס, הדינוזאור הכי מפורסם שיש, גם לפני "פארק היורה". המלך של הדינוזאורים. האם גם אותו אתם צריכים להתחיל לדמיין בתור תרנגולת גדולה? זאת שאלה הרבה יותר מסובכת. כי בניגוד לוולוסירפטור, אין ראיות ישירות לנוצות על טי-רקס. זה לא כזה מפתיע, יש כנראה לפחות 1,500 זנים שונים של דינוזאורים, וסביר להניח שהרבה יותר רק לא מצאו אותם עדיין, ונכון לכרגע ידוע על בערך 60 זנים של דינוזאורים שיש עדויות ישירות לזה שיש להם נוצות. כלומר, אנחנו יודעים בוודאות שיש להם נוצות. ו-60 זה מעט מאוד. אבל כמו שאמרתי, זה שלדינוזאור לא מצאו סימנים לנוצות לא אומר שלא היו לו נוצות. ולכל אלה שאין להם ראיות חד משמעיות אם היו להם או לא היו להם, אפשר לשער לפי המשפחה. אם יש להם קרובי משפחה, שלהם אנחנו יודעים שהיו להם נוצות, סביר להניח שגם להם היו. אם לאבא שלך יש נוצות, ולאמא שלך יש נוצות, ולבן שלך יש נוצות, סביר להניח שגם לך יש נוצות.

טירנוזאורוס רקס הוא אחד מבין משפחת דינוזאורים שנקראת טירנוזאורידים. יש לו משפחה גדולה. אני הייתי מת לראות את סדר פסח אצלם. ובגדול, למרות שיש הרבה שרידים של טי-רקס ושל המשפחה שלו, יש רק מעט עדויות לנוצות שהיו או לא היו להם, פשוט משום שלא הרבה מהם הסתובבו בסין. אז כן, יש לו כמה קרובי משפחה שבהחלט היו להם נוצות, אבל הם לא היו אחים בעץ המשפחתי שלו, אלא יותר כמו… דודים מצד הסבא. אז זה מספיק בשביל להגיע למסקנה שגם הטי-רקס היה מכוסה בנוצות? לא. יש סיכוי שכן, אבל זה לא בטוח. לכן כל מה שיש לנו זה השערות. וגם המומחים לנושא לא מסכימים אחד עם השני. כשאתם מחפשים איורים עדכניים של טי-רקס, הם מאוד מאוד שונים אחד מהשני. לפעמים הוא נראה בערך כמו הדינוזאור שהתרגלתם לראות ב"פארק היורה" וכאלה, ולפעמים הוא נראה כמו ציפור ענקית.

ב-2019 פתחו תצוגת דינוזאורים חדשה במוזיאון המדע בניו יורק. עם טי-רקס, כמובן. ולטי-רקס שם יש מן בלורית של נוצות פשוטות שנראות כמו מן שיער על הראש ולאורך כל החלק העליון של הגוף שלו, אבל לא על כל הגוף. הוא נראה מוזר קצת. הוא נראה כמו זקן בלונדיני. מצד שני, ב-2020 יצרו במוזיאון בשיקגו דגם חדש של סוּ. סו זאת אחת מהטירנוזאוריות רקסיות הכי מפורסמות. זה השם של אחד מהשלדים הכי שלמים של טי-רקס שנמצאו, וסו המשוחזרת אמורה להיות השחזור הכי נאמן למציאות של טי-רקס שנעשה. סו המשוחזרת היא שמנמנה, וזה סבבה, היא עדיין מאוד מושכת. ואין לה נוצות. בכלל. את שני הדגמים האלה עשו מומחים שמבינים בנושא, וגם הם לא מסכימים אחד עם השני בשאלה אם יש לטי-רקס נוצות או לא. אנחנו פשוט לא יודעים את התשובה כרגע.

בקרב אלה שחושבים שלא היו לו נוצות, אחד הטיעונים הוא שלטי-רקס פשוט אין מה לעשות איתן. הוא בהחלט לא יודע לעוף. הזרועות שלו כל כך קטנות שאם או בלי נוצות הן לא עושות הרבה, ולהתחמם בעזרת נוצות זאת שיטה שעובדת טוב בעיקר בחיות קטנות, פחות על חיות גדולות. וטי-רקס הוא גדול. לכן אחת הסברות היא שכשטי-רקסים הם קטנים, כשהם רק היו בוקעים מהביצה, הם היו מכוסים בנוצות. כלומר, בהתחלה הם היו נראים כמו ציפור גדולה ודי חמודה, וככל שהם היו מתבגרים, הם היו משירים את הנוצות שלהם ונשארים ערומים. יכול להיות שזה המצב, אנחנו פשוט לא יודעים בוודאות. אז אתם יכולים להישאר עם התמונה שיש לכם בראש על טי-רקס, יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות שהוא נראה כמו ברווז ענק.

[מנגינת רקע]

בכל העניין הזה של לשנות את איך שאתם חושבים שדינוזאורים נראים, יש עוד קטע אחד מאוד מאוד חשוב - הצבע. לאורך כל השנים שבהם דינוזאורים היו פשוט "לטאות האימה", אז תמיד ציירו אותם בצבעים משעממים - אפור, חום, או חאקי דהוי. גם היום, את רוב הדינוזאורים שתראו בסרטים, בתמונות, בדרך כלל הם בצבעים משעממים כאלה. למה? אתם לא יכולים לדעת מהעצמות מה היה צבע העור של חיה, אז למה להניח שיש לה צבע משעמם? כנראה משום שלרוב החיות הגדולות שאנחנו מכירים היום - פילים, קרנפים, היפופוטמים, הן חיות נהדרות ומופלאות ויפהפיות, אבל צבעים זה לא החלק החזק שלהן. הם אפורים. דינוזאורים הם חיות גדולות, אז בטח גם הם אפורים.

אבל כשחושבים על זה, מה הקשר בין דינוזאור לפיל? פילים הם יונקים. פילים הם לא קרובים של דינוזאורים. היום אנחנו יודעים, קודם כל, שלהרבה מהדינוזאורים היו נוצות, והם היו קרובים לא לפילים, אלא לציפורים. וציפורים, במקרה שלא שמתם לב, יכולות להיות מאוד צבעוניות. יש ציפורים בהרבה מאוד צבעים. ולכן יש יסוד סביר להאמין שדינוזאורים הם הרבה יותר צבעוניים ממה שהרגילו אתכם לדמיין. הבעיה היא שאי אפשר לדעת את זה בוודאות, נכון? כי צבעים זה פשוט לא דבר שנשמר במאובנים, ולכן אנחנו לעולם לא נוכל לדעת איזה צבע היה לדינוזאור, נכון? זה נכון. חוץ מזה שיש מקרים שבהם כן אפשר לדעת.

[מנגינת רקע מתחזקת ונפסקת]

אתם זוכרים את יוגב? הדינוזאור הסיני הקטן עם הנוצות? ב-2010 חוקר סיני פרסם מאמר שבו הוא סיפר שהוא גילה שהשימור של הדינוזאורים האלה באפר הגעשי היה כל כך טוב, שאפילו מבנים מיקרוסקופיים נשמרו שם. כלומר, הוא הצליח לזהות את המלנוזומים בתאים של הנוצות. מלנוזומים הם אברונים בתא שאחראיים לצורה שבה נספג המלנין… לא משנה, הם אלה שנותנים לתא את הצבע שלו. אז אמנם הצבע של הנוצה לא נשמר במאובן, אבל הקטע עם מלנוזומים זה שהם מגיעים בצורות מסוימות. ולפי הצורה של המלנוזום אפשר לדעת איזה צבע היה לו. זה כמו בורקסים. בורקס תפוחי אדמה [ברקע: איכס] תמיד מרובעים, הגבינה הם משולשים. אז גם בלי לאכול את הבורקס, גם אם אתם מוצאים מאובן של בורקס, אתם יודעים איזה טעם היה לו.

ועל הנוצות של יוגב מצאו את הבורקסים שמעידים על אדום. איזה אדום בדיוק אנחנו לא יודעים, זה יכול להיות כל דבר מכתמתם ועד חומחום, אבל גוון כלשהו של אדום. ומה שיותר מעניין, על הזנב של יוגב יש מקטעים. כלומר, יש אדום על חלק מהזנב, ואז הפסקה שבה אין מלנוזומים בכלל, ואז שוב אדום, ושוב הפסקה, ושוב אדום. אז המסקנה היא שכמו שלרקון יש זנב עם טבעות שחור, לבן, שחור, לבן? אז ליוגב, כלומר סינוזאורופטריקס, היה זנב עם טבעות אדום, לבן, אדום, לבן. שוב, רק להבהיר על מה אנחנו מדברים - זה דינוזאור, קטן, שמכוסה כולו בנוצות אדומות, והזנב שלו הוא אדום, לבן, אדום, לבן. אם הם היו חיים היום, אז היו צדים אותם רק כדי למכור את הזנבות שלהם בתור צעיפים לאוהדי הפועל תל אביב. אסור לחנות לו על הזנב! [צוחק] ואנחנו די יודעים את זה. זה דבר שדי ידוע על הדינוזאור הזה, ויש עוד כאלה.

יש דינוזאור שקוראים לו אנכיאורניס…? אני אקרא לו גיורא. ואנחנו יודעים עליו שהוא היה ברובו שחור, עם נוצות לבנות בכנפיים וברגליים, וכרבולת אדומה מעל הראש. ואלה רק הדינוזאורים שבמקרה נמצאו במקום הזה. אם אלה הצבעים, לכו תדעו איזה צבעים היו לוולוסירפטור או לטי-רקס! אז גם לי קשה לקבל את הרעיון של טי-רקס עם נוצות. זה מאוד מוזר לי. אבל טי-רקס עם ראש של נוצות אדומות, בוהקות, ופלומה צהובה בזנב, ונוצות כחולות יפהפיות בזרועות? זה כבר דבר אחר לגמרי. את זה הייתי רוצה לראות. כלומר יכול להיות שברני הדינוזאור הסגול, זה לא כזה לא ריאליסטי.

אז מה הייתה השאלה?

[מוזיקת סיום]

האם לדינוזאורים היו נוצות? התשובה היא כן. להרבה דינוזאורים היו נוצות, ולאחרים אולי היו נוצות. ויותר מזה, הרבה מהדינוזאורים פשוט לא נראו כמו דינוזאורים. בהרבה מקרים, הדבר שאנשים חושבים עליו כשהם חושבים על דינוזאור, פשוט לא נראה כמו דינוזאור. הדינוזאור האמיתי היה הרבה יותר צבעוני, והרבה יותר מעניין. זאת התשובה. אחרי הפרסומת, שובו של הברונטוזאורוס.

[חסות]

[מוזיקת רקע]

בספר "צייר חמישים דינוסאורים", אחד מהראשונים הוא אחד הדינוזאורים הכי מפורסמים. הראשון היה כמובן טירנוזאורוס רקס, כי הוא הכי מפורסם, כולם מכירים אותו. אחר כך היו סטגוזאורוס, ואז אחד שהיה כתוב עליו, "אפטוזאורוס, לפנים: ברונטוזאורוס". כלומר, הדינוזאור הזה החליף את השם.

הדינוזאור הזה הוא מההכי גדולים שיש. הם הצמחונים האלה שהם צוואר מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ארוך מצד אחד, וזנב מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ארוך מהצד השני. יש כמה זנים שלהם, בתור קבוצה קוראים להם סאורופודים. ודרך אגב, אלה הם מקבוצות הדינוזאורים הבודדות שכמעט בוודאות לא היו להם נוצות. גם לא היה להם מה לעשות איתן. בכל אופן, ברונטוזאורוס היה היותר מפורסם ביניהם. אבל בעצם התברר שברונטוזאורוס אף פעם לא היה קיים.

זה היה ככה - את הברונטוזאורוס גילה צ'רלס מארש, אחד מחוקרי הדינוזאורים הכי מפורסמים במאה ה-19, ואחד שמצא ונתן שמות להרבה מאוד סוגים של דינוזאורים בזמנו. עכשיו, צ'רלס מארש היה חלק מתחרות קשה עם חוקר דינוזאורים אחר, ש… כחלק מהעניין כל אחד מהם רצה להיות זה שנותן שמות ליותר דינוזאורים. ולכן הוא היה מוצא איזושהי עצם ומיד מכריז שהוא גילה סוג חדש של דינוזאור, גם אם לא באמת היו לו מספיק עדויות בשביל זה, ולכן חלק מהשמות שהוא נתן היו ב… מאוד מאוד נמהרים.

עכשיו, הוא מצא את העצמות הראשונות של דינוזאור שלו הוא קרא אפטוזאורוס. וקצת אחר כך הוא מצא עצמות של דינוזאור אחר שהוא קרא לו ברונטוזאורוס. עכשיו, ברונטוזאורוס מאוד התפרסם. הוא הפך לאחד מהדינוזאורים היותר מפורסמים. ובמשך הרבה זמן אנשים התרגלו להכיר את ברונטוזאורוס, וזה למרות שכבר ב-1903 היה חוקר שבדק ומצא שבעצם ברונטוזאורוס ואפטוזאורוס זה אותו דבר. כלומר, לא הייתה שום סיבה לתת לו שם שונה. הם היו שני פריטים של אותו סוג של דינוזאור, ולפי החוקים של איך נותנים שמות למינים, השם שבא קודם הוא זה שקובע. אז בעצם אף פעם לא היה צריך לקרוא להם ברונטוזאורוס, היה צריך לקרוא לזה אפטוזאורוס. וזה תוך התעלמות בוטה מהעובדה המאוד ברורה שברונטוזאורוס זה פשוט שם יותר מגניב!

ברונטוזאורוס, המשמעות של השם היא "לטאת הרעם" משום שכשהוא הולך זה עושה רעמים. אם היה לי דינוזאור מחמד, הייתי קורא לו ברונטו! לעומת זאת, אפטוזאורוס?! מה זה אפטוזאורוס?! זה דינוזאור אפאתי! זה דינוזאור שכשאתם אומרים לו "אה, תראה, מטאור ענק מתקרב אלינו!" הוא עושה "בסדר". איזה מן שם דבילי זה אפטוזאורוס?! מי מעדיף אפטוזאורוס על ברונטוזאורוס? מאוד הציק לי העסק הזה. ועדיין, זה התגלה בסופו של דבר, ולכן פשוט הפסיקו לקרוא להם ברונטוזאורים. הברונטוזאורוס נכחד. שוב.

אחד האנשים שכתבו על זה היה סטיבן ג'יי גולד. הוא אחד שכתב הרבה ספרים על חקר הטבע. בין השאר יש לו ספר שקוראים לו "הידד לברונטוזאורוס". דרך אגב, השם המקורי של הספר באנגלית הוא "בולי פור ברונטוזאורוס", כמו ב[הקלטה ברקע מתוך ה"וולרמן": blow, my bully boys, blow]. זה קשור לפרק אחר, עזבו. אז… והוא אמר בדיוק את מה שאני אמרתי, שכאילו, אם כבר בוחרים שם, למה לא לקחת את השם היותר מגניב? למה להישאר דווקא עם השם הגרוע? עכשיו, לצערי הרב, סטיבן ג'יי גולד מת בתחילת שנות האלפיים, ולכן הוא לא הספיק לחזות בתחיית הברונטוזאורוס.

[מוזיקת רקע דרמטית]

ב-2015 חוקר בשם עמנואל צ'ופ פרסם ניתוח מפורט על הרבה סוגים שונים של סאורופודים, ואני לא מדבר פה על משהו קטן. זה דבר באורך של 300 עמודים, עם הבדלים דקים בחוליות של כל אחד מהסוגים, והוא הגיע למסקנה שלמרות הכל, כן, יש הבדל בין ברונטוזאורוס לאפטוזאורוס. ולכן, כן, הברונטוזאורוס קיים! הברונטוזאורוס עשה קאמבק! אין יור פייס אפטוזאורוס!! בגלל אפטוזאורוסים כמוך נכחדנו! ואני מאוד מרוצה מזה.

[מוזיקת רקע קצבית]

אם אתם רוצים לשמוע עוד על דינוזאורים ועל מלחמת העצמות, אז רן, רן שלנו, רן לוי, עשה ממש לא מזמן פרק על זה, הפרק "הרנסאנס של הדינוזאורים" ב"עושים היסטוריה". אתם מוזמנים לשמוע אותו, למרות שהוא לא מגיע לדבר על הנוצות. זאת הייתה "התשובה".

עדכונים על פרקים חדשים ופרטים על הרצאות שאני עושה, עכשיו גם בעולם האמיתי, אתם יכולים למצוא בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם". ואת כל הפרקים של הפודקאסט הזה, ואת הטופס שבו אפשר לשלוח לי שאלות, אתם יכולים למצוא בעמוד "התשובה" באתר של "עושים היסטוריה".

עורך ומפיק, גיא בן נון. ייעוץ ותמיכה מורלית, אביב שם טוב. ייעוץ ותמיכה מורלית לאביב שם טוב, בן אור הברי. מנהלת קהילות ומאלפת סאורופודים, שרה סילבצקי. העורך הראשי של הרשת, רן לוי. מנהל עסקי, דני טימור. אני דורון פישלר. ביי.

קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת "עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני בקרו ב-osimhistoria.com או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" בחנות האפליקציות של אנדרואיד.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה