התשובה עם דורון פישלר - למה למטר יש אורך של מטר?

שני אסטרונומים יצאו מפריז יום אחד: אחד הלך צפונה, והשני דרומה. המשימה שלהם היתה קריטית: למדוד את העולם, ולקבוע את האורך של מטר אחד. המסע המפרך שלהם נמשך שנים, והביא לנו את המטר כפי שאנחנו מכירים אותו היום. ואחד מהם עשה טעות.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/11/2021.

[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".

[מוזיקת פתיחה]

היי, אני דורון פישלר, זאת "התשובה". ונדב שאל אותי: "למה מטר הוא באורך של מטר?". אז נדב, רוצה לשמוע סיפור?

[מנגינה דרמטית]

באמצע המהפכה הצרפתית, ב-1792, יצאו שני מדענים מפריז. אחד הלך צפונה, והשני הלך דרומה. לשניהם הייתה משימה משותפת - למדוד את העולם, ולהחליט איזה אורך יש למטר.

[מנגינת ההמנון הצרפתי]

אחד מהרבה מאוד דברים שקרו וחודשו במהלך המהפכה הצרפתית, היה המצאה של שיטת מידה חדשה. צרפת של לפני המהפכה הייתה בלגן שלם של שיטות מידה. לא הייתה לה מידה אחת, היו להם הרבה. לכל אזור, ולכל עיר, ולכל עיירה, הייתה שיטת מידה משלה. למשל, בעיר אחת, למשל, יחידת המידה הבסיסית הייתה יכולה להיות "האורך של מפתן הדלת בכניסה לבית העירייה". ולפי האורך הזה, הם מדדו את כל היתר - "המרחק מפה לשם הוא שלושה וחצי מפתנים", או משהו כזה.

אבל מאנשים בעיר אחרת, אי אפשר לצפות שהם ידעו מה האורך הזה. מה, אני… כדי למדוד את הבית שלי, אני לא הולך ללכת לעיר אחרת, למדוד את בית העירייה שם, נכון? אז הייתה להם מידה אחרת, שאולי מבוססת על האורך של ה… כנסייה המקומית או משהו. וככה זה היה בכל מקום. היו מידות שונות לאורך, ומידות שונות למשקל, וגם בזה זה לא עקבי, כי היחידה שבה שוקלים ענבים לא בהכרח הייתה אותה היחידה שבה שוקלים אבני בניין. מה שאומר שבכל פעם שניסו לעשות תקשורת כלשהי בין מקומות זה היה בלאגן אדיר, כדי לנסות להבין איך מידות של מקום אחד הן מיתרגמות למידות של מקום אחר.

האקדמיה הצרפתית למדעים רצתה לשים סוף לכל הבלאגן הזה. אם כבר עושים פה מהפכות ומתחילים הכל מחדש, נמציא שיטת מידה חדשה שתהיה… קודם כל, היא תהיה לכל הדברים - אורך, נפח, משקל, חום, הכל. והיא תהיה אחידה לכל צרפת. ויותר מזה, המטרה שלהם הייתה יותר נעלה. הם רצו לייצר שיטה שתהיה בשביל כל העולם.

[מנגינת רקע]

ליישר קו, ככה שמדענים בצרפת יוכלו לכתוב מכתבים למדענים ברוסיה או בפרו, ולתת מידות, וכולם יבינו לאיזה אורך, או משקל, או נפח, או טמפרטורה, או מה שזה לא יהיה, הם מתכוונים. רעיון מעולה. ועלה להם עוד רעיון מעולה, שכל המידות האלה יהיו קשורות אחת לשנייה. אתם יודעים אחת? אתם יודעים את כולן. כלומר, אם תיקחו מידה אחת של אורך, מידה בצרפתית זה metre, או "מטר", קחו עשירית ממנה, כלומר, דצימטר, או עשרה סנטימטר, תעשו קוביה בגודל הזה, כלומר, עשרה סנטימטר על עשרה סנטימטר על עשרה סנטימטר. הנפח של הקוביה הזאת הוא ליטר אחד. בדיוק. עכשיו תמלאו את הקוביה הזאת במים. המשקל שלה עכשיו, המשקל של ליטר אחד של מים, הוא בדיוק אחד קילוגרם. כל זה לא מקרי. זה הוגדר ככה בכוונה, ככה שגם אם אתם תקועים על אי בודד, כל מה שאתם צריכים לדעת כמה זה קילוגרם וכמה זה ליטר, זה סרגל של מטר. מצוין.

והשאלה היחידה שנשארה זה… מה זה מטר? מה לקבוע שיהיה האורך הבסיסי הזה שממנו כל השיטה הזאת נובעת? עכשיו, הם היו יכולים לבחור כל אורך. זה לא באמת משנה. פשוט מחליטים שמפה עד פה זה מטר, ועושים הרבה סרגלים ושולחים לכולם כדי שידעו מה זה מטר. אבל לא. הם רצו שתהיה לזה משמעות. הכי קל היה לבחור איזושהי מידה שהם כבר השתמשו בה ולהחליט ש"מעכשיו זה מטר", אבל אז נכנסת הפוליטיקה. כי אם לוקחים את המידה הצרפתית, אז הבריטים יגידו "למה שנשתמש בזה? זה צרפתי". ואם אתם משתמשים בתור מידה ב… כף הרגל של המלך, מה קורה אם אנחנו לא אוהבים את המלך הזה? ואם אתם לוקחים כמידה אולטימטיבית את מפתן הדלת של כנסייה, אז אתאיסטים יעקמו את האף. צריך משהו חדש ואוניברסלי. משהו ששייך לכל בני האדם בעולם באופן שווה.

מה משותף לכל האנשים בעולם? כולם חיים על כדור הארץ.

אז עלה הרעיון שהמטר צריך להיות מבוסס על כדור הארץ. אבל ההיקף של כדור הארץ זה מספר קצת גדול. זה קצת הרבה. לא כל כך נוח למדוד לפי זה. אבל… הצרפתים ידעו, כמובן, שהעולם הוא כדור, והם גם ידעו שהוא לא כדור מושלם. כלומר, שהוא טיפ-טיפה פחוס. אז בתור המדד הבינלאומי הכלל-אנושי הם החליטו לקחת לא את קו המשווה, אלא את ההיקף של כדור הארץ לגובה. כלומר, מקוטב לקוטב. עכשיו, אם לוקחים רבע מזה, כלומר, הקשת שמקו המשווה ועד לקוטב הצפוני. כלומר, אם מישהו ילך ברגל, בקו ישר, מקו המשווה ועד לקוטב, את המרחק הזה תחלקו בעשרה מיליון, וקיבלתם מטר. למה דווקא עשרה מיליון? כי הם ידעו בערך מה האורך הזה, והם ידעו שאם מחלקים אותו בעשרה מיליון, מקבלים אורך… סביר, בקנה מידה של גוף של בן אדם, שהוא גם באופן נוח די דומה למידת אורך אחרת שהשתמשו בה בפריז באותו זמן, ככה שלא יהיה צריך להרגיל אנשים למשהו מאוד מאוד שונה ממה שהם רגילים. לפחות בפריז לא.

אוקיי. עד כאן, המון רעיונות מצוינים. המטר הוא 1 חלקי 10 מיליון של המרחק מקו המשווה לקוטב. נשאלת השאלה - מה המרחק מקו המשווה לקוטב? או, אם מסתכלים על השאלה הפוך, אנחנו יודעים בדיוק מה המרחק הזה, המרחק הזה הוא בדיוק 10 מיליון מטר. מה שאנחנו לא יודעים, זה כמה זה מטר. [מגחך] עכשיו, אמרתי כבר, הם ידעו את התשובה בערך. הם כבר ידעו בקירוב את האורך הזה, אבל כאן, "בערך" לא מספיק. כי אנחנו מדברים פה על המידה שתהפוך להיות המידה האוניברסלית, הבינלאומית, של כל האנושות מכאן והלאה, עד הנצח, אין פה מקום לשום "בערך". אנחנו רוצים לדעת בדיוק מה המרחק בין קו המשווה לקוטב, כדי שנדע בדיוק מה האורך של מטר.

אז הוחלט ליזום משלחת מדעית מיוחדת, שהמטרה שלה היא למדוד בדיוק, אבל בדיוק, את ההיקף של כדור הארץ.

[מוזיקת רקע קלאסית]

שני מדענים, אסטרונומים, יגויסו למשימה. אחד ילך צפונה, ואחד ילך דרומה. וזה לא שאחד מהם ילך עד לקוטב הצפוני והשני עד לקו המשווה. הם שניהם ילכו על קו האורך שעובר על פריז. אחד צפונה על הקו הזה עד שצרפת נגמרת, ואז הוא יגיע לדנקירק. השני ילך דרומה עד שצרפת נגמרת, ואז ימשיך עוד קצת, ויגיע לברצלונה. עכשיו, המרחק בין ברצלונה ודנקירק הוא פחות או יותר עשירית מהמרחק מקו המשווה לקוטב. אבל שם, בשני הקצוות, הם יעשו תצפיות וחישובים מדויקים יותר מאי פעם כדי למצוא בדיוק מה קו הרוחב של כל אחד משני המקומות האלה, ואז הם יתחילו ללכת בחזרה עד שהם יפגשו באמצע. ובדרך הם ימדדו בדיוק חסר תקדים את המרחק בין שני המקומות האלה, ואז מהקשת הזאת אפשר יהיה לעשות אקסטרפולציה כדי לדעת בדיוק את הגודל של העולם. והמדידה הזאת תהיה מה שיקבע לנצח מה האורך של מטר.

למשימה הסופר חשובה הזאת היה כמובן צריך לבחור את האנשים הטובים ביותר, האנשים הכי מדויקים, הכי מקצועיים, שבשבילם כישלון לא בא בחשבון! לצוות המובחר הזה נבחרו שניים. המדען שהלך צפונה היה ז'אן בטיסט ז'וזף דולאמבר. יש פה שמות צרפתיים שאני לא בטוח שאני יודע לבטא… את השם שלו אומרים "דולאם", ואז נשמע כאילו אתם נזכרים שבעצם יש איזה חמישה-שישה עיצורים שמנסים להכניס בבת אחת לסוף השם. כאילו, "דולאמפףף". בכל אופן, הוא היה אסטרונום עילוי ונטול ריסים. כשהוא היה תינוק הוא חלה באבעבועות שחורות, והוא החלים אמנם, אבל הוא איבד את כל הריסים שלו. כשאתה מסתכל בטלסקופ ממילא ריסים רק מפריעים.

המדען שהלך דרומה היה פייר פרנסואה אנדרה משא. במקרה שלו השם שלו זה ההיפך, יש לו עיצור בסוף, יש לו נ' בסוף השם, כלומר, כותבים את זה "משאן", אבל לא אומרים את זה. אומרים "משא". ואם למשא היה כוח על, זה היה אובססיביות. הוא היה המבוגר מבין השניים, הוא היה בן 47, והוא הספיק כבר לגלות מספר מדהים של גלקסיות וכמה כוכבי שביט. ואפילו בקרב אסטרונומים, שדייקנות היא הבאגט והחמאה והקרואסון שלהם, הוא נחשב לדייקן באופן אובססיבי! כשפרצה המהפכה הצרפתית והשכונה שלו בפריז הפכה להיות מוקד של מהומות אלימות ויריות כל לילה, אנשים פרצו לו הביתה כדי לחפש נשק, הוא כתב מכתב לחבר, שבו הוא התלונן שקשה מאוד לעבוד על אסטרונומיה ברעש הזה. וגם, באותו מכתב, ניתח באופן מדויק את הגודל של הטבעות של שבתאי.

דייקנות אצל משא הייתה כמו קנאות דתית. משא לא האמין בקיצורי דרך. הוא האמין בלעשות הכל לאט מאוד ובאופן הכי מדויק שיש. כשמדענים אחרים היו מודדים משהו שלוש פעמים כדי להיות בטוחים, הוא היה מודד את זה עשר פעמים. ואז מתנצל ומתייסר על זה שהוא לא מדד את זה מספיק טוב. אם היה מישהו שמתאים לתפקיד של המדידה שצריכה להיות הכי מדויקת בהיסטוריה, זה היה משא. אז הוא ודולאמפףףף יצאו לדרך לכיוונים מנוגדים, והבטיחו להחזיר את המידה המדויקת של כדור הארץ תוך שנה.

זה לקח להם שבע שנים.

המשימה למדוד את העולם, ולמדוד את המטר, התבררה כהרבה יותר קשה ממה שחשבו, מכמה סיבות שונות. כמה דברים מוזרים קרו בדרך, אבל… יותר מהשאלה על המטר, הסיפור על המדען שהלך צפונה והמדען שהלך דרומה מעלה בעיקר שאלה אחרת - כמה רחוק הייתם הולכים כדי להסתיר טעות?

זאת השאלה. תיכף יבוא המשך הסיפור.

[חסות]

איך מודדים את צרפת?

[מנגינת רקע]

הרעיון ללכת לשני הקצוות ואז לחזור ולהיפגש באמצע נשמע פשוט, אבל… מה, הם ייקחו סרגל מאוד מאוד מאוד ארוך כדי למדוד את כל הדרך? זה לא באמת עובד ככה. וגם, ממילא אי אפשר באמת ללכת בקו ישר לחלוטין לאורך כל צרפת, כי יש באמצע הרים ונהרות וכאלה דברים. אז איך בעצם מודדים מרחקים ארוכים כאלה? התשובה היא - משולשים. אתם משתמשים במשולשים.

טריאנגולציה, קוראים לזה, וזה עובד ככה - אתם מתחילים בלמצוא קטע דרך ישר לחלוטין ודי ארוך. משהו שהיום היינו קוראים לו בערך עשרה קילומטר, אבל כמובן אנחנו עדיין לא יודעים כמה זה קילומטר. ואת הקטע הזה אתם מודדים, ומודדים טוב. וכשאני אומר "מודדים", אני מתכוון למדוד אותו עם סרגל. כלומר, לוקחים ארבעה מוטות מתכת כבדים שישמשו לנו לצורך העניין סרגלים, האורך של כל אחד מהם ידוע, אתם שמים אותם על הדרך, אחד אחרי השני, צמודים אחד לשני. אתם סופרים, אתם רושמים, ואז אתם לוקחים את הסרגל הראשון, ובלי להזיז את האחרים, מעבירים אותו קדימה. מצמידים אותו לאחרון. סופרים. רושמים. ואז אתם עושים את זה עוד פעם. ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. עד שאתם עוברים את כל המרחק הזה. זה ייקח לכם בערך חודש, [מצחקק] אבל בסוף יהיו לכם שני דברים: א', מדידה מאוד מדויקת של קו אחד על המפה, וב', הבנה טובה מאוד של למה אתם לא רוצים לעשות את זה לאורך כל צרפת.

אבל אתם לא חייבים. כי עכשיו, כשיש לכם על המפה קו אחד מדוד ומדויק, אתם עומדים על אחד הקצוות של הקו הזה, ואתם מסתכלים הצידה. אתם מוצאים נקודת ציון ברורה שלא נמצאת על הקו הזה, אלא במרחק מסוים ממנו, נגיד, פסגה של הר. ואתם מודדים בדיוק נמרץ את הזווית בין הקו ששרטטתם לבין הפסגה של הר הזה. בשביל זה אתם משתמשים באחד הדברים האלה שאתם תמיד רואים אנשים מודדים איתם, מכשירי מדידה כאלה שעומדים על שלוש רגליים, ואנשים מסתכלים לתוכם כמו לטלסקופ. זה כדי למדוד את הזווית.

אז אתם עושים את זה, ואז אתם הולכים לקצה השני של הקו שמדדתם, ובודקים משם את הזווית לאותו הר. ואז יש לכם על המפה משולש. משולש עם אורך ידוע של צלע אחת ושתי זוויות. ואם למדתם טריגונומטריה בבית ספר, אתם יודעים שאם יש לכם אורך של צלע אחת של משולש ואת הגודל של הזוויות שלו, אתם יכולים לחשב, עם סינוסים וקוסינוסים וכאלה דברים, את האורך המדויק של כל אחת מהצלעות האחרות.

אז עכשיו יש לכם עוד שני קווים על המפה עם אורכים מדויקים, ועכשיו אתם יכולים לעשות את אותו הדבר עם משולש חדש. ואז יש לכם גם את המרחקים שלו, בלי שתצטרכו כל פעם למדוד את זה עם סרגל, ורק עם החיסרון הקטן שאם השתמשתם בפסגה של הר בשביל זה אתם צריכים עכשיו לעלות על ההר הזה כדי למדוד את הזווית משם. ואת זה אתם תצטרכו לעשות יותר מפעם אחת. כי כשמדובר במכשירים כאלה ובמידת הדיוק שהם איפשרו בזמנו, למדוד פעם אחת זה לא מספיק. כדי להגיע לרמת דיוק מספיקה, אתם צריכים למדוד זוויות כמה פעמים, ואז לקחת את הממוצע בין המדידות שלכם כדי להיות בטוחים. אבל ככה, לאט לאט, אתם מציירים עוד ועוד משולשים. אבל זה לא כזה פשוט.

בעיה אחת היא מזג האוויר. כי כדי לצפות מנקודה אחת לנקודה אחרת, אתם צריכים ראות טובה, ולא תמיד יש. כדי לסיים את המשימה בזמן, הם היו צריכים לעבוד לאורך כל השנה, ובצרפת, לעיתים קרובות, יש ערפל, או שמעונן, או שיש אובך. בקיצור, לא תמיד רואים את מה שצריך לראות.

[מנגינת רקע]

במקרה אחד, דולאמבר עלה על צריח של כנסייה בעיר אחת, כדי לנסות לאתר צריח של כנסייה אחרת שנמצאת כמה קילומטרים משם. אבל היה סתיו, היה ערפל, והוא לא הצליח לראות את הכנסייה השנייה. אז יום אחרי יום, ושבוע אחרי שבוע, הוא חיכה שמזג האוויר יתבהר, כשכל פעם מחדש הוא עולה לצריח, וצופה, ולא רואה כלום. בסוף, אחרי שלושה שבועות, סוף סוף ירד גשם וניקה את האוויר, וסוף סוף דולאמבר היה יכול לראות ש… בעצם הייתה גבעה גבוהה באמצע הדרך שהסתירה את הכנסייה השנייה, ולכן היה צריך לשרטט את כל המשולש הזה מחדש.

ומה קורה אם אתם נמצאים באזור שטוח שאין בו הרים, ואין בו כנסיות? אז אתם משלמים למישהו מקומי כדי שיבנה מגדל מעץ, שזה התפקיד היחיד שלו. להיות נקודת ציון כדי למדוד ממנה, קודקוד של משולש. ואז אתם מקווים שיהיה מזג אוויר טוב, שמאפשר לראות אותו מרחוק, ומקווים שהמגדל הזה לא יתמוטט לפני שתספיקו למדוד אותו, וגם זה דבר שקרה.

אז המסע הזה הוא לא טיול לכיוון אחד, ואז חזרה, אלא בעצם הוא מורכב מהמון המון זיגזגים לפה ולשם, והרבה מאוד טיפוס על הרים ועל מדרגות. הם טיפסו הרבה. אין לזה תיעוד היסטורי אמנם, אבל אני מניח שביחס למדענים, לאסטרונומים, למשא ודולאמבר היו שרירי ישבן ממש מחוטבים!

ואחרי שאתם עושים את כל זה, אתם מתיישבים עם כל הזוויות והמרחקים שמדדתם, ואתם עושים הרבה מאוד חשבון, הרבה טריגונומטריה כדי למצוא מה כל זה אומר. וכל זה חייב להיות מדויק. כי אם אתם עושים טעות במשולש הראשון, זו טעות שתיגרר הלאה לכל המשולשים הבאים, וכל המרחק שמדדתם יהיה לא נכון. טעות קטנה במקום אחד תהפוך לטעות ענקית בהמשך. זאת הייתה עבודה מסובכת, גם בתנאים הכי טובים, אבל בטח שזה מסובך לעשות את זה כשאתם עושים את זה באמצע מהפכה.

[מוזיקת רקע דרמטית]

המהפכה הצרפתית הייתה הרבה דברים. זה לא שאנשים קמו יום אחד והחליפו את השלטון, ואת כל היתר, וזהו. לא. המהפכה הייתה דבר שלקח הרבה זמן, ובעצם כלל כמה מהפכות, כשאנשים תפסו ואיבדו את השלטון. ולאורך כל הזמן הזה הייתה בעצם מלחמת אזרחים בצרפת, כשחלקים מהמדינה תומכים בשלטון החדש, וחלקים בשלטון הישן. ובו זמנית גם מלחמה נגד אויבים מבחוץ, שהיו מאוד שמחים אם המדינה תחזור להיות פשוט הממלכה שהיא הייתה פעם.

בקיצור, להסתובב בצרפת באותו זמן כשאתם תומכים ב… משהו, היה מסוכן, כי תמיד הייתם עלולים להתקל באנשים שתומכים בלהט במשהו אחר. והשיטה המטרית הייתה אחד הסמלים של המהפכה. לא כולם אהבו אותה. ככה שהיו כאלה שהתנגדו לה בכל מקום, ואם אתם מסתובבים עם מכשירים מוזרים, שרוב האנשים לא מכירים ולא ממש יודעים מה זה עושה, אבל הם יודעים שאתם צופים על דברים, זה בטח לא מעורר אמון! לכן המסע הזה לא היה רק ארוך ומורכב, אלא גם מסוכן. היו כמה מקרים שבהם שני האנשים האלה הגיעו… די קרוב לגיליוטינה.

את דולאמבר והעוזר שלו תפסו יום אחד בסן דני, כשהם משתמשים במכשירים המוזרים האלה, והגיעו למסקנה שהם בבירור מרגלים של פרוסיה. לקחו אותם לכיכר העיר, ודרשו להרוג אותם. למרבה המזל, דולאמבר הגיע מוכן מראש למצבים כאלה. לפני שהם יצאו לדרך, כל אחד מהם צויד ב-14 מכתבים מלכותיים, מכתבים מהמלך, במעטפות חתומות בחותמת של המלך, שבהם נאמר שהם נמצאים בשליחות מדעית חשובה, ולכן יש להם רשות להגיע לכל מקום בצרפת, ועל כל צרפתי גאה להגיש להם עזרה וכל זה. עכשיו, מכתב רשמי מהמלך זה נהדר, אבל מה אם האנשים שאתה מנסה להרשים עם זה מתמרדים נגד המלך? במקרה הזה אישור רשמי מהמלך לא כזה עוזר. אז כדי שלא יכרתו לו את הראש, דולאמבר היה צריך לעשות הרצאה מאולתרת על גיאודזיה ומשולשים והמטר וכל זה, לקהל שכנראה לא היה כל כך במצב רוח להרצאה מדעית באותו זמן. רק במזל הם יצאו מכל העסק הזה בחיים.

גם אצל משא היו מצבים דומים. במקרה אחד, כשהוא צייר משולשים על הרים ליד הגבול עם ספרד, כמה תושבים מקומיים תפסו את אחד העוזרים שלו בטענה שהוא מרגל ספרדי, קשרו אותו, חסמו לו את הפה, שמו לו חבל מסביב לצוואר והיו מאוד קרובים להרוג אותו.

ובכל זאת, העבודה התקדמה.

[מנגינת רקע]

בתחילת הדרך, משא, זה שהלך דרומה, הוא היה זה שהתקדם במהירות גבוהה יותר. הוא הגיע מהר מאוד לספרד, שהייתה אז ביחסי ידידות עם צרפת, ובילה כמה חודשים מאושרים כשהוא משרטט במרץ משולשים בין ההרים בפירנאים. ואז הוא התיישב בברצלונה, בשביל אחד הדברים הכי חשובים במשימה הזאת - למדוד את נקודת הבסיס. הקצה הדרומי של הקו הארוך הזה. צריך למדוד את קו הרוחב שם, וכמובן באופן מדויק לחלוטין. את זה מודדים לפי הכוכבים. יוצאים בלילה, מודדים זוויות לכוכבים, לכמה כוכבים, כמה פעמים, הרבה פעמים, מודדים את הגובה שלהם, ולפי כל זה, מאתרים את קו הרוחב.

הוא החליט למדוד את זה מגבעה גבוהה בדרום העיר, שעליה הייתה מצודה צבאית. השם של הגבעה הזאת היה "מונז'ואיק", שזה בקטלאנית "ההר היהודי". מה יהודי בהר הזה? כנראה העובדה שהיה עליו בית קברות יהודי עתיק. בכל אופן, הייתה שמה מצודה, ושמה הוא הקים מצפה כוכבים קטן זמני, ועשה איזה עשרת אלפים מדידות. וזאת לא הגזמה, דרך אגב. הוא מדד עשרת אלפים פעמים. הוא בחר שישה כוכבים שונים, ועשה תצפיות על כל אחד מהם, כדי למדוד את הגובה שלו בשמיים בזמנים שונים, בסך הכל אלף וחמישים מדידות, כשכל אחת מהן היא עשר תצפיות שונות! ואת כל זה הוא עשה בלילה תמיד, בחורף, כשלפעמים היה קפוא מסביב.

הבן אדם גילה את המיקום של ההר היהודי, במידת דיוק שבה שום הר, ולא משנה מאיזה מוצא, חוּשב אי פעם. הוא עשה את זה ברמת דיוק ש-GPS-ים של היום מגיעים אליה. והוא גם שלח לאקדמיה מכתב עם הממצאים שלו, והמיקום המדויק של ההר. ואז… פרצה מלחמה בין צרפת וספרד. כי ספרד פשוט הייתה סבבה עם צרפת הישנה, עם הממלכה, אבל פחות הסתדרה עם צרפת החדשה, הרפובליקה, שאחרי המהפכה.

אז עכשיו הייתה בעיה קטנה, כי משאן היה אזרח של מדינת אויב. וכמובן, הרשויות בברצלונה הכירו אותו ואת המשימה שלו, הם ידעו שהוא לא עוין, אבל זה לא אומר שהם הלכו לתת לאזרח של מדינת אויב להיכנס לתוך מצודה צבאית, ולהתחיל למדוד שם דברים. אז… להר היהודי הוא כבר לא היה יכול להיכנס. מצד שני, אסרו עליו לצאת מברצלונה, כך שגם להמשיך במשימה של המדידה של המשולשים הוא לא היה יכול. במכתבים שהוא כתב משם, הוא התלונן שהוא אזוק בשלשלאות, וזאת הייתה בהחלט הגזמה. הוא היה… אסיר בתנאים מאוד נוחים. הוא גר במלון בברצלונה. [מגחך] אנשים משלמים הרבה כסף בשביל להיות אסירים כאלה. אבל הוא היה שם הרבה זמן, והשתעמם. אז מה עושה אסטרונום שתקוע במלון במשך חודשים בלי מה לעשות? כדי להעביר את הזמן, הוא החליט להתחיל למדוד את הכל עוד פעם.

הוא הקים שוב את מצפה הכוכבים הזמני שלו, הפעם במרפסת של המלון שלו, ושוב מדד את הזוויות לכל הכוכבים האלה. פשוט, ליתר ביטחון. אז הוא עשה מחדש את כל המדידות, עשרת אלפים תצפיות, כי היה לו הרבה זמן פנוי, וחישב את הכל מחדש, והפעם הוא איתר בדיוק את קו הרוחב של המלון שלו. התוצאה לא הייתה בדיוק אותו הדבר כמו התוצאה מההר היהודי, וזה היה בסדר כי הם לא היו בדיוק באותו המקום. כדי לאחד את שתי התוצאות, היה צריך רק לחשב את המרחק בין שני המקומות האלה, שזה בדיוק הדבר שמשא ידע לעשות. הוא שרטט שני משולשים מהירים, וחישב את המרחק בין המלון למצודה, והכניס את המרחק הזה למשוואה, ואז קרה אסון.

[צליל פתאומי שמסמן אסון]

המספרים לא היו אותו דבר. הם היו שונים. גם כשמתחשבים במרחק בין שתי הנקודות, הם נתנו שתי תוצאות שונות. כלומר, הייתה לו טעות איכשהו. איפשהו. ולא טעות קטנה. טעות משמעותית. היו לו שני סטים של נתונים שהביאו לשתי תוצאות שונות. לא יכול להיות ששני המספרים האלה נכונים. אחד מהם לא נכון, או שהשני הוא לא נכון.

הפתרון הפשוט היה לעשות את הכל מחדש, פשוט לחזור להר היהודי ולמדוד שוב הכל כדי לבדוק איפה הייתה הטעות, אבל הוא לא היה יכול לעשות את זה, הכניסה שלו להר הייתה חסומה. ומה שעוד יותר גרוע - הוא כבר שלח את התוצאות מההר היהודי לאקדמיה! תוצאות שעכשיו הוא כבר לא היה בטוח שהן נכונות.

זה אומר שקו הרוחב של ברצלונה, אחת משתי נקודות הבסיס שעליהן מושתת כל הפרויקט הזה, עכשיו מוטל בספק. מה שאומר שכל הפרויקט הזה, של השנים של המדידה הזאת, יוביל, אולי, לתוצאה לא נכונה. וזאת לא סתם מדידה, זאת המדידה שממנה תיגזר כל מידה אחרת, לנצח! המטר הנצחי והבינלאומי למען האנושות! מה הוא הולך להגיד להם? פשוט, "אופס, סליחה, טעיתי. כל הפרויקט הזה של המטר הרוס. באשמתי"? אם הוא יעשה את זה, הוא יהיה לנצח האיש שהרס את המטר. או… שהוא יתעלם מזה. שהוא לא יספר לאקדמיה על המדידות האחרות, יסתיר את הטעות האפשרית שהוא עשה ככה שהם, לא ידעו. ורק הוא ידע, שיכול להיות שהמטר יהיה לנצח לא נכון, באשמתו.

בשביל בן אדם שדיוק היה החיים שלו, זו הייתה הדילמה הכי גרועה שאפשר לדמיין. היו לו שתי אפשרויות, ושתיהן ממש גרועות. שלחו אותו למשימה שמחייבת דיוק מקסימלי, והוא איכשהו הרס הכל.

[מוזיקת רקע שקטה]

קצת אחר כך, כשהיחסים בין צרפת וספרד הפשירו, משא היה יכול אולי לחזור הביתה, אבל לא כל כך רצה לעשות את זה, כי אם הוא יחזור לפריז אז ידרשו ממנו פרטים ומספרים. במקום זה הוא הפליג לגנואה, באיטליה, ושם הוא נשאר שנה. כשלאורך הזמן הזה הוא התבשל בדיכאון ושנאה עצמית. הוא המשיך להתכתב עם דולאמבר ועם כמה מהחברים האחרים שלו מפריז, אבל המכתבים שלו נשמעים כמו בן אדם ששוקע בתהום. הוא לא סיפר לאף אחד על הטעות שלו, אבל הוא כתב כל הזמן דברים כמו "אני אפס", "המדידות שלי גרועות", "אני אכשיל את כל הפרויקט הזה". ודולאמבר במכתב חזרה ניסה להרגיע אותו, ואמר משהו כמו "חבר, אתה אסטרונום גאון. כולנו מעריצים אותך. אל תהיה כזה קשה עם עצמך".

במכתב אחר שכתב אחד מהבכירים באקדמיה בפריז למשאן, הוא כתב לו "אל תשכח שאתה מבצע את המשימה החשובה ביותר שהוטלה על אדם כלשהו מאז ומעולם"! ייתכן שההגזמה קלה. בכל אופן, זה בטח לא עזר למצב הרוח של משא בשלב הזה. המכתבים שלו באותו זמן נשמעים כמו מכתבי התאבדות כבר. הוא כתב, "אני אקריב כל קורבן, אני אוותר על הכל ולא אחזור לפריז בלי לסיים את חלקי בעבודה. ואם לא אוכל להשלים את העבודה, לא אחזור לעולם". באחד אחר הוא כותב, "ככל שאני חושב על העתיד, כך הוא נראה קודר יותר. הפור נפל. אני מקבל את המצב בהכנעה ומתנחם במצפוני, בידיעה שמעשיי נבעו תמיד מהכוונות הטובות ביותר". ובמכתב אחר הוא כתב, "או שאחזיר לעצמי את היכולות שלא הייתי צריך לאבד, או שבקרוב אפסיק להתקיים". הבן אדם לא היה בטוב.

בינתיים, המשימה הזאת למדידת המטר, שהייתה אמורה לקחת שנה, נמשכה כבר שנתיים ולא נראתה קרובה לסיום בכלל. כדי לא לאבד לחלוטין את הסיכוי לשיטת המידה חדשה ובלחץ פוליטי, האקדמיה בפריז הגיעה לפשרה. הם הכריזו על מטר זמני.

[מוזיקת רקע דרמטית]

הם חישבו, לפי מיטב הנתונים שהיו להם באותו זמן, הערכה למה אמור להיות האורך של העולם ושל המטר. הם החליטו ש-443.44 לינייה, שזה מידה אחרת שהם השתמשו בה, זאת המידה של המטר בינתיים. בכוונה שבקרוב יגיעו התוצאות הסופיות והם יוכלו לעשות את המטר היותר מדויק.

בינתיים בצרפת המלך לואי ה-16 הוצא להורג. והיה שלטון הטרור של רובספייר ואז הוא נפל, ואז האקדמיה פורקה, אבל המשימה המשיכה, ואז המשימה של מדידת המטר בוטלה, ואז בוטל הביטול, ונפוליאון התחיל לצבור כוח. ההיסטוריה שעטה קדימה בקצב אדיר, ועדיין, כולם חיכו למטר.

אחרי שהמשימה הוחזרה להיות רשמית ואחרי הרבה שכנועים, משא חזר לצרפת כדי להמשיך אותה. בינתיים דולאמבר כבר התקרב במרץ מצפון. הוא כבר עשה את רוב הדרך, הוא עבר את החצי, ומשא התקדם ממש ממש לאט. וגם קימץ במידע. הוא כמעט ולא שלח מידע, ואנשים לא הבינו מה הקטע שלו. מה הבעיה? למה הוא מתנהג כאילו הוא לא באמת רוצה לגמור את הפרויקט הזה?

בסופו של דבר, ב-1798, שש שנים אחרי שהם יצאו לדרך, היה נראה שהמשימה סוף סוף עומדת בפני סיום. רק כמה משולשים בודדים נשארו למדוד, והוכרז על כנס בינלאומי בפריז, שאליו יגיעו מדענים מכל העולם, ובו שני המדענים יציגו את התוצאות שלהם, וכך יוכרז רשמית המטר הסופי.

הכנס, הדד-ליין, נקבע לספטמבר, ומשא… איחר. הוא פשוט נתקע טיפה לפני הסוף, ומשום מה סירב לעשות את המשולשים האחרונים, כשהוא כל פעם מוצא תירוץ אחר ללמה הוא לא יכול לזוז ולעשות את זה. אבל העולם לא יכול לחכות לנצח. דולאמבר, זה שמצפון, נאלץ לחפות על משא ולמדוד במקומו את המשולשים האחרונים, ואז אסף אותו וגרר אותו בחזרה לפריז, ושניהם הגיעו… באיחור של חודשיים. עכשיו כל מה שנשאר היה לעשות זה להציג את הנתונים. ומשא סירב לעשות את זה.

הוועידה, שהייתה אמורה להיות קצרה, נמרחה על פני חודשים, כשכולם, נציגים מהרבה ארצות, מחכים ששני החבר'ה האלה ישלימו כבר את החישובים, או מה שזה לא יהיה שהם עושים, ויתנו כבר את המספרים! וזה התעכב, ונדחה, שוב ושוב ושוב. זה הגיע למצב ששליחים ממדינות אחרות הציבו אולטימטום - "או שאתם מוסרים את המידע עכשיו, או שאנחנו עוזבים מפה, חוזרים הביתה וסוגרים את העסק ולא יהיה מטר". דולאמבר מסר את המספרים שלו, נשארו רק אלה של משא. ובמצב של חוסר ברירה מוחלט, וברגע האחרון האפשרי, הוא מסר את המספרים. וכל המתמטיקאים, והחשבונאים והמפאים מכל העולם הסתערו על המספרים האלה כדי לנתח ולבדוק ולחשב מחדש כל זווית וכל קשת וכל מרחק וכל טנגנט בכל המשולשים האלה. ואחרי שהם בחנו מכל כיוון אפשרי את המספרים של משא מברצלונה, הם הכריזו שהם היו… פנטסטיים! כל הכבוד. רמת דיוק מדהימה. זה היה כל כך מדויק, שאפילו לא צריך את המדידות הנוספות שהוא עשה מהמלון שלו.

למעשה, היו כאלה שבאו בטענות עכשיו לדולאמבר, ואמרו למה המדידות שלו לא מדויקות כמו אלה של משא. כלומר, הן היו טובות, אבל הן לא היו טובות כמו אלה של משא. מה שאף אחד לא ידע, זה שמשא צינזר את התוצאות שלו. הוא השמיט את החלק מהמדידות שלא התאים, כדי שלא יהיו צרימות ובעיות. והרגיש זוועה.

[מוזיקת רקע עצובה]

הוא קיבל ערימות של מחמאות. כולם שיבחו אותו על העבודה המדעית המדהימה והבלתי מתפשרת שהוא עשה, וככל שיותר קראו לו "גאון", "עילוי", "ענק מדעי", הוא הרגיש יותר שקרן, רמאי, עלוב, מחבל במדע. אבל עכשיו זה כבר לא היה בידיים שלו. האקדמיה ומדעני העולם לקחו את המספרים החדשים, עבדו עליהם, ניתחו אותם, והוציאו מתוכם את האורך של המטר החדש.

[מנגינת רקע]

שהיה תכלס מאוד מאוד דומה למטר הזמני. הוא היה טיפ-טיפה קצר יותר. ההבדל הוא ממש ממש קטן. תיקחו שלושה דפי נייר, תחזיקו אותם בין שתי האצבעות. העובי של שלושת הניירות האלה זה ההפרש. עובי כזה. זאת הייתה התוצאה של כל המסע הזה, להוריד עובי של שלושה גליונות נייר מהמטר. אבל זה היה הרעיון - דיוק! אז עכשיו היה למטר אורך רשמי לחלוטין. 443.296 לינייה. ואם אתם שואלים עכשיו "כן, אבל מה זה אומר?" אז יש לי תשובה מצוינת בשבילכם. זה אומר, בדיוק, מטר.

האקדמיה פנתה לחרש מתכות כדי שיעשה מוט מפלטינה, שהיא הייתה המתכת הכי עמידה שהם הכירו, שיהיה בדיוק באורך הזה, ואז הכריזו שהמוט הזה הוא המטר הרשמי. מהרגע שהחליטו עליו, ההגדרה של מטר לא הייתה אחד מתוך עשרה מיליון של משהו. ההגדרה הרשמית של מטר הייתה - האורך של המוט הזה. ועל פי המטר המקורי הזה, הם יצרו את הליטר הרשמי, והקילוגרם הרשמי, ולפי המטר המקורי הזה הם יצרו גם עותקים, ושלחו כל אחד מהם למדינה אחרת כדי שלכל אחת יהיה המטר הרשמי שלה. והתחילו לייצר סרגלים, שנשלחו לכל רחבי צרפת כדי שאנשים יכירו את המטר, וקצת אחר כך הפכו את המטר לחוק, שחייבים למדוד רק לפיו.

לאורך כל הזמן הזה, משא לא סיפר לאף אחד על הטעות שלו.

[מוזיקת רקע]

הוא כמובן זכה להמון כבוד. הוא קיבל את תפקיד המנהל של מצפה הכוכבים של פריז, כלומר, האסטרונום הראשי של המדינה. לפי כל מדד אובייקטיבי, הוא ניצח. הוא הגיע לכבוד הכי גדול שאדם בתחומו יכול לקבל, ועדיין הוא היה מדוכא ומריר.

כמה שנים מאוחר יותר, ב-1803, עלה רעיון למשלחת נוספת לדרום, לאזור ברצלונה, כשספרד כבר לא הייתה במלחמה עם צרפת, ועוד יותר דרומה, כדי למפות טוב יותר את האזור, להרחיב עוד יותר את הקו, ולצייר עוד משולשים. בראש המשלחת הזאת, כמובן, היה צריך להציב איזשהו אסטרונום בעל שם, ומשא, שהיה עכשיו המנהל של העסק, החליט לשלוח את עצמו. למה? הבן אדם היה בן 57. לא צעיר, לא מאוד בריא, ולפני כמה שנים הוא חזר ממשימה שהרחיקה אותו מהבית שנים. היו לו חיים מאוד נוחים בפריז בתור האסטרונום הראשי. למה שהוא ירצה לצאת בעצמו לעשות את המשימה הזאת? אבל לא, הוא לא היה מוכן לשמוע על מישהו אחר. הוא היה מוכן לאשר את המשימה הזאת, אך ורק אם הוא זה שיעשה אותה, וכיוון שהוא היה הבוס, לא היה מי שיתווכח איתו על זה.

הסיבה האמיתית לזה שהוא שלח את עצמו, הייתה שהוא רצה סוף סוף לבדוק את עצמו, או לעשות שוב את המדידות בהר היהודי, כדי לוודא שהמספרים שהוא שלח בזמנו באמת היו נכונים. או, אם הם לא היו נכונים, הוא לא היה רוצה שמישהו אחר יגלה את זה. ולכן הוא יצא שוב למסע ארוך, שגם הוא היה לא קל. מלחמה אמנם לא הייתה, אבל היו בעיות פוליטיות, והיו בעיות של מזג אוויר, והיו בעיות של ציוד, והיו מחלות.

[צלצולי פעמוני כנסיה]

בספרד השתוללה אז מגפה של המחלה שהיום אנחנו קוראים לה מלריה. ומשא נדבק במחלה הזאת. ואחרי שבועות של חום והזיות, הוא מת. הוא מת בניסיון לתקן, או להסתיר, את הטעות שלו.

משא השאיר אחריו ניירות, רשימות, יומנים, חישובים. לא איזה מחברת או שתיים, הוא השאיר ארגזים של אלפי עמודים, של מספרים וחישובים שהוא לא הראה לאף אחד. המשפחה שלו החליטה להעביר את כל האוצר הזה, באופן די מתבקש, לדולאמבר, השותף של משא מהצפון.

דולאמבר נשא הספד למשאן בהלוויה שלו, והוא גם כתב באותו זמן ספר על תולדות השיטה המטרית, שבה הוא שיבח והילל את השותף שלו. לקח לו זמן עד שהוא התפנה באמת לעבור ולהסתכל על כל הניירות האלה. וכשהוא עשה את זה, הוא מצא את הטעות. ולא טעות אחת. משא, מתברר, שיקר באופן שיטתי. הוא היה בן אדם מאוד יסודי ומאוד מדויק, ולכן גם כשהוא שיקר, הוא שיקר באופן מאוד יסודי ומדויק. מתברר שכדי להסתיר את הטעויות שלו, הוא השמיט מספרים מסוימים, ושינה אחרים, עשה מערכת שלמה ומסובכת של שקרים קטנים. בצורה כזאת שבשום מקום זה לא שינה את התוצאות בהרבה, אבל זה גרם לו להיראות יותר טוב ויותר מדויק ממה שהוא היה באמת. מתברר שהאסטרונום המהולל הידוע בדייקנותו… פשוט שיקר כל הזמן. אבל בשלב הזה, זה כבר לא שינה שום דבר. המטר הוא מטר. האורך של מוט הפלטינה הרשמי הוא האורך שלו, והוא לא ישתנה גם אם הנתונים שעליהם הוא מבוסס נהיו מפוקפקים.

והמטר הגשים את המטרה שלו. זה לא קרה מהר, וזה לא קרה בבת אחת, אבל בסופו של דבר, החזון בקשר לשיטת המדידה הבינלאומית שתאחד את העולם? התגשם.

[מנגינת רקע]

מדינה אחרי מדינה קיבלו את השיטה המטרית בתור שיטת המדידה הרשמית. היו כאלה שהתנגדו במשך הרבה שנים, אבל בסוף הגענו למצב של היום, שבו כל העולם משתמש בשיטה המטרית, כמעט.

יש מדינה אחת קטנה ושולית בשם ארצות הברית, שאיכשהו ממשיכה להשתמש עד היום ברגליים ויארדים ומיילים ופאונדים ופרנהייט, משום מה, אבל אפילו שם, אם אתם רוצים לעשות מדידות מדעיות, אם אתם רוצים לעבוד בנאס"א, אתם תעשו את זה במטרים.

עכשיו, לאורך מאות השנים שעברו מאז, ההגדרה למה זה בדיוק המטר הרשמי, מה זה בדיוק מטר, השתנתה כמה פעמים, אבל האורך לא. 200 שנה אחרי כינון המטר, גילו שמוט הפלטינה הזה, למרות שהוא היה אמור להיות הכי עמיד בעולם, בכל זאת הוא מתחיל טיפ-טיפה להתעוות ולהשתנות בגלל שינויי טמפרטורה. שינויים מיקרוסקופיים אמנם, אבל כאן מדובר במטר הרשמי של העולם, [מגחך] אז גם שינויים כאלה זה לא בסדר. לכן החליפו את מוט המטר הרשמי במוט אחר ממתכת משופרת, שעכשיו הוא היה המטר הרשמי. ויותר מאוחר שינוי את המטר ל… כך שהוא מוגדר על ידי אורך גל של קרינה כלשהי, ואחר כך שינוי את ההגדרה שוב לאופן שבו המטר מוגדר עד היום. מטר זה המרחק שעובר אור בוואקום באחד חלקי 299,792,458 של שנייה. זאת ההגדרה המדויקת של מטר. זה, ולא האורך של מקל כלשהו. אבל כל ההגדרות האלה מבוססות על אותו מטר. כולן משחזרות את אותו האורך. לא שינו אותו ולא תיקנו את האורך שלו בשום שלב, כי… מה תעשו? תודיעו לכל האנשים בעולם שמעכשיו מטר הוא בעצם מטר נקודה אחת? זה לא ילך. [מגחך] המטר עד היום מבוסס על המדידות שעשו האסטרונום שהלך צפונה, וזה שהלך דרומה. והמידה הזאת… היא לא נכונה.

כלומר, מה זה לא נכונה? האורך של מטר הוא מטר. אבל האורך הזה הוא לא מדויק במה שהוא היה אמור למדוד במקור. המרחק בין קו המשווה לקוטב הצפוני על קו האורך של פריז הוא לא 10 מיליון מטר. הוא 10 מיליון ו-2,290 מטר. זה אומר שהאורך של המטר הוא בעצם קצת יותר קצר ממה שהוא היה צריך להיות. הוא קצר ב-2 עשיריות המילימטר. וזאת המידה שאנחנו משתמשים בה עד היום. המטר שאנחנו משתמשים בו הוא לא נכון. כלומר, הוא לא מה שהוא היה אמור להיות. אבל זה לא הבדל גדול, זה לא הרבה, זה לא משהו שאפשר לראות בעין. ובהתחשב בכלים ובטכנולוגיה שהיו זמינים אז, זה ממש לא רע! זאת טעות של 0.2 אחוז.

כמובן, אם הייתם מספרים למשא שיש טעות של 0.2 אחוז במטר, הוא כנראה היה מקבל התקף לב במקום. אבל הנה העניין - זו לא הייתה אשמתו. הטעות שעינתה את נפשו של משא ובסוף הרגה אותו, לא זה מה שגרם לטעות במטר. הבעיה היותר גדולה הייתה שהם, מתברר, לא באמת ידעו את הצורה של כדור הארץ. המשימה של שניהם הייתה אמורה רק למדוד, להביא מדידה. אבל באופן בלתי צפוי, היא הביאה מידע חדש על כדור הארץ. היא הוכיחה שכדור הארץ, מתברר, הוא עוד פחות כדור ממה שהם חשבו קודם. [מגחך] זה לא רק שהוא קצת פחוס בקצה, אלא גם על פני הלא-בדיוק-כדור הזה יש טיפה בליטות וקצת עיוותים. הצורה הגיאומטרית שלו היא לא מושלמת. ולכן הנחת היסוד שלהם, שאפשר למדוד קשת של קו אורך ולגזור ממנה את כל ההיקף ולהגיע לדיוק מקסימלי, הייתה, מתברר, פשוט לא נכונה! אי אפשר לעשות את זה. לפחות לא לגמרי בדיוק.

האירוניה הכי אכזרית היא שהמטר הזמני שקבעו בזמנו היה למעשה יותר קרוב למידה האמיתית של 1 חלקי 10 מיליון מאשר המטר הסופי. [מגחך] כלומר, כל המסע הזה, כל השנים האלה, כל המאמץ הזה, התוצאה שלהם בסוף הייתה לקבוע מטר שהוא טיפ-טיפה פחות מדויק ממה שהיה קודם.

אבל… זה משנה בכלל? מטר הוא מטר. מה זה משנה האורך שלו? שמעתם פעם מישהו מתלונן על זה שהמטר קצר מדי? כמה אנשים היום בכלל יודעים שהמרחק הזה היה אמור להיות 1 חלקי 10 מיליון של… משהו? היה אפשר להחליט גם על כל מידה אחרת ולהכריז שהיא מטר. מי היה שם לב? למי אכפת? ובגישה הזאת, מי היה צריך את כל המשימה הזאת?! כל השבע שנים האלה, כל התלאות האלה, זה… לא היה טוב לכלום. אולי. ואולי כן, כי זה כן נתן משהו. זה נתן מידות מדויקות יותר למפות של צרפת. וזה נתן מידע חדש על הצורה של כדור הארץ. אבל יותר מזה, זה נתן סיפור טוב.

[מוזיקת רקע דרמטית]

כי לקבוע את המטר זה לא מספיק. היה צריך שאנשים יקבלו אותו ויסכימו להשתמש בו. וכדי שאנשים יקבלו את הדבר החדש הזה, היה צריך פרסום. היה צריך שיווק. היה צריך סיפור. והסיפור האמיתי על שני האסטרונומים שבילו שבע שנים במסעות לאורך צרפת וספרד והתגברו על כל כך הרבה מכשולים בשביל למדוד את המטר - זה היה סיפור טוב. בלי ספק, סיפור הרבה יותר טוב מאשר איזה פקיד באיזה מקום החליט שזאת המידה חדשה, וזהו. זה הפך למיתוס, שחזר וסופר שוב ושוב בכל פעם שקבעו מחדש את המטר, או העבירו אותו למקום חדש. וסיפורים הם חשובים. מיתוסים הם חשובים. הסיפור הזה סייע למטר להתפשט.

אז כן, משא ודולאמבר הם הסיבה שלמטר יש אורך של מטר. והם טעו. לא נורא. כולם טועים.

[מוזיקת סיום]

זה היה הסיפור. הפרק הזה היה מבוסס על הספר "The Measure of All Things" של קן אלדר, הוא תורגם לעברית גם בשם "הכל לפי מידה", שמפרט הרבה הרבה יותר. אם אתם רוצים את אותו הסיפור, אבל עם פי מיליון יותר פרטים, והרבה מכתבים שהם כתבו אחד לשני ולאחרים, תקראו את זה.

אחרי ההפסקה, אז עוד שתי מילים, אוקיי, קצת יותר, עוד כמה מילים על הצורה האמיתית של העולם.

[חסות]

[מנגינת רקע]

אם כבר מדברים על הצורה של כדור הארץ. בשבוע שעבר אנחנו פרסמנו מחדש פרק ותיק יחסית של "התשובה" שעוסק בצורה של העולם. ושמה אני טוען שוב ושוב שהעולם הוא כדור. ובכל פעם, גם הפעם וגם בפעם הקודמת שהפרק הזה פורסם, וגם בכל פעם שאני מדבר על כדור הארץ ועל הצורה שלו, אז תמיד יש… אני מקבל את ההערות הקבועות האלה של אנשים שאומרים שכדור הארץ הוא לא כדור.

אבל אני לא מתכוון לאלה שחושבים שכדור הארץ הוא שטוח. לא, אני מתכוון לאלה שמדייקים יותר. אלה שטורחים ואומרים, "כדור הארץ הוא לא כדור, הוא ספירואיד". או אם עוד יותר מדייקים, אז אממ… "הוא גאואיד בכלל שדומה לספירואיד", הוא גאואיד ספירואידי, או גאואיד… אובלואידי, או משהו. הכוונה של כל זה היא שכדור הארץ הוא לא כדור מושלם, אלא הוא קצת יותר רחב בקו המשווה מאשר בקטבים. הוא כדור קצת פחוס, שלזה קוראים ספירואיד.

ובגלל שאני כל פעם מקבל את ההערות האלה, אז אני רוצה רק פעם אחת ולתמיד לענות להן, אוקיי? הצורה של העולם, אנשים, היא כדור!! לצורה הזאת קוראים כדור! אתם יכולים להגיד שהוא ספירואיד, בסדר. הרדיוס של כדור הארץ בקוטב הוא 99.7% מהרדיוס שלו בקו המשווה. אתם יודעים איך קוראים למשהו שדומה לכדור, אבל בעצם הוא מדויק רק ב-99.7%? קוראים לזה כדור!!! לא קוראים לזה שום דבר אחר, זה לא שאתם יכולים לזהות משהו ש… עם התאמה כזאת קטנה. זה כל כך דומה לכדור מושלם, שאם אתם לא קוראים לזה "כדור", אתם לא תקראו "כדור" לשום דבר אחר! כי אין שום דבר בעולם שהוא יותר דומה מזה לכדור! אז אם זה ספירואיד, הכל ספירואיד. אז אם אתם מתעקשים שכדור הארץ הוא לא כדור אלא ספירואיד, אז יש לי כמה שאלות אליכם: אתם מעדיפים לשחק ספירואיד-רגל או ספירואיד-סל? כשכואב לכם הראש, אתם לוקחים ספירואיד נגד כאב ראש? אתם טסתם פעם בספירואיד פורח? כשמשהו מדרדר במהירות, אתם מתארים אותו כ"ספירואיד שלג"?! אני מנחש שלא. אז אני שמח שאתם יודעים מילה גדולה ושזה מאפשר לכם קצת להשוויץ. זה נחמד. אבל הצורה של כדור הארץ היא… כדור. תודה. בשם כולם.

זאת הייתה "התשובה", דרך אגב. [צוחק] ופרקים אחרים של הפודקאסט הזה אתם כמובן יכולים למצוא באתר של "עושים היסטוריה", וגם בכל אפליקציה, כולל אפליקציה של רשת "עושים היסטוריה", גם זה עובד. בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם" אתם יכולים למצוא עדכונים על פרקים חדשים של הפודקאסט הזה, וגם עדכונים על הרצאות בכל מיני נושאים ובכל מיני מקומות שאני עושה.

ערך את הפרק הזה, יותם הלחמי. ייעוץ ותמיכה מורלית, אביב שם-טוב, אפי בריק ובן אור הברי. מהנדסת גיאודזיה, שרה וכטל. עורך ראשי של הרשת, רן לוי. ניהול עסקי, דני טימור. אני דורון פישלר. וזהו, I guess. מה עוד אתם רוצים? זה כדור!

פספוסים:

אז הוא ודולאמפףףףף, יצאו לדרך לכיוונים מנוגדים [צוחק]. סליחה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה