התשובה עם דורון פישלר - החתול הראשון באנטארקטיקה

"מי היה החתול הראשון באנטארקטיקה?" נשמעת כמו שאלה מטופשת במיוחד, עד שמגלים את ההיסטוריה הארוכה והענפה של חתולי ספינות אנטארקטיים, המלאה בהרפתקאות, טרגדיה ודגים

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/09/2020.

[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".

היי, אתן מאזינות ל"תשובה". אם יש למישהו בעיה עם המשפט הזה, אז אתם מוזמנים לקפוץ לי. [צוחק] ביי. הממ… כלומר, לא ביי. ‫אנחנו תיכף נתחיל.

[חסות]

[מוזיקת פתיחה]

‫היי, אני דורון פישלר, זאת "התשובה".

‫אתם כבר יודעים שאני מקבל שאלות ‫מכל מיני סוגים, ‫הרבה פעמים זה שאלות שהם ברורות, ‫כלומר, אני מבין למה מישהו שואל אותם. כי ‫וואלה, גם אני שאלתי את עצמי ‫לפעמים דברים כמו איך להיות מאושר, ‫או למה קוראים לתרנגול הודו.

‫מצד שני, יש שאלות שהם… ‫בואו נקרא לזה… ייחודיות יותר, ‫כאלה שלא, אני לא יכול להגיד ‫שאני חשבתי אי פעם על הנושא ‫לפני שראיתי את השאלה הזאת. [צוחק]

כמו למשל השאלה הזאת, ‫אסא פישוטו המלך, ‫אוקיי? הוא שאל מי היה החתול ‫הראשון שהגיע לאנטארקטיקה. ‫אני מודה, אני אף פעם לא השקעתי ‫מחשבה בשאלה הזאת עד היום, ‫זה לא נושא שהעסיק אותי ‫עד שקראתי את זה. ‫מי היה החתול הראשון באנטארקטיקה? ‫גם לא חשבתי שיצא הרבה ‫מהשאלה הזאת, [צוחק] ‫כי אין חתולים באנטארקטיקה, ‫יש פינגווינים וכלבי ים וכאלה. ‫למה שמישהו יביא חתול לאנטארקטיקה? ‫ואפילו אם זה כן קרה, ‫למה שזה יהיה מתועד באיזשהו… ‫מה זה השאלה המטופשת הזאת, בקיצור? ‫שום דבר מעניין לא יצא מזה.

טעיתי.

[מוזיקת רקע, רחשי גלים וציפורים]

‫בשנת 1839 יצאה משלחת מחקר בריטית ‫לאנטארקטיקה, ‫תחת הקפטן ג'יימס קלארק רוס. ‫הוא פקד על שתי ספינות, ‫לאחת קראו "ארבוס" ‫ולשנייה קראו "טרור". ‫ה"טרור". זה היה השם של הספינה. ‫אלה היו ספינות מפרש, מעץ, עם ‫שלושה תרנים. ‫כלומר, בערך התמונה שעולה לכם בראש ‫כשאתם חושבים על ספינת פיראטים? ‫זה סוג הספינה שאנחנו מדברים עליה. ‫וזה היה שיא הטכנולוגיה באותו זמן.

‫המסע שלהם לאנטארקטיקה ‫לא היה הראשון אי פעם, ‫אבל זה היה שלב מאוד מוקדם ‫בחקר של אנטארקטיקה. ‫אנשים כבר ידעו שאנטארקטיקה שם, ‫זה לא שהם לא ידעו ‫שיש יבשת כזאת, ‫אבל היא הייתה כל כך רחוקה ‫וכל כך קפואה, שממש לא ידעו עליה הרבה. ‫במפות של העולם באותה תקופה ‫מופיעה שם בדרום יבשת, ‫יבשת ענקית, ‫אבל בצורה מעורפלת כללית כזאת, ‫משום שאיפה בדיוק היא מתחילה ‫ואיפה היא נגמרת, ‫את זה אף אחד לא באמת ידע.

‫המטרה של המשלחת הזאת ‫הייתה לתקן את זה. ‫כלומר, המטרה הרשמית שלה הייתה ‫למצוא את הקוטב המגנטי הדרומי. ‫כלומר, הנקודה שאליה ‫כל המצפנים מצביעים, ‫שלא נמצאת בדיוק על הקוטב ‫הגיאוגרפי הדרומי, דרך אגב, ‫אלא… איפשהו בסביבה.

‫אבל בתהליך, שתי הספינות האלה ‫הגיעו יותר דרומה ‫משכל אדם הגיע לפניהן, ‫והם מיפו חלקים ‫מקו החוף של אנטארקטיקה, ‫עשו מפות שלא היו קיימות ‫עד אותו רגע, ‫והם גילו איים חדשים ‫ומצאו הרים שאף אחד לא ראה לפניהם. ‫הם גם נתנו שמות להמון דברים, ‫כי כשאתם מגלים דברים ‫שאף אחד לא גילה לפניכם, ‫אז אתם יכולים לתת להם שמות. ‫אז המון דברים קיבלו שמות ‫במסע הזה. [צוחק]

‫בין השאר הם גילו שם ‫את מדף הקרח רוס. ‫מדף הקרח רוס הוא לא דבר קטן. ‫זה דבר די גדול. ‫הוא בגודל של פי 25 מהגודל ‫של מדינת ישראל. ‫ולכל השטח הזה קוראים, עד היום, ‫מדף הקרח רוס, ‫על שם הקפטן ג'יימס קלארק רוס.

‫הים שמעליו נמצא מדף הקרח רוס, ‫נקרא ים רוס. ‫ובו נמצא גם אי שקוראים לו האי רוס. ‫ובאי רוס יש שני הרי געש שקוראים להם… ‫לא רוס אחד ורוס שתיים, באופן מפתיע, ‫למרות שזה היה ממש מתבקש ‫בשלב הזה, ‫לא, קוראים להם הר ארבוס והר טרור, ‫על שם שתי הספינות.

‫בקיצור, למשלחת הזאת הייתה השפעה ‫לא קטנה על מפות העולם.

‫בנוסף לזה, הם לקחו על הספינה ‫גם חוקרים מומחים לבוטניקה ולביולוגיה, ‫למקרה שהם יתקלו בחיות ‫או צמחים מעניינים, ‫והם באמת נתקלו בהם. ‫מכיוון שהם הגיעו כל כך רחוק דרומה, ‫מעבר למה שכל אחד אחר הגיע אליו, ‫היו שם הרבה מינים חדשים של צמחים ‫ודגים וחיפושיות ולטאות וסרטנים ‫ועוד דגים, שאף אחד לא ראה קודם. ‫כמות הידע המדעי החדש ‫שהצטבר במשלחת הזאת היה עצום. ‫המשלחת הזאת הייתה הצלחה אדירה.

‫עכשיו, כל זה היה גם מסוכן. ‫צריך הרבה אומץ לצאת בספינת מפרש ‫למסע כזה לארץ לא נודעת, ‫זה מקום לא ממופה ומלא בקרח, ‫והיו בהחלט כמה רגעים במסע הזה ‫שזה היה לגמרי לא ברור ‫שהם יצליחו לחזור הביתה בשלום. ‫אבל הם הצליחו.

‫כל העסק הזה תועד היטב ביומנים ‫של הצוות של הספינה. ‫חוקר הטבע ג'ון ריצ'רדסון, ‫הוא היה על ה"טרור", ‫והוא כתב בפירוט כל דבר, ‫כל חיה חדשה שהוא נתקל בה, ‫והיומן שלו כולל אירוע אחד ‫קצת תמוה.

[רעשי ים סוער ורעמים]

‫הוא מספר שיום אחד היו בים סוער, ‫הרבה מים השפריצו על קדמת הספינה, ‫ומיד קפאו, כי ככה זה ‫כשאתה נמצא באנטארקטיקה. ‫ככה שהחזית של הספינה ‫הייתה מלאה בקרח, ‫ובתוך הקרח הזה הם מצאו דג. ‫היה דג קטן שעף עם הגל ‫על הספינה וקפא שם, כ‫שהוא דבוק לספינה. ‫דג בלי הרבה מזל. ‫אבל להם כן היו מזל, ‫משום שהדג הזה, מתברר, הוא ‫היה דג מסוג שאף אחד ‫לא ראה קודם. ‫זן חדש לגמרי של דג, ‫שזה מבחינת חוקר טבע זכייה בפיס. ‫עכשיו אפשר להיות הראשון ‫שמתאר את הדג, מביא דוגמה שלו, ‫אולי אפילו תוכל לתת לו שם. ‫אולי נקרא לדג רוס. ‫סתם הצעה.

‫בכל מקרה, אז הם בזהירות ‫הפרידו את הדג מהקרח, ‫[קרח נשבר] והחוקר ריצ'רדסון ‫הניח אותו על השולחן שלו ‫ועשה תרשים ראשוני, [עפרון רושם] ‫ציור של הדג. עכשיו השלב הבא היה לשמר את הדג ‫באלכוהול ולתאר אותו בפירוט ‫ולהביא אותו בחזרה לאנגליה למוזיאון, ‫אבל את כל זה הוא לא עשה.

‫הסיבה שהוא לא עשה את זה, ‫לפי הרישומים ביומן שלו, היא זאת: ‫החתול לקח לי את הדג ואכל אותו. [חתול מיילל]

‫שזה נשמע כמו התירוץ הכי ‫"הכלב אכל לי את המחברת" בהיסטוריה. ‫רציתי להביא לכם זן חדש של דג, ‫אבל החתול אכל לי אותו. ‫באמת?! כאילו, היה לכם חתול על הספינה לאנטארקטיקה והוא אכל לך את הדג?! ‫זה לא נשמע נורא אמין, [צוחק] ‫אבל זה מה שכתוב!

‫לקח 60 שנה עד שהזן הזה של הדג ‫התגלה מחדש! דרך אגב, לא קוראים לו רוס, ‫קוראים לו Pagetodes antarcticus. ‫החתול הזה עיכב את מדע הביולוגיה ‫ב-60 שנה. ‫מצד שני, הוא היה קצת רעב, אז… ‫אוקיי.

‫אז לפי האזכור הבודד הזה ביומן, ‫אנחנו יודעים שהיה על הספינה הזאת חתול. ‫יש הרבה דברים שאנחנו ‫לא יודעים על החתול הזה. ‫אנחנו יודעים שהייתה לו חיבה ‫לדגים נדירים במיוחד. ‫אנחנו לא יודעים איזה מן חתול זה היה, ‫אנחנו לא יודעים איך קראו לו, ‫או לה, אולי זו הייתה חתולה בכלל. ‫מה שבטוח, שהוא בהחלט מועמד רציני ‫לתואר החתול הראשון באנטארקטיקה.

‫אבל שוב, נשאלת פה השאלה… ‫למה היה להם חתול?! ‫מה עושה חתול על ספינה לאנטארקטיקה?!

[מוזיקת רקע]

‫והתשובה, מתברר, היא… ‫למה שלא יהיה להם חתול?

‫כי מתברר שלא היה שום דבר חריג ‫בזה שבספינה לאנטארקטיקה היה חתול. ‫סביר להניח שהיו לפחות שניים ‫במשלחת הזאת, אחד על כל ספינה. ‫כי חתול באותו זמן ‫היה ציוד סטנדרטי על ספינה. ‫לכל ספינה היה את החתול הספינתי שלה. ‫ולא רק בתקופה הזאת, ‫אלא לאורך מאות או אולי אפילו אלפי שנים. ‫סביר מאוד להניח שבכל ספינה מפורסמת ‫ששמעתם עליה, בכל מסע גילוי מפורסם, ‫קולומבוס, אמריקה, הודו, הכל, ‫סביר שבכל אחד מהם היה חתול. ‫והייתה לכולם סיבה מצוינת לזה.

‫זה משום שיש אורחים שיהיו על הספינה שלכם ‫בכל מקרה, אם תרצו ואם לא. ‫וזה עכברושים. עכברושים חיים בספינות, ‫זה דבר שקורה. ‫ואת זה, דרך אגב, אני יכול ‫לספר לכם מניסיון אישי. ‫אני ביליתי הרבה זמן על ספינה, ‫זאת לא הייתה ספינת חקר לקוטב ‫הדרומי עם מפרשים שעשויה מעץ, ‫לא, זו הייתה ספינה של חיל הים ‫שעשויה ממתכת, ‫אבל כן, היו שם עכברושים. ‫וכן, זה היה מגעיל.

‫לגבי אנשים במאות הקודמות, ‫במסעות לרוחב האוקיינוס במפרשים וכל זה, ‫זה הרבה יותר גרוע, כי עכברושים ‫יכולים לכרסם חבלים ‫שאמורים להדק משהו, זה לא טוב. ‫הם יכולים לאכול את האוכל ‫שאתם הבאתם איתכם, שזה בכלל לא טוב. ‫בספינות מסחר הרבה פעמים ‫סחרו בתבלינים וכאלה דברים, ‫ואתם ממש לא רוצים שעכברושים יחסלו את זה. ‫והכי גרוע - עכברושים מפיצים מחלות.

‫זה ידוע שכמה מהמחלות ‫הכי גרועות בהיסטוריה ‫נדדו מסביב לעולם על עכברושים ‫על ספינות. ‫המוות השחור, המגפה הכי גרועה ‫שהייתה, ‫ש… אתם חושבים שקורונה זה רע? ‫לא ראיתם כלום! ‫היא הגיעה לאירופה ‫דרך עכברושים על ספינות.

‫ולכן מאוד מאוד כדאי שעל הספינה שלכם ‫יהיה מכשיר אוטומטי עצמוני ‫להשמדת עכברושים, ‫הידוע גם בכינוי "חתול".

‫חוץ מזה, הוא חמוד. ‫כשאתם תקועים עם כמה עשרות אנשים ‫בצפיפות באיזה גיגית מתנדנדת כזאת ‫לאורך חודשים, שנים לפעמים, ‫אתם רוצים כל גיוון. ‫אתם רוצים… אתם רוצים הסחת דעת, ‫וכשיש לכם חתול, זה עוזר.

‫חתולים, מתברר, ‫מסתדרים על ספינות לא רע בכלל. ‫על ספינות יש הרבה דברים לטפס עליהם, ‫ויש דברים לשבת מתחתם, ‫ויש דברים לשבת עליהם, ‫ויש אנשים להתחכך בהם ‫וחבלים לטפס עליהם, ‫כלומר, פחות או יותר גן עדן לחתולים. ‫ובמה שנוגע לאוכל, אין בעיה, ‫תתנו לחתול דג והוא יהיה מאושר. ‫ודגים זה אחד הדברים הבודדים ‫שבדרך כלל אין בו מחסור ‫כשאתם על ספינה.

‫אז לכל ספינה היה את החתול שלה, ‫וזה אמנם בדרך כלל לא נכתב ‫ביומני קפטן וכאלה דברים, ‫אבל אני מניח שחתולי ספינות עשו ‫גם דברים כמו… בזמן שהקפטן מנווט, ‫להתיישב לו על המפה, ‫בדיוק במקום שהוא הסתכל עליו, ‫או לגרד ציפורניים על התורן, ‫למרות שאמרו להם כבר 78 פעמים ‫לא לעשות את זה! או להסתובב על הסיפון ‫ולהפיל דברים מהסיפון למים, ‫ואז להביא מבט כזה גדול ותמים ‫של "אני לא יודע איך זה קרה". [חתול מיילל]

‫בכל אופן, היה חתול על כל ספינה, ‫לא היה צריך אפילו לציין את זה במיוחד, ‫כל עוד הוא לא עושה דבר חריג ‫כמו לאכול דג [צוחק] ‫שהוא היחיד מסוגו שידוע עליו בעולם.

‫זאת אחת הסיבות שזה לא לגמרי בטוח ‫שהחתול הרעב של ה"טרור" ‫היה באמת החתול הראשון באנטארקטיקה. ‫היו אחרים. ‫ומי היה הראשון? זה קצת תלוי ‫בהגדרות שלכם. ‫כי המשלחת של רוס, ‫כמה שהיא הייתה מוצלחת, ‫למעשה באופן מוזר הם אף פעם ‫לא ממש דרכו על אדמת אנטארקטיקה. ‫הם שטו הרבה מאוד בסביבה ‫של אנטארקטיקה, ‫והם אפילו עגנו וירדו לחוף ‫בכמה איים, ‫אבל איכשהו יצא שהם אף פעם ‫לא ירדו לחוף ממש ביבשת אנטארקטיקה עצמה. ‫אז זה נחשב שאותו חתול ‫הגיע לאנטארקטיקה או לא? ‫מה החוקים פה בדיוק?

[מוזיקת רקע, רחשי גלים]

‫בכל מקרה, הוא רק אחד ‫משרשרת היסטורית של חתולים אנטארקטיים.

‫מועמד אחר לתואר החתול הראשון ‫באנטארקטיקה ‫הגיע לשם הרבה קודם. ‫יותר מ-20 שנה לפניו, ב-1820. ‫זה היה חתול שכן עלה לחוף, ‫לא בכוונה אבל. ‫זו הייתה ספינה אחרת, קראו לה "קוּרה", ‫והיא לא הייתה ספינת מחקר. ‫לא הייתה להם שום כוונה למפות, ‫לקרוא לדברים בשמות, כאלה דברים. ‫זו הייתה פשוט ספינה ‫של צייד כלבי ים. ‫והספינה הזאת עלתה על שרטון ‫במקום שנקרא "דסוליישן איילנד", ‫אי השממה. ‫לא נשמע מקום כיפי. ‫הספינה טבעה, ‫ואנשי הצוות שלה נאלצו לרדת לחוף, ‫והם בילו על אי השממה הזה ‫את כל החורף, לפני שבאו לחלץ אותם.

‫עכשיו, גם להם היה חתול ‫שהצליח גם הוא להינצל מהספינה. גם עליו, אנחנו לא יודעים את השם שלו ‫או איך הוא נראה החתול הזה, ‫אבל מה שכן, הקפטן כתב ‫שכשהם היו על האי, ‫הם בנו לעצמם מחסה מאולתר, ‫מן אוהל מבד של מפרשים ‫וכל מיני קרשים ושאריות עץ מהספינה, ‫כולל גיגית שבורה אחת ‫שהחתול החליט שהיא הבית שלו. ‫והוא בילה את רוב הזמן ‫מכורבל בתוך הגיגית.

‫כמה ימים אחר כך הגיעו זוג פינגווינים, [קריאות פינגווינים] ‫וצעדו ישר לתוך האוהל ‫ונכנסו לתוך אותה גיגית. ‫זה נשמע כמו התחלה של קונפליקט, [צוחק] ‫מלחמת החתולים והפינגווינים, ‫אבל האמת שהם הסתדרו סבבה איכשהו. ‫החתול ממש לא התנגד לחלוק את ‫הגיגית שלו עם הפינגווינים, ‫להיפך, הם חיממו אחד את השני שם [חתול מגרגר] ‫והוא היה יושב שם ומגרגר כשהם שם. ‫וככה זה המשיך. כל יום הפינגווינים ‫היו יוצאים לים לאכול, ‫ואז הם היו חוזרים לאוהל ולגיגית ‫שלהם ולחתול שלהם. [צוחק] ‫וככה הם העבירו יחד את כל החורף ‫עד שמצאו אותם וחילצו אותם.

‫אז… [צוחק] אז מה עם בקשר לחתול הזה? ‫אנחנו יודעים שהוא כן ירד לחוף, כן. ‫אבל כמו שאמרתי, זה לא היה החוף ‫של יבשת אנטארקטיקה, ‫זה היה אי באיי שטלנד הדרומיים, ‫שהם נמצאים, נקרא לזה, סמוך לאנטארקטיקה. ‫הרבה יותר צפוני מהמקום שהחתול ‫הקודם הגיע אליו, אז… ‫אז הוא נחשב לראשון? ‫אני לא יודע. בואו לא נריב.

[מוזיקת רקע]

‫להיות חתול ספינה זה לא רק ‫דגים וגרגורים, זה תפקיד מסוכן. ‫מה לעשות, להיות על ספינה ‫שנשלחת אל הלא נודע תמיד כרוך בסיכון. יש הרבה דברים רעים ‫שיכולים לקרות לחתול במהלך מסע כזה, ‫והאמת היא שהרבה מהחתולים האלה ‫לא שרדו עד סוף המסע. ‫הרבה מהם לא חזרו הביתה, ל‫הרבה מהם היה סוף עצוב.

‫אחד מאלה הוא ככל הנראה החתול ה‫אנטארקטי הכי מפורסם שיש. ‫הוא לא היה הראשון, אבל כנראה ‫הכי ידוע. זה חתול שקוראים לו גברת צ'יפי.

[מוזיקת רקע ורחשי גלים]

‫ב-1914 יצאה עוד משלחת לאנטארקטיקה ‫על סיפון של ספינה שקראו לה "אנדיורנס", ‫עם הקפטן ארנסט שקלטון. ‫עכשיו, שיהיה ברור, זאת לא ‫אותה תקופה שדיברתי עליה קודם. ‫70 שנה עברו מאז ה"טרור" וה"ארבוס". ‫הצורה של אנטארקטיקה על המפה ‫כבר הייתה הרבה יותר ברורה בשלב הזה, ‫גם לקוטב הדרומי כבר הספיקו להגיע. ‫אמונדסן וסקוט שניהם ‫כבר ביקרו בקוטב הדרומי. ‫רק אחד מהם חזר משם, ‫אבל זה סיפור אחר. ‫גם הספינות כבר היו קצת שונות. ‫ה"אנדיורנס" עדיין הייתה אמנם ‫ספינה עם תרנים ומפרשים וכל זה, ‫אבל היה לה גם דבר ‫של"טרור" ול"ארבוס" בזמנו לא היה - ‫היה לה מנוע. מנוע קיטור. ‫זה לא אומר שהמסע לאנטארקטיקה ‫היה קל.

‫עכשיו, מכיוון שהצורה של היבשת ‫כבר הייתה ידועה, ‫וגם את הקוטב הדרומי כבר כבשו לו, שקלטון לקח על עצמו משימה אחרת. הוא רצה להיות הראשון שחוצה את אנטארקטיקה, מצד לצד, על היבשה. כי גם הוא רצה להיכנס להיסטוריה.

המסע הזה היה כישלון. כישלון חרוץ וגדול ושלם! לא רק שהם לא הצליחו לחצות את אנטארקטיקה, הם לא הצליחו אפילו להגיע לאנטארקטיקה! עד כדי כך זה היה כושל. ועדיין זה נחשב לאחד המסעות הכי מפורסמים והרואיים בתולדות אנטארקטיקה.

אחד הדברים שצריך על ספינה, חוץ מחתול, זה נגר. כי על ספינה, בעיקר ספינה מעץ, תמיד יהיו דברים לתקן או דברים לבנות או דברים לתחזק. לכן בכל ספינה יש איש צוות שהתפקיד שלו הוא נגר.

לנגר של ה"אנדיורנס" קראו הנרי מקניש, הכינוי שלו היה צ'יפי. כי זה, מתברר, כינוי קבוע לנגרים, לכל נגר קוראים צ'יפי. ככה זה היה אז. ולצ'יפי היה חתול. או יותר נכון אולי להגיד שלחתול היה אותו. זה היה חתול טאבי, כלומר חתול עם פסים, שנמצא איזה יום בארגז הכלים של הנרי, והם החליטו לאמץ אחד את השני. וככה החתול יצא איתם למסע בתפקיד החתול הספינתי. החתול הזה היה מאוד מסור לצ'יפי, הוא היה נצמד אליו כל הזמן, הוא היה הולך אחריו לכל מקום, והמלחים טענו בצחוק שהוא מתנהג כמו אשתו של צ'יפי, כי הוא הולך איתו לכל מקום, ולכן החתול קיבל את השם גברת צ'יפי. גם כשהתברר שהחתול הזה הוא בכלל חתול זכר, הוא עדיין נשאר גברת צ'יפי.

וגברת צ'יפי היה, לכל הדעות, חתול מעולה! בניגוד לחתולים נטולי השם במסעות הקודמים, גברת צ'יפי מוזכר כמה פעמים ברשימות וביומנים של ה"אנדיורנס". יש רישום, ציור שלו, שמישהו מאנשי הצוות צייר, שבו הוא יושב ונראה כאילו הוא מפקח על צ'יפי הנגר בזמן שהוא מנסר משהו. יש אפילו צילום שלו, כי שוב, הטכנולוגיה התקדמה, בשלב הזה כבר המציאו את המצלמה והייתה להם מצלמה על הסיפון, אז יש תיעוד של גברת צ'יפי כשהוא יושב על הכתף של חבר אחר בצוות. והוא היה מצוין בתפקיד של לחסל עכברים, הוא היה מאוד ידידותי ואנשי הצוות מאוד אהבו אותו.

מה שכן, אם אי פעם היה חתול שניצל היטב את תשע הנשמות שלו, זה היה החתול הזה.

כבר בתחילת הדרך דרומה היה מקרה שבו גברת צ'יפי, מסיבה כלשהי, קפץ החוצה דרך החלון, [ספלאש] וזאת בעיה, כי היה ים בחוץ. [צוחק] עכשיו, למזלו הצופה של הספינה שמע מיאו חלוש מהים, ובידיעה שדגים רק לעיתים מאוד רחוקות עושים מיאו, איתר את החתול וסובב את הספינה כדי לחלץ את גברת צ'יפי מהמים. עכשיו, אנחנו מדברים פה על הים של הדרום הרחוק, כן? אלה מים מאוד מאוד קרים. ועדיין, הוא היה שם איזה עשר דקות במים, אבל אחרי שחילצו אותו, הוא התחמם קצת וחזר לחתוליות רגילה.

עוד דבר ששווה להגיד, זה שעל הספינה הזאת היו 27 אנשים, חתול אחד, ו-70 כלבים, [נביחות כלבים] מכיוון שהתוכנית הייתה להשתמש בכלבים האלה בתור כלבי מזחלת, כשהם יגיעו לאנטארקטיקה. הכלבים היו בתוך מכלאות רוב הזמן, וגברת צ'יפי היה מטייל בין המכלאות של הכלבים, מחוץ לטווח שלהם, ועושה מיאו בקול רם, או מחדד את הציפורניים על הכלובים שלהם, מה שהיה מחרפן אותם לגמרי, נראה כאילו הוא נורא נהנה מזה. וכשהוא הרגיז את אחד מאנשי הצוות, אז איימו לזרוק אותו לכלבים. היו הרבה הזדמנויות שהחתול הזה היה יכול… אהמ… להיתקל במצב לא נעים, אבל הוא ניצל.

מה שכן, ל"אנדיורנס" עצמה לא היו חיים קלים. אמרתי, הבעיות שלהם התחילו עוד לפני שהם הגיעו לאנטארקטיקה. הספינה שלהם נתקעה בקרח.

[רוחות נושבות]

הים מסביב לאנטארקטיקה, כמובן, מלא בגושי קרח, וצריך לנווט ביניהם. לפעמים הם מאוד צפופים, וספינות שמפליגות לשם צריכות להיות שוברות קרח, להפעיל מדחפים חזק מספיק כדי לשבור את הקרח שלפניהן, אבל אם יהיה קר מדי, והקרח שעל המים הופך לעבה מדי, ואתם לא מצליחים למצוא מסלול בין גושי הקרח, הוא תופס את הספינה משני הצדדים, ואז אין לאן להתקדם וגם אין איך לחזור. שום דחיפה לא תעזור בשלב הזה, והספינה פשוט הופכת לחלק מהקרחון. והיא תשוט עם הקרחון הזה עד שהוא יתפרק, או יימס באופן טבעי, או שהלחץ של הקרח מהצדדים ירסק את הספינה. מה שיבוא קודם.

זה בדיוק מה שקרה ל"אנדיורנס". וזה קרה לה באמצע הקיץ, בינואר. מכיוון שאנחנו בחצי הכדור הדרומי, כן? העונות שם הפוכות. הקיץ, החודשים החמים הם אוקטובר עד פברואר, ואתם בטח לא רוצים להיתקע באנטארקטיקה בקור של יולי-אוגוסט.

שקלטון והצוות שלו קיוו שתוך כמה ימים הקרח יחלש, והם יוכלו להתקדם, כי בכל זאת, אתם יודעים, אמצע הקיץ. כשזה לא קרה אחרי כמה ימים, הם קיוו שזה יקרה תוך כמה שבועות, ואחר כך תוך כמה חודשים. וזה לא קרה.

מאי ויוני הגיעו, והספינה עדיין הייתה תקועה בקרח, ונהיה ברור שהם הולכים להיות תקועים שם למשך כל החורף. הם היו פחות מ-100 ק"מ מחופי אנטארקטיקה, אבל בלי שום אפשרות להגיע לשם, ובלי שום אפשרות לחזור אחורה, ובלי שום אפשרות להזעיק עזרה באופן כלשהו.

זה היה חורף ארוך לכולם. לבני אדם, לכלבים, ובטח גם לחתול.

להזכירכם, בחורף באנטארקטיקה זה לא רק חורף, זה לילה. כל הזמן. השמש לא עולה בחורף. זה חודשים של חושך, תקועים בספינה שלא זזה באמצע שממת קרח.

כשהשמש סוף סוף התחילה לעלות, באוקטובר, היה נדמה שהקרח אולי התחיל להתפזר, אבל מה שקרה זה ההיפך. הלחץ של הקרח נהיה חזק יותר ויותר, מדי פעם הוא היה שובר קורות וגורם לדליפות שצ'יפי היה צריך לסתום, ונהיה ברור בשלב כלשהו שהספינה פשוט לא הולכת לעמוד בזה. [עץ נשבר] הלחץ של הקרח עומד לרסק אותה, ואין שום דבר שהם היו יכולים לעשות בעניין הזה.

ולכן קפטן שקלטון החליט שהסיכוי היחיד שלהם הוא לנטוש את ה"אנדיורנס", לקחת ממנה מה שרק אפשר, להוציא ממנה את סירות ההצלה, ולהקים מחנה על הקרח, ופשוט להיסחף עם הקרח, לחכות שהוא ייסחף לאיזה מקום קרוב יותר, לאיזה אי שאליו הם יוכלו לנסות לחתור.

עכשיו, אם להיות תקוע בספינה על ים קפוא זה מצב רע, להיות תקוע בלי ספינה על ים קפוא זה מצב עוד יותר גרוע. הסיכויים לצאת מזה בשלום היו מאוד קלושים, ולכן הקפטן הורה שצריך להצטמצם עד כמה שאפשר. אנחנו חייבים להשאיר מאחור, לוותר על כל מה שלא לגמרי הכרחי.

כל מה שלא לגמרי הכרחי כלל חלק מהכלבים הצעירים והחלשים יותר, ואת החתול.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להאכיל חיות שלא מביאות תועלת, ככה הקפטן אמר, ואין עכברים על הקרח.

עכשיו, הם לא רצו להשאיר את החיות שהן פשוט ירעבו למוות, ולכן הקפטן החליט שהדבר ההומני לעשות יהיה לירות בחיות האלה.

גברת צ'יפי עבר סיבוב פרידה בין כל אנשי הצוות. כולם נתנו לו כירבולים וליטופים. צ'יפי לקח אותו לתוך הספינה, וחבר צוות אחר הביא לו קופסה של סרדינים. סרדינים היה האוכל שגברת צ'יפי הכי אהב. לא הרבה אוכל בכלל נשאר על הספינה באותו זמן, ככה שזו הייתה די הקרבה לתת לו את הסרדינים האלה.

גברת צ'יפי מאוד נהנה מהסרדינים, וגם מתשומת הלב. אחרי האוכל הוא התמתח, התכרבל, ונרדם.

לאבד ספינה שבה חיית במשך יותר משנה, זה לאבד בית. ולגבי הנרי מקניש, צ'יפי, הוא איבד לא רק את הבית, אלא גם את החבר הקרוב שלו. ולמרות הטיעונים המאוד הגיוניים של שקלטון, צ'יפי אף פעם לא סלח לו על זה שהוא הרג את החתול שלו. הוא היה מאוד ממורמר וזועף כלפי הקפטן, הוא מאוד לא אהב אותו, ובנסיבות אחרות בטח היו שופטים אותו על מרד, אבל שקלטון ידע שא', הייתה לו סיבה טובה לכעוס, וחוץ מזה, הוא ממש היה צריך את צ'יפי, כי הוא היה צריך נגר. הוא היה צריך את סירות ההצלה האלה.

[מוזיקת רקע]

רק בזכות הסירות האלה הם הצליחו להגיע בסוף לאי שומם, ושם שקלטון החליט שהדרך היחידה להזעיק עזרה היא שרוב אנשי הצוות ישארו על האי, והוא, צ'יפי ועוד חמישה אנשים יצאו באחת מסירות ההצלה לשייט למרחק של 1,300 ק"מ לאי המיושב הכי קרוב.

אחרי שהם הגיעו לשם, הם היו צריכים עוד ללכת ברגל 40 ק"מ ולחצות רכס הרים כדי סוף סוף להגיע לאנשים אחרים כלשהם ולהזעיק עזרה כדי לחלץ את כל היתר. לא ברור איך הם עשו את זה. זה נשמע כמו משימה בלתי אפשרית, אבל הם עשו את זה. הם חצו 1,300 ק"מ בסירת הצלה, ובאמת חילצו את כל אנשי הצוות האחרים בסופו של דבר. זה נחשב למסע גבורה והישרדות מההכי מדהימים שהיו אי פעם, ו… כן, הוא בהחלט היה כזה. שקלטון נחשב לגיבור, ובזכות העקשנות שלו וההקרבה שלו ונגד כל הסיכויים, כל אנשי הצוות של ה"אנדיורנס" חזרו בחיים. כלומר, כל בני האדם. אף אחד מהכלבים לא שרד, וגם החתול לא.

הנרי מקניש, צ'יפי, חי את יתר חייו בוולינגטון בניו זילנד, טמפרטורה הרבה יותר נוחה. הוא מת ב-1930 ונקבר שם. הרבה שנים אחר כך הקבר שלו שופץ, והיום, אם תבקרו אותו, תוכלו לראות פסל של גברת צ'יפי החתול, ששרוע על הקבר של החבר שלו.

[מוזיקת רקע]

יש עוד חתול אנטארקטי אחד שאני רוצה לספר לכם עליו, ואל תדאגו, הוא שרד. הוא בסדר.

ב-1934, עשרים שנה אחרי המשלחת של גברת צ'יפי, הייתה עוד ספינת מחקר קטנה שקראו לה "פנולה", שחקרה פינה אחת באנטארקטיקה, וגם להם היה חתול. לחתול של הספינה הזאת קראו לוּמוֹ, הוא היה לבן עם כתמים שחורים, הוא היה פופולרי, הוא נהנה מהקור, הוא שרד את כל המסע, אבל יש לו, לחתול הזה, ייחוד בין כל החתולים האנטארקטיים האחרים - זה החתול היחיד שיש לו אי על שמו. כי אפילו בשלב הזה עדיין נשארו הרבה מקומות שאף אחד לא ראה קודם, ולכן אנשי הספינה הזאת ניצלו את ההזדמנות כדי לתת לדברים שמות. ולכן יש באזור הזה הרבה איים והרים וסלעים קטנים שנקראים על שם הספינה ועל שם כל מיני אנשי צוות של הספינה הזאת, כולל אי אחד, קטן מאוד, שנקרא לומוס רוק, סלע לומוס, על שם החתול לומו.

צריך שיהיו יותר מקומות שנקראים על שם חתולים לדעתי.

אז… על מה דיברנו?

[מוזיקת סיום]

מי היה החתול הראשון באנטארקטיקה? [חתול מיילל]

לא לגמרי ברור, אבל מתברר שיש היסטוריה ארוכה וענפה של חתולים אנטארקטיים. אני קצת מתפלא שהנושא הזה לא מפורסם יותר, [צוחק] האמת. הייתי מצפה כבר שיעשו מזה איזה סרט.

[מוזיקה דרמטית, בסגנון טריילרים]

קריין: [בקול עמוק] בערבה קפואה באנטארקטיקה חבורת חתולי ספינות שננטשו [חתולים מייללים] מאחדים כוחות, במטרה אחת - נקמה!

והם לא לבד.

דורון: אוקיי, יש פה גיגית עם חתול ושני פינגווינים. ויש קולרים עם שמות על הפינגווינים. אחד זה צ'אק, והשני זה… בלומינגהאוס?

ג'יין: Freeze!

דורון: מי את?

ג'יין: פרוסט. ג'יין פרוסט.

קריין: "ג'יין פרוסט וחתולי הקוטב" - בקרוב בקולנוע.

זאת הייתה "התשובה".

[מוזיקת סיום]

דורון: אחרי הפרסומת, על עוד חתול ספינה, החתול היחיד שקיבל אי פעם מדליית כבוד צבאית.

[חסות]

יש עיטור כבוד צבאי בריטי, מדליית דיקין קוראים לה, שאף אדם לא זכה בו אף פעם.

[מוזיקת רקע]

זה משום שזאת מדליה שניתנת לחיות. חיות ששירתו את הצבא הבריטי וסייעו במאמץ המלחמתי. ויש כאלה. יש לא מעט כאלה.

הראשונות שקיבלו את המדליה היו שלוש יוני דואר, שהיו קריטיות בהעברת מודיעין במהלך מלחמת העולם השנייה, ככה שמגיע להם.

במשך השנים קיבלו את העיטור הזה 18 כלבים, שלושה סוסים, וחתול אחד - סיימון.

סיימון החתול אף פעם לא הגיע לאנטארקטיקה, אבל הוא עדיין היה חתול ספינה מצטיין. מלח בריטי אחד מצא אותו קטן ורזה ושחור לבן בנמל של הונג קונג ב-1948, ולקח אותו איתו לסיפון של ספינת המלחמה שהוא שרת עליה, "אמטיסט", ככה קראו לספינה. וסיימון מהר מאוד הוכיח את עצמו בתור חתול מאוד שימושי, כי ל"אמטיסט" לפני כן לא היה חתול, ולכן הייתה לה בעיית עכברושים מאוד קשה.

סיימון ניהל מערכה קשיחה וקשה נגד העכברושים, הוא תפס לפחות עכברוש אחד ביום, בעיקר הוא היה ידוע בקרב שהוא ניהל נגד הבוס של העכברושים. היה להם עכברוש אחד ענק שהם כינו אותו מאו צה-טונג. סיימון נלחם בעכברוש הזה, וניצח. ולכן הוא הועלה בדרגה. הוא הועלה לדרגת חתול ראשון.

חוץ מזה, סיימון הבין מהר מאוד מי הבוס בספינה הזאת, והוא החליט שהמקום שלו הוא במגורי הקפטן, ושם הוא אהב לישון בתוך הכובע של הקפטן. הוא אפילו היה בא כשהקפטן שרק.

הספינה שירתה בסין, ואיכשהו היא נקלעה לאמצע מלחמת האזרחים הסינית, כשהקומוניסטים הפגיזו אותה. זה לא היה מקרה קל. הממ… כמה מאנשי הצוות נהרגו בהפגזה הזאת, הרבה נפצעו, כולל החתול. הספינה נשארה תקועה ביאנגצה, בלי אפשרות לצאת משם במשך יותר משלושה חודשים.

סיימון נעלם בהתחלה, אחרי ההפגזה, אבל הוא חזר אחר כך, חרוך וצולע, אבל מתפקד. ובהמשך הוא מילא תפקיד חשוב אחר, של העלאת המורל של החיילים הפצועים, מה שנקרא תמיכה מורלית. מכיוון שאין דבר שנותן יותר תמיכה מורלית מללטף חתול. בעיקר אם זה חתול שבדיוק כמוך נפצע בקרב.

הוא גם חזר למבצע השמדת העכברושים, למרות שהקפטן החדש, שהתחלף, אחרי שהקפטן הקודם נהרג, הוא לא היה מאוד מרוצה מהמנהג של סיימון להביא את עכברושי האויב ההרוגים אליו לחדר.

בכל אופן, השירות של חתול ראשון סיימון נחשב לחשוב ומוערך, ועל כך הוא קיבל את המדליה. איחלתי לחייל בהצלחה.

זה היה פרק של "התשובה".

[מוזיקת רקע]

את כל הפרקים של הפודקאסט ואפשרות לשלוח אלי שאלות, אתם יכולים למצוא את זה באתר של "התשובה" ברשת "עושים היסטוריה".

עדכונים על פרקים ועל הרצאות אונליין ואופליין, אפשר לקבל בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".

ערך והפיק את הסאונד, גיא בן נון. ייעוץ ותמיכה מורלית, אביב שם טוב. ניהול קהילות ואילוף פינגווינים, שרה סילבצקי. חתול, ארלקינה טו פייס. חתול שני, נמרו חתושו. עורך ראשי, רן לוי. מנהל עסקי, דני טימור. אני דורון פישלר, שלום.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה